כינוס ו' תשרי תשס"ו לנשות חב"ד

00:04 דובר 1 תוכנייה משניות באותיות ח נ ה של הרבנית חנה, בבקשה.

00:45 דובר 2 ערב טוב. נמצאים אנחנו ביום היארצייט של הרבנית. שמעתי פעם מיהודי זקן, כשהתחלנו לדבר על יארצייטים, ימי זיכרון. אז הוא אומר לי: תגיד לי, וואס איז, מה זה יארצייט? אז אני אומר לו: יארצייט זה יום זיכרון. הוא אומר: לא, זה בכלל לא זה. יארצייט זה ראשי תיבות: יום אסיפת רגלי צדיק יהיה יום טוב. זה יארצייט. יום אסיפת רגלי צדיק יהיה יום טוב. וזה ממש מתאים למה שמקובל אצלנו להחזיק את יום היארצייט. יום שמתאספים ביחד, מתעלים ביחד, ומתוך שמחה חסידית, לא מתוך עצבות ולא מתוך מרירות, אלא דווקא מתוך אמירת לחיים והתחזקות בשמחה. כך שכבוד לי ללמוד הערב לעילוי נשמתה של הרבנית שלוש משניות מפרקים שמתחילות באותיות שמה. המשנה הראשונה, מסכת תרומות, פרק א' משנה א': חמישה לא יתרומו. המשנה עוסקת, משנה מסכת תרומות. בן אדם חרש, זרע, עיבד את שדהו במשך תקופה ארוכה, והנה הוא קצר את התבואה, והדבר הראשון שהוא צריך לעשות לאחר שהוא קצר את היבול, להפריש תרומות, לקחת תרומה כמצוות התורה ולתת את התרומה לכהן. זה הדבר הראשון שנדרש מהאדם. והמשנה ישר מעמידה: תדעו לכם שיש חמישה שהם אינם יכולים לפעול את התרומה. הם לא יכולים לבצע את הפרשת התרומות. עד כדי כך שאם הם בכל זאת תרמו, אז אין תרומתם תרומה. גם בדיעבד זה לא עוזר. אין להם את התוקף להפריש תרומות, תרומות. ומי הם? המשנה מציינת: החרש, השוטה והקטן, והתורם את שאינו שלו. וכן עובד כוכבים שתרם את של ישראל, אפילו ברשות, גם כן אין תרומתו תרומה. כשהתורה מדברת על הפרשת התרומה, על החובה לתרום, אז התורה אומרת: "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה". ממי? "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו

04:22 דובר 2 את תרומתי". ומהדיוקים בפסוק הזה עצמו חז"ל מדייקים מי אינו יכול לתרום. "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה". זאת אומרת, דבר אל בני ישראל. יהודי יכול לתת תרומה. אם הוא לא ישראל, אם הוא גוי ומתחשק לו לתת תרומה לכהן, הוא יכול לתת לו הרבה מתנות אישיות, אבל תוקף של תרומה אין לזה. "מאת כל איש אשר ידבנו לבו". איש יכול לתת תרומה. "וחזקת והיית לאיש". אחרי בר מצווה שבן אדם הוא גדול. אחר בת מצווה בן אדם גדול, יש לו שדה, אדם גדול, יש לו את התוקף, יש לו את האפשרות לתת תרומה. "אשר ידבנו לבו", פרט לחרש ושוטה שאין בהם דעת. חרש ושוטה אין בהם דעת, ולתת תרומה צריך להיות איזה-- צריך להיות בר דעת. מי שלא בר דעת, אז התרומה שלו אינה תרומה. מה זה שוטה? קטן. אנחנו יודעים מה זה קטן. ומה זה שוטה? השוטה, אומר רבנו עובדיה מברטנורא, נותן לנו סימן. שוטה זה מי שמאבד את מה שנותנים לו. מי שמאבד את מה שנותנים לו, הוא לא יודע לשמור את מה שנותנים לו, הוא בגדר של אדם שוטה. הוא לא יודע לשמור. לא יודע לשמור על בגדיו, לא יודע לשמור על רכושו, לא יודע לשמור על ממונו. מי שמאבד את מה שנותנים לו הוא בגדר של שוטה. מה שבטוח, אומר הרבי הריי"צ, שחסיד לא יכול להיות שוטה ושוטה לא יכול להיות חסיד, כי הרי שוטה זה מי שמאבד את מה שיש לו, את מה שנותנים לו. וחסיד, שהוא מקבל מהרבי כל כך הרבה דברים טובים, כל כך הרבה תורה, כל כך הרבה הדרכה. אז אם אתה רוצה להיות חסיד, אז אתה לא יכול להיות

06:50 דובר 2 שוטה. אתה חייב לדעת שאתה חייב לנצל את מה שנותנים לך. אם אתה כזה שלימזל שאתה שוטה, שמה שנותנים לך אתה מאבד, אתה לא יכול להעריך, אתה לא יודע להעריך את מה שנותנים לך, אז אתה לא יכול להיות חסיד. אז תבחר לך אחד מהשניים. לאיזה חוג אתה שייך? כן, הרבי מדבר כאן קצת בשפה, בשפה עדינה. להפריש תרומות ומעשרות זה לא רק עניין טכני שאני לוקח קצת מהגורן. אני לוקח קצת תבואה והנה אני נותן אותה לבן אדם אחר. פעולה טכנית. מה הבעיה לקחת ולהרים ולתת? למה שהגוי לא יוכל לתת את התרומה גם כן? אבל התרומה נקראת בשם תרומה. מסביר הצמח צדק באור התורה, בסדרת הספרים שלו, שתרומה משמעותה כפולה. תרומה היא מלשון הפרשה. אני לוקח ואני מרים חלק מהכלל, לוקח חלק מהכלל, חלק מהכמות הכללית ואני מרים אותה ונותן אותה למישהו אחר. הפרשתי אותה מה, מהכרי, מערימת התבואה שיש לי. לקחתי והפרשתי ונתתי אותה למישהו אחר. זה נקרא תרומה. תרומה, אומר הצמח צדק, הזוהר הקדוש מסביר שתרומה זה מלשון רוממות, מרוממים. אני לוקח תבואה שהייתה חולין ואני מרומם אותה. כשאני נותן אותה לכהן אז זה לא רק לתת לכהן. כשאני נותן את התרומה לכהן בד בבד, במקביל, נמשך על התבואה, נמשך לתרומה, נמשך מהעולמות העליונים אור גדול, קדושה גדולה, ורוממתי את הגשמיות לדרגה הרבה הרבה יותר גבוהה. את הפעולה הזאת, את הרוממות הזו, לקחת דברים גשמיים ולרומם אותם, להעלות אותה לקדושה, קטן לא יכול לעשות. לרומם את העולם כולו לקדושה גוי לא יכול לעשות. יכול לעשות רק מי שמפעמת בקרבו נשמה אלוקית שהיא חלק אלוק ממעל, יש לו את האפשרות לתת את התרומה, להפריש את התרומה, ולא

