התוועדות וזיכרונות חסידיים מהרב שמעון לזרוב

00:00 דובר 1 שלום עליכם. רציתי להגיד מ-מ-מודעה לפני שאני מתחיל לדבר, שאני למדתי בלוד מתש"ת עד תש"ז, ואז למדו בישיבה ביידיש ולא דיברו בעברית. פעם באה עליית הנוער והמלמד שלנו היה הרב מלך קפלן. אז הוא כתב ועשו לוח, ככה לא היה לוח, היה ככה, דיבר עברית, אמר הבקיא ואומרת וכולי וכולי. ככה זה היה לנו העברית שלנו. אז העברית שלי לא כל כך שאני אדבר בעברית רהוטה. אני אדבר עם כמה שגיאות. אז אל תדקדקו בדקדוק. הסיפור הידוע, שפעם ליטאי התחתן עם אישה פולנית, יהודית אבל פולנית, והיא הייתה מאוד מאוד תקיפה בבית. והוא צעק: "והוא ימשול". אני הבעל הבית. והיא צעקה עליו והיא אמרה: "והיא ימשול", אז היא הבעלת בית. אז הוא צעק: אבל זה כתוב "ימשול", לא "תמשול". בפולניה לא דקדקו בדקדוק. והיא באה והיא והוא. אז אל תדקדקו בעברית שלי. רק תסתכלו מה שאני מדבר לעניין ולא על הדקדוק. הסכמה? אחרי זה אני אדבר. אני מבין שכולכם באו כאן על חודש תשרי. הרבה הגיעו קצת יותר, הרבה כבר היו כאן מקודם. אבל חודש תשרי, השלוחים ש-ש-שהרבי שלח כאן בארצות הברית ויש להם בתי חב"ד, אז לדאבוננו לא יכולנו להיות פה. מ... כבר יותר משלושים ושתיים שנה לא היינו פה בראש השנה. ומתוך שחופיי באנו ו' תשרי. בו' תשרי בשנה האחרונה אז איחדנו את ההתוועדות של ו' תשרי, להיות פה בו' תשרי ולהמשיך כל העניינים של חודש תשרי בו' תשרי. ואם שבת בראשית היה לא ישר אחרי שמחת תורה, באו לשבת בראשית. לפעמים ששבת בראשית היה ישר אחרי שמחת תורה, אז באו לפרשת נח. היו ליצני הדור שצחקו: מה באים לפרשת נח? אבל הרבי בשנים האחרונות, דווקא לקראת

03:51 דובר 1 שבת פרשת נח, לכבוד השלוחים כנראה שלא יכלו לבוא לשבת בראשית, והייתה התוועדות גדולה על נתיב משולם וכולי וכולי. אבל בעיקר אנחנו כאן בו' תשרי. וו' תשרי מחייב אותנו להתבונן בדברים מיוחדים שו' תשרי מורה להתבונן בזה. בכל הדורות ידענו שהתשקיש, אפילו חסידי פריו תשקיש, לא רק חג הגאולה והיומא דפגרא של המגיד והיומא דפגרא של הרביים עד הדור שלנו, לא עשו דבר גדול, לא עשו דבר גדול מיארצייט של רבינו עד הדור שלנו. הגם שהרבי הקודם אמר, בעל זקני, ובאופן רשמי "באתי לגני", זה היארצייט של אמו, הגיעו בשעה זה לטוב והגיעו בשעת זה לאמו, אבל באופן רשמי על ידי "באתי לגני". "באתי לגני". אז ידוע ש... החסידים קראו לזה שהרבי קרא לזה שהאדמו"ר הקודם הכין את המאמר ליארצייט שלו. כמו אצלנו "ואתה תצווה", שהרבי אחרי, אחרי ג' תמוז, אז הבנו. אחרי כ"ז אדר, ש"ואתה תצווה" הרבי רמז במאמר שלו הרבה דברים שלא הבינו עד, עד אחרי. קם זה הקושיה: למה? מה, מה העניין שלעשות דבר מיוחד בו' תשרי? למה זה לא היה מקודם? ובי"ד כסלו אנחנו עושים דבר גדול, שזה יום הנישואים של הרבי. כ"ב שבט אנחנו עושים דבר גדול. עד הדור שלנו לא היה, לא היה-- לא עשו עניין מימים, מימים, ימים, ימים כאלה. בדרך כלל, עד הדור שלנו היה מובן וזה היה ברור שמנהגים לא כל אחד הולך עושה מנהג. שיהיה מי שיהיה מנהג שהרבי אמר, זה נהיה חוק. מנהג שחסידים אמרו, אז היה משהו פחות. והרבי כל פעם בהתוועדות, שאמר סיפור, אם זה היה מהאדמו"ר הקודם או מהרביים, היה מהרביים. ואם שלא היה מהרביים, אז כל פעם תהיה טום רבנים שווה בחסידים יהל או

08:44 דובר 1 בחסידים מספר. זה היה דרגה מיוחדת. טום רבנו בחסידים, טום רבנו שווה בחסידים יהל. מהרבי לא שמעתי. אז חסידים מספרים. ואפילו במאמרים שלו, כל פעם שאמר חידוש, אז אצלנו הרבי אמר, זה נהיה תורה חדשה ממילא. אבל הרבי מעצמו, מתוך ענוותו, אז הוא אמר: "ויש לומר בדרך אחרת". אפילו הרבי אמר בלי מקור, אז היה החידוש שלו: "יש לומר בדרך אחרת". אנחנו, בתור חסידים, מה שהרבי אמר זה קדוש. מנהגים לעצמם לא עשו. למשל, אני אגיד לכם משל. כשאנחנו גדלנו, כשהיינו ילדים, נהיה בר מצווה, הנחנו תפילין. היה בחור אחד יחידי, ישראל גרוסקין, שהוא הניח תפילין מבר מצווה, רבינו תם. אנחנו כולם, אף אחד לא שמע מדברי רבינו תם. כתוב בשכונה של הרבי היו. כשהיינו בן שמונה עשרה, היה המנהג בין התמימים שישאלו את הרבי. הרבי, לאחרים הרבי אמר בגין חתיכת מפותחת. לאחרים הרבי אמר עם שני בתשע עשרה. לאחרים הרבי אמר לא לחכות עד לחתונה. אבל אחרי שהרבי יצא עם המבצע, כמה שנים אחרי ששת הימים, אחרי ששת הימים יצא עם רבינו תם. כך המצוות שלנו את כולם, אפילו שלוש עשרה שהתחילו להניח רבינו תם. הרבי אמר, נהיה חוק. אישית הרבי אמר, זה היה זה רק אם אתה לוקח על עצמו, על עצמו. אבל אם הרבי אמר, הרבי אומר. איך, כמה? כמה שנים אחרי זה, אני לא יודע בדיוק. אני לא יודע בדיוק כמה זמן אחרי זה, הרבי, מקודם שהרבי יצא עם המבצע שכולם יניחו תפילין בני שלוש עשרה, אז רבינו תם התחילו משלוש עשרה, מיום הולדת. כך יצא הגאון חביבי, באחת ההתוועדויות, שיניחו תפילין רבינו תם מחודשיים לפני בר מצווה. בר מצווה הרבי אמר הרבי

11:39 דובר 1 אמר אבל בעצמו, שיהיה הרגש מה שיהיה. למשל, אצלי ביוסטון בא אצלי בעל תשובה שהיה פעם פרחח ונהיה בעל תשובה ביוסטון. אחר כך הוא נסע לארץ, ושם שמה התקרב אצל המקובלים, ואצל הספרדים יש כל מיני ספרדים שמה. פתאום הוא בא בחזרה, מניח רש"י, רבנו תם, שימושא רבא. רק לפני עשר שנים היה פרחח, גונב. והוא אומר שבשנה מגיטר בבית שהיה מכה בי זאבן ודוס וינס קופטיס ומלאך אשמדאי. הוא, הוא, הוא, הוא לא... אה, לפ-- הוא אפילו לא... לא רציתי לערער עליו, לא רציתי לבייש אותו, אבל העניין הוא שמישהו מקבל על עצמו חסידות, אפילו הרבי, שהרבי הקודם ציווה עליו להניח ארבע, זה לא תפילין, זה לא תפילין. אז הרבי, הרבי הקודם, כך הרבי סיפר, שהרבי הקודם בשעות הסדר בעצמו הזמין את התפילין, שאף אחד לא ידע. והרבי עד השנים האחרונות הניח את התפילין בחדרו בשעות הסדר. למה? כי זה רק לנשמות גבוהות. הרבי, מתוך ענוותו, אז אומר לעצמו: אני עושה את זה כי הרבי הקודם ציווה עליי לעשות את זה, אבל לא עושים מנהגים על עצמם. אבל כשהרבי עושה את זה נהיה חובה. אני יודע, יש פה תלמידים מצרפת ויש פה תלמידים מברינוא. אז נזכרתי סיפור שהיה לי בברינוא. עוד אחד חדש. בתוך תשכ"ב, הרבי שלח לנו כביכול שלוחים לברינוא. זה בא כ' אב. רצינו להתוועד. התוועדות חסידית כ' אב, והרבי מתוועד כ' אב. היה שם אחד מזקני אנ"ש והתחיל לערער: מה זה כ' אב? ששנהיה מלכנו ריונטס. את זה, את, הוא לא שמע את זה בקרמנצ'וק, מכ' אב. זה שנהיה מלכנו ריונטס. אנחנו היינו צעירים ותמימים

14:44 דובר 1 יותר תמימים מהיום, והתחלנו עליו ככה באופן מלחמת עולם שלישית. ובאמצע הבן של ר' ניסן כנראה רץ אל אביו ואמר לו שבקרוב תהיה כאן מלחמה, מלחמת עולם שלישית, ואחרי חמישה רגעים ירד למטה ואמר שר' ניסן בא להתוועד. בא להתוועד? הכול, הכול נרגע. כל ה... הסערה. ירד למטה, התחיל להתוועד. מה היו המילים שלו? אנחנו הרגליים של הרבי, ולרבי כ' אב זה יארצייט שלו, לאביו. ביום הזה מתנהג אחרת מכל ימי השנה. שאם אצל הראש זה יום מיוחד, אצל הרגליים זה יום מיוחד. והאנ"ש הזה שהתחיל לערער מקודם ישב עם האף למטה, ו-ו-ור' ניסן המשיך בהתוועדות של אותו ערב, דיבר מה שדיבר, אבל זה היו המילים, לשון שלו. אנחנו שום דבר. זה מדבר חסיד אמיתי. אנחנו שום דבר. הרגשות שלנו לא שווים אפילו קליפת השום. הרבי הוא הראש שלנו, אנחנו הרגליים שלו. אז לרבי זה יום מיוחד. אז זה באופן אוטומטי אצלנו יום מיוחד. הרבי מתוועד בכ' אב, אז אנחנו מתוועדים בכ' אב. בתור רגליים. איש בריא, חס ושלום שלא יהיה לו סטרוק של המוח, אירוע מוח. אבל אם הוא בריא, מה שהראש עושה, הרגליים עושים באופן אוטומטי. כל האיברים סרים למשמעתו של הראש. אז אנחנו, אז הראשית פה. למה אנחנו עושים בכ"ב שבט התוועדות? הפירוש הראשון בכ"ב שבט: הרבי התחיל בכ"ב שבט, מתשמ"ח. תשמ"ח, הרבי התוועד בכ"ב שבט. תשמ"ח לא, תשמ"ח אז היא נפטרה. אבל מתשמ"ט בכ"ב שבט היה התוועדות כל שנה. זה היה בשבת, היה במשך השבוע. זה הפירוש הראשון. אבל לנו חסידים, מה כ"ב שבט? כ"ב שבט זה כמו י"ד כסלו. וזה כמו חודש, חודש שבט. אצלנו במיוחד לדור שלנו. בדיוק שהרבי

18:09 דובר 1 בעצמו אמר על י"ד כסלו: בשביל זה אצלנו זה יום קדוש, שהיום הזה קישר הקדוש ברוך הוא, היום הזה קישר אותי איתכם, ובשביל זה אנחנו מודים ומברכים ומודים לה' על היום הזה. ובדיוק כמו כ"ב שבט, אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא שהיום י"ד כסלו, שזה קישר הרבי איתנו. אבל מי היה הגורם? זה הרבנית. כלומר באופן טכני, באופן לוגיסטי הוא התחתן עם אשתו. היא הייתה בתו של האדמו"ר הקודם, ובאופן לוגיסטי אז זה, זה קישר, וזה היה נהיה רבי. כל אחד יודע באופן טבעי הרבי היה איש פרטי. אם לא היה מתחתן עם הרבנית, הרבי היה ממשיך לשבת ביקטרינוסלב. היו הרבה צדיקים נסתרים, והיה יודע, ידע בתור בחור כבר כל ש"ס בבלי, ירושלמי והכול. ואביי ורב אחא בר שמעונא, וכל ספר חקירה וספר חסידות וספר קבלה, ואף אחד לא ידע ממנו. היה יושב שם בבנימין[?], חסיד, צדיק, ישראל, וזה חסידות שלו לא היה ידוע. אנחנו לא היה לנו שום דבר לעם היהודי. לדור השביעי לא היה לנו שום דבר, מכיוון שהרבי, באופן שהשם עזר לנו, שהוא נהיה חתן של הרבי. אז אפילו אז, כמו הבעל שם ז"ל, אפילו אז היה נסתר. היה רחוק, רחוק מאנ"ש. כל פעם היה גר בארץ אחרת. אפילו קובץ התמים, שבו היה העורך הראשי, זה היה באופן לא רשמי. הרבי הקודם היה שולח לו הכול, כל הקובץ, והרבי הגיע איזה מאיפה שהוא היה בגרמניה או בצרפת. הוא שלח את זה בחזרה. פה היה בשעות פנוי, ועכשיו אנחנו יודעים את זה. יצאו מכתבים. ברור איך שהרבי הקודם רצה שהוא יגיה כל דבר. אני ואתם ותלמידי המכתבים והכול. הכול מה שהיה שמה. ואפילו שאחר כך הוא בא לפה. ידוע

20:54 דובר 1 איך שהרבי הקודם היה צריך להתחנן אליו ולבקש שיתחיל לנהל את ענייני הכלל, והוא רצה ללכת לעבוד באיזה מקום, להיות נסתר. זה היה טבעו. הרבי בעצמו, אחרי י' שבט, החסידים היו צריכים להתחנן אליו שנה שלמה שהרבי יהיה רבי. שנה שלמה התחננו, ואפילו אחרי השנה, עד השנים האחרונות ממש, באופן גלוי, הרבי כל הזמן דיבר כמו חסיד לחסידים, ולפעמים אמר אפילו: אני מתבייש בשבת מורחים כי הרבי השברתי ואללה. ולפעמים, פעם משהו לא מצא חן, משהו נגד רצונו, למורת רוחו, באמצע ההתוועדות אמר בפירוש: אני מקפיד. רציתי, הייתי... רציתי לשבת בחדר, ללמוד, לחנך את הילד. מה אני יושב פה? אני יושב פה רק כי הרבי ציווה עליי. הרבי היה איש נסתר בטבעו. הרבי היה מישהו שכל הזמן רצה לעבוד, צדיק נסתר. וכל ענייני הכלל זה היה נגד טבעו, ועשה את זה כי הרבי אמר, ציווה עליו. הרבי שלו ציווה עליו. אז זה בדרך יכולים להגיד כמו רבי עקיבא עם אשתו, שהוא אמר שהתלמידים שלו לא רצו, אחרי ארבעים שנה לא רצו, לא ידעו שאשתו זו אשתו. אז הוא אמר להם: שלי ושלכם שלה הוא. אז אנחנו מודים לה', אנחנו מכירים תודה לרבנית. מכירים תודה. י"ד כסלו, חודש שבט, מכירים תודה לי"ד כסלו, לאותו דבר אנחנו מכירים תודה לרבנית חנה עליה השלום, שהיא הייתה אם המלך. היא הולידה אותו בשביל שהוא סתם נתן לנו רבי, נתנה לנו רבי. אז אצלנו בדור השביעי זה משהו, עניין מיוחד לזה. אנחנו מודים לה'. אחרת מאשר עכשיו, שיש לנו רבי, וחב"ד מתגדל פי אלף ממה שהיה מקודם הודות לרבי. והוא עשה את זה בעל כורחו, בפקודת הרבי שלו אז. ואז כל הנמעים וכל הסיבות שהביאו לזה.

