התוועדות י"ט כסלו לתלמידי הישיבות התיכוניות

00:06 דובר 1 הוא קולמוס של הנפש. על ידי הניגון אנחנו מתחברים להיות מציאות אחת, עם אחד, כולנו חברים. ומי שעדיין לא הספיק לו, אנחנו מבקשים להרים את הכוסית ולהגיד לחיים, לחיים! לא לשכוח לברך לחיים, לחיים ולברכה. לחיים, לחיים. מספר הרבי הקודם, רבי יוסף יצחק, חותנו של הרבי שלנו, מספר הרבי הקודם... אה, לא, לא. מספר הרבי הקודם: לאחר שחרורו של האדמו"ר הזקן מהמאסר, ישבו החסידים בצוותא והחליטו, ישבו החסידים בצוותא והחליטו שהמאורע של המאסר והגאולה הוא כל כך חשוב, הוא כל כך אבן דרך, הוא כזה ציון מיוחד בתולדות של עם ישראל, שצריך לכתוב מגילה כמו שנכתבה מגילת אסתר, ככה לכתוב מגילה על פרשת המאסר והגאולה. ישבו החסידים וטיכסו עצה איך לכתוב את המגילה, ועיקר כל העיקרים, איך לקבל את אישורו של האדמו"ר הזקן למהלך הנועז הזה, לכתוב את פרשת י"ט בכסלו כמגילה לדורות הבאים. והחסידים ישבו ודנו. לקח להם כמה חודשים לחשוב ולתכנן. רק בקיץ הם תפסו תעוזה ושלחו משלחת אל האדמו"ר הזקן לבקש ממנו אישור לכתוב מגילה לפרשיית י"ט בכסלו. האדמו"ר הזקן סירב. האדמו"ר הזקן לא הניח להם לכתוב מגילה על י"ט בכסלו ואמר להם בלשון הזו. ואני רוצה, מוריי ורבותיי, תלמידים חביבים, ששש, תנו לי בבקשה קצת שקט. אני רוצה לצטט לכם כרגע מלשונו של האדמו"ר הזקן, בעל הגאולה מהמאסר, איך האדמו"ר הזקן מתמצת במילים ספורות את מהותו של י"ט בכסלו כבר בשנת תקנ"ט, לפני למעלה ממאתיים שנה. שימו לב. אומר האדמו"ר הזקן — אני רק מבקש קודם מכל התלמידים, כולל מהתלמידים המקומיים, להיכנס פנימה לכיוון ארון הקודש — אומר האדמו"ר הזקן: "יום, יום זה, זה היום יקבע למועד תמידי בישראל אשר בו יתגדל ויתקדש שמיה רבא ויתעוררו אלפי

04:13 דובר 1 לבבות ישראל בתשובה ועבודה שבלב, כי המעשה חקוק בלב ישראל דלעילא וכתוב בלב ישראל דלתתא". אז מה הרבי מתכוון לבטא במשפטים האלו? י"ט בכסלו זה לא עניין לכתיבה, י"ט בכסלו זה לא עניין למגילה, י"ט בכסלו זה יום בו יתעורר הלב היהודי בכל מקום שהוא, י"ט בכסלו זה יום חקוק על ליבותיהם של עם ישראל במשך כל הדורות. תלמידים חביבים, שמעתם, ראיתם, חזיתם וידאו, קיבלתם קצת על קצה המזלג מהרבנים שדיברו איתכם קודם לכן, הערב עוד לפנינו. אנחנו עומדים היום לקבל שפע מהמתוועדים שלנו, הרב מרדכי אלון, הרב יחזקאל סופר, הרב זלמן גופין ואחרים, למשמעותו של יום, לעניינו של יום. אבל מוריי ורבותיי, אני חושב מילה אחת, עצם זה שאנחנו יושבים פה יחד, יושבים פה קרוב לאלף תלמידים מכל רחבי הארץ, יושבים פה קרוב לאלף תלמידים שלא כולם מכירים את כולם, הנה יש לנו פה ביטוי: "יום זה יתעוררו בו אלפי לבבות ישראל". אני מבקש, אנחנו רוצים להודות בראש ובראשונה לאנשים שעומדים מאחורי המלאכה, לארגון חב"ד לבני הישיבות, תורת חב"ד לבני הישיבות, בשיתוף תלמידי ישיבת תומכי תמימים המרכזית בכפר חב"ד, בשיתוף, בשיתוף, בעזרה של מרכז צעירי אגודת חב"ד. מוריי ורבותיי, מגיע להם תודה רבה, ובראש ובראשונה הרב משה שילת, יושב ראש ארגון חב"ד לבני הישיבות. אני מבקש מהצנוע והנחבא אל הכלים, הרב משה שילת, לתפוס את מקומו על הבמה. מוריי ורבותיי, ששש, אפשר לשבת, אפשר לשבת. כשהוא ייכנס אני אגיד לכם. מוריי ורבותיי, עד שהרב לא נכנס אנחנו רוצים לדבר כמה מילים למהותו של יום. כידוע, בי"ט בכסלו יצא האדמו"ר הזקן מהמאסר בשנת תקנ"ט, שנתיים בדיוק מיום ליום אחרי שהאדמו"ר הזקן נותן את הרשות להדפיס את ספר התניא. ספר

07:48 דובר 1 התניא מוכר לכולנו. ספר התניא זהו ספר היסוד לתורת החסידות. ספר התניא זהו הספר שסביבו מתלכדים מאות ואלפי יהודים, מאות ואלפי יהודים בשיעורים שבועיים ויומיים. ספר בו האדמו"ר הזקן הכניס את כל תמציתה של תורת החסידות. שנתיים אחרי הדפסת הספר, ונגזרה גזירה מלמעלה, נגזרה גזירה מלמעלה, והאדמו"ר הזקן נכנס לבית הסוהר לחמישים ושלושה ימים, בדיוק כמניין מספר פרקי ספר התניא. וכשהאדמו"ר הזקן יוצא מהמעצר — כשהאדמו"ר הזקן יוצא מהמעצר, פירוש הדבר שהגזירה שהייתה משמיים על הדפסת ספר התניא, על חידושה של תורת החסידות, התבטלה. ניתן הכוח... ניתן הכוח להגיע למטרה של "אימתי קאתי מר?" שאלת הבעל שם טוב המפורסמת, שהבעל שם טוב שואל את מלך המשיח: "אימתי קאתי מר? מתי מגיע כבודו?" עונה לו, עונה לו מלך המשיח: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". מוריי ורבותיי, תוך כדי חלוקת הכיבוד על השולחנות אני מבקש מכל הקהל לשמור על, על כבוד המעמד, לא לקום, הכיבוד יגיע לכולנו. אנחנו נבקש מהתזמורת לנגן יחד איתנו כולנו איי דה די לה לה איי אל אל לה לה.

09:50 דובר 2 איי דה דה, דה די דה דה. בם, בם, בם, בם, בם איי דה די לה לה איי לה לה לה איי דה. אה אה אה איי דאי דאי דאי. אימתי קאתי מר? לחוצה. איידיאידיי אה אימתי? דרך החוצה. מתי מתי מתי מתי תגעטמי מה איך שיבוא זו מתי מתי מתי מתי געת גימה איך שהיא בוסר אצלי מצוי מצוי מציגה את טימור סקפיה סקפיה לי לי לי לי לי לי לי לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה. איך שיבוץ דרך החוצה איי דאי דיי דיו מתי תגיע התנובה? איך שיפוצו מרחק חוצה? מתי מתי מתי מתי כז ים מת יישבו צור? מתי מתי מתי מתי כי הקימה שלוש פעמים אותו איי די איי די די איי די די די די היי די די, היי די די, היי דיה, היי דיה, היי דיה. היי דירדי די, היי די די, היי דירדי די, היי די די, היי די די, היי די דירדי די די. היי די, היי דירדי די, עם במבם בם, היי דירדי די, היי די די, היי די די. היי די, היי דירדי די, עם די, היי דירדי די, היי די די די, היי די די. היי די די די דירדי, איי איי איי איי דירדי, היי די די די. היי די די די דירדי, היי די די די דירדי, היי די די. כולם יחד! היי די די די איי די די,

12:57 דובר 2 היי די, היי די די די בם בם בם, היי די די, היי די די די, היי די. היי די איי דירדי די. היי די די, היי די די, היי די די די די. היי די איי דירדי די, היי די די די דירדי, היי די די די די די די די די. היי די די די די

14:57 דובר 4 אוקיי, תלמידים חביבים.

15:01 דובר 5 שיעבירו אותי.

15:03 דובר 4 אנחנו פותחים את ההתוועדות, חלוקת הכיבוד. מוריי ורבותיי, כבוד גדול הוא להזמין את אחד המיוחדים שבחבורה. אדם שזכה בעשרות בשנים להפיץ את מעיינותיה של תורת החסידות בשפה ברורה, קולחת ומבינה ונבונה. תרשו לי להציג בפניכם את הרב יחזקאל סופר שיתוועד איתנו, כמובן בשיתוף עם הרב אלון שיגיע תוך דקות ספורות. אני מבקש מהקהל לשמור על שקט. הרב יחזקאל סופר, בבקשה. אני מבקש לשבת-

16:02 דובר 6 אפשר לשבת, לשבת, לשבת. לחיים חבר'ה, לחיים כולם, לחיים! אני נזכר שלפני, לפני ארבעים שנה... יש עוד כמה שלא לקחו עוגייה לתוך הפה. כדאי שכל אחד תהיה לו עוגייה בפה. לפני ארבעים שנה, כשאני הגעתי ללמוד כאן בישיבת תומכי תמימים, זכיתי להיות מגיד שיעור של תניא בישיבת כפר הרא"ה. בישיבה של הרב נריה, שהיום זה יום פטירתו.

17:37 דובר 4 תרשו לי לקבל בברכה את הרב מרדכי אלון, ראש ישיבת הכותל.

