הנהגותיו של הרבי בחודש תשרי ולקראתו: הרב מיכאל אהרון זליגסון

00:00 נותן המכתב, והוא הכין המכתב ואחר כך הכניס את זה לרבי. בדרך כלל הוא נכנס לרבי פעמיים בשבוע לערך, והוא הכניס כל המכתבים שהכין עבור הרבי לעבור, ואחר כך הרבי עבר על זה והגיה, ואחר כך לפעמים אם הרבי הוסיף עוד משהו, אז תיקנו את זה ותיקנו את זה עוד הפעם. אם זה היה בקומפיוטר, אז עם מחשב, אז זה לא היה נחשב לכלום. אבל בדרך כלל זה היה ממש בדיוק כל עניין. כך יצאו המכתבים של הרבי לאנשים גדולים. המכתב הכללי נכנס לרבי פעם ולפעמים גם כן פעמיים, כדי שהרבי, והרבי יעבור על זה עוד ועוד, ואחר כך הרבי הסכים שזה מוכן לצאת. בדרך כלל כשהרבי היה מכין מכתב כללי הרבי היה נוסע לאוהל, או כשהיה זה בהזדמנות שהרבי נוסע לאוהל. כשהרבי חוזר מהאוהל אז הרבי חותם על המכתב. אחר שהרבי הגיע מהאוהל ואחר שהוא חתם על המכתב אז כבר פרסמו המכתב. המכתב התפרסם בפעם הראשונה, שהמכתב התפרסם, הזדמנות הראשונה היה כשתלו את זה על הקיר, על הכותל בזאל ב-770, אז זה היה כבר מפורסם, ואז באופן פורמלי יצא מכתב חדש. בדרך כלל הרבי עסק בהערות ואחר כך הכל היה בדיוק. גם כן הסדר קדימה ואיחור של הציונים. לפעמים הרבי היה מקדים ציון למדרש לפני גמרא לפעמים, וכן דוגמאות כאלו. ב-770 היה ראש ישיבה שהיה אהוב מאוד אצל התלמידים, רבי מנדלי קלווא שולין[?], והוא בכלל לימד את המכתב כמו שלומדים ממש גמרא עם תוספות. הוא דייק בכל מילה של המכתב. דייק מהמקומות של המכתב, ובכל פעם כשהיה לו שאלה כתב לרבי, והרבי היה עונה על השאלות שיש לו. לפעמים זה היה בכתב, לפעמים זה היה באמצע ההתוועדויות.

02:22 אני זוכר הזדמנויות שהרבי עונה בעת ההתוועדויות ולא בפנייה. הרבי בדרך כלל לא הזכיר שום שם אדם בעת ההתוועדויות, לא הזכיר שום עניין פרטי, אבל אמר, אבל עונה על שאלות ששאלו. שאלו על ענייני התוועדויות. שאלו על עניין המכתב כללי. הרבי עונה בדיוק בזה. למה הקדים ציון זה לפני ציון אחר. וכיוצא באלו היה כמה דיוקים בזה, ולפעמים רואים גם כן שבמכתב כללי, בסיום המכתב כללי, וגם כן קרה איזה פעמים שהרבי הוסיף הוספה לאחר זמן, וזה היה גם כן בתור מענה על שאלות ששאלו אותו על המכתב הכללי או על הציונים של המכתב. זה היה הסידור בדרך כלל במכתב כללי. היום יש כבר הסט של שני כרכים אגרות מלך, שיש שם מובא בארוכה, שר' טוביה בלוי וברוך בלוי מאריך שם איך שהרבי הכין מכתב כללי, מה זה מכתב כללי ואיך שהרבי הכין מכתב כללי. יודעים מסיפור שפעם מישהו כתב לרבי איזה שאלה, שהייתה להם איזה בעיה, והרבי, והרבי קיבל המכתב, אבל הם לא קיבלו שום מענה על זה. אחר כך כתבו עוד הפעם, ועוד הפעם לא קיבלו שום מענה. לא קיבלו שום תשובה, ואחר כך עוד הפעם. וכן, כפי שהיה בפעמים הקודמים, הרבי לא ענה שום דבר. נזדמן שאחד ממכריהם מהארץ, זה היה בארץ ישראל, אחד ממכריהם הוא נוסע לכאן, אם זה היה בתשרי או בתקופה אחרת, וביקשו ממנו שכשייכנס ליחידות יבקש לרבי על המכתב שכבר כתבו שלוש פעמים ולא קיבלו שום מענה. כשהם נכנסו ליחידות והגידו לרבי שזו משפחה, שמחכה והם יש להם בעיות וצריכים ישועה ולא קיבלו שום מענה מהרבי, הרבי עונה: אני כבר עניתי שלוש פעמים, במכתב כללי של ימי

04:40 הסליחות, במכתב כללי של ימי חנוכה ועוד מכתב כללי. אני חושב זה אולי בפסח, ימי י"א ניסן. מה הפירוש בזה? שהמכתב כללי היה גם כן לא רק כללי, אבל גם כן כל אחד ששם לב רואה גם כן, התבונן במכתב כללי, כללי, רואה גם כן שזה גם כן פתרון לבעיות שיש להם, לשאלות שיש להם, ובמילא זה היה גם כן עניין פרטי לכל אחד ואחד. אצל הרבי היה כל עניין זה, בכלל לא מותר ל-ל-להדגיש, אבל ראינו את זה על כל צעד ושעל. אצל הרבי היה כל עניין בדיוק. כל עניין בסדר מסודר. לפני שהרבי פרסם מכתב כללי הרבי דיבר על זה בהתוועדויות. באיזה התוועדויות הרבי דיבר על התוכן של המכתב כללי? לא ידענו באופן פורמלי שזה מכתב כללי, אבל ידענו שזה שיחה אחרת. זה שונה מכל השיחות עד אז. מפני ששיחה בדרך כלל, שיחה של שיחה או מכתב כללי היה באיזה מסודר סימן מיוחד שלא רו-- זה ש-ש-שזה לא בדומה לשיחות של ההתוועדויות בכלל. זה היה כמו הסגנון של המכתב. במילא הבינו שיש מכתב כללי, אבל ראינו את זה רק אחרי השבת. בדרך כלל הרבי בשבת היה מבאר את תוכן המכתב ואחר כך, כשהמכתב יוצא, זה מכתב כללי, אז נשלח זה לכל המדינות. זה נשלח לכל המדינות בכל קצווי תבל, ומיד תרגמו המכתב לאנגלית, ואחר כך תרגמו את המכתב, זה הרב טוביה בלוי, לעברית, לשון קודש, ואחר כך תרגמו לשאר השפות. הרבי בדרך כלל היה מזכיר הפסוק, היה מזכיר במכתב כללי, הרבי היה מזכיר הפסוק של הפרק שלו, כפי שהיה רגיל בניסן, וכן גם כן בחודש, בימי הסליחות, במכתב של ח"י אלול, וזה הרבי היה חותם המכתב עם ברכה.

07:02 וגם כן שכולל גם כן פסוק של הפרק שלו בתהילים שיגיד אותה השנה. זה היה הסדר של מכתב כללי והמכתב הראשון. המכתב הכללי הראשון יצא בח"י אלול. יש גם כן עוד מכתב שיצא, שיצאו, אבל זה גם כן היו תקופות שונות וזה לא היה, לא היה זה לרבים, אבל זה נקרא מכתב כללי פרטי. מכתב כללי פרטי בדרך כלל היה נשלח לשלוחים, לעסקנים, והפעם שנקרא גם כן כללי פרטי מפני שלפעמים על מכתב מסוים של איש פרטי הרבי הוסיף עוד שורות אחר המכתב בתור נ.ב., בתור איזה ה... אבל זה היה בעצם מכתב כללי פרטי. וגם כן מכתבי מילוא [?] הם כמעט סטנדרט, על דרך, על דרך המכתב של תשל"ב, ארבע מאות שנה להסתלקות של האר"י ז"ל, היה מכתב כללי פרטי והיום זה כבר נמצא בליקוטי שיחות. אחרי ח"י אלול, שבדרך כלל ח"י אלול, כאמור, התוועדות, התחיל התוועדות ב-- הרבי התחיל להתוועד גם כן באמצע ימי החול, והיה בתשל"א, והיה אז ההתוועדות הראשון של ח"י אלול באמצע השבוע, מלבד שהזכרתי ליל תוסף [?] של כ"ב. ואז הרבי אמר בשבת לפני זה שיתוועדו בח"י אלול, שבכלל בכל העולם יתוועדו בח"י אלול. חסידים בכל העולם יערכו התוועדות. פעם היה אז חתונה גם כן, ופתאום באמצע החתונה שמעו שיש התוועדות. החתונה היה כאן באולפנה [?] וחיכו עד שהחותן, החתן יגיע למיינר [?], ואז סגר עינו [?] והם יצאו. כי אחרי שעה זה היה התוועדות קצרה, אחרי שעה, שעה וחצי, שתיים, אז חזרו להתוועדות החתונה והכל... החופה היה הכל עובר. אבל הבחורים באו, חזרו משמח. אבל בכלל ידעו כי יש יום שיכול להיות התוועדות, אז בכלל לא עשו שום חתונה, שום שמחה באותו לילה. היה פעם

09:36 שחתן כתב לרבי שמתכנן לעשות וורט, חתונה, חתונה באותו-- בלילה מסוים. הרבי אמר שכנ"ל יכול להיות התוועדות באחד מהלילות. ממילא יחליט על לילה אחרת, על יום אחר. פעם היה, כשמדברים כבר על תכנון של תאריכי חתונה, היה פעם מי שכתב לרבי שמתכנן לעשות וורט. היום זה נקרא לחיים, על כ"ז. הרבי אמר שבטח יעשה זה אחר השקיעה. כ"ז זה יום תענית. ממילא יעשה זה אחר השקיעה. הזכרתי בנגיעה לח"י אלול, שח"י אלול בדרך כלל הרבי התוועד בשבת. היה פעם בשבת ח"י אלול, זה היה בתש"ל, והרבי הזכיר אז שמכיוון שח"י אלול הוא גם כן יום ההילולא של המהר"ל, במילא זה יעמוד לזכות למי שצריך, נצטרך לזכות זה באותו שעה. אותה שעה תפסו באותם הימים, אה, תפסו אווירון, אווירון ישראלי עם כמה יהודים. זה היה במדבר של ירדן. באנגלית זה נקרא ג'ורדניאן דזרט, ואחזו אותם איזה ימים. בין התפוסים היה גם כן רב שישי [?] ושוחן ברלין [?]. והרבי הזכיר שמכיוון שאחד מהתפוסים הוא עסק הרבה בכתבי המהר"ל מפראג, ומכיוון שהיארצייט של המהר"ל הוא ח"י אלול, במילא תעמוד זה לזכותו. הלך אחר זמן, שחררו כולם, את כולם. אבל זה היה פעם, לא יסלח לו [?]. זה מה שראיתי לפעם הכי יחידה שהרבי יזכיר שח"י אלול זה יום ההילולא של המהר"ל. אז רבינו הזקן, אומר הרבי, הוא דור, חדור, דור השביעי למהר"ל. אחר ח"י אלול היה גם כן עוד מכתב כללי. המכתב כללי ח"י אלול היה בימי הסליחות. בדרך כלל לרבי התאריך של המכתב הכללי השני היה ימי הסליחות, והיה גם כן עוד הפעם המשך למה שהרבי התחיל במכתב שלפני זה. לפעמים זה היה בגין שנת הקהל, אי איזה יום

