התוועדות י"א ניסן ודרשת שבת הגדול תשס"ו כפר חב"ד

00:02 דובר 1 מוריי ורבותיי, אלו שעומדים בצד, יש מקומות כאן בשולחנות, אפשר לבוא לשבת. בסגנון הדברים של הרב רבינוביץ', בשנים רגילות אז התוועדות י"א ניסן, שזה עניין של חסידות, ועניין של הנגלה, הדרשה של הרב, באים בנפרד. יש יום מיוחד להתוועדות, יום מיוחד לדרשה של הרב. היום הדברים האלו באים ביחד, הנגלה והחסידות ביחד. ההתוועדות החסידית והדרשה של הרב לקראת חג הפסח באים ביחד. נזמין את הרב המרא דאתרא לתת את המשא המרכזי לקראת חג הפסח, שהקדוש ברוך הוא ייתן באמת שזה יהיה ״ופסח ה' על בתי בני ישראל״ ושנזכה לגאולה האמיתית והשלימה. הרב אשכנזי, בבקשה.

01:14 דובר 2 שבוע טוב וגוט יום טוב. למה זה היום התוועדות מיוחדת? שנמצאים באווירה של י"א ניסן, בהתוועדות של י"א ניסן. אז כאילו הרבה פעמים בהתוועדות בקשר ליום טוב שני של גלויות, כשהיה בהתוועדות של שמחת תורה והיה יהודי מארץ ישראל, אז עוד לא היה-- עוד לא נהגו בצמצום שאלו שבאו מהארץ, ודאי טוב להם זה שהם ינהגו יומיים, כמו שכתוב בשער הכולל במנהגי ישראל, לא נהגו אז. אז היה מתבטא: קשה ממה נפשך. והרבי הסביר למה אומרים קשה ממה נפשך. זה אילמלי ציר אילן הבריא ועושים משני העולמות ביחד. אז כך שההתוועדות של י"א ניסן ביחד עם לומר דברי הלכה שקשורים לחג הפסח. אבל למעשה, כשמתבוננים בקאפיטל החדש שאנחנו מתחילים לומר, קאפיטל ק"ה, אז למעשה כל הקאפיטל מדובר על, רוב הקאפיטל, קרוב הפרק, על יציאת מצרים. ושם בתחילת הסדר, איך שיוסף ירד למצרים ואיך שהוא נהיה מלך, איך שהוא עינו אותו ואיך שהוא ואת יענקל ואת ה-- מתחיל את השבועה של הברית בין הבתרים, ואחר כך מונים שם את כל עשר מכות שהקדוש ברוך הוא הביא על המצרים במצרים, שאנחנו גם מזכירים את זה בהגדה. אבל יש שם דבר מאוד מעניין, והדבר הזה אומר האבן עזרא, שכפי שהפרק מונה את ה-- מונה את המכות, אז בדרך כלל זה כסדרן. כמו שכתוב, הפך את מימיהם לדם, אחר כך צפרדעים, אחר כך ערוב, ארבה, מכת חושך. אבל איך הוא פותח את ה-- איך הוא פותח את עשר מכות? ״שלח חושך ויחשיך״. ״שלח חושך ויחשיך״. אז האבן עזרא שואל למה הוא שינה את הסדר והתחיל עם מכת חושך? הרי מכת חושך הייתה המכה התשיעית. ודוד המלך שינה את הדברים,

03:53 דובר 2 אבל הוא מסביר שם הסבר שאני לא הצלחתי להבין מה. כי הרי אבן עזרא, הרי האותיות שלו, ה-- ההסברים שלו הם קצרים מאוד ועמוקים, וקשה הרבה, רוב הפעמים, להבין את עומק דבריו. אבל כשאנחנו נמצאים עכשיו בערב של חג הפסח, בי"א ניסן, והתחילה של המצווה זה סיפור יציאת מצרים. כאן הבן שואל מה נשתנה? שהתחלה של הגדה זה שהבן שואל מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? הוא שואל על החושך, על הלילה הזה, מה נשתנה שאפילו מתוך החושך אז כאילו החושך הזה עוד יותר חושך מכל הלילות. עכשיו, כשאנחנו נמצאים ב-- בהתוועדות של י"א ניסן, אז אחד הדברים שאנחנו חייבים, הבן שואל את האב, האב זה הקדוש ברוך הוא, ואנו מסובים עכשיו בסעודה של י"א ניסן. אנחנו כולנו ביחד כאיש אחד ולב אחד חייבים לצעוק ולשאול את הקדוש ברוך הוא: מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? למה נגזר עלינו ״יושב חושך שרי סרי סבי סוף חשכה סמיי״? מתוך כל הלילה של הגלות אנחנו נמצאים בחושך הכי נורא ועצום. ויהי לנו רצוננו לראות את מלכנו, מלך ביופיו תחזינה עינינו. איך אנחנו יכולים לשבת בסדר? איך אנחנו יכולים לגשת ל-- אכילת מצה ומרור וחרוסת, הכנות לליל הסדר. את החמץ אנחנו מבערים, אבל לשבת בשמחה ובטוב לבב ולהרגיש את זמן חירותנו, ברגע שאנחנו נמצאים בחושך הכפול והמכופל? ורק בקדוש-- בכוחו של הקדוש ברוך הוא לתת את התשובה על המה נשתנה הזה מכל הלילות, שנזכה לראות את הרבי, מלך ביופיו תחזינה עינינו, פה למטה בגוף גשמי. לראות ולשמוח, להרגיש את החירות האמיתית, להרגיש את השמחה האמיתית של חג הפסח על ידי היציאה מכל הגלות הנורא והכפול והחושך הכפול והמכופל. וכך אנחנו צריכים לומר לחיים.

06:26 דובר 2 לחיים. השם יעזור שזה יהיה זמן חירותנו, חירות אמיתית, שנאכל מן הזבחים ומן הפסחים, ושיגיע דמם על קיר מזבחך, ונזכה לגאולה אמיתית ושלימה עוד עד חג הפסח דהאי שתא. לחיים לחיים! כיוון שאנחנו בכל זאת מצד מנהג ישראל צריכים להזכיר כמה וכמה הלכות הקשורות לחג הפסח. שהרי פרשת צו נקרא שבת הגדול, ובמשנה פשוטה. אז בדרך כלל זה דבר מאוד מעניין. כל המפרשים שאני ראיתי קושרים את העניין הזה של שבת הגדול עם פסח. למה דורשים בהלכות הפסח? איך זה קשור לפרשת השבוע? שהרי כלי חרס שתבושל שם באש תשרוף, שיש עניין של הגעלת כלים, וכלי חרס לא מועיל הגעלה. אז במילא קושרים, מכיוון שלחג הפסח הרי מכשירים את הכלים, וזהו הקשר בין פרשת צו לערב פסח, לחג הפסח, שאת כלי החמץ שאנחנו צריכים הרי לחג הפסח. אז ישנם כלים שיכולים בהגעלה וישנם כלים שאין באפשרותם הגעלה. אבל חשבתי היום דבר מאוד מעניין על פי שיחותיו הקדושות של הרבי, שאפשר למצוא עוד רמז, רמז חדש שבכל אופן לא מצאתי אותו. מה הקשר בין פרשת צו לערב חג הפסח, שזה נקרא שבת הגדול? כידוע, הרי אחד הדברים העיקריים בפרשתנו הייתה היא, אה, נצטווינו על קורבן שלמים. ומהו הקורבן שלמים? קורבן תודה. ושם באריכות מסופר בתורה איך החיוב על יהודי להביא קורבן תודה לקדוש ברוך הוא. כי ידוע, כל אחד זוכר את השיחה המיוחדת של הרבי בקשר לאפייה של, של המצות, שכתב הרא"ש והמרדכי שהיה מנהג ישראל לאפות לליל הסדר שלוש מצות מעישרון, משיעור חלה, מקילו ורבע של קמח, לאפות מהם שלוש מצות. כל מצה הייתה בסביבות ארבע מאות גרם, ועם השלוש מצות האלו עברו את ליל הסדר בעל הבית עם כל