18:59 דובר 7 ברשותו של הרב אלון אנחנו ניתן לרב גופי-- לרב סופר לסיים את הסיפור. אה

19:25 דובר 8 זכיתי לנסוע כל שבוע, נסענו באוטובוס לישיבת כפר הרא"ה, בישיבתו של הרב נריה, שהיום זה יום פטירתו. ומעניין שעברו מאז מעצרו של אדמו"ר הזקן מאתיים ושש שנים, שזה עניין של ראה, גימטריה ראה. זה מעניין שביידיש איך אומרים ראה ביידיש? קוק. קוק זה גם כן ראשי תיבות למאתיים ושש. יושבים פה ביחד.

20:19 דובר 7 ראשי תיבות קודש קדושה.

20:20 דובר 8 כן. ומאחר ואנחנו עכשיו ביום כזה קדוש שבו התגלה השמן שבתורה, או כפי שראיתי רמז לדברים. בפרשת וישלח שהרבה פעמים, הרבה שנים, י"ט בכסלו חל בפרשת וישלח. אז יש שם רמז נפלא. רואים במפגש של יעקב ועשיו איך שיעקב ירא מהדיווח שהוא קיבל שארבע מאות איש חיזבאללה של עשיו מתקרבים לשטח, והוא לוקח ומכין את עצמו במערך מלחמתי, מכין מכשול מים, מעביר את כולם את נחל יבוק. ואחר כך נאמר שם "ויותר יעקב לבדו". מה קרה שהוא נותר לבדו? אם לא היה לו את מי להעביר שם, אז בשביל מה הוא עבר לשם? אומרים חז"ל שכח פכים קטנים ונשתייר עליהם. תמיד הציקה לי המחשבה: יעקב, בחיר שבאבות, אין לו מה לעשות? כזה קמצן הוא? בלילה חשוך, מסוכן, מאחורי כל שיח יכול להתחבא איזה מחבל, ואמנם מישהו התנפל עליו שם. אז אילו היה שוכח אחד מהשבטים, באמת בשביל ילד יהודי כדאי להסתכן. אם אחת האימהות אבדה בחושך, כדאי לעבור את הנחל ולחפש אותה. אתם יודעים מה? אפילו אם עבד נשאר שם, גם בן אדם, חראם עליו. פכים קטנים, כמה כוסיות פלסטיק, בשביל זה הוא הולך להסתכן? וואי, איזה פלא! מי תקף אותו שם? לא סתם איזה אחד. שרו של עשיו. הס"מ, הסטרא אחרא בעצמו. וזה הרי ידוע, מאויבי תחכימני. מעניין. הסטרא אחרא אמור לתקוף את אחד מהשבטים, אז הוא יחסל גרעין בעם ישראל. אולי הוא יתקוף אחת, את אחת האימהות. מעניין, כשהוא העביר את האימהות הסטרא אחרא לא מזיז לו כלום. כשהוא מעביר את השבטים לא אכפת לו בכלל. כשהוא בא לפכים קטנים האלה, פתאום המלאך המתנגד הזה יצא מחורו והחליט לתקוף את יעקב ולא לאפשר בשום אופן. מה יש בפכים

23:39 דובר 8 הקטנים הללו? ואז עלתה לי מחשבה: פך קטן מזכיר לנו את חנוכה. אבל למה זה בלשון רבים? כי בי"ט כסלו, כמו שהרבי מסביר תמיד, שאם בחודש השלישי של הקיץ התגלה מתן תורה של המים שבתורה, הנגלה, בחודש השלישי של החורף יתגלה השמן שבתורה. שני פכים קטנים יש לנו בכסלו. בכסלו, כ"ה כסלו, שמן חשמונאים, מסירות נפש, ושמן התורה, פנימיות, סוד התורה שמתבטא בתורת החסידות. ידוע ידע יעקב אבינו, יש לו ראייה למרחקים. הוא ראה שיבוא יום, או יותר נכון יבוא לילה, לילה של גלות, לילה חשוך, והוא ידע שבראש של יעקב שום עשיו לא יכול לפגוע, שם באבות, בשבטים אין לו סיכוי. בלב של יעקב, דורות של תנאים אמוראים, אין לו סיכוי. אבל בכף ירך יעקב, שם למטה בעקבתא דמשיחא. אוי ואבוי, מה יהיה שמה אם הוא יבוא בדורות האחרונים וירצה אותם לתקוף? מהי הערובה לחיסון שלהם נגד שרו של עשיו? ולכן אמר יעקב: אני חייב לעבור את נחל יבוק ולהביא את הפכים הקטנים האלה. פך קטן של שמן חשמונאים ופך קטן של שמן החסידות, שבכוחות של אלו אנחנו מחזיקים מעמד בשנים הקשות בכל הדורות ומגיעים עד למשיח צדקנו, שעליו נאמר "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו". זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. השמן שבתורה חתום בחותמו של כהן גדול, חתום בחותמו של הרבי שהוא הכהן גדול, וזה נותן לנו להדליק את הנר נשמה, נר ה' נשמת אדם שבכל אחד ואחד מאיתנו. לחיים, לחיים!

26:06 דובר 9 לחיים, לחיים.

26:12 דובר 10 אוקיי, ברשותו של הרב אלון אנחנו נפתח בניגון המסורתי. אדמו"ר הזקן מספר שיצאתי מהמאסר, זה היה בדיוק כשקראתי בתהילים את הפסוק "פדה בשלום נפשי מקרב לי", וזה מחבר אותנו למה שהרב סופר דיבר עכשיו. פדה בשלום, בית שלום. שני פכי השמן עליהם דיבר הרב סופר. נבקש מהתזמורת, נבקש מהתלמידים, פדה בשלום.

27:03 דובר 9 פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי. פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי. ישמע אל ויענם ויושב קדם סלה. ישמע אל ויענם ויושב קדם סלה. אשר אין חליפות למו, אשר אין חליפות למו. ולא יראו אלוקים. ולא יראו אלוקים. שלח ידיו בשלומיו. חילל, חילל, חילל בריתו. חלקו מחמאות פיו וקרב לבו, רכו דבריו משמן והמה והמה פתיחות. השלך, השלך על ה' יהבך והוא והוא יכלכלך, לא יתן לעולם מוט לצדיק, לצדיק. ואתה ואתה אלוקים תורידם לבאר שחת. ואתה ואתה אלוקים תורידם לבאר שחת. אנשי דמים, דמים ומרמה, לא יחצו, לא יחצו ימיהם. אנשי דמים, דמים ומרמה, לא יחצו, לא יחצו ימיהם. ואני אבטח, ואני אבטח, ואני אבטח, ואני אבטח, ואני אבטח, ואני אבטח, ואני אבטח, אבטח, אבטח. ואני אבטח, ואני אבטח, ואני אבטח, ואני אבטח, ואני אבטח, ואני אבטח, ואני אבטח, אבטח, אבטח.

31:50 דובר 11 אני מבקש מכל התלמידים לתפוס את מקומם. הרב מרדכי אלון, ראש ישיבת הכותל, בבקשה.

32:04 דובר 9 איך ה... איך ההיכל? גדול, בקיצור קצת. גודל, עצוב. זה לנגן עכשיו. איזה ניגונים? נראה לי מה... אז בקיצור. בקיצור... כאן זה גורם לניגונים. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי הגפן.

32:48 דובר 3 אמן.

32:52 דובר 9 לחיים, לחיים, לחיים!

32:54 דובר 3 לחיים!

33:24 דובר 9 כבוד הרבנים שליט"א, הרב גופין שליט"א, הרב יחזקאל סופר שליט"א, מוריי ורבותיי, רבנים, ראשי ישיבות, רעיי ואהוביי. אני רוצה לספר לכם סיפור קצר מה זה גאולה, מה זה חג של גאולה. סיפרתי את זה לקראת יום כיפור, שאז אה, התרחש בי. חודש אלול האחרון, תחילתו, אני חושב שזה היה עוד ערב ראש חודש אלול. חבורה של תלמידים שעושה מלאכת קודש ככה בתוך תל אביב, באה עכשיו מההתוועדות בתל אביב. ביקשו ממני להגיע לפתוח בהתחלה של פעילות באחת מקהילות הקודש של בתי הקפה באזור שינקין. כיוון שמתחילים פעילות ככה ורוצים חיזוק וכולי. הגענו, דיברנו. ישבתי שם בבית קפה ככה עם כל הסימנים. אנחנו מדברים. לא זוכר למה נתגלגלנו לדבר בשמע ישראל. שמע ישראל. יש שם ציבור... הרי כתוב שיהודי ורחוק, יהודי רחוק זה תרתי דסתרי. איך יהודי יכול להיות רחוק? נגיד יהודי רחוק. ישבו שם יהודים קרובים מאוד מאוד מאוד שהעיניים שלנו לפעמים לא מבינות את זה. והיה ככה מגוון מעניין מאוד. בין היושבים שם היה בחור אחד, שאני ראיתי שהוא ככה שובה אותי בעיניו ותופס אותי, ואני ידעתי שאני בסוף השיחה פה צפוי ל... אמבוש. עיניים מיוחדות מאוד. הוא הסתכל עליי כל הזמן. כשסיימתי את השיחה הבחור ניגש אליי, אומר לי, "שמי עמית". מתחיל לדבר במבטא ישראלי לגמרי. אני מרגיש ככה ב-ב-מבטא משהו משונה. לא הבנתי מאיפה. לא, לא, לא אנגלי, לא אמריקאי. היה נדמה לי משהו מוזר, ואם כן לא הבנתי איך. היה נדמה לי שיש פה איזה אקסנט גרמני קצת. והסיפור הוא כדלקמן. "קוראים לי עמית". היה נראה לי הרבה יותר צעיר מגילו. בחור מבוגר כבר בן שלושים. "נולדתי באשדוד". כשהבחור היה ילד בן שש, זה היה אחרי

