ערב זיכרון במלאות שנה לפטירתו של הרב מרדכי שמואל אשכנזי - וידיאו היסטורי שהוקרן באירוע

00:02 דובר 1 איין מומנט, איין מומנט. איך האב געוואלט מאל היר זיין. אלס בעכלאַקן אלס בויע און הייבן די הענט, זאל דאך נישט זיין. ווייל קיין יונגע. מיר האבן, מיר זיינען ברוך השם נישט די רעפובליקער. מיר האבן א קייזער און מלך אחד יהיה לכולנו, לכל העולם. מיר האבן און דעם זיס פון צוויי פון הייבן די הענט, דער פאד בעל בעל אב זאל דאך נישט זיין. ווייל געזען אין בחושה דאך נאר מיט די קים און הענט. איך וועל מער אלס נאך אין דער מיטע. א ביסל שטילער. איך, איך באגריס זייער די, די רעד, וואס מען רעד פריער פאר מיר, און איך האלט מיך זייער אין גאנצן. מען דארף זען, אז דער זאך אויך פון דעם אוונט זאל א וועגן א מיך א בריוו צום רבי'ן נאר אריינגעזונט. א וועגן א בריוו פון אלע זאלן חתמ'ען ביי אים אין מקום. אלזא זיין א בריוו פון דער גאנצער דארף, אלס די דארף ביי דעם רבי'ן אלזא מען צו ערוב. קיין ביי אונז מקום, אלע מוזן זיין געחתמ'ט אויפן בריוו. אזוי זאל זיין די ערשטע תוצאה אויף א קאשיפע. קליין דורכן נוסח א מכתב, וואס וועט גיין צום רבי'ן. און דעם, וואס ווילן נאכדעם חתמ'ען. הערטו, הערטוס דעם בריוו. בכבוד אדמו"ר שליט"א, וחתם למכתב. מכבוד קדושת אדמו"ר שליט"א מיום כ"ד תמוז, שוחח על האסיפה הכללית. והתאספו כעשרה מיליונים את איש בכפר. והוחלט על וואס כולם, שיש בכפר חב"ד כל איזה איז דעם רבי'ן אדמו"ר שליט"א דור. מבקש שמעון עם אתוועד אדמו"ר שליט"א רחמים. דזאק עס עסונו ולים נסרבו מרעי לכפר חב"ד. ומכתב זה למתייחסים דווקא לשני העומדים. מארץ הקודש,

01:45 דובר 1 שיעידו, שיעידו על אי עבד. הרוח מהכבוד הכל לבד עשה בקשת. אלא הוא איש כבוד אדמו"ר שליט"א. יימנה נקווה לזה באהבה ושמחה ורצון. מצורף, איש משתתף באסיפה הכללית. בה הוא, שהוא, שהוא גוט והוחלט גענוי. ווער עס וויל קען זיך חתמ'ען. און די אנדערע, וואס אונז אין חתמ'ען. די מארגן מיר זיין אין אלע דריי שולן. און יעדער איינציגער זאל זיך משתדל זיין. קומען חתמ'ען. איז מען מכבד, דעם שליח וואס איז געקומען הער מורד עשרה, מחצר קודש אדמו"ר שליט"א, הגאון הרב ר' שמעון דבורקין, וואס ער איז געקומען במיוחד אלס א שליח פון גאנץ, פון אלע רבנים. דער צ-- ב-ב-בחוץ לארץ, אז איז געווען דא לשון וואס מען האט געהייסן, בשעת וואס מען איז געקומען, בשעת וואס מען האט געהייסן קיין הער, אלס שליח, אלס שליח פון אלע רבנים, און אלס שליח פון דעם גאנצן כולל, און אלס שליח פון מיר. אלע פארשטיין וואס ווער איז דאס פון מיר, ווער האט אים אריינגערופן און ווער האט אים געזאגט צו שרייבן. האט מען אים געזאגט אז ער שרייבט א אות אין דער ספר תורה און א אות אין דער נייער ספר תורה וואס מען שרייבט פאר נשמותם של ילדי ישראל. איז דא איז מען מכבד צו שרייבן דעם אות אל"ף למ"ד פון לעיני כל ישראל. דער אייבערשטער זאל העלפן, און מען זאל זען חסדים בקרוב ממש. אז מלך המשיח זאל שרייבן דעם לעיני כל ישראל די ירושלים עיר הקודש, עיר שחוברה לה יחדיו. אין דעם ספר תורה זאל ער אונז שרייבן לעיני כל ישראל. פאלטן די ספר תורה, דא איז מען טוט אין דעם כיסא. הרב אשכנזי, פאלטן די תורה, דזן

