ערב "שואלין ודורשין" בענייני חג הפורים כפר חב"ד

00:00 דובר 1 הלכות מיוחדות השנה אני לא חושב שיש, רק את זה של תענית אסתר, שתענית אסתר לא בפורים אלא ביום חמישי, שהקדימו את זה ליום חמישי. לא הקדימו את זה ליום שישי בגלל השבת, שלא נכנסים לשבת כשנמצאים בתענית. אבל מה שנוגע למחצית השקל, שנוהגים השנה בתענית אסתר, השנה זה יוצא ביום חמישי לפני מנחה. בנוגע למחצית השקל, מה שהרבה אנשים שואלים, אני רק רציתי להגיד, אני יודע מה שאני שמעתי, מה שאני ראיתי, וגם הבנתי שכך גם הרבי נוהג בעניין הזה, איך לתת את המחצית השקל, כי יש הרבה בלבול בנושא הזה. כפי שאני ראיתי ואני שמעתי, היה לי חבר, יש לי חבר, ר' בערל ליפסקר, שהוא היה תמיד נכנס לרבי עם המחצית השקל, שהרבי היה נותן את המחצית השקל. הרבי היה נותן גם בשבילו וגם בשביל הרבנית. הרבי היה נותן שלוש חצאי דולרים מכסף, זילבער דולר. אז משמע מזה שהמנהג הוא דווקא לתת בחצאי דולרים של כסף. ומטבע חצי דולר של כסף יש לו את השווי, את המשקל של כסף, כפי שכפי שכפי שהמשקל של מחצית השקל זה בערך תשע, תשע וחצי גרם כסף. שלפדיון הבן למשל לוקחים, גם ישתדלו לתת בדולרים, אבל זה גם לא חצאי דולרים של היום. היום זה ניקל, דווקא חצאי דולרים שעד אלף תשע מאות עשרים ותשע, ששם הדולר עצמו היה לו את המשקל של הכסף, גם לדולר וגם לחצי דולר. אז לפדיון הבן צריך מאה, מאה ושש, מאה וארבע גרם כסף, וחמישה. אחרים נוהגים שישה דולרים של כסף. יש את המשקל של מאה ושש גרם כסף בדולרים של פעם. אותו דבר, בשלושה חצאי דולרים יש את המשקל של מחצית

02:06 דובר 1 השקל. אז כנראה שהוא נהג בשלוש פעמים, בשלוש חצאים. זאת אומרת, שלוש פעמים תשע וחצי גרם. וכך גם נוהגים בהרבה בתי כנסת, שיש בבית הכנסת את המטבעות האלו של החצאי דולרים האלו, ופודים אותם. זאת אומרת, קונים אותם בסכום. מה הסכום? כפי שנהוג, כך ראיתי, לקנות את זה לכל הפחות בערך של הכסף. זאת אומרת שנאמר היום זה בערך תשע וחצי שקל, אה, משקל, השווי, כמה שווה תשע גרם כסף לפי ה... משתנה כל יום המשקל של הכסף, זה בערך תשע וחצי. זאת אומרת ככה, למעשה שמי שנוהג לתת בבית הכנסת צריך לקחת תשע וחצי שקל, לפדות את השלושה מטבעות האלו, את שלושה מטבעות האלו לזרוק בקערה. יש נוהגים לזרוק את זה שלוש פעמים. זאת אומרת, שלוש, ואחר כך לקחת את זה עוד פעם, לזרוק עוד פעם ועוד פעם, כנגד תשע חצאים. הרבי היה נוהג שלוש פעמים ואני לא ביררתי, אבל הוא היה נוהג לתת את זה בחצאי דולרים. זאת אומרת, כי למה אני אומר את זה? כי ישנם כאלו שמתבלבלים ואומרים שצריך לקחת שלוש פעמים תשע, שלוש פעמים תשע, בתשע, בחצי שקל. כמה שווה חצי שקל? קונים את השלושה חצאים, ושלושה חצאים האלו נותנים שלוש פעמים, וכך יוצאים גם את הדעה, אלו שהמנהג הוא פה בארץ. זאת אומרת, בדרך כלל זה יותר המנהג של הספרדים פה, שנותנים מחצית השקל בשווי של מחצית השקל, כי ישנם כאלו אשכנזים פה היו נוהגים בארץ לתת חצי של המטבע. מה היום יש שקל, חצי שקל זה נקרא מחצית השקל. אבל ה... היינו, המנהג הספרדי היה דווקא לתת בשווי של, את השווי של הכסף שיש במחצית השקל. אז בכל

04:06 דובר 1 אופן לצאת, לצאת את כל הדעות, אז אה, אפשר גם בכדי לצאת את כל הדעות, אז כדאי לקחת את התשע וחצי שקל האלו, שיהיו גם בהם מטבעות של חצי שקל, ואז קונים את זה, את השלושה מטבעות מכסף, ושלושה מטבעות נותנים את זה בקערה. זה לכאורה. מה? מה?

04:32 דובר 2 אפשר להוסיף יותר או רק עד שלושים?

04:35 דובר 1 אין איסור להוסיף. אבל מה? מה שנותנים, נותנים לכל בני המשפחה, וגם המנהג הוא, וכפי ששמעתי ככה היה נהוג אצלנו, גם לתת גם בשביל נשים בהריון, גם בשביל העובר. יש כאלו ששאלו, ולמה יש... כתוב במשנה שמי שנהג, אה, מי שנהג לתת בשבילו שלא יפסיק. ישנם ילדים שכבר התחתנו. לא יודע אם כשהם היו לפני בת מצווה, לפני בר מצווה, אז אבא נתן בשבילם. אחרי זה הם כבר גדלו. יש אולי הידור דווקא שבעניין של מחצית השקל, שאם כבר התחילו לתת שלא יפסיקו. נותנים אחד בפני עצמם, תבוא עליו ברכה, אבל אם כבר התחילו, להמשיך בזה. ואני אגיע, ואני אגיע לתענית אסתר גם כן השנה, מכיוון שזה נדחה בכלל. אדמו"ר הזקן בהלכות תענית סעיף י"ב אומר שתענית אסתר זה מנהג, אבל בכל אופן, במיוחד שהשנה זה נדחה, אז יש מקומות, יש סיבות להקל בזה. למשל נשים בהריון, חולה וכו' וכו'. בכל אופן כל מקרה צריך לשאול לגופו של עניין, לגופו של עניין. מה שהזכירו פה זה הנושא המרכזי שרציתי קצת לעמוד עליו ולברר את ההלכות הקשורות בו, כי יש פה בלבול גדול וההלכות האלו לא התבררו די צורכם בשולחן ערוך. למה? כי בחוץ לארץ לא היה כל כך מצוי השאלה הזאת. והסבירו את העניין של מוקף ופרוזי, שהרי כפי שכתוב הרי במגילה, על כן היהודים הפרוזים, או יש ביניהם פרוזים, אז עושים את יום י"ד למשתה, יום שמחה ומשתה ויום טוב. והייתה תקנה שמוקפים, ערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון, כמו בשושן הבירה, אז הפורים אצלם בט"ו. זאת אומרת הפורים מתחלק לשני ימים: פורים בפרוזים, בערים הפתוחות, זה ביום י"ד

06:56 דובר 1 ובשושן הבירה היה בט"ו, והחכמים תיקנו שכל הערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון, אז דינם כשושן הבירה. למה דווקא נתנו את הדוגמה ואת התנאי של יהושע בן נון? אומר הרמב"ם: לתת כבוד לארץ ישראל, כי היישוב בארץ אז היה מוזנח. אז מילא. והרי כל הנס, כל היישוב היה בשושן הבירה, והמצב בארץ הרי היה שהפסיקו את בניין בית המקדש. על ידי שהאנשים יזכרו את ארץ ישראל וייפגשו בשביל ארץ ישראל, אז תלו את זה במוקף חומה מימות יהושע בן נון. אבל היסוד של הדבר זה מה שכתוב במגילה, שבשושן הבירה עשו את פורים ביום, את פורים שושן בט"ו. אבל מה? המשנה אומרת במגילה דף י"ט שמי שהולך, מי שגר בפרוזים ידור בפרוזים. מי שגר במוקף ידור במוקף. אני רוצה להקדים שלמעשה היום עיר מוקפת חומה שברור שעושים את הפורים בט"ו, זה היום רק בירושלים. שאר הערים, אפילו הערים העתיקות, לא ברור מיקומן הנכון, לא ברור. כמובן שעושים ספקא דדינא ביפו, בטבריה עושים ספק, אפילו בצפת יש כאלה שעושים ספק, אבל בכל אופן זה הכל ספקות. אבל המקום, העיר שבאמת אנחנו יודעים את המקום ואת המקום של החומה, כי הכל הרי סביב בית המקדש, אז במילא המקום היחידי שהוא ודאי מוקף חומה, שעושים פורים בט"ו, זה ירושלים. לכן תמיד נזכיר את ירושלים כדוגמה לעיר מוקפת חומה, ושאר כל הארץ זה כפר חב"ד, תל אביב וחיפה, זה הכל. אני מזכיר את תל אביב. אה?

08:55 דובר 3 מי?

08:56 דובר 1 למה לא?

08:57 דובר 3 פרזות.

08:59 דובר 1 פרזות.

09:00 דובר 3 נו כן.

09:04 דובר 1 בסדר. איפה רבי בבלי[?]? אה? איפה רבי בבלי[?]?

09:11 דובר 3 אה.