37:49 דובר 9 מלחמת יום כיפור. היה משבר גדול מאוד בבית, היה משבר במדינה, מי שזוכרים את התקופה. היה גם משבר כלכלי גדול. אביו כנראה עבר גם ימים קשים במלחמה. המשפחה היא משפחה מאשדוד. האימא, משפחה מצפון, משפחה יהודית מרוקאית, ככה מסורתית, לא דתית במובנים של... האבא, משפחה מגרמניה. משבר ומחליטים לצערנו הגדול שהם צריכים לרדת. זהו. יורדים מהארץ. נו, אבל לאן יורדת משפחה מאשדוד? עמית הקטן בן שש. יש לו אחות גדולה ממנו בשלוש שנים, אז בת תשע, ואח בן שתים עשרה. לאן יורדת משפחה מאשדוד? קשה להגיד, אבל תשמעו טוב. האבא נוסע לגרמניה, לא פחות, לגרמניה. אבא הזה הוא מהענף במשפחה היחיד ששרד מכל המשפחה מהשואה. האבא נוסע לגרמניה אבל לא לעיר הולדתו. זה לא מספיק טוב. הוא מחפש כפר בגרמניה ששמה יכול להיות בטוח שלא יהיה זכר לא ליהודי, לא לישראלי, שום דבר. עם אס-- לא רוצים לשמוע יותר. זהו. די, נגמר לנו. מחפשים, אז מוצאים, מוצאים כפר שנקרא אויכשטט[?]. לא שמעתי על זה אף פעם לפני כן, גם לא היה חסר לי. אויכשטט[?]. לא יודע מה זה, תחרב ותיכון. חמישים קילומטר מפרנקפורט. בבית הספר, מספר לי עמית, נמצאים אלפיים ילדים. הוא, אחותו ואחיו, היהודים היחידים בתוך אלפיים הילדים האלה. מרגע שמגיעים, אבל בעיקרון שכחה גמורה. הוא זוכר את המאבקים ביום כיפור, לא מאבקים, רק את הניסיון. האבא ש... שתהיה סעודה ממש, והאימא שככה ממשפחה יותר, אה, מרוק-- יותר מסורתית קצת יותר. היה לה קשה בהתחלה, אבל, אה, מתגברים על כל קושי. הילד מתחיל בבית ספר בכיתה א' באויכשטט[?]. קוראים לו עמית והוא לאט לאט הופך לאמת, ככה בהברה גרמנית מלאה, אמת כזה. והוא גדל, עמית מאשדוד,

41:07 דובר 9 והוא מדבר איתי ואני מסתכל עליו, מדהים, בחור פשוט מדהים. אני במתח איך הוא מתגלגל, אין על הסיפור עכשיו. חכו. הכל בשביל להבין לפני שמתחילים קצת את המושג של גאולה פרטית. השנים חולפות. עמית גומר את בית הספר היסודי, מתחיל את התיכון, מסיים את התיכון. הוא מסיים שתים עשרה שנה. האבא מתחיל להשתקע שם חזק, מתחיל להתעסק בעסקים של מלונות ומלונאות. עמית מסיים את התיכון, שמה זה שנה קצת יותר, שמונה עשרה, תשע עשרה, נוסע לבוסטון לאמריקה ללימודים גבוהים באוניברסיטה. מגיע לאוניברסיטה ללימודים ותוך כדי לימודים הוא מתחיל ללמוד שם מנהל עסקים, מלונאות. תואר ראשון, תואר שני. הוא מסיים תואר שני ומתכונן לחזור לגרמניה. הדרך ברורה, העסקים ברורים והוא מתכונן לחזור. חודש לפני שהוא חוזר לגרמניה הוא במבחנים של, אה, סוף התואר. הם יושבים באוניברסיטה בהרווארד, יושבים ביחד שלושה חברים. מבחינתו זה היה שלושה חוץ ממנו. כלומר הוא אגב, הוא אף פעם לא הכחיש את זה שהוא יהודי. שאלתי אותו, "דרך אגב, סבלת מאנטישמיות פעם? הרגשת משהו?" הוא אומר, "אני לא מבין מה אתה אומר. מה פתאום? אף אחד. כלום. אהבו אותי מאוד. ההפך. כל שנה היה סרט על השואה. גרמניה חדשה. בכלל לא. לא ראו יהודים. למה שתהיה אנטישמיות? כלום. לאאא". הוא נמצא באמריקה ויושבים שלושה חבר'ה בקפיטריה, במנזה, באוניברסיטה ומדברים. אני לא זוכר את האירוע, אבל כנראה שהיה זה-- אני מדבר איתכם על סיפור של לפני שנתיים וקצת. כנראה היה שם איזה סיפור של אזרח אמריקאי ששרף דגל. לא זוכר. שרף דגל וזה עשה רעש גדול. ושיחת חבר'ה, הסטודנטים שם, שלושתם, עמית ושני חבר'ה אחרים, אחד אמריקאי ואחד בריטי מאנגליה, ושלושתם מדברים והם דנים מה צריך לעשות עם

43:42 דובר 9 שורף הדגל. אומר הבחור האמריקאי לבחור האנגלי, "אתה יודע מה זה שריפת דגל? זה לפגוע בכל הסמלים, זה לפגוע בכל העקרונות". אומר לו האנגלי, "עזוב עקרונות, עקרונות. אצלנו באנגליה גם היו פעם עקרונות. יש מלכה וזה, זה הכל הצגות. עזוב אותי שטויות". והאמריקאי מתעצבן. הוא ככה, פסה, proud, יש גאווה וזה. הוא אוהב אמריקה והוא אומר לו, "אתה לא מבין כלום. אתה יודע מה זה דגל בשבילנו באמריקה? דגל בשבילנו זה כמו המלכה בשבילכם". אומר לו האנגלי, "נו, נו, זה מעט מאוד כבר, זה לא..." אומר לו האמריקאי, "אתה יודע מה?" ועמית יושב שם. "דגל בשבילנו" — נוצרי, אמריקאי נוצרי, בחור נוצרי. "דגל בשבילנו זה כמו שמע ישראל בשביל יהודים", אבל ככה בביטוי הזה. וההוא לא מבין כלום. אז הוא אומר לו, "אתה יודע מה זה שמע ישראל בשביל יהודים? זה כמו דגל בשבילנו". אתה לא יודע מה אנגלי, מה אנגלי לא הבין, אבל עמית יושב שם והוא פתאום — והוא אומר לו, "תגיד לי, מאיפה אתה יודע מה זה שמע ישראל בשביל יהודים?" אני עצרתי פה את הסיפור באמצע ואני אומר לעמית, "מגיל שש אתה לא יודע כלום. מה אתה מספר? איך זה קרה לך?" פתאום הוא אומר, "חכה עוד רגע". "מאיפה אתה יודע מה זה שמע ישראל בשביל יהודים?" ומספר הגוי הנוצרי הזה לחבר, לעמית ששואל אותו, ועמית תמיד אמר אני יהודי, אבל זה לא הטריד אף אחד. מספר הנוצרי הזה, הוא אומר, "תראה, אני נוצרי, הכל בסדר. אני נוצרי, נוצרי לפי כל החומרות אני מסודר". אבל מה הוא אומר? "תראה, האבא שלי הוא מבית יהודי. אצלנו כשנשבר משהו, פכים קטנים, כשנשבר אצלנו איזה משהו בבית או כוס או זה,

45:42 דובר 9 אז אבא אומר מיד שמע ישראל. אם משהו נשבר או משהו קורה, הוא אומר שמע ישראל. האימא שלי היא נוצריה למהדרין, מן המהדרין, היא מחמירה. היא יודעת את כל הפסוק. אם משהו נשבר היא אומרת שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. היא גם עושה את כל התנועות שלה, של הנוצרים. אמא שמע ככה ואני יודע שאם יש משהו לא טוב זה מה שצועקים ואמרתי לו שדגל בשבילנו זה כמו שמע ישראל". ועמית שומע את הסיפור. הוא אומר לי, "ואני מוצא את עצמי שעה אחר כך מסתובב שם במדרכה ברחוב ליד האוניברסיטה, ואני מוצא את עצמי פעם ראשונה שאני זוכר את עצמי ליד איזה עץ ופתאום אני מלא דמעות". אני אומר לו, "עמית, לא הבנתי. תסביר לי מאיפה זה בא לך?" הוא אומר לי, "תראה הרב, כשהייתי בשמינית כינסו פעם את כל השכבות הבוגרות י', י"א, י"ב, שזה איזה אלף חבר'ה, לסרט ביחד. זה היה סרט שעסק במלחמת העולם השנייה. ואני זוכר את הסרט וכולם רואים את הסרט ובאמצע הסרט ואני יהודי יחיד. האחים הגדולים שלי לא היו שם. כבר גמרו. אני יהודי יחיד", הוא אומר, "אני מודיע לך בוודאות הייתי יחיד בכל האלפיים חבר'ה האלה בשנים האחרונות. יחיד בדוק". הוא אומר, "אבל אני רואה מול כולם..."

