התוועדות ג' תמוז תשס"ח כפר חב"ד

00:00 דובר 1 הו, הו.

00:31 דובר 2 שבוע טוב. נתבקשתי להודיע שעוד מספר דקות יגיעו הלחמניות ונוכל ליטול ידיים לסעודה של מלווה מלכה. בינתיים אפשר לטעום ולומר לחיים, להתחיל את ההתוועדות. אחיי ורעיי, חסידי הבעל שם טוב, קהל קדוש ונכבד, הויזכין בברוכה, ברוכים הבאים להתוועדות המרכזית לרגל היום הגדול והקדוש ג' תמוז, שמטרת הכינוס וההתוועדות חיזוק ההתקשרות לרבי נשיא דורנו, רועה ישראל שממשיך ומוסיף להנהיגנו בחיל יתיר, כפי שראינו בשיחה שהודפסה מוועד הנחות בלה"ק, שהודפסה לשבת זו, מתשמ"ד נדמה לי, שהרבי מדבר שם על הנושא של מלווה מלכה, ששם גם מדובר על עניין של הנשמה היתירה שנפרדת מאיתנו במוצאי שבת, כמו שכתוב: "שבת וינפש", אומרים חז"ל: "וינפש, וי נפש", אוי לנשמה שעוזבת אותנו, ולכן נפסק בשולחן ערוך: "לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת ויערוך סעודה ולו כזית", כמו שמלווים את המלך, ללוות את הנשמה היתירה. אומר הרבי: אבל לא כן כשמדובר בנשיא הדור, אז לא מדובר בליווי הנשמה, אלא ההפך, הנשמה איתנו יותר מבחיוהי. נשאלתי השבוע איך מחנכים ילדים להתקשרות, ובפרט הדור הצעיר שלא זכה לראות את הרבי בגופו. אז בין השאר סיפרתי סיפור ששמעתי על השליח הראשי של הרבי, רב נחמן סודק, באנגליה, שעוד היה בחור ונהיה חתן עם אחת מאנגליה, והוא, אז הייתה התקופה שהרבי עוד היה מסדר קידושין. אז כשהוא היה ביחידות הוא ביקש מהרבי בתחנונים שיזכה שהרבי יהיה המסדר קידושין שלו, והחתונה... וכמובן שהרבי הרי לא יוצא מחצרו, מביתו. אז הוא ביקש שהחתונה תהיה בקראון הייטס, ב-770, ואז הרבי ענה: מנהג העולם שהחתונה היא במקום שהכלה גרה, ולכן החתונה צריכה להתקיים באנגליה. נו, רב נחמן חסיד מקיים את ההוראה ומדפיס הזמנות לעשות את החתונה באנגליה, אבל לפני שהוא עזב את 770 לנסוע לאנגליה

03:49 דובר 2 לחתונה, מספר ימים לפני החתונה, אז הוא נכנס שוב ליחידות של הרבי ואמר: הרבי, לפחות שהרבי יהיה בחתונה שלי ברוחניות. אז הרבי ענה לו: ולמה לא בגשמיות? זו הייתה התשובה. אם כן, הדברים מדברים בעד עצמם, וכל אחד יפרש לנפשו את התשובה של הרבי, שהרבי איתנו בכל מקום ובכל זמן ובכל עת ועם כל אחד ואחד מאיתנו, מבני משפחתנו, לתמיד נמצא איתנו בגשמיות. אין אנו זוכים לראות אותו בגוף גשמי. אבל עינינו רואות את ... את כיבוש העולם במשך ארבע עשרה שנה מג' תמוז, זה הולך מחיל אל חיל, מספר בתי חב"ד שנוספו בארץ ובעולם, מספר חסידים שנוספו לחסידות חב"ד, יהודים שהתקרבו, האמצעים מוקדשים להפצת המעיינות יותר מאי פעם. הרי התשובה היא שיותר מבחיוהי והרבי נמצא איתנו בגשמיות. ואז ידוע אותו פסק דין של רבותינו נשיאינו שמסוגל הוא היום הזה להתקשר בעץ החיים, לחזק עוד יותר את ההתקשרות. לא רק בדיבור ובאמירה אני מתקשר, אלא מציאות של התקשרות, ואז זוכים לקבל את ברכת השם, כלשון רבותינו נשיאינו, בשפעת חיים ופרנסה טובה ונחת מיוצאי חלציכם אשר ישפיע השם יתברך על כולנו, ועל ידי התעוררות רחמים שכבוד קדושת האדמו"ר נשיא דורנו עומד ומעורר עלינו, על כולנו. ואז הרבי הכריז ואמר: עמדו, אכן אומר הרבי, עמדו, אכן כולכם אתם, נשיכם, בניכם ובנותיכם, לקבל את הברכות אשר ממשיך לכולנו, ברכות, הצלחות וישועות, עד קיום הברכה הגדולה מכולם, הגאולה האמיתית והשלמה. ונפתח באחד מהמנהגים, מהעשייה של ההתקשרות, אמירת פרק, פרק תהילים של הרבי, פרק ק"ז. אתכבד בזה להזמין את אחד משלוחי הרבי לארץ הקודש, מנהל ישיבת אור שמחה, הרב החסיד רב זאב סלבין יאמר איתנו את פרק ק"ז של

06:34 דובר 2 הרבי, הרב סלבין בבקשה. נו, הרי זה לא... הדבר מלכות. מישהו, דבר מלכות. או, הנה הרב סלבין. הנה יש כאן את הפרק של הרבי. מבקש מכל הקהל לקום.

07:30 דובר 11 הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר. ומארצות קבצם ממזרח וממערב, מצפון ומים. תעו במדבר בישימון דרך, עיר מושב לא מצאו. רעבים גם צמאים, נפשם בהם תתעטף. ויצעקו אל ה' בצר להם, ממצוקותיהם יצילם. וידריכם בדרך ישרה ללכת אל עיר מושב. יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם. כי השביע נפש שוקקה ונפש רעבה מלא טוב. יושבי חושך וצלמות, אסירי עני וברזל. כי המרו אמרי אל ועצת עליון נאצו. ויכנע בעמל לבם, כשלו ואין עוזר. ויזעקו אל ה' בצר להם, ממצוקותיהם יושיעם. יוציאם מחושך וצלמות ומוסרותיהם ינתק. יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם. כי שבר דלתות נחושת ובריחי ברזל גדע. אוילים מדרך פשעם ומעוונותיהם יתענו. כל אוכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מוות. ויזעקו אל ה' בצר להם, ממצוקותיהם יושיעם. ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם. יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם. ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברינה. יורדי הים באוניות, עושי מלאכה במים רבים. המה ראו מעשי ה' ונפלאותיו במצולה. ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו. יעלו שמים ירדו תהומות, נפשם ברעה תתמוגג. יחוגו וינועו כשיכור וכל חוכמתם תתבלע. ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם. יקים סערה לדממה ויחשו גליהם. וישמחו כי ישתוקו וינחם אל מחוז חפצם. יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם. וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו. ישם נהרות למדבר ומוצאי מים לצימאון. ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה. ישם מדבר לאגם... מוריי ורבותיי, פה עוסקים בדבר מלכות מפי המלך. שיחתו

10:22 דובר 11 של הרבי. נצפה ונאזין עכשיו לשיחה של הרבי מפי המלך. בבקשה.

10:35 דובר 21 בשעה שמתלהבים צוזאַמען צוזאַמען, היינו וואָס געוואָרן ההסתלקות. וואָס הסתלקות זה לחלוטין פון דער היפך פון חיים. הלך כמה וכמה היפך פון חיים אין דעם פוסט莫סט עם גאַנצן מרץ וסנטריק וסגיטה מענטשן. ההסתלקות זה לחלוטין אחד ההיפך פון שמחה, ודווקא זה פאַרבונדן עם פאַרשידענע מנהגים, וזה בווייז נטף שמחה. ודווקא זקנן עזין קלייבט זיך צוזאַמען, אַזווג זה גם היה הנהיגה פון ההסתלקות מדר כוונת אדר פון דעם צוזאַמען קלייבט זיך. זאָל זיי האָבן נאָך מער כוח או נאָך מער לבדיקות או נאָך מער שמחה על דרך שלוש. זה הדרנפלט פון וויר קלאָר תכף, דרוך וויר קלאָר תכף, פון בעל ההילולא, ומיוסד, בגרינדעט, על כמה מאמרים בגמרא ומדרשים, ביזם פסוקים עם תורה שבעל פה, ובלשון המשנה: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא בראו אלא לכבודו, ובלשון הגמרא: גם זו לטובה, ובלשון הפסוק: עושה אור מן החושך. אבל דאָס אונטערשטרייכט, המנם תזך וואָס לכאורה איז עס חושך. און דאָס נוצט מען ניט סך מאַכן אור, נאָר אדרבה, ווי באַלד אַז דאָס איז מן החושך, וועט עס נאָך אַ ייתרון הויער, אַ שטאַרקערע ליכטיקייט. דערפון איז פאַרשטאַנדיג, אַז בשעת מיזך מזבנה, אַז דער אויבערשטער פירט אָן מיט אַלע עניינים, איז זיכער די הסתלקות הילולא געווען נכט אַ פיוולע פון די מעבעשטן. צוזאַמען דער ניט, שטייט בתוקף מיט די גאַנצע שטאַרקייט, דער אונסוק פון די מעבעשטן, אַז זאָל זיין עבדו את ה' בשמחה. המה זאָלן דינען, וואָס דינען די מעבעשטן דאַרפן דאָך שטענדיק, ווי באַלד אַז נבראתי לשמש את קוני. יעדער רגע וואָס אַ מענטש שלעפט, איז דער מאנטעס דאבט עס אין דער מונה. און ווי באַלד אַז ער אַ בעל שכל, דער

13:27 דובר 21 מאנטעס ער, נברא לשמש את קונו. און לשמש את קונו, דער אויבערשטער לאַנג איז אָגט אין תורה, אַז דאַרף זיין כאמור עבדו את ה' בשמחה. איז דאָס גוטע אייכאכע, אַ באַווייז, אַז אין דרופן אַ תוקף תורה, וואו אָגט פאַרשטאַנדיג לאחריה איז באננעס. בשעת די הסתלקות, איז אויך ניט חס ושלום אַז די נשמה וועט אויס מיט ציל. דען די נשמה איז נצחי, נאָך מער איז זעלבסטפאַרשטענדלעך, אַז יעדער מענטש, נו, בפרט ביי אידן, נוסי בי והנשמה נצחי, ואין עניין הנציאות. זה איזה חופפון אין דער וועלט, ובלשון הגמרא: מה להלן עומד ומשמש, אף כאן עומד ומשמש. הנשיא בישראל, אפילו לאחר הסתלקות, זאָגט מען, ווי באַלד אויף זיין שליחות אין וועלט, יגון אויספינדן, דורכפינדן און העלפן יעדער, דורכפינדן זיין שליחות אין וועלט, אַז זי זאָל ממשיך זיין צו זיין נדיבה, און אגם פון אויבערשטן. בשעה די נשמה גייט אַרויס למעלה, אין נידער עניין בו זה היא, אַז זי געפינט זיך למעלה און זי איז אַוועקגעגאַנגען פון למטה, נאָר אדרבה, ווי דער אַלטער רבי ברענגט אין זיין אגרת הקודש שוין: אַז צדיק בהסתלקותו אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי. אבל ההסתלקות של הצדיק, ובפרט של הנשיא, עמך כולם צדיקים, געפינט זיך נאָך מער ווי אַז זי איז געווען אין דעם אָרט וואו געווען פריער דער נשיא, נאָך מער ווי זי געווען בחיי. הנשמה בגוף, ווי באַלד אַז זי פועל ופועל דעם אָרט, די הגבלות, וואו דער גוף אותה לאט אין בגאניץ, עד נגון זיין לדוגמא בבאס אכס, אין פאַרשידענע ערטער. מה שאין כן נאָך דער הסתלקות, בשעה ווי בין די בין נידער די דם, אמקלאב זך צוזאַמען

16:11 דובר 21 יוט שווארט, געפינט זיך די נשמה פון דעם בעל ההילולא אין יעדער אָרט וואו מען געפונען קלייבט זיך צוזאַמען און מחזרט די וואָרט, די טייל פון זיין לערנונג. און די ריחער המעשה, רוח היקר, מען נעמט דערפון אַרויס אַ נייע לערנונג וואָס איז צו טאָן אין מעשה בפועל לויט זיינע אנווייזונגען, אויפצוגיין אין גוטקייט און אין ריכטיקייט און אין פרייליכקייט און הייליקייט אין די גאנצע וועלט, על אונז אימדיק פון זיך אליין און פון דאס ווי ווארום זיך וואָס דאָס פאַרענטפערט אייכלט אַז אפילו כי וסלח יער איז דאָס המיורה וואָס איז פאַרבונדן מיט היפך החיים. און בשעה אַז ער אפסער און מיט אים זיך מסבן, אַז די ריחער פון אַ מענטשן איז זיין נשמה און דער גוף איז אַ טופע. די נשמה באַקומט נאָך מער כוח ווען זי האָט ניט די הגבלות הגוף יותר מבחייו, אויפן דורכפירן אַ שליחות. מען דאַרף נאָר שטיין אין פאַרבינדונג נהילכה בהיחסר, אויפגיין אין טאָג־טעגלעכן לעבן לויט זיינע אנווייזונגען, און אויף דעמל צוזאַמען דעם ניט וואָס איז לית בית החיס, הדאס הדבר והפוך. איינע פון הסתלקות זוכען מן הדאס איינע פון הילולא, אַז דאָס קען ברענגען צו שמחה, וואָס איז נאָך כיתרון האור מן החושך, נאָך אַ גרעסערע שמחה, על דרך ההלכה, און ער נוצט אויס די שמחה אין עבדו את ה' בשמחה. דוויט ודריב איש צר אתם איזיקלין ונתן געמאַכט אַז זאָל זיין דער ווס ורנציק על הין קודם דור, ודוסה דער נשיא הדור, הנשיא הוא הכל. תהילס אמס זאָגט דער נשיא ורנציקטין זיל הקהל על הין קונטריים ביז גריס וואָס געפינט זיך אין זיין דור. וואָס געהייסן פאַרשרייבן נודרוכנו מפסים

19:10 דובר 21 זיי פאַרשידענע תיקונים, ובפרט די מאמרים זיין או די תהילי זין ווסן זעי אוטל גילט און זכן זעי הראנגיליט ווסודי אורי זאכן הלטמי זך ומרטבגי זעי ומרלטן זעי פשטקטוס נוח מראה ביבלד הזרי בחיים מרלט מזין תהילה ומיזייני תיקונים ומיזיין שליחותי למעלה זין זיין שליחות. או דוס גופי מדגיש אזב הוא בחיים אזב לט זווישנו זנוח מרר אינוס און לטנזמין ליוון ביזוונו את אזב ורדריקה ונה לה יבריק את עניינים און מנשטי ורן זיין שלוחים מיטים סחוס אנה ורט שלוחה של אדון כמוהו. פרידי שונה בשונה ורטער נוח מר לבדיקר או נוח מר שטרקע, הוא הכל. והרבי אמר לא פעם שביום שכזה, ובפרט לנו חסידים, ג' תמוז, צריכים להיכנס ליחידות לרבי. והדרך להיכנס ליחידות, אמר הרבי: ללמוד מתורתו, לקיים התוועדות, והדבר השלישי לנגן את הניגון של הרבי. מתורתו שמענו ועוד נשמע בהמשך ההתוועדות. בהתוועדות אנחנו יושבים, נגיד לחיים, ועכשיו נצטרף כולנו לניגון של הרבי. נשלים את הדבר השלישי להיכנס ליחידות שהרבי אמר עוד יותר חזק מאשר לפני כן, יחד עם רב גיל עקיביוב, רב מרדכי ברודסקי ורבי יחיאל פליישמן. אבל הם לא בתצוגה. הם רק בשביל לעזור לכל הקהל לשיר ביחד את הניגון של הרבי. נבקש מכל הקהל להצטרף. הרחמנויות זה נטילת ידיים. אנעים זמירות ושירים אארוג, כי אליך נפשי תערוג. אנעים זמירות ושירים אארוג, כי אליך נפשי תערוג. נפשי חמדה בצל ידך, לדעת כל רז סודך. נפשי חמדה בצל ידך, לדעת כל רז סודך. כי אליך נפשי תערוג. אנעים זמירות ושירים אארוג, כי אליך נפשי תערוג. נפשי חמדה בצל ידך, לדעת כל רז סודך. נפשי חמדה בצל ידך, לדעת כל רז סודך.

25:13 דובר 22 תודה רב מרדכי, רב גיל, רבי יחיאל. רעי ורעי, הקשר של חסיד לרבי הוא מצד אחד קשר מאוד קרוב. מי לא מאיתנו חש ומרגיש שהרבי הוא כמו אבא? אכפת לו מכל אחד, דואג לכל פרט קטן, וכל אחד יודע את זה מכל ימי חייו עד היום הזה. מצד שני אבל, יש תחושה של רוממות עצומה, שהרבי בכלל שלא בערך. איך אמר רבי לוי פרידצ'ר[?]? החתול ואני מבינים בדיוק אותו הדבר ברבי. איך ממזגים את שני הדברים יחד? תחושת קירוב כל כך גדולה, ומצד שני הנשגבות. לשם כך אתכבד להזמין שיאיר את עינינו בנושא את המשפיע של ישיבת תומכי תמימים בקריית גת, הרב החסיד רב זושא אלפרוביץ, בבקשה. הקהל שעומד מאחורה, יש הרבה מקום קדימה, אנא היכנסו, יש הרבה מקום במרכז ובצדדים.

