ויקרא: בנות צלפחד: תביעה תקדימית ל"שיוויון זכויות האשה"?

00:04 שלום לכל המאזינים והצופים ב-COL. ואנחנו השבוע בפרשת פנחס. אחרי חג הגאולה י"ב וי"ג בתמוז, ואנחנו בפרשתנו. יש, אה, סיפור מאוד מעניין של פעם ראשונה שהוגשה תביעה לשוויון זכויות האישה. בואו נראה מה היה שמה. מספרת לנו התורה: "ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר", והן אומרות למשה ככה: "אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על השם בעדת קורח כי בחטאו מת ובנים לא היו לו". אז התביעה שלהן היא: "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן? תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו". ידוע שביהדות הבת איננה יורשת. פתאום מה הן מבקשות? זה מוזר. באמת, האם זאת הייתה בקשתן, שהן התלוננו על אפליית הנשים? הן רצו שוויון זכויות האישה? רגע, אולי הן גם יבקשו שביארצייט של אביהן צלפחד שייתנו להן לגשת לפני התיבה להגיד קדיש. יש דינים, יש מה שנשים פטורות, מה שנשים לא יכולות לעשות. מה, מה מין, איזה מין בקשה יש כאן? אז נראה את זה בהמשך. קודם נראה איך רש"י מסביר את כל ההקדמות לתביעה שלהן. הן לא באו סתם, אמרו תנה לנו אחוזה, הן הקדימו. מסביר רש"י על המילים "והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על השם בעדת קורח". מסביר רש"י למה הן אמרו את זה? "לפי שהיו באות לומר בחטאו מת, נזקקו לומר לא בחטא המתלוננים ולא בעדת קורח שהצו על הקדוש ברוך הוא". הוא לא מהחבר'ה האלה. גם הם מתו. הוא לא מהחבר'ה האלה, אלא בחטאו לבדו מת, ולא החטיא את האחרים עמו. לכן הן הקדימו את כל זה כדי להסביר מדוע הן רוצות את הנחלה. שואל הרבי כמה שאלות על רש"י הזה. לכאורה הבנות נקטו פה שפת

03:29 יתר. היה מספיק שיגידו בחטאו לבדו מת. אז ממילא אני מבין שהוא לא היה לא במתלוננים ולא בעדת קורח. בשביל מה כל האריכות הזאת? רש"י הרי אומר הן רצו להגיד בחטאו מת, אז הן היו צריכות להקדים. למה היו צריכות להקדים? שיגידו בחטאו מת. או שרש"י מוסיף את המילה לבדו, בחטאו לבדו מת ולא החטיא אחרים עמו, אז זהו. ויבינו כבר שזה לא היה מאותם המתלוננים ולא מעדת קורח. בואו נראה מה אומר הרמב"ן על זה. הוא מצטט את הלשון של רש"י והוא אומר: "ודעתי בדרך הפשט". למה הן אמרו את זה? שאמרו ככה: בעבור שחשבו שמשה רבנו היה שונא עדת קורח יותר מכל החוטאים שמתו במדבר. למה? שהם היו הקמים כנגדו והכופרים בכל מעשיו. וחשבו הבנות של צלפחד, חשבו שבשנאתו אותם, אם האבא שלכם היה גם מעדת קורח, אז חשבו שהוא יגיד: אל יגמול משה חסד ואל יחונן ליתומיו. אז כאילו הן הדגישו: משה רבנו, הוא לא היה, אבא שלנו לא היה מהמתנגדים שלך. כדי ש... קצת נשמע מוזר ההסבר הזה. זה מתאים פוליטית, אבל אם ככה יוצא שהן בעצם בטיעון שלהן השחילו חנופה למשה. הן באות אליו שידון בדינן ואומרות לו: תראה, אנחנו לא מהמתנגדים שלך. המשפחה שלנו לא היו מעדת קורח. אז בעצם הוא היה צריך לפסול את עצמו מלדון בדינן, אחרי חנופה כזאת. אז יש כאלה באמת שרוצים להגיד לכן באמת "ויקרב משה את משפטן לפני השם", כי הוא לא רצה לדון בזה אחרי שהן שיחדו אותו בצורה של חנופה. אבל זה לא יכול להיות. זה שהוא הקריב משפטן לפני השם, בגלל שהיו צריכים לחדש פה דין חדש של ירושת הבת. אם זה היה רק