23:55 דובר 1 אנחנו מודים לה'. וכל יום כזה שמזכיר אותנו על זה, אנחנו, אצלנו זה יום קדוש. זה כזה סוג מיוחד. י' שבט, י"ד כסלו ו-ו' תשרי, זה ימים קדושים על פי שלהם. כי זה כמו, מה מיוחד בבעל שם טוב? כמו שהרבי פעם הרבה פעמים אמר: למה? למה לא היו צריכים חסידות בשנים הקודמות? למה זה היה הנה ברשותו אז היו צדיקים נסתרים והיו גדולות ענוים, והם לא למדו סדר התפילה. לא למדו. הנה שאתה תראה למה אנחנו צריכים. ואחרי שזה נתגלה צריכים את זה. אז דורות הראשונים לא היו צריכים את זה. היה לנו רבי, היו להם בנים, היה המשך. אבל אנחנו היום דור השביעי. אנחנו מודים שהודות לשלושה אלה יש לנו רבי. הם היו הטעמים הגשמיים. הם היו הטעמים, הסיבות הלוגיסטיות שאנחנו מודים לשם על זה. אז ו' תשרי זה לא סתם יום. אנחנו מודים לשם. אצלנו זה יום מסוים, יום מיוחד. ובמיוחד שזה בא בחודש תשרי, שבאופן טבעי זה החודש שכל החסידים מכל קצה העולם באים לרבי, נפגשים ביחד. אז היום הזה, ו' תשרי, שהרבי יפעל מכתוב שחובו כל השנים, והרבה פעמים לא רק הייתה התוועדות, הייתה התוועדות גדולה וארוכה. פעם אחת עמד עד אור, עד שעות, שעות אחרונות בלילה. וחילק מכתב, דולר וקונטרס. כל אחד קיבל. הנושם נושם יטעם. זה היה יום גדול. כי זה ממילא אנחנו עכשיו יכולים לקרוא לזה יום בהיר, יום הבהיר. אז ממילא נגמור לחיים. לחיים ו... אם נשיר את השיר הידוע אשרינו לא חדשות אשרינו ואשרינו, ששרו בהתוועדויות של הרב שלמה חיים. איי מאמא מאיה מאמא מאיה לה לה איילה לה מה יהוה לעולם? איי ננה נאייי

26:57 דובר 1 אללה היי איי לה רמה היו יוצאת מן הכלל רמה איי איי איי איי איי איי מא מאיה מאמאמא יה מאמא מאיה לה רה מיי לה נעם אליה ננה ניה איילה ראמה איי לא רע יא יא אייאיי אייאיא אני אוהב אותך באמת יאללה לילה להביא מנע מאמא איי לה לה קומוניטה נה נה נה איי לה דירה בעיית לה דירה בערב חג מוגזם איי איי איי איי אשרינו, מה טוב חלקנו, ומה נעים גורלנו, כמה יופי יופי יופי יופי לנו מה יש לנו, מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו, כמה יופי יופי יופי. יבוא, יבוא, יבוא לירושלים. ירושלים מצד אוקיינוס. אומות עולות לבנו. אומות יבוא, יבוא, יבוא, יבוא לירושלים. ירושלים מצד אוקיינוס. אומות עולות לבנו. אומות יבוא, יבוא, יבוא, יבוא לירושלים.

32:09 דובר 2 אחרי שסיכמנו שבדור השביעי יש לנו ארבע התוועדויות חדשות של דור השביעי: חוק מנחמות.

00:00 דובר 1 ממתי עד תשרי? עד תשרי, חודש שבט. שהיארצייטים האלה. יארצייט ליארצייט ויום הנישואין זה הכל סיבות להכרת טובה להשם יתברך שנתן לנו את המתנה הזאת. חוץ מהכל, הרבי בעצמו, הרבי הקדוש שלנו. יש דברים שזה רק מתחדש בדור השביעי. אם לא בעניין, אולי העניין היה קצת מקודם גם, אבל השם וה-- והמעוף ודאי היה חדש בדור שלנו. למשל, מוסד השליחות. אז ידענו, יודעים שבזמן הבעל שם טוב היו שד"רים, שלוחים מהבעל שם טוב נסעו לעיירות, חסידים היסטוריים הלכו ליישובים, כל מיני מובסים. כל הסיפור הארוך מהליקוטי דיבורים, מהים, מהמים, מהבאר מים, מהאדון הגדול הזה שהיה בקיר והיו צריכים להציל אותו משבר שחט וכל מיני סיפורים כאלה מהבעל שם טוב. היו שלוחים מהצמח צדק ודאי. החסיד הידוע רבי הלל פאריטשער היה שליח הרבי, של הצמח צדק. רבי הלל פאריטשער, חסיד ידוע, גאון. רוב הזמן, רוב הזמן מה הוא ניצל? הוא נסע... הוא נסע ל... כל מיני עיירות. כתוב ברשימות שבצמח צדק היו לכל הפחות עשרה כוללים ברחבי, ברחבי רוסיה. ויש, הידוע, השלוח היחידי היה רבי הלל פאריטשער. והרבי אמר לו מה העבודה שלו, שהוא צריך לעזור לחסידים ולקבל כסף. אבל מכיוון שהוא היה חסיד גדול, אבל הוא היה נקרא שליח, קראו לו שד"ר. שהיו שד"רים. הוא היה שד"ר, בא לכל עיירה וכפר ועיר ולא היה צריך ללכת ל... לא היה לו פאולפן ולא היה לו קומפיוטר ולא היה לו סלולר. הוא היה ראש טוב, זכר את כל הכתובות, את כל השמות והוא לא היה צריך ללכת להתחנן ולקבל כסף. עמדו בתור לתת לו והוא היה אומר לא, ממך אני לא רוצה, רק ייתן מזה לא נותן. אני צריך לתת, נתן הערכה, אתה

03:51 דובר 1 צריך לתת כך וככה. ליתן לו, אני צריך לתת גם הזדמנות למי שרוצה לתת וכולם פשוט התחננו אליו לתת. לא היה רשימות, הוא ידע הכל בעל פה. הוא בא לרבי, נתן לרבי את הרשימות, את כל השמות. הוא ידע לו, כן, היה ראש טוב אבל היה נקרא שד"ר. שנים אחרי זה היו שד"רים של הרבי הרש"ב. המצב הידוע, השלוחים הראשונים שנסעו לקוטאיס, לבאטום, האחים הראשונים מליובאוויטש בליובאוויטש נסעו לגרוזיה, שמעו קוטאיסר. אה, שמעון שצ'ונקי[?] באטומה, שמעון באטומה נסעו לרב של כפר חב"ד, נסע לעיר אחרת, נסעו שלוחים. הרבי הקודם שבא לאמריקה גם התחיל לשלוח שלוחים. בכל רחבי אמריקה, אבל מסביב לניו יורק, קונטיקט וניו ג'רזי, המקום הכי רחוק היה סן פרנסיסקו. שם זה היה סוף המקום שהרכבת נסעה. הרבי התחיל מוסד השליחות במעוף שלו היה-- התחיל כשהוא נתן את המאמר הראשון, באתי לגני. זה דור השביעי, ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. זה המשימה של הדור השביעי. מי היה חולם אז? זה רק המצע של הרבי עצמו מביא את באתי לגני, מה שיהיה עם כל העולם. שהיום אין כמעט קהילה יהודית בעולם שאין בית חב"ד שם, ואין פינה בעולם. אם אין בית חב"ד אז בחורים ממרכז שליחות באים לשם במשך השנה לפגוש יהודים או להביא מראים או במשך השנה. מי פילל? מי מילל? מי היה? אפילו בזמן משה רבנו במדבר. אבל כל היהודים היו במקום אחד במדבר. ובדור שלנו יהודים בכל רחבי העולם מהוואי עד הונג קונג, מטומבקטו עד איזה שהוא מקום נידח והרבי דאג לשלוח להם רבנים שלוחים. והרבי בעצמו הסביר שזה אחרת כמו שהיה מקודם. וכך הרבי מסביר שמקודם הדורות הבאים ואבי איך שזה היה עד היום

06:53 דובר 1 היו משולחים, יהודים נודדים, יהודים קדושים. והם אני זוכר את הדוד שלי סנדל מנקין[?] אב"ד. אני הייתי ילד, אני זוכר. הוא היה משולח של ישיבה גדולה. הוא היה נוסע לכל ערי אירופה, כל זמן היה, היה אצלו ספרים, טוקסנטיילס, מזוזות, תפילין, ואיפה שהיה בא היה מדבר והיה משפיע. לא רק מקבל כסף, היה מקבל כסף בשביל הישיבה, אבל כשהיה שמה אז קנו, קנו, ישים מזוזות וכאן השאיר תפילין וכאן הוא קיבל פדיון בשביל הרבי, כשבא שלח מכתב לרבי, ברכה מהרבי. וככה זה היה אצל כל האנשים הנודדים האלה. כמעט לא היה בבית. היה בבית פעם בשלושה חודשים וזה מה שהיה עבודתו. אבל הוא בא הביתה, קיבל כספים בשביל הישיבה. הישיבה הייתה נדבך מקום קדוש וטהור, ושמה הוא קירב יהודים וקיבל כסף מהם. שליח זה משהו אחר לגמרי. שליח הרבי שולח אותו למקום נידח שיגור שמה. לקבץ כסף כן, אבל ממי לקבץ כסף? לא בשביל הישיבה בירושלים או בניו יורק. לקבץ כסף מהיהודים האלה, לעשות ישיבה או חדר או בית ספר לילדים שלהם, לבנות מקווה לא בירושלים. לבנות מקווה בעיר הנידחת הזאת בשביל היהודים של המקום הזה. אז המשולח אם היה נואם גדול היה מנצל הנאום הזה גם בשביל דבר טוב, שכל העולם חרב והעם יתקיים רק אם, אם יתנו צדקה וצדקה אם רק הישיבה תתקיים ובכך נגדל רבנים וממילא תתנו כסף לישיבה הזאת בירושלים. זה דבר נכון, אבל שליח זה משהו אחר לגמרי. השליח נוסע למקום שלו, הרבי שלח אותו עד יום מותו. עד שיהיה, יותר לומר עד שילך בחזרה ליוצרו והוא יושב שמה לקבץ כסף. הוא מקבל רישיונות לקבץ כסף מהיהודים האלה שיהיה להם בית ספר של הילדים שלהם

09:52 דובר 1 ואף אחד לא אומר לו תודה. אבל היישוב, אחרי שהם מתגדלים, אז הם באים אליו ואומרים לו תורות והדרכות מהרבי ומהחסידות ומהכול. הם אומרים אליו, בשביל שמשמש רב עם כזה כיפה לבנה על האף, והם נותנים לו מה זה חסידות, מה זה קבלה. אז תודה רבה? לא. ולא רק זה, הרבי אומר באחת השיחות: זה הס"מ. מה המשימה הנכונה עד הסוף? לעשות מהמקום הנידח הזה כמו ליובאוויטש, ובליובאוויטש. והשליח אף פעם לא ירגיש את עצמו כתושבי המקום, הוא כל הזמן עד יום אחרון שלו ירגיש שהוא אורח בכפר. מדובר להיפך, הוא גר שמה, מקבל כסף, מגדל את הילדים שלו, והוא בעצמו צריך לשלוח את הילדים שלו לישיבות שלנו כי שמה זה מקום לא טוב. לא, לא לא טוב. מקום לא עוד בשביל, בשביל אחרי כיתה ו'. ולמה הוא שם? לקבל כסף? בשביל לגדל ילדים ולחנך את הילדים שלהם עצמם. הם נותנים כסף, הוא צריך לתת, להגיד להם: זה משהו מיוחד לגמרי. והוא בעצמו, זו המטרה, לעשות מהמקום ליובאוויטש, ובליובאוויטש הוא בעצמו אף פעם לא ירגיש שהוא שייך למקום. כל פעם ירגיש את עצמו כמו אורח ואף פעם לא היה. זה מוסד שהרבי הציב. זה מוסד שהרבי כונן, הציב, שלא היה מקודם. ומה, מה התוצאות? התוצאות מובנות מאוד מאליו. לא רק משולח בא, זה המקום נשאר מקום נידח ובעל שם וקהלת גס משובח. כל מקום, מי יותר מצליח ומי פחות מצליח. אבל כל אחד מצליח את ענייניו של כל מקום. יש פינה של חב"ד, פינה קדושה, בדיוק כמו שהרבי אומר באחת השיחות: יש קושיה. כתוב שלשלם שכר השכיר, שכר עובד שכיר. אז לא, אז מוכרחים לשלם לו

12:50 דובר 1 בלילה, ולא תלין על זה. לא: "תחכה עד מחר". ואיך הקדוש ברוך הוא, אנחנו עושים מצוות ועושים הכול, ואיפה השכר שלנו? אז אומרים השכר זה עולם הבא, ומה כל השנים שאנחנו יודעים פה, דורות מתו. מה הרבי אומר? אחרי כל הקושיות, דה בוטום ליין, כמו שאומרים, איך אומרים את זה באנגלית? בוטום ליין?

13:19 דובר 2 השורה התחתונה.

13:21 דובר 1 השורה התחתונה. הרבי מסביר ככה, שבעל הבית והקדוש ברוך הוא, נישב הקדוש ברוך הוא להסביר את הדברים. זה הקדוש ברוך הוא שכר את העם היהודי כמו קונטרקטור, שהם יכינו את העולם הזה, שהקדוש ברוך הוא ייהנה וירגיש נוח להיות פה, שירגישו כמו למטה כמו עוד יותר מלמעלה. למה ניסה הקדוש ברוך הוא? אז מה הרבי מסביר, שזה קונטרקט של העם היהודי? לא רק מהדור, לא רק מיהודי אחד, מהעם היהודי. ולא רק מהדור הזה, מכל הדורות. ואנחנו רק ממשיכים עד שיבוא המשיח במהרה בימינו, שהמשיח עוד לא בא. אז אנחנו ממשיכים לקיים את סאטל אילו מאות של דוד דוד, להמשיך מה שהדור הקודם התחיל. מה שהדור הקודם המשיך מהדור שלפני זה, והדור שלפני זה מהדור שלפני זה, עד משה רבנו, משה רבנו עד אברהם אבינו, ואברהם אבינו עד אדם הראשון. ואנחנו הדור האחרון שאנחנו, והרבי מסביר את זה במקום אחר, כמו בדיוק כמו שבונים, בונים בית גדול. ראיתם פעם? אני בטוח שראיתם פעם איך בונים בניין. הדבר הראשון, ארכיטקט. אדריכלים עושים, עושים מפות, תוכניות. והכול על, על הכול על, על, על, על הנייר והכול כתוב. ובעל הבית בא והוא לא רוצה את זה. אז אין בעיה. הוא לוקח את הפן, מוחק וכותב קו כאן וקו כאן. אתה לא רוצה חלון? אוקיי, אני רוצה חלון. אוקיי, חלון. או כאן דלת. דלת. כאן בית שימוש. בית שימוש. לא בית שימוש. בית קודש. אהבו. אוקיי. ארון קודש. הכול על נייר ומשנים את זה כמו ברגע. וזה ממשיך לפעמים חצי שנה או שנה, תלוי איזה גודל הבית מה שרוצים לבנות. לפעמים אפילו שנה הולך. אחרי השנה מתחילים לבנות את היסודות. היסודות לפעמים אני גם

16:13 דובר 1 מביא לשם שם חור גדול. שנה, שנתיים. מה עושה את החור הזה? חורים. לא יודעים. לא מבינים מה הולך. יסודות. מה? מה היסוד יותר בריא, יותר חזק, יכולים לבנות בית יותר גדול, יותר גבוה. היסודות. איזו שגיאה קטנה, אז אולי נראה שום דבר, אבל אחרי שבונים על זה, אז הקטסטרופה אחרי זה. אחרי זה מתחיל לבנות את הקירות וגם לא רואים את היופי. אבל אחרי שעושים את הגג מתחילים לראות את כל הצבעי הזה, הבטוניות הזה, או מתחילים. זה נהיה בניין יפה. אחרי זה הכול. שעושים את הרהיטים, את היופי, את השיפוצים בפנים, אחרי זה את הרהיטים, ואחרי זה, אחרי זה, אחרי זה, אחרי זה, אחרי זה באים עובדי הניקיון שמתחילים לנקות את כל החזירה עם כל האשפה מבנייה. אז נגיד, אז מה? אבל הבית הוא הכי חשוב פה. המנהל של ה־, של ה־, של ה־, של קומפני, אה? של החברה הוא הכי־, הוא הבעל הבית של הבנייה. עכשיו הולך ה־ה־המנהל עבודה. עכשיו הולך השלב הזה, אבל נגיד מישהו צריך לעשות את הבריקס, את ה־, את הבלוקים. לא רק מי שעושה את הבלוקים, אבל העוזרים שלהם שמביאים את הבלוקים על ה־, על ה־, על ה־, על ה־, על הספסלים שמה. אז למחרת הולכים לשביתה. אולי אתה יכול לעשות משהו? הם לא עושים שום דבר. מקבלים רק חמש דולר שעה. שום דבר. אבל הם לא הולכים לשביתה. אז מה, הבעל הבית או ה־, האדריכל הגדול הזה שבא עם הקדר שלו, הוא יתחיל לבנות את הבריקס? לא, זה לא שלו. אז כל הבניין ימות? אותו דבר איתנו. כל העבודה שנשאר לקדוש ברוך הוא, לעשות דירה בתחתונים, להכין את העולם לבוא של המשיח

