סיום דף היומי תשס"ה כפר חב"ד

00:00 דובר 1 פירוש מ"ובשכבך ובקומך" מה שנאמר ביהושע "והגית בו יומם ולילה". לא, לא כפירוש הפשוט ש"ובשכבך ובקומך" שהלילה קודם ליום, אלא "והגית בו יומם ולילה" שה-

00:14 דובר 2 אתה שומע? אתה שומע?

00:17 דובר 1 וכשהוא נמצא, הוא הגיע בחדרה. אני כתבתי לו-

00:21 דובר 2 אז לא נשמע טוב.

00:22 דובר 1 ואחד הגנרלים שלו אומר לו: אדוני המלך, אני חושב שנמצאנו. הייתי רוצה לשמוע על מה זה? מה זה?

00:39 דובר 2 אתה רוצה להוריד את זה יותר?

00:41 דובר 1 מממ?

00:41 דובר 2 אתה רוצה להוריד את זה יותר?

00:42 דובר 1 רק אם נפעיל את הקול-

01:14 דובר 2 עשו בשעמום. לקחתי את זה ו-

01:51 דובר 1 כי שמע, פעם היינו יורדים ככתוב בירושלמי, שאפילו כשהיה בירושלמי ברכות, שאפילו רשב"י שהיה במערה והוא לא עסק במצוות, אבל היה קריאת שמע, הוא קרא. הוא קרא קריאת שמע שחרית שחרית. אז הוא שאל את הפירוש של "ובשכבך ובקומך" והוא מצא פסוק ביהושע שאומר "והגית בו יומם ולילה". אלא מה? רבה לימד אותנו פה הלכה בסדר, בסדר לימוד התורה. זה מה שהסברנו קודם. אילו היה לומד "ובשכבך ובקומך", זאת אומרת שב-ב-בלימוד התורה זה מתחיל מהלילה, "ובשכבך ובקומך". קודם הלילה ואחר כך היום. לא שילמד שחרית את הפסוק בקריאת שמע. רבה אמר שיהושע בא ולימד את עדרי החדר וכל השנים הלוך וכל יהם. לא כמו שאתה חושב תמיד ש-ש-שזה ש-- אם-אם השבת מתחילה קודם הלילה ואחר כך היום, ככה גם לימוד התורה מתחיל בלילה ונגמר ביום. לא. רבה-- הקבלה של רבה הייתה שהפירוש בקריאת שמע, "ובשכבך ובקומך", מה שנאמר ביהושע, "והגית בו יומם ולילה". לא, לא כפירוש הפשוט ש"ובשכבך ובקומך" שהלילה קודם ליום, אלא "והגית בו יומם ולילה" שה-- אה, שה-- קודם היום ואחר כך הלילה. ולמה יתירה הדברים כתובים? לא כתוב את הפירוש הזה, אבל הדבר כתוב ברבי נהוראי בברכות בדף י"א. משם הוא אומר ככה, גם שם בסוגיית סופי קצת, אה, שם כתוב בירושלמי "אילין דיזפין"-- אנחנו מדברים הרי על יהודים שמקיימים קביעות עיתים לתורה. לומדים כל יום, פעמיים ביום. "אילין דיזפין ביממא ופרעין בליליא". שאדם שיש לו קביעות עיתים לתורה וזמן קבוע ללימוד התורה, וקרה לו מקרה שהוא באותו יום לא היה יכול לעסוק בתורה, היה עסוק בדרך, כמובן, בדרך ארץ או באומנות או במלאכה, משהו אפילו כוח דבש. אז אומר

