וירא: תשפ"ד - לדבר בשפה שלהם: הרב שמעון זוננפלד מנחל'ה, ברעיון נפלא שהרבי אמר לאביו ביחידות, מדוע המלאכים אכלו מהאוכל שאברהם אבינו הגיש להם?…

00:00 דובר 1 בבקשה.

00:05 דובר 2 עת צרה היא ליעקב וממנה יהיה רפואה. מתוך הצרה תצא ישועה גדולה מאוד. ידוע הביאור של הרבי, ההבדל בין רבי עקיבא שעל כל דבר שהיה קורה לו משהו לא טוב היה אומר: כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. לעומתו היה נחום איש גמזו, שכאשר היה קורה לו משהו היה אומר: גם זו לטובה. מסביר הרבי את ההבדל ביניהם. אצל רבי עקיבא, כשהיה קורה לו משהו לא טוב, היה אומר בעתיד יצא מזה דבר טוב. כל מה דעביד רחמנא לטב עביד, זה יצא מזה דבר טוב. נכון, עכשיו זה דבר לא טוב, אבל לעתיד יצא מזה דבר טוב. לעומתו נחום איש גמזו, הוא לא דיבר על העתיד, אלא גם זו, מה שקורה עכשיו, לטובה. אז גם כשאנחנו לא רואים את זה, אבל גם זו לטובה. אנחנו צריכים להתפלל ולבקש מהקדוש ברוך הוא שאנחנו נראה את זה בטוב הנראה והנגלה. וכמובן שיש לזה השלכה למצב שלנו עכשיו. משהו אישי. זה היה מיד אחרי מלחמת יום כיפורים. אז מ-- מאז התחתנתי. ההורים שלי נסעו לחוץ לארץ, לאמריקה. שם הייתה החתונה. הם נסעו לחתונה. שניהם ממשפחות ירושלמיות ותיקות, אנשי היישוב הישן. בשבילם לצאת לחוץ לארץ זה היה משהו מאוד מיוחד. לפני ש-- אבי זכרונו לברכה, כשהוא נסע, כתב מכתב לרבי, ובמכתב הוא כותב, הוא מבקש ברכה מהרבי שהוא נוסע לחתונה של הבן שלו. מבקש ברכה, ובנוסף הוא מוסיף בין הדברים ואומר כך: מנהג ירושלים שסידור קידושין שייך לצד של החתן. זאת אומרת זה שייך לו, הוא קובע מי יהיה המסדר קידושין וממילא זה שייך אליו. אז הוא מבקש מהרבי ומכבד אותו שהוא יהיה המסדר קידושין. והוא מוסיף עוד וכותב לו: כתוב בספרים הקדושים שבשעת נישואין

02:33 דובר 2 אז גם ההורים הזקנים שנמצאים כבר בעולם האמת, הם באים ומשתתפים ושמחים בשמחה של הנישואין. אז הוא כותב לרבי במכתב: אז ממילא הסבא שלי יהיה פה בח-בחופה, שזה היה הרב של ירושלים. אז זה יהיה כבוד גדול שהרבי יהיה מסדר קידושין. ככה הוא שולח מכתב ומבקש מהרבי. הוא אחרי שבועיים קיבל תשובה. בתשובה הרבי עונה לו מכתב כמו שהרבי תמיד ענה על החתונה, היה כותב בנוגע להודעה על דבר נישואין, שיהא בשעה טובה ומוצלחת ויבנו בניין עדי עד על יסודי התורה והמצוות, ומאחל לו שם אחד מזל טוב, מזל טוב. על הבקשה שלו לא כתב לו שום דבר. הם נסעו והיו בחתונה ולאחר מכן נכנסו ליחידות לרבי. הרבי קיבל אותו במאור פנים. ואבי זכרונו לברכה היה אדם פתוח, גלוי, היה מאוד מאוד חברותי. אז כשהוא נכנס אל הרבי הוא מציג את עצמו ואומר לרבי: אני השווער של ראובן דונין והאבא של שמעון זוננפלד. הרבי חייך חיוך רחב והרבי אומר לו: "מגיעים לכאן שמועות ששם בחיפה הם הופכים עולמות." ככה הרבי הגיב בחיוך רחב מאוד. ואז הרבי אמר לו עוד משפט מפרשת השבוע. הרבי אומר לו: כתוב אצל אברהם שכשבאו המלאכים אל... אז כתוב "ויתן לפניהם והוא עומד עליהם ויאכלו". מה שייך העניין של אכילה אצל מלאכים? מלאכים אוכלים? אז רש"י אומר במקום שהם עשו את עצמם כמו שהם אוכלים. אבל בשביל מה צריך לציין שהם אוכלים? שהמלאכים אוכלים? הרי המלאכים לא שייכים לכל העניין הזה של אכילה, אלא אזלת לקרתא זיל בנימוסה. כשאתה מגיע למקום אתה צריך להתנהג כמו מנהגי המקום. זו הייתה התשובה לבקשה שלו. אבי זכרונו לברכה דיבר שמכיוון שהמנהג שהרבי לא יוצא כבר לסידור קידושין, אז הוא

04:56 דובר 2 אמר לו מנהג המקום, כאילו אזלת לקרתא. המלאכים גם כן, כשהם באו פה לעולם הזה הם עשו את עצמם אוכלים. וזה קשור גם כן התשובה הזאת למצב שלנו היום. אנחנו חיים פה במזרח התיכון, אזלת לקרתא זיל בנימוסה. צריך לדבר בערבית. בערבית צריך לדבר, זו השפה שמבינים. כל הבעיה שלנו זה שאנחנו לא מדברים בשפה שלהם. צריך להתחיל לדבר בשפה שלהם. אזלת לקרתא זיל בנימוסה. ובעזרת השם ממנה ייוושע. יהיו-- תהיה ישועה גדולה מכל הצרות שאנחנו עכשיו נמצאים. תהיה ישועה גדולה בעזרת השם. שבת שלום.