תזריע: מופת-הבליעה' עדיף על מעמד הר סיני? • הרב יחזקאל סופר

00:06 שלום לכל צופינו מאזינינו. ובכן, אנחנו בהמשך הפרשיות המרתקות של ספר במדבר. שבוע שעבר פרשת המרגלים, והשבוע, באיזה תזמון אקטואלי, אנחנו קוראים על מצב ש-- הבעת אי אמון בסמכותו של נביא הנביאים. פתאום הטילו בו ספק עד כדי כך שהוצרכו ללכת לבחירות, והוצרכו שהקדוש ברוך הוא יבחר: "את אשר יבחר ה' הוא הקדוש". והסוף של עדת קורח היה איך משה הוכיח להם שאומנם כל המעשים הוא עשה לא מעצמו. אומר הפסוק בפרק ט"ז, פסוק כ"ח: "ויאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי". מה היה אמת המבחן? "אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל האדם יפקד עליהם". זאת אומרת, אם העדה הזאת של קורח ימותו במוות רגיל, נורמלי, כמו כל בני אדם, סימן שלא ה' שלחני. אומר רש"י: "ובדין הוא חולק עלי". הוא צודק. אבל אם "בריאה יברא ה'", נס מיוחד, חריג, יוצא דופן, "ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת כל אשר להם, וירדו חיים שאולה. וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה'". וכל מה שעשיתי היה "כי לא מלבי". ה' שלחני. כל הסיפור הזה מעורר הרבה תמיהות ותהיות. דבר ראשון שתמוה ביותר, דור כזה שבו שישים ריבוא עדי ראייה ועדי שמיעה ראו במו עיניהם מעמד הר סיני. ראו את התגשמות הפסוק "הנה אנכי בא אליך בעב הענן למען ישמע העם בדברי עמך", ותוך כדי דיבור הקדוש ברוך הוא מבטיח לו: "וגם בך יאמינו לעולם". בדור כזה יעלו פקפוק בנבואתו של משה? שמא חס ושלום לא ה' שלח אותו. איך זה יכול להיות, זה דבר? מעניין, השאלה היא רק על הסיפור הזה. למרות שהיו כבר קודם כל מיני תלונות

03:37 והתקהלויות. תלונות זה משהו אחר. כשהם נמצאים במדבר ואין אוכל ואין מים ופחד מיריבים, אז זה טבעי שפוחדים ורוטנים ומקטרים. אבל למה אתה מקטר למשה דווקא? כי אתה יודע שבכוחו להועיל. הוא נביא ה'. אליו יש מה לפנות גם אם יש תלו-- מותר להתלונן. אבל אתה יודע שהוא הסמכות. אבל לחלוק על עצם סמכותו? וכל המפרשים גם מתלבטים ב... הבטחה שהרמב"ם כותב באיגרת תימן, ששם הוא היה צריך לחזק את אותם אלה ש... המוסלמים ניסו להניא אותם מדת ישראל. הוא חיזק אותם בעניין של מעמד הר סיני, ואז הוא כותב באיגרת תימן כך: "וכבר הבטיחנו הבורא יתברך כי אדם הנכנס ערב לחברו ודי לנו בערבותו". הוא אומר כאילו הקדוש ברוך הוא חתם ערבות, שכן אמר הקדוש ברוך הוא: "וגם בך יאמינו לעולם". הרמב"ם מסכם קביעה מפחידה: לפיכך יש לדעת שכל מי שנטה מדרך הדת הנתונה במעמד ההוא, שאינו מזרע האנשים ההם. מי שרגלי אבותיו עמדו בהר סיני לא מסוגל לכפור במעמד הר סיני, שהוא כל כך ברור עם שש מאות אלף עדי ראייה. וכן אמרו רבותינו, ממשיך הרמב"ם: כל המסתפק בנבואה לא עמדו אבותיו על הר סיני. וזה הוא מדבר דורות רבים אחרי זה, בזמנו. כל שכן בזמן של משה רבנו, שהם היו הדור הראשון. הם לא שמעו את זה מפי הסבתא שלהם. הם בעצמם היו עדי ראייה לכל מעמד הר סיני. איך הם מסוגלים לכפור? והכי מוזר זה שהרמב"ן באמת עוד יותר מגביר את השאלה, כי כשמדובר על המעשים האלה, השאלה האם הוויכוח שלהם היה רק על מינוי אהרון ומינוי אליצפן, או שבכלל. הרמב"ן אומר על הפסוק "אם כמות כל האדם ימותון אלה", פסוק כ"ט שקראנו זה עכשיו. אומר הרמב"ן