04:02 דובר 1 הירושלמי "דיזפין ביממא ופרעין בליליא". הוא יכול ללוות את התשלום, את ה-- ללוות את הזמן הזה שהיה צריך ללמוד ביום, לשלם אותו בלילה. והקימו אחרינו הפוסקים של ראש, שהירושלמי אומר דיזפין ביממא ופרעין בליליא. אבל תארו לעצמכם אם אדם היה לו קביעות עיתים בלילה והוא לא למד בלילה, אין לו תשלומין ביום שלמחרת. זו הלכה מיוחדת שאם היה לו קביעות עיתים ביום הוא יכול לשלם אותה בלילה. איזה לילה? לילה שאחריו. אבל אם היה לו קביעות עיתים בלילה אין לו תשלומין למחרת. על כן נכתב שהחכמים אומרים שאם יש לו, היה לו קביעות עיתים בלילה קבוע והוא לא למד והוא-- אין לו תשלומין ביום אחרי זה, כמו שהוא לא קרא קריאת שמע בלילה. אדם שקרה מקרה ואדם לא קרא קריאת שמע, אז הלבוש אומר ככה. אבל בכל אופן הרב, כפי שהרב שלום שרף[?] לא תיקן, הוא פשוט יחליט. הוא לא יכול לתקן את הקריאת שמע שהוא לא קרא בלילה, לתקן את זה למחרת ביום. ככה גם בלימוד התורה, אבל בלימוד התורה יש עדיף על זה, שאם הוא לא קרא ביום הוא יכול לשלם את זה בלילה. מה זה? למה? אז תשמע, הבבא קמינה אומר שבלימוד התורה יש-- זה יוצא מן הכלל, כי מה שכתוב בירושלמי, בלימוד התורה הלילה הולך אחר היום. לא כמו בכל מצוות התורה שהיום הולך אחר הלילה. בלימוד התורה הלילה הולך אחר היום. ולכן זה פירוש הדברים. למה? למה? למה באמת רבי הסמיך אפילו לכל הפרק אחד שחרית, פרק אחד ערבית, על הפסוק של "והגית בו יומם ולילה"? כי משם למדנו שתלמוד תורה שונה מכל מצוות התורה, ושמה כתוב "והגית בו יומם ולילה", שהלילה הולך אחר היום. אז ממילא עכשיו מובנים הדברים. הקשר

06:04 דובר 1 בין מה שהגמרא דנה לגבי נידה וזב אם הלילה הולך שם אחר היום, ואחר כך מביאה את כל השאלה, הלכה זו בחולין, שפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית. אנחנו מתחילים ממוצאי שבת, נשמע בשחרית, בערבית. במוצאי שבת נשמע בערבית כלשון ה-- היום הולך אחר הלילה, אבל בהשאלה לחס בחולין, שמה זה הלילה הולך אחר היום. יש פה דבר מאוד מאוד מעניין. זה פשוט פירוש בסידור ש-- אנחנו קוראים-- אנחנו קוראים כל יום, אומרים את הסידור, וזה גופא, זה גופא שאמרנו ש-שהלילה הולך אחר היום. יש פה דבר מאוד מעניין. האדמו"ר הזקן חידש, זה חידוש ידוע שכבר הבאנו את הדבר הזה, חידש במצוות לימוד התורה. יש שתי מצוות: יש מצוות "והגית בו יומם ולילה" ויש מצוות ידיעת התורה. מצווה שאדם חייב לדעת כל התורה כולה. זה לא קשור ליום ולילה. הוא צריך במשך ימי חייו להגיע לידיעת כל התורה כולה. ואדם שהגיע-- אפילו אדם שהגיע כבר לידיעת כל התורה כולה, הוא חייב ללמוד בכל אופן פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית, לקיים "והגית בו יומם ולילה", שמי שאין לו עסק בדרך אחרת חייב ללמוד כל היום וכל הלילה, אף על פי שהוא כבר יודע את כל התורה כולה. הבחור הזה, זו מצווה ש"והגית בו יומם ולילה". חיים עם-- מצד כמה ספרים שאומרים אמנם חישבנו את זה מחדש ואי אפשר לפרוך אותו, אבל עד האדמו"ר הזקן אף אחד לא ידע מזה. פתאום בא האדמו"ר הזקן. הגר"א לא ידע מזה, זה לא ידע מזה. אז עכשיו לא מזמן ראיתי כמה ספרים. ליד האדמו"ר הזקן לא ידעו מזה. פתאום הוא חידש דבר כזה שיש שתי מצוות בלימוד התורה. יש לי סידור רגע. חיפשנו לכמה וכמה מקורות.