09:15 דובר 1 זה מאז שעשו את הישיבה שם. בכל אופן, אז כן, על חיפה. אנחנו יודעים. אנחנו יודעים שההלכה אומרת שאדם, אגב, היום תשעי של גולדיץ[?], סוגיה שלמה בפסחים, אדם בן ארץ ישראל שהולך לחוץ לארץ או בן חוץ לארץ שבא לארץ ישראל, וישנם שינויי הלכות שבין ארץ ישראל לחוץ לארץ, אז נותנים עליו חומרי המקום שיצא משם. הוא מקבל עליו חומרי המקום שבא לשם. זאת אומרת, אם הוא למשל בא מחוץ לארץ לארץ, כמובן לא מדבר כפי ההלכה הפשוטה, לא מה שכתוב בסידור, אז יש עליו דין של בן חוץ לארץ, חייב לנהוג יומיים. למה? כי עדיין, כיוון שהוא בא מחוץ לארץ לארץ, אז יש עליו חומרי המקום שיצא משם. אותו הדבר לכל מיני מנהגי איסור שנהגו בעיר אחת ובעיר השנייה לא נוהגים. אדם בא ממקום למקום, אז הוא נוהג... אז יש עליו עדיין חומרי המקום ש... מאיפה שהוא בא. למה? נו, השלוחים. אז מאז שהשלוחים הגיעו. אז למה? במיוחד מכיוון שהוא הרי אמנם בן חוץ לארץ ומגיע לארץ, אבל הרי דעתו לחזור לחוץ לארץ. לכן לא בטלו מעליו הדינים של בן חוץ לארץ, ודינו גם מקבל גם דינים של בן ארץ ישראל וגם דינים של בן חוץ לארץ. בפורים השתנה הדין. השתנתה ההלכה. לכאורה ההלכה הפשוטה: אין דבר כזה שאדם שבא מכפר חב"ד לירושלים או מירושלים לכפר חב"ד, שיהיה עליו, מכיוון שהוא בן ירושלים ובן ירושלים עושה את הפורים בט"ו, או שהוא בא מכפר חב"ד ל... להיפך, הוא יקבל עליו גם דין בן ירושלים. אין דבר כזה. הפסוק במשנה או בגמרא. אנחנו אומרים היום במגילה: "על כן היהודים הפרוזים היושבים בערי הפרזות", היהודים הפרוזים היושבים בערי

11:59 דובר 1 הפרזות. שואלת הגמרא: אם היהודים הפרוזים, בשביל מה צריך לשים את "היושבים בערי הפרזות"? אלא מכאן שהפסוק בא ללמד אותנו: זה לא רק שהוא יהודי פרוז. זאת אומרת, הוא בן ירושלים. יש לנו בכפר חב"ד ברוך השם בני ירושלים, אבל למה? כי הם באו מירושלים. אבל זה עדיין לא מספיק, אלא הוא גם יושב בירושלים. הוא בן כפר חב"ד שנמצא גם, לא רק שהוא בן כפר חב"ד, אמנם עכשיו הוא בא לירושלים, אלא הוא עדיין בן... הוא נמצא גם בכפר חב"ד. זה הפירוש של הפסוק: "היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות". זאת אומרת שעכשיו בפורים הזה תלוי איפה הם יושבים, איפה הם נמצאים. אם הם נמצאים, אם הוא נמצא בכפר חב"ד, או בן כפר חב"ד, אם הוא בירושלים דינו כבן ירושלים, ולכן מההלכה הזו נולדו הרבה ספקות. למעשה, כמעט וברוב המקרים אין הלכה ברורה. מה זאת אומרת הלכה ברורה? יש פוסקים שפסקו כך, יש פוסקים שחלקו עליהם, אבל ישנם כמה מקרים שעל זה אין שום ויכוח. כולם מודים בהלכה. למשל, אם אדם שהוא בן כפר חב"ד והוא נוסע לירושלים. נאמר השנה פורים יוצא ביום ראשון. יהודי מכפר חב"ד, מתי אצלו הפורים? ביום ראשון. הוא נוסע לירושלים ביום שני בבוקר והוא יישאר בירושלים אפילו שבוע שלם, כל השבוע שאחרי זה. אין שום ספק שלא חל עליו שום דיני פורים של ירושלים. למה? כיוון שהוא הגיע לירושלים אחרי עלות השחר ביום, אין עליו שום דין של בן ירושלים. מתי הוא כן מקבל דין של בן ירושלים? אם הוא הגיע לירושלים, וזה גם כן ברור, אם הוא הגיע לירושלים לפני עלות השחר של ט"ו, אז הוא מקבל עליו גם דין של בן ירושלים, וזה

14:15 דובר 1 גם, שוב פעם, עוד לא ברור, ועוד נגיע לכל ה... לכמה וכמה ספקות שבדבר. מה פתאום? הרי כל... בכל מקום, בכל הלכה. מה? רגע, רגע, הלוואי ונדע. רק רגע. חכה רגע, חכה רגע, חכה רגע. אריכות ימים מגלה סודות. מה פתאום אנחנו הזכרנו את עלות השחר? הרי בכל החגים, כל מועדי ישראל, "וערב ויתן כהן". הערב הוא הקובע, הוא המכניס את החג. בפורים השתנה, הרי פורים הכל נהפך. אז הכל, הכל התהפך. אין לילה. עלות השחר. למה? משמע בירושלמי שמה הטעם, למה... מה פתאום עלות השחר? כיוון שעלות... הרי הגמרא אומרת שעיקר קריאתה ביום. עיקר קריאת המגילה היא הרי ביום. בלילה גם כן קוראים את ה... אבל עיקר פרסום הנס הוא ביום. לכן קבע הירושלמי שהקובע לשינוי של ירושלים או לא ירושלים זה עלות השחר, לא כמו שתמיד צאת הכוכבים, אלא עלות השחר. ולכן, אם אדם בא מכפר חב"ד לירושלים לפני עלות השחר, אפילו, זאת אומרת, אילו בא בשקיעה, זה חבל שהוא לכאורה צריך להיקרא בן ירושלים, אלא אפילו עוד היה בלילה, בתחילת הלילה, בכפר חב"ד. הוא הגיע בשתיים עשרה בלילה, באחד בלילה לירושלים, אז לכאורה הוא צריך להיקרא בן ירושלים. אותו דבר להפך. בן ירושלים שבא ביום ראשון בבוקר לכפר חב"ד, אין שום ספק שהוא לא חייב בשום דבר. למה? מכיוון שהוא הגיע בבוקר אחרי עלות השחר.

16:16 דובר 1 הוא לא מקבל עליו שום דין של בן כפר חב"ד. אבל אם הוא הגיע לכפר חב"ד באמצע הלילה. ודאי אם הוא הגיע, נאמר שבשנה שזה מוצאי שבת, אפשר להגיע לפני השקיעה, לפני. אבל אם זה היה יום חול, היה מגיע לפני השקיעה. ודאי שהוא נעשה בן כפר חב"ד, אבל אפילו הוא הגיע אחרי צאת הכוכבים או שהגיע באמצע הלילה, אם הוא הגיע לפני עלות השחר הוא נעשה בן כפר חב"ד. זה פירוש הדברים. שמה זה מה שאמרנו. שמי שהולך, מי שהולך בין ירושלים. נתחיל עכשיו. מה? מה השאלה?

17:04 דובר 4 בעלות השחר זה יום ראשון או בעלות השחר זה יום שני?

17:04 דובר 1 אני אומר להפך, בן ירושלים שבא בעלות השחר של מוצאי שבת. נו.

17:09 דובר 4 שבת הוא יושב כאן עד בעלות השחר בירושלים.

17:12 דובר 1 רגע, רגע, עוד פעם, עוד פעם. לא הבנתי מה, מה?

17:17 דובר 4 אחד.

17:17 דובר 1 זה יום ראשון. חכה, נגיע לזה. יש היכי תמצי בירושלמי שאדם ייפטר מפורים בכלל. יש היכי תמצי שהוא יתחייב בשני הפורים, ופה זה הירושלמי אמר לנו: הוי קיר דירוסא, בן כרך שעקר את דירתו בליל ט"ו לעיר פטור מזה ומזה, בן עיר שעקר דירתו מעיר לכרך חייב בזה ובזה. זאת אומרת, יש בירושלמי. עכשיו מה הפירוש בירושלמי? על זה כבר נכתבו ספרים והרים. זה אומר כך וזה אומר כך. אבל בכל אופן נדע את היסוד של הירושלמי. יש מקרה שאדם ייפטר מפורים בכלל, כך אומר הירושלמי, ויש מקרה שהוא יתחייב בשני הפורים. נתחיל קצת לפרט את הדברים. בן ירושלים. מה אמרנו? הקדמנו עוד עכשיו שעלות השחר זה הקובע. וככה זה אצל רוב הפוסקים, הכל קובע עלות השחר, זה הקביעה. היחידי שמחמיר שעל הערב זה... הוא גר פה בבני ברק, והוא היחידי ממש מכל הפוסקים ששם אצלו גם הלילה הוא הקובע.

18:47 דובר 5 אפשר לעבור לזה?

18:48 דובר 1 הכל עלות השחר, עלות השחר, עלות השחר. זה אצל רוב הפוסקים, עלות השחר זה הקובע. בן ירושלים, בן ירושלים שבא בליל י"ד. בליל י"ד בא לכפר חב"ד והוא מתכונן להיות פה כל י"ד. זה ההלכה הפסוקה הפשוטה שכתוב במשנה ובגמרא שהוא מקבל עליו דין של פרוז. הוא הפך מבן ירושלים והפך לבן עיר, והפך מבן כרך לבן עיר. זה פשוט אותו דבר. מה יש מקום? בן ירושלים אמרנו שבא לפני עלות השחר, הוא מקבל עליו דין של בן עיר. נשאלת השאלה רק, אבל זה הכל מדובר בפשטות שהוא נשאר אחר כך בכפר חב"ד. הוא נשאר בכפר חב"ד גם בי"ד. אז הרח"ל אמר, אף על פי שהוא הרי בן ירושלים, מכיוון... אבל הייתי אומר, אילו היה משנה, כיוון שהוא בן ירושלים והוא בא לכפר חב"ד, שיקרא את המגילה בי"ד? לא. אנחנו אומרים מוקף בן יומו קרוי מוקף, פרוז בן יומו קרוי פרוז. הוא מקבל עליו את הדין של פרוז. אבל מה הדין אם האדם הזה חזר לעירו, הירושלמי הזה חזר לעירו ביום ראשון לילה? הוא היה בכפר חב"ד כל היום ראשון וחזר לירושלים. מה דינו? הוא צריך עוד פעם לעשות את הפורים או שלא צריך לעשות את הפורים? שכבר אמרנו הרי פרוז בן יומו קרוי פרוז, אז הוא פרוז. מה? אז מה?