09:01 דובר 2 המשפחה ביחד. והרבי מסביר את הדברים בשיחות בלקוטי שיחות, שאת הקשר למה הביאו את זה מעישרון? מכיוון שאחד מהדברים שחייבים בקרבן תודה זה היוצא מבית האסורים. ארבעה צריכים להודות, ארבעה אנשים, ארבעה סוגים של הצלות שצריך להביא קרבן תודה, ואחד מהם זה מי שיוצא מבית האסורים, אז הוא חייב להביא קרבן תודה. ולכן מכיוון שבני ישראל יצאו ממצרים, לרמז ולמסד את העניין הזה של יציאת מצרים, אז תיקנו, הנהיגו חז"ל, גדולי הראשונים באשכנז, וייתכן וגם בספרד נהגו כך, שהשלוש מצות האלו יהיו מעישרון, זכר לקרבן תודה של היוצא מבית האסורים. ולכן יש לנו פה את הקשר המיוחד שבין פרשת צו לבין שבת, שבת הגדול, לבין חג הפסח. כרגיל אנחנו תמיד מזכירים כמה וכמה הלכות. הכל פה בקצרה. בקשר להתחלה, התחלת ההכנות לחג הפסח, הרי זה בדיקת חמץ, ואני שוב פעם רוצה להזכיר כמדי כל שנה: אלו שנוסעים לחג הפסח להורים שלהם, לכל הפסח, או נוסעים להתארח במקום אחר, ואם הם יוצאים לפני יום שלישי בלילה, ביום שני או ביום ראשון, אז הם חייבים לבדוק את הבית. הם לא יכולים להיפטר ממצוות בדיקת חמץ. אבל מכיוון שהם לא יהיו בכל חג הפסח בבית, אז מספיק להם שהם יבדקו חדר אחד. ואם הם יוצאים מהבית לפני י"ג בניסן, אז בלילה שלפני יציאתם יבדקו, לכל הפחות ינקו חדר אחד ויפזרו שם את עשרה הפתיתים ויבדקו שם את החמץ. ואת עשרה הפתיתים האלו הם יכולים, צריכים לקחת איתם ולשרוף את הפתיתים האלו בערב פסח במקום שהם יימצאו. אבל רק כשהם עושים את הבדיקה הזו, שיעשו אותה בלי ברכה, כי ההלכה אומרת שכשבודקים כבר שלושים יום לפני החג חלה חובת בדיקה. אבל פסק

11:34 דובר 2 הרמ"א, לברך על הבדיקה זה רק מי שבודק בליל י"ד בניסן, זאת אומרת ביום שלישי בלילה. אבל מי שבודק לפני יום שלישי בלילה, הוא חייב לבדוק לאור נר בלילה, אבל לברך הוא לא יכול. אם הם רוצים לצאת גם בכל זאת את העניין של הברכה, אז במקום שהם יימצאו ודאי יש שם בעל הבית שיבדוק את החמץ. כדאי שהם ישמעו ממנו את הברכה ויתכוונו לצאת ידי חובה, והברכה הזו גם תעזור להם למחרת בשעה שהם מבערים את החמץ, שהם ייפטרו בברכה הזו. ובכלל, כפי שמשמע בסידור של אדמו"ר הזקן, אז אף על פי שבשולחנו הוא הביא את זה בצורה, בצורת בדיעבד, אבל בסידור יש שם דבר מעניין, והרבי מעיר על זה. מישהו פעם שאל את הרבי, והרבי מראה מהמכתב שהרבי קיבל את הדברים, את הדיוק הזה בסידור, שהעניין של בדיקת חמץ, אדמו"ר הזקן שם כותב בסידור: "ויעמיד מבני ביתו אצלו בשעה שהוא בודק את החמץ, ואחר כך שיתפזרו ויבדקו כל אחד כל אחד במקומו". בשולחנו, כשהוא מביא את ההלכה הזו, הוא מביא את זה בדרך שאם הבעל הבית, קשה לו או שהוא חולה או שהוא זקן, אין לו כוח והוא לא יכול לבדוק את כל הבית, אז שהוא יכול להיעזר עם הבני בית שיעמדו בשעת הברכה וישמעו את הברכה. אבל בסידור הוא לא כותב כך. הוא כותב בדרך לכתחילה: "יעמיד מבני ביתו בשעה שהוא בודק את החמץ". וכך גם מנהג חסידים, כפי שאני ראיתי בכמה וכמה בתים, שבשעה שהאבא בודק את החמץ אז כדאי לאסוף את כל בני הבית שישמעו את הברכה. ובמיוחד אלו בחורי ישיבה שהיו בישיבה ובאו הביתה. מעיקר הדין היה מקום לומר שהם צריכים

13:32 דובר 2 לבדוק את החמץ בחדר, בפנימייה, בישיבה. אותו דבר בנות שהיו בפנימייה ובאו הביתה לחג הפסח. כמו שהזכרנו קודם, זה היה מקום בבית, הרי אין להם חדר משלהם. בפנימייה היה להם חמץ משלהם, אז הם היו צריכים לכאורה לבדוק את החמץ במקום שהם השתמשו בחמץ במשך כל השנה. אבל מכיוון שהם לא עשו את זה וקשה אולי לעשות את זה, אז לכל הפחות בשעה שהאבא בודק, מתחיל את בדיקת החמץ ומברך על הבדיקה, שהם יעמדו על ידו וישמעו את הברכה ויתכוונו לצאת ידי חובה ולעזור לו אחר כך בבדיקה בבית. כי בדרך כלל גם אפשר לצרף לזה שבפרט לבן או בת שהם עברו גיל מצוות, ייתכן שיש להם חמץ משלהם. אפילו, למה לומר, יש להם ארנקים או תיקים וכולי וכולי, שהחמץ שנמצא שם לא שייך כבר לאבא. הם קנו את זה, זה נהיה שלהם מצד קניין חצר וכולי וכולי. אבל בכל אופן, כפי שכתוב בסידור, שהאבא לא יתחיל את הבדיקה לפני שיאסוף את כל בני הבית, ישמעו ממנו את הברכה ויתכוונו לצאת ידי חובה ואחר כך לעזור לאבא לבדוק את החמץ. כפי שאנחנו מזכירים כל שנה, גם אלו שיש להם רכבים חייבים לבדוק את החמץ ברכב. מכיוון שזה מקום שהכניסו בו חמץ והשתמשו בו חמץ במשך כל השנה, אז צריך, צריך לקיים שם בדיקת חמץ. לא צריך לזרוק שם עשרה פתיתים, אבל זה אפשר לצאת ידי חובה ברגע שהעשרה פתיתים שבבית, אבל לבדוק שם את החמץ חייבים. רק אם הוא לוקח את הרכב וסוגר אותו לכל חג הפסח ולא משתמש בו. אבל מי שמתכונן להשתמש במשך חג הפסח עם הרכב או בערב פסח כבר מאחרי חצות, אז הוא חייב