03:28 דובר 1 טוט אין דעם כיסא.

03:39 דובר 2 קשה מאוד לדבר. דומני שכולנו עכשיו ברגע זה מרגישים הרגשה מיוחדת במינה. כבר הרבה שמחות של הנחת אבן פינה היו לנו בכפר חב"ד, אבל זכות כזאת עדיין לא זכינו. וספק אם מישהו אי פעם זכה לכך. כל אחד מאיתנו שמע את דברי הרבי שליט"א בהתוועדות בהקשר לי"ב בתמוז, שבה הכריז שהוא רוצה להקים בכפר חב"ד בית כאח לבית הידוע ומפורסם בכל העולם כולו, והוא שבע מאות שבעים איסטרן פארקווי. להקים בית כזה בכפר חב"ד, שהוא יהיה מרכז להפצת מעיינות התורה והחסידות בארץ ישראל כולה.

04:53 דובר 3 נודה, נודה אז כי אנינו הוא אלוהינו. אין עוד מלבדו.

05:09 דובר 2 איז ער מיך הבית מודע אז ר' אלי ודרעסט וואס זי פטירע? און דרעסט וואס קופט? רוצים לבשר בשורה טובה לכל הקהל שרגע לפני הכניסה שהיה נתן רוטנר, אשתי יקיר וצאן לצאצאים הנשגבים. הנה הוא בא, הנה.

07:54 דובר 4 הדבר השני כהצעה. אמנם לא הספקנו פה להכין, אה, טופס, אבל הדבר היה נכון, הרי כל אחד חייב לנחם את הרבי שליט"א. וכפי שאני חושב, וכך ההלכה אומרת בשולחן ערוך, "ואהבת, זה בכלל ואהבת לרעך כמוך", על אחת כמה וכמה כשמדובר בנשיא הדור, ומי שחושב לנסוע ודאי טוב, אבל מי שאין בכוחו לנסוע, כל אחד שישלח מכתב. אני חושב שזה, שזה יגיע לרבי ושהוא יעבור עכשיו על כל המכתבים. היה כדאי במרוכז לכתוב איזשהו נוסח של ניחום אבלים ושכולם, כל הכפר, אנשים לחוד ונשים לחוד, לחתום ולשלוח את זה לרבי, להעביר את זה עם אלו שיגיעו לשם, ועל ידי כך לקיים את העניין הזה של ניחום אבלים. הרבי שליט"א, באחד הימים של הניחום אבלים ניגשו אליו כמה מאיזו חצר חסידית וניגשו לנחם. הרבי שאל אותם מה שלום אבא שלהם. אז הם אמרו שהוא חלש. אז הרבי שאל למה הוא לא יוצא לחסידים. אז הם אמרו שאין לו כוח, לא עלינו. אז הרבי אמר: אז מה זה נוגע? אבל חסידים כן, בכוח של חסידים יכולים לפעול דברים שהם למעלה מן הטבע, שהם לא בכוחות הטבע. הדברים הם הוראה לנו. אנו בימים האלו, כל אחד ואחד יודע ואין צורך להאריך ואין צורך לבאר מהו ה... מה הם הדברים הנוגעים לנפשנו אנו עד פנימיות הנפש. וגם אנו צריכים להיות פתוחים בכוחנו, בכוח של חסידים. חסידים קענען ארויסרייסן, בכוח של חסידים, על ידי זה שמתאספים יחד ומבקשים ומתפללים. זהו כוחנו, ואם ירצה ה', בכוח הזה נלך ונפעל נחת רוח לרבי שליט"א, והוא יוליכנו לקראת משיח צדקנו בקרוב ממש. אחד ואחד אשר ישנו פה היום ואשר איננו פה היום חייב לזכור ולשנן

