כינוס ו' תשרי תשס"ד לנשות חב"ד

00:42 דובר 1 ימים של גלות קשה בעמק הבכא הסובייטי. ימים של רדיפות ועינויים, ימים של דיכוי רוחני וגשמי, וימש חושך, ומתוך הכאב והסבל עולה ומתגלמת דמות מופת ייחודית, הרבנית חנה. מי שידעה לשזור אהבה בתוך ים של שנאה ורדיפות, לשתול מסירות בין גלי איבה ועוינות, להקרין אור גדול בתוך חשכה נוראה של גלות. מי שמצאה מסילות אל כל הלבבות, קשרה ביד אמן נימי נשמות. מי שידעה גם למשוך בעט של סופרים, בקולמוס של לב ושל נפש. מי שכל חייה היו שירה של עוז ותעצומות, של גבורה ומלכות, שירה של ברכות והודאות, שירה של אם המלכות, שירת חנה. ילדותו של הרבי. פעם התנפלו פורעי העיר ניקולייב על היהודים וערכו בהם פוגרום. היהודים התחבאו במקומות סתר שונים עד יעבור זעם. נשים נכבדות, לכבוד הרבנית. פעם התנפלו פורעי העיר ניקולייב על היהודים וערכו בהם פוגרום. היהודים התחבאו במקומות סתר שונים עד יעבור זעם. במקום מחבוא אחד, התקבצו נשים וטף רב וגם הרבנית וילדה היו שם, אך אחדים מהטף התחילו לבכות בקול, וגדולה הייתה הסכנה של גילוי מקום מחבואם לפורעים. הסתובב לו הילד בין הילדים והרגיע אותם. את זה בליטוף על הלחי, את האחר בכך ששם ידו לפיו לזמן מה, והוא אז פחות מבן חמש. פעם בילתה הרבנית את ימי הקיץ בנאות דשא על שפת הים השחור בקרים. יום אחד פשטה שמועה בין הנופשים שילד אחד יצא בספינה קטנה, התרחק משפת הים והתחיל לטבוע, וילד אחר יצא אחריו והצילו. כשנתקרבה הרבנית למקום האירוע הבחינה שהגיבור הוא לא אחר מאשר בנה בן התשע. כאשר היה בן עשר התחרו האחים ביניהם מי יוכל ללמוד יותר שפות, והוא היה לומד שפה חדשה במשך מספר שבועות. בעניין זה סיפרה הרבנית

05:44 דובר 1 על מאורע שקרה לאחר מכן, כשהיה בנה מבוגר יותר. ביקטרינוסלב היה בחור יהודי שעבד בתור מתרגם בחברה למסחר מחוץ לגבולות המדינה. פעם היה עליו לתרגם מאמר מאנגלית לרוסית, ומאחר שלא ידע אנגלית חשש כי יפטרו אותו מעבודתו. היה זה בנה בכורה של הרבנית שתרגם את המאמר עבורו וכך הציל את משרתו. על השאלה כיצד למד אנגלית השיבה הרבנית שהוא למד את השפה מתוך מילון. הוא למד גם איטלקית ושפות אחרות. מספרת הרבנית חנה: י"ד בכסלו תש"ט, אלף תשע מאות ארבעים ושמונה. יום השנה לכלולות בנינו מנדל עם בת גילו מוסיא. יום זה מזכיר לי גם כעת את גדלותו של בעלי זכרונו לברכה. זה היה בשנת תרפ"ט, אלף תשע מאות עשרים ושמונה. התעמולה האנטי-דתית התנהלה בעוצמה רבה, על אף שעדיין קיימים היו מספר בתי כנסת בעיר, כבר לא התקיימה שום פעילות של הקהילה הדתית. השלטונות החרימו מחצית מהבית שלנו והשאירו עבורנו רק שלושה חדרים. את החדר הגדול של הבית נתנו כמובן לאחרים, אשר היו החל מעתה לשכני, לשכנינו החדשים. החתן והכלה לא היו איתנו, אבל רצינו מאוד לשמוח ביום זה. לשכור אולם לא בא בחשבון באותם הימים. באותם הימים עדיין בא קהל ניכר לביתנו לשמוע חסידות, להשתתף בהתוועדויות. בימי חג השכן שלנו, מהנדס במקצועו, לא יכול היה לסבול את ההתנהגות הדתית בביתנו, והוא הסתגר היטב בביתו למען לא יהא לו כל קשר עם הבית שלנו. ברם, מספרת הרבנית, כאשר נודע לו ממישהו בעיר שאיננו מתכוננים לערוך מסיבה לרגל החתונה, פרץ את הקיר החוצץ בין ביתו לביתנו ועשה פתח לביתנו. הוציא משם את כל הרהיטים שלו והשאיר עבורנו את הבית כולו, כל זמן שנהיה זקוקים לו. כך היה לנו אולם

09:04 דובר 1 גדול למדי לשם עריכת השמחה, מאחר שהיה לנו אולם שלחנו הזמנות למסיבה. מסיבה זו שימשה הזדמנות לאנשי העיר להביע את רגשי ההוקרה וההערצה שרחשו כלפי הרב. השפעתו הרוחנית בעיר הייתה כה גדולה וההערצה שרחשו כלפי הרב. השפעתו הרוחנית בעיר הייתה כה גדולה שהשמחה לא נראתה כשמחה פרטית, אלא היא נשאה צורה של מפגן דתי. למרות שציפינו לפחות, לפחות משלושים אורחים בגלל המצב האיום ששרר אז, הגיעו בערך שלוש מאות איש, ביניהם היו קרובי משפחה שבאו מהעיר ומהמחוז. כל זה קרה בימים שבהם פחד, פחד רב יהודי להיראות ברחובות קריה בגלל החשדות מסביב לאישיות שכזו. אין לתאר בכתב את אשר התרחש בביתנו באותו ערב. כל אחד מהנוכחים השתתף בצערנו על שלא יכולנו להשתתף אישית בשמחת הכלולות של בנינו בכורנו. באוויר ריחפה הרגשה שלא במהרה תהיה לנו האפשרות להיפגש עם בנינו, ואת הגעגועים העזים שהרגשנו אי אפשר להביע עלי כתב. הייתה זו עוגמת נפש כללית ואישית. ערב טוב, ברוכות הבאות לעצרת הזיכרון של הרבנית הצדקנית מרת חנה שניאורסון עליה השלום. ביום זה לפני שלושים ותשע שנה, בו' תשרי תשכ"ה, הסתלקה הרבנית חנה, אם כבוד קדושת אדמו"ר נשיא רב-- נשיא דורנו, הרבי מלך המשיח. הקטעים ששמענו הם מיומנה האישי של הרבנית חנה עליה השלום. כשהרב זווין זכרונו לברכה קרא את היומ-- את היומנים הללו, התפעל מאוד מכישרונה הספרותי של הרבנית. אני מתכבדת להזמין את הגברת מרים חסקינד, חברת הוועד הפועל של נשי חב"ד הארצי, להדליק נר זיכרון לעילוי נשמת הרבנית הצדקנית מרת חנה עליה השלום. הרבנית חסקינד, בבקשה. אני מבקשת מהקהל לכבד את המעמד ולהשתדל קצת, קצת בשקט.

13:11 דובר 2 לעילוי נשמת הרבנית הצדקנית אם המלכות הרבנית חנה עליה השלום בת הרב רב מאיר שלמה.

14:07 דובר 3 או היום ימס מסיר פאנה אל הלא נודע ניקחה הרג. לצידו מבשיל בלוטה. תיו במו ידיה כך יצרה. להמציא יחדיו חידושי תורה. מסור לי ידע לדור הבא. מוצלב בתכנה, שמה מאירה היא כחמה. גם נביאים ישנים מקום שתי בידיה היא אחזה. זו היא המכוש וילד השובב הסוער, היא שחזה את ענבה. זו הצילו קסם נכנה זוהרה בנחלה. זו היא המכוש וילד השובב הסוער, היא שחזה את ענבה. זו הצילו קסם נכנה זוהרה בנחלה. מתוך ימי חדוות וריקוד לצידו של הנשיא הטוב, נחלה נחת וגדולה. אשרי מראה על המלך בכבודו מלווה במרבטו יולדותו לעיתה בחלוף שותקה. דמות רבת עוצמה, שתי כוחה מאירה כחמה גם נתיב משול כל שתי כפול ידיע היא כיצפה. זו היא מלכות בידה שרביט הזכות שלט את צד ענה וטוהר אצילות כשרונה זרע רבני חנה, דמות רבת עוצמה, שתי תקומה מאירה כחמה גם נתיב משול כל שתי מגול ידיע היא כלי זכוכית. זו היא מלכות בידה שרביט הזכות חוט של חסד. אנא הבה הרבי חנה.

