תשפ"ה - פרשת פקודי, שבת 'חזק': כאשר בני ישראל השלימו את עבודת המשכן, 'ויברך אותם משה'. לכאורה היה מתאים יותר לברך אותם בתחילת העבודה?…

00:00 בבקשה. השבוע אנחנו קוראים פרשת פקודי ואנחנו מסיימים ספר שמות ומכריזים חזק חזק ונתחזק. מסופר בפרשה שכאשר בני ישראל השלימו את כל העבודות של המשכן, כתוב "וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר ציווה השם כן עשו ויברך אותם משה". לכאורה היה מתאים יותר שמשה רבנו יברך את בני ישראל בתחילת העבודה, כאשר יוצאים לדרך. כאשר הוא ציווה אותם על עשיית המשכן, על נדבת המשכן, היה מתאים יותר שאז הוא יברך אותם. אנחנו רואים את זה גם כן בדרך הטבע, שכאשר בן אדם מתחיל איזושהי עבודה, איזושהי משימה, מברכים אותו שזה יהיה בהצלחה. כאן משה רבנו מתי בירך אותם? בירך אותם רק כאשר הם כילו את העבודה. כאשר הוא ראה שבני ישראל עשו את כל העבודה ועשו אותה כמו שהוא ציווה אותם, "ויברך אותם משה". אז אחד ההסברים הוא שבדרך כלל אנחנו רואים את זה גם כן בדרך הטבע, בתחילת הדרך בן אדם נמצא בהתלהבות. מתחילים איזשהו דבר חדש, דרך חדשה, מסכת חדשה. בן אדם נמצא בהתלהבות, אבל במשך הזמן הוא מתרגל לזה. או שבגלל שיש לו כל מיני מניעות ועיכובים וכל מיני קשיים אז ההתלהבות יורדת ולאט לאט לא תמיד הוא מסיים, כי ישנם כל מיני קשיים. זה בדרך הטבע. אנחנו רואים את זה בפרט בחינוך אצל ילדים. בהתחלה אז אנחנו מתלהבים, אבל לעמוד במשימה עד הסוף זה הרבה הרבה יותר קשה. כן, איך אמר אותו אחד? אני להפסיק לעשן כבר מאה פעמים הפסקתי. כן, מתחילים זה, זה, זה קל, אבל לעמוד בזה אחר כך בכל המשימה עד הסוף זה, זה הקושי. ולכן דוד המלך אומר גם כן בספר תהלים "מי יעלה בהר השם ומי יקום

02:17 במקום קודשו?" זאת אומרת לעלות לכתחילה, אז אנשים נמצאים בהתלהבות. אבל מי יקום במקומו שלו? להישאר באותו מצב? כן, אנחנו לומדים רמב"ם. הרבי הכריז על לימוד הרמב"ם. אז כשמתחילים עוד הפעם מחדש, כולם בהתלהבות ומתחילים ללמוד. אבל לעמוד במשימה הזאת עד לסיום אז זה יותר קשה. לכן אותו דבר גם כן היה במשכן. כשמשה רבנו הכריז על נדבת המשכן, כולם היו בהתלהבות גדולה. נתנו זהב, כסף, נחושת, עד כדי כך שהמלאכה הייתה דים והותר. אבל השאלה היא במשך הזמן האם הגיעו עד לסיום? היו באותה התלהבות? ולכן כשמשה רבנו רואה ותכל העבודה, והם עשו את הכל כמו שצריך, אז הוא בירך אותם. ומה הוא בירך אותם? "ויברך אותם משה". מה הייתה הברכה שבירך אותם? אז כתוב שרבותינו אמרו שהוא בירך אותם: "יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים". רבי מאיר אומר שמה הוא בירך אותם: "יהי רצון שתשרה שכינה במעשי ידיכם". ואז כל בני ישראל ענו "ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו ומעשה ידינו כוננו". ואחד הנסים שהיה בעשיית המשכן זה היה שבדרך כלל כשיוצאים לאיזושהי משימה של בנייה וכדומה, אז החומרים שמביאים בשביל לבנות את הדבר מביאים יותר ממה שצריך, כי תמיד יש אחוז מסוים של נפולת שהולך לאיבוד. אז אם אנחנו צריכים מאה אחוז, אתה צריך להביא מאה עשרים אחוז. אחד הנסים שהיה במשכן זה היה שכאשר משה רבנו עשה את החשבון של כל הנדבות שתרמו למשכן ואחר כך מה שבנו, זה התאים בדיוק. לא היה חסר אפילו משהו. הכל התאים בדיוק, שהכל נוצל בשביל המשכן. זה היה אחד הנסים. ובהתאם לכך יש סיפור מעניין מרבה של ירושלים. בירושלים, אנשי ירושלים היו עניים והיו חיים מחלוקה שהיו מחלקים למשפחות

04:29 כסף, בפרט ערבי חגים היו נותנים חלוקה. היה שנה אחת, פעם אחת, שהתרומה לא הגיעה מחוץ לארץ ולא נתנו את החלוקה ואנשים לא היה להם עם מה לעשות. זה היה ערב פסח. לא היה להם מה לעשות פסח. חיכו עד ברגע האחרון, לפני פסח הגיעה תרומה, אז היה צריך למהר ולזרז ולחלק את החלוקה. אז באו הממונים של הכוללים, באו לרבה של ירושלים שהוא היה צריך לחתום על התלושים האלו, ושהוא יחתום כדי שיספיקו לתת את זה לפני החג. ומכיוון שהיו עסוקים שמה בבית בניקיון הפסח, זה הפריע לה לעבודה בבית. אז הוא אמר תביאו לי את כל החבילה הזאת של התלושים, אני אעשה את זה אחד שתיים. אז הוא הלך, חתם מהר מאוד. הממונים קצת התפלאו איך זה הוא חותם בלנקו בלי להסתכל. הרי כל משפחה קיבלה לפי מספר הנפשות, לפי המצב שלהם. הוא חותם בלי לבדוק שום דבר. אחרי שהוא גמר הוא הרגיש במחשבה שלהם. אמר להם "אתם חושבים שאני לא שמתי לב? אני אגיד לכם עכשיו את הסדר של כל אלו שאני חתמתי עליהם, כמה כל אחד קיבל מהסוף להתחלה לפי הסדר", ומנה את כל הרשימה הזאתי, כמה כל אחד קיבל, את השם של כל אחד. הוא שם לב לכל דבר, הכל היה בדיוק. חזק חזק ונתחזק. שבת מברכים חודש ניסן, חודש של גאולה בעזרת השם, אמן.