18:41 דובר 1 ולהכין את העולם. נשאר רק להביא את הגאולה. זה על ידינו. ככה רבי מאיר בעל הנס. ואנחנו ננקה את האשפה. אנחנו האחרונים שצריכים לעשות את הפוץ נפוץ. ובעלת הבית לא תבוא לישון שם, שכל הזבל שם ומישהו מעובדי הניקיון השאיר שם את הסנדוויץ' שלו לחתולים והכלבים הולכים לאכול את זה. לא עושים שם את הקארפט לפני שמנקים את כל העניינים. אבל אנחנו ניקיון, עבודה, עובדי ניקיון. וסומכים עלינו שאנחנו ננקה את זה. אנחנו בדרך כלל בסך הכול עובדי ניקיון. זה הדבר האחרון שעושים לפני שבאים הדיירים. אז מצד אחד אנחנו הכי חשובים. בלי ניקיון לא נכנסים. מצד שני אנחנו שום דבר. אז מי אמרנו לעשות מנהגים כמו שהחתול ילמד את בעל הבית של החתול איך להיות חתול? אז הרבי עשה דבר שעוד פעם, שכל העולם, לא רק חסידים פשוט. והוא היה הרבי של הדור השביעי, והוא דור השביעי כמו... שאנחנו, עלינו סומכים שאנחנו נתקן עולם ולהכניס את העולם לימות המשיח צלוחים. זה האחריות שלנו. ואנחנו בתור תמימים, בחורי ישיבה, באים לכאן לתשרי, והרבי המפקד שלנו, המלך שלנו, תחת חסותו, זה העבודה שלנו. ואם נלך לשמיטה או, או, או ולהיות קצת עצלים לעבודה שלנו, אז אנחנו מונעים חס ושלום את כל, כל העניין. כל העבודות האלה שנחלו הדורות הקודמים. והעסק הזה והצנועים והמרואים והחסידים הגדולים שהיו פרושים מתוך עולם, וזה כל גדולי החסידים. עכשיו סומכים עלינו, עובדי ניקיון, לגמור את העבודה. אנחנו שום דבר. אנחנו שום דבר. כלום דבר. אנחנו עובדי ניקיון, אבל סומכים עלינו. בלעדינו לא יכולים להיכנס לארץ ישראל. כפרה על מי שמזכיר. אבל כיוון שדור השביעי, יש לנו הרבה התוועדויות, ימי, ימי התוועדויות חדשות שאנחנו

21:34 דובר 1 צריכים את זה כי אנחנו, יש לנו עבודה מסוימת שלא היה מקודם. והעבודה היא שבזה אנחנו מתקשרים ומתאחדים עם הרבי, ללכת בדרכיו ולעשות בדיוק מה שהוא אמר לנו. לא יותר ולא פחות. מי לא יודע? כל תלמיד ישיבה יודע. היה לנו סבתא. שמה היה חווה. שמעתם פעם מהסבתא שלנו? אשתו של אדם הראשון. אתם שמעתם על האישה הזאת? חווה. כן. כן. השם אמר להם לא תאכל מפרי העץ. לא תאכל. כשבא הנחש, היא הוסיפה מילה: לא תיגע. רק מילה אחת. היא הייתה רוצה להיות מהודרת. היה לה צורך להיות צדקנית. מהודר. הרי השם אמר לא תאכל. היא תהיה מהודרת ולא תיגע. אבל לא ידעה שהנחש הזה נחש ערמומי, הוא יתחיל ל-- כך לשחק על המילים. כשאמרה לא לגעת, אז הוא דחף אותה. היא נגעה בעץ. אתה רואה? השם לא אמר לה לא. אז שום דבר לא יקרה לך שתאכל גם. ובזה כבר יודעים מה היה הסוף. הלכה ופחדה שהיא תמות, שאדם הראשון יתחתן עם חווה אחרת. היא לוקחת, היא רצתה אם היא תמות הוא גם ימות. זה בעצם מי שבא להם. צריך רק מילה אחת. לא תאכל, לא תיגע. צריכים להיזהר מאוד. לעשות בדיוק מה שהרבי אמר לנו, מה שהרבי הדריך לנו. לא מה שפנטזיות שלנו אומרים לנו לעשות. פנטזיות? הולך לישון. מה אנחנו צריכים לעשות? בדיוק מה שהרבי אמר לנו. לא תגרע ולא תוסיף. מתחילים לגרוע, מתחילים להוסיף, אז זה רק מיתה באה לעולם. רק שלא מועיל זה. תגיד לנו אישה יותר גרועה מחווה? אין כל כך. אנחנו צריכים להבין. אני לא יודע. נגיד מישהו ירצה, אוי לא טוב. הרבי זי"ע קדיש זכרונו בחיינו. היא האישה הגרועה.

24:08 דובר 1 ונגיד שהיא פתאום, אה, כיוון שהיא אישה גרועה היא תתחיל ללכת שכנו. עם כפכפים, עם הזה, כמו שבעלה יענקל קולין[?] יגיד, תתחיל ללכת עם כזה הכפפה הזה, עם הזה כמו כל האחרונים בעלת הזמן הזה. אוי, יענקל קולין[?], כיוון שאשתו כל כך גדולה הוא יתחיל ללכת עם שייטל. אישה גבוהה, שייטל, גם לא חושק. הוא, היא תלך עם השטריימל והוא ילך עם השייטל. אתה מבין? חורבן. כל אחד יעשה מה שהוא צריך לעשות. היא תלך עם השייטל הגדול שלה, הגדולה שלה, והוא ילך עם השטריימל. לא עושים מנהגים ככה כמו שאתה מרגיש. נגיד אני אוהב ש-- אה, אה, תשע אישה גבוהה. בנות, הבנות של רש"י הניחו תפילין. אולי גם יניחו תפילין, אני לא יודע. אני לא שמעתי על זה. ייתן ילד לעולם. אבל שטריימל ודאי לא ראו עד היום שטריימל. ראית פעם שטריימל? לא ראית כמעט. או נגיד שבי-- ידוע הסיפור. הסיפור הידוע בימים אלה מאירופה, מנרוביגרד[?], מבית הבעל שם טוב. דבר ידוע, סיפור ידוע שבעל שם טוב פעם עמד על יד העמוד, טלית על ראשו ובכה. עשרה רגעים, עשרים רגעים, חצי שעה. לא מתחיל, לא מתחיל כל נדרי. אז התחילו להבין שמשהו לא בסדר. אז התלמידים התחילו לצעוק. אנשי ה-- אנשי בית הכנסת התחילו לצעוק. האנשים ב-ב-השמשים התחילו לצעוק ולהתעלף. ופתאום נכנס בחור כפרי. עכשיו אני בטוח ששמעת את הסיפור. בחור כפרי והוא לא ידע. הוא ראה את הצפיפות האלה וכל הצעקות. הוא לא הבין מה שקורה פה. הוא לא ידע א', ב', הוא לא ידע שום דבר. הוא היה בחור כפרי והוא ידע כל מיני קולות של הבהמות, הסוסים, הכלבים, והקול הכי יצא לו, שלקח את הלב, היה

26:43 דובר 1 של התרנגול. זה אחד מ-מ-מ-- תשובה, מתפורר תרנגול. אז הקול שלו, קוקוריקו, זה היה קרוב ללבו. אז הוא ראה שכולם צועקים ובוכים. אז היה שלו, היה לצעוק: קוקוריקו! פתאום כולם בוכים והוא אומר. אז ה-ה-ה-- פנק את הכול והגברים רצו לזרוק אותו ישר מבית הכנסת. מה יש פה? מה? מה? אבל תוך כדי דיבור, לפני שהספיקו לזרוק אותו מבית הכנסת, הבעל שם טוב הסיר את הטלית מהראש. מה? לא לזרוק אותו, והתחילו, התחילו להתפלל. אחרי זה הסביר את העניין. הייתה גזירה איומה על כל היישוב וראה שאין שום תקנה. התחנן וביקש רחמים ולא עלה. והוא המשיך להתחנן עד הבחור הכפרי הזה עם הקוקוריקו שלו. פעל מה שכולם לא פעלו וקרע את הגזירה. התחילו להתפלל כל מי ש. מנסה להגיד שלקחת את זה. כיוון שדבר כזה נעשה מנהג חדש, אז לפני קום המדינה מנהג חב"ד שהחזן והרבנית והרב והגבר והחתול ביחד להביא תרנגול וכולם יגידו ביחד עם כזה, עם כזה ויעשו אקסרסייז. איך, איך אומרים עברית?

28:35 דובר 3 חזרות.

28:36 דובר 1 אה? חזרות, להתקן וכולם כזה באופן יפה. קוקוריקו. מנהג חב"ד שלפני, שלפני כל נדרי רשום בקריאת שמע. נו, אז לא יכול להיכנס לבית כנסת, לבית משוגעים. שדבר כזה קרה והבעל שם טוב אמר, והבעל שם טוב אמר, זה לא רפורט, זה הוא אמר. אבל כל משוגע יעשה מנהג חב"ד ולהגיד לכל השלטון ולכל הרבנים לעשות מנהג חדש. אם לא, אז אתה לא חב"דניק או תגיד קוקוריקו, תשלח לזן. אנחנו יודעים ותקשיבים, הרבי אומר עשה מנהג כצד גזית נהיה דין, אבל פנטזיות וקוקוריקו הזה מהכפרי היו זורקים אותו מבית כנסת. לא זרקו אותו כי הבעל שם טוב אמר לא לזרוק אותו. והבעל שם טוב אמר, העיד עליו שזה היה מקירות ליבו והוא השפיע עולמות עליונים לקרוע את הגזירה. אבל אם הבעל שם טוב שהעיד על זה, אז הבחור הזה משוגע, או לבית משוגעים או לבית כנסת אין לו מקום. אז מה? האמור מכל הנ"ל? האמור מכל הנ"ל. מצד אחד אנחנו מאושרים שאנחנו בדור השביעי. אנחנו גומרים את העבודה. מצד שני אנחנו שוב, אנחנו קליפת השום. אנחנו רק ממשיכים לסייד את הבית ולנקות את הלכלוך מהדורות הקודמים בנו. אנחנו שום דבר. מהצד השני אנחנו מאושרים כי אנחנו גומרים את העניין. אנחנו נהנה שהדור שלנו המשיח יבוא ואנחנו נהיה מקבלי הפנים והדורות הקודמים יבואו רק כמו, כמו הסבא בא לחתונה. החתן והכלה וההורים והסבא והסבתא, הסבא עוד אחרי אבא. אתה בלי הסבא לא היה אבא ובלי אבא לא היה חתן. אבל מי ישב בחדר? וכך בדרך כלל ככה אנחנו גם. דור השביעי, אבל אנחנו שום דבר. אנחנו גומרים מה שהם התחילו, הדורות הקודמים. הדורות הקודמים, הדורות הקודמים. הבנת? איי, איי, איי. איי, איי,

32:04 דובר 1 איי. איי, איי, איי. איי, איי, איי. איי, איי, איי.

00:01 דובר 1 בהמשך לדבר הראשון שאמרנו, שהרבי זה היה הרבי המופת של הרבי שליח. יש עוד דבר שזה דבר חדש שלא היה מקודם. זה רק מתחדש אצל רבנו הקדוש, וזה היה בדרשתי. זה אצל רבנו. וזהו. אצל האר"י, אצל רבי תלמידי רבנו, המיתה רבה, הצמח צדק, הרבי מוהר"ש, הרבי הרש"ב ופיזיקה רבי. ידעו היו חסידים הראשונים. ידוע שאלמנה עגונה שבעלה ברח ממנה ורצתה ברכה מהצמח צדק. לא, לא יכלה להגיע אליו, והיו עושים כל מיני עניינים, כל מיני תכסיסים. איך להגיע לצמח צדק? ידוע הסיפור הגדול הידוע שהיה לה בן. בן חירש, לא שמע ולא דיבר, והיא שלחה פתק אליו, והיא חשבה שבכלל הוא יהיה שם מסתובב, כולם, אף אחד לא ישים לב עליו. והוא ראה את הרבי הצמח צדק ונתן את הפתקה. היא ביקשה שמה את הפתקה ברכה, שהרבי ייתן ברכה שהיא תמצא את בעלה. אז הצמח צדק אמר לחירש הזה: לך תגיד לאמא שבעלה בווינה. אני לא זוכר את העיר הזאת, והילד הלך, אמר לאמו מה שהרבי אמר, הצמח צדק. הרבי הצמח צדק אמר, הוא לא ידע שהוא יש מישהו חירש, אבל הוא התחיל לדבר, והלכה ומה שהיה היה ומיתת ברא. מהטיפול רואים שזה היה דבר גדול שאישה יכלה לגשת לרבי. וכך היה בדור של הרש"ב, אפילו אצל הרבי הקודם. אני זוכר שהיינו ב-- יצאנו מרוסיה, ואז הרבי הקודם, כולם, כל החסידים שאלו לרבי איפה לנסוע. אה, לחסידים, אה, מאתיים משפחות הרבי אמר לנסוע לארץ. וזה נסע פריה, היום זה כבר חב"ד. לעשר משפחות לאנגליה, לעשר משפחות לאוסטרליה. אז נפוצו בכל העולם חסידי חב"ד. אז אני זוכר את האמא שלי, תחיה עד מאה ושתיים, שאלה את האדמו"ר הקודם איפה

03:09 דובר 1 לנסוע, איפה להתיישב. היא לא שאלה בעצמה. דודי רבי מיכאל ליפסקר עליו השלום כתב מכתב לרבי הקודם. יש את המכתב, ובדבר החשי ומנוח אז היטב שתחיה, שתיסע לארץ הכינרת, ש-ש-שהוא ימסור לאחותו שהיא. ככה זה היה. אצל הרבי, הרבי ענה לכל אישה, לא רק לכל אישה, לכל ילד. לכל בר מצווה בוי. לכל גיל-- אפילו לא בר מצווה. אפילו י-י-ילד גיל יותר צעיר. יש לי חבר שהוא שליח בסן אנטוניו, חיים בלוק. אז אני זוכר שזה קרה כשהוא היה בן שבע. בן שבע! שלח מכתב לרבי שהכיתה שלו עושה מגבית, עושים מלווה מלכה, עושים הצגה, והולכים לאסוף שמונה עשרה דולר בשביל עפרונות, מחברות, מחקים וכל מיני דברים שתלמיד בית יב צריך. הוא מבקש ברכה מהרבי, בן שבע, בתמימות. זה היה דבר חשוב. צריך ל-לכבד שמונה עשרה דולר, זה הרבה כסף, וצריך לאסוף עפרונות ומחברות. מה קרה? פתאום שמעתי את זה מאביו, דוקטור חיים בלוק, דוקטור אהה יצחק בלוק, והוא זוכר את זה. פתאום, אז לא היה פדרל אקספרס, פקסים, אז אז היה פתאום בא ספיישל דליברי. בולים לכל המעטפה בשבת. למה? כי במוצאי שבת היה מלווה מלכה. אז הרבי כתב מכתב ספיישל דליברי שזה יבוא בשבת, לכל הפחות שהוא יהיה לזה. נו, חיכו עד מוצאי שבת, פתחו את המכתב. מה כתוב במכתב? האברך חיים שיחיה. הם חשבו כ-- מהמכתבו שביקש ברכה שיהיה לו לעשות מגבית בשביל הכיתה שלו, כיתה א', בשביל עפרונות ומחברות, שיהיה לו הצלחה רבה ושיבשר בשורות טובות ושיהיה נחת ליביי לרב. בברכה, האדמו"ר.

