שנה לפטירתו של הרב מרדכי שמואל אשכנזי

00:00 דובר 1 עוזר לו להתעלות במעלות של גן עדן, לעלות בדרגה אחר דרגה. שזה מה שעוזר הקדיש שאומרים כאן למטה, זה עוזר לו להתעלות בגן עדן. שזהו גם ההסבר, הסביר הרבי, שאומרים קדיש גם בשבת. בשבת הרי אין דין ומשפט. אז מדוע אומרים קדיש בשבת? הפשט הוא שהקדיש של שבת שייך לעילוי שלו בגן עדן גופא. אם כך, ממשיך הרבי ושואל, אם ככה אז מדוע ביום היארצייט אומרים קדיש? ביום היארצייט אומרים קדיש. אומר הרבי דבר נפלא, אומר הרבי כך: ביום היארצייט, כמו שכותב אדמו"ר הזקן, זה של כל יהודי, לא רק של צדיקים. כל מעשיו, תורתו ופעולותיו של היהודי כאן בעולם, זה עולה למעלה, מתעלה למעלה, מתאחד למעלה, וכתוצאה מכך זה ממשיך גם פעולתו כאן למטה, לברכה והצלחה כאן למטה. זאת אומרת שביום היארצייט ישנו עניין מיוחד שנפ-- ישנו-- מאיר אז אור כל כך גדול, ובהתאם לכלל שכל הגבוה גבוה ביותר יורד למטה מטה ביותר. אז ביום היארצייט, כאשר מדובר על כל יהודי, לא רק על צדיקים. בכל-- ביום היארצייט, כאשר כזה אור גדול של כל יהודי, ועמך כולם צדיקים. התורה, המצוות, החסד, הפעולות הטובות שכל יהודי צבר בעולם במשך שנות ימי חייו, וכל הפעולות האלו עומדות למעלה, מעוצמת האור הגדול שמאיר ביום הזה. אז כל הגבוה גבוה ביותר יורד למטה מטה ביותר, אז זה קשור גם למטה. והיות שזה קשור גם למטה, אז על ידי הקדיש מתחברים לעניין הזה ביתר שאת, את האור הזה למטה. על אחת כמה וכמה כשמדובר באנשים גדולים, חסידים, מקושרים, אנשים שמסרו את החיים שלהם בשביל העניינים של הרבי. אם זה בלימוד התורה, בהשקעה עצומה בתורת רבותינו נשיאינו, בכתיבת ספרים, מאמרים, בהרבצת תורה,

02:39 דובר 1 בפעילות של עסקנות הכלל במשך עשרות רבות בשנים, בכל העניינים של הרבי, גם כשזה היה, גם כשהיו קשיים, גם כשזה היה קשור במאבקים. הוא לא, לא נרתע ולא חת, ולחם על כל מה שהוא חשב שזה מביא כבוד לרבי, שהוא חשב שהרבי רוצה את זה. אני יכול להעיד אצלו שזכיתי להיות איתו די הרבה. אין, אני לא יודע אם יש אנשים-- לא יודע אם לכולם יש מושג כמה היה יקר בעיניו הכבוד של הרבי, הכבוד של ליובאוויטש. כאשר היה לו חשש, או אפילו חשש קל שבקלים, שיש פה איזושהי חלילה פגיעה בכבוד של הרבי, בכבוד של ליובאוויטש, הוא היה כמו אריה, כמו אריה. לא מתפעל משום דבר, לא היה מפחד משום דבר. היה הולך עם זה עד הסוף בשביל לשמור על הכבוד של הרבי, לשמור על העניינים של ליובאוויטש. וכך היה במשך עשרות שנים, בכל המצבים, כשהיה קל לו וכשהיה קשה לו, כשהיה יותר בריא ופחות בריא. שום דבר לא הזיז אותו מהשליחות שלו, שהוא הרגיש שצריך לעמוד כמו חייל בחזית, לשמור את כל העניינים של הרבי. וכשהשם-- לא רק זה, לא רק קשור רק לעניינים של הכלל. יש מה שנקרא עסקנות של כלל ישראל ויש עסקנות של רבי ישראל. של היהודי הפרטי, לעזור ליהודי אם זה קשור לשלום בית, לפרנסה, לחינוך, לשמוע ליהודי, לתת לו עצה טובה, מילה טובה. לא יודע אם יש לאנשים מושג. אני יכול להעיד לכם כמה טלפונים לייעוץ הרב קיבל במשך כל יום, לא רק מכפר חב"ד, גם הרבה מאוד מכפר חב"ד, מכל הארץ, מכל העולם. שלוחים שנקלעו למצבים קשים, רצו עזרה, סיוע, מילה טובה, עצה, הכוונה, הדרכה, שאלות הלכתיות קשות

04:21 דובר 1 ועל כל מיני בעיות וסכסוכים. ה-ה-רצו לסמוך על החוכמה שלו, על ההבנה שלו, על הסייעתא דשמיא שלו, וככה במשך היה שומע ושומע. אפילו לא היה דוחה אנשים, והייתה לו סבלנות לשמוע עם אהבה, עם חיוך. תמיד להגיד ליהודי מילה טובה, פתיחה טובה, שיהיה-- לעשות לו, שיהיה לו קל יותר, לשמח אותו, וכך במשך עשרות שנים. אז היום ביום ההילולא שלו ודאי כל מעשיו, פעולותיו ותורתו עומדים למעלה ומאירים גם כאן למטה. הוא אמר לי במשך כמה פעמים, בפרט בשנה האחרונה, שמשאת חייו זה לשמור על כפר חב"ד כפי שהוא קיבל את כפר חב"ד. לשמור על זה, לשמור שזה כפר חסידי, כפר של הרבי, שהעניינים של הרבי יהיו ניכרים כאן בכפר חב"ד. אז בוודאי שכמו-- אז ביום הזה גם אומרים שיום של סגולה, שכל העניינים שלו עומדים למעלה. בוודאי שזה יום סגולה להמשיך ברכה למטה, לבריאות טובה ולהצליח לכולנו, למשפחה, לרבנית, לכל המשפחה כולה, לכל תושבי כפר חב"ד, לכל אנ"ש ולתושבי כל בית ישראל, לבריאות טובה ולהצלחה בכל העניינים כולם, הגשמיים והרוחניים. אנחנו נפתח בקטע וידאו. למעשה בערב הזה יהיו שני קטעי וידאו. יהיה הקטע הראשון שיהיה עכשיו, שיהיו-- נראה כאן שיחה של הרבי שקשורה עם ה-החיבור שהוא חיבר, ובהמשך יהיו גם קטעי וידאו של כל מיני מאורעות מעניינים בדברי ימי חב"ד, שהיה לו גם קשר לכך במשך ארבעים שנות עבודתו. הקטע הראשון שנראה זו התוועדות של הרבי בחודש טבת תשל"ב, כאשר הוא סיים כאברך צעיר על פי הוראת הרבי. הוא חיבר את הספר מראי מקומות וציונים על שולחנו של אדמו"ר הזקן, החלקים ב', ג' ו-ד'. ואז הוא שלח את זה לרבי. הוא סיפר לי שאפילו לא היה

06:20 דובר 1 לו, ולא היה לו זמן לכרוך את זה בכריכה קשיחה, כי הוא רצה שזה יגיע לרבי לפני כ"ד טבת. נתן את זה למישהו בשדה התעופה, הלך לשדה התעופה ונתן את זה למישהו. ובאמת החיבור הגיע לרבי לפני כ"ד טבת. הרבי ירד בכ"ד טבת להתוועדות עם הספר שלו והוא דיבר על העניין הזה, על גודל הזכות שאברך צעיר חיבר חיבור על אדמו"ר הזקן. נצפה כולנו בווידאו הזה של ההתוועדות של כ"ד טבת תשל"ב.

10:34 דובר 2 בעיה כש-- יתקנו את ההקלה אנשים כולנו נגוש לה כמו זקן. זה הב-- הוי"ה עם ההילולא. כי יליעתא בהוידקה אלוייקיי אלוי ממקה. כי יליעתא בהוידקה אלוייקיי אלוי ממקה. כי יליעתא בהוידקה אלוייקיי אלוי ממקה. כי יליעתא בהוידקה אלוייקיי אלוי ממקה. כי יליעתא בהוידקה אלוייקיי אלוי ממקה.

14:15 דובר 23 למעשה הלכה כמיטב כולם ודווקא נודיבאל[?] יצא דין יפה מאוד. יש אזכור כי הוא על דפוס זה יוסף תרמתי[?] זה נחשב קריא ונענו בפנים. הוא נעשה לו כגון זה גדול וכוחו לא רזון שקיבלו באמת נאמרים אלו דברי הגוי המכבה כי נבויה בה, כי נבויה בה רוחם דרבינו עוד, ובכך אל שקיבלו דימיון אל הקדוש אין דרך דומה שקיבלו ישראל. יחזקאל מוצא להם נודיבאל[?]. הנה נתריס בה דמלי ואדרבה זה גורם גדי מה פלא ונטמנו כמו דרך הארץ וכבר נאמר לפני שבועיים. ואז הנה פניו של משה ונגמור לזכותם. אלינו נאמר אז זאת גובריאל[?] ואז זה קיבלו גזירת חכמים וכוחו לא, וכאן השוני בין טומא קונה זאת מה שצריך לעשות את זה. מה עם זה? מה עם הצעתם? את אומרת ששון? אך מה זה באמת אמרתי קצת בכישרון עוד לפני שחטאות. פי שחנק סמיך חסד רב מנהיג מדהים זה של אלפי תלמידיו של המאבק נגד הפרטים. הפסק דין הלכה למעשה זה זה החולש על יופי חטאות. ומה עובר שולחן ערוך? אין נכון. השלג גורלי. יעמוד על משעולות וזה דיין נשפך. ודי שני דברים נשפך על ידי המגיעים ויש להעמיד כן בצל. ודושים בכבוד וענק כשג. כי נאמר בכוחות והרצון למנוחה עדיין לא חובה. ודווקא יש כדי זה לא דעים שיש כאלה. ודווקא דמיינתי דינר חיתו. וזה בסדר זה ההוצאה לפי הוצאת נאמרים כאלה דין. אז זה דינים של הרמב"ם ונעמיד את הפה וזה תלמיד חכם. הכינוי הזה רב אברהם חי[?] וזה נראה לי כולם זה מיטה למידי עולם. לא חיבוט זה לא לא חכי ודרמבו מתמיד לחד שמישהו נביא או שמישהו יגיד לי ספר אדרבה, אבל מה זה פה אין

16:36 דובר 23 זה. וזה צריך שניים וזה גור-- גורלי מספר שבעתיים. ודווקא זוכר ושומע ושניים מספר על ידי הנביאים והם דיני ספר. אבל הרב מקום המדרגות לחד. כי זה קורה שתי דברים וזאת מספר שתי דברים זה אחד וזאת מספר על ידי הנביאים ויש להם תיקון על פירעון וזאת דיני ספין של הרמב"ם. ולא זאת בלבד, גם להצליח את זה. אז אתה יודע, נותנים דיני ספר וזה גם הרב קרא לי גם לחד. אז זה גם הדינים וזאת מספר על ידי הנביא. ונדרש פעם זה אני שני פעם זה הרמב"ם למד את זה שהם דיני ספרים או זה רב קרא לי גם תיקון מדינה תיק. ולפני כשלושה חודשים אז זה דיני ספרים. מי אתה? מי זה דיני? מי תלמיד? וזאת הייתם מנתיר לי זה כמה שנים. מה שבאים אליו ובכמה מקרים שריף אללה[?]. זאת הייתם מנתיר. אז את מה שכולם יגידו לתיק. וזה כל האמת בכל זה. עושים כאן הלא

18:00 דובר 24 הרב מרדכי אשכנזי הוא הרב של כפר חב"ד בארץ ישראל.

18:05 דובר 25 כבר הרבה היה לי דבר מעניין בחודש. רב אברהם עזרא[?] ביקש ממני לפני שנה לעשות את המעלה קמץ על שם הרב, של הרב תלמי[?]. ניסיתי את זה והיה לי חודש טבת וזה כי לרב הזה את ההתוועדות, בייחוד בחודש טבת. זה הדבר שקרה שאחת מהסיבות להתוועדות זה בגלל שהגיע המרבי קמץ בדיוק בחודש טבת. והשיחה אז הייתה בדיוק בקשר לנושא הזה. וכשכבר קבענו המרבי קמץ, אז הייתי אצל הרב זוין דבר ראשון והוא שאל אותי מה אני. מה? מה עושה אצלי? אמרתי לו שאני עושה אצלי את התואר כי בישיבה לבד זה לא הספיק. רציתי שקרא גם יותר את מה שקראתי בחוץ יותר. אז הוא הציע לי שאולי אני אלך לעבוד אצלו באנציקלופדיה התלמודית לכתוב וראה אם זה, אם אני יכול לעשות את זה אחרי שעשיתי כבר את התואר המרבי קמץ. זה דבר שאני שנועד לעשות משהו. אז קיצר נתתי מזרח ועבדתי על זה קצת והבאתי לו עוד מצגת. אבל אז הוא אמר לי שאולי דבר עם הרב שיכניס אותי לאותה עבודה באנציקלופדיה. דבר אחר כך אז אמרתי לו בא אני אלך. אני אלך לזה. אני צריך לשאול את הרבי בגלל זה שום דבר. אז קודם אני אצא אליו אני אשאל אותו אם הוא מסכים. אז אחר כך אני אצא. הוא ישב אצלו בסך עם דולף ניסנר[?] אז שאני אני אשאל אותו. כן, הגיע דולף ניסנר[?]. זה היה אז מי שזוכר את דולף ניסנר[?], את כל ההתוועדות. ואז התחיל כל העניין של השליחות, הפרץ צבי יונס[?] ומתחיל להריח. ואז התחיל בדולף ניסנר[?] בזה. אבל אני לא ידעתי מה לעשות, לשאול את הרבי וללכת לעבוד באנציקלופדיה כשעוד לא מתחיל כל העניין

19:52 דובר 25 של שליחות וכל זה. ובסדר התביישתי לשאול דבר כזה. אז החלטתי לעצמי אחר כך בכל הפסח אני חשבתי לכאן ולכאן. עכשיו החלטתי בעצמי שאני לא אשאל אותו בשום דבר. אני לא יודע איך לשאול את הרבי דבר כזה. ללכת לעבוד מחוץ לחב"ד. אם הרבי ישאל אותי אז אני אגיד, אם הוא ישאל אותי. אז נכנסתי לחדר אז לא כתבתי לו, כתבתי לו, נתתי לו פתק של דבר. ופגשתי בו אחר כך. אז הרבי אמר לי, הרבי התחיל לדבר. הוא אמר שעכשיו גמרתי את המאמר בקימעה על השולחן ערוך. הרבי אמר 3 סדר עם טעם מדוע השולחן ערוך זה הביא להתעוררות לעסוק בשולחן ערוך שעות הרבי. והרבי אמר לי ככה אני זוכר שהוא כתב תמישה כשהייתי בכולל ונתתי לו לכתוב הערות על השולחן ערוך של אדמו"ר הזקן. אז שעכשיו תתחיל לכתוב את זה יותר בהרחבה. ואז נתן לי כמה הוראות איך לעשות את זה. פתאום הרבי ככה הסתכל עליי כל הזמן. פתאום הרבי ככה מרים את העיניים לכיוון החלון ואומר: מה הרעיון ללכת לחפש עבודה במקומות אחרים כשיש כל כך הרבה עבודה בכרם חב"ד? אני לא שאלתי הרבה על זה. אז ככה הסתכל על החלון והתחיל שוב פעם לדבר על כל הרעיון ואיך לעשות ומה לכתוב. ועוד פעם מסתכל פתאום על החלון ואומר: לא שמעתי איפה זה עובד יפה במקום שעובד עם כרם חב"ד. וזהו. קיבלתי את התשובה שלי וזהו. זה מה שהייתי עם זה שעות על גבי עד עכשיו. אחרי שחזרתי לפה סיפרתי את זה להרב זאבי אז קיבלתי ממנו כיסא.

21:53 דובר 26 ראינו כאן כולנו איך שהרבי חיבב את ספר המראי מקומות. ובכלל, שהרבי הטיל עליו את השליחות לכתוב בתורת אבותינו נשיאינו. והוא באמת המשיך בזה במסירות וביגיעה עצומה במשך כל ימי חייו. הוא הוציא שישה כרכים, שלושת אלפים עמוד, על ארבעת הפרקים של הלכות תלמוד תורה של אדמו"ר הזקן. זה בערך יוצא כמו שש מאות, שבע מאות עמודים על כל פרק מהלכות תלמוד תורה באדמו"ר הזקן. רק לתת לעצמנו לדמיין לעצמנו במה מדובר פה. יצירת יצירה גאונית, כל מי שהתמודד עם זה. מאמרים רבים לחקור את המנהגים, נוסח התפילה, את הסידור. יש פה מה שיצא, ובעזרת השם יהיה אצלנו עוד כמה וכמה כרכים ממה שהוא כתב. אני רוצה להזמין ולכבד ידיד קרוב של הרב, שייבדל לחיים טובים ארוכים, שעוסק שנים רבות בלימוד התורה בכלל ובתורת אדמו"ר הזקן במיוחד. הגאון החסיד הרב חיים שלום דייטש שיושב בצמח צדק, שמי שקצת ראה את הקבצים שיצאו בקהל שעוסקים בביאור ובהעמקה בתורת אדמו"ר הזקן, אם זה בהלכה ובהלכות פסח והרבה בתחומים. הרב דייטש, בבקשה.