08:02 דובר 1 עוד לפני האדמו"ר הזקן, אבל פשוט פירוש הסידור והדבר-- הדברים כפי שאמור אנחנו אומרים... יש כתוב בפרק בתניא. האדמו"ר הזקן אומר ש-שבפרק בתניא, בקשר לאיך הוא דיבר, שאין כמוהו, שאדם פסק בעיון התורה שזה איכא דידן אין כמוהו, שבקשר לזה שמצאנו בדוגמה לזה. אומר האדמו"ר הזקן שהמצווה הזו היא מצווה גדולה אפילו ממצוות תלמוד תורה שבדיבור. כך אומר שם האדמו"ר הזקן. מה הפירוש מצוות תלמוד תורה שבדיבור? איפה יש מצווה? אני עסקתי קצת ב-בהלכות תלמוד תורה של האדמו"ר הזקן, לא מצאתי שם דבר כזה. מצוות תלמוד תורה שבדיבור. מצוות תלמוד תורה צריכה להיות בדיבור, אבל מצוות תלמוד תורה שבדיבור, כאילו יש מצווה מיוחדת לדבר דברי תורה. איזה מצווה? איפה יש מצווה כזאת? אז באמת ברשימות של הרבי ראיתי שהוא מציין, אה, על התניא שם, שהוא מפרש מה הפירוש של מצוות תלמוד תורה שבדיבור. אומר הרבי, אומר: "עיין בהלכות תלמוד תורה..." ששם האדמו"ר הזקן מחלק בין שתי מצוות בלימוד התורה: מצוות ידיעת התורה ומצוות "והגית". הכוונה פה מצוות תלמוד תורה שבדיבור, זה "והגית", "והגית בו יומם ולילה". זאת אומרת, ידיעת התורה זה הבנה, אבל אחרי שאדם כבר הגיע לידיעת התורה הוא חייב לדבר בדברי תורה. איפה הן שתי המצוות האלה? איפה מצאנו מקום לזה? זה דבר מאוד מעניין. אנחנו קוראים קריאת שמע פעמיים ביום, ולפני קריאת שמע יש, פעמיים אנחנו אומרים את הברכה של "אהבת עולם". אבל אהבת עולם בבוקר מה אנחנו אומרים? אולי מישהו זוכר בעל פה? חלק מאיתנו, כולם יודעים, אבל מה אנחנו מבקשים בקריאת שמע כל יום בבוקר? ב-בזהו. ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד, והאר עינינו בתורתך, ודבק לבנו

10:18 דובר 1 במצוותיך. למה אנחנו מבקשים הבנה? ללמוד וללמד, להבין ולהשכיל. והאר עינינו בתורתך, שאנחנו נבין את מה שאנחנו לומדים. מה אנחנו אומרים בערב? אהבת עולם

10:34 דובר 3 נשיח בחוקיך ונשמח.

10:36 דובר 1 אני לא התפללתי בערב, אני לא זוכר, אבל מה אנחנו אומרים בערב? "אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת, תורה ומצוות חוקים ומשפטים אותנו לימדת, על כן ה' אלוקינו בשוכבנו ובקומנו נשיח בחוקיך ונשמח בדברי תורתך". אז למה צריך לימוד? לא מבקשים הבנה, לא מבקשים "והאר עינינו בתורתך". אנחנו מבקשים "נשיח בחוקיך". מה זה נשיח? שנדבר בתורה, שנדבר בתורה. אז מאיפה אני יודע? מאיפה אני יודע שהפירוש הוא בסדר? מבקשים שנדבר. ואחר כך: "נשיח בחוקיך ונשמח בדברי תורתך כל היום והלילה, כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה". זאת אומרת, במילים אחרות, חז"ל תיקנו שתי ברכות על מצוות לימוד התורה. ברכת אהבת עולם בבוקר על הבנה, "והאר עינינו בתורתך", "ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל". לא הזכירו מילה אחת דיבור בתורה. בלילה, ואחר כך אהבת עולם בערב, לא מזכירים לימוד, לא מזכירים הבנה, לא מזכירים "והאר עינינו בתורתך". "נשיח בחוקיך", שנדבר בדברי תורה, ומסיימים "ובהם נהגה יומם ולילה". זה אנשי כנסת הגדולה, הם תיקנו. הם, תכף תבינו. חילקו את מצוות לימוד התורה לשניים: ידיעת התורה, ו"בהם נהגה יומם ולילה", עניין של דיבור בתורה. פה אנחנו רואים את מה? את היסוד מה שאמרנו קודם. יבוא אחד וישאל: "רב, למה באמת שיהיה הפוך?" בסדר. בלילה שנבקש להבין וביום שנבקש לדבר. לא. בבוקר אנחנו מבקשים להבין ובלילה אנחנו מבקשים לדבר. הרי הרמב"ם אומר: "אין אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה". הזמן של לילה זה הזמן המיוחד להבנה בתורה. לא, אנחנו מבקשים בבוקר, בבוקר על ידיעת התורה ובלילה על דיבור בתורה, אלא הדברים מובנים יותר כפי שהסברנו קודם. נכון, אם גם בתלמוד תורה היה כמו כל המצוות שהיום הולך אחר הלילה. איך הסדר? קודם היה צריך ללמוד ולהבין. ככה אומר האדמו"ר הזקן, אחרי שהוא

