יום עיון לנשים בענייני שליחות ופעילות

00:08 דובר 1 חזקה על תעמולה בהפצת יהדות שאינה חוזרת ריקם. חזקה על הניצוץ היהודי שאינו כבה לעולם, וחזקה על מצווה הגוררת מצווה. לכן נענינו לבקשות הסניפים וזימנו יום עיון זה המיועד לפעילות נשי חב"ד בתקופה הרת גורל זו, תקופת עקבתא דמשיחא. לא הרי תקופה זו ככל תקופה אחרת בתולדות עמנו. תקופה זו גדולה היא ביותר. תקופה שבה כלו כבר כל הקיצים. תקופה שקץ שם לחושך. תקופה דווקא בה יכול להיגלות משיח צדקנו. ובקרוב ממש ומיד. תסמך העידן. תסמך השנה. We want משיח now. אנחנו רוצים את משיח עכשיו, בהווה הקרוב, בשנה זו, תכף ומיד. שנה זו, שנת תשמ"א, שנת סגולה היא לביאת משיח. השנה הבאה לאחר שנת השבע, השבת לה', הינה שנת הקהל וצופנת בחובה את האפשרות, את הזכות ואת החובה להקהיל אנשים, נשים וטף בבית המקדש העומד על תילו בירושלים הבנויה עם דוד מלכא משיחא בראשינו. תפילות כל הדורות עומדות מאחורי כותלנו. התפילות של "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים". התפילות של "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח ולישועתך קיווינו כל היום" מתדפקות על כותלנו. ואכן הנה הגיע היום, ואין הדבר תלוי אלא בעבודתנו בקודש. עלינו רק לחזק את צבאות השם. עלינו רק לתגבר את שורותינו, להוסיף צבא סדיר וחיל מילואים לצבאותינו. עלינו לחמש את ילדינו, את ילדי ישראל הרכים, את בני אברהם, יצחק ויעקב ואת בנות שרה, רבקה ורחל ולאה, בנשק הסודי, נשקנו העתיק שאינו בלוי לעולם, באותו הנשק שאין אותו לכל צבא אחר אלא לצבא השם. עלינו להוציא את ילדינו למערכה נגד היצר הרע, האל זר אשר בקרבך, ונגד הסביבה העוינת אשר קליפת עמלק דבקה בה, ועליהם לנצח. עליהם לעמוד נגד כל מונע ומעכב. על ילדינו לצאת חמושים בתורה שהיא זו

03:46 דובר 1 מורשה קהילת יעקב, אותה תורה שלא עבר עליה הכלח, אותה תורה שניתנה למשה רבנו מסיני ועד ימינו אנו. עלינו להעניק להם תורה, מצוות והידור של מצווה ולתגברם בשמחה של מצווה, ורק על ידי כך אפשר להחיש את המטרה של ישראל עושים תשובה ומיד הם נגאלים. לכל ילד יהודי, לכל בת ישראל, אמונה צרופה הירושה מאבותינו, אותה אמונה צרופה עליה נאמר "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה." וכשיוצאים מנקודת המוצא של אמונה צרופה הטמונה בנפשו של כל ילד יהודי, לא קשה להמריצו לנתינת צדקה השקולה כנגד כל המצוות והמקרבת את הגאולה. לא קשה להמריצו לשינון י"ב פסוקי התורה בעל פה. מתחיל מי"ב פסוקים בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה וממשיך בפסוקים רבים, בסוגיות רבות בתורה על בוריה. כן אין קושי בדבר להמריצו לתפילה בציבור. וכל ילד יהודי שתורה ותפילה וצדקה טמונים בנפשו וסובבים את ישותו, בכוחו להביא את משיח צדקנו. וכמובן כל אלו מתוך נקודת מוצא של "ואהבת לרעך כמוך", שכל ילד לא יסתפק בטוב שקיבל, אלא יעניק אותו לילדים רבים ככל האפשר. ורק על ידי כך אפשר להביא את משיח, ואין אנו רוצים לדחותו. אנחנו רוצים משיח עכשיו. בל נדחהו חס ושלום, ובל נעקרו-- נעכבו אף יום ואף לא אף רגע. אין הדבר תלוי אלא בנו, בנשות ישראל שהביאו גאולה ראשונה ובכוחן להביא את הגאולה האחרונה. ואם נזכור שכל ילד וכל ילדה העומדים לפנינו ובקרבתנו זקוקים לנו, ואם נזכור שאך בנו הדבר תלוי, הרי נזכה בעזרת השם בקרוב ממש לשמחת עולם על ראשינו, נזכה למימוש הייעוד של הקהל, את האנשים, נשים וטף בבית המקדש העומד על תילו, בירושלים הבנויה עם צמח דוד עבדך בראשינו. אמן כן

06:55 דובר 1 יהי רצון. צריכות היינו להתחיל בהרצאתו של הרב, רבה של רחובות. אם עדיין לא הגיע, נוכל לעבור להרצאה אחרת. נבקש את הגברת זהבה מרקוביץ, נציגת סניף בני ברק, שתעלה לבמה ותספר לנו, תשתף אותנו בחוויותיה בהיותה מדריכה במשרד הרבנות בתל אביב, מדריכת כלות בהתנדבות משך שנים ורואה ברוך השם פרי בעמלה. יש מאיתנו ששמעו כבר את הגברת מרקוביץ. שמענו אותה בירושלים ביום העיון של המוסד לטהרת המשפחה. טוב לשמוע ולחזור ולשמוע דברים של אמת. דברים טובים כדי שאפשר יהיה לאמץ אותם. גם אלו מאיתנו ששמעו, תשמחנה לשמוע, לשחזר ולהעתיק את הדברים לצורך יומיום שלהן. זהבה בבקשה.

09:39 דובר 2 כן. שומעים טוב? אמרה לא שלם כולל. בכלל לא. זה לא הכי. כן. שומעים? ובכן, אה, הנושא הוא הבית היהודי והשלוש המצוות העיקריות שהאישה היהודייה חייבת בהן, שלמעשה זה יסוד העם כולו. מפה מוקיר עם ישראל, מהאישה. ההרצאה שלי היא למעשה עונה על כל השאלות והבעיות שבדרך כלל יש ל-לחילונים, בוא נאמר לעם. היא בנויה על השאלה העיקרית: הרי אנחנו לא דתיים, זה לא שייך לנו. הדתיים בבקשה שיעשו, אבל אנחנו לא דתיים. מה פתאום אנחנו חייבים לעשות את כל הדברים האלה? ובמיוחד את המצווה השלישית שהיא הכי חשובה. כך בניתי את ההרצאה שלי על בסיס השאלות של החילונים, והעיקרון הוא מהקל אל הכבד. לדרוש בתחילה מינימום ולשאוף תמיד אל המקסימום. וכמובן כשאנחנו פונים אל אחינו החילונים, אז יש צורך בהרבה אהבה, ממש אהבה, כמו שהרבי דורש אהבת ישראל. כן. ואם אנחנו פונים אל אדם מסכן, אם אנחנו רואים אותו כמסכן, אז ודאי וודאי שצריכים לדבר אליו באהבה והרבה הרבה סבלנות. כשאנחנו נפנה אל ה-- אל העם הזה באהבה, הם מיד יבחינו שאנחנו מדברים מהלב. אנחנו רוצים את טובתם. נדמה לי שהרב הגיע, לא? הרב הגיע? כן. אז נמשיך.

12:16 דובר 3 הוא יסתדר.

12:20 דובר 2 טוב, אז אנחנו נמשיך אחר כך. בבקשה, אני לא שומעת. מה את אומרת? הרב הגיע?

12:31 דובר 3 סימן שרוצים לשמוע אותה.

14:10 דובר 2 אנחנו מקדמות בברכה את הרב קוק, רבה של רחובות. מודות לו מאוד על הטרחה וחשות שלפנינו באמת ידיד של חב"ד, ידיד של הרבי שליט"א. טוב לנו לשמוע גם מזווית ראייה של רב בישראל על פעולתה של חב"ד, על קשר עם היהדות שלעת עתה חילונית הינה, וקצת אפילו הייתי אומרת הערות שיאירו דרכנו מה להוסיף, מה לשפר, איך נראית תנועת חב"ד על פעולתה, על ענייניה, בעיני היהדות החילונית. בבקשה.