12:08 טוב, של ראש השנה חל בשבת, אי הנושא של שנת שמיטה או נושא אחר. אבל בדרך כלל הכל לימודים של עניינים כלליים של אותה השנה. וממילא חייל [?] עוד הפעם מכתב כללי ועוד הפעם מראי מקומות אחרים חדשים, ועוד הפעם הרבי חתם על זה. ואחר כך הרבי חתם גם כן על המכתב כללי באנגלית, ובדרך כלל כששמים לב רואים את זה כבר מהתש"ב, רואים זה כשהרבי הוציא הקונטרסים באנגלית, ה־Complete Story של תשרי, ה־Complete Story של פסח, וזה כל החגים. הרבי כתב הקדמה לכל הקונטרסים, כשהרבי חתם השם שלו על הקונטרסים. אחר כך הרבי כתב מכתב קצר לילדים. הרבי חתם בכל פעם באנגלית רק שמו השני, והשם כמו בלשון הקודש, הרבי חתם השם שלו רק בשם הראשון. הרבי כתב פעם, וציטטתי פעם כשעסקתי באור ליום יום, שהרבי כתב פעם בנגיעה גימטריה של השם, שהשם של-- כשהיה איזה חשבונות, איזה גימטריאות, הרבי הדגיש שמו הראשון קודש. השם הראשון זה בלשון הקודש. שמו השני הרבי השתמש בזה בעניינים. במכתבים האנגליים הרבי כתב זה ב... חתם בשם השני. לכן במכתב כללי רואים, במכתבים שהרבי כתב לאנשים פרטיים גם כן הרבי חותם בשמו השני. זה היה הסדר בנגיעה למכתבים כלליים, ואחר כך ימי הסליחות התחיל. כשבאותה-- כשהיה שבת סליחות, לפעמים זה היה יותר משבוע ימי הסליחות, ולפעמים זה היה רק כמו בשנה זו, רק רק שבוע אחד. וממילא הרבי כבר דיבר על ימי הסליחות של אותה השנה, וה-- הימים המיוחדים שמודגשים כשיש ארבע ימי הסליחות, שאז זה בטח כפרה וסליחה בשלמות. מה שימי הסליחות, סליחה בכלל. בדרך כלל ימי הסליחות הרבי היה נכנס לחצי בשעה אחת, היה לבוש בבגדי שבת. הוא נכנס לסליחות ואחר שגמרו סליחות

14:48 אז הרבי יצא בניגון של רחמנא דעני. זה היה נהוג אצל הרבי בכל שנה ששרו ניגון זה כשהרבי יצא מהסליחות. אני חושב שהרבי התחיל כש-- התחיל לרדת מהבימה. ימי הסליחות בדרך כלל הרבי נהג להיות ביום א' בסליחות וביום ג' בסליחות. אם היו עוד ימים, עוד ימים. זה היה הסדר אצל הרבי. א' בסליחות, וכן בכל פעם זה היה ביום ראשון, וכן גם כן בג' דסליחות היה גם כן יום סגולה שהיה אצל הרביים. זה פלא שלאחרי כל השנים ואחרי כל השיחות שיש, שיש שכבר נתפרסמו הן מאדמו"ר הקודם והן מהרבי, לא יודעים עדיין מה זה ג' דסליחות, אבל יודעים שאצל הרבי זה יום סגולה, יום מיוחד ביותר. בתור בחור צעיר הרבי התוועד פעם, והיה התוועדות פתאומית. בכל אותם השנים זה היה נחשב התוועדות פתאומית. לפני איזה יום או שניים לראש השנה, באמצע הלילה הרבי נכנס, התוועד בג' דסליחות. והיה גם כן מאמר, זה היה עניין מיוחד. הרבי פעם דיבר שיחה לנשים, לנשי בני ישראל, שבדרך כלל הרבי דיבר שיחות לנשי בני ישראל. הם נכנסו לבית הכנסת למטה והנשים עלו לעזרת נשים והרבי דיבר שיחה להם בכל שנה. פעמיים בשנה הרבי דיבר שיחות לנשי בני ישראל. פעם זה היה בערב והיה קונבנשן שלהם, והפעם השני זה היה בימי הסליחות. הרבי דיבר על ענייני ראש השנה, על עניינים עומדים על הפרק, עניינים שנוגעים לנשים. ואגב, החידוש והתולדות של מבצע נש"ק התחיל בשיחה של ימי הסליחות תשל"ד. אז הרבי דיבר בפעם ראשונה שגם בנות צעירות תדליקו גם כן נרות שבת ויום טוב. ואחר כך הרבי הרחיב זה בחודשים שלאחר מזה עד במשך השנה של תשל"ה. זה היה, זה במילא.

17:16 זה היה בנוגע לנשים. במילא פעם היה ג' דסליחות. הרבי דיבר גם כן לנשים בנוגע הסגולה שזה יהיה מסוגל, שכל רבותינו אמרו מאמר חסידות בעבור היום המיוחד אצלם, אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, וכך היה דורות מדור לדור. אבל אחר כך, אחרי חצי שעה שהרבי דיבר על עניינים עם ג' דסליחות, לא ידעו מה זה ג' דסליחות. זה ממש נשאר סוד אצל רבותינו נשיאינו. על כל פנים, זה היה יום מסוגל אצל הרבי, והפרסום של המכתב כללי של ימי הסליחות יצא אז לאור בימי הסליחות, ביום שני ויום שלישי של ימי הסליחות. מתש"ל-- סליחה, מתשל"ח ואילך, אלול תשל"ח, התחיל אצל הרבי סדר חדש, שתמורת קבלת הפדיונות, שהפדיונות הפרטיים הוא יקבל בערב ראש השנה אחר שחרית, הרבי התחיל לקבל הפדיונות באמצע ימי הסליחות. אני זוכר היטב, היטב, זה היה בג' דסליחות. הרבי בחר ג' דסליחות לומר שנתחיל לקבל הפדיונות מאז, וממילא הרבי ביקש שכל אלו הנמצאים כאן ימסרו הפדיון בהקדם האפשרי, כדי שאלו שיבואו לאחר זמן, יבואו אורחים וכולי, אז תהיה להם הזדמנות לגשת בערב ראש השנה או ביום שלפני ערב ראש השנה, והכי חשוב שהשורה תהיה יותר קצרה. היה גם אז עוד הצעות של הגבאים ושל החיילים. איני יודע מאין יצאו דברים אלו, אבל הרבי הגיב על זה בהתוועדות, והרבי הגיב בחריפות על זה. והרבי ביטל את זה. וזה היה בנוגע לתקיעות. היה הצעה עוד שמכיוון שמצב הרבי, בריאות של הרבי, צריכים לשמור על זה אחרי תשל"ח, ממילא מציעים שכל אחד ואחד יתפלל בבית המדרש שלו כדי שלא יהיה דחיפות הרבה ב-770, וממילא יהיה האוויר זך ונקי וכך יהיה בסדר. כנראה שזה הגיע לרבי, ובאמצע התוועדות הרבי הגיב

20:02 על זה. והרבי אמר אז שכולם יכולים לבוא ל-770. הרבי אמר אין עם צבועים ומשפחה עם רווקים. אבל מכיוון שישנם אלו שצריכים-- שיש אלו שהם מחזיקים השכונה על ידי תפילות בבתי הכנסת שלהם, ממילא יכולים לסבול שם. ואם, ואם רוצים יכולים להגיע כאן לתקיעות. זה הרבי אמר בהתוועדות לפני ראש השנה. ממילא הרבי ביטל כל העניין של, של הגבולות בגלל עניין זה. ודרך אגב, מדברים על הגבולות בימי תשרי, ראינו כמה פעמים שהרופאים, המזכירים, רצו להגביל איזה עניינים כדי שלא יכבד על הרבי. בכל עניין הרבי ביטל זה ממש לגמרי ולפעמים ממש באופן חריף. זה היה פעם ב-- עכשיו אנו עומדים בימים הראשונים של חודש תשרי, אבל זה היה בהושענא רבה. היה פעם כשהרבי חילק לקח ובאמצע הפסיקו השורה. זה היה לקח בשביל האורחים ואחר כך בשביל הנשים. ובאמצע הפסיקו השורה. הרבי הרגיש בזה והרבי אמר הביטוי הזה, אני, אני אכתוב את זה ביידיש ואחר כך אתרגם. הלשון, השימוש ביידיש הוא באופן מיוחד. כשאני צריך להיות בגלות ורוצים להעלים עליי, אז זה נחשב לחסיד שייגעע אם בכלל חסיד. זה היה פעם שהרבי אמר את זה לאחד מהמזכירים בסוכות, בהושענא רבה תשל"ט. למעט, אמ"מ, אבל זה היה, זה היה איזה שנים, בפרט שנים ראשונים לאחר תשל"ח, שהרבי עמד על זה בתוקף ממש, בתכי-- הכי גדול, לבטל כל זכר מעניין של תשל"ח בכל איפה שהיה. זה היה בניגוד ל-ל-לגבולות שרצו להגביל, ומה ש-- והרבי ביטל את זה. ובאמת כשמתבוננים, אלו שהיו בתשל"ט, ואני, ואני גם אני הקטן זכיתי גם כן להיות שם בהקפות, זה היה ממש באופן נפלא, עם כל הדחיפות ממש היה באופן נפלא, לא כמו כל השנים.

