צו: פרשת בלק: כש'רוכב-האתון' מתנבא על 'רוכב החמור'

00:01 דובר 1 Recording in pro--

00:05 דובר 2 ערב טוב לכל הצופים והמאזינים ל-COL. השבוע פרשת בלק. פרשה מרתקת, איך שרוכב האתון מתנבא על רוכב החמור. בקטע שבלק הזמין את בלעם לקלל את ישראל מופיעים בנבואת בלעם ארבעה קטעי נבואה. כל פעם ניסיון אחר ממקום אחר. בסוף, בפעם הרביעית, אחרי שהוא אכזב את בלק והוא אמר לו "לקוב אויבי קראתיך והנה ברכת ברך", אז הוא הרגיש צורך להשאיר לו טיפ. אז הוא אומר לו, "ועתה", בפרק כ"ד פסוק י"ד. "ועתה", אומר בלעם, "הנני הולך לעמי. לך איעצך את אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים." וכאן הוא מתחיל להגיד את הנבואה של עתיד לבוא, באחרית הימים, וזה לשונו: "אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב. דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אויביו וישראל עושה חיל." בפסוק האחרון, י"ט: "וירד מיעקב והאביד שריד מעיר." הקטע הזה, שכתוב בלשון מליצית, דורש הרבה פרשנות. הבה נתחיל קודם בפרשנות של רש"י, איך הוא מפרש את הקטע הזה, על מי הוא מפרש אותו. אומר רש"י: "אראנו", רואה אני שבחו של יעקב וגדולתו. מעניין. לא של משיח, של יעקב. "אך לא עתה", הגדולה שאני רואה היא לא בהווה, אלא לאחר זמן. ממשיך רש"י: "דרך כוכב", והוא מפרש שהכוונה היא יקום מזל. הוא לא מפרש את זה על שום אישיות. הוא אומר שיקום מישהו שמזלו ידרוך בעולם. "וקם שבט", אומר רש"י, זה רמז למלך רודה ומושל. השבט הוא סמל של הרדייה של השלטון. ממשיך רש"י: "ומחץ פאתי מואב". פה פעם ראשונה רש"י מדבר על מיהו זה. אז הוא אומר זה דוד שנאמר בו: "אשכיב אותם ארצה", את השבויים שהוא לקח ממואב הוא

03:43 דובר 2 ציווה להשכיב ארצה, "וימדד שני חבלים להמית" וגו' אומר. אחרי זה, על המילים "וקרקר", זו מילה מאוד, אה, מיוחדת, יוצאת דופן. אז הוא מסביר את זה שזה מלשון קורא עם ה', כמו הציפור שעושה עם המקור שלה חור בגזע. לנקז, לקרוא זאת אומרת פוגע פגיעות קטנות. והוא מביא סימוכין רש"י, כמו "אני קרתי". פסוק שני, "מקבת בור נקרתם", ופסוק שלישי, "יקרוה עורבי נחל", העורבים עם המקור שלהם מנקרים. ומסיים, מה הכוונה כל בני שת. כל בני שת, כל האומות שכולם יצאו משת בנו של אדם הראשון. ומי יקרקר אותם? מי שמחץ פאתי מואב. דוד, כך רש"י אומר. על הפסוק האחרון פתאום רש"י נזכר במשיח: "וירד מיעקב", אומר רש"י, ועוד יהיה מושל אחר מיעקב. ועל מלך המשיח אומר כן. מאיפה רש"י יודע? הוא מביא פסוק מתהילים: "וירד מים עד ים". חשוב להדגיש, וירד זה לא מלשון ירידה. לא כתוב וירד, וירד עם שווא תחת ה-ר' ותחת הדל. זה לשון רדייה. הוא ירדה, הוא ישלוט מים עד ים. זה הולך על משיח. אז אם נסכם את פרשנות רש"י, בכל הפסוקים הללו שכולם מדברים אותם על משיח, רש"י לא רואה שום רמז למלך המשיח. רק בפסוק האחרון, "וירד מיעקב", רק אותו הוא מפרש על מלך המשיח. זה דבר אחד. דבר שני מאוד בולט, רש"י מתעלם מכפל הלשונות שבפסוקים. הרי כל פסוק הוא פה כפול, ורש"י לא מפרש מה משמעות הכפל. מי זה הדרך כוכב ומי זה הקם שבט. דיוקים נוספים ברש"י. בדיבור המתחיל "וירד מיעקב" אומר רש"י: ועוד יהיה מושל אחר מיעקב. מנין רשאי רש"י לומר שזה מושל אחר? אולי אותו אחד שמחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת, שזה הולך על דוד, אולי