15:11 דובר 4 אני שמח על ההזדמנות לבקר ולהשתתף, לקחת חלק בקרב ציבור גדול וחשוב של נשים, שאני יודע מקרוב גם על הפעילות הברוכה שהזכות הגדולה שלה בכפל כפליים, ובכפל הכוונה היא כך: בראש ובראשונה הזכות לסייע, הזכות לעזור, הזכות לבוא להושיט יד של עזרה ויד של חיבה לכל אשר בשם ישראל יכונה. חסד זו נקודה אחת, והנקודה השנייה ולגבינו הכוונה אמורה לא סתם חסד, אלא חסד הלקוח מעומקה של תורה, ממצוותיה של תורה. אולי נסביר את הדברים. חז"ל אומרים ומספרים לנו משל למה הדבר דומה? משל לאדם שהיה לו כיסא, וכיסא של שלוש רגליים. והנה הכיסא איננו מחזיק מעמד. רגל אחת רעועה, היא מתנודדת, היא איננה יציבה. מעשה נטל צרור ותמך בצרור את הרגל של הכיסא. כשתמך בצרור והניח את הצרור מתחת לכיסא, חיזק את עמידתו של הכיסא, נעשה כיסא איתן, יציב, מבוסס, עומד. אומרים חז"ל זהו שנאמר, "והוכן בחסד כיסאך". הכיסא של הקדוש ברוך הוא נעשה איתן ויציב בחסד. ולמה הכוונה בחסד? עשרה דורות מאדם ועד נוח ולא היה נחת. עשרה דורות נוספים מנוח ועד אברהם ושוב לא היה נחת. בא אברהם אבינו, איש החסד. אז כיסאו של הקדוש ברוך הוא הוכן, הוכן בחסד. כך אומרים חז"ל. האמת היא, כשראיתי את המאמר הזה הוא היה מוקשה לי במידה מסוימת. איך אנחנו היינו עושים? אם יש בית מסודר שכיסא רעוע, אז אני לא חושב שהפתרון הטוב ביותר הוא לבוא ולשים צרור מתחת לכיסא. אנחנו היינו מציעים הצעה אחרת. לקחת את הרגל הרעועה, לסלק אותה, לקחת את הרגל הקצרה ולהניח תחתיה רגל מתאימה. זה היה פותר יותר טוב את הבעיה. מדוע צריך לשים מתחת לרגל הקצרה הזו צרור? כיסא עם צרור זה סידור

19:12 דובר 4 טוב? העניין הוא אבל בזה: הקדוש ברוך הוא ברא את עולמו והקדוש ברוך הוא השאיר בעולמו את המקום לכל אדם, לכל יהודי. אתה תכין את הכיסא. אילו היה רוצה הקדוש ברוך הוא לברוא את עולמו בצורה כזו שאין צורך בו למעשי חסד, היה יכול לברוא את העולם כולו כשאיש איננו זקוק לחסד. היה העולם עם כיסאות עם רגליים שלמות ארוכות. הקדוש ברוך הוא ברא עולם שנזקק למעשי האדם. הקדוש ברוך הוא רוצה שאנחנו נעשה. הקדוש ברוך הוא דורש את הדבר הזה מאיתנו. חובת היהודי לקום ולעשות. זה רצונו, זה רצונו של הקדוש ברוך הוא. זה ציוויו של השם יתברך. אומר הקדוש ברוך הוא קחו אתם, בואו ניקח אנחנו כל אחד צרור קטן, מעשה קטן של חסד. זה מחזק את העולם. זה כיסאו של הקדוש ברוך הוא. חסד השם מלאה הארץ. הכוונה היא אנחנו עושים את החסד בציוויו של השם ואז הארץ מלאה. יש הרבה ארגונים של חסד היום זה הפך להיות כמעט הייתי אומר דבר אופנתי. ברוך השם שזוהי האופנה. טוב שישנה אופנה כזאת. ישנן אופנות קשות ונוראות. ברוך השם שהבינו שגם דבר כזה צריך. אני מאמין שחלק גדול מהעובדה שבזמן האחרון זה הפך להיות לאיזה נוסח התנדבות, עשו אפילו משרדים ויושבים פקידים ושותים תה ואוכלים עוגות, הכל על חשבון ההתנדבות הזאת, גם כן דבר טוב, אין דבר שיהיה. איפה זה התחיל? זה לא התחיל בתוך תוכו של הציבור הקדוש שיודע תורה מהי, שיודע מצוות מה הן? הרי צדקה וחסד זה טבעי, זה חלק מכל המהלך. יש בית כנסת בלי גמילות חסד? יש בית כנסת בלי קירוב לבבות של איש לאחיו? ישנה קבוצת יהודים של תורה ומצוות שגרים באיזו שכונה

21:37 דובר 4 אחת, פה גר יהודי ושם גר יהודי, דווקא במקומות שהאוכלוסייה היא מעורבת, אני מתכוון עוד יותר מאשר במקומות שכל כולם של תורה ומצוות. עיר כמו רחובות, ערי השדה יותר, שהציבור החרדי לא כל כך מרוכז בו. אז אין קירוב, אין, אין ידיעה, אין איזה יד שבאה וקושרת ועוברת למעגל גדול שכל מי שרק זיק של ריח תורה יש בו, הנה הוא מקורב לאחיו, ומתוך המעגל הזה פורץ ברוך השם גם החוצה המעשה הגדול ששמו חסד. וברוך השם באמת, כשמדובר בכנס של נשות חב"ד, הדלקת נרות שבת, ביקורים בבתי חולים, סעד למשפחות נזקקות. כמעט שלכל דבר כשרק מתעורר איזשהו רעיון של הסברה, של קירוב, של סיוע, הרי ברוך השם בתחום הזה בראש וראשונה אני חושב שיש לתת ציון לשבח לנשות חב"ד. אני יודע, אצלנו ברחובות קהילת חב"ד היא לא גדולה במספר. אף אחד לא יודע כמה מעט הם במספר. למה אף אחד לא יודע? משום שחושבים שיש מאות משפחות חב"ד ברחובות. לפי המעשים, לפי הבית שהקימו, זה נראה כאילו אחת הקהילות הגדולות ביותר. המעשים הם גדולים למרות המספר שאיננו תמיד הגדול ביותר. "לא מרובכם מכל העמים חשק השם אלוקיכם בכם". המעשים הם הקובעים, המעשים הם המגדלים, הם הקובעים ולא רק המספר. והייתי רוצה לגעת בבעיה שחייבים גם עליה לתת את הדעת. באים בקרב ציבור לא דתי. אנחנו יודעים שכתוב במשנה באבות "דע מה שתשיב לאפיקורוס". צריכים לדעת מה להשיב. מה פירוש לדעת מה להשיב? למה לא כתוב "תשיב לאפיקורוס"? זה לא כתוב. כתוב "תדע". מה פירוש תדע? ראשית, אנחנו צריכים לדעת. אנחנו חייבים לדעת מה אנחנו משיבים לאפיקורוס ואם נשיב או לא נשיב, זה נחליט אחר כך. אבל קודם אנחנו נדע,

24:10 דובר 4 כל אחד מאיתנו. ואני רוצה לספר לכם, השתתפתי בשבוע שעבר במסיבת חנוכה ברחובות של משפחות בעלי תשובה. יש לנו ברוך השם מאות משפחות שחזרו בתשובה. כשאני סוקר את המשפחות הללו, שאת רוב רובן אני מכיר מקרוב על הלבטים ועל הבעיות, אני אינני מכיר אפילו משפחה אחת, אפילו אדם אחד שחזר בתשובה, אם ברגע הראשון, בהתחלה, במפגש הראשון שלו, כשהוא פוגש ציבור דתי, הוא פוגש ציבור חסידי, הוא פוגש ציבור של שומרי תורה ומצוות והוא מתחיל להריח, מתחיל להבין, להתבונן מה זאת תורה, מהן מצוות, מה זאת יהדות שלמה? אז יש כאלה שאומרים אולי נקל עליו, לא להפחיד אותו. נגיד לו יהדות זה באמת לא דבר כל כך זה, זה לא נורא. שותים קצת לחיים ועושים קידוש בשבת ושרים זמירות. זהו. גבירותיי, כך לא חוזרים בתשובה. זה לא מתחיל. מהי הדרך הנכונה? לבוא ולהגיד את האמת במלוא בהירותה. מה אני מתכוון לומר אמת? תורה מקיפה את חיי האדם מישראל ואת כל העולמות כולם, כל העולמות כולם בשלמות. יהודי של תורה ויהודי שאיננו של תורה זה שני עולמות. יהודי של תורה פירושו של דבר הוא קם בבוקר והוא הולך לישון והוא ישן, כל מעשיו מעשים של תורה, כל השקפותיו השקפות של תורה. כל כולו משועבד לעבודת השם יתברך. לדוגמה קטנה, יש מצווה חביבה עלינו מאוד, מצוות ציצית, מצוות ציצית. תוספות מביא במסכת שבת אחד העניינים של מצוות ציצית. היה נהוג שבזמן שהיו עבדים אז האדון היה קושר לעבדו פתיל בבגד. למה? כדי שידעו כולם שהעבד הזה שייך לאדון הזה. אחד הנימוקים של ציצית זה כבל של עבדות. אז יבוא אדם, מה אנחנו עבדים? ברור. השאלה היא למה? כל אדם הוא עבד. רוב