17:27 דובר 4 תודה רבה לגברת מרים חסקין. אולי באותה הזדמנות נספר שהגברת מרים חסקין זכתה לבקר בבית הרבנית חנה עליה השלום, ובדיוק הרבי נכנס לבקר את אימו כדרכו בקודש. זכות כפולה. כמו כן, אני רוצה להודות בשם כולנו לבנות החביבות שלומדות בסמינר בבית חנה והן דינה פלדמן ודבורה פלס. תודה רבה על השירה הנהדרת. השיר ״דמות רבת עוצמה״ שאת המילים חיברה מאירה נחימובסקי. יישר כוח לכן בנות. אה, אני רוצה להזמין לכבוד כולנו את הרב אורי גמסון מכפר חב"ד שילמד אותנו משניות על שם אותיות, על, על אותיות השם חנה. משנה אותיות נשמה. יהי רצון שהלימוד הזה יהיה זכות לרבנית עבורנו ועבור כל עם ישראל. הרב אורי גמסון בבקשה. המשניות מונחות על השולחן. ישנם שני עותקים בכל שולחן אני חושבת. אז בבקשה.

19:39 דובר 5 ערב טוב לכולן. ישנם שלושה דברים שמתחברים כאן הערב בצורה מדהימה. התקופה, עשרת ימי תשובה, הזמן, יום היארצייט לרבנית חנה. ושלושת המשניות, אותיות השם שאנחנו נלמד לעילוי נשמתה של הרבנית חנה. על התקופה הזו, עשרת ימי תשובה שבסיומם בא יום כיפור, אומרת הגמרא: אין יום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם לחבירו עד שירצה את חבירו. הגמרא במשפט הפשוט הזה באה להדגיש משהו שישנו בעשרת הימים הללו שאין בכל השנה כולה, וזה הדגש המיוחד על הקשר שבין איש לרעהו. על הרבנית חנה, שהיום, הלילה חל יום היארצייט שלה, אחד הסיפורים היפים ביותר שיש עליה... טוב.

21:33 דובר 6 קצת בעיה עם המיקרופון. אז, או, בואו נעבור למבנה למנוי. תן לי להתנצל. זה עד כמה זה עובד לך?

22:26 דובר 5 על נרות חנוכה כתוב ״אלא לראותן בלבד״. הקדמנו את המאוחר והיום המצווה היא בעיקר לשמוע. בכל אופן, אחד הדברים, אחד הסיפורים שמייחדים את הרבנית חנה מכל מכלול הסיפורים שמסופרים עליה, הוא אותו סיפור על מסירות הנפש העצומה שלה להשיג לבעלה עשבים בכדי שהוא יוכל לעשות מהם דיו ולכתוב את חידושי התורה שלו. הסיפור הזה אוצר בתוכו מסר שאפשר לקחת לכל יום. מסירות הנפש למען עשיית דבר לזולת על חשבון הנוחות האישית שלה. והמסר הזה נמצא גם בשלושת המשניות, אותיות השם שנלמד היום. לפני שנפתח במשנה הראשונה, אולי בשביל להדגיש את המסר שהמשנה הזו יש בה, כדאי לפתוח בסיפור מהגמרא. בגמרא ישנו סיפור על משפחה שברוך השם היו להם נכסים רבים, שדות וכרמים. והעסקים הלכו טוב. לפני מותו של האב הוא קרא לבניו ואמר להם: ״דעו לכם שכל ההצלחה שלי בעסקים נבעה כתוצאה מדבר אחד, שהקפדתי מדי חודש בחודשו לתת מעשר מכל העסקים שהרווחתי, מכל הכסף שהרווחתי. דעו לכם״, אמר אותו האב, ״שאם תמשיכו כך תראו ברכה. אבל אם חס ושלום לא תמשיכו כך אתם תראו את התוצאות״. והגמרא מספרת שאכן הבנים המשיכו בדרכו, ש-- ב-- דרך אביהם, והקפידו מדי חודש בחודשו לתת מעשר מכל הכסף שהרוויחו. אבל מספרת הגמרא, באיזשהו שלב החליט מאן דהו מבין האחים שכנראה אפשר קצת לקמץ בהוצאות הצדקה ואולי להשקיע את הכסף הזה בעסקים נוספים שיניבו פירות נוספים. מספרת הגמרא, וכך מדי חודש בחודשו, החל מאותו החודש, החלו האחים למעט בהוצאות הצדקה. ומדי חודש בחודשו התמעטו גם הרווחים. וכך הלך העסק והידרדר, הלך והידרדר. הם מרוויחים פחות ומוציאים פחות על הצדקה ומרוויחים פחות, וממילא אי אפשר להוציא כל כך הרבה על הצדקה. וככל שהם מקב-- מקמצים

26:50 דובר 5 מנתינת הצדקה, כך מקבץ-- מקמץ הקדוש ברוך הוא בנתינת הרווחים. עד שאירע מה שאירע. והם החליטו שוב, דווקא מתוך השפל הזה שהיו נמצאים בו, לחזור ולתת את המעשר השלם שהיו נותנים בתקופות הטובות. מספרת הגמרא, דווקא מתוך השפל הזה, כשהם החליטו שהם יותר לא יקמצו בהוצאות הצדקה, החלו שוב להרוויח, ומאז למדו שלא מקמצים בהוצאות הצדקה, וממילא הקדוש ברוך הוא לא מקמץ ברווחים. איך הסיפור הזה מתקשר למשנה שלנו, שלכאורה יש בה רק דין יבש של דיני שבת? אז מייד נראה. הדפים עם המשניות מונחים לפניכם, וכך אומרת המשנה הראשונה: ״חבית שנשברה מצילים הימנה מזון שלוש סעודות. ואומר לאחרים בואו והצילו לכם, ובלבד שלא יספוג״. אומרת המשנה, אדם שיש ברשותו חבית מלאה ביין, ובתוך השבת הוא שם לב שהיין מתחיל לזלוג החוצה. החבית נשברה. אומרת המשנה מותר לו לאותו אדם לקחת כלי ולמלאות אותו מתוך החבית השבורה כדי מזון שלוש סעודות. מותר לו להציל מן היין הזה מספיק יין רק לשלוש סעודות. מה יעשה עם כל שאר היין? אומרת הגמרא יכול לקרוא לחביריו ולומר לכם גם-- ולומר להם גם אתם קחו לכם מן החבית מספיק יין בשביל סעודות השבת שלכם, ובלבד שלא יספוג. מה הכוונה יספוג? ובלבד שלא ישים ספוגים שיקלטו את היין, ואולי מתוך כך יבוא לידי סחיטה בשבת. לכאורה, בדין הזה אין יותר, יותר מאשר דין יבש של הלכות שבת. אבל אפשר לפרש את המשנה הזו כך. כאשר רואה אדם שחבית היין שלו, שהפרנסה שלו מתחילה לזלוג החוצה, ישנו שבר. הפרנסה לא כמו שהייתה פעם. הוא מתחיל להפסיד את נכסיו כמו אותו אדם שמתחיל להפסיד את חבית היין שלו. כאשר הוא רואה שהוא מתחיל להפסיד מפרנסתו, מחבית היין

30:10 דובר 5 שלו, אז זה הזמן לבוא ולקרוא לחביריו ולומר: הצילו לכם. כדי הצלת נפשות עבורכם. אז זה הזמן לתת לשני. דווקא מתוך השבר, דווקא כשבן אדם רואה שהפרנסה שלו נשברת, שהפרנסה שלו מתחילה להיאבד, אז זה הזמן לבוא ולומר לאחרים: טלו לכם משלי. וניתן לראות את זה בצורה יפה מאוד מתוך לשון המשנה, כי הרי אין חובה על האדם שיש לו חבית יין שנשברת לבוא ולקרוא לחברים שייקחו גם להם. אפשר לא לעשות את זה, אבל אין עליו חובה. אבל המשנה, כשהיא מתארת את המצב הזה, אומרת את הדברים בלשון חובה. היא לא אומרת ויכול לקרוא לחביריו ולומר להם הצילו, אלא ואומר לאחרים: בואו וקחו גם לכם. והדברים יש בהם לשון של חובה. ולפי ההסבר שהסברנו כעת הדברים מאירים. כשבן אדם יש לו קשיים בפרנסה זה הזמן וזו החובה לבוא ולומר לאחרים: קחו לכם מפרנסתי שלי. ממשיכה המשנה ואומרת: "אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין". אסור לו לבן אדם לבוא ולסחוט את הפירות בתוך השבת בשביל להוציא מהם משקה. "ואם יצאו מעצמן אסורין". ואם אדם רואה שמערימת הענבים שישנה פה לידו מתחיל לנזול משקה מעצמו, אומרת המשנה גם המשקה הזה אסור. אבל רבי יהודה אומר אם לאוכלין, אם הפירות הם פירות שבדרך כלל אוכלים אותם ולא סוחטים אותם בשביל המשקה. אם לאוכלין הפירות הללו מיועדים, היוצא מהן מותר. ואם למשקין, אם זה דוגמת הענבים שהבאנו מקודם, אם הפירות הללו מיועדים להוצאת משקה, אז היוצא מהן אסור. כך אומרת הגמרא, המשנה. ולמה היוצא מהן אסור? מכיוון שאנחנו חוששין שאפילו, שאפילו אם לא יבוא לסחוט כעת בשבת, תיווצר איזושהי מציאות בעם ישראל שידעו שאפשר לקחת ולסחוט פירות בשבת. אפילו שהוא לא סחט

