התוועדות עם הרב יואל כהן

00:01 נגיע ליום כיפורים. אתם למדתם את זה. אתם כולכם למדתם את זה, עם כל ה... אז כל הילדים שלמדו גם את הגמרא עצמה... יום כיפורים קשור עם שמיני. כתוב במשנה בתחילת יומא: שבעת ימים, שבעה ימים לפני כיפור, מפרישים כהן גדול מביתו, מחנכים אותו, מביאים לפניו פרים ואילים, להחדיר, לחנך אותו, להרגיל אותו לכל העבודה של יום, ואחר כך ביום השמיני, ביום כיפור. הגמרא, הגמרא. יש את הדין הזה שצריך להפריש שבעה ימים. קודם שבעה ימים ואחר כך השמיני. אבל יש גם נוגע ל... כי אם נוגע לכפר אז גם אם נוגע ל... לא זכרתי, שכחתי. נדמה לי שזה גם נוגע לפרה. יש פה. אז הגמרא מדמה את זה. כתוב בפרשה שבעת ימי המילואים, ואחר כך: ויהי ביום השמיני. בפרשה שם יש קודם פרשה, יש שם חינוך. וחוץ מזה, בתחום זה חינכו את אהרן ובניו. אז קודם היה שבעת ימי המילואים. במשך זה חינך את אהרן ובניו במשך הימים, ואחר כך: ויהי ביום השמיני. אז העבודה, ודאי כתוב, הייתה השראת השכינה. נראה לי שהגמרא מדמה את זה. אז רואים עוד יותר את יסוד יום כיפור, הם קשורים גם לשמיני. כאן בדיוק עצמו לא כתוב המילה שמיני, כתוב רק שקודם שבעה ימים מפרישים, שבעה ימים לפני כיפור מפרישים את כהן גדול, ואחר כך יש יום הדין. שהגמרא גם מדמה את זה, מלמדת את זה מן היסוד הזה, כמו שהיה שבעת ימי המילואים, שבעה ימי החינוך, ושמה כתוב בפרשה בפירוש: ויהי ביום השמיני. אז שם עוד הדגש שזה נעשה שמיני. כמובן, זה עוד יותר מוכח בנוגע... מה היה שמה בנוגע ליום השמיני? ראש זה

02:59 המקור. המובא בחסידות, יש כלי יקר, יש כלי יקר, זה אחד המפרשים על חומש. כתוב בכלי יקר: מה פירוש ״ויהי ביום השמיני״? למה בדיוק ביום השמיני הייתה השראת השכינה? כל שבעה ימים עבדו אהרן ובניו ועשו קורבנות ולא היה שום דבר. ביום השמיני היה... כתוב בכלי יקר, מביא מהמדרש שמספר שמיני זה מספר מקודש. בכלי יקר מביאים שיש מדרש, מדרשים על משה רבנו: כל תהילתו של משה הייתה במילה ״אז״. ״אז ישיר משה״, מביא עוד כמה דברים. כלי יקר בחידוש מביא הרבה הרבה ציטוטים שהעניין היה קשור שירה, אמרו שירה רק לדבר עם המילה ״אז״. ״אז ישיר משה״. בחסידות כתוב, המחבר הזה כותב ש״אז ישיר משה״ זה היה המקור לכל העניינים של אז. מה העניין של אז? אז המפרשים במדרש, מה זה אז? אל״ף רוכב על זי״ן. יש זי״ן ויש אל״ף רוכב על. מה זאת אומרת? כל העניינים שבעולם הם קשורים למספר שבע. מתחיל מהעניין הראשון, שבעת ימי בראשית, כל העולם נברא בשבעה ימים. אז זה העניין שקשור עם העולם. מה זה שמיני? זה דבר שהוא למעלה מהעולם. יש ענייני העולם, זה עניין שקשור במספר שבע. אחר כך יש, יש אחד, בלשון המדרש, אל״ף רוכב על זי״ן. אז זאת אומרת שזה הולך על הקדוש ברוך הוא, שהוא למעלה מן העולם ורוכב על הכול. זה כתוב בכלי יקר, במדרש. בכלי יקר גם כן מביא שעניין של מילה. מילה כתוב, מילה כתוב ש... מילה ניתנה ביום שמיני. זאת אומרת מתי עושים ברית מילה? זה יום השמיני. כתוב גם כן במדרש, יוצא, חז״ל, צריך להיות קודם שבוע ימים, שבעה ימים, ובכל שבעה ימים יש יום שבת, אבל אחרי זה יש

05:37 יום שמיני, וזה עניין של חילוק מדויק. זה כבר בלקוטי שיחות כמה פעמים הודגש. מכיוון שמדגישים שבשבעה ימים יש שבת, ולאחרי זה אומרים שמספר שמיני מקודש, אז מה אנחנו רואים בזה? זאת אומרת כאן הכוונה קדושה, קדושה אפילו למעלה מקדושת שבת. פשוט כשאומרים, יש הלשון בראשונים, ברלב״ג, יש שבעה ימים בחול ואחר כך שמיני מקודש, כאשר מביאים אותו שבעה ימים, ושבעה ימים זה שבת. ואף על פי כן גם שבת גם כן נכנס בגדר העולם, בגדר השבעה. אם כך מה השמיני? זה למעלה גם משבת. כלומר זה לא סתם קדושה, זה קדושה מיוחדת. ואז מביא את זה: בשבעה ימים מלאים עדיין לא הייתה השראת השכינה. מתי הייתה השראת השכינה? זה היה, זה היה ביום השמיני. למעלה גם משבת. ואז מגיע לעניין של שני, של שמיני, של שמיני של מילה, שמיני שהייתה אז השראת השכינה, שמיני למילואים. מכיוון שהגמרא מדמה יום כיפורים גם כן לעניין זה של שבעה ימים קודם, אפילו, וזה. כמובן שיום כיפורים גם גדר של שבעה ימים. זאת אומרת שבעה ימים לפני כיפור, אתם מוצאים מיד, זאת אומרת יום של אחרי ראש השנה. היה שבעה ימים בינתי... של עד דיוק. לא רק בכלל. היה שבעה ימים בין ראש השנה לבין כיפור. וזה דוגמה, זה דוגמה של שבעת ימי המילואים. אחר כך יש יום כיפור. הם צודקים גם כן. אז כאן אנחנו גם כן רואים כמה דברים של שמיני. אם אומרים שמיני של מילה, אומרים שמיני למילואים, אומרים שמיני של יום כיפורים, אבל שמה יש קודם השבע ואחר כך יש השמיני. כך אנחנו מוצאים גם ביום כיפורים עצמו. גם כן יש שמיני. איך אומרים בעבודה? שאומרים במוסף

08:08 של כיפור בעבודה של הקטורת. אומרים שמה שהכהן גדול היה מזה את הדם, היה שמונה הזאות, אחת למעלה ושבע למטה. יש שמה ככה, היו באים ואחרי זה היו מונים אותם אחד, אחד ואחד, אחד ושתיים, עד אחד ושבע. אז גם כאן אנחנו רואים שמונה. אבל מה? כאן זה עניין מיוחד, אחרת ממה שרואים בכל שנה. תמיד כשאומרים שמיני, אז אחר כך השמיני. קודם הלך השבע ואחר כך השמיני. אתם אומרים בנוגע לשמיני למילה: יש קודם שבוע ימים ואחרי זה יש יום שמיני. אותו דבר כשאומרים על שמיני למילואים. אז קודם יש שבעת ימי המילואים ואחר כך יש יום שמיני, ואז את השמיני. אותו דבר גם כשאומרים יום כיפור: קודם יש שבעה ימים שמפרישים כהן גדול לפני יום כיפור, ואחר כך יום כיפור הוא יום השמיני. אז תמיד הסדר, קודם יש שבע ואחר כך. ביום כיפור עצמו יש גם כן שמונה הזאות, אבל כאן בסדר הפוך: מתחילים אחת למעלה ושבע למטה. לא שבע ואחת, אלא אחת ושבע. אז הרבי מתעכב על מה באמת הפירוש? מה באמת המושג הזה? מדוע כאן זה אחרת מכל מקום? תמיד אומרים יש קודם דברים ואחר כך עליו. וזה גם כן, אפילו כשאומרים במדרש על המילה, כמו שכתוב במדרש, אז גם כן כתוב א' רוכב על ז'. אז הרי יש את כל העניין להיות הז' והא' רוכב על הז'. אי אפשר להגיד, אומרים המילה אז, אומרים א' רוכב על ז'. מה פירוש א' רוכב על ז'? יש ז' ועל זה ואחר כך מגיעים על ידי זה אל הא'. כאן אבל אומרים אחרת. יש אח

10:20 את למעלה ושבע למטה. מה אתם אומרים? אפשר להפסיק כמה רגעים ואתם אומרים כבר לחיים. תגידו לחיים, ניגון זה לא בעיה. אפשר להפסיק פה. אבל הרבנית חנה הייתה מדברת, הייתה הולכת לרעיון. אני לא נכנסתי. היא אהבה את זה מאוד. היה לה חוש מיוחד. הכי ראשונים, ניגונים, כי הכוח, אבל היה לה חוש מיוחד. זה. הייתה כותבת לי: ניגון זה, ניגון זה. והייתה גרה על פריזדנט, כאן כמה בתים, כמה בתים היה, פינה, כמה כמה בתים. הייתה קצת מטיילת. מה פירוש מטיילת? לא הרבה. אז יוצאת מהבית קצת. היה לה קצת קיין שם. הרבה פעמים הלכתי ברחוב, הלכתי בדיוק, ראיתי אותה לפינה. אז הייתה הפתעה כזאת. אתם זוכרים אחר? ניגון זה, ניגון היה ניגון או ניגון. מאוד היה לה חוש מיוחד ואהבה את הניגונים. אנחנו צריכים לנגן, אנחנו צריכים לזה. כמה פעמים מבקשת ממני ניגון זה. יש עוד, בוטה. זה היה תמיד קורה. גם סיפורים מפורסמים, אבל אני שמעתי את זה ממנה בעצמה. זה מעניין ופשוט. היו כמה דברים ששמעתי ממנה. סיפרה ש, כשהרב לוי יצחק היה שמה בגלות, היו ימים שונים, היו ימים קשים מאוד. היה עניינים, היה לא הרבה זמן, אבל היה זמן קצת שגם היא הייתה שמה. אתה מכיר את זה? גם הרבנית שהתה שמה. רבי לוי יצחק הרי היה בגלות והיה אסור לו לצאת מהעיר. היא הייתה חופשית, אבל היא נסעה לו שמה. היו ימים שונים, ימים כאלה, ימים כאלה. היו ימים שממש לא היה לאכול פשוט שום דבר. לא היה. פעם זה היה ערב שבת ולא היה בבית שום דבר. ממש לא היה שום דבר. לא, לא היה

14:47 להם מישהו, לא היה להם לבד. פשוט לא היה להם שום, לא הייתה חתיכת לחם, לא היה. והיה לפני הצהריים. והיא הייתה קצת מודאגת. הרי היא מתפרנסת בעצמה. היא הייתה קצת מודאגת, אבל שבת, אין שום דבר. בעצם היא אמרה אפילו קצת באירוניה כשסיפרה, היא סיפרה את זה, היא אמרה ש"אני לא יודעת מה הייתי כל כך מודאגת, אם הייתי מכינה שבת או פשוט מכינה רעבון, כי פשוט לא היה לחם". רק את זה, רק ככה. לא מבין. היה לפני הצהריים. רק הוא, זאת אומרת הבעל שלה, רבי לוי יצחק, לבש, אה, לבש את בגדי שבת, לבש את הסירטוק של שבת והלך ל... והוא רואה ככה איך שהיא, איך שהיא ככה מודאגת. היא עושה מפית כזאת על השולחן ככה והייתה ככה עם, אה, אה, את ה... יש לו טאבלים בשבת? לא, שום דבר. בא איזה אחד אומר, אה, "סליחה, גמרכם, שבת כבר למצליח. הטבלים הזה יש לו טאב לבושה בשבילי". זה לא סתם סיפור זה. דיברתי אליו. תסתכל מה... הוא לא אמר שום דבר. הוא אמר שהיא הבינה מה זאת אומרת, מה? מה אתה צוחק? הלכה, הלך, הלך. כן, שבת יש. יש לנו טבל ומשבש. מה צריך עוד? סרגס כזה. זה. זה סיפור, זה לא סיפור של, אה, סיפור. אם אתם מקבלים את הסיפור, זה סיפור.

