חיי שרה: תשפ"ד - גאון יעקב: מדוע התעקש רבה של ירושלים הרב יוסף חיים זוננפלד לעבור דווקא דרך שער שכם? אקטואלי גם לימינו. מפי נינו הרב שמעון…

00:00 דובר 1 בבקשה.

00:02 דובר 2 אנחנו נמצאים בערב שבת, מברכים חודש כסלו. חודש כסלו זה חודש של גאולה. יש לנו חנוכה, יש לנו י"ט כסלו. זה חודש של גאולה, החודש הכי מתאים שתהיה גאולה אמיתית ושלמה.

00:17 דובר 1 אמן.

00:21 דובר 2 כשהאדמו"ר הזקן ישב בבית הסוהר, מסופר שבאו הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש, באו לבקר אותו בבית הסוהר. ומסופר כל ה-- כל הדיבור ביניהם שהיה. ובין הדברים אז הבעל שם טוב והמגיד הבטיחו לאדמו"ר הזקן שבכל פעם שתהיה מחלוקת בין החסידים ולמתנגדים, יד החסידים תהיה על העליונה. הייתה הבטחה שהבעל שם טוב והמגיד ממזריטש הבטיחו לאדמו"ר הזקן שתמיד יד החסידים תהיה על העליונה. על דרך זה גם כן במלחמות ישראל, הקדוש ברוך הוא הבטיח: להחליפם באומה אחרת אי אפשר, כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו. אז יד ישראל תהיה על העליונה, זה בטוח. כמובן עם כל הצער והכאב על הקורבנות שיש ועל החטופים שיש, אבל מה שבטוח הוא כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו. אנחנו רק צריכים ב-- להתחזק בביטחון שהקדוש ברוך הוא בוודאי ובוודאי יסובב את הכל. אנחנו רואים שזה לא מהלכים של בני אדם. כל מה שקורה בחודש האחרון זה מהלכים שמימיים, מהשמיים. אבל בוודאי ובוודאי שכל זה יצא אחר כך לטובה ושתצא מזה גאולה אמיתית ושלמה. בשנות העשרים, שאז גם כן אותם ערבים נאצים עשו פרעות בירושלים ובחברון, היו פרעות, פוגרומים, עשו פוגרומים, כי זה הטבע, ה-DNA אצל הערבים. לעשות פוגרומים ובפרט אצל היהודים. ובעיר העתיקה היה סכנה ללכת דרך הרובע המוסלמי, היה סכנה ללכת. הם ישבו שמה בצידי הרחוב, ויהודי שעבר שמה אז באותה תקופה זה היה סכנה. היו הולכים רק דרך יפו. מי שרצה ללכת או לרובע היהודי או ללכת לכותל, היו הולכים דרך שער יפו, לא היה צריך לעבור דרך הרובע המוסלמי. רבה של ירושלים, שהוא גר ברובע היהודי בעיר העתיקה והזמינו אותו-- הוא היה מוהל. הזמינו אותו לברית מילה. זה הסבא שלי, רבי יוסף חיים

02:59 דובר 2 זוננפלד. הזמינו אותו לעשות ברית מילה בשכונות החדשות שכבר היו מחוץ לחומה, ומכיוון שהמצב היה מתוח, אז בני הבית ביקשו ממנו שלא ילך דרך הרובע המוסלמי, שילך דרך שער יפו. יזמינו לו כרכרה, אבל שלא ילך דרך שער שכם. אבל הוא אמר לא. הוא הולך דווקא דרך שער שכם. התעקש והלך דרך שער שכם. עשה את הברית. היה זה יום שישי. אחרי הברית הוא בא לחזור חזרה לביתו. אחד הבנים שלו מלווה אותו. הגיעו עד סמוך לשער שכם והוא גם כן התחנן בפניו, "אל תלך דרך שער שכם. זה סכנה. סכנת נפשות." והוא התעקש. אז הוא ליווה אותו וכשהגיעו לשכונת מוסררה, מי שמכיר, זה סמוך לשער שכם. אז הוא אומר לבן שלו, "לך אסור ללכת יותר. סכנה. אני מותר לי ללכת. שלוחי מצווה אינם ניזוקים, לא בהליכתן ולא בחזרתן. לי מותר ללכת. אני יכול ללכת. לך אסור ללכת." לא נתן לו יותר ללוות אותו. הלך דרך שער שכם וכל הערבים שישבו בצידי הרחוב. זה יום שישי אצלם. כולם כשראו אותו, את הדמות שלו איך שהוא הולך, כולם קמו, כופפו את הראש בדרך ארץ. שאלו אותו אחר כך למה אתה מתעקש ללכת דווקא דרך שער שכם? אבל בכל אופן זו סכנה. אסור-- לבן אדם להכניס את עצמו בסכנה לכתחילה. למה אתה צריך להכניס את עצמך לסכנה? התשובה שלו הייתה שלא תהיה להם הוה אמינא שהם ניצחו, שהם מנעו ומונעים מיהודים ללכת בעיר העתיקה, שלא תהיה להם מחשבה כזאתי. הוה אמינא. אז הוא התעקש ללכת דווקא דרך שער שכם להראות הנה יהודי הולך כאן. יש לזה השלכות למצב שלנו היום, כאשר אנחנו נמצאים במצב כזה של מלחמה. אז

05:14 דובר 2 אנחנו צריכים להראות את התוקף. גאון ישראל, התוקף היהודי. אי אפשר לעשות ליהודים כפי שהיה בעבר, אלא להראות את התוקף והגאון היהודי. וברוך השם אנחנו רואים סייעתא דשמיא, ניסים ונפלאות שקורים. זה עם כל הכאב והצער של הקורבנות שנפלו. אבל ביחד עם זה יש כל כך הרבה ניסים ונפלאות שמספרים שזה דברים מדהימים. אז אנחנו מקווים שהקדוש ברוך הוא יקיים את מה שהוא הבטיח שיד ישראל תהיה על העליונה, וידבר עמים תחתינו, כל שונאי ישראל תהיה להם מפלה גדולה ולעם ישראל תשועה גדולה.

05:58 דובר 3 אמן.