26:52 דובר 23 לחיים, לחיים. שבוע טוב. הרבי לימד אותנו בשיחות שכל יום מיוחד קשור לפרשת השבוע. בפרט בנוגע לג' תמוז, שהרבי בשיחותיו מקשר את ג' תמוז הן לפרשת חוקת והן לפרשת קורח. ולכן נתחיל עם עניין הקשור לפרשת השבוע ונראה איך זה בא לידי ביטוי לגבי ג' תמוז. חסידות שואלת מה הסיבה שהתורה כותבת ״זאת חוקת התורה״ לגבי פרה אדומה? לכאורה היה צריך להיות כתוב ״זאת חוקת הפרה״. והביאור על זה הוא כי במצוות פרה אדומה משתקף עניין כללי הקשור לכל התורה כולה. בזה שפרה אדומה מורכבת מאפר ומים, אפר בא מאש, אש ומים, רצוא ושוב. והעניין הזה של רצוא ושוב זהו יסוד כל התורה כולה. כפי שזה בא לידי ביטוי במצוות עשה ובמצוות לא תעשה, במוח, בלב. לב זה רצוא, מוח זה שוב. אפשר לומר לכאורה שבעניין הזה של רצוא ושוב בא לידי ביטוי עניין ההתקשרות לרבי. ג' תמוז זה הזמן לרענן גם דברים פשוטים לכאורה, אבל כל אחד מאיתנו צריך לרענן את זה. ונתחיל עם הקו של שוב, של רצוא. צריכים לזכור מיהו הרבי. ידוע מה שהרבי כותב בהקדמה לקונטרס ג' תמוז תש"י. רבים המחפשים לבאר את המעלה של נשיא חב"ד, והרבי מתחיל שבנשיא חב"ד יש כמה וכמה מעלות. בעל מסירות נפש, גאון, בעל מידות, צדיק, בעל רוח הקודש, מלומד בניסים ועוד ועוד. והרבי אומר שכל המעלות האלו, על אף גודל מעלתם, אף על פי כן הם עדיין לא משקפים ומבטאים את המהות, המעלה של רבי. מה היא כן עיקר המעלה של רבי, אומר הרבי? מה שאדמו"ר הזקן מבאר בתניא פרק ב', שהרבי הוא ראש בני ישראל, הראש ומוח שממנו מקבלים ויונקים כל שאר נשמות ישראל. והרבי מפרט בזה

30:18 דובר 23 גופא שבנשיאים גופא ישנם נשיאים כאלו שהנשיאות שלהם באה לידי ביטוי או בעיקר בנגלה דתורה, או בפנימיות התורה, או בתורה או בעבודה או בגמילות חסדים, או בהשפעות רוחניות או בהשפעות גשמיות. אומר הרבי שהייחוד של נשיאי חב"ד הוא בזה שהנשיאות שלהם באה לידי ביטוי בכל התחומים. מהאדמו"ר הזקן והלאה ועד בהמשך כל הרביים. שהפשט בזה הוא: מה פירוש שנשיא הוא ראש בני ישראל? כי ידוע שנשיא הוא היחידה הכללית של כל בני ישראל. וכפי שהרבי מסביר שהנשיא הוא הכל. הנשיא הוא הכלל של כלל ישראל. ולכן כאשר מדובר בנשיא חב"ד, אז כמו שחסידות מבארת לגבי מלך שהמלך הוא העצם של כל ישראל, על דרך זה נשיאי חב"ד, הם בבחינת מלך, שהמלך הוא בעין הראות. בהתנשאות על העם של המלך באה לידי ביטוי ההתנשאות העצמית, כפי שחסידות מבארת. וזאת היא הסיבה שהנשיאות של הרביים הקיפה את כל התחומים. לא מדובר כאן רק בתחום מסוים שזה עדיין במדידה והגבלה, אלא כאשר מדובר ביחידה הכללית, במלך, אז ההשפעה של מלך היא בכל התחומים, ברוחניות, בגשמיות וברוחניות גופא בכל התחומים. ישנו מכתב שהרבי כתב בתש"י לחסיד שביקש מהרבי לקבל את הנשיאות. המכתב הוא ידוע, והרבי עונה לו על זה שאתה כותב ״אנו חושים עלינו״ שהרבי יקבל את הנשיאות. כותב הרבי ככה: הרי בשביל זה צריכים יחידה, כוחות עצמיים, כוחות היוליים, כוחות הגלויים, שלמות במחשבה, דיבור ומעשה. ונתחיל מלמטה למעלה דווקא, למרות שהרבי הולך מלמעלה למטה. שלמות במחשבה, דיבור ומעשה. ידוע לכולנו שזה הבינוני. אם כי השלמות במחשבה, דיבור ומעשה יכול להיות הרבה עוד יותר, אבל מספיק בינוני, הלוואי בינוני. שלמות במחשבה, דיבור ומעשה. אז הרבי לא מסתפק בזה והולך הלאה. שלמות בכוחות

33:24 דובר 23 הגלויים, כלומר, שגם הכוחות הגלויים, מוחין ומידות, רצון, תענוג, הם כולם באלוקות. והרבי לא מסתפק בזה. כוחות היוליים. מי הם הכוחות היוליים? כוחות היוליים הם מבטאים את הבלי גבול של הנפש. הכוחות כפי שהם עדיין לפני ההתחלקות שלהם, כפי שהם עדיין בשלב של בלי גבול. כלומר, שהרבי קשור לאלוקות בצורה בלתי מוגבלת, לא רק מצד מדידה והגבלה של כוחות הגלויים, אלא הקשר של הרבי לקדוש ברוך הוא הוא בצורה בלתי מוגבלת. כוחות היוליים, והרבי לא מסתפק בזה והרבי הולך הלאה. כוחות עצמיים. מה התוספת בכוחות עצמיים וגם בכוחות היוליים? שכוחות היוליים, למרות שהם בלי גבול, אף על פי כן הם כבר נמשכו מהנפש ולכן גם בזה גופא יכול להיות חילוק במדרגות בלי גבול. למעלה מהבלי גבול כמה דרגות בזה. מה שאין כן כוחות עצמיים, הם בשלמות, בשלמות מוחלטת. וכפי שחסידות מבארת ומביאה ראיה מכך שגם סומא מוליד שלם, שאפילו מי שחסר אצלו בגילוי של הכוח, אף על פי כן הוא מסוגל להוליד שלם. למה? כי הולדה ממשיכה את הכוחות העצמיים כפי שהם כלולים בנפש, ושם אין שום חיסרון. כל הכוחות נמצאים שם בשלמות. וכאשר אומרים שברבי יש את הכוחות העצמיים, פירוש הדבר שלרבי יש את כל הכוחות בצורתם הבלתי מוגבלת, הכי מושלמת. וכידוע שיחתו של הרבי שהרבי מדבר שם על הרבי הקודם ואומר שהרבי הקודם היה מושלם ולא חסר לו כלום. והרבי גם מוסיף שלרבי לא חסר הבנה והשגה, כל הבנה והשגה שהרבי רוצה יש לו ויכול להיות לו. וזה בגלל שהרבי יש לו את הכוחות העצמיים כפי שהם כלולים בנפש. אבל הרבי לא מסתפק בזה. הרבי הולך עד ליחידה. מי שלמד חסידות יודע שקשורה לעצם הנפש. אומר הרבי

35:49 דובר 23 שרבי הוא זה שאצלו עצם הנפש הוא בגילוי. במילים פשוטות, שגם עניין היחידה של הרבי קשורה בגילוי לקדוש ברוך הוא. במילים פשוטות, לתרגם את זה מה שמבואר בחסידות שיהודי לא יכול להיות נפרד מהקדוש ברוך הוא. למה? כי יהודי קשור לקדוש ברוך הוא בעצם נפשו. אז זה מה שהרבי אומר, שהעניין הזה מאיר בגילוי אצל רבי, שגם עניין היחידה לא שייך אצלו שינויים. ידוע הרי מה שחסידות מבארת לגבי רבי יוחנן בן זכאי שהוא אמר, "איני יודע באיזו דרך מוליכין אותי", וחסידות שואלת: היתכן? איך זה יכול להיות שרבי יוחנן בן זכאי, שהיה כל כך גדול, ואף על פי כן הוא לא ידע באיזו דרך מוליכין אותו? מבארת חסידות שרבי יוחנן בן זכאי הסתפק מה קורה עם עצם נפשי. זה שהוא היה בסדר בכוחות הגלויים, אז זה הוא ידע. הספק שלו היה איפה נמצאת עצם נפשי. וכאשר אדמו"ר הזקן אמר לאחד החסידים, "על מה אתה בוטח? אתה הרי לא תדע את הדרך להיכל שלי בגן עדן". אמר על זה הצמח צדק שהדרגה של אדמו"ר הזקן הייתה יותר גבוהה מהדרגה של רבי יוחנן בן זכאי, שהוא אמר, "איני יודע באיזו דרך מוליכין אותי". מה שאין כן אדמו"ר הזקן היה בטוח באיזו דרך מוליכין אותו. זאת אומרת שאדמו"ר הזקן היה קשור לעצם הנפש. אצלו עצם הנפש היה בגילוי ולכן לא היה לו שום ספק, כי כאשר עצם הנפש הוא בגילוי אז אין שום ספק באיזו דרך מוליכין אותו. היה ביטוי נדיר של הרבי בהתוועדות שבת קרח תשל"ד, בג' תמוז. הרבי אז דיבר על כך שהיה מי שאמר שהרבי מקפיד על מישהו. והרבי אז התבטא כך ואמר: מהד' אמות שלי אף פעם לא יצאה מחשבה לא טובה על

38:20 דובר 23 יהודי. והרבי הוסיף, "און וועט קיינמאל נישט ארויסגיין". ואף פעם לא תצא. והרבי הוסיף, איי הרי כתוב, ושטייט "אל תאמין", דער שווער וועט מיר אויסהיטן פון דעם. איי הרי כתוב "אל תאמין", דער שווער, הרבי הקודם, ישמור אותי מזה. מה הפשט בזה? דווקא זה הפירוש. "אל תאמין", אז זה מצד כוחות הגלויים. אבל כאשר מדובר ביהודי כזה שאצלו עצם הנפש הוא בגילוי, אז זה מה שהרבי אומר, דער שווער וועט מיר אויסהיטן פון דעם. מצד הקשר של הרבי לשווער, לרבי הקודם. וכידוע שכל הרביים הם בבחינת מאור. ההבדל בין רבי לרבי זה רק מצד האור, שכל רבי גילה אור אחר והוסיף אור אחר, אבל מצד המאור. ומה זה המאור? עצם הנשמה. אז בנקודה של המאור כל הרביים הם באותה נקודה, באותה מדרגה, באותו עניין, וזה מה שהרבי אומר. מהד' אמות שלי לא יצאה אף פעם מחשבה לא טובה על יהודי ואף פעם לא תצא. כלומר, הרבי בטוח בעצמו שלא תצא מהד' אמות שלו מחשבה לא טובה על יהודי. ואם כן, אז מה זה רבי? רבי זה אחד שאצלו עצם הנפש מאיר בגילוי. ואין צורך להסביר עד כמה זה באין ערוך אלינו, האין ערוך של הרבי לגבי כל אחד ואחד מאיתנו. וממילא כאשר אומרים שאנחנו צריכים להיות בהתקשרות לרבי, אז זה צריך לבוא לידי ביטוי קודם כל בביטול מוחלט. לדעת שמדובר כאן במי שאין ערוך, שאין לנו שום הבנה והשגה בו, והדרך היחידה לקחת אותו ביסוד העניין חייב להיות על ידי אמונה פשוטה, על ידי ביטול פשוט, שרק על ידי זה ניתן להתייחס לרבי ומי שאין בו את זה אז הוא עדיין לא התקשר לאותו אין ערך שיש ברבי. אני רוצה

40:30 דובר 23 כאן לספר סיפור. הרי מדובר כאן במלווה מלכה. יש סיפור שאולי מכירים אותו, שמבטא את ה... את הפלא של הרבי. לא חסרים מופתים, אבל כאן מדובר בעניין מאוד מיוחד. היה זה בי"א ניסן תשל"ב, שנת השבעים, שאז הגיעו לרבי ריבוי אורחים מכל העולם. בין האורחים היה יהודי לא חב"די, מקורב לחב"ד, מאריזונה, שהגיע לרבי, והוא נכנס לרבי יום אחרי י"א ניסן, בי"ב ניסן. והוא תכנן לנסוע הביתה לאריזונה למחרת, בי"ג ניסן. כאשר הוא עמד לצאת מהרבי, שאל אותו הרבי, "האם תהיה מוכן לבצע עבורי שליחות כלשהי?" כמובן. אמר לו הרבי, "אם כך, אז כאשר תצא מכאן תיכנס בבקשה לרב חדקוב והוא יגיד לך במה מדובר." נכנס היהודי לרב חדקוב. הרב חדקוב מושיט לו חבילת מצות ואומר לו, "יש זוג יהודים הנמצאים בטיילור, טקסס. טיילור, טקסס. הרבי מבקש שאתה תמסור להם את המצות האלו." היהודי הרים גבה ואומר לרב חדקוב, "אני נוסע לאריזונה, לא לטקסס. אינני מבין." אומר לו הרב חדקוב, "אם כן, אתה רוצה שאני אלך לרבי ואני אגיד לרבי שאתה מפרב-- שאתה אינך יכול לבצע את השליחות?" היהודי מאוד נבהל ואמר לו: "לא, חס וח-- חס וחלילה." בסדר, אז הרב חדקוב מושיט לו את זה והוא יצא מהחדר. כאשר הוא יצא מהחדר אז הוא היה לגמרי מבולבל והוא לא ידע מה לעשות. הוא ניסה לשנות משהו בטיסה שלו ושום דבר לא הועיל. הוא נוסע לאריזונה ולא לטקסס ולא יודע מה יהיה. למחרת כבר ליל י"ד ניסן ואין זמן. על כל פנים הוא עלה למטוס ודרכו לאריזונה עם המצות של הרבי. עכשיו מה שיהיה יהיה. הוא עלה למטוס, המטוס המריא והוא נמנם. באמצע הדרך מכריזים שהיות והיה קלקול

43:06 דובר 23 במטוס אז הם הולכים לנחות נחיתה, נחיתה פתאומית, נחיתת פתע. איפה? בטיילור, טקסס. עכשיו, הם נחתו שמה והוא עדיין לא ידע מה לעשות. הוציאו את כל הנוסעים לאולם ושם באולם ניגש אליו זוג ושאל אותו-- ושאלו אותו: "האם יש לך מצות בשבילנו מהרבי מליובאוויטש?" והוא אמר כן והוא נתן להם את המצות וכעבור זמן קצר תיקנו את הקלקול ו-וביצע את השליחות. מה קרה כאן? את הסיפור הזה אפשר לפרש בשני אופנים. אפשר לפרש באופן אחד, הרבי הוא בעל רוח הקודש, הרבי הוא נביא. הרבי ראה כאשר היהודי הזה נכנס אליו ליחידות, הרבי ראה מה שהולך להיות, שהוא הולך לנסוע לאריזונה ובאמצע הדרך יהיה קלקול במטוס. ממילא, הרבי בחר בו שהוא יבצע עבורו את השליחות. זה באופן אחד. אפשר לפרש את זה באופן אחר ולכאורה כך מסתבר. ודאי שהרבי יכול לראות את הכל. הרבי הנחית אותו בטיילור, טקסס. הרבי רצה להעביר את המצות לזוג הזה והרבי חיפש שליח על פי דרך הטבע. וכאשר הוא לקח את המצות עבור הרבי, הרבי דאג שהוא ינחת בטיילור, טקסס. ידוע הפתגם שמה ההבדל בין רבי לנביא, שנביא אומר מה שיהיה ורבי מה שהוא אומר זה מה שיהיה. מכיוון שהרבי רצה שהמצות האלו יגיעו לשם והרבי בחר בו, אז הוא נחת שם. וזה אומר לנו עד כמה צריך להיות האמון הפשוט והביטחון המוחלט כאשר הרבי אומר מילה, שום דבר לא ישוב ריקם. מה המשקל של מילה של הרבי? הרבי מפרש שהנשיא הוא הכל, אבל הנשיא הוא הכל לא רק לגבי כלל ישראל, אלא כל סדר ההשתלשלות. הנשיא הוא הכל, כי מכיוון שהעולם נברא בשביל התורה ובשביל ישראל, או בזה גופא נשמות ישראל קדמו

45:34 דובר 23 לתורה והרבי עצמו הרי בגילוי נשמות ישראל העניין של עצם הנשמה. ממילא הרבי שולט על כל ההשתלשלות. אבל זה הצד של הרבי. הצד של העניין הרי עד כמה צריך להיות הביטול המוחלט ברבי. אבל כאן נכנס גם העניין של שילוב, שחייבים לדעת שכדי לקבל את הרבי או כדי לקלוט ולהפנים את הרבי צריך להיות שילוב. ומה זה שילוב? מדידה והגבלה. הטענה של קרח על משה רבנו הייתה שמספיק להיות במקיף. קרח טען, טלית שכולה תכלת פטורה מציצית, כי טלית מסמלת את המקיף, ציצית מסמלים את הפנימיות. טען קרח שמכיוון שמקיף יותר נעלה מפנימי אז אין צורך בפנימי. האמת היא שזאת הייתה טעות, כי תכלית הכוונה היא דווקא בפנימיות וכדי להגיע לפנימיות המקיף, לדרגה יותר גבוהה במקיף, חייב להיות דווקא פנימי. הרבי מבאר שמשיח זה גימטריה שליח בתוספת עשר, בתוספת י'. שליח עניינו הוא הביטול המוחלט למשלח וזה צריך להצטרף לי', לעשר כוחות הנפש. כלומר, שלא מספיק זה שהשליח יש לו את הביטול המוחלט למשלח, אלא שהשליח צריך להיות... השליח צריך להפנים ולהיות מקושר לרבי גם עם עשר כוחות נפשו, והרווח שבזה זה הוא בכמה פרטים. דבר ראשון, הכוונה היא שיהיה דירה בתחתונים ואם השליח יהיה רק בטל למשלח אז חסר עדיין בגדרי התחתונים כי התחתון פירושו עשר כוחות הנפש, ולכן מתי בא לידי ביטוי תכלית הכוונה? כאשר השליח לא רק בטל למשלח אלא השליח גם מתחבר למשלח עם עשר כוחות נפשו. עוד רווח בזה הוא שכל עוד שהשליח רק בטל למשלח והוא לא מפנים את זה בעשר כוחות נפשו, אז חסר גם בדרגה הבלי גבול כפי שאמרנו קודם שזה רק חיצוני של מקיף. כדי להגיע לפנימיות המקיף, לאמיתי הבלי

