שידור חוזר ומקוצר ממסע ההלוויה; שידור חוזר מהזיכרונות אודות הרבנית; הקלטות מכינוס אנ"ש בכפר-חב"ד; תיאור נוסף של ההסתלקות; הודעה על כינוס נשים בכפר

00:00 דובר 1 שבוע טוב. במקום התוכנית הרגילה נביא תקציר מהימים האחרונים. נשמע קטעים מהתכנסות תושבי הכפר ביום רביעי וכן תיאור ההלוויה. כדאי לציין שביום חמישי הגיה הרבי שליט"א את הליקוט השבועי, את השיחה לפרשת משפטים. השיחה נדפסה עם הקדשה לזכרון הרבנית עליה השלום, והרבי שליט"א הגיה את ההקדשה, וכך כתוב שם: "לזכרון הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא בת כבוד קדושת אדמו"ר אור עולם נזר ישראל ותפארתו, צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל ורבים השיב מעוון, מרנא ורבנא", שמו של האדמו"ר הריי"צ, "ובת הרבנית הצדקנית מרת נחמה דינה עליה השלום זכרונה לברכה. נפטרה ביום רביעי פרשת משפטים כ"ב שבט שנת ה'תשמ"ח. תהא נשמתה צרורה בצרור החיים. אשתו של ייבדל לחיים טובים כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א". מטעם לשכת הכפר נתבקשנו להודיע שבשעה שמונה ושלושים יתקיים בבית הכנסת המרכזי כינוס ללימוד משניות והעלאת דברים לזכרה של הרבנית עליה השלום. נא להצטייד במטבעות לצדקה.

01:17 דובר 2 את המרחק של הרבי בחמש מטר. אה, הרבי צועד לאט לאט, ממש לאט. מקיפים אותו בחורים. מנדל גרונר נמצא לידו, בנימין קליין, מאיר הראל. ממש מ-- מסובבים עליו מכל הרחב של כולם. הרבי צולע קצת. הרבי טיפה צולע. אה, פתחו עכשיו את המסלול. הוא ממש עכשיו מתחתינו, מתחת למנוף. אה, בין הרבי אחרי-- אחריו קבוצת בחורים. קבוצת בחורים, אחר כך המכונית של הרבי עם ירמיה קרינסקי בתוכה. אחר כך רווח גדול בינו לבין הקהל. את הארון מחזיק-- מכסה מפה שחורה.

02:11 דובר 3 מי סוחב את הארון?

02:13 דובר 2 שני בחורים. הרבי עומד עכשיו והארון עומד, הרבי עומד מאחורנית במרחק של שני מטר בין, אנשי המשטרה מסביבו גם כן. הרבי מוריד את הראש, מסתכל, כנראה לראות מה קורה מאחורה, למה העסק לא מתקדם. אוקיי, ממשיכים להתקדם. הרבי צועד. ממש לחץ גדול. ממש כמעט, ממש כמעט דוחפים את הרבי. אנשי המשטרה בפרט. ממש הרבי עכשיו עומד באמצע, הארון מתקדם והרבי עומד, ממש דוחפים אותו. הרבי עומד באמצע ולא מתקדם. הרבי עומד באמצע, עומד ולא מתקדם עד שיפנו לו מקום. זה קצת לא נורמלי. אנשים פשוט מאחורנית לא יודעים מה שקורה ודוחפים קדימה. הרבי מתקדם. הרבי הלך. הרבי מתקדם ממש צפוף. הארון מחכה שהרבי יתקדם. מפנים לרבי מקום. ממש לחץ, עכשיו עוסקים לבלום את הקהל, שהקהל לא יתקדם לכיוון איסטרן פארקוויי. הרבי עכשיו צועד יחסית כבר, הצליחו לבלום את הקהל, רק קבוצה של שוטרים.

04:00 דובר 3 נו, מה אתה רוצה בחיים?

04:01 דובר 2 הרבי מסתכל לכיוון סבן סבנטי עכשיו. הרבי הולך, נמצא כבר כמעט בפינה של איסטרן פארקוויי. הארון פונה לכיוון אלבני. הארון פונה לכיוון אלבני ולא לכיוון איסטרן פארקוויי. הלו. הלו?

04:24 דובר 3 כן, אני על הקו. כן, כן. תמשיך.

04:30 דובר 2 הארון לתוך המכונית של החברא קדישא, שכפי שאמרתי קודם עומדת מול, היא נמצאת בערך מול הכניסה אחרי הרכבת השנייה, לא על יד סבן סבנטי. הרבי פונה לכיוון ההוא, הרבי צועד רק מול, הייתי אומר, של כחמישים איש שתופסים את כל האזור שם. הארון נמצא כבר מול כיוון המכונית. כל הקהל דוחף קדימה, לא מרווח בשביל לפנות מקום. כל הקהל מתקדם יותר ויותר לכיוון איסטרן פארקוויי. הרבי, אני רואה את הרבי עושה עם היד תנועות, כנראה שיכניסו את הארון. מכניסים את הארון עכשיו. עכשיו מכניסים את הארון לתוך המכונית. הרבי עומד. הרבי עומד עכשיו במרחק של, הייתי אומר, חמש עשרה מטר מהמכונית. הרבי עומד. קהל גדול נמצא בין איסטרן פארקוויי ויוניון עד קינגסטון. דחיפות אלימות. המכונית של הרבי עכשיו יצאה מהקהל ופונה לכיוון הסרוויס ליין של איסטרן פארקוויי. המכונית פונה, הרבי מסתובב, הרבי מסתובב. על ידו נמצא, אני רואה, מנשה קליין כאן, הרב מנשה קליין. הרבי מדבר עם לייבל גרונר. הרבי מדבר עכשיו עם לייבל גרונר. מפנים מקום, מפנים. הרבי אומר שהוא רוצה כנראה לגשת למכונית. הרבי ניגש למכונית. מפנים מקום, מפנים מקום. הרבי שייגש למכונית. הרבי ניגש למכונית. הרבי ניגש למכונית. הרבי ניגש. הרבי ניגש למכונית. הרבי עכשיו עם הפנים לפן. כנראה הוא מדבר עם, מדבר עם לייבל גרונר. הרבי ניגש. הרבי עומד על יד המכונית, מסתכל לתוך המכונית, אך עם הפנים מסתובב. הרבי עומד ומסתכל על הארון שבתוך המכונית. אה, אנשים נכנסים לשבת בתוכה. אנשי החברא קדישא. הרבי עומד עכשיו ממש לבד בין המכונית שלו לבין המכונית של חברא קדישא. הרבי ניגש. הוא ראה את גרונר עכשיו, הוא, הוא סימן שהוא הולך למכונית. כן, הוא ניגש למכונית שלו. הרבי

07:21 דובר 2 ניגש למכונית. אלי קרינסקי פותח את הדלת. אלי קרינסקי, הרבי נכנס למכונית. הרבי עכשיו נכנס למכונית, עכשיו נכנס למכונית. אלי סוגר את הדלת, רץ מסביב וכפי שאני מבין ההלוויה יוצאת עכשיו. החברא קדישא ביקשו שבחורים לא ייכנסו לבית הקברות, שנשים לא תיכנסנה. אה, הנשים צועדות, אני רואה, לכיוון אלבני, על איסטרן פארקוויי, על השדרה הראשית, רק הנשים צועדות. הקהל עכשיו ממש הוסר-- עקר את המחסומים, מפנים אותם עכשיו והקהל עכשיו יוצא לכיוון האוטובוסים.

08:10 דובר 4 קשה מאוד להגיד שהכרתי את הרבנית, אבל מה שכן, שנפגשתי איתה הרבה הרבה פעמים, וקשה מאוד בשעה זו לדבר על זה, אלא שצריכים להיזכר על מה שהיה ואיננו עוד, על אנשים שהיית כה קרוב אליהם ופתאום הם נעקרו מהנוף ואינם, ואתה צריך לדבר עליהם בלשון עבר, וזה מאוד קשה. כמובן שאינני יכול להרשות לעצמי להתוות קווים לדמותה של הרבנית, נשמתה עדן, אלא פשוט אני רוצה להיזכר על דברים שהייתי עד להם, להיזכר על הפגישות איתה ולהתחלק עם החוויות והרגשות שלי שהיו אז בפגישות האלו ולהיזכר עליהם שוב ושוב. כמובן שרגש הוא דבר שקשה מאוד למסור אותו לשני. אין לו דפוס מסוים וכל אחד מרגיש את הדברים בצורה שונה. כל אחד מסתכל על דברים מזווית ראייה אחרת, ועל כן מה שאני אומר, כמובן שזה רק מה שאני הרגשתי, ועל כן יהיו דבריי ורגשותיי נר לנשמתה הטהורה והזכה, כפי שאני ראיתי את פני הדברים וכפי שאני הרגשתי אותם אז. אני זוכר את הפגישה הראשונה שהגענו מצרפת. זה היה בשנת תשי"ד, אלף תשע מאות חמישים וארבע, וזו הייתה הפעם הראשונה שנפגשנו עם הרבנית. ואני זוכר את החיבה, את הקרבה שהיא הראתה לאמא עליה השלום ולנו הילדים. איך שהיא התעניינה ושאלה אותנו בכל פרט ופרט, כי זו הייתה הפגישה הראשונה שלנו. זה עוד היה בדירה הראשונה של הרבי, ומי שיודע, שהוא היה גר אז ברחוב ניו יורק אבניו ובדירה קטנה. ומאז נפגשתי איתה הרבה הרבה פעמים. זכיתי פעם להיכנס עם הילדים שלנו. כמובן שכל פעם היה על השולחן כיבוד, וזה היה בחג הסוכות. הילדים עוד היו לפני בר מצווה והיא הכינה את הכיבוד וביקשה אותם שייכנסו לסוכה ויטעמו שמה. אני עוד זכיתי שהרבי

10:59 דובר 4 עבר מהדירה הקטנה אל הדירה ברחוב פרזידנט, שכל אחד עכשיו מכיר את הבית. זכיתי לבנות את הסוכה הראשונה של הרבי בקומה השנייה. כשהיינו נפגשים והייתי מספר לה מהמבצעים כדי קצת לשמח אותם מהדברים שאני יודע שהם יסבו נחת רוח לה, על המבצעים של הרבי, על החסידים שנמצאים בכל המקומות ועד להתקשרותם. תמיד הייתה כל כך שמחה מצד אחד. מצד השני תמיד הסתירה את הרגשות. אף פעם לא הראתה אותם, אבל תמיד הייתה שמחה. תמיד שאלה על כל אחד ואחד. תמיד התעניינה מה שנעשה במשפחה, מה שנעשה אצל מכרים. זכיתי בפעם האחרונה בי"א בניסן לפני שנה. באתי לשלושה ימים, התקשרתי איתה, לא ידעתי אם היא תקבל אותי, לא תקבל אותי. אמרתי שאני באתי ליום הולדת של הרבי ואני הייתי מאוד מאושר אם היא תוכל להקדיש לי כמה דקות. אז היא אמרה שהיא מאוד תשמח לראות אותי. הגעתי אליה עם הבת והקטן שלנו, ובבית כמובן היה כבר הכל מוכן לפסח, מהמטבח הרגשתי את הריח של הדגים שכבר הכל היה מוכן ובישלו לכבוד חג הפסח. ובכל זאת היא מצאה את כמה הדקות שאני הייתי אצלה, ואני הודיתי לה כמובן. לא נהוג אצל חסידים לדבר על החיים הפרטיים של הרבנים, אבל כדאי להזכיר, ואולי אפשר להתבטא שהיא הייתה החסידה הכי גדולה של הרבי. היא הקריבה את החיים שלה. לא היה לה לא יום ולא לילה. זכורים לנו עוד הימים שהרבי היה מקבל ליחידות כמה פעמים בשבוע, והיחידות נמשכה הרבה פעמים עד אור הבוקר, והיא נשארה לבד בבית בלי אף אחד. אפשר להגיד גם שהיא הייתה היחידה בעולם שהרבי שליט"א התחלק איתה בכל דאגותיו, בכל ענייניו וסיפר לה מה שהולך. כמה פעמים שהיא הזכירה את