09:38 דובר 2 רק כאשר התרומה היא מתבואה שלו. המשנה מסיימת, המשנה דנה: ומה אם הגוי לא רוצה להפריש תרומה שלו, אלא אני רוצה לעשות אותו שליח? הוא עובד אצלי. התאילנדי הזה עובד אצלי במשק, עבודה עברית, עובד אצלי במשק, ואני רוצה, כמו שהוא עושה לי את כל העבודות בשדה, אני אומר לו: קח קצת תבואה ותיתן את זה. לך לכהן, תיקח קצת, תיקח כמה קילו של תרומה ולך ותיתן את זה לכהן בתור שליח שלי. לא, אומרת התורה: מה אתם בני ברית, אף שלוחכם בני ברית. שליח בשבילך יכול להיות רק יהודי כמוך. מה אתם בני ברית, אף שלוחכם בני ברית. בן ברית יכול להיות שליח שלך. גוי לא יכול להיות שליח שלך. וכאן מעניין, מסתעפת בהלכה השאלה במישורים אחרים: מה קורה? האם גוי יכול להיות שליח לגוי? אז יש פוסקים, אומרים בפשטות: התורה אומרת מה אתם בני ברית, אף שלוחכם בני ברית. כמו שאתה בן ברית, אתה יכול למנות שליח שיבצע במקומך את הפרשת התרומות, שהוא גם יהודי. גוי לא יכול להיות שליח שלך. אבל אם גוי עושה שליח לגוי בכל שטחי החיים האחרים, בעסקי משא ומתן, בענייני ממונות, כל מיני דברים, גוי עושה חבר שלו שליח, אז למה שגוי לא יוכל להיות שליח? יכול להיות שליח. בירושלמי, בתלמוד ירושלמי, נאמר שגוי גם לא יכול להיות שליח לגוי, וכולם, כל הפוסקים, מתפלאים על הירושלמי. כיצד זה שגוי לא יכול להיות שליח לגוי? מדוע לא? שלוחו של אדם כמותו, אז הוא לא יכול להיות כמותו כמו היהודי, אבל הוא יכול להיות כמותו. שלוחו של אדם כמותו. אם השולח שלו גוי, הוא יכול להיות כמותו כמו הגוי. אבל על פי

11:48 דובר 2 החסידות הדבר מובן. אני מאמין שאין כאן באולם אחת שלא למדה פעם תניא פרק א' עם משכיל לאיתן או בלי משכיל לאיתן, אבל בסוף פרק א' נאמר שכל טיבו דעבדין האומות עובדי גילולים לגרמייהו עבדין. לא יכולה להיות מציאות אצל גוי שהוא יעשה משהו בשביל השני. כל מה שהוא עושה הוא עושה את זה בשביל עצמו. לא יכול להיות כזה דבר שהוא עושה משהו בשביל השני. איך גוי יכול להיות שליח? הרי מהי כל המציאות של השליחות? כל המציאות של השליחות היא שאני מבצע פעולה, שהפעולה הזאת לא מתייחסת אליי, אלא מה שאני עשיתי מתייחס אל השולח אותי. כשחבר נוסע לרבי ואני אומר לו, מנצל את ההזדמנות: קח לך עשרים דולר, קח לך מאה דולר, תעשה לי טובה, תיכנס שמה לקינגסטון לאחת החנויות ותביא לי משם חמש חולצות בשבילי. קח את הכסף, תקנה בשבילי. הוא נכנס, הוא קנה, ובדרך בחזרה במטוס הוא עושה לעצמו חושבים: אולי חבל, כאלה חולצות, הזדמנות. מה אני— מה שטוב בשביל יקותיאל זה גם כן טוב בשבילי. אני אחזיר לו את הכסף ואני אקח את הדברים בשבילי. הוא יכול לעשות את זה, אבל אז הוא יוגדר בהלכה כאדם גנב. פשוט. למה? מפני שברגע שאתה קנית את זה בתור שליח, אז פעולת הקנייה לא מתייחסת אליך. קנית, נתת כסף, והיה בכוונתך לקנות את זה בשביל פלוני. אז הפעולה שאתה ביצעת, זה ישר מתייחס אליו. החפץ הוא כבר שלו. קנית את זה בשבילו. יהודי יכול להיות שליח, גוי לא יכול להיות שליח. הוא לא יכול לעשות פעולה שהיא תתייחס לשולח שלו. מדוע? כל טיבו דעבדין האומות עובדי גילולים לגרמייהו עבדין. ואנחנו היושבות כאן באולם שעוסקות בשליחות יודעות

14:08 דובר 2 מה טיבה של שליחות. מקבלים מצד אחד את הכוח מהשולח, מצד שני כל פעולה שעושים היא לא נזקפת לזכותנו, אולי לזכותנו, אבל היא מתייחסת, זה המאגר, זאת היא פעולה שהשולח עושה אותה עם כל הרצינות ועם כל המחויבות של הדבר. זאת משנה ראשונה שפתחה באות ח'. נעבור למשנה שנייה, מסכת שבת, פרק כ"א. באה המשנה הפותחת באות נ'. קצת בדיני מוקצה בשבת, מההלכות השכיחות והמצויות בכל בית יהודי מדי שבת ושבתות. והמשנה מציגה כאן מעשה, אה, מקרה. "נוטל אדם את בנו והאבן בידו". הילד מתגעגע לאבא. יש לו געגועים, הוא בוכה, הוא רוצה על הידיים. תופעה מקובלת. והנה האבא רוצה לגשת אל הבן ולקחת אותו לידיו. יש בעיה. בידו, הילד מחזיק בידו אבן. אבן שהיא מוקצה. לקח אבן, תופעה מקובלת. לקח אבן מהרחוב, יש לילד אבן, והילד עכשיו— האבא רוצה להרים את הילד, ירים את הילד, הוא מרים ביחד איתו, הוא מרים ביחד איתו את, את המוקצה. האם מותר או האם אסור? והמסקנה של הגמרא: מכיוון שהילד חולה, הילד יחלה, הוא לא חולה, אם האבא לא ייקח אותו לידיים כשהוא מתגעגע אליו, יחלה ממש. שימו לב, זה אבא עושה, לא האימהות. הילד לא בוכה "אמא!" הילד בוכה "אבא!" לא יודע למה, לא אמרתי שום דבר. אז הילד בוכה "אבא". הילד בוכה "אבא" והאבא רוצה לקחת אותו על הידיים, אבל יש מוקצה. אומרת המשנה, גם אם הילד לא יהיה בסכנת נפשות, אבל מכיוון שהוא עלול לחלות, יכול להזיק לבריאות שלו אם האמא לא תיקח אותו על הידיים, התירו חכמים לקחת ולהגביה את הילד ולא חוששים בזה שהאבן נסחבת ביחד איתו. וכלכלה והאבן בתוכה. יש לנו כלכלה, קערה, יש בתוכה אבן, אבל

16:43 דובר 2 יש בתוכה גם כן פירות, ופירות שאם הוא רוצה כעת את הפירות, הוא רוצה לאכול אותם, הוא רוצה להשתמש בהם, אבל בחדר השני ולא כאן. מה עליו לעשות? את הפירות הוא לא יכול לנער, כפי שהמפרשים מסבירים. המשנה לא מדברת באגוזים או בפירות קשים, אלא בפירות שקשה לי לתפוס אותם ידנית, פירות רכים. אם אני אנער אותם הם עלולים להתקלקל. אז במקרה הזה הבן אדם יכול לקחת את הכלכלה ואת האבן בתוכה, ולמרות שהמוקצה נסחב ביחד איתו, ביחד איתם. וכמו כן מטלטלים תרומה טמאה עם הטהורה ועם החולין. ורבי יהודה מביא כאן תופעה נוספת, מקרה נוסף, גולש לעניין נוסף. רבי יהודה אומר: אף מעלין את המדומע באחד ומאה. נתאר לעצמנו, יש לנו כאן מדומע. יש לנו כאן תבואה, הרבה תבואה, כלי גדול עם הרבה תבואה, עם הרבה תרומה, עם כלי מלא תרומה, כלי מלא תבואה של חולין, מאה סאין חולין שנפל לתוכה סאה של תרומה. קצת תרומה נקרא, התרומה שנבלעה כאן, שהתערבבה כאן, מדומעת מלשון המשנה. כשהיחס הוא אחד למאה, התרומה שהייתה כאן היא בטלה והכל נהפך לחולין. פחות ממאה, כל התבואה אסורה באכילה לישראל, היא שייכת לכהן. ברגע שיש כאן אחד על-- מאה על אחד, אז הכל מותר לכ-- מותר לאכילה, בתנאי שאני אתן אחד מהמאה, אני אתן אותו לכהן. מכיוון שאת האחד ממאה אני לא חייב לתת מיד, אני יכול להשאיר את זה לבסוף, אז בינתיים מותר לי לאכול את הכל, בינתיים הכל לא מוקצה. אם בדרך כלל, אם הייתי צריך לתקן את זה, אנחנו יודעים שלהפריש תרומות ומעשרות בשבת אסור, אנחנו מתקנים את הדברים, אבל זה לא נחשב לתיקון וזה מותר. המשנה