00:07 דובר 1 גם בצבא הגרמני ונלחמים. וכשרוסים נלחמים בגרמנים גם יהודים נלחמים ביהודים. הוא אומר, ואני זוכר תמונה אחת בסרט, ובתמונה פתאום רואים מגיח מתוך עצים קצין גרמני, כנראה כבר פצוע לגמרי, והוא ככה מדשדש, מדדה וסוחב איתו עוד באיזה כמעט חוסר כוח את הנשק שלו, ופתאום יוצא ממול קצין רוסי עם חיילים מאחוריו. הקצין הגרמני רואה את זה והוא לא מרים ידיים. הוא כנראה מרגיש כבר שזה הסוף שלו או שהוא לא יכול להרים ידיים, הוא אומר, אני לא זוכר, אבל אני זוכר שהוא מנסה איכשהו להרים את הנשק והנשק נשמט לו. ואני זוכר שהקצין הרוסי מגיע אליו, מבקש מהחיילים לזוז אחורה, ועכשיו בשבילו זה רגע של גאווה. מתקרב עם הנשק, דורך אותו. ואחד החיילים הרוסים עוזר לו בלהרים את הקצין הגרמני, מכוון את הנשק, דורך ומכוון אליו. ובאותו הרגע הקצין הגרמני מרים את היד שלו איכשהו, מרים עיניים למעלה וצועק: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!" הקצין הרוסי מוריד את הנשק ועונה: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד." הוא אומר, הייתי עם כולם, ראינו את זה. אני לא יודע כמה אלף, אלף חמש מאות ילדים, אני לא יודע כמה. בלילה לא נרדמתי. לקח לי כמה לילות. הרגשתי שזו תמונה שקשורה אליי. נגמרה השמינית. הגעתי לבוסטון. תואר ראשון, תואר שני. חודש לפני שאני חוזר לגרמניה אומר לי חבר נוצרי בקפיטריה שבשבילו הדגל האמריקאי זה כמו שמע ישראל בשבילי. אתה יודע למה ביקשתי ממנו שיגיד לי פעמיים איך אמא שלו אומרת את כל הפסוק? כי לא זכרתי. ידעתי שיש לזה המשך, לא זכרתי אותו. אתה יודע מה קרה לי כשהייתי שם ברחוב, פתאום ליד הרחבה שם ליד העץ חזרה התמונה ההיא. ואז

02:53 דובר 1 הוא פורץ בבכי והוא אומר לי: "כבוד הרב, אני אמרתי לעצמי, אני נוסע בעוד חודש לגרמניה. יום אחד, כשיעמוד מולי קצין רוסי לא יהיה לי אף פסוק לומר. אין לי אף מילה להגיד. יהיה לי מלון, יהיה לי תואר שלישי. לא תהיה לי מילה אחת שלי. לא חזרתי לגרמניה." לא יודע איך הוא מספר. ראיתי בשלב מסוים משהו, הרצאה, מישהו. איזו תוכנית בטלוויזיה שם, יש ערוץ ישראלי, צ'אנל ישראלי שם. אמרתי משהו שלך, משהו מקום אחר. פרשת שבוע — אני לא זוכר פרטים. החלטתי אני נוסע לארץ. הגעתי לארץ, הוא אומר: "יש לי משפחה. תמיד עמדנו בקשרים, קצת ככה. יהודים נפלאים. משפחה אחת בקיבוץ איקס, אחת בקיבוץ וואי. הגעתי לשם. חלק מבני הדודים שלי פה, חלק לא פה. גם אלה שפה לא בדיוק ידעו להסביר לי את הסוף של הפסוק. הערב התגלגלתי לתל אביב. היום אחר הצהריים ראיתי מודעה שיש הרצאה פה בבית קפה. זכרתי את השם שלך מהדבר ההוא שהיה בערוץ שם בישראלי. החלטתי להיכנס. אני יושב פה ואתה מתחיל לדבר על שמע ישראל. ואני יושב שעתיים. ואני חייב שיהיה לי את הפסוק הזה תמיד." זה היה יום לפני חודש אלול. שבת ראשונה של אלול היינו ביחד בירושלים. עמית יושב היום במכון מאיר, קצת בישיבה. בחור מדהים. לא ייאמן. ערב יום כיפור הוא הגיע אליי והוא אומר לי: "ראיתי במחזור שמחר בנעילה אומרים שמע ישראל לפני שמסיימים. אחרי זה אומרים 'ה' הוא האלוקים'. אתה יודע מה אני חושב?" הוא אומר לי. "לקצין הגרמני ההוא מהסרט היה בטח איזה אבא או סבא שלימד אותו שמע ישראל. הוא בטח לימד אותו פעם באיזה לילה. מה הוא זכר? מה הוא לא זכר? אני

06:27 דובר 1 לא יודע. אני גם לא יודע מה קרה לו בסוף הסרט. אני לא יודע אם הוא חי או מת, אבל תגיד לי", הוא אומר, "אתה חושב שהאבא או הסבא שלו שלפני מאה שנה לימד אותו שמע ישראל חשב שבעוד שמונים שנה אחר כך ישב ילד מאשדוד באוכשטאדט[?] וישמע את הפסוק שהוא לימד את הבן שלו כשהוא כבר התייאש ממנו. ושעשרים שנה אחר כך אנחנו ניפגש בתל אביב. אולי זה שמע ישראל ואחר כך ה' הוא האלוקים?" במוצאי יום כיפור צלצלתי לעמית. אמרתי לו שהשמע ישראל של נעילה השנה היה אחרת לגמרי ממה שהיה לי תמיד. גם ה' הוא האלוקים. שיהיה לי פסוק, פסוק אחד. שיהיה לי את הפדה בשלום שלי. שיהיה לי את הגאולה ממה שאני חושב שנותן לי. שיהיה לי את הגאולה גם מכל מה שלא נותן לי שהגאולה הזו תופיע. גאולה פרטית פשוטה, זאת ההתחלה שממנה אפשר להגיע וקצת קצת להסתכל פנימה. ננגן משהו.

08:10 דובר 2 צמאה לך נפשי.

08:16 דובר 1 צמאה לך נפשי. כמה לך בשרי. בארץ ציה ועיף בלי מים. ריה מאמא מאמא מאמא מאמא מאמא מאמא מאמא מאמא מאמה. צמאה לך נפשי. כמה לך בשרי. בארץ ציה ועיף בלי מים. ריה מאמא, מאמא, מאמא, מאמא, מאמא, מאמא, מאמא, מאמא, כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך. כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך. כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך. כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך. כן כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך. היי, צמאה צמאה צמאה צמאה לך נפשי. צמאה צמאה צמאה צמאה כמה לך בשרי. כמה כמה כמה לך בשרי. אייי לי לי לי לי לי לי אממ אממ אוי נוי ני ני ני ני נוי.

12:44 דובר 3 לחיים, לחיים. הסיפור של הרב אילון הזכיר לי משהו דומה. גם כן סיפור מאוד מרגש שאני שמעתי אותו מבעל המעשה. כשהייתי באוניברסיטת בן גוריון שמה בבית חב"ד, הגיע לפעם — לשם פעם פרופסור מאוסטרליה שקראו לו שם משפחה דומה לשלי, אבל הוא לא המשפחה שלי. קראו לו פרופסור סופר. הם ירדו גם בשנות החמישים, ירדו מהארץ. הם היו חברי קיבוץ גן שמואל המפורסם.

13:32 דובר 1 שמואל מוניבר[?].

13:33 דובר 3 כן, והם-- נמאס להם גם כן מכל היידישקייט ומכל הישראליות, והם נטשו וירדו לאוסטרליה, ולא סתם לאוסטרליה, לטסמניה. זה אי בקצה היבשת שמה, גן עדן עלי אדמות, כמעט ואין שם יהודים. הוא פרופסור למתמטיקה, היא דוקטור לפסיכולוגיה, והם קיבלו שניהם שם משרות. הייתה להם שם סבתא זקנה, והם עזבו את הכל וחינכו את הילדים ממש חינוך אוסטרלי רגיל. בקהילה שם הייתה קהילה רפורמית והיה להם איזה רבאי, ומשום מה הרבאי גמר את הקדנציה וחזר לארצות הברית. הם נשארו ללא רועה. הם לא יודעים מה לעשות. מי יבוא להם לכזה חור נידח? פתאום אחד מהקהילה העלה רעיון: יש לנו פה אחד שבא מישראל, הוא יודע עברית, בטח הוא תלמיד חכם, אז הוא יקום, תהיה לנו קצין, יהיה לנו רב. הם באו אליו, הוא כמעט נפל מהכיסא מההצעה הזאת. הוא חבר קיבוץ גן שמואל, חילוני למהדרין לפי דעתו, הוא יהיה רבאי. אמר להם שהוא אתאיסט. אמרו לו, "לא משנה, אצלנו יכול להיות רבאי גם אתאיסט, העיקר שתנהל." "לא, אני לא שייך לדת, לא רוצה שידעו." אז אמרו לו, "תראה, זה לא עניין דתי, זה עניין, אה, לאומי כזה. אנחנו פה יהודים וזה... צריך ש-- מה אתה רוצה, שהקהילה תתפורר?" בסוף שכנעו אותו. בסדר, הוא הגיע. איך הוא היה מתפלל? לא יודע סידור. פותח איפה שנפתח לו, יום כיפור, ראש השנה, לא משנה. היה שר להם הבה נגילה וזה, והם היו מבסוטים. הוא יודע עברית על בוריה. הלך מצוין. רק בבית התחילו צרות. הילדים התחילו לשאול אותו, "שו הא דה בית הכנסת?" אמר להם, "טמפל, טמפל, לא בית כנסת, טמפל." "מה טמפל? למה הלכת?" אמר, "יהודים, אני..." "מה זה תפילה? מה זה