21:24 דובר 6 כבר עבר היום.

21:27 דובר 1 כן. אז אבל הוא חזר לירושלים. אז הוא חזר. אז מה? אז הוא שואל אותו. הוא מצפה לרב, שואל: מה אני צריך לעשות? מה? מה?

21:40 דובר 6 מה קרה בכפר חב"ד?

21:41 דובר 1 מה קרה בכפר חב"ד? אז הרב פרנק, הרב פרנק חידש שלדעתו הוא חייב במגילה. למה? הוא אומר כך. הוא אומר כך: "כיוון שהוא חזר מכפר חב"ד לירושלים והוא הרי ירושלמי, אז הוא נקרא מוקף, הוא נקרא מוקף כי הוא ירושלמי." חכה רגע, עוד נגיע. חכה רגע, חכה רגע, חכה רגע, חכה. אין על זה שום ספק, הוא אומר, מכיוון שהוא היה... מה? מה מה? שמה? שאם הוא היה, אם הוא בא לכפר חב"ד והוא חזר לירושלים והוא חזר לירושלים, אז אין שום... לדעתו הוא נקרא, הוא נקרא, הוא חייב במגילה. אף על פי שהוא, שמעיקר הדין הוא אומר שלא מצאנו לכאורה דבר כזה כמו שאתם אמרתם קודם, הוא כבר עשה את הפורים, פעמיים פורים. אז הוא אומר כך: כל הדין הזה שאמרתם, את הסברה של פעמיים פורים, זה הכל מדובר על בודד. זאת אומרת אם הוא פרוז בן יומו, מוקף בן יומו, אז ממילא אתה תגיד אם, אם הוא נאמר בן יומו בין זה או בזה, אז תגיד שהוא יעשה את י"ד. אבל פה הוא עושה את המוקף בגלל שהוא מוקף, כי כל השנה מוקף. התחדש עליו רק הדין ש־כיוון שהוא היה בי"ד, הוא קיבל עליו את הדין שהוא פרוז בן יומו. מה אם הוא הלך לאחרונה לירושלים? עזוב, עזוב, עזוב, מספיק כבר, זה כבר ספק ספק. קודם נתקדם לספיקות, אחר כך נגיע לספק ספק. אבל אה... למה לא אמרנו חיוב על העיר? מה? חיוב על העיר. ב... אפילו אם הוא לא מירושלים. אתם יודעים מה, חיוב על העיר. בסדר. בפסוק כתוב: "היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות." אז משמע שיש פה חפצא ויש פה גברא. והתורה, ה־ה־המגילה תלתה בשני הדברים,

24:12 דובר 1 בעיר ובאדם. אז איך זה מתיישב, שני הדברים יחד? רק רגע, רגע. על הטענה הזו של הרב שלמה זלמן, באחת התשובות שלו הוא טוען, הוא טוען ככה: הוא אומר, אם אדם... זו אחת מההשגות שלו. טוב, אני פשוט אלך קצת לפי סדר, אחרת זה יהיה פה בלבולציה שלמה. אז זה מה שאמרנו. זו הלכה אחת. הוא אומר, אם אדם הוא ירושלמי, אז לא שייך לשון לומר שני פורים. הוא עושה את... בכפר חב"ד הוא מקיים פורים כשהוא פרוז בדיעבד. אבל כשחוזר לירושלים, זה לא ירושלמי. עיקר השאלה תמיד שמה ששואלים אותי פה זה בחורי ישיבה, או משפחות שיש להם הורים בירושלים. הם עושים את הפורים בכפר חב"ד, ואחר כך נוסעים אחרי הצהריים, אחרי, אחרי סעודת פורים פה, בלילה נוסעים לירושלים, נוסעים עם המשפחה ונשארים עם המשפחה עד למחרת. לחזור באמצע הלילה עם הילדים קשה, והם נשארים עם המשפחה עד למחרת. ולמעשה, עיקר פה הנקודה של המחלוקת. אז הרב צבי פסח, שלדעתו זה מה שאמרנו קודם: אין דבר כזה שני פורים. עשית בכפר חב"ד פורים, עשית פורים, סגרת את הפורים. נסעת עם כל המשפחה, ואחרי שכבר היית פרוזי לא תיהפך למוקף. הדוגמה הראשונה שהבאנו, שהוא ירושלמי, שהוא ירושלמי. מה? כן, כן, זה המקרה. זה המקרה, וזה בעיקר השאלות ששואלים פה בכפר חב"ד, שאם אנשים נוסעים מכפר חב"ד לירושלים אחרי שקיימו פה את הפורים, נוסעים בלילה מכפר חב"ד לירושלים, נשארים שם. אז אם הם חוזרים מיד עד לפנות בוקר אין שום בעיה. אבל אם הם נשארים עד הבוקר, אפילו לא נשארים כל הפורים, רק אחרי עלות השחר. אה? מה? לא, לא, זה ככה פסק הרב פרנק, שאין, אין שני

26:47 דובר 1 פורים. קיימת את הפורים האחד, אתה לא חייב לקיים את הפורים השני. רק מה ההבדל? הוא כמו שהדוגמה הראשונה, זה לא שקיים שני. למה? מה ההסבר? רק רגע, מה? רגע, מה ההסבר? בוא קצת נתעמק בדברים. מה ההסבר שבדבר? הוא אומר כך: אתה קיימת, הכפר חב"די הזה קיים את הפורים בגלל שהוא כפר חב"די, כי הוא פרוזי. עכשיו אתה רוצה לתת לו מוקף כי הוא בן יומו, הוא מוקף בן יומו. הוא נעשה ירושלמי ליום אחד. אין דבר כזה, ירושלמי ליום אחד אחרי שכבר קיים את הפורים בתור פרוזי. אבל להפך, כשעשית את המוקף בן יומו כשהיית פרוזי ליום אחד ואתה חוזר חזרה הביתה, אז עכשיו אתה חייב לקיים את הפורים, כי זה הבית שלך. מה? חזרה למציאות שלך. אה? אה? עזוב בחור, זה כבר עוד סיפור. נגיע עוד לזה. נגיע עוד לזה. חכה רגע. וזה למעשה, למעשה. ומה הטענה שלו, של הרב שלמה זלמן, על הרב צבי פסח? שלמה זלמן טוען ככה: מה יהיה? ופה צריך טוב להבדיל. ההרגשה שלי שמיד אני אחליט שהשולחן ערוך לא צודק בזה, אבל בכל אופן הוא שואל ככה: אם אדם יהיה בשבת, נאמר בשבת ביפן, נו, במקום שקו התאריך משתנה, נו? מה? אוסטרליה, שקו התאריך משתנה, ותוך כדי השבת במהלך טיסה הוא עבר לצד השני. כן? ושם הוא הגיע יום ראשון. והפך, נאמר שהוא היה ביום ראשון והגיע לשבת. קודם הוא עשה את השבת באוסטרליה ואחר כך הוא יגיע לפה, אז הוא לא יצטרך לקיים עוד פעם שבת. אז אותו הדבר אתה רואה בשולחן ערוך, מה? אותו הדבר. האדם הזה הפך: קודם הוא היה בכפר חב"ד, הוא הפך לירושלמי. אז למה שהוא לא יקיים את שני הפורים?

28:55 דובר 1 זו עיקר הקושיה, כי אחד הדיוקים, אפשר כמדומ-- קום ד'אביטוד, הנה הנה, אומר מה הסברא שבדבר.

29:00 דובר 7 אפילו שהם לא מגיעים לירושלים.

29:01 דובר 1 לא, כן.

29:02 דובר 7 למה זה לא יהיה בגברא?

29:03 דובר 1 מה? לא, נניח, זה מה שאני מבין. שמה זה בגברא, כמו שהוא הזכיר קודם. פה-- שמה זה בגברא ופה זה בחפצא, בעיר. אז ממילא יש להבדיל. אבל בכל אופן, הסברא מסתבר כך. זה מאוד מקל, הפסק הזה שלא צריך לקיים עוד פעם פורים, כי אחרת אנשים חושבים שצריך פה למצוא את המגילה, אבל... רק מה, מתי כן צריך לעשות פורים פעמיים? זאת אומרת, בן כפר חב"ד שעבר לירושלים, שכן צ-- כן צריך לעשות--

29:36 דובר 7 אם הוא לא קיים כאן.

29:38 דובר 1 אין דבר כזה. מה זה לא קיים כאן? הוא היה כפר חב"די.

29:41 דובר 7 לא, אם הוא, ה-הוא הלך למשקי ב...

29:43 דובר 1 משקי לא קובע.

29:45 דובר 7 לא, אני לא זוכר.

29:46 דובר 1 לא, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, זה עוד סיפור. רגע, רגע, רגע, אני רק פשוט הבאתי איתי, יש לי פה את הירושלמי. הירושלמי אומר כך. הלשון של הירושלמי.

