בלק: תשפ"ד - החידוד השבועי: "וישם ה' דבר בפי בלעם". מדרש פליאה: יש אומרים שם בפיו חכה, יש אומרים רסן. מה המחלוקת? | הרב שמעון זוננפלד, בסיום…

00:03 פרשת השבוע. בלעם אומר לבלק: "לא אוכל לעבור את פי השם אלוקי לעשות קטנה או גדולה". שואלים לכאורה, דברים הפוכים. אז איך נגיד גדולה או קטנה? כי אם קטנה לא יכול לעשות, אז גדולה בוודאי שלא יכול לעשות. אז מה הוא אומר קטנה או גדולה? צריך להבין את הפירוש. דבר נוסף, כתוב "וישם השם דבר בפי בלעם". הוא שם לו משהו בפה. מה הוא שם לו בפה? יש פה מדרש פליאה. חד אמר שהוא שם לו חכה, וחד אמר שהוא שם לו רסן. מה הקשר של חכה ורסן פה, שהוא שם לו בתוך הפה? במה הם חולקים? אלא-- וכל אחד מביא ראיה מהפסוק. זה שאומר שהוא שם לו חכה, כי כתוב "מה אקב לא קבה א-ל", וזה שאומר ששם לו רסן, "ומה אזעם לא זעם השם". אלא האמת היא, מה ההבדל בין חכה לבין רסן? ועל מה מדובר כאן, שהקדוש ברוך הוא שם בפי בלעם? חכה זה מחט כפופה כשהדייג תופס את הדגים. יש שם מחט כפופה שהיא תופסת את הדג בלשון ובפה. הוא לא יכול להוציא את הלשון שלו, זה חכה. מה זה רסן? רסן זה משהו חיצוני שהוא לוחץ את השפתיים של הבהמה, ולוחץ כל כך חזק עד שהיא חייבת להוציא את הלשון החוצה. ממילא הם לא חולקים. זה שניהם אמרו אותו דבר. הקדוש ברוך הוא שם בפי בלעם גם חכה וגם רסן, בגלל שהוא היה צריך לשניהם. למה? אז הוא אומר כך. בלעם היה שונא את ישראל הרבה יותר מאשר בלק. בלק ביקש ממנו "ואגרשנו מן הארץ", שלא יהיו פה, שילכו למקום אחר. בלעם לא אמר מן הארץ, הוא אמר "ואגרשנו בכלל מן העולם", כי בלעם

02:35 הוא שנא את ישראל יותר מאשר בלק, והוא כל הזמן חתר לקלל את ישראל, להאביד אותם מן העולם. איך הוא עושה את זה? על ידי זה שהוא היה יודע מתי הקדוש ברוך הוא כועס, וכשהיה על ידי שם של הקדוש ברוך הוא שהוא מורה על דין, הוא רצה להטיל עליהם עניין של דין, ובצורה כזאת להאביד אותם מן העולם. אז למשל אנחנו יודעים ש"אלוקים" זה שם דין. אבל ההתחלה של שם אלוקים, "א-ל", זה עניין של חסד. "חסד א-ל כל היום". אז ההתחלה שלו, "א-ל", זה עניין של חסד. על דרך זה שם "הוויה", י-ה-ו-ה, זה מידת הרחמים, אבל החלק הראשון שלו, "י-ה", זה עניין של דין. "אשרי הגבר אשר תייסרנו י-ה", י-ה זה עניין של דין. בלעם כל הזמן חיפש להטיל עליהם שם של דין, ואז הוא יכול לקלל אותם. מה עשה הקדוש ברוך הוא? כאשר הוא רצה לקלל אותם ו-- על ידי שם אלוקים, שזה עניין של מידת הדין, אז כשהוא אמר רק את הש-- את החלק הראשון של אלוקים, "א-ל", שם לו חכה. הוא לא יכול להמשיך. נשאר עניין של א-ל, כי א-ל זה עניין של חסד. כאשר הוא רצה לקלל בשם-- שם של י-ה, בשם י-ה, שזה גם כן עניין של דין, שם לו הקדוש ברוך הוא רסן, שהוא היה חייב להמשיך את המילה. רסן, שהוא מוציא את הלשון וחייב להמשיך את המילה שיהיה שם הוי"ה, עניין של רחמים. אז הקדוש ברוך הוא עשה גם כן את החכה וגם כן את הרסן. וממילא זה גם כן, קודם כול זה מתרץ, מסביר את המדרש מה פה העניין של חכה ורסן. הקדוש ברוך הוא שם בפי בלעם את שני

04:47 הדברים, פעם כדי-- וכל פעם זה היה בשביל שזה לא יהיה מידת הדין, אלא דווקא השם של מידת הרחמים. וזה גם כן מתרץ מה ששאלנו בהתחלה, למה לא אוכל לעבור את פי השם, לעשות קטנה או גדולה? בגלל שבהמשך כתוב, כתוב שבלעם אומר, השם לא-- כאשר ציווני השם אלוקי, הוא לא יכול לשנות ממה שהקדוש ברוך-- כתוב קודם השם וקודם אלוקים. עכשיו בשם השם היה קודם קטנה, כי הוא רצה בי-ה להטיל עליהם עניין של דין. אז קודם כול הוא אמר "לא אוכל לעבור את פי השם לעשות קטנה", כי הוא רצה את שם הוויה לקצר ולהטיל עליהם שם של דין, או גדולה. מה זה עניין של גדולה? כאשר הוא רצה לקלל אותם בשם אלוקים, שם של דין, כן? אז כשהוא רק אמר א-ל והוא רצה להמשיך לעשות גדולה, להטיל עליהם עניין של דין, אז הקדוש ברוך הוא שם לו רסן שהוא היה חייב להמשיך ולהגיד את שם-- מידת הרחמים. להשאיר במידת הרחמים. שיהיה עניין של מידת הרחמים. אז לכן זה מסביר את שני העניינים, למה הוא אמר קודם קטנה וגם כן גדולה? ומה זה שני העניינים האלו? כיוון שהיום זה י"ג בתמוז, חג הגאולה, זה חג הגאולה של הרבי הקודם שהשתחרר מבית הסוהר. זו גאולה לכל עם ישראל, לכל אשר בשם ישראל יכונה. יהי רצון שבקרוב נזכה לגאולה אמיתית ושלמה. אמן אמן.