06:15 דובר 1 אתם יודעים מה שקרה? היה הצלחה גדולה. לא רק עשה שמונה עשר, עשה שמונה עשר וחצי. אוקיי, אני מתבונן בזה. זה לא צחוק. אני מתבונן בזה. מה קרה פה? הרבי נשמה כבוד. והילד הזה כתב לצד הרבי, אצלו זה היה עניין דחוף. הוא רצה להציע. ונשמה, אין נשמה קטנה, הרבי אמר פעם, יהודי. אין יהודי קטן. אצלו זה דבר דחוף. כתב לרבי. הרבי ענה לו. מתי זה היה? איזה דורות היה דבר כזה? שהרבי עונה. זה לא רק גיל שלוש עשרה. איפה זה היה בדורות הקודמים שהרבי כתב מכתב לבר מצווה בוי? הרבי היה כותב לבר-- לבר מצווה, הילד של הברית היה-- הרי הוא לא קורא ולא כותב. אז הוא שולח את זה להוריו. זה אופציה, אני שולח להוריו. אבל גיל שבע הרבי כבר כתב לו. אני כתבתי מכתב לרבי כשהייתי בן עשר. מה היה הבעיה שלי? הבעיה שלי היה שהחברותא שלי עזב את הישיבה, נסע לישיבה משנה גדולה. והיה חברותא טובה, אני לא רוצה להגיד את השם. אחר כך חזר בתשובה, חזר לחב"ד. אבל אז הוא נסע, נסע מהישיבה ואני נשארתי בלי חברותא. אז ביקשתי ברכה מהרבי. רביך כבר לומר חברותא ואין, אין עונה אני בא, אני רוצה ברכה. זה מה שקרה. בתשכ"ט אז היה, באו הרבה תלמידי חכמים, בא אברהם וולף והוא חילק. אני קיבלתי מכתב. אברך, שמי שיחיה, יש לי את המכתב הזה. הפעם הראשונה אז נזכרתי על הציון חוק אחד, גם זה היה מברכה מהחתימה של הרבי. אני זוכר חוק כיס. קיבלתי חבילות עוד יותר טוב מהרמטכ"ל. הרי אני עם הרבי. הרבי איתי פה. אני לא דיברתי לי כל העולם. אני עם הרבי, הרבי שלי, הרבי

08:44 דובר 1 שלי. למה? זה מה שהרבי היה. עוד לא היה רבי כזה בדורות הקודמים. ידעו ש... שכל הרבי יענה מכתב לכל צוציק, לכל פשוט, לכל אחד. עוד יותר. שמעתי את הסיפור הזה. אז לא רק שהרבי דאג בשביל חסידיו, לא רק בשביל אנשי חב"ד, לא רק חסידי חב"ד, לא רק צעירי חב"ד, לא רק אנשי חב"ד, לילדי חב"ד. עוד יותר שמעתי את זה מהרב דב וולפרן [?]. סיפור. שמעתי את זה מפיו שקרה איתו, שצריך לתת הקדמה. כלומר, אתם יודעים, היו שנים שנים שהרבי היה כותב מכתבים כלליים ביידיש. שלחו את זה לארץ ושם תרגמו את זה לעברית. ואחרי שתרגמו את זה לעברית שלחו, שלחו את זה בחזרה לרבי, שהרבי יגיה, שלא יעשו טעויות. אחר כך חילקו את זה לכל העיתונים. ברכת חיים עליו השלום. עכשיו שמחה שכל האילוצים כולם שישקיעו את זה כל התקופה במעריב והצופה, אפילו בעל המשמר, איך קוראים, על המשמר? כל החזרה וכל זה היה מכתב אחד. לא כל פעם, אבל הרבה פעמים. פעם אחת, אז תרגמו, הרבי כתב ביידיש "יעדער מענטש". עכשיו בארץ, בעיתון, "כל אדם". אני לא יודע מי, אבל הוא חשב שיהיה יותר מתאים "כל יהודי". שלחו את זה בחזרה לרבי. הרבי מחק "יהודי", חזרה "אדם". אז התפלאו. זה היה יותר מתאים במעריב, זה לא הצופה. מה זה, ערבי פלסטיני? מה? מה? למי? מה זה יהודי? הרבי מחק "יהודי", חזרה "אדם". אז כתבו "אדם". והעניין היה לפלא. אבל הרבי אמר, רגע, מה? אני לא יודע אם זה היה חמישים אחרי זה או שנים אחרי זה. הרב [?] נוסע במטוס. אני שכחתי עכשיו, ברגע שכחתי את השם של חבר הכנסת. זה לא היה

11:39 דובר 1 בשנים האחרונות. זה היה לפני חמש עשרה שנה. חבר הכנסת ידוע, אנטישמי, אנטישמי, חבר פלסטיני, חבר הכנסת בארץ, ערבי, נוסע איתו ביחד במטוס. הוא ראה תמונה. הוא חשב, מהתמונות שהוא ראה, הוא חשב. אבל הוא ערבי. בחוץ היה הכול. היה חלק כזה: "איפה אתה נוסע?" "אתה מדבר עם הרבי מליובאוויטש? הרבי מליובאוויטש, איש גדול. רציתי פעם להיפגש איתו אפילו באופן פוליטי. אנחנו מצדדים אחרים, אבל רציתי לראות אותו פעם. איזה זכות יש לך אליו? אני כל פעם קורא, קורא את המאמרים שלו בעיתונות. מה אתה חושב, מה, אני לא בן אדם? הרבי כותב לכל אדם. הפלסטיני, אמנם הרבי כותב לכל אדם. המכתב זה גם בשבילי. הוא כתב אליי. אני מאוד אוהב את המאמרים שלו. זה עמוק מאוד. רציתי לראות אותו." זה משהו. טענה. ואני יודע, יש לי הרבה באמת שוב בעלי בתים שהתחתנו עם רבנים קונסרבטיבים, רפורמים. לכל אחד הרבי הביט בו וראה את ניצוץ אלוקים בו. יש לי פשוט, אני יודע פשוט יהודים, רבנים רפורמים, קונסרבטיבים, שהם רואים על עצמם שהרבי קירב אותם. אני אגיד לך סיפור שפשוט התפלאתי בעצמי ולא האמנתי. יש לי בעל תשובה, בעלבוס, שהבן שלו למד בבית ספר מודרני. שם הכיר בחורה, והבחורה היא בת של, מה, הצ'אנסלר של הקונסרבטיבי, ג'ואיש תיאולוג'יקל סמינרי. הבת שלו. והיא נישאה לו מכולם. אני התעצבנתי מאוד כי הרבו שלי רצה שאני אשאל לגדולה. אני יודע איך הוא חושב איתי ואני איך אני אוכל. הוא כנראה פשוט ימתין באמצע מי יהודי מייסד. מאוד מאוד לא היה נעים. אני מאוד הייתי מוצפן. כשהיה רב חנוים הבור [?] ו-ההוא, אז היה את זה של ירושלים סמינר, איזה קבוצה באה, ואני ככה לא ידעתי איך.

14:50 דובר 1 הוא אמר לי, "תשאלי לשלום עליכם". והרבו שלי מכיר את זה, הרבה שלי זה לא. פתאום אומר לי: "שך". אומר לי: "הרבי, הרב מליובאוויטש, דער רבי מליובאוויטש". התחתנתי עם אשתי. תשמע. היא, אביה, אשת רבי, הרבי הזה. האישה, האישה שלו גרה כאן בהיילנד פארק, או היה גרנד פלאזה. ואביה היה שוחט. לא תשמע את זה מחר, רק היום. מה זה פילוסופיה? אתה צריך להגיד את זה אחר כך. גרה בפרנקלין. רק גרה. אביה היה שוחט, היה שוחט. היא יצאה איתו. ואביה בא עם תלמיד ג'ואיש סמינר, יהיה רב קונסרבטיבי. בשום היה מחלוקת. היו מריבות שבועות וחודשים. עד הסוף האמא חשבה ואמרה לבתה: "את יודעת מה? כאן, יש כאן הרבי מליובאוויטש. הוא גר כאן ברחוב שלנו. נשאל אותו. מה שהוא יגיד, תסכימי". אז האימא חשבה והאבא שהרבי ודאי יגיד לא, וזה יהיה סוף הדיבור, סוף הסיפור. והבת הייתה נאמנה על הוריה, והוריה היו, "בסדר", והיו צעקות, מריבות ובכיות. תלמידי שאל הרבי: "נו, מה יהיה?" ניגשו לרבי, היו... עשו יחידות, ביקשו יחידות, נכנסו ליחידות וסיפרו את כל הסיפור. הבת סיפרה את הסיפור. האבא והאימא, הם כולם נגד, והיא, נו, הולכת איתו. הרבי ענה, ענה להם ככה: "הוא שומר שבת?"

17:21 דובר 2 כן.

17:21 דובר 1 "אוכל כשר?"

17:21 דובר 2 כן.

17:22 דובר 1 "הוא מבטיח טהרת המשפחה?"

17:27 דובר 2 כן.

17:28 דובר 1 "אז אל תמנעו את השידוך הזה. שיהיה. אז אני לא נגד זה. שיבנו בית בישראל". נו, אז פשוט זה היה אדיר. מה שהרבי אומר, זהו. אז המריבות הפסיקו. אבל מה קרה? הבחור הזה נהיה מ-מ-מהטובי התלמידים של ג'ואיש תיאולוג'יקל סמינרי. אחרי זה התחיל ללמוד פנייה אצל ברוך בומגרט[?] ביחד עם עוד אחד, תלמיד, נהיה מטובי התלמידים. מכובד התלמידים, אז הוא נהיה סגן המנהל. עכשיו הוא המנהל של הישיבה, של ה-, של הסמינריה הזה, והוא מכיר טובה לרבי. אבל למה? הרבי ראה בו את הניצוץ הטוב שלו. והיד של הרבי ארוכה, ארוכה. זה הפליא אותי. היראה, הנה עכשיו אני רואה, הולך להיפגש עם שונא. לא שונא. ידיד, מכיר טובה. למד אצל ברוך בומגרט[?]. ואחר כך, כשהלכתי לחתונה, אז לא היה אכפת לו שאני אעמוד בעל הקידושין, הוא רק יגיד את הברכות בתור אבא. שאלתי אותם, מכובדי הרבנים, אז א-אז אני עושה את הכתובה ואני עושה את הכל והוא רק יגיד ברכות, מכיוון שהוא לא רב הקהילה, הוא יבוא לשם בתור אבא. אז בסדר, בפועל גם הלך טוב, אז הכל היה בסדר. ובחתונה אני יושב שם מאוד קרוב איתי לרב, השם שלו הרב זלוטניק. הוא ה-הכלי של כל המלמדים הראשיים. אצלנו קוראים הכל פרופסור. אז הוא פרופסור לתלמוד. הוא מספר לי סיפור. מה הסיפור? שהוא למד יחד איתו אצל ברוך בומגרט[?]. והוא בא בתור בחור, תלמיד של ברוך בומגרט[?], לחתונת בתו. של ברוך בומגרט[?]. הוא עמד כאן, מה-- משם יש אנשים, והחתונה הייתה פה באולם הזה, היה שם, אז היה פארברענגען. כאן הייתה חתונה או בבייסמנט, גם ב-באולם הזה. בומגרט[?]. כשהרבי יצא, אז בומגרט[?] אמר לו: "זה מהתלמידים שלי". והרי--

20:45 דובר 1 הוא אומר לרבי שהוא בתור לקבל דוקטורט, סתם סליחה, לדוקטורט, אז הוא כתב מאמר אודות מקווה. תלמיד השני, חבר שלו, הרב הזה. אז הרבי אמר לו: "נו, אם אתה עשית את זה וזה היה מוצלח וקיבלת את הפי־אייץ'־די שלך, אז אולי ת-תשים את המאמר הזה ב-במגזין שיוצא שמה כל-כל חודשיים, כל שלושה חודשים יוצא מגזין." נו, אה, שלוש, כל שלושה חודשים. אה? שי-שיכתוב שם את המאמר הזה. הוא חשב, הרבי אמר ככה מחמאה, יקרב אותו. פתאום אחרי כמה ימים חודקוב, צלצול מהמזכירות. חודקוב שואל, הרבי שואל אם הוא כבר הכין את המאמר. אז הוא חשב גם שזה בתור קירוב. אחרי שבועיים עוד פעם הרב חודקוב מתקשר: "קיבלת את הטלפון ממני? הרבי רוצה לדעת אם כבר כתבתי את המאמר". כבר רצינות, הוא כבר רציני. אז הוא הלך ודאג שיכתבו את המאמר במגזין הזה. שלב א'. שלב ב', בעיירה לונדון, אונטריו, שמה יש דוקטור יצחק בלאק. הוא גם היה בעל תשובה, היה פרופסור אריסטוטל, עשינו באוניברסיטה שמה, ומכיוון שהוא ה-ה-האדם הדתי היחידי בלונדון, אונטריו, אז הוא באופן רשמי לא רשמי השליח החב"די בעיר. והוא במשך כמה שנים, מה שעשו כמה, עוד כמה אנשים, שולחים למקווה, נסעו לטורונטו, שמה שעה וחצי נסיעה, והוא עבר לעבוד, אה, לבנות מקווה בעיר. בעיירה הקטנה הזו, לונדון, אונטריו. זה קצת גדול מראשון לציון, אבל בערך קטנה, באמריקה זו עיר קטנה. יש שם כמה רמזורים, לא רק רמזור אחד. אז כשהוא רצה, לא היה לו כסף בעצמו לבנות מקווה, אז הוא רצה לקבל כסף גם מאנשי הקהילה, מהפדריישן, מהפדרציה, מהמגבית המאוחדת, ומקונסרבטיבים ש-שייתנו כסף למקווה. עשו אסיפה גדולה, עשו ווט, עשו זה, בסוף היו נגד. אז זה

24:05 דובר 1 ווז נו. לא, וזהו. אחרי שבוע, הפרזידנט, הנשיא, אה, הנשיא של בית הכנסת הרפורמי הקונסרבטיבי, אני לא זוכר מה, קונסרבטיבי, מקבל את המגזין של ג'ואיש תיאולוג'יקל סמינרי והוא קורא שם מאמר מכובד אודות מקווה. ג'ואיש תיאולוג'יקל סמינרי מדברים ככה באופן חיובי אודות מקווה? אז הוא קרא עוד פעם את כל העניין ועשו עוד פעם. אנחנו עשינו אסיפה לפני שבועיים-שלוש ואנחנו עושים הצבעה, וביקרו את כל העניין. הנה מהישיבה, מהישיבה שלהם, הראשית. והם כל הסטודנטים. זה היה מאמר הכי טוב ושמו את זה במגזין. אודות מקווה. דיברו בחיוב אודות מקווה. זה דבר חשוב. עשו עוד פעם הצבעה וזה עבד. והודות לכסף הזה הרב ד"ר חיים ברוט[?] יכול, יכל לבנות את המקווה. שמעתי את זה מהרב זק[?] בחתונה של הרב אילאו[?], שהוא היה המחותן של הבאבא שלי. והוא סיפר לי בחתונה: "אתה לא יודע מה הרבי שלך. הרבי שלך הוא דה ביגסט וומן ליבריישן". מה קרה כשהוא היה אצל חותן הרבי? אז שאל אותם מה הם עושים. אז הוא ממש, הוא מורה לתרבות. הוא באמת יודע לנגן קצת גיטרה, כאלה, והוא אומר להם למה אני אומר שיש ספר תורה. והרבי פנה לאשתו: "ומה את עושה?" אז היא אומרת: "אני מאוד מאוד אמיצה. מה שבעלי עושה. הוא עושה דברים טובים". אז הרבי אומר לה: "את תסתפקי עם זה? את צריכה בעצמך לעשות שיעורים לנשים בשבת, ביום ראשון. את לא צריכה לסמוך רק על בעלך, את, את-- נשים צריכות להיות מתוך עצמן לעשות דברים טובים". ומאז כל שבת אחרי הצהריים יש לה שיעורים בשביל נשים. אשתי, היא החסידה הכי גדולה של הרבי. אני יצאתי מהחתונה הזאת. הכוח של הרבי לא רק שעונה מכתבים,

26:55 דובר 1 לא רק שלוחים גדולים או שלוחים קטנים, שירי החסידים. לא רק לנשים, לא רק לילדי חב"ד, לא רק ליהודים חרדים, ממחנות אחרים, לא רק למתנגדים, לא רק לרפורמים, לא רק לקונסרבטיבים, לפלסטינים. מרחב יהודי כתב אדם שהרבי ידע שזה יבוא אליו והוא רוצה לשמוע. וזה יבוא אליו. רק, רק לפני כמה זמן קניתי את זה. הלכתי פה על הקיר שני אבינו, יש תמונה גדולה. מה התמונה? חבל שלא הבאתי את התמונה איתי. תמונה ממש להפליא. זלמן שז"ר אוחז את הכוס שלו, אומר לחיים לרבי והרבי מסתכל עליו. דודי, ר' לייבל ליפסקר, עליו השלום, הסתכל עליו. אז שז"ר, "מה באת לבלבל את המוח לזה? מה זה?" הרבי-- לך לחול שלך בחדרים שלך", הרים את העיניים שלו, "מה באת לבלבל את ההתוועדות?" ור' ליפסקר, עליו השלום, מסתכל ככה, אדיש. מה? כאילו האבא של מאיר הלק קזנובסקי[?] ככה היה מסתכל. נו, מה הילד הזה עשה? וכולם ככה. מה אתה עושה פה? מה אתה רוצה? והרבי מסתכל עליו. אתה בתכלית הטומאה, אבל אני אוציא את כל הטוב מבפנים. הטוב, הניצוץ שלך, אני אוציא לך מכל המקור בוץ שלך. אני אביא לך למקור הראשון. רבי. חסידים. מה אתה מביט? הרבי. משך, משך, משך, משך. כששז"ר מת, הלבב. החסידים נהיו מטורפים. בא חצי שנה לפני שמת. בא פעם, בא פעם אחרונה לבוא להגיד גוד ביי לרבי. בתמונה רואים את כל, כל, כל המצב. מי שיכול לקרוא תמונה, רואים את כל החסידים. מה אתה מבזבז את הזמן של הרבי? לך מפה! תגמור כבר. לך לישון. אתה דייר. לך! תן להם לדבר עם הרבי. ניתוס, ניתוס, ניתוס. רואים את התמונה. אם אתם הולכים לקינגס אבניו, שמה בחי גלרי, תראו את