00:00 דובר 1 בן עיר שעקר דירתו ליל חמישה עשר — בן עיר שעקר דירתו ליל חמישה עשר, נתחייב כאן וכאן. בן כרך שעקר דירתו בליל ארבעה עשר נפטר מכאן ומכאן. בן עיר שעקר דירתו בליל חמישה עשר נתחייב כאן וכאן. מתחייב גם בפרוזי וגם במוקף. בן עיר שעקר דירתו — בן כרך שעקר דירתו בליל ארבעה עשר נפטר מכאן ומכאן. קצת לפרש את הדברים. הרי ש... זה הנושא הזה שדיברנו קודם. אבל יוצא על פי הירושלמי: נתחייב כאן וכאן. בן עיר שעקר דירתו בליל ט"ו נתחייב כאן וכאן. אז זה לא כמו שאמרנו קודם, שמישהו מכפר חב"ד שנסע לירושלים, שנסע לירושלים עוד לא מתחייב, כי אמרנו שהוא כבר עשה פורים, אז הוא לא מתחייב עוד הפעם. אז הוא טוען שהפירוש בירושלמי, הלשון במשנה שבן עיר שהולך לכרך ובן כרך שהולך לעיר. כך הלשון תמיד בבבלי. הירושלמי פה אמר בן עיר שעקר דירתו. זאת אומרת, פה לא מדובר על משפחה שנסעה להורים, שנסעה להורים, קיימה את הפורים פה ונסעה להורים להתארח בפורים דמוקפים בירושלים וחוזרים חזרה, אלא שעקר דירתו.

01:42 דובר 2 עבר דירה. עבר לגור.

01:45 דובר 1 עבר דירה. שעבר דירה. מה זאת אומרת עבר דירה? זה לא ברור. אבל בכל אופן, הוא טוען, כיוון שהירושלמי שינה את לשונו ואמר שעקר דירתו, משמע שזה לא סתם בהולך. ולמה? כיוון שהוא עקר דירתו, אז זה כמו שאמרנו קודם. כמו... כי זה המקום שלו. זה עכשיו העיר שלו. אז ממילא הוא מתחייב כאן וכאן. אבל, אבל אם הוא לא עקר דירתו אלא רק הלך, אז, אז, אז הוא עדיין, אז הוא לא מתחייב בשני הפעמים. למה? למה אני מביא את הדוגמה הזו של עקר דירתו? כי פה מישהו הזכיר פה את העניין הזה של בחורי ישיבה. אני, מה שאני חיפשתי בנושא הזה של עקר דירתו פעם, כי אותו הדבר הלשון של עקר דירתו יש גם בשולחן ערוך בהלכות יום טוב, תצ"ו, לגבי השאלה הידועה של יום טוב שני של גלויות, שבן ארץ ישראל שיצא לחוץ לארץ. אז גם הלשון שלו, תראה שם: בן ארץ ישראל שעקר דירתו לחוץ לארץ עם אשתו, אף על פי שדעתו לחזור, אז הוא חייב ביומיים. גם שם הלשון שעקר דירתו. אני חיפשתי בפוסקים, יש... ראיתי באחת התשובות שמישהו מביא שהפירוש עקר דירתו, שהוא חיסל את העסקים שלו. כי גם האלטער רבי אומר שם כאן אף על פי שדעתו לחזור. מה הפירוש? זה עקר דירתו, איזה כוונה? שהוא לא מתכוון לחזור חזרה ל-ל-ל-לארץ ישראל? כי הוא אומר שדעתו לחזור. אותו דבר פה בכרך שהוא עקר דירתו לעיר. אז הפירוש הוא לא עקר דירתו שאין דעתו לחזור לעיר. הוא בדעתו לחזור, אבל הוא עקר דירתו. ברגע הזה הוא עקר דירתו. זאת אומרת, עקר דירתו זה לא נמדד במה שאין דעתו לחזור לפה. אלא פירוש

03:59 דובר 1 הדברים נראה שעקר דירתו, אפילו דעתו לחזור, הוא נסע ליום אחד. אין לו כרגע עסקים פה. הוא חיסל את העסקים שלו. כאילו אדם בודד שאין לו, יש לו רק את הפק"ל שלו, וכשהוא יצא מפה אז הוא לא משאיר שום שרידים פה. אז זה הפירוש שעקר דירתו לא נמדד אם דעתו לחזור או אין דעתו לחזור. אז ממילא מה?

04:23 דובר 3 שמה לשון אשתו.

04:25 דובר 1 כן, פירוש שאף על פי שעקר דירתו עם אשתו, בכל זאת שזאת הייתה דעתו. אז ממילא יש מקום לומר שגם בחורי הישיבה שנוסעים, כיוון שהם נמצאים פה בישיבה, נמצאים פה בפנימייה ולא מחסלים את המיטות שלהם ולא את ה... אלא הם נוסעים להורים לירושלים ל... אז גם זאת אומרת, אז אפילו אם נוסעים לליל ט"ו, אז גם יש מקום לומר שהם לא מתחייבים עוד פעם בפורים. ככה אני זוכר תמיד עם הרב. נראה לי כל מה שהיו תמיד השאלות האלה, ככה היה. היה דרך ש... אבל יש השאלה ההפוכה. זה מה שהזכרנו קודם. בן כפר. בן כפר שבא לעיר. זאת אומרת בן עיר שבא לכרך. בן עיר שבא לכרך, שאמרנו שהוא מקבל עליו שמוקף בן יומו נקרא מוקף. מה הפירוש בן עיר שבא לכרך? מתי הוא בא? אז יש מחלוקת גדולה בין רש"י לרא"ש. זו מחלוקת מאוד... זה הסבר די מחלוקת. רש"י לומד שהפירוש בן עיר שבא לכרך, שהוא בא בי"ד. בן עיר שבא לכרך, אה סליחה, בן עיר שבא לכרך, שהכוונה היא שהוא בא בט"ו. בט"ו. למה אומר רש"י? כי אם הפירוש בן עיר שבא לכרך, שהוא בא בי"ד והוא בי"ד בכרך, אומר רש"י, ככה הרא"ש לומד ברש"י, שלא ייתכן שי"ד יעשה אותו למוקף. בואו נחשוב קצת. אנחנו אמרנו שאדם שעבר מעיר ל... מבן עיר לכרך ביום אחד הוא נקרא בן כרך. אבל ממילא כשהוא בא ביום שקוראים את המגילה. יהודי מכפר חב"ד הגיע לירושלים ביום י"ד. בואו נחשוב על היום י"ד הזה. מה דינו? חלו עליו איזה דינים של ירושלים או לא חלו עליו דינים של ירושלים?

07:00 דובר 4 אין לירושלים שום דין.

07:02 דובר 1 אין עוד שום דין. נכון. זה אומר הרא"ש שזה הפירוש ברש"י. רש"י אומר שיום י"ד לא יכול לקבוע שום דבר. אם לקבוע, אם לקבוע, זה הזמן שקוראים את המגילה, שזה פורים, אבל שעדיין לא פורים. יום י"ד לא יקבע לשום דבר. אבל הרא"ש אומר, חולק על רש"י ואומר לא כך. הרא"ש לא מסביר את דבריו, אבל גם כמה... הרבה הרבה שנים צועקים מהרא"ש שזה לא כך, שגם יום י"ד קובע. אז בואו נחשוב ככה. אדם מכפר חב"ד נסע במוצאי שבת לירושלים, לירושלים, והוא נמצא בעלות השחר בירושלים ומקבל עליו דין ירושלמי. כבר מקבל עליו דין ירושלמי. כך, כך זה לשיטת הרא"ש, ולמעשה אנחנו לא, לא... ולא נפסקה הלכה, לא כזה ולא כזה. אז שיבוא מישהו וישב. אדם מכפר חב"ד שנסע לירושלים ביום... במוצאי שבת והוא נמצא בירושלים, גבול ירושלים. מה הוא יעשה עכשיו? פתאום בליל ט"ו הוא רוצה לחזור לכפר חב"ד. בליל ט"ו הוא רוצה לחזור לכפר חב"ד. אז מה יהיה דינו? מה?

08:32 דובר 5 היה לו משנה.

08:32 דובר 1 אותו חיפוש. נשתהר או נשתהית?

08:36 דובר 5 כי זה

08:38 דובר 1 אומר הראב"ד, אומר הראב"ד שכנראה הוא הולך בשיטת הרא"ש. אז לפי רש"י זה לא ייתכן בכלל, כי יום י"ד לא קובע שום דבר. אבל לשיטת הרא"ש, יום י"ד הוא הקובע.

08:55 דובר 5 רק י"ד?

08:56 דובר 1 רק, רק, רגע, רק רגע. יום י"ד הוא הקובע. אז האדם הזה היה בירושלים ביום י"ד ויום ראשון בלילה הוא רוצה לחזור חזרה עם המשפחה שלו. הוא רוצה לחזור חזרה עם המשפחה שלו. אז, אז הוא יחזור חזרה ל-- אז הוא התחייב-- אז הוא לא התחייב בפורים בכלל. אומר הראב"ד: צריכים לאדם הזה להציע שיישאר בירושלים, כי אם הוא לא, אם הוא לא יישאר בירושלים הוא ייפטר מפורים בכלל. למה לו ל-- כאילו להפסיד את הפורים? משמע מהראב"ד שאם הוא באמת יצא מירושלים, הוא ייפטר. הוא, הוא ייפטר. יש לנו כבר את המקרה הזה. איך אדם-- פירוש בירושלמי. איך אדם נפטר מזה ומזה. היה לנו קודם את הדוגמה הראשונה שהוא מתחייב בזה או בזה, והאיכא לדילוי. ויש עוד את הדוגמה שהוא נפטר מזה ומזה, כי לדעת הרא"ש-- אז לרש"י זה אף פעם לא יקרה מקרה כזה. אבל לדעת הרא"ש יכול להיות מקרה כזה.

10:07 דובר 5 למה לא?

10:08 דובר 1 אה? אה?

10:11 דובר 5 למה לפי רש"י זה לא יקרה?