06:37 כך: "בזו על כבוד הרב וכפרו בכל מעשי ה' אשר עשה במצרים ובמדבר, וגם במעמד הר סיני שנאמר בו וגם בך יאמינו לעולם. והם אמרו שאינו כדאי להשתרר עליהם ולא בא להם על ידו רק רע. וזה הפירוש לא ה' שלחני", אז מתרגם את זה הרמב"ן, "שלא שלחני כלל להוציאם ממצרים". זאת אומרת הם כפרו בכל העסק מלכתחילה. והוא מפרש "כל המעשים האלה", הכוונה המעשים אשר ראיתם בעיניכם, רמז לכל אשר עשה מיום שאמר לו "לך ואשלחך אל פרעה". איך ייתכן? זה עוד יותר מגביר את השאלה איך ייתכן שהיה להם כזו כפירה? אז באמת כבר הרבה פרשנים התלבטו בשאלה הזאת. מעניין לראות את הקו של התירוצים שלהם. ישנם מבעלי המוסר, אומרים את זה בשם השפת אמת, בשם הרב חיים מבריסק, שהם אומרים שמעמד הר סיני שולל רק אפשרות של כפירה עיונית. זאת אומרת, אם מישהו יבוא וירצה באופן הגיוני להוכיח שלא ייתכן שהיה מעמד הר סיני, אני אוכיח לו בצורה הגיונית ששש מאות אלף עדים זה מופת שאי אפשר להכחיש אותו. אבל זה לא שולל, כך הם טוענים, סוג של כפירה שהיא באה מקנאה ותאווה. זאת אומרת כפירה לא הגיונית שבאה מצד שמחפשים שררה. כי אם תגיד שזה בלתי אפשרי, אז אומרים: אז אם ככה הבחירה נשללת? מה, הקדוש ברוך הוא בזה שהוא קבע "וגם בך יאמינו לעולם", הוא שלל מאדם את הבחירה לכפור במעמד הר סיני? לא יכול להיות. מה היה עם קורח? אז הם טוענים קורח הוא לא באמת חשב שמשה לא ה' שלחו. אומרים ביטוי: קורח היה יודע את משה רבנו ומתכוון למרוד בו. חיפש משרה, אז זה הניע אותו להגיד כפירה לא הגיונית. אבל התירוץ

09:21 שלהם צריך עיון. הרי הקנאה והנגיעות היו רק אצל קורח ועדתו. להם היו את הנגיעות האלה. אז אפשר בדוחק להבין שלמרות ההבטחה האלוקית הם התחצפו וכן החליטו ללכת נגד משה. אבל השאלה הגדולה היא כיצד נגררו אחריהם כל כלל ישראל? הקהילו את כל העדה. מעניין, וגם לא מצינו שהייתה איזו מחאה של מישהו שיגיד: חצופים! איך אתם יוצאים נגד משה רבנו? מה, אתם לא ראיתם את כל הנסים? ומדשתקו אודו ליה. להם גם היה... הם גם רצו כהונה. הרי ידוע מה שאשתו של און בן פלת אמרה לו: מה אתה צריך את כל המחלוקת הזאת? יוצא ל-- יש לך איזה אינטרס פה? למה אתה מכניס את הראש שלך למחלוקת שאין לך בזה שום אינטרסים? אז כל כלל ישראל. מצד שני נשאלת השאלה מאידך גיסא, נו, נגיד שמאיזו סיבה הם כן כפרו בו. בא משה רבנו ואומר: עכשיו אני אראה לכם שהשם שלחני. איך? על ידי מופת הבליעה. נשאלת השאלה: אם מעמד הר סיני, כל עשרת המכות והמן שהיה במדבר וכל זה לא שכנע אותם שמשה הוא נביא השם ונאמן בשליחותו, מה יושיענו זה, הנס של הבליעה? במה הוא יותר הוכחה מכל הדברים שהיו? ואם מישהו אומר שבגלל נגיעות, אז גם פה מחר יבוא מישהו שיהיו לו נגיעות ואז הוא יגיד לו: משה הבליעם בארץ. אבל יותר מזה, עיקר החולשה בתירוצים שלהם הוא זה שהקדוש ברוך הוא אמר: וגם בך יאמינו לעולם. זה לא רק עניין של הבטחה. איך הרבי אומר באחת משיחותיו, הוא נוגע גם בשאלה הזאת בחלק י"ח בליקוטי שיחות. אז הוא אומר שלגבי העניין שהשם הבטיח וגם בך יאמינו לעולם, אז הוא אומר: משה רבנו ברוב