06:21 בגלל שהוא פסל את עצמו מלדון, אז הוא היה יכול להעביר את דינן לאהרון, לאלעזר, לשאר הסנהדרין, והוא אישית לא ידון בזה. אבל אה, הוא כן דן בזה. מה הן, מה הן רצו להגיד בזה? שאלה נוספת שואל הרבי: מדוע בכלל הן הוצרכו להדגיש "ולא החטיא אחרים עמו"? משמע כאילו מהדברים שאם היה מחטיא אחרים עמו, אז ברור שאין לו חלק בארץ. שואל הרבי: מנין לך? איפה מצינו כזה דבר? איפה מצינו שמי שמחטיא את אחרים, זה באמת חטא חמור, גם חוטא וגם מחטיא, אבל לא כתוב שבגלל זה הוא מאבד את החלק שלו בארץ. המרגלים זה משהו אחר. לא בגלל שהם החטיאו אחרים. לא רצו להיכנס לארץ, אז אמרו להם לא תיכנסו, אבל סתם אחד שמחטיא אחרים, מי אמר שהוא אין לו חלק בארץ? אלו השאלות על החלק הראשון של הרש"י. אחרי זה רש"י ממשיך. אחרי שהוא אמר שבנות צלפחד הודיעו שהוא מת בחטא אישי שלו, מגלה לנו רש"י איזה חטא זה היה. הוא מביא שני פירושים. רבי עקיבא אומר מקושש עצים היה. צלפחד היה המקושש הידוע שמצאו אותו במדבר והרגו אותו כמקושש עצים על חילול שבת. זה היה צלפחד. רבי שמעון אומר מן המעפילים היה. הרי מיד אחרי חטא המרגלים בני ישראל התחרטו על מה שהם בכו וקיטרו, והם החליטו שהם עולים. משה רבנו אמר להם לא תעלו, כי אין השם בקרבם, אבל הם במסירות נפש אמרו יהיה מה שיהיה, אפילו אם ניפול בקרב אנחנו עולים. מעפילים, מתעקשים לעלות לארץ ישראל, ושמה המעפילים נהרגו במלחמה. אז הוא היה אחד מן המעפילים. כך אומר רבי שמעון. שואל הרבי: בפשוטו של מקרא אין שום רמז מה היה החטא שלו.

09:03 מה זה משנה בעצם? העיקר שהוא לא היה בעדת קורח והוא לא היה במתלוננים. חטא, איזה חטא? מה זה משנה? לא חטאי אחרים עמו, עמו. מאיפה רש"י לוקח שיכול להיות שהוא היה מקושש עצים או שהיה מהמעפילים? טוב, אני רוצה להסביר את השאלה, כי יהיו אנשים שיגידו: מה זה, מאיפה הוא לוקח? תסתכל במדרש, כתוב את זה. יש לנו כלל שרש"י מעתיק מהמדרש רק דברים שיש להם סימוכין מפשוטו של מקרא. לא כל מה שכתוב במדרש הוא מעתיק. אז מנין לו לרש"י שני ה... על איזה חטא הוא מת? אפשר להשאיר את זה בסתם, בחטאו מת. חטא מסוים. מה זה משנה? גם השאלה הידועה שהרבי תמיד שואל: למה רש"י מזכיר את שמות בעלי הפירוש, רבי עקיבא ורבי שמעון? הרבי קבע כלל, זה כלל מחודש של הרבי. לא מוצאים את זה במפרשים אחרים. לא דנים בזה למה הוא מזכיר את השם של בעל המימרה. אבל הרבי הוכיח כמה פעמים שאם השם של בעל המימרה פותר לי איזשהו קושי, אז אני אגיד לך: אתה יודע למה אני אומר ככה? ראה מי אומר את המימרה הזאת, אז תבין איך הגעתי לזה. אז נשאלת השאלה מה כאן העניין שרש"י מצטט את רבי עקיבא ורבי שמעון? גם השאלה הידועה תמיד: אם יש שני פירושים, אז כנראה שאחד מהם לא מושלם. הראשון יותר קרוב לפשט, אבל יש בו איזשהו קושי ולכן מביאים את השני. השני גם יש בו קושי, אז מביאים את הראשון. מה כאן העדיפות של פירוש אחד על השני? ושוב אני חוזר. השאלה הכללית היא מה בכלל הם רצו פה. יש דינים של גברים, של נשים. מה רציתם לשנות? סדרי עולם עכשיו? להגיד שהנשים