13:31 דובר 4 עוגמת הנפש שיש לרבי מדברים שהם לא כל כך היו לרוחו, בפרט כשהייתה-- כשבאה הגזרה האיומה של מיהו יהודי, שהרבי לא ישן לילות וזה ממש עלה לו בבריאות, והיא הזכירה את זה. היא נשאה בגאון ובעוז את הכל ואף פעם לא התלונ-- לא התלוננה שקשה לה או שאיך שהיא מרגישה. מספרים שהצמח צדק, כשהרבנית שלו נסתלקה, אמר ש"עולמי חרב עליי". רבי לוי יצחק, אבא של הרבי שליט"א, כתב באחד המכתבים עליהם אל הרבי והרבנית עליהם השלום, ששמם הם כשם הצמח צדק והרבנית. אנו תפילה בשעה זו שהקדוש ברוך הוא יחזק את בריאותו של הרבי שליט"א, שהוא יהיה בריא, ובקרוב ממש נזכה כולנו לביאת משיח במהרה בימינו, אמן.

14:43 דובר 5 כפי שהגמרא אומרת במסכת סנהדרין, הגמרא דנה בקשר לעניין של הספד: אם הספד הוא יקרא דחיי או יקרא דשכבי. מה העניין של הספד? ולמעשה, כפי שההלכה אומרת, ההספד קשור לשניהם גם יחד, גם משום הנפטר וגם משום כבוד החיים. על אחת כמה וכמה כשהמדובר הוא באשתו של הרבי שליט"א, של נשיא דורנו. ההתכנסות היא בשלושה דברים: גם לתורה וגם לתפילה וגם לצדקה. לתורה, ללמוד פרקי משניות לעילוי נשמתה, וכפי שמובא בסידור, סידור תורה אור, נדמה לי ששם זה מובא בשם הקאמרנא, שהסגולה היא, מובא בשם אדמו"ר הזקן באיגרת של אדמו"ר הזקן, שהסגולה בשעת הלימוד של משניות לתת צדקה גם לפני הלימוד של המשנה וגם לאחרי זה וגם בשעת הלימוד. ואם אפשר במטבעות של קשקשים, כפי שאדמו"ר הזקן היה קורא להם, מטבעות של נחושת. וגם לתפילה. התפילה היא בקשה שהשם יחזק את בריאותו של הרבי שליט"א ויוליכנו לקראת משיח צדקנו מתוך שמחה וטוב לבב ובקרוב ממש. וגם לצדקה, שהיא הסגולה לשני הדברים יחד. מכיוון שהעניין הוא הרי, כפי שהרבי מביא גם במנהגים, ללמוד את משניות שישה סדרי משנה ולסיים אותם בתוך ה-- בתוך השבעה, ואחר כך מאחרי השבעה עד השלושים, ואחר כך במשך כל הי"ב חודש. וכך גם היה בתשכ"ה, כשהרבי שליט"א היה אז בשבעה אחרי אמו, אז חילקו מיד את המשניות, והרבי עבר על הרשימה של אלו שקיבלו על עצמם וביקש ושאל האם באמת ילמדו את ה-- ויגמרו עד סוף השבעה. כך זכורני מאז. זאת אומרת, במילים אחרות, ברגע שמתכנסים יחד, שכל אחד יקבל על עצמו בלי נדר לקחת איזה פרק, אה, מסכת או שניים או שלוש או סדר או חצי או חצי מסכת, ועל ידי זה שכולנו יחד נספיק ללמוד

17:35 דובר 5 את כל השישה סדרי משנה. הדבר השני כהצעה, אמנם לא הספקנו פה להכין, אה, טופס, אבל הדבר היה נכון, הרי כל אחד חייב לנחם את הרבי שליט"א. וכפי שאני חושב, וכך ההלכה אומרת בשולחן ערוך, "ואהבת לרעך כמוך", על אחת כמה וכמה כשהמדובר בנשיא הדור. ומי שחושב לנסוע ודאי טוב, אבל מי שאין בכוחו לנסוע, כל אחד שישלח מכתב. אני חושב שזה, שזה יגיע לרבי ושהוא יעבור עכשיו על כל המכתבים. היה כדאי במרוכז לכתוב איזשהו נוסח של ניחום אבלים ושכולם, כל הכפר, האנשים לחוד ונשים לחוד, לחתום ולשלוח את זה לאוויר, להעביר את זה עם אלו שיגיעו לשם, ועל ידי כך לקיים את העניין הזה של ניחום אבלים. בקשר ל-- הרי התלמיד, הרבי שליט"א, כל צריך למי אין של לעשות מעשה בפועל. אז אחד הדברים שבמשך הכמה שעות האחרונות החליטו עליהם, ואנחנו רוצים להכריז את זה פה במעמד של כל אנשי הכפר, הוא בקשר לעניין הזה של 770, שכידוע ההוראה אז הייתה שתוקם שם ספרייה שתיתן שירות לכל אלו שמעוניינים להיכנס ולהסתכל באיזשהו ספר. אז בכל אופן, אלו שקשורים לעניין הזה של, אה, תפעול של הבית הזה של 770, הייתה החלטה שאם ירצה השם עד סוף השלושים להקים את הספרייה בפועל, בפועל ממש. והספרייה תיקרא על שמה של הרבנית חיה מושקא ע"ה. וכדאי ונכון וראוי שכל אחד ואחד מתושבי הכפר ייתן השתתפות בהקמת הספרייה. זאת אומרת שלכל אחד ואחד יהיה חלק בעניין הזה שמקימים בכפר, במיוחד ב-770, שהרבי קשר את זה במיוחד עם שלכל אחד ואחד יהיה חלק בפועל ממש בעניין הזה. והדבר קשור במיוחד לספרים, הרי אחת ההוראות האחרונות מהרבי שליט"א הייתה

20:21 דובר 5 בקשר להקמת הספרייה שם, ומסתמא הכוונה היא לא רק שם אלא גם, גם פה גם אותו דבר. אז ממילא התוכנית היא והרצון וההחלטה שהספרייה תיקרא על שמה של הרבנית, ושכל אחד ואחד ייתן השתתפות כמה שהוא יכול ויותר ממה שהוא יכול, על מנת שהדבר יוקם בפועל ממש. ואלו האחראים לזה התחייבו שעד סוף השלושים, אם ירצה השם, הספרייה תופעל, ומתכוון שאם ירצה השם נודיע את זה לרבי ונגרום על ידי זה נחת רוח. עוד ידיעה שהודיעו לי עכשיו בערב, שלקראת קבוצת האברכים הודיעו על הקמת קרן לגמילות חסד בכפר על שמה של, של הרבנית.

21:16 דובר 6 הרבנית, היא לא רצתה במשך כל ימי חייה להתפרסם. היא הייתה חיה בצניעות ומעט מאוד מחסידי חב"ד שבכלל הכירו את הרבנית, ומעט מאוד בכלל ראו את הרבנית. ההתנהגות שלה הייתה התנהגות כמו מלכה. זכיתי שהייתי כמה וכמה פעמים מוזמן לבית של הרבי. הרבנית הזמינה, וכל פעם במשך שעה, שעה וחצי היא התעניינה על כל מה שנעשה בארץ ישראל, בפרט אצל חסידים, אצ-- בכפר חב"ד. בדרך כלל כשהייתי בא לבית הייתה יוצאת לדלת, ופעם אחרונה שהייתי בשבועות, אחרי שבועות, אז היא כבר לא יצאה לדלת, אלא זה ששימש בבית הוא יצא ופתח את הדלת והיא קיבלה אותנו בחמימות. והיא שאלה כל מיני שאלות: מה נשמע? פעם אחרונה אני מדבר. מה נשמע בארץ ישראל? ואני זוכר שה-- דיברנו על שלושה דברים שהיא באמת התעניינה במיוחד, ואחד מהם זה כפר חב"ד. היא רצתה לדעת אם יש לתושבים בכפר חב"ד, יש להם פרנסה. היא רצתה לדעת על הפעילות, מה שעושים בכפר חב"ד. היא התעניינה על המשפחות, הילדים ועל ה-- בתי ספר, וגם התעניינה על השלוחים בארץ, איך הם מצליחים. ואני ראיתי מהשאלות שלה שהיא ידעה את הכל. כל שאלה שהיא שאלה זה היה בכוונה. היא ידעה פש-- היא ידעה והיא רצתה לשמוע, היא רצתה לדעת אם אנחנו שמחים. היא שאלה אותי על השלוחים שהרבי שלח לארץ, אם באמת שמחים ומרגישים שהם באמת עושים את השליחות. ופעם אחרונה באמת אחרי זה, כשדיברנו בטלפון, אז היא אמרה, אז הייתה-- היה מובן שהיא מסרה את זה הכל לרבי, שהרבי ידע מה שדיברו. כשהיינו בראש חודש כסלו, ודידן נצח, אז דיברנו בטלפון. אז היא אמרה במילים האלו, היא אמרה: "מיר זיינען זייער צופרידן". היא התכוונה גם

24:16 דובר 6 על הרבי: "מיר זיינען זייער צופרידן וואס געקומען אהער משתתף זיין אין אונזער שמחה". אנחנו מאוד שמחים, והכוונה הייתה גם על הרבי, שבאו מארץ ישראל ומכל העולם להשתתף בשמחה שלנו. זה היה השמחה של דידן נצח. אין לי מה להוסיף. אני רק דבר, אה, מכיוון שהכרתי וראיתי, והיו לה פנים אצילות. דיברה ממש באצילות, ממש כמו מלכה. כל ההוד וההדר שיש בבית המלך. והיא הייתה באמת אשת חבר שידעה. הרבי היה מספר לה כל פרט ופרט מה שהולך, לא כל פרט ופרט, אבל הרבה דברים, מה שנעשה אצל החסידים, עם דברים משמחים ועם דברים הפוכים. ואפילו כמה פעמים היא סיפרה לי על כל מיני דברים שאני שמעתי ממנה, דברים שמסרו לרבי. זאת אומרת, והרבי אמר לה. אז ממילא היום הזה זה ממש יום אבל לכל העולם, בפרט לנו חסידי חב"ד, שאשת חבר הייתה ממש אשת חבר כחבר, וההנהגה של הרבי זה היה בשותפות איתה, ושהיא באמת תהיה מליצת יושר, שהרבי יהיה בריא ושיהיה לו כוח להנהיג את קהל החסידים ואת כל העולם על ידי השלוחים שלו ויהיו לחיינו כמים יצאר צארצנו. זה היה כשהיה אז המשפט. התחיל המשפט בקשר לספרים. וכידוע, באו הביתה וחקרו אותה, כי כהכנה למשפט יש שני עורכי דין משני הצדדים. והם, הם העלו, הם העלו לה שאלות קשות מאוד. לא זוכר כרגע את כל השאלות, כמו שאומרים, כמו שבלשונית, אה, כמו שאומרים פה, הצמידו אותה לקיר. תגידי, למי שייכים הספרים? הספרים שייכים, היו שייכים לאבא שלך או ש-- בכל אופן, תוך כדי דיבור ותוך כדי שיחה אז ככה שאלו אותה: תגידי דוגרי, למי היו שייכים הספרים? לאבא שלך או לחסידים?

