לקוטי אמרים פרק י' · תשפ"א

00:00 דובר 1 טוב, אנחנו, אה, אם אני לא טועה, אנחנו אוחזים בפרק י'.

00:11 דובר 2 אה, סליחה, זה...

00:17 דובר 1 אמרנו שה-- דיברנו ש-- אה, חטיבת הפרקים השנייה זה פרקים ט' עד י"ב. בהתחלה, בשמונת הפרקים הראשונים, אז אדמו"ר הזקן ביאר את הנפש, הנפש האלוקית, הנפש הבהמית, הכוחות שלהם, הלבושים שלהם, מה הן רוצות. אחר כך, מפרק ט', הוא התחיל לתאר את המלחמה שמתחוללת ביניהן. שלמרות שהנפש האלוקית נמצאת במוח והנפש הבהמית נמצאת בלב, ואין שום קשר בין לב למוח, המוח הוא, הוא קר והוא לח והוא לעצמו, והוא-- המוח לא מ-- אין, אין לו שום עסק עם הלב. הוא לא בעד הלב, הוא לא נגד הלב, מוח זה דבר שונה לגמרי. וגם הלב מצד עצמו, הרגש, מה אכפת לו מה השכל חושב? הלב הוא קר, ה-הרי לב הוא חם, הוא בהתפעלות, הוא מתרגש, הוא, הוא זז, הוא כלפי הזולת. השכל ורגש זה שני עולמות שונים. אז לכאורה אמרנו שאם הנפש האלוקית היא במוח והנפש הבהמית היא בלב, אז לכאורה הן יכולות לחיות בשלום אחת ליד השנייה. כל אחת יש לה את המבצר שלה, את המקום שלה, והן אמורות להסתדר ביחד. אבל זה לא עובד ככה. מפרק ט' התחיל אדמו"ר הזקן להסביר שלמרות שהן כל כך שונות באופי שלהן, הנפש האלוקית והבהמית, ממש שני הופכים ממש, אה, כל אחת מהן רוצה לכבוש גם את המעוז של חברתה. זאת אומרת, הנפש האלוקית היא רוצה לרדת ללב ולהשתלט על הלב, שלא רק השכל יהיה שכל אלוקי, אלא גם שהרגשות שלנו יהיו רגשות של אהבת השם ויראת השם ואהבת הזולת, ולעשות חסד לחבר ולחשוב מחשבות של תורה ולדבר דיבורים של תורה ולקיים מצוות. הנפש האלוקית לא מסתפקת להיות במקום שלה במוח, אלא היא רוצה להתפשט בכל הגוף כולו, גם ב-ב-ב-ברגש וגם במחשבה,

02:35 דובר 1 דיבור ומעשה. ואותו דבר בדיוק גם הנפש הבהמית. היא לא מסתפקת במקום שלה בלב, ברגש, להתאוות לתאוות, לתאוות העולם, אלא היא רוצה שהשכל ישרת אותה. היא רוצה שהשכל יעזור לה להשיג את התאוות שלה, והיא לא מסתפקת בלהשתלט רק על השכל של האדם. היא רוצה שגם כל האיברים של האדם, שהוא יחשוב דברים של העולם הזה, שהוא ירגיש דברים של העולם הזה, שהוא יעשה וידבר. הנפש הבהמית, היא רוצה שכל האדם, כל כולו, שלא תהיה פינה אחת באדם שמוקדשת לאלוקות. היא רוצה גוף, היא רוצה חיים, היא רוצה ליהנות בעולם, חיים רק פעם אחת. אז היות והנפש האלוקית והנפש הבהמית, שתיהן רוצות בגדול את אותו דבר, להשתלט על כל הגוף, על כל המחשבה, על כל הרגש ועל כל המעשה, אז הן לא יכולות לחיות בשלום. זה לא עובד ביחד, הן נלחמות בלי הפסקה. ובפרק ט' הוא ביאר את המלחמה שיש ביניהן. מה רוצה הנפש האלוקית ומה רוצה הנפש הבהמית ואיך שהן נלחמות.

03:47 דובר 2 פעם שעברה פרק ט'.

03:54 דובר 1 אז זה היה כללות המלחמה בפרק ט'. פרק י' זה פרק שאנחנו הולכים ללמוד היום. אז אדמו"ר הזקן מתאר את המצב הראשון. המצב הראשון שהנפש האלוקית מנצחת. אחר כך פרק י"א, י"ב, י"ג נראה מה קורה הלאה. אבל מה קורה? מהו המצב? מה המציאות? איך נראה אדם שהוא ניצח במלחמה? הנפש האלוקית ניצחה והוא נהיה צדיק. אז מיד בתחילת הפרק מגדיר אדמו"ר הזקן, פרק י': "והנה כשהאדם מגביר נפשו האלוקית ונלחם כל כך עם הבהמית עד שמגרש ומבער הרע שבה מחלל השמאלי". הוא ניצח במלחמה. הוא התייגע, הוא נלחם. פה לא כתוב איך, זה כתוב אחר כך במקומות אחרים, אבל בפועל הוא עשה את המלחמה הנדרשת ממנו וגירש את הרע מהחלל השמאלי שבלב, כמו שכתוב, כמו שציווה עלינו הקדוש ברוך הוא: "ובערת הרע מקרבך", כן, "ובערת הרע מקרבך". בפשט הפסוק זה הולך שאסור לסלוח לרשעים. אם אדם יודע, רואה שיש מישהו רשע שעושה עבירות, אז הוא לא יכול, אסור להעלים עין, הוא חייב להביא אותו, ל-- אה, להביא אותו לדיינים שישפטו אותו, ו"בערת הרע מקרבך". אבל בפנימיות התורה, "ובערת הרע מקרבך", מהקרב שלך, מעצמך, זו מצווה לבער את הרע. ואם הוא גירש וביער את הרע שבחלל השמאלי, כמו שכתוב "ובערת הרע מקרבך", "אבל אין הרע נהפך לטוב ממש", אז הוא נקרא צדיק שאינו גמור וצדיק ורע לו. אז אם אתם זוכרים, בפרק א', אז הוא-- הגענו שם למסקנה שיש, אה, חמש דרגות ב-בצדקות של בני אדם. יש רשע וטוב לו, רשע ורע לו, רשע-- אה, צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו ובינוני. אבל, אה, בגמרא שם הוא הביא שם הגמרא שרבה, רבה אמר: "צדיק ורע לו, צדיק שאינו גמור, וצדיק

06:27 דובר 1 וטוב לו, צדיק גמור". אז תחליט, איך קוראים לו, צדיק גמור או צדיק וטוב לו? איך קוראים לו, צדיק שאינו גמור? או צ-- כאילו למה צריך שני שמות? ומה ההבדל בין שני השמות האלה? אז הוא מסביר כאן שתלוי על מה מדברים. צדיק גמור וצדיק וטוב לו זה אותו דבר. זה לא שני אנשים. מה ההבדל? תלוי על מה מדברים. המציאות של צדיק זה, כמו שאמרנו פה, אדם יהודי שניצח את הרע. אין לו יותר רע, אין לו יצר הרע, אין. הרג את היצר הרע.