11:37 תהיינה שוות זכויות לגברים זה שינוי בכל התורה כולה. אומר הרבי ככה: הביאור בזה הוא כשהם טענו את הטענה "בחטאו מת". הם לא התכוונו רק לשלול שהם לא היו בעדת המתלוננים ובעדת קורח. לא רק השלילה הם התכוונו. היה להם אינטרס חיובי שידעו מהו החטא שבו הוא מת. למה? אם ידעו בדיוק איזה חטא, עבור איזה חטא הוא מת, זה יחזק את התביעה שלהם. למה יגרע שם מביתו? אחר כך נראה מדוע. אבל העיקרון, ההנחה היא שידיעת החטא בצורה חיובית שגרם למותו יהווה סיוע להם בתביעה הזאת שהם רוצים לקבל. "תן לנו אחוזה". רגע, אז אם ככה, אז למה הם לא אמרו במפורש אם הוא היה מקושש, שיגידו שהמקושש היה. אם הוא היה מהמעפילים, שיגידו מה... למה הם לא אמרו? אומר הרבי, הם הרי עמדו עכשיו לפני משה, לפני אלעזר ולפני הנשיאים ולפני כל העדה. אז איזה בושות, מה הם יגידו לפני כולם? אבא שלנו היה מקושש עצים ביום השבת. חילול שבת. אבא שלנו היה מהמעפילים שמשה רבנו אמר עליהם אל תמרודו. אז ביזיון לאביהם הנפטר לא יכולים לעשות את זה. אז לכן נאלצו לדבר ברמז. אמרו "בחטאו". איזה חטאו? אמרו לא במתלוננים ולא בעדת קורח, אלא בחטאו לבדו מת. מעניין, הרבי מדייק ברש"י. אם תסתכלו בדף המקורות שצירפתי לסרטון, אז ברש"י פעמיים כתוב "בחטאו מת". בהתחלה הוא אומר, "לפי שהיו באות לומר בחטאו מת", וכאן הוא לא אומר לבדו. אז הוא אומר, נזקקו לומר לא בעדת, לא בעדת המתלוננים ולא בעדת קורח, ואז הוא שוב חוזר, אלא בחטאו, והוא מוסיף לבדו מת. זה הרבי מדייק שבהתחלה הבסיס של הטיעון שלהם היה הצד החיובי דווקא. הם רצו שידעו שבחטאו מת,

14:53 והחטא שהוא עבורו הוא מת יעזור להם בתביעה של לקבל נחלה בארץ. אבל אז הם צריכים להגיד שלא יחשבו שהם היו מהמתלוננים ועדת קורח, אז הם הוסיפו בחטאו לבדו מת. אז ממילא כולם יבינו איזה חטא זה היה, אם חטא יחיד או חטא רבים שחייבו אותו מיתה. אבל הן לא יכולות להגיד במפורש. הן רק אמרו את השלילה כדי לא לבזות את אביהם. אה, אתם יכולים לשאול, אז אם ככה, איך הם אומרים בפני כל קהל ועדה, "בחטאו מת"? אז אתן מודיעות שהוא חטא, ולא סתם חטא, אלא חטא שמחייב מיתה. זה לא נקרא לבזות את האב? אומר הרבי רעיון יפה. זה שהוא מת הרי כולם ידעו, ואם מישהו מת במדבר זה יכול להיות אחד מהשניים. רוב אלה שמתו במדבר זה בגלל חטא המרגלים. חוץ מחטא המרגלים, לפי רש"י, דיברנו על זה פעם לפני כמה שבועות, לפי רש"י לא היו מתים במדבר. כל אלה שהיו במדבר היו אמורים להיכנס חיים לארץ ישראל. לכן, כשהיה שמה הסיפור של טמאים לנפש אדם, מתחילים לשאול מי הם היו אלה? אז מי הם היו? מישהו מת וזה. אז אמרנו אז שלפי רש"י לא היו סתם מתים במדבר. אז אם, אם ראו כולם, זה כולם יודעים שאביהם מת, אז הם מבינים לבד שהיה לו איזה חטא. אז אם כך הם לא מגלים שום גנאי על אבא שלהם. זה שהוא מת וזה בוודאי מתוך איזה חטא, אז זה מותר להם להגיד. הם לא מוסיפים כלום בגנאי שלו. איזה חטא הן לא יכולות להגיד, אז הן דיברו בדרך רמז, לא בחטא של המתלוננים ולא בחטא של עדת קורח. אז שואל הרבי אז מה באמת הסיבה שהיה חשוב

17:22 להם שידעו שבחטאו מת? באיזה חטא הוא מת? למה הם היו צריכים להקדים? כמו שרש"י אומר, ועוד הם רצו והם באו לומר "בחטאו מת". למה בכלל היה חשוב להם להגיד שהיה כאן איזה חטא שדווקא עוזר לנו? איך זה עוזר לנו לתבוע את התביעה? אז מסביר הרבי ככה. מהלשון של התביעה שלהם, שהם אומרים "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו". משמע מזה שהם תבעו לקבל את החלק של אביהם עצמו, צלפחד. לא את החלק של חפר הסבא. כאן צריכים קצת להסביר. יש בגמרא מחלוקת האם הארץ התחלקה ליוצאי מצרים או שהארץ התחלקה לבאי הארץ. מה, מה כאן הוויכוח? הרי יוצאי מצרים רובם לא הגיעו בכלל לארץ. השאלה היא, הזכויות הולכות לפי יוצאי מצרים? האם לוקחים את השישים ריבוא של מצרים ומחלקים את ארץ ישראל לשישים ריבוא חלקים? ואם יש לצלפחד נגיד חמישה בנים, הם לוקחים חלק אחד של צלפחד? או שאומרים לבאי הארץ נתחלקה. אז אם באי הארץ היו חמישה בנים נניח, אז הם מקבלים חמישה חלקים. זאת אומרת, אפשר לירוש את החלק של צלפחד, אפשר לבוא בתביעה על החלק של חפר, שהוא גם מיוצאי מצרים, ואנחנו רוצים לקחת את ה-- אז הוא אומר לא, הרי הם לא ביקשו. הם ביקשו "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו". אז הם רוצים לירוש את החלק של אבא שלהם צלפחד, שאם הוא היה מגיע לארץ היה מקבל חלק. אז אמנם רש"י להלכה אומר שלבאי הארץ נתחלקה הארץ, וצלפחד הרי הוא לא מבאי הארץ, אבל לטענתם הם טענו ככה. לו היה לצלפחד בן, אז הוא היה יורש חלק של אביו בארץ. נכון? אז אנו במקום בן אנו עומדים. תחשבו אותנו כאילו יש