48:05 דובר 23 גבול, אז זה דווקא כאשר הבלי גבול מתחבר גם לגבול. אבל יש בזה עוד כמה רווחים שנוגעים למעשה. חסידות מסבירה שממקיף יכולה להיות גם יניקה לחיצונים, מחיצוניות המקיף, כי מקיף זה בלי גבול. וכאשר העבודה היא רק בבלי גבול, עלול להיות שהבלי גבול יצא לכיוון בלתי רצוי. ידוע מה שחסידות מבארת, מה ההבדל בין הפקרות למסירות נפש? גם גוי מקריב את חייו, אבל זה שגוי מקריב את חייו מגדירה חסידות בתואר הפקרות. ויש הבדל עצום בין הפקרות למסירות נפש. הפקרות פירושו איבוד עצמי, איבוד עצמו. שאדם הוא מופקר, הוא מאבד כיוון. הוא מוכן לעשות כל דבר בגלל חוסר כיוון, כתוצאה מחוסר כיוון. מסירות נפש זה עניין שנעשה במודע. האדם מכוון את עצמו למסור את נפשו. מסירות נפש באה מצד עצם הנשמה, מתוך זה שיהודי מאוחד בתכלית עם הקדוש ברוך הוא. כאשר העבודה היא אך ורק מצד הבלי גבול שבנפש, אז זה עדיין רק חיצוניות המקיף. וכפי שאמרנו קודם, מחיצוניות המקיף יכולים כולם לקבל, כי חיצוניות המקיף זה בלי גבול, בלי כיוון. כדי שהבלי גבול ישרת את האינטרס האמיתי וימלא את הכוונה העליונה, חייבים לקשר את הבלי גבול עם הירידה לגבול, עם כוחות הנפש, עם תורה, שהתורה, יחד עם זה שהיא ירדה למטה והיא מתגלה בשכל, אף על פי כן, דווקא על ידי תורה מתקשרים לאין סוף האמיתי. ויש כאן עוד רווח. חסידות מסבירה שיש את העניין של ביטול של עם למלך, שזה מה שדיברנו קודם שהרבי הוא מלך. אבל יש גם את העניין של הביטול של בן לאביו. היתרון בביטול של בן לאביו הוא בזה שהעם אינו מבין את המלך. העם אינו מרגיש את המלך. העם בטל למלך. המעלה של

50:32 דובר 23 בן היא שבן גם מבין את האב. הבן גם אוהב את האב. הבן מאוחד עם האב, וזה הנפקא מינה. יש הרבה דברים שהרבי במכוון השאיר פתוח, והרבי לא אמר לנו כל דבר מה לעשות. כמו שאמרנו קודם, כי הרבי רצה ששלוחים בעצמם יבינו וידעו איך להתנהג. הרבי נתן הנחיות כלליות מבחינת תן לחכם ויחכם, והרבי רצה שהשלוחים עם עשר כוחות נפשם, שלח לך לדעתך, יבינו לבד איך הם צריכים לבצע את השליחות. וכדי להגיע לזה חייב להיות ההתקשרות לרבי לא רק מתוך ביטול, לא רק מתוך אמונה, אלא גם שהשכל שלנו, על ידי לימוד חסידות, על ידי לימוד התורה של הרבי, יתקשר עם השכל של הרבי, עם הרצון של הרבי, ואז יש סיכוי שהשליח יבין מהי הדרך של הרבי גם בדברים כאלו שהרבי לא אמר בפירוש, כי השליח מתקשר למטרה, לכוונה הפנימית. וכאשר קשורים לכוונה הפנימית, אז בטוח שלא יעשו פעולות כאלו שהן לא משרתות את הכוונה הפנימית. כאשר אחד הוא קשור רק לבלי גבול, אז מתוך בלי גבול אי אפשר לדעת מה יהיה. הוא עלול להגיע לתוצאות כאלו שהן לא משרתות את האינטרס הפנימי. מה שאין כן כאשר אחד מפנים בתוכו ולומד תורת החסידות והשכל שלו מתקשר לשכל של הרבי, אז יש פחות סיכוי. אז יש פחות חשש שהוא לא יכוון לדעה של הרבי כי הוא קשור לכוונה הפנימית. ואז למרות שהוא בטל, ואדרבה, בגלל שהוא בטל באופן פנימי לרבי בצורה בלתי מוגבלת, בצורה אמיתית, בצורה עצמית, אז ודאי שהוא יכוון בכל העניינים לרצון של הרבי. וזה מאוד מאוד חשוב היום, דווקא בזמן כזה שלא רואים ולא שומעים, ובמילא יכולים להיות ספיקות בכל מיני דברים. אז ברור שמצד

52:41 דובר 23 אחד חייב להיות הביטול המוחלט לרבי, אבל הביטול המוחלט לרבי אינו אומר לא להבין ולא להרגיש, כי הרי רואים במוחש שמחוסר הבנה ומחוסר רגש יכולים לטעות גם כאשר כוונותיו רצויות ויש אמונה פשוטה, אבל מתוך אמונה פשוטה יכולים להגיע לתוצאות שמנוגדות לגמרי לאינטרס של הרבי. כדי שהאמונה הפשוטה תביא לתוצאות רצויות חייבים לקשר את האמונה הפשוטה עם קשר פנימי עם השכל ועם המידות, שבא דווקא על ידי לימוד התורה של הרבי. ואז אנחנו בעצמנו מתקשרים לרבי בצורה פנימית, בצורה מוחלטת, בצורה אמיתית, ואז ההשפעה שלנו כלפי חוץ גם היא יוצאת בצורה מכוונת, בצורה אמיתית, בצורה כזאת שמביאה לתוצאה הרצויה שעוד יהודי מתקרב לרבי ועוד יהודי מתקרב לרבי, שזה הרי התוצאה והכוונה הפנימית של מה שיותר יהודים יתקרבו לרבי. וזה הרי מה שהרבי אמר לנו שהשליחות שלנו היום היא לקבל את פני משיח, דהיינו לפעול על מה שיותר יהודים שיקבלו את משיח באופן המקובל, שמה שיותר יהודים יכירו בערך של הרבי ויתקשרו לרבי, שעל ידי זה העולם נהיה כלי לקבל את פני משיח צדקנו. ויהי רצון שעל ידי זה שנפנים את העניין הזה של החיבור של הרצוא ושוב, שבא לידי ביטוי הן בפרשת חוקת והן בפרשת קרח, נזכה במהרה ממש תכף ומיד ממש לראות את הרבי כאן למטה, נשמה בגוף והוא יגאלנו. יישר כוח! החסיד ר' זושא אלפרוביץ, משפיע ישיבת תומכי תמימים בקריית גת. עכשיו ר' סעדיה, אחרי הדברים האלה מה שמתבקש זה החסידישע ניגון יחד עם, אה, אה, גיל עקיבאייב, ר' מרדכי ברוצקי ועכשיו מצטרף אלינו גם ר' אברהם ג'ייקובס, ואנחנו כולנו ודאי זוכרים איך שהרבי היה מתייחס בדולרים לילדים שהרבי ראה אותם ואמר, "קח דולר נוסף" ואמר לו

54:54 דובר 23 "יישר כוח, תכף מרגיע אולפן באים פארברענגען זינגען". תמיד הרבי התייחס לכך שעזרו לו לשיר ודווקא ילדים. אז ר' סעדיה אנחנו ביחידות אצל הרבי גאולת עולם בהתוועדות חסידית, כולם כאחד מצטרפים לניגון לפארברענגען. לחיים, לחיים.

55:15 דובר 24 לחיים, לחיים. לפני שנתחיל, לחיים, לחיים.

55:18 דובר 25 חיים וברכה.

55:21 דובר 24 נספר סיפור, אה, קצר, אמיתי, סיפור מהחיים. מהו כוחו של ניגון? אה, לא שומעים אותי? עוד? תעלה קצת ווליום. במסגרת ההופעות שלנו, מי שיודע, עם עובדיה חממה משיר "אנא בכוח", אנחנו מגיעים לכל מיני מקומות. והתקשר הרב, אה, הרב אליהו מצפת, מה ש-- אה, שמואל אליהו התקשר לעובדיה וביקש ממנו שנגיע לבקר בבית רפואה את הרב מרדכי אליהו. לבוא לשיר לו. טוב, הגענו ביחד, עובדיה חממה, ניסים מולגן[?], חסיד חב"ד ומוזיקאי בחסד. נסענו יחד כולנו לבית רפואה, שלוש גיטרות. האמת שלא ידעתי בדיוק לאן אני מגיע, אבל הגענו לא פחות ולא יותר לטיפול נמרץ. אנחנו מגיעים לטיפול נמרץ, הושיבו אותנו משהו כמו שש מטר בערך מהמיטה של הרב. ישבנו והתחלנו לנגן לרב את "אנא בכוח". עכשיו, בזווית ראייה שלי, איפה שאני ישבתי ראיתי את המוניטור. הרב היה כמובן בטיפול נמרץ, מחובר לכל הצינורות האפשריים. זה היה פשוט מחזה. הוא לא פותח את העיניים, הוא במצב מאוד קשה והילדים לידו והרבנית וכולם, אנחנו שרים את "אנא בכוח" ופתאום אני קולט בזווית של העין שהמוניטור מראה שהמצב לא יציב אצל הרב. הוא, הוא קצת התרגש כתוצאה מהשיר ומהמעמד והכול. ביקשו מאיתנו להפסיק לשיר. עשינו איזו אתנחתא של משהו כמו עשר דקות. חזרנו לשיר והמשכנו. שרנו כמה שירים ואז הרבנית אמרה, "תעשו איזה שיר על ירושלים, משהו ירושלים". אנחנו לא ממש מתורגלים כי אנחנו לא עובדים באירועים. אנחנו רוב העבודה היא באולפן הקלטות עם חומרים מקוריים. ניסינו למצוא איזה משהו, "שבחי ירושלים", ככה איזה ספרדי כזה, ושרנו ואיזה משהו של "קר לי בך" ופחות או יותר הרפרטואר שלנו פחות או יותר נגמר. ואז אמרו, "תעשו עוד משהו". הרגשתי משהו באוויר הכללי במקום, משהו

57:46 דובר 24 לא עולה למעלה, משהו תקוע כזה. אמרתי לרב אליהו, לבן שלו, אמרתי, "אפשר לעשות איזה ניגון חב"ד אחד?" הוא אומר לי, "מה? בשמחה. תעשו ניגון חב"ד." באופן ספונטני לקחנו את הגיטרות והתחלנו פשוט לנגן את... והמשכנו עם "ופרצת" ותוך פחות-- זה סיפור אמיתי. תוך פחות מחצי דקה, הר-- כל הבנים של הרב אליהו בתוך, אה, טיפול נמרץ התחילו לרקוד כאילו שהם אמרו איזה לחיים כזה חצי שעה לחיים. התחילו לרקוד. הרבנית התחילה לקרון מאושר. המוניטור הראה שהמצב יציב לחלוטין. הרב מרדכי אליהו, במצבו הקשה, במצבו הקשה, מי שהיה ראה, פשוט התחיל עם כל הצינורות בידיים שלו, עם הכול, למחוא כפיים בקצב של הניגון. זה פשוט היה מחזה לא ייאמן. האמת שבהרגשה שלי הכללית הייתה שאנחנו, מה זה שלוחים? אנחנו הגענו למקום, הרבי בא לבקר אותו. הוא שלח שלוחים לבוא לבקר אותו. זו הייתה ההרגשה שלי. זה כוחו של ניגון חב"ד. זאת אומרת, זה לא... ניגון חב"ד הוא מעבר למוזיקה טובה, זה משהו אלוקי. זה-זה-זה שכינה. זה צריך להשתמש בניגון ולנצל אותו. האמת שסיימנו את הכול, סיימנו את כל הניגונים ואז הרב-- אה, הרבנית אמרו, "עוד משהו, אבל תתנו לנו משהו על משיח. תנו לנו עוד איזה ניגון." אז ככה היה הסיפור. בבקשה נעשה את הניגון "שובה שובה" מתוך הניגונים שחוברו לרבי ליום הולדת, אבל בשירה עם כולם ביחד. "שובה שובה ה' עד מתי והנחם על עבדיך. שבענו בבוקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל ימינו. שובה שובה ה' עד מתי והנחם על עבדיך. שבענו בבוקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל ימינו. ונרננה ונשמחה, ונשמחה בכל ימינו. ונרננה ונשמחה, ונשמחה בכל ימינו. יראה אל עבדיך

1:00:26 דובר 24 פעלך והדרך על בניהם, ויהי נועם ה' אלוהינו עלינו. יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם, ויהי נועם ה' אלוהינו עלינו. ומעשה ידינו כוננה עלינו. ומעשה ידינו כוננה עלינו. ומעשה ידינו כוננה עלינו. ומעשה ידינו כוננה עלינו. ירי ראי ראם ירי רה רה רה רה רה רם. היי דה דה דיי דה דה דה דה דם. ייראי ראם אויו דה דה דה דה דה דה דה היי דה דה דה דה דה דה דיי דה. שובה שובה ה' עד מתי והנחם על עבדיך, שבענו בבוקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל ימינו. איי שובה שובה ה' עד מתי והנחם על עבדיך, שבענו בבוקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל ימינו. ונרננה ונשמחה, ונשמחה בכל ימינו. ונרננה ונשמחה, ונשמחה בכל ימינו. יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם, ויהי נועם ה' אלוהינו עלינו. יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם, ויהי נועם ה' אלוהינו עלינו. ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננהו. איי איי איי. טירם דמם דמם דמם. איי איי אוי אוי לא דה לה לה לה מאי דה דה מאי דה דה. מה. איי איי איי. כולם יחד, כולם. שובה שובה ה' עד מתי והנחם על עבדיך, שבענו בבוקר חסדך, ונרננה ונשמחה בכל ימינו. אוי יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם, ויהי נועם ה' אלוהינו עלינו. יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם, ויהי נועם ה' אלוהינו עלינו. ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננה, ומעשה ידינו כוננה

1:04:07 דובר 24 עלינו, ומעשה ידינו כוננהו. שבת מבורך.

1:04:16 דובר 26 יישר כוח, יישר כוח. שוב ר' גיל ומרדכי ור' אברום שהצטרף אלינו. "ואיתן לך", אנחנו נמצאים עוד ששבת ואיתן ויחזור ואיתן ואין לנו יום כזה גדול וקדוש של רגע של התקשרות, להתעורר ביחד ולחזק ולהתחבר חיבור של בפועל ממש עם הרבי. אני מתכבד בזה להזמין את המרא דאתרא וחבר בית דין רבני חב"ד, הגאון החסיד הרב מרדכי אשכנזי, לעורר אותנו, לחזק אותנו, להתוועד איתנו, לומר איתנו לחיים. הרב אשכנזי בבקשה.