07:08 דובר 3 דוד המלך.

07:09 דובר 1 כמו דוד המלך עליו השלום, זה נקרא צדיק. אלא ש-ש-יש שתי, שני אופנים, שתי צורות הסתכלות. אנחנו יכולים-- כשאנחנו רואים אדם כזה שהרג את הרע, הנה פה לפנינו צדיק. יש שתי דרכים להסתכל על מה-- מאיזו בחינה הוא צדיק? מה הפך אותו לצדיק? אם אנחנו אומרים למה הוא נקרא צדיק? כי יש לו כזאת אהבת השם שכבר אין לו רע יותר. אבל מה אנחנו מדברים על הצדקות שלו. אגב, סתם, יש הרבה פעמים, במאמר המוסגר, אולי זה יבהיר קצת, ב-- הרבה פעמים כשאנחנו ש-ש-שומעים, כשאנחנו מדברים בינינו: וואי, איזה צדיק זה! וואי, הוא יודע את כל הגמרא בעל פה. זה צדיק זה...

08:01 דובר 3 הביטוי צדיק היום זה, אחי, צדיק. מה זה כאילו ברחוב, זה הולך הרבה, צדיק, מה?

08:08 דובר 1 היום זה כאילו כבר לא שם מושאל, זה שם-- זה הערה משם מושאל. אה, מבלבלים היום, מאוד נוטים לבלבל בין חכם לבין צדיק. בין אחד שיש לו זיכרון טוב, יש לו שכל טוב, לבין צדיק. צדיק לא צריך שיהיה לו שכל מיוחד. הוא לא צריך לדעת את התורה ישר והפוך ועל פה, זה לא צדיק. זה אחד שיש-- גם מחשב, שהוא בכלל לא בן אדם, גם כן יכול לדעת את התורה ישר והפוך ועל פה יותר טוב מבן אדם. צדיק זה לא מעלה של שכל. צדיק זה מעלה של רגש. צדיק, זה שם תואר שמתאר עד כמה הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא. אם הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא בתכלית השלמות, אז הוא נקרא צדיק. אם הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא שלא בתכלית השלמות, אז הוא לא צדיק. אז יש דברים אחרים. אנחנו נראה בהמשך מתי הוא בינוני ומתי הוא רשע וטוב לו ורע לו וכן הלאה. אבל מה פירוש המילה צדיק? זה הולך על רגש הלב. האדם הזה למה הוא צדיק? כי הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא בתכלית השלמות. אז זה אופן אחד להסתכל. אופן שני להסתכל: למה הוא צדיק? אין לו רע, הוא הרג את הרע, הוא ביטל את הרע שלו לגמרי. אז פה אנחנו כבר לא מדברים על האהבה שלו. מדברים על ה-- עד כמה הוא ביטל את הצד הלא טוב. רק כשמדברים, מדברים על הצד השני של הצדיק. עד כמה הוא הצליח למגר את הרע מתוכו. אז פה אנחנו כבר לא מדברים על הצדיקות שלו, אלא מדברים על הרע שבו. כמה הוא הצליח, כן, להרוג את הרע שלו. אז פה

09:57 דובר 1 כבר נשתמש במילים צדיק גמור או שאינו גמור, שהוא גמר את הרע שלו לגמרי, או שהוא עדיין לא הצליח לגמור את הרע שלו לגמרי. אז צדיק גמור זה שהוא גמר את הרע שלו לגמרי, ולכן הוא נקרא צדיק וטוב לו. יש לו רק טוב ו... צדיק שאינו גמור, שהוא לא גמר את הרע שבו לגמרי, ולכן גם אהבת השם שלו היא לא בתכלית. טוב, כל זה היה מאמר המוסגר. בואו נחזור פנימה. אז הרבי מתחיל להסביר. התחיל להסביר שצדיק זה אחד שביער את הרע לגמרי, והוא מתחיל להסביר כדי להבין מה זה צדיק וטוב לו. אז אנחנו מסבירים קודם כול מה זה צדיק ורע לו. דהיינו, צדיק ורע לו, דהיינו שיש בו עדיין מעט מזער רע בחלל השמאלי, אלא שכפוף ובטל לטוב מחמת מיעוטו, ולכן נדמה לו כי ויגרש וילך לו כולו לגמרי. טוב, אנחנו תמיד, בשביל להכניס לעניינים את המצטרפות החדשות, אז נגיד בשתי מילים, וזה יעזור גם לי קצת לסדר את המחשבות בראש. אה, אמרנו פרק ט', פרק הקודם, ביארנו, אחרי שהוא הסביר בהתחלה את הנפשות, מהות הנפשות. בפרק הקודם, פרק ט', הוא ביאר את המלחמה שבין שתי הנפשות. בפרק שלנו, פרק י', הוא מתחיל להסביר מה קורה כשהנפש האלוקית מנצחת. אז הוא אמר שכשהנפש האלוקית מנצחת, האדם נקרא צדיק. צדיק זה אדם שהנפש האלוקית, הוא הצליח, הוא עשה את העבודה, הוא ניצח את היצר הרע. אין לו יצר רע יותר, אלא שבזה יש שתי מדרגות. אז מדרגה אחת יש לכל-- ולכל אחת משתי המדרגות יש שני שמות. המדרגה העליונה בצדיקים, אז או שקוראים לו צדיק וטוב לו, על שם שאהבת השם, הטוב שלו, הוא בשלמות, או שקוראים

12:05 דובר 1 או שאומרים לו שהוא צדיק גמור, על שם שהוא גמר את העבודה עם היצר הרע. אין לו יותר יצר הרע. וצדיק, המדרגה התחתונה בצדיקים, אז או שקוראים לו צדיק שאינו גמור, כי הצדיקות שלו, הטוב שלו, אהבת השם שלו, היא עוד לא גמורה, עוד לא בשלמות, או שקוראים לו צדיק ורע לו כי הוא עוד לא גמר למגר את הרע לגמרי. אז כדי להבין מה זה-- מה ההבדל בין שניהם, הוא התחיל, הוא התחיל מצדיק שאינו גמור. מה זה צדיק שאינו גמור? ש-- אז ככה. קודם כול צריך ל-- כלומר שצדיק שאינו גמור זה צדיק שעוד, עוד יש לו רע. מה זאת אומרת יש לו רע? הוא צדיק! אם יש לו רע, למה אתה קורא לו צדיק? הרע שלו מת. הוא... לא יודע, מת, ישן, הוא לא מדבר. אין לו תאוות. צדיק, שלב א' של צדיק, אין לו תאוות. אחר כך נראה את ההבדלים בדיוק, במה זה מתבטא בין טוב לו לרע לו, אבל גם צדיק ורע לו אין לו יצר הרע. הרע שלו לא מדבר. ובגלל שהרע שלו לא מדבר שם בפנים, כל מה שיש לו זה רק אהבת השם, אהבה רבה, אהבה בתענוגים, בזה הוא חי. אז לכן בשורה מספר שבע שמה, שורה שמתחילה מחמת מיעוטו. לכן נדמה לו, לצדיק ורע לו, כי ויגרש וילך לו כולו לגמרי. כאשר אדם רואה שכל תאוות העולם הזה לא מעניינות אותו יותר, זה לא מושך אותו. לא רק שזה לא מושך אותו, זה מתעב אותו, הוא מתעב. הוא רואה תענוגים של העולם הזה, הוא-הוא-הוא מרגיש קבס, זה עושה לו בחילה. הוא יודע שהוא צדיק. אדם כזה יודע שהוא התעלה למדרגה של

