דרשת שבת הגדול תשס"ה כפר חב"ד

00:00 דובר 1 לא להתחפר בדברים האלו, אלא להפך, להשכיח. ואיך להשכיח? על ידי אור של חסידות, של פנימיות התורה. יש כוח בחסידות ובפנימיות התורה. כמו שהעולם טוען שיש כל מיני תרופות אחרות של שיחות וכיוצא בזה, ככה לנו יש לנו את העצות שלנו. העניין זה הכוח של חסידות, הכוח של פנימיות התורה להאיר את המוח של ילד, של נערים, ואותיות התורה יש להם את הכוח. שמעתי פעם מהרבי, אברך ביחידות ששאל את הרבי בקשר לכמה דברים של כאלו וכיוצא בזה, אז הרבי אמר לו לשנן ולהחדיר למוח אותיות התורה. אם זה מדובר באותיות של ספר התניא, אם זה משניות, אם זה כל אותיות של קודש. וזה הכוח של יראת ה', זה הכוח של אור הקדושה לטהר ולנקות. כשם שאנחנו מנקים את הבית ומטהרים אותו מהחמץ, ככה גם לנקות את המוח היהודי ואת הלב היהודי מכל דבר שלא צריך להיות בו. והוא במילא, ברגע שמשתדלים עוד יותר ועוד יותר להחדיר לבית קדושה וטהרה, ובמיוחד שאנחנו נמצאים עכשיו במצב של בערב חג הפסח, שהעניין הרי של מצה, כפי שמוסבר בזוהר הקדוש והרבי מאריך בשיחותיו הקדושות, זה גם עניין של מיכלא דמהימנותא וגם מיכלא דאסוותא. גם דאסוותא לכל העניינים הבלתי רצויים. ובמילא, ברגע שמחדירים עניין של אמונה, עניין של חסידות, של מצוות, של תורה ומצוות, זה העצה הבדוקה לצאת באופן של בכפליים לתושייה. בקשר לחג הפסח, שהרי השנה היא הרי שנה מיוחדת, ששבת יוצאת בערב פסח. אז בדיקת חמץ זה הרי לילה לפני זה, בליל י"ג. עכשיו, אף על פי שמי שבודק את ביתו בליל י"ג הוא לא חייב בברכה כמו בשנים כתיקונם, בשנים רגילות, השנה חכמים העבירו את הזמן של בדיקת חמץ

02:43 דובר 1 מליל י"ד לליל י"ג, ולכן כשבודקים את החמץ ביום חמישי בלילה, בליל י"ג, אז בודקים אותו כרגיל בעשרה פתיתים וגם מברכים על הבדיקה. אני רוצה להזכיר עוד הפעם, כבכל שנה, שאלו שנוסעים ויוצאים לחג הפסח מביתם למשך כל חג הפסח, והם סוגרים את הבית ואף אחד לא נכנס לגור שם, אז יוצא שמבטלים לכאורה, אם הם יסתמכו על המכירה בלבד, הם מבטלים את בדיקת חמץ. ולכן כדאי ונכון הדבר שלכל הפחות יבדקו, ינקו חדר אחד ויבדקו שם חדר שמכניסים בו חמץ, ויבדקו את החדר לאור הנר בלילה לפני היציאה מהבית. יפזרו שם את העשרה פתיתים ויבדקו את החדר הזה לאור הנר, ואחר כך את החמץ שהם מוצאים ייקחו אותו למקום שהם נוסעים ויבערו אותו בערב שבת. דבר גם אני רוצה להזכיר עוד הפעם בקשר לאלו שיש להם רכבים, לא לשכוח, ואחר כך משתמשים בזה בחג הפסח. ורכב שהוא בדרך זה מקום שמכניסים בו חמץ ומתגלגל שם חמץ בכל המקומות, בכל הפינות. הוא חייב בבדיקה כמו אחד מחדרי הבית. ורק מה, אם מי שקשה לו לבדוק בלילה אפשר גם לבדוק לאור היום, מכיוון שהרכב הוא עם חלונות ואפשר לסמוך על שאכסדרה לאורה נבדקת. אבל לבדוק חייבים את הרכב. אפשר גם, אם מי שבודק אותו לאור היום, יכול גם לבדוק אותו ביום שישי בבוקר. אם הוא לא הספיק לבדוק אותו ביום חמישי, לבדוק אותו גם ביום שישי, בכדי שיוכל אחר כך להשתמש בו במשך חג הפסח. בקשר לשנה, בקשר לבדיקת חמץ, אז אה, וגם ביעור חמץ, אז נוהגים לא כמו כל השנים שבערב פסח בבוקר. השנה זה יוצא הזמן של איסור אכילת חמץ

04:59 דובר 1 חל בערך בעשר וחצי. זמן של ביעור חמץ זה באחת עשרה וחצי. אז כל שנה אנחנו גם מבערים את החמץ שמצאנו בבדיקה וגם אומרים אחר כך כל חמירא בשעת בדיקת חמץ, אה, בערב פסח עד השעה עשר וחצי, עד שעה אחת עשרה וחצי, שנקרא שעה חמישית. אבל השנה מחלקים את הדברים בכדי שלא לחלק משנים אחרות. אז קבעו חכמים שהביעור חמץ הוא כרגיל, שריפת החמץ היא כרגיל ביום שישי. ולמעשה, כפי שנראה מחידוש של שולחן ערוך אדמו"ר הזקן, שגם האחרונים מציינים את זה, ישנם כאלו פוסקים שרצו לעשות, המקור הזה מהחוק יעקב, מהמגן אברהם, רצו לעשות שם כאילו תיקון סופר. אבל אדמו"ר הזקן כותב במפורש שאומנם בכל השנים, עכשיו השנה אנחנו משתדלים לא לשנות משנים אחרות. למה? בכדי שאם נשנה, אולי יבוא אדם ויטעה בשנה הבאה ויאמר שבשנה שעברה לא נהגנו כך, וממילא גם יבוא לנהוג כך בשנים אחרות שלא צריך לנהוג כך. ולכן משתדלים לא לשנות השנה מכל השנים. אבל בכל שנה אנחנו הרי מבערים את החמץ בסוף שעה חמישית. למה? כי חכמים הוסיפו עוד שעה. למעשה הפסוק של "תשביתו שאור מבתיכם" מתחיל בחצות, וזה נקרא סוף שעה שישית. אבל חכמים הקדימו בעוד שעה מכיוון שהגמרא דנה במסכת פסחים כי אדם עלול לטעות בשעות. באו חכמים והוסיפו עוד שעה, ולכן מבערים ומבטלים את החמץ בסוף שעה חמישית. זאת אומרת היום זה אחת עשרה וחצי. אבל למעשה כותב אדמו"ר הזקן חידוש שהשנה, בסימן תמ"ד, נראה מדבריו שמתי מבערים את החמץ? לפני חצות, לא בסוף שעה חמישית אלא לפני חצות. הפוסקים דנים בזה, האחרונים, מה הטעם של

