תרומה: תשפ"ה - "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה". רש"י: "לי – לשמי". מדוע כתוב 'ויקחו' ולא 'ויתנו'? מאת הרב שמעון…

00:02 דובר 1 פרשת השבוע מתחילה "ויקחו לי תרומה". אומר רש"י: מה זה "ויקחו לי תרומה"? לי – לשמי. שזה צריך להיות לשמי. יש כמה וכמה שאלות ששואלים בפסוק הזה. מפרשי התורה עומדים על זה. קודם כול היה צריך להיות כתוב "ויתנו לי תרומה". למה כתוב "ויקחו לי תרומה"? אחת התשובות שמסבירים, שגם לקיחת התרומה צריכה להיות לשמה. בדרך כלל אנחנו מדברים על מי שנותן את התרומה, מי שעושה את המצווה. פה, זה שלוקח את התרומה צריך גם כן שיהיה לשמה. למה? בגלל שזה שנותן את התרומה, מכיוון שהוא נותן מכספו, היה יכול לחיות, לקנות חיי נפשו, אז ברור שהוא עושה את זה לשמה. ובכלל, כשיהודי עושה מצווה אז מן הסתם הוא מתכוון לשם מצווה, אבל כשהוא לוקח תרומה, "ויקחו לי תרומה", אז בדרך כלל הוא עושה את זה בשביל לקיים את נפשו, לקיים את בני משפחתו. צריך פרנסה. כן, אז זה כאילו דבר ברור, והתורה מדגישה שגם זה שלוקח את התרומה צריך להיות גם כן לשמה. ככה הרבי מסביר. בהקשר לכך, סיפור מעניין שהיה עם רבה של ירושלים שהיו לו-- אז היה נהוג בירושלים שכל בני הכולל, אלו שהיו שייכים לכולל מסוים, הציבור החרדי היה שייך לכוללים. אז כשהיה עושה שמחה משפחתית, הכולל היה מעניק איזשהו סכום של כסף. אם מישהו היה מחתן את הבן שלו, את הילד שלו, אז היו נותנים לו סכום של כסף כדי שיהיה לו ממה לעשות את השמחה. והוא פעם חיתן את ה-- אחד הילדים שלו, ובהנהלת הכולל שמה, אלו שניהלו את העניין, שכחו בכלל. והגיע זמן החתונה, והוא ללכת לבקש הוא לא רצה. אז איכשהו הסתדר בצורה אחרת. לווה כסף מ-מ-מאנשים ואיכשהו הסתדר ועשה את

02:23 דובר 1 החתונה. וברגע שהאחראי על הכולל שמה פתאום תפס, רגע, לרב לא נתנו את המענק? אז הוא תפס את הראש. איך זה שכחנו מזה? אז הוא מיד רץ ולקח את המענק שמגיע לו בשביל לתת לו. הוא בא לתת לו את זה. אז הוא אמר לא, הוא לא לוקח. אז הוא אומר למה? אבל מגיע לו. אז הוא הסביר: בשביל מה נותנים את המענק? נותנים את המענק בשביל לחתן את הילד. אני עכשיו כבר חיתנתי, אז בשביל מה אני לוקח את זה? אני אקח את זה בשביל להחזיר חובות. לא זו המטרה, ולא היה מוכן בשום אופן לקחת מזה. כן, לי – לשמי. גם הלקיחה שבן אדם לוקח צדקה, אז זה צריך גם כן לשמה. מכיוון שאנחנו נמצאים היום, יש צירוף של כמה דברים של שמחה. קודם כול היום זה סיום הרמב"ם. מסיימים את המחזור הארבעים וארבע שלומדים ברמב"ם, תקנה של הרבי מתשמ"ד. אז היום מסיימים את הרמב"ם ועושים שמחה לגמרה של תורה. ואנחנו היום בראש חודש אדר. משנכנס אדר אז מרבים בשמחה. יש לנו הרבה הרבה שמחות, סיבות לשמחה, וההלכות של פורים ושל, של חודש אדר, אז מתחילים בזה שאם יש לבן אדם דין עם גוי שידחה את זה לחודש אדר. למה? בגלל שחודש אדר בריא מזליה של היהודי. המזל שלו בריא. מכיוון שיש לנו דין עם גויים, ולא סתם גויים, עם שונאי ישראל. יש לנו דין קשה איתם. אחרי שמה שהם עשו אית-- מה שהם עשו לעם ישראל בשביעי באוקטובר, יש לנו דין קשה איתם. אז עכשיו חודש אדר זה הזמן המסוגל שהקדוש ברוך הוא יעשה איתם דין.

04:16 דובר 2 אמן.

04:18 דובר 1 ובעזרת השם שנזכה בקרוב ממש לשמחה אמיתית של שמחת הגאולה.

04:24 דובר 2 מרבים זה גם בשמחת רמב"ם.

04:27 דובר 1 נכון.