00:44 דובר 1 יש שני עניינים בעולם. יש השבע ויש השמיני, שלמעלה משבע. אבל בלשון שדיברתי הרבה פעמים, זה הדין וה-- יש עניינים עילא למעלה. יש מסגרות ויש למעלה ממסגרות. יש אותו הדבר בנפש האדם. זה בן אדם, העבודה של יהודי והקשר שלו עם אלוקות, זה צריך להיות בשני העניינים. יש, איך שזה, יש בכל בן אדם, בכל בן אדם יש עניינים, עניינים ש-- עניינים מסוימים מוגבלים. במידות יש שבע מידות, אבל לא רק במידות. בפרט אדם בכלל גם כן יש כמה דברים שצריך לפתח את זה. לא תלמד במידות של האדם. האדם, המקום למידת הבינה זה חמישים שערים. אבל כתוב חמישים-- כתוב בגמרא חמישים שערי בינה נבראו בעולם וכולם ניתנו למשה חסר אחד. שער הנון זה כבר עניין מיוחד. מה זה? מה חלדון מ"ט? מ"ט זה גם כן חשבון שבע כפול שבע. במידות יש שבע, בבינה יש שבע, הכל שבע. אחר כך יש שער הנון, זה כבר עניין שלמעלה משבע. מה זאת אומרת? מידות של בן אדם. יש עניינים שקשורים, מידות קשורות עם שכל, והכל דבר מסוים ודבר מוגבל, ושעניינים אלה יש להם בנפש אלוקית וגם בנפש בהמית. ניקח לדוגמה חסד, גבורה. יש חסד של נפש אלוקית, אהבת השם. יש כנגד זה, יש גם כן של נפש בהמית. יכול להיות תאווה לעניינים אחרים, יכול להיות תאווה לכל דבר. אותו דבר גם לגבי יראה. יש יראת החטא, יש פחד מעונש. וכמו שיש במידות, שיש שבע של נפש אלוקית ושבע של נפש בהמית, כך גם בשכל. כל מידה, גם בשכל. יש סברה שכלית וכאן יש ויכוח ומלחמה, הולכת מלחמה בנפש אלוקית ונפש בהמית. ויכוח. נפש בהמית מגבירה לאדם תשוקת טוב. בן אדם בטבע

03:38 דובר 1 אוהב דבר טוב. אז למה היא באה? הנפש בהמית מתאמצת להסביר לנפש, לאדם. לא צריך להתאמץ הרבה, הוא מראה בעיניים. הטוב, התענוג שאתה מגיע מזה. הנפש אלוקית צריכה להתבונן בהתבוננות שלמה לפני כל הדברים. לא, זה הטוב האמיתי. הטוב האמיתי זה הכל פה. ברוחניות זה הקב"ה. אז קודם מלחמה בשכל, אחר כך מלחמה במידות. גם בחסד וגם בגבורה, ככה בכל יש. אבל דבר אחד, למעלה מהשכל. לגבי זה אין מלחמה. לגבי זה אין מלחמה כלל. בעניין של זה יש רק למעלה מהשכל. אתם למדתם ידוע בבואה ובבואה דבבואה לשדים. למדתם את זה? אה? למדתם או לא? תגיד. יש בגמרא, יש. יש גמרא ש... הלכות ברכות. רשמנו קום ובורא. כיצד זה גיזלי? אז נאמר בגמרא, ואולי זה היה שם. למה לא חושבים שהיה שם? אמרה הגמרא, קראו גם בבואה. בבואה זה צל. נאמר בגמרא בבואה גם כן, גם ראשי תיבות בבואה זה גם כן צל. אמרה הגמרא לא רק בבואה, בבואה דבבואה. צל צלו. מה זה בבואה? בבואה ובבואה דבבואה לשדים. אבל זה נאמר בחול, זה היה ברור. יש כוח פנימי, יש מקיף ויש מקיף דמקיף. אבל זה כן מה אתם יודעים? יש נר"ן ח"י. זה אתם יודעים או לא? אה? אתם יודעים? למדתם או לא? נראה בפנים. חיה זה מקיף הקרוב. יחידה זה מקיף רחוק. נאמר בגמרא פנימי בגוף, יש גם בחיה מקיף, בחיה מקיף הקרוב וכולי גם כן. אבל בבואה דבבואה לשדים. יש דברים כאלה של יהודים, אמונה כזאת, אמונה פשוטה, קשר עם הקדוש ברוך הוא למעלה מכל חידושים. למעלה מכל העניינים. ששם לא שייך ויכוח. מתי שייך ויכוח? למעלה מהשכל לומד

06:13 דובר 1 תשובה. כאשר יש רק את רוח העניינים, כאשר נפש בהמית טוענת דברים על פי חשבון, על פי שכל. יש לה ויכוח. נפש אלוקית אומרת ככה, נפש בהמית אומרת ככה. זה טוען, נפש אלוקית אמרה לקוד אתה לא מסכים? נפש בהמית אומרת לא. אז אתה בגלל מה?... נפש אלוקית אומרת בגלל פחד, בגלל יראה על הקוד והקדוש ברוך הוא אומר, אומר. כאשר אבל, וכאן ויכוח וכאן יש מלחמה בגלל דברים של-- כאשר אבל יהודי מואר באמת אהבה לקדוש ברוך הוא, מה שכתוב בתניא, מה כתוב בתניא? שיהודי יהיה בטבע אהבה לקדוש ברוך הוא, קשר עצום בלי כל חשבון, וזה יש אפילו קל שבקלים, קל שבקלים בזה, ולכן אפילו גם הוא שבא על ידי עניין של אמונה, אבל הרוב משנה את התיק. שיהודי מראה נקודה זאת, שמה אין טענות, שמה אין ויכוח. אז כתוב, כתוב בתניא, אם אתם זוכרים הלשון, שבאתי בלי שום טעם, טענה ומענה. מה פירוש טענה ומענה? יש טענה, יש לפעמים טענה, יש מענה, תשובה לטענה. זה כאשר מדובר בנוגע כוחות אחרים. כשמדובר בנוגע כוחות על פי שכל, אפילו למעלה מזה, כל שייך על פי שכל. אבל ב-- יש, יש טענה, יש מענה, יש טענה, יש מענה. למרות יכול להיות ולפעמים תשובה, תשובה חזקה מאוד, אבל אף על פי כן בשאלה ותשובה. יש לפעמים כתוב טענה ומענה. למרות הפירוש הזה פירוש טוב מאוד. פירוש חדש. הברכות כן, והכל בגדר שיהיה. זה בסדר. אפשר להגיד ככה ואפשר להגיד ככה והוא מראה שזה עוזר. והכל כשמדובר במידת השבע, לא במידת השמונה. כלומר קשה רק עדר של הפיזית כמו קדושה. בעניינים של שבע. מה של שבע? דברים שבגדרי העולם. הדברים של גדרי העולם. אז יש. אז

08:50 דובר 1 אומרים, יש יכולת בקדושה, יש יכולת בקליפה. אז אפילו כשהוא מוכיח, הוא מוכיח הוכחה עצומה שהצדק אינו צדקי. שהוא לא מחזיק בשום דבר, והדבר האמיתי זה רק קדושת הצדיק והכול. אבל אנחנו, תגיד, יש מקום להגיד ככה, יש מקום להגיד ככה, והוא והוא והוא צודק. כאשר אבל בא לעניינים כאלה, זה לא הפירוש. אומרים ככה, אומרים ככה, ומר אשתו. הקשר של בן עם אבא זה לא חשבונות. למה הבן אוהב את אבא? בשביל אבא שלו. ולמה האבא אוהב את הבן? בשביל הבן שלו. קשה האהבה שלו לחבר, לבן אדם אחר. מדוע אוהב אותו? בגלל שהוא רואה בו מעלות. סתם ראובן אוהב את שמעון. ומדוע? ראובן זה בן אדם אחר, שמעון בן אדם אחר. למה? ראובן יודע את המעלות של שמעון. אז בא אחד והגיד לו: אתה יודע, דבר עליו לשון הרע. אתה חושב שהוא בן אדם טוב? מדברים לשון הרע, מדברים לשון הרע. הוא דוחה. הוא מביא הוכחות שלשון הרע זה שקר. סוף סוף יש צד כזה ומרים את הראש. אפילו כשהוא צודק, זאת לא אומרת שאין קושי. יש קושי. שהוא מורה לו אהבה לו לא, כאן לא... לכתחילה לא נכנס לחדר הזה. זה בן שלו, זה הכול. זה אבא שלו. כאן לא שייך ויכוחים, לא שייך כלום. כאן על זה כתוב "בבוא את בבוא אל הפוך". יש דברים כאלה שיש בקדושה בכלל. שם לא שייך, שם לא שייך. ולפני שנלך הלאה. ואחד העניינים של אמונה, אמונה פשוטה. דרך אגב, העולם לא יודעים מה זה אמונה. אז אני אומר לכם, יש כאלה שמתפתים, אומרים אמונה פשוטה, אמונה פשוטה. נוראים לחב"ד כאילו של חב"ד ויקה ויהוכו עניין של פשר. אבל הם

11:24 דובר 1 לא יודעים בכלל כל הפירוש שעומד באמונה פשוטה. אני אגיד לכם מה הכוונה. העולם מלשון העלם והסתר. מה פירוש העולם מלשון העלם והסתר? אפשר לשאול לכאורה שאלה של חכמה כאן. יש הרבה הוכחות, או מספיק הוכחות, הוכחות חזקות שאף אחד לא הפריך אותן, שהעולם לא נברא אלא שיש בורא, הקדוש ברוך הוא שברא אותו, ברא ושמנהיג את העולם. יש הוכחות חזקות. וכל אלה שדוגלים כביכול בשם המדע, אף אחד לא הפריך את ההוכחות שיש אמונה בצדיקים האלה או בנביאים או בקברי או בסיפורים של אחרי זה. אף אחד לא הפריך אותם, כי הוא יודע. הוכחות חזקות. אז מה זאת אומרת? אוקיי, זה שהעולם מראה שיש בעל הבית הזה. אז למה אנחנו אומרים שהעולם מלשון העלם, אז העולם לא מגלה? בעולם מובן שיש אלוקים. למה? פשוט מאוד. יש שתי גישות איך אנחנו יודעים דבר. יש שתי גישות. יש ידיעה שכלית, יש ראייה. מה הדבר הזה? הדבר פשוט מאוד. כשאנחנו אומרים בן אדם יודע דבר, מה כוונת בן אדם יודע דבר? זה קשר של האדם עם הדבר. מה פירוש זה הוא יודע דבר? קשר של האדם היודע עם הדבר הידוע. על מה זה מבוסס בעיקר, על המציאות של האדם או על הדבר? כשאדם, יש לו הוכחה שכלית, הדבר הוא לא רואה. הדבר הוא נעלם. הדבר לא ידוע. אז מה? הוא יודע משהו, דבר אחר. ובהחשבון התכלס הוא לא מחייב שדבר כזה. כאשר הוא רואה, אין לו הוכחות. הדבר בגלוי. זה ההבדל בין חושך לאור. כאשר אור הדבר מאיר, אז רואים את הדבר. זה דבר פשוט. השולחן הזה, אנחנו יושבים כאן בבית. כל אחד מבין שהבית הזה לא נפל מהשמיים.

14:10 דובר 1 ודאי היה בן אדם, בנאי, שהוא בנה את הבית. זה דבר ברור לכל אחד. מה זאת אומרת? אנחנו ראינו את הבנאי הזה? לא. הבנאי, הוא נפטר מכאן. אנחנו רואים בית. הבית מוכיח שיש בנאי. את הבנאי אנחנו לא רואים. יש אבל, הבנאי מתגלה. הנה, הנה, הנה אני כותב. עד כמה המרחק בין זה לזה, זה מרחק עצום מאוד. עד כמה שההוכחה שלנו, שאנחנו יודעים באופן ברור שיש בנאי, עד כמה שזו הוכחה חזקה בלי כל ספק. אבל סוף סוף זה היגיון, ולא ודאי מה קורה. זו הוכחה. הוכחה צריך לקרוא כללי השכל: מכיוון שיש בית, הוכח שיש בנאי. ומי יודע, אולי יכול להיות יבוא חכם גדול שהוא טוב שיפריך את הדבר. עד פה אף אחד לא הפריך נאָך. הוכחה חזקה. אבל סוף סוף כל החכם את ראשב"ך. בעצם אני לא יודע. רק מה, הגעתי להוכחה? כאשר אני רואה, כאן הדבר בגלוי. וזה ההבדל בין אמונה של יהודי לכל החקירות והמחקרים שיכלו להבין גם חכמי אומות העולם. חכמי אומות העולם, הקדוש ברוך הוא ברא את העולם באופן כזה, עולם על שם העלם והסתר. מה פירוש העולם על שם העלם והסתר? ברוך הוא ברא את העולם באופן כזה. זה ברוך, שהעולם הוא דבר נפרד. זה מסתיר את האור. אלא מה, על פי שכל ועל פי גורלי, היגיון מובן, העולם בא מעצמו? ודאי שהקדוש ברוך הוא ברא את זה. ודאי שיש מישהו ברא את זה. זה יכול להיות גם אצל גוי. אצל יהודי יש נפש אלוקית. הקדוש ברוך הוא נתן בו נפש אלוקית. הנפש רואה את הקדוש ברוך הוא, היא רואה, היא מרגישה אותו. מכיוון שנפש שרואה אותו

16:34 דובר 1 ומרגיש אותו, הוא לא צריך הוכחות, הוא מרגיש את הדבר הזה. זה פירוש של אמונה. זה פירוש של אמונה פשוטה. ועד כדי כך הרבי מתבטא כמה פעמים שהוודאות של האמונה היא אצלנו ודאות יותר גדולה מאשר ראייה. כשאדם רואה, אז זו הוודאות הכי גדולה. אז הרבי מתבטא שהוודאות של הראייה לא מגיעה לוודאות שיש אצל יהודי של אמונה פשוטה. אחר כך הרבי דיבר פעם, ומגיע למה הסיבה שבראשונים יש תשובה של ראשונים, בכל זה קיצור. חצי דף זה כבר ארוך. תשובה של אחרונים יש הרבה, הרבה אריכות גדולה. בתוך שלושים מאיר האור. המאה שאיר האור. הרומט נתן משל. היה בן אדם עיוור. היה לו איזה בית ורצה לצאת מהבית. הרי לא רואה איפה הדלת. הוא לא רואה, אז הוא ממשש. עמד על יד הקיר, ממשש וממשש עד שירגיש איזה חלל, אז הוא יבין ששם הדלת. הוא הולך, ממשש, ממשש. פתאום הוא מרגיש חלל. הוא מרגיש חלל. נו, אז סימן שזה לא הדלת. רוצה לצאת, לא יכול. טוב, מה קרה? היה שם חלון, לא ידע שזה חלון. והוא עשה אחר כך חשבון שהחלל רק למעלה, אבל יותר למטה אין חלל. אז ממילא מדוע, מדוע רק למעלה יש חלל ולמטה אין חלל? עשה חשבון שזה מפני שזה חלון ולא דלת, ולכן החלל רק למעלה ולא למטה. הלך הלאה על יד הקיר, ממשש, ממשש, מרגיש עוד פעם חלל. כדי שהפעם לא יטעה כמו פעם, אז כעת הוא כבר עשה, אנחנו אומרים, עבודה, עבודה מדעית, מחקר מדעי. אז הוא התכופף ומישש עד הסוף, עד הרצפה. מישש עד הרצפה, חלל עד הסוף. אז מכיוון שזה חלל עד הסוף, אז זה כבר סימן שזה לא

