ויצא: ההיה ליל הסדר של יצחק - כהלכתו? • הרב יחזקאל סופר

00:03 דובר 1 ערב טוב לכל צופינו, מאזינינו. השבוע פרשת תולדות. יש לנו את הסיפור המרתק של ברכות יצחק שרצה לתת אותם לעשיו ובסוף יעקב קיבל את הברכות. אותו יום היה פסח והוא היה בן מאה עשרים ושלוש ביום הולדת שלו. לא ידעתי יום מותי. אז הוא מזמין את עשיו שיביא לו מטעמים כאשר אהב ואז אני אברך אותך. מספרת לנו התורה שרבקה שומעת והיא עושה פה טריק. איך שעשיו יצא לדרכו להביא את הציד לאביו, אז היא באה ואומרת "עתה בני שמע בקולי לאשר אני מצווה אותך. לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עיזים טובים ואעשה אותם מטעמים לאביך כאשר אהב." אומר רש"י וקח לי. למה היא לא אמרה סתם? הוי שני גדיי עיזים. מה היא אומרת קח לי? אז היא אומרת משלי הם, היא מתנצלת לפניו ואינם גזל שכך כתב לה יצחק בכתובתה ליטול שני גדיי עיזים בכל יום. אז לכן יש לה רשות לקחת. זה לא גזל. ממשיך רש"י שני גדיי עיזים זה היא רוצה לעשות מטעמים לאביך וכי שני גדיי עיזים היה מאכלו של יצחק איש אחד אוכל שני גדיי עיזים? אלא מפרש רש"י פירוש מעניין. פסח היה. הרי האירוע היה בליל הסדר. האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים. כך כתוב בפרקי דרבי אליעזר. והוא אומר מה זה כאשר אהב? הסב רש"י טעם הגדי כטעם הצבי. אז יצחק לא יבחין, הרי הוא מחכה שעשיו יביא לו צבי ופתאום הוא ירגיש טעם של עגל. אז הוא הביא לה טעם של גדי וטעם הצבי שהוא לא ירגיש. רש"י הזה מלא תמיהות. מה צריך ללכת רחוק ולהגיד שהיה פה קורבן פסח? למה לא אמר טעם הכי פשוט? הרי היא

03:31 דובר 1 תכננה לעשות לו תחפושת והיא נזקקה לעורות של גדיי העיזים. אז למה שני גדיי עיזים? כי היא רצתה ל-ל-לעשות את יעקב, לשים לו על הידיים על חלקת שורו, הייתה צריכה כמה עורות. דבר נוסף, איזו שאלה שאל רש"י וכי שני גדיי עיזים מאכלו של יצחק? מי אמר שאת כל השני גדיי עיזים מכינה ליצחק? הרי הרגע אמר רש"י שהיא קיבלה אישור מבעלה כל יום לקחת שני גדי עיזים וכי שני גדי עיזים מאכלה של רבקה, אלא ודאי יש פה בית עם בני בית, יש אורחים שמגיעים. אז זה היה ברכבוס, אז אולי היא לא נותנת את כל השני גדי עיזים האלה ליצחק. מתוך השני גדיים שהיום מותר לה לקחת חלק היא תעשה מטעמים ליצחק והשאר לבני הבית. זה אין פה שום שאלה. לא צריכים להגיע לסיפור של קורבן פסח. בכלל, למה יצחק להגיד ליצחק-- ליעקב אם אינם גזל וכי מה היה יעקב חושב? הרי יעקב יודע שהיא קיבלה כל יום היא לוקחת שני גדי עיזים. זה היה ידוע שהיא קיבלה את זה בכתובה. אז למה שהוא יחשוב שזה גזל? האישה לוקחת מהכתובה של בעלה אם נתן לה רשות לקחת. כמו כן, עוד לא מובן. רש"י אומר אחד הקריב לפסחו. מי הקריב? הרי הוא הביא מטעמים מוכנים. מי הקריב קורבן פסח? יצחק? הוא קיבל מטעם מטעמים מוכנים. הקריב? איפה הקריב? יש מזבח? ואם כבר למה רש"י לא מסיים והשני עשה לחגיגתו. אם הראשון הוא עשה לפסחו אז השני לחגיגתו. שאלה נוספת מדוע ביקש מעשו לצוד לו ציד? ציד לא צדים גדיים. הוא יצוד לו איזה צבי. נכון, הצבי הרי לא כשר לא לקורבן פסח וגם לא לחגיגה. אז למה יצחק עצמו