29:44 דובר 1 התמונה הזאת ממש לחצי. מה זה הרבי. חסידים רוצים שיתבטל, שילך כבר לישון, שהרבי יתפלל. הרבי. תמונה איומה. נהדרת. תמונה איומה. לאיים. ימים נוראים. אז מה יוצא מכל זה? רואים שהרבי היה מיוחד במינו. מימי משה רבנו לא היה דבר כזה. שהרבי לא רק הרבי שלנו, הרבי של העולם, דאג בשביל כל ילד וילדה. כל יהודי, לא תלוי באיזה מחנה הוא, באיזה מצב הוא, לא תלוי איפה הוא גר. ולא רק זה, אפילו גוי. מי לא יודע את כל, כל השיחות האלה של הרבי על שבע מצוות בני נח? אבל הסיפור הזה עם הפלסטיני החבר כנסת. הרבי מחק יהודי וכתב בחזרה אדם. ואחרי זה הוא אומר בעצמו, אהרון דוד, הרבי דיבר אליי. הרבי כתב לא רק יהודי, אמר בן אדם. אני לא בן אדם? הרבי דיבר אליי. עמוק עמוק. אני רוצה להיפגש איתו. משהו משהו. אז אנחנו באמת אשרי חלקנו. לא רק אשרי חלקנו שאנחנו בדרך, יש לנו רבי כזה, ואנחנו צריכים להודות לרבנית באופן לוגיסטי. אז הרבי שלנו כבר שהתחתן עם הבת של האדמו"ר הקודם. האבא שהוליד אותו והאמא שהולידה אותו, וחתונה היה באדמו"ר, שזה היום שהרבי בעצמו אמר: קישר אותנו עם ישראל. איתי ריצ'רד. זה דבר שלא היה כמו מקודם, וידוע מהשיחה, מהשיחה עם הרב מרדכי במלון בצרפת, בפריז. אבל כאן רואים במוחש שהרבי, ידו היה מקרב יהודים. תלוי באיזה אופן רשמי, באופן חרדי יהודי. הרבי לחם מלחמה איומה נגד מיהו יהודי, אבל יהודי בתור פרט יהודי, זה מה שרצו שונאי ישראל, שונאי חב"ד. רצו לתת: הרבי שונא כותבי כתבים. זה שונא אף אחד. הרבי אוהב כל יהודי וכל יהודי, אבל אם יהודי משתגע והוא רופא, רוצה להיות ארכיטקט. אם

32:45 דובר 1 הוא שען רוצה להיות מכונאי, ואם הוא, ואם הוא רק נהג ורוצה להיות טייס. חבל. הרבי אמר תציל את עצמך, אבל בתור יהודי הרבי אוהב כל יהודי. והרבי אוהב כל בן אדם של מלוחים. אם הוא חסיד או אם הוא מתנגד, הרבי רוצה לתת את הנשמה שלו וכל שלו למענו. והראיה עם הפלסטיני הזה. מי מילל ומי פילל דבר כזה, שהרבי מחק את היהודי וכתב אדם, והוא אומר: מה הרבי אומר? מה זה אדם? הרבי לא דיבר לו עליו. אדם שלנו. וזה ו' תשרי. ו' תשרי אנחנו מודים להשם. נותנים לה כל הכבוד. רבנית חנה. והיא הייתה אישה קדושה, כוחות עצמה, ונתנה לנו את הרבי. איתי הייתה מופת איתה. איתי באופן פרטי. היא הייתה אישה קדושה מאוד. אני לא אומר את זה מה שקרה איתי בשנתיים האחרונות לחייה. היא עשתה לי הזכות שאחרי ר' רפאל, שיהיה לו רפואה שלמה, נסע למרוקו לשליחות, אז אני הייתי ממלא מקומו ואני הלכתי לבדוק את החמץ אצלה. שנה אחרי הש- השנה השנייה, ואז היה-- לא היו חסידים כמו היום. נכנסו באופן, באופן, אה, צנוע מאוד, וברגע ששמעו שהרבי בא, ידעו מתי בא, אם בשעה שמונה או בשעה רבע לשמונה. אז באנו בדרך כלל בשעה שבע שנסתלק לפני שהרבי יבוא, כי הרבי בא לבקר אותה כל, כל לילה. אנחנו רצינו לפגוש את הרבי שם. אז השנה האחרונה זה היה בתשכ"ד, פסח. באתי לבדוק את החמץ ואמרו לי ככה זה ילך. בסוף, בסוף אז אומרים לה "למדי ברייור כל שאת צריכה בפסח". אז השנה האחרונה היא רצתה לתת לי, אה, היה כזה אשרטט שכבר לא קיים. בזמן הקודם זה כל על, על הרהיטים, על הפוני שלה היה

35:27 דובר 1 כזאת מפחת גדולה. אז היא רצתה לתת לי מתנה. אז אמרתי, אז סירבתי לקחת. רציתי לתת לה משהו אחר. עכשיו אני מתחרט למה לא לקחתי, אבל אז, ובסוף אמרתי לה, אחרי שכמעט סיימתי את בדיקת חמץ של החדר: "תלמדיי ברייור". אמרה: "כל מה שצריך בפסח", היא עושה ככה. רק אחרי שעשתה ככה נבהלתי. אמרה לי: "ברייור ושין ביתי חומד בא זיכרון לב, בזיכרון שלו". וככה זה. הייתי חתן לא בקיץ, בחורף הבא, והחתונה שלי הייתה בחודש אדר, לפני פסח. והיא נפטרה בחודש תשרי. מה? מה? בו' תשרי תשכ"ה. אז הייתי עוד בחור והתחתנתי בחורף הזה, שבקיץ-- בפסח הבא כבר היא כבר לא הייתה בחיים. אז שני דברים היו. עשתה ככה. לא, כבר לא לבדוק חמץ. לקחת באופן חיובי לבדוק חמץ בבית שלך. אימא שלי. לא התחתנתי כשהייתי בן שלושים וחמש. כי אני הייתי הכי, הכי קטן בכיתה שלי. התחתנתי רק כשהייתי בן עשרים ושתיים. זה לא היה לא ששלושים וחמש זה היה דבר רגיל שצריך להתחתן. רב רץ התחתן בעשרים ושבע. אני התחתנתי בעשרים ושתיים. זה מה שהרבנית אמרה לי. אה! בשביל כך נלחם בזה. שני דברים היו. היא לא הייתה בחיים ואני התחתנתי. אז זה דבר פרטי. זה לא נוגע. אבל עם סיפורים, מעשיות של רבניות, זה היה סיפור איתי. אז מילא הרבנית חנה עליה השלום הייתה אישה קדושה, אישה טהורה. והיא הייתה אם המלך והיא נתנה לנו את הרגש שלנו. אנחנו מודים תודה אליה ונותנים לה כל הכבוד. שאם יכולה להיות כמו שהרבי הרש"ב כתב במכתב לאדמו"ר הקודם, שאם אוהבים את האני אוהבים גם מה שיש בתלמידו. ככה הרבי הרש"ב אומר במכתב לרבי הקודם והוא

38:25 דובר 1 אומר, מביא ישר מה שהוא חושב. שאם אני אוהב-- כך זה הולך. אם אני לא דואג אליך בכלל, לא אכפת לי מה קורה איתך. מתחיל לספר לי סיפורים. מה קשור? הלכת, באת, כן, באת. לא מרגיש טוב. כן מרגיש טוב. אבל אם אני אוהב אותך אז לא רק דברים נחוצים אני רוצה לשמוע. אני רוצה גם לשמוע-- הרבי גם כתב שמה, הרבי הקודם כתב לרבי הרש"ב שנסע להאדיטש, שעשה את המצווה שמה אצל הרבי, אדמו"ר הזקן. הוא נסע דרך העיר הזאת והעיר הזאת והרכבת וזה והנסיעה הייתה ככה וככה. אז הרבי אומר: לא רק נהניתי מהדברים שעשית את המצווה בהאדיטש, נהניתי גם מהדברים הפרטיים מסביב לזה. כשאוהבים את האני אוהבים את התלמיד שהוא, שהוא, שהוא, שהוא נוסע. אז אצלנו אותו דבר. אם אוהבים את הרבי, אוהבים את המשפחה שלו, אוהבים את ה-- האמא שהולידה אותו ושעד היום היא גידלה אותו, את אביו ואת אימו, וכל הדברים המסובבים עליו. אנחנו מקוש-מקושרים אליו ואוהבים אותו מכל הלב. וזה רוחניותו. אני מברך שיברך

00:04 דובר 1 חיים, חיים. כמה בחורים מכם שמעו פעם על חסיד של זלמן דוכמן? היה בינינו זלמן זעזמער? אייזיק מהומיל? או בינינו... תראו מתי הוא היה. אה? שמעת פעם מזלמן דוכמן? אה? לא, לא האחראי של זלמן זעזמער? לא אייזיק מהומיל? הסבא שלו בעול חייו היה חמי של אייזיק מהומיל. עוד דבר חדש מאוד שהרבי, הדבר שראו זה רק אצל הרבי. הפעם הראשונה בחיי החסידים היה אצל הרבי. דבר ראשון מה? מה זה הדבר הראשון? מה השם שלך? מיכאל מה? סוויד. חיים סוויד, אבא שלך?

01:45 דובר 2 דוד.

01:48 דובר 1 דוד. שוויכס[?]. והרבי כתב מכתב לכולם. והדבר השלישי, שזה דבר, גם דבר חדש שלא היה בדורות הקודמים. אז אני לא אזכיר את העניין לפני המשיח. לפני הסיפור. היה פעם חסיד זלמן דוכמן. הוא היה בעל שחרית כאן ב-770, בשנים הראשונות של נשיאות הרבי. הוא היה המכריז של הסדר איך יהיה בהתוועדות. והוא היה כזה חסיד תמים, מותק, שהוא הביא חיוך לרבי אפילו באמצע יום הכיפורים. זה דבר ידוע. הוא הביא חיוך לרבי באמצע יום הכיפור עם חוכמתו הגדולה. היה מותק. תמים, חסיד, מקושר לרבי. היה לו חתן, בעל ביתו. הרב אלי ליפקר היה דודי, שזה אני דיברתי על כיפור. היה גר בטורונטו. וזלמן דוכמן הזה היה, כמו שדיברתי מקודם, בזמן הרבי הקודם, הרבי הרש"ב, ובהתחלת הנשיאות של הרבי היה שד"ר. בן ששם טוב היה נקרא שד"ר. שלוחא דרבנן, היה נקרא שד"ר. זכות לרבנו. ומזמן לזמן היו נוסעים לעיירות והיו מקבצים ממון לבית רבינו. אז זלמן דוכמן נסע לטורונטו משום ששם גר חתנו. היה בא לשם. אז לא היו, גם כשהיו טלפונים, אבל הטלפון לא היה ככה דבר רגיל כמו היום. נסע עם רכבת, נסע מכאן לטורונטו. זה היה נסיעה כל לילה, כל הלילה, והיה שם שבועיים או שלוש והיה מקבץ ממון. מוסדות של רבינו.

04:15 דובר 1 שהיה בטורונטו. זה היה בשנים הראשונות של נשיאות הרבי. והוא היה כבר מהחסידים המבוגרים. היה קצת יותר מבוגר מהרבי והיה מקושר לרבי. נסע לטורונטו, וכשהיה בטורונטו, כך היה המנהג. היה שם זוג צעיר שכבר היו כמה, כמה הרבה שנים אחרי החתונה, לא היה להם ילדים, והחתן ניצל את ההזדמנות שהרב זלמן דוכמן היה בבית שלו, הביא את הזוג הצעיר, הביאו נדבה מסוימת וביקשו, שנתנו את השמות שלהם ושמות אמהותיהם, וביקשו שיבוא בחזרה לרבי, שיבוא לרבי ויבקש ברכה מהרבי לזרעא חיא וקיימא. כשבא בחזרה, אז כמו שרואים שם את זה, יש שם בית כנסת הקטן, זה צד ימין, זה המרכז. הדלת של המרכז, דלת בית כנסת, זה שמה זה הדלת לישיבה וזה הלובי, הפרוזדור, ושם הדלת למעלית. אז מישהו בשנים הראשונות היה מאוד מאוד רגיל שמישהו ניתן להגיד מילים קצרות לרבי בדרך למנחה או בדרך ממנחה או בדרך למעריב. היה עומד שם על יד המעלית, ואם הרבי רצה אז הביט עליו. ניצלו את ההזדמנות ואומרים משהו לרבי. אז הרב זלמן דוכמן עמד שם על יד המעלית. אני לא זוכר אם זה היה בדרך למנחה או בדרך ממנחה. אז אמר לרבי שהוא רק עכשיו בא מטורונטו ונתן פתק לרבי, את השמות של הזוג, והם מבקשים ברכה לזרעא חיא וקיימא. הרבי הסתכל עליו. זה היה בשנים הראשונות, תשי"ד או תשי"א, אולי אפילו י"ב. אז הרבי עונה לו: "אזכיר על הציון". כל הזמן "אזכיר על הציון" פשוט. שהוא היה יותר מבוגר מהרבי, היה לו חוצפה חסידית: "רבי, תנו להם אַ ברכה. אַ ברכה". הרבי כך הסתכל עליו, לא עונה. נכנס מהחדר החוצה. נכנס לחדר. שנה שלמה עובר, עוברת. נוסע עוד פעם לטורונטו.

07:12 דובר 1 את החתן שלו. דודי ודודה רנת[?]. הזוג הצעיר בא עם בשורה טובה. נולד להם ילד. אני לא זוכר בת או בן, נולד להם. ורוצים לבשר בשורה לרבי שברכתו נתקיימה, ונתנו נדבה עוד יותר גדולה כהכרת תודה. בא בחזרה לרבי. עמד באותו מקום על יד המעלית, הדלת של המעלית. הרבי עובר למנחה ואומר: "רבי, איך בין געקומען מטורונטו. ידעתי". הרבי זוכר שביקשתי שנה שעברה ברכה לזוג צעיר. ברכת הרבי נתקיימה. נולד להם ילד. הרבי התחיל ללכת לחדר הקדוש. שני פסיעות. נעמד ופונה לזלמן דוכמן עם חיוך: "נו, איז אזכיר על הציון אַ גוטע ברכה". הוא חזר לחדרו. מה, מה, מה עולה על הלב פה? זלמן דוכמן היה קצת יותר מבוגר מהרבי. היה לו חוצפה חסידית לזה, אבל לא יכולים להאשים אותו. אפילו אנחנו הרבה יותר צעירים. אני זוכר שקיבלתי מכתב מהרבי, ברור, הייתי ברכיה שלי, קיבלתי "אזכיר על הציון", זה היה קצת ככה עגמת נפש. שזה, שזה איט ווז א לפט הנדד קומפלימנט, נו. זה לא היה "אזכיר על הציון", הגם שהיה לנו פשוט מעשים מ"אזכיר על הציון". מה שמענו בדרך הטבע. זלמן דוכמן היה חסיד, למד בליובאוויטש. היה ברש"ב, היה עם אדמו"ר הקודם. לא שמע אף פעם "אזכיר על הציון". מה יש "אזכיר על הציון"? כל הרבי לא ביקשו בכלל. זה לא שמעו אף פעם. שמעתי פעם על "אזכיר על הציון" אצל המגיד. מי קורא "אזכיר על הציון"? הגם מליובאוויטש המגיד נסע להגיד "אזכיר על הציון". צמח צדק "אזכיר על הציון". המוהר"ש "אזכיר על הציון". פריערדיקער רבי "אזכיר על הציון". אבל פריערדיקער רבי זה פשוט כן "אזכיר על הציון" בסוף, בסוף השורה, בשורה ד'. לא היה לו כזה. הגם ששלחו לו כל, כל יום, כל חודש לציון אביו הקדוש. הרבי היה הרבי הראשון

10:22 דובר 1 שבא עם כזה נוסח ברכה על קבר ציון. אז אצל זלמן דוכמן, אז הוא ביקש מהרבי: "היינו זה ברוך הוא", כי זה באמת היה דבר חידוש. לתת לי את זה. הרבי חידש את העניין הזה, והם ראו בפועל, בפועל איזה מופת על קבר ציון, ברכות כאלה. זה גם דבר חדש שהרבי יסד באופן גלוי, באופן חיצוני. יכולים לתאר. הרבי היה עניו, וראו מכל ההנהגות שלו כל משך ימיו, היה אפטמאט, אז הוא התנהג לא כמו שהוא היה הרבי, מתוך ענוותו, שהרבי היה הרבי הקודם, הרבי הריי"צ, והוא רק בתור חסיד שציווהו הרבי עליו, מהרבי שלו, שהוא יתפלל. אז הוא הדריך את האברכים, אנשי חב"ד, מה שהרבי ציווה עליו, אז הוא לא יותר ולא פחות. אמר על קבר ציון, יש הרבה מוסדי חב"ד, זה שבאו מוסדים להגיד לרבי דבר מופת. זה היה ממש מופת מהרבי. הרבי ענה: הכל הלכה, הלכה, הרבי הריי"צ. אז באופן חיצוני יכולים לתאר, על קבר ציון הוא ילך להתפלל על קבר ציון. כל המכתבים של הרבי אומר לבוא לרבי. ובא אל הציון, כמה ימים לא ראית אותו בציון. צריכים ל-- בר מצווה. צריכים לזה. היו צריכים כל מיני המצאות. איך לבוא לרבי לציון? הרבי לא אמר. ולהתפלל בבית כנסת של הרבי. זה רשאי.