22:54 זה היה ב-- הרבי אמר: עומדים צפופים ומשתחווים רווחים. כל אחד היה יכול לראות, כל אחד היה יכול לשמוע. זה היה דבר מיוחד. אצל הרבי פרשת ניצבים זה השבת שלפני ראש השנה. בדרך כלל כשהרבי כבר במשך השנה, כשהיה איזה-- כשהרבי הגיד מאמר באמצע השנה, זה היה מאמר כעין שיחה. הרבי אמר פעם שזה בלשון יידיש, כשהיה מאמר כעין שיחה זה נתפס. היום זה נתפס כמאמר, לא יודעים בכלל ההפרש. כשמביטים בספר מאמרים ל"א, ל"ה, ל"ג, ל"ג, הלמ"ד, הח"ף וכן המ"ם, חושבים שזה מאמר עם ניגון עם כל העניינים, אבל הרבה מהם, יכול להיות ואפילו יכול להיות רוב מהם, חלק חשוב מהם ודאי שהם מאמרים כעין שיחות. מה, מה פירוש מאמר כעין שיחה? הרבי דיבר את זה בסגנון של שיחה, אבל לפני השיחה, לפני המאמר, הרבי הכין המטפחת ו-ו-וכורך המטפחת על ה-- על היד, יד ימינו על הגבורות. זה היה גם כן סדר מיוחד אצל הרבי, וגם כן פני קודשו של הרבי נעשו ממש רציניים, והיה רצינות מיוחדת שראו אחר השלוש שיחות הראשונות של ההתוועדות בשבת. ראו שהרבי מכין עצמו למאמר, ואחר כך ראו שהרבי גם כן, אה, מסדר המטפחת. מכיוון שהרבי לא ביקש שינגנו הניגון שלפני המאמר, ובמילא, וכן הרבי לא סגר עיניו בעת המאמר, במילא הבעלי בתים נשארו לשבת, אה, וכן שאר המסובים, והיחידי שמה שקם במאמר זה היה הרש"ג. הרש"ג בכל פעם שהרגיש שמאמר, עמד במקומו עד שהרבי גמר את המאמר. המאמר בדרך כלל, המאמר כעין שיחה, זה היה קצר יותר מהמאמר, של המאמר הרגיל, והיה לפעמים רבע שעה, עשרים דקות, אבל זה היה, זה היה בקצרה ממש, בסגנון קצר. לפעמים הרבי הגיד מאמר כעין שיחה גם

25:59 כן, וחזרו על זה והעתיקו את זה ותפסו את זה וזה נכנס. היום זה בהנחות, מאמר עם ההנחות. אבל כשמסתכלים ביומן רואים שלא נאמר, נזכר שם שהרבי ציווה לנגן. רואים שזה מאמר כעין שיחה. זה היה בכלל הסדר בכל השנה. כשהתקרב חודש תשרי נעשה אצל הרבי סדר פורמלי, שהרבי התחיל תמיד מאמרים, כבר להגיד מאמרים משבת ניצבים היה מאמר, הרבי דיבר עם ניגון וידעו כבר שהתקופה של חודש תשרי כבר התחילה. וזה היה הסדר עד השבת, עד השבת בראשית, עד שהתקופה נגמרה. אם זה היה המשכים זה קשה לדעת. בכלל בשנים, שנים הראשונות רואים המשכים אצל הרבי, אבל בשנים אחר כך לא רואים כל כך המשכים או קשרים בין המאמרים בחודש תשרי. לבד חודש תשרי מיוחד, שזה היה בתש"ל. באותה השנה הרבי דיבר המשך על ענייני תוהו ותיקון. והרבי הזכיר אז שיש גם כן חידושים בעניינים שנדברו בעת המאמר, ואז היה גם כן המשך של איזה מאמרים של חודש תשרי אותה השנה. הסיבה היא שהיהודים מרוסיה שהגיעו, וזה היה הקבוצה הגדולה של חודש תשרי. למעלה היהוד-- הם הביאו לרבי ביכל חסידות, ספר חסידות של תר"ל מאותה השנה. ולמעלה אצל הרבי זה היה חשוב ביותר. והרבי עמד אז על המאמרים של חודש תשרי תר"ל. מזה היה עניין של תוהו ותיקון. הרבי הזכיר את זה גם כן בהתוועדות שמחת תורה באותה שנה. למה בחר? מאיפה הם המאמרים? מה זה? מה הם היסודות? וכך היה הסדר אצל הרבי. במגיע לחודש תשרי שהמאמרים היו באופן פורמלי. באופן פורמלי שעם ניגון, עם כל הסדרים. מה עם כל הסדרים? ואם זה היה שבת, אם זה יום טוב, הבחורים כש-- כשהתחילו כבר לנגן ניגון של מאמר, אז

28:21 כבר קפצו לתוך הספסלים של הבעלי בתים. בדרך כלל היו ספסלים שהבעלי בתים ישבו עליהם. ואחר כך, אה, והבחורים עמדו מן הצד, מצד אחד, מצד שני, והספסלים והשולחנות היו באמצע. אם היה זה מאמר, מכיוון שכולם עמדו, גם הבעלי בתים עמדו, במילא הבחורים קפצו לתוך הספסלים להיות קרוב יותר, קרוב יותר כדי לשמוע את הרבי. במילא זה היה עניין מיוחד. הבעלי בתים צעקו ובחורים עשו כמו לא יודעים, לא ידעו-- יודעים, אבל אני זוכר פעם שכנראה חסידים רצו להרגיש רעים, אחד מהבעלי בתים צעק יותר והרבי פנה מיד לראות מה היה נעשה שם. זה היה לפני המאמר. באמצע הניגון. בדרך כלל, באמצע הניגון הרבי היה כבר מכין עצמו ל-ל-למאמר, ו-ובעצם הניגון אז כן הם עמדו כבר, אה, לעמוד בעת המאמר. קרוב לסיום המאמר היה אצל הרבי סדר, שהתחיל, כשהרבי כבר התחיל לגמור את המאמר, היה גם כן סגנון אחר מניגון של המאמר. זה היה יותר כמו סגנון של שיחה. במילא זה היה, ועוד ידעו שהרבי כבר גומר המאמר, אבל לפעמים זה היה חמש דקות ולפעמים זה היה דקה אחת. זה היה פעמים ארוך ולפעמים היה רק שהוא מתחיל לרדת. אבל, אבל עוד חמש דקות בסגנון זה. זה היה הסדר של המאמר. אחר כך הרבי לוקח, אה, את המטפחת ומכניס את זה לתוך הכיס. קורא לי. בדרך כלל הוא הגיע עם עוד שלוש מטפחות. היה מוציא, מוציא מכיס של הקפוטה בימין, ואחר כך היה גם כן מכנסיים. זה היה מהמאמר, היה מה שמוציא מהמכנסיים, ואחר כך היה גם כן שלישי. אחד היה בדרך כלל מהזיעה, והרבי היה מזיע הרבה, במיוחד כשהאייר קונדישן, המזגן, לא עובד, וזה היה בדרך כלל בתמידות. יש שיחה ארוכה שהרבי אמר על

30:35 זה שחושבים שמכיון שזה לא עבד, ועבד שלוש פעמים, הרבי אמר: חושבים כבר שאני אפסיק להתפלל. הרבי אמר שיש לי תכנית עוד להתפלל עוד הפעם ועוד הפעם, ואני לא מתייאש. היה פעמים שהרבי היה מזיע עם זה, עם רב שבית. בכל פעם הרבי ניגב עם המטפחת. זה היה עבור זה ועבור הדמעות. היה גם כן מטפחת שהרבי היה משתמש בזה. זה היה בנוגע לחודש תשרי, נעבור לזה. על שבת פרשת ניצבים הרבי אמר עוד מאמר. בדרך כלל היה זה ניצבים הגדול, המאמר, ואחר כך היה שיחות. בדרך כלל צורת ההתוועדות היה מתחילה שלוש שיחות בדרך כלל, אחר כך היה מאמר, ואחר כך הרש"י שיחה, ואחר כך הערות על הזוהר, ואם היה פרקי אבות גם כן. ואם זה היה בין המצרים היה גם כן ביאור רביעית בכירה, הלכה מסיימת רביעית בכירה. זה היה סדר אצל הרבי. הספרים היו אצל הרבי. אצל הרבי היה הסידור שהרבי נכנס עם הסידור. היה גם כן אצל הרבי חומש שהרבי השתמש בעצם עם החומש, וזה הובא על ידי, בדרך כלל, חודקוב, זה היה רבי שלום ישראל חודקוב, הבן של המזכיר רבי חודקוב. הוא הביא את החומש ושם את זה על השולחן, וכך הרבי נכנס להתוועדות. היה זה הרמב"ם. בדרך כלל הרבי אמר בפרקי אבות, היה בסידור, הרבי פתח בפרקי אבות. היה פעמים שלפני המאמר, זה היה לא כל כך אחד הפעמים, אבל זה קרה. זה עניין מעניין לראות, אבל הרבי פעם לפני המאמר היה פותח לבדוק איזה עניין בסידור, הקריאה של ימי שני וחמישי, לבדוק לפני שהוא פותח, לפני שהוא פותח את המאמר. בדרך כלל כשהרבי התחיל מאמר הרגישו, גם כן שמעו מהסגנון שזה לא

32:42 שיחה. הרבי פתח בפסוק מאמר הזה וידעו כבר שזה מאמר.

00:02 במילא בפרשת נצבים התחילו כבר המאמרים הפורמליים בניגון, כל העניינים. בנצבים תשל"א היה עניין חדש, עניין מיוחד באותה התוועדות. זה היה פעם ראשונה, מכיוון שהקבוצה של הרבה יהודים שעלו מרוסיה הגיעו אז לחודש תשרי תשל"ב. אחד מהם היה רבי אורי זלצמן, וכן היה גם כן חודייטוב, רבי רפאל חודייטוב, חכם רפאל, ועוד שהביאו גם כן ניגונים באותו חודש תשרי. ובמילא הייתה שיחה מיוחדת שהרבי הגיד ברוסית בהתוועדות שבת נצבים תשל"א. השיחה זה היה תרגום למה שהרבי דיבר ביידיש, ואני חושב שגם כן נזכר למטה, אה, תרגום, תמצית מהתרגום של, אה, של מה שאמר הרבי ברוסית. וזה היה עבור העולים שהגיעו אז הנה מרוסיה. הרבי התעניין הרבה בעולים מרוסיה. הרבה. היו אלו שבאו שהיו צריכים פרנסה. הרבי התעסק, התעסק איתם, התעניין בהם. היו אלו שרחמנא ליצלן היו צריכים, נצרכו לרפואה, עניינים, עניינים רפואיים. אני זוכר פעם שכשהייתי בבית, אז הייתי בחור באותן השנים, ואבי הגיד לי שאם אתה רוצה תוכל לשמוע את הרבי על הטלפון, על קו הטלפון. אמרתי: מה? מה? מה נעשה? אבי הגיד לי שהוא נתבקש על ידי הרבי לחקור בנוגע לחולה אחד מה יכולים לעשות לעזור לו בעניין הרפואה, ובמילא הוא צריך למסור לרבי דו"ח הזה. במילא הוא התקשר אבי למזכירות, במזכירות, אה, גם כן צלצלו לרבי, והרבי היה על הקו איזה דקות שהרבי דיבר עם אבי על עניין של רפואה, עניינים מסוימים ברפואה, ואחר כך הרבי נתן תודה והניח את הטלפון. אז זה היה, זה היה בדרך כלל. בדרך כלל זה היה מזכירים הרעיון של הרבי. בדרך כלל זה היה ב-770, שהרבי היה יוצא איזה פעמים גם ליד :"נה פחדן", ואם היה