07:14 דובר 1 האדמו"ר הזקן דווקא לשנה השנה, כאילו לאחר את הביעור בעוד שעה. אבל כך כתוב שם שמבערים את החמץ לפני חצות, לא לפני, לא בסוף חמישית אלא בסוף שעה שישית. אבל למעשה אנחנו נוהגים הרי כפי הפסקים של האדמו"ר הזקן. אז הוא כותב שנבער את החמץ דווקא בסוף, עד חצות. יש כאלו שטוענים שזה גזירה לגזירה וכולי וכולי. כרגע לא ניכנס לכל הפלפול שיש בדבר, אבל כך כתוב שם, שעד חצות. עד מתי אומרים את היהי רצון? לא הצלחתי לברר איך הוא מנהג חב"ד. ישנם כאלה שאומרים שצריכים להגיד את זה פעמיים, גם בשבת בבוקר, גם בשעת ביטול חמץ וגם בשעת השריפה בערב שבת. בקשר ל-- בכל אופן, השריפה של החמץ זה בערב שבת. החמץ שמוצאים בבדיקה שורפים אותו ביום שישי, אבל כל שנה אנחנו גם מבטלים את החמץ. השנה לא מבטלים עדיין את החמץ. למה? מכיוון שהחמץ עדיין לא מבוטל, עדיין משתמשים בחמץ עד שבת בבוקר. בקשר לשבת, אז מה שכתוב בשולחן ערוך זה שאדם ישאיר לשבת רק שיעור מזון שתי סעודות, כמה שהוא צריך לשבת בלילה, והוא חייב לקיים מצוות אכילת שבת בפת. שהוא ישאיר לעצמו מזון שתי סעודות בשביל ליל שבת ובשביל שבת בבוקר. בשולחן ערוך דנים-- דן-- יש הרבה דיון בקשר לסעודה שלישית, איך הוא יקיים, אבל בין כך הרי הקל עלינו ואנחנו בין כך לא מקיימים את הסעודה ג'. אבל בכל אופן, סעודה ראשונה וסעודה שנייה אנחנו חייבים בה. והעצה לכך, מוכרחים הרי לאכול חמץ. אמנם יש כאלו פוסקים שאומרים שאפשר גם לאכול מצה עשירה בליל שבת ובשבת בבוקר, כי זו מצה כזו שלא יוצאים

09:20 דובר 1 בה בליל הסדר ולכן אפשר לאכול מצה עשירה. אבל למעשה כנראה שלא נהגו אצלנו דבר כזה, לאכול מצה עשירה. זאת אומרת, מי שיכול לאכול חמץ ולגמור אותו. כמובן, במקרה כזה שיש מוסדות וכיוצא בזה ששאלו בקשר לנושא הזה, שהם לא יכלו אחר כך בשבת לבער את כל החמץ, אז יש היתרים לאכול מצה עשירה, אבל סתם ככה עדיף להשתמש דווקא בחמץ. וגם כשמעיינים בשולחן ערוך של האדמו"ר הזקן בסימן תמ"ג נראה שיש מצווה לאכול חמץ בערב פסח בבוקר. אז לכן עדיף דווקא-- כן, מה המקור של המצווה הזו? אני עדיין לא מצאתי, אבל בכל אופן נראה שם שיש חיוב לאכול חמץ בשבת, בשבת בבוקר. לכן אז מקיימים את הסעודת שבת עם חמץ, עם-- אבל מה? צריך להשתדל להשאיר רק מה שצריך לסעודה. למה? כי אחר כך בשבת בבוקר לבער את החמץ, במיוחד פה בכפר חב"ד, זו תהיה קצת בעיה. למה? כי כל שנה אנחנו זורקים את החמץ שנשאר, זורקים את זה לפח. לפח, בא אחר כך מכונה, אה, מכונית שאוספת את הזבל ולוקחת את זה. השנה אם נזרוק את החמץ לפח אז תהיה בעיה, כי חמץ עדיין נשאר ברשותנו ובשעה-- בשבת, בשעה אחת-- אה, כשנכנס הזמן של תשביתו, של חצות, ואחר כך זה-- החמץ נשאר גם אחר כך בלילה, כשכבר עוברים בבל ייראה ובל יימצא, והחמץ עדיין ברשותנו. אפילו אם אדם יזרוק את זה לפח זבל שעומד מחוץ לביתו, אז גם פח הזבל הזה זה עדיין נקרא רשותו, ואפילו אם יזרוק את זה לפח הזבל המשותף לכל הבית, אז לחצר המשותפת יש דיון ארוך בשולחן ערוך של האדמו"ר הזקן בסימן תמ"ה אם זה נקרא עדיין