26:46 דובר 6 לרבי או לחסידים? אז היא ענתה: גם הרבי שייך לחסידים. זו הייתה האמרה שלה. גם הרבי שייך לחסידים, וכך היא סגרה להם את הפה. זאת אומרת, במילים אחרות, כשמתבוננים במה מונח בעומק הדברים, שלא זכינו לשמוע את זה מחסידים גדולים ומשכילים גדולים ועובדים גדולים. את האמרה הזו שמבטאת: גם הרבי שייך לחסידים. לא יודע, אמרה גם הרבי. אני לא יודע, זה הוספתי, גם. הרבי, הרי מה זה רבי? הוא שייך לחסידים, הוא רכוש של חסידים. אז ממילא מה שייך פה להבדיל בין הספרים לבין הרבי לבין החסידים? תלת קשרין מתקשראן דא בדא. זאת אומרת, במילים אחרות, זה גם מבטא לנו מה יש לנו, מהו הנכס שלנו. וגם, במילים אחרות, מסביר לנו ואומר לנו מה היא הקריבה למען החסידים. הרבי שייך לחסידים, אבל היא הרי לא הרבי. והיא הקריבה את כל החיים שלה, את כל חיי המשפחה שלה למען החסידים. השבוע בדברי ימי חב"ד.

28:12 דובר 7 לוח היום יום. ל' שבט. כמה וכמה חסידים חישבו יום בואם לליובאוויטש ליום ההולדת שלהם. מורי הרשב"ץ בא בפעם הראשונה לליובאוויטש אור ליום שישי, פרשת משפטים, שנת תר"ח, ובכל שנה ושנה היה ער כל אותו הלילה ומכוון להניח תפילין בה בשעה אשר נכנס לצמח צדק בפעם הראשונה. עד כאן מלוח היום יום. הרשב"ץ הוא הרב החסיד רבי שמואל בצלאל שפטיל, אשר זכה בתואר קבוע בקרב החסידים בשם הרשב"ץ. הרשב"ץ היה מאותם חסידים אשר תולדותם ודברי ימיהם הולכים שלובי זרוע עם דברי ימי תורת החסידות ותולדותיה. כי בכל דור ודור נולדו על ברכי החסידות יחידי סגולה מקרב החסידים אשר נתנו נפשם, ליבם ומאודם על תורת החסידות ודרכי עבודתה, ובגלל זאת זכו לשם תהילה ולתפארת קבוע לדורי דורות, ואחד מאלו היה הרשב"ץ. תולדותיו של הרשב"ץ הם פרק מפואר בתולדות החסידות, ולרגל יום הולדתו הרוחני ל' שבט נביא כאן קטעים אחדים מתולדותיו של חסיד מופלא זה שזכה להיות מורו של האדמו"ר הריי"צ בשנים תרנ"ד עד תר"ס. את תולדות הרשב"ץ כתב אחד מתלמידיו התמימים אשר שמע אותם מפיו בהיותו בליובאוויטש. הרשב"ץ נולד בעיר שוונציאן, פלך וילנה. אביו היה מחובשי בית המדרש ולא התעסק במסחר כלל. רק אמו הייתה עקרת הבית והיא הייתה בעלת הפרנסה. אביו היה ירא שמיים גדול, מיוחס ומתנגד. אמנם לא דיבר על כת החסידים רעה מעולם מפני איסור דיבור לשון הרע, שמאן בכל אלה מפני האיסור. הוא מת בהיותו קרוב לשנת החמישים, והרשב"ץ נשאר יתום. וכאשר אמו נישאה בשנית, הותנה שרק ייתנו לו לאכול, אבל כל היום יימצא מקומו בבית המדרש וגם ישן שמה. עבור משך זמן קטן, ובעל אמו הכירו כי נער רך הוא ולא התקוטט עמו ושקדן בלימודו, קירבו בהתקרבות גדולה והתיר

30:59 דובר 7 את התנאי אשר יוכל לישון בביתו. גם לקח עבורו חבר שילמד עמו, וכו'. עבר משך קרוב לארבע שנים. באחד הימים, מימי הקיץ, על פי סיבה ומקרה, אירע שעבר על יד בית המדרש של החסידים. כי בעיר שוונציאן היו חסידי רבנו הזקן בערך קרוב לשלושה מניינים. כשנכנס הרשב"ץ לבית המדרש, וזה היה בין מנחה למעריב, ראה קיבוץ אנשים יושבים ולומדים בספר קטן. כל אחד מחזיק ספר אצלו ומעיין בו. השתוקק מאוד לעמוד שעה קלה ולשמוע במה הם מדברים. קרב אל אחד היושבים והסתכל בספרו והקשיב מה שלומדים. בתוך כך ראה אחד המסובים כי קרב איש זר משונאיהם בנפש, והתחיל לצעוק: "מה לך פה? הלא אתה לא תהיה חסיד, כי יונק אתה מחלב השנאה של המתנגדים עלינו, ומה לך פה?" וגירשהו. הגירוש פעל בו התרגשות גדולה, ובעת הילוכו התחיל להתבונן באלו הדברים. הוא הבין שדיבורו של החסיד שגירשו אינם דברים בעלמא היוצאים ונובעים מפני הכעס, כי אם הם דברים שקולים ואמרם שלא בכעס ובלי כפייה כלל ואמורים באמת מפנימיות הלב. וביותר המשיכו אחריהם ב' המעלות טובות שמצא בחסידים. א. גודל הענווה שבהם וההרגש והערבות שלהם, שכולם היו כאיש אחד ולא היה בהם אחד מנשא את עצמו לומר שהוא יהיה המנהיג והשר, אלא כולם כאחד. והב. התקשרותם והידבקותם אל הבורא יתברך ואל תורתנו הקדושה בכל עת, גם בהיותם מתעסקים בעסקיהם. וכמו רבי יצחק החייט, שבשעה שהיה עוסק במלאכתו היה גם כן מדבר דברי תורה. וכן אפילו אנשי מסחר שהיה עסקם בשוק היו מדברים דברי תורה בכל עת. שכל זה פעל עליו הרבה. וכנגד זה מצא את החסרונות במתנגדים, וביותר את אשר כולם מתנשאים איש על רעהו וחולקים כבוד זה לזה, ובסתר לבבם איש

33:37 דובר 7 על רעהו לא כן יחשבו. ובעת לכתו עבר במחשבתו כמה מן המעשים שראה מן הרב רב הרשלה בהגבהת עצמו, ומרגלא בפומיה של רב הרשלה, אשר רש"י לא הבין גמרא זו ותוספות לא כיוון כאן יפה. אשר על כן החליט הרשב"ץ שיבדוק את החסידים, מעלותיהם וחסרונותיהם, וכן את המתנגדים, ואז יראה במה יבחר, כי במסתרי לבבו נמשך היה אחרי החסידים, אך היה ירא לנפשו אם הוא דרך אמיתי. והתחלת בדיקתו יהיה שילך לשמוע איך החסידים מתפללים, כי שמע שעיקר עבודתם היא התפילה. כעבור ימים אחדים הלך לבקר את מניין החסידים. רצונו היה לראותם בשעת תפילה. הוא הסתתר מאחורי החלון וכך עמד שעה ארוכה ולבו נמס בקרבו. תפילת החסידים הייתה בהתלהבות: אחד צועק "לך ה' הגדולה!" ומרוב התפעלות מכה באגרופו על מצחו. השני בוכה חרישית וכולם מתפללים בחיות. כאן, במקום הזה, החליט הרשב"ץ שדרך החסידים היא דרך טובה. כואב היה לו לראות בבית הכנסת של המתנגדים איך הם מקצרים בתפילה, ובפרט הרב של שוונציאן, רב הרשלה, שהיה מקצר מאוד בתפילה ובגמר התפילה היה כמו עונג שפוך על פניו כאיש שפרק מעליו עול כבד. פעם בעת לומדו עם רב הרשלה, ונשתרשלו הדברים עד שבאו לדיבור אודות תפילה. וישאל הרשב"ץ את מורו: מהו עיון תפילה? ויענה רב הרשלה כי אין זה דרך לפנינו ורק לפני גדולי ישראל. ויאמר לו הרשב"ץ: הלא מורי ורבי הוא גדול ושר בישראל, ומפני מה אינו מאריך בתפילה וגם מקצר בה ביותר? ויענה רב הרשלה: בלימוד הנני ברוך השם גדול בישראל וחד בדרא, אבל דברים אלו אין לי שום שייכות. והוא הוסיף: בני הכת הם שקרנים וצבועים ועושים מעשים זרים ומאריכים בתפילתם, והשם ישמרנו מהם. התשובה הזאת הלהיבה ביותר את הרשב"ץ,

36:20 דובר 7 ושאל את מורו: האם פעם בא בדברים עם אנשי הכת? האם בדק פעם את מעשיהם? או אולי הדבר בא משנאה המסורה איש מפי איש? כאן התחיל רבי הרשלה לספר לו דברים מגונים על החסידים ועל רבם, וימים שלמים המשיך לספר את הסיפורים על החסידים. פעם אף התפאר כי זכה לאכול יחד עם אחד המוסרים שמסרו את אדמו"ר הזקן. ובסוף דבריו הזהירו שבל יביט עליהם, ומכל שכן וקל וחומר שלא יבוא בקהלם אשר דרכם נוטה אל המינות והכפירה, רחמנא ליצלן. ואזהרתו הייתה כפולה ומכופלת. השיחה הזאת האירה את עיניו של הרשב"ץ, וראה ששנאת המתנגדים היא בעקבות שנאה כבושה בנויה על יסודות קלים, וכבוד החסידים מתגדל בעיניו. הוא החליט לבקר את החסידים, אך פחד שמא יגרשו כבפעם הקודמת, ולכן החליט להתקשר לחסיד אחד והיה בא לביתו בהצנע, ושמע מאותו חסיד על הבעל שם טוב, על המגיד ועל רבינו הזקן. וכך היה יושב שעות רבות והיה בולע בצמא את דברי החסיד על מהות תורת החסידות. במשך הזמן החל החסיד ללמוד עם הרשב"ץ בספר התניא, ותשוקתו אל החסידים התגברה. באחד הלילות, ביושבו יחידי בבית המדרש וחוזר על לימוד התניא, נכנס אחד מהמתנגדים וראה והנה נער לומד בעיון ובהתמדה, והתענג מאוד מזה. בהתקרבו ראה והנה לומד הוא בספר קטן, וישב אצלו ושמע והוטב בעיניו. הרשב"ץ לא הרגיש כלל בנכנס, וישב ולמד. אחר כך הגביה עיניו וראה והנה איש יושב ממולו. הוא נפחד ונרעש מאוד, ומרוב הבלבול צעק בקול "אוי אוי!" כי עתה ייוודע חס ושלום סודו, ומרה חס ושלום תהיה אחריתו, וחטף את הספר והצניעו בכיס בגדו. הפחד שלו העיר חשד אצל האיש והתעורר לשאול אצלו מה למד. והתחיל לומר לו כי טוב הוא

