נצבים - וילך: תשפ"ד - "אתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקיכם": משה רבינו היה מדבר קודם כל לראשי המטות ומדוע כאן מדבר 'לכל איש ישראל'?…

00:00 דובר 1 בבקשה.

00:02 דובר 2 אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם. כתוב בספר הזוהר: "אתם ניצבים היום". מה זה היום? היום זה הולך על יום ראש השנה, יומא דדינא רבא. ואתם ניצבים, ניצבים הכוונה קיימים וזוכים בדין. למה? כי כולכם, כאשר כולם נמצאים ביחד באחדות, אז אתם ניצבים וזוכים בדין. יש פה פירוש יפה שאמר האלשיך הקדוש. בדרך כלל כשמשה רבנו היה מדבר עם בני ישראל אז קודם הוא היה מדבר אל ראשי השבטים. כתוב "ויקרא משה לראשי המטות". כן, ואחר כך היה מדבר אל בני ישראל. כאן כתוב "ויקרא משה אל כל ישראל". משה רבנו מדבר אל כל בני ישראל. למה פה הוא מדבר על כל ישראל ולא על ראשי המטות ולא על ראשי השבטים? מסביר האלשיך הקדוש: מכיוון שכאן "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם". כאשר בני ישראל נמצאים לפני ה' אלוקיכם, שמה אין שום הבדלי מעמדות. ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, שואב מימיך, חוטב עציך, כולם אותו דבר. ואדרבה, יכול להיות שדווקא אותו אחד שהוא נקרא ראשיכם וזקניכם והוא נקרא צדיק הדור, איך שרואים אותו מלמעלה, יכול להיות שהוא בדרגה נמוכה, ודווקא זה שחוטב עציך ושואב מימיך, איך שרואים אותו מלמעלה הוא דווקא יותר חשוב. כפי שכתוב בגמרא על אותו אחד שבא מהעולם האמת, אז הוא אמר "ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה". מנקודת המבט, איך שמסתכלים מלמעלה, שמה הדברים שונים. לכן פה משה רבנו, מכיוון שאתם לפני ה' אלוקיכם, אז שמה הוא מדבר על כל ישראל, כי פה אין פה חשיבות לראשיכם, שבטיכם, שואב מימיך, כולם ביחד. המדרש אומר, ורש"י מביא את זה, שכאשר שמעו בני ישראל מאה קללות פחות שניים הוריקו פניהם ואמרו: מי יכול לעמוד באלה? איך אנחנו יכולים לעמוד

02:32 דובר 2 בכאלו קללות? התחיל משה לפייסן. אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם, הגם שעם כל הקללות האלו עדיין אתם ניצבים לפני ה' אלוקיכם, כאילו פייסן. אל תדאגו. וכאמור, מה הייתה המטרה והתכלית של כל התוכחה והקללות האלה? כדי לעורר את בני ישראל שילכו בדרך התורה והמצווה, לעורר בהם יראת שמיים. אז כאשר הוריקו פניהם, הם מתרגשים מכל הקללות, אז משה רבנו כאילו מפייסן. מה הוא מנסה לעשות? להוריד את הרושם של התוכחות. הרי זו הייתה המטרה והתכלית. למה משה רבנו מפייסן? אז מסבירים: בדרך העולם, כאשר אתה רוצה להגיד דבר מוסר לבן אדם פשוט, איך אתה מעורר אותו ליראת שמיים? על ידי זה שאתה מאיים עליו, על תוכחה ועל עונשים, אז אתה מעורר אותו ליראת שמיים. תיזהר לך, אם אתה לא תעשה, אז מקבלים עונש כזה ועונש כזה ועונש כזה. אבל בן אדם שהוא בעל שכל, בן אדם שהוא מבין, אתה לא יכול לאיים עליו בעונשים, כי לא זה מה שמשפיע עליו. אותו אתה צריך לשכנע ולהסביר לו עד כמה זה טוב ה'. כן, להביא אותו לא ליראת העונש, אלא ליראת בושת, דרגה יותר גבוהה. אמרו בני ישראל: אם משה רבנו בא להוכיח אותנו בכאלו קללות, זאת אומרת שאנחנו בדרגה מאוד שפלה, ולכן הוא חושב שמה משפיע עלינו דווקא התוכחות והקללות. והרי הם היו דור דעה. אז משה רבנו מאיים עליהם בכאלו עונשים. צדק. חטא. קללות. וזה הוריקו פניהם. אמר להם משה רבנו: לא. אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם. הדור הזה באמת דור דעה ואתם ניצבים לפני ה' אלוקיכם בדרגה גבוהה, אבל הרי לא אתכם לבדם, לבדכם אנוכי כורת את הברית, כי אם את אשר ישנו פה ואת

04:46 דובר 2 אשר איננו פה גם כן, לדורות הבאים. בדורות הבאים יכול להיות שיהיו, יקומו כאלו דורות שאותם, איך אפשר לשכנע אותם ולהניע אותם שהם ילכו בדרך התורה? דווקא על ידי עונשים. אז על ידי זה משה פייס. לא שהוא רצה להוריד את הרושם של יראת שמיים שעורר אותם, אלא זה גם כן לדורות הבאים. ולכן הוא אמר להם את הדברים האלה. ונסיים ברבי לוי יצחק מברדיצ'ב, שהוא היה גדול מלמדי זכות על עם ישראל. רבי לוי יצחק מברדיצ'ב בא בטענה על הקדוש ברוך הוא ואומר לו: כתבת בתורה "תקעו בחודש שופר", "יום תרועה יהיה לכם". אלפי שנים שבני ישראל בכל שנה תוקעים בשופר. וכמה הם תוקעים? מאה קולות הם תוקעים. אנחנו מבקשים לך תקיעה אחת. אנחנו מבקשים: "תקע בשופר גדול לחירותנו". כמה שנים וכמה אלפי שנים אנחנו מבקשים לך: תקע בשופר גדול. בוודאי, בוודאי אתה צריך לקיים את זה. יהי רצון שהקדוש ברוך הוא ישמע את תקיעותינו, אמן.