33:14 דובר 5 כרגע. אבל עצם העובדה שהוא נהנה ממשקה שיוצא מן הפירות, הדבר הזה יכול להשתקע בעם ישראל כאיזושהי הנהגה שמתירה סחיטה בשבת. חלות דבש שריסקן מערב שבת. חלות דבש שאין הדרך להוציא מהן משקין. אם הוא ריסק אותן מערב שבת, ויצאו מעצמן והמשקה המשיך ויצא בשבת מעצמו, אסורים. ולמה? מכיוון ששוב חוששין שאולי אם יתירו להשתמש בדבר שיש בו איזושהי אפשרות שאנשים יבואו ויסחטו ממנו בשבת, אף על פי שלא סחטו כרגע, יכול להיות שהדבר ישתקע בעם ישראל כאיזשהו היתר לסחיטה בשבת. אבל רבי אליעזר מתיר. ולמה רבי אליעזר מתיר? כי חלות דבש אין דרכן להיסחט. וכאן אין חשש שאם יתירו להשתמש במשקה שיוצא מחלות הדבש, אין חשש שיבוא ויחשוב שאפשר לסחוט אותן כי אין דרכן של חלות הדבש להיסחט. זו המשנה הראשונה באות ח'. המשנה השנייה באות נ', גם בה יש איזשהו מסר שאפשר לקחת לחיי היומיום. מסופר על אחד החסידים מחסידי פולין שניגש פעם לרבי ושאל אותו: "איך הרבי מקרב את כל אותם אנשים רחוקים שבינם לבין יהדות אין שום דבר? ואיך הרבי משקיע כל כך הרבה זמן ומרץ בקירוב אותם יהודים?" אז הרבי אמר לו: "לו לך הייתה בת שהייתה יורדת מן הדרך, גם אתה היית משקיע כל כך כמו שאני משקיע באותם בנים שלי". וגם את המסר הזה אפשר לראות בתוך משנה אחת שלכאורה אין בה יותר מאשר דין בהלכות שבת. והמשנה אומרת כך: "נוטל אדם את בנו והאבן בידו". כאשר יש לאדם ילד והילד בוכה והוא רוצה שהאב ירים אותו על הידיים בשבת, ולילד יש אבן ביד, מוקצה. האם האב יכול להרים את הבן וממילא להרים גם את האבן? או אולי נאמר הילד ימשיך לבכות. אבל אני

36:21 דובר 5 אותך עם האבן לא מרים. אומרת המשנה: "נוטל אדם את בנו והאבן בידו אף על פי שהאבן מוקצה והיום שבת". וגם בדברים האלה אפשר לראות מסר קצת יותר עמוק מאשר רק הפשט של הדברים. "נוטל אדם את בנו והאבן בידו". לעיתים נוצר מצב שלבן אדם יש בן שיש לו מוקצה ביד ואולי מוקצה רוחני. האם על האב להמשיך ולהתייחס אליו באותה מידה שהתייחס אליו לו לא היה לו אותו מוקצה רוחני ביד? האם הוא יכול להרים אותו אף על פי שלכאורה הוא יחלל שבת? האם הוא יכול להתייחס אליו וללטף אותו וליטול אותו בידו ולהרגיע אותו למרות המציאות הלא טובה שהבן נמצא בה? אומרת המשנה: "נוטל אדם את בנו והאבן בידו". זה הבן שלך, ולמרות שהאבן בידו הוא בכל אופן הבן שלך ועליך לדאוג שהוא לא יבכה וחס ושלום יחלה ומי יודע לאן זה יכול להוביל. ממשיכה המשנה ואומרת: "ומטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה". כאשר לבן אדם ישנו סל ובסל הזה יש פירות תרומה טמאה מעורבים עם פירות תרומה טהורה. האם הוא יכול ליטול? האם הוא יכול ליטול את הכלכלה הזו, את הסל הזה בתוך השבת? למרות שלכאורה יש בפנים תרומה טמאה. והתרומה הטמאה היא מוקצה. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. מתחילים לדבר על אוכל, אז אין ברירה. כשלבן אדם יש בסל אחד תרומה, פירות שהקדישו לבית המקדש. שנטמאו מסיבה כזו או אחרת, והם מעורבים בסל אחד עם פירות טהורים שהוקדשו לבית המקדש, והתרומה הטמאה היא מוקצה בשבת. האם הוא יכול לקחת את הסל הזה ולשאת אותו? אומרת המשנה יכול. כנ"ל אם יש לו תרומה טמאה מעורבת עם פירות רגילים ולאו דווקא תרומה טהורה ועם

40:06 דובר 5 החולין. רבי יהודה אומר אף מעלין את המדומע באחד ומאה. רבי יהודה בא ואומר אפילו אם ישנה תרומה טהורה... אפילו אם ישנה תרומה טהורה שנפלה לתוך סל שכולו חולין, כולו פירות סתם ולא פירות שמיועדים לתרומה... אם התרומה היא טמ-- אם התרומה היא טמאה ובפירות הללו יש מאה כנגד התרומה הזו, בכל זאת יכול לקחת את הסל ולשאת אותו גם כן בשבת. והמשנה האחרונה. במשנה הזו, גם את המשנה הזו אפשר למצות עם סיפור אחד, והסיפור הוא על המשפיע ר' גרונם, שפעם באמצע קריאת שמע הוא קם ממקומו וניגש לאיזה בחור שנעליו היו בלויות והוא הצביע לבחור על הנעליים ונתן לו כסף בכדי לקנות נעליים חדשות. כשניגשו לר' גרונם ושאלו אותו איך באמצע קריאת שמע הוא ניגש ומראה לבחור על הנעליים ונותן לו כסף לקניית נעליים חדשות? אמר ר' גרונם, "זה כל העניין של ייחודא עילאה עם ייחודא תתאה. כאן אני מקשר בין אותם עולמות עליונים שעליהם אני מדבר בקריאת שמע לבין המעשה בפועל". וגם את הרעיון הזה אפשר למצוא במשנה האחרונה, וכך אומרת המשנה: "היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא". אדם קרא בתורה כמו כל קריאה בתורה, ואיך שהוא קורא הגיע זמן קריאת שמע של שחרית, והוא קורא את קריאת שמע מתוך הפסוקים הכתובים בספר התורה. "אם כיוון ליבו, יצא". אם הוא כיוון את ליבו לצאת ידי חובת קריאת שמע בפסוקים הללו שהוא קורא בספר התורה, יצא ידי חובת קריאת שמע. "ואם לאו, לא יצא". ואם הוא לא כיוון את ליבו לצאת בקריאת הפסוקים הללו שבתורה כקריאת שמע, הוא לא יצא ידי חובת קריאת שמע. עכשיו דנה המשנה בנושא אחר, והנושא הוא האם מותר להפסיק באמצע קריאת שמע,

43:03 דובר 5 ולצורך מה. "בפרקים", אומרת המשנה, "כאשר אדם נמצא בין פרק לפרק בקריאת שמע, בין 'ואהבת' ל'והיה אם שמוע' או בין 'והיה אם שמוע' ל'ויאמר', שואל מפני הכבוד ומשיב". הוא יכול לשאול אדם שחובה עליו לכבד אותו כמו רבו. הוא יכול לשאול אותו מה שלומו או שלום עליך רבי, ויכול גם להשיב אם אותו אדם פנה אליו קודם. "ובאמצע", ואם המדובר שהאדם נמצא באמצע פרק של קריאת שמע, באמצע "ואהבת", באמצע "והיה אם שמוע", באמצע "ויאמר", "שואל מפני היראה". הוא יכול לשאול אדם ולומר שלום עליך כשמדובר בבן אדם שיכול לפגוע בו כמו שר חשוב או מלך, "ומשיב. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר", וכך, כך, כך גם נפסק להלכה, "באמצע שואל מפני היראה". אדם נמצא באמצע פרשה, הוא יכול לשאול שר חשוב או מלך שהוא מפחד שיפגע בו, מה שלומו? ומשיב מפני הכבוד, ויכול גם להשיב אם מדובר שרבו ניגש אליו ושאל אותו ולא שם לב שהוא נמצא באמצע קריאת שמע ושאל אותו מה שלומו, הוא יכול להשיב על זה. בפרקים, אומר רבי יהודה, שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם. כשמדובר באמצע פרק בין קריאה בתוך קריאת שמע בין ואהבת לוהיה אם שמוע או בין והיה אם שמוע לויאמר. אומר רבי יהודה, הוא שואל מפני הכבוד, הוא יכול אפילו לפנות למישהו ולשאול אותו לשלומו אם מדובר בבן אדם שהוא מכבד, ומשיב לכל אדם. וכל אדם שניגש ושואל אותו מה שלומו, עליו להשיב. בסיומת הזו של רבי יהודה יש מסר עצום. רבי יהודה בעצם בא לומר דבר כזה, כאשר ניגש אליך אדם, סתם אדם מהרחוב ושואל אותך לשלומך, בכדי לא לבייש אותו, בכדי לתת לו את מה שהוא ביקש

45:45 דובר 5 ממך, עליך להשיב לו. ואפילו אם אתה נמצא בעולמות העליונים של קריאת שמע, עליך לרדת לקרקע ולהשיב לאותו אדם כי הוא מצפה לקבל ממך משהו. וזה בעצם עניינה של קריאת שמע כמו שביטא אותה ר' גרונם. לא רק ההתעסקות בעולמות העליונים בייחודא עילאה, אלא גם לדעת שכאשר ישנו אדם שמצפה ממך למשהו

00:06 דובר 1 המשניות הללו עם מסר אחד, והוא שלעיתים צריך לקחת מעצמך בכדי לתת לחבר. לעיתים דווקא הנתינה לחבר היא בעצם שלמות העבודה שלך. כאשר אתה רואה שפרנסתך נשברת לתת לחבר, כשאתה רואה שבנך עם מוקצה בידו, תרים אותו למרות שלך זה לא נוח, למרות שלך זה לא מסתדר עם הלכות השבת. בכל אופן תרים אותו כי הוא צריך. וגם כשניגש אליך אדם ושואל לשלומך באמצע קריאת שמע, באמצע ההתעסקות בעולמות העליונים, רד לקרקע ותאמר לו שלומי טוב, כי הוא מצפה לזה וזה בעצם שלמות כל קריאת שמע. אז יהי רצון באמת שנזכה שהימים הללו, ימי עשרת ימי תשובה, בזכותה של הרבנית חנה, יעמדו לנו שנזכה להשיב שלום לכל אדם ואדם ולקיים את כל הדברים הרוחניים עליהם דיברנו בראש השנה ועליהם נדבר ביום הכיפורים. שנה טובה ומתוקה. גמר חתימה טובה.