06:27 דובר 1 לא ציווה לעשו? הוא ידע הרי שפסח היום היה אומר לעשו שיביא לו שני גדי עיזים, אחד לפסח, אחד לחגיגה, ואם הוא לא תכנן את זה, אז בשביל מה היא מנסה להכניס את ליל הסדר שהוא לא ביקש? חייבים לומר ככה. התכנון של רבקה היה כזה. היא רצתה הרי שיעקב יזכה בברכות, ובשביל זה צריך סייעתא דשמיא. אנחנו רואים שגם יצחק שהוא רצה לברך את עשו אז כדי שעשו יהיה זכאי. שהוא יהיה כלי לקבלת הברכות, רצה לכבד אותו, שיעשה מצוות כיבוד אב ועל ידי זה תבוא עליו הברכה. היא גם רצתה לזכות את בני יעקב במצווה כבירה שבזכותה הוא יוכל לקבל את הברכות מיצחק אביו. איזה מצווה היא רצתה לזכות אותו במצוות קורבן פסח? ולכן היא תכננה שיענקל ייקח את הגדיים והוא יענקל יקריב אותם כקורבן פסח. ואז מה יהיה? הוא ימנה את אביו ואת אימו כמנויים על קורבן הפסח שהוא ישחט. אז צריך הרי שכדי שהוא יעשה את המינוי, בפרט שזה לא מדעתו של יעקב, של יצחק, אז הוא צריך להיות בעל הקורבן. היא לא רצתה שהיא תהיה זו שממנה את הקורבן פסח. רצתה לזכות אותו, אבל הוא לא בעל הקורבן כדי להקדיש אותו הוא צריך להיות בעל הקורבן. אז זה שהיא אמרה לו שזה לא גזל, היא לא התכוונה על כל יום שזה לא גזל. הוא יודע, אבל עכשיו אני רוצה שאתה תקדיש אותו לקורבן פסח ואתה תמנה את אבא ואת אמא על קורבן הפסח. אז צריך שאתה תהיה בעל הקורבן. אז לכן היא אמרה קח לי, קח מלשון קניין. אני רוצה שאתה תקנה את הגדיים ממני, ואז ממילא המקריב לא יקריב מן הגזל. ושני גדיים טובים.

09:27 דובר 1 מה זה טובים? טעימים. טובים הפירוש שאינם בעלי מום. אם אחד יימצא בעל מום השני יהיה תחליף לו. אז זה הפירוש שאחד הקריב לפסחו. מי הקריב? יענקל אבינו. והוא חישב על אורו שהם יהיו מנויים על הפסח. על עשו הוא לא הכליל אותו במינוי. כי עשו אומרים חז"ל שהוא היה ערל. בהתחלה אביו לא מל אותו כי הוא היה אדום. אחר כך שהוא התבגר הוא לא רצה למול. עורל לא יכול לאכול בפסח אז הוא לא מינה אותו. אה שאלנו קודם איפה הוא הקריב? איפה יש מזבח? שאלנו גם מה עם קורבן חגיגה? הוא אומר מטעמים, הוא לא אומר חגיגה. חייבים לומר קודם התנו תרום. הפסח לא הוצרך למזבח ולא למקדש כמו פסח מצרים. יש לנו דוגמה, אבל בשעה הם ציוו. פסח מצרים הקריבו בבית והזריקה הייתה על המשקופים ולא היה מזבח. אבל זה מצווה להקריב ולשחוט קורבן ולאכול אותו. מה עם חגיגה? חגיגה גם לא היה צריך. כל העניין של קורבן חגיגה זה לא ייראו פני ריקה. כשעולים לרגל צריך להביא קורבן לרגל העלייה לרגל, אבל אם אין עלייה לרגל לא צריך חגיגה. אז בשביל מה עשה עוד כבש? מטעמים הכוונה היא השעיר השני יהיה שפסח יהיה נאכל על השובע. הרי אם הוא יעשה רק פסח אחד אז יצא שהוא אוכל את הפסח ברעבון והפסח אינו נאכל אלא על השובע. אז הגדי השני שהוא לא הקדיש לפסח יהיה בשביל לאכול ולמלאות מטעמים, ואחר כך יהיה לו את קורבן הצלי של הפסח. זו הייתה התוכנית של רבקה. יש את השאלה שאלנו קודם. יופי, אבל למה יצחק לא דאג לזה לבד? מה עם מצה? לא מוזכר של מצה. האמת שכן מוזכר.

