האזינו: תשפ"ג - הרב שמעון זוננפלד בסיפור מסבו, הרב יוסף חיים זוננפלד. "אין כאלוהינו ואין כאדוננו" ואחר כך "מי כאלוהינו ומי כאדונינו". לכאורה כבר…

00:04 דובר 1 מעשה היה בירושלים שהיה יהודי שרצה לצאת לחוץ לארץ. באותם הזמנים לצאת לחוץ לארץ זה היה לנסוע ל-- מעבר לערי החושך. אז לפני שהוא נסע הוא הגיע לרב של ירושלים ורצה שייתן לו ברכה. אז הוא אמר לו, "אני אגיד לך פירוש יפה בתפילה. אנחנו בתפילה כל יום אומרים, אין כאלוקינו, אין כאדונינו, אין כמלכינו, אין כמושיענו. הקטע השני מתחיל מי כמלכינו? מי כמושיענו? כל זה לא-- מה הסדר? כבר קבענו מקודם: אין כאלוקינו, אין כאדונינו. עכשיו מה השאלה הזאת? למה שואלים עכשיו? זה צריך להיות הפוך. מי כאלוקינו? מי כאדונינו? ואחר כך לקבוע אין כאלוקינו. למה הסדר הפוך?" אז הוא הסביר שכאשר בן אדם נכנס למקום של סכנה, וגם כאן כאשר הוא מתחיל להתפלסף ולדון בעניינים של אלוקות, קודם כל הוא צריך להניח בסיס. אין כאלוקינו, אין כאדונינו, אין כמלכינו, אין כמושיענו. אחרי שיש לו כבר את הבסיס והוא יודע ברור את היסוד שאין כאלוקינו, אתה יכול לשאול שאלות. והוא תירגם לו את זה למעשה ואמר לו, "מכיוון שאתה נוסע לחו"ל זה מקום סכנה. אז אתה צריך להניח קודם כל בסיס. החלטות, דברים שאתה נוהג בהם ואתה לא זז מהם. ואחר כך אתה יכול לשאול שאלות או לעשות את מה שאתה צריך. אבל קודם כל צרי-צריך להניח בסיס." ומספרים על האדמו"ר מקוצק שהיה לומד את מורה נבוכים של הרמב"ם, שיש שמה כל מיני שאלות באמונה. אז הוא קודם כל היה לומד את התירוצים ורק לאחר מכן את הקושיות. למה? כי לפעמים כשאדם לומד ב-- שוב, בדברים של פילוסופיה, לומד קושיה, והקושיה מונחת אצלו טוב, הוא מבין טוב את הקושיה. אחר כך כשהוא לומד את התירוץ, זה לא בדיוק מאה

02:27 דובר 1 אחוז התירוץ. אז נשאר לו משהו בקושיה וזה מאוד מסוכן שיש לו שאלות באלוקות-

02:33 דובר 2 באמונה.

02:34 דובר 1 באמונה, אז זה מסוכן. אז הוא לכן קודם כל צריך-- היה לומד את התירוצים ורק לאחר מכן את הקושיות.