1:05:09 דובר 3 לחיים לחיים, לחיים לחיים. שבוע טוב ולחיים ולברכה. אנחנו התאספנו להתוועדות של ג' תמוז, הארבע עשרה. דבר שכל אחד שואל את עצמו: מה יהיה? "לא נס ליחו". הוא שואל את עצמו: מה זה ג' תמוז? מה פירוש הדברים? יש דעות קיצוניות לכאן ולכאן, אבל יש גם דרך הממוצעת. כמו שהרמב"ם כותב שהדרך הממוצעת זו הדרך הישרה. לא ניכנס לכל הוויכוחים והפלפולים, אבל שעה שחסידים יושבים בהתוועדות של ג' תמוז, בשעה רצינית כזאת, בשעה שכולנו מתאספים יחד, כל אחד חושב לעצמו: זה לא י"ט כסלו, זה לא י"ב תמוז, זה ג' תמוז. זה גם לא י' שבט ולא כ"ד טבת. וזרח השמש ובא השמש וזרח השמש, אבל ג' תמוז זה ג' תמוז. אין צורך להאריך בחושך הכפול והמכופל שהובא עלינו על ידי היום הזה. אז אם כך, מה אנחנו? אנחנו שואלים את עצמנו: אז באיזה מצב אנו נמצאים? מי אני ומה אני שיסביר את הדברים? אבל נתחלק ביחד במחשבות, במחשבות, בדיבורים, וזה עניין של התוועדות חסידית. בהתוועדויות לא היו דיבורים, דרשות. כל אחד דיבר את מה שעם ליבו. וסוף סוף יצאו מזה דברים טובים. אני אומר לכם הרגשה אישית שהייתה לי. כבר סיפרתי את זה, אבל רוצה לספר את זה עוד פעם, כי הדברים האלו עומדים, נתנו לי זריקה מחודשת. ואני נוסע כל שבועיים לרבי, ברוך השם למעלה משלושים שנה, והפעם הארבע עשרה אחרי ג' תמוז. הגעתי לניו יורק, השנה היה שבועות ביום שני. הגעתי לניו יורק ביום חמישי. דבר ראשון, בדרך כלל אני משתדל, כשאני מגיע לניו יורק אני נוסע דבר ראשון לאוהל לבקש מהרבי ברכה שמה שאני נמצא פה שיהיה

1:08:30 דובר 3 בעץ לוחם. לפני שאני נוסע אני נוסע עוד פעם לבקש ברכת פרידה. יוצאים משם. הגעתי ביום חמישי לאוהל, ודווקא הייתה שעה כזו שכמעט לא יצא לי אף פעם שהייתי לבד. אף אחד לא היה שם. כתבתי פ"נ, בקשה, ברכה, ברכות פרטיות וכלליות בשביל תושבי כפר חב"ד, נושי, נושי בטב לבונה, חיה או מזינה או בחולן רבי חיי לגשמיות ולרוחניות, שכפר חב"ד יהיה כרצונו של הרבי, על איש שהוא מסר את נפשו שיהיה כמו שהרבי פעם התבטא: א-נאמנסר חסידי שר משה. הגעתי ל-- קראתי את הפ"נ. כתבתי את המענה לאש. לפני שיצאתי הסתכלתי ככה על האבן וציירתי. ניסיתי לצייר בעצמי כפי שזכור לי כשהרבי היה עומד, אם זה ביחידות או בכוס של ברכה או בפרידה, והיה נותן ברכה לכל אחד ואחד, בכל, בכל מה שהרבי כיוון לכל אחד מה שהוא צריך. ככה ציירתי לעצמי. אמרתי לרבי: אני רוצה איזה אות, איזה סימן שהדברים שלי מתקבלים, הבקשות שלי מתקבלות. ויצאתי. נכנסתי לחדר שמה ליטול ידיים. עמדו שם שני בחורים. פתאום אחד הבחורים צועק לי, "הרב אשכנזי, הרב אשכנזי, בוא מהר! הרבי קורא לך לומר לחיים." בדיוק בווידאו היה שם ההתוועדות כנראה מכמה שנים קודם, התוועדות שכנראה הייתה בי"ב סיון. אני עוד לא זוכר אפילו איזה שנה זה היה, ו... זה קצת נראה מרחוק. והרבי קורא לי ואומר לי מזג-- לא מזג לי, אמר לי, רמז לי שאני אומר לחיים על כוס, כוס מלאה. שומע איך שהרבי אומר לי לחיים, לחיים ולברכה. רבותי, ס'איז, יצאתי הייתי, לא, לא ידעתי את נפשי. הרגשתי את מה שכל חסיד צריך להרגיש — שהרבי נמצא. לא רק הוא נמצא, הוא נמצא, מברך ונותן, אבל זה גם מחייב.

1:11:08 דובר 3 ככה אתה חושב. שמע, ביקשת, ביקשת. אבל כשהרבי, אתה מרגיש שהרבי עכשיו נותן לך את הברכה, נותן לך עכשיו את העידוד, את הקירוב, את ההתמסרות, אז זה מחייב אותך. אומר לכם, במשך ארבע עשרה שנים עוד לא היה לי שבועות כל כך עם רגש כמו שהשבועות הזה אחר כך. הרגשתי שזכיתי במשהו, זכיתי בקירוב מיוחד. אבל זה גם מחייב. טוב, היה לי טוב על הלב באותו רגע. הרגשתי כאילו אני נמצא בשבועות שנים אחורה. אבל אחר כך, כשחוזרים לארץ, קצת מתרחקים ומגיעים ליום של י"ב ט-- של ג' תמוז, עושים, חושבים: אז אם כך, למה? אם זה הרי כל כך טוב? הרי המצב היה כל כך טוב, כל כך מאיר. מה היה חסר לנו? ופתאום אנחנו נמצאים בכזה, כזה חושך כפול ומכופל. השקעתי הרבה שעות מחשבה בנושא הזה. אבל כשמתבוננים בהיסטוריה של ליובאוויטש מאז ייסודה, מימי אדמו"ר הזקן, מצד אחד היו גילויים כאלו שאף חסידות בעולם לא זכתה לזה. כזו התפשטות של חסידות. של חסידות, שקודם הזכירו נגינה, גאונות בנגלה, בחסידות, בעבודת השם, בהפצת המעיינות. אבל מצד שני כל דבר בא בהעלם והסתר. מהמעצר של אדמו"ר הזקן הראשון, המעצר הראשון של אדמו"ר הזקן, שדווקא היה צריך להיות ברוך של י"ט כסלו, שאדמו"ר הזקן היה צריך להיות בסכנה של חס ושלום של היפך החיים. והחסידים אז לא חשבו שיהיה כזה י"ט כסלו. לא תיארו לעצמם. חשבו שנגמר, נגמר. ודווקא מתוך הברוך הזה, מתוך המאסר יצאה הגאולה האמיתית והשלימה. ועד הימים של רוסיה של היבסקציה, שקמו יהודים מתוך עם ישראל וניסו לעקור את חסידות חב"ד מהשורש. אם זה על ידי המאסר של הרבי הריי"צ, אם זה על ידי

1:14:25 דובר 3 המאסר של שאוט-- סולטוב ושמנו של חסידות חב"ד. להרוג, לר-לרצוח, לגדוע, לשלוח לסיביר, לסגור את התלמודי תורות ואת החדרים, את המקווה. להרוס, לעקור. חשבו אז שהעולם חושך. דעמאלט. יענקל. והיו כאלו שאפילו התבטאו בצורה כזאת: מה שהיה היה, ומה שהיה כבר לא יהיה. ודווקא מתוך החושך הזה, דווקא באה אחר כך הגאולה. המסירות נפש של החסידים, של הרבי, הביא אחר כך את הגאולה האמיתית והשלימה, כפי שאנו רואים את זה בכל יום ויום. כנראה שזה הסדר של הקדוש ברוך הוא בעולם, שדווקא מתוך החושך יבוא הגילוי של האור, וזה מוסבר בחסידות בהרחבה, בשיחות הקדושות של הרבי. אם ניקח את ג' תמוז באותה-- באותו קנה מידה. אבל מה? עוד דבר קשה יותר. כתוב: בעשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו. הניסיון האחרון זה היה העקידה, והרבי מסביר בשיחות-- בשיחותיו הקדושות על יסוד מאמר של אדמו"ר הזקן, שלמה אנחנו מזכירים בכל בוקר את הניסיון של העקידה? הרי היו עשרה ניסיונות. אברהם אבינו היה ילד בן שלוש באור כשדים. מה, המסירות נפש יותר גדולה של ילד בן שלוש או של אדם בגיל מאה שלושים ושבע? אחרי שעבד מאה שלושים וארבע שנים את הקדוש ברוך הוא? אז אם ככה היינו צריכים להזכיר את אור כשדים, למה אנחנו מזכירים את העקידה? מסביר הרבי בהסבר נפלא, שהניסיון של אור כשדים היה עם מטרה. אברהם אבינו לקח על עצמו את השליחות לפרסם את הקדוש ברוך הוא בעולם. הייתה שליחות עם מטרה מסוימת, ובשליחות כזאת אדם למען הרצונות שלו, למען לפעול את השיטה שהוא חידש, הולך למסירות נפש. גם ראינו את זה אצל אומות העולם, להבדיל אלף אלפי הבדלות. זה היה עם טעם ודעת, מסירות נפש עם טעם ודעת.

1:17:10 דובר 3 מצד הקדוש ברוך הוא זה היה עם טעם ודעת, כי בכדי שהדברים יתקבלו מוכרחים למסור את הנפש. וגם מצד אברהם אבינו לפרסם את שמו של הקדוש ברוך הוא למען האידיאל. אנשים מקריבים חיים כפשוטו. אבל בעקידה זה היה ניסיון בלי טעם ודעת. למי היה איזשהו רווח שאברהם אבינו ייקח את יצחק ויעקוד אותו על גבי המזבח? לא היה שום פרסום לזה. אף אחד לא ידע. אפילו שני האנשים שליוו את אברהם אבינו, גם אברהם אבינו השאיר אותם מרחוק ואמר: בוא ניקח אני ואת יצחק, נעקוד אותו על המזבח ונהרוג אותו. איזה? איזה? איזה רווח? איזה שכר היה? היה מהמסירות נפש הזאת של הקדוש ברוך הוא. שום אידיאל לא היה פה, שום מטרה, אלא פשוט לקחת. אתה שומע בקולי או אתה לא שומע בקולי? המסירות נפש הזאת בלי טעם ודעת זה המסירות נפש הכי גבוהה. כשאנחנו מ-- כ-כאשר אנחנו בעל זה הניסיון הזה של העקידה נזכר לדורות ובכל יום בתפילה יותר מאשר הניסיון של אור כשדים. הניסיון הזה של ג' תמוז הוא ניסיון הרבה יותר גבוה והרבה יותר קשה מהניסיון של י"ט כסלו או מהניסיון של י"ב תמוז, של הייבסקציה של רוסיה, של מסך הברזל, של כל הדברים האלו, כי זה היה למען מטרה. פה למי יש רווח מהקדוש ברוך הוא? למי יש רווח? סליחה. למי יש רווח מכל הניסיון הזה? לנו? ודאי שלא. לרבי? אני בטוח שהרבי לא רוצה עכשיו להיות בעולמות העליונים. הוא רוצה להיות איתנו למטה כפשוטו. לא חסר לו ל-ל-לווייתן ולא שור הבר ולא גן עדן וכל העניינים. מה שכתוב שם, יילכו מחיל אל חיל, כפי פירוש האר"י ז"ל שהוא מביא, שהרבי מביא. אני בטוח שזה לא-- כפי

1:19:35 דובר 3 שאנחנו, כמה שאפשר להכיר את הרבי, כמה שז-ז-זוכרים את הרבי, הוא לא חיפש, לא עולם הבא והוא לא חיפש לו גן עדן. הוא חיפש להיות עם חסידים ביחד. וכך הוא הרגיל אותנו במשך ארבעים ושנ-- ארבעים ושתיים שנה. ארבעים וארבע שנים. כאשר איס לו רואים סייניק. אנחנו היינו רגילים, אי אפשר להיות בלי הרבי והרבי לא יכול היה להיות בלעדינו. את השיטה הזו הרבי נתן לנו. הרבי חינך אותנו כך בצורה כזאת. אז ממילא למי יש רווח מכל הארבע עשרה שנים האלו? אלא רק ייתכן שזה רק מהניסיונות, אחד מהניסיונות הקשים ביותר, כמו הניסיון של העקידה. ולכן כשאנחנו ניקח את הדברים בצורה כזאת, כמו שאנחנו אומרים כל יום בתפילה "ואל תביאנו לידי ניסיון" ופירשו-- "ואל תביאנו לידי ביזיון", פירשו חסידים ש"אל תביאנו לידי ניסיון", ניסיון כזה שיכול להביא אותנו לידי ביזיון, וחס ושלום לא נעמוד בניסיון הזה. ואין שום ספק שהרבי נותן לנו את הכוחות לכך. לכל אחד ואחד מאיתנו. ישנם שלוחים שמתעסקים כל היום בהפצת המעיינות, אבל ישנם גם אנ"ש שיושבים ברוך השם פחות, פחות או יותר, בלי עין רעה. איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו. אבל הצרה הכי הגדולה זה הייאוש. אם חס ושלום יהודים ברוסיה, הכמה חסידים שנשארו היו נופלים לידי ייאוש, לא היינו מגיעים עד הלום. כמו שאז במצב של י"ט כסלו חסידים לא נפלו ברוחם. הם לא הגיעו לידי ייאוש. גמרנו, זה נגמר. חס ושלום להעלות דעה כזאת. אם הובטחנו מהמגיד שחסידות חב"ד תימשך עד ביאת המשיח, אין שום ספק שהדברים האלה קיימים וחיים, חיים וקיימים. אבל אלא מה? אנחנו עומדים בניסיון וצריכים לעמוד בניסיון. זה קשה, כי לפעמים היצר הרע מכניס כל

1:22:33 דובר 3 מיני מחשבות זרות לראש. מי אומר שאתה צודק? אולי באמת ככל הגויים בית ישראל? זה הדבר הכי נורא. כשאנחנו נדע שמצד אחד עומד הרבי ומצד השני עומד היצר הרע, השטן, ומנסה להגניב לראש כל מיני דברים. אולי אפשר לעשות מה שרוצים? אולי בכלל מי יודע מה יהיה, מה יהיה? אני לא רוצה לחשוב כל השטויות שאפשר-- שלפעמים מתהלכות במחש-- מחשבות בראש. אבל זה עניינה של התוועדות חסידית, שחסידים מתאספים יחד בלב אחד כאיש אחד. הרבי נמצא פה בהתוועדות הזאת, נמצא איתנו. אנחנו רואים, ואז אנחנו רואים ומרגישים, ונראה את זה אם ירצה השם. אבל מה? אנחנו צריכים דבר-- הדבר הראשון להכניס לראש שזה רק עניין של ניסיונות. לרגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך. לחיים, לחיים. לחיים, לחיים. שזה יהיה הג' תמוז האחרון שאנחנו מתאספים. אם ירצה השם נתאסף להרבה התוועדויות עם הרבי ביחד. למטה מעשרה, למטה מעשרה טפחים, בגוף גשמי, מלך ביופיו תחזינה עינינו. לחיים, לחיים. תודה רבה. יישר כוח למרא דאתרא, הגאון החסיד הרב מרדכי שמואל אשכנזי שליט"א, יאריך ימים על ממלכתו מתוך בריאות ושמחה. מוריי ורבותיי, היו שנים שהיינו יוצאים לרחוב, פוגשים דוכן להנחת תפילין, פוגשים יהודי שהולך לזכות מישהו בהנחת תפילין. כולנו ידענו מיהם, זה החב"דניקים. היום, ברוך השם, כשיוצאים לרחוב אנחנו פוגשים את ההשפעה של הרבי בכל פינה. דוכנים להפצת יהדות, מצוות נרות שבת, רבים ומגוונים, לאו דווקא מחסידי חב"ד. המשך העשייה וההשפעה של הרבי. מי שאחראי למהפכה הזאת בחוגי הכיפות הסרוגות, יש לנו הכבוד לארח אותו איתנו כאן, הלא הוא ראש ישיבת ההסדר ברמת גן, הרב יהושע שפירא, שחולל מהפכה בקרב המושפעים שלו, בקרב חוגי הכיפות הסרוגות, המריץ אותם לצאת לרחוב, לזכות יהודים בקיום

1:25:34 דובר 3 המצוות, הנחת תפילין וכיוצא באלה. אבל לא רק בעשייה. הרב שפירא מיישם את רצונו הקדוש של הרבי. הרב שפירא גם עוסק בלימוד תורתו ומאמרי המאמרים של הרבי, ולא אחת חוזר ומעביר את המאמר של הרבי לתלמידיו בישיבה. על כל הזכויות האלה גילו לי עכשיו שעכשיו ליל ג' תמוז נולד נכד לרב שפירא. אז בשם כל הקהל אנחנו מאחלים מזל טוב. מזל טוב להולדת הנכד. יזכו אביו ואמו לגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים. זכה ליום הגדול והקדוש הזה. אז לכבוד לנו להזמין את הרב שפירא לשמוע ממנו על מיזוג הקצוות המופלא שהוא מוצא בתורתו של הרבי. הרב שפירא בבקשה.