14:22 דובר 1 הצדיק. למה? כי כל ענייני העולם הזה הוא מואס בהם. הוא מרגיש שהוא מואס בהם. אז למה שיחשוב שהוא לא צדיק גמור? נכון? לכאורה. אם הוא מרגיש בעצמו שהוא מואס באמת בתא-- בכל תאוות העולם בלי יוצא מהכלל, הוא אמור לחשוב שהוא צדיק גמור, נכון? לכאורה. אומר אדמו"ר הזקן: לא. למה? כי יכול להיות מציאות כזאת שאדם הוא צדיק והוא באמת מואס ברע, זה לא דמיון, ואף על פי כן הוא עדיין לא צדיק גמור. מתי? אבל באמת אילו חלף והלך לו לגמרי כל הרע שבו, היה נהפך לטוב ממש. טוב ורע זה שני הפכים. אם לא היה בכלל טוב, בכלל רע, אז הטוב היה בשלמות. אם אהבת השם שלו היא לא בשלמות, סימן שאיפשהו, איפשהו עמוק, עמוק, עמוק עוד מתחבא שם איזשהו רע. זה לא רע שבא לידי ביטוי לעולם, ודאי לא מחשבה, דיבור, מעשה, על זה לא מדברים. זה אפילו לא רע שנופל באיזשהו רגש, איזה הרהור שנופל לו לעולם, אבל איפשהו עמוק יש שם, נשאר שם משהו. אחר כך יותר מאוחר נראה מה זה אותו משהו שנשאר שם. כי אם זה היה מתהפך לטוב, אהבת השם שלו הייתה בשלמות. וביאור העניין: איך יכול להיות דבר כזה ש... מה ההבדל בין אהבת השם בשלמות לאהבת השם שהיא לא בשלמות והוא עדיין צדיק? כי הנה צדיק גמור שנהפך הרע שלו לטוב, ולכן הוא נקרא צדיק וטוב לו, כי אמרנו צדיק זה על שם אהבת, על שם ה-ש-ם.

16:33 דובר 4 זה לא אומר או זה לא אומר לגביך? מישהו קטן.

16:41 דובר 1 אני חושב שזה לא אצל כולם אותו דבר. בחירה בוודאי שיש לכולם, אבל על משה רבנו כתוב שכשהוא נולד נתמלא הבית כולו אורה. זה לא קורה אצל כל אחד. ובוודאי שיש, אה, נשמות של צדיקים. זאת אומרת, יהודי שזוכה לנשמה של צדיק, שיש בו בכוח נשמתו, זאת אומרת גם אם יש לו יצר הרע, אבל יש בכוחו להפוך את הרע לטוב, ויש כאלו שזה לא בכוחם. זאת אומרת, אני לא יודע אם יש צדיקים שמלכתחילה נולדים כבר צדיקים, אבל בוודאי שלא כל אחד יכול להיות צדיק. רק מי שיש לו נשמה כזאתי. מצד שני, כותב אדמו"ר הזקן, אחר כך שם בהמשך הפרק, בכמה מקומות בתניא, שגם מי שלא נולד צדיק, אה, אם הוא מוסר את נפשו, יכול להיות שהוא יזכה ותתעבר בו רוח מנשמת איזשהו צדיק אמיתי, והוא יהפוך להיות צדיק למרות שהוא בתכנון המקורי לא היה כזה. זאת אומרת, אפילו בכוח הבחירה של האדם לשנות את מהותו ממש למהות צדיק ממש. אבל זה בדרך כלל לא העבודה של כל האדם. בדרך כלל צדיק זה אחד שיש לו את הכוחות לזה. אבל פה עוד לא מדברים איך נהיים צדיק, אלא פה מדובר מהי המדרגה של צדיק, מהי המהות של צדיק. אחר כך יותר מאוחר נראה מה כן דורשים מאיתנו ומה לא דורשים מאיתנו. יש מקומות שמהבינוני גם כן דורשים עבודה של צדיק למרות שיודעים שהוא לא צדיק. אז הכל-- נראה את כל הפרטים האלו בהמשך. כרגע רק מדברים על השלב הראשון, שנבין מה זה. אז ביאור העניין: "כי הצדיק גמור שנהפך הרע שלו לטוב ולכן נקרא צדיק וטוב לו, על ידי הסרת הבגדים הצואים לגמרי

18:40 דובר 1 מהרע, דהיינו למאוס מאוד בתענוגי עולם הזה להתענג בם בתענוגות בני אדם, למלאות תאוות הגוף בלבד ולא לעבודת ה'". טוב, אני משער שאף אחד לא זוכר את-- למדנו את זה בפרק ו', זה היה נורא מזמן. אה, תחילת פרק ו' או חצי מפרק ו', התניא דיבר באריכות מאוד גדולה שמה זה קליפה וסטרא אחרא. זוכרות שדיברנו על זה? הוא אמר שם קליפה וסטרא אחרא זה הצד שהוא לא של קדושה. מה זה צד הקדושה? צד הקדושה זה תורה ומצוות, תפילה, צדקה, מצוות, לימוד תורה, זה צד הקדושה. מה זה לא צד הקדושה? כל מה שזה לא. כל דבר שזה לא תורה, סטרא אחרא. אז דיברנו באריכות שגם אתה לוקח, אה, גם לוקחים את ה-- זה ההכשר של הרב לנדא, אה, זה עדיין סטרא אחרא. לא משנה כמה זה יהיה טהור ומותר וכשר, אם זה שייך לעולם הזה, אם זה לא תורה ומצוות, זה סטרא אחרא, זה קליפה. שם הוא דיבר על זה באריכות, פרק ו'. וממילא כשהוא אומר פה שהצדיק הגמור, מה זה מהותו של צדיק גמור? שהוא שונא כל מה שבא מהסטרא אחרא. פירוש הדבר, הוא שונא את כל מה שקשור לעולם הזה. סטרא אחרא פירוש כל מה שזה לא תורה פרופר, תורה טהור, תורה נקי, זה קדושה. כל מה שזה לא תורה קדוש, תורה נקי, תורה בגלוי, זה סטרא אחרא. זה כולל בית, מכונית, דיבורים, מחשבות, מעשים, רגשות, כל החיים שלנו מתחילתם ועד סופם. חוץ מאותם רגעים שאנחנו מתפללים או לומדים או מקיימים מצווה, זה סטרא אחרא. את זה הצדיק שונא. הוא שונא כל מה שקשור-- כל מה שיש לו ריח של העולם הזה, הוא שונא אותו.