38:56 דובר 7 הלימוד הזה והיה נראה לו כי טוב. אך הרשב"ץ חשב שהמתנגד יתחפש להערימו למען לא יכפור לו, ומיאן לומר לו עד אשר האיש התגבר עליו ולקח בחוזקה את הספר והביט בו ולא ידע מה זה, עד אשר ראה בתוכו צדיק רשע ובינוני, והבין כי זהו הספר של כת החסידים. אז הבין ממה נרעש ונפחד הרשב"ץ כל כך ומדוע לא רצה להראותו. למחרת הלך האיש וסיפר לרב ר' הרשלה שהשכם בבוקר בשעה ג' או ד' מצא את הנער לומד בהתמדה בעיון באחד מספריהם של הכת. "בבואי לבית המדרש", מספר האיש, "השמש עוד טרם יצא, ראיתי כי הנער לומד בהתמדה בעיון גדול. שמעתי רק מילים בודדות, וגם בדברים שבין אדם לחברו הרי הוא דוחה כל טינה, כעס וקפידה, ולא זה בלבד שיסבול מחברו, אלא יגמול לו טובה. והיה לי שמחה לשמוע איך כי נער לומד בהשכמה בהתמדה כזו. ובתוך כך, כשראה אותי נתבלבל וצעק בקול וחטף את הספר והצניעו בכיס בגדו. אז הבנתי כי בוודאי נלכד במינות והוגה בספרי הכת. ולשם קודשא בריך הוא, אזרתי כוח גדול והתאבקתי עמו עד אשר לקחתי הספר ממנו, והלכתי". "זכות גדול", אומר רב הרשלה, "זיכך הבורא ברוך הוא להציל נפש מישראל. את הספר צריכים להראות לדודו, יראה בעצמו איזה גידולים הוא מגדל בתוך ביתו. והמתחיל במצווה אומרים לו גמור, לך מהר וקרא את דודו שיבוא תכף אליי". בבוא דודו אל רב הרשלה, סיפר לו ככל אשר בעיניו ראה האיש המספר, וגם הראה לו את הספר של הכת שמצאו אצלו. ורב הרשלה איים על הדוד אשר מלימוד כזה יכול לבוא לידי כפירה חס ושלום. הרשב"ץ נתיירא להישאר בבית המדרש. בתחילה רצה ללכת למניין החסידים, אך גם

41:19 דובר 7 מזה התיירא, והתחבא בגג בית הכנסת, ושם היה חור, וישמע כל הנעשה בבית המדרש. ובראותו כי מתפללי ותיקין הלכו לדרכם, ירד ובא לבית הכנסת להתפלל, והיה שמח מאוד שאיש לא דיבר אודות המאורע, והחליט שיישאר כך. אחרי התפילה הלך לביתו לאכול ארוחת הבוקר, כי-- כאשר נכנס לבית פגשו דודו, דודו בחוזקה מבלי יאמר לו. כראות האם כי בנה נתעלף, צעק עליה: "האם אפיקורס מחזיק בביתי? טוב לך יותר כי ימות. אני הייתי מניח אותו מתעלף עד-- שהרבה יותר מאם ימות עתה בעודנו יהודי כשר". עברו איזה ימים. הוא שב לאיתנו הראשון ובא לבית המדרש כדרכו מאז ומקדם. אמנם תמורת הלימוד התחיל הרב לדבר עמו בדבר חטאו האיום ואיך כי נלכד בפח וייפול חס ושלום בידם, והגדיל והרחיב הדיבור מזה ביותר והוא שתק ולא ענה לו על זה מאומה. ויהי כי הפציר בו כי ישיב לו, "האם ישוב עוד לכסלה או יקבל עליו שלא יבוא בקהלם עוד ויחוס על נפשו?" לא השיבו גם על זה, אך התחיל לסתור ראיותיו ודבריו, וכי באמת היא דרך ישרה ומתנגדים אינם אלא טועים, ולכשיתברר להם טעותם הגדול, הנה גם הם יתחרטו. כראות הרב כי בקי הוא בכל סדרי העניינים והמאורעות יותר ממנו, הבין כי לא יעלה בידו להשיבו, והודיע לדודו כי לשווא עמלו וכי נלכד הוא בפח יוקשים. כששמע הדוד כל זה, נשבע כי לא יחזיקו בביתו אפילו רגע אחד, וגרש יגרשנו. הרב הודיע לכל בעלי הבתים בעיר כי זה הנער נלכד לכת וייזהרו ממנו, וציערו אותו מאוד בחושבם פן ואולי זה יועיל להשיבו אליהם. כאשר דודו גירשו מביתו, הלך לבית המדרש, ואם כי לא גירשוהו משם, אך כל אחד התגרה בו וקראו לו אפיקורס ועוד

44:13 דובר 7 כינויי גנאי. רעב היה ללחם גם ביום הראשון, וכה עברו עליו ימים שניים או שלושה בלא אכילה לפי הדרוש, ורק אמו הייתה מביאה לו פרוסת לחם יבש להסיר רעבונו. וכה היה עד שבת קודש, ושבת קודש בכלל. בשבת קודש, אחר התפילה, הלך מחוץ לעיר והתחיל לבכות ואמר: "ריבונו של עולם, חפץ אני ללכת בדרך הקודש האמיתי. אם דרך המתנגדים היא דרך האמת, אלך בה וממנה לא אסור, ואם דרך החסידים אמיתית אז אבוא בקהלם ובדרכם אלך", ובכה בכי תמרורים. הוא עשה סימן לעצמו שכשילך חזרה לעיר, האיש אשר ימצאהו ראשונה, אם חסיד יתחבר אליהם, ואם מתנגד אליהם יתחבר. וחקק האות בזיכרונו ואת השם ביקש, את אבי היתומים שירחם מרחמיו, ואת הדרך הטובה והאמיתית אותה לפניו ישים. בחוזרו העירה בא ברחוב הראשון ולא פגש איש, כי רוב אנשי העיר מההמון היו ישנים. הבני תורה מהם יושבים לומדים בבתיהם או בבתי המדרשים. בעוברו הלאה והנה מרחוק הוא רואה את ר' הרשל'ה הולך עם עוד שני אנשים, ויתעצב בקרבו כי בעומק לבבו כבר היה במוחלט שיהיה חסיד ויתחבר אליהם. ועתה הוא רואה כי מרחוק הולך ר' הרשל'ה. אבל עוד תקווה הייתה לו, כי אפשר יפגוש בחסיד כי הדרך עוד ארוכה, וילך הלאה. ובעודו הולך ראה והנה אחדים מהחסידים יוצאים מבית המדרש שלהם, ושמח בליבו. אבל לדאבונו פנו עורף וילכו לצד השני באופן שלא פגש בהם. והנה להצלחתו בעוד רגע יצאו שני חסידים מבית המדרש, ואחד מהם הוא החסיד אשר אליו פנה בתחילה כנזכר. ובראותו אותם צהלה נפשו בקרבו, והנה הם הולכים לעומתו, וכפי שהבין מתנועות ידיהם דיברו אודותיו. והחסיד הראה לחברו בידו עליו. וכבר היה לשיחה בעיר כי הנער שהיה הרב

46:53 דובר 7 מוסר נפשו עליו בשקידה בלימוד ומפליא בכישרונותיו נלכד בפח הכת ומצאוהו הוגה בספריהם ודודו הכהו וגירשהו מביתו. ביום השני נודע לרב ודודו כי נשאר הוא בין החסידים. והתחיל דודו להציק לאם הנער ולעשות לה ייסורים ועוגמת נפש. אמנם היא בהיותה אישה בעלת שכל קראה לבנה ודיברה לבו והבינה את העניין בכללותו. גם היא הודתה כי דרכו טובה וישרה ובה ילך הלאה. החסיד היה לומד עמו חסידות בכל יום, ותחילת לימודו היה ספר התניא. ד' מאות פעמים היה לומד איתו כל פרק. ואחרי ספר התניא היה לומד איתו את ספר שערי אורה לכבוד קדושת רבנו האמצעי. ולמד זה בתשוקה גדולה ובהתמדה. וכל דבר שלמדו היה חוזר כמה וכמה פעמים. היו מקרים שחזר על לימוד אחד עשרים ושלושים פעמים. באחת ההתוועדויות של הרשב"ץ עם תלמידי החסידים בליובאוויטש הוא היה אומר: כד הוינן זוטרי, כשהיינו צעירים והיינו שומעים איזה דבר מן החסידים היינו נושקים כפות רגליהם, ואתכם מפטמים כעגלי מרבק ואתם לא זוקפים אוזניכם לשמוע. אם בעיניי לא ראיתי, מספר הרשב"ץ, ובאוזניי לא שמעתי, לא הייתי מאמין אשר החסידים לומדים גמרא בעיון ושהם בעלי סברה וחידושי תורה. ומה מאוד הופלאתי ביושבי פעם הראשונה בשיעור העיוני שלומדים החסידים שלוש פעמים בשבוע, כי אז נודע אשר אדמו"ר הזקן ציווה אשר בכל עדה ועדה מקיבוץ ומושב החסידים ילמדו הש"ס כולו במשך השנה ואשר על כן לומדים הם כל אחד לעצמו איזו מסכת למשך השנה באופן שילמדו הש"ס כולו. כל פעם אשר שמעתי את השיעור בספר התניא מתוסף לי רוב ידיעה ובפרט פרק ה' בתניא הוסיף לי תשוקה גדולה בלימוד התורה ביתר שאת ממה שהיה לי מקדמת דנא. פעם בהלוכו ברחוב פגש בו ר' הרשל'ה. הרשב"ץ