11:13 דובר 1 ברשותו או לא נקרא עדיין ברשותו. ולכן מה שעדיף זה להשאיר, להשאיר חמץ רק כדי מה שצריך לסעודה. כמובן, כשנמצאים ילדים שיהיו בריאים וגם הם אוכלים, אז צריך מאוד מאוד להקפיד ולהיזהר שלא יפזרו ולא יפוררו חמץ בתוך הבית, כי הבית הוא כבר אחרי בדיקת חמץ, ואם חס ושלום מתגלגלים איזה שהם, אה, פירורים, אז צריך עוד פעם לבדוק את הבית. אבל בכל אופן, מה ש-- אם נשאר חמץ בשבת בבוקר, ואמרנו שלזרוק את זה לפח הזבל אי אפשר, אז יש שתי עצות: או לזרוק את זה לביוב, אבל לפעמים קרו מקרים בשנים קודמות שאנשים באו בטענות שהם סתמו את הביוב על ידי הזריקה הזו. אז בכל אופן, אם יש חשש כזה, אז לקחת את החמץ, לאסוף אותו בתוך שקית ולשפוך עליו אקונומיקה או, או למה? או ממילא זה כבר נפסל מאכילת כלב ואחר כך אפשר גם לזרוק את זה לפח. כי חמץ שנפסל מאכילת כלב כבר לא עוברים עליו בבל ייראה ובבל יימצא. אלו אנשים שיש להם שיניים תותבות, וכל שנה הם בודקים. הם מגעילים את השיניים, מגעילים את השיניים בערב פסח בבוקר. גם השנה הרי צריכים-- כדאי להגעיל את השיניים, כי אוכלים במשך השנה חמץ חם עם השיניים התותבות האלו. אבל יש בעיה, שהרי בשבת הם ימשיכו לאכול חמץ. בכל אופן, מה שצריך, להשתדל להגעיל את השיניים ביום שישי. אפשר גם להגעיל את זה עד לפנות ערב, כי זה הרי עד זמן רגיל. אפשר להגעיל את זה עד לפנות ערב, אבל אחר כך בשבת כדאי לאכול מה שמוכרחים, אלא לאכול לחם. כדאי דבר ראשון להיזהר לא לאכול חמץ חם בשיניים האלו, וגם אה, כשאוכלים מוכרחים האלה

13:27 דובר 1 לאכול לחם. אז אחר כך בשבת בבוקר, אחרי ש-- בשבת בבוקר, אחרי שגומרים לאכול את החמץ, אפשר לקחת מברשת ולצחצח את השיניים עם מים קרים. על ידי זה, כי להגעיל הגעילו את זה כבר לפני שבת ולא אכלו בזה חמץ חם. אלא כל החשש משום בעין שנשאר על השיניים. אז אפשר גם, אפשר להגעיל את זה ב-- זאת אומרת לנקות את השיניים, אף על פי שזה שבת בבוקר, אפשר לנקות את זה במברשת שיניים, לנקות היטב את ה-- אם יש בזה איזשהו חשש חמץ. כי למעשה, אף על פי שאסור, באותו דבר אף על פי שאסור בשבת לנקות סירים שאחרי האוכל שצ-- הרי אפשר לנקות אותם גם במוצאי שבת. אבל השנה כתוב בשולחן ערוך שהתירו לנקות, לצחצח את הסירים. למה? מכיוון שיש חשש בל יראה או בל ימצא או תשביתו. אז ממילא זה לצורך השבת, זה לא לצורך חול אלא לצורך השבת, ולכן זה מותר. בקשר ל-- בקשר לשבת עצמה, מכיוון ש-- מכיוון ש-- רציתי להקדים שהרי למעשה אנחנו מוכרים את החמץ. המכירה השנה היא כמו כל שנה בצהריים, אבל מתנים עם הגוי שה-- מתי תחול המכירה? לפנות ערב. זאת אומרת, אם אדם יגיע לו בשבת חמץ חדש שהוא לא היה בכלל המכירה, אז הוא לא יכול בשבת להכניס את זה לארון איפה שהוא מכר את החמץ. למה? כיוון שזה לא היה ברשותו בשעת המכירה. המכירה חלה לפנות ערב. אנחנו לא מוכרים לגוי את החמץ שיבוא-- שיגיע לרשותנו בשבת. למה? כי הפוסקים דנו בזה אם אדם יכול למכור, מותר לו בכל שבת, למה דווקא ערב פסח? אם אדם מותר לו בערב, בערב שבת למ-למכור דבר שהמכירה תחול בשבת.

15:44 דובר 1 ויש בזה מחלוקת בין האחרונים, בין הרב גריגר[?] והתניא חסד[?], ולמעשה לא נכנסים לשאלה הזו כי לדעת כמה אחרונים אז יש עניין של אי עביד לא מהני, וממילא המכירה גם לא תחול, ולכן משתדלים שכל החמץ שאני מוכר שיהיה סגור בארונות עד ערב שבת. מה שאני משאיר לצורך השבת אני משאיר את זה מחוץ למכירה, ואת זה או שאני גומר לאכול, ומה שנשאר, אמרנו, אפשר לזרוק את זה באופן שאמרנו קודם, אבל להכניס את זה חזרה לתוך הארון אז אי אפשר לעשות את זה. רק מה? זה הכל מדובר בחמץ ממש. אבל אדם שיש לו כלים של חמץ שהוא השתמש בהם, כשהוא השתמש בהם במש-- הוא היה מוכרח להשתמש בהם בליל שבת או בשבת. מותר לו לקחת בשבת בבוקר את הכלים ולרחוץ אותם היטב, להכניס אותם לארון איפה שהוא-- איפה שנמצאים כל כלי חמץ. למה? משתי סיבות. א', ישנם כאלו שאומרים שבכלל הכלים לא נמכרים. מכיוון שהם לא נמכרים, אז למעשה-- אז למעשה הם לא נמכרים, אז אנחנו רק-רק צריכים לסגור אותם בארון סגור כדי שלא יבואו להשתמש בהם בתוך הפסח. ואפילו לאלה שאומרים שהכלים כן נמכרים, אז גם-גם פה יש קולא בנושא הזה. גם פה יש קולא בנושא הזה מכיוון-- גם פה יש קולא בנושא הזה מכיוון שלמעשה אם מכרתי, מכרתי גם את הכלי עצמו. כי ככה אם אני-- אפשר לי לקחת, כשאני-- גם חמץ ממש. אם אני לוקח מהארון שמכרתי עם החמץ ואני לוקח את זה עכשיו, אז למעשה אני צריך רשות מהגוי כי זה כבר שלו. לפנות ערב כבר חלה המכירה, וממילא יש שאלה בזה אם מותר לקחת, לא לקחת, לקחת בלי רשות. אבל כלי, פוסק התמוז הקטן[?], זה סתם