15:40 דובר 3 הקדוש ברוך הוא?" ואין לו מה לענות. והם שואלים שאלות, הילדים, "מה זה שאנחנו יהודים? למה לא נהיה נוצרים כמו החברים שלנו? מה ההבדל בין יהודי לנוצרי?" והוא לא יודע לענות. הם היו אנשים עם ערכים, היה להם. לא, לא דתיים, אבל היא בתור אישה, היא סיפרה את זה, שמאוד כאב לה והיא הרגישה בושה עצמית שהיא גרה עשרות שנים בישראל, דוברת עברית ולא יודעת כלום מיידישקייט, מה להגיד לילדים שלה. זה הלחיץ אותה והם דיברו על זה ואין להם מוצא מה לעשות. ואז היא מספרת שיום בהיר אחד היא קיבלה פשוט קריזה פסיכולוגית. היא אומרת, היא הייתה לבד בבית והתחילה לבכות וצרחה ודפקה את הידיים בקירות עם האגרופים ואמרה: ריבונו של עולם, אם אתה קיים. קראתי בתנ"ך שכל פעם שלבני ישראל הייתה איזו צרה, השם שלח להם איזה שופט שיושיע אותם. זה חייב להיות שמישהו יושיע אותי. מה יהיה? ככה היא בכתה, הוציאה את הפורקן שלה. כמובן מענה היא לא קיבלה בבת קול משמיים. הוציאה מה שיש לה בלב ושכחה מזה. באותו שבוע אירע הנס. בעלה הולך ברחוב בטסמניה, חור נידח בקצה אוסטרליה, ופתאום הוא רואה דבר שמששת ימי בראשית לא ראו בטסמניה: שלושה דוסים עם זקן, רבנים אורתודוקסים מסתובבים באי. הוא לא האמין למראה עיניו. הוא חשב שהוא חולם. הוא התנפל עליהם בכזאת אהבה. בואו, חבר'ה. בואו. הם לא ידעו מה הוא רוצה מהם. אתם חייבים לבוא אליי. הזמין אותם הביתה ואז סיפרו, סיפרו להם את כל הבעיה. מי זה היה החבר'ה האלה? אולי אתם שמעתם? בטח כולם שמעו על המיליונר גוטניק. אבא שלו היה רב של מלבורן. הוא לא היה בהתחלה חב"דניק. רב במלבורן,

17:41 דובר 3 אז הוא ושני רבנים נוספים באו ממלבורן, הבירה, לטסמניה שם. אז הם השאירו להם ספרים והיו איתם יומיים ונתנו להם את הספר על יהדות הלכה למעשה וכל מיני דברים שככה שיהיה לו קצת. ממש העשירו אותם. חזרו הרבנים למלבורן, אבל נוצר קשר. אחרי חודשיים היה איזה חנוכה. הם אמרו לזוג הזה, הסופר, אולי תבואו אלינו למלבורן שבת. למה לא? מאוד שמחו. באו, לאט לאט הם יותר התקרבו ולמדו קצת. הם באו לשם, אז פתאום היא שואלת, "יש דבר אחד שלא הבנתי. אנחנו שנים גרים בטסמניה, אף פעם לא ראינו רבנים, אף פעם לא באתם. מה קרה שפתאום באתם?" אומר, "אומר לך את האמת?" הוא אומר, "זה היה סתם כזה. אני כתבתי--" ככה הוא מספר, הרב גוטניק, הוא כבר נפטר. מספר, "כתבתי מכתב לרבי מליובאוויטש על ענייני הדת במלבורן, כמו שהרבה רבנים כתבו לרבי." הרבי ענה לו שם, למטה הוא כתב לו נ"ב, "מן הראוי לבקר גם באיים הסמוכים לאוסטרליה כגון טסמניה וכו'." ככה כתב לו הרבי. הוא לא היה חב"דניק, אבל הליובאוויטשער רבי בעצמו כותב לו, אז הוא לא יכול. אז הוא ביקש משני רבנים שם במועצה, בואו ניסע, נעשה ביקור, ואז פגשנו אתכם. היא הייתה המומה. איי דונט ביליב איט. "יש לך את המכתב?" זה... הלך, הביא לה את המכתב שהרבי כתב שם. היא מסתכלת על התאריך של המכתב והיא כמעט מתעלפת. זה היה ביום שהיא עמדה בבית וצעקה וצרחה מעומק ליבה ומישהו הרגיש אותה, וזה קוראים אצל החסידים, רבי זה ראשי תיבות ראש בני ישראל, נשמה כללית. נשיא זה ראשי תיבות ניצוצו של יעקב אבינו. יש בכל דור ודור צדיק שהוא בבחינת מוח וראש, הוא מרגיש

19:51 דובר 3 כל ציפורן קטנה רחוקה באוסטרליה שמה משתוקקת ליהדות, הוא מרגיש את זה. הוא מרגיש את הכאב שלה ושולח את העצבים, את השליחים שלו, להכניס גם את אותה משפחה תחת כנפי השכינה. הסיפור, הסיום של הסיפור הוא מאוד יפה. הם הגיעו כבר לרבי שניהם, ואז הם שאלו אם לעזוב את האוניברסיטה ולהיות ממש... הוא אומר לא, תמשיכו ואתם יכולים לעשות קידוש השם, ולה הוא הטיל עליה תפקיד. זה הייתה תקופה-- החבר'ה פה צעירים מדי, לא זוכרים. הייתה תקופה בארץ שהייתה מגיפה של מדיטציה טרנסצנדנטלית, TM ככה, TM. ו-- המון יהודים נסחפו לזה. אז הרבי מדבר איתה, אומר לה שעצם הטכניקה זה לא רע, אבל שלא יהיה עם אלילות הודית. אז אולי את עובדת בפסיכולוגיה, תכיני תוכנית מדיטציה יהודית. אז היא אומרת, "אבל אני לא יודעת את היסודות." אז תלכו למקורות ותלמדו שם. קיצר הם הגיעו לטיבט, לאיזה נזיר שאמרו שהוא המקור של המדיטיישן, והגיע הבעל, משפחת סופר, ומתחיל לדבר איתו, אומר לו שאני רוצה ללמוד אצלכם זה. אז הוא אומר, "אתה יהודי נראה לי." כן. "אתם צריכים אותי?" הוא אומר. "יש לכם הרי תניא. אז אתה תלמד איתי קבלה, אני אלמד איתך חסידות." אז הם למדו ביחד, הוא לימד אותו תניא, הוא אמר לו שזה קבלה, והוא לימד אותו את המדיטיישן. שנים אחר כך הגיעה אליהם איזה נערה סטודנטית יהודית שהגיעה אליהם מלונדון, והיא באה לחפש את עצמה, והיא נסעה שם לאותו נזיר, הגיעה עד אליו, אז הוא אומר לה, "את צריכה אותי? הרי יש לכם את התניא." שלח אותה למשפחת סופר והם קיבלו. אז מישהו חשב שהם ייפגשו פעם? השגחה פרטית. לחיים, לחיים.

21:54 דובר 4 מדיטציה על פסוק שמע ישראל.

21:56 דובר 3 כן, כן.

21:57 דובר 4 מדיטציה על פסוק שמע ישראל. לא אומרים מילה אחת.

24:06 דובר 5 הישיבות עטרת, קריית ארבע, שעלבים, מבשרת ציון, לצעירים וצעירים, התשורה שמחלקים פה.

24:37 דובר 6 精品 in cog结 wk Rede inquндарoljaвающий累计 attentлишком尼斯 thereof קצת יותר. השורה האחרונה: "נתעלה בייסורים לישיבה של מעלה. י"ט כסלו תשנ"ו". וכשעמדתי שם חשבתי, וזה חשוב לי לומר את זה דווקא פה. זכיתי לשמוע יותר מפעם מהרב נריה על השליחות הגדולה. את החשק לתורת השליחות שצריך לשמוע מהרבי קיבלתי מהרב נריה זכר צדיק לברכה. היה חוזר על זה בלי סוף. שאנחנו צריכים ללמוד את זה כאן אלינו. לכל המערכות, לכל הרבדים, לכל השדרות, לכל החבר'ה. אז אני רוצה דווקא בי"ט כסלו לספר לכם סיפור קטן שהיה לי עם הרב נריה. היום היארצייט של הרב נריה, אחרי שהרב סופר ייבדל לחיים ארוכים הזכיר אותו מקודם. בוקר אחד אני ישבתי בישיבה, מעבירים לי פתק לשיעור. לא זוכר אפילו במה זה היה. למדנו אז קידושין. מעבירים לי פתק: "הרב נריה מחפש אותך בטלפון כבר פעם שנייה". טוב, גמרתי את השיעור. באתי מהר. אני מצלצל לרב נריה. אני אומר לו, "שמעתי שהרב חיפש אותי". הוא אומר לי הרב נריה, נכון? "תשמע", הוא אומר, "שמעתי אתמול בערב את השיעור". אני לא הבנתי מה הוא מדבר בכלל. בקולו היה נראה לי כאילו הוא הולך לתת מוסר על משהו ולא הבנתי מה הוא רוצה עכשיו. הוא אומר, "שמעתי אתמול בערב את השיעור". אמרתי לו, "איזה שיעור?" הוא אומר, "היה ברדיו". לא ידעתי. זה כנראה היה הקלטה ממשהו. אז גם הוא הולך להגיד לי עכשיו איזו ביקורת וגם אני לא יודע על מה הוא מדבר. אני גם לא יכול להתכונן, לעשות ככה אה, אה באמצע ולחשוב. "ושכוייח". אה! ופה ושם. נו. ותוך כדי ואני בטוח שבהמשך יבוא ה-ה-האבל. ידעתי שזה הולך עוד מעט. לאט