1:26:42 דובר 4 ברשות מרנן ורבותיי. לפני כמה ימים ב"היום יום", נדמה לי כ"ד סיוון, דובר אודות התקשרות במצב שאין פגישה פנים אל פנים. והדרכה... שעל ידי המאמרים וההוראות וההדרכות יש התקשרות פנימית גם כשאין מראה עיניים חיצוני. כשם שהדברים נאמרו על מצב של ריחוק מקום, בוודאי גם שייכים על ריחוק זמן וגם על ריחוק בנפשות. לדבר מהרבי זה ריחוק שאי אפשר להכיל אותו. שגם לומר קטנו עבה ממתנינו זה לא מספיק. ואף על פי כן יש דרך להתקשר גם כשיש ריחוק. אני רוצה לדבר ממאמר אחד של הרבי שנדמה לי שיכול להבהיר קצת מנקודה אחת את הגדלות המיוחדת שלו. ראשו של משיח שהאיר בפילוש, בעוצמה, בעוז כל כך נשגב בכל חדרי לבבו, מעשיו ופועלו, הוא אור מופלא שצריך לימוד עד בלי די. ובמאמר אחד מסביר הרבי את עניינו של משיח. שואל הרבי על הפסוק "ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה" וכולי, "ושפט בצדק דלים". מקשה הרבי שהרי ידוע שהמשיח יהיה בבחינת "והריחו ביראת ה'", שזה למעלה מטעם ודעת. והפסוק אומר רוח חכמה ובינה, ועל פי זה הוא שופט, ואם כן יהא המשפט שלו בטעם ודעת. ומתרץ הרבי בתחילה שרוח ה' היא כוללת גם תוך טעם ודעת, ולכן גם המשפט של המשיח שעל פי חכמה ובינה יואר מרוח ה' ומ"והריחו ביראת ה'" שלמעלה מטעם ודעת. אבל כדי להסביר את הדברים הוא מאריך יותר, ואולי אפשר ללמוד מהדברים קצת גם על דרכו בכלל של הרבי. מביא הרבי מאמר חז"ל ש"אור אין סוף למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית". ומקשה הרבי, מה שייך מעלה ומטה באור אין סוף? אין שם קצה ואין שם גבול ואין שם צד. ושמא אפשר היה לומר

1:30:48 דובר 4 שמעלה ומטה זה מצד העולמות. כלומר שאור אין סוף מאיר בעולמות מעלה מעלה ומטה מטה. אין הדברים נראים, שאם כן היה צריך לומר לית אתר פנוי מיניה, כי מצידו אין מעלה ומטה. מסביר הרבי על פי מאמר מאדמו"ר המהר"ש על ההבדל בין אצילות ובי"ע. בפתח אליהו כתוב החלוקה בין גופים ולבושים. מסביר אדמו"ר הזקן, שגופים זה לבוש מיוחד ולבושים זה לבוש נפרד. עניינו של הלבוש המיוחד זה שאי אפשר לפשוט אותו ולהעביר אותו למקום אחר, הוא תמיד שם. אבל הלבוש הנפרד היום אצל ראובן ומחר אצל שמעון. כך באצילות זה דבוק באלוקות לגמרי. זה אור אלוקי. אבל בי"ע זה עולמות נפרדים. ומוסיף הרבי ומסביר בעומק את העניין של לבוש מיוחד ולבוש נפרד. ואומר הרבי, עיקר עניינו של לבוש מיוחד זה שהלבוש בטל לגמרי אל החיות הפנימית שבקרבו, כמו שהגוף בטל אל הנשמה, עד שרואים גם בגוף חיות ואף על פי שהוא גשמי, מפני שהנשמה מאירה בו. מה שאין כן הלבושים החיצוניים הגשמיים, ששם לא רואים חיות בפני עצמם מפני שיש להם עמידה כישות נפרדת. לכן גם אין צורך בשום מעבר כשדברים מתרחשים בפנימיות עד שהגוף פועל בהם מפני שהוא אחד והוא בטל אל התוכן הפנימי. וזה עניין המעלה ומטה, שמעלה זה שהוא בטל לשורשו ומטה זה שהוא עומד בישות נפרדת. ועל פי זה מסביר המהר"ש, הרבי המהר"ש, שלא רק באצילות ובי"ע, אלא גם בשורשם עוד לפני הצמצום, יש בחינה של מעלה ומטה. מפני שאור אין סוף שלפני הצמצום יש בו בעצמו גם שתי בחינות. בחינה אחת מה שהוא למעלה מגדר העולמות כלל ובחינה שנייה שעומד להוליד עולמות. הבחינה שאור אין סוף עומד ל-להוליד עולמות היא בחינת הכוח והשפע שבקרבו להיות אחר כך

1:34:14 דובר 4 עולמות נפרדים עומדים בפני עצמם. אבל האור שהוא למעלה למעלה מגדרי העולמות, שם הכל בטל. שם הכל בלוע במקורו. ואם כן גם באור שלפני הצמצום יש בחינת מעלה ומטה, מעלה מעלה עד אין קץ ומטה מטה עד אין תכלית. ומוסיף הרבי ואומר שגם בעצמות המאור שלפני האור, גם שם יש בחינה של מעלה ומטה. מפני שמה שיש בכוח המאור להאיר לעולמות, אפילו לעולמות נפרדים, זה לא משהו פרטי שיש בו את הכוח הזה, אלא מפני שהוא כל יכול. אין שום הגבלה ביכולת. ממילא הוא יכול להשפיע עולמות ויכול גם שלא לברוא. מצד הכל יכולת הכללית, היכולת לברוא עולמות והיכולת שלא לברוא הם דבר אחד לגמרי, מפני שאין פה יכולת פרטית לזה או לזה, רק כל יכול שיכול גם זה וגם זה. ואם כן, בעצמות המאור, היכולת לברוא עולמות והיכולת שלא לברוא, שהן בחינת מעלה מעלה עד אין סוף. היכולת שלא לברוא עולמות, שהכל יתבטל בשורש, כולא קמיה כלא חשיב. והיכולת לברוא עולמות שיהיו יש נפרד זה במקום אחד לגמרי. ולכן נכון להגיד לא רק על האור, אלא אפילו על עצמות המאור שיש בו מעלה מעלה עד אין קץ ומטה מטה עד אין תכלית. מסיים הרבי ואומר שזו הרוח שהייתה בפסוק, רוחו של משיח. "ונחה עליו רוח הוי'", רוח שהיא תמיד כוללת שני הצדדים. רוח חכמה ובינה שהם הפוכים אחד מן השני ברוח אחת, עצה וגבורה. וגם אחר כך, "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ". ויותר מזה, אומר הרבי שגם בעולמות בי"ע באמת יש מעלה מעלה עד אין קץ ומטה מטה עד אין תכלית. מפני שאור המקיף שמקיף גם את עולמות בי"ע הוא מבטל אותם לגמרי במקורם מצד אור המקיף

1:37:13 דובר 4 הנעלם והנסתר שלא מתגלה בפנימיותם, אבל הוא מקיף אותם. אם כן, גם מטה מטה מצינו שיש התכללות של מעלה מעלה, וזה מה שמסיים שם הפסוק ואומר, "ומלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים". שאפילו הארץ הגשמית תהיה מלאה דעה את השם כמים לים מכסים. האחדות הזאת של שני הקצוות, של מעלה מעלה עד אין קץ ומטה מטה עד אין תכלית, זה רוחו של משיח. כך גם מצינו בשיחה לפרשה שלנו, פרשת חוקת, חוקה חקקתי שלמעלה מטעם ודעת, אפילו למעלה מחכמתו יתברך באה מרצונו ואפילו למעלה מרצון שיש בו טעם, ממקום שאין טעם לרצון. ודווקא מה שמעלה מעלה של חוקה חקקתי, היא יורדת מטה מטה עד לטהר מתים. לטהר מי שנטמא באבי אבות הטומאה. ומיד אחר כך אנחנו מוצאים בפרשה שלנו לפני הכניסה לארץ ישראל וכיבוש הארץ, שלא כמו ביציאה ממצרים שנצטווה משה רבנו להכות את הצור, הוא נצטווה אפילו אל הסלע לדבר, שיש בו כאילו דעת לשמוע את דברי משה רבנו רעיא מהימנא. ומלאה הארץ דעה את הוי'. נדמה לי שזו הייתה הנהגתו של הרבי, שמצד אחד, בכל המאמרים ובכל הלימוד פנימיות. אי אפשר כמעט למצוא מאמר אחד שלא אומר לו מעלה מעלה ועוד מעלה ועוד מעלה עד אין קץ, עד לעצמות ממש. ומאידך יורד מטה מטה מתוך אותו מעלה של חוקה חקקתי שלמעלה מטעם ודעת. למעלה אפילו מיש טעם לרצון יורד מטה מטה עד שמי שנטמא באבי אבות הטומאה גם הוא יצא מכלל טומאתו. וכמו שפתחנו זכינו גם אנחנו מכוח הדרכותיו של הרבי להשתתף גם בלימוד מאמרי החסידות. וגם ביציאה החוצה בדורו של עקבתא דמשיחא שמצד אחד עקבתא ומצד אחד משיחא, מטה מטה ומעלה מעלה. ומכוח המעלה מעלה

1:40:24 דובר 4 עד אין קץ. לרדת מטה מטה ולטהר גם בחינת עקביים. להשיב ישראל לאביהם שבשמיים, ומתוך כך נזכה במהרה לאורו של משיח בגילוי ממש. ולא יכנף עוד מוריך במהרה בימינו אמן.

1:40:54 דובר 5 יישר כוח הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת הסדר ברמת גן, פה מפיק מרגליות. אמרו לי פעם בשם רבי יואל כהן, שהוא קרא את המאמר של הרב שפירא על תורתו של הרבי. אז רבי יואל התבטא, אני מאחל להרבה מאנ"ש שיבינו בתורתו של הרבי ויחיו בתורתו של הרבי כמו הרב שפירא. אז נאחל לעצמנו אחרי ששמענו את הדברים הנפלאים האלה, יישר כוח. ועכשיו רבותיי, צמאה לך נפשי יחד עם הרבי, יחד עם הרבי צמאה לך נפשי ואחר כך כמובן יחד עם המנגנים.

1:41:46 דובר 4 צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים. כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך.

1:42:41 דובר 6 כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך.

1:42:48 דובר 4 כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך. צמאה לך נפשי, כמה לך בשרי, בארץ ציה ועיף בלי מים. אבקש מכל הקהל להצטרף, להצטרף. אפשר להדליק את האור. מוריי ורבותיי, אנחנו נמצאים הערב ג' תמוז ארבע עשרה שנה מג' תמוז תשנ"ד. יותר מחצי דור ורבים הם התמימים, רבים הם שהתחברו והתקשרו אל הרבי שלא זכו לראות בגוף את מלכנו רבנו. אבל לעומת זאת אנחנו רואים אלפי אלפי חסידים, אלפי אלפי אנשים שהתחברו במשך ארבע עשרה השנה הזאת לחב"ד, לחסידות של חב"ד, לעשייה של חב"ד בכל הארץ ובעולם כולו. אותו הדבר אנחנו רואים גם אצל הבנות, אצל הנשים שהתווספו רבים רבים. בחלק הזה השני של ההתוועדות נתמקד קצת להקשיב ולשמוע מאנשים שעברו או שראו את האור הגדול והתחברו בקשר הדוק אל הרבי. אני מתכבד בזה להזמין את הרב החסיד מראשי הישיבות במעיינות הרב מאיר לוינגר, לספר לנו על ההתחברות, על האור הגדול שראה בתורתו של הרבי ובחסידות חב"ד. הרב לוינגר בבקשה.

1:48:04 דובר 7 לחיים. לחיים, לחיים.

1:48:25 דובר 8 ביקשו ממני לדבר על תקן של, אה, מישהו שהתקרב אחרי גיל מבוגר. הרבה שואלים אותי, "מי קירב אותך לרבי?" התשובה נראית-- יכולה להיראות קצת מוזרה, אבל התשובה שבדרך כלל אני עונה זה שהרבי הרש"ב. הרבי הרש"ב קירב אותי לרבי. ומה אעשה שככה הוא יוצא? אני גדלתי בארצות הברית בבורו פארק ולמדתי בחיידר של, אה, חוגים מאוד, אה... של, אה, חוג שמאוד מקורב לקנאים. אצלנו, אה, חב"ד לא רק שלא היה... לא רק שלא אהדנו את חב"ד, ממש התנגדו לחב"ד בכל תוקף. ממש היה התנגדות מאוד, אה, מאוד גדולה ואפילו, אה, אפילו זה התבטא גם בדיבור. על השם והמשיחיות זה היה, היה מאוד, אה... אני, אני באתי מבית קצת יותר פתוח, אז לפעמים נסענו לכוס של ברכה, לדולרים, אבל זה היה... היינו מאוד, מאוד רחוקים מכל המושג הזה. עד כדי כך כשגדלנו קצת אז היה כזה עניין גם להכיר קצת יותר, אה, כאילו נגד חב"ד. מה רע בחב"ד? והיינו אוספים, אה, מאמרים וספרים. וזה, זה היה עם כל הכוח. עד שפעם בהשגחה פרטית מצאתי איזשהו קונטרס שגם בקונטרס ההוא היה נגד חסידות ונגד חב"ד. אבל שמה הוא כתב, אם אתה באמת רוצה לדעת מה זה חסידות חב"ד, אתה צריך ללמוד קונטרס עץ החיים, קונטרס העבודה וקונטרס התפילה, ואז כשאתה תלמד את הקונטרסים האלו תבין כמה שחב"ד בכלל לא ממשיכים את הדרך הזה ואיך שלגמרי אין להם שום קשר לכל העניין. נו, אז אמרתי לעצמי מבחינת הכר את האויב צריך, צריך ללכת וללמוד, להכיר קצת. אז בדיוק באותו שנה, בתשנ"ה, נפתח בבורו פארק היכל מנחם. אז אני נכנס שמה להיכל מנחם ואני אומר, "אני רוצה ללמוד קונטרס עץ החיים".

1:51:48 דובר 8 ההוא מתחיל להסתכל עלי, "מה קונטרס עץ החיים? קונטרס עץ החיים מדבר על עניינים גבוהים, מתחיל שמה חפץ ועצם הוויה, חומר וצורה, חוכמה ומלכות. אתה לא יכול להתחיל שמה, תתחיל עם שיחות ודברים פשוטים". אמרתי, "סליחה, אני לא רוצה שאתם תתפסו אותי. אני רוצה ללמוד דווקא קונטרס עץ החיים". וככה רואים שם ילד מתעקש ככה. ככה אני מסתובב שמה קצת עד שמישהו יואיל בטובו לשבת ולהסביר לי מה כתוב שמה בקונטרס עץ החיים. אני שומע שם, הספרן אז מסר שיעור ב-- זה היה לפני פסח, אז הוא מסר שיעור באיזשהו מכתב של השפת אמת לקראת פסח, והוא ביאר את המכתב של השפת אמת עם איזשהו מאמר של הרבי הרש"ב. עכשיו אני יודע זה היה אומנם עם גימור. שמע משל של זריקת אבן. פתאום שמעתי כזה משל. זה ממש זעזע אותי. אני זוכר זה חז-חזרתי בחזרה לחסידות מאיפה שאני הגעתי ואמרתי, "חבר'ה, אתם לא יודעים מה שקורה שמה. מדברים שמה בכזה... יש כזה בהירות. לא שמעתי כזה מושג בחיים." אבל עדיין שמרתי מרחק עד שמישהו הועיל בטובו. אני ח-- הייתי צריך כבר ה-- הבין הזמנים נגמר, הייתי צריך לחזור לישיבה וקניתי כזה קונטרס עץ החיים והיה לי מישהו. הישיבה הייתה במקום מרוחקת, אז היה, היה מישהו שהתנדב פעם בשבוע להתקשר אליי ולענות לי על כל התשוב-- על כל השאלות שהיה לי במשך השבוע בקונטרס עץ החיים. בכדי ללמוד קונטרס עץ החיים יכלתי אולי בשבוע לעבור חמש שורות. לא היה לי שום רקע לפני זה בחסידות, אבל התעקשתי, התעקשתי וככה במשך מפסח עד ראש השנה עברתי על כל הקונטרס ופתאום זה עולם אחר. הרבי הרש"ב מסביר שמה למה צריך ללמוד חסידות ולמה

1:54:08 דובר 8 צריך ומה זה חסידות בכלל. ראש השנה כבר הייתי בן אדם אחר. עדיין נסעתי לחסידות ההוא ב-בראש השנה. אז אצל האדמו"ר, אצל ה-- אצל האדמו"רים של פולין המנהג בראש השנה בלילה שכל אחד ניגש לאדמו"ר והוא מברך את כולם כל הברכה על לשון ״כתיבה וחתימה טובה״ ועוד מוסיפים עוד ברכות ועוד ברכות. אז יש תורים, יש תורים מאוד מאוד ארוכים, אז אני לא רציתי להידחף. אז הסתובבתי קצת ככה בין השולחנות ובין הספסלים. פתאום אני תופס שמה אברך מהחסידות שמה שאני הייתי שם. אני תופס אותו יושב ולומד חסידות, לומד מאמר. אצלו זה היה כל כך... לא היה לו שום בעיה לשבת וללמוד מאמר בגלל שזה היה כל כך רחוק שבכלל מישהו יבין מה שהוא קורא, שהוא יכל לשבת שם באמצע בית כנסת ואף אחד לא יבין בכלל. ואני ניגש אליו ואני אומר לו, "מה? תפסתי אותך על חם. אתה יושב באמצע החסידות שלנו, אתה יושב לומד מאמר?" שאלתי, "איך אתה יודע בכלל שזה מאמר?" אמרתי לו שאני כבר חצי שנה לומד קונטרס עץ החיים ואני פשוט נמשך לזה בצורה לא נורמלית. אז הוא אמר, "ככה, אני נמצא פה כבר שנה וחצי, שנתיים", הוא התחתן לתוך החסידות ההוא, "ואני מסתיר מכולם. אין לי עם מי לדבר חסידות. תבוא, נתחיל ללמוד". הוא התחיל ללמוד איתי חסידות בשופי והחודש, התשרי ההוא, ההורים שלי לא הבינו מה קרה. נהייתי כזה חסיד שרוף שכל הזמן נסעתי ל-לחצר שמה ופשוט ישבנו ולמדנו חסידות עד, עד ש, עד שהבנתי שאי אפשר להמשיך ככה. וזהו. הגעתי לפה לארץ ופה בארץ כבר הגעתי פה לישיבה לכפר ותורת אמת בלילות. ובחסידות ההוא עד היום יש שם קבוצה גדולה

