רדיו קול מבשר כפר חב"ד, ל' שבט תשמ"ח: תוכנית חסידית לנשות הכפר

00:27 דובר 1 ערב טוב, חודש טוב לכולכם. "משנכנס אדר מרבים בשמחה, וייתן וכל בית ישראל ידע אך שמחה וחסד כל הימים." תוכנית זו היא הראשונה לאחר סיום השבעה. ודאי ידועה לכולם בקשת הרבי שיתוועדו ביום ג' בגמר השבעה בביתו שבפרזידנט וביום ד' ב-770, ונתן אף דמי השתתפות בהתוועדות זו. אף אנו נקים כעין התוועדות מעל גלי האתר. נפתח בשמיעת שיחה לכבוד קדושת אדמו"ר שליט"א מאתמול, יום ד' בערב לאחר תפילת מעריב מביתו.

04:15 דובר 2 או ספדיגמון, תשקע, או מושנה, ניה, הנה ניה, שודלו, חול, נוש גלייף, לייף, שוואט, אינה, טר, אמפצראם, איפית, איניון, שודלו, חול, פטיבי, זה ליבי, פטזס, או פיקלאב, אייניון, מחנפיל, אישואט, פגישני, זה סיינדט, אינפיל, איצון, מבישן, או דצריטה, אמפצט, גלייף, הלישן, שואן, נבדושיט, או, אה, קשה, מיהות, איתאינישן, גדורקו, בטושייף, ארנצה, דינין, אטרס, טווה, או פיקמריז'ו, אגר, וסנצ'קניט, או שואן, מבישן, איצון, מבישן, שואן, נטס, אונגינשן, נטיל דיבר, פאסי, איזיר, או סרואני, דבואקרישן, או פאשוני, תשקע, רדגימור, או שוטר, דמות, תשקע, נניה, אמטמדיז'ו, קאינישן, דרוכה, זה שואן, הנה, דלישן, הרשואט, חצ'אט, פטיקין, פיקמני, או, מושנה, טיה, דיטריאט, אה, אליוני, נבס, איניז'ו, מרי, אמאה, חצ'אט, או, דיטאו, מיונאיניאן, פיצ'ין, אדרסלגו, אונגינשן, פישואט, פיז'ירו, או טקייצה, אינה, פונדז'ירו, אטיה, נו, חוניז'ו, פטיפשטישי, איניק, אמדטשיה, נה, צומאשי, איכא ליטובזן, או מיצוגניטושין, נוקז'יבי, או פאשביטפשטן, או טקלטנא, פטיאדסו, אמנן, פגינן, צואז'ך, או סגרטס, ינה, תשקע, פיגנווה, אז'ה, דה ניה, אידידה, אמפצטי, שש, מייסוד, נו, קופלי, דרג'ימשי, אשרי, איטס, נישף, אל דיו, קנוושן, פיצ'טשון, פינזיק, אליטובזן, או פאג'יניושן, צ'יבינר,

08:15 דובר 3 איז אין די צייט פֿון עלעעע צוויי. אַדער אַז די קאָנגרעס אַקטיווער צו ווישן עמעסעס. און נישויים, אָז נישויים איז אַז אַ גיין איז אַז אַ גיין איז ניט געלעבט. די צוויי מענטשן עלעעע ניט געלעבט. און מיסטער אין דער מאָל, דאָ איז זינט מיט ביי די אונדזער אַקטיווער ניט געלעבט. און דאָ האָט ער אונדז נאָר גלויבט אין די רוג און קאָזאַק. אַ ביסל עלעעע איז נאָר ניט געווען איפֿן, וועלכע זאַן דעם רויע דעם פֿאַר פֿאַר טאַכע. וועלכע זאַן דעם רויע דעם פֿאַר פֿאַר טאַכע. אַז דאָ געלעבט. און נישויים, אָדער אָז איז אַ רייזע, און די, די געווינען אַז זיט אַז דאָ איז די געווינען די אַמעריקאנער. די געווינען, אַז זי פֿון זיך, אַז זיי זענען אַליין אויף אַ פּיניע. אַז זיי זענען אַז די רויע דעם פֿאַר פֿאַר טאַכע, אַם ניט דעם פֿאַר פֿאַר טאַכע. אַז זיי ניט זאָלן איר רייכן די קוציפּעסעס קאָן רעכט. און ניט זאָלען קען דענאַייער ראָשין. אָז זי טאָן געלעבט אין די זאַלן אָבער אויף זייער. אַז ניט דעם איז מושע געלעבט אין קאַדישע. און אייזעך גופֿא געלעבט אין קאַדישע. און אָבער דאָ זאָל צו דעם נאַשע געלעבט אין קאַדישע. און זיך דאָ רייזע גופֿא געלעבט אין קאַדישע. און אַז דאָ שטעלט די, אַז דאָ איז געלעבט אין די קאָולע. און אַז זי צולאַנג ניט זיך נאָר אָבער. אַז דער זעלבער זיין גופֿא געלעבט אין קאַדישע אָבער טייַן ניט געלעבט. אָז ניט געלעבט אין די שטאַנצער דאָס אַ לאַנצער דאָס איז דאָ געלעבט אין די אַטמאָספער רוח. דאָ זענען דאָ פֿאַר רויע דעם פֿאַר פֿאַר טאַכע דאָ איז נאָר געלעבט אין

09:56 דובר 3 צייַט. אָבער דאָ איז אויך דאָ איז ניט נאָר אָבער אַז זייער. דאָ איז אַליין די דינע. אַז זיי די, אַליין דאָ איז צייַט אין דער מישידע וואָלט אַם רענטגען שרעק. אָבער דער מאָנט אַבאָקי אָז מיר האָבן ניט געלעבט. אַז דאָ איז

18:15 דובר 4 אַזוז ופדב"ה זה חיזק אקים בחרישות נרי וחיזק אקים כהנים. זה דווקא התמדה שזה כזאת גמילות המשפחה על השם הפטרון. זה דוקא ניסוקו עם כי עם זה פוגים. הבנתי את זה כי כי תהיה. ווען איך הער אני תהיה. אז כל זה נגלית אליהם. עוד הנוח נכס של הנוח ניסה. דיבר על זה שקום תהי תריסין עמיו לבוא וקומות. ויהי את כל זה עול ועישון. די געשמעקט מדהים. דוקא של פסח. ויהי נראה את זה כזה קומות עם ישים אשפתות רוחה ושיחה על דיו של שימי אשתי אני ואני שוקעים מכים על זה. אז כל זה תהיה נושאים שם. על כל פנים גם עוד השימו. על כל פנים גם עוד הנושא חשישי. ובפרט זה סביבי מניעים את זה יהי. עוד זה רצון זה פשט זה גוי. עוד זה היה קומות נשיא זה שיטים. זה נגלה אלי. אז פשט זה חכם זה בכל זה נגלה יהי והדר הזה. והד גוש זה תכך. ווען א שמה דברי דעתך ננגל שפתיכם. כי ננו כל היה. אז חיבר זה שבת ניינטס. איזה עם זה בסדר זה נגלה בשוק זה. כי ברכי זה גדוש גם כל זה. זה הד גוש יוסף זה נגלה דיבור יוסף זה קומות. זה תהיה דרך נצחני. שיאו. ווען הי תראה נו לוס הנגה. ווען ישב זה במו ננגל את קנו משנה. זה שטים. מה יש זה? את כל זה נמה שזה פשיט זה רב זה שית נובר זה רוח וכל זה פישר. ניסה אין סודם להפעים הגדלת. הבית, רק את אימא היה וכן חבל ראשית השנה ואבא ראשונה. זה פשלה רבה כסידה עם דמות של מלך ישראל. זה הוויה סדוכה.

20:26 דובר 4 זה כגוף עם ירושלים, עם הכהנים שיהיו נראה כהל. זה כגוף עם הכהנים, זה בית אבינו. עלינו לשאול את הכהנים לגבי הכהן הלבן. מי שיכניע לבן כזאת מלך ישראל ישיא, שהוא כל אחד ואחד אחר, ושום טוב עם הכהן זה הלבן. זאת אומרת, זה מישהו זה אצלו, זה מישהו זה אצלו. זה מישהו זה פשוט כמו טיפוס ככה, זאת לא כבידה כמו פנס. זה זה גם כצבע כמו אנשי מלכת, ושום כל ישראל שבדעים על רוב. יש רואים רק את זה כצבע. כל ישראל שורדים עם ירושלים האחרת, וכל ישראל עם ירושלים בשביל הכהן הלבן. זה זה כמו עם פגז ראשון, וזה גם אז לא היה צורך להצטרף. אז זה כמו עם זה המנובר של ישראל צפוף. זה כמו עם איזה שניה, אבל אף אחד לא יודע. היום יבוא אתה כולם זה, זה זה צבע כמו פנס. רק שזה כרגע זה שם צבע, אבל היום הוא זה זה כך. הוא נראה זה, זה פשטה זה כזאת פיוט, וזה זה כצבע כזאת כמו עם כוכב זה. אף אחד לא צריך, כי כך זה. הוא יש מי עוד, זה רק עם זה הלבן הלבן פנה צבעו. זה נכון זה זה הלבן פנה לבן זה זה ביחד. אין עם זה ריזו, זה פיוט מי יין, זה זה משאי זה זה נכס של זה וכל המיניון. זה זה ככה, מה זה זה ריזו, אבל שיה. זה זה ככה, אבל תגיד לי מה מה מה זה? נו מה זה מה מה זה? אז מה זה זה ספציפי? הוא נתן לך, נתנו היו את כל כל הכול. כנראה שהוא הביא לו סיוע מפה לאומי וגם משפחה.