11:56 דובר 1 ברור שיצחק אבינו אכל מצה בפסח. הוא לא יותר גרוע מלוט. מצות אפה ויוכל לו, וכאן כתוב במפורש שהיא עשתה לו את הגדיים, את המטעמים ואת הלחם אשר עשת כתוב במפורש. שמה כתוב את הלחם אשר עשת? ברור, כל סעודה יש לחם. היא עשתה לחם מיוחד שיהיה שמור למצה. גם אצל אברהם היה בפסח כתוב ויקח פת לחם. בעל המצה זה שימו מוציא לחם מן הארץ. זה המצות שהביאה לו. אבל למה הוא לא הזמין אצל עשו שני גדי העזים? הוא הרי יביא לו צבי. אז אפשר להבין את הכוונה שלו. אם היה אומר לו שני גדי עזים. עזים לא מוצאים בשדה הפקר. אז הוא ילך ויגזול מאיזשהו מקום. הוא לא רוצה להכשיל אותו בגזל. סעודה לי ציד. ציד זה בהפקר. אז יביא לו צבי מן ההפקר. יופי, אז הוא ניצול מחשש גזל. אבל איך הוא יצא ידי חובה של כורם פסח? הרי גם הוא הבין שזה פסח היום והוא חשב לעשות את זה עם הצבי. עם צבי יוצא ידי חובת כורם פסח? יש לומר אולי על פי הרבה שיחות של הרבי לגבי כי אם האובס התורה קודם שניתנו. מאחר ולפני מתן תורה כידוע היה נתק בין עליונים ותחתונים. זאת אומרת האורות העליונים של המצוות של האבות לא חדרו בחפצים הגשמיים, ולכן לא הייתה להם הקפדה על החפצים הגשמיים שהם יהיו כמו הלחי של אחר מתירה. כידוע שיענקו אבינו עשה שם את הסיפור עם המקלות. היו לו הכוונות של מצוות תפילין, אבל תפילין זה לא מקלות, זה סמלי. הכוונות היו של תפילין. באיזה חפץ לעשות את זה? זה רק בשביל לתפוס את זה בהכי זה בגשמיות. אבל היות והחפץ עצמו

14:29 דובר 1 אינו מתקדש אז הוא לא חייב להיות בדיוק עם כל הפרטים. אז מבחינת יצחק הוא יכול לצאת ידי חובה. קורבן פסח עם צבי. אם מקלות יכולים להיות במקום תפילין, אז צבי יכול להיות במקום כבש ויעשה את הכוונות של קורבן פסח על ידי צבי. אז למה הוא אכל מצות? ולמה הוא ביקש את עשו שישחט כראוי? כי הוא לא אוכל נבלות. זה דבר מעניין. כל המקומות שמצאנו שהם עשו משהו מעין אחר מתנת אברה בחפץ הגשמי זה רק בלא תעשה מצות ובחלב, בגלל שלא יאכלו חומץ. לשחוט הם שחטו כדי לא לאכול נבלות. לא לעשות מלאכה בשבת, כי העניין של הפגם שנהיה על ידי הדבר הטמא והאסור. הפגם הזה מטמטם את המוח ואת הלב גם לפני מתנת אברה. אז לכן זה שהוא אכל מצה זה בגלל שלא לאכול חומץ. אם זה היה רק מצוות עשה, זה יכול להיות היה יוצא במשהו אחר ידי חובת מצוה. אבל במצוות עשה הם לא הקפידו לעשות בדיוק את המצווה כפי שהיא אחר מתן תורה. אז לכן מצידו של יצחק היה מספיק שיביא לו צבי והוא יכוון בזה את הכוונות של קורבן פסח. אז מה עם רבקה? רבקה אמרה ליוד ואני רוצה לזכות אותו במצווה הזאת. למה? כדי שהברכות ימשכו ליענקל אבינו בגשמיות לא ברוחניות. אז לכן הכלי שהיא רצתה להכין לזה שהוא יעשה מצווה. אמנם קודם מתנת הירא אבל יעשה אותה כמו לאחר מתנת הירא שהחפץ הגשמי יהיה כלי לברכות. אז לכן היא רצתה שהוא יהיה קורבן פסח כהלכתו. מעניין שפסח זה זכר ליציאת מצרים. יציאת מצרים נקבע ההחלטה האלוקית שבני בכורי ישראל לא עשיו יענקל הוא הבכור. לכן היא עשתה את זה בצורה