12:05 ענוותנותו חשב בליבו שכנראה הוא לא היה זכאי, ושמא נתלכלכתי בחטא, כמו שיעקב אבינו חשב, ולכן ההבטחה לא קוימה. וכאן צריך להעיר שלמרות שנבואה לטובה חייבת להתקיים, אז כבר אמרו המפרשים שזה רק בנבואה שהנביא אומר לעם. לא ייתכן שהשם יחזור בו. אבל נבואה שהייתה בינו לבינו. והרי השם אמר וגם בך יאמינו לעולם. הוא אמר את זה למשה. אנחנו יודעים את זה רק בגלל שמשה כתב את זה בתורה, אבל זה היה בין. אז הוא חשב שהוא לא זכה שיאמינו בו לעולם. וזה גם לא רק ערבות של הקדוש ברוך הוא, שהוא אומר, שהרמב"ם אומר, נכנס כערב לחברו, אלא יש פה דבר יותר פשוט. יש פה עיקרון אנושי פסיכולוגי שאין אדם יכול להכחיש את עיניו. דור שלם שראה בעיניו, איך הוא יכול להכחיש, גם לולא ההבטחה של הקדוש ברוך הוא. אם לא הרמב"ם באיגרת תימן היינו יכולים להגיד שזה בכלל לא הבטחה, זה פשוט עובדה. כל זמן שאני לא באתי אליך לעיניהם, אז יכול להיות מצב והם לא יאמינו לי. ואמרו אליי: לא נראה אליך השם. לא היינו איתך בסנה. לא יודעים אם זה היה, אבל בא אליך בעב הענן והעם ישמע בדבריך. ממילא גם בך יאמינו לעולם באופן טבעי. אז אם כך, איך יכול להיות? נכון, הוא העלה קודם רעיון שהשם לא שולל את הבחירה, נכון? מבחינת הבחירה יכול האדם הרוצה למרוד במשה, יש לו את היכולת לבחור שאני מסרב בחוצפה נגד משה רבנו. אז זאת אומרת, בתפקוד הוא מסרב, אבל הוא לא יכול לבסס את הסירוב שלו שנוגד את ההיגיון ואת החושים. אז אם כך נשאלת השאלה כיצד ייתכן שכל ישראל נגררו אחריו ולא מחו בכלל?

14:47 זאת אומרת שהם חשבו שיש צדק בדבריו. היו שמה גם מאתיים חמישים ראשי סנהדראות, מועצת גדולי התורה ממש. אבל מלבד השאלה הזאת, יש כאן עוד שאלה מאוד רצינית בפרשה הזאת. לכאורה כל הנס הזה של הבליעה, של פי הארץ, שפצתה האדמה את פיה ובלעה את קורח ועדתו, לכאורה אין בו שום תועלת להוכיח את אמיתות נבואתו של משה. למה? הבה נשמע מה אומר הרמב"ם בפרק ח' מהלכות יסודי התורה. הוא מדבר שם על נבואת משה. מעניין שגם בי"ג היסודות של הרמב"ם, היסוד השמיני: תורה מן השמיים. אז הוא אומר ככה: משה רבנו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין מפני האותות יש בליבו דופי. מה פירוש דופי? פקפוק כזה בתת מודע, יכול להיות לו איזה פקפוק. למה? שאפשר שיעשה האות בלט וכישוף. הרי התורה מלאה עם סיפורים של החרטומים. לא, מכשפה לא תחיה. יש כזה דבר בעולם שמכשפים עושים דברים על־טבעיים מדהימים? אז יכול מישהו לחשוב בטעות. לא חלילה שהרמב"ם אומר שזה נעשה בלט וכישוף, אבל המפקפק האובייקטיבי יכול להגיד: מנין לי? נכון, הייתה קריעת ים סוף, הייתה ירידת המן. אולי זה נעשה בלט וכישוף. רגע, אז אם ככה, אם הרמב"ם קובע שהוכחה של נבואת משה לא תועיל, מצב של אות ומופת, אז למה בכלל משה עשה אותם? אז הוא מיד אומר דבר פלא. כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם, לא כדי להביא ראיה על הנבואה. בהמשך הוא אומר מה כן הראיה המכרעת על נבואתו: זה שהם שמעו את הקדוש ברוך הוא בעצמו מדבר אליו. זאת אומרת, כל שאר הניסים היו אירועים שקורים בטבע, שינויים במהלך סדרי בראשית. זה עלול להיות או מנביא אמת או ממכשף.