15:37 דובר 2 לעשות שם בדיקת חמץ. רק כפי שכתבו כמה וכמה אחרונים, לא חייבים לעשות שם את הבדיקה לאור הנר, מכיוון שבדרך כלל רכב יש לו אור מרובה, אפשר לבדוק את החמץ לאור השמש ביום, אבל לבדוק את החמץ צריך. אותו דבר אנשים שנמצאים במקומות עבודה ובמשך השנה אכלו שם חמץ. אז אם זה מקום משרד או בית חרושת וכולי, איפה שנמצאים, אם זה מקום שהם לא מתכוונים להיות שם מערב פסח עד אחרי חג הפסח, אז הם לא צריכים לבדוק שם את החמץ, אלא במכירת חמץ לכלול את החמץ שיש להם במקום זה וזה. אבל אם הם מתכוננים להיות שם במשך חג הפסח, אז הם חייבים לעשות שם בדיקת חמץ. אבל אם זה מקום, אם זה חדר או כמו בית, אז חייבים לבדוק שם לאור הנר. אבל השאלה איפה לברך, אז כדאי לברך בבית ואחר כך לבדוק שם במקום העבודה, כי עיקר המקום שצריך לבדוק זה בבית. אבל אם אדם לא מסתדר לו אחרי בדיקת חמץ ללכת למקום העבודה ולבדוק שם, הוא יכול גם לבדוק לאור הנר בלילה או שני לילות קודם ולהיזהר אחר כך לא להכניס חמץ, ואת הברכה אחר כך יעשה בבית. אבל אם זה מקום שבמשך חג הפסח הוא מתכונן להיות שם, אז חייבים לעשות שם בדיקת חמץ. אותו דבר מתרבות השאלות בקשר לאנשים שנוסעים מהבית ואת החדרים, את הדירות, את הדירה הם משכירים למישהו אחר. אז שוב פעם, אי אפשר להיכנס לדירה הזו, כמו שהזכרנו קודם, בלי בדיקת חמץ. הם יכולים אולי לשתף את שניהם שיבדוק את החמץ מי שנכנס, אבל בלי בדיקת חמץ אי אפשר להיות שם. אותו דבר רציתי להזכיר בקשר לאלו שנכנסים, ברצות השם

17:49 דובר 2 בשעה טובה ומוצלחת, לדירות החדשות בלויצ'יק בפרויקט. אז אלו שנכנסים עוד לפני חג הפסח, והם עוזבים את הבית שלהם, אז אם הם נכנסים לפני ערב פסח, וכבר השאירו את הבית השכור איפה שהם גרו קודם והם לא ייכנסו חזרה לדירה הזו במשך חג הפסח, הם יכולים לסגור את הדירה ושם לא לעשות בדיקת חמץ, אבל לפזר עשרה פתיתים במקום החדש ולבדוק שם את החמץ, מכיוון שהם נכנסו לפני ליל י"ד, ואפילו בליל י"ד עצמו יכולים לקיים שם את מצוות בדיקת חמץ. אותו דבר אלו שלא נכנסים, אבל במשך חג הפסח בוודאי, הם רק ייכנסו אחרי חג הפסח, אבל במשך חג הפסח הם רוצים בוודאי במשך חול המועד ללכת לדירה הזו, לראות מה לעשות ואיך לעשות. כמובן, בדברים המותרים בחול המועד, אבל בכל אופן אני חושב שכדאי לעשות שם בדיקת חמץ. למה? מכיוון שיש שם במשך הזמן, אה, במשך העבודה היו שם פועלים שאולי אכלו שם חמץ והשאירו שם חמץ. ולמעשה, החמץ, אחרי שפועלים עזבו את המקום, החמץ כבר שייך לבעל הבית כי הוא קנה את זה מדין חצר. אז ממילא בשביל לא להיכנס לשאלה אם איסורא לא ניחא ליה דליקני, לא ניחא ליה דליקני, אז בכל אופן כדאי לעשות שם בדיקת חמץ בשביל שאפשר יהיה אחר כך להיכנס במשך החג. בקשר לאלו ששאלו אם אלו שנכנסים שלא יצא להם להיכנס עכשיו לפני חג הפסח, הם ייכנסו אחר כך במשך ספירת העומר, וכדי לא להיכנס לשאלה של לחדש דירה חדשה בספירת העומר, אז כדאי, כפי שכתבו כמה אחרונים, לפני חג הפסח לכל הפחות לישון שם לילה, לילה אחד, ואז אפשר גם אחר כך להעביר

20:04 דובר 2 את הדברים אחרי חג הפסח. בקשר למצוות ביעור חמץ, שזה ביום, ביום רביעי בבוקר. אז לזכור שהזמן של איסור לאכול חמץ, מותר עד השעה עשר וחצי, בערך עשר וחצי, בעוד כמה דקות, וביעור חמץ, שריפת החמץ, זה באחת עשרה וחצי. מי שרוצה להדר ולקיים את המצווה כהלכתה, כפי שהביאו חכמים, כמובן לא מדובר על אדם שמוכרח לצאת ללכת לאיזה מקום ויהיה לו קשה, קשה, יהיה לו בלתי אפשרי לקיים את הדברים. אבל בכל אופן, כפי שנראה בשולחן ערוך, בסידור, חכמים תיקנו את הזמן של ביעור חמץ בשעה חמישית. אולי מכאן המקור לשעה חמישית הידועה, הידועה בזמנים של החתונה. אבל בכל אופן, הלשון של התקנה הזו: כן, בשעה חמישית, בשעה ה', אז הזמן של בדיקה, של ביטול וביעור של החמץ. אמנם מעיקר הדין מותר גם לבער את החמץ בבוקר, אבל נראה שבכל זאת מי שמהדר במצוות, אז הזמן של הביעור חמץ זה בשעה חמישית. יש כמה וכמה טעמים למה לכאורה, רוצה לומר, את זה בבוקר זה לא יהיה יותר טוב. זריזים מקדימים למצווה, לכל מצווה, אבל במצווה הזו כנראה שחז"ל תיקנו, תיקנו דווקא את הזמן הזה של שעה חמישית ולא קודם. כמובן שמי שאנוס ומוכרח לצאת והוא צריך לנסוע לאיזה מקום, למקום דחוף, והוא לא יהיה, יכול להיות שהוא ישכח, אז עדיף לבער את החמץ בבוקר וגם לבטל אותו. אבל מי שנמצא בבית ויכול לקיים את המצווה כהלכתה, אז הזמן הוא לבער את החמץ בשעה חמש, ויש לזה גם סברה. למה? כי חכמים הסמיכו את הבדיקה, את הביעור והביטול לאותו זמן משום חשש שאם יגידו לאדם רק לבטל ולא לבער, אז הוא עלול לשכוח על הביטול. ולכן באו חכמים

22:22 דובר 2 ואומר, כך מפרש האדמו"ר הזקן בסימן תל"ד ובסימן תמ"ה. חכמים תמיד הסמיכו את הביטול ואת הביעור ביחד. אז אם כן יכול לבטל בבוקר, אז משמע מהשולחן ערוך שיש עוד חשש: יכול להיות שייכנס לו חמץ חדש במשך כמה שעות האלו, ואז זה כבר יוצא. זה כבר אחרי שהוא ביטל, את החמץ הזה הוא לא ביטל, והוא עלול לעבור עליו בבל יראה ובבל ימצא. ולכן חכמים חישבו את הזמן של הביטול והביעור ביחד, ולקיים אותו בשעה חמישית. אז כבר ממילא, כי אחרי שעה חמישית החמץ כבר אסור בהנאה, אז אי אפשר כבר לבטל את זה, לבטל את החמץ. אז ממילא תיקנו שזה יהיה בזמן הזה, שאין חשש שייכנס לו חמץ חדש, כי בתוך הפסח אדם כבר לא יכול לקנות חמץ, כי זה כבר אסור בהנאה, זה לא יהיה שלו. ויותר מוקדם יכול להיות שהוא יקבל חמץ חדש. אז לכן, ה-- ואותו דבר יש עוד חשבון בדברים האלו. מכיוון שה-- כל יהודי, כל אחד מקיים את הביעור חמץ לא רק בביטול ובשריפה, אלא גם במכירת חמץ. שכפי שנהוג, ממנים את הרב לשליח למכור את החמץ שיש לו. ולמעשה התוקף של המכירה נכנס רק בשעה החמישית, כי מוכרים את החמץ. לא מוכרים אותו בבוקר ולא אחרי שעה. בתחילת שעה שישית כבר אי אפשר למכור אותו כי אסור בהנאה, אלא מוכרים-- מוכרים אותו בשעה חמישית. כך שאם יש עוד יהודים שייכנס להם חמץ במשך השעות האלו, שייכלל, שזה יהיה בכלל המכירה. ולכן האדמו"ר הזקן פוסק ב-- של ה-- השולחן ערוך, בהלכות, בהלכות של המכירה, שהחמץ שהוא מוכר זה לא בכלל הביטול. ולכן אם אדם מקדים את הביטול בבוקר ואחר כך הוא מוכר את