07:07 דובר 2 אותו אחד הוא יהיה וירד לשלוט, מישהו מעמו של יעקב. מנין לך שזה מושל אחר? ודיוק נוסף ברש"י שתמוה. בדיבור המתחיל "וירד מיעקב" רש"י לא מפרש את המילה מיעקב. הוא מפרש רק את המילה הנדירה וירד, זה לא מלשון לרדת, זה מלשון רדייה ושלטון. מושל. "וירד מים עד ים". למה הוא מתעלם מהמילה מיעקב? היה צריך להגיד רק וירד, לשון "וירד מים עד ים", וזה הולך על משיח. אלה התמיהות שיש ברש"י. הבה נראה פרשנים אחרים. האבן עזרא מפתיע בפירושו, הוא מפרש את כל הקטע הזה ככולו על דוד. הוא לא רואה פה שום רמז למשיח. הוא אומר ככה: "אראנו ולא עתה", אומר האבן עזרא, הקרוב אליי, מה שנראה לי, כי זאת הנבואה על דוד אמר. אז מה זה ולא עתה? כן, זה לא עכשיו. זה אחרי ארבע מאות שנה זה היה. ואז הוא ממשיך "אשורנו ולא קרוב". אז הוא אומר בלשונות המקוצרות, הטעם כפול. כלומר, זה בשירה אומרים "מי כמוכה באלים ה', מי כמוכה נאדר בקודש". זקנים וענבים הולכי אביב הרום ממנו. זה סגנון של שירה, זה לא אומר שום דבר הכפל הזה. אין מה לחפש מי הראשון ומי השני. זה הכל הולך על דוד. מעניין, זה מאוד חריג, כי כל המפרשים כולם אומרים שזה הולך על מלך המשיח. מעניין שהוא מרגיש צורך להתנצל ואומר ככה מילים חריפות: "וחסרי דעת יחשבו כי המפרש דרך כוכב על דוד הוא מכחיש ביאת המשיח, חלילה וחלילה." היו כאלה שטענו, אם הוא לא רואה בנבואת בלעם את משיח, מה, אתה לא מאמין בביאת המשיח? מה הקשר? כי המשיח מבואר היטב בנבואת דניאל. ואין צורך לשום נביא בעולם אחרי דברי משה שהם העיקר.

09:49 דובר 2 אם יהיה נדחך בקצה השמים ושב ה' אלוקיך את שבותך. אז הוא טוען משיח כתוב במפורש בפרשת נצבים, כל הגאולה שמה וקיבוץ גלויות וכולי. לא צריך שבלעם ידבר על זה בכלל. מבחינת פירוש הפסוקים לדעתו בלעם מתנבא על תקופת דוד. מה עם משיח? יש פסוקים אחרים, אל תדאג. מעניין אור החיים הקדוש. הוא הולך בדיוק הפוך. הוא טוען שכל הקטע כולו מדבר על מלך המשיח. כל הנבואה במלך המשיח נאמרה. הוא מסביר את זה. הוא מתייחס מאוד לכפל הלשונות. הוא לא אומר את זה סתם בגלל שזה שירה, אלא אם כתוב כפל אז מדובר על שני עניינים שונים. אז הוא אומר זה יבואר על פי מאמר חז"ל על הפסוק שהגאולה תבוא, אני ה' בעיתה אחישנה. אז חז"ל אומרים אם היא תבוא בעיתה אז היא לא תהיה אחישנה, מוקדמת יותר. אז איך זה סתירה? עונה הגמרא זכו אחישנה לפני הזמן הקבוע. לא זכו בעיתה, והזמן של בעיתה הוא רחוק מופלג. לפי זה אומר אראנו ולא עתה, זה הולך על ה... איך יהיה? כמו כוכב שמופיע בשמיים? יזרח הגואל מן השמיים, ארו עם ענני שמיא, בצורה ניסית. וכנגד הגאולה של בעיתה, אם לא זכו כתוב "אשורנו ולא קרוב", אז "וקם שבט מישראל". שבט מלכות. מה זה אומר? כדרך הקמים בעולם, דרך הטבע, כמו שפתאום מופיעה איזו אישיות של קיסר מסוים, של מלך מסוים בלי ניסים, פשוט משתלט על העם והופך להיות שליט. זה בעצם שני הכפלים. מורידים אחד על זכו ואחד על לא זכו. אבל כל ה-- כל הנבואה כולה על משיח. חידוש האור החיים. הרמב"ן גם אומר שכל הנבואה לימות המשיח. הוא מוכיח את זה בצורה