29:21 דובר 6 לאט, לאט לאט. אמרו לי פעם, "יהודי בירושלים הכי טוב שמתחילים קשה כי אז האבל יהיה טוב". אני ידעתי הולך להיות עוד מעט. אז הוא אומר לי, "אבל". אז הוא אומר לי, "תראה, אתה לא בסדר, אתה לא בסדר". שואל אותו, אני יודע, אבל מה שהרב אומר על מה עכשיו? למה לא בסדר? אז הוא אומר לי, "כי דיברתי איתך כבר פעם. קח קצת זמן ותכתוב. תיקח קצת זמן. צריך לכתוב. למה אתה לא כותב? צריך לכתוב". אני אומר-- אני מבקש ממנו, "תכתוב". אמרתי לו, "הרב, מה שייך? אני מרגיש שזה לא בשביל זה עכשיו ולא, אין לי זמן לזה ואני, אני עם, עם החבר'ה ושיעורים ואין לי זמן לכתוב". "לא, אתה חייב, אתה צריך". תשמעו, ראיתי שאני לא יוצא מזה בסוף והשיחה מתגלגלת לדברים ככה מאוד נעימים והוא אומר לי ואני לא רוצה שהוא חוץ מזה, רק בשביל זה צלצלתי. ראיתי אני לא מצליח לצאת מזה, אז אמרתי לו בסוף, תפסתי אומץ ואמרתי לו, הרב, גם הרב-- זה שיחה לפני איזה עשר שנים, יותר. יותר מעשר, נ"ו זה היה כמה שנים טובות לפני הפטירה. אמרתי לו, הרב, גם הרב את הספרים, ה-- יש קבוצה שלמה של ספרים נפלאים, מועדי הראי"ה, הליקוטים, כל הספרים בטח אתם מכירים ככה את ה-- גם הרב את הספרים הגדולים זה ממש בעשר שנים האחרונות הרב כתב. אז תעשה חשבון, יש לי עוד שנתיים. לא. ואז אני שומע אותו מחייך בטלפון והוא אומר לי במילים הבאות. תשמעו טוב. ציטוט: "אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה עתיד לשואלני". אלה היו המילים ככה בלשון הזאת. "אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה עתיד לשואלני והכנתי שובר"

31:30 דובר 6 התשובה בתחילת דבריי. נו, אני ראיתי, הוא מוכן עכשיו. "מרדכי", הוא אומר לי, "אני חמישים שנה לא כתבתי. אתה יודע למה? כי הייתי צריך להכין מי שיקראו בכלל. אבל אתה, מה התירוצים שלך עכשיו? תתחילו לעבוד", הוא אומר. "תתחילו לעבוד." הוא השתמש בביטוי שהרב תמיד השתמש: "לא לפי היכולת, הרבה מעל היכולת. תתחילו לעבוד." זה תפס אותי אז. הידיעה הזאת, זה אני אומר לכם, איפה אנחנו חיים? מה פירוש שליחות? לדעת שאדם עושה שליחות והדברים ממשיכים וממשיכים וממשיכים והם לא מפסיקים בכלל. חשבתי לעצמי בשאלת הראשונים הידועה: למה יוסף לא כתב מכתב לאבא? כולם שואלים, הרמב"ן שואל, כולם שואלים למה יוסף לא כתב מכתב: "אבא אני חי, אבא אני קיים". מה יש? כיבוד אב. אז הרמב"ן אומר כי לפי החלומות צריכים לפתור את החלומות. עקדת יצחק אומר: נותן החלומות יפתור אותם, אתה תעשה כיבוד אב. אולי, אולי, אולי, אולי הפשט הוא פשוט. ונדמה לי שזה מופיע כבר. אולי זה פשוט. וזה יסוד השליחות שאנחנו צריכים ללמוד ביום כזה. יוסף הוא שליח. יוסף הוא שליח של המשלח. "הלוא אחיך רועים בשכם, לכה ואשלחך אליהם. ויאמר לו הנני". אתם מבינים מה זה הנני? שאדם אומר הנני על מה? על אני הולך עכשיו לעשות מה? אני הולך ללכת לאחיי ששונאים אותי ולא יכולים דברו לשלום. הנני. בענווה, בזריזות. אני עכשיו הולך. דרך אגב, הנני גם אברהם אמר. הנני גם משה אמר. זאת הפעם היחידה שאומר אדם הנני אחרי שאומרים לו מה התפקיד. כדי לדעת כמה זה קשה להגיד את ההנני. ואברהם, אמרו אברהם, הוא אמר הנני. ואז אמרו לו קח לך את בנך. משה, משה ויאמר הנני ויאמר. "הלוא אחיך רועים בשכם, לכה

34:16 דובר 6 ואשלחך אליהם". מה כבר אפשר להגיד? קודם כל, הנני. אתה אומר הנני? השליחות נהיית יותר קשה מפעם לפעם. ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. הרבי מדבר הרבה על ללכת מבאר שבע, מהמקום העמוק הזה לחרן, לחרון אף של מקום, ללכת למקום הכי נמוך. ללכת ולהוציא משם את מה שאפשר עד הסוף, עד הסוף כמה שאפשר מלמטה. שמעתי בסוגריים בשבוע שעבר דבר נפלא, נפלא! מבחור בכאב תוך כדי כאב גדול. בחור שזכה למול את בנו והוא במחלה גדולה. מחלה גדולה גדולה גדולה. בחור צעיר ובעזרת השם תפילה גדולה. הוא במחלה. לחיים, לחיים, לחיים, לחיים! משולם חנן בן חגית רחל לרפואה שלמה מהרה מן השמיים.

35:13 דובר 7 אמן.

35:13 דובר 6 ערב פרשת וישלח הכניס בברית מילה את בנו וקרא לו שחר ישראל כי עלה השחר צולע על כף ירכו ישראל. התרגשות עצומה, עצומה, עצומה. בחור זה שבוע נוסע לניתוח ו-התרגשות גדולה, ואז הוא אמר פלאי פלאות. דיברתי איתו שמה אז הוא אמר לי: למה היה צריך-- למה יעקב כל כך נלחם לקבל את הברכה הזאת מה-- מה שאמרנו? אז אמר: אתה יודע למה הוא נלחם? כי יעקב אמר, כי יעקב אמר למלאך של עשיו: אני אבא של הגלות הולך להיות. אני יעקב, יעקב ויאמר הנני. אני הולך להיות האבא שילמד את האנשים איך מוציאים מהחושך את כל מה שיש. אתה לא תלך מפה, המלאך של הרוע. אתה לא תלך מפה, המלאך של עשיו, לפני שאני אוציא ממך את כל מה שאפשר לדעת לקבל ברכה מהרוע. אתה הייאוש ואני אוציא ממך את הברכה. אתה לא תלך מפה עד שאני אוציא את כל הברכה מכל המכות שאני יכול. אין מכה שאין ממנה ברכה. "וילך חרנה", ללכת לחרן, ללכת לחרן, ללכת לחרן ולהוציא משם את הכל. אני חוזר ליוסף. ויעקב שולח את יוסף ויוסף אומר הנני, והוא אומר לו: לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיבני דבר. וישלחהו מעמק חברון ויבוא שכם. שתי שליחויות שהן אחת. כי הרי כתוב בפירוש בהתחלה: הלוא אחיך, הנושא הוא אחיך. מה פשט הצאן מעניין? מנהיג צריך לדעת שני דברים: לראות את שלום אחיו. ואחרי שהוא רואה את שלום אחיו, לראות בגשמיות גם לא רק ברוחניות, לראות את שלום הצאן. שני חלומות היו ליוסף, אחד על גשמיות, האלומות שלכם והאלומה שלי, ואחד ברוחניות. אחד ארץ אחד שמיים כמו אבא בחלום. ארץ שמיים עולים ויורדים. ואז

37:21 דובר 6 יעקב שולח את יוסף וישלחהו מעמק חברון, והוא שולח את יוסף ואומר לו: אתה הולך להיות שליח ולראות את שלום אחיך ואת שלום הצאן. נו ומה אני אעשה? אני אראה, מה אני אעשה? והשיבני דבר. מה פשט והשיבני דבר? אני אבוא ואני אגיד: אבא אוקיי, הם שם. זה בסדר? ראיתי, הייתי, נוכחים, המפקד, כולם נוכחים. לא, לא, לא, אתה תראה את שלום אחיך. יוסף מסביר את השליחות בעצמו. הוא פוגש את האיש ואומר לאיש: את אחי אנוכי מבקש, והאיש אומר לו מה שאומרים לשליח: חבל לך על הזמן, נסעו מזה. הסיעו עצמכם מן האחווה. על מה אתה מדבר? אתם יודעים מה האיש אמר לו? האיש אמר לו: יוסף תשמע טוב, אתם יודעים לנצח את עשיו, זה אני יודע. אתם יודעים לנצח את... בזה אתם חזקים מאוד. את ישמעאל, את שכם, בזה אתם טובים מאוד. תשכח מאחווה. יש דברים שאין לכם סיכוי. אתה קיבלת את השליחות שאין סיכוי. יש שליחויות שיש סיכוי. יצחק שלח את יעקב, "וישלח יצחק את יעקב, וילך פדנה ארם, קח לך משם אישה", הוא שלח אותו לבנות בית. זה אתם יכולים. אבל לעשות אחווה בתוך הבית הזה? חבל לך. נסעו מזה, נסעו מזה. הסיעו עצמכם, תרד מזה כבר מספיק. הוא גם יכול לחזור הביתה ולהגיד לאבא: הייתי בשכם והם לא נמצאים. אבא אמר לו ללכת לשכם. "וילך יוסף אחר אחיו וימצאם בדותן". אתם יודעים ממי הוא למד ללכת אחרי האחים חוץ מהשליחות? מאיפה הוא למד את זה? אתם זוכרים מה עשה יעקב אבינו מיד אחרי הסולם? אתם זוכרים מה הוא עשה? עכשיו תשמעו מה זה הפשוט, הפשוט, הפשטות של חסידות. אתם יודעים מה עשה יעקב אבינו

39:13 דובר 6 מיד אחרי הסולם? מה הוא עשה? מה הוא עשה אחרי הסולם? מה הדבר הראשון? לאן הוא הלך? סולם מוצב ארצה. הוא התעורר. יש ה' במקום הזה, וכל אשר תיתן לי עשר אעשרנו לך. נו, עכשיו לאן הוא הלך? לאן הוא הולך? בני קדם. את מי הוא הולך לפגוש שם? רחל. את מי הוא פוגש לפני כן? את הרועים. איך הרועים האלה היו, נחמדים או אנטיפתים? אנטיפתים. שהשם ירחם. אתם זוכרים מה היה שמה? הוא פוגש את הרועים והוא אומר לרועים כך. מה המילה הראשונה? איך? מה? המילה הראשונה. אחי! אתם יודעים מה המקור למילה אחי של גולני? דאורייתא. אחי. אחי. צריך לדעת את זה עם הניגון. אחי. אחי. ממי אחי? מי אחי? מי אחי? אלה הרועים שם של חרן. מאין אתם? מה הם עונים? ויאמרו מחרן אנחנו. הפסוק המדויק זה "ויאמר להם אחי מאין אתם?" איך היה צריך להיות כתוב? ויאמרו-- לא, אין, אין, לא. ויאמרו מחרן אנחנו. ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור? זוכרים? בשיר זה לבן בן בתואל, נכון? "השלום לו ללבן", נכון? זה בשיר בגלל שהחרוז צריך להיות "לו, רחל", נכון? אבל פס-- בפסוק הם לא ידעו את השיר בדיוק, זה יצא לא מסודר עם החרוזים. הידעתם את לבן בן נחור? ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור? נו, זוכרים את התשובה? איך היה צריך להיות? ויאמרו לו-- ויאמרו ידענו. ויאמר להם השלום לו? ויאמרו שלום. אני, אגב, לא יודע אם הם התכוונו להגיד שלום. ויאמרו שלום, והנה רחל בתו באה עם הצאן. חז"ל אומרים במדרש רבה: "והנה רחל בתו באה עם הצאן, ויאמרו שלום". אמרו, אוהוה, נחת עלינו עכשיו אחד דודניק ומדבר, אנחנו עובדים.