17:59 אפילו שמעו את הקול של הקדוש ברוך הוא בעצמו. זה לא יכול להיות בלט וכישוף, כך הרמב"ם שם מסביר. אז יוצא שדבר ברור שאות ומופת, ככל שהוא יהיה גדול, אינו מהווה הוכחה שמשה הוא נביא השם. אז אם ככה זה ממש בעיה. הוא סותר את עצמו. כי בפירוש המשניות, שמה שהוא מביא את שלוש עשרה היסודות שלו, אז הוא אומר כך: "היסוד השמיני, היות התורה מן השמיים." מה פירוש? "והוא שנאמין כי כל התורה הזאת הנתונה על ידי משה רבנו עליו השלום, שהיא כולה מפי הגבורה, הוא בעצמו התבנית אשר השם אמר-- השם יתברך אמר למשה, והוא נאמן בשליחותו." עכשיו, כדרכו של הרמב"ם, על כל קביעה שלו הוא מביא בסיס מקראי. מי אומר בכלל שיש כזה יסוד שהתורה היא מן השמיים? אז הוא אומר, "המאמר המורה על היסוד הזה הוא מה שנאמר 'ויאמר משה בזאת תדעון כי השם שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי'." מה שמעתם, חבר'ה, שהרמב"ם אומר שמה היא ההוכחה המכרעת על נבואתו של משה? מה שקרה שמה ב... שהאדמה בלעה אותם? "בזאת תדעון"? שאלת שאלה. לפי הרמב"ם לא מובן. איזו ראיה זה בשביל עדת קורח לאמת את הנבואה בגלל נס הבליעה? הרי עדיין נותר המצב של יש בלבם דופי ופקפוק, ומישהו יכול לומר, "שמא יבליעם משה בארץ בלט וכישוף." לכן אין לך, אין לך שום הוכחה כאן. זאת אומרת הסיפור הזה מוקשה מכל הצדדים. גם איך ייתכן שעלה בלבם פקפוק על נבואתו של משה, ומצד שני איך המבחן הזה של בליעת הארץ זה הוכיח להם סופית יותר ממעמד הר סיני, יותר מכל הניסים. אם כל שאר הניסים הם כפרו, הם לא כפרו בעובדה,

20:49 הם כפרו שזה לא מהשם. אז מה זה? מעשי כשפים. אז יכול להיות שגם נס הבליעה הוא כזה? מה הראיה? אז הבה נראה מה אפשר לבאר את העומק של המחלוקת שהייתה שם. רבי יורב'ה זה אותך. קורח לא פקפק לרגע בנבואת משה. שמה? שמשה הוא זה שהביא לנו את התורה, והוא הוציאנו ממצרים, והוא הוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו, והוא מביא את כל התורה והמצוות. איך אני יודע שהוא לא פקפק? באמצע המחלוקת הוא בעצמו אומר למשה: מדוע תתנשאו? כל העדה, כולם קדושים. אומר רש"י, כולם שמעו בסיני אנוכי ה' אלוקיך. אז אתה סותר את עצמך מיניה וביה. אז אתה מודה שכולם שמעו בסיני שמשה הוא נביא השם. איך אתה מעז לחלוק עליו? אז ממילא כבר ירדה הקושיה, וגם בך יאמינו לעולם. הנה הוא האמין. וכי, וכי איך יכול להיות שלא יאמין? אז אם כך, מה הייתה מחלוקתו? קורח התחכם לעשות הפרדה. חילוק. מעניין. מחלוקת זה גם מלשון עשיתי חילוק. יש הבדל בין מצוות התורה, שולחן ערוך, תרי"ג מצוות. בנושא הזה הוא לא חלק על משה, לא חלם לחלוק על משה. והראיה, היה למשל דין פסח שני. אף אחד לא קם ואמר למשה, "הא, מאיפה המצאת את זה פתאום? הרי בפרשת בא אמרת לנו כבר דיני הפסח ועושים אותו בי"ד ניסן. פתאום המצאת לי אנא מה איזה?" אף אחד לא שאל. עמדו ואשמעה מה ידבר השם אליכם, וכולם ידעו שהוא קיבל מהשם נבואה וכך נהגו גם פסח שני. יותר קרוב לקורח. הם התעטפו כולם בטליתות של תכלת. עזוב את התכלת, למה התעטפו בטליתות? קיבלו עכשיו מצווה ועשו להם ציצית. אז אם אתה לא מאמין במשה, אל

