דינר "שפרה ופועה" תשס"ו

00:25 שבוע טוב ומבורך. כל המשתתפות בכנס השנתי של ארגון שפרה ופועה שהגיע לגיל שלושים. אותי אישית זה מרגש מאוד, מכיוון שזכיתי להיות שותף ללידה של הארגון הזה לפני שלושים שנה, כאשר הגיעה מהרבי, דרך הרב חודוקוב, אז הבקשה וההוראה, וגם הוא שלח אז השתתפות בזה. והארגון בכפר חב"ד, אחר כך זה הפך לארגון ארצי של שפרה ופועה, כחלק מהמבצע של הרבי, במבצע של פרו ורבו ועידוד הילודה. וברוך השם שהגענו עד הלום, שהארגון התפתח, לא רק התפתח בכמות אלא גם באיכות, וגם מה ששומעים את ההדים של פעולות הארגון, הרי זה ברוך השם מוסיף והולך הן בעזרה ליולדות והן בעידוד והן בסיוע. וכרגיל תמיד אנו מארגנים את המסיבה הזו, את השמחה הזו, בסמוך לפרשת שמות, ל"ואלה שמות בני ישראל", תחילת הפרשה, שהרי כל דבר קשור עם פרשת השבוע, בקשר למיילדות העבריות שקראו להן שפרה ופועה, ולכן ניתן גם השם שפרה ופועה. כשלומדים את הפרשה וכשקוראים את הפרשה ישנם דברים פשוטים שהם קשים. "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד", כפי שרש"י מפרש, וגם במדרש ובערוכה, ילדו שישה בכרס אחד וכולי וכולי, והיו בלי עין הרע המון אמהות. הרי מההתחלה הזו הפך עם ישראל לשש מאות אלף הגברים לבד, מלבד הנשים ומלבד הטף. איך זה ייתכן שעל מבצע כזה היו רק שתי נשים, שפרה ופועה? איך הן הסתדרו שתי נשים, שתי מיילדות, לעזור ולסייע ללידה, לשש מאות אלף לידות? זה יוצא לפי זה הרבה יותר, עם הנשים, עם הגברים לבד שש מאות אלף. היו לידות בלי עין הרע של מאות ומאות לידות ביום, ושתי נשים, ועוד אז מסתמא אז עוד לא היה כל האוטומציה וכל הסיוע וכולי. וראיתם

03:30 על האבניים, להושיב כמה מאות אלף נשים על האבניים. לכאורה זה דבר קשה מאוד, ושתי נשים לבד הסתדרו ביניהן. הדבר לכאורה תמוה, אלא כפי שנראה במפרשים, אין הפירוש שהשתי הנשים לבד הן היו המיילדות ולא היו להן עוזרות ומסייעות וכולי וכולי. אלא פירוש הדבר, אמנם הן גם עסקו במעשה, אבל העיקר הן עמדו בראש המבצע של ריבוי של עם ישראל. נשות ישראל ידעו אז והרגישו שהן עומדות לפני גזירה קשה, לפני גזירה של מלך מצרים שמתנכל לעם ישראל ורוצה להשמיד את הילדים, את הבנים, ולכן הן חשבו בלבן: בשביל מה צריך ללדת? הרי חס ושלום, הרי אם נלד חס ושלום יהרגו את הילדים. ולכן עלתה המחשבה בלבן של נשות ישראל אולי לא כדאי מלכתחילה להתחיל. ושתי הנשים האלו לקחו את המבצע הזה והלכו ממקום למקום בתוך ארץ גושן ואמרו לנשים: אל תפחדנה, אין לכם מה לפחד. אנחנו נעזור לכם ואנחנו נראה ונשתדל ונסייע שהילדים ייוולדו בריאים ושלמים. והיו גם כאלו כנראה שאמרו: אפילו אם נעבור את הגזירה והילדים יחיו, איך אפשר לגדל שישה ילדים? שישה בכרס אחד? אז לכן מפרש רש"י למה לאחת קראו שפרה, לשנייה קראו פועה. הן הסבירו להן עד כמה זה נחמד ונעים, שהילד, איך שמגדלים את הילד, איך שמשפרים אותו, איך שכמו פרח שמעבדים אותו והוא פורח לפרח. אותו הדבר פועה: איך שהילד בוכה, איך אפשר להרגיע אותו, איך אפשר להשביע את רצונו, ולכן אין לכם מה לפחד מריבוי ילדים. ולכן בשביל זה הן קיבלו את השם שהן המיילדות העבריות, "ויעש להם בתים". לא רק שהן סייעו, סייעו בגופן, אלא הן עודדו וסייעו לכל אחת ואחת. והן הפעילו עוד נשים ועוד נשים שתלכנה בכל בתי