20:14 לו בן. אומר הרבי, הטענה שלהם תמוהה. בוא נעשה חשבון. נניח שהיה לצלפחד בן זכר. הוא היה מקבל את החלק של מי? של צלפחד? לא, אמרנו שלבאי הארץ נתחלקה הארץ. אז אם היה לו בן, הוא היה מקבל את החלק של עצמו, של הבן. לא של צלפחד. אז מה אתן רוצות עכשיו? הבן לא קיים. מה פתאום תיקחו את החלק של צלפחד? הבן עצמו לא היה לוקח את החלק של צלפחד, היה לוקח את החלק של עצמו, אבל הוא לא קיים פה. אז מה אתן רוצות? אתן לא יודעות שנשים אינן יורשות? זה לא יכול להיות שזו הייתה התביעה שלהן, לבטל את האפליה הזאת שנשים כן תהיינה יורשות. הראיה הכי טובה היא, למה שאר נשות ישראל לא הגישו בקשה כזאת? למה רק הגברים יקבלו חלק? גם אנחנו הנשים רוצות חלק מחוץ לחלק של הגברים. אף אחד לא הגיש תביעה כזאת. ובנות צלפחד חכמניות היו, אומרים חז"ל. היו תלמידות חכמים. אז איך הן דרשו כזה? איזה בסיס יש להן? אז אומר הרבי בדרך הפשט רעיון כזה. הבסיס לתביעה שלהן הוא ההבטחה הברורה של הקדוש ברוך הוא לכל בני ישראל בטרם צאתם ממצרים. בפרשת וארא. כתוב שמה, אני מצטט. פרק ו' בשמות, פסוק ו'. "לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם והצלתי אתכם וגאלתי אתכם ולקחתי אתכם". ואחרי זה הוא מסיים, "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי". אומר רש"י, בשבועה, לישבע בכיסאי, "ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'". ורש"י אומר שם, "אני ה', נאמן בהבטחתי. נשאתי את ידי, הרימותיה לישבע בכיסאי". זאת אומרת, הם יצאו מתוך הנחה שכל אלה שיצאו ממצרים יש להם הבטחה מפורשת שהם צריכים

23:01 לקבל חלק בארץ. דרך אגב, זו הסיבה להנחה שחוץ מהמרגלים לא היה מוות במדבר, כי הם כולם צריכים לקבל חלק בארץ. הקדוש ברוך הוא הבטיח. אלא מה? תשאלו, אז מה עם המרגלים? אז אומר הרבי, ההבטחה הזאת, הזכות הזאת שהשם הבטיח, נשללה מהמתלוננים. כי מה הייתה תלונתם? למה השם הביא אותנו לארץ הזאת? אומר להם הקדוש ברוך הוא, עונש, מידה כנגד מידה. "כאשר דיברתם באוזניי כן אעשה לכם": אם אתם תבואו אל הארץ? לא תבואו. אלא מה? "וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה, המה יירשוה". זאת אומרת, טפכם יורשים אותה בתור המשך שלכם. אז מזה אנחנו מסיקים שאפילו המרגלים שלא נכנסו לארץ. יש כלל, הקדוש ברוך הוא לא יכול לחזור בו משבועה. אם זו הבטחה, אפשר להגיד ההבטחה הייתה תלויה בזכות, היות ולא זכיתם אז לקחתי את ההבטחה בחזרה. מה שבשבועה, מה שבברית, אי אפשר לחזור מזה גם אם האנשים שהובטח להם אינם ראויים. אז מה קרה? אומר, זה לא נשלל לחלוטין. זה הועבר לטפכם, שהם נחשבים דור ההמשך של לכם. הבטחה הרי הייתה לכללות האומה, לא אישית לדור מסוים. בהזדמנות זאת אפשר לצרף פירוש שאומר הכלי יקר על פרשת עקב. פרשת עקב כתוב "והיה עקב תשמעו", תשמעו את כל המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם. "ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד ואת השבועה אשר נשבע לאבותיך". אז גם בחסידות שואלים, הרי ברית, חסד ושבועה הם שלושה מושגים שלא תלויים בכלל במקבל. כן ראוי, לא ראוי. נשבעת? אין חזרה. אז מה זה "אם עקב תשמעו" נעשה "ושמר לך", ואם לא נשמור אז מותר לו לחזור מהבטחתו? מפרש הכלי יקר פירוש נחמד. הבטחה שלו לא, לא הולכת. דברך לא ישוב