13:12 דובר 2 מקראית. הוא אומר יש פה ארבעה קטעים בנבואה. אז הוא אומר בקטע הראשון הוא מנבא על זה שבני ישראל הם חלק ה' עמו ונחלתו. בקטע השני הוא מדבר איך שהם יכבשו את הארץ בסוף הארבעים שנה ויהרגו את מלכיה. ל"א מלכים. בשלישית הוא רואה את זה שהם פרים ורבים בארץ ומעמידים מלך שינצח את אגג, שאול. ותינשא מלכותו עד שיגיע למלכות דוד. עכשיו הוא אומר בנבואה הרביעית הוא הולך עוד קטע רחוק יותר בהיסטוריה. המשיח. אומר הרמב"ן, לכן הוא מרחיק את העניין מאוד ואומר לא עתה, לא קרוב. הוא לא אמר את המילים האלה בנבואות הראשונות. דוד זה גם אחרי ארבע מאות שנה, הוא לא אמר לא רחוק-- לא קרוב. מעניין, יש גם ספר הגאולה של הרמב"ן בכתבי הרמב"ן חלק א', עמוד רס"ו בהוצאת מוסד הרב קוק. שמה הוא גם מביע התנגדות לפירוש של האבן עזרא, שהאבן עזרא אומר שכל הנבואה מדברת על דוד. אז הוא אומר ככה, "ולא הסכמתי בזה עם המפרשים אותו על דוד עליו השלום." הוא מתכוון לאבן עזרא. למה לא הסכים? מפני שני טעמים. האחד, כי ידענו שאין מן המתנבא הזה, בלעם, עד דוד רק ארבע מאות שנה. הוא אומר פה אמירה חזקה: ואין אצל הנביאים זה אחרית הימים. נכון שארבע מאות שנה זה תקופה ארוכה, אבל לא אצל הנביאים. הנביאים בזום הארוך של התחזית שלהם ארבע מאות שנה זה קטע קטן בהיסטוריה. כשאומרים רחוק אחרית הימים לא מתכוונים ארבע מאות שנה. לא מצינו את הלשונות האלה רק בקטע של דרך כוכב מיעקב. סימן שזה הולך על תקופה של אחרית הימים ממש. סיבה שנייה שהוא לא מסכים לומר שהוא הולך על דוד, מאוד מעניין. הוא

15:48 דובר 2 אומר דוד מלכנו לא קרקר כל בני שת. הרי כתוב גם בפסוק שמי שמחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת. מחץ פאתי מואב זה דוד. אז מי קרקר כל בני שת? דוד? איפה? איפה דוד כבש את כל האומות? רק את אויביו מסביב. אז לכן הוא אומר לא יכול להיות שכל הנבואה הולכת על דוד. הבה נעבור לפרשנות של הרמב"ם. אבל כאן צריך להוסיף, הרמב"ם איננו מפרש ממפרשי המקרא. נפל בידינו קטע שהרמב"ם אומר את זה בכלל בהלכות מלכים לגבי מלך המשיח, כשהוא רוצה להגיד שמלך המשיח יש לו אזכור בתורת משה לא רק בנביאים, אז הוא מביא שלוש ראיות. הראיה השנייה שלו היא נבואת בלעם. הוא אומר שמה, שם ניבא בשני המשיחים, המשיח הראשון שהוא דוד, והמשיח האחרון שעתיד לעמוד מבניו. הפרשנות שלו הכי יוצאת דופן מכל המפרשים. הוא טוען שכל הפרשה כולה, כל הפסוקים שלה מדברים חצי ראשון על דוד, חצי שני על משיח. לדעתו זה כפל הלשונות. כל משפט בנבואה הזאת הרישא הולכת על דוד והסיפא על מלך המשיח. הוא היחידי שאומר את זה שכל הפסוקים מעורבים דוד ומשיח. איך הוא מפרש את זה? בואו נראה. אתם תראו את זה בדף שמצורף לכם לסרטון, בדף המקורות. תראו את זה מול העיניים. אז הוא מסביר ככה: "אראנו ולא עתה", החלק הראשון הולך על דוד. "אשורנו ולא קרוב", זה מלך המשיח. "דרך כוכב מיעקב", זה דוד. "וקם שבט מישראל", זה מלך המשיח. "ומחץ פאתי מואב", זה דוד. בראיה מה שכתוב "ויך את מואב וימדדם בחבל". "וקרקר כל בני שת", זה מלך המשיח, שנאמר בו "ומשלו מים עד ים". אז הוא באמת מלך המשיח קרקר כל