21:01 דובר 1 זה, זה דבר שקשה לנו להבין שייתכן כזה דבר, אבל זה מציאות של צדיק. אז אם כן, אלא אם כן זה לעבודת ה'. זאת אומרת, אם מדובר שהוא רוצה עכשיו-- אספר את כל-- לא אספר עכשיו, לא אספר עכשיו את כל הסיפור, כי זה סיפור ארוך, לוקח בחצי שעה לספר אותו. אבל יש סיפור, נקודת העניין, ר' פנחס, אה, פנחס רייזעס התעשר מברכה של אדמו"ר הזקן וכולי. אז כשהרבי הזקן שאל אותו, "בשביל מה אתה צריך כזה בית מאבנים? חסיד צריך לשקע את הראש שלו בעבודת ה' בתפילה. מה אתה בנית לי פה בית מאבנים, מבלוקים? צריף לא מספיק טוב בשבילך? מה, אתה לא יכול לעבוד את ה' בצריף? מה אתה צריך ארמון לגור בתוכו?" אז פנחס אומר, "אני לא בניתי את הבית בשביל עצמי. אני בניתי את הבית כדי שיידעו שיש לי כסף ואז יקבלו אותי למועצת העיר." זה אפשר לחשוב איזה עיר הייתה שמה, כן? "ותהיה לי מילה, יהיה לי דיבור, ואז אני אוכל לפעול לטובת החסידים ולטובת קידום ענייני החסידות. בשביל זה אני צריך בית, לא, זה לא בשביל עצמי." אז הרבי הזקן הניח לו, חייך ובירך אותו. ענייני העולם, אם האדם משתמש, רוצה אותם בשביל קדושה, הנה חינם. אז זה צד הקדושה. אבל אם הוא רוצה את ענייני העולם מצד העולם שבזה, מצד התענוג, זה סטרא אחרא, זה קליפה. צדיק גמור שונא את זה בתכלית השנאה. כל מה שקשור לעולם. "ולא לעבודת ה' מפני היותם נמשכים ונשפעים מהקליפה וסטרא אחרא". אז הוא יודע שכל ענייני העולם זה מהקליפה וסטרא אחרא, וכל מה שהוא מהסטרא אחרא, הצדיק הגמור הוא שונאו בתכלית השנאה. ולמה הוא שונאו בתכלית

23:04 דובר 1 השנאה את כל, את כל ענייני העולם? מחמת גודל אהבתו לה' וקדושתו באהבה רבה בתענוגים. ל-לצדיק יש נפש... יש כמה אופנים להבין את זה טוב, לא ניכנס לזה עכשיו. אה, לצדיק יש נפש ש-- כל אחד יש נפש אלוקית, אבל אצל הצדיק הנפש האלוקית שלו היא בגלוי. מה ב-ב-בגלוי? היא, היא, היא זאת ששולטת בגוף. אז הנפש האלוקית הקדושה שיש בו, יש לה אהבת ה'. אהבת ה' של הנפש האלוקית בוערת בקרבו בגלוי. זה מה שהוא מרגיש כל הזמן. הוא רק מרגיש שהוא רוצה להתחבר ולהידבק לקדוש ברוך הוא. זה מה שמזיז אותו, זה מה שיושב לו במחשבות, זה מה שיושב לו בלב. כל מציאותו זה נפש אלוקית, אהבת ה'. באהבה רבה בתענוגים וחיבה יתירה הנ"ל. אז היות ואצלו אהבת ה' היא בתכלית, ממילא השנאה לעולם הזה היא גם כן בתכלית. כי הם זה לעומת זה. זאת אומרת, בתענוגים של העולם הזה אז הם לא הופך, לא הפך. זאת אומרת, יכול להיות תענוג באוכל ותענוג בשתייה ותענוג במוזיקה ואני לא יודע מה עוד. אין שום מניעה שאדם, אה, ככה יושב רגל על רגל. עכשיו יום קר, כן? אז הוא רוצה ליהנות, להתענג. אז הוא ישים תנור כדי שיהיה לו כיף והוא גם באותו זמן ישמע איזה מוזיקה שהוא אוהב והוא גם יאכל משהו טעים. אין שום בעיה. אז הוא נהנה גם מהחום של התנור, גם מהרכות של הכיסא, גם מהאוכל הטעים, גם מהמוזיקה, מעין עולם הבא. הוא נהנה מ-- הוא נהנה מכמה דברים ביחד. אין שום בעיה, אבל ליהנות מהעולם הזה ומאלוקות זה אי אפשר. למה? כי זה שני הופכים. אם הוא נהנה מזה, אם זה מה שגורם לו

25:17 דובר 1 תענוג, זה יגרום לו צער. אנחנו רואים את זה בפועל. אדם שיש-- כש-- אתה לוקח בן אדם ברחוב, משיח, משיח זה טוב בשביל לרקוד. אבל מה עם-- מה-- נו, מה? כשיבוא משיח מה יקרה? אז כולם ישבו, ילמדו תורה כל היום. תעזוב. מתאים לי עכשיו? לא רוצה. אם הוא לא אומר, אז ככה הוא מרגיש. מה זה, אה, לשמור שבת? הולך כל, כל השישי שבת הולך להם ל-ל-בית כנסת. אלוהים לא יודעים, לא יודעים. אדם שהוא שקוע בתאוות העולם הזה הוא שונא אלוקות. הוא לא יכול לאהוב. הוא אוהב זה או זה, הפוך. וזה בדיוק אותו דבר על הצד השני. אדם שאוהב את הקדוש ברוך הוא מרגיש, יש לו תענוג ו-ו-ו-הוא נהנה. הוא לומד תורה, הוא, הוא הביא את עצמו למצב שהוא נהנה ללמוד, הוא נהנה להתפלל, הוא מרגיש את המתיקות של התפילה. הוא אוהב את הקדוש-- הוא אוהב, אז הוא שונא את העולם. זה, זה לא הולך ביחד כי זה שני הופכים. הם זה לעומת זה. ולכן צדיק גמור הוא אחד כזה שהוא אוהב את הקדוש ברוך הוא בתכלית. למה? אצלו הנפש האלוקית התגברה, גירשה את הנפש הבהמית. אין בו שום בהמית והוא אוהב את הקדוש ברוך הוא בתכלית האהבה. אהבה רבה, אהבה בתענוגים, איך שלא יקראו לזה, כל המדרגות הנפלאות. ממילא הוא שונא את העולם הזה. כל מה שקשור לעולם הזה, לא משנה דברים גדולים או קטנים, זה קשור לתאוות, זה קשור לגשמיות. הוא לא יכול להסתכל לכיוון הזה. ב-ב-ברגע שהוא לא יכול, ז-ז-זה מגעיל אותו. כי המיאוס הוא הפך האהבה ממש כמו השנאה. אז זה צדיק גמור. טוב, אז אוקיי, הבנו. זה, זה עושה היגיון, נכון? לא