13:01 דובר 1 כבר הבין, אז צריך, הדין כבר בלילה, להשיח בתורה. אם זה באמת תלמוד תורה היה הולך כבכל המצוות, שקודם הלילה ואחר כך היום, ועתה נתחיל את לימוד התורה בלילה, אז ודאי שבלילה צריך לבקש "והאר עינינו בתורתך, ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל". אחר כך ביום ההמשך "נשיח בחוקיך". לא! הפכו את הדברים. למה? כי בלימוד התורה הסדר הוא הלילה הולך אחר היום, ולכן בבוקר זה מתחיל מהבוקר. בבוקר מבקשים דבר ראשון על הבנת התורה, ידיעת התורה, "והאר עינינו בתורתך". בלילה, בלילה זה לא ההתחלה. הלילה זה ההמשך. בהמשך "ובהם נהגה יומם ולילה", העניין הזה של, של-

13:54 דובר 4 דיבור, דיבור.

13:54 דובר 1 דיבור בתורה, שזה עניין של, של "והגית". לכן אנחנו רואים עד כמה שהדברים של אדמו"ר הזקן ממש מדויקים, לא רק מדויקים. לכל הפחות אחרי שאתה מסתכל על זה, כל כך פשוט, ויש, ויש את הנוסח הזה שאנחנו אפילו לא חושבים עליו. אבל הנוסח הזה אצל כל היהודים שווה. אצל ליטאים, חסידים, מתנגדים, אצל כולם, כולם הנוסח שבלילה אומרים יש בו שינויים קלים, אבל בלילה מבקשים על לימוד התורה וביום מבקשים על ידיעת התורה. למה? כי בלימוד התורה, כמו שאמרנו בירושלמי, אומרים הנה שה-- שהיום הלילה, הלילה הולך אחר היום. לכן עכשיו אנחנו מבינים את הקשר בין סיום מסכת נידה כל השנה לא זוכר ימים. וכמו שאמר הרשב"ץ שההלכה זה פרק י"א, פרק ארבע עשרה, אבל שמה זה הלילה אחר היום וקריאת שמע זה היום הולך אחר הלילה. ממילא אנחנו רואים, זה דבר מאוד מעניין. זה מאוד מעניין. הרבי התחיל את סדר הברכה של ילדים קטנים. כשמחנכים ילד ללמוד, הרבי אומר יש לנו שני פסוקים. כן. כך כתוב ברמב"ם: משיתחיל לדבר אביו מלמדו תורה ציווה לנו משה ושמע. מה פירוש? בברייתא כתוב ושמע. מה פירוש שמע? בגמרא בסוכה הוא אומר: "שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך". אני זוכר כשאני הייתי ילד קטן למדתי בגן. מה זה, עוד לא היה כל הסידורים האלו. אני זוכר שלימדו אותנו בגן "שמע בני מוסר אביך", כך הנוסח הליטאים. אחרי זה התגלה הסידור של הרבי ואז נפתחה תורה חדשה, שלא "שמע בני מוסר אביך", אלא כמו שכתוב ברמב"ם. כך אדמו"ר הזקן כותב בהלכות תלמוד תורה: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". שני פסוקים. הפסוק "תורה ציווה לנו משה" ו"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". מה באמת