17:06 דובר 1 כזאת. אז יוצא שמה שהיא אמרה לו שזה לא גזל זה כדי שהוא יהיה מקדיש הקורבן והוא יקנה את זה ממנה בקנין, ואז הוא יוציא את אביו ואמו בקורבן פסח ויביא להם את הלחם אשר עשת. אז מילא יש להם כבר קורבן פסח ויש להם מצות. נו, אז אם רואים ככה, אז בואו נראה עוד איזה הפתעות הכין יענקל לאבא שלו. חוץ מזה, מה בקשר לארבע כוסות? נכון, זה דרבנן, אבל האבות קיימו גם מצוות דרבנן. אז הרי אחד מהדברים העיקריים בליל הסדר זה העניין של ארבע כוסות. אנחנו מוצאים דבר מעניין. כשיענקל נכנס מחופש לאוהל של יצחק, אז יצחק פונה אליו ואומר לו, "אתה זה בני עשו?" ואומר, "הוני." "ויאמר הגיש לי ואוכל לו מצאית בני למען תברךך נפשי." אז מה הוא עשה? "ויעש לו ויאכל ויוה לו יין וישת." את צודקת ששאלת את השאלה יין. הרי יצחק לא ידע שזה יענקל. הוא חשב שזה עשו. הוא לא מכיר את העשו שלו. הרי על עשו כתוב שהיה-- איך ש"ויגדלו הנערים" אומר רש"י זה פרש לבתי כנסיות וזה פרש לעבודת כוכבים. אז הוא מומר לעבודה זרה. היין שלו יין נסך. אז איך הוא לוקח יין ממישהו חשב שזה עשו? טוב, אפשר לשאול אותה שאלה גם על אברהם אבינו. כשהביא את האורחים אז כתוב שאחת הסיבות שהם שאלו "הי שרה אשתך?" אומר רש"י לשגר לה כוס של ברכה. ממי? מהערבים שמשתחווים לאבק רגליהם. יין נסך. אז אברהם יותר קל לתרץ, שאברהם היה כל הזמן עניינו היה הכנסת אורחים והאורחים של אז לא היו מבני ברק, מירושלים. כולם היו עבדי כוכבים. אז יש לשער שהוא לכתחילה הכין יין מבושל ויין מבושל זה

