ואתחנן: תשפ"ג - החידוד השבועי של הרב שמעון זוננפלד, מיוחד לשבת 'נחמו'. כתוב 'כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בבניינה'. מדוע כתוב בלשון הווה?…

00:00 דובר 1 בוקר טוב, פרשת ואתחנן.

00:03 דובר 2 הסביר החתם סופר על המאמר של הגמרא שכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בבניינה. לכאורה נשאלת שאלה: למה כתוב בלשון הווה "זוכה ורואה"? היה צריך להיות כתוב יזכה ויראה. כל המתאבל על ירושלים יזכה ויראה בבניינה. למה זה זוכה ורואה? אז הוא מסביר. אנחנו רואים אצל יעקב אבינו, כאשר באו והביאו לו את כתונת הפסים טבולה בדם, אמרו לו: הכר נא הכתונת בנך היא? אומר יעקב: כתונת בני היא, חיה רעה אכלתהו, טרוף טורף יוסף. וכתוב שמה: "ויתאבל על בנו ימים רבים. ויבואו כל בניו וכל ביתו לנחמו וימאן להתנחם". אומר רש"י שאין תנחומים מתקבלים על המת והוא חי. מכיוון שיוסף היה חי, אז ממילא התנחומים לא התקבלו, ולכן וימאן להתנחם, יעקב אבינו לא מתנחם. יוסף, יוסף עדיין חי. נשאלת שאלה לכאורה, עברו כבר כל כך הרבה שנים מהחורבן. למה? למה זה לא מתקבל? מכיוון שגזירה על המת שישתכח מן הלב. אז נשאלת שאלה לגבי חורבן בית המקדש. עברו כבר כל כך הרבה שנים, אז היה צריך כבר להשתכח מהלב. איך זה שאנחנו רואים אחרי כל כך הרבה שנים אנחנו עדיין מתאבלים על ירושלים? היה צריך להשתכח מהלב. אלא מכיוון שירושלים, בית המקדש חי וקיים, הוא נמצא למעלה, נמצא מוכן, ואנחנו רק מבקשים שהקדוש ברוך הוא יוריד את בית המקדש, יוריד אותו למצב שאנחנו נראה אותו ותחזינה עינינו. אבל הוא חי וקיים ולכן לא מקבלים תנחומים. ומספרים על נפוליאון שהוא היה מפעם לפעם היה מסתובב ברחובות פריז ומתערבב בין אנשים. רצה לדעת מה קורה בעם. עבר ליד בית הכנסת היהודי שמה, הציץ בפנים וראה היהודים יושבים. זה היה בתשעה באב, יושבים ומקוננים. אז הוא נכנס ושואל: מה קרה? למה בוכים? למה

02:36 דובר 2 מקוננים? אמרו לו שנחרב בית המקדש. אז הוא שואל איך זה שהוא לא שמע מזה? לא סיפרו לו את הדבר הזה? הוא לא ידע מזה. אמרו לו כבר עברו הרבה שנים, כבר קרוב לאלף שבע מאות שנה. אמר נפוליאון: אם אחרי אלף שבע מאות שנה עדיין הם יושבים מקוננים על בית המקדש, אני בטוח שיבנו את בית המקדש ויראו ויחדשו את בית המקדש. אז יהי רצון שנזכה ונראה ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים.

03:04 דובר 3 אמן, אמן. זה כך.