02:03 דובר 2 הכנסתי אותם לחדר צדדי להסתירם מעין רואים. הרב התחיל בהכנות לחופה. ראשית יש להשיג מניין יהודים. ללא מניין לא היה מוכן לסדר קידושין. יש להשיג אפוא עוד שמונה יהודים שיהיו רואים ואינם נראים. אנשים שאפשר לסמוך עליהם במאה אחוזים שלא ילשינו. לא עברה מחצית השעה ובחדר כבר היו תשעה יהודים. רק אחד היה חסר, עשירי למניין. אחד הדיירים בבניין שלנו היה יהודי צעיר ששימש כיושב ראש ועד הבית. אחד מתפקידיו היה לבדוק היטב אם אין תנועה של יוצאים ונכנסים אל ביתנו וממנו, וכן אם לא נערכים בבית הזה טקסים דתיים. שלח הרב אחר איש זה, למען ישלים את המניין. כאשר הגיע הלה לביתנו והרב הסביר לו כי רוצה הוא לצרפו כעשירי למניין, כדי שיוכל לסדר קידושין לזוג יהודי צעיר, התפעל ושאל בתמהון: "אני?" אולם הוא ניגש במהירות אל החלונות וסגר את התריסים. אחר כך סגר את דלת ביתנו מבפנים והתיישב על מקומו. הבאתי מפה אשר דומה הייתה במראה לפרוכת של חופה. ארבעה מבין הנוכחים, אשר משכם ומעלה היו גבוהים מהאחרים, החזיקו בארבע פינותיה. כאשר גמרו לכתוב את הכתובה, קראו לחתן ולכלה ממחבואם אשר בחדר השני. פני הכלה היו מכוסים כל הזמן. החופה התחילה. נרות לא הודלקו בגלל פחדם של החתן והכלה. שבע הקפות נערכו סביב החתן. החתן, גבה הקומה, לבוש מעיל של עור, היה נראה כמו קומיסר, ואולי אכן היה כזה, אך הוא אמר "הרי את מקודשת לי" ועשה ככל אשר ציוו אותו. בשעה אחת ושלושים מיהרו החתן והכלה להסתלק מהמקום. שניים מהמשתתפים בחופה, אשר ברשותם היו כרטיסי המפלגה הקומוניסטית, ניגשו אל הרב ואמרו לו בהתרגשות: "כעת רבי, איננו במחיצתך ואיננו רוצים להיפרד ממך. כל זה", הם הצביעו על

04:53 דובר 2 הכרטיסים שבידיהם, "אינו שווה בעינינו מאומה בעת שאיננו יחד איתך." המאסר. מאבקו של הרב עורר את זעמם של השלטונות הקומוניסטים, וכך, בליל ט' ניסן תרצ"ט, אלף תשע מאות שלושים ותשע, בשעה שלוש לאחר חצות באו לביתנו שלושה עשר אנשים מאנשי הנ.ק.וו.ד. "היכן הרב שניאורסון?" שאלו. כשהלכתי להודיע לרב על האורחים, צעדו הארבעה אחריי ונעמדו ליד דלתות החדר כשומרים. ללא גינונים, קראו מיד אליו, אל חדר העבודה שלו, והמבוגר שביניהם הראה לו הוראת חיפוש וצו מאסר שבידו. ללא כל שהיות ניגשו מיד לעבודה. את כל הספרים שהיו מסודרים בחמשת ארונות הספרים בדקו וחיטטו. לא השאירו אף ספר אחד שלא עבר תחת שבט ביקורתם. אחד מהם היה יודע ספר, וכאשר נפל חשדם על ספר מסוים היו מתייעצים איתו בתור מומחה. מספר שעות עבדו ללא הפסקה לרגע. בשעה שש בבוקר, לאחר שכבר הספיקו לחפש ולחטט בכל החדרים, נענה הגדול שביניהם: "רבי, התלבש ובוא איתנו". ביודעו היטב כי בחג הפסח לא יוכל להיות בבית, ביקש מהם לאפשר לו לקחת עימו שני קילוגרמים מצות שהיו ארוזות בחבילה קטנה. הרשות ניתנה לו. לשאלתי לאן מובילים אותו? לאן אוכל למסור לו שם דברי מאכל או כסף? אמרו לי לבוא מחר בצהריים ושם יודיעו לי הכל. הגעתי לשם למחרת, אך לדאבוני לא נודע לי מאומה. על כל בקשותיי שאוכל למסור לו משהו, השיבו לי שאיננו. בראותי שהמצב גרוע, הגשתי לחוקר אישור בו נאמר שהרב הוא איש חולה ושאם לא יקבל אוכל מהבית לא יאכל כלום. קיבלתי על כך תשובה רשמית לאמור: "אין הדבר בא בחשבון כלל. אולם בבית הסוהר מגישים לו את כל האוכל הדרוש לו בהתאם לדיני ישראל". הבחנתי בתעודת המעצר את חתימת הממונה עליו וכל

07:52 דובר 2 יום צלצלתי אליו למשרדי הנ.ק.וו.ד. בכל פעם היה מוסר לי דרישת שלום ממנו והודיע לי שהוא דואג לצרכיו וכי לקח איתו סידור תפילה והוא יושב וקורא בו. כל עשרה ימים, כאשר הגיע היום שבו אפשר היה להעביר אליו דברים מותרים לפי האלף־בית של השם שלו, הייתי מבקרת שם כדי למסור לו מצרכי אוכל או הלבשה, אך תמיד, תמיד הייתה התשובה חוזרת על עצמה: "הוא לא נמצא כאן." אם כי התובע הצבאי היה מאשר שהוא נמצא שם. כך עברו עליי חמישה חודשים. שבועיים לאחר שהחזירו אותי ליקטרינוסלב, הגיעו ביום שבת קודש לביתנו שלושה מאנשי הנ.ק.וו.ד. לערוך חיפוש נוסף. הפעם נערך החיפוש באופן יסודי יותר מהפעם הקודמת. כל הספרים והכתבים שעליהם שמר כעל בבת עינו כבר היו ארוזים בידיהם והעבירום למכונית. אולם לאחר בקשותיי ותחנוניי המרובים להשאירם בבית, התרצו להתקשר טלפונית עם הממונים עליהם עד אשר החזירום לבסוף לידי. אך מידיו של היטלר יימח שמו כבר לא הצלחתי להצילם. מטרת החיפוש השני הייתה למצוא חומר הרשעה נוסף כדי להרבות את חומרת פשעיו. לאחר החיפוש הזמינו אותי למשרדי הנ.ק.וו.ד. ובמשך שעות מספר עמדתי תחת חקירה צולבת וקשה. דרשו ממני לספר להם על תוכן שיחותיי עם בעלי, על קשרי המכתבים שלו עם חוץ לארץ ועל קשריו עם בניו בחו"ל. בסופו של דבר לא העלתה חקירתם מאומה למרות איומיהם.

10:17 דובר 3 אנו מתכבדים להזמין את הגברת לאה חסקינד להרצות על הנושא הרבנית חנה זכותה תגן עלינו. בבקשה. נשים יקרות, הרשינה לי לבקש. אני יודעת שזה קשה. אנחנו סביב שולחנות ערוכים ולפגוש חברות. קשה באמת לשמור על שקט, אבל בואנה נתאמץ ובאמת לכבד את המעמד. בבקשה.