23:13 דובר 27 זה התוועדות. אז בהתוועדות לא נהוג לתת, להגיד רשמים וכל זה וכל זה. תעברו ישר לעניין. ראיתי פעם שמה העניין בכלל לדבר על שבח? יהודי ש-ש, כמו שכאן דיברו וידברו, שהמטרה באמת זה ללמוד מזה. ראיתי פעם מובא בשם האדמו"ר הראשון מסדיגורה. הוא אומר, כתוב שמעשים, מעשים של צדיקים, תולדות של צדיקים מעשים טובים. אז הוא אומר, מה בדיוק רוצים חז"ל להגיד בזה? אז הוא אומר ככה, שהעניין של תולדותיהם של צדיקים זה העניין של בן, זה שיש בן בן, וזה הלכה בפריה ורביה. אם אדם יש לו בנים והבנים אין להם חס ושלום בנים, אז סבא לא קיים. זאת אומרת האבא של האבא לא קיים מצוות פריה ורביה. מצוות פריה ורביה מקיימים דווקא כשהבן יש לו בנים. זה אומר שזה פירוש של מעשים, שמעשים של צדיקים נחשבים לתולדותיהם. דין שלו שמקיימים גם כן. אז נהיה מזה תולדות ותולדות דתולדות. אין ספק שבעניין הזה, כמו שהרב עצמו, הרב ז"ל, סיפר שהרבי אמר לו ביחידות שנהיה איתו בהוט ללמוד יותר את השולחן ערוך של אדמו"ר הזקן, והרב תלה את זה בעבודה הזאת. אין ספק שמבדיל לחיים טובים. הסיבה שאני מדבר כאן כי אני הכרתי אותו מצעירותו כשממש, ממש הוא התחיל את ההתעסקות בשולחן ערוך של אדמו"ר הזקן, וראיתי את ההתפתחות, ואני יכול להעיד שאני גם כן כמה הושפעתי ממנו לקבל גשמאק והתעניינות בלשון של אדמו"ר הזקן, בחידושים של אדמו"ר הזקן. אז ככה, כשמדברים על העניין הזה אז יש בזה פשוט איזה נשמה שבזה שמדברים ומפתחים ומדגישים את האופן ואיזה, איזה ידיעה וכל הדברים שקשורים לדבר הזה. אז, אז אם בדרך הטבע כשמדברים על זה אז זה מביא חשק נאך

26:14 דובר 27 מער, ואז, ואז זה באמת זכות על ה-- שזה נהיה כניסת בין, בין ובין בין. ולכן אני, אני רוצה ל-- מה שאני מרגיש, מה אפשר ללמוד מה-- מצורת ה-ה-העבודה שהשאיר אחריו שזה נשאר לנצח. זה הספרים שהוא עשה. זה אין ספק. בזה אין ספק שהסוג עבודה שהוא עשה, אני פעם הגדרתי את זה ואני לא חוזר בי, זה למעלה מגדר אנושי, למעלה מגדר אנושי ל-ל-ל-- ל-ל-לשים לב לכל דקדוק לשון ולמצוא שהדקדוק הלשון הזה זה המקור שלו מכאן. ו-ו-ובזה מתורץ כאן ועל פי זה מובן שמה. זה המון דברים על, על, על איזה תג. על דרך כמו שרבי עקיבא היה דורש תילי תילים של הלכות על כל תג. משהו כזה הוא עשה על כל תג, על כל דקדוק, אפילו על הסדר, אפילו על הסדר. במיוחד כשהוא מרחיב קצת יותר כמו בהלכות תלמוד תורה. איפה אדמו"ר הזקן הכניס את זה? אם הוא הכניס את זה בחיובי האב או שהכניס את זה בחיובי הבן. בחיובי האב זה גדר אחר, בחיובי הבן זה גדר אחר, ואם אפשר ללמוד אחד מהשני. הסדר הדברים וה-- שכל כך לשים לב לכל תג ותג זה, זה למעלה מגדר אנושי. אני אומר לכם מפורש. עד כמה שאני מבין במהלכים וסברות אני לא רואה משהו טבעי. איך אפשר ל-לשלוט על כזה, כזה, כזה מרחב של, של, של חידושים מדקדוקי-- לכל היותר זה נראה כאילו דקדוקי ממש, וכל דקדוק בסופו של דבר אתה רואה שזה ליכט. אבל קצת התבוננתי באמת במה הוא זכה הדבר הזה לעשות כאלו, כאלו דברים ל-- לא מצויים היום במחברי ספרים שבימינו. התבוננתי ב-- והסתכלתי, אה, שוב עוד, עוד, עוד עניין, עוד עניין, עוד

28:47 דובר 27 עניין. במיוחד איפה שהוא מאריך יותר בהלכות תלמוד תורה. התחלתי להגיע למסקנה שפשוט היסוד היסודי של העבודה שלו היה אמונה טהורה ב-בכל מילה ובכל שינוי שיש באלטער רבי'ס. הדבר הזה מה ש-- מה ש-- מה ש-- ברוב הפעמים ששואלים, נו, למה אלטער רבי אמר ככה? נו, גיט מען אַ קוועטש מיט נאָז, מאַכט מען איין אָדער מאַכט מען אַן? נו, זה, זה ככה. אצלו לא היה דבר כזה. כל דבר היה לו אמונה טהורה, שזה היה אמונה, אמונה שלימה כזה, שכל דבר קטן ש-- שהדקדוק הלשוני, ועל כל אלטער רבי חשב, ועל כל הוא סידר את זה בשביל זה ובשביל זה. זה, זה, זה, זה לפי דעתי אולי דבר ראשון, כשיש אמונה כזאת אז פשוט היגיעה אחר כך היא הרבה יותר. משום שככה טבע של הדברים. אדם שמאמין שככה זה אז הוא מתייגע, ואפילו אם הוא לא מבין אז הוא מבין שהוא צריך עוד יותר להתייגע ועוד יותר להבין. אני זוכר שאחד הפעמים שהייתי שבימים טובים יחד איתו אצל הרבי, אז הוא נכנס עם פקלאך שלם של מראי מקומות לרבי. הוא סיפר לי אחר כך מה שהרבי אמר. אני לא זוכר את כל הפרטים, רק אני רק זוכר שעל הברכה שהוא ביקש. אז שאלתי אותו מה אמר. אני לא זוכר אפילו את הלשון. לא הבנתי בדיוק מה ביקשת, איזה ברכה. התוכן של הברכה היה שהיות והרבי זה זה זה ברום, ברום, ברום עליון ורום כאן למטה, אז זה צריך סייעתא דשמיא מיוחדת שיוכל לכוון את מה שהרבי התכוון. או משהו. הוא כתב או מקומוסק וכוונת הנשיא, כזה לשון. זאת אומרת, הוא הבין שאם יש, אם, אם, אם הוא רואה כאן

30:55 דובר 27 איזה דבר שזה נראה לו כאילו מילה מילה לא כל כך כפי שהיה צריך להיות כתוב, אז בטוח שיש לרבי איזו כוונה. הוא לא משיג או לא מבין את זה. אז זה קוצר המשיג ולא משיג בגודל ה... בגודל בעל המימרא. זה לפי דעתי הנחה אותו לכל הדרך. עד כדי כך שאני יודע, לא פעם ששמעתי אותו באווירה לדבר, לא, לא בכנסים, כשהיה מתחיל עם הדיוקים שלו, היו אנשים כאלה: זה מגיע מקריאת נואש. אני במועים אגואיסטי. מה זה הדיוק הזה? אבל, אבל זה שבכל זאת כל דבר היה אצלו, הוא לא עשה קריאת נואש. זה היה משום ש... משום שבאמת הייתה לו אמונה טהורה שכל מילה של אלתר רבי זה, זה בדיוק, בדקדוק או בכוונה או במיקום בסדר הדברים. אני רוצה להגיד שזה מזכיר מאוד את מה שכתוב בחז"ל, שכל האומר שמו של רבו. מן הסתם אותו הדבר גם כשלומדים ספר של מישהו, צריך להיות ירא כאילו בעל השמועה עומד כנגדו. כך, כך כתוב בגמרא. זאת אומרת, זה לא מספיק שאתה אומר את הדין, אתה מזכיר את השם של בעל ה... בעל המימרא, אבל צריך להיות ירא כאילו בעל השמועה עומד כנגדו. זאת אומרת, כשלומדים את האורח חיים בשולחן ערוך, אז האורח חיים כאן נמצא. האורח חיים מדבר. והדבר הזה, שהוא מתייחס לספר של השולחן ערוך, גם לבעל השמועה שלו, זה פשוט מתבטא בדבר גשמי, ויוצא שהוא אף פעם לא פספס לבוא להילולא של האור החיים, גם בזמנים שהיה קשה לו ללכת וכבר ממש היה לו כל מיני זמנים שהקושי שלו בהליכה היה יותר ופחות, אבל זה הוא אף פעם לא פספס. וידוע לכולנו, זה היה, מי שזוכר שהיה

33:07 דובר 27 איזה פעם, איזה חוק דבל טיווס, שנת אלפיים נדמה לי זה היה, שאמרו שכל העולם הולך להתמוטט בגלל הנפילה שיש במחשבים. מי שזוכר את ההוא, האזעקה שהייתה אז, אז זה היה, יצא, יצא בחוק דבל טיווס, וכל הקבועים שנוסעים כל שנה, השנה לא נסעו. היחידי, הוא היה בן יחיד ממש שהגיע לציון של האור החיים, זה היה הרב אשכנזי. כן. אז בעל השמועה גם היה, תומך, תומך נגדו באמת, מה שלא פעם ראיתי שהוא נכנס לציון של האור החיים, היה נכנס עם הפתקים, עם הדברים שהוא הכין. אני לא ראיתי בשש מאיזה בפנים לראות מה הוא עושה, אבל ראיתי אותו בחוץ מסדר את הפתקים ונכנס לשם. הקופונים ה... הוא, הוא היה דבוק באור החיים, הוא היה דבוק, ובמילא גם בספר שלו. נו, בהמשך, אם רואים אחר כך, אחר כך אחרי העיון, מה היה בפועל המיוחד ב... ב... ב... מתי שזה הגיע כבר ל... לאיזה חידושים, ו... והכשים בזה חידושים, אז רואים, רואים דברים, כמה דברים מאוד, מאוד מיוחדים. והיות ויושבים כאן יהודים שלומדים חסידות, הייתי מגדיר שהייתה ייחודיות ב... ב... בעצם, עצם ההתחדשות, בוא נגיד את זה בחכמה של הדבר. דהיינו, לחדש נקודות חדשות, נקודות חדשים, מה שהאלתר רבי כאן מדבר. ואחר כך היה בהרחבה של הדבר, בבינה של הדבר. ואני, ואני אדגים את זה. היו רואים... היה אפשר לראות את זה. בואו אני אגיד לכם איך היה אפשר לראות את זה. היה הרבה פעמים שכיבדו אותו להגיד, אה, להגיד איזה עניין. בחדר של מדרשת חיים טובים הייתי יחד איתו פעם, אפילו יותר מפעם, והוא היה אומר שמה, כיבדו אותו להגיד, והיה אומר, בדרך כלל היה אומר שמה דברים טריים, שזה עתה התחדש לו,

35:38 דובר 27 במיוחד בשנים האחרונות שהוא היה עסוק בסידור. הדברים האחרונים שהוא... שהוא... שהוא חידש. אני אגיד לכם את האמת, היה חילוק גדול של אלה ששמעו את זה, ש... או שצחקו פשוט. חילוק מהראש ישיבה, זה כתוב. אותם עניינים אחר כך יצאו בצורה מסודרת בכפר חב"ד. אז ראית שזה בניין שלם, בניין שלם הוא בנה, אבל כשהוא היה אומר את זה בשלב ראשון זה היה רק הנקודה, זה חידוש שהיה בזה, בלי שהיה יכול להוביל את זה אפילו לא רק לבינה, אלא אפילו הווית חכמה עדיין, ולהוכיח את הפרטים שבחכמה עדיין זה היה לפני זה, אבל הוא ראה כבר איזו נקודה כאן שזה איזה חידוש וכבר דיבר על זה, אבל זה היה אויפרייס, מה שנקרא. להגיד איזה דבר חדש ואחר כך לפתח את זה, זה היה עוד כוח. והכוח הבינה הזה, הכוח שמפרט, היה מאוד מאוד, מאוד מאוד מודגש בהבחנה שהיה לו במשנה של האלתר רבי. וידוע שזה אחד הדברים ש... שבעדן לחיים טובים למדתי ממנו. האלתר רבי זה ספר כזה שכתוב כל כך בלשון, אה... יש כאלה שקראו לספר ספר הבהיר. כזאת בהירות הוא כתב, שהחידושים והדברים המיוחדים, הפרטים, הם כאילו סיזינג קצת, זה, זה כמו זמר כזה. בניגוד לאלתר רבי עצמו, מה שהוא כתב בחושן משפט וביורה דעה, ביורה דעה בעיקר. חושן משפט אין לנו. קצת כן, אבל ביורה דעה, שזה הולך בצורה של ספקות, אז אתה רואה בדיוק מה כתוב במחבר, מה האלתר רבי הוסיף. גם כן יש שמה דיוקים, אבל, אבל אתה תופס ישר שיש כאן את התוספת. מה שאין כן, כש... באורח חיים, גם הלשון של המחבר, גם הלשון של הרמ"א, הוא מביא את זה בלשונו.

38:08 דובר 27 אבל לאבחן שאותו לשון נמצא ברמ"א, אותו לשון באלטער רבי עם שינוי קטן, היה לו בזה מומחיות עצומה, מומחיות עצומה. ולא פעם הוא היה, הוא היה כותב: לא, זה לא נמצא ב... אפילו עדיין לא ידע מאיפה זה, לא ידע למה זה ככה, אבל הבחין. הבחין. האבחנה, זה אני חושב שזה כוח הבינה, לאבחן כל פרט, כל... יש את הפיצ'יפקעס, כל פרט לאבחן. אז ככה שאולי זה דעת, אולי החכמה זה דעת על כל פנים. היצירה הזאת, מה שנקרא המערכים האלה, וההדר הזה, יותר הרוחב בזה. ב... זה, זה, זה, זה פרצוף שלם, אפשר לקרוא. יש שם מעלה בלתי רגילה. יש המצאות של חכם באופן של אויפרייסן כאלה, ויש בעיקר מה שרואים בשטחיות, זה הפירוט של כל פרט. הוא לא במיוחד קורא. רואים את זה בהלכות תלמוד תורה, שכל מילה, כל משפט של שלוש ארבע מילים חוזר על עצמו בעשר הערות. אז פעם הוא מתעכב על המילה הזאת, ופעם הוא מתעכב על המילה הזאת, ופעם הוא מתעכב על השלוש מילים יחד, ומזה נהיה אותן שלוש מילים מופיעות אולי עשר פעמים, וכל פעם עם איזו הערה אחרת על זה. זה משהו אדיר. איך הבחנת כבר שהרב אומר כאן איזה חידוש? לא, אבל הוא אומר עוד איזה חידוש, וכל חידוש בהלכות תלמוד תורה זה היה פשוט סייעתא דשמיא למצוא מקורות לזה. הרי כל התורה כולה היו צריכים לדעת בשביל למצוא מקורות שכתוב מפורש. הרב כתב הלכות תלמוד תורה. בדף השער כתוב שהוא כתב את הלכות תלמוד תורה, הוא בנה את זה מגמרא, לא מהפוסקים, כמו רגיל בכל מקום. אז כל התורה היו צריכים לדעת

40:27 דובר 27 בשביל זה. אז איפה הוא מצא? היו ראשונים, פוסקים, פוסקים, לועז סדר, סמ"ג, סמ"ג, כל מיני דברים. הו, שמה זה כתוב, שמה זה כתוב. הוא אמר לי פעם שבדרכי חיים טובים, שהוא חושב שמה שכתוב על האלטער רבי, שלשונו כלשון הרמב"ם, כלשון הראשונים, הוא חושב שזה כפשוטו, משום שאם מסתכלים בכל הראשונים וכל הזה, אז מוצאים ששתי מילים אלה זה מהרשב"א, שתי מילים האלה זה מהריטב"א. האלטער רבי הרכיב את כל הראשונים יחד. על כל פנים זה, זה, זה, זה שהוא עבד וזה שהוא הצליח לעשות את זה, זה ודאי שזכותו גדול, אבל זכותנו ללמוד מזה זה גם זכותו, שנלמד מזה. ואשרי חלקנו. אוי, זה חלקו, לעילוי נשמתו, שנלמד ממנו, פשוט נלמד ממנו. להסתכל בשולחן ערוך של האלטער רבי. חוץ מזה שהיה לו תירו לכם, היה לו גם שליחות ללמוד שולחן ערוך של האלטער רבי בעיון. סיפר לי, סיפר לי מישהו ששמע מ... היה מתאכסן לפעמים באנטוורפן, לא באנטוורפן, בבידמן. איפה זה? אה? וינה. כן. אז היה, היה בליל שבת, היה שמה אומר בקשר לשולחן ערוך של האלטער רבי. הוא התחיל מאיזה, מה זה, חדר? מההתחלה. בקיצור, הוא למד כל הלילה, המשיך דף אחרי דף, דף אחרי דף. זה גם היה מופת, הזיכרון שהוא זכר שהרב מדבר על זה בכמה וכמה מקומות, וכל פעם הוא אומר איזה חידוש אחר עם החידוש הזה. עם החידוש הזה זה גם כאן, או החידוש הזה זה לא כאן. אז היה לו המון המון המון פעמים. כנראה שהוא למד על כפשוטו. יאללה נו, זה גם כן, שואלים בן יהודי: אתה לומד על התורה על הסדר? כן,

42:44 דובר 27 פעם למדתי חסד, פעם זה. אני מודה לעצמי שאצלו לא היה. אומרים על הרוגאצ'ובר, מי שאמר, נראה שהוא שמח, אמר על הרוגאצ'ובר: הרוגאצ'ובר לא בר זיכרון. פשוט לא מזמן הוא למד את זה, כי היה לומד כשהיה נוסע ללמוד ליארצייט של אבא שלו, היה חוזר חצי שעה בהלוך וחצי שעה, חצי שעה שנייה בחזור. אז לא מזמן הוא למד את זה. אני חושב שאצלו זה שהיה כל כך הידע בכל המקומות באור התורה, ופשוט הוא כל הזמן חזר על זה. נו, אז מי שלא חושב שהוא יכול לחדש, יכול להתעורר ולהבין איזה דקדוק, אבל לפחות שזה יהיה טרי כמו שהיה טרי אצלו. נו, בואו נעשה לעילוי נשמתו שבאמת נלך בדרכו, ובמיוחד, במיוחד כשכל העניין הזה זה, זה, זה בעיר של האור הירוק. אז זה פשוט דרך יותר להתחבר לאור תורה, שמחר, מחר בלילה זה היארצייט. נו, אז זה משהו נצחי ממש, כל הדבר הזה. שאם מישהו יצא מהיארצייט הזה ויתחיל יותר ללמוד כפשוטו, יאללה תורה ויהי אור, תורה יהי זה לעילוי נשמתו, שבמהרה נוכל לראות בעינינו את שחזנו עינינו, ושיהיה בשוב ה' ציון, וכל עולל דתורה, והוא בכלל ובפרט בסכין.

44:28 דובר 28 יישר כוח ותודה רבה לגאון החסיד הרב חיים שלום דייטש על דבריו המאלפים ועל ההתעוררות שהוא עורר אותנו גם ללמוד את תורת האדמו"ר הזקן. ונאחל לו כאן, בהתעוררות החסידית הזו, שמתוך בריאות טובה ואריכות ימים ושנים טובות ימשיך לחדש בתורה בכלל, בתורת האדמו"ר הזקן ובתורת רבותינו נשיאינו. הרב דייטש הזכיר גם את ההתקשרות שזה לווה, כל ההתקשרות של הרב לתורה, לכל מילה, לאדמו"ר הזקן, שכל מילה היא קדושה. צריך לומר במשפט אחד שזה היה בכלל בתורה של כל רבותינו נשיאינו, בתורה של הרבי במיוחד, גם בתשובות של הרבי. הוא לא רק קרא תשובה וכבר הבין אותה. הוא למד את התשובה, הוא התייגע בתשובה. למה דווקא הלשון הזה והלשון הזה? ומכך הוא הסיק כל מיני מסקנות בכל מיני מצבים כיצד צריכים לנהוג. בין יתר תפקידיו של הרב הוא היה גם חבר בית דין רבני חב"ד על פי הוראת הרבי. רוצה להזמין את הגאון החסיד הרב, הרב מיכאל, מיכאל הלפרין, רב השכונה גבעת המבתר בירושלים וחבר בית דין רבני חב"ד, לומר דברי תורה וברכה. בבקשה.