10:13 דובר 1 למה? לרש"י י"ד לא קובע שום דבר.

10:17 דובר 5 בסדר, אבל הוא עכשיו בירושלים.

10:18 דובר 1 איפה? בי"ד שום דבר. הוא עדיין, עדיין כפר חב"ד.

10:22 דובר 5 בירושלים.

10:23 דובר 1 כן. אדם מכפר חב"ד. אדם מכפר חב"ד. בואו נחשוב טוב. אדם מכפר חב"ד שהזדמן לו להיות בירושלים בערב מוצאי שבת, נוסע לירושלים והוא חושב לחזור חזרה אל ביתו. הוא כפר חב"די, אבל הוא נמצא בירושלים. מה הוא צריך לעשות? אז הלכה, כפי שכל הפוסקים אומרים, הוא צריך לקרוא את המגילה בי"ד. לפי רש"י בירושלים, בי"ד. כי י"ד רק-- כי י"ד הרי לא קובע שום דבר, כי י"ד הרי לא קובע שום דבר, כיוון שבי"ד אז הוא נשאר כפר חב"ד. אז הוא צריך לקרוא את המגילה בירושלים בי"ד. ועכשיו אם אין לו מי שיקרא את המגילה, אם אין לו מי שיקרא את המגילה, אלא יש לו רק ירושלמי שיקרא לו את המגילה. אומר הירושלמי שבן כרך לא יכול להוציא את בן עיר, כיוון שאצלו היום לא פורים.

11:16 דובר 5 מקבל ירושלמי, נכון?

11:17 דובר 1 בירושלים תמיד מקבלים. הרב גורליק היה אומר שירושלים לא על פי קבלה. ירושלים חיה על פי הקבלה. מה?

11:31 דובר 5 אם היה בירושלים בי"ד.

11:34 דובר 1 אז שיקרא בירושלים.

11:36 דובר 5 היה בירושלים בשבת.

11:39 דובר 1 נו? מה, מה?

11:44 דובר 5 בשבת שהיה בירושלים.

11:47 דובר 1 כבר בשבת?

11:48 דובר 5 היה בירושלים.

11:48 דובר 1 עזוב את שבת, כי השבת היום מסבכת עוד יותר.

11:51 דובר 5 אבל היה קורא בי"ד. הוא היה בי"ד.

11:56 דובר 1 נו?

11:56 דובר 5 ונכנס י"ד ונקרא במגילה.

11:59 דובר 1 בסדר, נו. מה הוא? הוא פרוז. הוא, הוא כפר חב"די.

12:03 דובר 5 הוא.

12:04 דובר 1 כן.

12:04 דובר 5 אם הוא חי בירושלים לעשות אה...

12:06 דובר 1 מתי הוא חושב לחזור?

12:09 דובר 5 בי"ד ביום הוא בדיוק יוצא לכפר חב"ד. הוא חוזר.

12:14 דובר 1 אז זה מה שאני, זה מה שאני הולך לומר לו. אז יוצא שאז הוא חייב לקרוא את המגילה, לפי רש"י הוא חייב לקרוא את המגילה בירושלים.

12:20 דובר 5 רש"י, ירושלמי מגיע לכפר חב"ד.

12:26 דובר 1 שמה?

12:27 דובר 5 ירושלמי הגיע פה לכפר חב"ד.

12:29 דובר 1 לא, זאת שעה, שבת זה מסתבר יכול להיות--

12:32 דובר 5 מוצאי שבת.

12:32 דובר 1 מוצאי שבת.

12:33 דובר 5 היה אבל עוד בכפר חב"ד.

12:34 דובר 1 מתי? ביום ראשון.

12:36 דובר 5 ביום ראשון נסע לירושלים.

12:37 דובר 1 מתי? כפר חב"די שנוסע מתי?

12:39 דובר 5 לירושלים, לירושלים. הוא הגיע לכפר חב"ד בימינו.

12:42 דובר 1 מוצאי שבת.

12:43 דובר 5 כן.

12:44 דובר 1 נו.

12:45 דובר 5 ומשם הוא הלך לכפר חב"ד.

12:47 דובר 1 נו, אז הוא יזכה כבר פרוז בן יומו.

12:49 דובר 5 מה?

12:49 דובר 1 זהו, פרוז בן יומו. יזכה פרוז בן יומו. תשאל הלינות. ידעת מה, מה צריכים כפר חב"ד.

13:01 דובר 5 אנחנו, זה לא היה שייך.

13:04 דובר 1 אז לפי רש"י, רק מה, פה נשאלת עוד שאלה.

13:08 דובר 5 רש"י.

13:11 דובר 1 כך, כך, כך משמע, כך משמע. אבל דווקא הפוסקים הסכימו לדעת הרא"ש. שם לפי זה לכאורה לא... לפי רש"י צודק. מה זה פה י"ד? מה שי"ד נתפס ה... הרי הם לא קוראים שום מגילה. אלא מה? אז כמו שאתה אמרת ש-ש-שזה שייך לגמרי. אבל לדעת הרא"ש זה לא שייך כל הדבר הזה. רק מה? הוא אומר שיום ט"ו זה הקובע. זאת אומרת ככה. אם הוא לפי הרא"ש, אם הוא ירושלמי, אם הוא ירושלמי, אה, זה מין פרוז והוא בא, הוא בא בי"ד.

13:56 דובר 5 לירושלים.

13:56 דובר 1 לירושלים, אז מה?

14:00 דובר 5 לפי הרא"ש מותר.

14:01 דובר 1 לפי הרא"ש אז מה? אז זה פוטר. ואם הוא יחזור עכשיו חזרה אז זה ייפטר מכאן ומכאן. כן, מכאן ומכאן.

14:13 דובר 5 יש הבדל אם זה משפחה,

14:16 דובר 1 לא, בדרך כלל יש נפקא מינה. זה ה-- פרוז ומוקף. מה? אוי ואבוי. עכשיו אנחנו רק רואים מה עשו לנו רבי יוסף והרב שפסקו הלכה וזהו. אבל ברגע שהם לא פסקו הלכה, לא חתכו. אז זה גזיר, זה גזיר, זה גזיר, זה גזיר, טהור וטמא. ואף אחד לא. וכל הדיוקים. רבי יוסף חתך לנו את הדרך, הראה לנו את הזה ויש לנו את ההלכה הפסוקה.

14:54 דובר 5 שמענו.

14:57 דובר 1 אה?

14:58 דובר 5 שמענו.

14:59 דובר 1 מה, מה?

15:02 דובר 5 שמענו.

15:03 דובר 1 מסכימה על מה?

15:06 דובר 5 לפני ההלכה נשארו בחוץ.

15:07 דובר 1 אה.

15:09 דובר 5 שאלתי, היה לי בעיה של עגלות. אני לא יודע כמה ימים בשבוע. לא הייתה שאלה. לא הייתה שאלה בכלל. לא יודע.

15:29 דובר 1 לא יודע. אז מה? מה השאלה? מה השאלה?

15:36 דובר 5 ההיתר קיים בכל מקום אחר ויש היתר.

15:42 דובר 1 בכל אופן, זה ה-- סביב הנקודה הזו מסתובב כל המהלך הזה עם דינא דכרך או דינא דכרך או דינא דכרך. יש פה, יש עוד דעה, דעה שלישית בכלל של ראשונים שהם לומדים שבן כרך פה, מוקף או פרוז, זה לא במציאות אלא במחשבה, שמדובר פה באדם שהיה פרוז. הוא חשב להיות מוקף, רק מה, ורגע אחר כך הוא התחרט ורצה בלילה לחזור חזרה. פה השאלה אם הוא מוקף או לא מוקף. אז כך שתמיד את זה צריך לצרף שוב פעם, כיוון שאין לנו שכל הנושא הזה זה גם ב-- גם במחשבה, תראה. אז מה ש-- לסיכום, יש פה עוד הרבה פרטים, אבל לסיכום, ה-- זה עיקר ה-הספיקות. השאלות של למאי זה נוגע. עכשיו יש פה עוד שאלה אם אדם בא לשבת, כמו שהשנה, לשלושה ימים, או שהוא נשאר בירושלים יותר מיום אחד, מה דינו? האם זה מוסיף או לא מוסיף? כמו שאמרנו קודם, עיקר דירתו אותו דבר, עיקר דירתו. אז כל ה-- כל האחרונים, כל הרבנים פוסקים שעיקר דירתו הכוונה היא שעבר ממקום למקום. מדובר אפילו בלילה. כי הקובע הוא עלות השחר. מה אכפת לי מתי שהוא היה במשך הלילה? אז דווקא זה שהזכרנו, מבני מי ראקא[?], אצלו דווקא תמיד הפוך, שבין השמשות זה הקובע וכולם חולקים עליו. הם לא מבינים מה הסברה שלו. אבל בכל אופן ככה אמר. בכל אופן, אה, מה שלמעשה יוצא לנו ש-- המקרים שוודאי אין שום ספק זה כשהוא יוצא אחרי עלות השחר, אם זה פה או מפה, אז ממילא אין את ה... מה? הפסד לפני המגילה? בית הכנסת או בבית. עושים פה בבית כנסת ארונות? אני לא זוכר שצריך לעשות. מה