20:11 דובר 1 לא נהיה יין נסך. אבל יצחק שלא מצינו אצלו באופן אה סדיר בעניין של הכנס אוכל, ופתאום בליל הסדר הוא לוקח יין. ממי? מעשו. הוא חשב שזה עשו. אז בהכרח לומר שעל פי הלכה עשו לא נחשב מומר לעבודה זרה למרות שהוא עבד עבודה זרה, אבל לא נחשב מומר לעבודה זרה. קצת יחידות. בשולחן ערוך יורה דעה סימן קי"ט כתוב שם ככה: "מומר שבעיר אחת מאמין בעבודת כוכבים בפני עובדי כוכבים ובעיר אחרת נכנס בבית ישראל ואומר שהוא יהודי אינו עושה יין נסך." אחד כזה היין שלו לא יין נסך. גם יצחק הרי ידוע שעשו הגיע אליו, הוא עשה את עצמו יהודי, הציג את עצמו כמדקדק במצוות. הוא אפילו קרא לאשתו יהודית כדי לעבוד על אבא שלו שלא ירגיש שהיא עובדת עבודה זרה. זאת אומרת שבעיני כשהוא בבית הוא מציג את עצמו כיהודי. אז אחד כזה היין שלו לא יין נסך, פירוש כתוב בהלכה. איי, תשאלו מה עם השחיטה שלו? הוא הביא לו צבי. אז זה צריך לשחוט אותו, לא? מה עם השחיטה שלו? השחיטה גם חייבים לומר, הוא היה נחשב למומר אוכל נבלות לתיאבון. לא, הוא לא עשה לאחיס, הוא היה בעל תאווה. ומה הדין אצל אחד כזה? גם כן, אלה. ביורה דעה כתוב, אני מצטט, יורה הסימן ב', "מומר אוכל נבלות לתיאבון, ישראל בודק סכין ונותן לו." נותן למומר הזה לשחוט ומותר לאכול משחיטתו. בתנאי שיודעים אנחנו שהוא יודע הלכות שחיטה, אז אפשר לסמוך עליו. אבל צריך שישראל יבדוק לו תחילה את, את הסכין. אז מעניין כש, כשייצחק שולח את עשו והוא אומר לו, "שא נא כל ייך." אומר רש"י פסוק-- פרק כ"ז פסוק ג', מה זה שא

23:02 דובר 1 נא? לשון השחזה. חדד סכינך ושחוט יפה שלא תאכילני נבלה. אז יש לומר שהוא אמר חדד סכינך, הוא התכוון בפניי. נתן לו את הסכין, חדד את הסכין, ואז אומר בשולחן ערוך שמותר אפילו אם הוא שחט שלא בפניו, אם הוא יודע הלכות שחיטה אפשר לסמוך עליו. כאן יש עוד חידוש יותר. הרי ידוע שעשו היה חזק מאוד בכיבוד אב ואם. יצחק סמך עליו שיש לו את הנאמנות שהוא לא יכשיל את אבא שלו בטריפה. הוא לפני אבא שלו חידד את הסכין. אבא שלח אותו, "תצאוד לי ציד", ואז הוא השחט את זה ויצחק סמך על השחיטה שלו. אז את זה סידרנו. השאלה היא מה עם היין? בוא נגיד שהוא לא עושה יין נסך כמו שאמרנו שהוא מומר לתיאבון והוא מציג את עצמו כיהודי, אז יינו איננו יין נסך. אבל השאלה היא מאיפה הוא בא. אם הוא היה נוגע ביין בביתו של רבקה, הוא לא עושה אותה נסך. אבל עשיו הרי בא מהשדה ויבא לו יין ואש. מאיפה הוא הביא לו יין? בשדה אין לו יין, מאיפה יכול להיות שהביא לו יין? בואו ננסה לחשוב יחד מה יכול להיות שהביא לו, מאיפה? הוא עבר ליד הבית של רבקה ואמר "אולי את יכולה להביא לי בקבוק יין בשביל תתי?" היא הייתה נותנת לו? מה פתאום. היא הייתה חושדת, היא תיתן לו יין, הוא בדרך יכניס חלק מהיין ויכבד את האנשים שלו והם ממש עובדות עבודה זרה. אז היא לא הייתה משתפת פעולה, היא לא הייתה נותנת לו יין מתחת ידיו בשביל יצחק. אין לי ברירה לומר מאיפה הוא הביא יין לפי דעת יצחק. הוא לא יודע שזה יעקב, הוא חושב שזה עשו.

25:23 דובר 1 אז מה הוא חשב? מאיפה עשו הביא את היין? הברירה היחידה זה מהבית שלו, מנשותיו. נשותיו הן ממש עבדי עבודה זרה. היין שלהם, יכול להיות שאפילו ניסחו אותו בפועל עבודה זרה. איך הוא לא חשש יצחק לשתות מיין כזה? הוא לא נזהר מיין נסך? פלא פלאים. אומנם יש מדרשים על המקור הרוחני המלאכי של היין הזה. תרגום יונקולוס אומר... אני מתרגם מארמית. "ולא היה שם יין והזדמן לו מלאך ליענקל המחופש. הזדמן לו מלאך והביא לו מיין המשומר בענביו מימי בריאת העולם, ונתן את זה אצל יענקל. ויענקל נתן את זה לאבא שלו והוא שתה מיין המשומר מששת ימי בראשית. המלאך הביא את זה.