22:31 דובר 4 אבל לחוי הוא מחויב לעבוד. לטכולו כמו למצוא גם קונספט נואבו מתאים גם לי. הוא דיבר על זה. זה קצת כמו שאפשר להגיד נושא של משהו וכמו שאפשר שתהיה. אתה מקבל החלטה לבד. אדם שלא התקין הוא תקין או מה שהזיוון הוא הזיוון. עכשיו הוא מקולקלת. אם הכל כל הרי כיצד הוא או שהוא בלילה הזיוון אישי בריינו. אז הקרס הוא נהיר והנהיגה היא פשוט לא שלימו. ובלאשי שלו היה גרועה. המזח נמי זה פשוט נתקע ממש. וזה דובר אסי צרם לפתוח את הקלטות הזה. זה נראה אבל זה ממש אין בדיוק את התכלית השלימו ומגיעה הריצה לקבל גם כאלו מגיע הצורך. וזה מה שאני יכול לתת גם לי. חודו זה אני. זה איציק. כל הבנשואים נמצאים, יש לי חמש דקות של ניסור. גם את זה אתה צריך לנושך ואז לשים מעט פיל. ואני כבר יודעת אתה מכיר אף אחד ובטח את דוקטור זה נתנו זה אל תנוח נגד. זה רק ראשית ושלנו זו הדרך לשנות את החיים ושלנו זו הדרך לשנות לשנות את העמק. אנחנו נדע מה זה זה כדי שנזכה לראות את מוזיאון בתל אביב. יש שם בכל אחד ואחת מאה שנה בבית ספר. האם זה הזרז הקטן?

24:44 דובר 5 נשמע רשמים חיים מחצרות קודשינו מפי הרב יוסף יצחק ליברוב.

24:51 דובר 6 מכיוון שכבר נכנסנו לחודש אדר, היה מן הראוי להקדים משהו מההתוועדות של שבת, שזה היה שבת מברכים חודש אדר. אבל לפני זה קצת הקדמה. אה, ל-לפני כמה ימים לפני שבת, ביום רביעי, כמה שעות אחרי ההלוויה, אז עמדו כמה אנשים ודיברו מה יהיה בקשר לשבת ומישהו אמר שבטוח יהיה התוועדות. הרבי נוהג להתוועד כל שבת מברכים ופה יש עניין של הלכה. אין אבלות בשבת, אז בטח הרבי לא יעשה שינוי בזה. אבל כולם היו בטוחים שזה לא יהיה התוועדות כמו כל פעם. אבל ברוך השם, מיד כשהתחילו שבת והרבי ירד לתפילת מעריב לקבלת שבת, ראו שיש שינוי ברבי. ושינוי גדול. בעצם כל השבת התנהל כמו שבת רגיל. לא ראו על הרבי שום דבר, שום סימן של אבלות. וגם בתוך, בתוך כל הדברים של שבת, גם העניין של ההתוועדות היה התוועדות יותר מן הרגיל. הרבי דיבר בקול ברור, בקול רם, ומישהו שהיה נקלע מן הצד לא היה יכול להגיד, לחשוב שיש איזה שינוי בשבת זו אצל חסידי חב"ד, אצל הרבי, לגבי שב-שבתות אחרות. בנושא ההתוועדות היה גם כן נושא התוועדות ששייך לשבת מברכים החודש אדר, פרשת שקלים. אבל כשמסתכלים בתוך הדברים מה שהרבי דיבר בשבת זו, רואים שבעצם כל שיחה היה קשור למאורע. בתוך כל שיחה ראו דברים כאלה שיותר בגלוי, כאלה פחות בגלוי, אבל כמעט כל שיחה היה קשור עם הנושא של ה... של המאורע שקרה. וכמובן גם העניין של חודש אדר. אז אפשר גם כן להגיד איך שהרבי הדגיש את כל הנושא הזה של חודש אדר, אז היה גם כן רמז למאורע. חודש אדר ידוע שיש העניין של משנכנס אדר מרבים בשמחה. שבת מברכים חודש אדר לא חשבו על

27:25 דובר 6 דבר כזה. מה דיבר הרבי על הנושא הזה? שבחודש אדר יש העניין של כל החודש הוא חודש של שמחה, או כמו שמובא ״והחודש אשר נהפך להם״. זאת אומרת, לא רק פורים ולמחרת פורים שושן פורים, אלא כל החודש נהפך מיגון לשמחה. אז דבר כזה מתחיל מראש חודש אדר והלאה. פה הרבי הוסיף שאנחנו נמצאים עכשיו בזמן הגלות, אז יש העניין של קלקלתנו זו היא תקנתנו, שמכיוון שאנחנו לא מקדשים את החודש עכשיו כמו שהיו מקדשים בזמן הבית, שזה אז זה היה על ידי עדים שראו את מולד החודש של הירח. אנחנו עכשיו יש לנו חשבון. יודעים מראש מתי יהיה ראש חודש, בגלל שאנחנו נמצאים בזמן גלות ולכן מברכים את החודש כבר משבת לפני זה, ואז מתחיל כבר כל העניין של, של, של ראש חודש בכלל. בעניין זה מתחיל כבר העניין של חודש אדר. זאת אומרת שכל המושג של ״והחודש אשר נהפך להם״ מתחיל כבר משבת מברכים חודש אדר, שזה היה שבת זו שזה היה באמצע ימי השבעה. על עצם העניין אז כבר דיבר הרבי מיד אחרי תפילת מנחה הראשון אחרי ההלוויה, ביום הראשון של שבעה, ואחד מהדברים שהרבי סיים בו את השיחה היה הנקודה שכל הנושא הזה צריך להביא ל״והחי יתן אל ליבו״. והרבי גם כן הוסיף שבעניין זה שגם בשם הראשון היה גם כן חיה, שזה קשור עם העניין של ״והחי יתן אל ליבו״. לפני זה היה גם מה שהרבי דיבר על נושא של אהבת ישראל. הוא הזכיר גם כן את המילה של שנאת חינם מביא את העניין של מיתה לעולם, ולכן צריכים להתחזק בנקודה של אהבת ישראל. ובעצם ״והחי יתן אל ליבו״ לחשוב מה הוא יכול לעשות בכדי לעצור

29:34 דובר 6 את העניין הלא טוב הזה, ובכדי להביא את הגאולה שאז יהיה עניין של תחיית המתים, אז זה דווקא על ידי עניין של אהבת ישראל. יצא לי לשמוע סיפור מעניין על הרבנית באותו יום רביעי. שזה סיפור שאומר הרבה. סיפור מאוד דל, כי רק כשמסתכלים על זה בהשקפה ראשונה אז זה סיפור. אבל כשמתבוננים בזה רואים בזה המון המון. הסיפור היא שבתשי"ב, כשהאח של הרבי, רבי ישראל אריה לייב, נפטר, אז כידוע הרבי עשה אז כל המאמצים שהרבנית חנה לא תדע מכל הנושא הזה, לא לגרום לה צער. והרבי שלח מכתבים בשמו של אחיו לרבנית, ובעצם כל השלוש עשרה שנים, מתשי"ב עד תשכ"ד, עד יום פטירתה של הרבנית, היא לא ידעה מכל הנושא הזה. היה יהודי אחד שהיה נכנס מפעם לפעם לרבנית, ובאותה תקופה הוא גם כן בא לבקר. אז הרבנית דיברה איתו על כל הנושא הזה. איך ש-- איך שעושים כל המאמצים בכדי שהרבנית חנה לא תדע מכל הסיפור הזה. ואז אמרה לו הרבנית, "תאמין לי, אני בחיים שלי לא אמרתי דבר שזה לא אמת. אבל פה אין ברירה." כששמעתי את הסיפור, הבנתי מיד מה עלינו עכשיו לעשות אם אנחנו רוצים לעשות משהו לזכר נשמתה. ידוע שהרבנית הייתה אישה שאף פעם לא שמעו עליה, כי הייתה נחבאת אל הכלים במלוא מובן המילה. עניין של כל כבודה בת מלך פנימה. אבל הנקודה הזו, אם אנחנו רוצים לעשות משהו לזכר נשמתה, אז אין שום שאלה שהנקודה הזו של אמת זה דבר מאוד מאוד גדול, ללכת בדרכיה. אם רוצים לעשות משהו לטובת נשמתה, זה ללכת בדרכיה בנקודה הזו, כמו שהיא אמרה שהיא אף פעם לא אמרה דבר שזה לא אמת. ואז