12:15 דובר 1 ישועה. וללכת לרבי זה ישועה. הרבי כל הזמן דיבר עם הרבי הריי"צ. הוא רק חסיד שהרבי ציווה עליו להדריך את ה-ה-הדברים. יכולים להגיד איזה דבר נידון, אבל בעומקתו זה דבר חידוש של הרבי. אם יושבים בדרך אחרת, הולכים על דברים יותר עמוק. שהרבי, אם יודעים מה הרבי. הרבי היה איש השלם. לא ראו דבר כזה מעולם. בדרך כלל יודעים, אפילו חנינא בן דוסא ורבי שמעון בר יוחאי או רבי מאיר או רבי עקיבא היו תנאים שהיו בעלי הלכה, בעלי נגלה, היו בעלי חסידות והיו בעלי מורה טובה. יש אמרה אחת בכל ירושלמי, בבלי. מישהו יש פה יכול להגיד בכל-- אמרה מחנינא בן דוסא? איך יודעים מעשיות טובים ממנו? בילדותנו בגן אני זוכר, אה, אה, יש תמונה איך שהיה חנינא בן דוסא הולך עם העופות ועם העיזים וכל הזה, עם השעורות וזה, והשומר, וזה היה עיזים ובהמות, וזה כל מה שמה שמצא בית אחד. סיפורים טובים. יש איזה, איזה אגדה? מחנינא בן דוסא. אם מישהו יש לו, בבקשה שיבוא להגיד לי. אם יגיד, אז בסדר, אז יש מאמר אחד. אבל מה ידוע רבי מאיר? אתה גם רבי עקיבא ורבי שמעון בר יוחאי, אפילו סומכו הסתלק לפעמים. אבל מי ישמע מחנינא בן דוסא? יגיד לי איזה פלפול אחד מחנינא בן דוסא. היו תנאים בעלי נגלה, בעלי חסידות, בעלי קבלה. הרבי היה הכל. מאידך גיסא, כאן בשישי גאון אלוקי. ומאידך גיסא היה פשוט לכל דבר. האמין בהשם כמו אישה פשוטה בלי חוכמות. בדרך כלל צדיק גדול, גם קם והיה מופשט לדבר עם אף אחד. והיה ככה כמו שאלי ויזל רוצה לתאר צדיק. בן אדם, זקן גדול, לבן, עם נר, במערה

14:40 דובר 1 בחושך ומסתכל עם פא, כמו שעושים תמונות מרש"י וכותב רש"י. זה צדיק. צדיק נסתר. אבל הרבי, מאידך גיסא, גאון גדול, ומצד שני, כשדיבר אודות לעשות ספר השלוחים, הרבי ידע ילדה קטנה בת שתיים וחצי, איך היא מרגישה כשהיא רואה תמונה מעצמה, ואיך היא מתפעלת ואיך היא אקסייטד, או מנוצייטד בעברית. אה?

15:22 דובר 3 מתרגשת.

15:23 דובר 1 מתרגשת כשרואה את התמונה שלה. אז בשביל זה צריכים לעשות את ספר השלוחים, לעשות מכל הילדים וכל הילדות, מכל הקטנים והקטנות, שכולם יהיו אמיתיים, שהם שלוחים. והרבי כך מתאר כל מיני רגשות. מאיפה הרבי יודע? אבל איש השלם הכל יודע. בדגש מיוחד, הרבי לא היה לו ילדים ולא היו לו נכדים, אבל איש השלם כי היו לו, יש לו הכל. הכל ידע. נגלה, חסידות, ים לכל דבר. מאמין פשוט מן הפשט ממש. בעל הקבלה, בא אליו מרדכי אליהו, הופתע איך שהרבי, איזה דבר שהוא הזכיר, אז הרבי התפלפל איתו כמו שלמד את זה היום בבוקר. באיזה שהוא פינה בתלמוד והלכה, בקבלה. אריק שרון בא לרבי, היה שהוא הגנרל הגדול, ולראות את הרבי. יודע את כל פינות הארץ וכל התכסיסים במלחמה יותר ממנו. בא פוליטיקאי, התפעל שהוא יודע יותר ממנו. בא אחד שם שגר בירושלים כבר שבעה דורות. הוא יודע ירושלים, מאה שערים, בתי הונגרין ועד בית הכנסת של בת ארי[?]. יודע יותר ממנו. בא שמה מישהו משם ממוסד, בא מרוסיה, מתחילים לספר לו מרוסיה. אז רואים שהרבי יודע מה שקורה ברוסיה בכל הדבר. הרבי לא אומר להם שום דבר, וכל דבר, אז הוא גאון. וראיתי שם יהודי זקן עם זקן וברל[?]. אבל לא, אבל אני לא זוכר את השם. השם של אמא שלו בא בשבע. ככה הלך מעיירה לעיירה. כל אחד בא. גוש דן. ברנובר הביא שם ספר של כל מיני תכסיסים שם משהו. הרבי מסתכל, הוא עבד על זה שבע שנים, והסתכל שם ברגע אחד. יש לו פה שגיאה. מתקן את השגיאה, ובשגיאה הזאת הרבי הציל אותו. זה מה שהצליח ללכת לבעש"ט וקיבל את מה שהוא קיבל. מתמטיקאי בא משם, בא

17:54 דובר 1 אל הרבי, והוא עבד על זה, שם ספר. והרבי, בתוך רגע, הרבי יודע כל מה שהוא שחרר. הרבי יודע ברגע משהו שלא יודע אפילו בראש. כל אחד בא לרבי ומתפעל. הוא הפרופסור הכי גדול במתמטיקה, הרבי יודע מתמטיקה יותר ממנו. הוא יודע יותר ממנו. תרצה בחמלה יותר ממנו. יוגב זה סיים. למה? הרבי זה בדיוק מה שכתוב: גאון אלוקי. לא רק גאון אלוקי, גאון אלוקי. תחת כל עץ תבחין. הכל, איש השום. אז ממילא הרבי, איש השום, הכל יש בו. אז אם בן אדם רגיל הוא בעל שכל, בדרך כלל בעל שכל זה לא בעל רגש. בעל רגש, לא בעל שכל. בדרך כלל היו כל פעם חסידים תמימים. היו חסידים משכילים והיו כל מיני חסידים. הרבי הקודם, חילוקים עם משכילים ועובדים, וזה וזה שני דברים שונים. הילפארד שלי גוון דער עובד און אייז קומען געווען דער משכיל. סורא הוא היה גם משכיל והוא היה גם עובד. הוא היה גם גאון על גאון. אבל הרבי הכל. והרבי, במקום גדולתו שם מקום ענוותנותו. אז המציא דבר חדש, נו, ברכה, נתן לך ברכה, עצת הרופאים. הכל, הרבי הקודם, הוא בכוח הרבי, הולך הרבי שלו. אבל זה דבר חדש. עצת הרופאים, ברכה חדשה, ומושיבים על הדרך לשולחן עצת הרופאים. ואנחנו חסידים, אנחנו בטחים. חסידים פתחים יודעים. מה גדלות יענקל? חוקי ומשפטי בני ישראל. שהרבי. איך אנחנו יודעים איך להתנהג לרבי ואיך להתנהג באורחות חיינו? אנחנו מסתכלים ומתבוננים, במיוחד בשיחות הראשונות של השנים הראשונות, ורואים איך שהרבי התנהג לרבי שלו, וזה השולחן ערוך שלנו, מה שאנחנו צריכים להתנהג. כשהרבי לא הרגיש טוב, והחסידים, החסידים אז רצו, בתוך אהבת החסידים לרבי, באו לרבי והתחילו להתחנן

20:46 דובר 1 אליו שלא ילך לציון במשך החורף, כל כך באופן קפוא ביותר. הרבי היה מצונן, וזה פגע בבריאות שלו. ובאו שמה, לפני החסידים, נכנסו לרבי ליחידות וביקשו ממנו שלא ילך, לא ילך לציון. אז הרבי, ככה שמעתי, נתן מכה על הדלת, על ה-- על השולחן, ואמר: "תיבטח מרבי". ומאז פחדו כבר לדבר על זה. הרבי אמר: אני לרבי, וזה הרבי שלי. עכשיו, הרבי לימד אותנו שהיכן, דאס איז גייט אַ רבי, דו איז ער. כשאנחנו באנו לרבי לקבל דולר, אנחנו קבענו יחידות, אז הלכנו לרבי. אבל בפועל מה ראינו? הגוף שלו הקדוש, העיניים שלו, הפנים שלו. זה באנו אליו. באנו לרבי, מה שהרבי, הרבי במלוא מובן המילה. אבל מה ראינו עם העיניים והפסלים שלנו? הרבי, הגוף של הרבי. הרבי לימד אותנו שאחרי השואה שלנו, אחרי ג' תמוז, מה שיש לנו נשאר לנו מתוך אהבתו אלינו. אף כי לציון, הסתלקות. עברתי באמת פורום פורס פון דיר, אזהת פון דרגה דרגה הסתלקת. אבל מציון דו יודע הגוף שלו, וממילא אנחנו יודעים, בכוח אלה שמאמינים ואלה המקושרים, ואיך שהרבי בעצמו אמר. שמעתם פעם על חצי שלום פוזנר? האבא של שלום פוזנר. אז בתש"י כתב מכתב לרבי שלנו וביקש שהוא, באמת מה שהוא רצה, איפשהו המטרה שלו הייתה שהרבי יענה לו, שהרבי ייתן לו ברכה, ייתן לו עצה. הוא כתב לרבי ואמר: עד שבת יכלו לשאול עצה או לקבל תשובה, אבל מה נעשה עכשיו אחרי שבת? אז הרבי שלנו אמר לו, והוא רצה שהרבי יענה לו, אז מה הרבי אמר לו בחזרה? אז עס מקושר צום רבי'ן, און דער רבי גיט געפינען אַ וועג ווי צו ענטפערן. שמקושרים לרבי, הרבי כבר ימצא, ימצא דרך איך

24:11 דובר 1 לענות לו. זה מה שהרבי לימד אותנו. אם אנחנו מקושרים לרבי ונתכונן לנסוע, לא לעיר, לנסוע לרבי, והם מתכוננים. איך יתכוננו? כל אחד לפני שנכנסים ליחידות וכותבים פ"נ, כמו שכתבו פ"נ של חיים חיותו בעלמא דין, והולכים לרבי. זה מה נקרא אעשה רצין הרבי, ובאמת מקושרים לרבי. הרבי כבר ימצא דרך איך לענות לנו. לפעמים זה דרך אגרות קודש, לפעמים זה על ידי איזה שהוא, לא קדיש ולא מנהג אגרות קודש על כל דבר. אני אספר לך סיפור מה שהיה איתי. פעם הייתה לי בעיה משפחתית, מאוד מאוד כואבת. זה כבר היה אחרי ג' תמוז. ואני לא ידעתי, ואני באמת הייתי אובד עצות. וחשבתי לעצמי, אם הרבי היה, אם הרבי היה בחיים חיותו בעלמא דין, הייתי כותב לרבי, והרבי היה עונה לי. עכשיו מה אני עושה עכשיו? מה אני אעשה? נפסיק פה. נלך כמה שנים לפני זה. אותה הבעיה עם אותו העניין. חמש שנים לפני זה, כשהרבי היה עדיין חי, בחיים חיותו בעלמא דין, אז הייתה לי אותה בעיה. וזה היה אחרי שמחת תורה. אני נסעתי, אני עם אשתי, לפה, לניו יורק, לרבי, להיפגש עם מישהו, יש לו קשרים איך לעזור לנו בבעיה שלנו. נפגשנו עם היהודי הזה, היה עשיר ומכובד. לא באנו... באנו בשביל כסף, אבל הוא היה, היה לו כסף, אבל היו לו קשרים עם כל מיני דברים, והייתה לנו, אה, אה, פגישה אצל גיסתי בבית, עם אשתי ואיתו. אנחנו מדברים, ואנחנו כתבנו מכתב לרבי. והוא היה, האיש הזה היה דתי, מודרן אורתודוקס, והיה יהודי בעלז. הוא לא חשב ב-ב... אז הוא ככה ש-ש-שומע את הבעיה שלנו, ובאמצע הוא שואל אותנו, שואל את אשתי:

27:24 דובר 1 "כתבתם מכתב לרבי?" לא היה לי נעים לענות, אז אשתי ע-ע-ענתה לו: "כן". "הוא ענה לכם כבר?" "לא, עוד לא". אז הוא מתחיל ככה להגיד לנו, ככה באופן שאני לא סבלתי את זה. זה היה בשנות השמונים. הוא התחיל להגיד לנו: "בשנות החמישים, כשעוד חב"ד הייתה כזאת קהילה קטנה, אז הרבי הכיר כל אחד עם השם הראשון שלו או השם השני, ידע כל משפחה, והיום זה באמת כזאת אימפריה גדולה. אני לא יודע אם הרבי מכיר כל אחד. אתה חושב שהרבי מכיר אותך? אתה חושב, הוא מחשב כזה, אתה חושב שהרבי מכיר אותך? אתה חושב שהרבי יודע בכלל מי אתה? כזאת אימפריה גדולה". אני התעצבנתי והתחלתי להגיד לו: "איך אתה תדבר? בוודאי! בוודאי שהרבי מכיר אותי!" "אז למה הוא לא עונה לך? הנה אתה שליח בטקסס, יש לך כזאת בעיה גדולה. למה הוא לא עונה לך?" אז אני מתחיל להגיד לו: "זאת בעיה גדולה, אבל הרבי לא עונה לי. כשהרבי לא עונה, הרבי יענה לי מתי שיענה לי. ודאי הוא מכיר אותי". בדיוק ככה כמו שהוא מדבר אליי, אני מדבר אליו. וזה היה עוד לפני ה-before, לפני ה-diapers. פתאום באה ידיעה למשפחה שהרבי מתחיל להתוועד. התוועדות פתאומית תשמ"ש ליהודים שנסעו חזרה לארץ. היה שם שלוש מאות אלף, היה פרשנר[?]. אז אני הגעתי איתו עם אשתי והייתי ככה צעיר עם זקן. אה, מילצק[?]. דרך אגב, בהתוועדות הלכנו עם ז'קט, אבל ככה היה, בהתוועדות פתאומית הלכתי עם לבוש חליפה. באתי לשמה, הרבי כבר התחיל. אז עזבתי אותו והלכנו להתוועדות. באתי להתוועדות והרבי כבר שרים. אז אני לא באתי למקום שלי הקבוע, אז באתי לשם, עמדתי שם על