26:55 דובר 4 רובם של בני אדם הם עבדים לתאוות שלהם. אדם מחליט, משפחה מחליטה לקנות טלוויזיה צבעונית. אי אפשר בלי טלוויזיה צבעונית, זה אי אפשר בכלל. מה זאת אומרת? חייהם אינם חיים בלי טלוויזיה צבעונית. אחד התחיל להסביר לי את זה. אומר, מה זאת אומרת, מה שאתה רואה שם, הוא אומר לי, עם כל הצבעים, זה כל כך, אומר, ממש כמו חי. בשביל זה אנחנו לא רוצים, מפני שזה כל כך. בכלל הרבה פעמים אומרים מה ההתנגדות שלכם כל כך גדולה לטלוויזיה? אני חושב בציבור כזה מותר לדבר את זה וחייבים לדבר. אני חשבתי ככה, היו פעם בני אדם היו הולכים לקולנוע, אז אפילו אדם שלהוט אחרי תאוות, כמה היה הולך לקולנוע? פעם בחודש, פעם בשבוע, פעמיים בשבוע. יותר מזה אני לא שמעתי אף פעם שום אדם בעולם שיעשה. אדם שיש לו טלוויזיה בבית גר בבית קולנוע, הוא גר בקולנוע, פתח קולנוע ונכנס, שם שם גם ספה, גם ארון ספרים. לספרים הוא לא מגיע אף פעם. הוא גר בקולנוע. יכול להיות שהוא לא יפתח את הקולנוע כל הימים. זה לא משנה, אבל הבית הפך להיות לאולם קולנוע. גרים באולם קולנוע. בטווח הישג יד, כפתור אחד, אתה באולם הקולנוע. אז אפילו כשהקולנוע איננו פועל אתה גר בקולנוע. כל המחשבות נתונות רק לעניין הזה. אדם מחליט להחליף את הטלוויזיה, טלוויזיה צבעונית. אני יודע כמה זה עולה? נדמה לי כמאתיים אלף לירות, לא, בקיאות יותר אני חושב. פירושו של דבר שאדם צריך להשיג את הכסף הזה. אם הוא לא אדם עשיר, אם הוא אדם עובד ובדרך כלל זה רוב הציבור, חוסך פרוטה לפרוטה, אז הוא צריך לעבוד לפעמים שנה, שנה וחצי, שנתיים כדי לחסוך

28:44 דובר 4 לטלוויזיה. אדם עובד את הטלוויזיה שנתיים. עבד! הוא לא עבד? בשביל מה אתה עובד שעות נוספות? בוא הביתה, תשב עם אשתך ועם הילדים, תעשה, תלמד. על זה אין מה לדבר בכלל. אבל לדידך אני אומר. לא, הוא עסוק. הוא צריך לעבוד קשה מאוד. למה אתה? הוא צריך לחסוך כסף, יש לו מטרה חשובה. טלוויזיה צבעונית. כל היום הוא הולך וחושב על זה. כל היום הוא מחכה, מחכה לשעה שהוא יגיע הביתה. ברוך השם, הנה כבר יש לו את מה לראות. זה איום ונורא! צמצום המוח, הקטנות של המוחין, השעבוד הזה לכלום, לדומם, לאפס, לרשע שמראים שם, לכל מיני דברים של גילוי עריות ושפיכות דמים. נורא! אנחנו עבדים. בטח שאנחנו עבדים, עבדים לבורא עולמים, עבדים לקדוש ברוך הוא, משועבדים לו. ציצית, כבל של עבדות. הלוואי שהיינו באמת כך. הלוואי שהיינו כך. ואותו דבר יש לנו מזוזה בפתח הבית. מזוזה בבית זה עושה בית אחר. כמו שדיברנו קודם על הבית בגנותו, זה בית שיש בו שמו של הקדוש ברוך הוא. שמע ישראל בפתח. אתה נכנס עם שמע ישראל, אתה יוצא עם שמע ישראל, אתה זז עם שמע ישראל. בית עם מזוזה זו חותמת על הבית. בית שהקדוש ברוך הוא שם עליו עדות, שם עליו חותם, חותם קודש של בית יהודי. זוהי השבת, אלה המצוות. וכאשר מדברים דברים של שלמות ואומרים לאדם רחוק מכל מרחק, אלה הם החיים, זוהי התורה, אלה הן מצוותיה והן מקיפות את הכל. הן אינן מותירות פינה אחת בודדת. ואז האדם מתחיל לחשוב. קשה לו בבת אחת לקיים. הוא לא יודע, גם אפילו אם ירצה הוא איננו יודע. זה לא משנה. אז הוא לא יודע, אבל הוא יודע את המטרה.

31:01 דובר 4 הוא יודע את הדרך שהוא הולך בה. אם באים לאדם ואומרים לו כן, זה רק דבר קטן כזה, רק דבר קטן. שום דבר לא

00:01 דובר 1 לא הצדיקים שקדמו לו, כמו חנוך שלקח אותו האלוקים, והאחרים, לא הם נקראו יהודים, כי יהודי לאמיתו של דבר הוא רק זה הקורא בשם השם לכל העולם. הוא רק זה המקרב יהודים לצור מחצבתם, ולכן זוכה להיקרא בשם אביהם. כל המלמד ילד יהודי תורה כאילו ילדו. ואותו החסד, אותו-- אותה מידת חסד שנדרשה על אברהם אבינו בעשותו כך, נדרשה גם על דוד מלך ישראל. המדרש ממשיך ואומר: "במה שמח הקדוש ברוך הוא את העולם? שמחו בחסד דוד עבדי." וכל תקוותנו שמנהיגנו מבית דוד המלך, ההולך בדרכו של החסד, בדרך של חסד לכל יהודי, לכל ילד, לכל ילדה, מגדול ועד קטן, יביא באמת את האור שכנגד החושך הכפול המכופל. בימים אלו של חושך כפול נזכה לאור גדול, לאורה של התחלת הגאולה וגאולה שלמה. תודה רבה. אנחנו מאחלות לרב הרבה הרבה הצלחה בעבודתו בקודש, ושיזכה לראות פירות טובים בעמלו, בעירו רחובות ובארץ כולה. נבקש את כולן לשבת. אין לנו עכשיו הפסקה. אנחנו ממשיכות בתוכנית היום. הנושא הבא. אנחנו שמחות מאוד על המפגש החברתי ומאחלות כולנו לרוזה מזל טוב! ברכות כל טוב.

02:18 דובר 1 נבקש את כולן לשבת כדי שנוכל לשמוע את דבריה של זהבה, איך היא מנסה ומצליחה ברוך השם להחדיר רעיונות יהודיים, עקרונות של אמת באותם זוגות צעירים העומדים לפני נישואין. בבקשה.

02:59 דובר 2 כן, מעניין, אני כאן לא רוצה להיכנס, כמו שאומרים, לפוליטיקה, אבל אני פעם ראשונה שומעת מה שהרב הזה אמר. שהחזון... הרב אמר שהחזון איש, אה, אמר שהדור הזה הוא דור של, אה, מבחינת תינוק שנשבה וצריכים לקרב.

03:28 דובר 1 מוסיף את זה משלו. הוא אמר את זה, אני אמשיך.

03:31 דובר 2 רק רגע, אבל לא חשוב. אבל הוא אמר שהחזון איש אמר לקרב. לא משנה, אני לא כאן מצטטת מה... רק רגע. מה שמעניין הוא כאן שאנחנו יכולים באמת בגאווה לומר: הנה החזון איש אמר, וחסידיו ואנשיו עשו בדיוק את ההפך. וברוך השם שאנחנו עושות את כל המאמצים לקיים את דבריו של הרבי, הרבי. אה, כן, חסידיו של החזון איש אומרים בדיוק ההפך. כל הכוללניקים של החזון איש וכן הלאה והלאה. דבר ראשון אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו שאנחנו נהיה בסדר. אה, הם בלאו הכי, זה אבוד. יבוא משיח, יתקן את כולם. זו הייתה הסיסמה שלהם. אני במקרה נתקלתי-- רק רגע, עכשיו, בזמן האחרון הם בכל זאת התעוררו כנראה בעקבותיו של, דווקא של דבריו של הרבי ולא של החזון איש, ודווקא במעשיו של החסידים, ופה ושם הם כן מתחילים לעשות. בבקשה. כן, אבל מעניין שהם כל כך ציטטו את החזון איש, כן, החזון איש אמר, החזון איש, החזון איש. והנה החזון איש שם ביקש לקרב את אחינו עם ישראל, והם בדיוק עשו את ההפך. ובכן, נמשיך בכיצד אנחנו מקרבים אותם באמת, כיצד אנחנו-- גם לזה אני אענה. כיצד מקרבים, כיצד יורדים אליהם. ואנחנו כבר אמרנו, הדבר הראשון זה אהבה. "ואהבת לרעך כמוך". בהרבה אהבה, בהרבה רגש, הרבה סבלנות. ואומרים: לא עלינו המלאכה לגמור. ובכל זאת, מכל המבצעים שהם כולם חיוניים, ביקורי, אה, ביקורים בבתי חולים, הדלקת נרות בתיכונים וכן הלאה והלאה, אם אינני טועה, המבצע הכי חשוב הוא באמת הביקור בית, מפני שאז יוצרים קשר עם המשפחה ואז אפשר לאט לאט להחדיר להם את המצוות. עם פגישה אחת אפשר לעשות-- אף פעם אומרים "אין מילה הולכת לבטלה", כן? וצריכים בכל הכיוונים. התפקיד