26:05 ריקם. אלא הבטחה הייתה. לא אמרתי שזו הבטחה תהיה לדור שלך. אם אתם, הדור הנכנס לארץ, תשמרו את המשפטים, "ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד". לא חזר בו מהברית והחסד. הוא העביר את זה לך. אז גם פה מסביר הרבי, זה שהמתלוננים ועדת קורח לא קיבלו, באמת נשללה מהם הזכות הזאת. למה? מידה כנגד מידה. הם כפרו בארץ. לא, "אף לא אל ארץ זבת חלב" הביא אותנו, אמרו עדת קורח. והמתלוננים אמרו למה הבאת אותנו לארץ הזאת? לא רוצים? לא צריך. לקח מהם, אבל זה לא נשלל מהאומה. אז לכן טפכם, הם יהיו ההמשך, והשבועה שלי תתקיים בדור ההמשך, בטפכם. פה נכנסו בנות צלפחד בטענה מעניינת. הן טענו... זה החידוש בשאלתן. בהשקפה הראשונה חושבים שלמה נשים לא נחלו חלק בארץ? כי הן לא חלק מההבטחה. השם הבטיח באמת לכל יוצאי מצרים, "נתתי לכם", הוא מתכוון לגברים, והנשים הן בכלל לא נחשבות. למה? הן לא יהודיות? הן לא מגיע-- הן לא סבלו במצרים תחת סבלות מצרים? אז טענו בנות צלפחד טענה כזו. זה שנשים לא נוחלות בארץ זה לא בגלל שבעצם אין ארץ ישראל שייכת לנשים, אלא מה? שבמקום שיש בן אז ממילא יש נציגות המשך לאבי המשפחה, אז אין הבת יורשת כי ההמשך נהיה על ידי הבן. זה שאין הבת יורשת, שוב זה כמו שאמרנו, יש הרבה דינים שנשים לא עושות. למה הן לא אמרו למה ניגרע מלהניח תפילין? לשים טליתות כמו נשות הכותל? זו לא הייתה הגישה שלהן. יש דברים שנשים... אז אם היה גדר שנשים בכלל לא שייכת להן ארץ ישראל, אז אין מה לטעון טענות. הן טענו לא, מצד ההבטחה של הקדוש ברוך הוא, אין

28:58 שום סיבה שנשים לא תנחלנה בארץ. אלא מה? אם האבא בתור דור המדבר לא נכנס לארץ, אז איך תתקיים ההבטחה לגביו שהשם הבטיח שהוא ייתן לכל אחד מהם, כולל לצלפחד חלק בארץ? עם הבן שלו, הבן זה דור ההמשך. טפכם. אה, אבל הן טוענות במקרה שאין בן, אז יכול להיות כזה דבר חלילה שתישלל מאבא שלהן צלפחד הבטחת הקדוש ברוך הוא בשבועה, "ונתתי אותה לכם", ולא יהיה לזה קיום? אישית, זה צלפחד, הוא לא מאלה שקיבלו את הארץ למרות שהשם נשבע, וגם טפכם אין פה, אז הן רצו לטעון שבמקרה כזה הן דור ההמשך וההבטחה תתקיים על ידי שייתנו להן. אה, אני שואל את השאלה מניין הן קבעו שזו לא שלילה עקרונית של נשים? על מה הן הסתמכו? זה הן הקדימו ואמרו את הקטע עם השלילה. זה אמרו הוא לא היה בתוך העדה, בחטאו מת. איזה חטא? או מקושש או מעפיל. מה הן רצו לטעון? זה שהמתלוננים ועדת קורח לא קיבלו את ההבטחה האלוקית שנשללה. מה עשו בארץ ישראל? נשללה מהם הזכות. מעניין. אז יוצא לפי זה שלפי שיטתן, אם היו כאלה מדור המדבר, מהמרגלים, מהמרגלים שמאסו בארץ ושללו להם את הזכות, אז אפילו אם לא היה להם בן ובת כן הייתה להם, הן לא היו מקבלות חלק בארץ, כי נשלל מהם העניין הזה. רק טפכם. אבל באבינו הן טענו אבינו מת במדבר. אז מה הן הוסיפו מת במדבר? כי אם הוא מת במצרים, אז בכלל לא, לא, לא הובטחה הנחלה. אם הוא מת במדבר אז הוא מיוצאי מצרים. אז ההבטחה האלוקית בשבועה חלה עליו שהוא צריך לקבל חלק בארץ או שזה יועבר לדור ההמשך. אז לכן

