כי תבא: תשפ"ה - ערב שבת סליחות: הסיפור על הכפרי הפשוט שקם לומר סליחות על עניינים גשמיים, והקשר לח"י אלול. בהגשת הרב שמעון זוננפלד, בסיום השיעור…

00:02 אנחנו ערב שבת סליחות. בעזרת השם, במוצאי שבת מתחילים לומר סליחות, "במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה", מתחילים להגיד סליחות. בקשר לסליחות יש סיפור מעניין שמספרים על אחד מהחסידים של האדמו"ר הזקן. תמיד הייתה לי תמיהה ושאלה על הסיפור הזה. מה הסיפור? זה היה ר' שמואל מונקעס, היה מבכירי החסידים של האדמו"ר הזקן. מספרים שהוא פעם היה בדרך, וזה היה ימי הסליחות. הוא התאכסן באיזה פונדק. בעל הפונדק היה יהודי זקן, יהודי פשוט. זה היה ימי הסליחות. אז הוא קם לפנות בוקר, כפי שהיה נהוג, קם לסליחות. אבל הוא קם, אז הוא רואה שהאורח שנמצא אצלו ממשיך לישון. הוא לא קם לסליחות. אז הוא התפלא, נראה בן אדם מכובד עם זקן ארוך, והוא לא קם לסליחות. חשב אולי הוא נרדם, אז הוא הלך והעיר אותו. הוא אמר לו, "מה קרה?" הוא אומר, "סליחות". אז הוא שואל אותו, "מה? מה זה סליחות?" אז הוא התפלא עוד יותר. מה, יהודי כזה מבוגר והוא לא יודע מה זה סליחות? אמר לו, "זה לפני ראש השנה. לפני ראש השנה אומרים סליחות". שואל אותו רבי שמואל, "בשביל מה צריך להגיד סליחות?" אז הוא אומר, "מה זאת אומרת? זה יום הדין, ואז הקדוש ברוך הוא דן את כל באי עולם." "אז בשביל מה צריך להגיד סליחות?", הוא שואל אותו. הוא אומר, "כדי שהפרה תיתן חלב ושהירקות יצמחו בגן ושיהיה לנו פרנסה ושיהיה לנו בריאות". אומר לו רבי שמואל, "אנשים מבוגרים כמוך קמים באמצע הלילה לבקש אוכל? תינוקות בלילה קמים בשביל-- צריכים להאכיל אותם. אבל בן אדם מבוגר?" זה הסיפור שמספרים. על הסיפור הזה תמיד היה לי שאלה. קודם כל, מה אנחנו מבקשים בראש השנה? אנחנו מבקשים שיהיה לנו

02:07 פרנסה, שיהיה לנו בריאות, שיהיה לנו את כל הדברים האלו. דבר שני, הוא צוחק על יהודי פשוט, יהודי תמים שקם באמצע הלילה להגיד סליחות. רבי שמואל מונקעס היה מגדולי החסידים של האדמו"ר הזקן. הוא צוחק על יהודי פשוט שקם להגיד סליחות. כאילו זה נראה ונשמע כאילו שזה עניין של צחוק. הוא צוחק על יהודי פשוט. תמיד הייתה לי תמיהה וחסידים תמיד היו מספרים את הסיפור הזה. אבל מה, מה, מה מונח פה בסיפור הזה? אפשר אבל להסביר את הסיפור הזה. יש פתגם של הבעל שם טוב שאתמול היה יום ההולדת של הבעל שם טוב, ח"י אלול. הבעל שם טוב אמר על מה שכתוב בספר תהילים, כתוב "רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף". פירש הבעל שם טוב שכאשר יהודי רעב ונמשך לאיזשהו מאכל, יהודי צמא והוא רוצה לשתות איזשהו דבר, "נפשם בהם תתעטף". מה זאת אומרת? הנשמה שלו נמשכת למאכל הזה? כי הניצוץ שיש באותו מאכל, באותו משקה, שייך אליו, שהוא צריך להעלות אותו לקדושה, הוא צריך לברר אותו ולכן הוא נמשך לאוכל הזה. "נפשם בהם תתעטף". זה לא שהוא רוצה לאכול בגלל שהוא בעל תאווה, אלא זה הנשמה נמשכת לאותו מאכל או לאותו משקה, בגלל שהניצוץ הזה הוא חלקו בעולם שהוא צריך לטפל בו, הוא צריך לברר אותו, הוא צריך להעלות אותו לקדושה. ככה פירש הבעל שם טוב. אז לפי הפתגם הזה, לפי הפירוש הזה לכאורה אפשר היה להסביר מה הייתה הכוונה של רבי שמואל מונקעס. לא חס ושלום שהוא רצה ללעוג ליהודי שהוא קם באמצע הלילה להגיד סליחות. בוודאי שלא. תלמיד של חסיד של האדמו"ר הזקן לא ילעג ליהודי פשוט שקם להגיד סליחות, אבל הוא רצה לעורר אצלו שהבקשה

04:08 שאנחנו צריכים לבקש מהקדוש ברוך הוא זה לא רק אוכל גשמי, אלא יש פה משהו יותר עמוק. יש פה "נפשם בהם תתעטף". זה עניין של בירור, עניין של העלאה. צריך להעלות את זה לקדושה, את המאכל. זה לא רק שייתן לנו אוכל, שייתן לנו חלב, שייתן לנו כל מה שאנחנו צריכים. כל זה, יש לזה איזושהי מטרה. בשביל מה? "נפשם בהם תתעטף". איך הוא יכל לעורר את היהודי הפשוט הזה? אז בגלל השאלות האלו שהוא שאל אותו בשביל מה צריך, כן, אז הוא עורר אצל היהודי הזה מחשבה. רגע, באמת בשביל מה? באמצע הלילה אני צריך ללכת לבקש בשביל הדברים האלו? אז הוא עורר אצלו את העניין הזה שיש פה עוד מטרה פנימית בכל ההתעסקות בענייני העולם, בענייני הגשמיות. זה בשביל להעלות את זה לקדושה. זו הייתה הכוונה שלו. אז זה מסביר, יכול להסביר את הסיפור הזה. יהי רצון בעזרת השם שהקדוש ברוך הוא יקבל את הסליחות שלנו ושייתן לכל יהודי ויהודי שנה טובה מתוקה, מתוקה וחתימה טובה.