19:19 דובר 2 הזאת מזכירה לי מה שמדובר כאן עם הילד על הידיים. יש מאמר של הרבי הריי"צ, שהרבי הריי"צ מדבר על מקרה הפוך. לא שהילד בוכה ורוצה להיות בידיים של האבא, הרבי הריי"צ מדבר אלינו בכיוון הפוך. בשעה שאנחנו נוסעים, עוסקים בהפצת המעיינות, בשעה שאנחנו עוסקים בלימוד התורה, בשעה שאנחנו רוצים ללמד אחרים, ויש כאלה שמגיעים ל"ופרצת", מ-מגיעים לפעילות וניתן להם המיקרופון, אז בעשרים הדקות שניתנו לו, אז הוא רוצה, אנחנו צריכים בזה להכניס את חב"ד מההתחלה ועד הסוף ולדחוס ולדחוס. אנחנו עשרים דקות צריכים לתת, לתת, לתת את הכל, ומתחילים מלמטה ועולים לגבהים, ובעשרים דקות האלה השני עוד לא יודע מה אתה מדבר איתו בכלל. אתה לא מרגיש שאתה מדבר אסטרונומיה, אתה עולה גבוה, גבוה. עם מי אתה מדבר? על מה אתה מדבר? אומר הרבי הריי"צ שאבא שרוצה להשתעשע עם הילד שלו פנים אל פנים, אז מה הוא עושה? הוא קודם כל, אז הוא לא מתכופף אל הילד לעריסה ומתחיל להשתעשע איתו. הוא תופס את הילד קודם כל בשתי הידיים, מתכופף לעריסה ומגביה אותו לאט לאט עד שהילד יהיה ממול פניו, וכשהילד נמצא כבר ממול פניו אז הוא יכול להשתעשע איתו קצת. אז ככה לאט לאט, בסבלנות, שהילד רוצה והוא שואף להגיע לאבינו, לאביו שבשמיים, אז האבא לא מסתכל. יש בעיות של מוקצה, יש להם בעיות, יש קשיים. צריכים להיזהר לא לעבור עבירה, לא לטלטל את המוקצה, אבל את הילד צריכים להגביה. מה עוד שאנחנו בהגבהה הזאת מקרבים אותו לאבינו שבשמיים. והמשנה האחרונה ממסכת ברכות, פרק ט', משנה א': "הרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל." כן, המשנה מתחילה באותה... מי שרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל, אז מה הוא אומר? הוא

21:41 דובר 2 אומר: ברוך שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה. כאן כל זה מדובר, אומר הברטנורה, הוא רואה את מעברות ים סוף, נחלי ארנון, מעברות הירדן, אבן שישב עליה משה רבינו עליו השלום. כל נס של רבים. אז הוא אומר: ברוך שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה. אם נעשה לבן אדם נס פרטי והוא עובר במקום הזה, אז הוא צריך להגיד: ברוך שעשה לי נס במקום הזה. אם הוא רואה מקום שנעקרה עבודת כוכבים, אומר: ברוך שעקר עבודת כוכבים מארצנו. כאן המשנה מתייחסת למי שנתקל, נתקל במאורע, נתקל במקום מסוים וראה. הלך, נסע, עשה טיול בסיני. כן, דבר אופייני היום לנסוע לטי-- לסיני, לעשות טיולים, והנה הוא רואה שם את מעברות ים סוף. למד היטב, לשיעורי תנ"ך הקשיב, יודע בדיוק אחד המקומות הללו, והנה הבן אדם נתקל באותם המקומות שנעשו ניסים לאבותינו. הראייה של המקומות הללו צריכה לעורר את הבן אדם. הראייה של המקומות הללו זה לא מקרי. נתקלת וראית. צריך לרומם אותך. צריך להיזכר בימים ההם. צריך להתעלות. צריך להודות לקדוש ברוך הוא על מה שנעשה ל-- ניסים לאבותינו במקום הזה. אז זאת ראייה שנתקלנו בה. מאיתנו חסידים שאנחנו מדברים על ראייה, מעניין. חשבתי עד כמה יש אצלנו את העניין שבן אדם צריך ליזום ולראות את מה שנדרש מאיתנו לראות. אחד הדברים שניתן-- שנדרש מאיתנו לראות, בפרט אלה שעוסקים, עוסקות בהפצת המעיינות, לראות את פני הרב. לראיית פני הרב יש משמעות עמוקה. בעיקר מתי? חז"ל אומרים: כל האומר שמועה מפי אומרה, יהא רואה את בעל השמועה כאילו הוא עומד כנגדו. אנחנו נוסעים ל"ופרצת". הרבי אמר, הרבי אמר, הרבי אמר. איזה יופי, איך דיברתי? הרבי אמר. יש תוקף אחר לדברים. יש השפעה אחרת לדברים.

24:26 דובר 2 אם אתה כעת מדקלם את מה שהרבי אמר או שאתה רואה את בעל השמועה עומד לפניך, אתה כעת אומר דבר שהרבי אמר, אתה רואה בגשמיות, אתה מסתכל, אתה מתבונן לפני שאתה הולך לדבר ואחרי שאתה הולך לדבר. כפי שהוסבר בספר המאמרים תרצ"ו, לראיית פני הרב יש השפעה בשעה שאנחנו עוסקים בחיזוק היהדות, בהפצת החסידות, לא רק על מי שמדבר, אלא גם כן על מי ששומע אותך. הדברים שאתה אומר נקלטים לגמרי לגמרי בצורה אחרת. יש דברים שממש מחרידים. אנחנו נמצאים בבני ברק, אבל בתוך מעגל סגור אפשר לדבר. רבי שלמה חיים קסלמן היה אומר שבוידוי בראש השנה, בתקיעת שופר, יש שמה כמה בין תקיעה לתקיעה, אז כתוב שם סדרה של תקיעות לסדרה של תקיעות, אז כתוב ש"ויתוודה בלחש". אז מה צריכים להתוודות בלחש? מה זה להתוודות בלחש? מה צריך ל... מה צריך ללחוש שם? אז אומר רבי שלמה חיים קסלמן היה אומר לתלמידים להתוודות בלחש פירושו ועניינו לצייר את פני הרב. באמצע תקיעת שופר בין התקיעות. ואם חשבנו שזה רעיון של רבי שלמה חיים עליו השלום, הבעל שם טוב כתב, הבעל שם טוב כתב למגיד ממזריטש: "לפני התקיעות, הכן את עצמך היטב. ואיך תכין את עצמך היטב לפני התקיעות בראש השנה? תצייר לפניך את פניי," הבעל שם טוב אומר על עצמו, "וכן את פני, וכן את פני מורי שגם אתה זכית לראות אותו. שהמורה שאתה זכית... מורי שזכית גם אתה לראות אותו, הוא אחיה, הוא אחיה השילוני." אני רוצה לאחל לכולנו שלא נראה רק ניסים שנעשו לאבותינו בעבר, אלא שנמשיך לראות את מלכנו בהווה והרבי יהיה לנגד עינינו ונראה ברכה והצלחה בכל מעשה ידינו. תודה רבה.