31:51 דובר 6 בעצם על ידי העניין של אמת אנחנו יכולים להגיע לכל שאר הדברים שכתוב בתורה בצורה קלה. אם יש עניין של אמת, אנחנו לא צריכים לעשות מאמץ מיוחד לאהבת ישראל. זה הולך מיד. אם יש אמת מוכרח להיות אהבת ישראל. אי אפשר להיות אחרת, כי ההפך מאהבת ישראל זה גם כן ההפך של אמת. וזה נקודה שכששמעתי את זה הבנתי שדבר כזה לכאורה כל כך קטן, אבל בעצם זה עניין מאוד גדול. עוד דבר מה שחשבתי. יצא לנו עכשיו להיות בבית של הרבי, שמאותה בחינה של כל כבודה בת מלך פנימה אף פעם לא היה, לא היו נכנסים לבית של הרבי. מקורבים ביותר זכו לזה. ופה כולם באו להתפלל, עברו וניחמו את הרבי. ראו משהו מאוד מעניין בבית. אני כשלעצמי תמיד חשבתי שלפחות דברים מינימליים יש בבית. זאת אומרת מינימליים של ש-ש-שעושים נוחיות, מינימליות. פה נכנסתי לבית וראיתי בית פשוט פשוט. אין חתיכת שטיח באף פינה של הבית, שום דבר לא תלוי על הקירות. הרהיטים הם רהיטים ישנים וכולי וכולי. כל הזמן ידענו מה שהרבי דורש מאיתנו בנוגע לגשמיות, לבזבוז כסף. איך צריך לראות בית יהודי מבחינה גשמית. אבל מי חשב? הרבי אף פעם לא דיבר בצורה ברורה על דברים מינימליים. הוא דיבר על הרחבות יותר מדי, אבל דברים מינימליים הרבי אף פעם לא דיבר. פה רואים עד כמה שמה שהרבי דורש הוא מקיים בעצמו ועוד יותר ממה שהוא דורש. יהי רצון שבקרוב ממש נזכה למה שהרבי דורש כל הזמן. את העניין של עד מתי. וכמו שהרבי גם כן ציין בהתוועדות של שבת, שלא רק אנחנו דורשים עד מתי ולא רק אנחנו צריכים לדרוש עד מתי, אלא גם כן הנשמות בגן עדן

33:58 דובר 6 דורשים ושואלים עד מתי צריכים לחכות לעניין של תחיית המתים, כי הלא העיקר היא נשמות בגופים. יהי רצון שיחזק הקדוש ברוך הוא את בריאות הרבי שליט"א ובקרוב ממש יוליכנו קוממיות לארצנו.

37:03 דובר 7 נעבור ללימודנו הקבוע של ספר המצוות להרמב"ם מפי הגברת רזי הלפרין.

37:13 דובר 8 בשבוע זה נלמדים בספר משנה תורה במסלול לימוד שלושה פרקים ליום הלכות ברכות. אלו הם אחד עשר פרקים הכוללים הלכות רבות ומקיפות נושאים רבים בכל סוגי הברכות. במקביל לכך לומדות אנו, הנשים והטף, בספר המצוות במשך ימים מספר מצווה אחת ויחידה והיא מצוות עשה י"ט, מצוות ברכת המזון. וזאת משום שמצווה זו היא המקור היחיד מדאורייתא לכל ענייני הברכות, חוץ מברכת התורה שעליה יש ציווי בנפרד. ממצוות ברכת המזון מסתעפים הציוויים של כל סוגי הברכות, עניית אמן וסדרי סעודה וכולי, כפי שנפרט מעט להלן. מצווה זו היא, כלשון הרמב"ם ביד החזקה, "לברך את השם הגדול והקדוש אחר אכילה". היא נלמדת מן הפסוק בפרשת עקב, חומש דברים פרק ח', פסוק י': "ואכלת ושבעת וברכת את השם אלוקיך". מדאורייתא חלה חובת ברכת המזון רק לאחר אכילה של מזון בכמות שביעה ורק על זנים משביעים. מאכלים העשויים מחמשת מיני דגן, כלומר חיטה, הכוללת בתוכה גם כוסמין, ושעורה, הכוללת גם שיבולת שועל ושיפון, וכן תמרים, יין ודבלת תאנים, דהיינו תאנים מיובשות. ויש אומרים שהחובה מדאורייתא היא לברך לאחר כל שבעת המינים, כולל גם רימונים, זיתים, תאנים לחים וענבים. אך מדרבנן הרחיבו את חובת הברכות וקבעו שיש לברך לאחר אכילת כל דבר בשיעור של כזית ואף לאחר אכילת מזון שאינו משביע כלל, אלא מהנה בלבד. וכן הוסיפו שלא זו בלבד שיש לברך לאחר האכילה, אלא יש לברך גם לפני האכילה כנטילת רשות מבעל הבית לאכול. וכן לא רק לפני אכילה, אלא אף לפני כל הנאה שהיא. כמו כן הרחיבו חז"ל את החובה וחייבו לברך לפני כל עשיית מצווה, וכן קבעו ברכות לשבח הבורא על עוצם גבורותיו, כלשון ספר החינוך. כך שבסך הכול נובעות ממצווה אחת

40:07 דובר 8 זו ברכות רבות עד מאוד. באופן כללי כוללות הברכות שלושה סוגים: ברכות הנהנים. אלו הן ברכות הנאמרות על כל דבר שנהנים ממנו, על המזון, על הריח הטוב וכדומה. ברכות המצוות הנאמרות לפני קיום מצווה כגון נטילת לולב, הדלקת נרות וכדומה, וברכות השבח וההודאה הנאמרות בתפילה, ברכת הגומל, ברכת שהחיינו, ברכות על ראייה וכדומה. המטבע והנוסח של הברכות נקבע על ידי עזרא ובית דינו. על הרחבת החובה של הברכות על ידי חז"ל נאמר בגמרא במסכת ברכות: "דרש רב עוירא, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, כתוב בתורתך אשר לא יישא פנים ולא ייקח שוחד. והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב יישא השם פניו אליך. אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל, שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת את השם אלוקיך, והם מדקדקים על עצמם כזית ועד כביצה". כלומר, בזכות זה גם השם נוהג עמנו לפנים משורת הדין. ובעל ספר החינוך מדגיש במצווה ת"ל, מצוות ברכת המזון, שכל הזהיר בברכת המזון מזונותיו מצויים לו בכבוד כל ימיו. נוסח ברכת המזון כולל בתוכו ארבע ברכות, והנוסח נקבע כאמור על ידי עזרא ובית דינו, אך עניינה העיקרי של כל ברכה וברכה נקבע בדורות שונים, כפי שמתואר בגמרא במסכת ברכות. שלוש הברכות הראשונות הן מדאורייתא, והרביעית מדרבנן. הברכה הראשונה היא ברכת הזן את העולם. היא נתקנה על ידי משה רבנו עם ירידת המן לבני ישראל במדבר. הברכה השנייה היא ברכת הארץ. נודה לך ה' אלוקינו, על שהנחלת לאבותינו וכולי, ותוקנה על ידי יהושע בן נון עם כניסת בני ישראל לארץ ישראל. יש בה תודה לה' על הדברים המיוחדים לנו מכל עם, על הגאולה ממצרים, על הברית שחתם בבשרנו ועל התורה והמצוות

42:34 דובר 8 שניתנו לנו, וכן על החיים והפרנסה שהשם נותן לנו. הברכה השלישית היא ברכת ירושלים. רחם ה' אלוקינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך וכולי וכולי, ובונה ירושלים. ותוקנה על ידי דוד המלך ושלמה בנו. הברכה הרביעית היא ברכת הטוב והמיטיב, ויש בה הודיה לה' על דברים שונים, וכן נכללות בה מספר בקשות בנוסח הרחמן. ברכה זו תוקנה על ידי חכמי יבנה, וכך מסופר בגמרא, שלאחר הכישלון של מרד בר כוכבא נותרו הרוגים רבים בביתר, בעיר ביתר, אך הרומאים לא הרשו להביא את החללים לקבורה. בדרך נס לא הסריחו הגופות במשך ימים רבים, ורק לאחר מות אדריאנוס קיסר ניתנה בחמישה עשר באב רשות לקבורם, ולזכר מאורע זה נקבעה ברכה זו. האם נשים חייבות בברכת המזון? התשובה לשאלה זו היא ברורה וחד משמעית. נשים בוודאי חייבות בברכת המזון, וחייבת לברך אותה במלואה על כל חלקיה. זו אינה מצוות עשה שהזמן גרמא. ויש סוברים שנשים חייבות בה אף מדאורייתא ממש. תארו לעצמכן כמה רצות אנו ומתאמצות כדי לקיים מצוות, ואפילו מצוות שאין אנו חייבות בהן כלל, או חייבות משום מנהג וכולי, כגון תקיעת שופר וכדומה. מתמסרים לכך מאוד מאוד, והנה ניתנה בידינו מצווה חשובה כל כך כברכת המזון, שלפי מספר דעות אנו חייבים בה, חייבות בה מדאורייתא, ובאפשרותנו לקיימה יום יום. ואם כך, אל לנו לזלזל במצווה זו, וטוב נעשה אם נקפיד, למרות הקושי הכרוך בכך לפעמים, לברך ברכת המזון במלואה לאחר כל אכילה. האפשרות שאולי נשים אינן חייבות בכך מדאורייתא, אלא מדרבנן, נובעת ממספר סיבות. א. כיוון שאחת מברכותיה היא על הארץ ונשים אינן נוחלות בעצמן בארץ. ב. כיוון שבברכת נודה לך מוזכרים שני עניינים שאינם קשורים מלכתחילה לנשים, והם בריתך אשר חתמת