27:20 דובר 1 שאנחנו מסוגלים ל-ל-ל-ל-להגיע לזה, אבל מבינים על מה מדובר. עכשיו יש לנו עוד יותר קשה. אם פירוש המילה צדיק זה שהוא ש-ש-שהוא אוהב את הקדוש ברוך הוא בתכלית ולכן הוא שונא את הרע בתכלית, אז מה זה צדיק שאינו גמור? אז הוא לא שונא את הרע בתכלית. אז למה אתה קורא לו צדיק בכלל? אז על זה הוא ממשיך פה אחרי הנקודה. וצדיק שאינו גמור הוא שאינו שונא הסטרא אחרא בתכלית השנאה. הוא צדיק. הוא שונא את הסטרא אחרא. הוא שונא את כל העולם הזה, אבל לא בתכלית השנאה. על זה מביאים משל. מה ההבדל בין לשנוא בתכלית השנאה, אבל לא בתכלית השנאה? נדמה לי שהבאתי את המשל הזה כבר בפעם הקודמת. משל מוכר בחסידות ש-- אה, בגשמיות. אם מביאים לאדם לאכול לחם מעופש הוא לא יאכל את זה. הוא שונא את זה, כן, הוא מואס בזה. זה-זה-זה-זה עובש. איך הוא-- איך אפשר לאכול כזה דבר? אבל אם הוא גווע ברעב הוא יאכל את זה. מה שאין כן אם מביאים לו לאכול משהו ש-ש-ש-שזה אני לא יודע, חלשון, כל שולחנות מלאו קיא צואה, הוא לא יאכל את זה. גם אם הוא יגווע ברעב הוא לא יאכל את זה. הוא לא יכול, הוא בן אדם. כאלה דברים זה-זה-זה-זה... כן. זה נקרא-- אז התיעוב שיש לבן אדם כלפי לחם מעופש זה תיעוב. הוא באמת מתעב את זה. הוא באמת שונא את זה, אבל זה לא בתכלית השנאה. אם לא תהיה לו ברירה זה לא מופרך אצלו. אבל התיעוב שיש לאדם לאותו דבר זה-זה-זה תיעוב בתכלית. זה ההבדל בין צדיק גמור לצדיק שאינו גמור. צדיק ש-ש-שאינו גמור הוא מתעב את העולם, הוא-- העולם

29:14 דובר 1 מגעיל אותו, אבל זה לא בתכלית. בתכלית זה אצל צדיק גמור. ולכן אינו מואס גם כן ברע בתכלית. וכל שאין השנאה והמיאוס בתכלית, על כרחך נשאר איזה שמץ אהבה ותענוג לשם, ולא הוסרו הבגדים הצואים לגמרי מכל וכל. אז עוד פעם, הבגדים הצואים שמדובר פה זה לא הבגדים שדיבר-- זה לא הלבושים שדיברנו שם בפרק ד', מחשבה דיבור ומעשה. מדובר על הבגדים של עצם הנפש, זאת אומרת על כוח המתאווה. כל עוד יש איזושהי תאווה לעולם הזה, אז הוא לא צדיק גמור, ולכן לא נהפך לטוב ממש מאחר שיש לו איזו אחיזה עדיין בבגדים הצואים, אלא שהוא בטל במיעוטו כלא חשיב. לכן הוא נקרא צדיק, אבל הוא נקרא צדיק ורע לו. הרע כפוף ובטל. ועל כן גם אהבתו לה' אינה ב-- אינה בתכלית, ולכן נקרא צדיק שאינו גמור. אז עד כאן הסברנו את ההבדל בין צדיק גמור לצדיק שאינו גמור. נכון? כן? צדיק זה אחד ששונא את הרע בתכלית. למה? כי הוא אוהב את השם בתכלית. ויש בזה באופן כללי שתי מדרגות. אחד, שלא רק שהוא מתעב את הרע, אלא הרע, העולם מופרך אצלו לגמרי, ואחד כזה שהוא מתעב אותו אבל זה לא... אם אין ברירה אז הוא מוכן להשתמש בו. והנה, מדרגה זו, המדרגה השנייה של צדיק שאינו גמור, מתחלקת לרבבות מדרגות בעניין בחינת מיעוט הרע הנשאר אצלו מאחת מארבע יסודות רעים. מה בדיוק בעולם לא מופרך אצלו? לא מופרך אצלו תאוות התענוגים, לא מופרך אצלו הוללות וליצנות. מה לא מופרך אצלו? ובעניין ביטולו במיעוטו בשישים על דרך משל או באלף ורבבה, עד כמה זה לא מופרך, כן? מה לא מופרך אצלו ועד כמה זה לא מופרך אצלו,

31:23 דובר 1 כן? יש, קחו שני אנשים ש-ש-שלחם מעופש, כן? אז אחד הוא-- עד שלא יגווע מרעב ממש לא יאכל את זה, ואחד אם-אם-אם אין משהו אחר אז הוא יאכל את זה גם כן, כן? אצל שניהם זה מופרך, אבל עד כמה? ובעניין ביטולו במיעוטו בשישים על דרך משל או באלף ורבבה וכיוצא על דרך משל. והן הם בחינות צדיקים הרבים שבכל הדורות, כדאיתא בגמרא דתמני סרי אלפי צדיקי קיימי קמיה הקדוש ברוך הוא. יש לפני הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא יצר, ברא, לא יודע איך להגיד את זה, שמונה עשר אלף צדיקים ופיזר אותם על כל הדורות. שמונה עשר אלף זה-זה לא מיליונים של יהודים, אבל זה-- יש מספיק בשביל שיהיה ל"ו ויותר בכל דור. יש הרבה. אך על מעלת צדיק גמור פה אין מדרגות. כל מה שמדובר על מדרגות בצדיקים מדובר על אותם, אותם צדיקים ששם שייך יש לו יותר רע, פחות רע, מסוג כזה, מסוג כזה. מעלת צדיק גמור הוא שאמר הרשב"י: "ראיתי בני עלייה והם מועטים". מכירים את הזוהר הזה? רשב"י שם מתחיל, רשב"י ו... רוצים להציל את העולם. אז הבן של, אה, אז רשב"י אומר שאם, אם, אם יש רק מאה צדיקים בכל העולם אז אני ובני ביניהם, ואם יש רק עשר אני ובני ביניהם, ואם יש רק, אה, שניים אז אני ובני, ואם יש רק אחד, אני הוא. בני עלייה זה צדיק שהוא שונא את הרע בתכלית. כאלה באמת יש מועטים. זה מה שאמר-- למדנו בפרק, אה, בפרק ב': "וצדיק יסוד עולם". צדיק, על לשון חז"ל: "עמוד אחד יש עליו עומד העולם כולו וצדיק שמו". שלח-

33:37 דובר 5 צדיק גמור יש אחד?