1:56:32 דובר 8 של האברכים שלומדים עם ההוא. ההוא היה מוסתר, אבל מאז שהוא התחיל ללמוד, ללמוד איתי, אז הצטרפו עוד. עד היום יש שם קבוצה גדולה שלומדים חסידות וממש חיים את זה. מה הנקודה של כל הסיפור הזה? יש כאלו שטוענים שאנחנו עם אחר, עם שונה, ואני חושב שזה נכון. אנחנו באמת עם שונה. אנחנו באמת עם אחר. הבהירות שיש לנו, האמת שנמצאת אצלנו, לא רק שזה לא נמצא, למה צריך-- לא צריך, אה, לא צריך, אה, להגיד שאצל אחרים לא נמצא, אבל פשוט אין להם את הכלים בכלל להבין מה יש אצלנו. כמעט, כמעט כולם יודעים שיש אצלנו רבי כזה גדול וזה משהו באין ערוך, אבל אין להם את-- אין להם אפילו את האפשרות להבין בכלל מה זה. מישהו שלא למד חסידות לא יודע איך לאכול את זה, לא יודע איך לגשת לזה. אני זוכר, אני זוכר כשהייתי בחור ולמדתי פה בארץ, הייתי נוסע פעם פעמיים בשנה, היינו נוסעים בחזרה במטוס. אז במטוס כולם מתיישבים, רוצים קצת שקט ולפעמים אתה מתיישב אפילו ליד מישהו שלא, שלא שומר אולי מצוות וזהו. אומרים שלום עליכם, בסדר? רוצים לנוח בשקט. פתאום הבחורים החב"דניקים מתחילים לטרטר במוח, מתחילים לשגע אותו. תניח תפילין. למה לא? אולי כן. אני זוכר שהייתי יושב שמה. זהו, זה... אני קצת מתבייש בזה, אבל הייתי יושב שמה והייתי חושב לעצמי: אני גם יהודי דתי, לא רק דתי, אני חרדי. אני בחיים לא פספסתי יום בלי הנחת תפילין, אבל זה מה שאני עושה. היהודי שלידי לא כל כך-- לא, לא רוצה להניח תפילין, לא יודע על זה. מה אתם מטרטרים אותו? לא עוזבים אותו. מה אתם רוצים ממנו? פתאום כשהתחלתי ללמוד

1:59:03 דובר 8 חסידות התחלתי להרגיש קצת מה זה, איך, איך הרבי מסתכל על זה. תפילין זה דבר אמיתי. יהודי זה נשמה אלוקית וזה דבר אמיתי. זה ממש, זה אמיתי. אם היינו עולים למטוס והיו אומרים אחרי שעה שבטעות שכחו להביא אוכל ולי היה בתוך השקית שלי עשר כיכרות לחם, הייתי מתבייש לחלק לחם? לא הייתי מתבייש לחלק לחם. למה? למה לחם כן ותפילין לא? בגלל שלחם זה דבר אמיתי אצלי. תפילין, נו, זה משהו שאני באמת עושה ואני מאוד מפחד לפספס יום בלי להניח תפילין. אבל זה שזה יהיה דבר אמיתי בדיוק כמו לחם? בלי ללמוד חסידות... אנחנו רוצים הרי לקרב יהודים לרבי. אנחנו רוצים שכל העולם יכיר את הרבי. אבל אין להם את הכלים לזה. יש את המכתב הידוע שהפרידיקער רבי כתב לרבי, שהבעל שם טוב הסביר לאן צריך להעפיל, לאן צריך להגיע, והאלטער רבי הראה איך מגיעים לשם. אני לא כל כך מכיר חוגים אחרים. בחוג איפה שאני מגיע ומה שאני מתעסק היום, יש מרכז ללימוד חסידות בירושלים שלומדים שם בחורים פוילישע, לומדים חסידות. כל בחור מתחנך ואומרים לו השכם וערב ואומרים לו כל הזמן צריך קדושה וטהרה, וצריך אהבה ויראה, וצריך לטעום טעם בשבת, וצריך לחיות את המועדים ואת הזמנים, את כל המושגים, כל היום וכל הלילה מכניסים להם. אתם צריכים את זה, צריכים את זה, צריכים את זה וממש משתוקקים לזה. אבל איך מגיעים לזה? מה זה אהבה? מה זה יראה? מה זה אמונה? מה זה ביטחון? אין להם בכלל, אין, אין להם את הידע הזה. כשהם רוצים להבין את הרבי, להכיר את הרבי, להבין בכלל מה זה מבצעים. למה? למה? למה לרבי משיח זה מעניין אותו בכלל?

2:01:43 דובר 8 למה מבצעים מעניינים אותו? מה? מה? אין להם. כשמתחילים ללמוד חסידות פתאום-- היו לי חברים הרי, כולם ידעו שאני הייתי המומחה בכל הטענות נגד חב"ד ואת כל ה, את כל הפולמוסים וכולי. אז שואל אותי, "נו, היה לך כל כך הרבה שאלות, מה קרה לכל השאלות האלו?" אז התשובה הפשוטה זה התשובה שהאלטער רבי אמר אז אחרי הוויכוח במינסק. כשלומדים חסידות אין תשובות, כל השאלות נופלים. היום, כשבחור נחשף לחסידות מבוארת, אז הוא לא יכול לגשת לחג בלי ללמוד מאמר. היום, כשבחור לפני שלומד חסידות הוא לא מבין בכלל מה הרבי רוצה. אך בחור שנחשף לתורת החסידות, אחרי זה כל מילה שהרבי אומר זה אצלו קדוש. לא אומר שהוא נהיה חב"דניק ואני... כל אחד ב-- יש גם מפריעים אחרים אולי. אבל מילה של הרבי? הרבי הוא היה הרי המייצג של הבהירות הכי גדולה שנמצאת בעולם. יש כאלו שטוענים שאנחנו אשמים, שאנחנו לא מפרסמים את התורה של הרבי. לא יודע, אני לא-- מי-- אני לא בא להטיף, אבל אני חושב שפשוט זה לא בגלל שאנחנו לא מפיצים או שאנחנו... אנחנו פשוט בגלל שאנחנו חיים בזה, אנחנו לוקחים את זה כמובן מאליו ואנחנו לא תופסים כמה... זה כמו, זה כמו שדג אף פעם לא יגיש למישהו כוס מים בגלל שהוא נמצא בתוך זה. אבל לו היינו יודעים וצריך פשוט אפילו להתחיל קצת אולי עם אמונה. אם היינו מ-מבינים שמישהו מבחוץ שלא למד אף פעם חסידות, לא למד שיחה של הרבי, יש לו כזה חוסר בהירות, ממש חושך. אני זוכר, פגשתי לפני חמש שנים, כמה שנים אחרי החתונה הלכתי ברחוב בבורו פארק ואני פוגש חבר כיתה. למדנו ביחד בישיבה. ו... אנחנו נפגשים, שלום

2:04:20 דובר 8 עליכם. מה אתה עושה? מה אני עושה? זה, אנחנו מדברים. אני אומר לו אני, אני עובד במעיינות, מתעסק בשליחות. מה אתה עושה? טוב, הוא כבר מגלגל מיליונים, בנה מפעלים בהודו ובסין והוא מאוד מאוד מצליח. אבל, אבל בתוך השיחה אני מרגיש שהוא שבור, הוא אפס. הוא שבור מזה. הוא אומר, "מה? אתה לכל הפחות אתה נמצא, מתעסק בעניינים אמיתיים. מה? איפה אני?" אז פשוט אמרתי לו, "תשמע, הלבביץ' רב אומר..." וחזרתי אליו, ח-חזרתי אליו את השיחה של תפילת חנה, ואמרתי לו שהרב מסביר שזה שיהודי רוצה כסף זה פשוט נפשום בוהמ תשא טוב, שהוא רוצה לגלות אלוקות בעולם. פתאום עלו עיניו והוא אומר לי, "אזוי זכות דלבביץ' רב? אזוי זכות?" לא, לא האמין. איך יכול להיות כזה דבר? זה פשוט... ו-וככה זה מעשים בכל יום. כל מי שנחשף לאור הזה הוא פשוט משתגע מזה. רק אנחנו לא תופסים כמה שאנחנו נמצאים בכזה, בכזה אור ש-ש-ש-שאנחנו, שאנחנו יכולים בוורט קטן. יש לי חברים שפשוט כשהם מעלים מישהו לטרמפ אז הם בטוחים שיש שמה, שיש שמה קלטת עם שיחה או מישהו מסביר משהו בחסידות. ואין כמעט פעם אחת שהבן אדם אומר, "מה? הלבביץ' רב אומר כאלו דברים נפלאים?" לא, לא יאומן! זה זה כשאני יושב בסעודת שבת והבן הקטן שלי חוזר חוזר על שיחה. אז חוץ מיש את הדברים הרגילים אני רוצה. אני רוצה לראות אם הוא מבין את השיחה או לא, אבל כמעט תמיד נופל לי בראש ואומר בואי נשאלו אילו הילד הזה לא יודע כמה? כמה שאלות והתלבטויות ותהיות בחיים כבר בגיל תשע, כשהוא חוזר על השיחה הלב עונה לו על כל השאלות האלו. אז. שהקדוש ברוך הוא יעזור שאנחנו,

2:07:12 דובר 8 שאנחנו נהיה עזר לו בחיים. חיים. כתוב כתוב בחסידות כבר גומר. כתוב בחסידות ששמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד אמר משה מפי עצמו. לא כתוב וידע בשם משה לאלמו שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. אז כתוב בחסידות בגלל שהשם אחד יכולים להבין דווקא על ידי משה רבנו. אם אנחנו נצא ואנחנו ניתן לכולם את ה, את ה, את השם אחד הזה, את הריח של חסידות באופן אוטומטי אנחנו הם יבינו שבכדי שאנחנו בכדי שהם יבינו השם אחד צריך בשביל זה משה רבנו. אז בעזרת השם על ידי זה שאנחנו נעשה את מה שדורשים מאיתנו, שאנחנו נתעסק במבצעים של הלב ועפות שמא יונס, שאנחנו נזכה ונזכה זן זך מיטנרם לחיים.

2:08:27 דובר 9 תודה רבה, יישר כוח. הרב מאיר לוינגר, אני חיפשתי מילות יישר כוח, אבל יצא לי גימטריה הרבה יותר טוב. הרב מאיר לוינגר שיחיה אלף תשעים באורה הגדול של החסידות אלף תשעים. אז עד אה ראינו, שמענו וראינו בעינינו את האור הגדול שהרב מאיר לוינגר ראה בחסידות, קיבל אותה והיום מגדולי מפיצי החסידות בדורנו. תודה ויישר כוח. ועכשיו נבקש שוב מהמנגנים, הקהל, החסידי שר ניגון לומר לחיים ולרפואתם השלימה של משה רחמים בן חביבה, נעמי בת חביבה לרפואה שלמה ונאמר אמן. רבותיי, לפני הניגון אני רוצה רק לומר לכם שיש לנו עוד שני אורחים עם סיפור אישי מיוחד במינו מיד אחרי הניגון. אז אנא שווה לחכות, להמתין, לשמוע.

2:10:15 דובר 10 איי, איי, איי, דדליידם, איי, דיידדם. איי, איי, דדליידם, אוי, אוי, אוי. אמממ איי, איי, איי, איי, איי, איי, דדדדדם. דדלילה, דלה, דידה, דדה. קולר, קולם, קולם. אה, איי, איי, איי, איי, איי, אמממ איי, איי, דדליידם, דדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד

2:12:40 דובר 12 את הסיפור של האורח הבא שלנו, אה, ודאי כבר קראו מאות אלפי יהודים בשבת בשיחת השבוע. צעיר ארץ ישראלי מארץ ישראל נוסע למזרח, לומד את תורות העבודה זרה, הופך להיות למורה ומדריך למאות צעירים ומחפשי דרך, עד שבהשגחה פרטית נקלע והגיע לבית חב"ד ובג' תמוז החל להניח תפילין, וכאן מתחילה הדרך חזרה. הופך להיות אברך חסידי מקושר לרבי ומפיץ יהדות וחסידות היום במכון הסנט שבצפת. הבה נקבל את האורח רבי אייל בנימין קרוצ'י, מנהל מרכז המבקרים במכון הסנט בצפת, להשמיע את סיפורו האישי. שלום עליך.

2:14:03 דובר 13 ערב טוב לכולם. דא סעודתא דדוד מלכא משיחא, יבוא ויגאלנו ברגע זה ממש. ואומרים בקהל כזה גדול... אמר הבעל שם טוב: כששני יהודים נפגשים, מה יוצא ליהודי שלישי מזה? אז אני מקווה שמהסיפור שאני אגיד... מאוד קשה... נתנו לי חמש עשרה דקות לקפל אחת עשרה שנה, אבל אני אשתדל. מה יצא ליהודי אחר מכל ההתוועדות הזאת, בעזרת השם. בקצרה, מסיים בגרויות בהצלחה. כל המשפחה חושבת שאני הולך להיות רופא. הסבתא מדרבנת שאני אהיה רופא, מאכזב את כולם ומתגייס לצה"ל. בצה"ל מנסה להיכנס לסיירת צנחנים. בלילה השלישי אני אומר למפקד: אם אתה עוד הפעם מעיר אותי, אני לא יודע מה אני עושה לך, תעזוב אותי. כשהגיע הזמן, סוף השירות שלי, המג"ד קורא לי, אומר לי: "נו, קרוצ'י, אתה יודע למה זומנת. אתה אל... אל תשחק לנו, אתה יודע למה אתה פה". אני אומר לו: "לא. למה אני פה?" "טוב, אנחנו החלטנו שאנחנו רוצים אותך בקבע וטה טה ו... אה, וחוץ מזה, חוץ מזה שום דבר בחוץ לא מחכה לך יותר טוב. פה תהיה לך משכורת, פה תהיה לך חממה ופה יהיה לך זה ופה יהיה לך זה ופה יהיה לך פה". בנה לי תבנית להתחבר אליה. למזלי, למזלי... למזלי הייתה לי תבנית קצת אחרת, ואבקשכם, קהל יקר, לא לשפוט אותה. מה אני עונה לו? "אה, כבוד המג"ד, אני פשוט לא יודע, אבל אני אגיד לך את האמת". "נו, נו, קרוצ'י". "אני לא יודע, אני רוצה לגדל שיער". טה טה טה, תעוף לי מפה, תחזור אליי עוד חצי שנה, אני רואה אותך מדבר. ירדנו לאילת, חסכנו כסף, עבדנו, יצאנו לחו"ל. מסע ראשון זה היה... התחלנו בהודו. נפרדתי מההורים לומר שאני

2:16:36 דובר 13 יוצא באמת לחצי שנה לראות תרבויות, לראות נופים ולחזור. החצי שנה הזו הופכת להיות אחת עשרה שנה, ששנתיים ראשונות לא הייתי בארץ. חוויתי, טיילתי, וכל שנה הייתי חוזר לארץ לחודש. באחד מהביקורים שלי הגעתי לרמת אביב, ובאמצע המסע הזה ניסיתי את ארץ הקודש. לראות אם אני יכול לשבת פה. היא הקיאה אותי החוצה, אבל כמעט לקחתי עסק מכניס. בדקתי את המאזן, בוחן. חמשת אלפים דולר מזומן בסוף החודש. ארבע על ארבע. פלאפון צמוד. אז הייתי עם אופנוע. איפה זה היה? רחוב טאגור. מוכר למישהו? שכונת רמת אביב. שמה יש שמה איזו מסעדה ככה, שהמסעדה הזאתי זה לא... מה משנה מה קורה באינפלציה של השוק, לאנשים שמה תמיד יש טיפ להשאיר. כמעט לקחתי שמה מסעדה, מרלין מונרו, ונסוגתי לאחור. מדוע? כי לראש הזה היה רעיון משלו לפתוח עסק משלו. לא יכולתי לקחת משהו של מישהו אחר. הייתי חייב להיות מקורי, חייב להיות מקורי. אני אמציא את הגלגל, וכך אני יוצא חזרה אל תוך המסע. זה היה בכלליות. ומתחילים בהודו. מתחיל עם שלושה חברים טובים, הכי טובים שהיו לך, אבל הכי טובים שהיו לך. אבל הכי טובים, שהיינו ישנים ביחד והולכים לים ביחד, בורחים משיעורי כימיה ביחד, הכי טובים, ישנים אחד אצל השני. חודש וחצי, אנחנו נפרדים. ההורים מודאגים. מדוע? כי כשקרוצ'י גמר מסע טרק הוא היה חייב לשים את הגרביים שלו במקום. הם לא יכלו לסבול אותי. למה אתה חייב להיות כזה מסודר? למה אתה חייב להיות כזה מאורגן? אמרתי, אבל אני לא אמרתי לכם איך לחיות. זה אני. אני לא אמרתי לכם איך לחיות, זה אני. קיצור, הם לא יכלו לסבול את האני הזה והיינו חייבים להיפרד, אבל בשלום ואחווה.