11:15 דובר 4 ערב טוב לכולן. אני מקווה שכולן כבר הצליחו לשבת ולטעום משהו. אז באמת יהיה אפשר לקבל כמה רגעים של חסד, כי אני באה מרקע שבדרך כלל מקשיבים היטב, אז אני מבינה שאני צריכה להתמודד פה עם איזשהו פיתוי של אוכל על השולחנות וכיבוד, אבל אני בכל זאת מבקשת שתעשו את המקסימום לכמה דקות. אם לא בשבילי, כמובן לא בשבילי. אז לכבודה של הרבנית חנה, שלזכרה ולכבודה אנחנו מתאספות כאן הערב. הרבה מאוד שיחות שהרבי אמר בהתוועדויות של ו' תשרי לזכרה של אמו הרבנית הצדקנית חנה, קישר הרבי את העניין של חנה אמו לחנה, אמו של שמואל, שיש לה גם קשר, כפי שידוע לכולנו, לימים האלה. ההפטרה של ראש השנה, שזה עתה אנחנו באים מן הימים האלה, עוסקת בתפילת חנה ובזה שהיא זוכה לבקשתה והקדוש ברוך הוא מגשים את רצונה. זכתה תפילת חנה למשהו מיוחד שלא זכו לזה תפילות אחרות. הגמרא במסכת ברכות אומרת שדווקא מתפילת חנה נלמדות כמה וכמה הלכות עיקריות בנוגע לעניין של תפילה. ובאחת השיחות שואל הרבי: למה זכתה לכך דווקא תפילת חנה? במה מיוחדת תפילת חנה מכל שאר התפילות, שדווקא ממנה החליטו חז"ל ללמוד מספר הלכות עיקריות בנוגע לעניין של תפילה? אולי טיפ טיפה נרחיב את השאלה. קודם כול, תפילת חנה מופיעה בנביאים ואנחנו יודעים את הכלל שמן נביאים לא לומדים הלכה. הלכות על פי רוב נלמדות מן התורה. בנוסף לכך, בתורה יש לנו כמה וכמה תפילות של ענקי אומה. כל האבות מתפללים והתורה מספרת על כך. תפילת אברהם, תפילת יצחק, תפילת יעקב. האימהות מתפללות, כולן. אולי, אומר הרבי, זכתה לכך תפילת חנה מכיוון שהתפילה של חנה הייתה על משהו מאוד עיקרי ומאוד מהותי. היא ביקשה, אישה

13:50 דובר 4 עקרה שביקשה-- עקרה שביקשה ילד. אין כמעט דבר שיכול להשתוות לו מבחינת העומק והעוצמה של תפילה כזאת, כאשר אישה מתחננת לפני הקדוש ברוך הוא שייתן לה פרי בטן. אבל גם בזה בעצם תפילת חנה לא מיוחדת, כי האימהות כולן עקרות היו וכולן העתירו תפילה לפני המקום שהקדוש ברוך הוא ישלח להן ילד, יפתח את רחמן. ובכל זאת זכתה למעמד המיוחד, כמו שאמרנו, דווקא תפילת חנה. והרבי מסביר מדוע. מה היה מיוחד בתפילת חנה? כדי שנבין את זה נאמר משהו כללי ביחס לעניין של תפילה. יש שני סוגי תפילות באופן כללי. סוג אחד זה הסוג הרגיל והשגרתי יותר שאנחנו מתפללות מדי יום. זה אותו נוסח קבוע שבנוי על פי הצרכים השוטפים היומיומיים שכל אחד מאיתנו זקוק. נוסח התפילה, תפילת שמונה עשרה הכוונה, הוא בנוי בהתאם לצרכים הרגילים השגרתיים השוטפים שכל אדם זקוק לזה. זאת התפילה הרגילה והשגרתית שאנחנו מתפללים מדי יום. אבל יש תפילה מסוג אחר. זאת תפילה שמתפללים בעת צרה לא עלינו, בעת פורענות, בעת מצב מיוחד שרוצים לבקש מהקדוש ברוך הוא משהו מיוחד, שינוי מיוחד במציאות. לא משהו שגרתי שמתרחש יום יום, אלא בקשה מיוחדת שאמורה להכניס שינוי במציאות שבה נמצאים. יש חילוקי דעות בהלכה אם תפילה זאת מצווה דאורייתא או מצווה דרבנן. גם לפי אותם פוסקים שאומרים שתפילה היא מצווה דרבנן, הם אומרים שהסוג השני של התפילה שהזכרנו, תפילה שיהודי מתפלל בעת צרה ומבקש על רווח והצלה מצרה מסוימת, זו תפילה דאורייתא. ולמה? וכאן הרבי מסביר עניין מאוד חשוב בנושא של תפילה. הרבי מסביר כך: מהי בעצם המטרה של תפילה? המטרה של תפילה זה לחולל שינוי במציאות, לחדש משהו במציאות שלא היה קודם לכן. ולכן, ככל שהבקשה שבתפילה

16:08 דובר 4 היא מתייחסת לחידוש גדול יותר, לשינוי גדול יותר, כך העוצמה של התפילה גדולה יותר. לפי זה עכשיו נבחן את תפילת חנה. אמרנו שיש תפילות נוספות בתורה, ובכל זאת נבחרה תפילת חנה בשביל להיות הסמל, הדגם שממנו נלמדות ההלכות. מה מיוחד אם כן בתפילת חנה? בואו נבחן את זה רגע. חנה, כאמור, ביקשה שהקדוש ברוך הוא ייתן לה ילד. היא הייתה עקרה והיא ביקשה ילד. זה עצמו בקשה שדורשת חידוש בסדרי הטבע. זה לא דומה לתפילה שמבקשים למשל על עצירת גשמים, למרות שגם זו תפילה שמבקשים בעת צרה, כי ירידת גשמים זה דבר שהוא בדרך הטבע, או אפילו רפואת חולה. בדרך כלל רפואת חולה היא גם מעוגנת בחוקי הטבע. אישה עקרה שתיפקד בפרי בטן, זה משהו של שינוי בדרך הטבע, ועל זה ביקשה חנה. אבל לא די בכך. היה בזה חידוש נוסף. אנחנו יודעים שבתפילה חנה נודרת נדר ואומרת: הקדוש ברוך הוא, אם תשמע לי ותמלא את בקשתי ונתת לי זרע אנשים, אז אני אתן את הילד הזה, ונתתיו לה' כל הימים. מסביר הרבי: חנה ביקשה ילד, אבל לא סתם ילד. היא ביקשה ילד צדיק. וכאן החידוש הגדול. הגמרא במסכת נדה מספרת שהמלאך הממונה על ההיריון אומר לכל תינוק לפני שהוא נולד, לפני שהוא יוצא לאוויר העולם, מה הוא יהיה: אם יהיה חכם או טיפש, אם יהיה גיבור או חלש, אם יהיה עני או עשיר. דבר אחד הוא לא אומר לו. הוא לא אומר לו אם יהיה רשע או צדיק. למה? כי הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. הנושא של יראת שמיים, יהיה רשע או צדיק, מסור לבחירה החופשית של האדם. וכאן חנה, שהיא מודעת לזה, אלה כללים שהקדוש ברוך הוא

18:02 דובר 4 קבע בתורתו שהעניין של יראת שמיים זה עניין שבבחירה החופשית, בכל זאת מבקשת מהקדוש ברוך הוא ילד צדיק. ומדייק הרבי בדבריו ואומר: היא לא ביקשה נשמה של צדיק, כי זה בסדר, כי זה עניין של צדקות בפועל. היא ביקשה ילד שיהיה צדיק בפועל. איך אנחנו יודעים? כי היא אומרת: אם אתה, הקדוש ברוך הוא, תמלא את בקשתי, ונתת לי זרע אנשים. ורש"י אומר: אנשים צדיקים. אז אני מתחייבת: ונתתיו לה' כל הימים. כלומר, ילד כזה שבפועל כל כולו יהיה נתון לעבודת השם. ילד צדיק בפועל. ואומר הרבי שאין חידוש גדול מזה, כי בעצם כאן חנה ביקשה משהו שהוא לא רק למעלה מדרך הטבע, שאישה עקרה תלד, אלא זה גם למעלה מהכללים והחוקים שהקדוש ברוך הוא קבע בתורתו. והנה, איך נפעל העניין הזה? הנה, כמו שאמרנו, תפילה שהיא באמת תפילה. התכלית העיקרית של התפילה זה להביא לשינוי במציאות, לחידוש במציאות, למשהו שלא היה קודם לכן. איך בכוחה של תפילה לעשות את זה? ואומר הרבי: את זה לומדים מחנה. אם מתבוננים על התפילה של חנה, רואים שהמאפיין העיקרי של התפילה הזאת זה העניין של כוונת הלב. זאת גם ההלכה הראשונה שלומדים מתפילת חנה לגבי החיוב בתפילה. ואנחנו יודעים שהעניין של כוונת הלב במצוות תפילה הוא הרבה יותר משמעותי מאשר בכל מצווה אחרת. אנחנו עוד מעט מתקרבים לחג הסוכות. אם ניקח ד' מינים שיהיו כשרים על פי ההלכה בכל הפרטים, גם אם לא נתכוון לקיים את המצווה כמו שצריך, אבל ניטול ארבע מינים כשרים ונברך, קיימנו את המצווה. אם כיוונו כוונה עוד יותר טובה, אז קיימנו מצווה בהידור. זאת אומרת שבשאר המצוות הכוונה היא התוספת, אבל היא לא החפץ. היא לא החומר שאיתו