17:44 דובר 1 חידוש של התמוז הקטן[?] שמותר להשתמש בכלי של גוי ואין בזה ג-- אין בזה איסור-- איסור של גזל או של-של מעילה וכולי וכולי. בכמה מקומות הוא גם פוסק כך בהלכות-- בהלכות משפטים וגם בהלכות פסח עצמו בסימן תרע"ו שמותר להשתמש בכלי של גוי כי ב-- ב-ב-בעכו"ם אסור רק גזל עכו"ם, אבל השתמשות בכלי של עכו"ם אין איסור. זה חידוש שהרבה מגמגמים בזה. מה המקור של זה? אבל בכל אופן כך הוא פוסק, שיש רק איסור גזל, אבל אין איסור השתמשות בכלי של גויים. לכן אפילו אם מכרתי את הכלי, את הסיר, אז מותר לי אחר כך להשתמש בו ולהחזיר את זה חזרה למקום, ולא צריך אפילו רשות ממנו. ולכן, לסיכום, שכלים אפשר כן להכניס בארונות, אבל חמץ ממש צריך להשתדל ולגמור את זה לפני, לפני או לפני-- בשבת בבוקר. בקשר ל-- בקשר ל-- איך ל-- איך לנהוג בשבת זו, אז עדיף, כפי שגם בשנים קודמות ב-ב-בקביעות כזאת הזכרנו, ואני חושב שזה היה הפתרון הכי טוב, שלאכול, לעשות קידוש ולאכול. למה שאוכלים כזית או כביצה, זה השיעור שצריך לסעודת שבת שלו בשביל בני בית. ואחר כך יש שתי אפשרויות, תלוי איפה נמצא. אפשר לברך ברכת המזון ולשטוף את הפה ואחר כך לאכול בשבת בכלים של פסח או, או חד־פעמיים. לא, אני מדבר על הכלים-- הצלחות הן חד־פעמיות, אבל הסירים איפה שבישלו את האוכל. אה? אה? הוא פסח, בסדר, אבל לא להשתמש ב-- בסדר. כן, אבל לא להעביר. לא להעביר. אפילו אם אדם יבשל לפסח בכלים של פסח כמובן, אבל אחר כך אם הוא ישתמש בכלי חמץ, בצלחות או במזלגות או בכפיות, להעביר את זה אחר כך לכלי

19:59 דובר 1 של חמץ זה תהיה בעיה עם הכלי, עם הכלי של פסח. ולכן עדיף לאכול את החמץ ולגמור את החמץ, ואחר כך לאכול בכלים חד־פעמיים עם אוכל של פסח. מה השאלה? רק מתי יברך ברכת המזון. אם עדיף לברך ברכת המזון לפני האכילה של כל הדברים האלו או אחרי האכילה של הדברים האלו, זה תלוי במקום איפה שהוא נמצא ואיפה שהוא אוכל. אם זה מחדר לחדר או אפילו מבית לחצר. במקרים של הבתים שלנו שאין בזה בעיה של הפסק באמצע הסעודה, במיוחד כשדעתו לכתחילה לשנות את מקומו ולצורך מצווה וכולי וכולי, אז אפשר גם אפילו בסוף, כשגומר לאכול את החמץ, לעבור לחדר אחר, לחדר של פסח, ולאכול שם מאכלים של פסח. יש לו שתי אפשרויות: או לברך שם ברכת המזון או לחזור חזרה ולברך במקום שהוא נטל ידיים ובירך שם המוציא, שיברך ברכת המזון ואחר כך, אה, ויצחצח את השיניים, ינקה את השיניים ואחר כך-- ואחר כך יאכל את המאכלים של פסח. ואותו דבר גם בשבת בבוקר. המאכלים של פסח-- חמץ אסור לאכול עד השעה עשר וחצי, אבל מאכלים של פסח אפשר להמשיך ולאכול גם אחר כך, עד חצות או עד אחרי חצות. בקשר ל-- בקשר ל-- אבל לכאורה זה נראה העצה הבדוקה. בקשר לאלו שיש להם שיניים, ברוך השם, שלהם, אז גם כן אפשר בשבת בבוקר, אחרי שאוכלים את החמץ, אפשר לקחת מברשת, לצחצח את השיניים בלי משחה, כדי שלא-- חשש שלא יישאר, כמו כל שנה, כדי שלא יישארו פירורים. ועוד פעם, בקשר לאלו שאוכלים את החמץ על המפה, אז אם נשארים פירורים על המפה, אז צריך מאוד להיזהר לא לנער את הפירורים ברוח, מכיוון שיש פה מלאכה