27:26 דובר 3 תודה רבה רבה לרב יקותיאל גרין על הלימוד המופלא, הנפלא של המשניות ונעבור עתה לצייר את פני הרב.

27:39 דובר 2 בחתימה טובה או גמר חתימה טובה. שמענו הרבה פעמים מהרבי בהתוועדות בו' תשרי סיפור נפלא מהרבנית חנה. כאשר היא הגיעה למקום שהאבא של הרבי, רבי לוי יצחק, הוגלה. והוא רצה ללמוד ולכתוב חידושי תורה, ולא היה לו אפילו עט או עיפרון איך לכתוב החידוש... החידושי תורה שחידש. מה עשתה אשתו הרבנית חנה? הלכה, והרבי פעם אמר אולי היא למדה אז או היא ידעה כבר את זה מקודם. לקחה כל מיני עשבים, הכניסה בתוך מים. כל הפרוצדורה הזאת עד שיצא מזה קצת דיו. ועם זה רבי לוי יצחק, האבא של הרבי, כתב חידושי תורה שמשך השנים היא הוציאה את זה מחוץ לרוסיה והביאה את זה לארצות הברית והדפיסו בזה והדפיסו אז את הספרים ליקוטי לוי יצחק. פירושים על תניא וכולי. באמצע הסיפור הרבי מוסיף שם עוד שורה אחת אשר אפשר ללמוד מזה הרבה בהתנהגות בבית. הרבי אומר ככה, הוא מספר הסיפור והוא מוסיף, "אף שבבית היה חסר אז גם לחם ומים. עם כל זה, המרץ שלה, הידיעה שלה, הזמן שלה, של הרבנית חנה, היה למצוא דיו עבור בעלה לכתוב חידושי תורה." כך הרבי התבטא, כך הרבי אמר. חוץ מזה שעצם העניין שהיא השקיעה זמן וכוחות שיהיה לבעלה דיו לכתוב חידושי תורה, החידוש הוא הרבה יותר גדול כאשר היה חסר לה גם לחם וגם מים ובאותו זמן במקום לעשות דיו הייתה יכולה ללכת ולחפש ולעשות כל מיני תחבולות למצוא קצת לחם או קצת מים. לא, ויתרה על זה ובמקום זה הלכה לחפש דיו לכתוב חידושי תורה. כך כותב הרבי בשיחה גם בשיחה שכתבו והדפיסו אחר כך יש השורה הזאת. ועלינו ללמוד מה אנחנו יכולים ללמוד מסיפור כזה שהרבי סיפר לנו, ובפרט

31:46 דובר 2 שההתחלה של השיחה הייתה והחי ייתן אל ליבו. אני חושב שאם נפרש את זה, הרבי תמיד אהב את פשוטו של מקרא. הרבי לא התבייש להיות הראש ישיבה הכי גדול בעולם שלימד אותנו איך ללמוד חומש ורש"י על דברים פשוטים. וברש"י הרבי גם אהב להסביר את פשוטו של מקרא למה רש"י הסביר ככה ולא אחרת. אנחנו גם כשלומדים שיחה של הרבי ורוצים ללמוד מזה משהו, אז קודם לפני העמקות עלינו להתבונן מה הרבי אמר ומה הוא רצה ללמד אותנו בדברים פשוטים מאוד. אני חושב שיש כאן שולחן ערוך, סדר הלכות יום יום בהתנהגות של הבית, איך האישה צריכה להתנהג. ברוך השם אנחנו לא נמצאים במצב שצריך ללכת לחפש עבור הבעל עט או עיפרון וברוך השם אני מקווה שאצל כולם יש בבית לחם ומים. אבל יש כאן אולי דבר שאנחנו לא מתבוננים מספיק ותכף אני אספר גם סיפור. יש פסוק במשלי. "חכמות נשים" חכמות מלשון חכמה וכך כתוב שם במפורש "חכמות נשים בנתה ביתה" וגו'. מה הפ... מה פשט הפשוט? החכמה של הנשים בונה את הבית. מה זה חכמה? אנחנו למדנו בחסידות כל פעם שכתוב חכמה הכוונה חכמת התורה. החכמה של התורה בונה את הבית. יש כאן בית שנבנה. הבית הוא הבעל והאישה ובונים בית ביחד עם הילדים וכל המשפחה. ברור כשיש בית, א', צריך לשכור או לקנות בית. הבית, האבנים של הבית. אחר כך צריך גם שולחן בבית. ברוך השם לכולם יש שולחן בבית. צריך גם כיסאות. צריך גם תנור. צריך גם מקרר וכל מה שיש לא מספיק שיהיה לכולם הרחבה והרחבה והרחבה. אבל יש האור של הבית, האושר של הבית, האושר של הבית זה התורה של הבית. אחד מהדברים

35:12 דובר 2 שהרבי ביקש בית מלא ספרים. ובבית מלא ספרים, יש חנויות שיש ארונות שרוצים להראות שאפשר להכניס ספרים. מכניסים ש"ס שלם או ספר הזוהר הקדוש או חמישה חומשי תורה, ופעם מנסים להוציא, אז תראו שאי אפשר להוציא גם, הכניסו חוט בפנים שמחזיק שלא נוכל להוציא. זה נשאר ככה ליופי. לא זה הכוונה בית מלא ספרים. בית מלא ספרים הכוונה כדי שהספרים ישתמשו בזה די הרבה. הבית, היופי של הבית, האושר של הבית הוא התורה שנלמדת בין ד' כותלי הבית. או התורה שנלמדת בחוץ ומביאים אותה הביתה. הרבי סיפר לנו שהרבנית חנה, היא לא חשבה שלבעלה רבי לוי יצחק אם היא לא תביא עט הוא לא ילמד. לא היה בזה שום ספק שהוא ילמד, אבל הוא רצה לכתוב חידושי תורה, והיה לה שעה או שתיים או עשר שעות, אני לא יודע כמה שעות היה, אה, הפסידה. אפשר, אני הכוונה הפסידה, הכוונה מהזמן שלה כדי להכין לו דיו. במקום זה הלכה, הייתה יכולה ללכת ולראות איפה אפשר לקבל עוד פרוסת לחם ועוד כוס מים, לא כוס קוקה קולה, כוס מים. כתוב בשיחה שמים ולחם לא היה מספיק. אולי לא היה פיקוח נפש, כי אם זה היה פיקוח נפש בוודאי הייתה הולכת להביא קצת מים, אבל כנראה לא היה מספיק. לא כפי שהיה בבית יקטרינוסלב, אלא כמו שהיה באלמא אטא, שמה לא היה מספיק מים. אולי אפילו קצת יובש בפה. אולי הלחם שאכלו היה אפילו ספק אם יכולים לברך ברכת המזון. אולי לא היה שיעור מספיק, אבל אכלו. היא בתור אישה, הייתה צריכה לחשוב רגע, אבל יש לי בעל. יש גם אני, הרבנית חנה. יש לי כמה דקות, אני אלך עכשיו, אני אביא