18:41 דובר 2 בני שת. הוא ממשיך גם כן: "והיה אדום ירשה" — זה דוד, שנאמר: "ותהי אדום לדוד לעבדים". "והיה ירשה שעיר אויביו" — זה מלך המשיח, שנאמר: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו". מעניין סתם דבר, רמז שלא ראיתי אותו כתוב: זה שהרמב"ם מייחס בנבואת בלעם גם דוד וגם משיח מרומז בגימטריה מעניינת. משיח פלוס דוד, תעשו חשבון, שלוש מאות שבעים ושתיים. בלעם בן בעור, שלוש מאות שבעים ושתיים. המתנבא זה הרוכב על האתון; מגיעה הנבואה של הרוכב על החמור. עד כאן הבאנו פרשנויות שונות. עכשיו יש שיחה של הרבי בלקוטי שיחות חלק י"ג, שהוא מתייחס לכל הפרשנויות האלה, והוא שואל שאלה מעניינת: למה רש"י, שהוא פשוטו של מקרא, איננו מאמץ את הפירוש של הרמב"ם? מה העדיפות של הפירוש של הרמב"ם? קודם כול, עדיף בפשוטו של מקרא לתת טעם לכפל הלשונות. נכון שאפשר להגיד שזה לתפארת המליצה, אבל יותר סביר, אם אפשר למצוא בפשט שהחלק הכפול הזה הולך על זה וזה הולך על זה, כמו האור החיים, כמו הרמב"ם. זה יותר נראה פשוטו של מקרא, לא לבזבז פסוקים רק בשביל תפארת המליצה. דבר שני, השאלה הגדולה על רש"י: "וקרקר כל בני שת", לפי שיטת רש"י זה הולך על דוד. הוא לא מזכיר שם משיח. אבל דוד לא ניצח את כל בני שת, הוא לא קרקר אותם. הוא פגע בכמה אומות מסביבו. זו השאלה, שאחרית הימים זה לא יכול ללכת על תקופה של דוד, שהיא לא רחוקה כל כך. אחרית הימים זה סוף ההיסטוריה. אז למה באמת רש"י לומד את כל הפרשה? הוא בכלל לא מפרש על משיח; רק בפסוק האחרון הוא נזכר: "וירד מיעקב" — זה מדובר על מלך המשיח. מה מניע

21:44 דובר 2 אותו? נקודת השיחה של הרבי היא שההבדל בין הרמב"ם לרש"י הוא בהסתכלות. מהי המגמה של בלעם כשהוא מנבא? מה הוא רוצה בנבואה הזאת? הוא רוצה לפרסם את ביאת המשיח? מה, מה עניינו? רש"י, שהוא פשוטו של מקרא, הוא טוען שהתכלית של נבואת בלעם הייתה להרגיע את בלק. בלק כועס על בלעם. הוא שכר אותו בהמון כסף, עם המון כבוד, ובסוף הוא הביא לו במקום קללות ברכות. מסכן, הוא עשה את זה בעל כורחו. רוצה לשלב פה איזו אמרה יפה על הפסוק "וישם ה' דבר בפי בלעם", ורש"י שמה. מהי השימה הזאת? בסוף רש"י אומר: כאדם שהוא נתן לו רסן וחכה בפיו, כאדם הפוקס בהמה להוליכה לאן שירצה. מה זה הביטוי...? טוב, אתה רוצה להגיד משל? תגיד או רסן או חכה. מה זה הכפל רסן וחכה? יש פסוק לפני זה בנבואת בלעם, שבלעם אומר: "מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה'". מפרש הגאון מווילנה פירוש מדהים. בלעם ידע את כל ה... יודע דעת עליון, כל הסודות של קבלה. הוא ידע שאם הוא רוצה להשתמש בקדוש ברוך הוא שהוא יקלל, צריך לכוון בשמות הראויים. יש שמות של חסד ויש שמות של דין. אז כשהוא רצה להגיד שם אלוקים, אז הקדוש ברוך הוא הכניס לו רסן, רסן בולם. הוא התחיל להגיד אל, לא הצליח להגיד אלוקים, רק אל; ואל זה חסד, כמו שנאמר "חסד אל כל היום". אז "מה אקב לא קבה אל". הוא לא יכול להגיד אלוקים, אז הוא רצה להשתמש בשם י-ה. שם הוי"ה זה שם רחמים, אבל שם י-ה, ידוע, זה שם של דין. "יסור יסרני י-ה", "מן המצר קראתי י-ה". אז הוא רצה להגיד לקלל

