מטות: תשפ"ו - בהעלותך את הנרות... ויעש כן אהרון. רש"י: "להגיד שבחו של אהרון שלא שינה". למה שישנה, ומדוע דווקא כאן קיבל שבח מיוחד? הרב שמעון…

00:00 דובר 1 בבקשה.

00:01 דובר 2 פרשת השבוע, פרשת בהעלותך. "בהעלותך את הנרות, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". כתוב "ויעש כן אהרון". מה זה "ויעש כן אהרון"? אומר רש"י: "להגיד שבחו של אהרון שלא שינה". מה השבח של אהרון שלא שינה? למה שישנה? הוא צווה על ידי משה רבנו שהקדוש ברוך הוא אמר לו בדיוק איך לעשות את המנורה ואיך להדליק את המנורה. שבחו של אהרון שלא שינה. ולמה דווקא בעניין המנורה אנחנו אומרים שבחו של אהרון? ובשאר המצוות לא כתוב שבחו של אהרון שלא שינה. למה דווקא בעניין הזה של המנורה? הרבה שואלים את השאלה הזאת ויש לזה הרבה הסברים, הרבה תירוצים. אחד התירוצים, תירוץ מעניין שאומר המגיד: בבריאה, כאשר הקדוש ברוך הוא ברא את העולם, אז בכל הנבראים, בכל הנבראים שהקדוש ברוך הוא ברא כתוב "ויהי כן". אבל במאמר הראשון, "יהי אור", לא כתוב "ויהי כן", אלא כתוב "ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור", אבל לא כתוב שם "ויהי כן". למה? בגלל שכתוב שהאור שנברא בששת ימי בראשית, אז הקדוש ברוך הוא גנז אותו. הוא ראה שאין העולם ראוי להשתמש באור הזה, אז הקדוש ברוך הוא גנז אותו. אז זה לא היה אותו אור, כן? שנברא, אלא היה אור אחר שהוא יותר... בדרגה יותר נמוכה. כשאהרון הדליק את המנורה אז התגלה האור שנברא בששת ימי בראשית, האור הגנוז. אז הוא תיקן את ה"כן", "ויהי כן", לכן כתוב פה "ויעש כן אהרון". הוא כאילו גילה את האור הגנוז הזה, אז לכן דווקא פה כתוב "ויעש כן אהרון", שלא שינה. כשהייתה הבריאה אז זה השתנה, זה לא היה אותו אור, אבל פה אהרון לא שינה.

02:12 דובר 2 זה אחד התירוצים. יש עוד תירוץ. כתוב "בהעלותך את הנרות", העלה את נרותיה. למה? אז כתוב שמעלה הייתה לפני המנורה, שכאשר אהרון הדליק את המנורה היה עולה על מעלה. לכאורה כתוב, פעם כתוב מקדים אהרון למשה, פעם מקדים משה לאהרון. שניהם היו שווים, אהרון ומשה. משה רבנו כתוב במדרש שהיה גבוה, שהיה גבוה עשר אמות. כשהוא הרג את עוג מלך הבשן היה גבוה עשר אמות. אם שניהם היו שווים, זאת אומרת שגם אהרון היה עשר אמות, אז בשביל מה היה צריך את המעלה? לא היה צריך את המעלה, הוא היה גבוה עשר אמות, אבל מכיוון שהקדוש ברוך הוא אמר "בהעלותך את הנרות", אהרון לא שינה, היה עולה על המעלה גם כשהיה יכול להדליק את המנורה בלי שיעלה על המעלה, לא שינה אהרון. יש עוד פירוש שזה בשם הקדושת לוי, הברדיצ'בר. כאשר בן אדם עושה דבר שהוא דבר מאוד נעלה, אז מרוב התלהבות ומרוב דבקות אז הוא יכול... מרוב התלהבות ודבקות, אז הוא לא מדקדק ולא עושה בדיוק מה שצריך לעשות. כן? לכאורה העניין של הדלקת הנרות זה היה אחד הדברים הכי נעלים, כן? שמשם הייתה אורה יוצאת לכל העולם כולו. אז לכאורה אהרון, כשהוא היה מדליק את הנרות היה צריך להיות בהתלהבות כזו גדולה והוא לא היה מדקדק בדיוק לעשות את כל מה שצריך לעשות, ולכן הפסוק אומר שעל אף שאהרון היה... עשה כאלו דברים נעלים, הדליק את המנורה, לא שינה. אפילו שהוא היה בדבקות גדולה ובהתפעלות גדולה, אבל הוא לא שינה ועשה בדיוק כמו שצריך. מצד שני, אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא, כתוב, אנחנו אומרים בשיר השירים "ודגלו עליי אהבה". מה פירוש "ודגלו עליי אהבה"? אז כתוב "ודילוגו עליי אהבה".