18:22 דובר 1 שאני רק רוצה, אני הייתי לפני בית תבשיל. זכיתי לראות את הרבי כמה פעמים במגילה. אני זוכר עוד שהיו, כשהיו לוקחים את המגילה למעלה. הקהל אז לא היה כל כך גדול ו... עמדתי ממש ליד הרבי, ליד השולחן. כמעט אפילו הסתכלתי במגילה של הרבי. הרבי היה, הרבי היה מברך את הברכות לעצמו. הוא לא היה יוצא ידי חובה מהחזן. מה שהבחנתי זה שהרבי היה מכה עם הרגליים. זה רק ראיתי בתשכ"ד. אז השנה הראשונה שהייתי שם, זה כבר היה למטה בזאל, שהרבי היה מכה עם הרגליים ב"המן אגגי" וב"המן בן המדתא". אז אם אני לא טועה, אני חושב, בכל אופן, שפה ב"המן בן המדתא" הוא היה מכה עם הרגל הימנית, ואשר ב"המן אגגי צורר היהודים" הוא הכה עם הרגל השמאלית. כמה פעמים ספרתי? תמיד הוא הכה עשר פעמים. זה היה כנראה מעשר ספירות. זה, בכל אופן, אולי אני טועה, אבל היום בוודאי כל אחד יגיד שזה הפוך וזה לא כך או כך, וזה מה שראיתי. השם יעזור שיהיה פורים שמח ו... זה לא בשאלה, דוך ווין ווי שיך לך פון, ווין ווי שיך לך מוצאי שבת. איז דא איז צוגייט פונד דודשטיג גישט. לא, הוא לא מגיע לזה. אה? מוסר כיס, סום כיס שהוא מקפיד על זה. מה זה מוצאי שבת? אומרים את התפילה או שבאמת אומרים או שזה נשארים וממשיכים ל... הפסקה לפני, לפני מעריב. אומרים ברכה, מראים את התפילה. לא עושים הפסקה אחרי מעריב. איך? אחרי מעריב לא עושים הפסקה. מה שהרב אמר שהרבי פסק לפועל. מה הפסק של התורה לפועל? מי הוא? הוא קרא? אה? איך קוראים לך, בעל בית יוסף בר תורה. מה אנחנו פוסקים לפועל?

00:00 אז מה פשט שהגמרא אומרת שסדר זרעים הוא כנגד העניין של אמונה? אז הרבי מסביר את העניין שהאמונה של יהודי, התוקף של האמונה של היהודי והעומק של האמונה של היהודי, היא לא מתבטאת בקדשים, בטהרות, בסדר מועד. זה ודאי, יאמר רבן, וחייך אחרת? יש מושג לשבת בלי הקדוש ברוך הוא? יש מושג לחג בלי הקדוש ברוך הוא? יש מושג לטומאה ולטהרה בלי הקדוש ברוך הוא? לא כאן מתבטא, לא כאן בא הביטוי של תוקף האמונה של יהודי. תוקף האמונה של יהודי בא דווקא בדברים האלו שלכאורה הוא דומה בזה גם לשאר אומות העולם. שאר אומות העולם זורעים, גם הוא זורע. הם עושים אותן פעולות. אבל אף על פי כן, הזריעה של היהודי זו זריעה לגמרי אחרת מהזריעה של אומות העולם. אומות העולם בטוחים שתניא שכיחי וצמיודי, חוקי הטבע. הוא יזרע, יבוא הגשם, הכל יהיה בסדר, נורמלי, הכל ילך בצורה נורמלית. הוא שוכח בכלל שיש פה הקדוש ברוך הוא. יהודי יודע שזריעה בכלל, ועל אחת כמה וכמה זריעה של אדם מישראל, היא גם בדברים שלכאורה נראים טבעיים, בעצם זה לא טבע. בעצם אין מושג של טבע אצל יהודי. הכל זה הקדוש ברוך הוא. ועד כמה שהקדוש ברוך הוא רוצה ועד כמה שהוא קשור עם הקדוש ברוך הוא, כך הוא יראה ברכה בעסקיו, כך יראה ברכה בזריעה שלו. זאת אומרת שגם כשיהודי בא לזרוע, שזה לא דווקא עניין של חקלאות, זה כל תחום, כן? גם בתחומים לכאורה גשמיים יומיומיים, יהודי מקשר את זה עם הקדוש ברוך הוא. הוא לא רואה בזה את חוקי הטבע, הוא לא רואה בזה את חוקי העולם, הוא רואה בזה את הקדוש ברוך הוא. אז אדרבה,

01:45 דווקא בסדר זרעים בא לידי תוקף עמוק יותר האמונה של היהודי, מה שזה לא קיים בסדרים אחרים, שם זה לא חידוש שרואים את האמונה. פה רואים את האמונה הרבה יותר בתוקפה, שזה היא מתבטאת גם בעניינים היומיומיים, גם בפעולות היומיומיות שגם לא יהודים עושים. זה שלב אחד. אחר כך בא שלב עמוק יותר. לכאורה יכול לבוא אדם ולומר, בסדר, יהודי מקשר את העניינים שלו לקדוש ברוך הוא גם בעסקי החולין, גם בעניינים היומיומיים. אבל מה קורה לכאורה בזמן של חושך? בזמן של גלות? לכאורה, אדרבה, כיוון שאת החושך, כיוון שאת הגלות, את הגלות הקדוש ברוך הוא ברא, הקדוש ברוך הוא עשה את זה, זה לא נהיה לבד. אז זה לכאורה מראה שבזמן הזה לכאורה אז העולם והקדוש ברוך הוא זה שני דברים שונים. אז איך מה שמוזכר בחסידות על העניין הזה שהמרגלים באו וטענו שבני ישראל לא יוכלו לכבוש את הארץ. מה פשט בזה? מה פשט המרגלים טענו שלא יוכלו לכבוש את הארץ? מה, הם לא ראו את כל הניסים של הקדוש ברוך הוא? או לא ידעו מעשרת המכות, מקריעת ים סוף? הם לא ידעו מכל מה שהיה, מהמן, ממים, המים מבארה של מרים, כל הדברים שהיו. מה, הם לא ראו את כל הניסים? אז מה הם באו וטענו שלא יכולים לכבוש את ארץ ישראל? אלא מוזכר בחסידות, בליקוטי תורה ובעוד מקומות מוזכר, שהפשט הם טענו שכביכול אין בעל הבית יכול להוציא כליו משם. מה פשט את זה? במדבר, ששמה ההנהגה הייתה הנהגה לא טבעית, הנהגה ניסית. אז הכל היה בצורה של נס. לחם, היה מן מן השמיים, מים, היה מים מבארה של מרים וכולי. אבל כאשר נכנסים

03:28 לארץ ישראל, ששם צריכים, בשביל שיהיה לחם צריכים לחרוש ולזרוע. זאת אומרת ששם בני ישראל קשורים לפעולות טבעיות. אז הם באו וטענו, זאת אומרת בארץ ישראל ההנהגה היא אחרת. זו הנהגה טבעית, זו לא הנהגה ניסית. אם ההנהגה בארץ ישראל היא הנהגה אחרת, אז פה בשביל לנצח במלחמה צריכים כבר למדוד את יחסי הכוחות. אם מבחינה טבעית יש סיכוי לנצח מנצחים, ואם מבחינה טבעית אין סיכוי לנצח לא מנצחים. לכן המרגלים באו ואמרו שבארץ ישראל כאשר מבחינה טבעית אין סיכוי לנצח אז לא נוכל לנצח. אין בעל הבית יכול להוציא כליו משם, כי זו הנהגה טבעית. אז פה יכול, אז איך זה בצורה עוד יותר קיצונית, יכול יהודי לבוא ולטעון שכאשר נמצאים במצב של חושך, במצב של גלות, במצב של הסתר, פה החוקים הם לגמרי אחרים. פה זה כבר לא קשור לקדוש ברוך הוא. פה בהיות שנמצאים בחושך והקדוש ברוך הוא גרם והסכים או וניווט את הדברים בצורה כזו שיימצאו בחושך ובגלות, אז ממילא במקום כזה החוקים הם חוקים אחרים, לפי החוקים של העולם ככה דברים מתנהלים. אז זה בא, זה בא פורים ואומר שגם במצב כזה זה לא כך. על כן קראו לימים האלו פורים על שם הפור. פור מסמל את העניין. פור זו מילה שנאמרת בשפה הפרסית. זה אפילו לא מילה בלשון הקודש. ומדברים פה על מצב כזה כפי שהזכרנו קודם את העניין הזה שמדוע לא נזכר שמו של הקדוש ברוך הוא במגילה. אז מעניין, יש, האבן עזרא אומר שהסיבה ששמו של הקדוש ברוך הוא לא נזכר במגילה זה בגלל שחכמי, חכמי פרס, חכמי מדי ופרס כתבו גם כן את קורות דברי הימים ההם. בהיות שהם

05:21 עבדו עבודה זרה, אז אם מרדכי היה מזכיר את שמו של הקדוש ברוך הוא במגילה, אז הם היו מתרגמים את זה, במקום להזכיר את שמו של הקדוש ברוך הוא, הם היו כותבים את-את-את השם שלו, את העבודה הזרה שלהם. אז כדי למנוע שהם יכתבו את העבודה הזרה שלהם, ויתרו על כתיבת שמו של הקדוש ברוך הוא במגילה. הרבי מביא שמה בהערה ודן מה קדם למה: האם המגילה שמרדכי כתב קדמה למה שחכמי פרס כתבו או הפוך? לכאורה ממש הפוך. אבל איך שלא יהיה, הרבי אומר שעל כל פנים, סך הכל צריכים להבין סוף כל סוף שזה בהשגחה פרטית. איך שלא נלמד, מאיזה טעם שלא יהיה ששמו של הקדוש ברוך הוא לא כתוב. על כל פנים, מה יוצא? יוצא שאנחנו מדברים כאן, יהודי נמצא במקום כזה שהשפה היא שפה פרסית, והוא נמצא במקום כזה שהוא אפילו לא יכול לבוא ולהזכיר את שמו של הקדוש ברוך הוא. למה הוא לא יכול להזכיר את שמו של הקדוש ברוך הוא? כי אם הוא יזכיר את שמו של הקדוש ברוך הוא, אז זה מיד יכול להתפרש לצורך עבודה זרה והם ינצלו את זה לעבודה זרה שלהם. זאת אומרת, הוא נמצא לכאורה במקום כל כך חשוך, במקום כל כך של העלם והסתר, ואז הוא נמצא במצב כזה אצל גוי כזה שהעניין של עשיו שונא ליעקב בא אצלו על ידי גילוי, שהוא מסוגל להפיל פור, הוא הגורל, לגזור חלילה כליה על עם ישראל. אף על פי כן באים ואומרים לו שגם במצב כזה של פורים על שם פור, ושמו גם בגלות כזאת ששמו של הקדוש ברוך הוא לא נזכר, וגם במקום כזה