37:31 דובר 2 עוד קצת לחם, עוד קצת מים. זה מספר לנו הרבי: לא. היא בקדושתה ובחוכמה האמיתית, חוכמת התורה שלה, ראתה: לא. כאן צריך להוסיף עוד משהו בתורה. אנחנו לא נלמד בדיוק למצב שלה, כי אנחנו עוד רחוקים מזה. אבל ללמוד מזה יש לנו. היא הבינה שצריך כאן לכתוב. בעלה רוצה לכתוב חידושי תורה, וכאן אפילו שהוא לומד, הוא לומד בעל פה. לא היו לו כמעט ספרים, אבל הקצת שיש לו הוא למד ולמד ולמד והכל בעל פה כמובן וכידוע הסיפורים. עם כל זה הייתה צריכה להביא, יכולה להביא שהוא יכתוב קצת חידושי תורה. עשתה את זה, הלכה והמון שעות נתנה כדי שיצא קצת דיו, ובזה הוא כתב בקיצור כל מיני חידושים ועד היום אנחנו לומדים את דברי תורתו של רבי לוי יצחק בחידושים הנפלאים הללו. וכאן הרבי לימד אותנו את הדרך של הרבנית חנה. הבית לא בונים רק עם לחם ומים, וברוך השם אנחנו לא במצב שצריך קצת לחם או קצת מים. בבית בונים, בעיקר הבית נבנה על יסודי התורה. מה שיש במכתב שהרבי כותב לכל אחד לחתונה, הכוונה עם לימוד התורה. וזה הפשט: חכמת נשים בנתה ביתה. החכמה של תורה, בזה בונים את הבית. בטח ישאלו ממני מה הכוונה שהאישה-- שהבעל ילמד תורה ומה רוצים כאן מהאישה? מה? הרי לא, אנחנו לא מדברים שהיא צריכה להביא לו לא עט ולא עיפרון ולא ספר של חידושי תורה שהוא ילמד. מה, מה אני מדבר פה? בבקשה שילמד שעות על שעות, שילמד כל היום וכל הלילה. אני רוצה לספר סיפור ואני חושב דרך הסיפור נמשיך הלאה. הגיע זוג עם בעיה שאחד הילדים לא לומד בתלמוד תורה, בחיידר איפה שהוא לומד. הוא לא מתקדם

40:03 דובר 2 כי הוא בעצמו, הילד, לא לומד. הוא שומע קצת כן, קצת מקשיב, קצת לא מקשיב. וככה בכיתה א', כיתה ב', כיתה ג', בקרוב הוא צריך כבר ללכת לישיבה והוא לא מתקדם. יש לו חושים, ילד בריא, לא צריך לא פסיכולוג ולא משהו אחר. הכל בסדר ברוך השם. כישרונות, אבל הוא לא לומד, אין לו שום חיות. לא ב-- יש כאלו שלומדים זה, כלום. לא חומש, לא משניות, לא גמרא. מקשיב קצת והלאה. מה הבעיה? אז האישה הגיעה עם הבעל שלדעתה הבעיה היא כי כבר כמה שנים, משך זמן, שהיא אומרת לבעלה שהוא ילמד עם הילד והבעל לא לומד איתו. ובצדק טענתה. אז זאת אומרת אבא לא לומד עם הילד. כשאבא לומד עם ילד אז נותן לו חיות, נותן לו הרגשה שמאוד אכפת לו הלימוד, נותן לו הידיעה שמחר הוא יכול להגיע לתלמוד תורה ולדעת יותר טוב אולי מכולם, כי הוא למד את זה עם האבא ואולי יודע עוד כמה דברים שלא אמרו בכיתה והוא כן יודע. והיא אומרת שהאבא אשם ויש לו-- ולא זז. אני רואה אבא יושב ככה, הבעל מקשיב, מקשיב, מקשיב והוא לא עונה כלום. יש כזה פתגם בגמרא: שתיקה כהודאה. כאילו הוא מודה הכל, הוא מסכים, אבל הוא לא כזה. היא גמרה את הטענות שלה והיא רוצה שאני אגיד לו שבתור אבא יש עליו חיוב לחנך ילדים ובענייני תלמוד תורה. ואני מסתכל עליו, אני רואה שיש לו תשובה, אבל הוא לא אומר. אני אומר נו, אולי אין לו זמן? לא, יש לו זמן. הוא מגיע בערב. כן, לא, לא כל יום, אבל יש לו זמן ויש לו כוח ויש לו ידיעה ויש. הוא לא עונה. והיא עוד

42:19 דובר 2 פעם מספרת ואני מנסה ל-- עד ש-- עד כמה שנים ניסיתי והגברת ניסתה. זה לא הולך. אז אמרתי לו: אולי אתה חושב שאין לך תשובה, ומילא, אה, בסדר, אז מהיום והלאה, או שיש-- אתה לא מוכרח לתת תשובה. אנחנו באנו לדון בעניין. הוא היה מאוד ככה, ראיתי שמשהו מעיק לו, והוא אומר: לא, לא. באמת כבר כמה שנים שאשתי מבקשת ממני ויש לי זמן, אבל אני לא למדתי עם הילד כי אשתי היא אשמה בזה. אשמה? וכאן הוא לא רוצה להגיד, התפרץ, אבל הוא אמר מה שאמר, והוא אמר והיא בכתה. ואני רוצה לספר את זה. אני לא אשכח את זה. הוא אמר ככה: "כשאני התחתנתי לפני עשרים וחמש שנים, משהו כזה בערך, הוא למד בכולל. הוא-- כולם אחרי החתונה לומדים קצת בכולל. הוא למד, אברך טוב, הוא למד טוב, הצליח גם בישיבה. אדם רציני עם בעל כישרונות. אשתי למדה גם כן משהו, לא יודע. הפרנסה הייתה מאוד בדוחק. כל שבוע או כל חודש", כך הוא אומר, "אני אף פעם לא שמעתי מאשתי מילה: כל הכבוד, אתה יושב ולומד. אף ש-- מתי שרק הייתה היכולת, האפשרות להגיד חבל שאין לנו את זה. חבל. לא חס ושלום, אתה לומד, זה בסדר, אבל כל חודש או כל שבוע או כל חודשיים היא הייתה אומרת את זה כמו עקיצה כזאת. והוא שואל ממנה: זה נכון? והיא עונה: כן, לא, אבל כלום לא. חבל, אם היה לנו קצת יותר כסף אז מילא. וזה אומר, לקח חצי שנה, שלושת רבעי שנה בתוך שלום בית. כך הוא אומר. אז הבנתי, לא יכולים להמשיך ככה. התחלתי לעבוד. ובאמת קודם חצי יום הוא סיפר בדיוק איזה שנה ואיך

45:01 דובר 2 זה התחיל ואיפה הוא עבד, ואחר כך כשהוא גמר לעבוד, זאת אומרת באותו יום הוא בא לעבוד. אז יש, הוא אמר, שלוש פעמים בשבוע הוא הגיע יותר מוקדם בבית. ככה הוא היה עובד עד מאוחר מאוד. אז הוא התחיל ללכת עם חברותא ללמוד בבית הכנסת. פעם זה, פעם משהו אחר. אז היא אמרה לו: היות שכל השבוע אתה עובד ורק שלוש פעמים בשבוע אתה בא קצת יותר מוקדם, חוץ משבת קודש שזה השבת הולך, אז אין לך יום, פעם או פעמיים עבורי ללכת לטייל קצת? היא פעם, עוד פעם ועוד פעם. הוא הבין את הרמז. זה בסדר, הוא אדם טוב. אז מה נשאר לי, מה? כל השבוע נשאר לי יומיים, שלוש. ומשלוש פעמים הללו אז פעמיים או הלכתי לטיול עם אשתי או הלכתי לקנות דברים וכולי, ודברים טובים. נשאר לי פעם אחת. והפעם הזה מה אני יכול כבר ללמוד? אז למדתי פה קצת, זה פה קצת שם, ככה שנה, שנתיים, שלוש. אז אני בעצם, עד שהילד לפני ארבע או חמש שנים, שזה הילד, אה, שקודם יש להם בנות, אז הילד שהיה צריך ללמוד איתו, אז בעצם כבר כ-כ-חמש עשרה שנה לא למדתי כלום. אין לי שום טעם בלימוד. מה, מה למדתי? אני עובד כל היום, פעם בשבוע בלילה אני בא מאוחר, אז אני צריך ל-לסיים שיעור פה, שיעור שם, או חת"ת או רמב"ם, אז כמה זמן יש לו? אם יש לי כמה פעמים בשבוע אז עשינו סדר שפעם בשבוע צריך ללכת לטיול וכולי ו-- אז מה יש לי? אז לא למדתי. אין לי שום טעם בלימוד, אז אני לומד קצת, אין לי שום-- הוצאת ממני את כל טעם הלימוד. והיא

