חקת: תשפ"ה - חוקת התורה: "תבוא אימו ותקנח צואת בנה" – פרה אדומה באה לכפר על חטא העגל. מה הקשר הפנימי-תוכני בין 'חוקה' ללא היגיון, לחטא העגל?…

00:02 דובר 1 אנחנו בפרשת חוקת. זאת חוקת התורה. למה נשמע-- למה קוראים לזה חוקה? בגלל שאומות העולם והשטן מונין את ישראל. מה הטעם למצווה זו? איזה היגיון יש במצווה של פרה אדומה? יש שם שני הופכים. הוא מטהר את הטמאים, ומצד שני הוא מטמא את הטהורים. יש פה דבר לא מובן. אומר הקדוש ברוך הוא: זאת חוקת התורה. חוקה חקקתי, גזרה גזרתי. אין לך רשות לערער אחריה. יש עוד פירוש שרש"י מביא. מביא את זה בשם רבי משה הדרשן. רבי משה הדרשן אומר: משל למה הדבר דומה? שבן השפחה שנמצא בארמון המלך טינף שמה את פלטין של מלך. אז אמרו: תבוא אימו ותקנח את צואת בנה. ועל דרך זה גם כן עניין של מצווה של פרה אדומה. מכיוון שבני ישראל חטאו בעגל, עשו עבודה זרה, אז הפרה האדומה היא זו שמכפרת על עוון העגל. תבוא אימו ותקנח צואת בנה. מובא בשם רבי משה הדרשן. נשאלת השאלה, נכון שהעגל נולד מהפרה, הפרה מולידה את העגל. אבל איזה קשר יש בין המצווה של פרה אדומה לחטא העגל? הרי צריך להיות איזשהו קשר פנימי, קשר תוכני בתוכן של שני הדברים. למה פרה אדומה, המצווה של פרה אדומה שהיא חוקה, חוקה חקקתי, גזרה גזרתי. אין בזה שום היגיון. אדרבה, זה בדיוק ההפך מההיגיון. זה מכפר דווקא על חטא העגל. אז יש לזה הסבר יפה. אם אנחנו מתבוננים בחטא העגל, נשאלת שאלה. משה רבנו הוציא את בני ישראל ממצרים. עשה להם כמה ניסים, עשר מכות, קרע להם את הים, הוליך אותם במדבר. מה קרה בחטא העגל? משה רבנו עולה להר סיני ואומר להם: ארבעים יום אני נמצא בהר סיני, ואחרי ארבעים יום, אומר, אני חוזר. הגיע היום

02:40 דובר 1 הארבעים, הם הבינו שביום הארבעים, סוף יום הארבעים משה רבנו חוזר, משה רבנו לא בא. ומשה בושש לבוא, הוא לא מגיע. אז מיד בלי לחשוב הרבה, אז בני ישראל אמרו: אנחנו צריכים מישהו שיוביל אותנו, מישהו שינהיג אותנו. זה האיש משה לא ידענו מה היה לו. הוא לא נמצא. אנחנו צריכים מנהיג אחר. מיד הלכו ועשו את העגל. תחכו רגע, סבלנות. תתבוננו קצת. כל מה שמשה רבנו עשה לנו, הוציא אותנו ממצרים, עשה לנו את כל הניסים האלו, הוא לא בא. נחכה קצת בסבלנות. אבל בני ישראל, אלו שחטאו בעגל, שום דבר, מיד. משה רבנו בושש לבוא. בלי הרבה מחשבה, בלי היגיון, מיד עשו עגל ואמרו: אלה אלוקיך ישראל. איפה ההיגיון? איפה המחשבה? היו צריכים לכאורה להתאפק. רגע, חכו בסבלנות. הוא לא בא. יכול להיות שיש לו איזושהי סיבה ש-ש... למה שהוא לא בא. הוא לא בא עכשיו, הוא יבוא מחר, אבל לא היה להם, הם לא חשבו הרבה. לכן ניתן להם בשביל לכפר על המעשה הזה, ניתן להם העניין של פרה אדומה שגם כן אין בה שום היגיון. איך זה פרה אדומה שאין בה שום היגיון? היא שני הופכים שמתחברים ביחד, שהיא מטמאת את המתים והיא מ... היא מטמא את ה... מטהרת את הטמאים והיא מטמאת את הטהורים. אז לכן ניתן להם דווקא המצווה הזאתי, שזה בדיוק כנגד העניין הזה של מעשה העגל. ובמעשה העגל-- ב-במעשה פרה אדומה, התורה אומרת שלושה תנאים צריך להיות. צריך להיות קודם כל תמימה, ושאין בה שום מום, ושלא עליה-- לא עלה עליה עול. אלו שלושה תנאים שצריך להיות פרה אדומה. נשאלת שאלה לכאורה: למה התורה אומרת "זאת חוקת התורה"? אז זאת אומרת, זאת

04:41 דובר 1 חוקת הפרה. זה ה-- זה, זה, זה כל התורה כולה? אלא זה מורה לנו על כל מצוות התורה, איך אנחנו צריכים לקיים את זה. ישנם שלושה תנאים. קודם כל זה להיות תמימה. "תמים תהיה עם ה' אלוקיך", בלי להתחכם, אלא "אשרי תמימי דרך". זה התנאי הראשון בקיום המצוות, צריך להיות זה בתמימות, כמו שנאמר על נוח "איש צדיק תמים היה". התנאי השני זה ש-שלא יהיה בה מום. זאת אומרת אנחנו כשמקיימים את המצוות אז אנחנו צריכים לעשות את זה ב-- אנחנו צריכים לעשות שזה יהיה בשלימות, בלי לעגל פינות ובלי לדלג על כל מיני קטעים או כל מיני פרטים, אלא צריך להיות אשר לא-- שאין בה שום מום. צריך להיות בשלימות. אם התורה אומרת שצריך לחכות שש שעות בין בשר לחלב, אז, אז זה שש שעות ולא חמש שעות. זה צריך להיות שלם, בלי מום. והדבר השלישי "אשר לא עלה עליה עול". מה זה? אנחנו צריכים לקיים את המצוות באופן של שמחה ולא באופן שאני עושה את זה בלית ברירה, עניין של עול. אלו שלושת התנאים ולכן נאמר "זאת חוקת התורה". איך אנחנו ניגשים לתורה ומקיימים את כל המצוות? שלושת הדברים האלו. שיהיה לנו שבת שלום, שנשמע בשורות טובות בזמן הקרוב.

06:06 דובר 2 אמן.