24:53 דובר 2 אותם בשם י-ה. אז הקדוש ברוך הוא עם חכה מושך אותו, כמו שמושכים את הדג, ומושך לו בלשון שהוא יגיד לא רק י-ה אלא גם ו-ה. שם הוי"ה, שם של רחמים. לכן הוא אמר "מה אקב לא קבה אל". אל זה שם של חסד. לא הצלחתי להגיד אלוקים, "ומה אזעם לא זעם ה'". רציתי להגיד י-ה, אבל הוא משך אותי בלשון ואמרתי הוי"ה. אז עכשיו כשהוא התאכזר כל כך בבלעם, אומר הרבי, המגמה של בלעם הייתה קודם כול להרגיע אותו. הרי מה היה? הוא פחד, בלק, מפני העם. הוא פחד מעם ישראל, אז הוא רצה להודיע לו: Don't worry. אל תדאג, העם הזה עכשיו לא יעשה לך שום דבר. אני רואה, כן, הוא באחרית הימים הוא יעשה צרות למואב, אבל לא בתקופתך. מעניין שהרמב"ן אומר את זה במפורש: להודיע לבלק כי עמו לא ייפול בידי ישראל עתה, אבל באחרית הימים לא ינצל מואב מיד השבט המושל. אז אתה יכול להיות רגוע, אתה ומלכותך לא תיפגעו מהם. הם יעקפו אתכם וילכו הלאה. אז היות ורש"י רואה בנבואה של בלעם בסך הכול רק להרגיע אותו, אז הוא לא מרגיש חובה לפרש את זה דווקא על משיח. מתי רש"י יגיד על משיח? רק כשיש הכרח בפסוקים להגיד כך. כל זמן שהפסוקים אינם מחייבים אותי להגיד שזה הולך על משיח, מנא לך שזה הולך על משיח? אז בואו נראה את סדר הפרשנות של רש"י לפי ההכרחים של הפסוקים. ממש מרתק. הרבי מסביר את זה מאוד יפה. נתחיל במילה הראשונה, "אראנו". אלה שאומרים שזה על משיח אומרים "אראנו" — את המלך המשיח או את דוד. רש"י לא אומר. רש"י אומר: "אראנו" — רואה אני שבחו של

27:18 דובר 2 יעקב. למה הוא לא מזכיר אישיות מסוימת? מראה פשוט. המילה "אראנו" בפסוק הולכת על מה שכתוב לעיל. לפני זה לא כתוב שום אישיות, לא מוזכר. מה כן כתוב? בוא אני אגיד לך מה שיעשה העם הזה לעמך באחרית הימים. אז מיהו הנושא פה? העם הזה. ומיד על זה אומר: אראנו את מי? את העם הזה, את יעקב, שבחו של יעקב או גדולתו. ולא עתה. אז הוא לא אומר בימות המשיח, שאין לו עניין עכשיו לפרסם את המשיח. הוא רק רוצה להגיד לו, בלק, אל תדאג, עכשיו אתה מאובטח. אם יהיו בעיות עם העם הזה, לא בזמן שלך, זה יהיה אחריך. אחרי זה כתוב "דרך כוכב". מי זה "דרך כוכב"? אומר רש"י: "יקום מזל". זאת אומרת, לא מדובר פה על אישיות מסוימת. מדובר שמזל מסוים יתעורר, מזלו של מישהו, ולא אומר מי. מדוע הוא לא אומר שזה הולך על משיח? שהרמב"ם אומר זה הולך על דוד. אור החיים אומר שזה הולך על משיח. רבי עקיבא חשב שזה הולך על משיח שהיה בן כוסיבא. למה רש"י אומר מזל? אומר הרבי: פשוט, כי כוכב בפשוטו של מקרא, כוכב הוא חומר גלם, אין לו בחירה. אז איך תגיד שזה מדובר על איזה אדם? על איזה מלך? מלך או אדם? אדם יש לו בחירה. אפשר להמשיל אדם לכוכב? אז לכן הוא סובר שכוכב, בסמל של כוכב, מתכוונים מזל של מישהו איקס. ידרוך מזלו. אבל לא מדובר על אדם. מעניין, הרמב"ם, אומר הרבי, כן מפרש את זה על אדם, על דוד. איך? אז הרמב"ם אומר במפורש שהכוכבים בעלי נפש, דעה והשכל הן. אז ממילא אפשר לפרש את הסמליות, את הרמז של כוכב גם על