06:49 של הסתר הסתר, שההסתר הוא כל כך, וההסתר הוא כל כך גדול עד שנדמה אפילו שזו המציאות האמיתית. גם במקום כזה של העניין של מגילה, גם במקום כזה אתה צריך לבוא ולגלות את הקדוש ברוך הוא. כפי שהדברים היו בפשטות, כמו שאנחנו קוראים בסיפור המגילה. יש שיחה ידועה של הרבי שאומר אותה בכמה מקומות, שכאשר הייתה הגזרה על עם ישראל, מצד אחד הייתה הגזרה הכי קשה לכאורה במצב כזה שבני ישראל מבחינה טבעית ודיפלומטית היו במצב הכי טוב. הרבי מאריך בשיחה, באחת מהשיחות שלו, הייתה כזו גזרה קשה על עם ישראל, כי אחשוורוש שלט בכל העולם והוא רצה להשמיד את כל היהודים ביום אחד. והוא רצה להשמיד את כולם, אנשים מנער ועד זקן, טף ונשים, כך שלא היה לאיפה לברוח. לא היה, לא היה מי שיכול להינצל. לא כמו אצל פרעה שגזר על הזכרים ולא על הנקבות וכולי. זאת אומרת, מצד אחד רואים שדווקא במצב לכאורה שמרדכי הוא אחד משרי המלוכה, שאסתר היא המלכה, שמרדכי הציל את המלך. ואף על פי כן, דווקא בתקופה כזו שלכאורה על פי טבע יש לבני ישראל את הכלים הכי גדולים להשתדל שהגזרה לא תהיה או על כל פנים לבטל את הגזרה. על כל פנים, במצב כזה גוזרים את הגזרה הכי קשה לעם ישראל. ואז מה רואים במגילה? מה עושים? מה עושים בני ישראל? לכאורה צריכים מיד לשלוח את אסתר, אשתו של המלך, מיד. לא, דבר ראשון כל הסיפור עם צומו עליי ושלושה ימים ותענית, שק ואפר, לעשות תשובה על כך שנהנו מסעודתו של אותו רשע. ורק אחר כך, למרות שאסתר גם צמה שלושה ימים, כפי שהרבי אומר שלכאורה היא הייתה צריכה להיכנס לאחשוורוש שלא כדת

08:28 וכל הכוח שלה זה שהיא תישא חן בעיניו. כאשר צמים שלושה ימים אז על פי טבע זה גורע בחן, ואף על פי כן לא שאלו שאלות ולא עשו את כל הפלפולים האלו, אלא דבר ראשון חזרו בתשובה. משום שיהודי יודע שגם במצב שהוא נמצא אצל אחשוורוש, גם במצב שהוא מתעסק עם המן הרשע, אין דבר כזה שהדברים נעים בדרך הטבע. שורש, שורש, לכל דבר צריכים לחפש את השורש הרוחני של העניין, וכאשר מתקנים את השורש הרוחני במילא מצליחים גם בדרך הטבע, ואפילו אם בדרך הטבע הכלי הוא-- אולי צריך לעשות כלי בדרך הטבע. חוץ ממקרים מסוימים צריך לעשות כלי בדרך הטבע, אבל אם, אם מתעסקים עם עיקר הדברים אז גם אם הכלי הוא קצת פחות, הוא לא הכי מצוחצח, הוא לא הכי זהב, אולי יכול להיות אפילו כלי לפעמים יותר טוב. לא זה העיקר. העיקר זה לא הכלי, העיקר זה שורש הדבר. השורש הרוחני שמלמעלה יינתן מקום לבטל את העניין. אז כמו שזה היה באופן כללי אצל עם ישראל, אז שראינו שגם במצב כזה שמתעסקים עם המן, עם כל המצב הרוחני שהיה אז, אף על פי כן הבינו שהדברים לא מתנהלים בדרך הטבע, אלא צריכים דבר ראשון לחפש את הרוחניות שבדבר, את השורש הרוחני של העניין. אז כך גם כן מלמדת אותנו המגילה, כפי שאמרנו קודם. לכן זה השילוב של כל הדברים. פורים שזה מסמל את הגזרה ובלשון פרסים. אתה נמצא במקום כזה שאתה לא יכול להזכיר את שמו של הקדוש ברוך הוא, וגם במקום כזה יהודי צריך לדעת שכאן נמצא הקדוש ברוך הוא, והכל מתנהל לפי הקדוש ברוך הוא, ולכן הוא צריך להביא את המגילה מלשון גילוי, לגלות את

10:06 הקדוש ברוך הוא גם במקום הזה. איך עושים את זה? זה מתקשר לעניין נוסף שמובא הרבה במאמרים של פורים. הרבי גם, ישנה שיחה גם מהרבי על כך. אני אסביר ממש נקודה מזה, על העניין הזה של הפסוק במגילה. "בלילה ההוא נדדה שנת המלך". אז כתוב, המהרי"ל כותב שכשמגיעים לקטע הזה צריכים להגביה את הקול. למה צריכים להגביה את הקול? משום שמהעניין הזה של "בלילה ההוא" התחיל תוקפו של נס, ולכן לסמל את העניין הזה מגביהים את הקול כאשר קוראים את זה בקול, כאשר מתחילים לקרוא "בלילה ההוא נדדה שנת המלך". בקשר לעניין הזה של "בלילה ההוא" מובא בחסידות: לילה מסמל את החושך. יום מסמל את הגילוי, את האור. "ויקרא אלוקים לאור יום". לילה מסמל את החושך, "ולחושך קרא לילה". גם העניין הזה של "הוא". ישנן שתי תיבות, שתי מילים: הוא וזה. "זה" מסמל את הגילוי. מראה באצבעו ואומר זה. הנה הוא זה. זאת אומרת, הדבר הזה הוא נוכח פה, הוא נגלה כאן. הוא נמצא כאן לפנינו. כשאתה אומר "הוא", מי זה ההוא? הוא לא נמצא כאן עכשיו. אתה לא יכול להצביע עליו. הוא לא נוכח כאן. זאת אומרת, הוא נעלם. הוא לא נמצא בפנינו. הוא נעלם מאיתנו. זאת אומרת, "הוא" מסמל את ההיעלם, לא כמו "זה" שמסמל את הגילוי. ואותו הדבר גם כן, לילה מסמל את ההיעלם, את החושך, לא כמו יום שמסמל את הגילוי. בפסוק נאמר "בלילה ההוא". זאת אומרת, גם פה אנחנו רואים את העניין הזה איך שהחושך הוא פעמיים. הסתר, הסתר, כמו שאמרנו קודם מהבעל שם טוב. מה זה הפעמיים? שהחושך הוא כל כך גדול עד שנדמה אפילו שזה אור. בכלל לא יודעים שזה חושך.

11:53 נראה לך בכלל שזה אור? אז זה באים ואומרים "בלילה ההוא נדדה שנת המלך". מה זה העניין של נדדה שנת המלך? אז על זה יש שני פירושים והם קשורים אחד בשני. נדדה שנתו של מלכו של עולם, של הקדוש ברוך הוא, עד שהדברים באו גם כן והתבטאו כפשוטם: "בלילה ההוא נדדה שנת המלך", שזה הולך על אחשוורוש. מה הפירוש בזה? זאת אומרת שגם בעניין הזה של בלילה ההוא, בחושך ובהיעלם הכי גדול, אפשר להביא ולהמשיך את העניין שנדדה שנת המלך, להמשיך את הקדוש ברוך הוא. ובזה גופו אומר הרבי פה שתי נקודות מאוד מעניינות. הוא אומר ככה: כתוב הרי, שמה עושים כשמגיעים לקטע של בלילה ההוא? מרימים, מגבירים את הקול. כשאדם מגביה את הקול זה מסמל, זה פועל שני דברים ומסמל שני דברים. דבר אחד, כשאדם מגביה את הקול, מה זה אומר? זה אומר שהדבר הזה נוגע לו בפנימיותו. כשהוא מדבר בשקט, ברוגע, זה מראה שהדברים מגיעים לפעמים עד הכפתור, לא מעבר לזה. לפעמים הדברים הם לא כל כך נוגעים לו. כשאדם יש לו כוח והוא מתלהב והוא מדבר עם כל הכוח, עם כל החיות, וזה נוגע לו והוא צועק לפעמים, אז מה זה? למה הוא צועק? כי זה נוגע לו. כמו שהרבי תמיד היה אומר, כשכואב צועקים. לא עושים חשבונות: יועיל, לא יועיל. צעקה ודיבור בקול זה מראה שהדבר הזה נוגע לפנימיות שלו וזה נוגע לנקודה עמוקה בתוכו. זה מגיע לעומק שבו. וכתוצאה מכך, כשמדברים בקול אז ממילא הוא מגיע למקום יותר רחוק. ככל שאדם מדבר יותר בקול, אז אפילו אנשים שנמצאים במרחק יותר גדול יכולים לשמוע כי הוא מדבר יותר בקול. אם מדבר יותר