26:42 דובר 2 דסקיני בעל ההתשב"ס מביא אותו דבר. אומר לא מצינו שמסרה לו אימו יין. אז מאיפה בא היין? אומר מיכאל הביא לו יין מגן עדן. כך אומר בעל דסקיני בעל התשב"ס. אבל אנחנו הולכים לפי השיטה של הרבי בפשוטו של מקרא. אין לזה שום מקור. זה מדרש. מעניין, רש"י אפילו לא שואל מה עם יין. מאיפה בא היין הזה? איך הוא נתן לו יין? יותר מזה, השאלה היא. הרי יצחק בהזמנה שהוא אמר לעשו, הוא אמר תביא לי ציד. הוא התכוון בשביל פסח. הוא לא ביקש יין. מסתמא הוא לא ביקש יין כי עשו היה חשוד בעיניו. רבקה עצמה שהכינה גם מטעמים, גם עקרי וחד לפסחו וגם שלחה את הלחם אשר עשתה. היא לא יודעה שצריכים ארבע כוסות. היא לא שלחה יין. יצחק לא הזמין יין. אז מה חשב יענקל המחופש? שהוא יביא לאבא שלו יין? זה לא יהיה חשוד בעיני אבא שלו? מי זה מביא לי פתאום יין? אני לא ביקשתי יין. אז בשביל מה הוא בכלל הביא את זה? מי ביקש ממנו? ואיך יצחק שמח על זה. הוא לא ידע שזה יענקל. הוא חשב שזה עשו. על כורחנו יש להניח שהיין הזה הוגש ליצחק היה ממרתפו הפרטי בתוך אוהלו של יצחק היה לו מרתף קטן אישי של יינות שהוא החזיק שמה. אייגן ווין. מה הראיה שזה ככה? יענקל לא הביא לו שום יין, אבל הוא אומר לאביו קום נא שווה ואכלה מצידי. הוא לא הוסיף ושתה מייני כי הוא לא הביא שום יין. אמא שלו לא שלחה יין, אלא מה הוא הציע לאביו יין ממרתף שלו. אצל יצחק בבית היה. אין לו בבית צבאים. צריכים לצאת לשדה לצוד לו

29:49 דובר 2 ציד. אבל יין יש לו אצלו בבית אייגן. והוא הציע לאביו ארבע כוסות של יין. יותר מזה, יענקל המחופש. שימו לב המחופש לעשו. הוא גם הודיע לאביו שהוא הביא לו ממרתף שלו יין, בקבוק חדש עם שתי חותמות, חותם על גב חותם. ואז אפילו אם אביו יהיה לו חשדות עליו, הוא יכול למשש את זה. יראה שזה יין סגור חותם על גב חותם. יכול לשתות בלי חשש. מעניין דבר מדהים על הפסוק ויבא לו יין ויש. אז על הלא יש שם מרחק כפולה. יש רק מקומות בודדים בתורה שיש מרחק כפולה. זה טעם נדיר. אולי זה רמז? אמר לו יש פה חותם כפול אז ממילא הוא יכול לשתות מהיין. זה יין מהודר ועוד יותר יצחק חשב שזה עשו, אז הוא מאוד התפעל מהפרום קייט של בנו עשיו. עד עכשיו הוא ידע שהוא מדגדג ומצריז. הוא שואל על איך מעשרים את התבון ואת המלח. פתאום הוא רואה שמלבד מה שהוא ביקש ממנו להביא לו בשר לפסח, אז הוא מעצמו יזם. יין לארבע כוסות, והוא יודע שאביו לא יסמוך עליו, אז הוא אומר לאבא שלו טעט זה מהמרתף שלך, והוצאתי לך בקבוק חודש עם שני חותמות. פששש איזה פרונקייט. אז הוא החליט שהוא באמת ראוי לברכות. הוא שתה מהיין המהודר הזה ללא שום חששות. כאן רואים פתאום דבר מוזר. פתאום יצחק מבקש מעשיו ממי שהוא חשב שזה עשו. כתוב "ויאמר אליו יצחק אביו גשנה ושקה לי בני כי מר כוש." מעניין. יצחק, לא מצינו בשום מקום בתורה שהוא מגלה איזה רגשנות של אבא לילדים. היה גבורה כזה. הוא לא טיפוס נשקן. יענקל, "וישק יענקל לרחל", "ויענקל נשק ליוסף." רואים יותר את העניין