49:49 דובר 7 הקדים ודרש בשלומו. בתחילה פנה ממנו ר' הרשל'ה, אך כעבור רגע פנה אליו ושאל אותו שמא מתחרט הוא על מעשהו הרע? הרשב"ץ החל מברר לו את מהות החסידות ושאי אפשר לקיים תורה ומצוות בלי ידיעת החסידות. עוד לא גמר לדבר עם ר' הרשל'ה והנה לפתע פתאום פניו נסובו מימין לשמאל ומשמאל לימין וכל גופו רעד ממכת מחץ אשר הוכה מאחד מאברי המקנאים. עוד לא הספיק להחזיר כובעו אשר נפל מראשו בעת שהוכה, כי דם זב מפיו ומחוטמו. וכרגע הסתלק כוח זכרונו, כאשר פקח עיניו ראה שהוא שוכב במניין החסידים. סיפרו לו אשר בעת שהתעלף הכוהו בלי חמלה ומהם אשר חפצו להכותו למוות. אמנם ר' הרשל'ה ואחדים ממכובדי בני תורה היו נגד זה, אבל לא יכלו לעמוד כנגד המונים והודיעו לחסידים ובאו כולם כאיש אחד ובעזרת ר' הרשל'ה והנכבדים הצילוהו והביאוהו לבית הכנסת של החסידים. בעמל רב השיבו נפשו מהתעלפות עמוקה, אבל היה מונח כאבן דומם, כולו בוער כאש מתלקחת, עיניו סגורות ופיו פתוח. הרופא אמר כי נחלה רחמנא ליצלן בדלקת המוח ודלקת הריאה. עשו כמה תחבולות ורפואות וכו', שכב כשלושה שבועות עד אשר פקח עיניו והתחיל להכיר את מכריו. באחד הימים הייתה ועידת החסידים בשווינציאן לדון את הצעת הוועדות, מעמד ומצב החסידות והחסידים בעולמם. בסדר היום הייתה גם שאלת מקום לימודו של המתחנך הרשב"ץ. אחרי יישוב הדעת בכל ההצעות אשר הציעו הוחלט שישלחוהו אל הרב ר' מיכאל פוזנר, שהיה חסיד של רבנו הגדול מהיותר נעלים והיה איש בעל רוח הקודש ואצלו ישיג מהרה בידיעת החסידות, ויתרגל עצמו בעבודה שבלב בתפילה. והחסיד ר' מיכאל ילמד עמו, ויכין אותו שיהיה ראוי לנסוע לליובאוויטש. לפני הנסיעה משווינציאן, הלך הרשב"ץ לקבל ברכת הדרך

52:33 דובר 7 מהרב שלו. הוא החל להתפלפל איתו בסוגיה אחת, והיה הרב שלו כי מצבו הרוחני של תלמידו אינו במצב גרוע כל כך. ויספר הרשב"ץ כי נוסע ללמוד אצל חסיד אחד מתלמידיו הגדולים של אדמו"ר הזקן, כהכנה לקראת נסיעתו לאדמו"ר מליובאוויטש. כאשר שמע זאת הרב שלו, התרגש מאוד. ויאמר, אף כי שמעתי שהרב מליובאוויטש הוא גאון גדול, אבל אני מציע לך כי תישאר בשווינציאן, כי עוד שנתיים או שלוש ואני אלמד איתך תורת הנגלה, ורק אחר כך תיסע לדרכך. הרשב"ץ ענה לו, אשר מוריו ומדריכיו החסידים יראים שבלעדי לימוד הנסתר אפשר חס ושלום לשכוח על נותן התורה. ועל כן בחרו לו את הנסיעה מפה, וכי החסיד אשר אליו ישלחו יעמידו על בסיס נכון. ובגמרו לדבר, התחיל לקבל ממנו ברכת הפרידה. וזרמו עיני הרב דמעות, וברכו שיישאר יהודי מחזיק בתורת השם. מהברכה הזאת התרגש הרשב"ץ. נוכח לדעת אז כי צדקו החסידים באומרם כי המתנגדים מחזיקים עדיין בשטותם, אשר לימוד החסידות מקלקל את לימוד הנגלה. בשעה שאיש תבונות לא יאמר ככה, ואדרבה, יבין וידע כי החסידות מחזקת את התורה. עברו ימים אחדים, והנה הגיעה העת שעליו היה לנסוע עם החסיד ר' מיכל הפוצקר. ועד החסידים בשווינציאן התקהלו וברכו אותו ברכת הדרך מתוך שמחה ובכייה מעורבים יחד. כך נסע הרשב"ץ יחד עם החסיד ר' מיכל הפוצקר. אצל החסיד ר' מיכל הפוצקר ישב הרשב"ץ שנה וחצי ושקד בלימוד התורה, בתורת הנגלה, בתורת החסידות. באחד הימים אמר לו ר' מיכל, כי עתה אין רצונו עוד שיישאר אצלו, וכי עצתו שייסע לליובאוויטש. הוא ביאר לו כי מטרת נסיעתו אצלו כבר השיג, ועתה אם יוסיף לשבת אצלו לא יתוסף לו מאומה מלבד זה. כששמע את עצתו

55:25 דובר 7 של ר' מיכל, דמעות שמחה נראו בעיניו, והסכים להצעה, ורק אחת ביקש את ר' מיכל, שיראה לו וייתן לו להבין מה יבקש מרבינו. החסיד ר' מיכל ענה לו על כל שאלותיו, וגם הסביר לו מה צריכים לבקש מרבינו. בימים הנוראים היה אצל ר' מיכל, ואחרי החג התחיל להכין עצמו לנסיעה, כי ברגליו הלך משווינציאן עד פוצק, וברגליו הלך מפוצק לליובאוויטש. וביום ו', פרשת משפטים, ערב ראש חודש אדר, שנת תר"ח, בא לליובאוויטש למקום חפצו אשר זה ימים נכספה וטרדה נפשו לבוא אליו. בעת היפרדו מרבי מיכאל, נתן לו רבי מיכאל פתקה אל כבוד קדושת אדמו"ר הצמח צדק. והזהיר אותו לבלי לקרותה. מובן, מפני הכבוד וביתר מפני היראה, לא העריב בתחילה עוז בנפשו לקרוא את הפתק, אבל לא יכול להעמיד בעצמו. ופתח את הפתקה וראה הנייר חלק שאין כתוב בה מאומה, התפלא על זה. בבואו לליובאוויטש, בראש חודש אדר, נכנס לבית הכנסת ומצא בחורים יושבים ולומדים. הם נתנו שלום ושאלו מאין בא ולא השיב מאומה. וישב אצל התנור ויישן. ולקול הזכרת שם החסיד רבי מיכאל פוצקר התעורר משנתו, וישמע קול אחד הזקנים מכריז, מי בא והביא פתקה מהחסיד רבי מיכאל מפוצק. ויגש אל הזקן, ויאמר, אנוכי הבאתי פתקה מהחסיד רבי מיכאל. ויצעק עליו הזקן, מדוע לא ענית בפעם ראשונה? כי זה שלוש פעמים הכרזתי, ואתה לא ענית. ויאמר, לך אחרי, כי כבוד קדושת אדמו"ר קורא אותך לבוא לחדרו. מורא ופחד נפל עליו, וכל עצמותיו רעדו בבואו לחדרו של כבוד קדושת אדמו"ר הצמח צדק. אדמו"ר הצמח צדק הוכיחו על אשר עבר על פקודתו של החסיד רבי מיכאל לבלי קריאת הפתקה ששלח אליו. בכל עת אשר הרשב"ץ היה מזכיר אותם הדברים שאמר לו כבוד

58:07 דובר 7 קדושת אדמו"ר הצמח צדק, היה בוכה במר נפשו, והיה אומר על עצמו, געבוירן אין סנאגין, דארף מען גאר אן אנדער זיכוך. אחד שנולד מסנאגין צריך זיכוך אחר לגמרי. בבואו לליובאוויטש היה הרשב"ץ בן י"ח שנה לערך, ואז התגברה עליו התשוקה ללמוד תורת הנגלה ותורת החסידות. וכך למד שנים רבות עד שהפך להיות לאחד מגדולי חסידי ליובאוויטש. בשנת תרנ"ג ביקשו אדמו"ר הרש"ב ללמוד עם בנו אדמו"ר הריי"צ, ולראש השנה שנת תרנ"ד בא ולמד איתו עד שנת תרנ"ח. ולימודו עם אדמו"ר הריי"צ היה בעניין רב. בשנת תרנ"ח מינה הרש"ב להיות משפיע ראשי ללימוד החסידות בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש. והוא היה על משמרתו זו עד סוף ימיו. במוצאי שבת קודש פרשת נשא כרבע לשעה שתים עשרה לילה אור ליום א' כ"ז לחודש סיוון תרס"ה נפטר. הוא בא לקבורה כפי בקשתו בתוך החמישים אמה של אהלי קודש, ציוני כבוד קדושת אדמו"ר הצמח צדק וכבוד קדושת אדמו"ר המוהר"ש.

59:43 דובר 8 בקשר למשניות אז אני אלמד את הפרק של יש מעלין, שזה קשור במיוחד לעניין של נשמה ושל מקווה. המשנה אומרת: יש מעלין את המקווה ולא פוסלין. הרי במקווה צריך להיות ארבעים סאה מים. אז אם לא היו כל ארבעים סאה מים, אלא הביאו משקים אחרים על מנת להשלים את ארבעים סאה, אז לא כל המשקים שווים בזה. יש משקים שמשלימים לארבעים סאה, ו-- מצד שני, אם המשקים האלו היו שאובים אז הם לא פוסלים. הרי כידוע ההלכה אומרת שמים-- מתי המים כשרים למקווה? אם הם מים שלא היו בתוך כלי. אם המים היו בתוך כלי אז הם נפסלים. עוד יותר באו חז"ל, זה מן התורה. באו חז"ל והוסיפו ואמרו ששלושה לוגי מים שהיו בתוך כלי והם נפלו לתוך המקווה כשבמקווה לא היו ארב-ארבעים סאה, אז הם פסלו את המקווה, ואם אחר כך הוא הוסיף עוד מים, אז אפילו יותר מארבעים סאה ואפילו עשר פעמים ארבעים סאה, המקווה בפיסולו. השלושה לוגי מים האלו שנפלו לתוך המקווה לפני שהיו בו ארבעים, ארבעים סאה, הם פוסלים את המקווה אפילו יפלו לתוכו כמה וכמה פעמים שיעור מקווה. אז יש משקים כאלו שפוסלים את המקווה. זאת אומרת אם הם היו שאובים הם פוסלים את המקווה, ויש משקים שלא פוסלים את המקווה בתור שאובים. יש משקים שמשלימים ל-למקווה אף על פי שהם לא מים, ויש משקים שהם לא משלימים למקווה. אז המשנה מקדימה ואומרת: יש מעלין את המקווה, ישנם משקים שמשלימים למקווה, אבל אם הם היו שאובים הם לא פוסלים את המקווה. יש משקים שהם פוסלין ולא מעלין, אם הם היו שאובים הם פוסלים את המקווה, אבל מצד שני אפילו אם לא היו שאובים הם לא