06:16 דובר 2 שלי הוא, כפי ששמעתם, הוא ברבנות, משמח ומצער יחד. יש לנו הזדמנות להיפגש עם הזוגות שעומדים להינשא. מצד שני, אנחנו לא יוצרים איתם קשר, למרות שאני משאירה להם מספרי טלפון במידה ויהיו שאלות, בתקווה שבאמת הם יפגשו את אנשי חב"ד בכל מקום שיפנו, בבתי חולים, בביקורי בית, במקוואות וכן הלאה והלאה, והם ישלימו את העבודה שלי. ובכן, אני מתחילה בצורה כזו. ההבדל הדרסטי בין הבית היהודי לבית הלא יהודי הוא התחיל מאז מעמד הר סיני. אני מתחילה פה כדי לקשר אותם, שהם ירגישו שהם שייכים אל התורה הזו, אל המצוות האלה, ושהם חושבים שהם בכלל לא שייכים. זה הכל שייך לדתיים, אבל אנחנו הרי לא דתיים, הם טוענים. זה לא שייך לנו, אבל בגאון הם אומרים שהם יהודים. הם שייכים לעם ישראל. הם יאמרו שהתורה הזו באמת גם של עם ישראל, אבל היא לא מדברת אל ליבם. אז המטרה היא כאן שכן תדבר אל ליבם ושכן יתייחסו אל דברי התורה ואל המצוות וכן הלאה והלאה. אז אני אומרת כך: תראו, אני יכולה לומר לכם בכמה מילים, ולפעמים זה עוזר: כיהודים אתם חייבים. נקודה. בלי ויכוחים, בלי הסברים וכן הלאה והלאה. אבל אני יכולה גם להסביר לכם למה ומדוע מבחינה חוקית, הלכתית, מדעית, רפואית, רגשית ואפילו הגיונית. יש המון הגיון בתורה שלנו. יש המון בריאות ואני לא חושבת שאנחנו צריכים להתבייש בזה, להפך. למה שלא נגיד שהתורה שלנו היא בריאה? היא מונעת הרבה מאוד מחלות. מדוע שלא נהיה גאים בתורה שלנו? נכון שאנחנו צריכים לעשות את זה מתוך נעשה ונשמע בלי לערער, אפילו אם זה לא נראה לנו, אנחנו גם חייבות לקיים. אבל אם מישהו בא ואפילו גוי ומגלה לנו

08:47 דובר 2 שמצווה מסוימת היא בריאה וטובה, מדוע שלא נאמר נכון, זה בריא וטוב? הנה התורה שלנו. אנחנו צריכים להיות גאים בה. והיה לי באמת זוג אחד כשהתחלתי לדבר והתחלתי ל-להוכיח מבחינה מדעית ורפואית, אז דווקא היא, הכלה, שאם היינו פוגשים אותה ברחוב לא היינו חושבים בכלל שהיא מסתכלת לכיוון של התורה, פנתה אליי בכעס ואמרה, "אני לא מבינה אותך. את מסבירה את התורה עם מדע יחד? מה מעניין אותנו המדע? אנחנו יהודים ואנחנו חייבים לעשות וזהו זה." אמרתי, כל הכבוד. אז הוא היה נראה לי איזה עיתונאי או אני יודעת, שחקן. הוא אומר, "לא נכון, את לא צודקת. רק ככה, כמו שהרבנית מדברת, רק ככה צריכים להסביר. אנחנו היום לא קונים, כמו שאומרים, לוקשים. אנחנו רוצים להבין למה ומדוע." והיא התחילה להגיד לא נכון והוא התחיל להגיד כן נכון, כן נכון, לא נכון. אני הרגעתי אותם ואמרתי להם, חבר'ה, אתם שניכם צודקים. אז היא אומרת, "אתם רו-- אה, את רוצה לעשות שולם בינינו?" אמרתי לא. אתם באמת צודקים. תשמעו עד הסוף ותראו ששניכם צודקים. ובכן, הבית היהודי, ההבדל הדרסטי בין הבית היהודי לבית הלא יהודי התחיל במיוחד מאז מעמד הר סיני, והמעמד הזה ודאי מוכר לכולם, שהאלוקים בחר בעם ישראל כעם סגולה ונתן לו במתנה את התורה. מה המתנה הזו כל כך גדולה? ומה המיוחד שבאותו ספר? הרי ישנם כל כך הרבה ספרים בעולם. ספרי היסטוריה, מדע, רפואה, פילוסופיה, אה, מוזיקה, רומנים בלי סוף. לא חסרים ספרים בעולם. מה שמעניין הוא כאן שעד היום הזה הספר הזה, העתיק יומין הזה של עם ישראל, נקרא בכל העולם כולו ספר הספרים. זאת אומרת שעד היום הזה הוא מעל לכל הספרים הכי חדישים. אז

11:09 דובר 2 מה המיוחד שבו? היה לי חכם אחד שאמר לי ככה, "אני לא רוצה להביך אותך, אבל יש לי שאלה". אמרתי, "אדרבה, תשאל". הוא אומר לי, "מי אמר לך שזה ספר הספרים? את קראת כבר את כל הספרים שבעולם?" ברוך השם שיש סייעתא דשמיא. כשמתחילים לפעול אלוקים עוזר, ומיד עניתי לו. "אני קבעתי את זה? מי אמר שאני קבעתי? הגויים קבעו את זה. העולם הנאור טוען שזה ספר הספרים. נשיא ארצות הברית לא מתבייש כן בספר הספרים להודות שהוא ספר הספרים. היהודי הוא מתוך רגשי נחיתות, מתבייש להודות." "כל הכבוד", הוא אמר, ומאז לא, לא הפריע לי יותר. ובכן, מה המיוחד שבספר הזה? אם אנחנו נסכם את אותו ספר, אנחנו נגלה שהאלוקים גילה לנו את סוד החיים. התורה של עם ישראל מתחילה "בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ". אנחנו מאמינים ואפילו הגויים מאמינים שקיים כוח עליון. הוא זה שברא את העולם, הוא זה שיצר את העולם ומי כמוהו מכיר את יצירתו, ומי כמוהו יודע מה טוב לגופנו ומה טוב לנפשנו. והנה נתן לנו במתנה תדריך כיצד לחיות בעולם זה שהוא ברא אותו. ותוך כדי שיחה באמת אני אומרת להם, תיווכחו לדעת שהאלוקים גילה לנו סודות גדולים מאוד. האלוקים נתן לנו במתנה גם את השבת ואני מקריאה להם, "ושמרו בני ישראל את השבת". והנה אתם שמים לב, למעשה היום השבתון הזה הוא הברית והאות. מסבירה את הברית, מסבירה את האות כסימן בין עם ישראל לאלוקים, ולכן לא פעם היהודים ממש מסרו את נפשם על קדושת השבת. זה לא היה מתוך פנאטיות ולא מתוך אמונות טפלות. ואז הם כבר לא שואלים למה זורקים אבנים. כן, מעניין שהם לא שואלים, כן? זה היה