44:56 דובר 8 בבשרנו וכן תורתך אשר לימדתנו. אך בכל זאת ברור שהחובה חלה עלינו לברך, אם מדאורייתא ואם מדרבנן. לגבי המשמעות הפנימית של ברכת המזון ניתן להרחיב ולהעמיק, אך נזכיר רק בקצרה שלא זו בלבד שהברכות מראות נטילת רשות מבעל הבית לפני האכילה, וכן הודיה לאחר המזון כעבד הנוטל פרס ואינו הולך לו כמתגנב, כפי שמוזכר בספר החינוך. אלא ברכה היא מלשון המשכה והורדת שפע אלוקי, כפי שאומרים על הברכת הגפן. ואמרו חז"ל שגנאי הוא למשה ושישים ריבוא שלא אמרו ברוך השם עד אשר אמר יתרו. ודווקא על ידי אמירת ברוך השם ממשיכים את השפע של שם הוויה לעולם הזה. וכן מוסבר בתורת החסידות על יסוד הפסוק לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על מוצא פי השם יחיה האדם. שבכל דבר ודבר ישנו מאמר השם, הניצוץ האלוקי המחיה אותו. וכאשר האדם אוכל מזון כלשהו, הרי הוא מקבל חיים גם על ידי הניצוץ האלוקי שבמזון זה.

00:07 דובר 1 עם זאת, כאשר האכילה היא כראוי למטרות קדושות, עם ברכה ונטילת ידיים לפניה וברכה לאחריה, הקפדה על כשרות המזון והאכילה וכולי, הדגשת מטרת האכילה לצורך עבודת השם. הרי לא זו בלבד שהאדם מקבל חיות מהמזון, אלא הוא מעלה לקדושה אף את המזון עצמו, ובכך הוא מקיים את הציווי "בכל דרכיך דעהו". היהודי ניכר בעבודת השם שלו גם בחיי היומיום, באכילה ובשינה, בדיוק כפי שהוא ניכר בלימוד תורה ובתפילה. ואם כך מובנת משמעות המזון, הרי השולחן הוא ממש כמזבח, ואז ברכת המזון נאמרת ביתר שמחה ובכוונת הלב, ולא רק כדי לצאת ידי חובה. ואף נאמר בספר שני לוחות הברית הקדוש, השל"ה הקדוש, וכך אף נהוג אצל חסידים, שיש להתלבש לברכת המזון בדיוק כמו לתפילה, במעיל ומגבעת וכולי. ורצוי, כפי שאנו רואים אצל הרבי שליט"א, לברך מתוך סידור או ברכון ואף להרגיל בכך את ילדינו. בפסוק "והתקדשתם והייתם קדושים" נראה לכאורה שזוהי כפילות מיותרת, ועל כך מסבירים חז"ל: "והתקדשתם" אלו מים ראשונים, "והייתם קדושים" מים אחרונים. אין די בכך שהישיבה על השולחן לפני האכילה ובמשך האכילה תהיה בקדושה ובטהרה, אלא אף הקימה ממנו והסיום צריכים להיות בקדושה ובטהרה. לפני ברכת המזון גם כן חייבים ליטול את הידיים, מים אחרונים. משום מה ראיתי שנשים מזלזלות לפעמים בנטילה זו, אך לפי המקורות ההלכתיים שהיו תחת ידי לא מצאתי סיבה להקל בכך, ורצוי שאף נשים תיטולנה נטילת מים אחרונים. וידוע חומרתם של מים אחרונים יותר ממים ראשונים משום סכנה. הדינים של ברכת המזון והברכות בכלל רבים הם ומן הראוי ללומדם, אך נזכיר כאן רק פרט אחד נוסף, והוא החובה לענות אמן בכוונה על כל ברכה וברכה ששומעים. וכן יש להרגיל לכך את הילדים כבר מקטנות,

02:30 דובר 1 כי עניית אמן מביאה לפעולות וישועות גדולות מאוד וידועים סיפורים רבים על כך. ויהי רצון שתקום במהרה בקשתנו בברכת המזון: "הרחמן הוא יזכנו לימות המשיח ולחיי העולם הבא". אמן ואמן.

05:23 דובר 3 באחת הסמטאות של כפר חב"ד מתנוסס שלט מאיר עיניים, כיתוב מעורר, מרגש. כאן מוקם מעון ילדים על שם הרבנית חיה מושקא עליה השלום וכולי. מוסדות גדולים וקטנים, גמ"חים למיניהם מוקמים בימים אלו בכל אתר ואתר. בית הספר היסודי בשיתוף עם ועד הורים מקים בימים אלו ספריית עיון גדולה ונרחבת ובצידה ספרייה להשאלת ספרים על טהרת הקודש לזכרה של הרבנית. אחת הסופרות החרדיות שתורמת רבות להעשרת הספרים והקלטות על טהרת הקודש, היא הגברת אסתר הרשטר. באקווה מנחם. על רקע הקלטת מבצע מנחם, נשמע ריאיון מאלף עם הסופרת אסתר הרשטר, בעלת השם הספרותי הדסה ארשת. מראיינת הגברת רבקה גופין.

06:49 דובר 4 הדסה זה השם הספרותי שלך. הדסה, זה מזכיר לנו כולנו את אסתר, אז זה כנראה אסתר ושם המשפחה אולי משנה, אולי לא כל כך משנה. את רוצה לומר לנו?

07:00 דובר 3 הרשטר.

07:01 דובר 4 הרשטר. אם כן, הדסה-- אה, אסתר הרשטר זאת הדסה, וזה מבטיח, כי זה באמת, אה, משמח אותנו לשמוע. אם כן, הדסה, היית אותה ילדת פלא בבית ספר שכותבת לכל הילדות את החיבורים בהפסקה, או לפחות לרובן?

07:18 דובר 3 לא, לא. אינני זוכרת את עצמי בתור שכזאת. אני זוכרת שכאשר המורות נתנו, המורות לחיבור נתנו לנו חיבורים לכתוב, גם אני לא ששתי כל כך להכין את שיעורי הבית, אבל כשהייתי צריכה לכתוב והתיישבתי לכתוב, תמיד יצא משהו בסופו של דבר.

07:38 דובר 4 את כותבת גם בחרוזים? כתבת חרוזים?

07:41 דובר 3 כתבתי בחרוזים. דווקא, אמ, הדברים הראשונים שכתבתי וזה היה בכיתה ג' או ד' בבית ספר עממי, היו שירים קטנים. אני לא הייתי אפילו זוכרת את הדברים האלה, אבל אמי שמרה, אה, איזשהו פנקס קטן, ובפנקס הזה מופיעים שירים. שיר לסבא, שיר לסבתא, שיר לאבא, שיר לאמא. ועכשיו לאחרונה, זאת אומרת כש-- כשהתחלתי לכתוב סיפורים, אמא שלי הוציאה פתאום פנקס מבית הגנזים ושם פתאום ראיתי את עצמי איך כתבתי כשהייתי ילדה בכיתה ג' ומעניין שכתבתי חרוזים. מעניין שאימא שלי שמה לב בכלל שאני כותבת והיא שמרה את הדברים. היא יודעת לספר שלפעמים כשהיה הבית הומה מאורחים וילדים, ככה היא אומרת, אני לא זוכרת את זה אפילו, הייתי נעלמת. כשהיא הייתה מוצאת אותי הייתה אומרת לי, "אתי, מה את עושה כאן? כולם משחקים." אז הייתי אומרת לה, "אמא, אל תפריעי לי, עכשיו אני מרגישה שבא לי לכתוב ואני מוכרחה לשבת ולכתוב."

08:52 דובר 5 גם היום בא לך לכתוב?