24:32 דובר 2 החמץ, אז יוצא שהוא מתחרט מהביטול. ולכן כדאי לחפוף את הדברים ביחד, שהמכירה והביטול והשריפה הכול יהיה באותו זמן, ובמילא ניצלים ומבטלים את כל החששות שיש בזה. אבל כמובן זה בכלל. אבל מי שקשה לו, אז כמובן שיש הרבה הרבה דברים שמחוץ-- יוצאים מן הכלל. כמו שהזכרתי כמה-- במשך כמה וכמה שנים, וראיתי גם את זה עכשיו בכמה מספרי האחרונים, שאת העניין הזה של כמו שאמרנו קודם על ביעור חמץ, על הבדיקת חמץ שצריך לשתף את בני הבית, ככה גם בביטול, כל חמירא וחמיעא. אז כדאי שיגידו את זה כל בני הבית, האישה והבנים והבנות, אלו שאחרי גיל מצוות, בכדי לבטל את החמץ, כי ייתכן ויש חמץ ששייך להם, ששייך לאישה, בייחוד אם האישה עובדת ויש כל מיני מני-- ב-ב-בקניות וכולי וכולי, שיש עניין-- יש כל מיני אופנים ש-ש-לאישה יש קניינים, יכול להיות לה איזה קניינים בחמץ. אז לכן ה-- כדאי גם שכולם. ואותו הדבר אדמו"ר הזקן אומר בסימן תל"ד, שלמה תיקנו את הלשון של כל חמירא בארמית, בארמית לא בלשון הקודש. מכיוון שבימי הם, בימי הגאונים שנתקן הנוסח הזה, אז האנשים והילדים לא הבינו לשון הקודש, לכן הוא נתקן בלשון ארמית. משמע מזה שכל חמירא, וצריך להסביר להם שזה לא עניין, זה לא תפילו זקן ולא ירוצו ולא שמות של מלאכים, אלא פשוט שהם מבטלים את החמץ שיש להם בכל מקום שהוא, בכל הלשון של הביטול. בקשר למכירת חמץ אני רציתי עוד פעם להזכיר כמה-- כי אני רואה בתוך השאלות שלא כולם יודעים מזה. ה-- כפי שנהוג אצלנו, הרבה אחרונים כותבים שכל המכירת חמץ רק בדיעבד, שאדם לכתחילה ישתדל שיחסל את כל החמץ לפני י"ד, לפני זמן הביעור. רק

26:55 דובר 2 בשעת הדחק יתירו את המכירה הזו. כפי שנראה גם מה-- השיטה של האדמו"ר הזקן, וגם הנוהג אצל רבותינו נשיאינו, שהצמח צדק היה מהדר להשאיר חמץ כדי שעל זה תחול המכירה. אז נראה שמי ש-מי שעושה את המכירה כפי התקנה של האדמו"ר הזקן, אז זה אפילו לכתחילה. אין עליו הידור, כאילו לגמור את החמץ ולחסל אותו כדי שלא יצטרך להגיע למכירה. וייתכן, ושמעתי מכמה רבנים עוד לפני שנים, שאדם שצריך לחג-- אחרי פסח יצטרך לחמץ ואחר כך יהיה לו קשה לקנות כי לא ידע אם יימכר או לא מחר, יכול מאוד להיות שכדאי לו לקנות את זה אפילו לפני פסח, אבל לעשות את המכירה כדת וכדין ולכתחילה לסמוך על דעת האדמו"ר הזקן שהמכירה היא תקפה לכתחילה. אבל בכל אופן, מי שיש לו חמץ ממש, מי שיש לו חמץ ממש, אני מתכוון חמץ שאומרים עליו בל יראה ובל ימצא, לחם, פתיתים וכולי, אז בכדי שהמכירה תחול כמו שצריך, אז כדאי וחייב שיהיה בחדר בפני עצמו או בארון בפני עצמו וסגור, או לכל הפחות עם מדבקה שזה מכור לחמץ. אבל לקחת חצי ארון ולמכור-- לשים שם חמץ וחצי ארון להשתמש לחג הפסח, אז זה נראה שזה המכירה היא חוכא ואטלולא. אותו דבר גם לאנשים שאני מבקש, נשאר להם חמץ. אם אפשר להשאיר את זה בפריג'ידר ולשים את זה במקפיא וכולי. ב-- ב-- לא, במגירה אחת במקפיא. אז בכל אופן, כפי עניות דעתי, אם זה חמץ ממש לא כדאי לעשות את זה. אם מי שנשאר לו לחם או דברים כאלו או בצק או כל מיני חמץ ממש, לא כדאי לעשות את זה, אלא אולי להעביר את זה לשכן שיש לו חדר בפני עצמו, מקום בפני

28:59 דובר 2 עצמו והוא מוכר את החמץ, גם אפשר לשים את זה שם, וכשמוכר, שהוא עושה את המכירה, שיזכיר את החמץ שיש לי בבית פלוני. אבל להשאיר בתוך המקפיא, מגירה אחת עם חמץ ואני מוכר אותה, והשאר, ה-- שאר המקפיא אני משתמש לפסח, זה חוכא ואטלולא. רק מה, אם אדם שיש לו, שנשאר לו לפעמים בשר או דגים, זה לא חמץ ממש, אלא חשש שלא נזהרו בזה. והדברים האלו אפשר לסמוך ולהשאיר את זה, ולא צריך לזרוק את זה ולא צריך להשליך את זה ולא צריך לאבד את זה, אלא אפשר להשאיר את זה במגירה, אבל במגירה בפני עצמה, ולעטוף את זה ולשים פתק שזה מכור לחמץ. כי במקרה הזה למעשה לא יודעים אם זה נמכר בכלל, כי אין שם חמץ. אותו הדבר גם כלים. למעשה, אם כלים נמכרים, כלים לא נמכרים. לא ניכנס כרגע לשאלה התיאורטית הזו, אבל דבר אחד ברור, שהמקום שנמצאים שם כלי חמץ צריך להיות סגור עם מדבקה שהמקום הזה מכור לחמץ. בקשר ל-- אולי רק אני, אם יש עוד, אם יש לציבור קצת... מה, מה?

30:26 דובר 3 למכור רק את המקפיא בלי המקרר, החלק העליון.

30:29 דובר 2 רק את החלק העליון.

30:30 דובר 3 למכור רק את החלק העליון.