45:50 דובר 29 מכיוון שבהתוועדות זו היה כתוב שזה לעילוי נשמת ידידנו, קרוב משפחה, הגאון החסיד ר' מרדכי אשכנזי זכר צדיק לברכה. אני לא עומד כאן לדרוש שעה, משום שבהתוועדות לא נהוג לדרוש, אבל אני רוצה לספר סיפור שמכאן אנחנו נלמד פרט נוסף, לא רק על הגאונות שלו, שזה כבר שמענו מקודם מהרב דייץ. הוא היה נוסע כל שנה להאדיטש, לציון של אדמו"ר הזקן. ויצא לי שגם מספר פעמים גם נסעתי. אז אינני זוכר בדיוק באיזו שנה זו הייתה. אז הוא שאל אותי אם אני נוסע, ואז הוא שאל אותי: "פֿאָרסטו אַהין?" אמרתי לו: אני מקווה שכן. אז הוא ביקש ואומר: אם אתה נוסע, אולי שיסתדר לך, אז ניסע ביחד. אז כך יצא. נסענו, ובדרך ראיתי כמה דברים שהוא הכין מראש, שאפשר מכאן ללמוד כמה שהייתה מסירותו. הערב יש כנס השלוחים הארצי כאן בירושלים. כמה מסירות שלו הייתה לשלוחים שהיו באוקראינה וברוסיה, במקומות כאלו שהם היו צריכים הדרכה. שני דברים. דבר אחד, בקייב, עד לפני שהיו כל המערכת, כל השלוחים שנמצאים היום, היה שם רק ברוך ורזג[?] שיהיה בריא. והיה איזה ספק על אחת אם היא עברה גיור כדין, כהלכה. אז הוא ביקש ממני, מכיוון שאני רוצה להקים בית דין, אז אולי תוכל להצטרף לי שאנחנו נוכל לעשות לה גירות לחומרה. אני רוצה לציין, אני כבר השתתפתי. בדרך כלל אני לא יושב בבית דין של גירות, לא מתעסק עם עניינים של גירות, אבל יצא לי מספר פעמים להיות בבית דין, בבתי דין שמגיירים, ואפשר לומר באופן ברור ממש, שאיך שהוא ערך את הגירות, אז הרבנים שנמצאים במקומות אחרים שעוסקים בגירות,

49:00 דובר 29 בגירות, היו יכולים לבוא ללמוד ממנו על כל פיצ'פקס, על כל דבר ודבר. ממש ראו שהוא היה ממש גם בזה, במעשה, בעניין במעשה גירות, ממש ראו כאן גאונות. זה דבר אחד. זה שהיה בקייב. ובדרך, כאשר לפני שהגענו להאדיטש, אז הוא אמר: אפשר אולי אנחנו ניכנס לאודסה, כי שמה בנו מקווה. הוא אמר לי: הרי אתה גם עוסק בנושא של מקוואות, אז בוא ניסע ביחד לאודסה. אז נסענו לשם. אז גם באודסה איכשהו הוא ידע, ואיכשהו ניגש לנושא של העניין של המקוואות. ראו שהיה מומחה גדול, וראינו ברוך השם שבכמה וכמה ארצות הוא נתן את התוכניות, זאת אומרת את הקו, אחראי העבודה, ואז עסק הרבה בשטח הטהרה. ובדרך, אולי זה סיפור שאי אפשר לומר את זה. אמנם אנחנו יושבים בהתוועדות של רבנים, אבל אולי שקלתי אם לספר את זה או לא, אבל בזה אני גומר. הגענו, עברנו על יד, היה שלט של כמה קילומטר אפשר לנסוע לאומן. זה הדרך לאומן. אמרתי לו: אם כבר נמצאים מספר קילומטר מאומן, אפשר פֿאָרט מען אַריין לאומן? אולי ניסע בכל אופן. אז הוא אמר לי: "איך דאַרף דאָס נישט", אני לא צריך. אמרתי לו: טוב, במקרה היה איתנו ברכב עוד איזה יהודי, והיהודי הזה כן רצה להיות. אמרתי: נו, אז לכבוד מישהו ש-ש-שמבקש, בוא ניכנס. היהודי נכנס לציון שבאומן, ו-- אז אני כבר גם ירדתי. עמדתי שם שתי דקות ואמרתי פרקי תהילים. הוא לא רצה לרדת מהרכב. שאלתי אותו: "פֿאַרוואָס?" למה? אז הוא אומר: "מי פה צמרת? צמרת עמרם הוא אמר תוריסט פה צמרת מרן". אבל סיפרתי לו סיפור. יש לזה המשך קצר. אמרתי לו ששמעתי פעם מר' שלמה חיים זכר צדיק לברכה,

51:44 דובר 29 שהוא סיפר שבמחלוקת הגדולה, היו כמה מחלוקות, היה בין רבי יוסף נאיד משץ[?] לרבי גאני חפציץ[?]. האלטער רבי צידד. הוא היה קצת-- האלטער רבי היה יותר מאוחר, אבל הוא צידד לטובת רבי יוסף נאיד משץ[?]. רבי ספרא הוא קרא לו. וב-ב-במחלוקת שהיה מסביבו של רבי נחמן, אז האלטער רבי הגן על רבי נחמן. אז סיפרתי לו את זה, מה ששמעתי משלמה חיים. אז הוא אמר לי אחר כך: "פֿאַרוואָס האָסטו נישט געזאָגט פריער?" למה לא סיפרת לי את זה מקודם? כל דבר היה אצלו בחוכמה. כמו שהרב דייץ כבר אמר, כמו בלימוד היה עניין של נקודה דחכמה והרחבה דבינה. כך היה בכל מהלך חייו. מכיוון שיש בוודאי אחרי עוד הרבה שירצו להעלות את זכרו, אז אנחנו נתפלל שיהיה כל ההתוועדות הקדושה הזו לעילוי נשמתו, וימליץ טוב בעד משפחתו, בעד הרבנים, בעד יוצאי חלציו, ושנזכה במהרה שהקדוש ברוך הוא

53:13 דובר 3 שכוחו גדול, אדון החסיד הרב וולפריש[?] שליט"א, עליו הרבים האלפים. נאחל לו בריאות שלמה ואריכות ימים ושנים טובות, ויאריך ימים על ממלכתו. רוצה לציין, הרב וולפריש[?], שגם הנסיעה להאדיטש, שהוא כתב לרבי על הנסיעה להאדיטש, הוא אמר שהוא נוסע בין היתר להאדיטש, והוא נוסע גם לעזור לשלוחים. הוא נוסע לשליחויות של הרבי, ובמסגרת הזו גם היה בהאדיטש. הוא קישר גם אז את שני הדברים יחד. כפי שהזכרתי בתחילת הדברים, הרב נפטר בפתאומיות, ללא כל הכנה מוקדמת, למרות שהיו רמזים מצידו שהוא הרגיש שמשהו עומד לקרות. אבל אף אחד לא ציפה, אף אחד לא התכונן, ומטבע הדברים אחרי הפטירה אז הוכתר מהבנים בנו כמרא דאתרא של כפר חב"ד. גם זה, גם בפתאומיות, ללא כל הכנה, ובממש בפתאומיות. והרב פנה בבקשת סליחת הציבור כי יש לו עניין דחוף אחר. ובאמת רואים פה את הכוחות של הרבים, את הכוחות של החסידים, שכולם נרתמו יחד לשמור על כפר חב"ד, לעזור לכפר חב"ד. באמת הרב מרדכי אשכנזי נכנס במלוא האומץ, במלוא התנופה לעבודה למרות כל הקשיים. באמת משקיע את עצמו יומם ולילה בשביל לשמור על כפר חב"ד, שכפר חב"ד יהיה חסין, שיפרח וישגשג כמו שהרבי רוצה. נאחל כאן כולנו ב-ברגע המיוחד הזה שהקדוש ברוך הוא ייתן לו את הכוחות להנהיג את כפר חב"ד כמו שהרבי רוצה. הרבי בוודאי נותן את הכוחות שהכול יהיה מתוך מנוחה ובקלות ומתוך ברכה ושמחה. נתכבד בזה להזמין את המרא דאתרא של כפר חב"ד, גיסי הגאון החסיד הרב מנחם אשכנזי שליט"א. בתקופה של הרבי רש"ב התפרסמה לראשונה התמונה של האלטער רבי. וחסידים דיברו: "זה כן האלטער רבי, זה לא האלטער רבי", אבל לא הייתה שום תמונה מוקדמת. היה שם

56:19 דובר 3 בבית המדרש של הרבי רש"ב היה חסיד, חסיד גדול. והוא אמר כך.

56:34 דובר 4 אנחנו מקבלים בברכת ברוכים הבאים את הראשון לציון, הגאון הגדול עוז ומגדול, רבה של ירושלים, הגאון רבי שלמה משה עמאר שליט"א. בבקשה.

57:52 דובר 3 אז כאשר התפרסמה לראשונה התמונה של אדמו"ר הזקן, חסידים דיברו אם זה כן האלתר רבי או זה לא, לא האלתר רבי. היה שם בבית המדרש של הרבי הרש"ב חסיד גדול שגם היה המורה של הרבי הקודם, שקראו לו ר' חנוך הענדל. הוא גידל את הרבי הקודם, הוא הדריך אותו, ור' חנוך הענדל אמר שהתמונה האמיתית של אדמו"ר הזקן זה ספר התניא. ומה זאת אומרת? אפשר להסתכל על התמונה, אבל אפשר ללמוד את התורה, וככל שמתעמקים יותר בתורה של האלתר רבי, כך רואים עוד יותר את הגדולה של האלתר רבי. ואנחנו ידענו תמיד, ודיברנו על זה לאחרונה, שההתעסקות של אבא בתורה של האלתר רבי הייתה פרק מתוך מכלול. פשוט עניין של התקשרות לרבי resembling משיח. מילה של הרבי, אם זה בעניין של הנהגה, אם זה בעניין של תורה, מנהג של הרבי. תמיד, תמיד הוא דחף אותנו לדייק בהנהגות של הרבי, לחפש להם מקורות. ודיברו קודם שההספק שלו בתורה של האלתר רבי הוא לא מובן לגמרי. למעלה מדרך הטבע? האמונה שלו וההתקשרות שלו ברבי, באלתר רבי, הביאו אותו פשוט למקומות כאלה שלמעלה מדרך הטבע. כאשר אדם מאמין ומתייגע הוא מצליח באופן שלמעלה מן המשוער, וזה מה שראינו אצלו. הלב מלא ביום כזה. אולי לעילוי נשמתו אני אומר משהו בהלכות תלמוד תורה בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן, שבהלכות תלמוד תורה הוא השקיע כל כך הרבה שנים, כל כך הרבה זמן מהחיים שלו, ובאמת הוא יצר יצירה נפלאה. ואני אדבר על נושא שנוגע בעצם לכל אחד מאיתנו, וזה הנושא של יששכר וזבולון. קראנו בפרשת ויחי שיעקב אבינו בירך את השבטים ובירך אותם בברכות שמתאימות לכל אחד. יש

1:00:55 דובר 3 אבות שמברכים את הילדים שלהם שהם יהיו כמותם. ויש אבות, וככה היה יעקב אבינו. הוא לקח כל ילד והסתכל על התכונות שלו. הוא ראה מה מתאים לו והוא בירך את הילד לפי מה שמתאים לילד. איש אשר כברכתו ברך אותם. ואנחנו רואים פה דברים קיצוניים לגמרי. את יששכר הוא בירך בתורה ואת זבולון הוא בירך במסחר. שני צדדים קיצוניים לגמרי. כאשר הגיעו הברכות של משה רבנו בסוף פרשת וזאת הברכה, אז אנחנו רואים שמשה רבנו כרך את יששכר וזבולון ביחד. שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך. הוא כרך אותם יחד, והוא דיבר על שמחה שבאה כתוצאה מהעניין הזה. וחז"ל מסבירים שהיה מדובר על הסכם בין יששכר וזבולון, כמו שרש"י מביא, שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא וממציא מזון לשבט יששכר והם עוסקים בתורה. הנושא הזה של יששכר וזבולון הוא דבר שעולם התורה מתבסס עליו. מגיע הראש ישיבה לגביר ואומר לו: לי יש תלמידים, יש אצלי, היששכר נמצאים אצלי, אתה הזבולון. בוא נעשה בינינו הסכם. אתה תחזיק את הישיבה וכך אנחנו נוכל ללמוד. נדבר היום כמה מילים, הזמן קצר, על ההסכם הזה בין יששכר וזבולון. מה המשמעות של ההסכם לגבי יששכר? מה המשמעות לגבי זבולון? ומתי בכלל אפשר לעשות כזה הסכם? הדין הזה של יששכר וזבולון מופיע בשולחן ערוך של המחבר, של הבית יוסף, בתחילת הלכות תלמוד תורה, בסעיף הראשון. כותב המחבר כך: כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר וכולי וכולי. ואדם, הוא כותב, חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר "והגית בו יומם ולילה". זאת אומרת, כל אדם, לא משנה באיזה מצב הוא נמצא, הוא חייב לקבוע עיתים לתורה ביום ובלילה, שנאמר "והגית בו יומם ולילה".

1:03:19 דובר 3 ממשיך המחבר ואומר: ומי שאי אפשר לו ללמוד מפני שאינו יודע ללמוד או מפני הטרדות שיש לו. אז מה הוא יעשה? יספיק לאחרים הלומדים. מה הוא יעשה? הוא לא יודע ללמוד או שיש לו טרדות והוא לא יכול ללמוד, שייתן כסף לאנשים אחרים שלומדים. הרמ"א מביא מה שכותב הטור, הוא מוסיף פה עוד משפט: "ותיחשב לו כאילו לומד בעצמו". כאשר הוא נותן כסף לתלמידי חכמים אחרים נחשב שהוא לומד בעצמו. כך אומר המחבר והתוספת של הרמ"א, וזה בעצם הטור. הרמ"א ממשיך ואומר עוד משפט: "ויכול אדם להתנות עם חבירו שהוא יעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה ויחלוק עמו בשכר". מה הוא בדיוק רוצה? הוא מוסיף פה עוד משפט. אנחנו תכף נראה. והש"ך, עוד משפט אחד נגיד. הש"ך מוסיף פה עוד מילה: "ויחלוק עמו בשכר", כלומר שכר תורה ושכר מה שירוויח זה יהיה בין שניהם ביחד. תכף אנחנו נתבונן בדברים, אבל מה שברור שרואים פה באופן כללי שני דברים. דבר אחד, שההלכה הזאת, ההסכם בין יששכר וזבולון, לא נועד בשביל יששכר, הוא נועד בשביל זבולון. יש כאלה שחושבים שההמצאה של ההסכם הזה נועדה בשביל יששכר. כדי שתלמידי חכמים יוכלו ללמוד. אז המציאו להם את הקונץ: תעשה הסכם עם זבולון, הוא יפרנס אותך וכך אתה תוכל להמשיך ללמוד. זה לא כך. התקנה של יששכר וזבולון נועדה בשביל זבולון. הוא לא יכול ללמוד. אז מצאו לו פתרון. מה תעשה? תלך אתה ליששכר, תעשה איתו הסכם, יספיק לאחרים הלומדים, וכך אתה תוכל לקיים את המצווה שחסרה לך. אתה תסתדר. ותכף אנחנו נראה בדיוק איך הוא מסתדר. והעניין השני שרואים פה שההסכם הזה בין יששכר וזבולון גם

1:05:44 דובר 3 לא נועד לכל זבולון. הוא נועד רק לאדם כזה שלא יכול ללמוד או שיש לו טרדות, קשה לו ללמוד. אבל זבולון רגיל, ודאי שהוא חייב ללמוד והוא לא יכול לעשות כזה הסכם עם יששכר. אבל מה? זה באופן כללי. אבל כשאנחנו מתבוננים בלשונות האלה של הפוסקים, אנחנו מבחינים שינויים, מדרגות שונות והדברים לכאורה קשים. במחבר וטור מה כתוב? כתוב יספיק לאחרים הלומדים ותיחשב לו כאילו הוא לומד בעצמו. הוא נותן כסף ונחשב שהוא לומד. מה עם השכר על לימוד התורה? הטור והמחבר לא כותבים אף מילה לגבי השכר. נחשב שהוא לומד. אז מה? אז במילא נפתרת לו הבעיה שחסר לו את מצוות לימוד התורה. הוא נותן לאחרים שלומדים ובמילא נחשב שהוא לומד. לגבי השכר הם לא כותבים כלום. הרמ"א שכותב עוד משפט: "ויכול אדם להתנות עם חבירו שיהא עוסק בתורה והוא ימציא לו פרנסה ויחלוק עמו בשכר." הרמ"א כבר כן מדבר על השכר. כן, גם לזבולון יש שכר, אבל הרמ"א כותב עוד. הוא מדייק וכותב "ויחלוק עמו בשכר." זאת אומרת שזה שזבולון מקבל את השכר, חלק מהשכר של יששכר גורע בשכר של יששכר. הם מתחלקים בשכר. יששכר מקבל חצי וזבולון מקבל חצי. נחזור לרגע למחבר שהמחבר אומר שנחשב כאילו שהוא למד. אז אפשר באמת לומר שהוא מקבל איזשהו שכר. סוף סוף אדם שמתייחס אליו, מתייחס אליו לימוד התורה. הוא מקבל שכר, אבל הוא לא מקבל שכר של יששכר. יששכר מקבל את מלוא השכר עבור מה שהוא למד. הוא מקבל איזה שכר כללי היות ובאופן כללי מתייחס אליו לימוד התורה. הקדוש ברוך הוא ייתן לו משהו על זה. סוף סוף הוא תומך בתלמידי חכמים, אבל זה לא על חשבון

1:08:01 דובר 3 יששכר. ופה בא הש"ך, והש"ך כותב, כבר כשאנחנו מתבוננים יש פה כבר דבר שלישי. הש"ך כותב כך: "שכר תורה ושכר מה שירוויח זה יהיה בין שניהם ביחד." הש"ך מחדש שיש כאן שותפות הדדית. יש כאן חלוקה הדדית. לא רק שזבולון מקבל חצי מהשכר של יששכר, אלא יששכר מקבל גם חצי מהרווחים של זבולון. הם מתחלקים בשני הדברים. וצריך פה להבין באמת מה בדיוק יש כאן מחלוקת. במה בדיוק תלוי כל העניין הזה? כל הדיוק הזה בפוסקים. בדברי האלתר רבי, האלתר רבי לא מזכיר שום דבר לגבי השכר. האלתר רבי כותב: "וייחשב לו כאילו לומד ממש ותורתו נקראת על שמו". הוא לא אומר אף מילה לגבי השכר. האם זבולון מקבל את השכר? אם הוא מקבל את השכר על חשבון יששכר, הוא לא מדבר על זה אף מילה. כדי להבין את זה אז אנחנו נראה שיש בעניין הזה מחלוקת יסודית נוספת בין האלתר רבי לבין כל הפוסקים. לפי המחבר אדם כזה שלא יכול ללמוד או שיש לו טרדות פטור לגמרי ממצוות לימוד התורה. המחבר מתחיל בסעיף הראשון שכל אדם חייב ללמוד תורה, שנאמר והגית בו יומם ולילה, והוא מיד ממשיך. ומי שלא יכול ללמוד יספיק לאחרים הלומדים. זאת אומרת שאדם שלא יכול ללמוד פטור מזה, והגית בו יומם ולילה, פטור מלימוד התורה. באלתר רבי בפירוש כתוב אחרת. אלתר רבי, מהדברים שלו רואים ברור שכל אדם חייב ללמוד תורה. אין כזה דבר אדם שלא יכול ללמוד. יש מדרגות. אתה לא יכול ללמוד טעמי הלכות? תלמד אגדות, תלמד מדרש. אתה לא יכול ללמוד גם את זה, יש הלכות פסוקות, יש כל מיני מדרגות. כל אחד חייב ללמוד. לגבי מה נאמר הדין הזה שאדם