23:33 תתעטף בטלית. לא עם תכלת ולא בלי תכלת. כל הוויכוח היה האם טלית שכולה תכלת חייבת בציצית, נגד ההיגיון, או פטורה מהציצית. הוא חשב שזה הגיוני, אבל הוא לא אמר שכל פרשת ציצית לא מהשם, כי כולם ידעו שמשה הוא נביא השם למסור תרי"ג מצוות. הוא רצה לחלק בין המצוות לבין מינויים פוליטיים. שררות זה עניין אחר. היום יש לזה שם מודרני בעולם: כששליט מחלק משרות לבני משפחתו, קוראים לזה נפוטיזם. זאת אומרת יחסי ציבור עם קרובי משפחה. אז הוא חשד בו. אולי המינויים האלה זה לא מהשולחן ערוך. זה לא מהתרי"ג מצוות התדירות של כל יהודי. יכול להיות שהוא החליט למנות את קרובי משפחתו לפי מה שנראה מליבי, ואז אני לא חולק על מעמד הר סיני. מעמד הר סיני היה וכל התורה והמצוות הם אמת. אבל לא כל מה שמשה עושה, כל מינוי פוליטי בא מהקדוש ברוך הוא. לכן הוא חשב אולי המינויים שהם באו זה היה מנטיית ליבו של משה. כאן אפשר להכניס בסוגריים שהרבי מוסיף בשיחה שלו עוד מוטיב כאן, שעושה את ההתנגדות של קורח יותר עדינה. לא שמשה רצה לעשות פרוטקציות לאח שלו ולקרובי משפחה שלו, אלא הרבי מפרש שהוא חשב שמשה ביקש מהקדוש ברוך הוא והוא פעל אצל הקדוש ברוך הוא שהוא יסכים לתת לו את המשרה. אבל זה לא דבר שחייב להיות נצחי כמו נצחיות התורה, הוא חשב. אז אנחנו נתפלל עכשיו שהשם יעשה את כולנו כוהנים. ובקשתם גם כהונה. אפשר לקרוא לזה לא רק ובקשתם גם כהונה, אלא גם אתם תבקשו כהונה, אולי ייתן לכם. אז אין כאן כפירה במעמד הר סיני? מה יעשה עכשיו משה רבנו? הוא לא יכול לצעוק להם, "מה

26:21 מעמד הר סיני? אומרים, אין בעיות. אנחנו, כל מה שתאמר לנו בתורה ומצוות, אנחנו עבדים שלך. נעשה כל מה שתגיד. אבל יש עניינים אישיים שלא בטוח שזה גם מהקדוש ברוך הוא. תוכיח. וכאן לא יעזור מעמד הר סיני, כי מעמד הר סיני לא מוכיח שכל תנועה וכל רעיון וכל מינוי שמשה עושה זה ישירות מהקדוש ברוך הוא. אז פה משה נכנס לדילמה. משה נאלץ פה להוסיף ראיה נוספת מעבר למעמד הר סיני, שהראיה הזאת תוכיח מה? שלא רק במצוות אנחנו אומרים נבואת משה היא נצחית, אלא כל מה שמשה מצווה בשם הקדוש ברוך הוא כלול בהגדרת אמיתות תורת משה. שעל זה, על הפרט הזה לא מספיק מעמד הר סיני בלבד. צריכים אות מיוחד שהקדוש ברוך הוא בעצמו יכריע שכל מה שמשה אומר זה ממני. למשל, אפשר להביא דוגמה מפרשת השבוע. כתוב שמשה ביקש מהקדוש ברוך הוא: "אל תפן אל מנחתם." אומר שם רש"י: איזה מנחתם? גם הקטורת שהם יקטרו לפניך, שלא תהיה מקובלת לפניך. חשבתי לעצמי שאלה: למה הוא צריך לבקש את זה? הרי הם פורקי עול, מורדים במשה ובתורתו, מדברים על ה' ועל משיחו. כל גוי שייקח מחתה ויעשה קטורת, אז צריכים לבקש מהקדוש ברוך הוא שיואיל בטובו לא לקבל את זה? זה מלכתחילה לא פועל כלום. כמו שגוי יניח תפילין, זה לא עושה כלום. ואולי יש לומר, היות ומשה הוא זה שציווה להם: קחו לכם מחתות. אז זה כמו שאומרים לגבי קורבנות, שאסור להקריב בחוץ. אבל אם נביא אומר בהוראת שעה להקריב בהר הכרמל, אז אומר הרבי לא רק שצריך לעשות את זה כי כתוב "אליו תשמעון", אלא יותר מזה, יש לזה דין של קורבן.