30:32 דובר 2 אז זה שוב פעם. אם למכור רק את המקפיא של ה-- את החלק העליון. אם יש שם חמץ, לא לעשות את זה. אבל אם יש שם דברים כאלו ש... כמו שהזכרתי, דגים או דברים שהם לא חמץ ממש, אז אפשר לסגור את זה ולהסכים במחיר על מה שנמצא במקרר. בקשר ל-- מציינים, אמרת כו-- אה? מזיינע שיש חמץ ממש. הונדערט פראצענט. מען טאר דאס עסן פסח גארנישט. אה? זוגט דאך, אז דו האסט א פארמאכטע שאף, פאר זיך נישט פארקויפן א האלבע שאף און די צווייטע האלבע האלט מען זיינס. יא. אבל וואס קען פארקויפן? אז דאס איז א מחיר. לפי השולחן ערוך, חמץ ממש צריכים להכניס, להשאיר במחסן ולסגור עם המפתח, ואת המפתח הזה להביא לרב, שהרב ימסור את זה לגוי. הרבי כותב שלא ראיתי נוהגים למסור את המפתח, ולא נוהגים לשים חותמת על ה-- פעם היו שמים חותמת על המנעול, שאי אפשר יהיה לפרוץ את זה. מה שיהיה ניכר אם מישהו פרץ, אם יפתחו את זה. לא, לא נוגעים בחותמת, לא נוהגים במפתח, אבל לכל הפחות מחסן צריך להיות. אבל לא לקחת ככה... ו-- בקשר ל-- בקשר ל-- בקשר להגעלת כלים, תמיד מסכמים את העניין הזה שמי שיש לו, כפי שנהוג, כלים חדשים של נירוסטה, אלומיניום, אז צריך הגעלה. ו-- אותו הדבר גם רציתי להזכיר בקשר ל-- היום הולכים ומתחדשים כל מיני כלים חשמליים, קומקומים וגריל-- אה, גריל לא ישנוס, אה, טוסטר וטוסטר אובן ו-- או שיש תרמוסים. יש בעיה עם ה--

32:44 דובר 4 טבילה.

32:44 דובר 2 עם הטבילה של זה. כי כתוב, מי שמכניס את זה למים אז זה יתקלקל. יש על זה-- מצד אחד יש מקום למצוא את זה בשולחן ערוך, שדבר ש-- כלי שהתקלקל אולי לא חייב בטבילה, אבל לסמוך על זה לגמרי? אולי זה כן חייב בטבילה. הדבר הטוב ביותר זה לקחת את הכלי הזה, את ה-ה-המכשיר הזה החשמלי הזה שאי אפשר, אה, ש-- למסור-- שבא מ-- כמובן, אם הוא בא מחוץ לארץ. אם זה תוצרת הארץ אז זה לא צריך טבילה. אבל שוב פעם צריך להיזהר. ישנם, אה, היום כל מיני כלים שזה החברה היא חברה ישראלית, אבל הייצור הוא ייצור בחוץ לארץ, אם זה בתורכיה או בסין, וזה-- אף על פי שהבעלים הם יהודים, אבל ייתכן וזה צריך, אה, טבילה. לכן, העצה הטובה ביותר זה לתת-- למסור את זה לחשמלאי יהודי שיפתח שם משהו ויח-- יחבר. אז זה נקרא גמר מלאכה על ידי ישראל, וזה פוטר אותו מטבילה. ייתכן ויש עוד אפשרות לקחת ולטבול את הכלי עד החשמל, אבל הטוב ביותר זה למסור את זה לחשמלאי שיפתח ויסגור. וכלים שצריכים גם טבילה וגם הגעלה, אז הס-הסדר הוא קודם טבילה ואחר כך הגעלה. וסימנו בריש-- אה, סליחה, קודם הגעלה ואחר כך טבילה, וסימנו בריש ובמאי.

34:15 דובר 2 ובמאי. ושוב פעם אני רוצה להזכיר, ראיתי כמה פעמים ששולחים ילדים להטביל את הכלים במקווה. אז כדאי לדעת שהרמ"א פוסק שלא להטביל על ידי קטן שהוא פחות מגיל מצוות. אם רוצים לשלוח את הכלים, צריך להקפיד שה-הטובל יהיה ילד למעלה מגיל שלוש עשרה, שהגיע לגיל מצוות. בקשר ל-- בקשר להפרשת חלה, שוב פעם כדאי להזכיר שכל אלו שאפו מצות ב-בחבורות, לא לשכוח להפריש חלה מהמצה בערב פסח. אפשר גם להפריש בערב פסח אם חוששים שמא ישכחו ברגע האחרון. אבל לא לשכוח ולהפריש חלה. ומי שיש לו שני מינים, אחד זה רחיים של יד, אחד לא רחיים של יד, ואחד יש לו מחיירי גויים ולא מחיירי גויים, והוא מקפיד על התערובת, אז לפי ההלכה הוא צריך להפריש מכל אחד לחוד. בקשר להפרשת חלה, מי שיש לו כמה חבילות, זה במיוחד בחג הפסח, שכל חבילה ארוזה, חבילה בפני עצמה, ונמצאים כמה חבילות. אז יש מחלוקת, באמת, בפוסקים אם חייבים לפתוח כל חבילה או שאפשר להפריש מחבילה אחת על כולם. אבל כפי שראיתם בכמה וכמה אחרונים, שלכאורה זה נראה כ-- ובמיוחד שנראה שכך ראינו את ההנהגה של הרבי, שהרבי היה מפריש חלה. אז זה מחלוקת גדולה בין האחרונים אם צריך לפתוח כל, אה, כל, כל, כל עטיפה או לא לפתוח כל עט-- אה, כל עטיפה בפני עצמה. ואני רוצה להסביר את הדברים. בקשר להפרשת חלה, ההלכה אומרת שחיוב הפרשת חלה זה רק מעיסות. אם לקמח היה שיעור חלה של נגיד קילו לפי השיעורים של הרב נאה, קילו ושש מאות, קילו ושלושת רבעי קמח. אבל עיסה שהיא פחות מזה היא לא חייבת ו-, לא חייבת בחלה, אבל בכל אופן עם ברכה. אבל

36:35 דובר 2 אמנם במאפייה, בעיסה של ב-, בבצק של המצות דואגים היום שהעיסה תהיה פחות משיעור חלה, כי כך קבעו חכמים שהעיסה שתהיה פחות משיעור חלה, כי אם העיסה יותר מדי גדולה אז צריכים יותר זמן עסק ב-ב-ב-בעיבוד, ובמילא יש חשש ששמא זה יחמיץ, ששמא יבוא לידי חמץ. אז בכל אופן דואגים להפריש פחות משיעור חלה. אבל מה? אחר כך במאפייה עושים סל, ורואים שיש שם עגלות עם סל, וכשמכניסים את כל המצות לסל, הסל מצרף אותם. ובעגלה יש עשר פעמים שיעור חלה, ואז זה מתחייב בחלה. אבל לצירוף של חלה, ההלכה אומרת שהם צריכים ליגע זה בזה. המצות, העיסות או המצות או דברי אפייה. זה לא, לאו דווקא ב-, לאו דווקא בערב פסח. תמיד שאופה, אפילו שיש בבית, אה, כשעושים עוגות או חלות וכולי, הם צריכים ליגע זה בזה או לנשוך זה בזה. אבל אם הם נמצאים כל אחד בעטיפה בפני עצמה אז הם לא מתחייבים. אבל זה הלכה אחת. אחר כך יש הלכה. אבל אם זה כבר התחייב בחלה, אז אחר כך אפילו והוא לא הפריש והביא הביתה פחות משיעור חלה, רק קילו מצות, אז זה חייב, כי זה כבר התחייב כשזה היה בסל והתחייב, והתחייב בחלה. אבל עכשיו כשאני, יש לי כמה חבילות שכל אחת של קילו, וכל אחד של קילו וחצי, שזה גם לא שיעור חיוב חלה עלי ודאי כל העולם, אז ואני רוצה להפריש על כולם. פה יש עוד הלכה שההפרשה צריכה להיות מן המוקף. הם לא צריכים ליגע זה בזה, אבל הם צריכים להיות כולם מוקפות ביחד. מה הפירוש מוקף? יש בזה כמה וכמה דעות, אבל כפי שראינו את הדאגה של הרבי כשהפריש חלה ב...