08:54 דובר 3 היום. היום בא לי מאוד לכתוב. הבעיה היא שאני לא כותבת לפי איך שבא לי. היום הזמן שעומד לרשותי לכתיבה הוא כל כך מעט, מועט, שאני כותבת בדרך כלל לפי בקשה. מבקשים ממני, הנה עכשיו צריך סיפור למאורע מסוים בתקופה מסוימת, אז אני משתדלת שיהיה סיפור.

09:20 דובר 5 איך הוצאת את הספר הראשון? לא את הספר, אולי אפילו את הסיפור הראשון שלך.

09:25 דובר 3 הסיפור הראשון היה בדיוק כמו שסיפרתי. בא אליי העורך של זרקור ואמר לי שאין להם עכשיו סופרת לילדים והוא שמע שאני יודעת לכתוב. אינני יודעת מאיפה. עוד לא כתבתי שום דבר לפני כן. זאת אומרת, רק כתבתי בתור תלמידת סמינר. אה, כנראה שכתבתי טוב, אבל לא יוד-- אינני יודעת אם זה היה משהו יוצא דופן, אבל הוא שמע. אולי החברות הטובות שלי עשו לי את השירות הזה. הוא ביקש ממני שאני אכתוב לו סיפור.

09:53 דובר 5 את נהנית היום כשאת קוראת את הסיפור הראשון?

09:56 דובר 3 כן, אני-- הסיפור הראשון היה באמת הקלטת "סודו של תוקע".

10:00 דובר 5 כן.

10:01 דובר 3 מעניין שהקלטת הזאת, שעכשיו רק עשינו את הקלטת לראש השנה הזה, נכתב לפני ארבע עשרה שנה והוא בעצם אקטואלי כאילו נכתב היום. מדובר שם על, אה, יהודי ברוסיה שהוא בכלל לא ידע שהוא יהודי והוא גילה תוך כדי, אה, מקרה מרגש. אתם תאזינו לקלטת אז תשמעו בדיוק למה אני מתכוונת. ואחר כך הוא עלה לארץ והיום הוא כמובן הגיע לארץ והדברים נשמעים כאילו אנחנו בעצם כתבנו-

10:31 דובר 5 אקטואליים.

10:32 דובר 3 אקטואליים.

10:32 דובר 5 אני חושבת, קראתי כמה עוד מהספרים שלך. אני חושבת שזה באמת קו אופי שמאוד מייחד אותם, האקטואליות. הם צומחים מתוך הרקע של ימינו. א-- כך אני התרשמתי.

10:42 דובר 3 כן, נכון. מתוך הרקע של ימינו, מתוך הסביבה שלנו הקרובה. לא סיפורים פנטסטיים על האלפים או ה-- דווקא במקרה שלי ספר-

10:51 דובר 5 על האלפים, כן.

10:52 דובר 3 אבל הספר על האלפים, הוא גם מביא דברים מאוד מציאותיים. את מבינה? לא הצ'יפופו, הקופיקו, הדברים האלה שהילדים שלנו באמת לא, לא צריכים אותם.

11:01 דובר 5 יש תחכום בעלילות שלך או הן...?

11:04 דובר 3 למה את מתכוונת תחכום?

11:06 דובר 5 זאת אומרת ש... אנחנו לא תמיד יודעים בדיוק לאיזה כיוון את הולכת, ורק לקראת סוף הסיפור אנחנו מגלים למעשה איזה פח טמנת לנו בתחילה.

11:15 דובר 3 בתחילה. אה-

11:16 דובר 5 או שהן עלילות פשוטות.

11:18 דובר 3 לומר את האמת אני לא... רוצה דווקא לעשות את זה לקורא, להוליך אותו שולל.

11:24 דובר 5 לא, להפך.

11:25 דובר 3 אבל מתוך כדי לעניין אותו-

11:27 דובר 5 להפתיע אותו. כן, להפתיע אותו.

11:28 דובר 3 אני חושבת שיש-- שהסיפורים הם בהחלט מעניינים. מה שמאפיין אותם ו-- שבדרך כלל יש כאן עלילה בתוך עלילה. תמיד אני מתחילה, אני חושבת שזה כמעט תמיד בלי שאני מתכוונת יוצא כך. העלילה מתחילה באיזה שהוא זמן היום, ומתוך העלילה אנחנו מגלים-

11:45 דובר 5 למשל כמו בסודו של מנח-- אה, במבצע מנחם.

11:49 דובר 3 אבל, אה...

11:50 דובר 5 ש-

11:50 דובר 3 באותו דבר כמו בסודו של טוקיה[?], שהסיפור מתחיל היום, מגלה לנו סיפור על מה שהיה ברוסיה בערב מלחמת העולם הראשונה.

11:56 דובר 5 כן.

11:57 דובר 3 ו-

11:58 דובר 5 את כותבת-

11:58 דובר 3 אנחנו שומעים שני-- אני לא רוצה לנטוש את ההווה-

12:01 דובר 5 כן.

12:01 דובר 3 אבל מצד שני, לכתוב רק על ההווה זה דל מדי. אנחנו מכניסים את העבר בדלת האחורית, כאשר הילדים מרגישים את הקשר, זה אקטואלי, זה מעניין אותם, והנה יש להם גם אינפורמציה על מה שהיה-

12:13 דובר 5 בעבר.

12:14 דובר 3 בעבר. ויכול להיות שזה ת-ת-תחכום מסוים שהם לא חושבים שהעלילה יכולה להגיע עד כל כך רחוק, ובכל זאת החוטים כולם נקשרים בסופו של דבר בהווה.

12:25 דובר 5 את כותבת בצורה הומוריסטית?

12:27 דובר 3 יש לפעמים-

12:28 דובר 5 יש חיוכים?

12:29 דובר 3 כן, יש אני חושבת.

12:29 דובר 5 גם כשעצוב יש חיוכים? זאת אומרת המבט, המבט הוא אופטימי.

12:35 דובר 3 אני, אני משתדלת.

12:36 דובר 5 זה אי אפשר. יהודי מאמין לא יכול לכתוב לא באופטימיות. ואם הוא גם חסיד והדסה הרשטר אה אסתר הרשטר, חסידה או אשת חסיד, אז ודאי שזה כתוב באופטימיות.

12:47 דובר 3 כן.

12:47 דובר 5 אבל יש גם חיוכים? ילדים יחייכו כשיקראו את ה, את ה...

12:53 דובר 3 אני חושבת, אני חושבת שכן. אני אינני יודעת אם הם תמיד יגיעו ל-לעומקם של עקיצות או דברים כאלה, אבל אפשר. מי ש... המבוגרים ודאי. "כולם נקבצו באו לך" אני חושבת שהמבוגרים עוד נהנו יותר מאשר הילדים.

13:07 דובר 5 הילדים. באמת, לאיזה גילאים את כותבת? את כותבת לילדים צעירים בתחילת הקריאה?

13:14 דובר 3 אה ממש בתחילה לא. אני חושבת שילדים צריכים כבר אה לדעת לקרוא היטב ולהבין את מה שהם קוראים, להבין טקסטים. הסיפורים הם קצת מתוחכמים-

13:21 דובר 5 הספרים מנוקדים.

13:22 דובר 3 כמו שאמרתי. הם מנוקדים.

13:24 דובר 5 אותיות גדולות.

13:25 דובר 3 אותיות גדולות. אה נעים לעין אני חושבת. אני הסתדרתי-

13:30 דובר 5 הפתיחות נעימות מאוד, באמת נעימות ואפילו מפתיעות.

13:34 דובר 3 כן.

13:34 דובר 5 הפתיחה של "אזעקת אמת" ממש מותחת אפילו.

13:39 דובר 3 כן, זה מאוד מעניין.

13:39 דובר 5 "כולם נקבצו באו לך" יותר יפה, יותר מעניינת אבל פחות מותחת, אבל ה-

13:45 דובר 3 נכון.

13:45 דובר 5 "אזעקת אמת" ממש מפתיעה אותנו או גורמת לנו למתח מסוים. את, אה את גם מורה אני מבינה.

13:53 דובר 3 כן.

13:53 דובר 5 ואת גם אמא ברוך השם של ילדים קטנים וגדולים שיהיו בריאים.

13:57 דובר 3 ברוך השם, קטנים וגדולים שיהיו בריאים, בדיוק.

13:58 דובר 5 אז איפה נשאר הזמן?

14:00 דובר 3 טוב, אז אין זמן. אני אומרת לך שזו סייעתא דשמיא מיוחדת. אני, אה לקחתי על עצמי שליחות. זה נראה נורא יומרני, אבל אם כבר אני כותבת אז חייב להיות מסר חינוכי. בלי זה אני לא כותבת. אני לא מוותרת על זה, כי לשם אני כותבת.

14:15 דובר 5 עכשיו יש לי כאן שאלה קצת פרובוקטיבית.

14:17 דובר 3 כן.