22:06 דובר 1 של זורה או הבערה, שלדעת אדמו"ר הזקן יש אפילו חשש של חיוב חטאת. ולכן אם נשארים פירורים, לא לנער את המפה לרוח, אלא לאסוף את הפירורים על המפה ולשפוך על זה קצת אקונומיקה, וממילא זה נפסל מאכילת כלב, אבל לא לנער. אותו דבר אם נשארים פירורים בבית או באיזה מקום או כשמטאטאים. מותר לטאטא את החדר שבו אכלו את החמץ, אבל לא לטאטא ולזרוק את זה לרוח. לאסוף את זה בתוך כף אשפה ולפסול את זה מאכילת כלב. בקשר ל-- בקשר למכירת חמץ. אז גם השנה כרגיל, כמו שדיברנו כל-כל-כל הש-- כמה-- במשך כמה וכמה שנים, אלו שיש להם חמץ גמור, ואני רואה שיש בזה חיסרון ידיעה, אני רוצה עוד פעם לחזור. אלו שיש להם חמץ גמור, יש שני דברים. יש כלים שסוגרים אותם בארון. כלים נקיים, כן נמכר או לא נמכר, אבל בכל אופן זה לא כל כך חמור כמו מי שיש לו חמץ גמור. מי שיש לו חמץ גמור, כדאי ונכון הדבר שיסגור את זה בקרן זווית. יכול-- עדיף שזה יהיה במחסן, אבל אם לא במחסן אז בכל אופן באיזושהי פינה בבית, אבל לא במקום-- בארון שחצי הוא משתמש לפסח וחצי הוא משתמש-- בחצי נמצא, אה, חמץ. אותו דבר גם ארון שמתחת לשיש, או כאילו נשאר שם חמץ והוא משתמש בשיש למעלה, כי זה בעיה. כי למעשה אנחנו לא רק מוכרים את החמץ, אלא גם משכירים לגוי את המקום בו נמצא החמץ, ובמילא יוצא שהוא משתמש גם עם כלי של-- בדברים ששייכים לגוי. ואומנם, אף על פי שאמרנו קודם שמותר להשתמש בכלים של גוי, אבל בכל אופן במשך כל חג הפסח זה לא כדאי. זה עושה

23:55 דובר 1 מעין מהמכירה חוכא ואיטלולא. כי למעשה אנחנו הרי מצד אחד אנחנו מקילים בזה. הרבה הרבה פוסקים כותבים שמכירת חמץ זה רק בשעת הדחק או בדיעבד, ולכן כדאי לאכול את מה שיש לאדם בכלל כל השנים, לא רק השנה, שאם יש לו חמץ שישתדל לגמור את זה לפני חג הפסח. אבל אדמו"ר הזקן חולק על זה ואומר שמכירה, כפי שהוא כותב כשהוא תיקן בערב קבלן, אז זה מכירה כדת וכדין, ובמילא אפשר ל-- אפשר גם לסמוך על המכירה אפילו לכתחילה, אבל המכירה צריכה להיות כהלכתה. ולכן בשולחן ערוך כתוב שאפילו צריך לסגור בחדר ולשים חותם על הדלת ולתת לגוי את המפתח. הרבי כותב שלא, לא נהגנו היום במסירת המפתח. החמץ צריך להיות באיזשהו חדר סגור או מקום סגור. שוב פעם, אני מדבר רק על חמץ ממש, לא על, אה, כלי חמץ. כל השנים וגם היום אני רוצה להזכיר עוד הפעם בקשר ל-- להשתמש במים חמים, אפילו שיש להם מטבחים של פסח, לא כדאי להשתמש במים חמים ל-- מתוך הדוד שמשתמשים בו כל השנה, כי יש פה בעיה של עירוי וכולי וכולי. אז במילא כדאי להשתמש רק במים קרים. מוצאי חג הפסח, כשרוצים לכבס את הכלים, אפשר גם להשתמש במים חמים כדי לכבס אותם לשנה הבאה, אבל תוך חג הפסח לא כדאי להשתמש במים חמים. אה, בקשר למים פה, אז כפי שנמסר לנו, שאם ירצה השם, כמו כל השנים גם השנה, אם ירצה השם, יהיה לנו מים פה בכפר רק ממקורות, רק ממעיינות, מבארות, ובמילא אפשר, אלו שרוצים להדר אפשר להשתמש במים האלו ולא חייבים להכין להם מים מיוחדים לכל חג הפסח. בבוקר בעשר וחצי, באחת עשרה וחצי, אז זה

25:56 דובר 1 זמן של ביעור חמץ. אני ידעתי את זה בעיתון כפר חב"ד, אבל אני ראיתי את זה פעם אצל חסידים לפני הרבה, הרבה שנים, וכך ראיתי שנוהגים. לא יודע איך נהג הרבי, שגם כששבת חלה בערב פסח, אז למעשה מבערים את החמץ. שרפנו את החמץ ביום שישי בבוקר, שרפנו את החמץ. מה שנשאר אכלנו. אחר כך אומרים כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי, אנחנו אומרים דביערתיה ודלא ביערתיה, דחזיתיה ודלא חזיתיה, דחמיתיה ודלא חמיתיה. מה פירוש דביערתיה? כי לכאורה ביערתי, איזה חמץ הוא מבטל ואומר דביערתיה? הפשט נראה שזה מדובר על החמץ שהוא כל שנה שורף אותו. בכל אופן, מה שנוגע לענייננו, לא רציתי להרחיב פה בפלפולים, אבל מה שנוגע לענייננו, שכדאי גם בשבת בבוקר, לפני שאומרים כל חמירא, להשאיר כזית חמץ, ובשעה שמבערים אותו, זאת אומרת כשזורקים אותו לביוב או ששופכים עליו אקונומיקה וכולי, אז להגיד את הכל חמירא. אז יוצא שגם מקיימים את הביעור חמץ על ידי ביטול חמץ, דביערתיה, וגם אחר כך אומרים את הכל, כל חמירא. בקשר לשנה, בקשר לשנה זה גם נושא, הזכרנו עוד הפעם, כל שנה אנחנו מזכירים בקשר לכלים חדשים שצריך להגעיל את זה, וגם אם זה תוצרת חוץ גם לטבול. והיום יש כל מיני מכשירים חדשים שזו בעיה עם הטבילה שלהם, הם מחוברים עם החשמל. אז בכל אופן, העצה הכי טובה לתת את זה לחשמלאי יהודי שמבפנים יפרק ויחבר, אז יוצאים מהבעיה הזו. אבל אם זה בלתי אפשרי, אז כל שאלה לגופו של עניין איך להתגבר על השאלה הזו של הטבילה. בקשר ל... בקשר ל... וגם אני רוצה להזכיר

