מטות: תשפ"ו - מדוע משה רבנו סבר שעבר הירדן נחשב חלק מארץ ישראל, ומה הקשר לרשב"י, רבי יהודה בן בתירא ובני אפרים? וגם: סיפור מרבה של ירושלים על…

00:00 דובר 1 אחים.

00:02 דובר 2 בבקשה.

00:03 דובר 1 למדנו.

00:05 דובר 2 נקדיש את דבר תורה היום לעילוי נשמת אחותי וגיסי, שמחר זה יום הירצח שלהם, רבקה וראובן דנוני. פרשת ואתחנן, ואתחנן אל השם. משה רבנו מתחנן לקדוש ברוך הוא, אעברה נא, הוא רוצה להיכנס לארץ ישראל, והקדוש ברוך הוא אומר לו: לא תעבור את הירדן הזאת. מה התעורר עכשיו לכאורה, שמשה רבנו עכשיו מתחנן לקדוש ברוך הוא שהוא רוצה להיכנס לארץ ישראל? הרי כבר הקדוש ברוך הוא אמר לו, נדר נדר שהוא לא ייכנס לארץ ישראל. מה התעורר עכשיו עוד הפעם? אז כתוב, הספרים מסבירים מכיוון שמשה רבנו הוא כבש את ארץ סיחון ועוג. יש מחלוקת, מסביר החיד"א. יש מחלוקת האם עבר הירדן, ארץ סיחון ועוג, זה ארץ ישראל או שזה לא ארץ ישראל? רבי שמעון בר יוחאי אומר שארץ סיחון ועוג זה ארץ ישראל. רבי יהודה בן בתירא אומר שזה לא ארץ ישראל, ולכן משה רבנו חשב, מכיוון שהוא כבש את ארץ סיחון ועוג, שיש דעה של רשב"י, אז הוא סבר כרשב"י שזה ארץ ישראל, וממילא אז הוא חשב מכיוון שנדר, אם בטל מקצתו בטל כולו. אם הוא כבש את ארץ סיחון ועוג ונכנס כאילו כבר לפי דעת רשב"י שזה ארץ ישראל, אז אולי כבר יבטל כל הנדר ולכן הוא יכול עכשיו להיכנס לארץ ישראל, ולכן הוא מבקש מהקדוש ברוך הוא, ואתחנן, הוא מת-- מספר ואתחנן ומתחנן, מבקש אעברה נא, שייכנס לארץ ישראל. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא. אני סובר כמו רבי יהודה בן בתירא, שהוא סובר שארץ עבר הירדן זה לא ארץ ישראל. לכאורה למה משה רבנו סבר כרשב"י שעבר הירדן זה חלק מארץ ישראל? הרי יש גם כן את רבי יהודה בן בתירא,

02:21 דובר 2 וכל מה שתלמיד חדש-- תלמיד ותיק עתיד לחדש, אז כתוב "נאמר למשה מסיני", אז משה רבנו ידע גם כן את דעתו של רבי יהודה בן בתירא. אז למה הוא סבר דווקא כרשב"י? הקדוש ברוך הוא אמר: לא, ההלכה כמו רבי יהודה בן בתירא, שעבר הירדן זה לא ארץ ישראל. אבל למה? למה משה רבנו חשב שזה כן ארץ ישראל? אז יש-- הספרים מסבירים מה היה פה כאילו הסברה של משה רבנו. אצל צדיקים כמו משה רבנו, הם רואים על בן אדם, רואים גם כן מה יהיה בזרעו וזרע זרעו עד סוף הדורות. כמו שרש"י מביא, כשמשה רבנו הרג את המצרי כתוב "וירא כי אין איש". אומר רש"י במקום: מה זה "וירא כי אין איש"? הוא לא ראה בן אדם כשר שייצא ממנו. הוא ראה את כל מה שיקרה ממנו עד סוף הדורות, והוא ראה שאין שום איש כשר שייצא מאותו איש מצרי. ויך את המצרי והרג אותו. ממילא הוא מסביר, מכיוון שבשעת מתן תורה עמדו כל בני ישראל, משה רבנו ראה בכל אחד ואחד גם כן את זרעו ואת זרע זרעו, אז הוא ראה את דעתו של משה רבנו. אה, הוא ראה את דעתו של רשב"י, מכיוון שאבותיו עמדו במתן תורה, וצדיקים הם רואים מה יקרה אצל כל אחד ואחד. הם רואים את זרעו ואת זרע זרעו עד סוף הדורות. אז משה רבנו ראה גם כן את דעתו של רבי שמעון בר יוחאי, אבל את דעתו של רבי יהודה בן בתירא הוא לא ראה. למה הוא לא ראה? הגמרא בסנהדרין מספרת שבני-- מבני אפרים, חלק מבני אפרים הם יצאו ממצרים לפני שכל בני ישראל יצאו. למה?