11:04 דובר 4 לעצמו יומם ולילה מה השקיע פה האדמו"ר מליובאוויטש. הרבה הרבה אנשים צועקים עד היום ברחובות ואומרים: בשביל מה? הוא הרי היה למעלה, כבודו היה לעילא ולעילא מכל המערכות, ובשביל מה? בשביל מה הוא היה צריך להכניס את זה? אני אפילו לא מתכוון להסביר את הדברים. אבל ברגע שהוא נכנס למערכה אנו חייבים לתת לו את התודה ואת הברכה על שהוא נתן לנו את הנס הגדול ואת הישועה הגמורה. לו אנו חייבים תודה ולו אנו חייבים את הברכה. נאחל לו אריכות ימים ושנים טובות.

11:59 דובר 5 אמן!

12:01 דובר 4 וילחם מלחמות ה' וינצח.

12:04 דובר 5 אמן!

12:05 דובר 4 ויוליכנו לקראת משיח צדקנו נא, נא, נא. ומי שרואה ומי שמסתכל במהפך הגדול שנעשה בעולם במשך עשרות השנים האחרונות יראה אפילו אלו שמתנגדים, ואפילו אלו שרומסים, ואפילו אלו שצוחקים, ואפילו אלו שלועגים, הם גם לוקחים את מה שהוא ראה ומה שהוא פעל במשך עשרות שנים מקודם. רק מה, כפי שמבואר במאמר הקדוש אשר הודפס לרגל יום י"א בניסן בשנה זו, ישנם כאלו היונקים בבחינת פנים, ישנם כאלו היונקים בבחינת אחוריים, אבל סוף כל סוף גם הקדושה וגם להפך הקליפה, גם לעומת זה מקורה ושורשה בצדיק ובקדושה. אבל אשריו מי שיונק בבחינת פנים. אוי לו ואבוי לו, מי שיונק בבחינת אחוריים. זהו כוחו של הצדיק, זהו כוחו של נשיא הדור להחיל את הקדושה, להביא אותה לא שתרחף בחלל העולם, להחיל אותה על החפץ, על כל העולם, ואנו רואים את זה במוחש. אפשר היום ניגשים ליהודים ורואים איך שיהודים מוכנים לקבל. כל העולם מוכן לקבל. מוכן לקבל תורה, מוכן לקבל את המצוות. אפשר לכבוש את העולם בסערה של הפצת תורה ויהדות. על ידי מה זה? איך זה פתאום העולם התכונן לזה? איך פתאום הכין העולם את זה? איך פתאום מוכן העולם לכך? אך ורק על ידי ההפלאה, על ידי המופלא שבסנהדרין, שהוא לא רק שהוא מופלא מבחינת הדור, מבחינת הגזע, אלא הפליא והגדיל השם לעשות בדורנו אנו אשר שלח לנו את נשמתו הקדושה של הרבי שליט"א בי"א בניסן. אנו כולנו בהתוועדות זו ובמעמד זה נאחל לו אריכות ימים ושנים טובות. יאריך ימים על ממלכתו בהוליכנו לקראת משיח צדקנו בקרוב ממש. גאולה על ידי משיח צדקנו, שזה הקץ לחושך הגלות. ואיתא במדרש: זמן נתן לעולם, כמה שנים יעשה באפלה. המדרש אומר