29:13 וזה לא נקרא שחוטי חוץ. אז היות ומשה הוא ציווה להם לקחת, ולא שהם התחצפו לקחת את זה לבד, הוא אמר להם. אז היה מקום לחשוב שיהיה לזה דין של קטורת. וה' אחרי זה אומר להם: "כי קדשו", לקחת את המחתות ולעשות אותם ציפוי למזבח. "כי קדשו", אומר רש"י, נעשו כלי שרת. איך הם נעשו כלי שרת קדושים? הרי זה היה נגד השם. כי משה אמר להם לעשות את זה, אבל זה אנחנו יודעים. הם חשבו שאם משה אומר משהו לא מתורה ומצוות, אם זה מינויים פוליטיים או איזו הצעה מסוימת שהוא אומר למישהו, זה לא חייב להיות שזה מהשם. תוכיח. אז מה יעשה עכשיו משה? האפשרות הכי פשוטה היא שקודשא בריך הוא יופיע שנית על הר סיני לעיני כל העדה ויגיד להם במפורש: משה רבנו הוא השליח שלי למנות את אהרון, ואז יהיה ברור לכולם. אבל יש הרי כלל, אין לצפות שהקדוש ברוך הוא יתגלה שנית. מעמד הר סיני הוא חד־פעמי לנצח. אז לחכות שהקדוש ברוך הוא יתגלה שנית ויגיד את זה במפורש לכולם? אין סיכוי. אלא מה? נעשה להם מופת. נו אז מה? הרי אמרנו קודם שנבואת משה, אומר הרמב"ם, לא מבוססת על אותות ומופתים, כי יש הרבה שעושים אותות ומופתים, והפקפקן יכול להגיד: ראיתי דבר לא טבעי. לא יכול להכחיש. זה היה, אבל אולי זה היה מכוחות לט וכישוף. מה עושים? אז נאלץ משה להזמין אצל הקדוש ברוך הוא מין מופת כזה חריג שאי אפשר לטעון עליו שמא נעשה בלט וכישוף. איזה מין? איזה מין מופת זה? כאן בא רעיון מעניין. כל מי שקרא גם בתנ"ך וגם בהיסטוריה, יש כל מיני תופעות של כישוף החרטומים. וגם

31:57 בהיסטוריה יש כל מיני מכשפים שעושים דברים על־טבעיים. חלק בלתי נפרד מהגדרת לט וכישוף הוא זה שהמכשף יעשה פעולה מסוימת, כמו נטיית המטה, הפרחת פיח כבשן, או שהוא יבטא לחש של קללה. בלהטיהון, בלחשיהון. שיגיד איזו קללה וזה יפעל. פה החריג שהיה בנס הבליעה, שלא היה באף ניסים קודמים. בכל הניסים הקודמים השם אומר למשה: תעשה פעולה מסוימת. נטה ידך, הרם ידך ומטהך והכית את היאור. תשלח את הנחש. אז תמיד יכול הפקפקן להגיד: זה לא הוכחה שהוא שליח השם. אולי יש לו כוחות של לט וכישוף. מה כן ההוכחה? שהקדוש ברוך הוא בעצמו דיבר בהר סיני, כפי שאמרנו שהרמב"ם מסיים. אבל פה המיוחד שבמופת הזה היה, משה לא עשה שום פעולה. תעקבו בפסוק. לא כתוב שמשה הרים את ידו ואז נבקעה האדמה. לא כתוב שהוא הכה במטה על הקרקע ובקע אותה. אפילו לא כתוב שהוא אמר משהו. אם הוא היה אומר "תלכו כולכם לאדמה", אז המילים שלו השפיעו. מה אנחנו כן רואים? הוא רק עשה דיל עם הקדוש ברוך הוא. הוא הניח בפני הקדוש ברוך הוא, בפני כל כלל ישראל, שתי אפשרויות. אמר: חבר'ה, תראו, אני לא עושה כלום. אם הם ימותו כדרך כל האנשים, נורמלי, הוכחה שהם צודקים. באמת לא השם שלחני. אבל אם תראו שהאדמה תפתח את פיה ותבלע אותם, הוא לא אמר לאדמה "פתחי את פיך". הוא לא עשה שום פעולה, הוא רק הניח את זה כאופציה. אתה, הקדוש ברוך הוא, תכריע. וכאן יש פסוק מדהים, פשוט ביותר. אומרת התורה בפסוק ל"א: "ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע הארץ אשר תחתיהם." נו, ברור שהיא לא נבקעה לפני שהוא דיבר.