1:10:17 דובר 3 שלא יכול ללמוד, זבולון כזה שיתמוך ביששכר, נאמר רק לגבי טעמי ההלכות. אדם שלומד אבל הוא לא מסוגל להבין טעמי ההלכות, אז הוא יתמוך בתלמידי חכמים, אבל עדיין יש לו מספיק חלקים בתורה שהוא כן יכול ללמוד. במחלוקת הזאת, האם באמת כל אחד חייב ללמוד? כל אחד חייב "והגית בו יומם ולילה" והוא פטור-- והדין הזה של יששכר וזבולון נאמר רק לגבי הטעמים, שכך סובר האלתר רבי, או שזה כמו-- או ש, או ששיטת המחבר שהוא פטור לגמרי. אז אפשר לומר כך. אנחנו יודעים שאחד מהחידושים המרכזיים של האדמו"ר הזקן בהלכות תלמוד תורה, וזה חידוש נפלא. האדמו"ר הזקן מסביר על פי החידוש הזה כמה וכמה דברים. האדמו"ר הזקן מחדש שישנם שני חלקים במצוות לימוד התורה. יש חלק אחד שנקרא ידיעת התורה, מצוות ידיעת התורה, ויש חלק נוסף שנקרא והגית בו יומם ולילה. ויש פה דבר מעניין מאוד. המשנה אומרת בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן חמש עשרה לגמרא ובן שמונה עשרה לחופה. מה קרה? מה פתאום בן שמונה עשרה לחופה? מסביר האלתר רבי כך. כל אחד חייב ללמוד את כל התורה כולה. מה פירוש? הלכות וטעמיהן. ללמוד תרי"ג מצוות עם הטעמים. החישוב הזה של המשנה לפי הגילאים זה כדי להגיע למצוות ידיעת התורה. בעצם לפני שאדם למד את כל התורה כולה, לפני שאדם קיים את מצוות ידיעת התורה אסור לו להתחתן. קודם כל הוא חייב לקיים את זה. אז אומרים לו בן חמש למקרא, תלמד את המקרא, תלמד את התרי"ג מצוות. אחר כך תלמד את המשנה ששם יש הלכות בלי טעמים. אחר כך בן חמש עשרה תלמד את הטעמים ועד גיל שמונה עשרה למדת את כל התורה

1:12:28 דובר 3 כולה לוכת בתאמינין. עכשיו בן שמונה עשרה יכול להתחתן. ומה אז? אז הוא כבר קיים את מצוות ידיעת התורה, ועכשיו יש לו מצווה שונה והיא לא עוזבת אותו כל הזמן, כל החיים שלו. עדיין יש עליו את המצווה של "והגית בו יומם ולילה", וזה אדם יכול לקיים על ידי פרק אחד שחרית או פרק אחד ערבית. הוא יכול ללכת לעבודה. הרי ריחיים על צווארו, הוא כבר התחתן בגיל שמונה עשרה, הוא חייב ללכת לעבודה. אז עכשיו הוא יקיים את המצווה של לימוד התורה בפרק אחד שחרית או פרק אחד ערבית. כך לומד האלטער רבי, אבל במחבר ראינו שהמחבר הביא רק את המצווה של "והגית בו יומם ולילה" ולא את העניין של ידיעת התורה. ואף על פי שהמחבר מביא שם את העניין, וזו גמרא מפורשת מובאת להלכה, שלעולם ישלש אדם. אדם צריך לשלש את הזמן שלו ללמוד שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד, אבל לפי המחבר זה לא בשביל לקיים איזושהי מצווה של ידיעת כל התורה כולה. לפי המחבר זה שיעור. כמו שיש שיעור בזמן שאדם חייב ללמוד בבוקר ובלילה פרק אחד שחרית או פרק אחד ערבית, כך יש שיעור מה ללמוד. אז אומרים לו אתה צריך לחלק את הזמן שלך וללמוד שליש בזה, שליש בזה. לפי זה אנחנו נבין היטב את החילוק בין האלטער רבי לבין שאר הפוסקים. לפי האלטער רבי, שהאלטער רבי לומד שישנן שתי מצוות בלימוד התורה, אז ממילא אין חובה לומר שיש אדם, שאותו זבולון שלא יכול ללמוד או שיש לו טרדות, פטור לגמרי ממצוות לימוד התורה. אין צריך לומר את זה. מדוע? כי בכלל מאוד מאוד קשה להגיד שהאדם הזה לא יכול ללמוד בכלל. כלום הוא לא יכול

1:14:25 דובר 3 ללמוד פסוקים? מקרא גם לא יכול לקרוא עד שיקח אותו רוד? לומד האלטער רבי שבאמת כל אחד חייב משהו בלימוד התורה. מה הוא לא מסוגל? הוא לא-- לא כל אחד מסוגל להבין טעמי ההלכות. לא כל אחד מסוגל להבין טעמי ההלכות של כל התורה כולה. אז פה נאמר הדין של יששכר וזבולון. את המצווה של "והגית בו יומם ולילה" כל אחד יכול לקיים באיזשהו חלק בתורה, בחלקים הפשוטים. לגבי העניין של טעמי ההלכות, שם אתה עושה הסכם בין יששכר וזבולון, אבל לפי המחבר, שהמחבר לומד שכל המצווה בלימוד התורה זה רק העניין של "והגית בו יומם ולילה", אז ממילא כאשר נאמרה ההלכה שאדם שלא יכול יעשה הסכם בין יששכר וזבולון, מוכרחים לומר שזה נאמר לגבי עצם המצווה של לימוד התורה. זה לגבי העניין הזה. לפי זה אנחנו גם נוכל להבין את הסברה באלטער רבי, ש-שהאלטער רבי לא אומר כלום לגבי השכר. כאשר עושים יששכר וזבולון הסכם, אלטער רבי לא כותב כמו שאומר הרמ"א שזבולון מתחלק עם יששכר בשכר של המצווה. למה אלטער רבי לא אומר את זה? אז אפשר לומר בהמשך הדברים כך. לפי אלטער רבי, שאנחנו מדברים על המצווה של ידיעת התורה, אדם שלא יודע לא מקיים את מצוות ידיעת התורה. אדם שלא יודע, לא יכולה להתייחס אליו על ידי אחר ידיעה. הוא הרי לא יודע. ידיעה זה עניין שבמוחו. זה כמו שאנחנו אומרים תמיד, מצווה שבגופו. אז ממילא אם השני למד והשני יודע, אתה הרי לא יודע, אז אתה לא יכול לקיים על ידי זה את המצווה של ידיעת התורה. יכול להתייחס אליך דיבור של לימוד, איזה ש-העסק בלימוד, אבל הידיעה לא יכולה להתייחס. אתה לא יודע. ולכן לפי האלטער רבי, היות ואנחנו מדברים

1:16:36 דובר 3 על קיום מצווה של ידיעת התורה, אז ה-- מי שמקבל את השכר על המצווה של הידיעה זה רק מי שיודע. זה רק יששכר. אז זבולון מקבל איזה שכר כללי על לימוד שמתייחס אליו, אבל לא על ידיעה. ונגיע לסוף להסביר פה באמת את המחלוקות של כל הפוסקים שדיברנו עליהם קודם. אז נקודת הדברים היא כך. יש רמב"ם, שהרמב"ם אומר שתלמיד חכם חייב להתעסק, להתפרנס ממלאכה. הרמב"ם כותב ש"כל המשים ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת וגורם רעה לעצמו". אסור להפוך את התורה קרדום לח-לחפור בו. הרמב"ם כותב מילים נוראות על תלמיד חכם שמתפרנס מן הצדקה ולא הולך לעבוד. והרמב"ם, אה, מדגיש שאדם צריך להתפרנס ממעשי ידיו, ומידת חסידות וכו' וכו'. אז באמת יש כסף משנה שהוא מדבר על הנושא הזה. איך באמת התלמידי חכמים התפרנסו מצדקה? התפרנסו מהסכמים שהם עשו עם זבולון. אז יש כסף משנה שהוא מחדש והוא אומר כך ש"עת לעשות לה' הפרו תורתך". זאת אומרת, אף על פי שתלמיד חכם אסור בעצם להתפרנס מן הצדקה, אבל אם יש חשש שתשתכח תורה מישראל, מותר להתפרנס. ופה אפשר להסביר בזה את הלשון של המחבר, שהמחבר כותב שאדם שלא יכול יספיק לאחרים הלומדים. זה מעניין שהמחבר כותב בלשון רבים, יספיק לאחרים. למה בלשון רבים? אפשר לומר שהוא מתכוון פה לעניין של תשתכח תורה מישראל, ובשביל זה צריכים להספיק להרבה תלמידי חכמים. נעצור פה בגלל השעה המאוחרת. בתלמידי חכמים ויהי רצון אמן. שכך על כמה מהאלפים הטוענים, המאלפים של אמרת דאסא הכל יחסי הרב אשכנזי שליט"א. צריך לציין שהרבי אמר פעם ביחידות לרב זכרונו לברכה,

1:19:06 דובר 3 שלמרות כל הטרדות ברבנות והעסקנות שקשורה לרבנות, הוא חייב לסגור את עצמו מדי פעם. אולי הוא אמר לו כל יום או פעם בשבוע. אני לא זוכר בדיוק את הלשון, לסגור את עצמו, להתנתק מהכל ולעסוק בתורה בעיון, בשקידה והתמדה. אני זוכר שפעם גם בפנימי זכיתי. אז הייתי אצל הרבי, שהרבי אמר: והגמרא אומרת שהרבה עשו כרבי שמעון בן יוחאי ולא עלתה בידם, כרבי ישמעאל ועלתה בידם. אבל אמר הרבי, כל אחד ואחד צריך להיות אצלו הבחינה של תורתו אומנותו. מה הפשט? שבזמן הזה שהוא קובע עיתים לתורה, בזמן הזה זה האומנות שלו. אין חדשות ואין טלפונים ואין בורסה, שום דבר. כל כולו עסוק בתורה. בהמשך לכך אני רוצה להזמין. רוצה רק להביא לקהל שאנחנו... זאת התוועדות חסידית פנימית של אנ"ש. הזמנו ממש אנשים בודדים שהם א', הם חב"דניקים, וב', הם קרובים מאוד, קרובים מאוד, קרובים מאוד לרב. יש איתנו את הכבוד שנמצא איתנו, ידיד גדול לבית חב"ד בכלל, ידיד גדול מאוד, שייבדל לחיים טובים ארוכים, של הרב זכרונו לברכה. אני זוכר את הפגישה הראשונה ביניהם, ומאז הם לא נפרדו אחד מהשני. הכבוד להזמין את רבה של ירושלים, הראשון לציון, הגאון הגדול, עוז גדול, רבי שלמה משה עמאר. הקשר שלהם היה גם בבחינה של משה וגם בבחינה של שלמה. משה זה תורה, תורה ציווה לנו משה. דיברו הרבה בדברי תורה, פלפלו הרבה בדברי תורה, וגם בבחינה של שלמה, וה' נתן חכמה לשלמה. דיברו יחד אודות הרבנות, העסקנות, מה לעשות ואיך לעשות, ומה שהיה תענוג לשמוע אותם מדברים ביחד בדברי תורה בבחינת משה ובדברי חכמה בבחינת שלמה. מתכבד בזה להזמין, כאמור, את ידיד גדול לחב"ד ולמשפחה, הגאון הגדול רבי שלמה משה עמאר

1:21:08 דובר 3 שליט"א, הראשון לציון ורבה של ירושלים.

1:21:21 דובר 5 אפשר להביא חומש שמות? לומר תודה למי שיביא לכבוד הרב.

1:21:28 דובר 6 ברשות מרנן ורבנן הרבנים הגאונים החסידים שיחיו וירוממו. וברשות כל הקהל הקדוש, ובראשנו כבוד המרא דאתרא, ממלא מקום אביו בקודש, שיחיה ויאריך ימים. כבוד התנא דבי דבי נשיאה, שהוא מנחה בחן ובחסד, וכל המשתתפים, כדי שלא נאריך. באמת הקשר שהיה לנו בתורה וגם בהנהגה היה מופלא מאוד. ישבנו יחד בדין לדון בעניינים של שביעית, של המלאכות האסורות והמותרות. מה זה לאברויי אילנא? מה זה לאוקמי אילנא? ומתי אנחנו מתירים? מתי אוסרים? והדברים היו במשך כמה שמיטות, וגם בין לבין היה תמיד קשר הדוק. אבל נדמה לי שהקשר הראשון היה בענייני תלמוד תורה, על החיבור שלו על השולחן ערוך הרב. שם גם התכתבנו בזה באורך ובעומק, כפי שידי הקטנה משגת. שם ראיתי את ההשקעה הענקית של הרב עליו השלום, שהשקיע מתוך אהבת השם, מתוך אהבת התורה ועם התבטלות לתורתם של הגאונים הקדושים, בפרט של אדמו"ר הזקן. נדמה לי גם שאמר לי שהרבי הטיל עליו את המלאכה הזאת. ככה אני זוכר שהוא סיפר לי, עליו השלום, אז זה נתן לו כוח עצום, כי זה לא פשוט לעבוד עבודה גדולה כזאת ולהשלים אותה. וברוך השם זה עלה בידו. ואחר כך המשיך. מעולם לא פסק מהשקידה שלו. אבל זאת לא הייתה רק שקידה והתמדה. זה היה עמל, עמל עצום עד כלות הנפש. זה עמל, ממית עצמו באוהלה של תורה. את זה הרגשתי עליו פעמים רבות, שהיה שקוע ולן באוהלה של תורה, בעמק ההלכה, ממש בעומק גדול. זה חבל על דאבדין. אין לנו הרבה ששוקעים ומשקיעים את עצמם ואת כל כוחותיהם בהבנת התורה, להבין ולהבחין בדקויות ממש עד קוצו של שערה, ממש כדי לעמוד על אמיתות התורה. וזה הדור הפסיד. גאון, רב, שהתורה שלו ודאי

1:24:41 דובר 6 הייתה מגנה על גדולים. צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, ובוודאי שהוא ממשיך להתפלל על כל הקהל הקדוש של המקום הקדוש הזה ועל כלל ישראל. היות ונאספנו לזכרו, אמרתי לומר חידוש לעילוי נשמתו של הרב עליו השלום. נאמר ב... כשבתיה מצאה את משה רבנו ביאור, אז היא: "ותשלח את אמתה ותקחהו, ותפתח". פתחה את התיבה, "ותראהו את הילד, והנה נער בוכה, ותחמול עליו, ותאמר: מילדי העברים זה". כמה נעלמים דרכי השם. כמה נפלאים דרכי השם. פרעה אמר "הבה נתחכמה לו". משה רבנו, ביום שהיה צריך משה להיוולד, והוא ידע את זה על פי הכוכבים, אז הוא אמר "כל הבן הילוד", אפילו למצרים, ליאור תשליכוהו. הוא לא רצה להשאיר שום סיכוי שייוולד הילד הזה שהוא יושיעם. מראש ועיקרה. וכשהתורה אומרת "נתחכמה", אם התורה קוראת לזה חוכמה, אכן הייתה פה חוכמה נפלאה מצד פרעה במצב של אותם ימים. לא היה בית חולים, לא היו רופאים מסודרים, לא היו אחים ואחיות, וודאי לא היו מחשבים. היום, עם כל השכלולים שאין מה לתאר בכלל ואין מה להשוות, אי אפשר לעקוב על כל בת מתי תלד. פרעה בתנאי דאז השקיע כאלה כוחות עד שהוא ידע כל בת ישראל, והיו כבר מיליונים, כבר הגיעו לפני היציאה, פרו וישרצו וירבו ויעצמו, יודעים כולם את השמות. וידע בדיוק כל בת מתי תלד. שהרי כתוב אצל יוכבד "ותצפנהו שלושה ירחים", שזה היה לה בין... חוץ מהחשבון, כי ילדה קודם, ולא יכלה עוד הצפינו. שום דרך לא נשאר אצלם, עד כדי כך שתיקח ילד כזה שכשנולד האיר את כל הבית ואת השכינה עמו, לקחת אותו ולשים אותו בתיבה בשפת היאור, כדי שלא יישאר שום סיכוי. כזאת חוכמה, כזאת

1:27:41 דובר 6 עבודה עשה הרשע הזה כדי שלא יוולד הילד הזה. ואם יוולד, לא תהיה לו שום תקומה. ובסוף מי מציל אותו? כשאדם מתחכם על רצון השם, ודאי שהוא לא יכול. אין חוכמה ואין תבונה לנגד השם, ישתבח שמו. אלא לא רק שהוא לא יכול להסיט את הרצון של השם או לעקם אותו, אלא בסוף, אלא אם הוא מתחכם, השם מטיל עליו שהוא יבצע את זה. היות ופרעה כל כך התחכם, אמר לו השם יתברך: אתה תבצע. מי הציל אותו? הבת של פרעה. ״מילדי העברים זה״. היא ידעה שהוא מילדי עברים והבינה את זה, ואף על זאת היא מצילה אותו, ובסוף הוא משלם שכר לאמו שתניק אותו. מה לא הייתה יוכבד מוכנה לשלם שישיבו לה את בנה, את הבן הזה, משה רבנו, שהיא תמשיך להניק אותו. אבל היות והוא התחכם, אז אמרה לה: ״היליכי את הילד הזה והיניקהו לי ואני אתן את שכרך״. מאיפה? מהקופה של פרעה. פרעה משלם לאמו שתניק אותו, ואחרי שהיא קיבלה אותו החזירה. הוא גדל על ברכיו ועל ברכי ילכה או שאו. אומר האבן עזרא בפירוש הקצר שמאת השם הייתה זאת, שיגדל בבית מלך, שילמד תכסיסי מלוכה כי הוא צריך להנהיג את ישראל. אז לא רק שהוא האכיל אותו, לא רק שהוא הלביש אותו, לא רק שהוא גידל אותו, הוא גם היה המורה שלו לחוכמה, להנהגה, לדיפלומטיה, כי חוכמה הייתה בו. כי הוא חשב להתחכם. אבל תראו פלא פלאות מה שראיתי לפני הרבה שנים בפסוקים האלה. כאן כתוב ״ותפתח ותראהו״. שואל אור החיים הקדוש: היה צריך לומר ״ותראה את הילד״, אז זה ״ותראהו״, והוא מפרש לפי דרכו בדברים נשגבים. ואני עמדתי

1:30:06 דובר 6 לפרש בפשטות ״ותראהו״. הוא זה ה-ו. זה קודשא בריך הוא, שכינתא זה השכינה. כשהיא, כשהיא פתחה ועשתה את זה במסירות נפש, זכתה לראות ״ותראהו את הילד״. ראתה ה-ו' עם הילד, ״ותראהו את הילד״. כשראתה שהשכינה עמו, היא כבר, מה לה עוד? ״והנה נער בוכה״. נער, ידוע שזה השם של השר הפנים של מעלה, מט"ט, ששמו המלא בגימטריה נער. והאר"י כותב שבכל מקום שהשכינה נמצאת הוא נמצא שם. ועכשיו, שהשכינה בגלותה גם במצרים ובידיה של בת פרעה, אז ״נער בוכה״. המלאך מט"ט היה בוכה על הגלות של השכינה. כשהיא ראתה את הבכי הזה, בכי של המלאך הגדול מט"ט על הצער של השכינה, ״ותחמול עליו״. כבר לא יכלה לעמוד נגד החמלה הזאת. ״ותאמר מילדי העברים זה״. אז היא אמרה: מילדי העברים. לא ייתכן דבר, שכינה כזאת שתהיה עם ילד. זה רק מילדי העברים, לא יכול להיות משהו אחר. ואז החמלה שלה התעוררה עד שלא יכלה להתאפק, למרות שהיא ידעה שאביה גזר. למרות שידעה שהיא מסכנת בעצמה, שום דבר לא עצר בעדה. ואז היא ניסתה לתת לשפחות שלה שיניקו אותו ומשה לא רוצה לינוק. גם בשעה כזאת, גם במצב כזה, שלא יאכל. לא רצה לאכול דבר טמא. ״ותאמר אחותו״, מרים, ״ותתצב אחותו״, שעמדה כל הזמן, עכשיו היא רצה. ״האלך וקראתי לך אישה מינקת מן העבריות״. אמרה לה: כן, תלכי. הלכה והביאה את אמו, את אם הילד. ״ותאמר לה בת פרעה היליכי את הילד הזה והיניקהו לי״. גם פה יש ״הו״. תראו כמה פעמים זה מוזכר כאן. זה פלא פלאות. כמו ששאלנו ב״ותראהו״, גם פה: והיניקי את הילד, והיניקי לי. מה זה ״והיניקהו״? אומרת לה: תיזהרי, הילד הזה

