אמור: תשפ"ד - בהקשר הציווי שכהן בעל מום אינו יכול לעבוד בביהמ"ק, סיפור יפה מרבה של ירושלים הרב יוסף חיים זוננפלד, כשהחתן הפסיק פתאום לצלוע…

00:03 אחד מהמצוות שבפרשת השבוע, פרשת אמור, זה "דבר אל אהרן לאמר איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום לא יקר-- לא יקרב להקריב לחם אלוקיו". כהן שהוא בעל מום לא היה יכול לעשות את העבודה בבית המקדש. ובפשטות הסיבה היא, הטעם לזה, כי מי שמקריב את הקורבנות צריך להיות תמים גם בגופו, ולכן אם יש בו מום אז הוא לא יכול לעשות את העבודה בבית המקדש. בהקשר לכך יש סיפור מעניין מאוד מרבה של ירושלים, רבי יוסף חיים זוננפלד. היה-- הייתה משפחה בירושלים ששידכו את הבת, וכעבור איזשהו זמן נודע להם שהבחור הזה שהשתדך עם הבת הוא צולע, דבר שלא ראו לפני כן. וזה לא בא בחשבון. יש לו כזה-- הוא בעל מום, הוא יש לו כזה פגם שלא ידעו מקודם, ובמצב כזה כמובן שהשידוך הזה לא יכול להתקיים. האבא הגיע לרבה של ירושלים וסיפר לו את הסיפור. ומה עושים? רבה של ירושלים מבין שפה יש משהו לא פשוט, כי עד כמה שהוא ראה את הבחור והכיר את המשפחה הוא אף פעם לא ראה שיש לו איזושהי צליעה ויש לו איזושהי בעיה. אז הוא הבין שמשהו פה לא בסדר. אז הוא אמר להורים, "אני אברר את זה ותראו מה יהיה". מה הוא עשה? הוא הבין ש-- הבחור הזה הוא לא צולע, כי אם הוא היה צולע, מכיוון שהוא ראה אותו לא פעם, הוא הבין שהוא לא צולע. אז מה הוא עשה? הוא הלך לסנדלר. פעם היו-- לא היו קונים נעליים מוכנות, אלא היו הולכים לסנדלר והסנדלר היה מתאים נעליים, וביקש ממנו שיכין נעליים חדשות לבחור הזה ושיודיע לבחור שהמשפחה, בתור, אה, חלק מהנדוניה, הכין לו נעליים חדשות. וכך הוא עשה,

02:47 הכין את הנעליים והעביר את זה לבחור הזה. אמר שזה מהמשפחה, מתנה כחלק מהנדוניה, והפלא ופלא, הבחור הזה הפסיק לצלוע. הוא הבין שהבעיה שלו הייתה כי היה לו פשוט נעליים קרועות ולכן הוא, הוא כאילו היה צולע. אבל זה לא-- זה בגלל הנעליים. וכשהוא החליף לנעליים חדשות אז פתאום הפסיק לצלוע ואז הוא קרא להורים של הכלה ואמר להם, "אני עקבתי אחריו, אין לו שום צליעה, הוא הכל בסדר, אדרבה, תבדקו את זה ותראו". וכך הם עשו ופתאום ראו הפלא ופלא, הבחור לא צולע, הכל בסדר גמור וכמובן שהשידוך הזה הוא התקיים וברוך השם הקימו משפחה. אבל אנחנו לומדים מכאן, לפעמים הרב צריך להיות לא רק למדן, אלא צריך להיות גם כן חכם ולדעת ולראות מה מסתתר מאחורי הסיפור, שלזה קוראים החלק החמישי של השולחן ערוך וזו הייתה חוכמתו של הרב של ירושלים.