19:58 דובר 4 מקיימים את המצווה. לעומת זאת, בתפילה הכוונה זה החומר שאיתו מקיימים את המצווה. כוונת הלב זה החפץ של המצווה. בלי זה בעצם אין מצווה. ולמה? מכיוון שאת אותה תכלית שדיברנו עליה קודם, את השינוי במציאות, אפשר לחולל רק על ידי כוונת הלב. והרבי מסביר כיצד. מהי כוונת הלב הנכונה שצריכה להיות בתפילה? שעומדים לפני ריבונו של עולם, שיפנה את ליבו ואת מחשבותיו מכל דבר ויהא בטל לחלוטין לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. לחלוטין יהא בטל לפניו, וכל כולו יהיה מרוכז רק בעובדה שהוא עומד לפני השכינה. מי מאיתנו שזכתה להיות ביחידות אצל הרבי יכולה לדמיין לעצמה את המצב הזה. עם כל ההכנות שערכנו ותכננו דברים וכתבנו על דף מה להגיד, כשנכנסנו לאותו חדר קדוש לד' אמותיו של הרבי, הכל נשכח, הכל נמחק. היינו ככלי ריק, בטל לחלוטין לפני הגילוי, האור והקדושה שהיו באותו מקום. כך צריך להרגיש כשעומדים בתפילה. ואז, אומר הרבי, יש כאן בעצם איזושהי פעולה הדדית, כמים הפנים לפנים. על ידי שהיהודי מפנה את ליבו ואת מחשבותיו מכל דבר ובטל לחלוטין למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, עושה כך גם הקדוש ברוך הוא. והוא כביכול מפנה גם הוא את ליבו ואת מחשבתו מכל המגבלות, מכל ידע מוקדם שהיה לו קודם, מכל דעות קדומות, והוא בעצם מתגלה בגילוי חדש, הקדוש ברוך הוא, לאותו יהודי. זה מה שאנחנו אומרים בחסידות: נפל אצל הקדוש ברוך הוא רצון חדש, וכאשר נפל רצון חדש, במציאות שלנו נפעלת מציאות חדשה, אותה ישועה, אותו רווח והצלה, אותו מילוי בקשה שהתבקשנו בתפילה. וחנה אכן זכתה לזה. הייתה לה כוונת לב טהורה, ולכן היא זכתה לפעול רצון חדש אצל הקדוש ברוך

22:09 דובר 4 הוא. רצון חדש עד כדי כך שהיא זכתה לאיזשהו גילוי, למתנה שהיה לא רק למעלה מדרך הטבע, אלא גם למעלה מדרך התורה. כאן ראינו כיצד פועלים את העניין של רצון חדש אצל הקדוש ברוך הוא בעניין של בין אדם למקום, אצל הקדוש ברוך הוא. פה אנחנו גם מבינים את הקשר שבין תפילת חנה לראש השנה, כי הרי בראש השנה אנחנו מבקשים לפעול אצל הקדוש ברוך הוא רצון חדש כדי שישוב וימלוך עלינו ועל העולם כולו. למרות כל מה שהיה בשנה הקודמת, רצון חדש.

22:45 דובר 5 כל המלצריות מתבקשות לעזוב את האולם, את האולם ולהיכנס למטבח. בבקשה, לעזוב עכשיו את האולם ולהיכנס למטבח, לשים את הצלחות על המגשים ולהיכנס למטבח. לא שומעים את ההרצאה. שומעים רק את הצלחות דופקות, את הכפיות בצלחות.

23:08 דובר 4 קודם דיברנו על רצון חדש ברמת הפרט. מה שאנחנו עושים בראש השנה, אנחנו מבקשים לפעול רצון חדש ברמת הכלל, שהקדוש ברוך הוא יחדש את מלכותו על העולם כולו מחדש, למרות מה שהיה בשנה העוברת, למרות המגבלות, למרות שלא מגיע לנו כביכול, יפנה את ליבו מכל מה שהיה קודם וברצונו החדש ימשיך וימלוך עלינו בשנה החדשה. ואת זה פועלים, כאמור, על ידי כוונת הלב בתפילה. זה בין אדם למקום. אבל יש גם דרך נוספת לפעול את בריאת הרצון החדש בכיוון של בין אדם לחברו. יש שיחה ידועה, למרות שלי היא לא הייתה ידועה עד שהכנתי את ההרצאה הזאת, ובהשגחה פרטית נתקלתי בזה, של הרבי מהר"ש. והרבי מהר"ש אומר שם משהו שלדעתי, לטעמי, הוא מדהים. הוא אומר שם כך: ידוע, עד עכשיו כולם יודעים שאת העניין של פדיון נפש יכול לפעול רק רבי, ולכן אנחנו בערב ראש השנה שולחים פדיון נפש לרבי ומבקשים ממנו שהוא יפעל בתפילתו רצון חדש אצל הקדוש ברוך הוא, אבל עבור כל אחד ואחת מאיתנו, ויבטל את הדברים הלא רצויים ויפעל עבורנו את הדברים הרצויים, כל אחד את העניינים שלו. אומר שם הרבי מהר"ש: אבל בעצם, אם יהודי אחד אומר על יהודי שני דבר שבח באמת מתוך כוונת לב אמיתית, הרי גם הוא פועל את אותו עניין כמו שפועל רבי כאשר הוא עושה את הפדיון נפש בשביל כל אחד. כי בראש השנה ובעשרת ימי תשובה וביום כיפור עומדים המלאכים בשמיים וממתינים לכך שיגידו איזשהו דבר טוב על יהודי. והפעולה הזאת, הדבר הטוב, הדבר הטוב, דבר השבח שאומרים על יהודי, פועל יותר מאשר תפילת צדיקים. כלומר, יש לכל אחד ואחד מאיתנו את הכוח לפעול את אותו רצון חדש, לפחות

25:08 דובר 4 כמו הצדיקים. לא נתגאה ונאמר יותר, אבל הרבי מוהר"ש אומר יותר. זאת נקודה שהייתי רוצה לדבר עליה, על הרבנית חנה. ראינו שחנה, אמו של שמואל, פעלה רצון חדש בדרך של כוונת לב טהורה בתפילה. הרבנית חנה, כך אני התרשמתי בכל אופן מהקטעים והסיפורים שקראתי. הדבר המיוחד. היו לה הרבה דברים מיוחדים, אבל אחד הדברים המיוחדים הגלויים שהיו בה זה מאור פנים והנמיכות רוח שהייתה לה כלפי כל אחד ואחד, מילד קטן ועד הגדול שבגדולים. אפשר לראות את זה אפילו בתמונה, את הפנים המאירות והזורחות. יש פה תחושה שאנחנו יושבים באולם, שהיא מסתכלת ומחייכת אלינו. כך אני מרגישה בכל אופן. ומי שזכה להכיר אותה בחיים יודע, יכול להעיד על כך. וצריך לומר, היא הייתה אישה רמת ייחוס בעצמה, ממשפחה מיוחסת ביותר. אשתו של יהודי מרומם ופרוש וקדוש ודגול. שמענו על רבי לוי יצחק, אמא של מלכות, אמא של נשיא הדור. אבל כל זה לא גרם לה, לא כהוא זה, לאיזשהו שמץ של גאווה. מאירת פנים, היינו אומרים בשפה שלנו אישה עממית, הייתה יושבת בעזרת נשים בין כולם, מברכת את כל אחד בסבר פנים יפות, מתייחסת לכל אחד ואחד בצורה מאירה ביותר, לילדים, למבוגרים, לא היה מישהו בשבילה שהוא היה פשוט בשבילה. הדבר הזה של כל כך פשוט היה אצלה רק להגיד דברי שבח על אחרים, זה דבר שהוא קו מאוד מאוד בולט. נקודה נוספת באותו כיוון, גם כן בולטת בזיכרונות שהרבנית חנה מספרת, שבעיקר בסיפורים שמספרת את ההתנסויות הקשות שהיו להם בצ'יאילי, בגלות בקזחסטן, לצידה של בעלה, היא מספרת על כל מיני נקודות אור, כך היא כותבת, ונקודות ניסים שהיו בתוך אותה גלות מרה וחשוכה. וכל סיפור כזה של נקודת

27:17 דובר 4 אור או של נס היא מסיימת בכך שאין לי ספק, כך היא אומרת, שכל אותם ניסים, אותם אותם התגלויות לא היו, היו רק ורק בזכותו של בעלי, שהיה לו הדרת פנים והיה קדוש וזכה לעורר כבוד אצל כולם. הכל היה שלו. את הכוחות האדירים שנדרשו ממנה וכל מה שהיא עשתה היא מבטלת לגמרי. ביטול מוחלט, זה בכלל לא מתייחסת לזה. כל מה שהיה וכל מה שנעשה, הכל הכל לזכותו של בעלי. ונקודה נוספת שראיתי בהתייחסות של הרבנית חנה, שכבר בשנים שהיא זכתה לצאת מעמק הבכא, באותן שבע עשרה שנות טובה שהיא הייתה לצידו של הבן שלה, שכל מי שהיה נכנס אליה מהפעילים, מהשלוחים, מנשי חב"ד, אז היא הייתה קודם כל נותנת לו יישר כוח על הפעילות שלו, ובד בבד עם זה, בהמשך, במשפט הבא, היא הייתה מעודדת אותו להמשיך ולהוסיף. עכשיו אנחנו כל כך מכירים את הנקודה הזאת מהרבי, וכשקראתי את התיאורים האלה על הרבנית חנה אמרתי, אז הנה זה ברור מאיפה הרבי קיבל את הנקודה הזאת. ואני חושבת שכאן יש את המשמעות הרחבה יותר של הוי דן כל אדם לכף זכות. אנחנו יודעים שהמשנה מדייקת ואומרת הוי דן את כל האדם, שכדי לדון לכף זכות צריך להסתכל על המכלול של האדם, על כל הכוחות שלו, על כל המעלות שלו, על כל היכולות שלו, ואז לדון אותו לכף זכות. אני חושבת שהרבנית חנה, והמשיך בדרכה הרבי, לימדו אותנו איזו משמעות עמוקה בכיוון הזה. הוי דן את כל האדם, להסתכל בכל האדם, במהות שלו, בכוחות שלו, ביכולות שלו, ולהגיד לאדם: זאת זכות בשבילך שהקדוש ברוך הוא ברא אותך כך, עם כל כך הרבה כישרונות, עם כל כך הרבה כוחות, יישר כוח

