מטות: תשפ"ו - "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ". המדרש מביא: "וראך ושמח בליבו". מה הקשר בין שני הדברים? הרב…

00:00 דובר 1 בבקשה.

00:02 דובר 2 בפרשת השבוע, בפסוקים הראשונים כתוב "ויאמר ה' למשה, דבר אל אהרון אחיך". יש פה מדרש שרבי אלעזר בן עזריה אומר, שלכאורה לא מובן. דבר אל אהרון אחיך, אז הוא אומר-- הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו: אבל אני אמרתי לך, אהרון אחיך הוא, וראך ושמח בליבו. מה הקשר בין שני הדברים? אהרון אמר-- אמר לו-- הקדוש ברוך הוא אמר למשה "וראך ושמח בליבו" כשדיבר ביציאת מצרים. מה הקשר? אז מפרשים פירוש מאוד יפה. הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו: תגיד לאהרון "ואל יבוא בכל עת אל הקודש". אומרת הגמרא, דרשה בתורת כהנים, זה במדרש גם כן, שאהרון זה ב"לא יבוא", משה הוא לא ב"לא יבוא". זאת אומרת משה רבנו יכול להיכנס מתי שהוא רוצה, לא רק ביום הכיפורים. משה רבנו חשש שאם הוא יבוא ויגיד לאהרון "ואל יבוא בכל עת אל הקודש", זה יעורר-- אצל אהרון יעורר אצלו קנאה. הוא יכול לבוא מתי שהוא רוצה. אהרון לא יבוא אל הקודש רק ביום הכיפורים. אז הוא חשש. איך הוא יכול להגיד לאהרון כזה דבר? הוא יתבייש, הוא יקנא בו. אומר לו הקדוש ברוך הוא למשה רבנו, כשהקדוש ברוך הוא שלח את משה רבנו ממדין להוציא את בני ישראל ממצרים, אז גם כן היה אותו סיפור שמשה לא רצה ללכת. אולי אהרון, אהרון יותר גדול ממנו. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אהרון אחיך, "וראך ושמח בליבו", הוא לא יקנא. אהרון הכהן היה בדרגה כזאתי, הוא לא ייפגע, לא י-- לא יקנא בך, לא שום דבר. אותו דבר גם כן כאן אומר הקדוש ברוך הוא, הרי אני אמרתי לך "וראך ושמח בליבו". אין לך מה לחשוש שהוא יקנא בך, וממילא דבר אל

02:12 דובר 2 אהרון. אין לך מה לחשוש. זה הפירוש והקשר במדרש הזה. "וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרון". למה הם מתו? יש הרבה פירושים. למה הם מתו? יש שאלה ששואלים, לכאורה כתוב, הגמרא אומרת שבית דין של מעלה הוא לא מעניש פחות מגיל עשרים, ובזוהר כתוב שהם היו לפני גיל עשרים. נדב ואביהוא, הם היו עוד פחות מגיל עשרים. ממילא נשאלת שאלה למה הקדוש ברוך הוא מן השמיים העניש אותם? הם לא היו בני, בני עונשין, הם היו פחות מגיל עשרים. אז למה הם נענשו? אז מפרשים שמשמע מהגמרא, מהגמרא במסכת ברכות, משמע שנכון שבית דין לא מעניש פחות מגיל עשרים, אבל אם יש מישהו שהוא פחות מגיל עשרים אבל הוא מפותח והוא חכם יותר מהרגיל, אז מענישים אותו אפילו פחות מגיל עשרים, אם הוא כל כך גדול וחכם. ומביאים ראיה משמואל הנביא. שמואל הנביא, אמא שלו הביאה אותו לבית המקדש, למשכן, הביאה אותו כשהוא היה בן שנתיים, ואז כשהוא אמר הלכה בפני עלי הכהן, עלי הכהן דן אותו למיתה. לכאורה, מה זה? למה דן אותו למיתה? הוא בסך הכול בן שנתיים, אלא מכיוון שהוא כבר היה כל כך מפותח, שמואל הנביא מגיל שנתיים, אז ממילא הוא גם כן ראוי לעונשין. אז ככה זה גם כן היה עם נדב ואביהוא, שנכון שהם היו פחות מגיל עשרים, אבל הם היו בדרגה כל כך גבוהה בקדושה, שלכן הם נענשו אפילו פחות מגיל עשרים, וזה מה שכתוב הכתוב בפסוק "אחרי מות שני בני אהרון". למה? הרי הם פחות מגיל עשרים. "בקרבתם לפני ה'", בגלל שהם היו כל כך קרובים וכל כך היו במעלה גדולה של קדושה, אז לכן הם נענשו אפילו פחות

04:24 דובר 2 מגיל עשרים. כי החסידות מסבירים שמה היה החטא של בני אהרון, זה בגלל שהיה אצלם רצוא ולא שוב, כן, "בקרבתם לפני ה' וימותו". אבל התכלית היא "לא תוהו בראה, לשבת יצרה", שצריך להיות רצוא ושוב. אצלם היה רק רצוא, "בקרבתם לפני ה' וימותו", לא היה העניין של שוב. וזה מה שכתוב: ארבעה נכנסו לפרדס. ביניהם היה רבי עקיבא, בן עזאי, בן זומא. אז כתוב שהאחד נפגע, הציץ ונפגע. האחר קיצץ בנטיעות. רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום. שהרבי שואל שאלה: הרי כולם נכנסו בשלום. הרי כל החידוש אצל רבי עקיבא זה שהוא יצא בשלום גם כן. למה מפליאים את זה שהוא גם כן נכנס בשלום? אלא כאשר הוא נכנס אז הוא היה בדעתו שצריך גם כן לצאת בשלום, ולכן גם נכנס וגם כן יצא, מכיוון שתכלית המטרה זה לעשות לו דירה בתחתונים פה למטה. אז צריך להיות גם כן רצוא וגם כן שוב. שיהיה לנו שבת שלום, שנשמע בשורות טובות.

05:40 דובר 3 אמן.