28:18 דובר 1 בקשר לעניין הזה של טבילת כלים, כי ראיתי שאולי לא כולם יודעים את זה. יצא לי הרבה פעמים לראות במקווה שהכלים לפסח לא כדאי לטבול אותם במקווה החם, כי במקווה יש כל מיני סבונים וכל מיני שמפואים וכל מיני דברים שיכול להיות בהם חמץ. וכשלוקחים כלי חדש לפסח לטבול אותו במים, במים חמים, אז זה לא הדבר הכי נכון. ממילא כדאי להשתדל ולטבול את זה רק במקווה המיוחדת לכך, שזה מים קרים. בקשר ל... בקשר לשנה יש נוסף גם עניין של ביעור, ביעור מעשרות. שהרי בכל שנה, הרי הסדר של השנים של התרומות והמעשרות, של תרומות ומעשרות, זה שנה ראשונה זה מעשר ראשון, מעשר שני. שנה שנייה מהשמיטה, אחרי שמיטה. השנה הראשונה זה מעשר ראשון ומעשר שני. שנה שנייה שוב פעם מעשר ראשון ומעשר שני. שנה שלישית זה מעשר ראשון, מעשר ראשון ומעשר עני. ובשנה הרביעית, ערב פסח, כפי שפוסק אדמו"ר הזקן, בערב שביעי של פסח צריך לבער את כל המעשרות שיש לאדם בבית. ולכן, אלו שיוצא להם במשך השנים, אה, יש להם מטבעות של מעשר שני שחיללו במשך הזמן על המטבעות האלו, אז אפשר לקחת כל המטבעות, לחלל אותם על מטבע אחת, ואת המטבע הזו, הכי טוב, את המטבע הזו בערב שביעי של פסח לשחוק ולזרוק אותה לביוב. קצת לשבור אותה, לדפוק עליה עם פטיש ולזרוק את זה לביוב. יש כאלו שדואגים את המטבע הזו לחלל על חתיכת סוכר או חתיכת פרי. אבל כפי ששמעתי פעם, יש כל מיני חילוקי דעות בפוסקים בקשר לנושא הזה, אם כדאי לחלל מעשר שני על מאכל, על פרי, או לא כדאי. ובזמן הזה שאין לנו עכשיו, שבית המקדש לא

30:15 דובר 1 קיים, אז ממילא עדיף לשחוק את המטבע הזו. אבל מה? יש פה עוד בעיה, ובו רציתי להעיר בנושא הזה של מעשר. אלו שיש להם יין עצמי, ויש להם יין עצמי והם הפרישו תרומות ומעשרות מהיין. בדרך כלל היין מוכן כבר בתמוז, באב, באלול, וכבר הוציאו את היין הראשון. ובמשך הזמן, למעשה הפרישו כבר. החיוב של מעשר ביין זה הרי אחרי שמוציאים אותו, מפרישים אותו, מפרידים אותו מהקליפות או מהזגים, ואז נהיה החיוב של מעשרות. ואם הם הפרישו כבר מעשרות, כבר מעשר, אז למעשה מעשר, מעשר, בשנה שעברה היה מעשר שני, אבל בשנה שלפני זה היה מעשר, אה, של... בשנה שעברה היה מעשר עני, אבל השנה ט"ו בשבט היה כבר מעשר שני. ובכל אופן, אז המעשר שני אמרנו שצריך, אה, אמרנו שמחללים את זה על פרוטה ומבערים את הפרוטה. אבל יש גם מעשר ראשון ביין. המעשר ראשון, בעיקר הדין צריך לתת את זה ללוי. לא נהגו לתת את זה ללוי בגלל שעזרא קנס את הלויים. אבל בכל אופן במעשר יש, מדאורייתא יש, זה מדאורייתא, יש, אה, תרומות ומעשרות זה דרבנן, אבל בכל אופן בעיקר הדין יש מעשר ראשון בתוך היין. החיוב של ביעור חל גם על מעשר ראשון גם. ולכן מי שיש לו יין משנים קודמות או שהוא קנה, אז בדרך כלל מיקבים יש להם הסכם עם לוי, שבשעה שהם מפרישים את התרומות ומעשרות הם מקנים את זה ללוי, את המעשר ראשון. אבל מי שעושה יין לבד, אז הוא כבר הפריש תרומות ומעשרות ויש לו מעשר ראשון בתוך היין, אז כדאי שהוא יעשה הסכם עם לוי וייקח לוי בבית הכנסת ויגיד לו שייקח

32:28 דובר 1 ממנו כמה פרוטות ויגיד לו שהוא נותן לו... יש סיפור ידוע שמביא את זה, רבן גמליאל ורבי יהושע הלוי ורבי עקיבא שהיו באים בספינה, ורבן גמליאל נזכר שיש לו מעשרות, וזה היה ערב ביעור של מעשרות, אז הוא הקנה. היה לו שם כהן והיה לוי והיה גם צדקה. רבי עקיבא היה גם צדקה, והוא הקנה לכל אחד את המעשרות שיש לו בבית. ולכן כך נוהגים, שאת המעשר ראשון להקנות ללוי, רק מה, וכדי להקנות לו כדאי גם להזכיר לו את המקום בו נמצא המעשר. ייקח ממנו פרוטה, ועם הפרוטה הזו הוא מזכיר לו את המקום. בקשר לאלו שאפו מצות לבד, שלא ישכחו להפריש חלה. והשנה גם זה שבת שלפני פסח, אי אפשר בשבת להפריש את החלה. להיזהר ולזכור בערב שבת להפריש חלה. אלו בחבורות שלא מפרישים במאפייה, שלא ישכחו להפריש חלה מהמצות שלהם. אה? השיעור להפרשת חלה כפי שנהוג היום זה כזית. מה השיעור של כמה קילו? או השיעור של החלה עצמה?