29:58 דובר 2 אדם, ולפי הרמב"ם הוא השתמש בפסוקים האלה להלכות המשיח. לכן הוא אמר זה הולך על המשיח. הוא גם מפרש את כפל הלשונות, אבל רש"י ממשיך בשלו עד שהפסוק עצמו לא ייתן לי רמז על משיח. מנין לי שזה הולך על משיח? בואו נמשיך הלאה. "וקם שבט." אומר רש"י: "מושל ורודה." מלך מושל ורודה. מי זה? לא אומר. למה? כי הפסוק לא שחרר לי שום רמז מי זה. המילה שבט, שוט, זה סמל של האדון שרודה בעבדו. אז המילה שבט מבחינת פיוט מסמלת מלכות, שלטון, אבל לא כתוב של מי. אז הוא אומר בסתמיות: מלך רודה ומושל יקום. מתי רש"י פעם ראשונה אומר זהות אישית של אישיות מסוימת? "ומחץ פאתי מואב." זה דוד. למה? כי פה הפסוק עצמו כבר משחרר לי אינפורמציה שרומזת על מישהו. מיהו זה ואיזה הוא שמחץ פאתי מואב? מביא רש"י פסוק שמדבר על דוד, שדוד כבש את מואב והוא ציווה, זה לשון הפסוק: "השכב אותם ארצה." אני אקרא את כל הפסוק. "ויך את מואב וימדדם בחבל, השכב אותם ארצה, וימדד שני חבלים להמית ומלוא החבל להחיות", אומר רש"י וגומר. אז פה אני כבר רואה יש מישהו שלחם עם מואב. הוא לא השמיד אותם כליל. הוא השאיר קצת פאתי מואב. כן. אכן זה דוד. לא מצינו מישהו אחר כזה. וכאן יכולה להיות שאלה: למה רק פאתי מואב? פאתי הכוונה קצת מהם, כמו הפאה שבקציר, שהיא קצת מהפינה של השדה. ופה כתוב ששני חבלים הוא ימית ורק חבל אחד להחיות. אז את הרוב הוא הרג. אז זה לא פאתי מואב. פאתי מואב הוא השאיר. את זה רש"י עונה ב"וגומר". קרא את הפסוק עד הסוף. פתחתי את הפסוק. מה

33:11 דובר 2 כתוב בהמשך? "ומלוא החבל להחיות ותהי מואב לדוד לעבדים נושאי מנחה." עליהם אומר מחץ. אלה שהוא ימית לא נקרא מחץ. מחץ זה ביידיש אומרים "אַ קוועטש טאָן". לא הרג אותו. יש גם פסוק מפורש שאומר: "אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא." זאת אומרת שמחצתי זה לא כמו להמית, זה רק לפגוע בו קצת, שאחר כך אפשר לרפאות. אז ה"וגומר" של רש"י מסביר למה זה פאתי מואב. כי את החלק הקטן, את השליש שהוא השאיר חי, אותם הוא מחץ. את רוב מואב הוא הרג, אבל את פאתי מואב הוא מחץ בלבד. ממשיך רש"י: "וקרקר כל בני שת." אז האבן עזרא מפרש וקרקר. מפרשים אחרים מפרשים קרקר מלשון הריסה, כמו שמקרקרים קיר והוא נופל לחלוטין. "וקרקר כל בני שת." ולכן אותם מפרשים שאומרים הריסה אומרים את זה על המלך המשיח שהוא ישלוט על כל האומות. אבל רש"י לא סובר שזה הולך על מלך המשיח. ולמה? שוב, בגלל שה-- בגלל שהפסוק לא שחרר פה מידע על עוד אישיות נוספת. אותו אחד שהוא מחץ זה דוד, אותו אחד וקרקר כל בני שת. אז מנין לי להגיד שזה משיח? זה אותו אחד הראשון, דוד. אה, וכאן נשאלת שאלה. הרי דוד לא הרג אותם לגמרי. ורש"י לשון קורא. וקרקר זה לא מלשון הריסה, מלשון ניקור שעושה חור קטן. פגיעה קלה. בסדר. דוד רק פגע קצת בכמה אומות, אבל לא, לא חיסל אותם לגמרי בלשון הריסה. אבל עדיין נשאר קשה שרש"י לא מסביר. גם המעט, הקרקר מעט את כל בני שת. האם דוד פגע בכל בני האנושות בעולם? כל אחד קצת, אבל בכל אחד, בכל בני שת. אז מעניין. פתחתי ספר שמואל, שם כתוב שמואל ב', פרק ח'