47:00 דובר 2 ישבה ובכתה כמו ילדה בת אני לא יודע איזה גיל ואמרה לי: "אני מודה, זה אמת". והוא גם דיבר אמת ואמר: "לא עניתי אף פעם ולא רציתי להגיד לה, פשוט אין לי טעם". קשה לבקש מהאבא, ככה אבא, ככה הוא

00:04 דובר 1 התחתן עם רשעה, עם אישה מרשעת. החסידה התחתנה עם רשע. שניהם ככה, הפוך. מספר המדרש שהאישה החסידה שהתחתנה עם הרשע, הוא נהפך לצדיק, והבעל החסיד שהתחתן עם רשעה, אז הוא נהפך לרשע. אומר המדרש, שחכמינו זכרונם לברכה טוענים: מכאן שהכל ביד האישה. כך כתוב במדרש, זה לא סיפור. זה לדעתי הפשט הפשוט מה שהרבי סיפר לנו במכתב הזה, בסיפור הזה, סליחה, בשיחה הזאת. שהאישה צריכה לראות איך בונים את הבית. את הבית בונים לא רק על ידי הגשמיות, האור של הבית זה הרוחניות, וזה לא מתחיל אחרי חמש עשרה שנה או עשרים שנה, אלא מיום הראשון. ואז כשיש אור בבית יש שלום בית, כי כך כתוב בפסוק: שלום רב לאוהבי תורתך. כשיש בבית את אהבת התורה, את העניין של התורה, הבעל בא הביתה, הילדים רואים ושואלים איפה אבא היה ואומרים הוא היה בשיעור, הלך ללמוד, הלך להתוועדות, הלך לשמוע שיעור או לומד בחדר ואי אפשר להיכנס עכשיו. זה מוסיף להם לרצות ללמוד וזה מוסיף לאישה לכבד את בעלה וזה מוסיף לבעל לכבד את האישה, כי היא מבינה למה הוא למד כל כך הרבה שנים ולמה היה חשוב שילמד כל כך הרבה שנים. ויש לנו בברכה של התורה שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. כאשר יש תורה בבית אז כל הדרכים של הבית הולכים בעניין שלום וזה העניין של שלום בית. השלום שעלינו להכניס בבית זה על ידי הרוחניות שמכניסים מיום הראשון של אחרי החתונה ואז בניין הבית נבנה על ידי תורה, ואנחנו נזכה על ידי התורה ועל ידי הדברים שכתוב בתורה, שזה המצוות של התורה, בפרט בימים האלו של עשרת ימי תשובה, אנחנו נזכה כולנו לחתימה טובה

02:30 דובר 1 וגמר חתימה טובה ולביאת משיח צדקנו במהרה בימינו ממש.

02:35 דובר 2 איך אנחנו עושים את זה? אני מתכבדת להזמין את יושבת ראש הארגון, הגברת שרה זילברשטרום, להציג את פרויקט השנה של הקרן, בבקשה.

02:49 דובר 3 בהשראה של הדברים של הרבי ומהפעילות הנפלאה של הרבנית, אנחנו באמת יושבות כאן בזמן מאוד מאוד מיוחד בעשרת ימי תשובה. אלו עשרה ימים שכל אחת מאיתנו רוצה להשתפר, מאחלת לעצמה ולבני ביתה שבאמת יהיה יותר טוב במישור האישי ובמישור הכלל ישראלי ושהמשיח כבר יבוא. ישבנו וחשבנו מה באמת אפשר לעשות השנה בקרן? הלא הכספים של הקרן הם לשלוש המצוות שנרמזות בשם חנה. החלטנו לקחת את מוטיב האור וזה מפני שהמצווה הזאת להדליק נר שבת, להוסיף אור, היא כל כך חיונית בימים האלו, כי מעט אור דוחה הרבה מן החושך, ואנחנו רואות שנשים שאפילו מתקשות במצוות אחרות, להדליק נר שבת, אומרות איזה יופי, נדליק. מתי זה? מה אתן אומרות? נדליק. אנחנו גם רואות שמגזרים שונים ורבים גם הם אימצו לעצמם את הנושא של נש"ק. משיחות עם נשים פעילות, שליחות, נשים שיושבות כאן ואחרות אמרו לי: תשמעי, יש בעיה עם נש"ק. כשאנחנו יוצאות לרחוב, עומדות בקרן רחוב או היום בקניון, אני מדברת על נשים, אין הרגשה טובה. אנחנו עומדות ככה עם השקיות ורוצות לרוץ ככה אחרי נשים שעוברות. את יודעת מה? לנשות גור יש שולחן, יש גביע, יש להן משהו. למה שלנשי חב"ד לא תהיה איזושהי פינה? בהתחלה חשבתי הרי יש סניף. יש נשי חב"ד, יש בית חב"ד. מה הפינה? בכל עיר ועיר, בכל יישוב, בכל מקום שאתן נמצאות יש מקום. אבל פתאום הבנתי את ההבדל בין המקדש למשכן. המקדש היה במקום אחד, המשכן עבר ממקום למקום. יש מעלה במקום הקבע בזה שיש סניף ובאים אליו, אבל יש צורך גדול לבוא אל המקומות שבאמצע הקניון או בצד תהיה לנו פינה. ועלתה ההצעה שאתן רואות צילום שלה. כל מי שרוצה לצאת לנש"ק באופן

05:02 דובר 3 קבוע תקבל שולחן קטן קל מפלסטיק, שמשייה. אל תדאגו, זה לא יהיה כחול לבן בגלל כל הקונוטציות, ואנחנו נשים את זה באדום לבן. כבר הזמנו מסין כי זה קצת רגיש, וגם תושבת. השמשייה עומדת על תושבת. שלושה אביזרים קלים לנשיאה. ייתכן שהאישה תצטרך לשאת בעצמה, לשאת אותם כל פעם, אבל יכול להיות שיהיה איזה בעל חנות שיסכים לשים את זה שם. ברגע שאנחנו נוציא את זה לרחוב במאות שמשיות ושולחנות בכל פינה. איזה יופי של פרסומת ואיזה יופי של מקום! אני זוכרת שעבדתי במכללה. בהתחלה לא היה לי חדר אז עשיתי הכל אותו דבר, אבל כל הזמן הסתובבתי. לא ידעתי מה לעשות, לא היה לי חדר. פתאום שנתנו לי פינה, לא חדר, פינה, פתאום ישבתי. פתאום הייתי בן אדם. היה לי איזשהו מקום. ברגע שבתוך רחוב, בתוך קניון, יש לנו פינה. הופ, הנה הן שמות שולחן הפלסטיק שבאמת הרבנית בוצמן[?] השקיעה מאוד שהוא יהיה קל ונוח לנשיאה וחיפשה. הגענו באמת עד היצרנים בסין. שולחן קטן, קל מאוד מפלסטיק ושמשייה עם תושבת, עם העיטור שלנו ועם קריאה להדליק נרות שבת. זה יינתן לכל מי ש-- זוגות של נשים בדרך כלל שתלכנה באופן קבוע למבצע נש"ק בפריסה ארצית מלאה במאות, אמ, ערכות, וזה יהיה השנה מכספי התרומה של קרן חנה, אמ, תשס"ו. תראו, לא ידענו כמה ל-ל-ל-להזמין. אם להזמין חמש מאות, להזמין חמישים, ולכן אנחנו פונים בזאת גם לפני באמצעות הנ-נ-נציגות, אבל בעיקר באמצעות הקהל שיושב כאן. כל מי שתחזור עם זה ותחשוב שהיא הייתה רוצה שיהיה לה כזאת מין שמשייה ושולחנון קטן בשביל לצאת לפחות פעם בשבוע לנש"ק, תיתן טלפון ל-- תתקשר למשרדים של הארגון. אנחנו גם נפיץ חוזר