29:07 דובר 4 על מה שעשית עד עכשיו. אבל הזכות הזאת מחייבת. זאת זכות שהיא חובה. תמשיך לנצל את כל מה שקיבלת כדי לזכות ולזכות את העולם עוד ועוד. ואולי רק לסיום נספר, נסכם ממש בשני קטעים קצרצרים שסוגרים לנו את המעגל של הדברים שדיברנו עד עכשיו. קודם כל ככה משהו ששמעתי ממש אתמול בהשגחה פרטית, ונביא את הדברים בשם אומרם. אנחנו רוצים לקרב את הגאולה. אה, הרב גליצנשטיין שעובד אצלנו בבית הספר, הרכזת החברתית הדפיסה אתמול את התוכנייה לקראת התוכנית שלנו של ו' תשרי שתהיה מחר, וכחלק מהעיצוב נכנס שם גם צילום של המצבה של הרבנית חנה. וכאשר הרב גליצנשטיין אמר, ראה את זה, הוא אמר: אני מוכרח לספר משהו. והוא סיפר לנו כך, שזמן קצר אחרי ההסתלקות של הרבנית חנה, עוד לפני שהוקמה המצבה, הוא היה זקוק לנוסח שהיה אמור להיכתב על המצבה לצורך פרסום כלשהו. לא יודעת מה, הוא לא היה מוכן לספר יותר פרטים, ואז הוא פנה לרבי והרבי שלח לו את הנוסח של המצבה שאחר כך נכתב על המצבה. ביחד עם הנוסח הרבי כתב שתי הערות. הערה אחת, הוא ביקש שהוא ידפיס את זה, יצלם את זה, יפרסם את זה, שתהיה הקפדה מדויקת על הגודל של האותיות, שכמו שהרבי כתב בנוסח שהאותיות של השם היו מוגדלות יותר והאותיות האחרות היו קטנות יותר, אז הרבי ביקש שהוא יקפיד לעשות את זה בדיוק באותו גודל. וההערה השנייה, והיא הפיקנטית, אם אפשר לומר את זה כך, הרבי ביקש שהוא יקפיד שהנוסח יודפס, ייכתב בח"י אותיות, בשמונה עשרה אותיות. אז הנה פה זה הקשר. אנחנו דיברנו קודם על חנה, אמו של שמואל, שממנה למדנו את הלכות תפילת ח"י, תפילת שמונה עשרה. אז

31:00 דובר 4 הרבנית חנה יש לה קשר מהותי לעניין הזה שהנוסח של המצבה צריך להיות בח"י אותיות. וסיפור נוסף שיסגור את המעגל של מה שלמדנו מהרבנית חנה, את העניין הזה של השבח ושל הארת פנים ושל לימוד זכות על יהודי במשמעות העמוקה יותר שלה. וגם הסיפור הזה קשור לימים האלה. הסיפור הזה סיפר אותו הרבי באחת ההזדמנויות בשם חמיו, הרבי הריי"צ, והרבי הריי"צ סיפר את זה בשם אביו, הרבי הרש"ב. הרבי הרש"ב סיפר את זה בשם המוהר"ש, שסיפר את זה בשם האדמו"ר הצמח צדק, והרבי סיפר את זה בהתוועדות של כ"ט אלול, שזה יום הולדתו של הצמח צדק, ואנחנו עכשיו בימים שעדיין קשורים בצמח צדק, נכון? ג' תשרי, האופשערניש של הצמח צדק. אז בוודאי שהדברים מתקשרים וקשורים. והרבי סיפר כך. הסיפור הוא על הבעל שם טוב. אנחנו יודעים שהבעל שם טוב לפני ההתגלות שלו היה נוהג לסובב בעיירות ובכפרים שהיו שם יהודים. היה מגיע בדרך כלל לשווקים, שזה היה מקום מרכזי ששם היו מתקבצים יהודים. היה אוסף אותם והיה מחזק אותם בדברים כדי לחזק את העניין של עבודת השם שלהם. באחת ההזדמנויות האלה שהבעל שם טוב הגיע לאחת העיירות, הוא הגיע לשוק ביום שוק כדרכו, נאספו סביבו יהודים. ואז הבעל שם טוב רצה לחזק אצלם את העניין של אהבת ישראל. ואז הוא אמר להם כך: "תשמעו יהודים, כולכם מכירים בעיירה שלכם את רבי יענקל. מי זה רבי יענקל? תלמיד חכם גדול ומתמיד גדול. יושב כל היום והוגה בתורה. ולא סתם הוגה בתורה. אותו רבי יענקל היה נוהג ללמוד בעל פה. היה לומד משהו ואחר כך היה משנן הרבה מאוד פעמים בעל פה. זה היה דרכו בלימוד. עכשיו, כולנו יודעים שכאשר מישהו לומד

32:46 דובר 4 ומשנן בעל פה הוא הרבה יותר מרוכז בעצמו ומופנם מאשר כשהוא לומד מתוך הכתב. כן, כדי לשמור את דמות הזיכרון ואת דמות המחשבה." אז אומר הבעל שם טוב: "תתארו לעצמכם, יושב רבי יענקל הזה והוא מאוד שקוע בלימוד ומרוכז. אבל מה? מגיע אליו הנכד הקטן שלו ומספר לו איזו חוכמה. אז גם אותו רבי יענקל יצא משרעפיו וירד מהעולמות העליונים, יתייחס לילד, יחייך אליו, ואם יהיה עוד מישהו שם בחדר בטח יתפאר ויגיד לו: תראו איזה נכד חכם יש לי." אמר הבעל שם טוב ליהודים: "תדעו לכם, יהודים יקרים, שככה בדיוק זה אצל הקדוש ברוך הוא. כתוב ששלוש שעות ראשונות של היום יושב הקדוש ברוך הוא והוגה בתורה. עכשיו, שלוש שעות ראשונות של היום זה זמן התפילה שלנו. ואז כאשר יהודי מתפלל עולה התפילה למעלה, ואז הקדוש ברוך הוא ניעור מהריכוז שלו שהוא עוסק בתורה, והוא מתייחס לזה כמו אל חוכמה של ילד קטן. ואם יש שם פמליה של מעלה מסביבו, המלאכים, אז הוא גם מתפאר לפניהם ואומר: תראו את הבן היחיד שלי, תראו את החוכמה שלו." והמשיך הבעל שם טוב ואמר: "תדעו לכם שהקדוש ברוך הוא רצה לברוא את האדם, הוא נמלך בפמליה של מעלה. אז הם שאלו אותו איך הוא ייראה ומה יהיה ומה הוא יעשה. אחרי שהקדוש ברוך הוא תיאר להם, בוא נאמר בלשון המעטה, הם לא התלהבו מאוד, המלאכים. אמרו: זה חבל על הזמן. הקדוש ברוך הוא לא הגיב שום דבר אבל אמר-- חשב בליבו, כך מסביר הבעל שם טוב: 'אני אראה להם'. ואז כאשר באותן שלוש שעות של היום יהודי מתפלל, ומסביר הבעל שם טוב, יהודי ששקוע בחשכת הגלות וטרוד בפרנסה וטרוד במיסים ובארנונה, ככה