14:18 דובר 5 יש לך מסר חינוכי. כדי למסור את המסר החינוכי הזה, הספרים שלך הם סכריניים. זאת אומרת כך, את מוכנה ל-להתעלם ממציאות לא חינוכית?

14:29 דובר 3 תראי-

14:29 דובר 5 את מוכנה... למשל, אני אתן לך דוגמה מהקלטת, אה, "מבצע מנחם". כשאת מתארת את הקיבוץ, את מתארת אותו בצורה מאוד שלילית, באמת מאוד שלילית. בקיבוץ יש גם דברים טובים. את מוכנה לוותר על תיאור הדברים הטובים כדי לחנך?

14:45 דובר 3 טוב תראי, בואי נענה קודם באופן כללי ואחר כך נתייחס ל"מבצע מנחם". אם אני כותבת סכריני, אמ, חילונים, נפגשתי עם, אה, סופרים חילוניים, אמרו שזה סכריני מאוד. אמרתי להם סליחה, זאת המגמה של ה, אה, סופרים הדתיים. אנחנו לא, לא מוותרים על המסר. אנחנו לא נשאיר את הלבטים כדי שהילד יחליט בעצמו. אנחנו מובילים אותו אל חוף מבטחים מבחינה חינוכית. אפילו אם זה נראה לסופר החילוני שאני עשיתי כאן מעבר למה שאני צריכה לעשות ולא השארתי לו, אה, הרבה פתח למחשבה. אני חושבת שבאופן יחסי אני עוד לא מגזימה. אני לא מתעלמת מ, אה, מהצבעים, מהדברים השליליים בחיים. יש כאלה שכותבים רק שחור לבן. אצלי יש גם אפור. זאת אומרת, יש גם דברים-

15:36 דובר 5 הדמויות שלך נאבקות בינן לבין עצמן?

15:39 דובר 3 כן, לפעמים. לא הרבה מדי. באמת כדי לא-

15:42 דובר 5 זאת אומרת, לא נאבקות מאבקים רוחניים.

15:45 דובר 3 כן, כן, כן.

15:45 דובר 5 מאבקים, אה, חינוכיים.

15:46 דובר 3 כן, ברור. ואני מאוד מהר משתדלת לעבור לניצחון הטוב כדי לא להשאיר את הטעם, אה, אולי הטוב לפעמים של הדבר ה-השלילי.

15:56 דובר 5 יש כאלה-

15:56 דובר 3 כשאנחנו מדברים על מבצע מנחם, מבצע מנחם היא קלטת באמת יפהפייה, אבל היה, הייתה ביקורת קשה מאוד שאני קיבלתי אותה ולקחתי אותה לתשומת ליבי, ובאחרות כבר לא עשיתי את מה שעשיתי במבצע מנחם ראשון. את אומרת שהצגתי את הקיבוץ, את כל השלילי שבו, ויש גם דברים טובים. תראי, הדברים הטובים הם נכו-- הם ידועים. מה אני אכתוב? שיש שם נוף ודשא ואינני יודעת מה ואווירה. אני חושבת שזה שהצגתי את החילול שבת ואת המטבח הטרף, היו אמהות שכעסו עליי. מה פתאום באת וגילית לילדים שלנו שקיימת מציאות כזאת? אנחנו נותנים חינוך סטרילי כל כך שהילדים שלנו בכלל לא צריכים לדעת שקיים דבר כזה. אני משהו, קטי בת אדמה. אני באמת משתדלת לעשות דברים שיועילו וחס וחלילה לא להביא דברים אחרים, אבל בכל זה חשבתי לעצמי, עד כד-- עד כדי כך חינוך סטרילי שלא ידעו בכלל שקיימת מציאות כזאת שבקיבוץ אפשר לאכול בשר וחלב יחד. אני חושבת שהצעקה של מנחם משמיעה, ואני כמעט אשמיע אותה שוב, כי אני ומנחם בקסטה. בשר וחלב יחד, הילדים מזדעזעים, אומנם מזדעזעים כשהם שומעים שזה קיים, אבל הם מזדעזעים גם לפי הטון של מנחם. זה כל כך מכאיב לו ופוצע אותו ש-- אני חושבת שהילדים יזכרו את זה שנים, שזה דבר לא טוב. עכשיו אני לא באה להחליט בשביל כל אחד. כל הורה, אם הוא חושב שהקלטת מדי חושפת דברים שהוא-- שאסור לילדים לדעת, אז שלא ישמיע. אני כל הכבוד לו.

17:28 דובר 6 לא, אני חושבת שהילדים שלנו היום, על כל פנים כך נראה לי, הילדים שלנו נפגשים באמת עם חילונים, אבל--

17:36 דובר 3 ירושלים אולי פחות, ולכן שם קיבלתי את הביקורת הזאת.

17:38 דובר 6 לא, אני חושבת שהילדים שלנו היום מחונכים, ברוך השם, די טוב והם יוכלו לעמוד בפני ה-- ה-- הצגת ה-- הדברים הלא חיוביים האלה. ולסיום, הילדים, מה הם אומרים? כועסים על אמא שהולכת מהבית לעשות, להקליט קלטות, נהנים מהכבוד, נהנים מהקלטת, מבקרים, מזדהים, מה איתם?

18:00 דובר 3 זה תלוי מתי, את מבינה. כש-- עת לחלוק שבחים וזאת האמא שלהם, אז הם מאוד מאוד שמחים, אבל כאשר הן צריכות לבלות לבד בבית, לשמור קצת על הקטנים, וזה לפעמים שעות, אז פה ושם יש טרונייה מתגנבת בעדינות. מה אפשר לעשות? הם יודעים ש--

18:18 דובר 6 הן תהיינה סופרות בעתיד?

18:21 דובר 3 קשה לדעת. הייתי לדעתי--

18:23 דובר 6 בגילן גם לא היית--

18:24 דובר 3 גם לא היית יודעת. חושבת שאני אכתוב, אבל--

18:26 דובר 6 בכל אופן יש להן פיצוי. הקלטות, הספרים היפהפיים שמונחים על המדפים.

18:30 דובר 3 כן, הבן שלי היה בישיבה, וככה באולם למדו ופתאום הוא שומע מישהו לומד את הגמרא, מפזם לו את ההתחלה של מבצע מנחם, והוא ממש היה המום. הוא ניגש אליו, אמר לו: תגיד, מה פיזמת? אז הוא אומר: זה מאיזה קלטת, אתה לא מכיר מבצע מנחם? אז הוא אומר לו: כן, זאת אמא שלי. והבחורצ'יק--

18:49 דובר 6 אגב, גברת הרשטר לא נראית בדיוק אם לבן בישיבה, אבל זה כנראה הנאה. ההנאה שיש לו מהקלטות.

18:57 דובר 3 אני אומרת לך, כל פעם אני שומעת הזמן שיש לי לכתוב את זה וכל השאר ברוך השם. באמת ברוך השם, אני תמיד כשאני גומרת לעשות איזה מבצע אני מודה לשם שהצלחתי להביא אותו אל הגמר, ובעזרת השם יהיו עוד דברים. את מבינה? אין לי תוכניות מי יודע מה, שאני שמחה שאני בכלל מספיקה משהו לעשות.

19:16 דובר 6 הרבה הצלחה. תודה רבה.

19:18 דובר 3 תודה רבה לכם.

19:19 דובר 6 להתראות. תודה.

19:23 דובר 3 אנחנו ניצלנו ברוך השם, אבל כמה ילדים כמונו נמצאים בקיבוץ ומה יהיה איתם?

19:33 דובר 6 וכך, כששאלתו של מנחם מהדהדת בחדר, ידעתי כי מבצע מנחם אמנם תם, אך סיפורם של כל אותם ילדים עדיין לא נשלם. שמענו רבות בשבוע זה בנושא אהבת ישראל. הפעם נשמע על הסור מרע, על מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. זאת מפי הגברת שרה אלפירוביץ'.