29:48 דובר 1 השולחן. היה כבר כמה מאות אנשים. אני עמדתי על השולחן ושרים. הרבי אמר שיחה, ואני, תוך כדי הדברים שהתחילו לשיר, אז אני תוך כדי הדברים, אני רק באתי משם, מפגישה כזאת עם היהודי הזה, ואני חושב למחשבה שלי במוח: "הרבי, הרבי הבטיח לך". "בוודאי הוא הבטיח לי!" "אז למה הוא לא עונה לך?" אני חושב ככה. תוך כדי דיבור שאני חושב את זה, הרבי... אז אני גם כך הולך כך. א-אחד מהמשקים: "שמע! דער רבי מיינט, דער רבי מיינט דיר". אז אני, השתגעתי? אז הוא מתחיל לתת לי כוס קטן. הרבי אומר: "גדול". אז נותן לי כוס גדול. "ווער פארט..." וסביבי צעקו: "לחיים, לחיים". אני זוכר שהחברים שלי אחרי ההתוועדות: "מה? מה? מה? איזה קירוב זה, איזה קירוב". אני ידעתי, אני התביישתי. הרבי תפס אותי עם המחשבות הגדולות שלי, נתן לי כזאת זריקה. אל תחשוב לי מחשבות גדולות כאן ב-ב-בהתוועדות שלי. "ווער פארט..." ולמוחרת קיבלתי מענה מהרבי, שישה שורות. יש לך כל היום. כל מיני פרטים איפה ללכת, מה ללכת, מה לעשות, כן לעשות. למוחרת ההתוועדות. ותיארתי ליהודי הזה: "שמענו. קיבלתי מכתב. אתה יודע מתי? כשחשבתי באמצע ההתוועדות מה שאתה אמרת לי, וקיבלתי תשובה". אני חשבתי שאני אחרי זה. סיימתי, יוסף. אותה הבעיה התעוררה עוד פעם. מה יש לי? עשיתי כל מיני החלטות כמו שהדריכו אותנו. קראתי, אמרתי מאמר, אמרתי תהילים. אחר כך התיישבתי בבית שלי וכתבתי פקס לרבי, לציון, אז קראו לו ציון, וכתבתי את הבעיה שלי. אז תראו מה שקרה. אחרי שעה שעתיים. אני לא יודע למה, אבל ככה קורה לי. אני נסעתי לפני שנה, שנתיים או שלוש. נסעתי לרוסיה כשהיה שנה שנייה

33:04 דובר 1 לרבי שהיה חולה. נסעתי, נסעתי לכל האוהלים, ביקשתי ברכות מהרבי, לפני הרבי, כל המקומות האלה. אז אני נסעתי שם עם תרמיל. ואני התכוננתי לנסוע עוד נסיעה. בדרך חזרה מרוסיה, במטוס בחזרה לארצות הברית, קניתי במטוס שעון שמראה שני שעונים. שעון של שני שעונים משני מקומות. נסעתי אחרי זה לאוסטרליה. רציתי את השעון הזה, אז חשבתי, לא יכולתי למצוא את זה, אז התחלתי לחפש בתיק שם של רוסיה, שיש את כל התמונות שם וכל הדברים, ואולי שמה זה. אז השעון הזה לא מצאתי, והתחלתי ככה לנער את התרמיל שלי. נופל לי משם כרטיס, כרטיס business card. מה business card? ששנתיים לפני זה הייתי בארץ. ושם בכיס של המעיל פגשתי חבר מהכיתה שלי בלוד שלמדתי איתו בתופשין תעזבון. והוא פוגש אותי: "היי, שמעון לזרוב, איפה אתה?" הוא עכשיו מנהל משרד גבוה בארץ. אני לא אומר בדיוק כי אני לא רוצה לפרט את העניין. והוא אומר לי זה זה, ואני, אני מספר. ואז לפני חמש שנים, שמה, עוד לפני שנסעתי מרוסיה, והוא נתן לי כרטיס. הכרטיס הזה היה ה-ה-המשרד שלו הגבוה, והוא ב-- ובצד השני כתב לי את הכתובת של הבית שלו ואת הטלפון שלו. אז שתהיה, אולי תוכל לבקר אותי, נו, חברים בכיתה. נסענו לאילת ביחד. נו, נסענו לאילת, אילת. אנחנו היינו חברים בכיתה. נסענו ככה בעין גדי, אז בדימונה ודום ואמירה ואילת, ים מלא עקרבים. אז לא היה עוד כבישים, אז היה dirt road. היינו חברים. אז הכרטיס הזה נופל לי, ובדיוק המשרד הזה אני צריך. זה ביקשתי מהרבי. פשוט התחלתי לרעוד מרגש. זה היה אז שעה שתיים וחצי בבריסל. בארץ זה כבר שבע וחצי, אחד עשרה, עשר, אחד עשרה וחצי.

36:10 דובר 1 אבל אני הייתי מאוד מרוגש. ואז התחלתי לחשוב, אולי כבר יש... הטלפון הזה עוד לא. החלטתי להשיג את הטלפון. סייג, כן, לחייג את הטלפון. אשתו עונה את הטלפון. אני רואה שהיא חצי שינה, אז אני... אבל אני... אני יכול לדבר עם שרנZo[?]? אני רואה כך, היא קצת, קצת ככה ריצ'רד. אני לא יודע איך אומרים את זה בעברית, ענוי. איך אומרים את זה, ענוי? קצת... מה הנודניק הזה רוצה ממני? מה? מצלצל, כבר ישנים. אמרתי לה, מי זה מצלצל? שמעון לזרוב. אז אני שומע שאומר לי, שמע, שמע ישראל. ברוך השם, עוף הנגולה, אבל אני הייתי מאוד... אז אמרתי לו, אני אספר לך, כי יש לי בעיה, ולא חשבתי שאתה... עכשיו אני רואה שזה קצת יותר מאוחר. זה בסדר, בסדר, מה שלומך? אז אני אספר את הבעיה שלי. ופתאום עוד לא סיפרתי את הסיפור שביקש ממני בברכה, שיגבה את הכרטיס הזה מהתמיר, ואז אומר לו, אז אני חושב ש... אז לא יכול להיות, יכול לעזור לי. בדיוק במשרד הזה שיכול לעזור לי. יש לו בעיה. אני עכשיו, זה אחת עשרה, אחת עשרה וחצי, אני לא זוכר מה היה, אחת, אחת עשרה. אני מחר בבוקר קם בשעה שש וחצי, שבע, אני הולך להתפלל, ישר אחרי התפילה אני הולך למשרד, ודבר ראשון שאני אסדר זה העניין. אתה יכול לסדר את זה כמו גמר. איך אומרים, כבר? אה? זה גמור. אני אצלצל אליו חזרה. מה, שסידרנו בשעה שתים עשרה, שתיים, אז עשינו כבר באמצע, באמצע הלילה. בערך שתיים בארץ. אה? שתיים אחרי... בארץ, עשינו באמצע הלילה. הקופונים. אז הוא סידר, ואני צלצלתי אליו ואמרתי לו... והוא

38:48 דובר 1 סיפר לי שזה הולך על הדרך והכול מסודר. אז סיפרתי לו את כל העניין, ש־ש־שהיא ביקשה לי מהרבי ברכה, ולא ידעתי מאיפה זה יבוא. שכחתי את זה. שכחתי בכלל שיש לו משרד כזה. נפגשתי איתו, כמו רבי, נתן לי כרטיס. שעתיים אחרי זה חיפשתי את השעון שלי, אז ראיתי את הכרטיס. למה אני מספר לך את הסיפור הזה? מבקשים מהרבי ומאמינים בו. אז... הרבי כבר ימצא דרך איך להראות לך דרך איך להגיע. בדיוק כמו שהרבי... זה. הירז לא הירז. זה ביזנס קארד בתרמיל, ש־ש־שחיפשתי שעון, קיבלתי את הכרטיס הזה ושכחתי אותו. ופתאום בא הכרטיס הזה. אמר את זה. צלצלתי. היה לי בדיוק את הצלצול מהבית שלו במשרד. לא, לאו דווקא הייתי מוצא אותו במשרד. במשרד הוא הולך כל מיני מקומות. הוא לא במשרד כל ה־, כל היום יושב על שולחן המשרד. הנה בערב במיטה שלו תפסתי אותו, והוא דבר ראשון בבוקר סידר את זה. הברכה מהרבי. אתם פה. כמה שאתם יכולים, תבקשו מהרבי. תבקשו מה שאתם רוצים. אבל צריכים להאמין, להתקשר ולהידבק ברבי, ללכת באורחותיו, ללמוד את תורתו, ללמוד את שיחותיו, לקיים את מצוותיו ולהאמין בו. והרבי י־י־י־יראה דרך איך להראות לך מה לעשות ואיך לעשות. זו הצלחה מהרבי. לרבי. היה משה רבנו. היה, היו עשרת מרגלים. היו שם שני יהודים. יהושע היה ממשיך דרכו של משה רבנו. גם יהושע, היה שם חסיד אחד, כלב. שמעת ממני פעם? כלב. היה חסיד גדול. אשתו, אף אחד לא רצה להתחתן איתה. היא מכוערת קצת, הייתה ככה למדנית גדולה, וכולם כבר פחדו להתחתן איתה. כלב היה מאושר. אחותו של משה רבנו התחתנה איתה. כלב

42:00 דובר 1 חסיד. הוא ראה שצריך, מה הוא הלך? הלך ל־, העיר של אז. כל אחד חברמן. כלב. מה ביקש מ־מ־מהעיר? שהשם יושיע אותו מצד, מצד מרגלים. מה הכלב הזה? אחרי שמשה רבנו נפטר, בתוך יום נהיה מקושר לחבר שלו יהושע, נהיה מרא דאתרא של יהושע. והיה אז כלב. יהושע זה היה יהושע. כלב. כלב משך נפשו על הדרך הזר־, נגד הזרם. כולם צועקים עליו. סחט, שרוח השם החרב ב... לא... אה?

43:00 דובר 4 בואי.

43:00 דובר 1 בואי. אז הוא... מה רוח החרב? האמין ברבי. הלך לעיר, ביקש. הרבי הציל אותו. השם הציל אותו מ־מ־מ־, מצד מרגלים. התקשר לרבי. אז קיבל הכול, היה לו טוב בזה ובו. אז קינדערלעך, עשו אותו דבר. אל תהיו שקט. נחזור לצד הרבי. הרבי אמר אזוי, אזוי זה מה שיש לנו היום. גופו הקדוש של הרבי. אנחנו הולכים לנסוע אליו, מבקשים ממנו ברכות. והרבי, אנחנו מתקשרים אליו, נקבל ברכות ונִיוושע בכל העניינים, בגשמיות ורוחניות. ובפרט שאתם אומרים, זה יום גדול, יום קדוש שמסוב אזוי. נבקש ממנו כל דבר מה שאנחנו רוצים. אם זה נחוץ אליך, זה לא סתם מהשפה לחוץ, זה נחוץ אליך. הרבי איתו. אתה אוהב ישראל, אוהב כל חסיד, אוהב כל תמים. אז אם זה מה שאתה רוצה, אם לחיים בלאק[?], הרבי כתב לו מכתב ספיישל דליברי בשביל לקרונות, לקנות מגביץ[?] שמונה עשר דולר. אז אם יש לך, יש לך בעיה, נולד לך חבושה, הראש שלך לא עובד כל כך טוב, אין לך זיכרון טוב, הבנה טובה, פשוט תספר על זה. תקוף. דע למה זה. בקש מהרבי ברכה ותאמין בזה. הרבי יעזור לך. אמיתי. ותום רבון. הרבי גפן נזק. אמפר. תאמין ברבי. הרבי ימצא דרך איך ללכת, איך, איך לעשות. הרבי כבר המציא את הדרך. אל תדאג בשביל הרבי. כמו שאומרים בארץ, תאמין לי, אל תדאג. אל תדאג. תאמין לי. אל תדאג. לחיים! תעלו את הבימבה של קמפ, אה? פעם פורי חונטיר אבייק. טיירס דיווינג קרקין. פורן פוריק פונדי גור וייט גור וייט אבייק. זה שטויות. מיט דעם נאמען שליח פון דעם הונא בי תכון לי פארא לי. וואו, זה ביטאה שליחתו כמו ניט שמען. די סוט מיט דעם

46:12 דובר 1 נאָמען שליח פון דעם הונא בי תכון ניט פא לי. ווייל דו ביסט א שליח אצקיימון ניט השעמן. מיין און מיין מורא אין זיכערהייט שטוב ווארן. וויס ווי דירע דוך נעמן. מיט דעם ווען מיר זיין אלע מאל צוזאמען. מיין און מיין מורא אין זיכערהייט שטוב ווארן. וויס ווי דירע דוך נעמן. אז דריי וועזן. דער מאשערעביא מעל בי די, די טאשען יוד ניט אלף. מיט דעם ווען מיר זיין אלע מאל צוזאמען. פוערן, פוך ריכון דיר אוועק. דייערע דידן קערטין. פוערן, פוך ריכט פונדיר גאר וייך, גאר וייט אוועק. זיי שטולץ מיט נאָמען שליח, דעם הונד הביטוחון ניט פא לי. ווייל דו ביסט א שליח אצקיימון ניט השעמן. א דיי, דיי שטולץ מיט דיין טאפקיד. א דעם טאפקיד ך דיר ארוף געלייט. דיי מען שך מי שטולץ, פריילעך, הרייט. מי זענען גייכן געזונט הרייט. דעם טאפקיד ך דיר ארוף רויע לייג. א טייט ער מיט שטאלץ, פריילעך ער הייג. מי גור אין גייכן זאל זיין געזונט ער הייג. פאָרן, פאָר איך פון דיר אוועק. טייערע זיבן קערטין. פאָרן, פאָר איך פון דיר גאר ווייט, גאר ווייט אוועק. זיי שטולץ מיט נאָמען שליח, פון דעם אונדערוועלט אכט ניט פאַרליר. ווייל דו ביסט א שליח, א קיינומיטער שמען. מיין מיכטוב און מיין הארעס מיט צויים. זיי מאמע שיך, א חסד שאלעם שטעל ניט אב. מי גור אין גייכן, דו קומען צו דיר אראפ. מיין היירועס און מיכטובים און מיפצויים. זיי מאמע שיך, א חסד שאלעם שטעל ניט אב. מי גור אין גייכן, דו קומען צו דיר אראפ. מיין מיימוז און סייפערס און מיכטובים לערנען, ס'איז צו דערהער דורכנענען. מיט דעם וואו מיר

49:34 דובר 1 זיין אלע מאל צוזאמען. דעם טאג קינד זאגט דיר א רויע לייג. זיי מאמע שיך מיט שטאלץ, פריילעך ער הייג. מי גור אין גייכן זאל זיין געזונט ער הייג. פאָרן, פאָר איך פון דיר אוועק. טייערע זיבן קערטין. פאָרן, פאָר איך פון דיר גאר ווייט, גאר ווייט אוועק. זיי שטולץ מיט נאָמען שליח, פון דעם אונדערוועלט אכט ניט פאַרליר. ווייל דו ביסט דא שליח, ס'קיין און ניט משמע. מיין מיין מורא און שייכות מיט אלעם. ווי ס'וויל דיר אדער דו אונז נעמען. ווי ס'גאר אין גיהינום. ווי ס'ווע דיר אד אונז נעמען. מיט דעם און מיט דיין אלע מאל צוזאמען. זה מה שהרבי הבטיח לנו. זה מה שכתוב בשיחות שלומדים את ה... זה מה שהרבי אומר בתוך שניות בשיחות שלומדים את המסלולים של הרבי. המאמרים של הרבי עושים הדרכה, עם זה אנחנו כל הזמן עם הרבי. הרבי איתנו. אם יש למישהו איזה שהוא ספק ספיקות שזה אחרת, נכונותו בזה תעשו. אבל אל תחטאו שחקים. אתם פה. באתם לפה? קחו את הזמן. תצאו לרבי. תבקשו מה שאתם רוצים והרבי הנעלה ימצא את הדרך איך לענות לכם. וזה העומק של דברי אדמו"ר הזקן. שבת ישראל. תקרא בהאי עונא. יוסין בחיי. אם היה בחיי חיים סבא מודן נכנסו לרבי, ניגשו לרבי לקחת דולר רק על שנייה, שתי שניות. זכו. היו חמש שניות. היום אנחנו לכידות. לפני זה נכנסו כמה רגעים. חמש-- ה-ה-הרגע החמישי כבר סחבו אותו חבל שם. היום נכנסים לרבי. יכול להיות שם כאילו יום דווקא שיש שם אלפי אנשים, אז יש שם כמה סתרה. לא נותנים לך להיות שמה. אבל יום רגיל יכול להיות אצל הרבי שעה,

52:43 דובר 1 שעתיים. אף אחד, אף אחד לא יצא לשאול כמה וכמה אתה מהרבי. היא בחדרי. המחיה. תנצלו את הזמן. במקום להסתובב שמה באמצע איסטערן פארקוויי ולדבר לשון הרע. נראה לו שלי שעבורו הוא הרבי. אמור מאמר. שני מאמרים. שלוש מאמרים. מאמרי הרבי, זה מה שהרבי אמר. אומרים את המאמרים שלו, השיחות שלו, המכתבים שלו. מזה אומות עולם. זה מה שהרבי הבטיח וזה יהיה, וזה זה העניין. חיים איתו. לומדים את המאמרים שלו. תורה ומצוות זה חיי הרבי. ואם אנו לומדים את התורה, את התורה שלו והולכים בהלכותיו ומצוותיו, בזה אנחנו ביחד איתו. אנחנו מתייחדים איתו. הבנת? יהדיריי יה יה יה יה יה אה יה יה דידי. דידי דידי דידי דידי אה יה יה אדון אללה אדון.