31:50 הן הוסיפו מאחר שבחטאו לבדו מת ולא מאלה שמאסו בארץ, אז לא ייתכן שהשופט כל הארץ לא יעשה משפט ולא ייתן לו, לדור ההמשך שלו, שבמקרה זה נקבות. אז מה? אבל חייבת להתקיים השבועה אצלו שהשם ייתן להם את הארץ. אז אנחנו במקום הבן. זו הייתה הטענה שלהן. זאת אומרת, זו לא תביעה של שוויון זכויות, של ביטול האפליה בין גברים ונשים. יש הרבה דינים שנשים לא חייבות. לא על זה באו להתלונן. עובדה שנשים אחרות לא התלוננו. הן אמרו אבא שלנו נשאר בלי הזכות של השבועה. נתתי לכם מורשה. אז אצל כולם יש את טפכם. אז הם דור ההמשך. אבל אצלנו אין זכרים. אז מה? רק בגלל שאנחנו נקבות אז לא מגיע לאבא שלנו, לדור ההמשך, לקבל חלק בארץ? מגיע לנו. קיום השבועה של הקדוש ברוך הוא. אחרי כל זה יהיה עכשיו מובן למה היה חשוב להן. לא רק שהן לא היו בין המתלוננים ועדת קורח, אלא גם היה חשוב להן שידעו באופן חיובי. היה להן אינטרס שידעו מה בדיוק היה החטא שלו, כי על ידי שידעו מה היה החטא שלו זה יגביר את התביעה שלהן. את זכות הטענה שלא ייתכן לנשלו לגמרי מלנחול את הארץ. בואו נראה אחד אחד אם הוא היה מקושש. שזה באמת. לכן רש"י בוחר את הפירוש הזה ראשון, כי זה יותר מתאים בחטאו. לשון יחיד. איזה חטא יחיד היה שמה? כל החטאים שלו. אמרנו שלא מתו סתם במדבר, אלא אם כן מישהו התחייב מיתה. אז המרגלים זה כולם התחייבו מיתה. אבל איפה היה חטאו של יחיד? מקושש. איי, אפשר לשאול רגע, רגע, אולי זה המקלל? גם הוא מת במדבר. המקלל

34:39 היה בן איש מצרי. הוא בכלל אין לו נחלה והוא לא ביצע למטה-- למטה אבותיכם. הולכים לפי האבא. אז מי זה יכול להיות אחר חוץ ממנו? רק המקושש. הוא היחידי שמת לבדו בגלל חטא יחיד שלו. עכשיו מעניין מתי היה המקושש. האמת היא שיש בזה שתי שיטות בחז"ל. היה לנו פעם שיחה על זה. דיברנו על המקלל והמקושש. יש שיטה שמופיעה בילקוט שמעוני בשם רבי שמעון. מעניין, אותו רבי שמעון שאומר מן המעפילים היה. למה הוא לא אומר שהוא היה מקושש? זה אומר, אי אפשר לומר, כך אומר רבי שמעון, אי אפשר לומר מקושש היה צלפחד מפני שהיה מקושש בשנה ראשונה בכ"ב אייר. אז מה הבעיה? הוא אומר שהם לא התחתנו, לא יכול להיות שהם לא התחתנו ארבעים שנה. אז זה לא, לא יכול להיות. אבל מה אני לומד דרך אגב מדבריו? שהוא סובר שאיפה היה המקושש? בשנה הראשונה שיצאו ממצרים, בחודש השני. אתם יודעים מה היה אז? זה היה במרה. ומה שרש"י אומר שבת ראשונה הם שמרו ושבת שנייה בא זה וחיללה. אז לפי הפרשנות של רבי שמעון הוא אומר שבת ראשונה ממרה. במרה ניתנה להם קצת הלכות שבת. שם שם לו חוק ומשפט ושם ניסהו. אז שם שבת ראשונה הם שמרו ושבת שנייה שהיה בכ"ב אייר אז הוא כבר חילל אותה והוא נהרג. אז לפי רבי שמעון, לפי האיי אלכסנדרוני[?] אז ברור שמגיע לצלפחד חלק בארץ. זה שהוא היה בשנה הראשונה מוכיח בצורה ודאית שהוא לא היה מאלה שהמרגלים, כי המרגלים היו בשנה שנייה והוא כבר נפטר אז. מה המעלה בזה? למה מגיע לו חלק בארץ? קודם כל אמרנו שהוא לא היה שייך למתלוננים, אבל חוץ מזה