20:36 דובר 7 ערב טוב. המילים לשון הרע ורכילות. למי מאיתנו הן לא מוכרות? כמעט ולא חולף יום אשר בו אין אנו נתקלות באחד האיסורים הנ"ל, בין אם אנו בגדר המדברות או אפילו רק שומעות ומקבלות, ועד כמה שהדבר אולי אינו כל כך ידוע שהמקבל לשון הרע עונשו גדול יותר מן האומרו, ועל כך נעמוד בהרחבה אם ירצה השם בהמשך הדברים. מעטות בינינו מכירות את השם רבי ישראל מאיר הכהן, אולם כולנו מכירות אותו בכינויו החפץ חיים. כינוי זה הוא שמו של הספר הראשון אותו כתב רבי ישראל מאיר, והשם לקוח מהפסוק בתהילים: "מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב? נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה". החפץ חיים כתב ספר זה זמן קצר לאחר מחלוקת חריפה שהשתוללה בעיירה ראדין, מקום מגוריו. מחלוקת שהייתה כרוכה בהשמצות רבות והסתיימה בעזיבתו של הרב המקומי את העיירה. רבי ישראל נזהר מאוד שלא להתערב במחלוקת דעות, אולם נראה כי סכסוך זה, עם כל הצער והכיעור הכרוכים בו, הוא שזרז את החלטתו לכתיבת הספר. החפץ חיים נוכח לדעת שדווקא מצוות שמירת הלשון היא מן המוזנחות ביותר. רוב האנשים, אף אלו המקפידים ביותר בפרטי ההלכות, משום מה אינם נזהרים מספיק בדיבורם ונכשלים רבות בעוון לשון הרע או רכילות. במשלי פרק י"ח, פסוק כ"א נאמר: מוות וחיים ביד הלשון. וגם ידוע לנו את אשר מספרים חז"ל בגמרא במסכת עבודה זרה דף י"ט, על רבי אלכסנדרי שהכריז בחוצות: מי רוצה חיים? ולשמע קריאתו התאסף המון רב וקרא אליו: תן לנו חיים. ענה להם בציטוט מספר תהילים פרק ל"ד: מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב? נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. ומפליא דבר. אם זה כל כך מוכר לנו וידוע לנו,

23:04 דובר 7 מכירות אנו סיפור זה ויודעות אנו את משמעות פסוק זה. אם כן, מדוע קשה לנו כל כך לעמוד במשימה זאת ולא להיכשל בה? אומרים לנו חז"ל במדרש שאם נבדוק בגופנו, נראה שאין איבר בגוף שעשה לו הקדוש ברוך הוא שמירה כזאת שלא יחטא, כמו הלשון, שהעמיד לה שתי מחיצות. שאמר הקדוש ברוך הוא ללשון: איזו טובה אני יכול להוסיף לך עוד? שכל האיברים בראתי כשהם עומדים ואותך בראתי כשאת שוכבת, שכל האיברים בראתי להיות בחוץ ואותך בראתי להיות בפנים. ומלבד כל זאת קבעתי לך שתי מחיצות, האחת של בשר, אלו השפתיים, והשנייה של עצמות, אלו השיניים. שתלמד מכל זה לא לדבר לשון הרע. אחת הבעיות בדיבור לשון הרע, שבדרך כלל היא סוחפת אחריה עבירות נוספות שנכשלים בה תוך כדי סיפור לשון הרע. ולפי החפץ חיים אפשר לעבור בסיפור תמים לכאורה של לשון הרע עד שלושים ואחת מצוות. שבע עשרה מתוכן מצוות עשה וארבע עשרה לא תעשה. מניין זה של עבירות מתייחס אמנם לתנאים ולנסיבות שונות, אך בכל מקרה מביא דיבור לשון הרע לידי עבירות רבות בהן חוטאים המדבר או השומע או שניהם ביחד. וכאשר מדובר על שמירת הלשון, באופן טבעי נושא זה שייך אלינו הנשים, הן בגלל העובדה שלאישה תשעה קבין של שיחה וגם בגלל הסיבה שכעקרת הבית האחריות על כל מה שנעשה בתוך הבית, כולל השיחות מסביב לשולחן בזמן הארוחות או בהזדמנויות רבות אחרות, מופקד בידינו המפתח לשמירת הלשון שלנו וממילא של בני ביתנו. אחד העיקרים בשמירת הלשון מלדבר רע הוא הלימוד והשינון התמידי של דיני לשון הרע. אולי אם נלמד את כל ההלכות הקשורות בנושא זה ונשנן זאת עד שנדע אותם על בוריים, ניכשל פחות בעוון זה. האדם

25:23 דובר 7 מרבה להשתמש בלשונו יותר מאשר הוא משתמש בשאר איבריו, ולכן חייב הוא בכל עת לדעת מה מותר לדבר ומה אסור. אם נשתדל תמיד להעביר כל דיבור דרך המחשבה לפני שאנו אומרות אותו, ניכשל פחות. ואם נשתמש בפועל באותן שתי מסננות שברא לנו הקדוש ברוך הוא, השפתיים והשיניים, ואכן נסנן דרכן את כל הדיבורים לפני שנאמר אותן, ירבו הסיכויים שניכשל פחות. הבעיה העיקרית במכשול ששמו לשון הרע, שבאמת אנו לא יודעות מספיק מה זה לשון הרע. לכן ננסה קודם כל לברר לעצמנו מה נכלל בגדר לשון הרע ומהו אבק לשון הרע, מה השוני ביניהם, מהי רכילות וכדומה. איזה סיפור קשור לקטגוריה זאת ואיזה לא? אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך, אורח חיים סימן קנ"ו סעיף י', מגדיר כך את איסור לשון הרע: "המספר בגנות חברו אף על פי שאמר אמת, ואפילו אמר היכן מצוי אור תדיר אם לא בבית פלוני שמצוי אצלו בשר ודגים, הרי זה לשון הרע". סוף ציטוט. הרמב"ם בהלכות דעות פרק ז' הלכה ב' אומר כך: "אבל בעל לשון הרע זה שיושב ואומר כך וכך עשה פלוני, כך וכך היו אבותיו, כך וכך שמעתי עליו, ואמר דברים של גנאי. על זה אמר הכתוב: יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות". אם נשים לב לדברי הרמב"ם, בסך הכל מה אמרתי? רק מה עשתה היום חברתי או שכנתי, או רק מה בישלה, או שבסך הכל סיפרתי את מה ששמעתי עליה מפי חברה אחרת, כבר נכשלתי בעוון לשון הרע. וממשיך הרמב"ם בהלכה ג' ואומר: "ואמרו חכמים שלוש עבירות נפרעים מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא: עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולם. עוד אמרו חכמים כל

27:33 דובר 7 המספר בלשון הרע כאילו כופר בעיקר". ובהמשך הפרק אומר הרמב"ם: "שלושה לשון הרע הורגת: האומרו והמקבלו וזה שאומר עליו, והמקבלו יותר מן האומרו". בדרך כלל ישנם שני סוגים של לשון הרע: א. המספר בגנות חברו, וב. המספר דבר שאם יתפרסם יכול לגרום נזק לחברו בגופו או בממונו, או אפילו להצר לו או להפחידו. שני סוגים אלו אינם תלויים זה בזה, מכיוון שאפילו אם סיפר בגנות חברו אך על ידי סיפור זה לא נגרם לחבר כל נזק, לדוגמה במקרה שהשומע לא קיבל סיפור זה, אף על פי כן הוא בכלל לשון הרע. ויותר מכך, אפילו שיודע מראש שלא תיגרם מסיפורו כל רעה לחבר, אף על פי כן אסור לספר בגנותו, משום שעצם הדיבור של גנות על השני הוא לשון הרע. התורה אסרה לספר גנות על החבר אף אם אינו מזיקו על ידי כך. ואיסור לשון הרע משתנה לפי ערך האיש שדיבר עליו ולפי המקום והזמן. כי סיפור הנחשב שבח במקרה אחד לפעמים הוא גנאי במקרה אחר. לדוגמה, אותו סיפור עצמו, ללא כל שינוי, כמו סיפור על חבר המקדיש ללימוד תורה מספר שעות ביום. לאחד זהו שבח שלמרות קשיי הפרנסה המרובים בהם הוא טרוד, מצליח הוא להקדיש מדי יום מספר שעות ללימוד, ואילו עבור חברו זוהי גנות שלמרות שאינו סובל מקשיי פרנסה, לומד הוא בסך הכל כל כך מעט. דברים רבים נכללים באיסור לשון הרע, גם בעניינים שבין אדם למקום וגם בעניינים שבין אדם לחברו, ועל כך אם ירצה השם בפעם הבאה.

33:37 דובר 8 שביבי תשובות. והפעם יש באמתחתנו תשובות מעניינות מכבוד קדושת אדמו"ר שליט"א, כשבחלקן הן תשובות משנים קודמות. מכתב ראשון משנת תשכ"ו. חיה, באיזו הזדמנות קיבלת מכתב זה?