32:55 דובר 2 של נשיקים. אצל יצחק לא מצינו שהוא... פתאום נפל עליו רוח נשיקות. מה פתאום? ומעניין למה לא אמר גשנה ואשקך בני. הוא אומר, "ושקה לי בני." תן לי נשיקה. מה זה הדבר הזה? אולי אפשר לומר, יצחק היה מהוסס. הוא ידע שזה-- הוא חשב שזה עשו. מצד אחד הוא התפעל מזה ש... זה שהוא אוכל משחיטתו, אמרנו זה בסדר. הוא אמר לתיאבון. זה שהוא לא עושה את היין נסך, גם אם הוא יגע ביין זה לא יהיה יין נסך כי הוא מ-מראה את עצמו כיהודי. פתאום עלה לו חשש. הוא פתח את היין, הוא בעצמו פתח אותו, מזג לעצמו כוס רישיים merude שבmerude, עשה עליו ברך פרי הגפן. עכשיו הוא בא לשתות כוס שני. אז הוא התחיל לחשוב, מי יודע? הוא מכיר את הסחורה שלו. נכון, הוא הביא לי יין עם הכשר של יענקל אבינו, היה חתום עם שתי חותמות. הוא לא הביא את זה מאנשים שלא עובדות האלילים, חס ושלום. אבל יכול להיות הוא לא יכול להתאפק. השיכר הזה לא יכול להתאפק אחרי שהיין כבר פתוח. מי יודע אם הוא לא נתן איזה שלוק מהבקבוק? ואז מה יקרה? זה לא יהיה נסך, אבל כל הבקבוק הפך להיות פגום. אז סתם לשתות יין אפשר לשתות יין פגום, אבל בשביל ארבע כוסות על כל כוס טעונה ברכה. ובירך על פרי הגפן אי אפשר לעשות על יין פגום. עלה לו חשד. מי יודע? הוא הגיש לי אמנם תחילה יין עם כל ההכשר, אבל אחר כך אני הרי לא כל כך רואה טוב. תפס איזה שלוק מהבקבוק. זה מזכיר את ה"עלית מנה" ישר מהסיר. הוא לא שותה עם קשית. ואז כל היין שבבקבוק

35:34 דובר 2 הפך להיות פגום. איך הוא ימשיך לשתות את הכוסות הבאים? איך הוא יעשה ברכה עליהם? אז לכן זה שהוא ביקש מאסף שיגש וישק לו הוא עשה לו בדיקת ינשוף, כמו שבמשטרה עושים עם חשודים שמישהו שתה. יש כזה מכשיר שבודק את האלכוהול בדם שלו. אמר תן לי נשיקה ואז הוא יריח את ריח פיו והוא יראה שבריח פיו אין ריח של יין. אז הוא יהיה רגוע וידע שיכול לשתות מהיין. עוד דבר אפשר לומר טעם נוסף למה יצחק? למה יענקלב חשב להביא יין למרות שאמא לא שלחה יין ואבא לא הזמין יין? למה יצ-- יענקלב חשב להביא יין? הכי פשוט זה להגיד ארבע כוסות. אבל זה נשמע מוזר הטעם הזה. מדוע? מה חשב יענקלב בליבו? נימא נפשק, אם אבא רוצה לקיים ארבע כוסות אז בטח הוא יזמין את זה או שיש לו שמה, אתה יודע. אם אבא לא ביקש את זה, אתה פשוט מזכיר לו, טאטע, מה עם ארבע כוסות? כמו רבי סעינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית. אתה הולך להגיד לאבא שלך צריך ארבע כוסות מוירא הלוח בפני אביו. אם הוא רוצה ארבע כוסות הוא יבקש ממך יין. הוא לא ביקש. אפשר להגיד פה עוד וורט. יענקלב כידוע הוא שיא האמת. המידה שלו זה מידס אמת ליענקל. כשאימא שלו תכננה את התרמית הזאת, הכוונות שלה היו טהורות. היא ידעה שעשו לא מגיע לו הברכות. והיא רצתה שהברכות יגיעו למקום הנכון. אבל הדרך שהיא עשתה את זה היה דרך תרמית. ויענקלב צריך להיות זה שמרמה את אביו. הוא גם מתחפש. הוא לא הרגיש נוח עם זה בפנים. המידת אמת שלו לא נתנה לו. המדרש אומר וילר וילקם וילר אומר

