דברים: תשפ"ב - הרב שמעון זוננפלד בהסבר למנהג לזרוק "בובקעס" בתשעה באב. הסיפור נמסר בסיום השיעור של הדף היומי של הרב בצלאל מזרחי בנחלה. צפו:

00:00 דובר 1 בבקשה. אנחנו נמצאים בערב תשעה באב. אחד המנהגים שנוהגים בבתי כנסת, שזורקים את הבובקעס, זורקים אחד על השני. ידוע הסיפור שהיה עם ר' שמואל מונקעס. הגיע, אני חושב זה היה רבי ישראל מרוז'ין שהגיע לבית המדרש, והוא זרק עליו בובקעס, והוא אמר שכאלו אברכים בגלל זה נחרב בית המקדש. אחר כך הוא ראה אותו שיושב בתוך קן של נמלים ומצטער ואומר את הקינות. אז הוא אמר שכאלו אברכים ייבנה בית המקדש. התברר שזה היה אותו אחד. אבל נשאלת השאלה מה המקור של המנהג הזה לזרוק אחד על השני בובקעס? מה, מה, מה העניין הזה? שמעתי פעם הסבר. היו פעם יהודים שבתשעה באב התאבלו על החורבן והיו נכנסים לעניין, ומרוב צער הם היו מגיעים לכלות הנפש. היו שוקעים בעניין הזה עד שהיו מגיעים למצב שסיכן את החיים שלהם. כלות הנפש. ואז כאשר ראו בבית הכנסת שיש מישהו כזה אחד שהוא נכנס יותר מדי וזה סכנה איתו, היו זורקים עליו בובקע. להעיר אותו מזה, כאילו להוציא אותו מהמצב הזה, ומכאן נובע המנהג הזה שזורקים בובקעס. כמובן שכמו כל דבר, רואים השתלשלות, היום מתחילים להשתולל וסתם זורקים. כן, אבל כל דבר יש לו איזשהו מקום. מאיפה הגיע הדבר הזה? אז זה הגיע מכך שהיו יהודים שהיו פעם מתאבלים כל כך עד כדי כך, היו מגיעים לסכנת נפש.

01:44 דובר 2 אבל האמת, בכלל מה הצורך לזה?