02:28 איזה עניין של רפואה, הרבי ביקש שאבי ייכנס אליו. והרבי פעם, פעם אני זוכר שאבי יצא מאוחר מ-770. כולם כבר חיכינו בחוץ על הרבי שייצא, זהו יום מוצאי שבת, ופתאום הרבי יצא ואחר כך גם נפגשתי עם אבי. שאלתי: מה, מה נעשה? הוא אמר שהרבי עכשיו דיבר איתו, והוא ביקש ממני, שיגיד ממני שהוא קיבל מכתב ממישהו חולה. זה היה דואר אוויר. זה היה מעבר לים. הרבי ביקש שאבי יחקור מה יש חידושים במקצוע זו בשדה הרפואה. ממילא אבי חוקר בזה, ואחר כך הכניס לרבי כל החידושים, וזה מה שהרבי ביקש, לדעת מה יש חידושים בעניין זה. זה היה בכלל. וממילא זה הסדר היה שהרבי באותה שנה, תשל"א. זה היה אופן מיוחד. הרבה עולים הביאו גם כן הרבה ניגונים, והרבי קיבלם, הרבה גם כן הילדים. הרבי הציע הרבה פעמים שיגידו לחיים. זה היה לא רק כי זה מיוחד, שנה מיוחדת. אף חודש ניסן, חודש ניסן, שהיו הרבה מהם כאן, ששהו כאן. אולי, אולי חשבו להשתקע כאן. הרבה פעמים הרבי גם כן ביקש שיגידו עדא לקשיאס ויגידו לחיים. היה קירוב מיוחד. ואחר כך, בנוגע למחנות קיץ, הרבי התעניין בכל פרט. זה היה הסדר של פרשת נצבים, וניגשים יותר קרוב לראש השנה. אה, כבר ראש השנה הרבי... אה, ערב, ליל ערב ראש השנה הרבי גם כן היה נכנס ל... הרבי נכנס להתוועדות. בדרך כלל זה נחשב כמעין קבלת פנים בשביל האורחים. זה היה הסדר של אותו הלילה. לפעמים הרבי שאל אם אווירון מסוים כבר הגיע, ואם היו בדרך ואם כבר הגיעו מנמל התעופה. זה היה, הרגישו שזה כמעין קבלת פנים. ולפעמים רואים גם כן, זה היה בהתוועדות

04:48 בשנת תשל"ג, שהרבי דיבר על עניין של קבלת פנים, של הכנסת אורחים, והרבי דיבר שמאכל יש מעלה בגשמיות, ומאכל, הרבי אמר, היו צריכים לדאוג ולתת לאכול ולשתות ואחר כך לדבר דברי תורה. אחר כך הרבי אמר: אבל יש מעלה בדברי תורה על זה. אה, ומכאן ומכאן הרבי מדבר שם בנוגע לקבלת פנים של אורחים. וליל ערב ראש השנה הייתה התוועדות, ובהתוועדות הרבי דיבר מאמר על ענייני ראש השנה, והיה מאמר של ראש השנה. לפעמים זה היה עם תחילת המאמר, ולפעמים זה היה יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת. דוגמה לזה זה תשל"ג, שזה היה יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת. זה היה ערב ראש השנה. לפני ערב ראש השנה הרבי דיבר כבר על מאמר זה. בדרך כלל הרבי היה מזכיר ומדגיש הרבה פעמים בעת ההתוועדות את הצמח צדק, מכיוון שזה יום ההולדת של הצמח צדק. זה היה עניין מיוחד אצל הרבי להזכיר בהדגשה, במאמר, בשיחות וכולי. ההתוועדות נגמרה, ואחר כך בערב ראש השנה הרבי נכנס לסליחות, וסליחות מוקדם. אני חושב שזה היה רבע לשבע, איי, איי, איי, אה, שש וחצי. וזה היה, הרבי נכנס לסליחות. אחר סליחות הרבי הלך למקווה, ואחר כך הרבי נכנס לשחרית. בדרך כלל הרבי התפלל שחרית. תיזהר, הרבי התפלל שחרית עם הציבור בימי החול רק פעמים אחדות: ערב ראש השנה, ערב יום כיפור ופורים. מלבד י' שבט, ח' ו-וב' תשרי ואחר כך ח' בשבט. אבל עד תשמ"ח היו ממש ימים יחידים שהרבי נכנס עם טלית ותפילין והתפלל עם הציבור: ערב ראש השנה, ערב יום כיפור ופורים. ו... ובמילא ערב ראש השנה היה ימים מיוחדים. מה היה באמצע השנה?

07:06 בשאר ימי המ-- בשאר הימים? בשאר הימים הרבי היה נכנס לבחורים-- למניין של הבחורים בשעה עשר, היה קריאת התורה, והרבי נכנס לקריאה בימי ב' וה', ה' בראש חודש, נכנס רק לקריאת התורה ונשאר עד אחרי יום וליציאת. אמר את התהלים, אבל זה היה ממש רק בימי ב' וה'. אבל במנחה מעריב הרבי נכנס לכל תפילה. המניין של הבחורים. לפעמים הרבי היה מ-מ-מתאחר, היה באיחור מפני שהיה, רבי היה אז, אומרים שהרבי היה עסוק בטלפון. עניינים אחרים שהרבי היה באמצע, עסקנים. הרבי ביקש שלא יחכו עליו, ואז הרבי התפלל לעצמו, בעצמו בחדר, והמניין התפלל. הרבי לא רצה לעכב את סדר הישיבה, ל-ל-לעכב אפילו אף לרגע. הרבי היה מזהיר תמיד שלא יחכו עליו. זה היה הרבה פעמים. ובמעריב הרבי היה נכנס, ועוד עניין, כשמדברים על מעריב צריכים להזכיר עוד עניין. כשהיה מעריב של בעה"ב הרבי בכוונה לא נכנס לזה, מפני שב-ב-בחורף, בחודש חשוון, מעריב זה בחמש וחצי. הסדר זה עד רבע לשבע, לפני שבע. ממילא הרבי לא רצה להפריע לסדר בכלל. ממילא הרבי לא נכנס ל-ל-לזה, אבל התפלל גם למעריב, נתארגנו המזכירות. תחשבו מה-- תתבוננו מה היה כאן. המזכירות חיפשו מניין שיהיה לרבי מניין למעריב, נתארגנו. עם הבחורים יש כמות ברוך השם, אבל הבעלי בתים היו צריכים לחפש בעלי בתים למטה שיתרצו להיכנס למעריב, להתפלל עם הרבי. היה ממש מניין מצומצם, ואחר כך הרבי הולך הביתה וזהו. בדרך כלל אחר מעריב הרבי לא חוזר באותו הלילה. זה היה בנוגע ל-- היה פעם, בנוגע, מזכירים בנוגע לסדר הישיבה. היה פעם בנוגע ל-- זה היה אה אמצ-- זה היה בקידוש לבנה. זה היה פעם קידוש לבנה בחודש כסלו. אני זוכר את זה כמו

09:31 הערב. אני מגיע מהבית, ואתי, אבי גר בכלל על פינת ברוקלין ואיסטערן פארקוויי, הבניין הגדול, וה-והגעתי איזה דקות אחרי שמונה, ופתאום אני רואה את הרבי מקדש הלבנה עם עוד אחד מהמזכירות. אני חושב גם כן כי נתן מנדל היה שם, ומה, איפה היו הבחורים? הבחורים היו בזאל. הבחורים לא ידעו בשום עניין. הדלת הייתה סגורה ולא ידעו שום דבר, שהרבי הוא בחוץ, שהרבי הוא בפנים. גמרי, מסמך וטיר, ולא ידעו שום דבר. כך היה הסדר באותן השנים. כשהרבי הגיע מהאוהל ואנו ישבנו בזאל, באמצע האולם הזה, לא ידעו שהרבי הגיע מהאוהל עד שהמזכיר פתח את הדלת ואחר כך הודיע שיהיה מנחה, פתח את הדלת ואמר שיהיה מנחה. עד אז לא ידעו בכלל שיש, שיש, שהיה בכלל שהרבי הגיע. ממש לא היה אחד שהעז לעמוד בחוץ כשהרבי, ממש פחדו. היה פעם ש-שבחור יצא בשעה רבע לאחד עשר. היה בחוץ. סדר הנגלה הגיע והוא היה בחוץ. לפתע יוצא בחוץ ו-ו-וראה גם כן ר' בנימין קליין. בנימין, אה, יושב ומחכה על ה- על הלייט של איסטערן פארקוויי, והוא נפנף לבנימין ובנימין לא חזר נפנף לעברו. אחר כך התבונן וראה שהרבי היה יושב במושב, היה במושב האחורי, האחורי של המכונית. הרבי הגיע אז מהמקווה ב-770, ו- ואחר כך התבונן. הבחור התבונן. היום הוא כבר סבא. התבונן מה, איזה חילוק הוא יכול לקבל מהרבי שהוא נמצא בחוץ רבע שעה אחרי שכבר, שהסדר נגלה כבר התחיל. מצד גיריש בראש עם קודקוד ממש קרוע. בעברית אין לביטוי כלל, אבל ביידיש זה עניין של ביטוי שממש פשוט קרוע, פרות הראש. אם נתפסו באמצע הסדר ב-ב-ברחוב. היה פעם שהרבי שאל פעם למזכיר כשהיה במכונית: מיהו בחור