1:01:47 דובר 8 משלימים לארבעים סאה. יש משקים שלא מעלין ולא פוסלין, הם לא משלימים למקווה, וגם מצד שני אם היו שאובים הם לא פוס-- הם-- ואם הם היו שאובים אז הם לא פוסלים את המקווה. והמשנה ממשיכה ומסבירה: אלו מעלין ולא פוסלין. אלו המשקים שמשלימים למקווה, ומצד שני אם הם היו בכלי הם לא פוסלים את המקווה. איל-- א-איזה משקים הם? השלג והברד והכפור והגליד והמלח והטיט הנרוק. המשקים האלו, שבעת המשקים-- ש-ש-ששת המשקים האלו, שהם שלג וברד וכפור וגליד ומלח וטיט הנרוק. זאת אומרת, מה התוכן של המשקים האלו? הם באים-- הם באו, היסוד שלהם זה הרי מים, אבל מצד שני הם נשתנו מצורת מים מכיוון שהם נעשו כפור. אז עכשיו כשהם כפור, מצד אחד הם מים והם לא מים. הם מים שמשלימים את המקווה, אבל מצד שני אם הם היו בתוך כלי הם לא נקראים שאובים, ואם הם נפלו לתוך המקווה כשלא היו בו ארבעים סאה הם לא פסלו את המקווה. אמר רבי עקיבא: היה רבי ישמעאל דן כנגדי לומר, השלג אינו מעלה את המקווה. רבי ישמעאל היה אומר שהשלג לא משלים למקווה. והעידו אנשי מידבא משמו שאמר להם: צאו והביאו שלג ועשו מקווה בתחילה. רבי ישמעאל, אמנם ככה מסרו בשם רבי ישמעאל, אבל אנשי מידבא העידו שרבי ישמעאל עצמו לא רק שאמר שהשלג משלים למקווה, אלא הוא מלכתחילה אמר שאפילו אם כל המקווה עשויה משלג אז היא כשרה. רבי יוחנן בן נורי אומר: אבן הברד כמים, ש-- אבן הברד דינו כמים, שהוא מעלה וגם פוסל. זאת אומרת שאם הוא היה בתוך כלי אז הוא פוסל את המקווה. כיצד מעלין ולא פוסלין? מה זאת אומרת מעלין ולא פוסלין? מקווה שיש בו ארבעים סאה

1:03:41 דובר 8 חסר אחת, מקווה שהיו בו שלושים ותשע סאה מים, נפל מהם סאה לתוכו-- נופל מהם סאה לתוכו, העלהו. אם נפל סאה מהמשקים האלו אז הוא השלים לארבעים סאה. נמצאו מעלין ולא פוסלין. אומר הרב: יש מעלין, משלים לארבעים סאה, ולא פוסלין בשלושה לוגין שאובים. וכולה מפורש כיצד. אחר כך בסוף המשנה היא מפרשת מה פירוש הדברים מעלין ולא פוסלין. הכפור, שמים שירדו נקפאו. גליד, מים שכפה על פני הארץ, אי על פני המים. טיט הנרוק, טיט רך ורוקק ונעשה כמי רוק. למה זה נקרא טיט הנרוק? שהוא מצד אחד הוא טיט, יש בו סמיכות, אבל הוא לא סמיך כמו-- אלא זאת אומרת הוא לא כל כך סמיך, הוא כמו רוק. אבן הברד כמים, כמים שאובין, דמדרין ליה כמאן, פוסלין ולא מעלין. ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי. איך ההלכה? כעדותן של אנשי מידבא, שעושין מקווה מן השלג אפילו לכתחילה. אומר הרב שההלכה היא שמותר לעשות מקווה אפילו מן השלג, אפילו לכתחילה. נמצאו מעלין, מה זאת אומרת מעלין? שהם השלימו למקווה. ולא פוסלין בשלושה לוגין שאובין. שאף סאה היא הרבה יותר משלושה לוגין ולא נפסל המקווה בכך. זאת אומרת, אפילו לא רק שלושה לוגין, אם סאה שלמה, שזה הרבה יותר משלושה לוגין, היא הייתה בתוך כלי והיא נעשתה שאובה והיא נפלה לתוך המקווה, אז היא לא פסלה אותו. למה? כי אין להם דין מים ממש. אלו פוסלין ולא מעלין. אלו משקים שהם פסולים, אם הם היו שאובין הם פוסלים את המקווה או בשינוי מראה כמו שנלמד, אבל מצד שני הם לא מעלין, לא משלימים למקווה. המים בין טמאים בין טהורים ומי כבשים ומי שלקות והתמד עד שלא, עד

1:05:33 דובר 8 שלא החמיץ. המשקים האלו הם פוסלין והם לא מעלין. כיצד פוסלין ולא מעלין? מקווה שיש בו ארבעים סאה חסר קרטוב, מקווה שיש בו ארבעים סאה, משהו פחות מארבעים סאה, זאת אומרת הוא לא ארבעים סאה שלם, ונפל מהם קרטוב לתוכו, לא העלהו. וגם פוסל בשלושה לוגין. מצד שני הוא לא מעלה את המקווה, הוא לא משלים למקווה, אבל מצד-- וגם הוא פוסל את המקווה בשלושה לוגין. אבל שאר המשקין ומי פירות והציר והמורייס והתמד משהחמיץ, פעמים מעלין ופעמים שאינן מעלין. כל המשקים האלו שמנינו עד עכשיו הם לפעמים הם משלימים למקווה, לפעמים הם לא משלימים. כיצד? מקווה שיש בו ארבעים סאה חסר אחת, נפל לתוכו סאה מהם, לא העלהו, אז הם לא השלימו למקווה. היו בו ארבעים סאה, נתן סאה ונטל סאה, הרי זה כשר. אבל אם למשל במקווה כבר היה קודם ארבעים סאה והוא הוציא סאה אחת והכניס סאה מהם עוד ואחר כך שוב פעם, אז הדין הוא שהם לא פוסלים את המקווה. למה? מכיוון שבמקווה היה פעם ארבעים סאה שלמים, אז חכמים לא גזרו שהמשקים האלו יפסלו בשלושה לוגין. מתי המשקים פוסלים? רק כשבמקווה אף פעם לא היה ארבעים סאה. אבל אם פעם אחת היה ארבעים סאה ואחר כך הכניסו סאה מהם והוציאו סאה אחרת ואחר כך שוב פעם סאה מהם והוציאו סאה אחרת. זאת אומרת, שאם נחשב ממה שיצא וממה שנכנס אין פה כבר ארבעים סאה הראשונים. המשקים האלו הרי משלימים כבר. בכל זאת ההלכה אומרת שהם לא פוסלים את המקווה. למה? מכיוון שפעם אחת היה פה ארבעים סאה כשרים, אז הם אף פעם לא פוסלים אותו. מפרש הרב: המים השאובים בין טמאים ובין טהורים, מי

1:07:21 דובר 8 כבשי מים שכבשו בהם זיתים, מיני ירקות ושליקות, מים ששלקו בהם שליקות. זאת אומרת שבישלו בהם. וחרצנים וזגים שנתן להם מים עד שלא החמיצו, ואם החמיצו נידונין כמי פירות. למה אומר עד שלא החמיצו? כי אם החמיץ זה לא כמי פירות שלמדנו קודם שהם פסולים ומעלין. קורטוב, אחד משישים וארבעה בלוג. מה זאת אומרת קורטוב? אומר אחד חלקי שישים וארבע של לוג. ומעלין, כדמפורש שיש במקווה ארבעים סאה מים כשרים ונותן ביה סאה מי פירות, ואחר כך נוטל סאה ממנו, מים ומי פירות מעורבים יחד, והוציא סאה שלמה. הרי כל הסאה של מי פירות שנשארו במקווה משלימים לסאה מקווה. כי אם נחשב למה שיצא ומה שנכנס, יוצא שהרי שמי פירות משלימים לסאה מקווה. בכל זאת זה כשר. ומי דמעלין דקתני, במקווה שיש בו ארבעים סאה חסר אחת. הדיח בהם סלי זיתים וסלי ענבים ושינו את מראיו, כשר. אם במקווה היה ארבעים סאה, ואחר כך הוא הדיח במקווה סלי זיתים או רחץ כלים בתוך המקווה, על ידי הרחיצה הזו מי המקווה הרי נשתנו. בכל זאת אז זה כשר. רבי יוסי אמר: מי הצבע פוסלין אותו בשלושה לוגים ואינן פוסלין אותו בשינוי מראה. אם נפל מי צבע לתוך המקווה, אז אם היו מי הצבע שאובים, הם פוסלים אותו מדין שלושה לוגים מים שאובים. זאת אומרת, במילים אחרות, אם לא היו פה ארבעים סאה ומי הצבע האלו השלימו לארבעים סאה, אז הם פוסלים בגלל שהם שאובים. אבל אם הם לא היו שאובים, רק מה, הם הרי נפלו למקווה ועל ידי זה הם שינו את מראה המים. אומר רבי יוסי שבשינוי מראה מי צבע לא פוסלים את המקווה. נפל לתוכה יין או מוחל

1:09:12 דובר 8 ושינו את מראיו, פסול. אבל אם נפל לתוכו יין או מוחל ושינו את מראיו, הם פוסלים את המקווה בשינוי מראה. כיצד יעשה? אז איך הוא יכשיר בחזרה את המקווה? מקווה שנפסלה על ידי שינוי מראה, ימתין עד שירדו גשמים ויחזרו מראיו למראה המים. מקווה ששינוי מראה. פה המשנה, המשנה מסבירה לנו שהרי קודם למדנו שמקווה שנפסל בשלושה לוגים אין לו שום תקנה, ואף אפילו יוסיפו כמה מקוואות שבעולם הוא אף פעם לא יוכשר. אבל מקווה שנפסל בשינוי מראה, אז מתי הוא פסול? כל זמן שיש שינוי מראה. אם הוסיפו אחר כך עוד מי גשמים ומי הגשמים האלו שינו בחזרה את המראה, ונשאר חז-- המים הפכו למראה מים כשר, אז המקווה חזרה להכשרה. וממלא בכתף ונותן לתוכה עד שיחזרו מראיו למראה המים. עוד יותר אומר רבי יוסי: מכיוון שכבר היו פה ארבעים סאה מים כשרים, אז עכשיו, ואחר כך נפלו לתוכו יין או מוחל ושינו את מראיו, אז המקווה נפסל. אז הוא לא צריך לחכות עד שירדו מי גשמים. הוא יכול אפילו למלא בכתף, זאת אומרת לקחת מים שאובים ולהוסיף עוד ועוד לתוך המקווה עד שישתנה מראה המים בחזרה, כי פה אפשר להוסיף אפילו מים שאובים מכיוון שהיסוד, הארבעים סאה הראשונים, היו מי גשמים. אומר הרב: ושינוי מראה לא חשיב להו שינוי מראה, כי זה לא, אין בזה ממש. ואין פסול למי צבע בשינוי מראה משום דצבע לית ביה ממש. למה מי צבע לא פוסלים בשינוי מראה? כי זה לא הצבע עצמו, אלא זה מים שהצבע שרה בהם. אז אין בו ממש. אם אין בו ממש, אז הוא לא פסול בשינוי מראה. מוחל, מים היוצאים מן הזיתים. אז