38:45 דובר 2 כשהיה שולח את המצות לארץ אז היו כמה וכמה חבילות, וכל חבילה הייתה רק של פונט. פונט זה כמה? חצי קילו. אבל הוא לא הפריש מכל חבילה וחבילה, אלא על כל החבילות שמו, שמו מפה או נייר גדול, והרבי לקח מתוך חבילה אחת או שתיים ושבר והפריש חלה. זאת אומרת שלדעתו, לדעת הרבי, זה שהמצות, החבילות, מונחות כל אחת בעטיפה בפני עצמה, זה לא חוצץ בין אחת לשנייה. אבל מה? בתנאי שהן יהיו מכוסות ב-- אז יש כאלה שטענו שזה מדובר בחלה חוץ לארץ, ויש את זה חלה ארץ ישראל, אבל שחלה ארץ ישראל היא הרבה יותר חמורה מחלה חוץ לארץ. אבל בכל אופן, לעניין הלכה יש עניין של מן המוקף. לא נראה שיש בזה הבדלים, ואפשר ללמוד מזה שהדעתו של הרבי הייתה שזה שהוא שם מלמעלה, אה, שם מלמעלה עטיפה, זאת אומרת כיסה את זה, אף על פי שמתחת לנייר כל חבילה וחבילה נמצאת בעטיפה בפני עצמה, בכל זאת זה נקרא מן המוקף ואפשר להפריש מאחת על כולם. בקשר למי שיש לו יין עצמי, אז לא לשכוח להפריש תרומות ומעשרות מהיין, ובכל כל, אה, להזכיר שהשנה ה-הסדר של המעשרות זה השנה ל-- מעשר שני, זה השנה היא שנה שני-- שנה, שנה חמישית לשמיטה. אז ה-המעשר השנה זה מעשר ראשון ומעשר שני, ומי שיש לו יין כדאי שיהיה לו פרוטה חמורה בכדי להפריש מהיין על ה-, על הפרוטה החמורה. מחר נוכל להפריש במשך כל ה-- לא ניכנס לזה כרגע כי הזמן כבר מאוחר. כמה פרטים בקשר לליל הסדר העירו לי, ואולי כדאי, זה נכון להעיר את זה, כי אני רואה ש-, אה, הדברים הולכים ומתרבים. היום ברוך השם, אה, יש

40:57 דובר 2 כל מיני מאכלים, אם זה נקרא שיפודים, אם זה יש גריל, מנגלים וכולי וכולי, אבל לליל הסדר רוצים להכין את המאכלים הכי טובים עם הבשרים הכי טעימים. מותר לאכול בשר, אבל להכין את הבשר, אם זה בשיפודים, אם זה במנגל, אם זה אפילו בגריל, ייתכן ולא כדאי לעשות את זה. ואפילו אם זה בשר עוף, לא בשר בקר. כי כמו שכתב הרמ"א, שמנהגנו לא לאכול צלי בליל, בליל, בליל חג הפסח, שלא יהיה דומה לקרבן פסח. וממילא כדאי להזכיר את ההלכה הזו, שמכיוון שזה מאוד מאוד נפוץ היום, הכל טוב ויפה ושכל המועד אפשר לאכול את כל הדברים האלו. אבל לליל הסדר לא-- כדאי להיזהר ולא להכין ב-- אם בליל הסדר רוצים לאכול בשר, אז זה רק בשר מבושל, שמבושל בתוך רוטב, שמבושל בתוך רוטב שנקרא בישול, וזה לא דומה לקרבן פסח, שהקרבן פסח היה כולו צלי, אבל בשר אחר שלא מבושל אלא מכינים אותו בלי רוטב, אז זה כבר בהגדרות של צלי. בקשר ל-- בקשר ל-- בקשר לליל הסדר אני רוצה להזכיר, כי כמה וכמה שאלו איך נוהגים בליל הסדר. אני בכל אופן, אני אומר מה נראה לנו יהודי. מי שנוהג אחרת תבוא עליו ברכה. בקשר לכוס הראשון של ליל הסדר, עוד פעם, בקשר להפרשת חלה אני רוצה להזכיר עוד הפעם שזה שייך לכל השנה, שאופים בבית חלות או עוגות ומפרישים חלה. להיזהר לא לשרוף את החלה בתנור, בתנור האפייה, כי זה אוסר את התנור. החלה אחרי שמפרישים אותה יש בה קדושה והיא אוסרת את התנור. לכן אם רוצים לבער את החלה, הכי טוב זה לשים את זה על הגז, על אש גלויה על הגז, ולשרוף אותה, אז זה

43:05 דובר 2 לא אוסר את הגז ואין שום בעיה. או לכל הפחות לעטוף אותה בנייר כסף ולשרוף אותה על הגז, אבל בתוך התנור לא כדאי לעשות את זה. בקשר לליל הסדר שהזכרנו קודם, ה-- בקשר ל-- ישנם אנשים שקשה להם לשתות יין, שקשה להם לשתות יין, אז הם שותים מיץ ענבים. אבל ישנם אנשים, אבל בכל זאת, מיץ ענבים זה לא הכי פשוט ל-ל-ליל הסדר, כי מצווה הרי לשתות יין. אז יש אפשרות אפילו ליין להוסיף קצת מים. אני חושב שביין הזה שפה מיוצר בכפר אפשר ל-ל-להוסיף עד עשרים, עשרים אחוז מים, אין שום ספק, וייתכן ואפילו עד שליש. אבל אימנו, אימנו, אימנו. אימנו, רגע אני. אריכות ימים וגליסטוס נפח צוס. ה-- ה-- אבל מי שרוצה לקיים את הדבר בהידור, אני חושב שאם ייקחו שליש מיץ ענבים ושני שליש יין, אז אין שום בעיה וגם מקיים את המצווה של. בפרט שהכוסות הם גדולים. יש בהם הרבה יותר מרביעית, אז תמיד יש פה רביעית יין, ולאחר כך גם לערבב שליש, ואפילו אם קשה לו עד חצי מיץ ענבים, הוא גם מקיים את המצווה של ד' כוסות בהידור. בקשר ל-- בקשר לארבע כוסות. בקשר לארבע כוסות ה-- אז הרי אחד, הכוס הראשון זה כוס של קידוש. יש פה שאלה שכנראה חילוקי מנהגים איך נהגו אצלנו. יש כאלה שנוהגים כך, יש כאלה שנוהגים כך. בכל אופן אני אומר, כנראה לעניות דעתי, כפי שמשמע בשולחן ערוך של התופעים בייס[?]. זאת אומרת איך-- הרי כל הכוסות, כל אחד ואחד שותה כוס בפני עצמו ומברך עליו בורא פרי הגפן בפני עצמו. אבל כך נוהגים בשלוש כוסות האחרונים, בברכת המזון, שהכל שאנחנו מברכים על ברכת המזון בלי כוס.

45:25 דובר 2 ואחרי ליל חג הפסח כל אחד מברך את ברכת המזון על הכוס. ונדמה לי, כך ראיתי, שנהגו גם אצל הרבי בשולחן. הרי אפילו מברכים על כוס בשבע ברכות או בחתונה או בשמחה בברית מילה, אז מי מחזיק את הכוס? רק מי שמזמן, והשאר אחר כך טועמים מהכוס שלו. אבל בליל חג הפסח הרי לכל אחד יש את הכוס שלו. ולא רק שיש לו את הכוס, ואחר כך כשאומרים מברכים אמנם בזימון, אבל אחר כך כל אחד שותה מהכוס שלו. אבל לא רק שכל אחד שותה מהכוס שלו, אלא כל אחד מחזיק את הכוס בשעת ברכת המזון. זאת אומרת, זה כמעט מן הקצה אל הקצה ממה שנוהגים כל השנה. כך אפשר גם לדייק מהלשון של הרבי שם בהגדה, ואחיזת הכוס של הרבי, שכל אחד בברכת המזון, כל אחד דואג שהוא מחזיק את הכוס. למה זה לא כאן המקום, אולי בקיבוץ מאירא[?] יצא לנו לבאר את זה, אבל בכל אופן כך הוא המנהג. אבל בכוס קידוש איך נוהגים בכוס קידוש? האם כל אחד שותה את הכוס? האם כל אחד גם... אז יש כאלו, יש בתים, כפי שניסיתי לחקור, שנוהגים שכל אחד מבני הבית מחזיק את הכוס ומקדש. אז יש שלושה, ארבעה מנהגים בזה, כפי שהבנתי. יש מנהג אחד שכל אחד מחזיק את הכוס ומקדש ביחד עם בעל הבית. כולם אומרים את כל ההגדה, גם אומרים את הקידוש. זה מפורש בשולחן ערוך שלא עושים כך, אלא יוצאים קידוש מהמקדש כמו כל השנה. הוא אומר את זה מפורש, אבל יש כאלה שנוהגים שאומנם שומעים מבעל הבית, אבל כל אחד מחזיק את הכוס, מחזיק את הכוס ואחר כך שותה