12:03 זה? מה הוא עושה בחוץ עכשיו? איפה הוא צריך להיות עכשיו? זה היה בחור שהיה מסתובב בקינגסטון. היה פעם שהרבי יצא מ-770, והבחורים, בדרך כלל הבחורים לא כל כך כמו מהתקופה של אחר כך. אבל איך שהרבי הרגיש שהדלת לא נסגרה כלא ויש מישהו שעומד שם, מיד הרבי פונה אחורית לדלת ומיד נסגרה הדלת. הרבי הולך הביתה, ונגיע לאוהל, מה שהיה אחר כך. הסדר היה שבחורים התחילו ללמוד בחוץ ואחר כך התחילו לשיר. זה היה תקופה, תקופה של תש"ן. הם התחילו לשיר, והיה פעם שהרבי אמר כשיצא מהחדר שאם ימשיכו, הרבי אמר שהוא לא יצא עוד. אין לי ידיעה אם זה הקידוש לבנה, זה אם אחר. אבל הרבי אמר שהוא לא יצא עד שיפסיקו לשיר. זה היה הזדמנות שהמזכיר מצא את זה בשעתו. על כל פנים, נחזור לעניין של ראש השנה, כי ממילא הרבי נכנס לתפילת שחרית. זמן תפילת שחרית זה היה זמן קבוע, לפעמים הרבי היה יכול להיכנס רבע לפני תשע, רבע אחרי שמונה, רבע אחרי תשע. זה כשהרבי היה מוכן, היה רבי נכנס. ממילא אלו שחיכו היו בעיקר הבחורים ואלה האברכים. אבל הרבה אברכים, מפני שזה היה ימי מלחמה וערב יום טוב, לא ידעו בדיוק מתי הרבי יצא. ממילא הם התפללו ואכלו. אחר תפילת שחרית הרבי עלה על הבימה ועשה התרת נדרים. בדרך כלל היה ביד של הרבי דף של התרת נדרים, וזה גם כן היה בשביל טרחת הרבי. בדרך כלל בשנים האחרונות היה את הרבי מצד-- מצד הראייה הקלו על הרבי, שתמורת שהוא יצטרך לקרוא התרת נדרים מהסידור אז עשו צילום. כאן רואים שזה ממש היה דיוק נפלא. זה לא

15:45 עניין טכני, זה היה עניין מיוחד מפני כשצריכים לסגור שני ספרים, יש מלאכה בכל אחד מהם. אחד מהם כבר גמרו זה עתה. ממילא כשגמרו הברכות בסידור צריכים לסגור את הסידור. להשאיר את הסידור ולסגור את החומש זה שאלה של ביזיון הסידור. מאידך יש גם כן קדושה, קדושה מיוחדת בחומש על סידור. ממילא הרבי עושה פשרה, הכניס אצבע בסידור, סוגר הסידור ואחר כך, כשסגר החומש וכולי, אז הוציא את זה מהסידור. חשתי זה בהורה עוד זה היה בתשמ"מ, בשבת שלאחר זה כולם שמו לב לזה וראו שזה גם כן בכל שבת זה חוזר עוד הפעם ועוד הפעם. בכל אופן נחזור לעניינים של ראש השנה. אחר שהרבי הגיד התרת נדרים הרבי אמר יישר כוח לרבנים, ואחר כך הרבי אמר לי, אה, אמר איזה ברכה, זה היה בקיצור, אבל אחר כך, ובמיוחד בתשנ"ד, זה היה ממש שיחה. שיחה אחר התרת נדרים. זה היה ממש חידוש באותה שנה. אחר כך הרבי קיבל את הפדיונות, ש-ש-מי שלא הספיקו למסור את זה לפני זה, מסרו את זה לרבי אז, ואחר כך הרבי קיבל כל הפדיונות. בדרך כלל השורה של הפדיונות היה הכי מהיר מכל השורות, של לעקח, של ברכה, דולרים, הכי מהיר. זה היה הולך מהר. שורה של מי שהוא עמד על ברוקלין אבניו, בדרך כלל שורות הלכו עד ברוקלין, איסטערן פארקוויי. שורה של לעקח במיוחד, שורות של תשרי. השורה של, של לק-- של פדיונות הלך מהר מהר. זה היה הרבי רק קיבל ואיחל למי שהוא אמר הולך ושוב, למי שאמר סיבת סימנתי ולמי שאמר ששון הטבע בסוכה כך וכך. אחר כש-כש-ידו הקדושה כבר מלא מהפדיונות, הרבי שם את זה על הצד והמשיך. לא שום השתקה וכך

18:03 הלך. לפעמים, פעמים אחדות ממש, לפעמים אחדות הרבי עיכב איזה רבנים נכבדים משכונות מקרובים, שהרבי דיבר איתם איזה דקה יותר, יותר מזה, אבל זה היה ממש יוצא מהכלל. כך או כך, זה זמן רציני אצל הרבי וידעו שזה ממש יום מיוחד אצל הרבי. אחר כך מסרו לרבי פדיון כללי. הפדיון כללי היה נחתם על ידי כמה וכמה מהאברכים, וזה בדרך כלל היה אברכים, אברכים והבעלי בתים. זה לא היה בחורים. וזקני אנ"ש הגישו את זה לרבי. בדרך כלל הנוסח של הפדיון כללי היה עבור ברכה עבור הרבי, עבור כלל ישראל, עבור חסידים בכלל. זה היה ברכה שכתבו בפדיון נפש, פדיון כללי, וכל אחד חתם השם שלו וכך היה סדר בכל שנה. ממילא הגישו לרבי הרבה דפים חתומים. בדרך כלל כשהרבי קיבל הפדיון כללי, היה תקופות שהרבי היה קורא את הפדיון כללי. ולשנים האחרונים רואים שהרבי אמר שאין צורך לעבור על הפדיון, על הפדיון, על נוסח הפדיון. אבל הקב"ה ימלא משאלות כל אחד ואחד, כל אחד ואחד לטובה ולברכה. זה היה בזה אין עוד. זה היה ברכה כללית והרבי הגיה את זה, ולפני חג ולפני ראש השנה זה כבר היה מוגה והיום הם בלקוטי שיחות. היה פעם שהבחורים עמדו שם, ואיזה פדיון כללי? הרבי אמר שזה לא בשביל בחורים, זה בשביל בעלי בתים, בשביל נשואים. היה פעם, כשמתבוננים בהפדיון כללי רואים שהרבי רומז הרבה עניינים בהפדיון כללי. שמתי לב פעם להפדיון כללי של תשל"ח. לדוגמה תשל"ח רואים עניין ובדקתי בשאר הפדיונות ולא רואים סגנון זה. הרבי אומר בתשל"ח ש-ש-שכל מה שנכתב כאן, נזכר כאן בפדיון, י-י-יתקיימו במלואן כל משאלות לבבם לטובה. והרבי הוסיף עוד משהו. הרבי אמר וכן עניינים שהוצרכו להוסיף

20:30 ולא הוסיפו ורק הקדוש ברוך הוא יודע מהם. אם תשימו לב, תתבוננו, תראו שזהו פירוש הכללי אחרי פדיון כללי של תשל"ח. הרבי היה נוסע אחר כך לאוהל. האוהל בכלל, המכונית של הרבי בנסיעה לאוהל היה מלא עם חסידים זקני אנ"ש שנסעו עם הרבי. זה היה פעם בשנה שזקני אנ"ש נסעו עם הרבי, אה, לאוהל בערב ראש השנה. הרבי חזר מאוחר. היה פעם שיחה אחר מנחה והיה בתשמ"ח. היה פעם שיחה, הרבי אמר על השיחה בנוגע לצדקה. לתלות קופת צדקה על ה-, על הקיר במטבח, זה יש איזה רגעים שנשארו, איזה דקות נשארו עד ראש השנה ויכולים לעשות את זה על ידי קרטון ו-. זה היה גם כן מעניין מאוד, מפני כשהרבי חזר אז מאוהל והיה כבר מאוחר. הרבי שאל אז, שומעים זה על ה-- גם כן על סידור שהרבי שאל ממתי הוא יום טוב? רמ"ח תלמידי[?] ענה הזמן של יום טוב. אחר כך שאל הרבי, ומה השעה? וענה מה השעה. וידעו שהרבי רוצה להכניס עוד משהו לפני גמר השנה. זה היה שיחה, שיחה קצרה. אגב, עם זה היה סדר בנוגע-- והרבי חזר מאוהל ואחר כך זה היה מנחה ואחר כך הרבי נכנס למעריב. בדרך כלל כשהרבי נכנס למעריב, הרבי נכנס עם ספר תהלים. הרבי יושב להגיד תהלים לעצמו. כל אחד אמר תהלים לעצמו. הוציא המדף של הסטנדר והרבי יושב ל-להגיד תהלים. באיזה דקות המתבוננים, הראש מי-- אה, הגרסה רשומות אומרים שאומר כמי, אה, אה, עשרים ותשע, שלושים קפיטלעך תהלים. אחר כך הרבי עמד עם נענוע ידיו על רגליו וידעו ש-- לנגן "אבינו מלכנו". אם זה היה שבת, הרבי לא רמז שום, שום דבר עד אחרי שבת ואחרי שבת הרגישו

22:47 שהרבי רוצה גם כן להשלים, להוסיף עוד, אז הרבי רמז להמשיך עוד ועוד לפני כן, אה, "אבינו מלכנו". הרבי אחר כך, אחר כך התחיל במעריב. בדרך כלל השמונה עשרה, אצל הרבי מעריב היה זה באריכות. באריכות, אה, אה, לפי ערך. ואחר כך הרבי יצא ממעריב, ובדרך כלל כשהרבי יצא בשבת, ביום טוב, הרבי איחל לכל אחד ואחד בשבת ויום טוב. לכן כאן היה לשון הטבע, היה גם כן הרבי פונה לימין ושמאל. כך הרבי יצא מבית הכנסת. בשנת תשל"ד היה עניין מיוחד. זה היה מהמלחמה שהתחילה ביום הכיפורים, ופתאום הרבי הכריז ג' פעמים "גוט יום טוב" לאחר התפילה, לילה ראשונה של ראש השנה. אצלנו, מ-- א-עכשיו כולנו יודעים וכולם מבינים, אבל אז אצלנו זה היה חידוש נפלא. משפיעים, זה ההכרזה היה כמו של סעודה. בדרך כלל סעודה אחרי הכול, הרבי היה מכריז ג' פעמים "גוט יום טוב". שלוש פעמים. והרבי יצא והתחילו לרקוד. אז כולם בכלל לא הבינו מה נעשה כאן. צעקו: זה ראש השנה, יום הדין. אבל אצל הרבי היו תנועה של שמחה ומהר התחילו לרקוד. ב-ביום ב-ב-בבוקר-- אחר כך הרבי הלך הביתה, ובבוקר הרבי היה נכנס לבית הכנסת, בית הכנסת בשעה עשר, וזה היה עם השופרות וכן עוד ספרים. הרבי היה אצל הרבי המחזור וכן התפילות מכל השנה וכן הסידור האריז"ל, רב שפירא שרשק'ה ורסידא, שהיה אצל הרבי בתקיעות, והגדה של פסח, חסידי שופר פסח, והרבי נכנס עם כולם. זה ממש יד המלך, זה היה ממש מלא. השופרות היו עטופים ואחר כך גם כן הספרים. אחרי הרבי נכנסו המזכירות. כל אחד מהמזכירות היה אוחז איזה חבילות של פדיונות, והיה נייר חום כרוך בחוט, והרבה, הרבה פדיונות שהיו שם, וכל אחד