16:19 דובר 1 התורה? למה דווקא שני הפסוקים האלו בחרו מכל התורה כולה, מכל העולמות, מכל התנ"ך, שני הפסוקים האלה מכל התורה? תורה, חמש חומשי תורה, שני הפסוקים האלו: תורה צוה לנו משה, ושמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. כשמתבוננים בדברים רואים שהדברים כל כך מדויקים ועוד יותר. איפה כתוב? איפה כתוב תורה צוה לנו משה? בספר דברים. איפה כתוב שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד? בואתחנן. מה קודם בתורה? שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, ואחר כך תורה צוה. הפכו את הדברים. ככה הסדר שמלמדים ילדים: קודם תורה צוה, ואחר כך שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. מה? מה הסדר של הדברים? למה החליפו את הדברים? למה? למה באמת מלמדים את שני הפסוקים האלו? כתוב בכדי שיהיה לבוש הם ישי דעתם. שני הפסוקים האלו זה יסוד התורה של ישראל, היסוד של אמונת עם ישראל. יש בפרדס הרמ"ק, הוא גם מבאר את הדברים יותר, אבל למה זה? למה באמת הפכו את הפסוקים? בואו נתבונן מה פירוש שני הפסוקים האלה. תורה צוה לנו משה — משה לימד אותנו את התורה. כן, ידיעת התורה. שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד — מה זה? אמר, באותה גמרא במסכת מנחות אומר רשב"י שאפילו לקרוא רק קריאת שמע שחרית וערבית, קיים לא ימוש. תחילה צריך ללמוד פרק אחד שחרית. אבל אם הוא באמת, כפי שאמרו חכמים, אריך בדברים והוא טרוד בדרך אחרת עד כדי כך שהוא לא יכול ללמוד אפילו פרק אחד, בכל הפחות שיקרא קריאת שמע. אם הוא קרא קריאת שמע שחרית וערבית, אז זה קיים לא ימוש. זאת אומרת, תורה צוה זה ידיעת התורה. שמע ישראל זה לא ימוש. אמר מרן ראש הישיבה: קודם ידיעת

18:08 דובר 1 התורה ואחר כך לא ימוש. בא אותו כבר את הילד מקטנותו. משימה להתחיל לדעת ה-- מכניסים לו במוח. תדע לך שיש לימוד התורה מלווה את האדם. אדם מלווה את התורה והתורה מלווה, מלווה את האדם עד סוף ימי חייו. ואחר כך היא תשכחה אותו, כמו שכתוב בפרקי אבות. ואיך הסדר בדברים? קודם תורה צוה, ידיעת התורה, ואחר כך תגיע ללא ימוש ביום ולילה. בכל אופן, העניין הזה ששאלו אותי מה עם ה-- עם הרב שפארן[?] מהלימוד הזה של דף היומי? לא צריך. חסר לו שיתים לומדים תורה. על דבר אחד אני יכול לומר שמי שיעיין בהלכות תלמוד תורה בפרק ב' סעיף י', שם אומר אדמו"ר הזקן ומחדש על פי מה שכתוב בפרי עץ חיים, ואחרים שואלים עליו: בפרי עץ חיים לא כתוב דבר כזה. ראיתי כבר את זה בפרי עץ חיים, אבל כותב, מביא בשם הפרי עץ חיים, שאדם חייב במשך ימי חייו לכל הפחות לעבור על כל התלמוד. והוא מונה שם ש"ס בבלי, ירושלמי, מדרשים, ומונה שם סדר הדברים מה שיהודי חייב לכל הפחות. ואפילו אם הוא ישכח, שאף על פי שאדמו"ר הזקן כל כך מחמיר בעניין של מה שישכח או שתשכח, אבל אפילו אם ישכח, הרי לעתיד לבוא יזכירו כל מה שלמד, כל מה ששכח מחמת השכחה. זאת אומרת, אם ללמוד את זה בדף היומי או ללמוד את זה אולי בסדר הפוך, להתחיל מנידה ולגמור בברכות ולהתחיל בברכות ולגמור בנידה, זה אני כבר לא נכנס. אבל לעבור על כל הש"ס ולעבור על כל ה-- על כל התורה שבעל פה, על עיקר התורה שבעל פה, זה הלכה למעשה. בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן אומר שמשהו שם שהנפש חייבת לפעמים, צריכה לעבור

19:50 דובר 1 בגלגולים כדי להשלים את המצווה הזו. יהי רצון שגמרנו את כל הגלגולים ואת כל הבירורים ואת הזיכוך, ונזכה באמת לראות גאולת ה' במהרה בימינו ממש.

20:01 דובר 5 אמן.

20:08 דובר 1 זה היה השיעור של הרב ... שהעיקר הכללי לימוד תורה, שבת, חג. אני לא יודע מה זה. הרב אליקים וינברג[?], יצחק גולומב[?], לפחות כל אחד מהם יקרא כמה חמש דקות, וגם לך יש ברכה. אנשים שבמוחם, בלבם ובנשמתם עשו לערב הזה. באותה סיימת את משפחת מורנו. תבוא להם ברכה. משפחת אליהו מחשבילי[?] תבוא עליהם ברכה. משפחת אהרון יוסף תבוא להם ברכה טובה. משפחת נחום רמי[?] תבוא עליהם ברכה. משפחת חודש[?] תבוא להם ברכה. משפחת קדוש, ברכה.