תרומה: תשפ"ד - הרב שמעון זוננפלד; אמרה בשם אמו ע"ה, שהיום ז' אדר חל היארייצט שלה: "מה שאדם עושה – עושה לעצמו" והקשר לפרשת "ויקחו לי תרומה".…

00:00 דובר 1 בבקשה.

00:02 דובר 2 היום הוא תאריך מיוחד, ז' אדר א'. יום ההילולא של משה רבנו. יש נוהגים לעשות את זה באדר ב', יש נוהגים לעשות את זה באדר א'. מה שאני רוצה לציין, שהיום זה יום האזכרה, יארצייט של אמי עליה השלום. אז ממילא דבר תורה שנגיד, שזה יהיה לעילוי נשמתה.

00:28 דובר 1 רחל בת.

00:29 דובר 2 רחל בת רב שמעון הלוי. אחד הפתגמים שהיה שגור בפיה, שהיא תמיד הייתה חוזרת על זה, זה ביידיש: וואס מען טוט, טוט מען זיך. בתרגום לעברית: מה שבן אדם עושה, הוא עושה לעצמו. נכון שצריך לקיים מצוות וצריך לעשות לשמה, ויקחו לי תרומה, לי לשמי. אבל בשורה התחתונה בן אדם עושה את זה לעצמו. והייתה מביאה סיפור בשביל להמחיש את הפתגם הזה. שהיה פעם יהודי שהיה מקבץ נדבות. היה יושב בשוק. כל מי שהיה עובר ונותן לו צדקה, אז היה אומר לו: תודה, וואס מען טוט, טוט מען זיך. עבר שם פעם המושל של העיר, והוא ראה את הבן אדם מסכן. אז הוא נתן לו מתנה הגונה. אז הוא אמר לו: תודה, וואס מען טוט, טוט מען זיך. המושל הזה קצת נפגע. אני נותן לך מתנה הגונה, אז אתה אומר לי שאני כאילו עושה את זה לעצמי? אני נותן לך נדבה. אמר: טוב, אז אני אלמד אותו לקח. מה עשה? הכין בבית, הכין איזו עוגה יפה מאוד ושם בפנים רעל. ובהזדמנות קרובה, כשעבר שמה, אז הוא בא ונתן לו את העוגה הזאת. והיהודי הזה אומר לו: וואס מען טוט, טוט מען זיך. חשב המושל לעצמו: נו, נראה כבר מה תוצאות העניין. הוא חשב לעצמו, אותו מסכן: אני אוכל לבד העוגה? אני אחכה. יש לו ילדים בבית, שגם הם ייהנו מהעוגה הזאת. אז הוא לא נגע בה. חיכה, חיכה עד שהוא הולך הביתה. הלך הביתה, אז הוא לקח איתו את העוגה, חשב שעכשיו הוא ישהה עם הילדים ויחלק לכולם. ובדיוק באותו זמן אז מישהו דופק בדלת. מה קרה? נכנס מישהו מסכן שעכשיו הגיע, הוא תעה ביער ולא אכל כבר כמה ימים,

02:43 דובר 2 היה רעב ועייף, מסכן, התחנן שייתנו לו משהו לאכול. ראו במצב כזה, חשב הבן אדם, צריך לרחם עליו. אז לקח את העוגה ונתן לו. טרף את הכל ואכל את הכל. הלך הביתה ולאחר מכן התחיל להרגיש כאבים, התחיל להתפתל, התחילו לחקור מה קרה, ממה זה, עד שבסוף גילו שזה כתוצאה מהעוגה הזאתי. אמר המושל: עכשיו אני רואה את זה במוחש, וואס מען טוט, טוט מען זיך. זה מתאים גם כן עם הפתגם של הבעל שם טוב, שכאשר דנים את האדם זה מדעתו ושלא מדעתו. מה זאת אומרת מדעתו ושלא מדעתו? אז הבעל שם טוב הסביר: מי זה יכול לדון בן אדם יהודי? יהודי זה חלק אלוקא מלמעלה. איך יכול... אין שום גוף שיכול לדון יהודי. אז מה? רק הוא בעצמו, הוא יכול לדון את עצמו. אז מה עושים למעלה? מזמנים לידו מקרה שהוא עשה למעשה, אבל הוא רואה את זה אצל מישהו אחר, ואז הוא כאילו פוסק את הדין מה צריך לעשות לאותו בן אדם על כזה מעשה, אבל באותו זמן הוא למעשה פוסק על עצמו. אז זה גם מכריז גם כן העניין הזה של וואס מען טוט, טוט מען זיך, שיש אחד שלא וששבע אפסות עליו.

04:06 דובר 3 אמן.