06:07 ישראל ותאמרו להם, תאמרנה לנשים: אין לכם מה לפחד. אין לכם מה לפחד מגזירת מלך מצרים. אין לכם מה לפחד מעידוד הילודה. אין לכם מה לפחד ממשפחות ברוכות ילדים, כן ירבו. כל ילד שנולד זה נר נוסף. כל ילד שנולד זה אושר נוסף. ולכן השכר שלהן שהקדוש ברוך הוא נתן להן, "ויעש להם בתים", בתי כהונה ובתי לויה ובתי מלכות. הארגון הזה הוא ארגון של חסד. החסד והעזרה, כפי שאני יודע, ואני ראיתי את זה אצלי בבית וגם אצל הילדים שלי שיחיו, העזרה שהארגון הזה נותן לכל אחת ואחת, הסיוע והעידוד. הרי נאמר בפרשת תזריע שהאישה כשהיא יולדת היא מביאה קורבן שבועה אחרי הלידה. למה היא מביאה קורבן שבועה? מפרש רש"י והגמרא מפרשת, האישה נמצאת בצירי לידה והיא רואה את הקושי, היא נשבעת בעצמה: "יותר ילדים אני לא אביא". ולכן תמיד אמרה התורה אחרי הלידה להביא קורבן שבועה, שמא החלטת בלבך שיותר אני לא אכנס להרפתקה כזו, יותר לא אכנס לקושי של לידה. אבל ברגע שהיולדת או האישה יודעת שיש להם, יש לה יד מסייעת, יש לה עזרה, יש לה הן עזרה בגשמיות, הן עזרה ברוחניות, הן בלידה והן אחר כך כשמביאים את הילד הביתה או את הילדה, הן אחר כך בגידול של הילד, הרי זה מביא אותה שלא תצטרך לכתחילה להצטער או להישבע, אלא להפך, לשמוח בשמחה הזו, בשמחה שהשם בירך אותה בעוד ילד ועוד ילד, בעוד נער או בעוד נערה, שאחר כך מהילד הזה נבנו בתים בישראל, ייבנו בתים בישראל, בתים של בניין עדי עד. ולכן הזכות, הזכות הגדולה הזו של נשות ישראל שמתעסקות בחסד הזה של שפרה ופועה, השכר מהקדוש ברוך הוא הוא באין ערוך. יש דבר מעניין

08:29 מאוד בתורה. יש לנו בפרשת בשלח, באו אנשים אל משה רבינו ואמרו לו: "משה רבינו, אנחנו לא הקרבנו את קורבן הפסח. מה נעשה?" אמר משה רבינו להם: "תנו לי לשמוע מה הקדוש ברוך הוא אומר." והוא שאל את הקדוש ברוך הוא. והקדוש ברוך הוא ענה לו שיקיימו מצוות פסח שני. הם לא קיימו פסח ראשון בחג הפסח בט"ו בניסן, שיקיימו אותו בט"ו באייר. למה האנשים האלו? שואלים המפרשים, לאף מצווה, יש לנו שש מאות ושלוש עשרה מצוות, מצוות עשה, מאתיים ארבעים ושמונה מצוות עשה. לא מצאנו אח ורע למצווה כזו, שאם אדם לא הניח תפילין, לא ישב בסוכה, לא ישב בסוכה בט"ו בתשרי, לא שמע תקיעת שופר בא' בראש השנה, הוא יבוא לשאול את הקדוש ברוך הוא מה לעשות? על זה נאמר במשנה: מעוות שאינו יכול לתקון. החסרת, החסרת. כך כתוב בספר התניא, איגרת התשובה פרק א'. אין לי דרך להשלים את הדבר. אם אדם לא שמע את תקיעת שופר בראש השנה, אז הוא ישמע בשנה הבאה בגלל שנה הבאה. אבל השנה הזו החסרת. אדם לא ישב בסוכה, החסיר. לפסח שני, למי שלא הקריב את קורבן הפסח, נתנה לו התורה את האפשרות הזאת. אל תדאג, אתה תוכל לקיים את חג הפסח בט"ו באייר. מה, מה הגודל הזה? מצווה גדולה וחשובה, ודאי וודאי. אבל לא באף מצווה מן התורה לא מצאנו דומה לזה, שאדם יוכל להשלים את המצווה אחר כך. שמעתי פעם בשיחה של הרבי דבר נפלא. הרבי הסביר כך: למה האנשים האלו לא הקריבו את קורבן הפסח במועדו? אומרת הגמרא, ורש"י מפרש בחומש: הם עסקו בהעלאת עצמות יוסף שקשורים לפרשת השבוע. יוסף השביע את בני ישראל כאשר יעלו בני