19:23 דובר 1 חלון. אם היה חלון היה חלל רק למעלה, לא למטה. מכיוון שחלל עד הסוף, עד הרצפה, זה סימן שזה, שזה, שזה דלת. הוא רצה, לא יכול לצאת. מה קרה כאן? זה היה ארון. מכיוון שזה היה ארון, אז ממילא זה היה קצה של ארון, אז באמת החלל עד הסוף, אבל הוא לא יכול, עד שסוף סוף נתקל בדלת. עד שסוף סוף היו לו כמה וכמה סימנים וכמה וכמה הוכחות שזה, אי אפשר להיות חלון ואי אפשר להיות ארון. אי אפשר זה. הוא מוכרח להגיד שזה הדלת. זה כשבן אדם עיוור. אדם תקין, כשבן אדם רואה, הוא לא צריך את כל החשבונות האלו, הוא רואה. מיד יגיד שזה חלון, לא למשש מכיוון שהחלון פונה למעלה ולא למטה. הוא רואה שזה חלון, זה לא דלת. הוא רואה שזה הארון ורואה שזו דלת. זה עניין-- הבפנים של השן ובחלב. אמר גם בנוגע לזה. הקב"ה נתן ליהודי, ואצלו יכול להיות גילוי אלוקות. מרגיש את האמונה. לא צריך את כל החשבונות האלה. והראייה, ואומרים עוד יותר מאשר ראייה, אבל לא נתעמק בזה. וזה העניין של אמונה. זה טעות של כל העולם. חוץ מזה שידוע שמונע, העולם חושבים שמונע ויש קבלה מחיה את העולם. אומרים לאמונה בחיים ובמלק. חוץ מזה, איזה פירוש האמונה? העולם חושבים. אם העולם חושבים מה פירוש אמונה: אמונה זה אומר את הדבר הכי חלש. דבר לא יודע, לא ראה, לא מבין, אין לו הוכחות. רק מאמין. סתם אתה סיימנו כל דבר סתם ככה. ככה חושבים העולם. מאמין. מה פירוש מאמין? כשיודע, יש לו הוכחות. מאמין. הנה, שמע סדרה בדיוק על האמונה, זה דבר הכי חזק. זה לא רק מצליח לו חשבונות, הוא

21:48 דובר 1 רואה את הדבר ומשקיע בזה בבית, זה הרבי הסביר את זה. לא הסביר את זה, אבל מה שמעניין כאן, בשביל מה צריך הבד? אבל זה שכן היה ליד מעניין. אתם יכולים לבחון את זה. מי שאמר לי פעם, וזה חשבתי שזה נכון וראיתי ורציתי לבחון. זה היה הרבה פעמים להיות ב- להיות בחוגים אחרים. ודי היה זוטר במחיר באותם. קשה לדבר עם אחרים מאלו ש- שחב"ד, וחב"ד זה מן הפשוט אל המופשט. לא פחות. אומר, לא צודק. אתה צודק, אני מופשט. מאיפה אתה באמת יודע שיש הקב"ה? נו, רק מה, מה אתה חושב? שהעולם נברא מאתמול? אתם יודעים מה פירוש אמונה פשוטה אצלו? זה פירוש אמונה פשוטה. הם עושים חשבון. רק מה? למה קוראים לו אמונה פשוטה? זה חשבון מהיר. יש חשבון שצריך להתפלפל. חשבון מהיר זה בפשט. רק מה? כפי שאמרתי לכם קודם, המשל מהבית, זה לא צריך חשבונות גדולים. כל אחד יודע בפשט איך בא הבית. הבית לא נפל מהשמיים, היה בנוי, אבל זה חשבון. רק מה, יש חשבון שצריך לחשוב הרבה? יש חשבון מהיר. לא יודע. על כל פנים, נחזור לענייננו, שיש בעבודת האדם הקשר עם הקדוש ברוך הוא, הקשר עם קיום המצוות, יש שני עניינים. יש הזין ויש החית. הזין זה דברים שבגדרי העולם. ובעניינים שבגדרי עולם אז יכול להיות, יכול להיות של חשבון מסולקת, חשבון של רב שבאני. וכאן החשבון כבר לא כל כך מהיר ולא כמו בית. באים, אז הלכה ואפילו צפונקית מנצחת. סוף סוף! יכולים כבר להגיד ככה, אפשר להגיד ככה, לפעול לריבוש. נגיד מוכיח, מוכיח מגזרה כל כך טוב. פעם אמרו תתייבשם עד שזה פעל גם על נפשופניס שעבר לקדושה. מביא

24:36 דובר 1 שלמדנו שכלום ושטויות וקרקע חלל, אבל זה כוח חשבון. זה עדיין, זה עדיין דברים של גדרי עולם. וזה גם כן כמה וכמה דרגות. כמה דרגות יש שם עניינים. חסד, גבורה, צער, וזה עניין של שלושים ותשע איבריש. גם יום שבת, גם יום קדוש. בא פה כן, גם בעניין של שבת נכלל בשבעת ימי בראשית. נכלל בזה. יש עניין הבא. הארץ לא ארץ. זה גם עניין אחר. לכתחילה עניין של לכתחילה לא קשור בגדרי עולם, וזה יש רק בנפש האלוקית. לא שמענו על דבר כזה בבורא ובורא את העולם. אתם יודעים מה רע בעניין הזה? אז איך כתוב בתניא בלי שום טעם ודעת? לא, אין כאן טעם ודעת. אין טענה עם מ'. אז אם ככה, נשאלת לכאורה שאלה גדולה. אני צריך, אני צריך את התיקון שמה צריך את זה? יגיד את הארץ בלי הזין. יודעי רר את מקום תרטנפש. אמון פשוט תרטנפש. עוד דברים כאלה. אבל מה זה, לא צריך כל העניינים האלו. זה צריך. הוא בעצם. בתניא. יש בתניא עד תלמיד חכם מתלמיד חכם. אתם לא תלמידי חכם עד תלמיד חכם. הותרה במזכר בעיקר בברא אבא השם. אז תלמד את זה. תלמד וגמרנו. אחר כך בפרק י"ח אומר "ותתגביר", שכתוב "ויקראו לך גבר מעט", איך גבר מעט? ראה פיל הזהב שהיה לו תאב ללרבה. אבל מה? יש לו כל ידיעה באהבה מסותרת. מי ידע את זה? הלך-- אז אם ככה, נתחיל מפרק י"ח. למה צריך, למה צריך ללמוד עד פרק י"ח? נתחיל מפרק י"ח. אז בעצם השאלה הזאת יכולה להיות בכמה וכמה סגנונות. אבל זו הנקודה. בעצם זה היה הוויכוח של אדמו"ר הזקן עם שאר תלמידי המגיד. אבל נגיע

27:09 דובר 1 לעניין של חב"ד. למה, מי צריך את החב"ד? מי צריך כל העניינים האלה? יש עניינים לומר. הייתי פעם בישיבת בעל, היה שמה. אבל עכשיו קו ברכות זה. בעד וברוך חב"ד. אז הוא תיאר אבל איך שזה אצלם מספרים סיפורים לועגים לחב"ד. מה הסיפור שלועגים לחב"ד? זה כל סיפור כזה. שהיה בן. בצ'רכוב היה, היה צאן גדול, היה בן אדם גדול, איש קדוש. המרושץ צ'רכוב היה איש קדוש. אז מספרים, הרבה מספרים עוד היו כאלה שבכלל לא אמרו תורה, והיו כאלה אפילו שכן אמרו תורה, אבל זה היה סתם סיפורי דברים ולא הסבירו. בעיקר היה שפשוט הם ראו את הצדיקים האמיתיים כאנשים גדולים, פשוט הם ראו את הקדושה שלהם. אתם יודעים ודאי הסיפור מאדמו"ר הזקן ורבי שלמה מקרלין. אתם יודעים או לא? אה? אל תגידו שום-- מה? אתם לא יודעים? כל כך שקועים בלימוד? אפילו סיפורים המפורסמים לא תדעו. לימוד, מה תלמיד? ודאי זה דבר כבר, אבל אף על פי כן. סיפורים המפורסמים פחות או יותר צריך לדעת. היה ויכוח בין אדמו"ר הזקן לרבי שלמה מקרלין. אז בין המכסים היו כמה דברים. אחד הדברים כתוב בתנ"ך "וצדיק באמונתו יחיה". אמר הקרלינער: "לא יחיה אלא יחַיֶה". מה פירוש "צדיק באמונתו יחַיֶה"? אתם יודעים, יודעים, יודעים יש להם אמונה בצדיק, בצדיק הקדוש, ומאמינים בו, הוא מחיה, הוא נותן חיות, חיות בעולם. וזה באמת היה ככה. יודעים שמצאו לרב שלהם צדיק וראו את העבודה שלו. לא הבינו, לא הבינו הפירוש, לא, לא הסביר לו, לא היה, לא היה שייך להסביר, אבל עצם העניין שראו את הצדיק והאמינו בו, אז אמונה עצמה רוממה אותם, פעלה בהם גבהות ורוממות, נתנה להם חיות בבית רושן. זה צדיק באמונתו. אז

30:21 דובר 1 הרבי אמר שזה לא מספיק. צריך להיות גם שהרבי יסביר ויבינו וכו' ויבינו לו וי-- כן, מה התחלת לספר? כן. אז, אז הוא סיפר איזה דבר אחד. שסיפר מן הסיפורים שלהם שלועגים לחב"ד. סיפר דבר כזה. שהיה פעם אז בבית משה, בבית משה שר כבר. איך קוראים? אפילו היה בן של הרבי. אז אחד מ-- אחד מהחסידים הגדולים. ופעם היה שמה חב"ד. היה שבת פרשת תרומה וחב"דניק היה בדיוק בירדן. לא זוכר איך הוא בא לשם. היה שם חב"דניק בבית משה, ניהל טיש. כן, הוא נקרא טיש, וניהל שולחן של חב"ד. היה שם חב"ד. אז באתי אמר לי בבית משה ש"תרומה זה האותיות תרמ"ה, תרומה". מאכילים את להבות והבראה של הרבי שתרומה זה תרמ"ה. אכילים את הלהבות והלכו לרקוד. היה, היה רוממות גדולה, רוממות. "צדיק באמונתו" היה והלכו לרקוד תרומה. היה שמה חב"ד. אז החב"דניק שואל: מה פירוש תרמ"ה? מה זה תרמ"ה? אז הוא אומר: זה חב"ד. מה אכפת לך תרמ"ה, תרמ"ו? הרבי אמר תרומה תרמ"ה, אז הרבי.

32:16 דובר 1 ולכאורה זה נראה צחוק בהשקפה הראשונה, אבל זה לא צחוק. מבחינתם, מכל השיטה שהם אורגנו, הרגיל אותם לעבוד אז, אז מבחינתם זה צחוק. אז מבחינת כל השיטה שלהם זה ביטוי, זה כל הניגוד של כל השיטה. אבל מה? אבל אדמו"ר הזקן צדק. מה פירוש חב"ד? חב"ד זה לא חור, עניין של ללמוד ולהבין ולהשתדל וכל זה. אז מי צריך את זה? בשביל מה? העולם לא טוב? קחי גם את הסיכת. עוד תיקנו של צהר מקודש מנגה האל"ף עד זי"ן. מי צריך את הזי"ן? יהא האל"ף, יהא האל"ף דווקא. מי צריך את הזי"ן? מספרים שהיה שני חסידים, שמעו, שמעו משהו חסידות. שני חסידים, שני חברים טובים, אחד היה חב"דניק, היה חסיד של אדמו"ר הזקן, והשני היה חסיד של רבי חיים מאמדור, גם כן אחד מתלמידי המגיד. ולמרות שהיו, זה היה חסיד של אדמו"ר הזקן, החב"דניק, והחסיד של רבי חיים מאמדור, כל אחד, אבל היו חברים טובים, ידידים, וכל אחד ידע על הגדלות של הרבי השני גם כן, אבל. כמובן שכל אחד מהם התנהג לפי הדרכות של הרבי שלו. החסיד של אדמו"ר הזקן עשה כל יום לפני התפילה הכנות. הוא כתב ספר כזה ואחר כך התבוננות וכל מיני. חסיד של רבי חיים הוא התנהג על ידי ההכנות. הרבי שלו אמר לו: מה ידעת? אבל לא, לא העניין של לימוד חסידות, לא העניין של. החסיד של אדמו"ר הזקן, היסוד שכל בן אדם הוא לא מכונה. אי אפשר להיות כל יום. צריך התבוננות. לומדים, מתבוננים, ולפעמים מרגישים את העניין שמתבוננים, מרגישים יותר, לפעמים מרגישים פחות, ולפעמים בכלל לא מרגישים. בן אדם לא מכונה. אז היו ימים שההתבוננות עלתה והוא הרגיש, ואז באמת התפלל. הייתה תפילה, תפילה, זיכוך.

35:12 דובר 1 גדול, התלהבות וכו'. היו ימים שזה היה לא ככה. זה היה אצל החסיד שלו, אצל החבר שלו. מכיוון שזה לא היה פנימי, עניין של התבוננות וכל זה, היה נהיה יותר כמו מכונה, והיה נזכר הרבי שלו באימרה תרמ"ה והולכים לרקוד. אז החסיד שלו רק הרגיש או ראה שהחבר שלו מתפלל, שבכל יום הוא מתפלל מאוד חם. אצלו לפעמים ככה, לפעמים ככה. אבל חבר שלו ראה ש... אז פגע בו וזה העיק לו. הפעם בא לאדמו"ר ואמר, אומר לאדמו"ר, סיפר שיש לו חבר ואמר שהוא כל יום מתפלל חם, אז הוא התבטא: "ער ברענט". הוא בוער בתוכו. אז לא, אבל האדמו"ר אמר לו: "ער ברענט? ר' חיים ברענט". לא הוא בוער, ר' חיים בוער. אנחנו רוצים הגדולים בזה. זה בכל דבר יש את ה... פנימי זה היסוד, והיסוד של חב"ד. חב"ד עצמו. יש פרטיות של האור את הרבי, פרטיות של... יש סיפור של תל אביב. היה שמיכה כזאת עם חיוך. היה לו חיוך כזה שעל ידי החיוך הזה היה יכול לרכוש אלפים אנשים. החיוך משך מאוד, אבל הוא לא רצה להשתמש בו. הוא רצה שיהיה פנימי אמת. רק לא, לא, לא. אתה משתמש בחיוך. חי או חי?