33:49 דובר 2 של החלה.

33:50 דובר 1 החלה עצמה זה כזית, כתוב ברמ"א כזית. לא משנה. אבל מה השיעור להפרשת חלה? אז בדרך כלל במאפייה פה תמיד יש סל שמצרף את הכל, ויש תמיד שיעור חלה ברווח, וממילא המצות כבר נתחייבו בחלה. ואפילו אם אדם שיש לו קילו ורבע, קילו וחצי או קילו מצות, אז גם חייב להפריש חלה ממנו. מה? מה? אותו דבר גם בקשר לכל ההכנות לליל הס-- אה? אה? אבל חלה, להפריש חלה. יש כאלה שנוהגים גם לומר ״הרי זו חלה״ בשעה שמפרישים, לומר ״הרי זו, הרי זו חלה״. אה? לא שייך, אפילו חצי קילו. אם זה בא, זה בא עם הסל, בא מהמאפייה. שם היה כבר שיעור חלה, שיעור ל-- אה? אה? אני חושב שכן. אני אומר, אז זה תלוי אם זה-- זה תלוי אם זה אדם שמקפיד על התערובת שלהם. אם לא אכפת לו לאכול את זה ביחד, אז הוא יכול להפריש מ-- הם נמצאים לפניו, שתי המצות, שתי-- אז הוא יכול להפריש מאחד על שתיהן. אבל אם למשל אדם שיש לו חיירי גויים[?] ויש לו רגילות והוא מקפיד על ה--, אז כדאי להפריש מכל אחד לחוד. אה? מה? מה? לא, לא, לא, לא חייבים. צריך ביחד שיהיה כזית. לא חייבים בכל אחד כזית. אה, בנושא-- בנוגע גם להכנות לליל הסדר, בהכנות לליל הסדר אז גם צריך להיזהר השנה שכל מה שצריך לליל הסדר להכין את זה לפני שבת או במוצאי שבת. אבל בשבת ביום אסור לעשות שום דבר לצורך הלילה, כי זה הכנה משבת ליום טוב. ולכן, ולכן אם מה ש-- אם צריך לערוך את השולחן או מי שבורר את המצות ואת החזרת ואת החרוסת, את כל הדברים האלו והדברים שמותרים אפילו בשבת, אז

36:07 דובר 1 גם לא לעשות את זה בשבת עצמה, או לחכות עד מוצאי שבת או להכין את זה לפני, לפני, לפני שבת. בקשר למוצאי שבת של השנה הזו, שוב פעם יש לנו דבר חידוש, שזה עניין של, אה, חידוש הוא יקנה"ז: יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן. ולכן לא לשכוח, לא לשכוח שצריך להסתכל בסידור איך לעשות השנה את הקידוש בליל מוצאי שבת, חג הפסח. כי אם אדם שוכח ועושה רק קידוש, ושוכח שזה מוצאי שבת ועושה הבדלה, ונזכר אחר כך, אז יש כל מיני שאלות מתי לשתות, אחר כך לעשות הבדלה, מתי לשתות את הכוס של ההבדלה, אם בכוס שני, לפני כוס שני, אחרי כוס שני. סיפור שלם. לכן צריך טוב טוב להסתכל בסידור ולראות איך השנה צריכים לעשות את ה-- לעשות את הקידוש ואת ההבדלה. מה שרציתי להעיר בנושא הזה, יש בתים, אני לא בא לקבוע מנהג. יש בתים שנוהגים, הרי בהגדה, בהגדה בליל הסדר, אז אה, הרי כל הסדר, כל השלוש כוסות האחרים, האחרונות, אז אה, אומרים ביחד עם בעל הבית, גם הנשים, גם הילדים, הבנים אומרים, אז אה, אומרים ביחד עם בעל הבית. כל אחד אומר את ״ברכת אשר גאלנו״, את ״ברכת המזון״ ואחר כך את ״ישתבח״. אומרים ביחד עם בעל הבית. בקשר לקידוש בליל חג הפסח יש כנראה חילוקי מנהגים אפילו בין אנ"ש גופא. יש כאלו שנוהגים כמו כל השנה לשמוע מבעל הבית את הקידוש, ואחר כך כל אחד שותה את הכוס. ויש כנראה מנהגים שאומרים עם בעל הבית גופא. הבעל הבית אומר, אה, מתחיל עם הש-- אה, יש ״ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי, סברי מרנן״, וכולם אומרים ביחד איתו את הברכות ואחר כך שותים ביחד את הכוס.

38:15 דובר 1 השנה זה בעיה לומר את זה. אני לא יודע איך נהגו ונוהגים בתים אחרים, אבל בכל אופן רציתי רק להעיר שבשולחן ערוך של אדמו"ר הזקן משמע שצריך לעשות קידוש בליל חג הפסח כמו בכל השנים, אף על פי שזה כוס, זה כוס ראשון, ונוהגים הרי בכל הכוסות לומר כל אחד לעצמו. אבל כנראה בקידוש לא נהגו כן, אלא כמו כל השנה לשמוע מהאבא את הקידוש, ואחר כך שותים כל אחד את הכוס. השנה יש פה בעיה, עוד בעיה. למה? כי הרי הבדלה זה יקנה"ז: יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן. אם האישה מקדשת לעצמה, היא לא מתכוונת לצאת ידי חובה מבעל הבית, ואחר כך היא אומרת את ההבדלה, גם הבדלה, והרי יש מחלוקת אם נשים חייבות בהבדלה או פטורות מהבדלה. אז יש כאלה שטוענים שההבדלה שלה זה הפסק בין הקידוש שלה לבין הטעימה שלה. אז יוצא שיש פה חשש של הפסק. ולכן ההצעה, העצה הפשוטה זה לעשות כמו שכתוב בשולחן ערוך, לשמוע. הכי טוב לשמוע מבעל הבית שהוא מקדש, וממילא אין פה בעיה של הפסק. אה?