00:00 דובר 1 מוכן, מוכן. אז זה, דאס איז א פולישע מעשה. א חב"ד מעשה. ביידע מעשיות, שתי מעשיות מובילות לאותו, לאותו העניין, לאותה המטרה, לאותו הלימוד. יש מעשייה על רבי אלימלך מליז'נסק. בטח שמעתם, רבי ר' אלימלך. רבי ר' מלך. שהוא האדמו"ר, האבא של כל אדמו"רי פולין. כמו אצלנו האדמו"ר הזקן. רבי ר' מלך. היה לו אח, רבי זושא מאניפולי, אחד מהצדיקים המפורסמים. אז בזמנים האלו. אצלנו עכשיו בדור הזה השלוחים עושים גלות בדרך ממילא. אבל המטרה היא להפיץ את צדני אומרו של האדמו"ר. אז הייתה דרך שהחסידים הלכו לגלות. ובמילא הגלות הייתה גם לתקן בין יישובניקים, אנשים פשוטים וכולי וכולי. על כל פנים, יש מעשייה כזאת. רבי ר' מלך ורבי זושא הלכו לגלות. והיה אז בכל בית כנסת, בכל עיירה קטנה היה בית כנסת. על יד הבית כנסת היה הקדש. הקדש היה חדר מקודש לעניים, למשלוחים ומקבצי נדבות. אז הם היו ישנים שם ואוכלים שם, היה הקדש. שזה יהיה כיום שאומרים שהאמא צועקת: מה עשית לי הקדש? עשית לי בלגן בבית. איזה לכלוך, איזה, איזה אי סדר. כלום, איזה הקדש? הקדש? מזה באה המילה. אז כשגאון בא לעיר או איש חשוב, אז הוא היה, הוא היה מוזמן לפרנס הקהל, לרב. אבל שם השנוררים היו אצל ההקדש. אבל ר' מלך ור' זושא, שהיו בגלות, הם היו כל פעם עם השנוררים, אז הם היו גם בהקדש ביחד עם כולם. פעם קרה שבמוצאי שבת, פרנס הקהל, נודע לו שהיה לו גביע כסף, בעכער. ממש כסף היה לו, את הגביע. הבעכער הזה היה לו ירושה מדורי דורות. משהו, משהו. זה נעלם. יצא שאחד מהשנוררים האלה גנב את הבעכער הזה. גביע. נו, הרי גם אז, נו, גנב, אבל לא יודעים

03:24 דובר 1 מי הגנב. לקחו את כל ההקדש חבר'ה, כל השנוררים, ושמו אותם בבית סוהר. ממילא, כמובן, שר' זושא ור' מלך היו יחד עם הגנבים, עם השנוררים בבית סוהר. בינתיים באה שעת מנחה. ורבי מלך רוצה להתפלל מנחה. בבית סוהר זה אפילו היום ככה. אין בית כיסא לכל אחד. ואז גם לא היה בית הכיסא. היה כזה ספל ושם היו עושים את הצרכים. ורבי מלך מוכן להתפלל מנחה, ומישהו רמז לו: אממ, הספל של מים מכוערים, לא? אסור להתפלל מנחה אז. אז רבי מלך התחיל להצטער ולבכות. ועוד מה, שיהיה צריך להתפלל מנחה והוא לא יכול להתפלל מנחה. כל הספל עם המים, עם המים האלה. מאוד מאוד לא יכול לקבל על עצמו את זה. והיה מאוד מאוד עצוב. אז רבי זושא התחיל לתת לו מוסר. מה הולך, מלך? מה הולך, אחי? אני לא מאמין לך. אני לא מאמין מה שאני רואה. דבר ידוע בחסידות על הקדוש ברוך הוא, כשיש הקאה בגוף, בגוף, כך יש הקאה בגוף. ברור שמים אתה מחבור ונעים ומה עם מים? כשם שאין הקאה ושיש הקאה בגוף או הקאה בגוף, אז נוכל של משה. כשם שיש הקאה בגוף או בגוף, כך יהיה הקאה בגוף. אנחנו צריכים להבין מי אמר לנו להתפלל מנחה. הקדוש ברוך הוא. אותו הקדוש ברוך הוא אמר לנו שבמים מכוערים במקום אסור להתפלל מנחה. אז כה וכה אנחנו מקיימים מצוותו של השם. מה? אתה חייב להתפלל מנחה ולא להתפלל אתה לא נוהג, אבל אתה מקיים את המצווה של הקדוש ברוך הוא. אותו הקדוש ברוך הוא שאמר לנו להתפלל מנחה, אותו הקדוש ברוך הוא אמר לנו דין תורה שאסור להתפלל במקום מים מכוערים. אבל מה? זה

06:13 דובר 1 נגד טבעך, נגד רצונך. רצית להתפלל, אבל עכשיו יש לך ניסיון יותר גדול, עם עומק יותר, לעשות רצון של הקדוש ברוך הוא. עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה. למה עתה ידעתי? כי אברהם אבינו היה איש החסד. החסד, חסד האסירות אמרה לקדוש ברוך הוא אין לי מה לעשות בעולמו אחרי שאברהם אבינו... הוא היה מוכן להביא את בנו לקרבן. אז עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה. נכון, נכון. אז התחילו לשמוח. יש עכשיו הזדמנות לעבוד את השם נגד טבעו, מה שהוא לא אוהב. התחילו לשיר. התחילו לשיר. אז רבי אלימלך ורבי זושא התחילו לרקוד. התחילו לרקוד. אז גם התחילו לרקוד איתם וכולם התחילו לרקוד עם הידיים. בינתיים אנשי הסוהר בחצר שמעו ניגונים, שירים, ריקודים, באים בכעס פנימה. מה אתם פה התחלתם לרקוד, לשיר? מה קורה? אחד מהקרימינלים הגויים: אז מישהו נראה שם לך סאטן והתחילו לשיר. אהה, זה, זה השיר. קח את הספל, הוציא את זה מהבית. מה קרה? אז הרגיש שהתיק הסתדר, מוכן. אם מחפש גן והיה בוכה, לא היה לו. לא היה לו זה לא, אבל כאן התחיל לרקוד. אז איך אומרים את זה בעברית? הסוהרים. הסוהר בעצמו בא בחדר של התיק הספל. לא יכול, זה דבר ניכר. זו מעשייה חסידית פולנית. יש מעשייה אותו דבר של חסידי חב"ד. המעשייה, ידוע, הייתה סעודה חסידית. והביאו לסעודה חסידית פרניקל לאיזשהו בית, וכולם רצו, נצמדו לאכול את הפרניקל האלה. למעשה ידוע ששמואל מונקעס תפס את זה ולא נתן לקחת ולא נתן לאף אחד לקחת את זה. התחילו להתווכח איתו ולהתחיל להתווכח איתו. מה? מה, מה אתה לא יכול? אז לוקח את כל הסיר של הפרניקל והטיס אותו שמה לשולחן, לג'ורה.

09:14 דובר 1 אז התחילו לצעוק עליו, אינשאללה באבא שש, מה אתה עושה? וכמה רגעים אחרי זה פתאום בא בבהלה מהבית הזה שעשו טעות ולקחו מהכספת בטעות הפרניקל, והרב אסר, הטריף את הבהמה, והפרניקל זה טרף, ופשוט באו להציל, לא לאכול את זה, כי פשוט לאכול טריפה. אז עכשיו התחילו לתת לו רבה של מופתים. הרבי נתן לו על השולחן את הקלמר שלו. אז הוא שם את השתיקה והרבי השתיק ואמר. ר' שמואל מונקעס התחיל לבכות ואמר, "אני לא רבי ואין לי מופתים. אני רק יודע דבר אחד, שבאתי לאדמו"ר הזקן, לרבי. הרבי לימד אותנו שמה שרוצים לא צריכים לעשות. וכשראיתי שכל כך מתאווים וכולם ככה כמו בהמות, חיות טרף, רדפו אחרי הפנקייק האלה, אז חשבתי משהו לא בסדר פה. יש משהו לא בסדר. משהו כזה, תאווה כזאת, כזו תאווה. אז לקחתי את זה בתורה." שני הסיפורים האלה מראים לנו, לאנשים פשוטים כמונו, דבר קטן. אני צריך לסיים. אני לא אוכל לסיים דבר אחד. זה כל אחד רוצה גרינגנקה אחד, הוא בר מרע לארונה. אז הוא אוהב התוועדויות. אבל ככה. איך זה? איך בורים בעברית? בורים, בורים. אבל דבר משעמם, ללמוד מאמר, להתפלל ולשמור את הסדר, משעמם. סיפורים, התוועדות. יא בלאט. כן, זה משהו. זה מבדר וגרינגנקה. כל התפילות וכל הדברים זה טוב וזה נכון וזה בריא וזה דבר טוב. אבל אם זה מוביל ללמוד הרבי זמן נוראים, ללכת באורחותיו, לעשות מה שהוא מבקש מאיתנו. גרינגנקה שור זה מאוד קל. זה מאוד מבדר וזה לא משעמם. אבל מה נעשה? ר' אלעזר הקטן רצה לטייל עם אנשי והיה מאוד מאוד מאוד לא, לא, לא שמח. היה מאוד עצוב שלא יכל טבעי מזה, אבל שום

12:06 דובר 1 דבר לא היה עוזר לו. ואחרי שהוא שמע מהרבי שיקיים את רצון הרבי, של הקדוש ברוך הוא, אז יותר מצווה לקיים נגד טבעו, טבעיות שלו, וזה הוא שהיה בשמחה על זה. זה עזר לו לקיים את מצוותיו. זה התחיל עם הקשה ואחר כך הלך לקל. אותו דבר שמואל מונקעס, שראה שכל כך מתאווים לאכילה הזאת, הראה שמשהו לא בסדר. זה רק יתרה על הגזירה. אותו דבר חשוב כערכינו, ללימוד קטן, לא לחפש את הבידורים של החסידות. זה דבר טוב, הבידורים. חסיד צריך להיות כל פעם שמח, כל פעם איזה מילה טובה, חיוך על ה-- על ה-- על הפנים. אבל יד על הלב, לא כל פעם קל. לפעמים צריך לעשות משהו שלא בהכרח, לא בדיוק אוהבים לעשות. זה יותר קשה, אבל זה מרומם אותנו. זה כמו אימונים, שאת בסוף כל סוף זה קל. בסוף כל סוף זה נהיה טבע שלנו. הבנת? אתה לא מבין. כן הבנת? נגמור עם סיפור קטן, שר' מענדל פוטרפס סיפר לנו כשהיינו בחורים, כשהוא רק יצא מרוסיה, וזה מראה לנו דבר מאוד מאוד נחוץ. וזהו, שהיה בבית סוהר עם קוזאקים. אז קוזאק צעיר סיפר לו. קוזאקים, היה דבר ידוע שהסוסים שלהם הכי טוב. שמעת על כל זה? אה? מה?

14:17 דובר 2 נהר.

14:17 דובר 1 זה נכון. נכון, כולם שמעתם? אז, אז הוא תיאר לו איך הם מגדלים את הסוסים שיהיו הסוסים הכי, הכי טובים בעולם. אז הוא אמר להם, תסתכלו איך זה הלך. לוקחים את הסוסים הפראיים מהיער, מאוד מאוד בלתי מבוסמים. אבל יש שם נהר רחב חמש מאות מטרים או אלף מטרים, ועושים את הסוסים לשחות בנהר. אז הרבה סוסים גיבורים, חזקים, בקלות עוברים את הנהר. יש כאלה עם כל מיני עייפות, וסוף כל סוף מגיעים לקצה השני. יש כאלה רק כמה, כמה, כמה מטרים והם באים בחזרה. אחרים באמצע נבהלים. אבל יש מכל הסוסים האלה חמש או עשר סוסים, אחרי שעוברים את כל הנהר הם מביטים מאחור ורואים שיש כמה סוסים שעוד באים, אבל הם עוד ככה עייפים מאוד ולא, זה לא הולך להם. בשארית כוחותיהם הם נכנסים בחזרה לנהר, תופסים את הסוס השני ומובילים אותו בנהר. הסוסים האלה הולכים למראה של לא רק גיבורים, לא רק, אבל יש להם לב, דואגים בשביל השני. אז לוקחים כזה סוס עם לב ודי, בלתי מבוסס. לא. אז הולכים לתת לו דיסציפלין. חימשות, נותנים, מלבישים עליו עד שיוצא דם. כמו כדברי המהרש"ל, שבן אדם ראש יותר גדול, יותר בן אדם, סוס יותר ככה, יותר, יותר סוס. ככה המהרש"א אמר על זה. זה סוס. סוס. יותר מה? יותר סוס. יותר אחראי. אז עושים את זה. סוס עם אחראי גדול. עושים אותו דיסציפלין. כבה"ע עם לב, זה הסוסים הכי טובים בעולם. הבנת? על זה יש מכתב מהרבי הקודם, לי"ט כסלו תש"ב כתב מכתב לרב לוי רוטשילד משיקגו. הוא אמר להם בשביל הגדולים אחרים, שאיפה שחסיד חב"ד הולך והוא לוקח איתו, הוא השאיר את זה מאוד מאוד, הוראה

17:26 דובר 1 מיוחדת בשביל כל תלמיד. שחסידות חב"ד זה הד' אמות. לאיפה שחסיד חב"ד הולך הוא יכול לקחת את הד' אמות איתו לאיפה שהוא הולך. מה הד' אמות שלו? מה זה ד' אמות? ארבע צדדים, הרבי אומר. ארבע צדדים. במה ילמדנו? יסוד חב"ד. הד' אמות של חב"ד זה לא לסגור שמיים, לטוס, לטוס הרים. מאוד, מאוד, מאוד, מאוד סימפל. מאוד מאוד קטן. אבל זה לימוד. זה מה שהוא אמר. צד אחד, צעד אחד, ללכת למקווה כל יום. צעד שני, ללמוד חסידות לפני התפילה. צעד שלישי, צעד גימל, לחשוב, ל-להפנים את החסידות שלמדת. לא אכפת לי כמה, כמה זמן, ולחשוב את החסידות אחרי שלמדת. זה שלוש. וארבע, להתפלל תפילה בקול, נו, ב-במתינות וקול זמרה. זה ארבע הקירות. מקווה, לימוד חסידות, לחשוב את החסידות אחרי שלמדת ואחר כך להתפלל במתינות בקול זמרה. זה ארבע הקירות. מה המטה? מידות תביש ואהבת לרעך. נחשוב על האחד השני. חסידים אינם שונאים. להיות מקרבים, לא לחשוב הרע על הצד השני. להסתכל בטוב. לעבוד על עצמו ויהיה לו נחת ויהיה לו פשוט תאווה לעשות טובה לשני. זה פשוט, זה יהיה לך כמו הביט. הביט לעשות טובה לשני, לדאוג בשביל השני. אהבת לרעך, מידת חיים, זה המטה. והמעלה זה כמו שמיים, אין קץ. אז יותר שעושים את הארבע צדדים והמטה, יותר מעלה עושים. אם נגמור כמו שרב שמעון רביצקי אמר פעם, שלומדים חסידות בלי מקווה אז כמו שמלח-- מלח-- מ-מ-ממלחים בשר, ממלחים או מולחים? מולחים. מולחים בשר טרף. אף פעם לא יהיה כשר. אם עושים פשריה בלי מליחה. זה חסידות בלי מקווה. מקווה, חסידות, תורה, חסידות, עם זה חסידות ובת או נשיא. זה המכתב מהרבי, תש"ב. זה מה שאמרתי בלי

20:56 דובר 1 מליחה זה, זה, נו. אבל זה מכתב מהרבי, תש"ב. תש"ב, איגרת זה עוד לפני המכתב הזה. הארבע אתר, האתר של חב"ד. דברים מאוד מאוד קטנים, אבל זה, זה האתר של חב"ד. שיהיה לכם לבריאות וברכה. נלך לרבי. ברכת מרן אדמו"ר הנשיא, אותו חסידות.

22:15 דובר 3 אתה עושה? רואה מה קורה?