תשפ"ה - "וירא אליו באלוני ממרא". רש"י: "הוא שנתן לו עצה על המילה, לפיכך נגלה עליו בחלקו": היתכן שאברהם זקוק לעצה? הרב שמעון זוננפלד,…

00:02 דובר 1 "וירא אליו השם באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום". מסביר רש"י: למה באלוני ממרא? אז כתוב: הוא נתן לו עצה על המילה, ולכן הקדוש ברוך הוא התגלה אל אברהם אבינו באלוני ממרא. שאלה: אברהם אבינו היה ראש למאמינים והיה מוכן למסור את נפשו בשביל לפרסם אלוקות בעולם. זרקו אותו לכבשן האש. הקדוש ברוך הוא אומר לו לעשות ברית מילה, אז הוא הולך להתייעץ עם החבר שלו, עם הידידים שלו? כן לעשות, לא לעשות ברית מילה? הוא מוכן למסור את נפשו. מה זה הוא נתן לו עצה על המילה? הקדוש ברוך הוא ציווה אותו שיעשה ברית מילה. אז יש לזה כמה וכמה פירושים. אחד הפירושים הוא: אברהם אבינו, מה היה הספק שלו, מה הוא התלבט? הוא התלבט האם לעשות את זה בצניעות. כתוב "והצנע לכת עם השם אלוקיך", תעשה את זה בשקט, בלי פרסום. או אולי לעשות את הברית מילה ברמה של פרסומי ניסא, שכל העולם ידע, ואז יהיה לזה גם כן עניין של קידוש השם. על זה הוא התלבט. על זה הוא הלך לשאול את הידידים שלו, והוא שאל את ממרא, ואמר לו: תעשה איזה פרסום. על ידי זה יתקדש שמו יתברך. וכך הוא עשה. והראיה: וירא אליו. זאת אומרת, זה נראה לאברהם אבינו, העצה שלו. למה? כי השם באלוני ממרא, ממרא היה צדיק והיה שמה השראה של שכינה. אז כשהוא הציע לו את העצה הזאת, אז הוא עשה מה שהוא אמר לו. פירוש נוסף יש. יש, יש ספק מה היה הספק של אברהם אבינו. הוא התלבט איזו ברכה הוא צריך לעשות, האם לעשות את הברכה "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו למול" או את הברכה "אשר קידשנו

02:06 דובר 1 במצוותיו וציוונו על המילה". היה לו ספק. תלוי, הגמרא יש בזה כל מיני חילוקי דעות האם אפשר לעשות שליחות במצווה הזאתי או אי אפשר לעשות את זה על ידי שליח, ובזה התלבט אברהם אבינו. זה מה שרש"י מדייק ואומר: הוא נתן לו עצה על המילה. הוא אמר לו: הברכה שאתה צריך לעשות זה על המילה ולא למול. זה הפירוש.

02:32 דובר 2 למה לא?

02:34 דובר 1 בהמשך כתוב בפרשה: "והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו". שואל רש"י: מה זה ויאכלו? מלאכים הם שייכים לאכילה ושתייה? אלא הם עשו עצמם כאילו שהם אוכלים. למה הם עשו את עצמם? "לאתרא דאת אזיל, בנימוסיה אזיל". כשאתה בא למקום אתה צריך לנהוג כמנהג המקום. פה בעולם הזה אוכלים ושותים, אז המלאכים גם כן עשו את עצמם כאילו שהם אוכלים. תשכ"ד הייתה החתונה שלי בניו יורק, וההורים שלי זיכרונם לברכה באו לחתונה. לפני שאבי זיכרונו לברכה נסע, כתב מכתב לרבי וביקש ברכה לנסיעה ולחתונה, ובין הדברים הוא כותב לו: מכיוון שמנהג ירושלים זה שסידור קידושין שייך לאבי החתן, זה בידו, הוא מכבד מי שיהיה מסדר קידושין, ממילא זה שייך אליו, אז הוא מכבד את הרבי שהוא יהיה מסדר קידושין. והוא מוסיף וכותב לו: מכיוון שכתוב בספרים קדושים שבשעת החופה אז באים גם כן ההורים והזקנים שבעולם האמת, הם גם כן באים להשתתף בשמחה ולברך את החתן והכלה, אז הסבא הרי בספרא יומא זה יהיה שמה גם כן, אז יהיה כבוד גדול בשבילו שהרבי יסדר את הקידושין. הרבי ענה לו מכתב ונתן לו ברכה על הנסיעה ולחתונה, אבל לא כתב שום דבר בקשר לבקשה שלו. אחר כך, כשהוא היה שמה והוא נכנס ליחידות, הרבי קיבל אותו בסבר פנים יפות ובחביבות יתרה. והמשפט הראשון שהרבי אמר לו בחיוך: כאשר המלאכים באו אל אברהם, כתוב גם כן "ויאכלו". והוא מיד הבין מה הכוונה. זו הייתה התשובה לבקשה שלו. פה נוהגים כמנהג המקום, והמנהג אז באותם השנים שהרבי כבר לא יצא לסידור קידושין. שיהיה שבת שלום ובשורות טובות.

04:42 דובר 3 אמן.