36:18 דובר 2 פסוק י"א. הוא מדבר על הכסף והזהב אשר הקדיש מכל הגויים אשר כבש דוד. והפסוק מפרט: מארם וממואב ומבני עמון ומפלישתים ומעמלק ומשלל הדדעזר מלך צובה. אז אתה רואה שהוא בהרבה אנשים כבש הרבה אומות. אחרי זה יש שם פסוק י"ג מאוד מעניין, כתוב "ויעש דוד שם". וואָס איז דאָס? מה פירוש "ויעש דוד שם"? אומר שם רש"י הקדוש, שקבר את ההרוגים שהרג באדום, והוא שם טוב לישראל שקוברים את אויביהם ומתנהגים בצורה הומנית. ומניין שקברם דוד? אבל כתוב בספר מלכים. מלכים א', פרק י"א פסוק ט"ו כתוב, "ויהי בהיות דוד את אדום, בעלות יואב שר הצבא לקבר את החללים." וואו. אז עכשיו יהיה משהו מדהים בסימוכין שרש"י מביא ללשון קורא, מנקר. אז הוא מביא שלושה פסוקים. למה צריך שלושה פסוקים? בדקתי בפסוקים. אני קראתי. עם ק'. אומר שם רש"י, "כזה הקורא בור." שימו לב למילה בור. "מקבת בור נוקרתם." עוד פעם המילה בור. לא מזכיר את הקברים ששמים את הגוויות בבור? והפסוק השלישי שהוא מביא, "יקרוה עורבי נחל." אם לא תקברו אותם, אז העורבים שמנקרים גופות של חללים, אם לא יקברו אותם. אז זאת אומרת שמדובר פה ב"קרקר", הוא חפר בורות, קבר. בתור מה הוא קבר אותם? בתור בני שת. הם בני אדם, כל בני שת. לא משנה מי שאני, רק לא יהיה האויב שלי, הוא מבני שת ולכן הוא קרקר וקבר אותם. איפה מתעורר רש"י שמדובר על משיח? כשהוא מגיע לפסוק "וירד". ירד זה ישלוט מיעקב. אז הוא אומר: ועוד יהיה מושל אחר מיעקב. מאיפה הוא לומד את זה? א', כתוב ו', "וירד". אם זה אותו אחד שכבר "קם שבט מישראל", מלך דוד, אז שמה כתוב

39:47 דובר 2 "וקם שבט מישראל" וכאן כתוב עוד פעם אותה מילה של שלטון שמיותר. מעניין שכאן כתוב מיעקב, אז אותו אחד. אז למה פה כתוב ישראל, פה יעקב? אז מזה למד רש"י שפה מדובר על עוד מושל אחד, מושל אחר. וזה הולך על מלך המשיח. המשיח. והיה למושל, וירד מים עד ים. ישלוט בכל בני האנושות, בכל העולם כולו. עד כאן ההרשמות של רש"י בפסוקים, אבל עדיין נותר משהו קשה. עוד הפעם. למה רש"י העתיק את המילה מיעקב? שאלנו קודם. הרי הוא לא מפרש אותה. הוא מפרש רק "וירד", כי המילה מיעקב מוכיחה לו שזה משהו חדש. קודם היה כתוב "וקם שבט" אז הוא כבר הזכיר את הרודה ושם הוא אומר מישראל ופה הוא אומר מיעקב. אהה, מסתבר שזה מושל אחר. מעניין למה הוא לא אומר מושל נוסף? נראה תיכף. בכל אופן השאלה המעניינת היא לפי רש"י, "וקם שבט מישראל" זה הולך על תקופת דוד, מלך רודה ומושל, או תקופת שאול. לא, שאול הוא כבר אמר קודם, "וירום מאגג מלכו". פה מדובר על תקופת דוד ועל מלך המשיח זה "וירד מיעקב". מי יותר במדרגה נעלה, ישראל או יעקב? אז עכשיו זה בתקופת דוד שעוד לא הייתה הגאולה השלמה. אז הוא קורא לזה מישראל ובתקופת המשיח שאז תהיה הגאולה המושלמת והסופית, אז הוא קורא לזה מיעקב, שזה שם הנמוך של עם ישראל. זה לא כתוב תשובה ברש"י. אז אני מאמץ פה את האור החיים הקדוש. זה מתאים בדיוק גם פה לרש"י. קודם למדנו שהאור החיים הקדוש אומר שהגאולה של "דרך כוכב מיעקב" זה הולך על זכו, ואז המשיח יבוא כמו כוכב מהשמיים, ארו עם ענני שמיא בצורה ניסית. והחלק של הפסוק שאומר "וקם

