צו: תשפ"ד - החידוד השבועי: הרב שמעון זוננפלד בצרור סיפורים על סבו, רבה של ירושלים הרב יוסף חיים זוננפלד לרגל היארצייט, נמסר בסיום השיעור בדף…

00:00 דובר 1 בבקשה.

00:03 דובר 2 בהשגחה פרטית, היום זה י"ט אדר ב', זה יום ההילולה של סבי, רבה של ירושלים. בהשגחה פרטית. אז-

00:15 דובר 1 כמה שנים?

00:15 דובר 2 כמה דברים. הוא נולד-

00:18 דובר 1 שמונים שנה שהוא נפטר.

00:20 דובר 2 יש כבר תשעים ושתיים שנה. הוא נולד בשנת תר"ט ונפטר בשנת תרצ"ב, וזה גם בשנה מעוברת, אדר ב'. אז רק אספר כמה סיפורים על קצה המזלג על האישיות שלו. הוא בגיל ארבע כבר התייתם מאביו. אביו היה אחד מהתלמידים של החתם סופר, והוא התייתם. אמו ניסתה לבד לגדל את הילדים ולא הצליחה, ואז היא נישאת בפעם השנייה. אביו החורג רצה שהוא ילמד. אז היה חוק חינוך. צריך ללכת לבית ספר עממי, בית ספר פאבליק סקול, והיה חייב ללכת לבית הספר. הוא היה ילד מאוד מחונן ומאוד מיוחד, וכולם הבינו שהוא נועד לגדולות. אז המורים שלו, זה הבית ספר של גויים, אז שכנעו את אביו שימשיך ללמוד אחר כך בתיכון, באוניברסיטה. יכול להיות אחר כך אדם מאוד מאוד משכיל, אבל הוא נמשך ורצה ללמוד. לבסוף, יחד עם אמא שלו הוא הלך לישיבות ולמד בישיבות והגיע לפרשבורג, שזה הכתב סופר. הוא למד אצל הכתב סופר. סיפור מאוד מעניין שהיה כאשר הוא היה צריך-- בגיל שמונה עשרה היה צריך להתייצב לגיוס. יש לנו עכשיו את הבעיה של גיוס של דתיים. היה צריך לעמוד לגיוס והוא לא ידע מה לעשות. הוא שמע על רבי חיים מצאנז, בעל דברי חיים. שמע עליו שיהודי צדיק שנותן ברכות והברכות שלו מתקיימות. אז הוא החליט לנסוע אליו והייתה דרך ארוכה והוא נסע לשם. הגיע אליו, איך שהוא רק נכנס אל החדר שלו, אז הוא אמר לו, "אותך רוצים לגייס לצבא שתהיה גנרל בצבא? אתה תהיה גנרל אצלנו." כך הוא אמר לו עוד לפני שהוא התחיל לדבר, ביקש משהו, ואמר לו: כשתגיע הביתה תשים תחבושות על הרגליים. הוא לא הבין מה קשור העניין הזה לשים תחבושות על הרגליים ומה

02:59 דובר 2 הוא אמר לו, אבל זה מה שהצדיק אמר לו. בדרך חזרה, כשהוא נוסע הביתה, התחילו כאבים ברגליים, הרגיש דקירות ברגליים, הרגליים שלו התנפחו. היה מצב שהיו לו כאבים חזקים מאוד. לא ידע מה לעשות והיה צריך לעמוד לוועדת הגיוס, להתייצב. הוא בא, הרופאים ראו את הרגליים שלו, מיד נתנו לו פטור מהצבא, שלחו אותו הביתה, ואז הוא נזכר שהצדיק אמר לו לשים תחבושות על הרגליים. אז כשהוא הגיע חזרה הביתה, שם תחבושות על הרגליים, הכל מיד עבר כלא היה. זה אחד הסיפורים שממש קרה לו נס. אחד הדברים שאפיינו אותו זה שהוא היה מאוד תקיף בדעתו. הוא לא נכנע ולא התכופף בפני אף אחד. עמד מאוד מאוד תקיף בדעתו. היה בתקופה שאז היו בשנת תרפ"ט שהיו פוגרום בחברון וגם בירושלים המצב היה מאוד מאוד מתוח. היה סכנה ללכת בעיר העתיקה בין הערבים, זה היה סכנה, ממש סכנת נפשות, ומכיוון שהוא היה מוהל אז הזמינו אותו לברית בשכונות החדשות. אז כמובן כשהזמינו אותו הוא אף פעם לא סירב והוא הלך לברית, אבל הוא הלך דרך שער שכם, ששם זה הרובע המוסלמי, שזה היה מאוד מסוכן. בני המשפחה אמרו לו: למה אתה צריך ללכת דווקא דרך שער שכם? אמרו לו שילך דרך שער יפו, שם זה לא כל כך מסוכן. הוא אמר: לא. דווקא דרך שער שכם. הלך דרך שער שכם, הגיע, עשה את הברית. אחרי שעשה את הברית הוא בדרכו חזרה הביתה, והבן שלו שהיה גר שמה מלווה אותו, והוא אומר לו: אבא, למה שתלך משער שכם? שילך דרך אחרת שזה לא כל כך מסוכן. אמר לו: לא, אני הולך דווקא משער שכם. הגיע לפני שער שכם, יש שם שכונה,

05:08 דובר 2 מי שמכיר את ירושלים, מוסררה, הגיע למוסררה, אמר לבן שלו: תשמע, אתה אסור לך ללכת. אני יכול ללכת. שלוחי מצווה אינם ניזוקים לא בהליכתן ולא בחזרתן. אני מותר לי ללכת, לך אסור ללכת. הלך לבד, דווקא דרך שער שכם. כל הערבים ישבו שמה בצידי הדרכים, ישבו אנשים הערבים. כשהוא עבר כולם קמו, השתחוו בשבילו. כך הוא עבר שער שכם. שאלו אותו אחר כך: אבל למה היית צריך ללכת דווקא דרך שער שכם? אם זו סכנה, אז למה אתה צריך דווקא ללכת משם? התשובה שלו הייתה תשובה מאוד אופיינית אליו. שלא תהיה להם איזושהי הווה אמינא שהם כאילו ניצחו אותנו. אז הוא הקפיד ללכת דווקא דרך שער שכם, אפילו שזה סכנה. שלא יחשבו: רגע, הנה הערבים ניצחו את היהודים, הם מפחדים ללכת, הם לא הולכים בדרך הזאת. זו דוגמה על התקיפות שהייתה לו. אז מכיוון שהיום זה יום הפטירה שלו, יום ההילולה, שיהיה מליץ זכות על כל עם ישראל, בעזרת השם שתהיה גאולה אמיתית ושלמה.

06:18 דובר 3 אמן.