נצבים - וילך: תשפ"ג - הרב שמעון זוננפלד: מדוע שבת זו נקראת 'שבת סליחות', למרות שלא אומרים כלל סליחות בשבת? בסיום השיעור בדף היומי של הרב בצלאל מזרחי…

00:00 דובר 1 לחמדו.

00:02 דובר 2 קודם כל אני רוצה להוסיף על מה שאמרנו בשבוע שעבר. מישהו פנה אליי ואמר לי: אתה דיברת על העניין של הכרת תודה, הכרת הטוב. למה לא הבאת דוגמה מהרבי? הרבי, כל דבר שהיו עושים עבורו, היה אומר תודה, היה מכיר תודה. מישהו החזיק את הדלת כשהרבי נכנס ויצא, הרבי היה מסתובב ואומר לו תודה. הנהג שהיה פותח את הדלת של המכונית, הרבי היה אומר לו תודה. ראש הישיבה שהיה מוזג את היין לרבי, הרבי היה מוזג. על כל דבר. למה לא הבאת? אמרתי לו: אתה צודק, ואני מודה לו, מכיר לו תודה שהוא העיר לי את ההערה הזאתי. זו הערה נכונה. הדוגמה הכי טובה איך הרבי לימד אותנו להכיר תודה לכל יהודי שעושה לך-- עבורך משהו. השבוע בפרשת השבוע אנחנו קוראים פסוק: "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבך לעשותו". על הפסוק הזה מיוסד כל ספר התניא, על הפסוק הזה. איך הוא קרוב אליך? כן? לעשותו. היה יהודי שקראו לו רבי יוסף נימוטין.

01:21 דובר 1 מי?

01:23 דובר 2 יהודי חסיד, רבי יוס-- קראו לו רבי יוסף נימוטין. הוא היה גר בעיר איפה שהאבא של הרבי, רבי לוי יצחק, היה גר. וכאשר לאחר שהרבי-- שרבי לוי יצחק חזר מהמאסר-- למאסר הוא לא חזר, אבל הוא מאוד מאוד עזר לו. כל מה שה-- היה מאוד מאוד מסייע לו, ולאחר הסתלקותו של רבי לוי אז הוא לא עזב את המקום, נשאר שמה באותו מקום. ו-- אבל אחרי שחסידים יצאו משם לא נשארו שמה חסידים. לא היה לו שום דבר, לא הייתה לו ברירה, אז הוא עזב את המקום והוא הגיע לארצות הברית. הרבי מאוד מאוד קירב אותו, כפי שאמרנו מקודם, עניין של הכרת התודה, מכיוון שהוא כל כך התמסר לאבא שלו. הרבי מאוד מאוד קירב אותו, טורביץ[?]. אז הוא סיפר שהוא היה ממשפחה של חסידים. הסבא שלו היה מהחסידים של הצמח צדק. אז כשהוא היה ילד, הוא אומר, סבא שלו הציע לו: "בוא אנחנו נלמד-- אני אלמד אתך תניא." טוב, סבא רוצה ללמוד איתו תניא, אז הוא אמר בסדר גמור. אז הוא ישב איתו והם למדו תניא. איך הם למדו תניא? הוא היה מקריא את המילים, כל מילה היה מתרגם אותה ביידיש בלי שום פירושים. תניא למדנו בתניא בסוף פרק י"ד, היה מתרגם כל מילה, ככה היה מתרגם בלי פירושים. עכשיו לפעמים יש בספר התניא יש גם כן נקודה. כשהיה נקודה אז הוא היה אומר פינטעלע, נקודה. אומר הנכד, אותו רבי יוסף אומר לסבא שלו: "למה צריך להגיד נקודה? הרי אנחנו רואים שיש פה נקודה. מה צריך להגיד את זה?" אז הסבא אומר לו: "ככה לימדו אותי תניא וככה אני מלמד אותך." מספר אותו רבי יוסף, כל מה שהוא למד עם

03:33 דובר 2 הסבא הוא לא זוכר אפילו מילה אחת, אבל את הנקודה הוא זוכר. זה נשאר לו בראש. הנקודה, הפינטעלע הזה, זה נשאר אצלו כל הזמן. אנחנו השבת זה שבת סליחות. בעזרת השם. אגב, לכאורה השבת לא אומרים סליחות. שבת אנחנו לא אומרים סלח לנו, לא אומרים שום סליחות. במוצאי שבת אנחנו נגיד סליחות.

03:56 דובר 3 כן.

03:56 דובר 2 למה קוראים לזה שבת סליחות? לכאורה. אלא עניין של שבת זה אותיות תשב. יש עניין של תשב שהקדוש ברוך הוא עושה. אנחנו מצידנו אין את העבודה של עניין של זה, אבל העניין של סליחה זה מתחיל כבר בשבת. זה הקדוש ברוך הוא עושה את הסליחה, וממילא הקדוש ברוך הוא נותן לכל יהודי ויהודי שיהיה לו שנה טובה ומתוקה בעזרת השם, כל מה שהוא צריך בגשמיות ורוחניות. וכולם זכינו. אמן. שבת שלום! שבת שלום!