04:23 דובר 2 בגלל שהם טעו בחשבון. כתוב הרי בברית בין הבתרים: ארבע מאות שנה יהיה גר זרעך. ממתי אנחנו מתחילים? הרי היו רק רד"ו שנה, רק מאתיים ועשר. ממתי אנחנו מתחילים לספור את הארבע מאות שנה? אז אנחנו מתחילים משנולד יצחק, אבל הם טעו והם סברו שממתי מתחילים את הארבע מאות שנה? מתחילים את זה מברית בין הבתרים. ההפרש היה שלושים שנה ולכן הם הגיעו-- הם חשבו שכבר הגיע הזמן ואז הם עשו מלחמה ויצאו ממצרים. וכתוב שהרגום אנשי גת, הפלישתים, הם הרגו אותם כשהם יצאו ממצרים. ממילא יוצא שאותם בני אפרים שהם יצאו בחוזקה ממצרים לפני הזמן, הם לא היו במתן תורה. הם מתו כולם. והגמרא מספרת בקשר לנבואת יחזקאל שהוא החיה את העצמות. אז יש מחלוקת בגמרא האם זה היה בפועל ממש, תחיית המתים. אז דעה אחת אומרת, רבי אליעזר אומר שזה רק היה בחלום, במחזה שהוא ראה, אבל לא שהוא החיה באמת את המתים. אבל רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, הוא אומר: לא. הוא החיה אותם והם חיו ואחר כך עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים. מספרת הגמרא בסנהדרין: עמד רבי יהודה בן בתירא על רגליו ואמר: אני מבני בניהם של אותם בני אפרים, ואלו התפילין, הוא הראה תפילין שהשאירו לי אבי-- אבי אבא, שהוא מבני בניהם. הנה התפילין שזה מהם. ככה סובר רבי יהודה בן בתירא שזה באמת היה לפועל. ממילא יוצא שרבי יהודה בן בתירא הוא לא היה בשעת מתן תורה, כי אותם בני אפרים שיצאו לפני הזמן, הם לא היו בשעת מתן תורה, ורק לאחר מכן יחזקאל, הנביא יחזקאל, החיה אותם כשראה את העצמות היבשות והוא החיה אותם. אז הם קמו ואחר כך הם

06:48 דובר 2 עלו לארץ ישראל, אבל הם לא היו במתן תורה. ממילא מסבירים שזו הסיבה למה משה רבנו לא ידע את דעתו של רבי יהודה בן בתירא, רק את דעתו של רשב"י, ש-- דעתו של רבי יהודה בן בתירא הוא לא ידע, משה רבנו. למה? כי הם לא היו במתן תורה. הוא היה מבני אותם בני אפרים, שהם לא היו-- שהם לא היו במתן תורה. ורבי יהודה בן בתירא אומר: אני מבני בניהם. אז ממילא משה רבנו לא ידע את דעת-- את דעתו של רבי יהודה בן בתירא, ולכן משה רבנו חשב שמכיוון שהוא כבר נכנס, וזה יש מחלוקת בין, בין רשב"י לבין רבי יהודה בן בתירא האם עבר הירדן זה חלק מארץ ישראל או לא, אבל את דעתו של רבי יהודה בן בתירא הוא לא שמע, כי הם לא, כי הם לא היו בשעת מתן תורה, ולכן הוא סבר כרשב"י. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא, ההלכה היא כמו רבי יהודה בן בתירא, וממילא הנדר קיים, הוא לא בטל מקצתו. ולכן משה רבנו התחנן אל הקדוש ברוך הוא: אם מותר הנדר אז העם שלנו לא ייכנס. נסיים בסיפור מכיוון שאתמול היה תשעה באב. אני אספר בסיפור, שמעתי את זה מאמא שלי, עליה השלום, שהיא סיפרה על הסבא, רבה של ירושלים. אז היא סיפרה שהיה בירושלים באותם הזמנים איזה ערבי אחד שהוא עבד תמיד בשכונות החרדיים. עבד, דיבר יידיש כמו אחד מהשכונה, ידע לדבר טוב יידיש. יום אחד הוא בא לסבא, רבה של ירושלים, ושואל אותו: תגיד לי, מתי תשעה באב? שואל אותו הרב: מה זה אכפת לך מתי זה תשעה באב? אז הוא אומר לו: תשמע, אתם

08:35 דובר 2 בוכים ומקוננים שאתם בגלות ובחורבן. אנחנו מביאים לכם כל טוב. אנחנו מביאים לכם ירקות, אנחנו מסדרים לכם בשבת הגוי של שבת, כל טוב. אנחנו משרתים אתכם ואתם בגלות. אתם בוכים שאתם בגלות. אני מחכה שאתם תהיו בגאולה ואנחנו נהיה בגלות ואז אתם תשרתו אותנו. זה היה הראש של הערבי שבמה מתבטא החורבן והגלות והגאולה היא מי משרת את מי. אבל האמת היא שהגאולה האמיתית זה ומלאה דעה את-- מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. זוהי הגאולה האמיתית שנזכה בקרוב ממש.

09:15 דובר 3 אמן, כן כך.