39:29 דובר 3 למה עוד פעם הגפן?

39:30 דובר 1 בכוס שני בורא פרי הגפן. אז שוב פעם, המטה אפרים כותב שיש נוהגים בכלל בקידוש בכל השנה לעשות בורא פרי הגפן אחרי קידוש, אלא השותים. אבל כנראה שאצלנו המנהג לא כך, אלא שומעים בורא פרי הגפן מבעל הבית, וכך משמע גם בשולחן ערוך. כבר דיברנו כמה פעמים שיש פה בעיה של בשמי מלקי בסינן, וממילא אז כדאי לשמוע את ה-- מבעל הבית הגפן ואחר כך לשתות כל אחד את ה-- את הכוס. כן, זה גם נכון להעיר שהנשים, לפני שמדליקות נרות, עוד צריכות להתפלל, או שהן מתפללות מעריב, ואם הן לא התפללו מעריב, אפילו אם לא התפללו מעריב והן רוצות כבר להתחיל בהכנות לסדר לפני שהבעל מגיע מבית הכנסת, אז הן צריכות להגיד ״ברוך המבדיל בין קודש לקודש״. לא להדליק נרות לפני שהן אמרו ״ברוך המבדיל בין קודש לקודש״. עוד? בקשר ל-- דיברנו כמה שנים, במשך כמה וכמה פעמים, בקשר לנושא הזה איך לנהוג בליל הסדר עם הבני בית. שיהיו בפנים. שהרי יוצא שה-- שבעל הבית עושה את המוציא ואת ה-- אוכל מה-מה-מהשלמה, מהפרוסה, ועד שהוא אוכל בליעתא, הבני בית צריכים לחכות עד שיגמור את שני הכזיתים. וגם עוד דבר, הרי במצות שלנו אין כזית לכל אחד מהבני בית. כזית או שני כזיתים. אז איך לנהוג עם הבני בית? איך לתת להם מהמצות של-- מהמצות של בעל הבית, או לא לתת להם מהמצות של בעל הבית, שיאכלו לעצמם? מצד אחד משמע שהבני בית גם חייבים בבציעה של בעל הבית. הבעל הבית מוציא אותם עם הבציעה שלו. אז למעשה הם הרי לא אוכלים שני כזיתים מהבציעה. ואיך הם, איך הם נוהגים? איך היה מנהג בית

41:53 דובר 1 הרב? ניסיתי לחקור ולחקור. לא הצלחתי ל-- כי בדרך כלל, שאני זוכר שהרבי היה עורך את הסדר, אז אנשים ישבו לעצמם ובכלל היה קשר בין הגברים לבין הנשים. אבל למעשה, איך נוהגים? אם נותנים לבני בית, לבני הבית, מהקערה או לא נותנים מהקערה? אבל בכל אופן, מה שנראה לנו, יהיה דעתי מלשון של אדמו"ר הזקן בסימן תע"ג, שלמעשה אם שומעים, ואני רוצה להקדים. הרבי כותב שבמכתב מהרבי, ידוע שכבר הרבה דנו בזה, שכמו שהזכרנו קודם, בקידוש אנחנו שומעים, המנהג הוא ששומעים ברכת הגפן מהמקדש. ולחם משנה, כל השנה הרבי כותב שמנהגנו לברך כל אחד המוציא לחם מן הארץ לעצמו. זאת אומרת, הרבי כותב ככה: שלחם משנה יוצאים מהבוצע, אבל אחר כך כל אחד מברך המוציא. הרבי שם מביא עוד מהרוגוצ'ובר, שאם אדם אפילו לפני נטילת ידיים, ודאי לא נטל ידיו, והוא שומע את ברכת המוציא מבעל הבית, הוא יכול לצאת ידי לחם משנה ואחר כך לאכול. הוא כבר יצא ידי חובת לחם משנה אם הוא התכוון לצאת ידי חובה. בעל הבית כאילו בצע גם בשבילו. אז משמע מהרבי שנוהגים לברך כל השנה כל אחד המוציא לעצמו. אבל אם הוא מברך המוציא לעצמו, אז נראה בשולחן ערוך של אדמו"ר הזקן בסימן רע"ד שהוא צריך גם לטעום מהלחם משנה. אם הוא לא טועם, אז מה יוצא ידי חובת לחם משנה? ברגע שהוא טועם מהלחם משנה, אז הוא יוצא גם ידי חובה זו. אבל בסימן תע"ג לא משמע כך. שם נראה שאם אדם לא יוצא ידי חובת המצ-- אם הוא יוצא ידי חובת המוציא מבעל הבית, ואף על פי שלא מברך לעצמו אלא יוצא ידי חובת לחם משנה מבעל הבית,

44:07 דובר 1 אז הוא לא צריך אפילו לטעום מהלחם משנה. זה גופא שבעל הבית בצע לחם משנה והוציא אותו בברכה, אז בזה הוא יצא ידי חובת לחם משנה ויכול אחר כך לאכול גם לחם אחר שלא לחם משנה. הוא יצא ידי חובה עם הברכה שהברכה נאמרה על לחם משנה, ועל ידי זה הוא יצא ידי חובה ולא צריך אפילו טעימה. אז לכן אם ינהגו בליל פסח לומר לצאת ידי חובת לחם משנה מבעל הבית, ייתכן והם אפילו לא צריכים גם לחם משנה ויכולים לקחת מצה לעצמם ולאכול כזית מהמצה. אבל אם יש להם לחם משנה לעצמם, אז ודאי טוב. כמה וכמה הלכות שקשורות לכל זה, אבל זה רחוק מלהקיף את כל ההלכות ואת כל העניינים. השם יעזור שיהיה לכם חג כשר ושמח, ונזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים. שתהא שנת גאולה וישועה.

45:12 דובר 4 אמן