07:17 דובר 3 כזה באמצעות הנציגות, ותמורת סכום קטן כל אחת תקבל את זה. אני גם רוצה להציע שעל כל שמשייה, כל שולחן, תהיה קופת צדקה, וקופת הצדקה תהיה לצורך הסניף. אני בטוחה שאם נשים תעבורנה ועוד תעבורנה, אז במשך הזמן המקום הזה יהיה גם מקום של צדקה לטובת אותה נציגה שפועלת במקומה. אני מקווה שכמו שרואים פרסומות ככה ילכו ממקום למקום, "או, עוד הפעם הנה השמשייה של חב"ד, הנה השמשייה של נשות חב"ד, הנה השמשייה". יש כבר הרבה חברות שרוצות לתת חסות, אה, לנושא על מנת שגם הן יהיו מפורסמות. אבל זה באמת תלוי בנו. אם אנחנו נצא ונרים את זה וכל אחת תהיה מוכנה לקחת את הערכה הזאת, יכולה להיות באותו ערב כמה ערכות ובלבד שישתמשו בהן לפחות פעם בשבוע. אז הקריאה השנה להוסיף אור, והמתנה וההשתתפות של הארגון זה ההשגה של הערכה הזאת בצורה מכובדת ויפה, כך שיהיה מקום לכל אחד. בקשר גם... ייתכן, שואלים כאן האם בבתי רפואה או במוסדות גם אפשר לבוא עם זה? צריכים לשקול כל דבר לגופו. נדמה לי שהחידוש המרכזי זה שיש פינה ברחוב או פינה בקניון או פינה במקום ציבורי. אבל, אמ, ה-ה-ה... אני רו-- אמ, מילה אחרונה באמת לאנשים שהיום נמצאים בלי בית, במצב ארעי, ובמקום שלהם הם בונים את הבית, וזה אנשים, החברות היקרות האהובות שלנו, שקרה להם את הדבר שכל מי שיושב פה הייתה בטוחה שזה לא יקרה, וכן זה קרה. אז, אמ, אני חושבת שיש לנו אחריות, לפחות מצד מועצת אהבת ישראל, באמת לשמח אותם כמה שיותר ולתרום ולתת. וחלק מהנשים שאני מכירה, זה כן מחמם להם את הלב. הם, זה לא עושה אותם מסכנות, כי הם, כי הם כעת

09:25 דובר 3 במצב קשה, אבל זה כן משמח אותם שבאים וזוכרים אותם ומביאים להם את האור. אור מהלב, אור, אור. ולכן אנחנו גם הזמנו, והמנחה אמרה ואני שוב אומרת: נשים שרוצות לבוא וללכת למלונות ולעזור לאותם אנשים בעידוד ובאהבה ובשמחה, גם יכולות לפנות למשרד ואנחנו נשבץ אותן. השם יעזור שכל האנשים שפה יביאו הרבה אור, וביחד באמת השם יעזור שהמשיח יבוא, שייבנה כבר בית המקדש ואנחנו נדע שזה גם בזכות השמשיות שלנו. בהצלחה.

10:12 דובר 4 תודה רבה רבה. בהצלחה בפרויקט השנה בזכותנו. איפה חנה'לה? אנחנו מזמינים את הזמרת המפורסמת חנה הראל לשיר בפנינו את תפילת האם בהדלקת נרות שבת קודש, בבקשה.

10:54 דובר 5 יהי רצון מלפניך השם אלוהי ואלוהי אבותיי, שתחונן אותי ואת אישי ואת בני ואת בנותיי ואת אבי ואת אמי. ותיתן לנו ולכל ישראל חיים טובים וארוכים. ותזכרנו בזיכרון טובה וברכה, ותפקדנו בפקודת ישועה ורחמים. ותברכנו ברכות גדולות, ותברכנו ברכות גדולות. ותשלים בתינו ותשלים בתינו, ותשכן שכינתך בינינו. וזכני לגדל בנים חכמים ונבונים, אוהבי השם, יראי אלוקים, אנשי אמת, זרע קודש, בהשם דבקים, ומאירים את העולם בתורה. וזכני לגדל בנים חכמים ונבונים, אוהבי השם, יראי אלוקים, אנשי אמת, זרע קודש, בהשם דבקים, ומאירים את העולם בתורה. אנא שמע אל שוועתי בהדלקת נר שבת. אנא שמע אל שוועתי בזכות אמהות. והאר נרי שלא יכבה, שלא יכבה לעולם ועד, והאר פניך ונושעה, אמן. אנא שמע אל שוועתי בהדלקת נר שבת. אנא שמע אל שוועתי בזכות אמהות. והאר נרי שלא יכבה, שלא יכבה לעולם ועד, והאר פניך ונושעה, אמן. אמן. אמן. תודה. הכלי לברכות. ערב שבת קודש, שעת דמדומים. אורו של נר השבת עולה ובוקע, ומליבנו פורצת תפילה עמוקה שיעלה האור ויבקע את אור הגלות. שיעלו הילדים מעלה מעלה, שאורם יזרח מקצה העולם ועד סופו, שיאיר מזלם, שיאירו העולם, שיאיר הבית באור יקרות. התפילות ממשיכות מתגלגלות. מי ייתן ותתקבלנה. מי ייתן. מי ייתן. אנחנו ניתן. בשעת התעלות בה האור עולה מביתנו, בה התפילות פורצות מליבותינו, נדאג לבתים החשוכים, ללבבות הכבויים. נתרום ערכות הדלקת נרות למקום שהאור עדיין לא חדר. נדאג להאיר את ביתן של עוד בתים יהודיים, להאיר את לבן של עוד נשים יהודיות. בשעה קדושה זו בה אנו מייחלות שתפילותינו תעלינה מעלה, נרים תרומתנו לקרן חנה, ועם התרומות תעלינה התפילות, תרום קרן משיחנו ותתקבלנה ברצון כל תפילותינו. הכלי לברכות. הכלי לברכות אמרנו? הו, מי ייתן.

16:44 דובר 5 מי ייתן? אנחנו ניתן. וכיצד? בשלושה מסלולים, שלוש אפשרויות. אולי כפי ששמענו, כמו שהרבי אמר, כנגד עוד צדקה ועוד צדקה ועוד צדקה. המסלול האחד, חברות בקרן. סך החברות כפי ששמענו, שלוש מאות שמונים ש"ח לשנה, ניתן לפריסה למשך כל השנה. חברות בקרן תזכה אותך בכלי לברכה, כלי המחזיק ברכונים מכסף. מה שאנחנו רואים כאן. ובנוסף, בסוף הערב תיערך הגרלה בין כל המעטפות שיגיעו של חברות הקרן על טבעת יהלום, בין כל החברות שמשתתפות בקרן על סך של שלוש מאות שמונים ש"ח. המסלול השני, רכישת כרטיס הגרלה. חלקם נקנו בכניסה ועדיין אפשר לרכוש עד סוף הערב. ומה בהגרלות? סופי שבוע, יומיים אירוח בבית מלון באמצע השבוע, מנוי לג'ם, שובר על סך ארבע מאות דולר לקניית פאת קאסטם של פאות מוטי אצל הפאנית ברכה, סט ספרי שולחן שבת ומתקהט. והמסלול השלישי: מכירה פומבית על דולר של הרבי. מחיר התחלתי שבעת אלפים ש"ח. יש לנו כאן קופסה ואתן מתבקשות, מי שיכולה להצטרף. אפשר או, או, או, ואפשר גם, גם וגם. בידייך הבחירה מה יהיה גודל הכלי לברכה. וזו ההזדמנות שניתנה שבזכותה של אם המלכות ניטיב ונמתיק את החתימה. כרגע תעבורנה הבנות עם מעטפות ביניכן. נעשה פסק זמן קצר, שתמלאנה את הצ'קים, את ההתחייבויות, רושמות שמות, הבנות עוברות, כל מעטפה שהן אוספות, כל אחת תקבל את השי. לא נשכח את האפשרות של רכישת והמתן והזכות ל-להשתתף במכירה הפומבית, דולר של הרבי. חנה'לה, קוראים לך. כן, רק את זה? הם רוצים עוד משהו?