1:32:50 דובר 6 הוא לא לבד. נמצאת איתו השכינה, ״והיניקהו לי״. תניקי גם את ההוא. את צריכה לשמור עליו. ״ואני אתן את שכרך. ותקח האישה הילד ותניקהו״. עוד פעם ״הו״. יש פה המון פעמים, לא נמצא באף מקום. לא ראינו דבר כזה. ״ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה״. שוב ״הו״, ״ותביאהו״, אותו עם השכינה. ״ותקרא שמו משה כי מן המים משיתיהו״. עוד פעם חוזר על אותו הו, שזה השם. כשראיתי את זה אמרתי: נחזור לשורש. אני רואה שכבר זה התחיל למעלה. ״ותהר האישה ותלד בן״, זו יוכבד, ״ותרא אותו כי טוב הוא״. ביום השלישי נכפל פעמיים ״כי טוב״, אבל לא כתוב ״הוא כי טוב״, גם ״כי טוב הוא״. כי ראתה את השכינה עמו, שהאירה את כל הבית. ומה כתוב אחרי ״כי טוב הוא״? ״ותצפנהו״. שוב, צפנה אותו, ״ותצפנהו״. ״ולא יכלה עוד הצפינו״. מילה מאוד נדירה, ״הצפינו״, אבל יש שם ה' בהתחלה ו-ו' בסוף, ״הצפינו״, שזה ״הו״ עוד פעם. ״לא יכלה עוד הצפינו״. ואז שמה אותו בתיבה וכולי. אז רואים כאן כמו מפורש איך שהשכינה ליוותה את משה רבנו בתחילת דרכו. אחר כך, הלא בעצם מי הציל אותו? בתיה בת פרעה, בת י-ה. היא לקחה את הו' ונשלם בזה י-ה ו-ה. בתיה, בת י-ה, היא שהצילה את הו, זה שכל הזמן הוא נמצא איתו, הו. כי בעצם יש הבדל גדול בין י-ה ל-ו-ה, ופה יודעים כולם, י-ה זה אבא ואמא עילאין, שזה לא שייך לנו. כמו שאנחנו אומרים, איש ואישה, י-ה ביניהם, זה נמצא, זה מאת השם יתברך, יו"ד וה"א, איש ואישה. ומה התפקיד שלהם? להשלים את הו. זה תפקידם של האיש והאישה. והאריז"ל אומר שמשלימים אותו על ידי כתובה. הכתובה זה כתב ו-ה בזה

1:35:19 דובר 6 משלימים את הו' והה' על ידי כתובה. "ולבני הפילגשים אשר לאברהם" — שם אומר רש"י: "פילגשים" חסר יו"ד. לפי גרסתו של רש"י, פילגש, אומר הגאון, מפני שלא הייתה כתובה — זה פילגש. זה קידושין בלי כתובה. זה פלג. אין ו"ק. אז זה פילגש, זה רק חצי השם. ומה זה הו' הזה? זה אנחנו משלימים. למה? כי הו' מושלם דווקא מהחומריות, כי התפקיד שלנו בעולם זה להפוך את החומרי לרוחני. זה עבודתנו, כמו שאנחנו מוסיפים על הזמן מן החול על הקודש. אותו דבר באוכל. "זה השולחן אשר לפני ה'". ואותו דבר בכל מה שאנחנו מתעסקים. המטרה היא לעסוק בחולין ולהפוך אותם, להעלות אותם אל הקדושה. זו עבודתנו. בשביל זה שמה אומרים בשם הרבי מקוצק: "השמיים שמיים לה'" — שהוא נתן. הוא עשה את השמיים, "והארץ נתן לבני אדם" שיעשו מזה שמיים. אז אני חשבתי שזה רמוז בפסוק עצמו. "והארץ" — ו' זה ו' כן. זה מותנה על ידי ארץ וזה מבני אדם. והכתובה שבאה להשלים ו', מה כתוב בכתובה? איזה רוחניות כתוב? רק גשמיות. "אני אפלח ואזון ואפרנס ואכלכל ואסובר ואכסי" וכולי וכולי. רק גשמיות. אבל מהארץ הזאת, מהגשמיות הזאת, אם מעלים אותה, אם מקדשים אותה, אז עושים ו', משלימים. וזהו "ביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף". איש בכי ביקש יעקב לגלות את הקץ. וכאן אנחנו חושבים זו בקשה אחרת, לישב בשלווה. אני חושב גם שם זה לגלות את הקץ. כי "יד על כס י-ה" — י-ה כס כבר נמצאים. התפקיד שלנו עד הגאולה זה להשלים את הו'. ביקש יעקב לישב בשלווה — בשם ו'. המילה "בשלווה" זה "בשם ו'", זה הוא ביקש להשלים וממילא התגלתה. ולמה קפץ עליו רוגזו של יוסף? כי אם

1:37:41 דובר 6 היה משלים ו' כבר בן דוד מגיע. משיח בן יוסף עוד לא בא, אז קפץ עליו. מה אתה מדלג עליי? הוא קפץ עליו. רבותיי, כשאדם משקיע עצמו בלימוד התורה, ממית עצמו בלימוד תורה, אז זה לא רק התורה שלו. יש לשון מפורש של הרב קוק. גם האוכל שלו תורה, גם העבודה שלו תורה, גם הדיבור שלו תורה. אני פגשתי הרבה וישבנו הרבה עם הרב עליו השלום, ותמיד הרגשתי כולו היה תורה. לא רק שלמד, לא רק שדיבר. כולו היה תורה. כל הישיבה שלו, כל השיחה שלו, הכל היה תורה. וכל מה שדיברנו זה היה תורה. הרגשתי ממש תמיד, בכל פעם, פעם וגם לא הרבה זמן לפני הסתלקותו גם כן ישבנו על עניינים של שביעית ואנחנו עד היום מרגישים את חסדו. היה מוסיף עוד ועוד, הן מצד הידיעות המעמיקות והרחבות שלו, הן מצד החכמה ידע לצאת בשיקולים של אוצר בית דין למשל. איך לשקול ואיך לעשות שהכל, שזה לא יהפך להיות מסחר אלא בית דין. בית דין שעובד ומחלק ומשלם הכל לפי בית דין. זה צריך חכמה גדולה והוא היה בעל החכמה. והיום שאנחנו מתאספים לזכרו, קודם כל אנחנו מודים לשם. ברוך השם אשר לא השבית לו גואל. שמענו את השיעור הנפלא של המרא דאתרא וממלא מקומו, וזה משמח את הלב לראות ברוך השם שיש ממלא מקום לא רק בתפקיד הרשמי אלא ממלא מקום בידיעת התורה, בעומקה בתורה. השם ייתן לו כוח להוסיף ללון בעומקה של ההלכה ויגדל עוד ועוד, יגדל בתורה בעזרת השם, להגדיל, שלא יפסק ולא נפסיד את הגדלות של תורה אלא ימשיך. ובוודאי שזכות אביו הגדול תעמוד לו, גם לחתן היקר ידידנו הגאון הרב ברוד. השם

1:40:04 דובר 6 ירומם אותו, ירום ונישא וגבה מאוד. וודאי שזכותו הגדולה חופפת עלינו כאן והשם יזכנו לביאת המשיח שיתגלה בשובה ונחת במהרה בימינו ונאמר אמן. אני מתנצל ומבקש סליחה שלא אוכל לשיר, שעליי עול גדול. תמחלו לי מאוד.

1:40:32 דובר 7 יישר כוח ותודה רבה לרב אבי מרדכי.

1:40:38 דובר 8 נצייר זין על בכלל כלאס, בוא הנה עם זה זונה וזין מקיאים יענו אותי, רואים בני בראשית מדע רפובליקה לא מהקיסר. אז למה לחפור? נו, לכו אילן נו ונגמיר סיוט. כל פעם הם נהנים בכפר בערוב זונה וזין את ראש האדום גם מרק עם עוד אחד יותר טוב יותר. הביש של השטיבל אין גריס זה עד כדי העדר של גרט פנייה קרמירי ולא רק לזה. אם קנסים על זה אז זה הסעכה ודם עובר לו. הרי אני אחליף את הרכב שלו. הרי געזונט. הרי אם אביו מאורז עם החשמל איציק לקוח אז אין אפילו לגנץ דור הגידול בית המרד המון מנדלבלית מקריא באיזו נקודת אור הוא זין חסר ברירה. כל הזמן יש איזה צורך מהדקשים שאין דו"ח נוסח המכתב הוא סוג אין זו רד וגם הוסבר כנשר חשמלית איך זה מבריק וקריאת משא ליטה בהיתר למכתב מקריאת קדושה נושאת את הים חומרה טלנובסטות הוא חס על הסיפור מסויססו גזר ומיליונים ותשבע כבר וכוכב האדמה זחול שהיא אש הקבע חב"ד כולה. איזה הזדמנות של ליטר טוב מבקשים עלי בקריאת המושג ליטר רחמים וזכות ישועתו בלי נשאר ומרעוי אל לבך אבא במכתב זה למשך דווקא לשני המעמדות מארץ הקודש שהטיבו על ידי הבד הקרוב להקבעת הכלול לבד לסבי כעש. אלו הוא איש הקרי קדושת מושג ליטה למען לקבל את זה ביאו בשמחה ורוצים. מצורף פה לשנה שמשפט זה בסיבת כל זה והיא הושלים גוש וגופת כלה. איך זה יהודי זה חסמלה ודיבר כוסות זה חסמלה ומאוגו וזה עם הלב רייך שלום ויתר עם זה גם משפט עולמים. כום לא חס.

1:42:44 דובר 9 איש מן החב"ד, דשליח חוסיסי כום את הער, גורן דעשה לחצה קדש קדושת רבו שליט"א וגורן הרב רפרלי שפרדבורקי וגם כום במיוחד. אז השליח הוא גנץ מכל האדמו"רים וחוץ לארץ. חזיק מן דורשנו בזכותם כעסם וששנו מכום הם וששנו מכספום להם. ובעל שליח, בעל שליח מכל האדמו"רים ובעל שליח למן צנחום ובעל שליח ומיר. הנה פה שתיים כדים ורידות ומיר ורשות ומראינגרוף ורשות ומגזות. זו שרימה. עוד במור גזות ושריימה עוס עם דר שפטרע עוד העוס עם הנייה שפטרע וסמישראי כבר מסכוסום של יהודי ישראל. איצטריץ מני מחב"ד סושריים דעוס אלף לאמת ולעיני כל ישראל. ורבי שתרזול הלפן. ומחזי חזאיים בקרב ממש. אז מלך המשיח זו שריים דלעיני כל ישראל דוי ירושלים נרקידש. איש שחום רוד יהודה עם השפטרע ולעושריים לעיני כל ישראל. וזה בתלד בעצם כל כלל. הרב אשכנזי הפיץ את זה לכל ישראל.

1:44:12 דובר 8 קשה מאוד לדבר דווקא לי, שכולנו עכשיו, ברגע זה, מרגישים הרגשה מיוחדת במינה. כבר הרבה שמחות של הנחת אבן פינה היו לנו בכפר חב"ד, אבל זכות כזאת עדיין לא זכינו. וספק אם מישהו אי פעם זכה לכך. כל אחד מאיתנו שמע את דברי הרבי שליט"א בהתוועדות בהקשר מיוחד בתמוז, שבה הכריז שהוא רוצה להקים בכפר חב"ד בית כאח לבית הידוע והמפורסם בכל העולם כולו, 770. להקים בית כזה בכפר חב"ד, שהוא יהיה מרכז להפצת מעיינות התורה והחסידות בארץ ישראל כולה.

1:45:42 דובר 9 יש למחאה מאוד יחס לילדה שרוצה לתת לילדה שרוצה.

1:48:27 דובר 10 הדבר השני כהצעה. אמנם לא הספקנו פה להכין, אה, טופס, אבל הדבר היה נכון, הרי כל אחד חייב לנחם את הרבי שליט"א. וכפי שאני חושב, כך ההלכה אומרת בפירוש הגמרא: "ואם מצאו אותו בארץ רחוקה מעירו הלכת קמה וחמה", כשמדובר בנשיא הדור. ומי שחושב לנסוע ודאי טוב, אבל מי שאין בכוחו לנסוע, כל אחד שישלח מכתב. אני חושב שזה, שזה יגיע לרבי ושהוא יעבור עכשיו על כל המכתבים. היה כדאי במרוכז של-- לכתוב איזשהו נוסח של ניחום אבלים, ושכולם, כל הכפר, אנשים לחוד ונשים לחוד, לכתוב ולשלוח את זה לאוויר, להעביר את זה עימנו שיגיעו לשם, ועל ידי כך לקיים את העניין הזה של ניחום אבלים. הרבי שליט"א, באחד הימים של הניחום אבלים, ביקשו אליו כמה מאיזו, מאיזו חצר חסידית? ביקשו לנחם. הרבי שאל אותם מה שלום אבא שלהם? אז הם אמרו שהוא חלש. אז הרבי שאל למה הוא לא יוצא לחסידים? אז הם אמרו שאין לו כוח לעלות. אז הרבי אמר: אז מה זה נוגע? חסידים קענען אַלץ. חסידים וכל מה שהוא, חסידים יכולים לפעול דברים שהם למעלה מן הטבע, שלא בכוחות הטבע. הדברים הם הוראה לנו. אנו בימים האלו, כל אחד ואחד יודע וצריך להעריך וצריך לברר מהו, מהם הדברים הנוגעים לנפשנו אנו עד פנימיות הנפש. וגם אנו צריכים להיות פתוחים לכוחנו, בכוח של חסידים, חסידים קענען אַלץ, בכוח של חסידים. על ידי זה שמתאספים יחד ומבקשים ומתפללים. זהו כוחנו ואמונת ה', בכוח הזה נלך ונפעל, נביא רוח לבית שניטה ויהלכנו לקראת משיח צדקנו בקרוב ממש.

1:51:31 דובר 10 כל אחד ואחד אשר ישנו פה היום, ואשר איננו פה היום, חייב לזכור ולסמן לעצמו יומם ולילה: מה היא שקיעתו האדמו"ר נובהר[?] בשבילו? הרבה הרבה אנשים צועקים עד היום באוזנינו ואומרים: בשביל מה? הוא היה למעלה, כבודו הלך לאינו ולאינו, מכל הרבנות הוא נשאל, בשביל מה הוא היה צריך להגיד את זה? אני אפילו לא מתכוון להסביר את הדברים. אבל ברגע שהוא נכנס למערכה אנו חייבים לתת לו את התודה ואת הברכה על שהוא נתן לנו את הנס הגדול והישועה הגדולה. לו אנו חייבים תודה, לו אנו חייבים את הברכה. נאחל לו אריכות ימים ושנים טובות, שינכון במלחמת השם וינצח ויובילנו לקראת משיח צדקנו. לא, לא, לא. ומי שרואה ומי שמסתכל במהפך הגדול שנעשה בעולם במשך עשרות השנים האחרונות יראה, אפילו אלו שמתנגדים ואפילו אלו שרומסים ואפילו אלו שצוחקים ואפילו אלו שלועגים, הם גם לוקחים את מה שהוא ראה ומה שהוא פעל במשך עשרות שנים מקודם. רק מה? כפי שהוא-- כפי שמבואר בדבר הקדוש אשר מודפס לרגל יום י"א בניסן בשנה זו, ישנם כאלו היונקים מבחינת פנים, ישנם כאלו היונקים מבחינת אחוריים, אבל סוף סוף גם הקדושה וגם להפך הקליפה, גם הלאומנות, מקורה ושורשה בצדיק ובקדושה. אבל אשריו מי שיונק מבחינת פנים. אוי לו ואבוי לו מי שיונק מבחינת אחוריים. זהו כוחו של הצדיק, זהו כוחו של נשיא הדור להכיל את הקדושה, להביא אותה לא שתרחף בחלל העולם, להכיל אותה על החפץ, על כל העולם, ואנו רואים את זה במוחש. איפה שהיום ניגשים ליהודים ורואים איך שיהודים מוכנים לקבל, כל העולם מוכן לקבל. מוכן לקבל תורה, מוכן לקבל את המצוות. אפשר לכבוש את העולם בסערה של הפצת תורה ויהדות.

1:54:11 דובר 10 על ידי מה זה? איך זה פתאום העולם מתגונן בזה? איך פתאום מארחים בעולם את זה? איך פתאום מוכן העולם לכך? אך ורק על ידי ההפלאה, על ידי המופלא שבסנהדרין, שהוא לא רק שהוא מופלא מבחינת הדור, מבחינת הגזירה, אלא הפליא והגדיל השם לעשות בדורנו אנו, אשר שלח לנו את נשמתו הקדושה של הרבי שליט"א. בי"א בניסן אנו כולנו בהתוועדות, תודות ובמה-- במאמץ זה. נאחל לו אריכות ימים ושנים טובות, יאריך ימים על ממלכתו ויוביל אותנו לקראת משיח צדקנו בקרוב ממש.

1:55:54 דובר 11 יבוא על ידי משיח צדקנו, שזה קץ שם לחושך בגלות. ואיתא במדרש, מה נתן לעולם כמה שנים יעשה באפלה. המדרש אומר שהקדוש ברוך הוא נתן לעולם כמה שנים יהיה חושך, אבל בסוף הזמן יהיה קץ לחושך. ומבאר הזוהר הקדוש על דרך מה שכתוב בתורה, כתוב לכל דור ועד כל פחד. כך כתוב הפסוק במשלי ט"ו, לכל דור ועד לכל פחד. לא אשכח את המראה הזה שזכיתי לראות במשך עשרת הימים שהייתי שם. לראות כל פעם ופעם את הרבי יוצא לקהל. אבל לא רק רגע היציאה לקהל, אלא את ההרגשה של הקהל. בתוך עמי אנכי יושבת, נמצאים בתוך מאות חסידים. לראות את הקשר הנפשי, את הקשר העמוק שבין חסידים לרבי. ודווקא בזמן כזה הוא התגלה במלוא גדלותו ובמלוא עוזו בהרגשה כזאת שקשה לתאר אותה. ואומנם, בשעת מעשה חשבתי לעצמי אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו, שאנחנו נמצאים ביחד עם הרבי, שמעתם, אבל ביחד עם כל הקהל הקדוש הזה, וביחד האחדות הזאת, הקשר הנפשי הזה, השמחה הפורצת מתוך עיניים של כל חסיד וחסיד, של בן ובת. לראות: הו, הרבי הניע את היד. הרבי הניע את הרגל. הרבי הניע את הראש. הרבי הזיז את הרגליים. השמחה הגדולה, השמחה, השמחה הבאה מתוך, מתוך זאת רמ"ח איברים ושס"ה גידים. לא נמצא קשר כזה אף פעם אולי בכל העולם כולו. כמובן, בזמן הכאב הגדול כל אחד ואחד הרגיש את זה. אבל בזמן של שמחה הדבר מוחשי ביתר שאת וביתר עוז. שמחה אמיתית ושלימה שפורצת כאילו מתוך עצמה. כי אין ‧יָּנְקֵא וְשֶׁרוּאֵי סֶבֶל את הכבוד של רבנש. ועל זה כל אחד ואחד חייב לשמור, וזה צריך להיות בראשית מעייניו. אפשר להתווכח, אפשר לריב. ר' שמעון

1:59:03 דובר 11 היה אומר כזה קרינגה, אבל יש קרינגה. אפשר אפילו בקידוש לתת אחד לשני עם הבקבוק, אבל זה בקידוש. מה? שמה? אתה רוצה לתת? כן. נו, היא לא צריכה לשאול. אז לא אמרתי. אמרתי בקבוק ריק, לא עם בקבוק מלא. לא, סליחה, עם בקבוק ריק, לא עם בקבוק מלא. אבל אני מקווה שזה לא יצא באינטרנט, הבדתרט שלי. זה היה פסק דין שאחד נותן לשני עם בקבוק. אני מוחה נגד זה, אבל בכל אופן לא לזה הייתה כוונתי. אבל גם אם זה יקרה אז זה גם לא נורא. אבל בכל אופן, בהתבודדות זה מי שזקוק שיבחר. אבל כלפי חוץ יש כבוד המשפחה, יש השלמות של המשפחה. תארו לעצמכם, נתאר לעצמנו שחב"ד יוצאת לבחוץ מפולגת, שסועה, קרועה לחתיכות. זה סוחב לכאן, זה סוחב לכאן, זה סוחב לכאן. איך אדם מסתכל על בעלז? אפילו יש הוויכוח, אולי ויכוח ענייני. אולי יש מקום לסברה הזו. יש מקום לסברה הזו. אבל הוא סופר. אפילו שאול המלך! אחרי שדוד ה-- אחרי ששמואל הנביא קרע ממנו. הרי אתה מנוכר בעולם כנגד או נגד זקנה. מה הציבור יסתכל על זה? מה יראו? איך מסתכל העולם על זה?