38:04 דובר 2 יא יא יא יא בא יא בא בא בא בא.

00:17 וכאן צריך להבהיר, לכאורה בהשקפה ראשונה אפשר לחשוב: יש מעלה בזה ויש מעלה בזה. הבנו כבר, יש האל"ף ויש הנו"ן. ודאי יש מעלה כשזה בא קשור לשכל ולחשבון. הרי זה פנימי. אחרת זה יכול להיות לא עובר, גייט איבער, אבל זה לא הוא. זה יהיה בפנימיות, זה יהיה קשור במדרגות הבהמית. זה יהיה קשור גם לשכל האדם וכו'. אבל זה צריך חשבון וצריך פנימי, צריך ללמוד. צריך מלאכה גדולה. אבל לאידך, אין בה את אותה הקדושה. אין בזה את אותה הוודאות וכו', כמו שיש כשאדם, המעלה שלו היא הרי המעלה שלו מוחלטת. שמה זה אור גדול. כאן זה אור כבר מצומצם ויבש שבחשבונות וטענות ומענות. כן, יש מעלה גדולה בזה. זה קשור לטרם קניין, אבל יש צרה בזה. אז אפשר לחשוב לכאורה שיש מעלה בזה. יש. זה לא נכון. העניין של חסידות, שזה התחיל עוד אצל הרבי, זה לא סתם חב"ד חסידות קראו לזה. אותו העניין שהתחיל הבעל שם טוב לגלות אור. הבעל שם טוב התחיל לגלות, לגלות את האור הזה, האור שלמעלה מגדרי הבריאה, אור שלמעלה מגדרי העולם. זה היה מתבטא בהרבה דברים, מה שבעל שם טוב דיבר מאוד, חיבב יהודים פשוטים ובגודל האמונה שלהם. זה היה מדוע? הבעל שם טוב. בזמן הבעל שם טוב, כשהבעל שם טוב התחיל לקרב אנשים פשוטים ולחבב אותם, היו אז הרי תמיהות גדולות. הרבה אנשים הסתכלו על זה כמו השפלה בכבוד התורה, השפלה בכבוד לומדי תורה, כך הסתכלו. זאת אומרת, אצלם היה רק אל"ף, לא הרגישו את הנו"ן. הבעל שם טוב התחיל לגלות את אור הנשמה ואת גודל הנשמה, האמונה של האנשים הפשוטים. ויכול להיות יהודי שומר תורה ומצוות ולא

03:02 יודע פירוש המילים. הוא אמר שמישהו אמר שגם כאלה שמחפש פירוש של מילה. ואף על פי כן, זה יקר לריבונו ברוך הוא, כן תם עליו. זה קשור למעלה, לא עם הדעת. הבעל שם טוב גילה אור, בלשון, התחיל את האור עם קצת שלמעלה מהמדרגות. מה הוא עשה, ר'? ר' לא לקח עניין של זין, לקח את האל"ף והמשיך בה"א. זה כל החידוש שבחידוש חב"ד. לקחו, מיזגו כאן שני עניינים. מיזגו שני עניינים. העניין הבלתי מוגבל שלמעלה מגדרי הבריאה, שזה יחדור בפנים בבינת האדם, ושזה יהיה קשור עם נפש הבהמית. מה יחדור כאן? זה יחדור העניינים של מעלה. זה בכל חב"ד. וחב"ד עצמו במשך הדורות התרחב יותר, ועד לדורנו זה. זה כבר הכנה אחרונה. הכנה הכי אחרונה שהרבי עשה לביאת המשיח. אז כאן יש כאן המיזוג בתכל'ס השלמות, המיזוג של שני העניינים יחד. היה. יש ב... יש באחד המאמרים, כתוב, הרבי אמר שם. לא, לא, לא, הולך לעבור. כלומר רק, רק, רק שורה אחת. שיש במצוות. יש המצוות שבאו, נמשכו. יש מצוות שלמעלה מהטעם. יש מצוות שנמשכו בטעם. הרבי אומר, אז הוא אומר הלכות גדולות שבעצם כל המצוות, היסוד שלהן ברצון הקדוש ברוך הוא שלמעלה מטעם, אבל שאחר כך זה... ובכלל מצוות, כתוב יש מצוות שיש טעם, ובכלל אומרים מצווה דאורייתא, אלו ואלו למעלה בשמים, טעם בחכמת השם. אבל החילוק בזה הוא שאפילו לאחרי שנמשכו בטעם, אז נרגש כאן עניין שבעצם זה למעלה מטעם. אז הרבי אמר ודרש מה שכתוב בפסוק: "זכרו תורת משה עבדי". מה כאן העניין שהתורה נקראת על שמו של משה? מה קרה? תורה. מה אכפת אם תורה באה על ידי משה רבנו?

06:02 מה הקשר? הרבי אמר, זה שמשה היה תכל'ס הבכור. מכיוון שמשה תכל'ס הבכור, משה עבדי. מכיוון ש"תורת משה עבדי", אז אפילו כשבא בטעם, אתם מקשיבים או לא? זה מאוד מפליא. אפילו כש... כשבא בטעם בחוכמה, אבל כשבא תורת משה עבדי, אז חוכמה כזאת לא מעלימה על הרצון של המצווה. זה כתוב במדרש. זה דבר מפליא מאוד. זאת אומרת, במילים אחרות, זה יוצא מהמדרש ככה: אילו יתואר שהתורה לא הייתה באה לעולם על ידי משה. מה זאת אומרת? מדובר על חוכמה גדולה. ואף על פי כן היה קצת מעלימה, מעלימה על העניינים שלמעלה ממנה. זה בעל חוכמה גדולה. אז אפשר לפתות יצר הרע מאחד, ובפרט החוכמה. כל גדלות החוכמה כביכול, זה הרגע שהוא למד, עומד על העצם. ואף על פי כן. אבל מכיוון שזה תורת משה עבדי, תורת משה, משה עבדי, אז לכן החוכמה, כשבתורת משה עבדי, זה לא מעלים עליה. למדתי פעם בפור הפאר, למדתי חלק מהמאמר הזה. אז יהודי אחד קונכלטי, מה פירוש? הרי, הרי כיוון שהוא בא בחוכמה, היה בא למליץ מה שנשמע. כל אף שכן לא יודע, אבל מספר לך עובדה. היהודי הזה, הקדוש הזה, היהודי הזה היה לו זמן שהיה בתפארים שונים, והיה לו שאלות וקושיות וחקירות. היה... ואז כש... קרי בוכה יצר איתו חסד, התקרב קצת לרבי ו... וכמה פעמים ביקש יחידות אצל הרבי, והיה. כל הקושיות נענו וכל החקירות, ונשא כל בצל. ודי, היה לומד הרבה ליקוטי שיחות. מה? תגיד לי דבר כזה. אם יש במקומות אחרים כל כך מובהר, כל כך מדובר עניינים של עניינים יסודיים של יהדות, בשום מקום כמו בליקוטי שיחות. כלומר. כלומר, בהבהרת השכל מאוד מדובר, מאוד מובהר.

09:04 אז תגיד לי, מה זה נותן? זה נותן רק שכל, הבהרה, או עוד מה? מה נוסף לזה? שאמונה נוסיף קצת אחר כך. ואתה רואה, זה פירוש תורתו של משיח, פירוש תורתו של משיח. מצד אחד זה כוח, זה כוח, זה לא כוח סתם של צדיק. יכול להיות צדיקים גדולים ולא היה להם הכוח. זה היה הכוח של התורה של רבי. אצל הרביים האחרונים ובפרט אצל הרבי. מה זה כוח? זה כוח מיוחד למזג את שני העניינים של תורתו של משיח. איך מבליטים עניין של אמונה? איך מבליטים? איך באים לעניין של קבלת עול, של קבלת עול מלכות שמיים באמת? על ידי, על ידי שלוחמים נגד עצמם. אז במילא מה עושים? זאת אומרת כובשים את העיניים, עוצמים את העיניים, כובשים את האוזניים, כובשים את כל החושים, מתחילים ל-- לנסות. וככה יכול להיות יהודי דתי כפי שצריך, באמונה פשוטה בלי שום טעם ודעת. קשה נורא. או להגיד אחים יש. זה דרך אחת. היה דרך אחת להרגיש את הפשט, לעורר את הנשמה. זה דרך אחת. יש דרך שנייה. זה דרך שנייה. להסביר וללמוד. אבל אז חסר כאן בפרט, אבל חסר כאן האור שלו, שלו ושל האמת. חסר כאן. מה זה פירוש משיח? מה זה פירוש משיח? פירוש משיח זה עתיד, אבל מכיוון שבפירוש משיח אז כאן זה בסתר או בפנימיות, או מה בפנימיות? מה נאמר בפנימיות? בפנימיות מאיר מה? בפנימיות. הנקודה הזאת, הנקודה המופשטת לגמרי, שאין לה כל הגבלות, בלי שום טעם ודעת, באה גם בטעם ודעת. מה נרכוש בטעם ודעת? אך בלי שום טעם. וזה העניין הכי אחרון, שהגילוי, גילוי הכי יסודי שלפני ביאת המשיח. מה זה משיח? מה יהיה

11:52 המשיח? זה משיח. משיח יהיה "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר". מצד אחד ונגלה כבוד ה', גילוי הכי יסודי. כבוד ה' בלי כל הגבלות. מצד שני, אבל לא רק ונגלה כבוד ה' לפי ערך העולם. בלשון החסידות יש עניין של ממלא, יש עניין של סובב. אז אנחנו לא בגלל זה הכל בקטע העלום. ממלא כל העולמים, סובב כל העולמים. בניגוד לכבוד ה' בלי כל גבול. וביחד עם זה, וראו כל בשר. וזה לא יהיה שני דברים שונים, זה יהיה דבר אחד. אז כשהתחיל האור הזה להתנוצץ. הוא כבר, כבר יצאתי לחופשה, הוא אומר לי. כבר מספיק, הוא אומר לי. אז מה? זה קצת מפריע בשיעור. אז מה? מה שיכיל באותה תורה? זה עניין שלם. זה לא רק זה. אבל אם כן, התכלית של האור. זה לא בערך של שבת. שבת זה שבת. בערב שבת זה ערב שבת. לא, לא, לא שבת. אבל מה? בערב שבת יש כבר הארה. מדייק את זאת בלשון הזוהר, הוא טעם מכל תבשילי שבת. כל תבשילי שבת. ולכן כמו שזה בא לגאולה, שבת זה פשוטו. אבל באים לגאולה, מעין קדושת שבת. אז בעל ה-- אז בעל שם טוב ביום השישי, ערב שבת, נשמע תכף לבחצר. אז היה ברך את גאל הבעל שם טוב. אז התחיל להתנוצץ איזה אור פנימי יותר של שבת. וכל מה שהתקרב לזמן השבת האיר האור יותר ויותר. ואת מקבל, ואת מקבל, עד שמיים נהיה בעל שם טוב. אגב, יש אומרים סיפור, אומרים משל. אומרים משל שמרוויחים חזקה ריצה. שבן אדם פעם הלך מעיירה אחת לעיירה שנייה. בן אדם הלך מעיירה. בימים ההם לא היה חשמל ברחוב. אוקיי? לא היה חשמל ברחוב, לא היה גם חשמל

15:23 בבית. בכלל לא היה חשמל. חשמל. היו מנורות של נפט בבתים, והמנורות אז האירו, מהמנורות שהיה בבית האיר קצת גם ברחוב. בן אדם הלך מעיירה אחת לעיירה שנייה. כל מה שהיה בעיירה האיר האור שהיה בבית. כל מה שהתרחק מהעיירה נעשה יותר חושך. התרחק יותר, נעשה יותר חושך. התרחק עוד יותר, נעשה יותר חושך. הלך, הלך והתרחק עוד יותר, פתאום נעשה אור. עוד יותר, נעשה עוד יותר. מה קרה כאן? קרה כאן דבר פשוט. התרחק מהעיירה הראשונה, אבל התקרב לעיירה השנייה. אז התחיל להאיר האור מהעיירה השנייה. אז אומרים שמרוויחים חזקה ריצה, אומרים מה שאמר רבן בשעהו. ואחרי חורבן בית המקדש, עד חתימת הגמרא בתתא דמרבע היה כפי משוריימות דמרבע, אחר כך גם זה לא היה, גם זה. פתאום התגלה ספר הזוהר, זה האר"י הקדוש. פתאום קבלת הרמ"ק, האר"י ז"ל, פתאום הבעל שם טוב וזה. אז אמר זה המשל: התרחקו מבית ראשון, בית שני, אבל התחיל להאיר האור של בית שלישי. אז אה, בעיקר בערב, בערב שבת, ובפרט בזמן הכי אחרון, אז הקדימה הכי גדולה, וזה פירוש תורתו של משיח. שלומדים, אבל חוץ מכל הימים שצריך ללמוד תורה של הרמב"ם, כל הקשר וכל הדברים האלה, חוץ מזה בכלל, שיהודי יהיה לו ידע אמיתי והשקפה אמיתית, השקפה של יהדות. מה פירוש השקפה אמיתית של יהדות? באופן כזה שיתמזגו שני העניינים יחד. ודאות הכי גדולה, ודאות הכי חזקה בלי טעם ודעת. ובאופן כזה שיהיה בהיר ומובהר גם בשכל. מה זה ידע עכשיו בפנימיות, חדור בפנימיות, ומה יהיה חדור בפנימיות? יהיה חדור בפנימיות השקפה אמיתית של יהדות, תורה, מצוות, מה זה תורה, מה זה העולם, מה זה קבלת הברית. אז מוכרח פשוט

17:54 כל מה, ללמוד יותר. לא, לא ללמוד קל ככה על יצרת. כל אחד לפי ערכו. בחורים מבוגרים, בחורים צעירים, אבל כל אחד לפי ערכו ללמוד, ללמוד שכתוב במאמרים. ידע, יתחיל להסתכל אחרת על כל העניינים, להסתכל הסתכלות אמיתית. מה זה בריאת האדם? מה זה העולם? מה זה תורה? מה זה מצווה? מה זה חוקי הבריאה? מה זה משיח? על מה אנחנו מחכים? להסתכל. וצריך ללמוד. וללמוד פירוש, ללמוד פירוש. רש"י פה לימד את, לימד פירוש של לומד בלי הפסקה. לומד פירוש של לומד. פשוט כמו שמע. וזה כמובן תורה עשרים ושש שעה. מצד אחד זה תורה שיגיע, הוא אמר: "בשום מקום לא נוזהר כל כך כמו בדיני טהרה". וביחד עם זה מה זה מחזק? זה אדם ומאיר, מאיר כאן הנשמה. מאיר כאן הנשמה שלו. מה למד שעה של תורה?

