וילך: תשפ"ו - הסיפור המופלא על הקנטוניסטים הגיבורים, שרבותינו נשיאנו מהצמח צדק, נהגו לספר בליל ראש השנה, כדי ללמד זכות על עם ישראל. בהגשת הרב…

00:02 דובר 1 בימים האלו מחזקים זכויות ללמד על עם ישראל. ישנו סיפור שרבותינו נשיאינו היו מספרים אותו כל שנה בליל ראש השנה כדי לעורר זכות על בני ישראל. רבותינו, מהרבי הצמח צדק והלאה, היו מספרים את הסיפור הזה בליל ראש השנה. מהו הסיפור? היה יהודי אחד שהוא היה מהקנטוניסטים. קראו לו שמעון לוין. ברוסית קראו לו סמיון, ומכיוון שהוא גויס הרי לצבא אז הוא היה מאוד חרוץ, אז נתנו לו גם תואר. קראו לו סמיון בודרי, שזה ברוסית משהו מיוחד. הוא שירת בחיל הים. יש בסיס של חיל הים גדול עד היום הזה, סבסטופול. שמה יש בסיס של חיל הים והוא שמה שירת והוא היה חייל מצטיין. הגיע לשם פעם הצאר בעצמו, הגיע בשביל לבדוק תמרון שהם עשו שמה, תמרון, והזמינו את הצאר לראות את התמרון. הצאר הבחין באותו סמיון, אותו חייל שהוא הצטיין בתרגיל שהוא עשה. ראה הוא משהו מיוחד. הוא דיבר עם הקצין, שאל אותו עליו, הוא אמר זה חייל משהו מאוד מיוחד. אחרי המסדר הוא קרא לו ואמר לו אני ראיתי מה שעשית ולכן הוא רוצה להעלות אותו בדרגה ושהוא יהיה במשמר האישי שלו. הצאר בעצמו. הוא רוצה להעלות, להעלות אותו לדרגה של גנרל. אמר אותו סמיון, הרי הקנטוניסטים מסרו את עצמם בשביל להישאר יהודים. אז הוא אומר לצאר אני לא יכול להיות גנרל. שואל אותו למה? הוא אומר בגלל שאני יהודי ולפי התקנות בצבא הרוסי יהודי לא יכול להיות גנרל. אומר לו הצאר אין שום בעיה, אתה יכול להמיר את הדת, אתה תמיר את דתך וממילא אין שום בעיה, אתה יכול להיות גנרל. אמר אותו סמיון, אמר לצאר אני רוצה להציג בפני המלך, בפני הצאר, עוד תרגיל שאני אעשה.

02:25 דובר 1 אמר הצאר בבקשה. כי הוא מאוד התפעל ממה שהוא עשה מקודם עם כל הציוד שהיה עליו. זה היה בבסיס של חיל הים, זה היה איפה שהספינות. הוא טיפס על ראש התורן עם כל הציוד שעליו, טיפס עד לראש התורן בזריזות כזאת שהצאר מאוד התפעל. כשהיה בראש התורן אז הוא צעק בקול רם: אני נולדתי יהודי ואני אמות יהודי! צעק שמע ישראל! קפץ לתוך הים ולא יצא. הצאר נשאר המום, אבל מה הוא יכול לעשות? אחרי זמן הגופה שלו צפה על פני המים. הוציאו אותו. הקהילה היהודית שם ביקשה לקחת את הגופה ולקבור אותו בבית קברות יהודי. שאלו את הצאר, אמר הצאר, הוא שאל את הכומר שלו, אמר הכומר, בשום פנים ואופן לא. לא בבית קברות יהודי, רק בקבורה צבאית. אין מה לעשות. הסדר היה שהיו מניחים את הגופה בתוך ארון בבסיס והיה עומד שם משמר כבוד שלושה ימים ואז היו עורכים את הלוויה. היו לו שני חברים שהם גם כן היו קנטוניסטים יהודים ששירתו גם כן באותו מקום, והם חשבו מה הם יכולים לעשות בשביל החבר שלהם, להביא אותו לקבר ישראל. מה הם עשו? בלילה עמד שם משמר כבוד. הם הביאו בקבוק וודקה ועשו מסיבה. שתו וודקה. כשכבר שתו ככה מספיק וודקה, אז מה הם עשו? הם הביאו איזה גוי אחד שמת וקברו אותו. הוציאו את הגופה שלו מהקבר, שמו אותו בארון והוציאו את הגופה של סמיון והלכו וקברו אותו בקבר ישראל. אף אחד לא ידע, אף אחד, אז זה עבר. אבל אחרי זמן, כשאותו-- היה חייל אחד שהוא היה במשמר הכבוד, שתה קצת וודקה וזה, אז הוא סיפר את הסיפור הזה, ואז זה התחיל להתפרסם עד שזה הגיע למפקד.

04:30 דובר 1 המפקד שמע כזה דבר? ביררו מיהם החיילים שהוציאו את הגופה. מצאו את שני החיילים האלה, היהודים. לקחו אותם, אסרו אותם, התחילו לחקור אותם איפה קברו אותו, את אותו סמיון. הם לא סיפרו. עינו אותם עינויי, אה, עינויי תופת. הם לא סיפרו. האחד מת תוך כדי העינויים, השני איכשהו החזיק מעמד ובסוף הוא גם כן מת, והם לא גילו איפה קברו את סמיון. סיים הרבי הצמח צדק את הסיפור ואמר: "הזכות הזאת של אותם שני חיילים שמסרו את נפשם בשביל להביא את סמיון לקבר ישראל תעמוד לבני ישראל למעלה ממאתיים שנה." תעמוד זכות זאת לבני ישראל, ואת הסיפור הזה רבותינו נשיאינו כל ליל ראש השנה היו מספרים, את הסיפור הזה, בשביל ללמד זכות על בני ישראל. שהקדוש ברוך הוא ירבה זכותנו ונזכה לשנה טובה וגמר חתימה טובה.

05:42 דובר 2 אמן.