2:18:53 דובר 13 כל אחד טס לנקודה אחרת. אני ליפן, חבר אחד לאוסטרליה והשלישי לפיליפינים. אני יורד ליפן. אוי, רכבת הזהב. יורד לרחובות, ובחור מאשדוד, מבית מרוקאי. אבי זכרונו לברכה, שדאג שהמקרר יהיה מלא, אבל הייתה לו חיפושית פולקסווגן בחניה ודמי כיס תמיד ספייר בכיס, שיהיה לחזור בכל עת וצרה. אחרי השלושה חודשים הראשונים החזרתי חוב שהייתי צריך. דרבנו אותי להישאר. אמרתי לא יודע, כן יודע, לא יודע. נשארתי, ותוך שישה חודשים אני מצטלם עם המיליון ין הראשונים שלי בפה. לחיים, לחיים. כסף. טרררטידידידי. כסף. אה, נחת. הגשמת חלומות. כסף. תזכרו, אני מאשדוד, כן. ואני חוסך את הכסף וחוסך וזורק אותו לבנק, ואבא מתלהב וזה וכולם, ואף אחד לא שואל אותי מתי אתה חוזר. אף אחד לא מודאג. אני עושה כסף. אני מקצר. אוי אוי אוי כמה שמה. אוי כמה השגחות פרטיות שלא ראיתי, לא שמעתי, אבל אני חייב להיות איתכם, אחים יקרים. מחילה מכבוד המארגנים, אני מקווה שאני לא אגיע לח"י דקות. אני תופס טרמפים ביפן, ולתפוס טרמפים ביפן על ההיי־ווייז זה כמו שעכשיו תנחת לי פה חללית ברגע זה ממש. מי זה? אה? מסתכלים עליך הם ככה, אההה, אבל עצר לי, ועוצר לי. אני בדרך לחלק הצפוני של הונשו שנקרא אאומורי, ששם אני שומע בשפה שתבינו, כשאני שם בתוך המסע אין לי שום קשר. כן, ההתקשרויות נעשות בדיעבד. אני שומע מילים אבא אמא. כשאני יורד משמה בטרמפים, אני יורד עם נהג משאית שמביא אותי אל תוך אוסקה, אל תוך הרחובות, מתוך מקום כל כך שכוח, אבל ממש כמעט ליד הבית. ומה אני רואה בחלון שלו? הנה מגן דוד. אני אומר לו, סלח לי אדוני, מה זה? אוהו, עכשיו תבינו, אני יודע

2:21:38 דובר 13 חצי יפנית, הוא אנגלית לא יודע. אני חושב שאני יודע, וככה אנחנו מתקשרים. ואז הוא מספר לי סיפור על שבטים שמגיעים אל האי הונשו, וכל יפן נערכת למלחמה, ואני מקצר. וכשמגיעים אל שעת האמת, פתאום מגיע להם בן אדם לבוש ופניו לשלום. הם קלטו אותו, את השבט הזה. ישראלו, קורא ישראלו ג'ין. ישראלו זה ישראלי. טוב, יש סיפור קטן. שנתיים ביפן של און אנד אוף יוצא, ותוך כדי שאני יוצא אל תוך העולם אני חווה. אני חווה מה האתגרים? סקיי דייבינג. הסיפור, מה שמופיע בשיחת השבוע, מאוד מצומצם. תיקון אחד קטנטן, אותה נוכריה זו לא הייתה נוכריה מקומית. בקיצור, אני יוצא וחווה סקיי דייבינג, צלילות, יאכטות, בנג'י, חווה, פוגש אנשים יפים, כל כך הרבה חברים, כל כך הרבה אנשים יפים. בשנת אלף תשע מאות תשעים וארבע, בתור בן אדם שלא נהג לקרוא ספרים, היה חרשן בבית ספר, ניגשת אליי בחורה שנקראת מתחזקת על חוף הים בקופנגן ונותנת לי ספר. אומרת לי, "אתה נשמע כמו ספר שאני קוראת". הספר הזה נקרא הנבואה השמימית. הנבואה השמימית מדבר על המסע של המדע של העולם, של הפסיכולוגיה, איך הוא לב... איך הוא הולך ביד אחת עם, כביכול, עם התורה הנוצרית, שאין, אין בזה שום הבדלים. התבניות שמה, לא הדת הנוצרית, פשוט ריתקו אותי. אמרתי, וואו, יש עוד אנשים שחושבים כמוני. ואז אני קורא את הספר הזה, ומאז התחלתי במסע במקביל לעולם הגשמי שלי, מסע של רוחניות שמתחיל בחקירת החוכמה האמריקנית אינדיאנית. למי שמוכר, סליחה, זה לא לעג לרש, אבל לא יודע מי יושב איתנו כאן. דה ארת' מדיסין ויל, נכנס לאסטרולוגיה של הדברים, תנודות של הירח, תנודות של הרוחות וכולי וכולי. מוקסם. משמה אני

2:24:02 דובר 13 עובר לשנתיים בבודהיזם. מדוע? כי פגשתי מישהו שעשה מדיטציה, התבוננות, ומשך אותי. לומד שם שנתיים, עד שבאחת מהישיבות שלי אני פתאום יושב, מתבונן באיזשהו נושא, מנסה למצוא רווח בין המחשבות. וואי, מסכנים, מענים אותם שמה. איזו אידיוטיה. הרי הרבי אמר, השכל הזה נועד לחשוב. תלוי איפה אתה מדביק אותו, איפה אתה שם אותו. בוקר! איפה אנחנו שמים את הראש שלנו בג' תמוז? ולא, זה משהו בינינו היום, כאן הערב. זה חלק מסיפור החיים שלי, כולל האירוח אצל הרב ברוד. קיבלתי המון, ובכל אופן, קודם כול אני מדבר עם בדיקת אלכוהול, עם טל עדיין איתי. בכל אופן, שם שנתיים אני יושב, מתאמץ למצוא רווח בין המחשבות, ואז טאם. זו תחושה שאי אפשר לריב איתה עליה, רבותיי, ומי שלא ישב למדיטציה, תרפה, תרפה, תקשיב ותקבל. עיניים מתבוננות בך חזרה, אבל אין להן צורה, כמו שאומר הרמב"ם, שלא תחשוב שלקדוש ברוך הוא יש אף. בצלמנו כדמותנו צורה, אלא עיניים מתבוננות בך, ובום, אני קופץ. אני קורא לאותו הנזיר במקדש. תגיד לי, תגיד לי מה שראיתי, מה, מה זה? הוא אומר, "או, דיס איז וואט יו קול דאמה, וי קול גוד". נו, אופוזיט. מה שאנחנו קוראים לזה דאמה אתם קוראים לזה גוד. וואט איז דאמה? איטס דה לוז אוף קריאיישן. איטס נייצ'ר איטסלף. זה הטבע, ובטבע יש חוקיות מסוימת. נחמד, זה לא שישר התקפלתי, אבל בסדר, נחמד. תוך כדי, במקביל, אני מתעסק עם יוגה, תנועה ונשימה, והחלטתי להיכנס אל תוך הכתובים שלהם אחרי שנתיים שעקבתי אחרי הפולואור של מה שנקרא הבודהה עצמו, אדם שנקרא בודהדאסה ביקו, שהושיב את עצמו מתחת לעץ שש שנים ועשה סוג של מדיטציה. קשה קצת להאמין, אבל כן, הייתי פעם

2:26:20 דובר 13 בשקט בחיים שלי. ו... ואני. רגע, נגיע ל... ואני ממשיך לפילוסופיה בהינדואיזם. במשך שבע שנים אני לומד אותה, מתעמק בפילוסופיה, לא בדת, לא בדת שלה. בפילוסופיה, ברעיונות שלה, בחכמים שלה, פילוסופים. במשך סיפור החיים הזה, יום שנקרא יום של התקשרות. כדי להתקשר למשהו באמת אני מרגיש שצריך להיות איזו אכזבה מהמקום שבו אני נמצא. בסיפור חיי, באחד המקרים ביפן עם חברים טובים. בתחילת חודש ינואר, הפסטיבל הידוע ששם עוברים מיליון איש כל יום על הבסטות. החבר הכי טוב שלי בא, לוקח לי את המקום, מסלק אותי מהמקום הזה ואומר לי, "אם אתה פותח פה מקום, חבל לך על הזמן. אני מפרק אותך". איזו גולה עמדה לי פה. טראח! קרס לי כל המקום הזה של חברות אמת. פשוט קרס לי, אבל הייתי חייב להתקדם. במסע שלי, כשהחלטתי לרדת מיפן ולעזוב את הכסף ולא לפתוח עסק באוסטרליה ועצרתי בתאילנד, ובהשגחה פרטית אומרים לי שיש איזו חלקה דחוף להשכרה באי קו טאו בגולף של תאילנד. אני מחליט לקחת אותו, וביום של חתימת החוזה עם התאילנדים, עם השפה העילגת, פתאום כולם עוזבים אותי ורצים מסביב לבית עם נבוטים ופנסים, ואז כולם מתנקזים לנקודה אחת, ואז נחש בגודל השולחן הזה... מסתכל על האור וכולם בום, בום, בום, חובטים. אני חשבתי, וואי, נחש זה סימן לא טוב, לא? נחש, אצלנו, אדם וחווה. מה אני זוכר, אכל מה-- מה זה? ואז פתאום קול מצייץ אצלי מאיזה גורם שם, אומר לי, "דו יו נואו דט אין בודהיזם, אתה יודע שבבודהיזם נחש זה סימן לכסף?" נו, אז לא ידעתי גמרא. אבל אני פחדתי מזה. הרגשתי שאולי זה סימן שאני לא צריך להיכנס לזה. אבל כשאמר לי הקול הזה, יש שמה

2:28:57 דובר 13 כסף, חשבתי על הצלחה. חשבתי שבתור אומן אני אוכל לשבת על האי הזה, אוכל ללמד אנשים, אוכל ללקט ול-- כביכול לפרגן אהבה ואחדות לעולם. זה קורה, ואז אני יושב שמה על האי הזה במשך שלוש שנים, ומגיעה אליי נשמה יהודייה מאוסטרליה שמגיעה עם קלטת. בקלטת, אה סליחה, היא מגיעה והיא קוראת לאחיה, ואחיה מגיע מתלהב ושומע אותי מלמד ואומר לי: אתה חייב לשמוע את הקלטת הזו. הקלטת הזאת שייכת לרבי לייבל וולף, חסיד שזכה לברכה גדולה מהרבי ללמד. הוא מלמד ומרצה בחמישים ואחת מדינות. הוא מורה למה שנקרא התבוננות יהודית מתחילה, דמיון מודרך. שנתיים הקלטת הזאת בתיק שלי. וכל שנה שאני חוזר לארץ לחודש, אמא מפרקת את התיק, מנקה אותו ושואלת אותי: מה עם הקלטת? תעזבי אותה בתיק, אני אשמע אותה מתישהו. רק כשאני מגיע לאוסטרליה לרגל הסקי, והתחלתי כבר איכשהו להבין מה זה יהדות ולנסות לשמור שבת... אז אני יושב יום שישי ואני חותך סלט, והחלטתי לשים את הקלטת, ואז אני שומע מישהו שמדריך אותך ביהדות למדיטציה. לא יאומן. אני נוסע מפרת למלבורן ואני פוגש אותו בקהילה. אותו יום זה היה יום שישי שאני מתווכח עם עצמי: כן לקום למקווה, לא לקום למקווה, כן לקום למקווה, לא לקום למקווה. זה היה פעם ראשונה. בסוף קמתי ורצתי, ואמרו לי: תירגע, זה בסדר, המניין עוד מעט. ואני יושב ככה ומתחיל ברכות השחר, ואני רואה איזה מישהו כזה נמוך בזה. אני אומר לו: רגע, אל תתקרב אליי, כאילו אתה מפריע לי ואני אומר ברכות השחר. אז אני אומר לו: יס סר. עושה לי: וואי, מאיפה אתה? אז אני אומר לו: ארץ ישראל. עושה: וואט איז יור גוד ניים? מה השם הטוב שלך? איל

2:30:46 דובר 13 איל קרוצ'י. אוקיי. היית רוצה לבוא אליי לשבת? אמרתי לו: וואו, ואיך הוא אמר לי את זה? ואיזה הזמנה זו הייתה? תכף אני אגע איך הכרתי את חב"ד, אבל פשוט חשבתי: שלוחו של אדם כמותו. מה זה שליח שחי את הרבי דרך העיניים? אם שליח שנמצא מולי חי את הרבי, קשה לי להאמין שאני בתור מתקרב לא אוכל לחיות ולהתקשר אל הרבי. אבל רק יכול להיות, אחים יקרים, שאם אני לא חי רבי, מה יהיה על המקורבים שלנו? עמדו פה גדולים ודיברו על גודל המעלה של חסידות והתקשרות וללכת למבצעים האלה. אנחנו השליחים שלו. ומי זה שניגש אליי? אני אומר לו: מה השם שלך? רבי לייבל וולף בכבודו ובעצמו. במסע שלי בהודו, אחרי שהכרתי כבר את בית חב"ד והנחתי תפילין אבל עדיין הייתי מתרגל ולומד על חכמות העולם, אני מגיע למערה ממש קרוב להימלאיה, ליד מקור הגנגה, ושם אני יושב עם בן אדם ממש בהשגחה פרטית, וממש בן אדם שלא העיק ולא העיב, ורק יחד פיתחנו את הדרך לקראת האחד, לקראת האור. ואז הוא אומר לי באחד מהימים: אתה רוצה לראות משהו? אני אומר לו: מה? ואז הוא שואל אותי שאלה: אתה יודע מי החכם באדם? אני אומר לו: לא יודע, ואז אני קורא תהילים. לא היה לי נעים, לא להעליב אותו, להגיד לו שלמה, נו, מי החכם באדם? מוציא לי, פותח לי קופסה שחשבתי שהקופסה הזאת לא נפתחת, והוא מוציא משם מגילה עתיקה, אבל עתיקה, פותח אותה ואומר לו בסנסקריט: דיס איז דה רייטינג אוף קינג סולומון דה ווי וי גוט איט פרום אוור אנססטורס, מהחכמים שלנו. שומע, לא נכנס, לא פגע, חבר'ה. אתם יודעים מה מצחיק? שרק אני

2:33:04 דובר 13 חושב שזה היה שנה שעברה או השנה הזאתי, כשאני קורא את רש"י, יתקנו אותי פה חכמים אם זה הלשון, אבל במילים שלי רש"י אומר: ישנו עם אחד שלא מסתכל בכתובים שלו כמו שאר העמים. זה אנחנו. זה אנחנו. מעניין. מסע שלם של אנשים שמסתכלים בכתובים. למה הגעתי לבית חב"ד ואיך הגעתי אליהם? כשהגיע הזמן להתחתן ואני יושב באי שלי וכבר אנשים מתקבצים סביבי והממלכה מוכנה, אני מרגיש שהגיע הזמן להתחתן. כן, עם נוכרייה לא מקומית. אמרתי: טוב, להתחתן צריך לסדר ויזה. פספורט. נמצא איזה רב שיתחתן אותנו וקדימה. לא היה לי מושג גויים, לא גויים. היה לי מאוד קשה בכלל עם היהדות להיות בקהל של שלוש מאות איש, להיכנס לפה, ברבריות. מה זה? גסות. אם אני חושב ככה, הבעיה לא איתכם, הבעיה איתי. אה, ואני חשבתי שאני מחזיק. היה לי מאוד קשה לבוא בקהל ענק. וטוב, אני מגיע לתאילנד ואז יוצא לי איזה ג'ינג'י חמוד, הרב נחמיה וילהלם ומשפחתו וכל השליחים שיחיו, שיחיו! תודה. ואז הוא תופס אותי ואומר לי: "שמע, על גבי נישואי תערובת אני רוצה להגיד לך משהו. הרבה ניסו אבל לא הצליחו. בין יהודים זה קשה לקשר. אני רוצה להגיד לך משהו. אתה הולך להתגעגע לכל מה שאתה מכיר שפה, תקשורת, בדיחה. לך תגיד דחילק באנגלית, תכתוב חצי עמוד". מה, אמרתי לו, מה הג'ינג'י הזה יודע? אני, אני מתכנן לעשות שלום בעולם. זה כבר מתחיל מתאילנד, מהאי שלי. אני מתכנן לאחד ממלכות. טוב, יוצא, מנסה אצל התאילנדים ברשות המקומית, לא קיבלו אותנו, זרקו אותנו. אמרתי לו: טוב, אין בעיה, נישאר ביחד. אחרי שנה וחצי אני חוזר עם זנב מקופל בין הרגליים. סליחה, יש פה איזה שבת? ואז מתחיל

2:35:17 דובר 13 מסע שכל הזמן ישבתי שמה, אמרו לי, הייתי יושב עם אנשים וכביכול תראה איזו עוצמה יש לשליח הזה. לראות בן אדם זר, חס ושלום, יהודי, אבל מדבר חוכמה זרה בשולחן שלו, לא מסלק אותו. מדבר על הינדואיזם, בודהיזם, ובעדינות השליחים אומרים, "אייל, אתה יודע, יש את זה גם בתניא. אייל, אתה יודע, יש את זה גם בתניא. אייל, אתה יודע את זה?" יש. כן, כן, כן. כן, כן, כן. אחרי שנה וחצי התחלתי ללמוד תניא, ולאט לאט, מדי פעם כשהייתי לרגל, לרגל עסקים מגיע לבית חב"ד ומתחזק. אצל נחמיה זכיתי להכיר שני שליחים יקרים שעזרו לי לנפץ את חוכמות אומות העולם. לנפץ למה? כי זו קליפה מאוד קשה. הרב יחזקאל סופר והרב יאיר כלב שיחיו באו בתור שליחים נאמנים, ושיחות, שיחות אל תוך הלילה ודמעות, לשמוע מפי גרונם את דברי הרבי. שמה הייתה משפחה יקרה, שזו המשפחה הראשונה שביקרתי בכפר חב"ד, אבל בית כנסת ההוא שמה, משפחת חדד, האבא מנשה חדד, השליחים דוידי ומשה, שדרכם, אוי, מה נחמיה נתן לי? זה לא אני, זה הרבי. כל פעם שאתה רואה בן אדם באהבת ישראל כזאת עצומה, זה לא אני, זה הרבי. אצלי לא היה עדיין מושג ג' תמוז, לא ג' תמוז. אתה רואה את הרבי חי דרך השליח שלו. משפחת חדד, דוידי ומשה, מה נתנו לי? שמחה בעבודת השם. שמחה, פשוט הפשטות של לעשות את הדברים מתוך שמחה. אני ממשיך, אני עולה להודו, ואז אני כבר מתחזק לאט לאט ועוזר בבתי חב"ד. והשליח הראשון שאני פוגש, שליח שהיה ברישיקש, זוהר דוד, וזוהר דוד מלמד אותי את כוח השקט וההקשבה ולהגיד מתי אני לא יודע. הוא הפנה אותי אל הרב יצחק גינזבורג.