25:11 אחז בשתי חבילות והם הלכו אחרי הרבי. הרבי ניגש למקום שלו לתפילה ושמו החבילות ליד הרבי. כשהגיע קריאת התורה הרבי התחיל והרבי עלה לבמה. אז הרבי יצא. אז אחרי, אחרי ההפטרה, שבדרך כלל הפטרה ראשונה, יום ראשון הרבי בכה הרבה בעת הפטרה של תפילת חנה. זה היה עניין משונה לשונה. אחרי הפטרה הרבי הכין עצמו לתקיעות. בדרך כלל עניין הראשון היה לסדר הפדיונות. כל הפדיונות. אין יודעים, זה כל הפדיונות של כולם ששלחו, וצריכים לברר אם הרבי הוציא הכל ביחד בכל יום. ביום ראשון היה חבילות מסוימות וביום שני חבילות אחרות, אבל בכל אופן הרבי סידר חבילות על הבימה, והרבי פעמים. זה סגי בלי מנקוד, זה נחקק כשרואים תמונה זו. הרבי היה לפעמים סוחב איזה חבילה לצד זה שיהיה באופן מסודר. אחר כך הרבי עם הטלית שלו כיסה כל הבימה, כל הפדיונות שהיה על הבימה. והיה עניין מיוחד. הרבי עמד תחת הטלית. באותם השנים, בפרט בל"ג, אני יכול להגיד כמו עשרים דקות, עשרים וחמש ואולי יותר, חצי, חצי שעה. זאת תנועה. אולי יש שראו שהרבי עמד. זה היה. היו אלו שטענו ששמעו איזה תנועה של הרבי, התנועה של ניגון של ראש השנה, אבל בכלל הרבים לא שמעו שום דבר. היה רק דחיפות, והיו דחיפות הכי חזקות לתקיעות ולהכפות. והדחיפות היה, והמזגן גם כן לא עובד, והבית הכנסת גם כן לא היה כל כך גדול. צריכים גם כן להדגיש השיעורים של הבית הכנסת. הבית הכנסת שרואים היום זה כבר בגלגול שלישי, אבל בבית הכנסת שהיה פעם ראשון, החלק של בית הכנסת שהיה עד קו של כ"ח, זה כשנכנסים מאיסטרן פארקוויי, כשנכנסים לבית הכנסת, יש על צד השמאל, יש שם הספרייה

27:37 של שיחות של הרבי. אותו כותל היה כותל מזרחי, כותל מזרח. זה היה הכל. השני בניינים של שבע שמונים וארבע, שבע שמונים ושמונה היו תושבים שגרו שם. היו חמישים תושבים שגרו בכל שני הבניינים. והיה באופן אישי, באופן פרייבט, ולא היה של 770. הספרייה גם כן היה של רופא שיניים, אני חושב. 770 היה ממש מצומצם. ומעלה הזה ולמטה היה כותל המזרח, היה איפה שיש הספרי סעודיות, קודש, אותו כותל זה היה כותל מזרח. תשאלו איך נראה חודש תשרי עם בית הכנסת כזה? אז גם כן לא היה כל כך אורחים, אבל אף על פי כן זה היה דחיפות ובהידף. זה היה הסדר בטוב-- עד תשכ"ח. תשכ"ח פרצו הכותל. הרבי דיבר אז על עניינים של הפרשת, ובדרך כלל פרצו הכותל, סליחה, עם בטלנות, יומיים לפני אה ראש השנה. וממילא נשארו באמצע עבודה. וממילא היה כותל, והיה גם כן אלו שעברו דרך הכותל, והיה אלו שמכיוון שהרבי עמד ל-ל-לפני מזרח, היה בחורים שעמדו מאחורי הכותל והביטו על כל ההנהגה של הרבי ואיך התפילות. ואיך-- ואיך שהגיעו לקורות, אני זוכר שהרבי רמז שילכו משם מפני שהם יכולים ליפול על האבנים. אה, זה היה הסדר עד ששיפרו זה. תשל"ד היה תקופה שנייה בבניית 770, ואז כבר קיבלו בניין הראשון, שבע שמונים וארבע, וממילא הרחיבו המרפסת של שבע שמונים וארבע, נשאר נהיה לחלק בבית הכנסת, ואחר כך בסוף סוף הגיעו עד לקינגסטון אבניו.

00:02 דובר 1 על כל פנים, התקיעות היו דחיפות וכולם חיכו. כל העיניים חיכו. מתי הרבי מתחיל למנצח? היו אלו שהתעלפו. זה היה ממש מצב של חצי שעה. אין מה לדבר, אין עם מי לדבר. מחכים. תוך שלא שמעו תקיעות. הרבי בוכה הרבה מתחת הטלית, ואחרונות לתקיעות, לתקיעות. ואחר כך יש די שמועות, חשבו, וכן זה גם כן עניין, זה מסתבר מלפני, שזה היה גם כן עוד הגזירה של מיהו יהודי, וכן היה עוד הלהן הקו שבלב, שהיה גם כן עניין שהביא סכנה עוד. הרבי דיבר על זה כל ימי, כל סוף הקיץ באותה השנה. וממילא אז הרבי דיבר, אז זה היה בנגיעה ל-- בדרך כלל לא שמעו כל כך תקיעות בכל שנה. הרבי אז התחיל לגלול טלית, הגביה טלית, אבל נשאר רק חצי מכוסה, ורק אצבעותיו וחצי פני קודש היו רואים. הרבי התחיל למנצח. מיד כשהרבי התחיל למנצח, הרבי כיסה עוד הפעם הטלית על הפנים, והרבי המשיך בעצמו להגיד ולומר למנצח. אבל אחר כך ביחד עם הציבור עשה עוד הפעם. אחר שהרבי גמר להגיד למנצח, אז עוד הפעם הרבי הגביה טלית, גם כן רק חצי, ופסוק ופסוק. הרבי אמר אז מן המצר. הרבי אחר כך נכנסנו לתקיעות, וכמובן לרבי היה מצחו אדום, מצחו לבן. דרך אגב, לרבי היה סדר מסודר על פי קבלה איך לסדר, איך לבחור השופרות וכיצד השופרות. הרבי גם כן התעסק בזה. לפעמים הרבי התעסק בזה לפני הפסוקים ולפעמים אחרי הפסוקים, לפני הברכה. אחר כך הרבי גולל הטלית תחת מסביבות לאוזן הימין שלו. זה היה תהליך עבור מאות אנשים, מפני שכל תנועה ש-ש-כל עניין שראו ש-ש-הרבי, במה על כל פנים היו יכולים לראות את הרבי.

02:29 דובר 1 בעת התקיעות. מדברים כאן כמה הרבה אנשים, כן, כן, גילו שהיו בעת, בעת התקיעות ולא יכלו לראות את הרבי מהצד. הרבי עוד התחיל הברכות, והנעימה המיוחדת שיודעים היום, ואחר כך הרבי תקע. ובדרך כלל הרבי השתמש בשופר, שופר קטן, במשך שנים רבות. שמעתי שבמשך הזמן זה נסדק, נסדק, נסדק, וכל פעם שתיקנו זה עוד נסדק עוד ועוד, ואחר כך הרבי הפסיק להשתמש בזה. אם לרבי היה איזה שופרות? לאחר תקיעת שופר, שופר, הרבי אמר הפסוקים, ואחר כך באמצע אשרי הרבי לובש המטפחת החדשה של מצוות שהחיינו. זה היה ממש, יכולים לומר, בדק של רגע ממש. הרבי הוריד את הטלית מראשו, לבש את המטפחת, אחר כך שם עוד הפעם הטלית. אם לא ידעו לצפות את זה, לחפש בזה, לא ידעו בכלל מה נעשה. זה היה ממש בלי פליטות, וזה היה המטפחת לשהחיינו של ברכת שופר של יום השני, של יום הראשון, של יום השני. בדרך כלל שהחיינו, מצב, מצב אסופי, לילה זה צריך להיות בגד חדש. אחר זה הרבי הראה לרב טננבאום, שהיה בעל תוקע במוסף, במוסף בלחש ובחזרת הש"ץ, שהוא יבחר איזה שופר שהוא רוצה. הוא בדרך כלל ידע משנה לשנה איזה שופר עובד יותר טוב בשבילו. ממילא הוא בחר, ואחר כך הרבי יורד מהבימה אחר הש"ץ, והרבי חוזר למקומו. כשהרבי חוזר למקומו היו עוד דחיפות. הבעלי בתים כבר היו מרוצים שהדחיפות נגמרו, אבל לא ידעו שיש עוד דחיפות, וממש ממש תפסו על תולים שווים, והם צעקו, לא יכלו לדבר. נו, נו, אבל הבחורים לא שמעו, והיה ממש עוד הפעם. הרבי עושה סיבוב, כשעומד ליד הסטנדר שלו, סיבוב להביט על כל הקהל, ואחר כך פונה כמו שבבואי

04:53 דובר 1 בשלום, ואחר כך חוזר למקומו. זה הרבי הזכיר פעם, שזה עתיק הבולה, שהשנים צריכים לראות פני עתיקיה. ממילא הרבי דייק זה בכל פעם שהגיע למקומו, סידר את הספרים שלו, היה סיבוב. ביום ראשון של, של הרבי בדרך כלל היה יישר כוח לכהנים עד דקות האחרונות אחרי התפילה. נו, זה היה יום אחד שהרבי נתן יישר כוח לכהנים לפני זה. אחרי, אחרי מנחה היה תשליך. בדרך כלל התשליך היה זה לבוטניקל גארדן, והיה זה גן עיר שזה כמו עשרים דקות, עשרים וחמש דקות מכאן. הרבי היה הולך מהר. ליד הרבי היה הרב חדקוב, וממש הולך מהר. שרו ניגונים. היה פעם שהרבי ביקש לנגן שיר מסוים. אני חושב שזה מאשפולע זיידע, וכך היה הסדר שהרבי הלך. כשהרבי הגיע לוושינגטון אבניו, בדרך כלל אז גרו יהודים בכל השכונה, כל השכונה. אני מתכוון עד אטלנטיק אבניו, עד ברגן סטריט, מכל הצדדים. אלפי יהודים כן גרו. הבבא ברור[?] בקראון הייטס עם החסידים שלו, וכן עוד היו כאן. מי שראה שם פעם, היה כאן ארבעים בתי כנסיות. אז בפנים כולם הלכו לתשליך לבוטניקל גארדנס. הרבי, כשהרבי הגיע שם, היה זה ממש סיור של מלכות. השוטרים נפגשו עם הרבי והראו הערצה מיוחדת לרבי, והיה ממש התנועה, ה-- הסיור של מלכות. הרבי הולך על וושינגטון אבניו, והיה הרחוב של הבוטניקל. הרבי נכנס לחדר כו'. אני חושב שעיכבו את הכל קצת כדי שלא יעשו חורבן שם. ואחר כך כשהרבי כבר היה בצד השני, הרבי כבר עמד לצאת מהצד השני, אז הרשו להם להיכנס. התשליך היה תשכ"ז, תשכ"ח. הרבי הולך בכל שנה. אחר כך שמענו אז שזה קשה בשביל הרבי ללכת, וממילא מחפשים מקום אחר. אחר כך התחילו