33:39 דובר 1 כן.

33:39 דובר 5 אוקיי.

33:41 דובר 1 בכל דור. עד כדי כך שיש סיפור על, אה, סיפור ידוע על הבעל שם טוב הקדוש ש... לכאורה זה קשור לעניין הזה. ש... מסופר שהבעל שם טוב הקדוש ב-ב-בפעם אחת בשבת או בערב שבת נטל ידיים לסעודה, ותוך כדי שהוא ככה החזיק את הנטלה, או לא יודע איך זה בדיוק היה, אז הוא ככה קפא על עומדו ואחר כך הוא אמר, אה, "כבה נר המערבי", וגמר ליטול ידיים. מכירים את הסיפור?

34:16 דובר 5 לא.

34:16 דובר 1 אה? גמר ליטול את הידיים. אחר כך, אחרי כמה ימים נודע שהסתלק לעולמו רבי חיים בן עטר. והבעל שם טוב סיפר שיש כוונה אחת בנטילת ידיים שמגלים אותה רק לצדיק אחד בדור. ברגע שהוא בא ליטול ידיים ופתאום התגלתה לו הכוונה הזאת, אז הוא, אז הוא הבין. אז אותם צדיקים המועטים, אה, שהם הבודדים שב-- אחד בכל דור, הבודדים שבבודדים, עליהם אמר-- הרשב"י אומר-- אז קודם כול קראנו להם צדיק גמור וקראנו להם כבר צדיק וטוב לו, לא? אמרנו שזה הולך על ה-- עד כמה הוא צדיק ועד כמה הוא ביער את הרע מקרבו. והרשב"י נותן לו פה תואר חדש, בני עלייה. למה צריך לתת לו עוד שם אחד? אז ה... אנחנו נראה מיד עכשיו, נראה את זה פה בהמשך, שצדיק גמור ושאינו גמור זה הולך על המדרגה שלו בעבודת השם, עד כמה הוא הצליח בטוב ועד כמה הוא הצליח לדחות את הרע. וב... השם בני עלייה ניתן לו על שם הפעולה שלו, מה שהוא עושה, לא על שם המדרגה שלו בעבודת השם האישית, אלא על שם הפעולה שלו בעולם. בוא נראה בפנים. "שלכן נקראים בני עלייה שמהפכין הרע ומעלים אותו לקדושה". למה הוא נקרא בן עלייה? לא בגלל שהוא אדם נעלה, בגלל שהוא פועל בעולם עלייה. "כדאיתא בזוהר בהקדמה שכשרצה רבי חייא לעלות להיכל רבי שמעון בר יוחאי שמע קלא נפיק ואמר", שמע קול יוצא מהיכלו של רבי שמעון בר יוחאי והקול הזה אמר לו לרבי חייא: "מאן מנכון די חשוכא מהפכין לנהורא וטעמין מרירו למיתקא? עד לא ייתון הכא". מי מכם שאת החושך הפך לאור ואת הטעם המר הוא הפך למתוק, עד לא ייתון הכא, לפני שהוא הגיע לכאן, לעולם הבא, הוא יכול

36:37 דובר 1 להיכנס להיכל שלי. אבל מי שבעולם הזה עוד לא הפך את החושך לאור, עוד לא הפך את המר למתוק, הוא לא יכול להיכנס להיכל שלי, אומר רשב"י. סליחה, הוא מדבר לרבי חייא. רבי חייא היה מגדולי התנאים, היה מחיה מתים. כמה סיפורים שהוא החיה מתים? אבל הוא לא הפך את החושך לאור. הוא לא הפך את המר למתוק. הוא היה צדיק בכל מובן המילה, עם כל המעלות הנפלאות שחז"ל מספרים עליו. יש את הסיפור ב-ב-ב, אה, בספרי מחניים, "גדולים מעשי חייא". זוכרים את הסיפור? שהוא, שהוא עשה את ה-- אה, לימד את הילדים תורה. אה?

37:31 דובר 6 לא זוכרת.

37:32 דובר 1 טוב, אני אספר בקיצור את הנקודה ת'-- את הסיפור מהגמרא.

37:36 דובר 6 כן.

37:36 דובר 1 ש-- אה, הוא רצה ללמד את הילדים גמרא. אז הוא, הוא לא-- הוא כנראה היה שתקן גדול. הוא לא, הוא לא הסביר, הוא לא הסביר את מעשיו לאנשים. הוא באמת היה צדיק. אה, אז יום אחד ראו אותו שהוא הולך לצוד צבאים. רבי חייא, שינית מקצוע? פתאום יצאת מבית המדרש, הלכת לצוד צבאים. לא העזו לשאול אותו, לא שאלו. צד כמה צבאים, אה, שחט אותם. הנה, נהייתה לנו פה-- פתח חנות בשר, מכר את הבשר, קנה בזה אני לא זוכר מה, גם כן משהו של קדושה. לקח את העורות ועיבד את העורות. עכשיו נהייתה לנו בורסקה. מה קרה עכשיו? לא. הוא הכין מהעורות קלפים לכתוב, אה, ספרי תורה. לא יודע, מי שפעם, אה... עבודה של הכנת עור היא עבודה קשה, פיזית ולוקח הרבה זמן. הוא עשה את זה. אחר כך הוא הלך וכתב לא ספר תורה אחד, הרבה ספרי תורה. בכתב קטן כנראה. אחר כך לקח את כל הספרים שהוא לקח, שהוא כתב, הלך לאיזה כפר ש-ש-שם אין מי שילמד תורה, אסף את הילדים, נתן לכל אחד חומש והתחיל ללמוד איתם האלף בית. לימד את הגדולים קצת משנה, את הגדולים יותר קצת גמרא, את הקטנים יותר רק חומש. השאיר להם את הספרים, אמר להם עכשיו תלמדו אחד את השני, חזר והתחיל את כל הפעולה עוד פעם. אמרו חז"ל: "גדולים מעשי חייא". לכאורה, מה הבעיה? אתה כל כך רוצה ללמד ילדים, תקנה ספרים. מה אתה צריך לבזבז את כל הזמן שלך? לא, מההתחלה עד הסוף, שהכול יהיה בקדושה. אז על זה אמרו חז"ל: "גדולים מעשי חייא". עכשיו, על חייא זה ש-ש-שחז"ל אמרו שחייא ובניו אם היו מתפללים היו מביאים את המשיח