37:20 רש"י מעדיף את הפירוש הראשון, כי אז החטא שלו הוא חטא קל יותר. למה הוא קל יותר? כי הוא לפני מתן תורה. נכון כתוב שם נתן להם מקצת פרשיות שיתעסקו בהם, שילמדו קצת הלכות שבת, אבל עוד לא היה חיוב לפני מתן תורה. אז ממילא ברור לכל בר בי רב בן חמש למקרא שחטא שנעשה לפני מתן תורה זה לא חמור כל כך. אז ממילא למה שישללו ממנו את הזכות לקבל חלק בארץ? ואם אין לו בנים אז הבנות תהיינה ההמשך. אבל יש גם שיטה אחרת. התוספות בבבא בתרא אומר שצלפחד היינו מקושש. שימו לב, הוא מקושש היה בתחילת ארבעים, מיד אחרי מעשה המרגלים. זאת אומרת לפי השיטה הזאת מקושש היה בשנה שנייה. הוא היה אחרי חטא המרגלים. ולמה הוא חטא? סיפור מעניין מאוד. במדרש כתוב שמקושש לשם שמיים התכוון. הוא שמע שבני ישראל מתלחשים שכיוון שנגזר עליהם לא להיכנס לארץ ישראל בגלל מעשה המרגלים, הם כבר לא מחויבים במצוות. ועכשיו איש הישר בעיניו יעשה. לא יהיו עונשים. אם אין שכר, אין גם עונשים. הוא רצה להראות להם שזה לא כך, שלמרות שהם לא נכנסים לארץ הם לא יצאו מגדר החיוב של תורה ומצוות. אז הוא המחיש את זה על ידי שהוא הלך בכוונה לחלל שבת, שמטרתו הייתה שיתפסו אותו ואז יוציאו אותו להורג ויראו כולם שחייבים במצוות. אז מה לפי השיטה הזאת, למה אם המקושש מגיע לו חלק בארץ? זה חטא קל. נכון, זה היה אחרי המרגלים, אבל אם הם רמזו שבחטאו לבדו מת, שזה המקושש. לפי השיטה הזאת זה היה חטא לשם שמיים, אז זה כבר קל יותר. ואפילו מבחינה הלכתית יש דיון שלם איך הרגו אותו. הרי

40:08 יש כלל שמלאכה בשבת חייבים רק אם היא צריכה לגופה. אם מישהו זקוק לעצים ולכן הוא מקושש אותם, אז הוא חייב. פה הרי הוא לא היה זקוק למלאכה. הוא עשה את זה בשביל שיראו שמענישים אותו. אז זאת אומרת שהמלאכה הייתה בלי כוונה לגופה של המלאכה, אז על פי ההלכה הוא לא חייב מיתה. אז אומרים שהיה שמה הוראת שעה מהקדוש ברוך הוא, שלמרות שעל פי ההלכה הוא לא חייב מיתה, שיהרגו אותו. אז שוב זה חטא יותר קל. זה לא ממש חילול שבת, אה, רגיל. אז ממילא אין סיבה לשלול ממנו את הזכות של ההבטחה האלוקית. זה אם הוא היה מקושש. בוא נראה עכשיו את הצד השני, שרבי שמעון אומר שהוא היה מהמעפילים. עכשיו למה ההסבר של מהמעפילים הוא פירוש שני? כי כתוב בחטאו מת, בחטאו לבדו. ואם הוא מהמעפילים זה לא בדיוק לבדו. זה לא חטא יחיד, זה חטא רבים. אבל עדיין אפשר להגיד בחטאו למרות שהיו אחרים עמו, אבל הוא לא החטיא אותם. כל אחד ואחד מן המעפילים בחטאו מת. יש עוד סיבה למה מהמעפילים זה יותר... זה הפלוס של הפירוש השני הוא שזה יותר מחזק את הטענה שלהם שלא ייתכן שישללו ממנו את הזכות לארץ ישראל. מדוע? מה היה שם עם המעפילים? זה בעצם היה ממש מסירות נפש במודע, הקרבה עצמית. לעלות לארץ. נכון, הם חטאו. הם אמרו שהם לא רוצים לעלות. הקדוש ברוך הוא כעס עליהם. "ויתאבלו העם". הם חזרו בתשובה. והם אומרים, "הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו", אנחנו רוצים לתקן את החטא. משה מזהיר אותם, אתם רוצים ללכת תלכו, אבל אני לא אחראי עליכם. הקדוש ברוך הוא לא איתכם. יש