07:16 דובר 1 לחפור. מצאו. זה היה באר שמצאו, שמשתמשים גם כן בנוגע למים שלנו. זה היה ב-- ואחר כך התחילו לעשות את הבאר, את התשליך מאחורי הספרייה, ממש מאחורי הספרייה, ואחר כך הזיזו זה ושינו זה ובנו סביבות זה וחשבו שזה רק בשביל הרבי. אחר כך הרבי הרשה לכולם, ואחר כך זה נהיה ברשות הרבים. ברשות של רבים, כולם משתמשים בזה וכן גם כן בתי כנסיות אחרות. שמעתי לראשונה, שמעתי ש-- רבי הרליק. אה, ידעתי שהרבי לא לקח חסידים לתשליך, אבל היה אצל הרבי קונטרס. זה באנגלית יצא מהמרכז ונקרא תשליך, א קומפליט סטורי של תשרי. ממש קונטרס, אה, צהוב, והרבי השתמש בזה. לפני איזה שנה נתפסתי ככה בתמונה ש-של אחד, אה, איזה יהודי שעשה מהרבי את התשל"ח טוב שני יותר. אז לפני זה היה סדר, ונגיע ליום ראשון ויום-- ולילה של-- בלילה השנייה הרבי אומר קדיש על הרבי תוש"ע, ואיתו התפילה של ה-- של האדמו"ר הקודם היה גם כן יורד צעקלייך של שבעה, שבעה על העמוד, והרבי אמר כל הקדישים של התפילות. ביום שני כשהרבי, למשל, קיבלו לעלייה, הרבי לא חיכה עד שיקראו לו לעלייה, אבל הרבי מיד שהפסיקו לגמור-- גמרו לגמור-- לקרוא את הפרש-- אה, את הקריאה, הרבי ניגש מיד לבימה להגיד קדיש, ואחר כך כשהרבי עמד שם, קראו, אז קראו לרבי, נתנו לו, לרבי, את העלייה שלו. זה היה הסדר ביום שני, ואחר כך ביום שני לפני, לפני השקיעה הרבי נכנס להתוועדות. ההתוועדות של הרבי ביום שני של, של, של ראש השנה הייתה התוועדות קצרה. זה היה ממש מההתוועדויות הקצרות ביותר. אם זה היה באמצע שבוע, היה כוס של ברכה, אה, היה הרבי היה נכנס להתוועדות, נותן, נותן

09:40 דובר 1 עוד יד על, יש לו סעודה, מה זה הסעודה הזאת? חלה ויין. ואחר כך היה לאיזה שעה זה הניגונים של הרביים. מה אומר שהרבי הזכיר את כל הרביים, הבעש"ט, וכן איזה שיחה. בשנים הראשונות רואים שהשיחה זה חצי עמוד. אחר כך הרבי התחיל להאריך בשיחות. אחר כך, כשהרבי כבר, אמ, כשגמר ההתוועדות אז הרבי בירך, התפלל מעריב, עבדות, ואחר כך כוס של ברכה. הרבי אפילו החליט לכוס של ברכה. כוס של ברכה ראשון לאחר יום ראש השנה זה היה קהל קטן, מפני שהאורחים לא הספיקו ל-- לבוא ולהגיע. הרבה הרבה מהאורחים הגיעו לחג הסוכות. אם היה התוועדות עם, עם ראש השנה, או התוועדות של ראש השנה חל ביום שישי, אז הרבי התוועד ביום שישי אבל לא יימשך ההתוועדות אחר השקיעה. הרבי בדרך כלל לא היה-- לא חיבב כל כך את הכלל של פורס מפה ומקדש להמשיך הסעודה. ממילא הרבי לא שתה, שתה יותר, לא טעם יותר מאחר השקיעה וכן כולו. ממילא טעמו רק חמש עשרה דקות וההתוועדות נמשך קצת כמה שיכולים, ואחר כך הרבי דרך בחדר מדרגה. הכוס של ברכה הרבי חילק בשבת שובה, למחרת בשבת שובה אחרי ההתוועדות. מתוך שמלמדים במנדלה, והרבי התחיל סדר חדש שיעשה השלמה על ההתוועדות של ראש השנה. ממילא בראש-- בשבת שובה הוא עושה התוועדות שבת שובה, ואחר כך לפני השקיעה עוד התוועדות. זה היה חידוש לאחר שלושים שנה שהרבי התחיל לקבוע עוד התוועדות השלמה ל-לראש השנה. דרך אגב, נזכרים בשבת שובה שהגבאי אז מתוך של המטר הזכיר וגם כן טעות, במחילה סליחה, הוא כבר לא נמצא היום. אה, זה הוא הכריז שמכיוון שצריכים לדאוג על בריאות של הרבי, ממילא לא כולם יבואו אל הרבי לקבל,

11:57 דובר 1 לקבל כוס של ברכה. נרת משטוס גפעל. זה היה ממש בפני הרבי וידעו כבר מה יקבלו מזה. הרבי הכריז מיד. הגיב מיד שכולם ילכו וכולם יקבלו, ואם יש איזה מרדכי'ניקעס שיש להם עניין מסוים, ישבו באומץ לב, מפני שטבע של מרדכי זה שהוא עקשן. זה היה התגובה על מה שהכריז הגבאי. אז פה באמצע השורה היא הפסיק, נפסק השורה. הרבי הרגיש שנפסק השורה. הרבי אמר אז שאלו שלא, שלא, שאלו שלא, שאלו שיבואו עכשיו יקבלו, יקבלו שניים, יקבלו כפליים. אז פה ניגש, אז אני חושב שרב דוד יפה ניגש אז. הרבי אמר, והרבי גם כן אמר אז בעת ההתוועדות שאלו שלא ניגשו הם טיפשים. הרבי כשניגש אמר: דו ביסט אויך פון די טיפשים. אז גם עם הטיפשים שלא ניגשו. אז פה זה היה הסדר בהתוועדות של ראש השנה והסדרים של התפילות. צום גדליה היה אצל הרבי שיחה מיוחדת, והיה זה התחיל כל העניין של דברי כיבושין אצל הרבי התחיל בתשל"ח. עשרה בטבת היה פעם הראשונה, וארבע עשרה שנה זכינו לשיחה מיוחדת כל אחד מימי התענית, מלבד תשעה באב שהיה רק בשנת שמונים. זה היה הסדר של צום גדליה. אחר, אחר זה היה בתשרי. בתשרי היה בכלל בפרט עכשיו עומדים ממש ברגעים אלו של כבר נכנסו לבתשרי. אגיד רק החלק מה שראיתי בתור בן של רופא של הרבי בו' תשרי תשכ"ה. והיה בו' תשרי תשכ"ה זה היה בחמש וחצי בבוקר. אבי קיבל טלפון מהבית של הרבנית חנה. היה לו, היא שאבה שהיה לה דירה בפני עצמה, והיה גם כן ושם הייתה גם כן נמצאת משרתת שהייתה שם בתמידות. בתמידות ממש 24. אז צלצלו אצלו שהרבנית נפלה וצריכים לטפל בה וכנראה

14:36 דובר 1 שזה עניין, עניין של חולי. משהו קרה כאן. אבי תפס. אני זוכר כמו היום, זה היה מבו. באותו הבוקר אבי יצא, תפס את החבילה של הבגד שלו, שק שלו, וזה היה סקנקטדי. אז גרנו בסקנקטדי, ורץ לפרזידנט קינגסטון, וזה היה אירוע מוחי. זה היה סטרוק. ואחר כך התחילה הרבנית להרגיש יותר טוב. שלחו שליח לבית הרבי, אבל כנראה שהשליח לא חיכה כל כך שיפתחו הדלת, וממילא כשהרבנית ניגשה לדלת ראתה שהבחור שהיה כבר הלך משם. הרבנית הבינה שיש משהו שקרה לרבנית חנה. ממילא היא התקשרה, שלחה שליח. איני יודע, זוכר בדיוק מה שהיה שם. והרבי בדרך כלל היה מבקר אצלה בכל שבת, בכל יום ובכל שבת לפני התפילה. הרבי היה עוד גם כן שם, ואחר כך הרבי הלך וסיים את התפילה. בתחילת התפילה, לפני, לפני ברכו, הרבי הביט והוסיף משהו. אני חושב שהרבי חיכה, שהרבי חיפש רב חדקוב וביקש גם כן למסור שימסור לו ברל יוניק, שהוא גם כן היה משמש בקודש בבית הרבי, שהוא ישגיח וימסור מה שנעשה שם. וכך היו ידיעות מגיעות לרבי הלוך ושוב, פעם פעם היה זה אבי שמסר הידיעות או פעם זה ר' ברל יוניק. באמצע ההתוועדות אבי ניגש לרבי, זה ישב בשורה, הרבי צעיר ושאב, והכריז בפני הרבי: חנה בת... וחיכה אם מישהו יודע השם של, של אמא של הרבי. שום אדם לא ידע. השכנים גם כן לא ידעו. והרבי מילל שזה רחל. ואז הכריז אבי: חנה בת רחל לרפואה שלמה, וכולם ענו אמן. ואחר כך הרבי המשיך ההתוועדות. הרבי בכה כל ההתוועדות, ואחר כך לסיום ההתוועדות קיבל ידיעה מר' ברל יוניק שהאמא, שהרבנית רוצה לראות את הרבי, והיה מרמז שהוא יבוא