41:24 דובר 6 בוא, יש פה איזה מישהי באה, זה טוב, היא אישה, היא יודעת לדבר. דבר קצת איתנו, אפעס. יהיה לך עם מי לדבר. אני רואה שאנחנו רואים שאתה אוהב לדבר. הנה, הנה, הנה, הנה בדיוק-- אשכחכפרוטיס, הקדוש ברוך הוא שלח לך פה מישהי שתדבר איתה קצת. זה טוב, תשעה קבין של שיחה. כתוב שתשעה קבין של שיחה נטלו נשים, אמר לי רב גדול מירושלים, ואחת בממתינה. אז תדבר קצת, דברו, זה בסדר, תדברו, תדברו. אתם יודעים למה אני מזכיר את יעקב? זה פלאי פלאות. יעקב יוצא מהסולם-- קודם כול אני רוצה להגיד לכם דבר פשוט. אם אני הייתי יוצא מחלום, מלאכי אלוקים עולים ויורדים, יש ה' במקום הזה. איזו מדרגה, איזו רוחניות, איפה אתה לא נמצא, איזה כוח שאתה נמצא. מהכבדות. לאיזה עומק אפשר להגיע? אתם מבינים מה המילה הבאה של יעקב? לראות רועים אנטיפתים, גוי מחרן ולהגיד להם אחי, מה נשמע? זה לוקח אחד. הוא למד מסבא. אתם יודעים מה השיא של עקידת יצחק? השיא. השיא של עקידת יצחק אחרי המזבח. זוכרים את הנערים עם החמור? זוכרים את הנערים עם החמור? אה? נשארים למטה, נכון? שבו לכם פה עם החמור. למה שבו לכם פה עם החמור? זוכרים? זה מה שאתם רואים כמו החמור. שבו פה, תישארו. אני ויצחק הולכים למקום ועולים למעלה למעלה. העוקד והנעקד, עוקד, נעקד והמזבח. הם מגיעים למעלה לגובה, וילכו שניהם יחדיו פעמיים, יחדיו יחדיו זה יותר מיחד. יחדיו יחדיו, רק הם, הם לבד בעולם והם כל העולם. הם, הם הקדוש ברוך הוא, אלוקים יראה, ה' יראה, ה' ייראה, יחדיו. הם עולים למעלה. אתם זוכרים את סוף העקידה? אתם זוכרים את הפסוק האחרון? הפסוק האחרון של העקידה.

43:23 דובר 6 זה שיא העקידה לעניות דעתי. "וישב אברהם אל נעריו". מי זה הנערים? שם עם החמור, נכון? ישמעאל ואליעזר. נכון? מה הם עשו שם למטה? הם רואים רק מה הם עשו? מה? אה? שש בש. מה הם שיחקו שם? אני יודע מה? רשת ג'. אני לא יודע מה הם שיחקו. ישבו שם למטה. נכון? ישבו למטה שמה, אה? שיחקו. בדיוק הגיעו, כיבו קצת את הווליום, ראו פתאום "וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע". רק מי שיכול לעלות להר המוריה ולהוריד את הר המוריה וללכת יחדיו עם הנערים, סימן שהוא הכל, הכל, הכל, הכל, הכל מהפנימיות שלו. אין שום דבר חיצוני שם. יוסף למד לגאול את אחיו מאבא שלו. אבל רבותיי, חבר'ה, אתם יודעים מה יוסף לא זכה לשמוע? הוא לא זכה לשמוע פעם אחת את אחיו אומרים אחי. הוא לא שמע פעם אחת את המילה אחי. מה שאבא שלו אמר לרועים בחרן, יוסף לא שמע בבית. ויראו אותו מרחוק וטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו. אתם יודעים למה זה כל כך חשוב? כי אם אתה באמת רוצה להיות בטוח שאתה שונא, עדיף שתישאר מרחוק. אם תישאר מהמסך ואני יודע שאתה שמאלני, אתה ימני, אתה, אתה חרדי, אתה לבן, אתה שחור, אתה טורקיז, אתה בורדו. יותר קל לקטלג אותך. אתה תתקרב, בסוף אנחנו אולי עוד נכיר גם. בסוף נבכה, יכול להיות שגם נשמע מה נשמע. בסוף נשתה גם לחיים קצת, אולי בסוף גם נתחבק. לא עלינו, לא עלינו, לא. בסוף תוציא לי סיגריה. תישאר! ויראו אותו מרחוק וטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו. אתם יודעים מתי הפעם הראשונה שיוסף הצדיק שמע את המילה אחינו? פעם ראשונה. ויאמרו איש

45:20 דובר 6 אל אחיו, אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו בצרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו. פעם ראשונה. אתם יודעים מה הוא עשה אז? הוא הסתובב ובכה. עכשיו אתם מבינים למה? כי מגיל יום הוא מחכה לשמוע את זה. אחינו. זה השליחות. אתם יודעים למה הוא לא שלח מכתב הביתה? כי מה היה כתוב במכתב אם הוא ישלח את המכתב? היה כתוב, אבא, אני חי. נו, מה פשט אתה חי? איך שלא תסובבו את המכתב, הוא היה שולח פקס, אימייל. אבא, אני חי. נו, תסובבו את האימייל איך שאתם רוצים. מה פשט אני חי? אני חי. זה השליחות. השלום של האחים.

46:14 דובר 8 מה עם אחי?

46:14 דובר 6 מה עם אחי? לא אני אחיך? מה עם אחי? השליחות נכשלה. תקשיבו טוב. שואל: מה עם כיבוד אב? תשובה פשוטה. יוסף הכיר את אבא שלו. אין דבר שיעקב רוצה יותר מיוסף חי, חוץ מדבר אחד: שהשליחות תימשך. יוסף חי והשליחות נפסקה. איזה מין חיים אלה? בשביל מה החיים האלה? יוסף ישלח מכתב לאבא, אני קיים? מה פשט? נגמרה השליחות? הוא ידע שזה לא כיבוד אב בכלל. אין מה לשלוח לו בכלל מכתב כזה. והוא לא שלח לו. אתם יודעים מה תהיה המילה האחרונה שיוסף יגיד לאחים שלו? לא לאחים שלו, לנו. לא לאחים, לנו, לנו. "וישבע יוסף את בני ישראל לאמור", פסוק אחד לפני האחרון בבראשית. הפסוק הבא זה "וימת יוסף". המילה האחרונה, תקשיבו לפסוק.

00:00 דובר 1 את "נסעו מזה". אתם נשבעים לי שכשאתם תרצו להיפקד אתם תיקחו את עצמותיי מזה? אתם נשבעים לי שאתם ממשיכים את השליחות של מזה? אתם נשבעים לי שלא נגמרת השליחות של "נסעו מזה" כדי לתקן את "נסעו מזה"? זה כתוב בזוהר הקדוש, י"ב, שנים עשר שבטים. האיש אמר לו: די, חבל לך על הזמן, אין שום סיכוי. אבל שליח עושה שליחותו. הוא לא יודע מה יתגלגל בשליחות. הוא לא יודע לאיזה בור הוא יגיע, והוא לא יודע לאיזה פוטיפר הוא יגיע. הוא לא יודע לאיזה פוטיפר הוא יגיע. אבל אתם יודעים מה נותן לו כוח? שבכל מקום שהוא מגיע נראית לו דמות דיוקנו של אביו. הוא הולך איתו, כי הוא שליח, ושליח הולך עם המשלח. בכל מקום הוא נמצא איתו שם. הוא נמצא איתו ממש שם, כי שלוחו של אדם כמותו ממש. הוא נמצא איתו שם, דמות דיוקנו של אבא איתו שם. אני בזה רוצה לסיים ולומר לכם, חבר'ה, כשעמדתי ביום שישי שם על קברו של הרב, של הרב נריה זכר צדיק לברכה, זה היה ערב שבת, ערב שבת י"ד כסלו היה, וראיתי כתוב, ואז נזכרתי. ראיתי כתוב: "התעלה בייסורים לישיבה של מעלה י"ט כסלו". ראיתי שליחות. הקבר נמצא שם בבית הקברות בכפר. עוברים שם את הרפת, את שדה התפוזים. זו הייתה השליחות. לפני שישים שנה עמד הרב נריה על גבעה ואמר: יש כאן שליחות שצריך לתרגם. שליחות לא נגמרת. עם איזו שליחות כל אחד מאיתנו יוצא? עם איזו גאולה כל אחד מאיתנו יוצא מי"ט כסלו? מאחלים בי"ט כסלו שנה טובה ללימוד החסידות ודרכי החסידות, וההפנמה של חסידות, וההפנמה של-של-של לראות דברים פנימה. שליח הוא מי שרואה את הכל פנימה,