01:24 דובר 1 זה לא סתם. אני לא מסתכל להיכנס לביאורים או לדברים... אבל זה לא פתאום שניתן בכוח. זה לא כוח, זה בתלמיד. כבר אמרתי כמה פעמים לבחורים. וב... אומרים כשהם רודפים פרש את הנשמה, נגלה. קדיש, שמע. העצה היא מתקשרת לדין. זה לא סתם איזה, זה לא עניין של כוח, כוח עצום. זה, זה לא כוח. בן אדם כזה קשור לגמרי עם קודשא בריך הוא. גם מייצג את קודשא בריך הוא. אז הוא יכול. לא כתוב שהוא יודע את זה, זה לא זה העניין שלו. לתת לכל יהודי נקודה זו. לתת לכל היהודים את החיבור של הנשמה, כרגע של הנשמה שלו. מה לנו ולמשה רבנו, מה שאנחנו דיברנו. יש ספר. ספר נקרא בשביל הגיעה. גם כן היה מאחרונים ממש. יש הגהות שלו על הגמרא. זה מהגמרא חולין. יש הקטע של מלא הרועים, עולם חבר מלא הרועים. זה יליד. אז הוא חיבר מלא הרועים. חיבר את ה-- את קהלת יעקב. אז קהלת יעקב זה הלך על ערכים של קבלה, על האר"י, על הבעל שם טוב. הוא היה מאוד מאחרונים ממש. הוא מביא כבר בסוף המאה ה-12 כבר דברים. זה מעניין שבחב"ד לא מביאים את כל הדברים. הספר של קבלה שמובא במאמרי חב"ד ו-- בספר הנקדים מובא הרבה פעמים, מובא הרבה פעמים. אז אחד הדברים שמובא בספר קהלת יעקב, כותב שמה: "נשיא, נשיא בראשי תיבות ניצוצו של יעקב אבינו." מה כאן יעקב? אומרים ניצוץ של יעקב. אז יצא מאברהם ישמעאל, ושמה לא חדרה קדושה. אותו דבר יצחק, יצא ממנו עשו. ש... בעשו לא. אז למרות שהם מתעסקים בחסד, זה לא היה בן אמיתי, זה היה יצא ממנו, יצא צלצ, על אחרי כל הביאורים. אבל סוף

06:37 דובר 1 סוף בקש משהו בחסידי, זה הרי היה זרע שלו. ואף על פי כן לא חדר שם. זאת אומרת, יש מקום שחדר ויש מקום שלא חדר. מה אמר הרבי על יעקב אבינו? אין דבר כזה. זה תכף יש לו. מקום-- דבר שקשור עם יעקב אבינו, אז שמה הקדושה חודרת. מה זה אומר? בזה אומרים "מאפיה ראשית בסמכותא שלה." מה זה אומר? זאת אומרת, דבר שקשור עם הרבי. רק תסתכל על זה. אז אין דבר כזה, דבר חיצוני. לא, אין דבר חיצוני. זה השייכות שלו. אז עניין, זה עניין של, זה עניין של זה נוקב ויורד וזה חודר, חודר עד הקצה. לפעמים רואים את זה קודם, לפעמים רואים את זה אחר כך, אבל זה הולך על זה. אבל בעצם זה קשור קצת כמו שדיברנו קודם. לא יש, יש, יש עניין של פנימי, יש עניין של מקיף ויש עניין של עטוף. מה ההבדל? אם אומרים פנימי, אומרים מקיף, אומרים... דיברנו קודם, זה הכל עניין. יש פנימי ויש מקיף. כמו שעל דרך שדיברנו קודם יש שכל ויש הנשמה של מעלה. שכל זה פנימי. אבל מה? זה מאוד מצומצם. כשהרב מלמד את התלמיד. מה ההבדל? הרב מלמד את התלמיד, אבל הרבי מסביר ההבדל. אומרים פשוט בפשט, נבר אור, אור, אור מילול. ההבדל הוא ככה: כשהרב מלמד את התלמיד אז התלמיד מתחיל להבין. הקשר שלו עם הרב זה פנימי. מה זה פנימי? הוא מתחיל להבין אחרת מאשר בפשט. השכל שלו התבכר ונכנס לבן. שמאיר אור. אור זה דבר שלמעלה מבין. הוא לא מבין את זה, הוא לא תופס את זה. זה לא הוא. רק מאיר באור בגלל ההבדל. אחרת זה מבריק. חב"ד זה דבר שבלב

09:20 דובר 1 פנימי. חברים דבר למעלה להיפך. זה מלמד בפנימי לגבי המקיף. קצת בפנימיות, אבל להיפך. הפנימי הוא מצומצם מאוד מכיוון שהוא בא לפי ערך הכלים שהרב מלמד לתלמיד. יש מעלה בזה שהתלמיד בעצמו מבין, אבל החיסרון בזה זה מאוד מצומצם. צריך מוכרח להיות מצומצם לפי ערך כלי התלמיד. והמעלה והחיסרון הולכים יחד: על ידי המעלה של הפנימי, על ידי החיסרון, על ידי שזה מצמצם. ככל שמצומצם יותר זה נכנס יותר בפנים. לכן כל הדברים האלה הן בפנימי והן במקיף. שייך לא שייך להגיד שזה מידתו של-- שייך להיות יוסף. אם בפנימי, הדבר בפנימי בכלים, אבל מכיוון שזה מאוד מצומצם, אז מה שהגיע ל-- מה שמגיע למטה זה כבר מצומצם. אז אין בזה הכוח של העליון. זה כבר מצומצם לפי ערך, לפי ערך אתה. זה נחמד כי זה לא מצומצם, אבל זה לא שייך למקרה. שום דבר, אבל יש אין במשהו אחר. עוד פעם לא נרחיב כעת ללמוד עניינים כמובן, כי אנחנו לא לומדים שיעור. על כל פנים, עניין של יעקב אבינו ומידתו של יעקב אבינו. זה גם כן שאומרים, אחד הדברים שאומרים, מידתו של יעקב זה מידת האמת. מה זה אמת? אמת. במילה אמת יש שלוש אותיות: אל"ף, מ"ם, ת"ו. אל"ף התחלת האל"ף בי"ת, מ"ם זה האמצע של האל"ף בי"ת ות"ו זה הסוף של האל"ף בי"ת. דבר ששם זה בהתחלה או באמצע עד הסוף. דברים שבאים מעצם עצמי אז זה נוקב ויורד עד, עד הסוף. וזה דבר שהרבי-- אלה. הרי יש כאן מן הסתם בחורים שהיו לפני, לפני ג' תמוז. אלה שזכו להיות וראו את הרבי אז צריכים ל-- מזמן לזמן לייקר את זה, מזמן לזמן עד כמה שאפשר לזכור את זה, לצייר

12:00 דובר 1 את זה, לצייר את המצב שהם זוכרים, כל אחד מה שהוא זוכר. בעצם העניין להיזכר מה שהוא ראה, זה, זה, זה דבר גדול. אבל לאלה שנולדו אחרי זה, שלא היו כאן, אפילו אלו שנולדו אחרי זה, אז גם כעת באותו העניין, אותו הדבר. כשאני אומר אותו העניין, אני לא מתכוון אותו העניין — אותו הבן אדם. זה לא עניין מופשט. ואדרבה, ראיתי פעם לדוגמה באיזו שיחה, שיחה של י' שבט, אני לא זוכר באיזה... לא... והרבי דיבר על י' שבט, דיבר על הרבי הקודם. אני אגיד פרשה שהייתה בי' שבט, על דמעה את זה. הרי כשהרבי הקודם יצא מרוסיה, לא זוכר, כשהרבי יצא מרוסיה, מה העניין? וקשה מאוד להבין. לא קשה — אי אפשר להבין בגדרי שכל אנושי, אם סתם אצל גדרי, סתם גדרי עולם הזה. הרבי הקודם יצא מרוסיה, והיה איסרו חג, תרפ"ח. תרפ"ח. מתי היה? נפל הקומוניזם, מתי זה היה? מתי זה היה? מונארק היה, לא זוכר. אה, מונארק. על כל פנים, במשך תקופה, תקופה, תקופה ארוכה, שלוש שנים. חינך ילדים ונכדים וילדים של נכדים, יראים, שלמים, חסידים וקשורים עם כל הלב. אתן לכם דוגמה אחת. שאבא שלום, כל הברכה. שאבא שלום שיצאו מרוסיה, אז זה היה קצת לפני מלחמת העולם השנייה, בשנים האלו. כשהרבי נסע מרוסיה, הצד ראש משפחה והוא היה ילד קטן, אז אף פעם לא ראה את הרבי. כשיצאו מרוסיה אז הייתה הזדמנות לכתוב לרבי, אז הוא כתב לרבי הקודם, גם אז הוא כתב. אני לא יודע בדיוק איך שהוא התבטא ש... אז הוא כתב. הוא התבטא ככה שהרבי לא מכיר אותו, והתבטא מי הוא ובכיוון, אז הרבי ענה לו.

15:42 דובר 1 מה פירוש? הרבי התעכב על זה, אז הוא כתב לו ברכה כללית, שאומר: אני מכיר היטב אותו ואת כל החברים שלו, עם כל החדרים שהיו. הרבי כתב כך. ואנחנו צריכים לדעת, האמת היא ככה, בואו נקרא לזה ככה: אם הרבי דיבר בי' שבט ודימה את העניין של י' שבט למה שיצא מרוסיה, תרפ"ח, מקובל שכל וכל, שעכשיו ודאי שאפשר ללמוד ככה. סוף סוף כתוב ״רועי ישראל לא ייפרדו מעל צאן מרעיתם״, הכול נכון. דרך אגב, גם כן לא צריך לערבב שני מושגים. יש מה שכתוב בתניא, באגרת הקודש, במכתב ידוע באגרת הקודש, מה שכתוב שם: ״צדיקא דאתפטר אשתכח יתיר מבחיוהי״. זה עניין אחר. יש עוד עניין, כתוב ש״רועי ישראל לא ייפרדו מעל צאן מרעיתם״, כמו שרושמים בזה, וזה עוד עניין. מה שכתוב בתניא, ״צדיקא דאתפטר אשתכח יתיר מבחיוהי״, זה כתוב על כל צדיק, ולאו דווקא אם הוא מנהיג ישראל; היה סתם צדיק. זה כפי שמבאר בתניא שם בזה, מכיוון שחיי הצדיק חיים רוחניים, אמונה, יראה ואהבה. במה לחיים רוחניים, זה מה שכתוב בתניא. זה עניין אחר. זה גם כן, בכל העולמות יש שם ״יתיר מבחיוהי״, זה עניין אחר. יש עניין מה שכתוב ״רועי ישראל לא ייפרדו מעל צאן מרעיתם״, זה עוד עניין, בתור רועה ישראל שרועה לו את המצב שלו. וזה גופא, וזה גופא כאשר מדובר בין אם נניח גם הרבי מליובאוויטש היה גם כן רועה ישראל, ו״רועי ישראל לא ייפרדו מעל צאן מרעיתם״, נכון, אבל סוף סוף השאיר בן אחריו. השאיר בן אחריו, ובעל הנהגה, שהבן מסר את ההנהגה לבן שלו. ודאי גם כן לא — גם כבודו הרב לא סתם כמו צעיר ישראל, אבל אף על...

18:37 דובר 1 אף כן אותו דבר היה יוצא. מסר את ההנהגה כמו בית עצמו. כעת אז ודאי זה הרבה יותר, לא הרבה יותר. אם היה לי ביטוי אחר, אני אומר הרבה יותר, ויותר מהמילה הרבה יותר. כעת זה ממש אותו הדבר כמו שהרבי נמצא שם בשמיים, קצת יותר רחוק מרוסיה לאמריקה, לא כל כך רחוק כמו מארץ לשמיים, קצת יותר רחוק. אז המרחק יותר גדול, אבל בנוגע למהות העניין, בנוגע למהות העניין, אז זה ממש אותו הבן אדם. צריך לדעת שהבן אדם הזה חושב עלינו, חושב על כל יהודי. אני לא מדבר. לא היה בולט ומודגש בשום דור, איך שאומרים, משהו... פשוט, שדואג על־על־על כל ישראל. לא ראו את זה אצל אף אחד. דאגה על כל ישראל, לאו דווקא בנוגע לחסידים, בנוגע לחסידות, פשוט בנוגע, בנוגע לכל זה. אבל זה עוד עניין. אני לא מדבר כעת בנוגע לזה. דרך אגב, בנוגע, בנוגע לאלה שנמנים על דגל, על דגל זה, על דגל של... אז כמו שהרבי אז כתב, ״הנני מכיר היטב אותו ואת החברים שלו״. אנחנו צריכים לדעת, לא סתם, ולא סתם כדי לחזק או כדי להרגיע או כדי... מפני שהמציאות היא ככה. זה דברים קשים, כי איפה שהוא נמצא, בדרגות הכי נעלות שאין לנו שום מושג, אבל, אבל באיזשהו... הוא חושב על כל אחד ונוגע לו כל אחד. מעורר רחמים על כל אחד. חושב ודואג בשבילי. בא לאוהל ומבקש לו משהו, דבר, דבר שמעיק לו, משהו חסר לו, אז הרבי מצטער, פשוט צר, צר מאוד, מצטער. הוא מבקש מהקדוש ברוך הוא, מעורר רחמים עליו. וכאשר אחר כך מודיעים שהדבר התמלא בחן, אז יש לו תענוג, פשוט. בפרט... צוחקים

21:48 דובר 1 עליו. אבל אף פעם לא הולכים על קבר, חלילה. לא היה שם קבר, חלילה. לא, לא זה העניין. לגמרי לא. הולכים לרבי כמו שהיה קודם. הולכים פשוט לבן אדם חי. אני לא מתכוון חי ש... במובן חומרי. זה שני עניינים שונים, אבל זה בן אדם ממש, עם הרגשה, עם כל — עם הרגשה ממש, צער ממש, תענוג ממש, ונוגע לו והאכפתיות שלו. פשוט בן אדם. וודאי שהמצב לא טוב, אין על מה לדבר. לא, לא, לא זה מה שרוצים, ולא זה, לא זה מחכים. מחכים ש... מחכים שיהיה, שיהיה כמו קודם. כשהיה כמו קודם, כמובן, כייף כשהיה כמו קודם. אז כשייצא המשיח יהיה הרבה יותר טוב מכמו קודם. אבל כל זמן שאנחנו במצב הזה, אז אנחנו צריכים לדעת ש... זה לא עניין של... זה לא עניין מופשט ועניין... עניין ממשי.