10:51 ישראל מארץ מצרים, מארץ מצרים, שייקחו את ארונו ויעלו אותו לארץ ישראל. האנשים האלו עסקו בנשיאת ארון, ארון העצמות של יוסף. ההלכה אומרת שמי שנוגע במת הוא טמא, טמא שבעת ימים. האנשים האלו לא הקריבו את קורבן פסח. למה? כי הם היו טמאים לנפש אדם. מה הם היו טמאים? לא שהם רצו להיטמא, אלא הם עסקו במצווה של העלאת עצמות יוסף. הם התעסקו בחסד. אמר הקדוש ברוך הוא: לכל המצוות שבתורה אין תקנה, אין תשלומים. לא שמעת תקיעת שופר? ההפסד הוא כולו שלך. אבל מי שעסק בחסד, מי שעסק בחסד של אחרים, לזה לא ייתכן שהוא יפסיד משהו. לא ייתכן שאדם שעסק בחסד הוא יפסיד איזושהי מצווה, מצווה של תורה. ולכן אמר הקדוש ברוך הוא: דווקא מצווה זו של חג, של קורבן פסח. למה האנשים האלה לא הקריבו? כי הם היו עסוקים בחסד. לא ייתכן שהם יישארו חסרים. אני אתן להם, אשלם להם בכפליים, שיעשו את חג הפסח במועדו בט"ו באייר. הדבר מלמד אותנו, והרבי ביאר והסביר באריכות עד כמה העניין הזה, המצווה הזו של חסד, ובמיוחד בחסד הזו, החסד הזה שאנו התאספנו הערב, החסד של בניית בתים בישראל, השכר הזה של "ויעש להם בתים". עד כמה השכר הוא גדול ועד כמה הדבר גדול וחשוב בעיניו של הקדוש ברוך הוא. לכן כל אלו שיעסקו במצווה הזו ויעסקו ועוד יוסיפו כהנה וכהנה, השם יעזור להם מידו המלאה, פתוחה והקדושה, כפי שהרבי תמיד הזכיר שבסידור של הבעל שם טוב היה כתוב, כתוב לא הקדושה בקו"ף, אלא הגדושה בגימ"ל, בברכות של קדושה, ברכות שכמו, כמו כלי שהמים גולשים ועוברים על שפתם. הברכות של הרבי ילוו אותם עד שנלך ונזכה לקיום של הייעוד של

13:17 התגלות של הרבי, של המלך המשיח, תכף ומיד ממש.

00:20 דובר 1 טוב להודות לה', טוב להודות לה', ולזמר ולזמר לשמך עליון. טוב טוב להודות לה'. טוב להודות לה', טוב להודות לה', ולזמר ולזמר לשמך עליון. טוב טוב להודות לה'. להגיד בבוקר חסדך, להגיד בבוקר חסדך. ואמונתך בלילות, ואמונתך בלילות. טוב טוב להודות לה'. אוי, להגיד בבוקר חסדך, להגיד בבוקר חסדך. ואמונתך בלילות, ואמונתך בלילות. טוב טוב להודות לה'.

02:09 דובר 2 ברכות וברכות לכנס השלושים של ארגון שפרה ופועה, המוסד של הרבי. טוב להודות לה', טוב להודות לה', ולזמר ולזמר לשמך עליון. טוב, טוב להודות לה'. טוב להודות לה', טוב להודות לה', ולזמר ולזמר לשמך עליון. טוב, טוב להודות לה'. להגיד בבוקר חסדך, להגיד בבוקר חסדך, ואמונתך בלילות, ואמונתך בלילות. טוב, טוב להודות לה'. להגיד בבוקר חסדך, להגיד בבוקר חסדך, ואמונתך בלילות, ואמונתך בלילות. טוב, טוב להודות לה'.

06:16 דובר 3 ששש ששש אהוב. ששש אהוב. יקיר לי, יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים. כי מדי דברי בו, אוי, אוי, זכור אזכרנו עוד. הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים, אם ילד, אם ילד שעשועים. אוי, כי מדי דברי בו, זכור אזכרנו עוד. יקיר לי, יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים. כי מדי דברי בו, זכור אזכרנו עוד. הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים, אם ילד, אם ילד שעשועים. אוי, כי מדי דברי בו, זכור אזכרנו עוד, זכור אזכרנו עוד, זכור אזכרנו עוד. על כן המו מעי לו. על כן המו מעי לו. אוי,