2:01:15 דובר 12 קהל נכבד. החלק הבא מתחיל. אבל השעה היא גם לא כל כך מאוחרת. יש פה חשיפות מדהימות, מרתקות, סיפורים מדהימים שהקהל עוד אף פעם לא נחשף אליהם. באמת מומלץ וכדאי להישאר. אתם תיהנו מאוד. יש דברים פשוט מדהימים וחשיפות מיוחדות. לפני שנזמין ונתחיל בחלק הזה, רוצה להזמין ולכבד בן דוד של הרב אשכנזי שהיה איתו בידידות במשך שנים רבות. רב העיר חולון, חבר בית דין רבני חב"ד ומחבר ספרים תורניים, הגאון החסיד הרב יוחנן גוראריה, בבקשה. כדאי להישאר. מומלץ. אף אחד לא יתחרט שהוא נשאר.

2:02:12 דובר 13 ערב טוב. האמת שקשה לי לדבר על הרב אשכנזי בעבר. אצלי הרב אשכנזי הוא היה אח גדול שלי. כשהוא היה בן חמש עשרה הוא הגיע לארצות הברית, למד בבית כנסת. הוא התאכסן בבית שלנו שנתיים. אני זוכר... אסור היה לי לשחק בבית בסלון בגלל שהיא אמרה: "מוטי, הרב אשכנזי לומד." אסור היה לדבר בקול בגלל שהרב אשכנזי לומד. הוא היה בחור סך הכל, אבל אמא שלי מאוד מאוד כיבדה אותו, מאוד אהבה אותו. אמא שלי נפטרה כבר מעל עשרים שנה. הוא היה ממש, איך שאומרים, אלוקים בבית. הוא, הוא היה בחור, הוא היה, הוא היה כל השנים הוא היה פיקח, גאון כפשוטו, גאון. הוא היה חסיד. אני זוכר לילות שהייתי קם מהמיטה ונכנס לסלון והייתי רואה מי יושב בסלון עם האור דלוק, הרב אשכנזי היה יושב ולומד. היה בחור בן חמש עשרה, לא אבא, לא אמא, לא אף אחד שפיקח-- הסתכל עליו להגיד לו מה לעשות. ישב פשוט ולומד. היה איך שאומרים אַ פרומער, הבחור דתי חרדי פרום-- אני לא יודע איך אומרים את זה בעברית. הוא היה על קלה כחמורה, היה-- כבחור עוד הפעם, זה לא מישהו מבוגר שהיה מדייק על כל דבר. אני זוכר את האוכל שאת זה הוא כן אוכל וזה הוא לא אוכל, לא בגלל שהוא אהב את זה או לא אהב את זה. פשוט הוא בהלכה הסתכל על זה בצורה כזאת שלא כדאי את זה לאכול עכשיו וכן לא כדאי לאכול את זה עכשיו. אולי לא יכול בגלל שבין בשר לחלב. היה לו חישובים. כל הנהגתו הייתה הנהגה של תלמיד חכם. בזמני, כשהוא היה אצלנו בבית, הוא לא כתב, אבל הוא ישב ולמד יום

2:05:02 דובר 13 ולילה, כפשוטו יום ולילה. לא פלא שהוא גדל לכזה גדול בתורה. אני זוכר... אחד, אחד בדורו פה אצלנו. כבר ראו בצעירותו מי הוא היה. אחרי זה הוא הלך למונטריאול, למד במונטריאול, אבל ה-ה-הוא היה חדור בלימוד, חדור בחס-- לא רק בנגלה, גם חסידות, גם חסידות. אף על פי שהוא היה נקרא בעל נגלה, הוא היה חדור בחסידות. הוא למד חסידות, הוא ידע הרי מאמרים חסידות. הוא למד, ישב ולמד גם חסידות. אף על פי שנקרא, היה נקרא בעל נגלה בשביל שכתב קובצי נגלה. אבל למעשה הוא ידע הרבה בחסידות. בשבילי הוא היה מורה דרך כפשוטו, מורה דרך. אני הייתי מסתכל עליו וממטה למעלה. האח הגדול, איך שאומרים. הוא היה. וכשהוא נסע אני אמרתי לאמא שלי: אין לי אף אחד לדבר עכשיו. אני זוכר, אמרתי לאמא שלי שמוטי הוא עזב אותנו. אני לבד פה. הוא גדל בבית של סבא וסבתא, הרב קרסיק והרבנית קרסיק. אני זוכר כמה הסבא היה. אני זוכר. אני לא זוכר, לא ראיתי את זה, אבל סיפרו לי שהסבא היה משקיע בו שעות על גבי שעות ולומד איתו. אני זוכר שהוא היה אומר: "מוטל, נאך דאס נישט. נאך דאס נישט. אל תלמד את עצמך. תלמד עוד הפעם ועוד הפעם." כל החיים שלו הוא לא רימה את עצמו. כל דבר הוא למד את זה עד הסוף, עד שהוא ידע את זה במלואו. היה לו זיכרון פנומנלי. הוא זכר דברים לא רק בלימוד. הוא זכר גם דברים אחרים, גם בהווי החסידות. הוא זכר. הוא גדל בתל אביב. הוא זכר כל ההתוועדויות שהיו בתל אביב. כל החסידים, לדבר איתו זה היה פשוט תענוג. אני עד היום, אני כל פעם אני חושב עליו.

2:07:50 דובר 13 הוא סיפר כך, הוא סיפר ככה. הוא היה פשוט, פשוט איך שאומרים, החסידות והחסידים. הוא חי את זה. הוא זכר כל חסיד וחסיד, כל מה שזה אמר וכל מה שזה אמר, הוא זכר את כל ההיסטוריה של חב"ד. לדבר איתו זה היה תענוג כפשוטו. יכול לשבת איתו שעות על גבי שעות. אני אומר שאני חושב שהוא חידש שם ליובאוויטש כפשוטו אצל גדולי ישראל, אצל מסמ"ג הגדולים, אצל רב'ס, אצל חסידים מכל החוגים. הם כולם העריכו אותו בכל מיני הזדמנויות. אני זוכר כשהוא היה בחור והיה מחלוקת, היה סיפור שנפל כוס של זכוכית על הרצפה והיה מחלוקת בין המסמ"ג. היה לו ידע עצום. היה לו ידע עצום בספרים. הוא היה יושב שעות על גבי שעות בספריית הרמב"ם בתל אביב אצל הרב מגונס [?], בספרים שמה. הוא כן, הוא למד יום ולילה. הוא היה בקיא בכל כך הרבה ספרים וכל כך הרבה פוסקים. איפה שהייתי מדבר איתו, הכל הוא ידע, הכל הוא ידע, ומיד הביא השוואות מפה ושם. זה היה... הוא היה פשוט תענוג. תענוג כפשוטו. הוא היה גם פשוט פיקח גם. אז רצית לדבר עם מישהו ולהבין מישהו ו-ו-ופשוט לקבל עצה, זה היה הוא, הרב אשכנזי. הוא היה לו בכפר, אנחנו יודעים, היו כל מיני לפעמים בעיות, דיני תורה. אני זוכר שישבתי איתו בדין תורה ואמרתי לו, ישבנו איזה דין תורה. זה היה בין אדם פרטי ובין מוסד. היה לו בית דין בבית שלו לפני שקם הבית דין של חב"ד. אז אני שאלתי אותו, כבוד הרב, למה אתה פוסק כל פעם בשביל הפרט ולא בשביל המוסד? כל פעם אתה נוטה, אתה מחפש איך, איך למצוא את ה-- שהפרט הוא יותר צודק

2:10:34 דובר 13 מהמוסד. אז הוא אומר לי, תשמע, אני אגיד לך, יוחנן, למה. המוסד יסתדר. אבל הפרט, היהודי הזה שלא קיבל את השכר מהמוסד, הוא סובל. המוסד יש לו כסף. אז אני מחפש כל פעם לעזור ליהודי הפרטי. היה גם משפחות בכפר. היה דיני תורה, משפחה שהיה מסונף עם עוד ועוד משפחות, והוא אמר לי, אוי ואבוי לי, תכף אני אסתבך אם אני אתן פסק על זה. אני אסתבך עם כך וכך משפחות. זאת אומרת הוא, אבל היה פיקח כפשוטו של מילה, היה פיקח והיה לו דרך ללכת בין, בין הטיפות. איפה לפסוק ככה, איפה לפסוק ככה. הרבה בדיני תורה, הרבה דברים ששאלו אותו בהלכה, הוא ידע איך לתמרן. היה גאון, גאון. הוא ידע איך להרגיע אנשים. הוא היה יודע איך לצעוק על אנשים אם היה צריך, כידוע. מה? גולדמונד [?] גולדנר [?], משהו משהו. אוי ואבוי, מישהו, מישהו התחיל איתו. אוי ואבוי איך הוא יצא בשן ועין. אבל הוא מה? הוא הנהיג את הכפר, וזה הוא אמר לי הרבה פעמים: אתה יודע איך זה קשה לי? אתה יודע כמה בעיות יש פה בכפר? לא, לא חשוב, הכפר לא בסדר, אבל זה נורא לי. נורא לי שיש בעיות. כל בעיה ובעיה אני צריך לחשוב איך וככה ולא לפגוע בזה ולא לפגוע בזה. כל מיני דיני תורה שהיה, אני זוכר כל מיני שאלות. הוא היה מצלצל אליי. הייתי מאוד, מאוד קרוב איתו, לפעמים בשתים עשרה, באחת בלילה, ולא היה לו את הספר. היה לי ספרייה יותר גדולה קצת, אז הוא היה שואל אותי, אולי מצאת מישהו שכותב על זה? אולי מצאת את התשובה הזאת? הייתי מפקסס לו באמצע הלילה או הייתי בא אליו

2:12:29 דובר 13 לכפר והייתי מביא לו את הספר שיכול היה בספר. ככה הוא היה עשרים וארבע שעות בתורה כפשוטו. זה היה החיים שלו. הוא היה רב אמיתי. היום הרבנים, זה עוסק בצרכי ציבור וזה עוסק פה וזה עוסק זה. הוא היה רב אמיתי. מה המשמעות של רב אמיתי? עם כל מה שהיה לו מסביב להנהיג כפר, הראש שלו, הכל כולו היה תורה, היה תורה, תורה. אני יכול לספר הרבה הרבה הרבה דברים, אך אני אקצר מפני שאני גם צריך ללכת. אבל אני רוצה להגיד עוד דבר אחד. יומיים לפני שהוא נפטר הייתי אצלו בבית. הלכתי אליו לבית. הייתי לפני איזה שבוע לפני זה בבית שלו, ואשתי אומרת לי, ואָס לויפסט הביתה? מה אתה הולך עוד הפעם? רק היית לפני. אמרתי לה, אמרתי לאשתי, אני לא יודע. הלב שלי, עס ציט מיר, עס ציט מיר. הלב שלי משך אותי ללכת אליו, וישבתי איתו שעה וחצי. למעשה הלכתי אליו לשאול אותו שאלה בהלכות נידה, ומיד על המקום הוא אמר לי שיש מחלוקת בין באוצר ובעצמו יש שתי דעות. היה צנוע, צנוע, צנוע. לשבת איתו, צנוע. הוא היה הילד שלו, היה משהו לא רגיל. מי, מי תכנן שדבר כזה יקרה, שככה הוא הלך מאיתנו? אבל אני סיפרתי לרב שאחרי ההלוויה, למחרת, אחד מהרבנים שלי היה בבית הקברות עם פלארי, והוא, הוא מס-- אקסס-- הוא מ-מ-מסמס לי, הוא אומר SMS. הוא כתב לי, "אני נמצא על יד הקבר של הרב אשכנזי", ו-ו-ואני-- הוא קורא לי מה שכתוב ב-- אז אמרתי לו, "אני מבקש ממך, תיגש לקבר ותגיד בשמי שאני מבקש. אני, אני מקווה שהבחירה שהיה על הבן שלו, שהוא מרוצה מזה וזה היה כוונתו". ואיך קיבלתי

2:14:54 דובר 13 תשובה? פשוט מאוד. איך שהרב, הרב מאיר נכנס לתפקיד, ואני אומר היום זה יום היארצייט וזה גם יום השנה שהרב רב. לא-- הרבה אנשים אמרו לי את זה, לא שאני רוצה להגיד לו בפניו מ-מ-מקצת שבחו. הרבה אנשים בכפר והם מכירים שלא פשוט, יש אהדה כזאת, יש אהדה כזאת. אמרו לי, "דבר כזה לא קרה. במשך זמן כל כך קצר נכנס רב שלא היה גר בכפר חב"ד, שהיה גר בצפת, ונכנס לכפר והתחיל לעשות מהפכות כפשוטו. לתקן דברים, לעשות תקנות, והקהל איתו והקהל אוהב אותו". זה היה התשובה מה שאבא שלו ענה לי. אני שאלתי אותו אם הוא מבסוט. כן, הוא מבסוט, ברוך השם. אני חושב שיש לו נחת ואני חושב שהוא מתפלל, בטוח שהוא מתפלל למעלה שלא תצא צ-צ-צרות, ובעזרת השם ינהיג את הכפר כפי רצון הרבי, כפי רצון אבא שלו. וגם לרבנית אני רוצה לומר, שנשארה לבד, שנשארה לבד אחרי כל כך הרבה שנים שביחד עם הרב. אני זוכר את השידוך שלהם. אני זוכר איך השידוך היה. ברוך השם, היא הקימה דור של תורה, של חסידות, של שלוחים. ייתן הקדוש ברוך הוא שיהיה לה אריכות ימים ושנים טובות. ובאמת, בעזרת השם, אנחנו בעזרת השם בזמן הקרוב נתאחד עם הרב ביחד עם הרבי בבניינו במהרה בימינו, אמן.

2:16:41 דובר 14 אמן

2:16:45 דובר 13 יישר כוח לגאון החסיד הרב יוחנן גוראריה, רב העיר חולון. ואנחנו נמשיך. נעבור לשלב השני. כידוע, התפקיד של הרב היה קשור הרבה בעסקנות ציבורית, בהרבה הרבה הוראות ושליחויות מהרבי שעברו דרכו, שהרבי נקב שזה יעבור דרכו. אם זה עניינים שנוגעים להנהגת הכלל, אם זה עניינים שנוגעים לשאלות פרטיות של אנשים, ענייני-- עניינים שקשורים בדיני נפשות ועוד הרבה נושאים אחרים. שני הדוברים הבאים יתמקדו בנושאים האלה, בחלק של העסקנות הכללית. אני רוצה להזמין את עורך עיתון כפר חב"ד, הסופר החסידי שמוכר לכולנו במשך שנים רבות, שהוא בעצם גם משלב בתוכו את ההיסטוריה של העשרות רבות של השנים האחרונות בכל מה שקשור לעסקנות של חב"ד. יש לו חשיפות מעניינות והקהל בוודאי ירצה לשמוע. אתכבד בזה להזמין את עורך עיתון כפר חב"ד, הסופר החסידי, הרב החסיד, הרב אהרן דב הלפרין, לומר בפנינו חלק מהדברים שיש לו מה לספר, כי אם הוא מספר את הכל, נצטרך לשבת שבוע.

2:18:33 דובר 15 ידוע הפתגם שרב צריך שיהיה לו גם את השולחן ערוך החמישי. ויש בזה דרגות. מי שיש לו בשלמות את השולחן ערוך החמישי, כלומר שהפיקחות שלו היא בשיא השלמות, זה דבר נדיר. מי ששולט בארבעה חלקי שולחן ערוך בצורה של ישר והפוך, זה גם דבר נדיר. אבל מה שיותר נדיר זה רב שהתחברו בו שני הדברים יחד, שבשני הדברים הוא היה נדיר ומיוחד. אבל זה שמענו מהרבנים, ישמעו מהרבנים. אני קטון מלהעיד בעניינים האלה, אבל בכל זאת, כל השנים שהוא ליווה אותנו בעצות שלו, אז שני הדברים האלה בלטו. רב ששולט ישר והפוך בשולחן ערוך ובאותה מידה בשולחן ערוך החמישי. אני פעם ראשונה ראיתי אותו בתשל"א. נכנסתי ללמוד פה בכפר, ואחרי התפילה אכלנו בערך בשלוש וחצי אחרי הצהריים, הלכתי עם ידידי שבתאי סלבטיצקי, היום השליח הרב באנטוורפן. בקומה הראשונה ראינו איזה אברך עם טלית וניגש אלינו. שאל איך קוראים לנו, מי אנחנו? ואז הוא הציג את עצמו ושבתאי שאל אותו למה הוא כל כך מאוחר נשאר פה. הוא כבר גמר להתפלל. אז הוא אמר, "אשתי לא מכניסה אותי הביתה בשבת לפני ארבע אחרי הצהריים". המשפט הזה נשאר כל כך חזק והוא... הפעם השנייה שנתקלתי, שהיה לי קשר לא ישיר, אבל לימים זה השפיע. אני הייתי אומר שזה קשר שמימי אפילו. באותן שנים ההתוועדויות של הרבי היו רק בימי החול, רק כמה פעמים בשנה. עד שנות הל"ד. היה בי"ט כסלו, בי' שבט, בי"ב תמוז, בכ' אב ובו' תשרי. י"א ניסן התחיל בתחילת הל"דים. בתשל"א התחיל משהו שנקרא התוועדות פתאומית. היו כמה פעמים ל"א, ל"ב, זה התחיל שהרבי חזר מהאוהל והסימן היה הוא נכנס לתפילת מנחה עם הסרטוק

2:21:31 דובר 15 של שבת, עם הזיידענע שהוא היה הולך עם זה לאוהל, ואחרי זה הודיעו שתהיה התוועדות, ואנחנו הבחורים היינו מצלצלים בכל מיני אופנים, כי אז שיחה לניו יורק היה משהו מאוד יקר. אז כשידענו שזה יומא דפגרא שהרבי נוסע לאוהל, היינו מצלצלים איזה מין שיחת גוביינה לשאול אם אפשר לדבר עם מיסטר מושיך או מיסטר פארברענגער. אם היו אומרים לנו שהוא יהיה רק עוד שעה, אז ידענו שתהיה התוועדות עוד שעה. אם היו אומרים לא יודעים מתי וכו'. אני זוכר בכ"ד טבת תשל"ב גם נודע לנו שיש התוועדות פתאומית. הערנו את מולי גריפקין באישון לילה שיש שידור, שיבוא לעשות שידור. ואז אני זוכר הרבי דיבר אז בהמשך ההתוועדות שהסיבה להתוועדות, זה פעם ראשונה שהרבי התוועד. זה לא היה יום שהרבי היה מתוועד בחודש טבת. והרבי אמר שאברך, אני לא זוכר את הלשון בדיוק, בטח יש כאלה שזוכרים יותר טוב, אה, שהאברך חיבר, הגיע ספר של אברך מארץ הקודש שהוא חיבר אז את ההלכות, הרב מרדכי, את הלכות תלמוד תורה, והרבי אמר במפורש שזו הסיבה להתוועדות המיוחדת. בהמשך ההתוועדות הייתה שיחה חריפה וביטוי שהרבי אף פעם לא השתמש בעבר, ואני לא יודע אם גם אחרי זה. ואז, אז הרבי לחם בעניין של מיהו יהודי, והרבי ארגן שתהיה ועידה של רבנים בווינה מכל העולם שהיו אמורים לפעול בעניין הזה. ואותו איש ידוע מבני ברק, רק בגלל שזה הרבי, הוא עשה הכל כדי לבטל את זה והוא הצליח. עלה בידו לבצע זממו והוא הצליח לבטל את הכינוס הזה. ואז הרבי אמר שיחה מאוד חריפה והוא אמר אז ביטוי: כל המיצר לליובאוויטש נעשה ראש. אפשר לשמוע את זה בקלטת. אני זוכר את זה