47:21 דובר 2 מהכוס שלו. אז שוב פעם, כפי שאפשר לדייק מההגדה של הרבי, נראה שזה לא נכון, אלא נוהגים כמו בקידוש של כל השנה, שהאבא מקדש והכוסות על השולחן, ואחר כך שותים כל אחד מהכוס שלו. אבל יש פה מנהג שלישי, שאומנם האבא מקדש ואף אחד לא מחזיק את הכוס, אבל אחר כך, לפני שהם שותים את הכוס, כל אחד מברך בורא פרי הגפן. למה? כמו כל הכוסות, שעל כל כוס אנחנו רואים שכל אחד מברך בורא פרי הגפן. אז לכאורה נראה שזה גם לא נכון לפי השיטה של אדמו"ר הזקן. למה? כי אז יוצא שמברך בורא פרי הגפן אחרי הקידוש, וזה משם הם מקפידים על כל הדברים האלו. אז אני חושב שלכאורה נראה שבעניין הזה של הכוס השלישי, שהכוס הראשון צריך לנהוג כמו כל השנה, רק בהבדל אחד: שכל השנה הטועמים מהכוס של בעל הבית לוגמים. בליל פסח אז כל אחד שותה מהכוס שלו את כל הכוס. אבל הקידוש ובורא פרי הגפן יוצאים מבעל הבית. מה נשתנה הכוס הראשון מכל שלושת הכוסות? אז תישאר קושיה כרגע, קושיה חמישית בסדר של המה נשתנה. בנושא של בני הבית רציתי שוב פעם... אני לא... בקשר למצה, בקשר למרור. אז דבר ראשון, הסדר. מה הבעיה? שצופים. מה? מה? חי וחי. אני יושב. בקשר ל... בקשר ל... בקשר לאכילה של המצות והכורך. רציתי להזכיר שצריך לאכול את המצות ואת המרור במשך בכדי אכילת פרס, והשיעור של זה זה ארבע דקות. אבל בכל אופן הצמח צדק כותב שש דקות, אבל בתוך השש דקות האלו צריך לאכול את הכזית, את הכזית, זה שני הכזיתים של המצה.

50:08 דובר 5 כמה זה כזית?

50:10 דובר 2 כמה זה כזית? אני לא... כזית אחד עשרים ושבע גרם או שבע עשרה גרם, אבל בכל אופן במצות שלנו זה שליש. לא יודע איזה גודל של מצות, אבל שליש, למעלה משליש מצה. הסדר, הסדר. הזכרנו את זה כמה וכמה פעמים. הסדר של המצות, הסדר של... שבעל הבית הרי אוכל, מברך על לחם משנה ואחר כך מברך על אכילת מצה ואוכל שני כזיתים מהמצה העליונה ומהמצה האמצעית, כך כתוב בסידור. כך שהרבי מסביר את זה בהגדה, הרבה הרבה עמקות בהגדה של הרבי בנושא הזה, בכל פרט של ההגדה, ולמה זה דואגים שכל אחד אוכל? הבעל הבית אוכל שני כזיתים והוא מברך על לחם משנה והוא מוציא את בני הבית. מה לעשות בליל הסדר כאשר בעל הבית צריך למהר ולאכול את שני הכזיתים ובני הבית נטלו ידיים ויושבים, מחכים עד שיאכל את שני הכזיתים, ואחר כך הוא יתחיל לחלק להם, אז יוצא הפסק גדול. איך ינהגו בני הבית עם הסדר הזה? ועוד העיקר העיקרים, אם אנחנו אומרים שבעל הבית צריך לחלק להם, אז הוא צריך לחלק להם לכל אחד כזית. אין במצה שלו כזית. נכון, אם יש האישה ובנות בלי עין הרע וגם בנים שאין להם את הקערה משלהם, צריך לפעמים לחלק חמש שש כזיתים, זה אפילו שלוש מצות לא יספיקו לזה. איך הוא, איך הוא ינהג? איך ינהגו בני הבית? יש פה עוד שאלה יותר עמוקה, יותר מסובכת, שלכתחילה הוא מברך על שתי המצות, על העליונה ועל האמצעית. איך יוצאים פה בני הבית עם כל הסדר הזה? אז אמרו שחסידים פעם, אני זוכר שעוד לפני עשרות שנים דיברו על זה בפני חסידים מבוגרים בתל אביב, אז אמרו

52:33 דובר 2 מתי החסידים חשבו על האישה ועל הילדים? שישברו ראש בקיר. אני צריך לאכול את הכזית שלי, וזה אני דואג לעצמי. אבל זה לא נכון. בפרט במיוחד שהרבי כל כך... אה?

52:48 דובר 6 הגעת למכיל [?].

52:50 דובר 2 הגעתי למיכל פעם. אז... מה אני יושב ותלוי בסדר עם כל המחשבות העליונות? תגיש פתאום איזה מה שהם יאכלו זה. אבל זה לא נכון. א. כי הן חייבות בכל המצוות כמו הבעל הבית. והעיקר שהרבי הרים את העניין הזה של האישה, של ה... יצא לי לדבר בבית הספר לבנות. אז הזכרתי שזה מובא גם בשמו של אדמו"ר הזקן. אם אפשר לסמוך על אישה ב-בביעור חמץ, אז בירושלמי כתוב: נשים עצלניות הן. זאת אומרת שכאילו סמכו על הגברים יותר מאשר על הנשים. אבל זה דבר מאוד מאוד תמוה, אבל כך כתוב בירושלמי. אולי אצל הירושלמי היה ככה, אבל אצלנו בני חב"ד, אז זה לא, זה לא בדיוק, לא בדיוק כך. אבל חס ושלום אני לא רוצה לחלוק על הירושלמי. אולי יש מחלוקת בדבר בירושלמי, אבל מה שנוגע במיוחד שהרבי הרים כל כך את העניין, היום ברוך השם הנשים יותר זהירות וחסידיות יותר מהגברים. אז מה לעשות? איך לקיים את ליל הסדר? את הכזית מצה? בכל אופן, אני רוצה להגיד מה שנראה לעניות דעתי. לא מצאתי את זה מפורש, אבל אפשר ל-לדייק את זה מהלשון של אדמו"ר הזקן. אז יש כאלו שאומרים שייתנו להם לחם משנה. זאת אומרת שישימו לפני בני הבית לחם משנה שלהם, שתי מצות, והם יברכו המוציא על הלחם משנה, כי הרי נשים חייבות בלחם משנה. כך כותב אדמו"ר הזקן בהלכות שבת. אז שיברכו על לחם משנה ומהלחם משנה הזה הם יאכלו גם, אה, יצאו ידי חובת לחם משנה וגם כזית מצה. אז זה גם לא הכי, כי יש כאלה שמפקפקים על זה. אבל מאיזה? הרי חייבים, הרי-- הסדר הוא של יש שם שלוש