34:42 בשביל מה צריך להגיד את זה? ככלותו לדבר. איך שהוא סיים להציע את האופציה הזאת, הוא לא הספיק לעשות שום פעולה, לא הספיק להוציא שום קללה. ומיד ותבקע הארץ. מי עשה את זה? הוא בלט וכישוף? הוא לא עשה כלום. פה לא יכולה להיות טענה. אפילו הפקפקן לא יכול להגיד הוא עשה פה איזה כישוף. כולם ראו שהוא לא עשה כלום. הוא רק הציע הצעה שהקדוש ברוך הוא יפעל, והקדוש ברוך הוא פעל. אז פה הרווחנו שני דברים. הקדוש ברוך הוא לא צריך להתגלות מחדש בהר סיני, כי מתן תורה כבר ניתן והם גם לא כופרים במצוות. רק מהפרט הקטן הזה שאולי המינויים הפוליטיים הם לא באותה הגדרה של משה אמת ותורתו אמת. אז כאן הקדוש ברוך הוא התערב בלי שום מגע יד של משה, בלי שום קללה שלו. הקדוש ברוך הוא בעצמו התערב לזכותו וכולם ראו את זה. זאת הוכחה מדהימה. ואיבעית אימא, אם תרצו, נוכיח לכם את זה במפורש מלשון הרמב"ם בעצמו. הבה ניזכר עוד פעם. אמרנו שהרמב"ם אומר בהלכות יסודי התורה שהאותות אינם הוכחה לנבואתו של משה, כי מי שיכול לטעון שמא נעשה בלט וכישוף. אז הוא שאל: אז למה הוא עשה את האותות? אז הוא עונה: זה רק בשביל הצורך עשה, לא בשביל להביא ראיה על נבואתו. ואז אני עכשיו מקריא לכם את ההמשך של הרמב"ם בלשונו. מה פירוש הוא עשה לפי הצורך? אז הוא אומר ככה: היה צריך להשקיע את המצרים, קרע את הים והצלילן בתוכו. צרכנו למזון. תרתי משמע. צרכנו. הוריד לנו את המן. צמאו, בקע להם את האבן. שימו לב, בכל הנסים האלה הוא אומר לשון הפעיל: הוא בקע, הוא קרע, הוא

37:18 הוריד. ואז הוא מגיע לנס הבליעה, אומר הרמב"ם: כפרו בו עדת קורח, בלעה אותם הארץ. פה הוא לא אומר הבליע אותם, כי הוא לא הבליע. הוא לא עשה שום פעולה. ראיה מדהימה. איי, נשאר לנו קשה. למה אומר הרמב"ם בפירוש המשניות שלו שמה מוכיח את היסוד של תורה מהשמיים? זה שכתוב "בזאת תדעון כי ה' שלחני". זה סותר מה שאמר שנבואת משה זה לא על פי האותות. יש לומר, הרמב"ם לא התכוון לומר שנס הבליעה הוא ההוכחה לכללות העניין של תורה מן השמיים. זה הם ראו בעיניהם, שהשם דיבר. אלא הכוונה שלו היא: מי אמר שיש בכלל יסוד כזה בתורה שאנחנו חייבים להאמין שתורה מן השמיים? הרי יש ויכוח מה נקרא יסוד באמונה ומה. לא כל דבר בתורה הוא יסוד באמונה. בניין בית המקדש זה דבר מאוד חשוב. הוא לא אחד מיסודות האמונה. שבת. לא אחד מהם. לא כתוב אני מאמין שהשם שבת בשבת. מי אמר ש... יש אולי יסוד להאמין שהיה, שהיה מעמד הר סיני, תורה מן השמיים? אבל מה הראיה של נבואת משה שצריך שזה עניין? אז הוא אומר, זה שמשה אמר "בזאת תדעון". בשביל מה צריך להוכיח את זה? אתה לא רוצה? אל תאמין. סימן שיש חיוב לדעת שהשם שלחני גם את המעשים האלה. לא רק תורה ומצוות. אז מכאן הוכחה שיש בכלל יסוד כזה של נבואת משה, שכל מה שמשה אמר מילה במילה מהקדוש ברוך הוא. על פי זה נסיים ברעיון יפה: למה בני קורח, כשהם חזרו בתשובה, הם צעקו "משה אמת ותורתו אמת"? מתוך עומקה של גיהינום שמעו את קולם: "משה אמת ותורתו אמת". נשאלת השאלה: מה זה משה אמת? ה-ה-היה מישהו שחשב שמשה הוא