1:11:07 דובר 8 מכיוון שיש בזה ממש, אז הוא פסול בשינוי מראה. ימתין עד שירדו גשמים, דלמלא בכתף אי אפשר, דבחסרה עסקינן, שנפלו בשלושה לוגים, למלא בכתף קודם שיקבעו שלמים, הרי שהוא פסול מי שאובים. אומר הרב: מה ההבדל בין שתי ההלכות פה במשנה? קודם אומר רבי יוסי שיחכו עד שירדו גשמים, ואחר כך הוא אומר אפילו ממלא בכתף, כי ברישא מדברים שעדיין לא היה ארבעים סאה. אם לא היה עדיין ארבעים סאה, אז הוא צריך לחכות למי גשמים. אומנם נפלו פה מי צבע, אבל מי הצבע האלו הרי למדנו שבשלושה לוגים הם לא פוסלים, ודין של מים שאובים של שלושה לוגים הם לא פוסלים. הם פוסלים בשינוי מראה, אבל בכדי להכשיר בחזרה את המקווה, אז הוא צריך לחכות למי גשמים. אבל אם היו פה ארבעים סאה, אז הוא לא צריך לחכות למי גשמים, אפילו ממלא בכתף, והוא מכשיר בחזרה את המקווה על ידי זה שמראה המים, מראה המקווה, תחזור בחזרה למראה מים. נפל לתוכו יין או מוחל ושינו מקצת מראיו, אם אין במראה מים ארבעים סאה, הרי זה לא יט-- הרי זה לא יטבול בו. זאת אומרת, אם נפלו-- נפל היין או המוחל, לא נפל לכל המקווה אלא בצד מסוים של המקווה, ובצד ההוא המראה של המים הוא, אין לו מראה מים, אלא הוא נשתנה המראה. אז הוא רוצה לטבול עכשיו בצד השני של המקווה. אז צריך לראות, אם בצד הזה השני של המקווה יש ארבעים סאה, הוא יכול לטבול בצד הזה, אף על פי שבצד שני המקווה פסולה. אבל אם בצד הזה שהוא

1:12:49 דובר 8 טובל אין ארבעים סאה, אז הוא לא יכול לטבול בכל המקווה. "אין במראה מים ארבעים סאה", אם אין במקווה ארבעים סאה שיש בהם מראה מים, לא יטבול באותו מקווה אפילו באיזה צד שיש בו מראה מים, "ואם טבל לא עושה לו טבילה". שלושה לוגין מים ונפל לתוכן קורטוב של יין. שלושה-- הרי קודם הקדמנו ואמרנו שמים נפסלים בשלושה לוגין. שלושה לוגין מים שהיו בתוך כלי, אז יש להם שיעור, ואם הם פוסלים, אם נפלו למקווה שלא היו בו ארבעים סאה, הם פסלו את המקווה. שלושה לוגין מים ונפל לתוכן קורטוב של יין, והרי מראיהן כמראה היין, נפלו למקווה ולא פסלו. מחדשת המשנה עכשיו עוד חידוש: זה שאמרנו ששלושה לוגין מים פוסלים את המקווה, מתי זה מדובר? דווקא כשלשלושה לוגין האלו יש מראה מים. אבל אם נשתנה ה-המראה של המים האלו, של השלושה לוגין, שנפל לתוכן אפילו רק קורטוב של יין, רק חלק קטן של מ-- של יין. אבל החלק הקטן הזה מדובר ביין כנראה מאוד כהה, והיין הזה שינה את המראה של השלושה לוגין. אז הדין הוא שהשלושה לוגין האלו, אם הם נפלו עכשיו לתוך מקווה שאין בו ארבעים סאה, הם לא פוסלים את המקווה. למה? כי מתי גזרו חכמים ואמרו ששלושה לוגין פוסלים את המקווה? רק אם זה מים. אבל אם נשתנה מראה המים, אז ה-המשקה הזה, המים האלו שנשתנה מראיהם, הם לא פוסלים את המקווה. "והרי שלושה לוגין מים ונפל לתוכן קורטוב יין והרי מראיהן כמראה היין ונפלו למקווה, לא פסלו. שלושה לוגין מים חסר קורטוב ונפל לתוכן קורטוב חלב, לא יין אלא חלב, והרי מראיהן כמראה המים ונפלו למקווה, לא פסלו." למה? כי החלב לא שינה את מראה

1:14:39 דובר 8 המים, אז ההלכה אומרת ש-"והרי מראיהן כמראה המים ונפלו למקווה לא פסלו." למה הם לא פסלו אותו? לא מצד שינוי מראה, אבל אבל הם לא פסלו אותו כי אין פה שלושה לוגין מים. מתי חכמים אמרו ואמרו ש-ש-שלושה לוגין מים פוסלים את המקווה? דווקא אם כל השלושה לוגין, כל השלושה לוגין הם ממים. אבל פה שהיה שלושה לוגין חסר קורטוב, נפל לתוכן חלב. החלב השלים לשלושה לוגין. זאת אומרת, אין לנו פה שלושה לוגין ממים לבד. אם אין שלושה לוגין ממים לבד, אז הם לא פוסלים את המקווה. כי מתי גזרו חכמים ואמרו ששלושה לוגין פס-- פוסלים את המקווה? רק אם הם מים. אבל אם יש פה, הם צריכים להגיע לצירוף של חלב, אז הם לא פוסלים את המקווה. רבי יוחנן בן נורי אומר: "הכל הולך אחר המראה." רבי יוחנן בן נורי חולק על זה ואומר שאף על פי שהחלב לא פסל משום שינוי מראה, אבל מצד שני הוא מצטרף. "נפלו למקווה לא פסלו, הואיל והיה נראה יין או מפרש הם פסלו בשלושה לוגין. הכל הולך אחר המראה, אף על פי שהחלב פסל שם מקווה ובמים שיעור שלושה לוגין ליפסל מכל מקום. כי אם שיש כאן שלושה לוגין שנראים כמים, חשבינן ליה כאילו כולן מים ופסל. ואינה הלכה כרבי יוחנן בן נורי." זאת אומרת רבי יוחנן בן נורי אומר, יש פה מחלוקת בין התנא קמא ורבי יוחנן בן נורי אם זה שאמרנו שלושה לוגין פוסלים, האם שלושה לוגין צריכים להיות ממים, או אם הם לא כולם מים, אבל יש להם מראה מים, הם גם פוסלים את המקווה. התנא קמא, התנא קמא אומר שמתי אנחנו אומרים ששלושה לוגין פוסלים את המקווה?

1:16:22 דובר 8 רק אם יש, אם הם מים. אם הם לא מים, אף על פי שיש להם מראה מים. לדוגמה, היה חלק עשירית היה חסר במים והוסיפו חלב. החלב לא משנה שום צורה של מים. אז התנא קמא אומר שהם לא פוסלים את המקווה כי אין בו מים. אין פה שלושה לוגין מים. רבי יוחנן בן נורי אומר אנחנו לא מסתכלים על העיקר שבדבר, האם זה מים או לא מים. אנחנו מסתכלים אם יש מראה מים, אם יש שלושה לוגין מראה מים, אז הם פוסלים את המקווה. מקווה שיש בו ארבעים סאה מכוונות. מקווה שהיו בו ארבעים סאה בצמצום, לא פחות ולא יותר. ירדו שניים וטבלו זה אחר זה, ושניים ירדו וטבלו לא בבת אחת, אלא אחד ירד ועלה ואחר כך מיד אחריו ירד השני. הראשון טהור והשני טמא. אז הראשון טבל בארבעים סאה. הרי כל אדם כשהוא יוצא מהמקווה הוא לוקח איתו קצת מים, ופה היו רק ארבעים סאה מכוונות. אז ברגע שהוא יצא מהמקווה הוא הרי הוציא קצת מים איתו. השני כשהוא טבל הוא לא טבל בארבעים סאה, כי לא היו כבר במקווה ארבעים סאה. רבי יהודה אומר: אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים, אף השני טהור. אם הראשון לא יצא לגמרי מהמקווה, הוא עדיין רגליו נוגעות במים, והשני הכניס את-- טבל באותו רגע שהראשון עוד היה עם הרגליים עוד נוגעות במים, השני טבל כולו, אז השני גם כן טהור. אף השני טהור. למה? כי רבי יהודה אומר שיש הלכה של גוד אחית שמצרפים את כל המים. הרי המים נמצאים על גופו של האדם הטובל ורגליו נוגעות במים. אז כל המים שעל גופו מצטרפים למים שבתוך המקווה, וממילא שני

1:18:12 דובר 8 שהוא טובל למטה. אז יש לך ארבעים סאה בצירוף של המים שנשארו במקווה ביחד עם המים שעל הגוף ועל הזקן ועל הראש של הראשון. הטביל בו סגוס והעלהו, אם הוא הטביל בו את ה-- את הסגוס. וסגוס זה בגד של צמר שהוא בולע בתוכו הרבה מים, מקצתו נוגע במים טהור. אם מקצתו נוגע במים הוא טהור. הכר והכסת של עור, כיוון שהגביה שפתותיהם מן המים, המים שבתוכם שאובין. כיצד יעשה? מטבילן ומעלן דרך שוליהן. אומר הר"ש, הני מילי בטומאה דרבנן, שהרי המקווה בטבילתו של ראשון ושני טהור, דאמרינן גוד אחית והוי כאילו המים שעל ראשון בגופיה הן מחוברים למי המקווה, לא נחסר משיעורו כלום. פירוש שבגמרא דרכי גא לא התיר רבי יהודה אלא במעלות דרבנן, כגון טהור לחולין וטבל להיטהר למעשר. הרי מתי רבי יהודה טיהר דבר כזה? לא באדם שהוא טמא מהתורה, אלא בטומאת דרבנן או בטהרה יסודה שהצריכו לקודשים, ששם ההלכה היא שאדם צריך לטבול אף על פי שהוא מן התורה הוא טהור. אבל היו מעלות מיוחדות שחכמים החמירו למעשר ולקודש מתי שצריך לטבול. אז במילא בטבילות האלו הקל רבי יהודה ואמר שמצרפים את המים שעל גבי האדם. או שיהא טהור למעשר וטבל להיטהר לטומאה, אבל אם מטומאה גמורה לטהר דיבר רק על טומאה, ואין הלכה כרבי יהודה. סגוס, בגד צמר עב, וכיוצא בה ברנוס, ובולע מים הרבה, מקצתו נוגע במים טהור. אמר-- אומר הרב, מה מדובר פה? במקווה שיש בו ארבעים סאה מצומצמים. מדובר פה במקווה כמו שלמדנו קודם במשנה הקודמת, במקווה שיש בו ארבעים סאה מכוונות, ארבעים סאה בדיוק. וטבל בו לאחר שהטביל בו סגוס, אז טהור האיש הטובל אף על פי שנחסר