22:04 דובר 6 לה לה לה לה ליי ליי לה לה לה לה ליי ליי לה לה לה לה ליי ליי ליי ליי ליי ליי. ליי ליי, ליי ליי, ליי ליי. ליי ליי, ליי ליי, ליי ליי. Both palm. לה, לה לה לה ליי, ליי. ליי, לה לה לה ליי. ליי ליי, ליי ליי, ליי ליי. לה, לה לה לה ליי, ליי. לה, לה לה לה ליי. ליי ליי, ליי ליי. The little bird is calling. It wishes to return. The little bird is wounded. It cannot fly far. It's captured by the vultures. It's crying bitterly. Oh, to see my nest again. Oh, to be relieved. לה, לה לה לה ליי, ליי. ליי ליי, ליי ליי, ליי ליי. לה, לה לה לה ליי, ליי. לה, לה לה לה ליי. ליי ליי. The little bird of silver, so delicate and rare. Still chirps amongst the vultures, now shining all that's there. How long, how long it suffers? How long will it be? Oh, when will come the eagle and set the little bird free? The little bird is Israel. The vultures are our foes. Our painful wound is Golos, which we all feel and know. The nest is Yerushalayim where we yearn to be once more. The eagle's wings, Mashiach, whom we are waiting for.

26:58 דובר 7 תודה רבה. אמא, תודה. עכשיו עברתי, אמ, השיר הבא זה השיר הראשון שכתבתי. התחלתי לשיר ולכתוב, אמ, לפני שש שנים. ובהתחלה, בהתחלה רק, אמ, אמא שלי והאחי-- והאחיות שלי, הם היו שומעים המוזיקה שלי, ולאט לאט החברות, וככה הדיסקים היו מסתובבים, ובסוף התחל-- החלטתי להוציא משהו, ועכשיו אני בארץ. אני עם ההקלטה הדיסקה השלישית שלי, וברוך השם זה, זה זכות גדול, אמ, שאני יכולה לבוא לשיר איתכם, ותודה רבה לכם. אז זה השיר "הורני ה' דרכך". לולא האמנתי לראות בטוב ה'. לולא האמנתי לראות בטוב ה'. בארץ חיים, בארץ חיים. הורני ה' דרכך, ונחני באורח מישור. הורני ה' דרכך. Let my joy arise. לולא האמנתי לראות בטוב ה'. לולא האמנתי לראות בטוב ה'. בארץ חיים, בארץ חיים, בארץ חיים. הורני ה' דרכך, ונחני באורח מישור. הורני ה' דרכך. Let

31:30 דובר 8 תודה רבה. כי עכשיו יש לי שיר ש, אמ, רק עכשיו בארץ כתבתי. כשבאתי לארץ, אמ, התחלתי לכתוב השירים לאלבום החמישי, וזה היה השיר הראשון שעשיתי. זה שיר על הנביאה המפורסמת, מרים הנביאה. אנחנו יודעים ש... היא לקחה נשים איתה אחרי יציאת מצרים, והיא לקחה אותם לרקוד איתה, לשיר איתה עם תופים ועם, עם מחולות, לשיר ביחד, אמ, להודות לקדוש ברוך הוא לכל הניסים שהיו ביציאת מצרים. והשיר, אמ, קורא "ותקח מרים הנביאה". ותקח מרים הנביאה את התוף בידה, ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות. ותקח מרים הנביאה את התוף בידה, ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות. And they sang: לה לה לה לה לה לה לה, לה לה לה לה לה לה לה, לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה. שירו לה' כי גאה גאה, סוס ורוכבו רמה בים. שירו לה' כי גאה גאה, סוס ורוכבו רמה בים. ותקח מרים הנביאה את התוף בידה. ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות. שירו לה' כי גאה גאה, סוס ורוכבו רמה בים. שירו לה' כי גאה גאה, סוס ורוכבו רמה בים. שירו לה' כי גאה גאה, סוס ורוכבו רמה בים. שירו לה' כי גאה גאה, סוס ורוכבו רמה בים. תודה רבה. איזה כיף! אמ, אנחנו יודעים שהרבי היה מדבר על הנושא של משיח. אמ, בכל פארברענגען, בכל ראלי שהילדים הקטנים היו באים ל-770, הרבי היה שר איתם We want Mashiach, We want Mashiach now באנגלית. והמילים האלה שהרמב"ם כותב הם המילים הכי חשובות

37:12 דובר 8 לנו כמו יהודים. זה היסוד של האמונה שלנו, ובגלל זה כל זמר וזמרת יש להם מנגינה מיוחדת למילים "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח", וזה המנגינה שלי. אני מאמין באמונה שלמה בביאת... אני מאמין, אני מאמין. אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח. אני מאמין, אני מאמין. ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא. ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא. אחכה לו בכל יום שיבוא. אני מאמין. באמונה שלמה. בביאת המשיח. אני מאמין. אני מאמין. ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא. ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא. אחכה לו בכל יום שיבוא. אחכה לו בכל יום שיבוא. אני מאמין. He will come and he will come at home. And every day I wait for him. I know, oh I know. אחכה לו בכל יום שיבוא. ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא. אחכה לו בכל יום שיבוא. ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא. אחכה לו בכל יום שיבוא. אחכה לו בכל יום שיבוא. אני מאמין. תודה. אמ, עוד פעם תודה רבה לכם. אמ, אני רוצה לסיים ניגון חב"ד, ניגון של אדמו"ר הזקן, "א-לי אתה ואודך". ו... בבקשה מכולם לשיר יחד איתי. זה מוח-- זה מקובל ש... אמ, שבזמנים שאנ"ש יושבים ביחד כדאי לשיר ניגונים של חב"ד. ניגון, אז בבקשה, "א-לי אתה ואודך". א-לי אתה ואודך, אלוקי ארוממך. א-לי אתה ואודך, אלוקי ארוממך. אמ. א-לי אתה ואודך, אלוקי ארוממך. א-לי אתה ואודך, אלוקי ארוממך. א-לי

44:07 דובר 8 אתה ואודך, אלוקי ארוממך. א-לי אתה ואודך, אלוקי ארוממך. א-לי אתה ואודך, אלוקי ארוממך. א-לי אתה ואודך, אלוקי ארוממך. אלוקי ארוממך. תודה רבה לכם, לילה טוב.

45:43 דובר 9 יישר כוח, גדול מאוד. נעמת לנו חנה'לה. ואנחנו נעבור אל ההגרלות עם כזאת רוממות הרוח. אולי נזמין מישהי שתשלוף? אנחנו עוברים לטבעת היהלום, נכון? כן. אני אוציא. מי מוציאה? רחלי אז סביב[?]. כן, לפני שאנשים מתפזרים. איך? אחת הבנות. איפה אחת הבנות? אחת הבנות, כן, אני מבקשת. מה, מה, מה אמרו לך שתעשי? אחת הבנות, לא? הזמן קצר והמלאכה מרובה, קדימה. והזוכה בטבעת, כן, טבעת היהלום, אורלי זלמנוביץ' מרחובות. אורלי זלמנוביץ' מרחובות מוזמנת לקבל את טבעת היהלום.