23:50 דובר 1 וכל מה שהקשר איתו יותר, יותר חזק, מה, פשוט יותר חזק. רוצים להסב לו נחת רוח. שיש, בכל המובנים. הקשר מתבטא בהרבה דברים. דבר אחד מבטא הקשר החשוב. לחיים, לחיים. דבר אחד מבטא הקשר. אצל אבא, אצל בן אדם. יש דברים אצל בן אדם שמתבייש לדבר. זה לא סוד. לא פה סוד, אבל יש דברים נפשיים, כפי שאומרים, שלא מדברים עליהם. וקשה לדבר. אך מה? לחבר טוב מאוד, לידיד, לידיד טוב יגיד ואיתו ידבר גם דברים כאלה שבכלל בחוץ לא מדברים על זה. אבל חבר טוב. יש דברים עוד יותר פנימיים. אז חבר טוב גם כן קשה. אבל יש אחד עם האבא שלו. אז אתה יכול לדבר יותר עם אבא שלך. תדבר איתי. מה אתה חושב? אבל יש. כשיהודי היה נכנס ליחידות, כאן היה גלוי לב לגמרי. מה פירוש גלוי לב? לא היה דבר. תגיד עד כאן. לא. גלוי לב זאת אומרת גלוי לב לגמרי. כאן אתה יכול להגיד את הכל. מה הפירוש? מפני שהייתה הרגשה: אתה לא מדבר לבן אדם אחר. אתה מדבר לבן אדם מאוד קרוב, זאת אומרת, אתם מבינים שאתם מדברים עליו. אתם מבינים או לא? תגידו. אה? מה? מרושם. וכאן הפירוש, מפני שיהודי נכנס ליחידות. אתם מדברים על הרבי, אתם שמעתם שהרבי משה רבינו ורבי משיח ורבי העתיק. זה הכל נכון. משה רבינו והעתיק ומשיח. אבל כשאומרים משה רבינו, משיח ועתיק, אני לא יודע מה זה. זה דבר, סתם מילים. אני לא יודע מה זה משה רבינו, לא יודע מה זה משיח, אני יודע מה זה עתיק. אני כאן מדבר פשוט בתור בן אדם. בתור בן אדם. אני יודע שיש דברים שלא עם אנשים אחרים לא

27:28 דובר 1 דיברתי. מדוע? זה היה בן אדם, זה קשה לדבר. אבל חבר טוב וידיד שלי, ידיד שלי איתו אני יכול לדבר. ואז קמה היציבות. כשיהודי נכנס לרבי הוא הרגיש: זה פשוט בן אדם שמתעניין. זה לא בן אדם זר. זה אדם שנוגע לו מה נעשה איתו, ואכפת לו. ואתה מדבר, זה לא דבר... אז אתם מסתכלים עליי וככה מדברים על הרבי. יותר מדי גשמי. צריך לדבר על רוח, לפחות מושג לפני זה. נכון, מושג לפני זה. מדבר על אדם גדול, פשוט בתור בן אדם, ואדם שהיה לו בן אדם כבר. זו הרגשה פנימית, הרגשה שדואג לך והיה נוגע לך ונוגע ממש. ואם יש עניין של צער הוא מצטער. הוא פשוט מבקש רחמים מהקדוש ברוך הוא. ואותו הבן אדם הוא גם כעת בדיוק אותו הדבר כמו קודם. זה רגש ורגש. זה לא, זה לא נושא. איך נעשה הרגש הזה? אין על זה נוסחאות ואין על זה סגולות. אין על זה סגולות. יש גורל אחד. כל מה שיותר מתבוננים ויודעים את המציאות הזאת, שבן אדם הזה אכפת לו מה שנעשה איתך, אז תגיע ליותר... תגיע לזה. היא לא ראתה אותך אף פעם. אז סיפרתי לך מקודם. זה בדיוק כמו שהרבי הקודם כתב ליהודי הזה: הנה, מכיר היטב אותו עם כל החברים שלו. הוא חושב על כל אחד ונוגע לכל אחד. סיפרתי בתור בן אדם, לא בתור... לא, לא, לא... איך יכול להיות אצל בן אדם דבר כזה? ודאי אם פשוט זה... אחרת זה לא יכול להיות גם. זה ודאי. את זה אני מבין. וכל, בזה כל אחד צריך... ואנחנו מחכים שעוד מעט

30:30 דובר 1 יבוא הרבי לחדר. פשוט נפגש עם, נפגש ממש, נראה אותו וזה. ומובן שדבר זה קשור עם הגאולה. אבל יהיה עוד יותר טוב ממה שקודם, כמובן. זה קשור מאוד בזה, בזה, זה קשור מאוד בזה, להעביר לחבר'ה, למבטלים שלו. צריך להיות צד. לא כל דבר אפשר לכתוב שולחן ערוך. מה צריך לעשות? צריך לעשות ככה? צריך לעשות ככה? לא כל דבר אפשר לכתוב שולחן ערוך. זה דברים שמה... שלא, צריך לדעת שזו המציאות, כלומר צריך ללמוד הרבה. וגם כי כדאי. השיחות שהרבי היה מדבר בתש"י, תש"י. מה הרבי דיבר בשיחות? אז שום דבר לא ישתנה והכל אותו דבר. זה הרבי דיבר. בעצם בפשטות הרבי דיבר על עניינים כאלה מפני שהוא לא קיבל את הרביסטווע והוא לא קיבל את המציאות. זה בפשט. אבל בפנימיות הרי, הרי אדם זה גם... הרי היה אז. אמ... אולי. אולי היה בזה. הוא לא אמר שזו הייתה הכוונה שלו. הכוונה שלו הייתה בפשט, אבל הזמן הזה זה מאוד מתאים לעניינים האלה. ואין לי מה כן וממילא. הולכים, מתחילים להתווכח איזה מאמרים ללמוד. מאמרים של הרבי או מאמרים של הרב עקיבא או מאמר של

32:51 דובר 2 .

32:52 דובר 1 במה דיברתי? למה דיברנו? סלחו לי מה שאגיד בקול רם בערב יום כיפור. זה פשוט וזה הכל. זה הכל. יש קצת רגש, פשוט אני לא מדבר פרימיטיבי. מה שווה? יש לי רק בן אדם זעיר, קטן, בן אדם שאתה אוהב אותו, והעיקר לא יודע אם אתה אוהב אותו, אבל אדם שאתה יודע שהוא אוהב אותך, והאכפתיות שלו לכלל ישראל, אנש... לכל אחד במיוחד. והוא הסביר הרבה עניינים ייחודיים ביהדות. לפקוח לנו את העיניים שנוכל ללמוד, נוכל לדעת. זה, כן צריך. דיברתי כבר כמה פעמים על מר שופט ואי אפשר היום לדעת פשוט מה זה יהדות. מה זה מטרת בריאת עולם, מה זה בריאת האדם, מה זה פלא, מה זה מצרים, מה זה יהודי, מה זה משיח? כלום. הרבי מבהיר את זה. ואם אין חוש, פשוט זה... בן אדם שאכפת לו, ואתה יודע שהבן אדם הזה זה בן אדם ונתן תורה שלמה ודברים שלמים, ובא אותו כזה כרס ושעבדי ואומרים לו: זה לא מעניין אותי ללמוד גמרא. בתור חסיד צריך לשמוע שבשביל להתקשר צריך ללמוד מהדברים של הרבי. אז הוא לומד בשביל להתקשר. אז אתם מבינים בעצמכם איזו התקשרות כבר ילמד. הרי לומד, לא תלמוד. הוא לא רצה, הוא לא היה לו שום חוש, שום רגש. והוא לומד בשביל התקשרות. לומד בשביל התקשרות. לא זה המדריך שלו. מה, מה פתאום. אם הוא מחפש מה המטרה שלו בחיים וכאלה. יהודי רוצה לדעת מה המטרה שלו בחיים. וכאן יש לו הבהרה, מאמרים ושיחות שמבהירים לו מה כן מטרתו בחיים. לא, המטרה שלו לא מעניין לדעת. בתור מדריך, רק מה עניין, עניין רוחני שלו יתקשר. עניין רוחני שלו יתקשר זה עניין רוחני. איזה קשר

35:49 דובר 1 יש כבר כאן? אז דבר קשר של הרבי. אתם לומדים עם הרבי. שיש ללמוד. בלימוד יש כמה דברים, יש לימודים, יש לימוד לדעת בעל פה קצת מהמאמרים. צריך לדעת בעל פה. יש הווה אמינא. בדיוק איך לומדים? בסדר, יש משפיעים, יגיד כל אחד, ישאל את המשפיע שלו איך לומדים. אבל.

00:02 ביום כיפור היה דברים של בגדי זהב והיה דברים של בגדי לבן. בעבודה של יום כיפור היו שני דברים. אילו עבודות היו בבגדי זהב? אילו עבודות היו בבגדי לבן? ביום כיפור היו עבודות של כל השנה. זה לא דבר מיוחד של יום כיפור. זה עשו, עושים בכל השנה גם כן. ביום כיפור גם כן עושים אותם. לא, זה היה בבגדי זהב. אבל העניינים המיוחדים של כיפור, אז איך אומרים, עבודת היום בבגדי לבן. נשאלת השאלה: מה זה תוכן בגדי זהב? זה סתם דבר חיצוני? אם סתם דבר חיצוני, והיה הרבי מדבר על זה בספר הלבנים. היה ב... היה בזמן הראשון היה נהוג ככה, נהוג כמה פעמים זה היה. ברבקים שמתעסקים ב... מחסני השפירא זה היה נכנסים, לא דיבר לפנים. הוא אמר ברבקים. זה הפסקה קטנה, שוב פעם. אז מה זה תוכן בגדי זהב? אם בגדי זהב זה עניין סתם דבר חיצוני, דבר חיצוני לגמרי, אז עבודה בבית המקדש בכל השנה זה גם כן לא מתאים סתם לעשות סמלים, סמלים חיצוניים. כלומר, זה באמת יופי, זה יופי אמיתי. יופי אלפי תאר. מה זה? אז למה ביום כיפור לא? הרי מיופי, והרמב"ם כותב שצריך לטהר את בית המקדש בבגדי זהב. כיפור זה דבר הכי חשוב. ודאי צריך בגדי לבן. למה כן? הרבי מסביר את זה מנקודה כללית. מה זה בגדי זהב? מה זה בגדי לבן? בעבודת האדם. יפה, הגיוני השאלה. מה שמבריק, יפה, לא מדברים כאן על חיצוניות. באמת זה גם כן פנימית, אבל זה חיצוניות. מה פירוש חיצוניות? זה מה שזה לומד, מבין, מתבונן. זה ודאי שזה עבודה פנימית, אבל בנוגע לדרגות הנשמה זה

02:42 חיצוניות. הבנו כולם. מה זה שכל של בן אדם? שכל של בן אדם סוף סוף לא הוא. זה לא העסק שלו. זה לא העסק שלו. היום מבין ככה, מחר מבין אחרת. זה לא קשור איתו. כשאדם רואה בעניין החדר בלילה, מה באמת ההיגיון? כשאדם יהיה לו חשבון עם הקצין. חשבון אומר ככה, אבל הוא רואה אחרת. ככה דוגמה פשוטה, ככה דוגמה פשוטה. אדם נכנס אל הבית ורואה שהחדר ריק, אין בו איש שום. נעלו את החדר במנעול ואת החלונות סגורים ואף אחד לא יכול להיכנס. בכלל, אבל בכלל בעוד-- השכל מכריח, הוא רואה שאף אחד לא יכול להיכנס. אז נשאר החדר. עבר אחרי עשרה רגעים, פותח את המנעול, נכנס לחדר, "מה שראיתי?" יהיה לו פתקים, "מה שראיתי?" הלא כל פתק. מה פירוש? יש לו הוכחות, מוכרח על פי שכל שאי אפשר להיכנס. מה קורה כאן? הוא לא מחשב מוצא. סוף סוף, מה יגיד? יגיד: "מה אתם מקשקשים לי בחשבונות? אתה נותן לי תשובה, אבל אני בעצמי רואה." מה פירוש? מה פירוש, אומר הרבי? אם בני אדם מתכוונים לזה. מה פירוש אני בעצמי רואה? בנפש האדם יש שכבות, יש שלבים, יש שלבים יותר חיצוניים, יש שלבים יותר פנימיים. התכל'ס זה דבר מאוד... הראייה זה במקום יותר עמוק באדם. הראייה של בן אדם במקום הרבה יותר עמוק מכמו שכל. ושמה לא נגיע בהוכחות שכל. וזה מה שאדם אומר: אתה שואל קושיות, צריך הוכחות שכל, זה לא יכול להיות. אבל אני בעצמי ראיתי. הוא לא אומר אני בעצמי הבנתי. הוא לא יגיד אני בעצמי הבנתי, הוא יגיד אני בעצמי ראיתי. הבנתי זה לא אני בעצמי. ראיתי זה כבר שאני בעצמי. מה פירוש? מה מתכוון? אני בכלל לא