13:35 בשקט אז חלק מהאנשים לא יוכלו לשמוע. זאת אומרת שהעניין של קול מסמל שני דברים. דבר אחד הוא מסמל שהדבר בא ממקום פנימי ועמוק, ומצד שני הוא מסמל שהוא יכול לרדת למקומות יותר רחוקים ויותר נמוכים. אז אומר פה הרבי שתי נקודות. א', אומר הרבי, איך באמת יש את הכוח שגם במקום של חושך, גם במקום של היעלם? כן, הוא מדייק פה דיוק מאוד מאוד מעניין. אז הוא אומר, בפסוק נאמר... בפסוק נאמר "בלילה ההוא נדדה שנת המלך". מה פשט "בלילה ההוא נדדה שנת המלך"? זה לא הכוונה שכתוצאה מזה שנדדה שנתו של הקדוש ברוך הוא, נתרגם את זה במילים יותר פשוטות, שהאיר האור של הקדוש ברוך הוא, האור הנעלה יותר, אז הלילה הפסיק להיות לילה. לא זה כתוב בפסוק. לא כתוב שהלילה הפסיק להיות לילה כתוצאה מהגילוי של הקדוש ברוך הוא. בפסוק נאמר "בלילה ההוא נדדה שנת המלך". זאת אומרת שהאור של הקדוש ברוך הוא, נדדה שנת המלך, פעל את העניין הזה שגם במקום של לילה, שהוא נשאר לילה, לשם הגיעה שנת המלך, לשם הגיע הקדוש ברוך הוא. כפי שהדברים הם כפשוטם, שכתוצאה מכך שביארנו קודם את שני הפירושים במדרש, שכתוצאה מכך שבלילה ההוא נדדה שנתו של הקדוש ברוך הוא, אז זה פעל והתלבש בטבע שנדדה שנתו של אחשוורוש. לא ביטלו את אחשוורוש, לא העיפו את אחשוורוש, לא הרגו את אחשוורוש. אחשוורוש נשאר אחשוורוש. הוא נשאר מלך, ונדדה שנתו של הקדוש ברוך הוא נמשכה והתלבשה בגדרי העולם עד שנפעל העניין שאחשוורוש נדדה שנתו שלו. זאת אומרת שיש פה את העניין של "בלילה ההוא נדדה שנת המלך", שזה פועל וזה נמשך לתוך העניין הזה של בלילה ההוא. פה הרבי מבאר.

15:32 נפלא. לשים רגע לב. כאשר מדובר על אור הגילוי, על גילוי אור הגילוי, על אור של יום, אז במצב כזה של אור של יום, אז יש אמנם אור וגילוי אור, גילוי אלוקי, אבל הוא מדוד ומוגבל. כיוון שהוא מדוד ומוגבל, אז יש גבול גם עד כמה הוא יכול להאיר, עד איפה הוא יכול להתפשט, עד איזה מקומות הוא יכול להגיע. ומטבע הדברים שיום וחושך, אור וחושך, לא הולכים יחד. שיום ולילה לא הולכים יחד. במקום של לילה, אז היום, שוב, הוא מוגבל, לא יכול להגיע לשם. לדוגמה, שאם אדם מדבר בשקט, אם נדבר על הדוגמה של הקול, אם אדם מדבר בשקט, הוא לא יכול שהקול שלו יישמע, שהדברים שהוא אומר יישמעו במקום רחוק. כפי שזה במרחב פיזי גשמי, ככה זה גם כן במרחב רוחני, במרחב רוחני. כאשר האור מצומצם, אמנם יש עניין של אור, אבל הוא יכול להאיר רק במקומות שהם כלים לאור, ומקומות שהם הפוכים לעניין של האור, במקומות של חושך, חושך רוחני, האור לא יכול להגיע לשם. כאשר אבל אדם בא ומגיע למצב שהוא מדבר בקול, מה הכוונה שהוא מדבר בקול? כשהוא ממשיך, כשהעניין הזה נוגע לו עמוק יותר. זאת אומרת שממשיכים פה בהמשכה הרוחנית, ההמשכה הרוחנית נעלית יותר. ממשיכים פה את האור בלי גבול. כיוון שממשיכים פה את האור בלי גבול, אז אין לו הגבלה. הוא לא מוגבל בשום גדר, אז הוא יכול לבוא ולהאיר גם במקום החושך, גם במקום הזה של "בלילה ההוא נדדה שנת המלך". זה אופן אחד. אבל הרבי אומר פה שהפשט פה הוא עוד יותר עמוק, כי לפי האופן הזה, לא רוצה רגע להאריך בזה, אבל זה קשור בכלל עם השיחות.

17:16 הרבה שיחות יש בעניין הזה על ההבדל שבין ההמשכה שמלמעלה למטה לבין ההעלאה מלמטה למעלה. כאשר מאיר אור, ואור בלי גבול, יש בו מצד אחד את המעלה שהוא מאיר בכל מקום, עד שהוא מאיר, אפילו אין לו הגבלה, כיוון שאין לו הגבלה, אז הוא יכול לבוא ולהאיר גם במקום החושך. אבל עדיין, סוף כל סוף, איך הוא מאיר? זה מצד זה שהוא לא מוגבל, אז הוא יכול לבוא ולהאיר בכל מקום. אבל עדיין, זה לא הפשט שהוא את החושך הוא לא הפך לאור. החושך מתבטל מפני האור. הוא אור כזה בלתי מוגבל, יש בכוחו לבטל את החושך. פה אנחנו אומרים שלא זה הפשט. פה כשאנחנו אומרים "בלילה ההוא נדדה שנת המלך", הפשט הוא הרבה יותר מזה. הפשט הוא שמגיעים למצב כזה שה"בלילה ההוא" מצד עצמו, ה"בלילה ההוא" שעד עכשיו היה בבחינה של חושך, כתוצאה מהעניין הזה של "נדדה שנת המלך" הוא מפסיק להיות חושך ומתחיל להיות אור. איך זה היה? איך זה בא? כי פה מאירה הארה עוד יותר גבוהה. זה לא רק שמאיר פה האור בלי גבול, אלא מאיר פה אור העצמות, שהוא לא מוגבל בשום גדר, גם לא בגדרים של העלם וגילוי. אתה לא יכול לבוא ולהגיד שהוא נמצא רק במקום של גילוי, במקום של העלם הוא לא יכול להיות. אין לו הגדרה איפה הוא יכול להיות. אז ממילא הוא יכול לבוא ולהאיר, לא רק לבוא ולהאיר. הוא בא ו... הוא בא והופך את החושך, שהחושך במקום להיות חושך, החושך הוא עצמו הופך להיות אור. אז זה הפשט הפנימי יותר. "בלילה ההוא נדדה שנת המלך", כפי שזה בגשמיות בדוגמה שהבאנו, בדוגמה של קול. דווקא מתוך

18:55 זה שאדם רוצה להגיע למקום רחוק, אז הוא מדבר בקול יותר. זאת אומרת שדווקא המקום הרחוק הוא זה שגרם שאדם ידבר יותר בקול. אז ככה זה גם כן, דווקא כתוצאה מזה שיש את הבחינה של "בלילה ההוא", של חושך והעלם, זה דווקא גורם וממשיך כביכול ומביא את הגילוי של עצמותו של הקדוש ברוך הוא, שהוא ממשיך ומאיר במקום של "נדדה שנת המלך", במקום של "בלילה ההוא", עד שהחושך, במקום להיות חושך, הוא מצד עצמו הופך להיות אור. אז ממילא נבין טוב מאוד גם את הקצוות שאנחנו רואים בפורים. מצד אחד אומרים בפורים ששמו של הקדוש ברוך הוא בכלל לא מוזכר במגילה, ואחד הטעמים שלא מוזכר במגילה זה מצד העניין הזה שיש חשש שיבואו ויזכירו שם של עבודה זרה, שזה מסמל לכאורה את החושך הכי גדול שיכול להיות. מצד שני כתוב בחסידות, שלמה לא מוזכר שמו של הקדוש ברוך הוא במגילה? כי אדרבה, האור שמאיר מהקדוש ברוך הוא במגילה זה בכלל לא אור שאפשר להגדיר אותו בשם. לא יתפס, לא בשום אות, לא בשום אות ולא בשום קוץ, לא בשום דבר. להגיד עליו יו"ד ק"י ו"ו זה כבר הגדרה. אי אפשר להגיד עליו, אי אפשר, גם את זה אי אפשר להגיד עליו. זאת אומרת שנמשך פה אור הרבה יותר נעלה מאשר האור שנמשך בחגים האחרים ובתנ"ך בכלל, ולכן אי אפשר להגדיר אותו בשום דבר. אז זה לא פשט, זה לא סתם שני ביאורים, אלא הפשט לפי זה שזה הא בהא תליא, כאשר דווקא נמצאים במקום של "בלילה ההוא", במקום שלכאורה יש את העניין הזה של עבודה זרה, החושך הכי גדול שיכול להיות. אז איך אפשר להפוך את ה"בלילה ההוא"?

20:36 זה דווקא על ידי הארה הכי גדולה שיכולה להיות, של למעלה מכל השמות. ולכן דווקא על פורים נאמר העניין הזה ששמחה של פורים צריכה להיות באופן של עד דלא ידע, כי דווקא פורים, שאצלו מאיר הבלי גבול האמיתי, דווקא הוא החג הכי נעלה, הרבה יותר משאר החגים. שזה בעזרת השם יהווה הכנה על ידי זה שהעניינים האלו יתקיימו בפועל ממש. נסמוך גאולה לגאולה, שבגאולת פורים נזכה לגאולה האמיתית והשלמה, שאז יהיה העניין של "ולילה כיום יאיר". שמה הפשט "ולילה כיום יאיר", כפי שמבואר בחסידות, שהלילה יישאר לילה, והלילה כפי שהוא לילה הוא יהיה כיום, הוא יהיה בבחינת יום. שזה יכול להיות רק על ידי העניין של גילוי העצמות, שזה יתגלה במהרה בימינו על ידי משיח צדקנו.