15:33 דובר 4 שהקדוש ברוך הוא נתן לעולם כמה שנים יהיה חושך, אבל בסוף הזמן יהיה קץ לחושך הזה. ומבאר הצמח צדק שהוא על דרך מה שכתוב בזוהר על הפסוק "לכל זמן ועת לכל חפץ". כך כתוב בפסוק בקהלת: "לכל זמן ועת לכל חפץ". לא אשכח את המראה הזה שזכיתי לראות במשך עשרת הימים שהייתי שם, לראות כל פעם ופעם איך הרבי יוצא לקהל. אבל לא רק הרגע היציאה לקהל, אלא את ההרגשה של הקהל. בתוך המינוכי יושבת נמצאים בין תוך מאות חסידים. לראות את הקשר הנפשי, את הקשר העמוק שבין חסידים לרבי. ודווקא בזמן כזה הוא התגלה במלוא גדלותו ובמלוא עוזו בהרגשה כזאת שקשה לתאר אותה. ואומנם בשעת מעשה חשבתי לעצמי: אשרינו מה טוב חלקנו, מה נעים גורלנו, שאנחנו נמצאים ביחד עם הרבי שליט"א, אבל ביחד עם כל הקהל הקדוש הזה, וביחד האחדות הזאת, הקשר הנפשי הזה, השמחה הפורצת מתוך עיניים של כל חסיד וחסיד, של בן ובן, לראות: או הרבי הניע עם היד, הרבי הניע עם הרגל, הרבי הניע עם הראש, הרבי הזיז את הרגליים. השמחה הגדולה, השמחה, השמחה הבאה מתוך, מתוך כל רמ"ח איברים ושס"ה גידים. לא נמצא קשר כזה אך ורק בכל העולם כולו. כמובן, בזמן הכאב הגדול כל אחד ואחד הרגיש את זה. אבל בזמן של שמחה הדבר מוחשי ביתר שאת וביתר עוז. שמחה אמיתית ושלמה שפורצת כאילו מתוך עצמה. גאין יענקיו אשר הוא איבדו את הכבוד של ליובאוויטש. ועל זה כל אחד ואחד חייב לשמור, וזה צריך להיות בראשית מעייניו. אפשר להתווכח, אפשר לריב. רבי שמואל היה אומר: "זיך קריגן, אבער נישט קריגן". אפשר אפילו בקידוש לתת אחד לשני עם בקבוק, אבל זה בקידוש.

18:41 דובר 6 פסק דין.

18:43 דובר 4 מה?

18:43 דובר 6 פסק דין.

18:43 דובר 4 שמה?

18:46 דובר 6 מותר לתת.

18:46 דובר 4 מותר לתת, כן, נו. אז לא עשיתי שאלה. אני לא אמרתי, אמרתי בקבוק ריק, לא עם בקבוק מלא. לא, סליחה, עם בקבוק ריק, לא עם בקבוק מלא. אבל אז אני מקווה שזה לא יצא באינטרנט, הכותרת שהיה פסק דין של אחד לתת לשני עם בקבוק. אני מוחה נגד זה. אבל בכל אופן לא לזה הייתה כוונתי. אבל גם אם זה יקרה זה גם לא נורא. אבל בכל אופן, בהתוועדות ובשז'ז"ך יש גפעה לעם. אבל כלפי חוץ יש כבוד המשפחה, יש השלמות של המשפחה. תארו לעצמכם, נתאר לעצמנו, שחב"ד יוצאת כלפי חוץ מפולגת, שסועה, קרועה לחתיכות. זה סוחב לכאן, זה סוחב לכאן, זה סוחב לכאן. איך אדם מסתכל על ליובאוויטש? אפילו שהוויכוח אולי ויכוח ענייני, אולי יש מקום לסברה הזו, יש מקום לסברה הזו. אבל וסר פנים. אפילו שאול המלך אחרי שדוד המ-- אחרי ש-אחרי ששמואל הנביא קרע ממנו את המלוכה הוא אמר: "כבדני נא נגד זקני עמי". מה הציבור יסתכל על זה? מה יראו? איך מסתכל העולם על זה?