05:25 מתכוון בכלל אותו דבר. אבל הרבי מפרש, זה הפירוש של המילה. מה פירוש אני בעצמי רואה? וזה גם אחד הדברים מדוע אמונה של יהודי... מדוע אמונה של יהודי כל כך חזקה וכל כך עמוקה? הרבה יותר. ראשית כל, אומרים יהודי רואה. מכיוון שיהודי רואה, אז לא צריך לו שום, שום חשבונות שכליים. הוא רואה את ה... אומרים יותר מזה. אחד הדברים למה? הרי הרבי אומר שהאמונה של היהודי זה עוד יותר חזק כמו שראייה. מדוע? גם כן בהיגיון. אחד הדברים, באופן שאדם רואה דבר, סוף סוף האדם והדבר שהוא רואה זה אותו הדבר או שני דברים שונים? יש אדם ויש הדבר שהוא רואה. לפני שהוא ראה גם כן. סוף סוף, הרי ממילא הידיעה הזאת שהוא יודע על הדבר, על זה שהוא רואה, זה גם כן דבר שנקנה בו, וידיעה נקנית ולא חדר לאיפה שהוא. זה מה שאנחנו אומרים: אני בעצמי ראיתי. זאת אומרת, ביחד הכול יחסי. כשמדבר על דברים שמתעוררים באדם, לא הוא עצמו. דברים שנקנים, הידע זה שכל ולגמרי דבר חיצוני, וראייה זה יותר ביחד. דברים נקנים זה נקרא אני בעצמי, אבל גם כן לא אני בעצמי. מאיפה אבל בן אדם יודע שהוא קיים? לא יודע דבר אחר. מאיפה יודע שהוא קיים? הוא לא צריך להכריח על פי שכל, הוא לא צריך להסתכל עליי. זה הוא עצמו, וזה האמונה של יהודי, הקשר לקדוש ברוך הוא, הוא עצמו. אלף פעמים אמר הרבי בזה. כן, על מה יכולנו לדבר? על שכל זה עניין חיצוני. עבודה פנימית זה עניין בגדי זהב. בגדי זהב זה דבר יופי וזה יפה. יפה או פי פרה וקשר עם הקדוש ברוך הוא זה מגיע לזהב. מה זה

07:58 לבן? לבן, אין כאן שום צבע. לבן אין צבע יפה, אין שום דבר. לבן אמיתי זה כמו שקוף. זה אין צבע. אז אומרים, מה העניין של יום כיפור? מה זה עניין של יום כיפור? הכהן בתור שליח של כלל ישראל הוא לעורר את נקודת היחידה, לעורר את נקודת היחידה שלמעלה לחלוטין. למעלה לגמרי. אבל אומר כאן, ביום כיפור בכניסה לקודש הקדשים, בכניסה לקודש, קודש הקדשים של מקדש, שזה קשור לקודש, קודש הקדשים של נפש האדם בפנים שלו. כאן המקום לבגדי לבן. כאן היופי, החשבון של שכל הצבעים על מה גילו בפנים שלו לבגדי לבן. אבל להתלבש זה, אם ככה, ביום כיפור רק בגדי לבן. מה משנה? אם אומרים, הסברנו קודם מה צריך ההסבר והשכל, ואומרים שסוף סוף זה עניין של טענה או מענה. אומרים יש פירוט על הטענה, אבל סוף סוף זה לא הוכחה. מי צריך את זה? למדנו בתחילת התניא, פרק י"ח, פרק י"ט. מדובר שם שאצל כל יהודי יש אהבה טבעית לכל הפחות, כמו אהבת הבן לאביו, בלי כל חשבונות והתבוננות, שהוא לא דרו מכל שבכלים מי תנף לכיס השבת. אומרים, לא צריך להיות הנקודה הזאת, אבל איך צריך להיות הנקודה הזאת? צריך לחדור, להגדיר את זה שיהיה קשור. זה עניין של חסידות חב"ד, וצריכים חב"ד להגדיר את העניין שלמעלה לגמרי מבגדי הבריאה, להגדיר את זה בכל פרט ופרט. אחר זה מקיף ולא פנימי. שמע, איזה דבר גדול מאוד. ודאי זה דבר גדול מאוד. אבל איך אמר ר' חיים, הוא בוער והוא בוער. צריך ושווה יהיה אבל אז. וזה כל הפלא. זה הכוח. הכוח של הרבי. הרבי של חב"ד, ובחב"ד גופא זה

10:30 להתרחב מדור לדור, למזג את שני העניינים, של להיות הנקודה המופשטת, שלמרות הכל זה יחזור בפנים ובבן אדם בכוחות הפרטיים שלו. צריך להיות דיבדי לווה מדובב דיבדי לווה. וזה מה שאומרים ביום כיפור, בשמונה עשרה: אחת למעלה ואחת למטה. יש לך כבר אחת, אחת למעלה, ואתה צריך עוד אחת למעלה קשור למשהו למטה. וכך היו מונים. ועם קשרים וניגונים. במה יש לשיר? שיר בעניין הזה ששרים ורוצים להתעורר. זאת אומרת, ריץ כל אחד, זה לא מצחיק. נורמל למעלה מצחיק גם למעלה. לומד רעש, כל כך אכפת. מה זה אכפת? אכפת לי. מה אכפת? מה אם דרך אגב, נזכרתי שהיה, היה אחד עושה תשובה. לא, לא, לא יצא. לא, לא, לא. מה היה הרשום שמחזר? אולי היה. כשהרבי היה אומר תמיד לשיר את הניגון של האלטער רבי, אז היה תמיד אומר כמה פעמים לשיר את הבבות. היה זמן שהיה אומר, היה דמע, שהיה מראה מה אכבר. בשנים האחרונות לא היה אומר, רק היה מראה עם האצבע. ולא, על פי רוב היה פעם אחת, אבל הרבה פעמים היה שלוש פעמים, היה שבע פעמים, שמונה פעמים, עשרה פעמים היה. זה חסידים, אנחנו, היה לנו הבנה בזה, זה עניינים רוחניים. היה פעם בתשב"ט, הרבי דיבר הרבה על עניינו, והיה, אני אומר, הרבי ברן. היה לו כזה, בא אחת שאלתי. אומרים אחת שאלתי, מה עניינו? אחת, אחת שאלתי, אחת ימתי, אחת ימתי, אחת תמתי, ימתי תמתי. קשר של היהודי לקב"ה, אחת. ואחר כך הרבי אמר לשיר לפני מלול את הרבי. ואבא ישראל ברל[?], לא בשם ברל, הוא היה מנהג רב בשלמה. הוא הסתכל על הרבי ככה, והרבי יגיד כמה פעמים, והרב אמר לו: אחת שאלתי. הרבי אמר

13:20 אחת שאלתי. ואחת שאלתי אמר הרבי. זאת אומרת שההשקפה הראשונה כבר לחשוב שפשט זה שרים פעם אחת. יש לפעמים ששרים בצליל מיוחד. לא, ה"אחת" זה לא סתם. זה גם כן מדייק שיהיה אחת, זה גם כן עניין. אחת שאלתי. אז מה זה עניינים רוחניים? יש לנו הבנה בזה. כן, בכל אופן. אז מה העניין? אומרים, מתחילים מיד עם אחת. כך היו מונים: אחת. מה העבודה של יום כיפור? בכל אשר תשובה, אשר תשובה. בפרט ביום כיפור. לא מתחילים עם, לא מהתלמיד חכם, לא מהלמד. מספרים שהרבי משינאווא אמר פעם, והיה פתגם חסידי נאמר: "א גאנץ יאר פארשטיי איך". הוא מביא. "היינט נישט פארשטיי איך, איך פארשטיי נישט". היום אני לא מבין, אני לא רוצה ללמוד. וכפועל מעשה אז אומרים גם אחד. אבל האחד הזה לא צריך להיות מופשט, לא צריך להיות כמו מופשט. אפשר ככה בשמיים אומרים אחד ואחד. האחד הזה צריך להגדיר כאחד בדרגות של המספר, שלפתח אחר כך אחת ושתיים בשני ימים, אחת ושלוש עד אחת ושש. נו, זה העניינים. עניינים נעלים בבינה. זאת אומרת, הקשר את היחידה, להגדיר את היחידה באחת, באחת או שתיים או שלוש. זה שמדברים בבינה דברים נעלים, אבל בפשט. כשמדבר אצלנו בפשט. מה צריך בחור יותר מבוגר? הוא יודע מה צריך לעשות עם זה. וכך היו מונים, אחת, וראשית סוף. ראשית כל, אז תנועה כללית. לא כל כך נגיע כאן פרטים. פרט זה, פרט זה. זה להתמסר יותר באופן כללי. להתמסר יותר ל... אפשר לחשוב על פרטים ואפשר לחשוב על כלל. ובכל דבר יש מה. מצד אחד, כשמדבר על פרטים אז מדבר על הפרט. לא מדבר כאן על האדם באופן כללי. כל פרט ומסוים, פרט זה,

16:52 פרט זה. אפילו שתיקח הרבה פרטים, תיקח כל הפרטים. סוף סוף כל פרט ופרט הוא סוף. אומרים לו: "קחוי מן האחת". התמסרות בכלל יותר כללית, ויותר קבלה של מלכות שמיים. להתמסר יותר, באופן כללי. אבל ככל שאתה ככה מופשט, אור, אור בלי כלים, אז זה נשאר ככה סתם... יכול להיות מקיף, ויכול להיות מקיף דמקיף, ויכול להיות אפילו שזה באמצע. ויכול להיות חצי נפש דמניה גם כסתם במילא. אז מוכרח שהאחת הזה סוף סוף מתקשר עם עניין של פרט. כלומר אחת ואחת, אחת ושתיים, אחת ושלוש. מה זה בדיוק? אין על זה כללים. מה האחת ומה השלוש? זה כל אחד לפי ערכו, לפי עניינו שלו. אבל כל אחד לפי ערכו. אתם מבינים מה שמדברים או לא? על כל אחד בעניין של קבלה. אתם מבינים או לא? ובכלל בכל מקום, בפרט כשבאים לכאן. אז אה, אצל חסידים היה תמיד, בעיקר הנשיא הלבבי של הרבי היה כסלו, בפרט ראש חודש. מדוע בדיוק ראש חודש? גם כן כמו שיש אלול ראש השנה לנפש. אז כמו ראש השנה זה לא סתם תחילת השנה, זה נקרא ראש השנה. וזה קשור גם כן, ראש בני ישראל גם כן קשור. אז זה נקרא ראש השנה, כסלו בכלל. אז גם כאן בנקודה הזאת גם כן צריך לראות "ככה ימינה אחיו עד אחיו ראשון". יש לה עצמה הכללית. כל אחד רוצה להיות מקושר יותר לרבי. בלי חשבונות, בלי פרטים. וישנם פרטים. והרבי אמר שצריך להיות אורות דתוהו וכלים דתיקון. יכול להיות כלים דתיקון ואורות דתיקון וזה אור מועט. אבל צריך להיות אורות דתוהו. אבל אורות דתוהו צריך להיות בכלים דתיקון. אתה יושב, צריך ללמוד יותר טוב, להתרנג

20:14 את הבעל משה. ועוד זה עם האח שלך. מה תגיד לי מה...?

00:01 דובר 1 לפעמים זה יכול להיות אצל יהודי תם מאוד, ונותנים לו לשמוע משהו אחר לגמרי. הוא מתפרק ומוריד דמעות. אומרים שהיה מזה שנים, היה כתוב במקומות: כאן צריך לבכות, כאן צריך לפחות חצי שעה, כאן צריך רבע שעה. המקשיים קבוע מוציא לאור של המעבר. כאן זה דבר עצמי, כאן צריך לפחות חצי שעה, כאן צריך לפחות רבע שעה. יכול להיות אצל יהודים, והיו אצלם יהודים כאלה, שהיה להם כל כך פנים של נפש, כל כך מקושרים בקבלת החוש ה', פשוט צריך לבכות והוא בכה, והיה זעם גם היה. וככה רבה קשה ככה חצי שעה ויהיה בסדר. אבל זה כבר אנשים מיוחדים. אבל בדרך כלל, בדרך כלל זה לא כך. בדרך כלל לא אומרים לבן אדם כמה לבכות, ולא אומרים לו לבכות ולבכות ולבכות. מה שאפשר, אפשר להסביר לבן אדם. אפשר להסביר על מה כן מדובר. אז ברור מה כאן מדובר. זה מעורר רצון לבכות. אז ברור. אז ברור מה כאן מדובר. זה מעורר רצון לבכות. אבל יש לנו כל דבר ככה נוסח ומנהג. יש לזה כל מיני. לא כל דבר אפשר לקבוע בדיוק. סוף סוף הרבי אמר פעם שהרב כתב בסידור סניץקי[?] השלם יחינת מלך יהושע צבי[?]. יחי נשיא, יגיד מה? הכתב הכתב יחי נשיא המלך. שיכתוב, איזה חבל. ואי אפשר לכתוב איזה חבל. אפשר לכתוב. מה? אם אחד יעשה בדיוק כמו שאומרים לו, אז זה קורא את המזוזה. אז אומרים, מה יעשה נשיא המלך? מה יחי? הם מלכים כאלה, הם מלכים עולמיים. הדבר גם מגיע. כן, זה חשוב. ו... היום יש הרבה מאוד בחורים כשרים. הרבה דברים שיגידו להם בדיוק מה צריך לעשות, מה צריך לעשות. ואף פעם לא