1:20:15 דובר 8 שיעור מקווה בטבילת הסגוס, מאחר שמקצת הסגוס נוגע במים, ורבי יהודה סבירא ליה דאמרינן גוד אחית. זאת אומרת, מה המשנה פה מחדשת? קודם למדנו את המקרה הזה באדם. אחר כך באה המשנה ורבי יהודה ומחדש שלא רק באדם אלא גם בכלי. כלי שספג לתוכו הרבה מים ואחר כך בא אדם וטבל. אז אף על פי שעכשיו בתוך המקווה אין ארבעים סאה, אם המי-- אם הקצה של הכלי עדיין נוגע במים, מצרפים את המים שבתוך הכלי. מה החידוש פה? החידוש הוא פשוט שבאדם מובן שמצרפים את המים, אבל כלי הרי ההלכה אומרת שכלי הרי פוסל את המים, יש לו דין של שאובים. ובכל זאת, פה אנחנו אומרים מכיוון שהמים האלו מחוברים למקווה, הם לא רק שהם לא פוסלים את המקווה, אלא הם מצטרפים להשלים. המים שבתוך הכלי מצטרפים להשלים את השיעור מקווה של ארבעים סאה. המים שבתוכם שאובים, וחזרו ונפלו במקווה בשלושה לוגים. למה? שהרי היו בו ארבעים סאה מכוונות ונחסר כשנוטלים ממנו המים. אם הוא לקח את הבגדים האלו של עור והוא העלה אותם מהמקווה דרך לא בצד ההפוך, אלא בצד שהפה הוא למטה, אז יוצא כשהוא הוציא אותם מהמקווה, אז זה הרי כלי. אז המים שבתוכם כאילו נעשים בתוך כלי, ואם אחר כך חזרו ונפלו לתוך המקווה הם פסולים. כי הרי למדנו קודם שאם אין במקווה ארבעים סאה אז השלושה לוגים פוסלים אותו. ומה הוי? דרך שוליהן, כדי שיישפכו המים שבתוכם למקווה ולא יפסלו כל מימיו. זאת אומרת, במילים אחרות, מה אנחנו לומדים מפה? אם אדם למשל יש מקווה שיש בו רק ארבעים סאה מכוונות, בא אדם ולקח סיר והטביל אותו בתוך הכלי, הטביל אותו בתוך המקווה. אז כשהוא מוציא אותו

1:22:04 דובר 8 שלא יוציא אותו עם הפה למעלה, כי אם הוא יוציא אותו עם הפה למעלה ואחר כך הוא ישפוך קצת מים מהסיר לתוך המקווה, אז הוא יפסול את המקווה. למה? כי המים שבתוך הסיר הם הרי-- זאת אומרת מדובר בסיר שיש לו שלושה לוגים והמים שבתוך הסיר הם נעשו שאובים והם פוסלים את המקווה. אבל אם, אה, אם-- אלא מה, שיעלה אותו דרך שוליו. אפילו חבילי עצים, אפילו חבילי קנים, כדי שיתפחו המים וירד וטבל. זאת אומרת, אף על פי שהמחט הוא לא טבל אותה בתוך המקווה, אלא הביא את המים של המקווה עליה אז היא גם נטהרת. ואי אפשר להטבילה כולה כאחד במקווה קטן כזה ששיעורו מצומצם אלא אם כן רגליה שוקעות בטיט העובש הנרק, ואין מטבילין בה שמים מקדים להטביל רגליים כדי שישקעו בטיט ומים טובים לשמיים ומרדודים שהמים מוקים מכח המקווה, רוב המים משפשפים בכולו, ואף על פי שיש בה ארבעים סאה אין כל גופה היא נסקת במים בבת אחת. כבש לצד אחד של המקווה אפילו חבילי עצים וקנים, ואף על גב דנראה כמקווה שכולו כלי, אפילו המים נכנסים ביניהם, הרי חלוק. וכבש, דנוגע דצרי שעצים והקנים צפים על פני המים, צריך לשים אבנים כדי שיקום שטח של מים. והוי אומר, מים, נניח המים בידי, כי אם שעובר עליו הגל על המים של מעלו-- של מעלו של מקווה שמחט מונח בו וצף, ומי הגל על המחט טהרה. למה? אף על פי שהמחט דקה או קטנה ויורה בטבילה במים דרך להטביל אותה. מה? מה הוא אומר? מכיוון שהמחט, הוא פוחד אם יטבלו אותה בתוך המים היא יכולה ליפול, אז זה יותר כדאי לו להביא את המים של המקווה על

1:24:11 דובר 8 ה-- על המחט. קדיש.

1:24:30 דובר 9 זונטיק, אז זי האט זיך נישט גוט געפילט. איז געווען אביסל בלוט. און מאנטיק איז געווען א ביסל ערגער, איז געווען מער בלוט. איז געווען מער בלוט און די טאכטער האט געבראכן א ביסל. דינסטיק האט זי געבראכן א סך מאל דורכן טאג, דורכן טאג, און געלאזט א סך בלוט, זייער סך בלוט. דינסטיק נאכט, דעם דאקטער האט מען געקאלט, סאלדמן. און סאלדמן איז צוגעקומען אין טיר, און געזוכט און געקוקט און באשלאסן, נאך דעם מאכל געווען, אלץ געגאנגען אין שפיטאל, אז זי האט אן אלסער. א בלידינג אלסער, אז האט געזאגט, פארלירט בלוט. און נאכט, איז, האט זי נישט געוואלט גיין מיט אן אמבולאנס, איז געווען א רייזון געגאנגען און געפארן מיט א קאר מיט קרינסקי. נאכט, איז געקומען, איז געפארן שערן גאנצבורג און קרינסקי און נאכט איז זי אין שפיטאל אריין. דארט איז צוגעקומען אין שפיטאל זי מיט זיין טאכטער. נאכט, אה, זענען זיי, אה, זי מיט איר אריינגעגעבן אין א צימער אריין. און דארט האט זי אנגעהויבן אין שפיטאל פארלירן זייער סך בלוט. און וואס מיט איר אריינגעגעבן, האט זי צוויי מאל אזוי פארלאנגט. פון דעם פארלירן די בלוט, ווייס נישט, איז צוגעקומען א הארץ־אטאק. און האט געגרייט צו מינוטן און דארט איז זי נישט געגאנגען. איז א, איז א וועג צווישן הארץ און פינף און צוויי. און נאכט איז סאלדמן מיט שערן גאנצבורג צוריק געקומען דא. און זיי האבן, אה, פון דרויסן, פעלדמן טעלעפאנירט דעם רבי'ן און האט אים אנגעזאגט. נאכטן שפעט האט דער רבי ארויסגעקומען און גערעדט מיט ר' לייבל, אז מ'זאל געבן זיין, אה, מנין אויף זאגן תהילים. און איך האב אים געזען, אז אים ברענגען א, עטליכע צוועלף

1:26:41 דובר 9 טויזנט תהילים און נאך א פאר זאכן און ער איז געקומען צוריק. איין נאכט איז לייבל אוועק מיט גאנצבורג, דאך אז זיי גייען צו פעלדמן'ס אפיס מאכן טעלעפאנס פאר פארשידענע פלעצער. צווישן דער רבי ארויס. און איך בין צוגעגאנגען און האב אים אפגעפרעגט, וואו איז, אה, די, אה, די זאכן פון שפיטאל? און וואו איז, ער האט געזאגט, פון בער גאנצבורג, און וואו איז געוואונדערט מיט די אנדערע זאכן וואס ער האט געזאגט אז ער וועט קומען צוריק מיט זיי. נאכט האט אים געפרעגט, צי מ'האט שוין צוריקגעבראכט די, די, אה, די זאכן פון שפיטאל. געזאגט אז עס דארף באלד קומען. זיי זענען צוריק געגאנגען אין שטוב. און א האלבע שעה שפעטער איז דער רבי צוריק ארויס און האט געפרעגט, ווי, ווי קומט, אה, ווי זענען זיי? זיי, מאדנע, ווי זענען זיי? מאדנע מענטשן. איך דארף זיי קומען. אה, האט געזאגט, זיי, נו, קער, קום שוין. און וואו איך דארף אים א קאר, קיצור, שעה נאכט, דארף אים תיכף אליין. איך דארף אים די אנדערע זאכן. איך מוז אה קוקן דארט וועגן די נפטרת קדושה, פריער. און נאכט האט ער געזאגט, אז עס נישט גייט די אלע טעלעפאנען, זיי נישט גייען, איך דארף אים די זאכן. נאכט האט געזאגט, זיי, דא דא. האט געזאגט, איך הער פון די חברא קדישא, אז עס דארף באלד קומען. נאכט האט אים געזאגט, דאך דאס איז ליפסקי, פירט דאך א... נאכט האט ער געזאגט, אז, אה, דאס פון דער חב"ד חסיד, נאכדעם האט ער מיר געזאגט, ער קען נעמען נאר איין קאר צו פארן און זיי ברענגען אים די זאכן. אבער

1:28:22 דובר 9 דאן האט עס נישט געקלאפט, זיי געפינען דעם שליסל צו פארשליסן די, די ערשטע טיר. און נאכדעם איז ער אריין אין צימער. ער האט מיר געזאגט, אז זאל מען אזוי צושטעלן קאר צו דער, פון אונטן נאך גיין פון דארטן. און דארטן האט ער געפרואווט, צי ער האט פארשלאסן די טיר. ער האט נישט געהאט דעם שליסל. זיי האבן געזאגט, אז ער בלייבן, זי וואלט געקענט אריינגיין, אז זי, עס האט נישט קיין שליסל. שפעטער, נאכדעם איז שפעטער אנגעקומען דער רבי. ער האט געבראכט אלע זאכן א פאר מינוט שפעטער. און דאן נאכדעם איז שפעטער דער רבי ארויף צו זיך. און אז איך פינף וואר, נאכן בריוו פון, פון שפיטאל דער, דער דאקטער. און דער רבי איז ארויף, ארויפגעגאנגען די טרעפ כמעט א האלבן וועג. און נאכדעם איז ער אריין אין -- ביז מיט דריי אדער נאך דער רבי געגאנגען אונטער דעם, מיט די געלייגט אין קיך אריין. און דער רבי האט געזאגט, דאן זאל דארטן נעמען די תכריכים. אה, ניין, און ער האט אויך געזאגט, דאן זאל אלע יארן דארטן און ער האט געגעבן דעם ליפסקער געלט און ער האט געזאגט, דו האסט יא פאל צום חשבון פון אלעס, וואס ער מארגן צושטעלן זאל מען געבן דאן דארטן. און ער האט אים אויך געזאגט, אז ער זאל, ער זאל, אה, אהם, געבן די זאכן, ער האט נישט געזאגט, זאל אריינלייגן דארטן ביי די תכריכים, אויפמאכן, אריינלייגן ביי די תכריכים. ער האט אויך געזאגט, אז מיט, אז אין דער פרי, מיט פינף מענער, מיט מאכן דעם חבר, זאל מען מודיע זיין אויפן

1:30:14 דובר 9 אהל און אנשרייבן אויפן צעטל אליין וואס איז אוועק דער רבי, און רעכענען זיין דא לוויה, און צו, אין א ספר אליין צו שרייבן אריין וואס מען נאר אריין. אה, נאכט איז ער ארויף אין צימער. געווען דארט ביז העלפט נאכט, העלפט נאכט איז ער אראפגעקומען. געשטאנען ביי די קדישא און געזאגט צוויי קדישים, געדאנקט קדיש יוסף, מוטער האט געזאגט קדיש, קדיש שלם. נאכדעם איז ער ארויף צוריק געגאנגען. ער איז ארויף צוועלף, נאך צוועלף. ער איז אריין געבעטן מחילה, נאכט נאר צוויי געשניטן צו איר, נאכט