כינוס השלוחים תשמ"ח

00:00 חודו כו'. אז זה גם מצליח להם עם כל זה העניינים, סיימנו מסירות של רבן, סיימנו מרכז לענייני חינוך, סיימנו מחנה ישראל, סיימנו אגודת חב"ד. אז זה, זה עוד לא הפוך הרבה על כל העניינים בגשמיות וברוחניות גם יחף. בהזדמנות זו נרצה להודות לחבר המזכירות והחבר מרכז לענייני חינוך ומחנה ישראל, אגודת חסידי חב"ד, דוקטור מנדל, זולכה מזמן הורה. אמשוריק על כל היער מעשיות שמתארים לנו זה קינדלעך בנפש, לבד מההתפרקות מהמרכז שלוחם זה, אז מתופקח מתוך סנטרל, מן השמוסות. והנה הרעדאַקטאָר מן הדי סאכן, זה המלך שצריך לחזק את כל זה העניינים ולתת להם הרבה שנים בריאות. די קינדוס. די קינדוס השלוחים ותהון בהמשך. אז זה לא נשאר כלום, אין שינויים או משהו ותהון בהמשך נאך מער, שנתמנה לרוח הסערה וכל היתר. וגלייך נאך דעם זה יהיה על זה דמשלוס סשיה. די וורקשופס, אנחנו נבחן את הדי שלוש סשיה גלייך, וזה היתר של די וורקשופס, אז זה מאוד, מאוד חשוב, גם זה מאכן גלייך נאך דעם. תודה רב דוד דרסקין, אנחנו נפרד ממך. יש לי עוד אפילו עוד דברים שחיים וקימנה וגיוני לזמן הזה, בעזרת השם, דברים שהם כבר ג'קוודה, וסליחה וזהסמכן על שמחה, על עניינים עם טעם וסאכן, על התבואת. אז. ורב לו זין גזונט ודי ריקסון, וזהו סליחה, אז זה שמחה, זה זין, אז זה שמחה, זה רב לו זין צפית, חסידות וגאולה, זה כבוד נפש. יפה, יציב, ריינה, נחמה, הוא אינשן די פליט עלון, ודי וורט ודי רבה צוגעשريבן בקשר וטעות חסידי חב"ד, הדריי גשם צום רבן, שזה סיידר בעדין את כבוד הדי צורות. און דער רבי געשריבן: "כיון שעתה יהיה ביקיעון", דהוואט ביקיעון מיט

02:22 אונטערגעצייכנט, "או במנוחת הנפש והגוף", וויכוח אונטערגעצייכנט, "הסייטה בזה שיתנהג בוחש". דהוואט בוחש אונטערגעצייכנט, "וכך הנאוו", אונטערגעצייכנט, "בוחש וכאהו הוין את כי דאו עצי". מיט דאס געמאנט די פרי דלונט מיט סייכעט כאמא אויפגעחהע, אבל ווייטער האט מע געזען, אים איז דאס ניט מי קיין געווען. שטוט האט מע געזען ווען דער רבי געפארן אפונאהיו, און ווען דא געווען אימער דיין געווען אפונאה, דא האט דיין געהערט מירדיקע ווערטער. און די ווערטער וואס זי האפט אפארציכן וואס איינער האן געהערט, איך בין גלאבדיק ווערטער, און דער רבי האט געזאגט אפארציקן וואס מע, מיט סולעמענש האן געהערט כלא מדאת, פון די ווערטער וואס זי האפט אפארציכן. אים ניט מיט דער מיט וועט מע נויט זיין און מען עצירע זיין. טרעג איר בעייך. גאל האט זי אויג, אויג, אויג, אויסגעפירט. און גאל צרכנט זיך מען עצירע זיין מיט אזהר הנאגע. שוי איך נכעמאן היינט און הערטן. משריייט די דא נוצה, זי זך העפע, און זי זך אחוכה ותוה. שטיין עלע ארום און ארום. מיט בויט, מיט, מיט ברענזירך, און מיט ברימזירך, און דער האט אויך אים ניט צוגעטאן. דער האט דא סאלע געקליבן פיינליקע רידן. וואס דא פון זיצן און לערן אנטעעראע, זאגן זיך ארום דרייען פוס צו פאס. שוי איך נכעמאן. בשעט דער רבי, בשעט דער רבי, מיט ווי אובווייזן, אים ידע חסיד, דוך וואס וועט דאס, וועט דאס איינער האופן משריים נאתים די דא נוצה. איך בין א סולעך ווערטער און די פנויס וואס דער רבי האט געמאכט, איך בין גלאבדיק מיט די, און דיין געווען אפונאה, עם עם מיר וואס מע בוין יעצט א מאנעט, כל הזכות. ודרבה את

04:17 גמרת את האחותי שלי, את משתי, את הנחווה, את היד, ובזון, ועם הזול, זול, תמיד, היא תשיח את זה, היא אהבת מנה. היא תקוח את זה מהזה. זה שזה אתה מפרגס לך, אבל גם דרבה פונה, הוא לא תן להם את זה, אינה פוגעת. או לשנם. תזיק את זה, תיוחס, תשבוחם, תגיד את זה, תגיד. או לשנם. ודרבה את קוראת שפרו, לא תן להם את זה. את דרבה תעוין כזאת שלא תפרוע. את דרבה תמירני שתי, נגעת מלאכות פונה. היא תרבה את הזום פופשק. את זה פורט פונה, לא תניח פושטה. את דרבה תענדזית, פרי גטרוס את זה. כי אז היא נהיה דרבה הנחווה. את דרבה הנסידה, הנחווה, הנחווה, הנחווה, את תרכתי תעוין, מחפש את העניינים. את תוגמר. אני דרבה את המיסע מיעו, אז אני גמרתי עם זה. מה תראה, תראה את זה. את דרבה את רבה מימן, נגיד, את גודל שיר החב"ד, את שפעו, את מי ששואל. אבל פיו, אני נגיד, מח מוזיק, דרך לזנגר. מה תגיד, את פרגו, את גודל שבת, זה מיס נצקים. ודיברנו, גפרה הנחווה, הוא נגיד, עם מה תמפיר, גזאת, עם מי נצקים. ונראה, אני גהו, תמיד יה. תמיד יש על דרבה את סדיין, דיס נדרש. דרבה את נדרש, היא תפירח דרך, כן, לא, רגע, אני הנחווה, פון גודל שיר החב"ד. ודרבה, אני מנה, נגיד. וכן, מה תמכרך, נגיד, תזון דיס, היא תפירח דרך. אין לך חכם, את אף לך, אזן לוזית, קפיץ, חזית לוזית. כי נגיד, את תכרכני. תפור, את תגמר, מורבת, עם עצום, עצום, עצום. ותפיר, גזאת, את מי. ותפשט, תגהו, תמיד, אבל הלידות. את תית, אתה. דרבה את גגע, נרך, תמיד, עם

05:57 תפיר, שון, וקמינו, זיצון, ביסקו, אזמן, את פיו, ופתרנגן. אבל אמור, מה תונשק, את תומפיר. גזאת, היא גרא. מה תנגזר, את גנצן הר. תומר, גפנס, את פשור. ונפוג, את פיו, נגיד, קומץ, תפיר, זאת אומרת, מה תגשרוף. מה נגיד, את זה רע? זאת תגפר, אוי. אך היי, זה מי הפיו,