13:46 דובר 2 מתוך נאמנות לברית ולאות שהאלוקים כרת בינינו ובינו. את היום המיוחד והקדוש הזה מקבלת האישה היהודייה בהדלקת נרות שבת. ואז כמובן את נרות השבת מדליקים תמיד לפני שקיעת החמה. פעם היה מקובל להדליק כשישבו ליד השולחן, וברוך השם אני חושבת שהיום כמעט ולא רואים את זה בזכות באמת פעילות חב"ד, בזכות הרבי שיהיה בריא והחסידים, ואני מדגישה את זה תמיד. שכולם יהיו בריאים, נכון. אני מדגישה את זה תמיד, כמובן במקרה ומאחרים וזה עלול לקרות לא להדליק. פעם הבאה להשתדל לא לאחר. חכמינו זכרונם לברכה אומרים לנו שנרות השבת שהאישה היהודייה מדליקה בערב שבת מביאים לבית אור. הכוונה כאן לאור רוחני. יוצר אווירה מיוחדת בבית, אווירה של קדושה בבית, שמחה בבית, ברכה בבית ושלום בבית. אני מוסיפה ואומרת שהנר הקטן הזה הוא גם סמל. הוא מסמל את האור הרוחני שהאישה היהודייה מכניסה לבית היהודי. ולמעשה זה תפקידה של האם היהודייה. להאיר את הבית היהודי באור הרוחני של עם ישראל. זאת אומרת, לעשות את כל המאמצים שהבית יתנהל כבית יהודי ולא חס וחלילה דומה יותר לבית של גויים, מה שלדאבוננו הרב קורה לפעמים. זה למעשה תפקידה של האם היהודייה. האם היהודייה בעם ישראל נקראת עקרת הבית. הכוונה כאן לעיקר הבית, יסוד הבית היהודי. מפה מתחיל עם ישראל. היא זו שמביאה את הילדים. היא זו שדואגת להם מיומם הראשון מבחינה ביולוגית ופסיכולוגית. לאהבה שזקוקים לה התינוק, שיש לזה השלכות לשנים הבאות. לחינוך מגיל הרך, לחברה טובה, לבית ספר טוב. לא העיקר זה מגרש כדורגל גדול של אותו בית ספר או בניין מפואר. החשוב הוא החינוך. החינוך היהודי המקורי שהילד הזה יקבל באותו בית ספר, וכשיגדל שידע להבדיל בין יהודי לגוי. לדאבוננו הרב

16:38 דובר 2 גדל לנו נוער מסוים שלא מבדיל. וכפי שאמרנו, הנוער הזה הוא לא אשם, הוא פשוט מסכן, או שלא ראה את זה בבית או שלא שמע את זה בבית ספר מספיק. לדאבוננו הרב, לא בכל בתי הספר נותנים לילדים את החינוך היהודי המקורי. הם פשוט מסכנים, אינם מודעים, אינם מתייחסים. אה, כמובן שעל שבת אפשר לדבר הרבה מאוד. אפשר להוסיף את קופת הצדקה, שמאוד חשוב, וכן הלאה והלאה. אי אפשר לומר את הכל מה שאפשר לומר. היום אנחנו מתמצתים. אה, ובכן, זו מצווה ראשונה של האישה: הדלקת נרות שבת בזמן. מזכירים גם את הילדות שכדאי ורצוי שיתחילו להדליק. דבר שני שהוא מאוד מאוד חשוב. למעשה המצווה השנייה זה הפרשת חלה, אבל היות והיום כמעט פטורים ממנה, היות והרבנים עושים את זה עבורנו כדת וכדין, או שאני מזכירה או שאני אפילו לא מזכירה, אני עוברת אל המטבח הכשר. אה, שוב, אני... זה תלוי בפני מי עומדים, כדי שזה לא יהיה כפייה, כדי שלא ללחוץ עליהם יותר מדי. אז הרבה פעמים אני שואלת אותם: "אתם רוצים הסבר למה ומדוע או שלא אכפת לכם?" אני רוצה לומר לכם שברוב המקרים, למעלה מתשעים אחוז, הם מבקשים את ההסבר. הם רוצים להבין למה ומדוע. ובכן, הנה המטבח הכשר. מה ההבדל בין מטבח כשר למטבח לא כשר? התורה שלנו שוב נתנה לנו סימנים מה מותר לנו לאכול ומה אסור לנו לאכול. הסימנים ודאי ידועים לכולם, ואם אנחנו כאן נתבונן, אנחנו גם נראה שמה שהתורה שלנו התירה לנו לאכול הם בדרך כלל גם בעלי חיים עם תכונות אופי טובים יותר, שקטים יותר ובסופו של דבר גם בריאים יותר. ולעומת זאת, מה שהתורה שלנו אסרה עלינו לאכול הם

18:47 דובר 2 בדרך כלל בעלי חיים עם תכונות אופי לא טובים, או שרומסים או שטורפים, או שיש להם תכונות אחרות לא טובות ולא יפות, או שפשוט בשרם אינו בריא לבשרנו. ישנו אחוז מסוים קטן, ואני מזכירה את זה, שאנחנו עדיין לא מבינים מדוע התורה אסרה עלינו לאכול, מפני שהם עלולים לשאול אתכם, לכן כדאי להקדים. אז אם שמונים אחוז או ל-- או אפילו תשעים אחוז סביר, ודאי גם העשרה אחוז הזה מוצדק. פשוט עוד לא... המדע עוד לא גילה לנו. המדע מגלה לנו בזמן האחרון על ידי המחקרים. לדוגמה, בוא ניקח את הדגים. אתם ודאי שמעתם שישנם דגים רעילים. דג שיש בו קשקשים וסנפירים הוא תמיד תמיד ראוי לאכילה ואין כל חשש להרעלה כלשהי, לאו דווקא כספית שממש מרעילה את האדם. בזמן האחרון התעוררו בעיות שגם בדגים הכשרים, כמו הטונה ועוד דגים. שמעתי לפני שבועיים בחופי חיפה גילו דגים עם כמות של כספית בתוכם. אה, רצוי שתהיינה מעודכנות, כן? הדגים האלה הם באמת כשרים ומטבעם אינם מייצרים כספית, רק היות והים מזוהם מפסולת של בתי חרושת, מניסויים כימיים. הדג אין לו ברירה, הוא שותה את מי הים וסופג לתוכו כמות מסוימת של כספית. אה, כמו שהיום אנחנו נושמים אוויר מלוכלך. ועוד דוגמה, לפני שנתיים זה היה, שגילו בתפוזים כספית. התפוזים מייצרים כספית? כשהזריקו בהם כספית מצאו שם כספית. כן? ובכן, מטבעו של הדג שיש בו קשקשים וסנפירים, אין כל חשש להרעלה ואפשר לאכול אותו בשקט. לכאורה הדברים מאוד פשוטים. אבל אם נחשוב מעט אז נראה כל הסימנים האלה שהתורה נתנה לנו, הם ניתנו לנו לפני אלפי שנים במדבר סיני, והנה שריר וקיים עד היום הזה, לא רק באזורנו. ישראל,

21:28 דובר 2 מצרים, ים סוף, אילת. כל הסימנים האלה קיימים בכל העולם כולו, כולל הימים שהם בכמה וכמה יותר גדולים מאשר היבשת, כולל ארצות הברית שהתגלתה רק לפני כמה מאות שנים. אותם הסימנים גם שם. זה מאוד, אה כן, מעניין אותם. אז מה קורה כאן? ותשובה? זה נותן לנו מקום למחשבה ותשובה לכל אלה שמנסים לומר: "כן, היהודים תמיד היו חכמים, נבונים, תרבותיים, והנה כתבו ספר תורה די מוצלח." בוא ניקח את האדם הכי חכם בעולם, הכי נבון בעולם לפני אלפי שנים ממדבר סיני. איך יכול היה לראות מה שמתרחש בכל העולם כולו, כולל האוקיינוס הענק הזה? איך? אין להם תשובה. האלוקים הוא זה שגילה לנו. הוא זה שברא את העולם. הוא זה שיצר את העולם ומי כמוהו ידע מה שמתרחש בכל העולם. ומי כמוהו יודע מה טוב לגופנו ומה טוב לנפשנו. והנה הכתיב לנו את התורה הזו כיצד לחיות בעולם זה שהוא ברא אותו. אני מוסיפה גם לדוגמה את החזיר, מפני שלדאבוננו הרב הוא מצוי בארצנו. אז הנה בוא ניקח את החזיר לדוגמה. לא טורף ולא רומס, עד כמה שידוע לי, וכנראה גם מאוד מאוד טעים. אם כל כך הרבה אנשים בעולם אוכלים חזיר, כנראה שהוא טעים גם. התורה שלנו לא אומרת שהוא לא טעים, להפך. איזה תכונות יש לחזיר? אני מכירה אותו במקרה רק מגן החיות. שמתי לב שאפילו בגן החיות, שאפשר לדאוג לו לכלוב נקי מסודר, פחות או יותר כמו לכל שאר החיות, עושים שם את כל המאמצים, תסלחו לי, לטנף את הכלוב הזה. זה לא סתם בוץ ולכלוך. זו טינופת. היה לי בחור אחד שזה כנראה מאוד פגע בו, שאני מדברת, מצרפת את הטינופת אל החזיר, והוא בכעס