2:23:58 דובר 15 אז מהשידור. הקשר שלי לימים, בגלל אותו מיצר לליובאוויטש נעשה ראש, נוסד העיתון כפר חב"ד, והרבי אמר את זה בפעם הראשונה בהתוועדות, שהוא אמר שזה לכבודו שבגלל הרב אשכנזי. אבל המעשה הפלאי, ההמשך הפלאי של זה הוא שבדיוק כעבור עשר שנים, בדיוק בכ"ד טבת תשמ"ב, אחרי עשר שנים בדיוק, הייתה שוב פעם שיחה מאוד חריפה על אותו אדם, שבמשך כל העשר שנים האלה אף פעם לא היו כאלה דיבורים. באותם ימים הכריז היינו אלפיים שנה בלי רמת הגולן ואפשר להיות עוד אלפיים שנה בלי רמת הגולן. אז חוקקו בכנסת חוק הגולן והרבי התבטא אז בשיא החריפות שיכול להיות ממש. באותו שבוע אז לא היו טלפונים בכפר חב"ד, והטלפון היחיד שהיה ברדיוס בקילומטרים של הבית שלי היה של ר' מוישה סלונים. אז נקראתי לטלפון יום אחד וחדקוב אמר לי כמה דברים בקשר לשיחה הזאת. מה למחוק מאותה שיחה חריפה? אבל הקטע המופלא ממש, אני פרסמתי באותו שבוע מכתב גלוי בעיתון נגד. פעם ראשונה שיצאנו בגלוי נגד אותו אדם, נגד ההשקפה, נגד כל המלחמה הזאת ברבי. וזה עשה הדים. אז העיתונות החרדית נשלטה בידי אותם אנשים מבני ברק ויצאו בכותרת ראשית על החוצפה שלי, של העיתון שלי, וקיבלתי כתב מבית דין, כתב תביעה מבית הדין הרבני בתל אביב. מי שעתר לבית דין זה אחד בשם רוטר מבני ברק, ובכתב תביעה קיבלתי צו מניעה שאסור לי יותר לכתוב על אותו אחד, על אותו ראש ישיבה גדול, ושאני מוזמן לדין תורה בקשר למה שנכתב. לא משנה, היה באותו שבוע הרב יחזקאל וולפין קיבל טלפון. הרי זה סיפור שלם, אבל מה שאני הולך לספר כעת נודע לי רק שלושים ואחת שנה אחרי זה.

2:26:34 דובר 15 והרב אשכנזי, עם כל הגדלות שלו, הוא לא היה אדם שקשה מאוד להוציא ממנו איזה סיפור טוב. הפוך, הוא אהב לשתף. בכל זאת, שלושים ואחת שנה הוא לא סיפר לי את זה. רק במסיבה לפני פחות משלוש שנים לגיליון אלף חמש מאות הוא גילה את זה פעם ראשונה. אני התפלאתי כל השנים אז איך פתאום התביעה הזאת הושתקה? פתאום לא קיבלתי... פעם אחת קיבלתי תזכורת. זה שום דבר. המשכתי כמובן לכתוב מה שהייתי צריך לכתוב וכולי. אז היא הושתקה. ואז הוא גילה שבאותו שבוע של י' שבט תשמ"ז הוא קיבל טלפון מהרב חדקוב. הרב חדקוב אמר לו: מה שאני אומר לך כעת אל תספר לאף אחד, שאף אחד לא ידע מזה. הוא באמת לא סיפר את זה. רק אחרי שלושים ואחת שנה, כשכבר עשרים שנה מ-מ-מלידתנו זה... אתה צריך לדאוג שהתביעה נגד אהרן דב הלפרין, נגד העיתון, תתבטל. תמצא טוען רבני טוב, ואם צריך כסף לזה אנחנו נשלח לך מכאן את הכסף. כך אמר לו. והוא סיפר, הרב אשכנזי, שהוא באמת מיד פעל בזה. הוא הלך לטוען רבני בשם הרב צבי ויינמן בירושלים, טוען רבני ידוע. מה? זה נפטר השנה. ו-ו-והוא הצליח לבטל, והרב אשכנזי אמר שהוא התקשר לרב חדקוב והייתה נחת רוח גדולה מזה שהוא ביטל. ואני הייתי איתו בשלושים ואחת שנים האלה בקשר הדוק, כמעט יומיומי. אף פעם לא סיפר את זה. אף פעם לא-- אבל אני הבנתי בדיעבד את כל העזרה, כל השנים שראינו ממנו. קודם הראו פה בווידאו את המשפט אחד שראו באיזה, בכל הלב איך שהוא אומר את זה. העניין של כבוד ליובאוויטש. הרב אשכנזי היה מונח כל כולו בעניין הזה של כבוד ליובאוויטש איפה שהוא

2:29:00 דובר 15 רק יכל, בכל תחום ובכל נושא שרק אפשר היה לעלות על הדעת. הראו פה קודם את הבחירות של ג', של חב"ד אל ג', אבל אף אחד לא יודע כמה אחרי הבחירות הוא התרוצץ. א', רצו להקים אז ממשלה עם-- בראשות מפלגת העבודה, והוא במשלחת שלו עם הרב יצחק הולצמן, שהיה יושב ראש ועד כפר חב"ד. הוא פעל בזה. נסעו לבית של הרבי מגור של היום, והוא הלך לשכנע אותו. אחרי זה לבית של הרבי מוויז'ניץ. אחרי זה אריק שרון בא פה לכפר חב"ד, לבית של הרב אשכנזי, והוא עשה בטוח כדי שהנושא של מיהו יהודי יהיה הנושא הראשון בשביל לתקן. הוא היה מונח בדברים האלה כל פעם, גם כשהיה צריך למסור את הדעה של ליובאוויטש ברמה של רבנים, אם זה בזמן המתיחות שהיה בתרגיל הידוע עם אגודת ישראל והרבנים, אז הראיון המרכזי בעיתון עשינו עם הרב אשכנזי. וזה לא היה סתם המצאה שלי. זה עסקנו העניין הזה. כל הדברים האלה, הראיונות האלה עם הרב אשכנזי. הרב אשכנזי הגיה כל מילה, עברו על כל מילה, וההסברה של חב"ד בנושאים האלה הייתה דרכו. אפשר לשבת ולעמוד ולהעריך, אבל יש עוד כאלה שצריכים בלי לומר. אני רק רוצה לספר. אני זוכר בשנים הראשונות היו אצלי אחרי החתונה שלי, התארחו אצלי שני בחורים ליטאים. עכשיו בחורים ליט-- בפורים. בחב"ד יש מעלה של געבאָרענע, אלה שנולדו חב"דניקים, ויש גם מעלה של געוואָרענע, ולכל אחד יש את המעלה שאין לשני. לרב אשכנזי היו את שתי המעלות. הוא באמת נולד בחב"ד, כולו חב"ד, אבל הוא היה כל כך בקיא בעולם החסידי והתורני שמחוץ לחב"ד, שזה היה חלק ממנו. לכן כשחשבתי לאן להביא את שני

2:31:18 דובר 15 הבחורים האלה בליל פורים, ר' מנדל פוטרפאס הוא מתוועד מצוין, אבל לפעמים הם לא כלים לקבל על הראש כי זה... וכולי. אז עלה בדעתי. ידעתי שהרב אשכנזי מתוועד בליל פורים אצלו בבית. אני לא זוכר אם זה היה כל שנה. והבאתי אותם. שני בחורים טובים. היום הם אברכים, חסידים חשובים. הוא דיבר איתם, הרב אשכנזי, כל הלילה על דבר אחד. הוא אמר להם, "תשמעו, יש שיטה של מתנגדים, יש שיטה של חב"ד. זה לגיטימי. יש כאלה שאוחזים בשיטה של החסידות, יש כאלה שלא. אבל אתם הרי הפכתם חסידים בדור האחרון. אתם מספרים מופתים. מה שפעם המתנגדים צחקו על זה. אם אתם כבר חסידים אז לכו לרבי האמיתי לפחות." והוא כל כך תיבל את דבריו בכל כך הרבה מסביב לזה, וזה השפיע עליהם. היום הם שני אברכים חשובים מאוד. טוב, נסיים רק נאחל לבן שלו, ממלא מקומו, שכמו שבאמת ציינו שהשנה הראשונה הייתה כל כך מוצלחת בסייעתא דשמיא, שיהיה יפה כוח הבן מכוח האב משתי הפירושים שהרבי אומר. שיאריך ימים על ממלכתו, נזכה בקרוב לגאולה השלימה ויקיצו וירננו שוכני עפר.

2:32:42 דובר 16 אמן.

2:32:42 דובר 17 יישר כוח הסופר החסידי, עורך עיתון כפר חב"ד, הרב אהרן דב הלפרין, האדמו"ר באלפים וכמו שזרקתי פעם מן הים. אנחנו עכשיו נלך לשמוע סיפור שקשור לא עם כלל ישראל אלא כפי שאמרתי קודם עם רב ישראל. סיפור פרטי, סיפור מופת מדהים שקשור עם שליחות של הרבי שעבר דרך הרב, שעל זה התוודע הסופר החסידי רבי יומי ליפשיץ. אבל לפני שנשמע איזה סיפור מדהים, יש בקשה מטעם המשפחה. אני רוצה להזמין את הגיס, רבי ישראל אשכנזי, לומר משהו ולמסור משהו. בבקשה.

2:33:25 דובר 18 מעבר לכל מה שדיברו, באופן אישי אחת המידות המופלאות של אבא הייתה המידה של הכרת הטוב. כשמישהו עשה טובה לאבא, אבא לא שכח את זה והלך בשביל אותו אדם עם כל אשתו. אבא לא פה בשביל להגיד את זה, אבל אנחנו יכולים להגיד את זה גם בשם אבא וגם בשם המשפחה. יש אדם שאבא היה חייב לו הכרת הטוב מופלאה, ואנחנו כמשפחה חייבים לו לא פחות הכרת הטוב. אנחנו רוצים לציין את זה ביום כזה, יום היארצייט של אבא. האדם הזה הוא יומי ליפשיץ, שמגיע לו תודה עמוקה על כל ה-- אפילו אפשר לומר הדם שהוא שפך בשביל אבא. זה שהוא דאג שלאבא יהיו חיים טובים ושקטים, ופשוט האריך לאבא את החיים באופן כזה שגם אני, שאני עם הילדים הצעירים, יכולתי ליהנות איתו וליהנות ממנו בבריאות נכונה. אני מודה גם בשם אמא, בשם הרבנית, על התודה העצומה שאנחנו חייבים לו. רצינו לתת לו איזושהי תשורה קטנה. תמונה שממחישה את הקשר העמוק שהיה בין אבא ויומי. יומי. פשוט רגע ש-שממחיש את הידידות. זה יהיה מזכרת נצח לתמיד. כאמור, אני רוצה להזמין את הסופר החסידי רבי יומי ליפשיץ שיספר סיפור מופת מדהים של הרבי שזה עבר דרך הרב אשכנזי. סיפור מדהים. הרב ליפשיץ, בבקשה.

2:36:16 דובר 19 ברשות המרא דאתרא, הרבנים הנכבדים. האמת שיש סיפור על אותו גנב שנקלע לעיירה מסוימת בשעת לילה ורוצה להרוויח את לחמו כפי שהוא נוהג לעשות. ו... ו... הוא שואל את עצמו, הוא מחפש את הבית של אותו שאליו הוא יחדור איכשהו באמצעות המיומנות שהוא רכש, עד שהוא מגלה איזה בית שיש בו איזה אור קלוש לטעמו והוא משתחל אליו דרך הארובה, נכנס פנימה, וכשהוא כבר נכנס פנימה לתוך הסלון הוא רואה שהסלון מואר באור יקרות והוא טעה טעות מרה. זה הבית של הרב. הרב דמתא שיושב שקוע בתלמודו. והוא לא יודע מה הוא עושה, אבל הוא מיד מתעשת ואומר לרב: "איך האב א שאלה". יש לי שאלה. והרב שואל אותו: "בוא, מה, מה, מה שאלתך? בוא נשמע." ואז הוא אומר לרב: "ווי קריכט מען ארויס פון דא?" איך? איך אפשר לצאת מכאן? זאת השאלה שלו. זו השאלה שהאמת שאלתי את עצמי קצת אחרי שראיתי את כל מה שנעשה פה, ובעצם אני מי אני או מה אני שיכול לספר כאן ול-לתאר. אה, אני רק אומר קודם כמה דברים קצרים לפני אותו סיפור חב"די, הרב ברוד, בגלל זה ביקש ממני לבוא ולדבר כאן. דיברו כאן קודמיי על החוכמה ועל החלק החמישי. ראינו את זה הרבה מאוד פעמים. הייתה לי הזכות לראות את זה בכל מיני פעמים מעניינות במיוחד. כמו למשל פעם אחת שבה התקבל הרושם, לפחות כלפי חוץ, בעיקר מאנשי תקשורת, שיש איזו מחלוקת פנים-חב"דית בכל מה שקשור לסוגיה ציבורית מסוימת שהעסיקה את העם היושב בציון, אם נקרא לזה כך. ואותם ימים הייתה התוועדות י"ט כסלו הגדולה והמפורסמת שראינו קצת כמו מראות שלה כאן, שאז כל הצמרת הפוליטית הייתה מגיעה לכאן

2:38:46 דובר 19 לכפר. אנשים מימין ומשמאל הרגישו לעצמם זכות וחובה להגיע לכאן ולחגוג יחד עם חסידי חב"ד ביום חגם. וככה, גב אל גב, כש... הייתי שם עם עוד כמה עיתונאים בודדים, נמצאים שם מאחורי הקלעים ליד הפתח האחורי שבעדו נכנסים האח"מים. קורא לי ככה הרב, מספר לי שהיום התקשרה אליו ת-תחקירנית מקול ישראל וביקשה לקיים איתו שיחת רקע לפני שהיא... לפני שהם עורכים איזו כתבה מסוימת על כל מה שקורה ומה התמונה האמיתית בחב"ד וכולי באשר לנושא ציבורי, כלל-ציבורי, שהעסיק את כלל יושבי הארץ. ואז היא ככה אומרת לו באמצע, הוא מספר לי, הרב: "היא אמרה לי, שאני מדבר כאן היום בצורה פנימית חופשית, היא אמרה לי שבית דין רבני חב"ד לאו דווקא סובר כמו הרב." אז הוא אומר: "אמרתי לה מיד: תראי, כשאתם אומרים אצלכם ברדיו 'בירושלים אומרים' או 'בירושלים החליטו', מה הכוונה? כולם יודעים שבירושלים זה ה-- זאת העמדה של ממשלת ישראל. זאת העמדה ש-- הרשמית של ישראל. בית דין, את אומרת? אני לא בדקתי את זה, אבל בית דין יושב על גיטים, על חליצות, על ייבום. אבל העמדה של חב"ד זה עמדת כפר חב"ד." ככה הוא החליק את העניין הזה. הייתה לי פעם, אה, זכות מיוחדת לראות את, אה, איך שהוא רוצה להעביר דבר מסוים, אה, ולהעביר אותו באופן שכמו שאומרים אצלכם, שים את הפור על הפלאח ומיידית. היה עסקן בכיר מאוד בשדרות הציבור החב"די שנקרא אליו. הרב התקשר אליו ביום מן הימים ואמר לו שהוא מבקש ממנו לבוא אליו הביתה. הוא שאל אותו: "מה העניין? אפשר, אפשר לעזור? יש היום טלפון, יש היום אמצעים." הוא אמר לו: "אני רוצה שתגיע היום הביתה. יש איזו בעיה מסוימת שאני

2:40:39 דובר 19 רוצה שאתה תגיע לכאן אליי ונפתור את הבעיה הזאת במקום." והוא ידע שמדובר ב-- הוא מכיר טוב מאוד את הרב אשכנזי. הוא ידע שלא מדובר כאן בעניינים של מה בכך ושהוא לא מדבר על דברים של גוזמאות. ותוך כמה שעות באותו ערב אותו עסקן בכיר מאוד התייצב בבית הרב, ושם חיכתה לו דמות אחת מראשי ראשי עסקני חב"ד בארץ הקודש. לידו ישב הבן שלו, שהוא שליח באחת מערי השדה בחוץ לארץ, ולבן הזה הייתה בעיה שיכולה הייתה להיפתר לפי ה-- איך שהרב ניתח את העניין הזה. אם תבוא פנייה ישירה ממשרד החוץ של ישראל למשרד החוץ העמית באותה מדינה, העניין הזה יכול לבוא לפתרונו. הוא פשוט כמו כפה עליו הר כגיגית, על אותו עסקן. הוא אמר לו, "יעץ, זה עסקן." אני קורא לו ככה כדי לא לזהות את שמו, כי מדובר באנשים חיים איתנו כאן. כולם, כל הנוגעים בדבר. ובמקום, פשוט במקום, הוא הרים טלפון בשעת ערב למנכ"ל משרד החוץ, עד שמצאו לו האנשים שלו, שצריכים למצוא לו את הטלפון של מנכ"ל משרד החוץ, והפגישה לא הסתיימה עד שהעניין בא לפתרונו השלם. והוא יצא כל כך החוצה ואומר לי: "שמע, ראיתי כבר רבנים, ראיתי כל מיני דברים. לא ראיתי דבר כזה, כזאת שטולצקייט, כזאת ברייטקייט, פשוט לכפות עליי, לגרום לכך שהעניין הזה ייפתר כאן ועכשיו." וכך זה קרה. מנגד דיברנו על אהבת ישראל. אני מכיר סיפור שאני מכיר אותו קצת בגלל קרבה משפחתית שיש לי לאותה דמות שחיה עימנו, יהודי שאושפז, לא עלינו, בחג הפסח, כאן בבית הרפואה הסמוך, באסף הרופא, ויהודי חסידי בכל רמ"ח איבריו, אחד מתושבי הכפר, מוותיקי תושבי הכפר, והוא חשב

2:42:36 דובר 19 לעצמו-- והרופאים הביאו לו כל מיני תרופות, ביניהן כמה תרופות מצילות חיים. אבל הוא יהודי חסידי מאוד ולא רצה ליטול אף לא תרופה אחת, כי זה פסח היום ואין מה לדבר. ובנו של אותו יהודי הרים טלפון לרב, בנו של אותו חסיד, ואמר לרב שיש כאן בעיה. אבא שלי לא מוכן לקבל את התרופות האלה. אני לא יודע מה לעשות. זה תרופות שמצילות חיים. לתדהמתו של אותו בן הרב שואל אותו, "אם אני אגיע עכשיו לבית הרפואה ואני אפגוש אותו, נראה לך שזה יעזור?" מדובר לפני שנים אחדות ממש. והבן אמר, "אני בטוח. אני חושב שזה ממש יכול לעזור". ולא חלפו אלא ממש רבע שעה אולי חלפה והרב התייצב בחדרו של הרופא-- של ה-- של אותו חסיד שכולם גם מכירים ומוקירים אותו, ובפיקחות בלתי רגילה הוא מתחיל לשאול אותו, "מה שלומך? שמעתי שאשפזו אותך. מה קורה? מה-מה-מה אומרים הרופאים?" ואז ככה, כדרך אגב, הוא לוקח את הגיליון שנמצא שם בירכתי המיטה. הוא לוקח את אותו גיליון ומסתכל ככה מה כותבים הרופאים ויש שמה את הרשימה של התרופות. ואז הוא מזהה שם איזה כדור. מי שיודע, יש כדור הכי סתמי, הכי טריוויאלי לצרבת, קוראים לו טמס. אז הוא מסתכל ככה ובפנים חמורות סבר אומר לו, "טמס חמץ גמור. זה אסור. זה לחלוטין אסור". ואז הוא ממשיך הלאה ליתר התרופות. "כן, זה, זה בסדר גמור. זה בסדר גמור, זה בסדר גמור". ואז כשהוא-- כשאותו חסיד ראה שהוא ממש אומר לו מעצמו וגם נוקט עמדה על משהו אחד, מתיר את האחרות, אז אין שום בעיה וכך היה. אני אגיע לסיפור שלשמו באתי וביקשתי לדבר כאן. סיפור שאני מכיר אותו מרמת היכרות אישית.