43:02 שם עמלקי וכנעני, ויכום-- "ויכתום עד החרמה". הם ידעו מזה והלכו להראות שהם מוסרים את נפשם למען ארץ ישראל. אחרי כזאת מסירות נפש, לא רק שהם הסכימו לעלות, מסירות נפש למען ארץ ישראל אף על פי שידעו שייהרגו. אם הוא מהמעפילים, איך ייתכן שהקדוש ברוך הוא ישלול ממנו את ההבטחה שהוא הבטיח ש"ונתתי לכם את הארץ הזאת"? אז מגיע לנו חלק בארץ. "אין נשים לא יורשות" זה לא בגלל שלנשים אין שייכות לארץ ישראל, אלא שבמקום שיש בן אז השבועה של הקדוש ברוך הוא מתקיימת בדור ההמשך של הבן ואז האישה, כמו הרבה דינים בתורה, שהאישה טפלה אל הגבר אז היא יוצאת ידי חובת נחלה איתו. לא צריכים-- אבל כאן הם טענו שאין מי שיורש. אז מה? צלפחד הוא יהיה יוצא מן הכלל? שכל בני ישראל קיבלו "לכם", ואם לא לכם אז "טפכם", והוא יישאר בלי כלום. למה? תנו את זה דרך הנשים. זה היה החוכמה של הטיעון שלהם. לכן, לסיים שלפי זה נבין גם כן למה רש"י מצטט את רבי עקיבא ואת רבי שמעון. רבי עקיבא ידוע שהוא היה מזכה ישראל, תמיד חיפש בזכותם של ישראל. אז כאשר יש לפניו ברירה או להגיד שצלפחד היה מקושש או להגיד מן המעפילים, הוא מעדיף להגיד מקושש, כי פה החטא קל יותר. אם זה היה לפני מתן תורה, וגם אם זה היה אחרי חטא המרגלים, החטא היה קל יותר כי הוא היה מלאכה שאינה צריכה לגופה וזה היה לשם שמיים. אז יותר נעים להגיד שהוא חטא בחטא קל יותר ולא להפוך אותו לרשע. מה שאין כן למעפילים, שמה אמרו "בה' אל תמרודו". מה שאין כן רבי שמעון, אומר הרבי, רבי שמעון ידוע שאצלו שיטת

45:40 הלימוד היא דריש טעמא דקרא. הוא מעדיף לפרש פירוש כזה שנותן נימוק והסבר הגיוני לפסוק. אז אם צריכים להסביר על מה התבסס הטיעון שלהם, למה זה מגיע להם חלק בארץ. שוב אני מזכיר, הם לא באו לבקש להוריד את ה-- הם לא ביקשו שוויון בין הגבר לאישה. דרך אגב, יש הוכחה מעניינת לזה. כשהטמאים לנפש אדם באו למשה לבקש פסח שני, הם אמרו למה ניגרע? למה אנחנו אישית יותר גרועים מכל כלל ישראל? מה אנחנו אשמים שהיינו טמאים? אנחנו דורשים להיות שווי זכויות לכולם. מעניין, פה הם לא טענו למה ניגרע בתור נשים. הם ידעו שיש דינים שלא שייכים לנשים. יש דברים שנשים לא יכולות לעשות. מצוות מסוימות, דברים מסוימים, קניינים מסוימים. פה הם שאלו למה ייגרע שם אבינו? אבינו מיוצאי מצרים. הוא מאלה שקיבלו את ההבטחה "לכם", ואם לא לכם אז "טפכם" שבאים מכוח שלכם כדור ההמשך. אבל א-אם אין לו דור המשך אז אנחנו נקבל. אז ממילא רבי שמעון מעדיף להגיד מן המעפילים, כי אז יהיה מובן תוקף יותר לתביעה שלהם. אחד שמסר את נפשו. נכון, החטא שם היה מרידה. משה אמר לא לעלות, הם כן עלו. אבל מצד שני, על מה הם עשו את זה? הם עשו את זה בשביל לחזור בתשובה מזה שהם התלוננו קודם, והם החליטו לתקן את זה על ידי תשובה. אז מגיע לצאצאים שלהם, גם אם הם בנות, לקבל את הירושה בארץ. אז הרבי לומד מזה. מה לומדים מזה בזמן הגלות? שתשובה, גודל הכוח של תשובה. המעפילים בעצם עשו תשובה. הם התחרטו על העבר. "ויתאבלו העם", חרטה על העבר, "הננו ועלינו", קבלה על העתיד, הם עשו תשובה. אז התשובה הועילה. א', לבטל

48:37 את הגזרה ש"במדבר הזה תמו ושם ימותו". בהתחלה הגזרה הייתה שכולם ימותו בבת אחת, ומשה התחנן לה' שיעשה את זה בתשלומים. על ידי התשובה של המעפילים ביטלו את הגזרה הזאת וגם הקנו לדור ההמשך שלהם, אפילו של המרגלים, דור ההמשך שלהם, "וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה". בהם יתקיים ההמשך של הדורות והם יהיו הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה, והם ייכנסו לארץ, לארץ הקודש וינחלו אותה. וקרוב אצלנו שהדור שלנו יהיה דור הגאולה שבו נזכה להתגלות משיח צדקנו בקרוב ממש, וכל העם היהודי ייכנס לארץ ישראל ועל כל שטחי ארץ ישראל תחול הבעלות של ארץ ישראל ואין לזרים עמה.