24:11 דובר 2 אמר לי: "אבל בחוץ לארץ לא עושים דברים כאלה בגן החיות." וברוך השם שוב הייתה לי תשובה במקום, סיעתא דשמיא, ואמרתי לו: "אבל אנחנו היהודים הם רחמנים בני רחמנים. אנחנו לא רוצים לענות את החזיר. אנחנו נותנים לו את מה שהוא אוהב." הוא התבלבל ושתק. כן, ובאמת מדוע? מדוע עושים לו את כל הדברים האלה? הוא דורש את זה. הוא מחפש את זה. רוצים שהוא ירגיש טוב בגן החיות? נותנים לו את זה. האוכל החביב עליו ביותר, הטבעי ולא המלאכותי, תסלחו לי, זו צואה. יש אומרים שהפסולת של עצמו הוא מאוד אוהב לאכול. ובכן, ממש מגעיל. ובעקבות התכונות האלה, היות והוא נמצא תמיד בזוהמה, הוא גם קולט, כן, קולט ומעביר את החיידקים. איפה בדרך כלל נמצאים החיידקים? בזוהמה, בלכלוך. ובאמת לא פעם מגיפות שלמות עברו דרך החזיר ואז בזמנו היהודי לא נדבק מפני שלא אכל חזיר. אם זכור לכם, כן. עוד יותר, הרמב"ם אומר שהאוכל שאדם אוכל בסופו של דבר משפיע גם על האופי שלו. ופה הם באמת רוצים מאוד להבין איך. וגם פה אפשר להמחיש. הנה החפץ חיים. הוא תמיד הסביר את התורה, את התורה דרך משל, וגם אנחנו יכולים להשתמש בכל מיני משלים. הרי בסופו של דבר

00:00 דובר 1 הדור הראשון, נגיד אם ניקח לדוגמה יהודי שהגיע לאמריקה, הגיע יהודי ממזרח אירופה, מגליציה, שומר מצוות, לומד תורה, ממש הכל. זהו הדור של החכם. הוא יודע את כל המצוות. הבן שלו הוא זה שרצה להיות אמריקאי וזרק את הכל. הוא עדיין יודע את הכל טוב מאוד, כי הוא אתמול למד בחדר והוא זרק את הכל. הוא הרשע. הבן שלו הוא התם. הוא שואל מה זה? הוא שואל מה זה מכיוון שאצל הסבא והסבתא שלו הוא ראה הרבה דברים יהודיים. הוא ראה שם את החלות, הוא ראה שם את נרות השבת, הוא ראה את הקידוש, אז הוא אומר את זה, את זה. הוא שואל מה זה. אצל אבא ואמא שלו כבר לא ראה את זה, אבל הוא עדיין זוכר שהוא היה ילד, אז הוא ראה משהו. הדור הרביעי זה הוא שלא יודע לשאול. אין לו בכלל מה לשאול. הוא לא ראה את הסבא, סבא וסבתא שלו כבר מזמן לא היה שום דבר. ההורים שלו בוודאי שלא. הוא בכלל, אין לו מה לשאול, אין לו במהלך החיים, אין איזשהו פרט במציאות שלו, בקיום שלו, שמזכיר לו משהו שונה מאשר כל הגויים. ודור חמישי אין. זה פשוט מכיוון שדור חמישי הוא כבר זה שנולד לאם לא יהודייה. אז זהו המצב שבו אנחנו עומדים היום אחרי מאה חמישים שנה בערך של התבוללות מאומצת שהלכה בכל הכלים ובכל האמצעים לקראת מצב שבו היום הדור שלנו חייב לראות את התוצאות כמו שהן. אם יהודי מזדעזע מן השואה, ואין יהודי שלא מזדעזע מן השואה, איך הוא יכול לא להזדעזע כשהוא שומע על ההשמדה העצמית, שהיא אמנם איטית יותר ולא כל כך ברוטלית, לא חייתית, אבל היא בעצם

01:57 דובר 1 עושה את אותו הדבר. מה שהאנטישמיות של כל הדורות רצתה לעשות ולהשיג היא משיגה היום. אנחנו היום בעצמנו האנטישמים. אנחנו היום בעצמנו לא רוצים לראות שום גילוי של אהבת ישראל. כשאנחנו באים עם המבצע של צבאות ה', לא יודעת אם הרבה כבר שמעו את זה. באו לבית ספר בראשון עם המבצע של צבאות השם. אז המורות שם הזדעזעו. מה? הילדים שלנו יעמדו כמו חיילי חומייני? אנחנו מסכימות שהם יגידו "ואהבת לרעך כמוך", אבל שלא יגידו בשום פנים ואופן "זה כלל גדול בתורה". הרי זאת אנטישמיות. אנחנו היום במצב שבו בלענו את הרעל ואנחנו מרעילים את עצמנו מבפנים, וזהו הניצחון הכי גדול שהאנטישמים יכלו לצפות ולקוות לו. אז מה אנחנו יכולים לעשות כדי לחזור לתפקוד תקין ושהגוף הזה שוב פעם יתחיל לפעול בצורה בריאה ויקיא מתוכו את הרעל הזה? אנחנו נחזור למושג של מערכת. מערכת... יש מערכות שונות. יש דרגות שונות של, של, אמ, רמות ארגון של סיבוך. בבקשה? האוטובוס. טוב, אני גומרת כבר. אה, יש רמות שונות של סיבוך של מערכת. דומם זה הפשוט ביותר. צומח מורכב יותר, חי עוד יותר מורכב, מדבר מערכת עוד יותר מורכבת שבה כדי שהמדבר יתקיים הוא זקוק לא רק למזון, הוא זקוק גם ליחס אנושי וחם. וישנה המערכת המורכבת ביותר שהיא העם היהודי, ויש רק מערכת אחת כזאת שהיא עם שלם, וזהו העם היהודי. אין שום עם אחר שהוא מערכת. כל העמים האחרים מורכבים מאינטרסנטים שהתקבצו ביחד לצורך השגת הצרכים המיידיים שלהם. מערכת זהו דבר שדורש השקעה של אנרגיה כדי שהוא יתקיים. בכל רמה שהיא, דומם, צומח, חי ומדבר, דרושה השקעה של עבודה כדי לקיים את המערכת. ושוב, זהו כלל ממדעי הטבע, שככל שהמערכת

04:16 דובר 1 מסובכת ומורכבת יותר, היא הרבה יותר בקלות מתחילה להתפרק ונחוץ הרבה יותר, אה, תשומת לב והשקעה של עבודה ואנרגיה כדי לקיים את המערכת שלא תתפרק. עם ישראל הוא מערכת והוא זקוק להשקעה עצומה של עבודה מצד כל אחד ואחד מן הפרטים כדי שהמערכת הזאת לא תתפרק, לא תתפורר ותמשיך להתקיים. וזהו מה שנדרש מכל אחד ואחד. פשוט כפשוטו. אין שום ברירה לכל יהודי אם הוא רוצה שעם ישראל ימשיך ויתקיים, חייב לקבל על עצמו בלית ברירה את קיום המצוות, כי זוהי הדרך היחידה. זהו הפטנט היחיד שהוכיח את עצמו במעבדה הארוכה של ההיסטוריה שעובד למען קיומו של עם ישראל. יהודים ניסו כל מיני פטנטים אחרים. אפשר לבדוק אותם אחד לאחד דרך כל ההיסטוריה, והוכח שכולל הפטנט האחרון, שזה מדינת ישראל, אף אחד מהם לא הוכיח את עצמו. זו נקודה מאוד רגישה בציבור הישראלי לדבר על כך שמדינת ישראל זהו פטנט שנכשל, אבל זה לא קשה שכל אחד יסכים עם זה. האכזבה היא עצומה אצל אנשים הכי ציוניים, הכי מסורים. אני שמעתי מפי אדם שהוא, אה, כל כך אדם מסור לעם ישראל, לארץ ישראל, אדם חילוני לגמרי. הוא אומר, "בצער רב אני אומר, אני ירדתי מהארץ. אני בגופי חי פה, אבל אני ירדתי מהארץ." כך שגם אם ברגע הראשון הם נרתעים ואומרים, מה, ישראל זה לא ניסיון שנכשל, אבל לא קשה. אני לא ארחיב פה את הדיבור כי אני צריכה, זה לא קשה לגמרי להגיע עם כל אחד ל-להודות בכך שגם ישראל זהו ניסיון שנכשל. אני חושבת שאולי ה-הדבר הקריטי שפעל אצל הרבה מאוד ישראלים זו הייתה מלחמת יום כיפור, כשפתאום הישראלי מצא את עצמו במצב של יהודי כשכל הזמן חשבו