40:00 דמיון, הוא אשליה? הדיון היה אם תורתו שהוא אומר היא אמת או לא אמת. אז מה? מה צריך להגיד משה אמת? וכי וכי מישהו אמר שמשה לא אמת? אמרו שתורתו לא אמת, אלא התשובה. יש כאן שני דברים. תורתו זה התורה, תרי"ג מצוות. זה ברור שזה אמת. מה הם אמרו לפני זה? משה אמת. לא רק תורתו, תורה, תרי"ג מצוות, שאומר זה מהשמיים ואין לערער על זה, אלא גם משה עצמו. גם אם הוא עושה דבר שנראה כאילו זה מינוי פוליטי, הצעה, רעיון. והוא לא אמר בכלל שזה מהשם, נגיד. אז הייתי חושב שזה לא אמת. אז התשובה שלהם היא להבין שלא שייך שמשה יעשה משהו לא אמת. משה מחייך חיוך אמיתי, כועס, כועס באמת. הוא ממנה את אהרון לא בגלל אינטרסים שלו. משה הוא לא איש שיש לו אינטרסים, כי מי שיש בו אינטרסים הקדוש ברוך הוא לא נותן תורה על ידו. אז החידוש שהתחדש כאן זה לא רק שתורתו אמת, אלא גם משה עצמו, כל דבריו הם אמת. ואולי אפשר לסיים פה בסיפור שמופיע בשמועות וסיפורים. על הרבי הרש"ב, שבזמן הרבי הרש"ב היה חסיד חב"ד אחד, שהבן שלו, אז תקופת ההשכלה הייתה, ירד מהדרך, נהיה מודרני והוא רצה להגר לארצות הברית. שם זה העולם הגדול, יש חיים. אבא שלו מאוד לא הסכים לזה, כי הוא ידע שכל אלה שהלכו לשם לא נשאר מהם זכר מבחינה רוחנית, ולכן הוא ביקש ממנו שלא ייסע, אבל הוא לא שמע בקולו, התעקש. אז אביו אמר: אתה יודע מה? תעשה לי רק טובה אחת. בוא נלך לרבי הרש"ב, יהודי צדיק חכם. מה שהוא יציע לנו, ככה נעשה. הבן הסכים. הוא היה בטוח שהוא

42:26 יסביר לרבי הרש"ב את כל האפשרויות שנפתחות באמריקה וזה, אז הוא ייתן לו. הרבי הרש"ב שמע את כל מה שהוא אמר והוא לא נימק. הוא אמר: אני, לא נראה לי שכדאי שייסע, שלא ייסע. טוב, הבן לא היה חסיד. אם הוא היה מנמק, אני מבין. סתם אמר לא ייסע. הצעה שלו. נו. לא שמע בקולו. הלך ונסע באוניית הפאר טיטניק, שהיא טבעה יחד איתו. אבא שלו ששיכל את בנו בא לרבי הרש"ב בטענה, בבכייה: רבי, למה לא אמרת לו למה אתה לא רוצה שייסע? אם היית אומר לו שזה מה שיקרה, אז הוא לא היה נוסע. הרבי הרש"ב אמר: האמן לי, לא ידעתי כלום. אבל אצלנו, רבותינו נשיאינו, אם אנחנו אומרים משהו צריך לשמוע. זה הכל משה אמת ותורתו אמת. זה מה שאנחנו לומדים לגבי עניין של רבי, שהרבי הוא אמת לא רק במאמרים, בשיחות, בהנהגת התורה והמצוות שלו, בכל תנועה פרטית לא שייך שאצל הרבי יהיה משהו שאיננו אמת, כי רק על ידי-- לא אמת יכול להיות רק על ידי נטיות ואינטרסים. מי שיש לו נטיות ואינטרסים אז יש לו ישות. מי שיש לו עדיין ישות, אין הקדוש ברוך הוא שורה בתוכו עד כדי להגיד "פה אל פה אדבר בו". והיות וראיתם שהקדוש ברוך הוא בחר את משה במעמד הר סיני שהוא הנביא שלי, אז עליכם לדעת שאין הבדל אם הוא אומר הוראה הלכתית במצוות או שהוא סתם אומר איזה רעיון. הוא מציע שידוך או שהוא מציע להגיד לא, לא נראה לי השידוך. אז גם זה משה אמת ותורתו אמת.