חיי שרה: תשפ"ה - "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים". 'ושבע' לשון רבים ולא בלשון יחיד כמו בשניים…

00:00 דובר 1 בבקשה. והיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים. אומר רש"י במקום בשם המדרש: למה נאמר שנה בכל כלל וכלל? יכול היה לקצר: מאה ועשרים ושבע שנים. אלא זה מלמד אותנו על שרה עצמה, שבת מאה הייתה כבת עשרים, בת עשרים לחטא, שכמו שבת עשרים עדיין לא שייכת לחטא, כי לא מענישין עד גיל עשרים, אז גם בגיל מאה היא הייתה נקייה, ובת עשרים כבת שבע ליופי. זאת אומרת, לשרה אימנו הייתה שלמות גם בעניין הצדקות וגם מבחינה גופנית, מבחינת היופי. התורה מספרת את, את שבחה של שרה, אבל יש פה עוד דיוק שמדייקים, שזה גם כן מלמד מי הייתה שרה אימנו. בפעם הראשונה במאה כתוב שנה. בפעם השנייה בעשרים כתוב שנה, לשון יחיד. בפעם השלישית בשבע כתוב שנים, לשון רבים. למה? למה דווקא בשבע שנים, ולמה בלשון יחיד בשניים הראשונים? אז פירוש יפה שמביא ה'בן איש חי' אומר כך: שכאשר בן אדם רוצה, רוצה לאמץ לעצמו ולרכוש את מידת הענווה, מה יכול להביא אותו לידי ענווה? כאשר הוא מתבונן וחושב בגיל שנה, כשהוא היה תינוק, כשהוא נולד, איך הוא היה נראה? היה בתחתית הדרגה. היה אילם, לא ידע לדבר, היה חיגר, לא יכול ללכת, לא שולט בצרכים שלו, מתלכלך, הכול, כל הכישרונות וכל-- שום דבר. כן, אז אדם שהוא מתחיל ומרגיש עם עצמו שהוא נהיה ראש כבד, יתבונן: רגע, רגע, רגע, כשאתה היית תינוק איך היית נראה? מה אתה מתגאה עכשיו? מאיפה באת? מאין באת? אז זה יכול להביא אותו לידי ענווה. אז לכן כתוב בן מאה כבת עשרים. ודרך זה גם כן בן עשרים. כאשר בן אדם נמצא בשיא הכוחות שלו, כש-- בן עשרים,

02:50 דובר 1 ואז כל הכוחות שלו, גם הפיזיים וגם כן ה-- מבחינה מנטלית, מרגיש את עצמו שהוא גדול. אז כשהוא מתבונן בזה שהוא היה בן שנה, מה היה המצב שלו? אז זה גם כן מביא אותו לידי ענווה ושפלות. רגע, רגע, אתה עכשיו גדול, חזק, בריא. אבל איך היית נראה כשהיית בן שנה? אז זה מביא אותו גם כן לידי ענווה ושפלות. אבל כאשר בן שבע שנים, שמה לא צריך להסתכל אחורה מה הוא היה בן שנה. שמה אפילו שכ-כאשר הוא קטן, בן שבע שנים, הוא צריך להסתכל קדימה, להיות אחראי על מעשיו, לתת דין וחשבון ולחשוב ולהתבונן בכל דבר האם זה ראוי או לא ראוי. אז לכן דווקא כאשר בן שבע-

03:42 דובר 2 שנים.

03:43 דובר 1 עכשיו זה שנים לשון רבים. הוא צריך להסתכל כאילו הוא כבר בוגר בשנים, ואז הוא צריך להיות אחראי על מעשיו. וכל אלו זה המעלות של שרה אימנו, שכאשר הייתה בן מאה ובן עשרים אז היא הגיעה לדרגה של ענווה, כי כל הזמן היא חשבה כאילו היא בת שנה, ובגיל שבע שנים לקחה אחריות על מעשיה כמו שבן אדם מבוגר. ובהמשך כתוב "ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה". אז שואלים גם כן מה זה "ויבוא אברהם"? מהיכן בא? אברהם בא. "ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה". אומר המדרש: מהר המוריה. מה פירוש מהר המוריה? הרי הוא היה בבאר שבע. אז מה זה מהר המוריה? אלא אחד ההסברים שמסבירים שאברהם אבינו הספיד את שרה. איך היא זכתה לכזה בן כמו יצחק? זה מהר המוריה, שהר המוריה זה היה מסירות נפש, שהבן הזה היה מוכן למסור את נפשו לעקידה בגלל שהקדוש ברוך הוא ציווה. מכאן אברהם אבינו התחיל להספיד את שרה, "ויבוא אברהם לספוד לשרה". מאיפה הוא בא? מאיפה הוא התחיל את ההספד על שרה? מהר המוריה. כן, כמו שכתוב על רבי יהושע בן חנניה, שאשרי יולדתו. כל הגדולה של רבי יהושע בן חנניה זה היה בגלל אמא שלו שהייתה מביאה אותו לבית המדרש. על דרך זה גם כן גדולתה של שרה היה שהוא היה מוכן למסור את נפשו לעקידה בגלל הציווי של הקדוש ברוך הוא. מכאן אברהם אבינו הספיד אותה. אז זה גם מראה על מעלתה של שרה אימנו.