06:08 דובר 1 שישראלי זה כמו צרפתי וגרמני ואנגלי, וסך הכול אנחנו מדינה ככל המדינות. לא היה דבר כזה בעולם כמו מלחמת יום כיפור, שלעם אסור להתגונן, שעם עומד ומתחנן אצל כל אומות העולם: תסלחו לנו, תרשו לנו, אנחנו עוד מעט נרים את היד, אבל בבקשה תרשו לנו, כי הנה מולנו עומד מישהו שרוצה להשמיד אותנו. כשמתרוצצים בכל בירות העולם ומבקשים רשות להתגונן. לא נשמע דבר כזה בעולם, רק לעם ישראל וליהודי בגלות, שעמדו אף על מעליו פוגרום שכינוי להרוג אותו והייתה להם רשות לעשות את זה, וליהודי היה אסור להתגונן אלא אחרי שהיכו את המכה הראשונה, אז מותר לו להשיב. ולגבי הרבה מאוד ישראלים זו הייתה התפכחות איומה, כיוון שפתאום הם נוכחו לדעת שעם כל המאמץ להיות ככל הגויים, להיות עם ככל העמים, ההתבוללות הלאומית הזו, שסוף סוף המציאו אותה בשעה שההתבוללות היחידנית הפרטית לא עבדה, אז המציאו התבוללות לאומית שכל העם יתבולל בין כל העמים, נהיה אומה ככל האומות, נהיה עם ככל המדינות, ככל המדינות גם זה לא עבד. הנה זאת המדינה של היהודים. זאת המדינה שמותר להכות אותה. זאת המדינה שמותר לדרוש ממנה שתחזיר את כל שלל המלחמה תמורת טפיחה על השכם בלבד, תמורת חיוך. לא נשמע דבר כזה רק כלפי יהודים. ולגבי הרבה מאוד ישראלים זהו דבר שזעזע אותם עמוקות. הם עוד לא יודעים איך לקרוא לזה. הם לא יודעים איך להגדיר את זה, אבל זה דורש מהם עכשיו. הזהות הישראלית הולכת ומתפוררת, אין לה בסיס, אין לה על מה לעמוד. הם מבקשים זהות יהודית, גם אם הם לא יודעים את זה, גם אם הם לא מגדירים את זה כך. אז זהו הדור שלגביו התהליך הארוך שהתחיל עם גלות

07:55 דובר 1 בבל, ששם נאמר "וקיבל היהודים את אשר החלו לעשות" במשמעות של קבלה ולא מתן. מתן תורה זה הייתה כפייה מלמעלה. ו"קיבל היהודים" זה קבלה מבפנים, מתוך בחירה חופשית לגמרי, קבלת עול של בחירה חופשית. עכשיו זהו הזמן לקבל את העול מתוך בחירה חופשית. מכיוון שנכון, נכון שהניצוץ היהודי קיים וחי בלב כל יהודי. נכון שמסירות הנפש קיימת ורוטטת בכל יהודי, אבל זה לא יכול להתקיים בלי כלים. זהו ניצוץ שאם לא נדלק נר מהניצוץ הזה, אם אין שם פתילה ושמן שיחזיקו אותו בקיום, זהו ניצוץ שעשוי חלילה וחס ללכת לאיבוד. אנחנו כמובן לא ניתן לזה לקרות, אבל כל אחד חייב לתרום את חלקו כדי שהניצוץ הזה באמת שקיים בדור הזה ושלא יכול בצורה כזאת של חילוניות להמשיך ולהתקיים, חייב להיאחז במשהו. אנחנו לא ניתן לזה לקרות ואנחנו יודעים שזה לא יקרה חלילה וחס. אנחנו יודעים שהגלגל מתחיל להתהפך אחורה, אבל חשוב מאוד שכל אחד ישתף את עצמו בזה. אני רוצה, אה, כמו שעשיתי שם, גם לספר לכם ולבקש מכל אחד אולי שיקרא את זה. אני אספר את זה רק בקצ-- בקצרה רבה את הסיפור של רבי נחמן מברסלב על בת המלך שאבדה. זהו סיפור משל שאפשר לפרש אותו יפה מאוד כמשל על בריאת העולם ועם ישראל ועם ישראל שמחפש את האמונה השלמה שהיא בת המלך שאבדה. כל חלק וחלק של הסיפור באמת מאוד, מאוד מדויק. אפשר לראות את זה בדיוק כחלק מההיסטוריה של עם ישראל. מה שאני רוצה לספר כאן זה רק הסיום של הסיפור. הסיום של הסיפור הוא שהמשנה למלך שמחפש את בת, בת המלך שאבדה, סוף סוף אחרי הרבה מאוד תלאות וניסיונות מגיע לעיר שבה היא נמצאת. ואז

09:52 דובר 1 פתאום נגמר הסיפור במשפט הסתמי הזה: "ואחר כך מצאה." אז אנחנו מה נדהמים? מה זה? אנחנו כל הסיפור מחכים לסיום. אנחנו כל כך הרבה תלאות עברנו יחד עם המשנה למלך שמחפש והיינו יחד איתו בניסיונות הקשים ויחד איתו אנחנו נרדמנו ויחד איתו התעוררנו ובכינו כשנוכחנו לדעת שבת המלך הייתה לידינו פה והנה היא עזבה אותנו. והנה אנחנו מצפים לסיום של הסיפור שהוא יספר לנו שהוא מצא את בת המלך ואיך הוא מצא את בת המלך ואיך הוא הביא אותה בחזרה אל בית המלך. פתאום הוא סתם מסיים את זה ככה. הוא בסוף מצאה. מה זה? ההסבר מאוד, מאוד פשוט. מכיוון שזהו סיפור של האמת של העם היהודי, אז הסיפור נגמר איתנו. אנחנו עכשיו עולים על הבמה. אנחנו ההמשך של הסיפור. אנחנו מספרים את הסיפור הלאה. בוודאי שבסוף מצאה. אבל איך עושים את זה? זה אנחנו, כל אחד ואחד מאיתנו יודע איך עושים את זה. אנחנו עושים את זה עכשיו.

10:53 דובר 2 תודה רבה ללובה ואנחנו כולנו מצפות ל"ושבו בנים לגבולם". אני רואה שכולן מאוד מתוחות, כל אחת. לפנינו למעשה עוד שני קטעים. שתי חברות שהתכבדו לספר לנו על פעילות, האחת בבתי ספר יסודיים והשנייה בבתי ספר תיכוניים. נכון שכולם מצפים למהר הביתה לנר חנוכה? על כל פנים, אלו שיש בידן האפשרות להישאר, כפי שאני מבינה, לא כל האוטובוסים מגיעים בשעה זו ואפשר להמתין עוד מעט. אני רוצה לקרוא את הגברת זלתי פריימן[?], שפעילה מאוד, מאוד בבתי ספר יסודיים, שתספר לנו על פעילותה, ובפרט על הפעילות בנושא של צבאות השם.

12:21 דובר 1 יש לי בעיה שלמה עם רכב, ואני לא יודעת אם יש אוטו של מישהו אחר בכלל. זה בעיה. לא, זה בעיה. תראי, מי שתרצה— טוב, מי שתרצה. מי שיש לו, שיסע למלווה מלכה. של אנחנו? את יודעת, נתחיל להתחלק על זה. לא, אבל— אפשר לשאול את כל השכנים. אתם, מי ששוכח. לא, זה בעיה. מי ש— חלק מי שחושב. תגידי ככה, מי שנשאר, נשאר. מי שיוצא, שייצא מהר. אי אפשר לדבר. היא עוד לא נכנסת. היא במארז האוטו. יש לה בעיות. לא יודעת מה עוד יש לה, מגיע לה. תראי, חלק הולכת לאכול בינתיים. היא לא תבוא לראות. אני רואה ששרה הלכה לאוטו וחזרה. טוב, אה, אני אומר כמה מילים. אני אלך. אה, מחלקים סופגניות? לא, אי אפשר לדבר בכלל. יש הרבה, נתן לך. אני אפילו את מי שיש בחור. אל תתחשבי באלה שאומרים. אם את תדברי יהיה שקט, גם אלה שחייבים. טוב, תודה. התחלתי גם קודם כך. אה, השבוע, אמ, שמעתי שיחה של הרבי בהתוועדות, אה, בקשר לצבאות השם. וב־ב־במשפטים הראשונים שהרבי אמר בשיחה הזאת, הוא הזכיר את התפילה, בתפילת עמידה, איך שכל יהודי, וגם ילדים קטנים ביניהם, כשמתפללים תפילת עמידה אומרים את ״צמח דוד עבדך מהרה תצמיח״. אז הרבי פשוט ניסה לומר איך ילד יהודי מבקש ״מהרה תצמיח את קרן דוד משיחיך״, את צמח דוד עבדך. מי זה? זה מלך המשיח. ברגע שאנחנו אומרים, אה, ברגע שילד יהודי אומר ״אני מחכה למשיח עכשיו״, הוא לא אומר סתם, הוא ממש מבקש. ואצל ילד אין חוכמות. אצל ילד אין חוכמות. בן אדם מבוגר, יש לנו פוליטיקות, יש לנו כל מיני עניינים. ילד מבקש, אז הוא מבקש באמת בלב