38:31 דובר 2 שהוא היה כפוף ובוכה, כך אומר המדרש. בגזירת אמו הוא עושה את זה, אבל לא נוח לו עם כל הטריק הזה. מעניין, כתוב גם כן שאומר לאמא שלו "אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כי מתעתע." אז כולם לומדים שם מה זה אולי ימושני אבי? חס ושלום יתפוס אותי על חם ואני אביא עליי קללה ולא ברכה. אחד המפרשים אומר כל מקום שבתורה יש חשש מצרה הלשון הוא פן. פן יקראנו אסון. פן נפגענו בדבר או באחרת. היה צריך להגיד פן ימושני אבי חס ושלום. אולי זה כמו הלוואי. זאת אומרת הוא ביטא מתחת לצורך של כבד את אמא ולעשות את התרגיל שהיא ציוותה עליו לעשות, הוא בלב התחנן הלוואי שימושני אבי ואז הוא יגלה את התרמית ואז אני לא אצטרך להיות שחטן. אז אפשר לומר שגם פה היה הכוונה שלו קמה. הוא בכוונה הביא יין לארבע כוסות בתקווה שאביו יחשוד בו. מה זה? מה זה הדבר הזה? אני יודע שעשיו הוא לא צדיק גדול. אין שם שמיים שגור בפיו. הוא יביא מה שאמרתי לו להביא. שהוא יעלה על דעתו ארבע כוסות. אז אבא שלו עלול לחשוב מי יודע, אולי זה בכלל לא עשיו. עשיו לא כזה מהדר במצוות. אז אולי אבא שלו סוף סוף יגלה את התרמית והוא ינסה לראות אולי מישהו עובד עליו ואז מה ירוויח בזה יענקל? שהוא לא יצטרך לשקר. אבל הוא לא יכול להגיד במפורש לאבא שלו מי הוא, כי אז הוא יעבור על דברי אמא שלו. הוא מנסה לשגר לו רמז. אתה לא רואה שזה האיש הזה שמביא לך הוא מדי צדיק? הוא חשב שעל ידי זה יגרע את החשדות של אבא שלו שבסוף לא

41:13 דובר 2 יצטרך לשקר. אבל הקדוש ברוך הוא סידר את זה בדיוק הפוך, שדווקא בגלל זה יצחק חשב "אה, איזה צדיק הבן שלי. לא רק שהוא מכבד אב ואם, לא רק שהוא מדקדק במצוות. אני רואה שהוא פרומקייט כזאת. הוא מביא לי יין מהמרתף שלי, חתום בחותמות. ארבע כוסות." ואז דווקא מרוב שהוא היה בטוח שזה עשו אז הוא בירך אותו בכל ליבו ואז הברכות נפלו על יצחק במלוא השפע וייתן לך אלוקים מטל השמיים ושמן ירע אורז ורוך דגן ותירוש. יהי רצון ששבוע לקראת ראש חודש כסלו זכינו לנס ההחלמה של הרבי אז בתשע"ח ושיהיה שלחנו ביד תשלח שגם בשנה הזו בגאולה אמיתי ואשלמה שעם ישראל יבריא מהמחלה של הגלות וכל הברכות יושפעו לו מטל השמיים ומשמן הארץ.