34:33 דובר 4 זה מופיע בסיפור. אני חשבתי שזה מושגים מודרניים, אז גם אז היו מיסים וארנונה, ובמיסים ובארנונה ואולי גם במשכנתא, וכל אחד כיד הדמיון הטובה עליו תוסיף, ובכל זאת הוא מתפנה מכל הטרדות האלה ועומד ומתפלל. אז קורא הקב"ה לפמליה של מעלה ואומר: הנה תראו את הבן שלי שזלזלתם בו. תראו איזה ילד חכם, מתפאר לפניהם בחוכמתו של הילד. אז מסיים-- סיים שם הבעל שם טוב ואמר: אז תראו יהודים, אם כל יהודי הוא כל כך יקר, ותפילה של יהודי כל כך יקרה אצל הקב"ה, כמו של ילד יניק וחכים שהוא מתפאר בחוכמה שלו, כמה אנחנו, כל אחד מאיתנו, צריכים לייקר כל יהודי. אז נסיים ברוח הימים האלה ונאמר כך: אנחנו יודעים, כולנו, האימהות שבינינו יודעות שאין לנו שמחה גדולה יותר מאשר להגיע הביתה ולראות שהילדים הם באחווה ובאחדות ובשלום, ואם לא, ההפך, אז מה מתחשק? רק לקחת רגליים ולברוח. ככה אני בכל אופן. אז אם אמרנו שאנחנו הילדים האהובים הקטנים של הקב"ה שהוא מתפאר בחוכמה שלנו, אז גם הוא אותו דבר. אם אנחנו רוצים לעורר אצלו את הרצון למלוך ולמלוך בגלוי, "מלוך על העולם כולו בכבודך", אז עלינו להיות באחווה, באחדות ובשלום, וזה הדבר הכי חזק שיכול לפעול אצל הקב"ה את הרצון החדש להמשיך את המלוכה שלו, ולא רק להמשיך אלא לגלות אותה לעיני בשר. אנחנו ילדיו אהוביו של הרבי ואנחנו רוצים שהוא יתגלה והמלכות שלו עלינו גם כן תתגלה. אפשר לומר שזה בדוגמת ההסתלקות של המלכות של הקדוש ברוך הוא. המלכות נמצאת, רק אנחנו רוצים אותה בגלוי. המלכות של הרבי נמצאת, אנחנו מאמינים בזה, והיא למעלה מעשרה טפחים, אבל אנחנו רוצים אותה כאן למטה, את המלכות שלו כאן בגלוי.

36:30 דובר 4 אז גם הרא-- הפתרון לזה או העצה לזה גם כן שנהיה באחווה, בשלב-- בשלום ורעות, שנלמד זכות אחד על השני עכשיו בימים האלה שכל כך צריכים זכויות, ואז בוודאי יסתכל עלינו הרבי ויגיד: ילדים כאלה, אין חוכמה גדולה מזה מאשר שהם ביחד באחווה. כדאי לבוא ולהתגלות, והוא יבוא ויגאלנו. הרבנית חנה היה יום חשוב מאוד עבור הרבי. הרבי ניהל את ענייני העולם בגשמיות וברוחניות, אבל ביום הזה, ביום ו' תשרי, הרבי לקח מזמנו היקר, הקדיש ועשה דברים לעילוי נשמת אמו. עד כמה חשוב יום זה לרבי אנו רואים מסדר היום שהתקיים במשך שנים רבות. ביום הזה התקיימה התוועדות באופן קבוע, והרבי דיבר באריכות על הרבנית חנה. כמו כן, בכל שנה נהג הרבי לערוך סיום מסכת. הרבי הקפיד להתפלל לפני העמוד את שלוש התפילות ביום במשך שנים רבות, בהתמדה, בעקביות. הרבי נהג לעשות את כל הדברים. אבל עכשיו, נשים יקרות, מי ימשיך את הדברים האלה? על מי מוטלת החובה לעשות את הדברים? עלינו. עלינו, נשים יקרות, אנחנו הילדות של הרבי. כולנו ילדים של הרבי. עלינו מוטלת החובה הזאת. אנחנו חייבות להמשיך את העשייה שהרבי החל בה, ואני אבקש מכן, נשים יקרות: יש לכן על השולחן דף, שהכותרת שלו „חברות בקרן חנה”. אנא מכן להפסיק הכל. אני רוצה שאנחנו ביחד נקרא את מה שהרבי ביקש בהתוועדות בו' תשרי בשנת תשמ"ה. אנחנו רוצים לעשות את מה שהרבי רוצה. זה עניין אישי של הרבי. אנחנו מחויבות לרבי. מי אם לא אנחנו? אנא מכן, אני מבקשת מכולן בשם כולן לפתוח, לפתוח את ה-- להוציא את הדף הזה, ואנחנו נקרא ב-- נקרא ביחד. אבל עדיין, עדיין כנראה שלא כולן אוחזות את הדף ביד. אז בבקשה. דברי

40:10 דובר 4 הבקשה של הרבי לייסד קרנות לעילוי נשמת אמו, והוספה מיוחדת בשנה זו, מלאת עשרים שנה ליום ההסתלקות — היום אנחנו שלושים ותשע שנה — לקשר פעולות אלה במספר עשרים. יש להשתדל לייסד במשך השנה עשרים מקוואות טהרה במקומות שלעת עתה אין בהם מקווה טהרה. לייסד עשרים קרנות שמהם יתנו עזר וסיוע כספי לכל מי שיקבל על עצמו לשמור על כשרות האכילה ושתייה, ולייסד עשרים קרנות שמטרתן לפרסם ולהפיץ את קיום המצווה בהדלקת נרות שבת ויום טוב על ידי נתינת פרסים וכיוצא בזה, לכל הבנות והנשים שיקבלו על עצמן להדליק נרות שבת ויום טוב. אנחנו רוצות לעשות את הרצון של הרבי. הרבי נותן לנו את המתכון כאן, ואם מדובר על עשרים קרנות, אנחנו כבר שלושים ותשע שנים. אז לנו יש קרן אחת, ברוך השם, אבל שעושה עשרות פעילויות, ואני לא אומרת את זה בלשון הגזמה. יש לכן בדף את הפרטים של הפעילות של הקרן הזאת שעושה את רצון הרבי. ישנה פעילות רבה שנערכת על ידי הקרן הזאת. שימו לב, הסתכלנה רגע כאן, אני לא רוצה להאריך וללאות אתכן, אבל זו הוצאת פרוספקטים בעברית וברוסית. יש כאן דוגמה, מי שרוצה אחר כך בעזרת השם להזמין או בהמשך, אם זה בעניין כשרות, טהרת המשפחה, הדלקת נרות, חנה. כמו כן יש קלטות וידאו שהפיקה הגברת מלכה תגר[?] על נושא כ-- כשרות, טהרת המשפחה והדלקת נרות. כמו כן יש תערוכה ועוד ועוד, הרשימה ארוכה. אנחנו בערב הזה, נשים יקרות, רוצות לגרום נחת רוח לרבי. אנחנו רוצות לעשות משהו אישי לרבי. זה הדבר היחיד שאנחנו יכולות לעשות. אנחנו, זה חובתנו, זכותנו לעשות את זה. ואם אנחנו רוצות לקחת חלק בקרן הזאת שאותה ביקש הרבי להקים, ובאמת באותה

42:38 דובר 4 התוועדות בתשמ"ה, שימו לב מה הרבי בהמשך אומר: „ובנוסף לזה, כנהוג בשנים האחרונות לערוך מגבית מיוחדת ביום זה עבור קרן חנה, קרן הנקראת על שמה של בעלת היארצייט, שממנה מסייעים לנצרכים בעניינים הקשורים לנשי ובנות ישראל”. נשים יקרות, המילים מדברות בעד עצמן. אנחנו מבקשות כאן מנשים מכל הלב באמת לעשות את הבקשה האישית הזאת של הרבי למען הרבנית חנה. יש לכן אפשרות לתרום שלוש מאות שישים ש"ח בשניים עשר תשלומים של שלושים שקל בלבד, שבאמת באמת זה לא כל כך מורגש. אז אה אני מבקשת בשם הארגון, ובאמת אולי זאת ההזדמנות להודות ל-- לגברת הינדה גרליצקי שארגנה את הערב היפה הזה, ולגברת שרה זילברשטרום וכמובן לגברת בוטמן. שימו לב, יש כאן... את יכולה לפתוח את זה? יש כאן סכין, סכין חיתוך לעוגות ולפשטידות מכסף. כל מי שתתחייב כאן עכשיו והיום לתת שלוש מאות שישים ש"ח עבור הקרן הזאת לעילוי נשמת הרבנית חנה תזכה לקבל עוד היום, גם אם היא לא משלמת כרגע אבל היא מתחייבת, היא תקבל. הנה, כאן מראה לכן את ה-- את הסכין חיתוך, סכין מכסף אמיתי. יש לכן מעטפות על השולחן. המעטפות בדרך. בינתיים אתן יכולות להכין את הצ'קים או את הוויזה, או לרשום על פתק את השם, שם המשפחה, כתובת, מקום מגורים, וזה גם יהווה התחייבות שתוכלנה לממש אותה בעזרת השם בימים הקרובים. לא חובה לשלם עכשיו, אבל להתחייב עכשיו. שימו לב, כל אישה שמתחייבת מקבלת סכין מתנת הקרן. אני רוצה רק באותה הזדמנות, עד שמגישים את האוכל, לספר לכן, לספר לכן כמה כסף הוצא עד עתה על ידי הקרן. אה, קודם, לפרוספקטים ברוסית ובעברית הונפקו מאות אלפי עותקים שהעלות שלהם, שימו לב! זה אמיתי, ארבע

45:44 דובר 4 מאות אלף ש"ח. הכל על ידי הקרן הזאת. כמו כן, העלות של הקלטות זה מאתיים אלף ש"ח. אז הדברים ברוך השם נעשים ומתקיימים. רצון הרבי מתקיים, ולנו נשים יש אפשרות להיות חלק מזה, לעשות את העניין האישי הזה לרבי. איך אמרה לי הינדה? זה משהו אישי לרבי. אמרתי לה: הכל זה בשביל הרבי. אז היא אמרה: מבצעים זה בשביל העולם.