54:51 דובר 2 מצות: מצה עליונה, מצה אמצעית שפרוסה, ומברכים המוציא וכ-- והלחם משנה על שתי המצות מן הספק. אז מה, רק הבעל חייב בזה? האישה לא חייבת בזה? איך זה מסתדר? אני חושב, לעניות דעתי, שאם הרבי כותב באחד-- באיגרת, איגרת קודש מפורסמת, שכל השנה כשמברכים על לחם משנה המנהג הוא, המנהג הנכון, שבקידוש, הזכרנו קודם, שהמקדש מוציא את בני הבית עם הקידוש ועם הבורא פרי הגפן והם רק שותים. ואמרנו שעוד יותר, שהם לא יברכו בורא פרי הגפן, כי יוצא שהם מברכים בורא פרי הגפן אחרי הקידוש. אבל בלחם משנה הרבי כותב שלא נוהגים כך. בלחם משנה נוהגים שלחם משנה יש רק בפני בעל הבית, אבל כל אחד מברך המוציא לעצמו. והרבי כותב שם בגלל הפסק, אז מזה נהיה מנהג שכל אחד יברך המוציא לעצמו. איי, כשהאישה כבר מברכת המוציא הלחם כבר פרוס, אז הרי צריך לברך על לחם משנה. איך היא מברכת על לחם משנה? אומר הרבי שאם כשבעל הבית בוצע את הלחם משנה הוא מוציא ידי חובה את ה-, את ה-, את המסובים. זאת אומרת, ככה הוא מוציא אותם עם הבציעה, ואת הברכה הן עושות לעצמן. כך נוהגים כל השנה. משמע, בשיעור טוב הגיעו בלשון של הרבי, שאם לא נוהגים כך אלא יוצאים ידי חובה מבעל הבית, מעורך הסדר, יוצאים ידי חובת לחם משנה ויוצאים ידי חובת ברכה על אכילת מצה, אז הן כבר לא חייבות בלחם משנה. הן לא חייבות לטעום מלחם משנה. למה? כי הוא הוציא אותן ידי חובה עם הברכה, והברכה נאמרת הרי על הבציעה, ובזה הן יצאו ידי חובת לחם משנה. זאת אומרת, כל הדין הזה שאנחנו אומרים שכל אחד צריך לטעום

57:05 דובר 2 מלחם משנה, זה הכל כשהוא מברך לעצמו. אבל אם הוא יוצא ידי חובה מבעל הבית, שבעל הבית בירך המוציא לחם מן הארץ על לחם משנה, אז הוא כבר יצא ידי חובת לחם משנה וכבר יכול לאכול אפילו מפרוסה, אפילו מלחם חצוי. אז אם תאמר שבליל חג הפסח לא נוהגים כמו כל השנה, אלא יצאו ידי חובת המוציא לחם מן הארץ ויצאו ידי חובת מצה מבעל הבית, אז כבר לא מתחייבות בלחם משנה. זאת אומרת, בעל הבית הוציא אותן כבר עם הבציעה של לחם משנה, ועוד יותר. ומאיפה אני יוצא? אפשר להוכיח את זה. הרבי בהגדה כותב: למה מברכים על אכילת מצה? הייתם צריכים לברר איך אנחנו מברכים. אנחנו מברכים על אכילת מצה. למה אנחנו לא מברכים לאכילת מצה? לאכיל מה? למה מברכים על אכילת מצה? אז הרבי מציין שם לספר המגדל עוז על הרמב"ם בהלכות ברכות, ושם כתוב כך, שמצווה שנעשית ברבים, כמו בליל פסח, קרבן פסח ייאכל בחבורה. אותו דבר, כל המצוות נעשית בחבורה, שמוציאים אחרים. אז הברכה היא על אכילת מצה. זה הכלל של המגדל עוז. יוצא שהברכה על אכילת מצה, יוצא שלכתחילה בעל הבית היה צריך להוציא את המסובים עם ברכת על אכילת מצה. אז לפי זה יוצא שככה מציע כל אחד יברך לעצמו על אכילת מצה. ייצא ובעל הבית, זה יוצא שצריך יהיה בלבולציה. אז כנראה שאם באמת נוהגים בליל פסח אחרת מכל השנה ומתכוונים לצאת ידי חובה מבעל הבית, אז הם כבר לא צריכים לא את הלחם משנה ולא את הבציעה על הפרוסה. הכל בעל הבית מוציא אותם, אלא זו הלכה שקשורה למציאות פסח. הם צריכים להיזהר לא להתחיל לאכול לפני בעל הבית, אבל

59:07 דובר 2 אם הוא כבר התחיל לאכול, אז הם יכולים לקחת מצה ולצאת בזה ידי חובה. בכל אופן, אני, אולי זה אולי לא כל כך נוגע ל... יותר שייך לכנסת ישראל, אבל בכל אופן. אה? מה? לא מברכים, יוצאים ידי חובה מבעל הבית. אבל זה לא הפסק. הרי המוציא הוא בעל הבית. הוא נתן לנו את הברכה על המצה. נתן לנו. אה? הלכה בלילה מצה. אה? לא, שייצא ידי חובה מבעל הבית, אז הוא פוטר אותם בלחם עני. כן, נמי מצה זו ברכה מלחם משנה, אך אבל, אבל סביב את זה שהייתי גם דופק פה טיפוסה. אה? מה, מה? הרבי אומר למה נהיה המנהג? כי חוששים להפסק. אבל פה יש חיסרון אחר. זה דווקא כן, זה בכל אופן ה... מה שנוגע ל... מה שנוגע למי ש... פה מישהו הזכיר לי, אני לא, לא הזכרתי את זה בתוך הדברים ושכחתי את זה, וזה דבר מאוד מאוד חשוב. בכדי לאכול את המצה אז צריך שיניים, וצריך להכשיר את השיניים לחג הפסח. אז מי שאין לו שיניים ולא יכול לאכול את המצה, יש גם עצה שראיתי שאפשר לטחון את המצות ולאכול את זה כמו פירורים, אבל צריך חס ושלום להיזהר. היה מקרה כזה שאדם הגיע חס ושלום לחנק ו... כי אי אפשר לשטוף את זה עם מים או עם... אבל בכל אופן, בכדי להכשיר את השיניים אז הזכרנו כל פעם ש... אה, צריך להיזהר עשרים וארבע שעות לפני ערב פסח לא להשתמש בחמץ חם, ובערב פסח בבוקר לערות על זה מים רותחים. ואותו דבר ילדים שיש להם כל מיני פלטות. אז אם זה פלטות נשלפות, אז לערות על זה, שוב פעם לא לאכול

1:01:25 דובר 2 חמץ עשרים וארבע שעות, שזה יהיה אינו בן יומו, ולערות על זה מים רותחים. אבל מי שיש להם, אה, אה, כל מיני ברזלים שאי אפשר לשלוף אותם, אז גם כן אם אפשר לא להשתמש עשרים וארבע שעות בחמץ חם אז זה טוב, אבל העיקר לנקות טוב את השיניים. השם יעזור שיהיה חג כשר ושמח, ושוב פעם יהודה ליפניץ[?].

1:02:03 דובר 7 מה?

1:02:04 דובר 2 אמרתי שיש שתי אפשרויות. אפשרות אחת שהאישה תברך המוציא ותיקח לחם משנה ותברך לעצמה לחם משנה, אפשרות אחת. יש אפשרות אחרת שלא תברך המוציא, תצא ידי חובה מבעל הבית, ואז היא כבר יוצאת ידי חובת לחם משנה, ואז מספיק שתיקח כזית מצה. אז לא, שלא צריך להיות לחם משנה, ותקיים מצווה של כזית מצה, והבוחר יבחר.

1:02:38 דובר 8 תזמורת איש הכוח. תזמורת בבקשה.