34:00 דובר 9 זה היה בזמן שבעלי נסע לאסוף כספים עבור הגנרטור. הוא חלם שנים רבות על חשמל כשר בשבת ולבסוף, ברוך השם, זכה. וביום שהוא נסע היה לי מאוד קשה לחשוב איך אני אעמוד בזה לבד בשלוש-- תקופה של שלושה חודשים ארוכים, שזה היה מלפני אלול עד אחרי החגים. באותו יום שלחתי מייד מברק לרבי, שמבקשת ברכה שאני אוכל לעמוד בזה בהצלחה, ולמחרת קיבלתי מייד תשובה. אולי נשמע חלק מהתשובה שקיבלת. בבקשה. "זכות שליחות בעלה הרב שיחיה בעניין כה נעלה, שבת השקולה כנגד כל המצוות, תעמוד לו ולה, שבהסכמתה המלאה והטובה נסע, ולכל יוצאי חלציה שיחיו בכל המצטרך. בברכת כתיבה וחתימה טובה, חתימת יד קודשו". האם המכתב באמת השפיע? התקופה הזאת עברה בקלות? אי אפשר לתאר איזה שלושה חודשים נפלאים שהיו. המכתב צעד איתי בכל פינה, ביום ובלילה, ופשוט הייתה תקופה נהדרת לנו ולילדים. המכתב השני קיבלתי בתשכ"ה. זה היה כשזכיתי בהגרלה לנסיעה לרבי. אני לא התכוננתי לזכייה הזאת, ופתאום באו והודיעו לי באמצע הלילה שזכיתי. השמחה של כל החברות מסביבי הייתה גדולה ואני הייתי די המומה. כשכולן הלכו הייתי ממש, בושה לספר, אפילו עצובה. איך אני אסתדר עם הילדים? בשבילי אפילו עלייה למטוס הייתה זוועה. ובעיקר חשבתי מי יטפל בתינוקות. ואז, כשכולם הלכו לישון, התיישבתי לכתוב מכתב לרבי. כתבתי שמאוד קשה לי, ואת כל האמת, שכולם שמחים ואני לא מספיק שמחה ואני בושה בפני עצמי. ומה לעשות? אני רוצה את ברכת הרבי. מייד למחרת קיבלתי מברק וזו הלשון: "בטח בהסכמת בעלה שיחיה, ותהא בהצלחה הנסיעה כשליחת נשי חב"ד בכפר חב"ד וצפת, ובשובה הביתה בשלום ובשמחה, ותבשר טוב כאן ובחזרתה בשעה טובה ומוצלחת, וזכות הרבות מסייעתא. הזכיר על הציון." אי אפשר לתאר

36:32 דובר 9 איזה עשרה ימים נפלאים שהיו לי שם. ראשית, לזוכה בגורל היה אז מעמד רם במיוחד. גם כשהגעתי וגם כשנסעתי ערכו לי מסיבה. כשהגעתי וסימנו אותי, אמרו, "הנה הזוכה בגורל." נתנו לי בשורה הראשונה לשבת. ההתייחסות הייתה מלאת כבוד והערצה מכל הצדדים, כאילו שאני עמלתי הרבה בשביל להשיג את זה. את המכתב הזה קיבלתי לפני כמה שנים, באחת התקופות הקשות שעברתי. ביקשתי מהרבי להיות בעלת זכות לקבל הוראות והצעות. הרבי ענה לי, "פשוטות ביותר. להתבונן כדרוש בצרות, רחמנא ליצלן, וסוגים שונים ומשונים שיש לכמה וכמה מבני ישראל שבסביבתם, ואיך שתעזור להם כדרוש. ואמרו חז"ל, המתפלל בעד חברו, וכל שכן העוזר בפועל ממש מתוך שמחה על הזכות הגדולה הזאת, נענה תחילה." כשקיבלתי את התשובה... לא חשבתי שאקבל תשובה כזאת. חיכיתי למשהו אחר, אבל הרבי ענה, אז קיבלתי ועשיתי כפי שהורה לי. ואני מודה כל רגע וכל שעה לקדוש ברוך הוא על החסד הגדול שעשה עמדי ונתן לי את הזכות והכוח לעזור לאחרים, ולרבי שבזכות הוראותיו וברכותיו הקדושות הגעתי עד הלום. וכה ייתן וכה יוסיף השם כל הימים.

38:39 דובר 10 אשא עיניי אל ההרים.

38:45 דובר 2 אמת מה נהדר היה כהן גדול.

38:49 דובר 9 אמת. מה נהדר היה מראה כהן גדול. מה לאמרה זו ולסדרת הבית היהודי? על כך נשמע מפי הגברת נחמה גרייזמן. בשידור הקודם דיברנו איך שתכלית בריאת העולם היא שהשכינה תשרה בעולם הזה הגשמי דווקא, ושכל אחד יעשה מביתו הגשמי בית להשם ששמה תשכון השכינה. זה יביא בסופו של דבר להתגלות המוחלטת של השכינה בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן. נתנו גם דוגמאות לכך שבניהול בית יהודי יש דמיון ממשי לניהול בית השם, המשכן והמקדש. בשניהם קיים שימוש בעצמים גשמיים ועבודות גשמיות למטרה קדושה ונעלית. היום נרחיב בפרט נוסף. ידוע שהכוהנים, אלו שזכותם וחובתם הייתה לשרת במקדש ובמשכן, לבשו בגדי כהונה מפוארים ויפים, והיה ברור לכל מי שראה אותם שפה עומד איש קדוש. בפיוט הידוע בתפילות ימים הנוראים על מראה הכוהן מתואר כמה יפה וכמה מיוחד היה מראהו. נשי ישראל הן עקרות הבית של הבית מקדש מעט. גם לנו הזכות והחובה לשרת בקודש בכל הפעולות שאנחנו עושות בניהול של ביתנו ומשפחתנו. גם אנו, כמו הכוהנים, צריכות לחוש גאווה ולא רק בליבנו. זה צריך להתבטא גם בצורת הלבוש שלנו, כמראה הכוהן. הרבי שליט"א בדרך כלל מאוד זהיר בביטוייו ונמנע מהטפת מוסר ותוכחה, כמו שמאפיין שיטת המוסר. אבל לפני כמה חודשים, בשיחת שבת מברכים כסלו, דיבר הרבי בקשר לשלוחות שבהופעתן החיצונית הצנועה, בהתנהגותן ובמראה פניהן משפיעות הן על אחרות את עניין הצניעות. עלינו להסיק מהנ"ל שבאיזשהו מקום הרבי לא מרוצה מצורת הלבוש של נשים מסוימות שנכללות בין נשי חב"ד. הרבי שליט"א רוצה שנהיה ערות לעובדה שמבלי לדבר מילה, ההופעה החיצונית שלנו אומרת המון. אין ויכוח שכאשר נראה אישה חרדית לבושה בבגד שיש חשש אם הוא מתאים לבת ישראל, הבגד נראה בעינינו פחות גרוע.

42:27 דובר 9 ועל אחת כמה וכמה אם רואים שנשים רבות לובשות אופנה זו, זה נראה בכלל כשר ומותר. פעם התבטא הרבי שכאשר אנשים מסתכלים על בחור חב"די, רואים הם את הרבי. הבחור מייצג כל תנועת חב"ד. וכך הוא עם נשים. כל אישה חב"דית פרטית, בין ברצונה או לא, נציגה היא לכל נשי חב"ד. ממנה תראינה וכן תעשינה. לא מזמן חזרתי מברוקלין, שמה שהיתי עם משפחתי אצל הרבי. השתתפתי שמה בכמה אירועים של נשי חב"ד בקראון הייטס, ובאחת האסיפות דיברו על אופנה מסוימת של שמלות הריון, ושבגלל שכל כך הרבה נשים לובשות שמלה כזאת, הפסיקו נשים לשאול את עצמן אם באמת חליפה כזאת צנועה היא. בעיתון נשי חב"ד בניו יורק הדפיסו כתבה על בעיות צניעות בלבוש בימינו וציינו כדוגמה הסגנון האחרון של סגירת שמלה, כאשר בבגד יש פתח אחורי שחושף את עור הגב, דבר שלא מצאו לזה שום היתר. כאשר הכריז הרבי שליט"א על מבצע תפילין לפני מלחמת ששת הימים, היה אחי אז בחור בישיבה. הוא סיפר לי שבימים הראשונים של מבצע תפילין היו בחורי 770 יוצאים למנהטן ושכונות אחרות במשאית ועוצרים יהודים עם השאלות Are you Jewish? Did you put on Tefillin today? האם אתה יהודי? הנחת תפילין היום? אחר כך היו מכניסים את היהודים לבית כנסת סמוך ושם מניחים איתם תפילין. יום אחד עצר בחור יהודי מבוגר עם השאלות הסטנדרטיות. האיש הביט בבחור בכעס. איזה חוצפה! אני הרב של בית הכנסת הזה. רק אתמול התקשרו אליי מצעירי אגודת חב"ד לבקש את רשותי להשתמש בבית הכנסת שלי למבצע הנחת תפילין. ועכשיו אתה שואל אותי אם אני יהודי? אם הנחתי תפילין היום? זאת קהילה אורתודוקסית. תתבייש לך! הרב עזב את הבחור המבויש ומיהר לבית

45:32 דובר 9 הכנסת, שמה יתפללו מנחה בעוד כמה דקות. הבחור חש באי נעימות גדולה, אבל בלית ברירה נכנס אל בית הכנסת והצטרף למניין עם חבריו התמימים, צוות מניחי התפילין. בסיום התפילה ביקש הרב שהבחור ייגש אליו. הלב של הבחור האיץ פעימותיו וניגש בצעדים איטיים לכיוון הרב. בטח ייתן לי עוד מנה. לא מספיק מה שנתן לי ברחוב, חשב הבחור.