03:15 דובר 1 היה דבר כזה. מה היה קורה שם, השטות? אם היו באים בזה, יש לך סליחה הרבה. אין לך סליחה. מכוונים דברים שהם לא יכולים לעשות. בשביל... בכלל, מדבר כזה יש עניין. אין דבר כזה. אין. אתה מבין? זה לא חיים. זה חיים אחד מסוג אחר. זה לא חיים. אתה רושם. זה לא חיים כמו שאתם מכירים. זה לא חיים שלך. אתה רוצה את החופים שם עם ימים ויערות. זה לא חיים שלך. יש דברים

06:15 דובר 2 היה שם, לא היה להם ש-- שמוסד כזה, אז זה שבר כביכול. ואז הוא טוען ב-- משהו עוד היה אותו משהו. לא יודע. הוא מספר לחבר שלו על זה. איך אפשר לעשות. וחבר שלו אמר שמוצאים דרך לעשות את זה עם חצי ליטר. הוא לא רוצה. הוא היה, הוא חזר אליו פעמיים או שלוש פעמים. היה צריך לראות אותו בהתוועדות, אני כזה. אבל חבר שלו אמר לו, הוא לא רוצה לקחת מהערומים. עכשיו זה בסדר מה שהוא אומר לי, עכשיו הוא לא היה לי. רחמיות ה-- התרחמיות והיו לו בדיוק כמו ששאלנו. זה היה בעצם הראש שמלווה אותו, והחבר שלו היה צריך להגיד עד כדי כך. הוא בא לו אולי כמה ימים אחרי זה, הוא היה לו מקום שצריך. מה אני אגיד? לא, זה לא שווה לחכות. כנראה זה נכון. לא ש-- לא יכול היה לוותר. הוא טען שזה לא יכול. הוא ניסה, מה הוא מצפה היה לטוב? ש-- שבעצם החמלה, שפינוי גופות זה סבל. פינוי גופות זה כזה דבר. הנה הייתם עדים ב-- בוילנוב[?], דרך זה סמדר[?] ודוד[?]. הייתם, את האנשים המומחים, מביא אותם לדבר קוסס כאן. ואף אחד לא קפץ לשום מקום, אף אחד לא קפץ. לא, לא, לא, לא עשו. אז מה זה? הרי זה. בכלל, יש קשר בין הדברים האלה קורה. בכלל כל בן אדם יש לו שכל נקי. גם כותב יש. יש רמות מסוימות. כל אדם יכול לשכלל את עצמו. הוא לא חייב לשכלל את עצמו. הוא לא חייב גם לשנות את עצמו. יבוא היום וישתנה ככה או כך. אבל בכל בן אדם יש כלשהו שכל נקי. אותו צריך להגיד. יש הבדל בין אדם צנוע

09:10 דובר 2 לאדם גדול וצדיק. יש הבדל בין אדם צדיק רם לאדם גדול ורב. יש הבדל בין אדם צדיק רם לגדול. יש כמה סוגים. יש הבדל בין אדם גדול וצדיק רב לבין אדם שכתוב על זה במדרגות. יש הבדל בין אדם גדול וצדיק רב לבין אדם גדול ורב. יש הבדל בין אדם גדול ורב לבין אדם. זה כמה סוגים. זה לא הבדל בין אדם גדול ורב לבין אדם שכתוב על זה. זה לא הבדל בין אדם גדול ורב לבין אדם. זה כמה סוגים. הרי שאין שם גדול ורב. הרי שזה צור. ואין גדול ורב היה היהודי. לא היה רב או שקפת היהודי. הרי שכתוב בדרך. בדרך. מי יודע שכל דרך ודרך יש לה דרך בכלל בעולם. הרי שכל פרטים. והרי שכתוב היה על הקצינים כל הדרכים שכתוב היה כי הדרכים. והם חיפשו אחרי זה. ולא מצאו אלא ששכחן. בעלי הרגש הם נמשכו אחרי זה ולא היה להם מה להגיד. להגיד היו יהודים, גם גדולי גדולי גדולי גדולי בעלי רגש גדול, ראש מאי גדול. גדולי בעלי מושכלים. אז בעלי הרגש הם חיפשו את מה שיהודי שמחפש בעלי הרגש והם לא מצאו. וככה בעלי המושכל. גם הם לא מצאו. יהודים שחיפשו השקפה יותר עמוקה ביהדות או העיר הם ציינו למצוא ספרים שלא תלמידים קראו בהם. זה כבר מחקר שלם. היה להם קצת קושיות, ספקות וכו'. אפילו אלה שלא היו להם שום ספקות, אבל חיפשו השקפה יותר עמוקה מהגמרא, מהתורה, מהרבי מליובאוויטש, מכל השליחויות. אבל יהודים ידעו טוב מזה לחפש. זה רגש, זה גדלות, זה לא מצאו. וכאן היה הבן אדם הזה נתן להם את ההשקפה. היו יהודים שחיפשו את זה ברגש. התורה זה תרשום

11:41 דובר 2 אהבת, אהבת השם, יראת השם, אהבת ישראל. גם כתבי היום אותו, אותו הכתיב. אז אלה אנשים שחיפשו משהו. אז חביבים על עצמם, על חברם. טוב, טוב, אתה יכול להגיד מה אתה רוצה? איך יכול להיות בן אדם אחד שמושך את כל הזוגות, כל הזוגות שיהודי משתוקק לחבר? אתה לא מדבר. שנמסרו אליי כל היהודים בחרסינה. אני שמונה עשרה ירד לתוך ארץ ישראל, וגם ג'נטל, אבל אף אחד לא יכול להגיד לך את האמת הגדולה. זה כל היהודים, זה ייסרו כוח עצום, אבל מה שהשגיא ראש הירדן זה הסחפה נפשית. עד היום זה איתנו. יש לנו אדם כזה, כתוב בתורה בגרש"ר, כתוב שכל עם ישראל תלוי באדם אחד. באדם אחד. זה מה יש הראש? מה יש לראש? ראש, ראש הערוס? מה מקום משכן הנפש? מה יש לראש או איזה שם מקום משכן הנפש? הנפש זה קנה הקודם. הנפש מושך את כולם. מה שאתם יודעים, כל עם ישראל תלוי באדם אחד. יש הראש של רבי, ראשית ישראל, רבי ישראל, אבל כשאתה רואה את רוב, רוב מוחלט, הנפש נקודת החיות. יש למלכה של כל אחד. הוא הצעיר ביותר מושך את הכול. ולכן ראינו פה, כל פעם שהיה נוגעים משהו טוב, מגיעים, כל אחד היה שואל מה הוא אומר על זה. כל הזמן היו שואלים. היו שואלים, מה מרדכי, מרדכי? לא כולם, אבל כולם היו שואלים. אני לא מרגיש שהיו כאלה שהיו שואלים בבעל דעת מה הוא אומר. בעל דעת היה יודע הכול, זה לא טוב. היו כאלה שהיו שואלים גובל הבת אלפים. אבל איתנה, ואף אחד לא. שבעל הבית חישבתו בתניא, והראש, כולם יודעים שדרכה גם כן ידע ראש. אבל מה? אלו

14:34 דובר 2 שיש להם זכות, אלו שאין להם זכות. יש פרצות במערכת. הלוח הדוד תן את ראשם ומלקחים את זה. גם אנשים יגידו כאן דברים לא נכונים, כחול וטלף, אבל מה? זה לא חשוב כמה תשים קדימה. זה לא חשוב כזה. אבל איתנה זה יפה. ואני טוען שזה כולם. מה זה רע בזה? סומא אין לו מקום. תמיד אההה, אני צריך לראות את כל הקשר כדי לדעת מה קשה. זאת מרכז. אבל הוא בא באמת לראות מה שחבר שלו חם המר. הוא חיפש את המצאתי. היא יצרה לו מקום. הוא אומר, כן, אההה, הוא לא מסכים אבל הוא שומע. אחרי ש... הוא הסתכל קודם כול שם ורואה קצת יותר רע. כך הוא מדבר. הוא חיפש טוב מאוד. שמיד אחרי זה כולם יהיו שחרור. שאמרו לו שזה לא ישחרר את המצע כזה, חד ישחרר צאן וזהו זה. זה לא יתאים. וטוב. לא רק, הוא גם מדבר כאן על מה ששום שליח לא אדר בטוח. אף אחד. אדר, את השור בני עת שנתן לו ללמוד קנדינסרי. מה זה אומר? אני מבין שנתן חינוך כזה. נתן חינוך גם כן. זה נכון. ואמר, ובדיוק כשהרבי הקודם נסע מרוסיה, שדיברנו קודם, אחרי זה נסע מרוסיה, אז אמר שמוטל לא מזיק. הוא מתאר שמוטל לא מזיק כשהיה בבית רב בצ'רנוביל, שזה לא רק שהוא היה מצדד ופעל גם עליו. אז כל זה חותמת גומת שהוא פעל על הרב, על זה שמוטל, מה זה כזה? איפה שהוא היה? הוא חשב לרוסיה. הוא חשב גם על רוסיה. הוא כל הזמן חשב ופעל ממש ופעל עליו. הרגשות. אותו. יש לו הרבה למדן וספר. יש את כל זה. אבל כאן כתוב כמובן

17:38 דובר 2 נפש. אף אחד לא כאן רואה את הנפש. אין גוף רואה את הנפש. ואנחנו כן רואים את הגוף, מרגישים אותו. מה קשור? רק את הנפש שלו, רואים את החיות של הגוף, החיות של הגוף בגלל הרגשות הנפש. אז זה צריך לראות, אבל זה כל כך טבעי. לא רק העניין של חיים, לא, לא כמו שדיברנו קודם. יש בעלי חיים והם נברא מתישהו עם הנפש שם. אף אחד כאן לא רואה אף אחד והרגשות נפש. עד כאן רואים גוף חי. זאת אומרת, עד האלה שאף אחד לא עשה, ועד האלה ילדים, ילדים לא ראו. והנה באים. אבל זה עוד לא מספיק. אבל צריך לראות עוד משהו. כל האושר שדיברנו קודם, שכל הסודות נחשפו. היהודי הזה יודע יותר טוב ממה שדיברתי איתו. יש הרבה יהודים שמשתפים הרגשות. אני מרים, מושך אותם כמו כל לשמוע ולשוחח ו... יש עדים שליליים. כלומר, לדעת תעודת זהות, רעיון חיים, רעיון של הרגע, לדעת מה זה יהדות. זה מושך את הכול. זה מושך. אותו הבן אדם שמושך את הכול. גם היו באים לכאן, אבל אותם כל שלושה עשר אלפים היו באים לכאן. יש יהודים, רק בגלל זה הייתי הולך את המחשבה של מסדר הזה. רק בגלל זה. הרבה מפקח ברחוב. יהודים באים מחוץ למדינה, הולכים, באים לארץ, הולכים למקווה, באים לארץ. יש גם לא הולכים למקווה, לא יודעים בכלל. ובואו נתקדם. ומכאן גם לדבר על המציאות שצריך לדבר על המציאות. אז דבר על העניין הזה ש... אני אגיד לך, כל מה שראיתי ב... אני לא כל כך הרגשתי, אני לא כל כך חשבתי שזה נושא. זה כל כך מדהים. אז האמת לא משנה? זה לא סתם פשוט.

20:18 דובר 2 אני טוען, כן, שסלינה היא טענה מאוד חזקה שצריכה להתבצע. זה משהו שקבור עמוק בסודות של סלינה. הוא גורם לגורמים אחרים. ו... שחייבים שאנשי האצבע המאששת. יש טענה. המשטרה לא צריכה לדבר. מדברים שטויות, זה הולך רק מול שלטון המפיל. השלטון הוא דבר רע. אחד יגיד, ודאי לבן דעת, אנשי שליט, את דבר גיתי טוב. הוא יגיד שהרוכנים מגיעים שצריך לשש את זה בידיו. נכון לראות את זה. אבל אותו מגור לא ראית, הוא מצפצף כל סדר. מצפצף כל סדר, אבל הוא לא רואה אתכם יותר מכל. זה שטויות. זה שטויות, ואי כך הוא לא רואה את הבראשית? זה לא מהמם. שררה זה שטויות. הוא פשוט שררה. שררה זה לא רצון. מה שהולך הוא לא נכון ביחס. מה שצריך הוא נכון ביחס. אבל הוא טועה. מה שדיברנו, דיברנו על זה במאה, או במאה ועשרים השנים האחרונות. הוא דיבר שצריך לדבר, מה שצריך לשלב, צריך לדבר. אין מכנה היפי אותו עם כל החברים שלו. בעוד זה שצריך לדבר, ברצון לדבר, לדבר זה וזה. אז הוא נעלב. על מה יש לדבר? כמה פעמים צריך לחזור על זה? אתה צריך ללמוד את זה. הוא היה אדם יוצא מן הכלל. אני אומר. אז בוא נדבר. כן או לא נצל. בוא נדבר על עיקר, נקודה שהעיקר היא שכל אחד צריך לדעת שיש מישהו עתיק, בן אדם, בן אדם שאכפת לו מהנושא. תמיד היה בן אדם שאכפת לו מהנושא איתכם ודואג עבורכם. לגמרי יכול להיות, אבל גם עבורכם. ולבן אדם הזה, אם באמת יש לך משהו שאתה יכול לבקש ממנו, הוא יתגולל, יסדר הכול. ונת דה טיים, מי שמעיק משהו ומתפלל, מבקש מקום בוכר ורחמי רחמים.

23:42 דובר 2 וכשמתמלא הדבר הוא מתנהג אל התלמיד. בן אדם כזה דואג להרגש של כל אחד, והאם זה בסדר? וכשדברים נראים לא בסדר, אז הוא קורא לו. מה שביקשתי. אם אתה יהודי, באנו ללמוד. אנחנו צריכים ללמוד את זה. הוא דואג עבור כל יהודי, בפרט במדינה. איך האמת של המצרי. לכן הוא עושה את הדברים שהוא עושה. ממילא זה אומר שיש להם איזושהי מיוחדת. זה גם בעצם חבל על חטא רוח ש... חבל על חטא שהיא יושבת שם בצד ולא פרגנו. זה לא יכול היה להיות רק עם איזה צמח, זה היה יכול להיות רק עם כל.