02:25 דובר 1 כי כל מה שהוא רואה הוא רואה מכוח המשלח, לא מבחוץ. אין אצלנו "נסעו מזה". מחר בבוקר חוזרים כל אחד לישיבתו, לכיתתו, לביתו, לסניפו. איך אני ממשיך את השליחות הזאת? איך ממשיכים את זה? איך אנחנו מתחילים מהיום, מהכוח הזה, מהכוח הגדול הזה, מהקדושה הגדולה הזאת שאנחנו מקבלים, מהיום הקדוש הזה, מכל המציאות הגדולה הזאת שאנחנו חיים אותה היום? ולו בשליחות של "את אחי אנוכי מבקש". השליחות של "את אחי אנוכי מבקש" נמשכת כל הזמן. היא השליחות שכל אחד מאיתנו, כל אחד מאיתנו, טיפה במה שהוא יכול, טיפה. במה שהוא יכול ממחר בבוקר, במה שהוא יכול כלפי ביתו, כלפי אחיו, כלפי חברו, כלפי סניפו, כלפי מה שיש מסביב. בטיפה שהוא יכול. ב"ופרצת" שהוא יכול. איזו עוד טיפת "ופרצת" יש? חשבתי, וזה אני עומד ב"ופרצת" אחרי זה, נגמור ב"ופרצת", לא? חשבתי לפני ה"ופרצת" רק מילה לפני ה"ופרצת". חשבתי, אמרתי השבת לפני ה"ופרצת", חשבתי, זה משונה מאוד. יש בשיחה של הרבי על "ופרצת". חשבתי אבל בעקבות הפסוק שמאוד מוזר. כתוב בפסוקים, כתוב בפסוקים שהקדוש ברוך הוא אומר ליעקב: "והנה ה' ניצב עליו ויאמר אנוכי ה' אלוקי אברהם אביך ואלוקי יצחק, הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך, והיה זרעך כעפר הארץ, ונברכו בך, ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. והנה אנוכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת, כי לא אעזבך עד אשר דיברתי-- את אשר עשיתי-- כי עשיתי את אשר דיברתי לך". פשוט לא הבנתי. מתי יהיה ופרצת? מתי יתקיים ופרצת? מתי יהיה ונברכו בך? מתי? כשאשיב אותך אל האדמה הזאת, לא? "והשיבותיך אל האדמה הזאת", ואז מהאדמה הזאת... הרבי אומר זה מתחיל מ"ויפרוץ האיש". אולי מתוך

04:58 דובר 1 זה אפשר לומר עוד דבר אחד. נדמה לי שלא הבנתי לפני כן את ופרצת. אני חושב שהקדוש ברוך הוא אומר ליעקב אבינו: "יעקב, תגיד לי מה אתה רוצה? על מה אתה רוצה?" יהודי נמצא עם המקל עכשיו, עובר את הירדן. מה הדבר שהוא רוצה לדעת? שהוא יחזור הביתה, לא? "ושבתי בשלום אל בית אבי". אומר לו הקדוש ברוך הוא: אני אהיה איתך. אתה מקבל על עצמך ופרצת או לא? אם אתה מקבל על עצמך ופרצת, נו, אז כדאי להיות "אנוכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך". אם אתה מתחייב ל"ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה", ישתלם "והנה אנוכי עמך ושמרתיך". אבל אם אתה לא מקבל את ופרצת, אז בשביל מה? ופרצת זה לא מפעם. שהקדוש ברוך הוא בעזרת השם יזכה אותנו, שנזכה, נכון שמאחלים שנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות, שנזכה בכל ופרצת הגדול.

06:03 דובר 2 אני חייב להוסיף מילה אחת על הדברים של הרב אלון. וורט של הרבי שלא מופיע בליקוטי שיחות עדיין. השליחות של יוסף הייתה כל הזמן: הוא הלך, הוא נשלח ונשלח ונשלח, והכל הלך בדאון, דאון, דאון עד שהוא הגיע לבור. איפה הוא התחיל להתרומם? שני מילים. "מדוע פניכם רעים היום?" כשהוא פונה לשר המשקים ולשר האופים בוקר אחד, אותה שליחות שאתה מדבר עליה, שני גויים. מה אכפת ליוסף, עבד שנמצא במצב הכי נמוך בעולם? מה אכפת לו? "מדוע פניכם רעים היום?" ופה התחילה העלייה שלו.

06:39 דובר 1 מה המילים הראשונות שהוא אומר לאחים שלו? מילים ראשונות. נו, מילים ראשונות. אני יוסף, נו, ואתה מה? ואתה?

06:46 דובר 2 אל תעצבו.

06:46 דובר 1 אל תעצבו. בלי עצבות.

06:50 דובר 2 אני חושב שלפני שננגן "ופרצת" אני אבקש מהרב גופין מספר מילים. הרב גופין.

06:56 דובר 1 לא "ופרצת". בסוף הבוקר.

07:04 דובר 2 הרב גופין הוא המשפיע הראשי והכללי של הישיבה פה. אני מבקש מהרב גופין שיגיד לחיים, יגיד לנו כמה מילים, לחמם לנו את האווירה. רק תדעו לכם שאולי הטקס הרשמי הסתיים עכשיו, אבל עכשיו מתיישבים להתוועדות עד אור הבוקר. כולם מוזמנים אחרי ה"ופרצת", מי שיכול ומי שמעוניין לשבת איתנו עד הבוקר. הרב גופין.

07:27 דובר 3 אני אספר סיפור. סיפור, סיפור ידוע עם ר' שמואל. אחד החסידים של אדמו"ר הזקן היה ר' שמואל מונקעס. שומעים? ר' שמואל מונקעס היה אחד החסידים של אדמו"ר הזקן. הוא היה אבל עני והנסיעה שלו לרבי הייתה עם הר- עם הרגליים. לא היה לו כסף לקחת, לקנות כרטיס, לנסוע בעגלה. הוא היה הולך ברגל. אחת הפעמים הוא הלך בחורף. הוא הלך ברגל לליאזנא, לאדמו"ר הזקן, לרבי שלו, והוא הולך בשלג, בקור, סוחב את התרמיל על גבו. עובר, עובר סוס ויהודי עם עגלה. הוא רואה את היהודי המסכן הזה, אז הוא עוצר ורוצה לקחת אותו איתו. על העגלה הזו היו הרבה חביות של... יש סוחר של... יש סוחר של יין, הרבה חביות יין על העגלה, והוא מזמין את ר' שמואל. שואל אותו: איפה אתה הולך? אז הוא אומר לו: ליאזנא. נו, אומר לו הסוחר, אני הולך, נוסע לכיוון הזה. בוא תעלה לעגלה. הוא עולה, הצטרף אליו, עלה לעגלה והתיישב שם בין החביות, והיה קר. אז הוא רצה קצת לשתות כוסית יין, לחמם קצת את הלב. הוא ביקש רשות מהסוחר: אפשר לקחת כוסית יין? אז הוא: כן, בבקשה. לקח כוסית יין. כן, אמר לחיים, הוא לא אמר לחיים סתם. הוא אמר לחיים חסיד. אז הוא הגיע לרבי, לאדמו"ר הזקן. אומר לאדמו"ר הזקן: רבי, בדרך למדתי דבר חשוב מאוד בדרך לכאן. ישבתי כל הדרך. ישבתי בין חביות ענקיות מלאות יין מכל הסוגים, יין מתוק ויין יבש וחצי יבש וחריף. כל סוגי היינות בחביות בכמויות גדולות מאוד, ואני שתיתי. ישבתי ביניהם והיה לי קר. זה לא, זה לא עזר לי. לקחתי, ביקשתי, לקחתי כוסית אחת קטנה, אבל את הכוסית הזו הכנסתי בפנים. שתיתי אותה בתוכי,

09:34 דובר 3 נהיה לי חם. הרבה יין זה בחוץ, זה לא פועל עליי. קצת יין, אבל זה נכנס בפנים אז זה פועל. היות ואנחנו שמענו פה הרבה דברים מהרב אלון, הרב סופר, הרב גולדשמיט. שמענו פה דברים, דברי חסידות, דברי תורה, דברי אהבת ישראל, דברי שליחות, דברים רבים מאוד. עכשיו נשאר לנו, כל אחד לפני שמתפזרים, כל אחד צריך לקחת מכל מה ששמענו כוסית אחת קטנה, אבל בפנים. תכניס בפנים משהו ממה שאתה. כוסית אחת קטנה תכניס בפנים, ואז זה יהיה הכלי. זה יחיה אותך וזה יחיה, יחיה אותך ויחמם אותך. נו, אני מאחל לכולם שיהיה באמת שנה טובה ללימוד החסידות וערכי החסידות. בהצלחה רבה. לחיים, לחיים.

10:27 דובר 4 ופרצת ופרצת ופרצת ופרצת ימה וקדמה צפונה ונג- לא לשכוח, פעם אחרונה. ופרצת ופרצת ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה. ופרצת ונגבה, ופרצת ימה וקדמה. ופרצת ופרצת ופרצת ופרצת ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה, ימה וקדמה צפונה ונגבה, ימה וקדמה צפונה ונגבה.

13:15 דובר 5 היי, ופרצת ופרצת ופרצת ופרצת ימה וקדמה ונגבה ימה. צפונה ונגבה ימה. ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. ליי, ליי, ליי, ליי, ליי, אההה, ליי, ליי, היי, איי, איי, איי, ליי, ליי, ליי, ליי, ליי, ליי, אההה.

17:03 דובר 6 כל זה מגיע אליכם מהמשרד של לימבו לי. כל זה מגיע אליכם מהמשרד של לימבו לי. שיהיה לכולם טוב.