42:55 דובר 2 שבט מישראל" זה לא זכו, ואז הגאולה תהיה טבעית, כאלה שקמים בדרך הטבע. שואל האור החיים עצמו את השאלה הזו. איך זה מסתדר עם הפירוש של עצמו? הוא אומר, הרי אם "דרך כוכב מיעקב" זה, זה במצב של זכו. "דרך כוכב מיעקב" זה זכו, לכן המשיח יבוא ככוכב. שם כתוב יעקב, השם הנמוך של ישראל, וב"קם שבט מישראל" שפירשתי, אומר האור החיים, על לא זכו, דרך הטבע. פה אתה אומר מישראל. אומר האור החיים הברקה נפלאה. אני אקרא את זה בפנים כי זה ממש מתוק מדבש. אומר: בטעם שיעד גאולת אחישנה שהיא ככוכב ליעקב וגאולת בעתה שהיא עני ורוכב על החמור לישראל, שהם כיתות הצדיקים. למה? איפכא מסתברא. אז הוא אומר, התכוון לומר שהמושג לגדר זה של ביאת הגואל ככוכב, מתי זה יהיה? כשתהיה הגאולה מפאת גדר הבינוני שבישראל. לא. מה פירוש זכו? זכו הפירוש שכל העם מזדכך, גם הבינוניים. הוא קורא להם הבינוני שבישראל. כולם האנשים הפשוטים, היענקל'ך, הם חזרו בתשובה. אז לכן מגיע להם "דרך כוכב מיעקב". אבל אם זה יהיה גאולה של לא זכו, אז בזכות מה תבוא הגאולה אם לא זכו? פרוטקציה לצדיקים. כמו שאמר רשב"י, יכול אני לפטור את כל העולם מן הדין. אז זאת אומרת הגאולה תבוא בגלל אלה שהם בדרגת ישראל. עכשיו זה יצא יפה מאוד גם פה בפירוש של רש"י, שאמר "וקם שבט מישראל". זה התקופה של דוד, אבל על מלך המשיח "וירד מיעקב", שאפילו היענקל'ך יחזרו בתשובה, ואז יבוא המשיח שיהיה מושל מים עד ים. ולסיום אצרף פה משהו משיחה אחרת של הרבי. למה רש"י קורא לו "יקום מושל אחר"? היה יכול להגיד מושל נוסף. מה זה הלשון אחר? אז יש

45:37 דובר 2 שיחה אחרת של הרבי שמדבר על העניין של קיסר ופלגי קיסר. הגמרא אומרת שלעתיד לבוא יהיה גם דוד וגם המשיח. דוד יהיה פלגי קיסר ומשיח יהיה קיסר. זאת אומרת משיח יהיה בדרגת הקיסר עצמו, ודוד יהיה רק המשנה שלו. אבל למה הוא קורא לו בשם ארמי קיסר? למה הוא לא אומר מלך ומשנה למלך? אומר שם הרבי חידוש. הלשון קיסר, אומר תוספות, שבא מרומי שהיה להם אחד שנולד והשתלט עליהם, והוא נולד. אמא שלו מתה בלידתו והוציאו אותו חי מהבטן. היום קוראים לזה ניתוח קיסרי ולכן קוראים לזה כך. מה השם האמיתי העברי של ניתוח קיסרי? לא תאמינו. יוצא דופן. אם העובר יצא לא מרחם האם, אלא מדופן הבטן, לזה קוראים ניתוח קיסרי, ומכאן השתלשל המושג שמישהו חריג. מישהו משהו מיוחד. אומרים הוא יוצא דופן. אז הוא אומר דוד יהיה מלך, אבל יהיה מלך כמו כל המלכים. כל מלכות בית דוד. אבל מלך יוצא דופן לחלוטין שישלוט על כל העולם ויהיה מים עד ים. המלך היוצא דופן הזה יהיה קיסר וזה יהיה המלך המשיח. בקרוב בימינו, עוד השנה נזכה לגאולה האמיתית והשלמה.