וארא: תשפ"ה - שלוש המכות הראשונות לא ניתנו ע"י משה עצמו, המסר מתורתינו הקדושה: "הכרת הטוב" והקשר לכ"ד טבת, הילולת האדמוה"ז. הרב שמעון זוננפלד,…

00:02 תנו כבוד לאכסניה. בהשגחה פרטית אנחנו משדרים את השיעור הזה מעבר לים, מצרפת הרחוקה, אזור נורמנדי, שם נמצאים הילדים שלנו, שהגעתי לכאן לכבוד אירוע, ברוך השם משמח, שנולד להם שליח קטן, חדש וחמוד, והגענו לשמוח איתם. ואנחנו נקדיש את השיעור לכבודו, שיכניס אותו בבריתו של אברהם אבינו בעתו ובזמנו, ויגדל שיהיה חסיד ירא שמיים ולמדן. בפרשת השבוע, פרשת וארא, התורה מספרת לנו על שבע המכות הראשונות שהקדוש ברוך הוא נותן לפרעה ולמצרים כדי שיוציא את בני ישראל ממצרים. אבל התורה מלמדת אותנו דבר מאוד מעניין. שלוש המכות הראשונות ניתנו לא על ידי משה רבנו, אלא דווקא על ידי אהרן. וכפי שרש"י מביא את זה מהמדרש, גם במכת דם, גם במכת צפרדע וגם במכת כינים, שלא ניתנו על ידי משה רבנו. למה? משום הכרת הטוב. מכיוון שהמים שביאור הגנו על משה רבנו כששמו אותו בתוך היאור, אז המים הגנו עליו. ועל דרך זה גם כן הצפרדעים שעלו מן היאור, אז זה לא בא על ידי משה רבנו מאותה סיבה. ועל דרך זה גם כן מכת כינים, שזה בא מעפר מצרים, לא ניתנה על ידי משה רבנו, אלא "ויט אהרן את ידו". למה? מכיוון שכאשר משה רבנו הרג את המצרי, החול, "ויטמנהו בחול", והוא הגן עליו. אז כדי להכיר טובה שהוא נעזר על ידי, על ידי היאור והחול, אז לכן משה רבנו לא הכה בשלוש המכות הראשונות. התורה מלמדת אותנו עד כמה צריך להיות עניין של הכרת הטוב, הגם שמדובר פה סך הכול בנברא שהוא דומם, היאור, או חי, זה הצפרדעים או הכינים. אבל מכיוון שלמשה רבנו יצא מזה עניין של טובה, אז זה עניין של הכרת הטובה. על דרך זה, מכיוון

02:45 שהיום כ"ד טבת, שזה יום ההילולה של אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך. אנחנו רואים גם כן את אותה התכונה. לאחר שאדמו"ר הזקן השתחרר מבית האסורים ושאלו אותו לאיפה לקחת אותו, אז הוא ביקש שיביאו אותו לביתו של אחד החסידים. קראו לו מרדכי מליעפלי, אליו הביתה. בטעות הביאו אותו לאותו בית, אבל גר שמה אחד המתנגדים שהלשינו על אדמו"ר הזקן והביאו אותו לשם. כאשר הכניסו אותו לתוך הבית, אותו מתנגד, אותו מלשין, סגר את הדלת בעדו והתחיל להוכיח אותו ועינה אותו במשך שלוש שעות עם כל מיני שאלות והציק לו. למה הייתם צריכים להחליף את נוסח התפילה ועוד כל מיני שאלות. עד כדי כך שאדמו"ר הזקן התבטא ששלוש השעות ההן היו לו יותר קשות מכל המאסר במשך חמישים ושלושה יום. עד כדי כך זה היה לו קשה אותן שלוש שעות. החסידים, כשחיפשו את אדמו"ר הזקן ולא ידעו מה קרה, ידעו שהוא השתחרר. אבל איפה הוא נמצא? ולא מצאו אותו. לא ידעו, ואז החליטו אולי לבוא לבית של המתנגד הזה, אולי הוא יודע משהו. וכאשר באו שמעו כבר מבחוץ את הקולות, אז דפקו בדלת. הוא לא פתח להם. רצו לשבור את הדלת ואז הוא פתח את הדלת. ראו את אדמו"ר הזקן יושב בצורה כשהוא יושב, ראשו בין ידיו, והוא עומד ומוכיח אותו וצועק עליו. רצו לגשת ולעשות שפטים באותו אחד. אמר להם אדמו"ר הזקן, "אל תיגעו בו. תנו כבוד לאכסניה." הוא כיבד אותו בכוס תה. אז גם עם כל הצער שהיה לאדמו"ר הזקן באותן שלוש שעות, אבל תנו כבוד לאכסניה, הכרת הטוב. הוא נהנה ממנו. הוא הגיש לו כוס תה, אז הוא הזהיר את החסידים לא לעשות לו

04:56 שום דבר ולא לגעת בו. אותה תכונה אצל רבותינו נשיאינו אנחנו רואים, עניין של הכרת הטובה, שכל מי שבאיזשהו מקום, באיזשהו דבר גרם נחת רוח לרבותינו נשיאינו, עד כמה היה עניין הכרת הטוב. על דרך זה גם כן אנחנו מוצאים סיפור דומה בקשר לסבי שהיה רבה של ירושלים. בתרפ"ד היה מסע רבנים שעברו בכל המושבות בארץ ישראל על מנת לחזק אותם בתורה ומצוות, ובפרט במצוות התלויות בארץ, והסתובבו בכל המושבות ובכל הערים לחזק את בני ישראל. בדרך חזרה, אז הם נסעו עם אונייה מחיפה ליפו. ביפו גר הרב קוק, שהוא גם כן השתתף במסע הזה. אז הם התארחו אצלו לפני שהם עלו לירושלים, וכשהם ישבו שם אז הרבנית קוק הכינה להם כוס תה, וסבי, רבה של ירושלים, רצה ללגום מהכוס תה. אז פנה אליו הבן שלו, שהוא התלווה אליו, ואמר לו, "סבא, אתה צם היום." היו לו ימים שהוא היה צם בהם. אז מפני שאתה צם היום, אז הוא חשב שאולי הוא שכח. הוא לא שם לב ושתה מהכוס תה. לאחר מכן הוא שאל אותו, "סבא, אני יודע שאתה צם ביום הזה. למה שתית מהכוס תה?" אמר לו את אותו דבר: תנו כבוד לאכסניה. כמה היא טרחה בשביל להכין את הכוס תה, בשביל לא לפגוע בה. היה מוכן לבטל את המנהג שלו שהיה באמצע הצום על מנת לא לפגוע. אנחנו לומדים כמה חשובה הכרת הטוב.