04:20 דובר 2 אפילו, אפילו תינוק שהוא מדלג על האזכרות בגלל שהוא לא יודע לקרוא בדיוק, אומר הקדוש ברוך הוא: עליי אהבה. זאת אומרת, אפילו כשלא עושים בדיוק ומשנים כל מיני דברים, הקדוש ברוך הוא אומר: אני אוהב את זה. לדוגמה, אומרים, אנחנו רואים בתחנון, בתחנון בשני וחמישי כתוב "אם עוונינו ענו בנו, ה' עשה למען שמך". אז היה יהודי פשוט שהוא קרא את זה איך שהוא הבין. הוא אמר: אם עוונינו, הוא אומר לקדוש ברוך הוא, אם יש עלינו עוונות, ענו בנו, הרי אנחנו הבנים שלך, אז אתה צריך לסלוח לנו. כן, או שיהודי פשוט שהיה, לא היה גשם, והוא היה צריך בעצם להיות גשם. אז הוא התפלל, אמר קריאת שמע, כתוב "ועצר את השמיים ולא יהיה מטר". אז הוא אבל פירש את זה באופן אחר. הוא אמר "ועצר את השמיים". עצר זה משמעות סחיטה. הקדוש ברוך הוא יסחוט את השמיים ולא יהיה מטר, אז יהיה לו גשם, והוא פעל שירד גשם. זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא לפעמים רחמנא ליבא בעי. כן, מה שבן אדם עושה בלב שלם.

05:33 דובר 3 ברגע שהוא עושה את זה מהלב.

05:34 דובר 2 הוא עושה את זה בתמימות. כן, "אשרי תמימי דרך". אז אפילו כשעושה לא בדיוק, אבל אם הוא עושה את זה בתמימות, אומר הקדוש ברוך הוא: אני אוהב את זה. זה תלוי גם על מה מדברים. לגבי אהרון, אז הוא לא שינה. כן, אבל יהודי פשוט, יהודי תמים, כשהוא עושה משהו, אז אפילו שהוא לא עושה את זה בדיוק כמו שצריך, אבל הוא עושה את זה בתמימות. הקדוש ברוך הוא אומר: עליי אהבה. לדוגמה, מספרים, היה יהודי ששמע מהמגיד דרשה על הגדולה של לחם הפנים. איזה ניסים היו שמה? היה נשאר חם וטרי עד לשבת הבאה, אז הוא החליט שהוא כן מקיים לחם הפנים. ערב שבת הוא הכין שתי חלות טעימות, הביא את זה לבית הכנסת, שם את זה בארון הקודש והוא מביא לחם הפנים. הגבאי בא לבית הכנסת, הוא מריח פה ריח טרי של לחם. מחפש, מחפש, הגיע לארון הקודש, רואה שם שני לחמים. לקח את זה לעצמו. היהודי הזה היה בטוח שבוודאי הקדוש ברוך הוא קיבל את הקורבן שלו, לקח את לחם הפנים, וכל יום שישי היה מכין שתי חלות, היה שם את זה בארון הקודש, הגבאי היה בא והיה לוקח את החלות, היה לוקח את זה לעצמו. עד שהיהודי הפשוט הזה אמר פעם לרב מה שהוא עושה. אומר לו הרב: מה אתה חושב, שהקדוש ברוך הוא מקבל את הלחמים? הגבאי לוקח לך את זה. אז בלילה באו, זה היה בזמן האר"י ז"ל. באו אליו ואמרו לו: הכן את עצמך, כי אתה עומד למות. צו לביתך. היה כזה נחת רוח בשמיים מהלחם הפנים של אותו יהודי שעשה את זה בתמימות, ובגללך עכשיו הוא הפסיק. צו לביתך.

07:25 דובר 2 מכאן אנחנו לומדים "אשרי תמימי דרך", "התהלך לפני והיה תמים". זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. שיהיה לנו שבת שלום.

07:35 דובר 4 שבת שלום. שבת שלום.