39:39 דובר 1 באותו רגע, אומר רבי שמעון בר יוחאי: "מאן מנכון דלא מהפכין חשוכא לנהורא ומרירא למתקא לא ייתון הכא". לא, לא, לא תיקנת, לא, לא עשית את העבודה. אתה לא יכול להיכנס להיכל. הוא לא-- זה לא בתכלית השלמות. בני עלייה זה משהו אחר. אז זה סיבה אחת שהם נקראים בני עלייה, שהם מ-מ-מעלים את העולם, מעלים את הטוב, מוציאים את הטוב מתוך הרע. סיבה שנייה עוד נקראים בני עלייה מפני שגם עבודתם בבחינת ועשה טוב בקיום תורה ומצוותיה הוא לצורך, הוא לצורך גבוה. ומעלה מעלה עד רום המעלות ולא כדי לדבקה בו יתברך לבד לרוות צימאון נפשה הצמאה לה' כמו שכתוב: "הוי כל צמא לכו למים". בדרך כלל אדם למה הוא עושה משהו? כי הוא, כי הוא נהנה מזה. נכון? מה, מה מפעיל אותנו? כוח התענוג. כן, למה אני חושב על זה? כי אני רוצה את זה. למה אני רוצה את זה? כי אני אוהב את זה. למה אני אוהב את זה? כי זה מה שגורם לי תענוג. אז יש אדם שמה שמענג אותו זה ענייני העולם הזה, אז לכן בזה הוא מתעסק. יש אדם שמתענג באלוקות, לכן בזה הוא מתעסק. כן? צדיק גמור זה משהו אחר. מה שמפעיל אותו, מה שעובד שם בפנים זה לא התענוג. זה לא מה הוא רוצה, זה, זה לא מה שמושך אותו. אלא מה כן? מה הקדוש ברוך הוא רוצה? אין לו אינטרס אבל נקי, נקי, נקי. זה... איך גם כן אומר על רשב"י, אומר על עצמו "אנא סימנא בעלמא". אני רק סימן של הקדוש ברוך הוא בעולם. גם התלמידים שלו אגב אמרו על רשב"י, "את פני האדון ה' דא רשב"י". רוצה להסתכל על הפרצוף של

41:55 דובר 1 הקדוש ברוך הוא? תסתכל על רשב"י. זה כתוב. זה לא צחוק. מה פירוש תסתכל על הקדוש-- זה הפרצוף של הקדוש ברוך הוא. רשב"י הוא לא בן אדם. הוא, הוא לא חלק מהעולם הזה. כל המציאות שלו זה אלוקות שנמצאת פה בתוך העולם. הקדוש ברוך הוא התלבש בתוך שק של בשר ועצמות. זה הקדוש ברוך הוא. אין לו מציאות משל עצמו. כל המציאות שלו הוא בביטול בתכלית לאלוקות, בכזו רמה של ביטול שהוא לא מתענג אפילו במה שהוא עושה. הוא לא, הוא לא קורא-- הקדוש ברוך הוא. זה נקרא בני עלייה. כל עבודתו הוא לא לצורך עצמו, הוא לא אוהב את השם, לומד תורה, מקיים מצוות בשביל להידבק בהשם. זה לא מעניין אותו בכלל. מה הקדוש ברוך הוא רוצה? מה רוצים ממני? לא מה אני רוצה. אז זה הסיבה שנקרא בני עלייה. הסיבה הראשונה שנקרא בני עלייה, צדיק גמור, כי הוא מעלה את העולם לקדושה. סיבה שנייה, כי הוא לא עושה את זה לצורך עצמו, אלא עושה את העבודה לצורך מי שנמצא למעלה. אה, כמו שכתוב במקום אחר, אלא כדפירשו בתיקונים: "איזהו חסיד המתחסד עם קונו", עם קן דיליה, עם אותו אחד שקנה אותו. "לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתיה בתחתונים". זה, זה מה שהוא מחפש בעולם. לייחד את הקדוש ברוך הוא בעולם. וכמו שכתוב ברע"מ פרשת תצא: "כברא דאשתדל בתר אבוי ואימיה דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה ורוחיה ונשמתיה וכולי, ומסר גם גרמיה למיתה עלייהו למפרק לון וכולי", כמו שמבואר במקום אחר. יש לפעמים רואים על ילד שהוא אוהב את ההורים שלו עד כדי כך שהוא מוכן בשביל ההורים לוותר על טובתו העצמית. הוא מוכן למסור את כל כספו ואת כל, כל

43:51 דובר 1 מה שיש לו בשביל, בשביל לעזור לאבא או לעזור לאמא. ומה יוצא לך מזה? הם כבר זקנים. הוא לא עושה את זה בשביל עצמו. כן? אז זה אהבת אותו-- דוגמה, משל לאהבת בני עלייה שהוא לא עושה את זה בשביל עצמו, עושה את זה בשביל הקדוש ברוך הוא. מוסיף בסוגריים ששתי הסיבות שנקראים בני עלייה, שתיהן עולות בקנה אחד. למה? כי על ידי הבירורים שמבררים מנוגה, זה הסיבה הראשונה שמעלים את העולם. מעלים מיין נוקבין ונעשים ייחודים עליונים להוריד מיין דוכרין שהם הם החסדים שבכל מצווה ומצווה מרמ"ח מצוות עשה. טוב, לא נתעכב פה על המילים האלה בקבלה. שכולן הן בחינת חסדים. כל המצוות, כל הרמ"ח מצוות באופן כללי, אה, הן באות מהחסדים. יודעים איך? סיפרנו לכם פעם? לא זוכר. למה יש מאתיים ארבעים ושמונה מצוות? למה?

44:51 דובר 7 האיברים, נו.