17:02 דובר 1 לשם, יבוא לשם הרבי. ואז באופן מהיר ביותר הרבי נכנס לחדרו, הוציא המטפחת מה שיש לו, ואחר כך רץ מהר מהבית אל קינגסטון לפרזידנט סטריט. שם החליטו שהמצב החמיר והצליחו לקחת לבית הרופאים. הזמינו אמבולנס, ואחר כך הרבי גם כן נכנס, וגם כן אשתו, רבי ילקן, רבי ילקן. מורסו הרבי ביקש שהיא גם כן תהיה שם, וכך נסעו לבית הרופאים בנוטרדאם, והיה נקרא בייבי בייסיס רואו הפרו. אחר כך היום כבר שינו השם. הרבי היה שם, וביקשו מהרבי שהוא יצא לחדר אחר, ואחר כך הודיעו לרבי. אבי הודיע לרבי שכבר לאחר המעשה. הרבי שאל אם יכולים לעשות תרופה זו, עצה זו, וניסו הכל, והיה כבר לאחר מעשה. הרבי עמד ליד החלון ואמר תהילים, תהילים. ואחר כך הגיעו הבחורים מתומכי תמימים. הבחורים הגיעו והתחילו לדחוף. הרבי אמר, ואחר כך הרבי שאל איזה שאלות. הרבי שאל אם יש מישהו שיש לו שמיכה, מפני שהרבי לא אכל אותה היום. שאל אם יוכל, יוכל עוד לאכול, והיה רבע לפני שבע. זה היה באותן הדקות של השקיעה. זה היה בעלות המנחה, מוסף על המצה. אחר כך הרבי נסע עם ה-- עם ה-- נסע הביתה. באותו הערב הרבי מסר הספרים של אבי ותהילים ועוד דברים שלו להוציא מהבית אמו, להוציא את זה ולעשות את זה בבית, בבית שלו. על כל פנים, אחר כך היה ה-ה-ניחום אבלים. אחר השבעה ניגש הרבי לאבי ושאל אותו כמה יעלה החשבון באותה השבת. אבי אמר שהוא לא רוצה שום כסף. הרבי התעקש שאף הסנהדרין קיבלו תשלום עבור ה-העבודה שלהם. אז אבי ענה, "מסרבים לקטן אבל לא מסרבים לגדול". אז, אז הרבי שילם לו, וזהו. העניין הזה היה גם

19:26 דובר 1 כן בערב פסח תשל"ח, שהרבי גם כן נתן לכל אחד מעטפה, לכל הרופאים שהיו בשביל מועצת, מעטפה, תשלום. והרבי אמר שהתשלום גשמי לא, לא, לא יכסה, לא מגיע ל-מהתשלום רוחני. אבל הרופא צריך לקבל תשלום. על כל פנים, זה היה סדר, ואחר כך היה הסדר בכל שנה הרבי נסע לקבר חנה. באותה השנה תשכ"ה הרבי נסע בכל שבת, והרבי התחיל ראשי סיפורים. מגיעים ליום כיפור, על כל פנים בתמצית, ונגיע ליום כיפור. בערב יום כיפור הרבי, הרבי חילק לעקח. הרבי חילק לעקח בימים שלפני ערב יום כיפור. בערב יום כיפור עצמו הרבי אמר, שהרבי, כשהרבי חילק לעקח, הרבי נתן לכל אחד ואחד. ופעם אמר הרבי למישהו שצריכים לבקש. הוא אמר שהוא מבקש. פעם מישהו היה לו איזה מפית, איזה מפה אחת ביד שלו, שהרבי יכניס את ה-הלעקח בתוך המטפחת, לא על היד. הרבי אמר: "מען נעמט דאך, מען נעמט אָן לבושים", ושפעת לקמן עלינו לבושים, וצריכים לקחת בלי לבושים ואחר כך מכניסים את זה בלבוש. ערב יום כיפור היה סדר אצל הרבי שהרבי נכנס, ועוד הפעם כפרות היה בשעה שבע. אחר כפרות היה, אה, הרבי נכנס, אחר זה היה תפילת שחרית גם כן עם הציבור. ואחר כך חלוקת הלעקח למי שלא קיבל לפני זה, ואחר כך הרבי הולך למנחה, נכנס למנחה. כשהרבי נכנס למנחה הרבי נכנס עם שקית מלאה שמה מעות. הרבי ממש סורק, לא הפליט שום דבר על כל הקופות. פעמים השקית נגמרה, אז הרבי הכניס, הוציא מהכיס שלו והשלים מזה. כשהרבי נכנס פעם זה היה בתור של המדרגות והבחורים עמדו סביבו. הרבי אמר, מה עושים בחורים כאן? צריכים ללמוד. זה היה ערב יום כיפור במנחה. הרבי אמר צריכים ללמוד. הרבי

21:57 דובר 1 נכנס למנחה. בדרך כלל כשהרבי נכנס למנחה, לפעמים הרבי התפלל מנחה עם הציבור, לפעמים לא. על כל פנים, אחר שהרבי נכנס למנחה הייתה ברכה כללית. הברכה הכללית אצל הרבי הייתה בדרך כלל, הרבי עמד על השולחן. אז הייתה בימה לרבי. הרבי עמד על הארץ כל השנה, וממילא היה בימה, שולחן, שסידרו שולחן ומעלות, והרבי עלה על השולחן. הרבי סידר עיניו, נותן ברכה ממש איזה דקות. זה היה ברכה בכף בל"ג. אחר כך התארך, והרבי התחיל להאריך יותר בזה. מן די היה זה שעה. זה היה הסדר של ברכה כללית. אחר כך הרבי הגיע לזה. אחר כך היה עוד שורה של לקח. אלו שלא קיבלו לפני זה עמדו, אבל זה היה כבר על חשבון של הרבי, מפני שהרבי היה צריך כבר ללכת הביתה עבור הסעודה. אבל הרבי עמד וחילק לקח. אחר כך הרבי חזר מהבית וחזר מהבית, לבש הקיטל והטלית ונכנס להזאל. הזאל בכלל היה מלא עם בחורים, מאות בחורים בלי גוזמא. גם כן בחצר היה מלא. הזיזו את הספסלים שבין הזאל וחדר שני והכינו בימה עבור הרבי. הרבי נכנס עם הטלית והקיטל. הרבי עמד ליד סטנדר. הרבי כיסה פניו בעת הברכה. הרבי עמד בברכה ופעמים הרבה בכה בעת הברכה, והבחורים. בדרך כלל הרבי היה מזכיר שהברכה שלפני זה עבור כל ישראל, הם גם כן נכללו בזה. ויש גם כן ברכה נוספת עבור תמימים. מיד כשהרבי גמר הברכה, בדרך כלל השאלה מתי כתבו את הברכה. בדרך כלל היה מישהו יושב ומתקתק את מה שהרבי היה אומר בברכה, והצליחו לתלות את זה על הכותל. ממש אז, אם זה פתיחות החיילים לפני השקיעה. וממילא מי שרצה לדעת ברכה

24:10 דובר 1 כבר יכול לקרוא את זה על הכותל. אחר כך, ואחר לאחר זה הכניסו את הברכה לרבי, ויחד עם המוסף לרבי הגיע זה, וזה כבר גם כן נכנסו בקדושה. אחר כך הרבי יצא מיד. ממש איזה דקות הרבי נכנס לחדרו, ואחר כך מיד לבית הכנסת. בבית הכנסת הרבי כובד באחיזת ס"ת של כל נדרי, ואחר כך כיבדו גם כן הרש"ג ועוד אחרים וכולו. אחר מעריב הרבי נשאר לגמור את התהלים, ואחר כך הרבי עלה לחדרו. פעם הרבי שאל: איפה הנרות? הנרות של נר נשמה. והראו לרבי שזה בחדר שני, למעלה בחדר שני, והכינו הכל שם. הרבי היה בצניעות יותר ביום כיפור, לא הגיד שום ביום. בכין עניינים הרבי יצא כמו מעולם אחר, ואחר כך הרבי הלך הביתה, ולפעמים הרבי שהה גם כן בספרייה איזה תקופות. ואחר כך היה ביום כיפור. היה זכרון שלא היו שום דחיפות, מפני שהרבי לא קיבל מפטיר בשחרית, רק מפטיר במנחה, מפטיר יונה. דרך אגב, אני רציתי גם כן להגיב על עוד עניין. בנוגע לתקיעות שאצל הרבי בכלל, הרבי היה תוקע בעצמו, וכן אצל הרבי. הכנות היו רק מה שהיה תחת הטלית, הכנות שהרבי עשה. אבל אימתי? מה שהתחילו לשיר הניגונים זה התחיל אחר כך. זה היה בתוך שרים אותה פעם הראשונה. היו אלו שחשבו שגם כן שרו ניגונים אצל הרבי, וזה לא כך היה. זה עניין של אחר כך, כי אצל הרבי לא מכין, וכן הרבי היה בא לתקוע. שמעתי פעם שני שוטים היו נדחפים ולא ידעו למה נדחפים. אחר כך שואל אחד לשני: מי הוא התוקע? אז זה היה הסדר באותם השנים. על כל פנים, במפטיר יונה למנחה, בדרך כלל מוסף נגמר, מוסף.

26:24 דובר 1 לפני חצי שעה מוסף נגמר בשעה שלוש וחצי, רבע לפני עשר, ואחר כך רבע לפני ארבע. ואחר כך הרבי נכנס שעה אחר כך עם הכובע, כיפה וטלית. הכובע הרבי שם, הופך את הכובע עם הצד הפתוח למעלה. שם, שם זה במדף של הסטנדר, והתחיל מנחה, מנחה. במפטיר היו דחיפות. הרבי בוכה במשך השנים במפטיר יונה. אחר כך הרבי הלך בניגונים. בדרך כלל החזן היו כבר מזרזים אותו, מזרזים אותו שהוא יעשה מהר. בכל אופן, של ייסורים שאנשים יכולים, ממילא ממש דחפו אותו עם הכנף, עם הספר, והוא ממש היה צועק כי באמצע, נו נו, אבל. אבל בעצם החזן היה גם כן רואה, והוא לא היה אוהב להאריך הניגונים, ופעם הוא היה ממש מהר, והרבי לקח השעון והראה למזכיר שזה כבר מוקדם וצריכים להאריך. הסדר של הנפוליאון מארש היה: הרבי היה עולה על הכיסא שלו לנפוליאון מארש עד ל... ואחר שהתחילו הניגון הרבי עמד קצת ליד העמוד. אחר כך הרבי עמד על הכיסא ורמז על הגברת השירה. במלחמת יום הכיפורים הרבי כיסה פניו והיה בוכה הרבה, ואחר כך ראו שפניו ממש אדומים מבכיה, ואחר כך הרבי קפץ מהכיסא, וזה היה נפוליאון מארש. וסידרו גם כן איזה מעלות שיהיה נקל יותר בשביל הרבי. לאחר מכן הרבי לבש הכובע, ואחרי מעריב הרבי הכריז את יום טוב בשמחה הליגה שמחתא, הרבי יצא בזה. ואחר כך הוא קידש והלך. וזה היה הסדר של ימי הכיפורים אצל הרבי.

28:24 דובר 2 מה הסימנים? כל מי שרוצה להקשיב לשיעור יש לי שלוש מכוניות של רדיוס עם רמות קטנות וגדולות.