שמות: תשפ"ה - וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה: שם האדם הוא אמנם דבר חיצוני אך ממשיך את עצם הנפש. הרב שמעון זוננפלד,…

00:00 דובר 1 בבקשה. מהתושבים הראשונים בנחלת חב"ד היה יהודי שהיום הוא גר ב-ב-באמריקה. קראו לו ברל זלצמן. הוא היה זמר, חזן, גר פה בנחלת הר חב"ד. הוא הוציא כמה תקליטים. הרבי הורה לו להוציא כמה תקליטים. אחד השירים שלו שהוא שר שמה ביידיש זה נקרא קמץ אלף אָ. זה שיר ערש שאמא הייתה שרה לילד שלה, תינוק, הייתה שרה לו כשהייתה משכיבה אותו לישון. זה הולך כמה בתים, ובשיר הזה היא כאילו מעודדת את הילד שילמד בחיידר וכשיגיד קמץ אלף אָ, ואחר כך בית שני, שאפילו בכל מקום שהוא יהיה, איפה שירדפו אותך, ואפילו אם ירביצו לך, שלא תשכח ללמוד, לא תשכח שאתה יהודי. הבית האחרון שהוא שר שמה זה שתשמור על השם היהודי שלך, שאף פעם לא תחליף את השם שלך ותזכור מוישה איז אַ איד און מישה איז אַ גוי. זה היה שיר יפה. מה זה נוגע אלינו? כתוב "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". אומר המדרש: בזכות שלושה דברים נגאלו אבותינו ממצרים. אחד מהם, שלא שינו את שמם. אומר הזוהר: ראובן ושמעון נחתין, ראובן ושמעון סלקין. זאת אומרת שאותם השמות כשהם ירדו למצרים, ככה הם עלו. לא שינו את השם שלהם. לכאורה, מה כל כך חשוב השם? מה זה משנה איך קוראים לו? הרי השם זה דבר חיצוני של האדם. בשביל מי צריך שם? שמישהו אחר ידע לקרוא לו, זה כמו ברקוד. כן, זה לא קשור עם עצם הדבר. אז מה זה משנה כל כך? זה כל כך חשוב שלא שינו את שמם, אלא מבואר בחסידות בהרחבה שהגם שהשם של אדם זה משהו חיצוני, זה רק הארה של הנפש, אבל בכל אופן זה קשור עם הנפש. זה ממשיך את הנפש

02:03 דובר 1 ולכן חלילה וחס כשבן אדם נמצא בהתעלפות, בשינה עמוקה, וכשרוצים להעיר אותו אז אומרים לו את השם שלו וזה כאילו ממשיך את עצם הנפש והוא מתעורר. לכן אומרים גם כן שהבעל שם טוב קראו לו את השם ישראל בגלל שבזמן, אותו זמן, אותה תקופה, אחרי הגזרות של ת"ח-ת"ט, והיו פרעות ופוגרומים בבני ישראל, בני ישראל היו בהתעלפות, וכדי להעיר אותם אז ירדה נשמתו של הבעל שם טוב שהשם שלו ישראל, להעיר ולהמשיך חיות. אז זה העניין של "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". אמנם שם של בן אדם זה דבר חיצוני, זה לא עצם הנפש, אבל בכל אופן הוא קשור עם עצם הנפש. זה ממשיך את עצם הנפש וזה מה שהתורה אומרת. "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". מי שירד למצרים לגלות זה רק השמות. זה רק הארה. זה לא עצם הנפש. עצם הנפש לא נמצאת בגלות, זה רק ההארה של הנשמה. זה רק-- "ואלה שמות בני ישראל היורדים מצרימה". כן, זה רק ה-ההארה. ולכן מכיוון שהשם, גם שהוא הארה, אבל הוא קשור עם עצם הנפש, אנחנו רואים את החשיבות. הגמרא אומרת שרבי מאיר היה מדייק בשמו של בן אדם. פעם אחת שהם היו בפונדק שמה והשם של אותו בעל אכסניה לא היה שם חיובי, אז הוא לא הפקיד אצלו את הכסף. אחרים כן הפקידו. בסוף הם ניזוקו. כן, בגלל שהשם מורה על העצם, זה קשור עם העצם. אנחנו רואים גם כן אצל הרבי היו כאלו שהיה להם שמות לא חיוביים, כמו למשל השם נמרוד. נמרוד זה יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו. אז הרבי אמר להוסיף להם שם, ועל דרך זה גם כן השם דינה, שזה מורה על עניין

03:59 דובר 1 של דינים, עניין של גבורות. אז הרבי אמר להוסיף שם, כי השם אמנם הוא דבר חיצוני אבל הוא קשור עם עצם הנפש. ובעניין זה נסיים עם סיפור מעניין. הסבא שלי שהיה רבה של ירושלים, השם שלו היה רק חיים, אבל בתקופה מסוימת הייתה בירושלים מגיפה של טיפוס והוא חלה מאוד. ורבו, שהיה רבי יהושע ליב דיסקין, הרב מבריסק, הוסיף לו את השם יוסף חיים. כן, כשמוסיפים שם זה סגולה לאריכות ימים ושנים טובות. היה לו חבר נעורים לסבא שלי, שהוא למד איתו עוד בחוץ לארץ, בפרשבורג, אצל הכתב סופר הם למדו ביחד. הוא גם כן עלה לירושלים, הוא גר בירושלים. היה פעם אחת בחג אחרי התפילה אז הוא עבר לבקר אותו, לאחל לו חג שמח. כשהוא נכנס אליו הביתה אז הוא ראה שמה מראה גדולה בבית. אז הוא התפלא ואמר לו, קראו לו רבי מיכאל. "תגיד לי רבי מיכאל, מה עושה אצלך מראה? מילא אם היו קוראים לך גבריאל, אני מבין, אבל קוראים לך מיכאל. מה עושה אצלך מראה?" אז הוא לא הבין. אז הוא תמה על מה הקשר. אמר לו, הסבא אמר לו: "גבריאל זה בגימטריה מראה. אז אם היו קוראים לך גבריאל אני מבין שיש לך מראה. זה משהו שהוא, יש לזה איזשהו קשר. אבל קוראים לך רבי מיכאל." ומעניין לעניין באותו עניין, פעם אחת הראו לו תמונה שלו, אז הוא עמד והתבונן והסתכל בתמונה והוא אמר, "מי זה היהודי הזה? הוא נראה יהודי ירא שמיים." זאת אומרת שהוא אף פעם לא הסתכל במראה. הוא לא הכיר את הדמות שלו. שיהיה לנו שבת שלום, שנשמע ונתבשר בשורות טובות.

05:58 דובר 2 אמן.