44:52 דובר 1 אה? כן, נכון. ולמה יש דווקא מאתיים ארבעים ושמונה איברים? למה לא שלוש מאות אה, ארבעים ושתיים? אה? ה-ה-הגוף האדם הוא מתאים לנפש האדם, ונפש האדם, למדנו בפרק, אה, ב', נמשכה מהספירות הקדושות. הספירות הקדושות הן תשע בלי ספירת המלכות. מלכות זה כבר כוח השפעה החוצה. ספירות קדושות עצמן, המציאות של המלכות לית לה מגרמה כלום. אין לה משל עצמה כלום, היא רק מקבלת מהאחרות. אין לה מציאות משל עצמה. ספירות עצמן, גוף הספירות הן תשע, וכל דבר שאנחנו לוקחים אז יש לו את החיצוניות שלו, המציאות שלו והפנימיות שלו. הדוגמה שתמיד לוקחים זה כוס קפה. זו הדוגמה שהכי מצויה תמיד על השולחן. אז הכוס, יש את ה-- הפנים שלה הוא נועד בשביל להחזיק את הקפה. הצד הפנימי של הכוס, כן? אבל הצד הפנימי של הכוס הוא לא יה-- הוא צריך איזשהו גוף של כוס כדי, כדי שיחזיק את הפנים. כן? אז, אז, אז יש את הצד החיצוני שהוא נועד לא בשביל הקפה, הוא נועד בשביל שאני אוכל להחזיק אותו, כן? והחיצוניות של-- אז בכל כלי יש את החיצוניות של הכלי, המציאות, הגוף שלו והפנימיות ל-ל-למה הוא נועד. גם ברוחניות בכל כלי יש שלושה, שלושה, שלוש בחינות. לא ניכנס עכשיו איך זה הולך בספירות, אבל באופן כללי בכל תשע ספירות, כל אחת מהן יש את החיצוניות שלה, הגוף שלה והפנימיות שלה. ב-בעברית זה נקרא חב"ד חג"ת נה"י, אבל אין כאן מקומו. החיצוניות, הפנימיות והגוף. והיות ובכל אחד מהכלים, התשע ספירות, יש שלוש בחינות, אז כמה זה בסך הכול יוצא? אה, סליחה. שלב אחד קודם. אה, בקדושה כל אחת מהספירות כלולה מכל האחרות. כן, חסד שבחסד, גבורה שבחסד וכן הלאה. אז כל

46:59 דובר 1 ספירה יש בה למעשה, אה, שמונים ואחת ספירות פרטיות, תשע כפול תשע, ובכל אחת מהשמונים ואחת יש ראש, תוך וסוף. פנימיות, חיצוניות והיא עצמה. אז זה שמונים ואחת כפול שלוש זה...

47:18 דובר 7 כבר אמרת.

47:19 דובר 1 אה?

47:20 דובר 7 נראה לי אמרת את זה.

47:21 דובר 1 אני חשבתי שכבר דיברתי על זה פעם. כן. אז, אה, כבר גמרנו. לא משנה. אז בסך הכול זה יוצא מאתיים ארבעים ו-ושלוש. שמונים ואחת כפול שלוש זה מאתיים ארבעים ושלוש, ויש את ה-- וכל, כל התשע ספירות נובעות מחמשת החסדים העליונים. אז מאתיים ארבעים ושלוש ועוד חמש זה מאתיים ארבעים ושמונה. לכן הוא אומר פה שכל מצוות העשה, מאתיים ארבעים ושמונה מצוות, הן שייכות לבחינות החסדים, כי כולן משתלשלות מאותם חמישה חסדים עליונים. טוב, זה היה ממש מאמר מוסגר. ופשוט זה, זה כל, כל הסוגריים האלה זה מלא מלא מילים בקבלה. צריך ל-ל-להבין כל אחד אבל בסדר. דהיינו המשכת קדושת אלקותו יתברך מלמעלה למטה להתלבש בתחתונים, כמו ש-- כמו שכתוב במקום אחר. אז מה יצא לנו מפרק י'? פרק י' מסביר מה זה, אה, אה, את, את הצעד הראשון במלחמה, הצעד הראשון במלחמת הנפשות שמנצח את הנפש הבהמית. מה פירוש מנצח את הנפש הבהמית? הבן אדם הוא צדיק. מה המשמעות של צדיק? שהוא אוהב את הקדוש ברוך הוא בתכלית וממילא הוא שונא את הרע בתכלית. ובזה יש שתי מדרגות עד-- האם הרע אצלו מופרך לגמרי לגמרי או שהוא לא מופרך לגמרי לגמרי. בדרגה התחתונה יותר יש ריבוי מדרגות. מה בדיוק לא מופרך אצלו ועד כמה זה לא מופרך אצלו. והדרגה העליונה, שהוא צדיק גמור וצדיק וטוב לו, קוראים לו גם בני עלייה, בגלל שהוא מעלה את העולם לקדושה וכל עבודתו היא לא לצורך עצמו אלא לצורך גבוה. אז זה היה פרק י'. אה, המטרה שלנו היא לא ללמוד מה זה צדיק. זה לא מעניין אותנו. זה מעניין אותנו, אבל לא מעבר לזה. ה-המטרה שלנו היא ללמוד מה אנחנו

49:32 דובר 1 צריכים לעשות. אנחנו צריכים להבין מה זה בינוני. כדי להבין מה זה בינוני לא מספיק להבין מה ההבדל בינו לבין צדיק. צריך גם להבין מה ההבדל בינו לבין רשע. אז לכן לפני שנגיע לעיקר, שזה פרק י"ב, אז בשיעור הבא נ-נ-נקדיש עוד פרק אחד, פרק י"א, להבין מה זה הרשע. ואחר כך רק נוכל להבין מה זה בינ-- איך יכול להיות מציאות, מה ששאלנו בפרק א', של בן אדם כזה שמצד אחד אתה אומר עליו שהוא לא רשע. אז הוא צדיק? לא, הוא לא צדיק. אז מה הוא כן? אחרי שאנחנו נבין בפרק י"ב מה זה כן בינוני, מה בדיוק נדרש מאיתנו להגיע, אז נוכל אחר כך בפרקים י"ג וכן להתחיל להבין מהי עבודת השם שלנו.

50:30 דובר 8 מה עם העניין של צדיק בדור שלנו?

50:32 דובר 1 מה?

50:33 דובר 8 העניין של צדיק בדור שלנו.

50:35 דובר 1 מה זאת אומרת? לא הבנתי.

50:38 דובר 8 שהרב היה אומר שלהגיע לרמה של צדיק הוא יכול להגיע לרמה

50:47 דובר 1 לגבינו, ל-ל-ל-- אנחנו? יש ריבוי גדול של מקומות בחסידות, גם בתניא. אנחנו נפגוש את זה בכמה וכמה מקומות ש-- אה, גם בינוני ואפילו רשע צריך בכל מיני מקומות להשתדל בעבודתו של צדיק. זה לא פירוש שהוא צדיק או שהוא יכול להגיע לזה, אלא שהוא צריך לעבוד גם את עבודת הצדיק. וזה לא באופן של דמיון אלא באופן אמיתי. אנחנו נ-נ-נראה את זה, אבל זו לא הכוונה כמו שמנסים, אה, שמעתי את זה כבר בכמה וכמה פעמים שרוצים להגיד שהרבי אומר שבדור שלנו השתנה הכול ו-והיום כל אחד יכול להיות צדיק. הרבי לא אמר את זה מעולם. הדבר הזה כתוב בחסידות בריבוי מקומות, גם בתניא אנחנו עוד נגיע לזה. והכוונה היא שגם מי שהוא לא צדיק צריך להשתדל ולעבוד גם את עבודת הצדיק, וגם העבודה הזאת היא אמיתית אצלו למרות שהוא לא צדיק. ונגיע לזה בעזרת השם.