14:45 דובר 1 תמים, וכל הפעילויות שנעשות כמובן שכולן מאוד, מאוד חשובות. והיום הרבי מדבר על הפעילות עם ילדי ישראל. ילד יהודי הוא צבא, הוא בצבא של הקדוש ברוך הוא. הוא חייל בצבאות השם. וכל העניין הזה של ציפייה למשיח מורגשת אצלנו, אבל בהרבה יותר באזורים רחוקים מתורה ומצוות. אני ראיתי עכשיו בבתי ספר חילוניים. אה, התחלתי בכמה בעיר אחת, המשכתי בעיר שנייה. אה, מרגישים את הצימאון לדבר השם. מרגישים שם בהרבה יותר מאשר אצלנו. וממש רואים שכשכתוב בנביא שיגיעו תקופות, אה, ״לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דבר השם״. אנחנו ממש רואים איך שילדים קטנים בכיתה ד', בכיתה ה', עם המורים ועם המורות מבקשים ואומרים: ״בואו, למה אתם באים פעם בשנה אלינו? למה אתם עושים שיעור או שני שיעורים בכיתה? תבואו עוד פעם ועוד פעם. אין לנו. אנחנו לא יודעים. לא קיבלנו אף פעם״. עד כדי כך שמורה עמדה לפני התלמידים שלה בכיתה ז' ואמרה להם: ״ילדים, כשאני הייתי ילדה קטנה לא ידעתי מה זה יהודי. לא ידעתי מה זה חינוך. אני מוכרת לכם לוקשן. אני לא יודעת שום דבר. תבקשו את אנשי חב"ד שיבואו ללמד אתכם יהדות, תורה ומצוות״. מורה מחנכת שיש לה עמדה בבית ספר כך אומרת לפני התלמידים שלה. וממש רואים שהרבי אומר שהילדים הם החיילים בצבאות השם. כשניגשים לשם, רואים אצלנו הילדים יודעים שהרבי אומר זה קדוש, ושם רואים שהילדים ממש צמאים, לא למים ולא לאוכל ולא לטלוויזיה ולא לבגדים יפים. יש להם את הכל בשפע. הם צמאים לדבר תורה. הם מבקשים שתבוא אישה מורה מכפר חב"ד, מכל מק— מכל מקום אחר, ותגיד להם מילה אחת: ״בואו, תגידו לנו מילה אחת בתורה״. אה, אני

17:02 דובר 1 הולכת לבתי ספר. אה, הד— אה, החלק הטכני, איך ניגשים למנהל, זה באמת פשוט מאוד. הולכים לבית ספר, בדרך כלל דרך טל— בטלפון כשמדברים איתו הוא אומר: ״אין לי פנאי, צריך לבוא מפקח, אין לי זמן, יש לנו עניינים״. אבל כשבאים לבית ספר ואומרים: ״אדוני, אני מכפר חב"ד, אנחנו עוברים בבתי ספר, היום מגיע תור הבית ספר שלך ואנחנו נכנסים לכיתות למסור שיעורים״. על מה? על יהדות, על מצוות, על מבצעים של הרבי. בדרך כלל בפעם הראשונה המנהל קצת מעקם את האף, אבל אחרי שיעור או שניים שנמסרים הוא בא ומבקש שיבואו שוב ושוב ושוב. מבחינת סידור בבית זה באמת לא בעיה. אם מחליטים מתחילת השנה לקחת יום חופשי מבית הספר בעבודה, ולקחתי את המטפלת לעוד יום בשבוע. נניח אני עובדת ארבעה ימים בשבוע ולקחתי מטפלת לחמישה ימים. אז מה, אז אני עובדת חמישה ימים בשבוע מהבוקר עד הצוהריים, זה יום עבודה. אה, עכשיו בקשר בערב חנוכה, עוד מעט יגיע ערב פורים. אה, מה מוסרים בכיתות? זה לא בעיה כי הרבי נותן לנו ממש שיחות מוכנות. אה, כשדיברנו על חנוכה, מה רצו היוונים? היוונים רצו ״להשכיחם תורתך״, ואלה שהלכו בדרך השם ואלה שצעקו ״מי לה' אליי״, ואלה שצעקו ״מי כמוכה באלים ה'״, והיו אלו היו המכבים. הם ניצחו. והאלה שהלכו בדרך יוון, המתיוונים, כמובן שהתחרטו על הדברים. ואנחנו, מה אנחנו אומרים לילדים? ואנחנו, ילדים, אנחנו ממשיכים בדרך המכבים. ״מי כמוכה באלים ה'״. ילדים, מה אמרו המכבים? וכולם צועקים ביחד: ״מי כמוכה באלים ה'״. ואנחנו המכבים, אנחנו החיילים של הקדוש ברוך הוא. וכל הילדים צועקים: ״אנחנו חיילים בצבאות השם״. ואני לא מדברת שזה נעשה בכפר חב"ד או בקריית מלאכי. זה נעשה

19:05 דובר 1 בבתי ספר חילוניים. כל הילדים ביחד עם המורה צועקים: אנחנו חיילים בצבאות השם, וצועקים את הפסוקים. ובין פסוק לפסוק אני מסבירה להם כמה מילים, את התמצית של הפסוק, משאירה להם דפים או חוברות של הפסוקים, והמורה מבטיחה שהיא תאמר איתם יום יום. והילדים לומדים את זה בעל פה. כשאני באה פעם שנייה לבית הספר, אה, תשעים, תשעים וחמש אחוז מהילדים, כיתה של שלושים וחמישה ילדים, שלושים ילדים ידעו בעל פה את כל שנים עשר הפסוקים, מתוכם עוד חמישה ידעו חלק מהפסוקים. והדברים הם ממש מעוררים דמעות מרוב שמחה לשמוע שהרבי אומר הנה משיח בא ורק הילדים הם החיילים, הם צריכים להילחם. אנחנו ממש רואים את זה במוחש איך שילדים מתחננים ומבקשים. המורה, בואי. נגמר השיעור. איזה ילד לא רוצה לרוץ להפסקה? איזה מורה לא רוצה לרוץ לשתות את הכוס תה שלה? אבל המורה עם הילדים נשארים את העשר דקות של ההפסקה ואת הפסקת האוכל ושואלים ומתעניינים ומבקשים. ו... אה, כמו שהרבי אומר שאנחנו חייבים ללכת ואני רואה את הדברים. אז זכותם של ילדי ישראל לשמוע דבר תורה וחובתנו לתת להם ממש כל יום וכל שעה. זה חבל שמפסידים. לפעמים אני חושבת אני אתחיל שבוע יותר מאוחר, אז פעם אחת אני אסדר כמה עניינים, אבל אחר כך, כשאני החלטתי כן ללכת לבית ספר ואני רואה כמה מא-- עשרות, מאות ילדים אמרו פסוקים וסיפרו שבבית הם ביקשו מאמא להדליק נרות בזמן וביקשו מאח גדול להניח תפילין וביקשו מאבא ללכת עם הילד לבית כנסת. הילד ביקש. אז אני חושבת מה, מילא העניינים שלי יסתדרו או לא יסתדרו. אז יסתדר איכשהו. ובאמת מסתדר. או כמו שקודם, אה, אחת, אני לא זוכרת מי אמרה, שיש

21:10 דובר 1 קשיים כשהולכים למבצעים. ובאמת כשצריך ללכת למבצעים באותו יום בדיוק ילד נהיה חולה, באותו יום בדיוק. אבל אני לא יודעת, ממש ברוך השם, אני לא אומרת את זה. אני אומרת את זה מתוך ניסיון. כשהולכים למבצעים אני באה הביתה, הילד בריא, וכשאני יושבת איתו בבית אז החום עולה. אני לא אומרת את זה סתם. זה ממש במוחש השם עוזר. ובאמת בזכותם של מאות ילדי ישראל שאומרים פסוקים ומרגישים שהילדים הם חיילים בצבאות השם, אז השם יעזור לנו ונצליח. ובאמת משיח יבוא, אה, עכשיו הוא כבר מחכה. הוא מחכה שאנחנו נפתח לו את הדלת. וכל טוב לכולם.

21:52 דובר 3 שרקוחש זלתי[?] סיפרה רק מעט מן המעט שבעצם יש באמתחתה רק מפני קוצר הזמן והענווה היתרה שלה. אבל הפעילות היא באמת מעל ומעבר. אנחנו רוצות להזמין את שולה. היא הלכה? אה, להתפלל. זה יהיה מאוחר. אנחנו ניפרד מכן, נסיים את יום העיון. אני רוצה מאוד להודות לשושי המזכירה שלנו על כל העבודה והטרחה הרבה למען קיומו של היום הזה, גם לשושנה רוטנברג, לתרצה, לילדות החמודות, לעליזה ספרני, לכל אותם שמאחורי הפרגוד טרחו ועמלו, ואם לא היה העמל שלהם לא היינו מתבסמות היום. כל טוב, נקווה שסניפים רבים ימשיכו בדרך זו. עלינה והצלחנה. החלטנו שבטלפון נעשה את זה. לא משנה.

23:03 דובר 4 היא כל הזמן מתקשה להכיר שאלה שלא מ-