2:44:27 דובר 19 אני מכיר היטב את הנפשות הפועלות. לפני לא מעט שנים זה היה. היה-- הייתה בת חב"דית שלפי דרך הטבע, לפי דרך הטבע לא הייתה-- לא היה לה סיכוי שהיא תוכל להביא ילדים לעולם. הדברים האלה התבררו עוד הרבה לפני שהיא נישאה, כשהיא הייתה כבר נערה. ידעו שיש לה בעיית פוריות. הגיעו הדברים לידי כך שרופא בכיר מאוד התבטא, "יצמחו לי שערות על כף היד, אבל את לא תוכלי להביא ילדים לעולם". ואותה בת כתבה לרבי וזכתה למשהו נדיר במיוחד. היא קיבלה לא תשובה, אלא מכתב. מכתב בחתימת יד קודשו של הרבי, שהרבי ממש מודיע לה שיהיה לה זרע חי וקיים. וזה היה עוד לפני שהיא נכנסה לשידוכים. והמכתב הזה היה כמו איזה קמע שהולך איתה. זה ממש צעד כל הדרך. מצד אחד יש כל מיני רופאים שהיא נפגשת איתם מעת לעת, מצד שני יש את אותו מכתב. וכשהגיעו לשידוכים גם הבת וגם ההורים שלה, שהם יהודים יראי שמיים, אמרו לעצמם אומנם יש לנו הבטחה כאן מהרבי, יש לנו ברכה מפורשת שאינה משתמעת לשתי פנים, אבל בכל זאת, אם היא מתחילה להיפגש והיא צריכה והיא עומדת לפגוש את המיועד שלה, האם לא מן הדין שהוא צריך לדעת על כך את מה שהרופאים אומרים ומנגד מה שהרבי אומר? והיא ישבה וכתבה את זה, את התשובה, את השאלה הזאת לרבי והגיעה תשובה. היא, למרות שהיא לא גרה בכפר חב"ד, היא גרה בירושלים, הרבי אמר: "תעשה כ--" זה הלשון של הרבי, "תעשה כעצת הרב מרדכי אשכנזי בכפר חב"ד". זה היה נוסח התשובה של הרבי. תעשה כעצת הרב מרדכי אשכנזי בכפר חב"ד. אז גרה בציון. הרימו טלפון לרב אשכנזי, סיפרו לו את הסיפור והרב אשכנזי

2:46:36 דובר 19 בפיקחות המיוחדת שלו וברגישות שלו שידע גם איך להגיע לרזולוציה הנמוכה ביותר, אמר לה: "תקשיבי טוב, את תלכי לפגישה", היה מדובר כבר בפגישה ובשידוך שהתחיל להתרקם, "ולפגישה הבאה תגיעי כשבכיס שלך המכתב ותדברו קצת על דא ועל הא ואז תגידי לבחור אני רוצה להראות לך משהו. יש לי כאן מעטפה מיוחדת, מכתב מיוחד שאני רוצה לספר לך עליו. זה מכתב של הרבי, אבל לפני שאני מספרת על המכתב אני צריכה לספר לך קצת רקע ואז תציגי את הדברים. מצד אחד תציגי את התמונה המלאה ומצד שני תקדימי לה את כל ההקדמה המרגשת הכל כך עוצמתית הזאת של המכתב של הרבי". ואני רוצה לומר לכם איזה דבר באמת ממש מפתיע, שלמחרת, זה הרב ידע באיזה יום עומדת להיות הפגישה, ולמחרת בשעת בוקר הרב התקשר לביתה של אותה נערה, הרב אשכנזי התקשר לביתה של אותה נערה ושאל: "נו, איך הבחור קיבל את זה?" ואכן באמת השידוך יצא לפועל. בחור שראה את הדברים בצורה כל כך מפורשת ובאמת הברכה של הרבי התממשה באופן שלמעלה מהמשוער. אותו זוג, יש לו היום שלושה ילדים גדולים מאוד. וכאן ראינו את השילוב שגם את ה-- מבחינה הלכתית שצריך ל-להודיע את הדברים האלה ואיך לעשות את זה ומה לעשות עם זה. ואני חושב שהדברים האלה מדברים בעד עצמם. להיות אף אני בין המברכים למרות שקטונתי כמובן. אם דיברנו קודם על בירה, כמובן על דרך הצחות, אני חושב שהלא דבר הוא שאין מי שאינו רואה בפרט כל השנה האחרונה הזאת שיש בעל הבית לבירה זו ואנחנו כולנו גם אני כעת וכולנו באמת מאחלים לרב שליט"א, מרדכי שליט"א, שיאריך ימים על ממלכתו וילך בדרכי אביו וימשיך להצעיד את הכפר מעלה מעלה

2:48:44 דובר 19 לנחת רוחו של הרבי עד שנזכה כולנו לגאולה האמיתית והשלימה.

2:48:51 דובר 20 תודה רבה לרב ליפני[?] על הסיפור המעניין, ואגב היו סיפורים רבים שהרי פנו אנ"ש מכל הארץ וגם מכל העולם כולו ספציפית לרב אשכנזי שישאלו בעצתו. לדברי חתימה נמצא איתנו כאן רב קהילת אנ"ש ברחובות, סגן מזכיר בית דין רבני חב"ד שהגיע מאוחר משום שהוא היה בכנס השלוחים בירושלים. אני מתכבד בזה להזמין לדברי נעילה וחתימה את הגאון החסיד הרב מנחם מענדל גלוכובסקי לומר דברי תורה וברכה ולספר קצת מההיכרות ביניהם.

2:49:26 דובר 21 ברשות הרב מרדכי. לא אאריך, אני רק, אני, אני רוצה לספר, אני רוצה לספר שני סיפורים אישיים שהיו לי עם הרב אשכנזי עליו השלום. אחד, שזה היה שהוא לימד אותי לגבי הנהגה ברבנות. אני זכיתי להיות פה תשל"ה בזמן שעשו את ההכתרה פה בבית הכנסת. הייתי תלמיד בישיבה בכפר חב"ד ונדמה לי שההכתרה הייתה סביב י' שבט. יכול להיות כזה דבר? כמה שזכור לי. ט'-- ט' בשבט, משהו כזה. ט' בשבט, כך זכור לי. פה במרכזי. כן, נו, הייתי. באותה שנה אני ניהלתי את הקבוצה של הבחורים בישיבה, אפיית מצות בשביל הישיבה בכפר חב"ד. מי שזוכר, אנחנו היינו אופים כמעט יומיים, ואז התחילה, התחילה ההיכרות שלי עם הרב אשכנזי, כי נכנסתי אליו לקבל הדרכה לגבי אפייה וכתוצאה-- זה היה בסוף אדר. ואז המשגיח של המאפייה, הוא ביקש מהרב שהוא רוצה כמה ימים לפני פסח, כבר בראש חודש הוא רוצה לקחת חופש, לעזור בבית. אז הרב אשכנזי פנה אליי עם עוד בחור וביקש שאנחנו נהיה המשגיחים במאפייה עד סוף האפייה. ואני הפכתי להיות בן בית. הייתי קם בבוקר, מתפלל, בא לבית, הרבנית הייתה מכינה לנו ארוחת בוקר. משם ישר למאפייה. ארוחת צהריים גם כן בבית, ארוחת ערב, ואנחנו עבדנו במאפייה. כמובן עם ההדרכה של הרב. יום אחד היה מאוד חם. מי שזוכר, המאפייה הייתה כזה מבנה של אסבסט קטן עם החלונות כאלו, וזה ממש ברוך השם, היום כשרואים את זה ביחס. ואז היה מאוד מאוד חם, ובסביבות תשע בבוקר שמתי לב שהבצק, יש עליו, אה, חריצים מהחום, וידעתי שזה לא סימן טוב. אז אמרתי לבחור השני: "אתה תישאר פה, אני רץ ל-לבית של הרב, אשאל אותו מה עושים פה".

2:52:45 דובר 21 הלכתי לבית של הרב, תפסתי אותו, היה באמצע לימוד. סיפרתי לו שאנחנו רואים שהבצק, רואים עם חריצים ו-וצבע לא-לא-לא טוב. אז הוא אומר לי: "מה? עד כדי כך?" אמרתי לו: "כן". סגר את הגמרא והלך יחד איתי במהירות למאפייה. הוא נכנס למאפייה, הוא נתן רק מבט אחד על ה-, על הבצק, ואז יוסק'ה פירמן[?], הוא היה ה-הבעל מאפייה, רבי יוסק'ה. אומר לו: "ס-סוגרים. ששש, לעצור את הכל". אני חשבתי שיוסק'ה הולך להתעלף מ-מ... "מה? מה? מה?" "שתוק, מאפייה, צאו החוצה!" והוא סגר את זה. יוסק'ה היה המום. "לא מעניין אותי", הוא אומר. אז מה עושים? לא... התחילו לחשוב מה לעשות. במשך היום הכינו על הגגון, על הגג של המאפייה ספרינקלרים. מי שזוכר את זה, זה התחיל באותו יום זה. ואז עבד-- היה ספרינקלר של מים לאורך כל הגג של הזה, למחרת עפו ככה, אבל הוא לא עזב עד שהוא היה בטוח שזה מספיק טוב. אבל איך שהוא סגר את המאפייה תוך שנייה, את התקיפות הזאת שהוא עשה. ומי שהכיר את רבי יוסקל'ה יחמיא לך יותר. זה לא היה קל העסק הזה. הוא כמעט אכל אותי חי, כמו שאומרים. אבל, אבל איך אומרים? זה היה-- לא היה אפילו מה להתווכח. זה היה דבר ראשון שראיתי את התקיפות הזאת. אני זוכר שפעם אחת שמעתי וורט על הסיפור של קמצא ובר קמצא. אז כתוב שבר קמצא, הוא הלך והביא את הבהמה והוא עשה מום. אז המפרשים שואלים: מה הוא חשב כשהוא עשה את התרגיל הזה? הרי זה דבר פשוט. או שיקריבו את הקורבן בגלל-- או שיהרגו אותו. מה הוא-- איך הוא חשב שהוא יצליח במשימה שלו? ש-- בעניין. אז ראיתי שאחד

2:55:09 דובר 21 שאמר, הוא פשוט עשה חישוב כזה. הוא ראה כשהוא ישב בסעודה וההוא זרק אותו, והיו כל כך הרבה רבנים ותלמידי חכמים וראשי ישיבות וגדולי ישראל, וכולם שתקו. למה? אין, מה יגידו? זה לא נעים. אז הוא ראה שמה ש-- מה שאצלם הקו המנחה זה מה יגידו ולא נעים. אז הוא הבינו-- הוא הבין שגם כשהוא יביא את הקורבן, מה יגידו? בדיוק כמו שהיה. יגידו ככה, יגידו ככה. הוא הבין שאין להם את התקיפות. זה אחד מהדברים שראיתי כל הזמן בדיני טהרה ובכלל בענייני הסכום. זה הכלל שאנחנו היינו יושבים את ה-- כשיש הוכחות, גמרנו עד הסוף. התקיפות הזאת. זה היה דבר שאיך אומרים בשבילי כרב יותר צעיר פשוט ידעתי תמיד שצריך תמיד לשאול שמישהו יגיד את המילה. זה היה באופן כללי. אחר כך היה לי, אני זוכר את זה, פעם ראשונה שהייתי צריך לסדר קידושין. פעם ראשונה שהייתי צריך לסדר קידושין. אני באתי אליו הביתה ואמרתי לו, רב אשכנזי, אני לא מוכן לסדר קידושין אלא אם כן אתה תלווה אותי. אז הוא אומר לי בסדר, אז אני אההה. אמרתי לו לא. אני צריך שאתה תבוא לחתונה. אתה תהיה בזמן של כתיבת התנאים. אתה תהיה גם כן בזמן החופה. אני לא מוכן לעשות את זה עד שאני לא רואה, יודע שאתה על ידי ואתה מלווה אותי ואתה מדריך אותי, שאני יודע בדיוק מה שצריך לעשות בלי טעויות, בלי עניינים. אני לא מוכן להסתמך על מה שלמדתי כי אין כמו מעשה רב ואין כמו הנהגה בפועל. אתה תגיד לי בדיוק, וזה היה. החתונה הייתה י"ג תשרי. זה לא יום קל. הוא לפני סוכות עם כל הבלגנים ועם כל העניינים, והוא בא לרחובות

2:57:20 דובר 21 והוא עמד על ידי מהוורט, מהכתיבת תנאים והחופה, על ידי בדיוק הוא הדריך אותי: כך עושים וכך עושים וכך עושים. ואז אחרי שהוא עשה פעם אחת בשבילי, זה היה. קיבלתי את ההדרכה וידעתי את מה ש... ואז המשכתי לעשות את זה. אני זוכר את זה פשוט. זה היה אצלו פשוט. בבקשה. וכך זה היה תמיד עם טלפונים ועם שאלות וכל מיני. אני זוכר שפעם אחת הוא אמר לי, ואם אינני טועה אז הוא אמר לי: תבוא. חזרתי לבור זה פעם כמה פעמים. הוא אמר: דין תורה הראשון שהיה לי לימד אותי בשביל החיים שלי, בלבבי. הוא אמר: אבל מה היה דין תורה שלו הראשון? דין תורה בין, אה, בין יוסק'ה פרמננט לראשון לבין רבי סולא בראשון? מה היה דין תורה? הוא אומר: זה היה בקיץ, אחרי שהרב רבי יוסק'ה הזמין את רבי סולא לדין תורה. מה דין תורה? יוסק'ה פרמננט התחיל לדבר, אומר: "הוא לקח ממני טון של מצות בשביל מבצע מצה, ועד היום הזה הוא לא שילם. וזה עמוק בקיץ ואני צריך עוד מעט להתחיל לנסוע בגלגלת". והוא סיים את התביעה שלו ואומר לי: "מילא אם זה היה מאפייה, מילא אם זה היה מאפייה אישית שלי, אבל זה המאפייה של הרבי! וזה כל est ons הסגירה של המאפייה של הרבי". נו, הרב אשכנזי אומר לי, שאלתי את רבי סולא: "נו מה, מה... מה אתה אומר?" אז הוא אומר: "נו, זה ריכטיג. נכון, אני לקחתי מצות, זה נכון ועדיין לא שילמתי, נכון", הוא אומר, "מילא אם זה היה מבצע מצה של הרבי, זה לא מבצע מצה שלי". אז הוא אומר לי הרב אשכנזי: "הרבי נגד הרבי, המאפייה נגד המצות,

2:59:27 דובר 21 מבצע מצה". אומר, אה, אז הוא אומר, אז התחלנו, אומר, זה התחיל הדין תורה בלבבי: רבי נגד רבי כל הזמן. רבי נגד רבי. זה משלוט צחנות לגמרי. על נוף הרבי. כלומר, תשמע, כש-כש-כשאתה שומע את זה, וגם כן, זה פשוט זה בווריאציות שונות, אבל, אבל ה-ה-- זה מה שאמרו קודם. הפיקחות הזאת, גם כן את הפרופורציות. להבין את הפרופורציות של העניינים ואת הפיקחות הזאת. אני תמיד הייתי אומר לו: "הרב אשכנזי, אני לא מקנא בך שאתה הרב בכפר הזה. אני, אני יודע ואני רואה עד כמה שצריכים כוח איש מיוחד". אני זוכר פעם אחת שהיינו פה בבוירוזי בשיפוץ, ובטוח אני נכנסתי כשהיה ה... על הפוטין היה פה פבלנגה ושב אחד בבוטלך. אני זוכר את זה, היינו פה, אה, זה לא סתם שהוא אמר את זה. זה קרה מפעם לפעם. אצלנו בבזל היינו צריכים לעשות תקנה שאין יותר בקבוקים של זכוכית על השולחן, רק פלסטיק. אחרי שהיה כמה דיונים סוערים הוא אמר בעל העורלה, אני אומר, בקבוקי פלסטיק זה הכי, אה... שמתם לב שסמירנוף בזמן האחרון זה בקבוקי פלסטיק גם כן בעניין הזה. על כל פנים, מה שאני רוצה להגיד, שהכפר זכה, באמת הגוי בשנה הכפר זכה. זה להיות רב בכפר חב"ד עם הפיקחות, עם האידישקייט ועם הכל ועם הגויס והכל. הכפר זכה. עכשיו הכפר ממשיך בעזרת השם. הבן ממשיך, ואנחנו כולנו צריכים לתת כתף, לעזור, כי בסופו של דבר זה הכפר של כולנו, וזה עיר הבירה שלנו. בסוף כל סוף מסתכלים על הכפר ולומדים מהכפר הנהגה כללית על כל חב"ד, כללי בכל היציר. אז לכן את האחריות של תושבי כפר חב"ד ואת האחריות של המרא דאתרא זה יותר מכל שאר

3:01:50 דובר 21 המקומות, כי כאן המקום שמכאן מתחיל כל העניין של יפוצו מעיינותיך חוצה. אז כולנו ביחד אנחנו צריכים להמשיך גם לעזור לרב המורה שעשי-- שיצליח במשימה, גם כולנו ביחד, שהכפר יהיה מקום שלהגמו לקדושת חב"ד וקדושת הרבי ברבים, ושאנחנו כבר נזכה במוצאי שמיאת

3:02:24 דובר 22 גדול להגאון החסיד הרב ברוכובסקי, זכר רבם אלפים. בקשר לדין תורה שהוא הזכיר, אני זוכר שהרב היה אומר שני דברים על זה. אל"ף, הוא אומר, זה היה קובע על עצמו כל שנה, כי זה מחלוקת לשם שמיים אז זה כבר נסכם. דבר שני, הוא אמר שהוא היה יודע את התאריכים, את עונות השנה לפי הדיני תורות, ואחד ניסן הקבוע זה וכל, כל... לפי עונות-- לפי הדיני תורות הוא ידע תמיד את התאריכים של השנה, הוא לא צריך לוח. בכל מקרה, יישר כוח לכולם על ההשתתפות, ובוודאי שהרב מליץ יושר לכולם. לכן דבר ראשון על בריאות טובה ואריכות ימים לרבנית שליט"א, שעמדה לימינו במסירות נפש במשך כל השנים וזכתה להתבטל לחיים טובים וארוכים יחד איתו, להקים משפחה לתפארת, שמליץ יושר על כל המשפחה. ההצלחה של המרא דאתרא בכפר חב"ד, להצלחת כל התושבים, שהרב כל אחד כמו משפחה. כלל עם ישראל, שנזכה בקרוב ממש נאו לראות הגאולה האמיתית והשלמה, להתאחד עם הרבי ועם כל הרבנים של הרבי ועם כל החסידים של הרבי. נאו ממש, יישר כוח לכולם על ההשתתפות.