2:37:34 דובר 13 שנתן לי משל שפשוט עזר לי להתמודד עם הקטע המוסרי בחיים, לעזוב את מה שיש לי, את כל היופי שיש לי בחיים ולהתקרב אל האמת. ובקצרה, לעבור מפסגה לפסגה ישנו עמק, ודי לחכימא ברמיזא. אני אמשיך הלאה ואני פוגש את הרב שימי גולדשטיין שיחיה. אחח, איזו משפחה! שימי גולדשטיין, "אם זו אמת, נו נראה, אם אתה חושב שזו אמת, נראה אותך חי לפי האמת. נו נראה אותך ניגש לארון ויורק עליו", ככה הוא אומר ליהודי. "לא, מה פתאום? אני לא יכול". שימי נוגע בנקודת האמת. הוא אומר, אם אתה חושב שזו אמת אז תחיה לפיה. אם לא, אל תדבר סתם. תעזוב, תעזוב, תדבר סתם. שימי אומר-- אני מסיים. שימי אומר כל הזמן, משיח בא השנה, השנה הוא מגיע. אני ממשיך עם דרור שאול למדיטציות עמוקות אל תוך הבו-- מתוך הבוקר, ארבע בבוקר, טובלים במים קרים, יושבים במדיטציות שהשאירו את כל המדיטציות שאני מכיר מאחור. מה יוצא ליהודי שלישי מההתוועדות הזאת? דרור שיקף את הרבי בצורה הבאה: אין דבר כזה מנוחה. אה, הגויים האלה. אל תהיה מרוצה מעצמך, אייל. הרב קנטור בתאילנד אמר לי, "חסיד, כל מציאותו זה הרבי". אתה לא חייב להגיד יותר מדי הרבי, הרבי. מה אתה חושב שזה דברים שלך? השליחים האלה, אנחנו, כל אחד במקום עבודתו, אלה פרטים-פרטים שיחד בונים את האחד, את האחדות. והיופי הוא שלכל אחד מאיתנו יש משהו יקר שנתן לו הקדוש ברוך הוא, ואיתו הוא אמור לעשות את המציאות. אמר פה הרב אלפרוביץ', משיח, שליח פלוס עשר כוחותיו. אך השליחים האלה צריכים להיות בעזרת השם מנוהלים על ידי הראש, ובריאות על פי רפואה אלטרנטיבית היא שכל האיברים מנוהלים על פי הראש בסדר.

2:39:58 דובר 13 וארגון מופתי. השליחים האלה ברוך השם יצרו לי את האחדות. כל אחד מהם נתן לי את הכלים של הרבי, ואז כשהגעתי כבר לארץ שלום בער מרזל אומר לי, "אייל, נו". אמרתי לו, "מה, מה נו? נו, מה, אתה לא מתקדם?" שלום בער מרזל, למדתי חסידות בצורה שלא תאמין. אמרתי לו, טוב, נו. ואז ניגשתי לישיבה לבדוק את הישיבות. נכנסתי לרמת אביב, ושלום בער לימד אותי רצינות, וישיבת רמת אביב לימדה אותי איך להוריד בפועל ממש מה זה להיות חייל של הרבי. בעזרת השם שנזכה כולנו להתחבר ביום זה. תודה על הזמן וסליחה. יחי אדוננו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד. יישר כוח.

2:40:58 דובר 14 זה לא אני, זה הרבי. זה בגימטריה חסיד אייל בנימין. שלוש מאות שלושים ושלוש, זה לא אני, זה הרבי. תחשב. יישר כוח, אייל בנימין קרוצ'י, מנהל מרכז המבקרים במכון אסנט בצפת, וכאלה ודאי עוד אלפים אלפים שמרגשים אותנו. ולסיפור הבא, שינעל את הערב. במקצועו הוא במאי, צלם, עורך תוכניות בתחומי המולטימדיה. בשנים האחרונות עובד הרבה עם מוסדות וארגוני חב"ד, אבל בעבר עשה דברים אחרים לגמרי, עד שגם הוא זכה לראות את אורו של הרבי. הלא הוא ידידנו ר' עמרם רפאל פרי, כיום תושב אמירים בצפון, מוזמן לבוא לשתף אותנו בחוויות, בתובנות שאליהן הוא הגיע. תודה רבה.

2:42:19 דובר 15 לא עובד. ערב טוב לכולם. אני מאוד מתרגש. אמ, שמי עומרי, לא עמרם. סליחה על התיקון. אני גר כרגע באמירים. נולדתי בחיפה.

2:42:38 דובר 14 לא שומעים.

2:42:40 דובר 15 לא שומעים? להתקרב? אמאל'ה. נעשה ככה. אמ, גדלתי בחיפה, למדתי בוויצו, בית ספר לאומנויות, וטיילתי אחרי הצבא, כשהייתי צלם צבאי בחיל הים. טיילתי בדרום אמריקה שנה וחצי. לא עשיתי עסקים, פשוט טיילתי. בהיתי בעיקר; בעצים, בים, בשמיים. פגשתי אנשים, ראיתי, ניסיתי להבין, אה, מה אני עושה פה, מה שנקרא מחפש, מחפש את עצמי. ברוך השם יש לי משפחה טובה, בריאה, נחמדה, אחים, הורים, הכל בסדר אבל, אמ, בחיפוש. וכשניסיתי לחשוב איך אני אנסה להסביר לאנשי כפר חב"ד, תרשו לי לקרוא לכם קדושים, מה זה לחפש? מה זה כשאין? ואז אמרתי נעשה מין תרגיל כזה שאני אגיד לכם לעצום עיניים. ואני אספר לכם את התרגיל. אני אספר לכם גם מה התוצאות שלו. אתם לא צריכים לעשות את זה. ש-ש-פשוט תעצמו עיניים. תנסו לדמיין את החיים שלכם. אבא, אמא, אחים, משפחה, עבודה. תוציאו רק חוליה אחת מתוך הסיפור. רק תעלימו פרט אחד. תוציאו את הרבי מתוך החיים שלכם, חס ושלום. תוציאו ותנסו לדמיין איך החיים שלכם נראים עכשיו. אני מניח שזה בלתי אפשרי לעשות, אבל אם הייתם מצליחים הייתם מגלים שפתאום אין מה לעשות, אין מאיפה לחיות, אין משמעות. פחות או יותר ככה אני הסתובבתי. הייתי איש שמח, הייתי איש נחמד, אבל לא הייתה לי משמעות. ו... ואז קרה לי דבר, אירוע מעניין. הייתי באקוודור, בחוף הים, לבד. טיילתי עם חברים, טיילתי לבד. בתקופה הזאת הייתי לבד והיה לי חוק פנימי בטיול שאני חייב לקיים את ההבטחה וזה לחזור לאמא הביתה בשלום. וכדי שזה יקרה הייתי צריך להציב לעצמי כמה חוקים פנימיים ואחד מהם היה ש... שלא, אמ, לא מאבדים פוקוס, לא משתכרים עד הסוף, לא הולכים למקומות שלא יודעים איך לחזור

2:45:29 דובר 15 מהם אחר כך. שומרים על עצמך. והייתי בחוף באקוודור, מדורה. זוג איטלקים פתח שם מקום חדש על החוף. מזמין את כולם. ברוכים הבאים. שותים. אז לא קראו לזה לחיים, פשוט שותים, והתעלפתי על החוף, שוכב מעולף. אפשר לשתות משהו, סליחה. תעלה עוד פעם. לחיים, לחיים. בקיצור, אני שוכב מעולף על החוף, אה, לא מודע לזה כמובן שאני שוכב מעולף על החוף עד שפתאום מעליי שני פרצופים צועקים לי "אז'ודה ישראל, אז'ודה ישראל, אז'ודה ישראל". אז'ודה זה תעזור, עזרה בספרדית. תעזור ישראל, תעזור ישראל. פותח את העיניים. מה תעזור ישראל? מה אתם רוצים? מה קרה? מסתכל שמאלה, אני רואה עומד האיטלקי שאירח אותנו, שבזכותו התעלפתי על החוף. אה, עומד ומקלל קללות נמרצות, תוקפניות, אגרסיביות של איש איטלקי שיכור. אמ, מותר להגיד כושי? זה בסדר? כושי ענק עם אקדח ש-- אמ, מצמיד אותו לאותו איטלקי והאיטלקי מקלל אותו והוא עומד ככה קול עם האקדח ואני וכולם עליי "אז'ודה ישראל" ת-תעזור לו, תציל אותו. ואז, אה, חוויתי חוויה, אה, בעולם-- ברחובות קוראים לזה חוויה מטאפיזית. היום אני מבין שזה קצה קצהו מבחינתי של ההבנה של מסירות נפש. מה זה כשפועל בך כוח שהוא לא אתה? למדנו עכשיו לכבוד ג' תמוז את המאמר "ואתה תצווה", נדבר על העניין של כוחות. כוח של מסירות נפש והכוחות הגלויים וההבדל ומה שביניהם. והנה אני חווה מצב שבו הכוח שמניע אותי הוא לא אני לחלוטין, ואותו כוח שנכנס בי מזיז אותי, מביא אותי לזירת האירוע ואני מסתכל לאותו כושי גדול ועם אקדח ביד, בעיניים, ואני מנסה לנטרל אותו. "טרנקילו", תירגע, הכל בסדר, לא קרה כלום, הכל נרגע, הכל זה. מאחוריי קופץ איטלקי עצבני שמקלל ואני מנסה, לא אני,

2:48:18 דובר 15 אבל הדבר הזה מנסה להרגיע אותו וטרנקילו, תירגע, ואני ככה לוכד אותו עם העיניים, שולח אותו, הוא מסתובב והולך. והאיטלקי ממשיך לקפוץ לי על הגב ולקלל. וזהו, זה מה שקרה. אני ככה איכשהו צועד לחדר, הולך לישון, קם בבוקר, אומר וואו, איזה חלום מופרע חלמתי. כשאני יוצא מהחדר בא אליי האח של האיטלקי, זה היו שני אחים, ומחבק אותי ואומר לי תודה. ואני בבעתה מבין שמה שחלמתי לא היה חלום. ואז מסתבר לי שעברתי על חוק מספר שתיים שאומר אתה רואה אקדח תברח. כי דרום אמריקה זה לא מקום שמשחקים באקדחים. זה עולם שלישי. זה מציאות באמת, באמת מאוד, מאוד שונה. כעסתי על עצמי מאוד והלכתי. לקח לי בערך חצי שנה להבין מה קרה שם, והפרט הזה שהדהים אותי זה כמובן האז'ודה ישראל. מעבר לזה שאיך זה שיש כוח שמזיז אותי וזה לא אני ואני לא מודע לעצמי לעשות, ובעצם מה שאני חושב שאני זה לא אני ואני בעצם צינור של כל מיני דברים ואני מדיום ואני כל מיני דברים. מעבר לזה, שני המילים האלה, אז'ודה ישראל, נכנסו לי פלאג לראש וניסיתי להבין איך יכול להיות שבמצב שבו עומד איטלקי מול כושי עם אקדח, האנשים בסביבה בוחרים להעיר את השיכור המעולף ליד המדורה וממנו תבוא הישועה. זה הרי לא שייך, זה לא הגיוני. ואז פתאום הבנתי שאני מישראל. ככה הזכירו לי את זה. נשים את הסיפור הזה בצד. אנחנו חייבים לקצר. אני חוזר לארץ, לומד קולנוע בירושלים, אמ, ועדיין מסתובב עם חיים בלי משמעות. ממש ככה. כל הזמן מרגיש שחסר לי משהו ואני לא מבין מה אני אמור לעשות כשאני לגמרי לגמרי לגמרי לא מתחבר לדת. ארחיק ואומר לא סובל

2:50:38 דובר 15 דוסים, והדבר האחרון שהייתי מאמין שיקרה לי זה שבשנה ג' אני אלך לכותל ואבקש מהקדוש ברוך הוא שיעשה משהו עם לימודי הקולנוע שלי האלה, כי אני לא יודע מה אני, למה אני שמה, מה אני? כי הכל בסדר אבל חסר העניין, חסר... היום אני מבין, חסר רבי, חסר מקשר, חסר קונקשן לאינסוף. כל המילים שהשתמשו בהן פה מקודם. אמ, ואז אני מתפלל את מה שמתפלל, מסיים את לימודי הקולנוע, מגיע לתל אביב ובמפגש עם חבר מכיר את ה... את הרבי שלי, את ה... נושא ההתוועדות כמו שהציגו לי אותו הוא התקשרות אחרי ג' תמוז. כלומר התקשרות אחרי שאני, אה, לא יכול לפגוש את הרבי פנים אל פנים מכל סיבה שלא תהיה, ולכן אני פוגש אותו דרך השליח שלו. אה, ברוך ה... ברוך השם, ברוך הרבי ששלח לי את הרב גערליצקי מתל אביב. זאת אומרת, יותר נכון חבר שהביא אותי אל הרב גערליצקי. ופתאום אני רואה מחזה מדהים, לא זוכר את השם, שאותו חסיד שדיבר פה מקודם, שעד כמה קשה לנסות להבהיר לאנשים כמוכם מה זה לראות אתכם, לראות אתכם מבחוץ כשלא יודעים מה אתם, מה זה הרבי, מה זה חסידות, מה זה משמעות, מה זה חיבור, מה זה תוקף, מה זה שמחה. מונחים הכי בסיסיים שאנחנו ככה מריצים פה על השולחנות. יש אנשים בעולם שלא מכירים את זה בכלל והם בסדר, הם נורמליים, הם חיים, הם נוסעים, הם מטיילים, הם משפחות, ילדים, הכל כאילו בסדר. הם לא מכירים את זה. לא מכירים את העומק, לא מכירים את הדקויות, את המונחים, את המושגים. הרב גערליצקי חשף בפניי בית יהודי לתפארת, חשף בפניי מה זה לחיות עם כבוד, מה זה לדעת לקבל

2:53:09 דובר 15 ומה זה לדעת לתת, מה זה לדעת להיות חלק, מה זה בעיקר להשפיע. היום בצהריים התוועדנו התוועדות הכנה לג' תמוז ב-770, ובהתוועדות שמה קיבלתי כמובן הרבה מאוד דברים, כמו בכל התוועדות אנשים דיברו, ואחד הדברים שקיבלתי חזק הוא העניין הזה של הנקודה. יש נקודה. אתה יודע, מדברים, מדברים, מה הנקודה? מה אתה רוצה? תכלס, מה הנקודה? ו... ואת הנקודה הזאת שאני מנסה להעביר לכם, שאחרי ג' תמוז ההתקשרות של הרבי היא דרך השליחים שלו. אה, השליחים שלו זה לצורך העניין אתם. אני יכול אולי באיזשהו מקום להגיד, אחרי שגם אני קצת מקושר לרבי באיזשהו מקום, שאחרי שלמדתי א' אני יודע גם להגיד א', אז אולי גם אני שליח של משהו שבעצמי. אמ, הרבי חי וקיים בתוככם. אתם פרטים של הרבי. ככה אני רואה את זה. סליחה שאני מעז, אני רואה את זה, אתם פריטים של הרבי. הרבי הוא מולטימדיה. הרבי היום יכול לרגש את הרב אשכנזי דרך וידאו. הרבי כתב, הרבי שר, הרבי ניגן, הרבי הצטלם, הרבי הוא מולטימדיה בפנימיות ובחיצוניות, הרבי הוא מולטי סיסטם כי הוא רבי. והפרטים האלה, המולטימדיה הזה מתחלק למלא מדיות קטנות, והמדיות הקטנות האלה הם אתם, הם אנחנו. קראתי היום בהשגחה פרטית באיגרות קודש שיח-- אה, מכתב שמישהו כותב לרבי על הקשיים שיש לו במוסד חינוך מסוים, שקשה לו ולא הולך לו, ולא-- כנראה אני מבין מהמכתב, מהתשובה, שלא נורא שלא הולך, הוא כותב לו וקשה, והוא אומר לו שמה שהמחשבה ל-לסגור את המוסד, הוא כנראה כתב במכתב שעד כדי כך קשה שאולי כדאי לבחון בכלל אם להמשיך את המוסד. הוא אומר, איך יודעים אם ה... אם הכדאיות של המוסד אכן כדאית, אם

2:55:40 דובר 15 להמשיך את המוסד או לא? בתוצאה. לימד את הילדים להגיד קריאת שמע, לימד את הילדים להניח תפילין, לימד אותם, לימד את ה-- יש ילדים בעולם שבזכות המוסד הזה למדו? אז כדאי. קשיים, לא קשיים, כדאי. מישהו אמר לי פעם שאיך-איך-איך, אה, איך יודעים אם האישה היא האישה הנכונה או לא? שאלה לא פשוטה. יש גם לזה תשובה פשוטה: אם אתה מתקדם בעבודת השם כשאתה איתה אז היא אישה טובה. אם אתה לא מתקדם בעבודת השם כנראה שזו לא אישה טובה. אחרי ג' תמוז אני מניח שלאנשים שמכירים את הרבי לא במולטימדיה, אלא במדיה, במדיה של רבי, לא בפיזור, זה קשה, אבל במבחן התוצאה ללא ספק זה כדאי. זה קורה. אנשים כמוני מסתובבים ברחובות של הארץ ושל דרום אמריקה ושל אקוודור בלי משמעות, בלי לדעת. יש להם את זה בפנים, הם לא יודעים את זה. צריך לגלות להם את זה. בזה אני אסיים. זאת הנקודה, שנהיה כולנו חזקים ונבונים להבין שאנחנו מקושרים למולטימדיה שנתן לנו הרבה מאוד כלים ואמצעים להפיץ ולשמח ולחבר אנשים שאין להם, כדי שבעזרת השם תכף ומיד תהיה מה שכולנו מחכים לו ומצפים לו ומדברים עליו, גאולה אמיתית ושלמה לכל אחד ולכולנו ביחד. תודה רבה וכל טוב. יש שולחן?

2:57:38 דובר 16 אה, אוי סליחה. סליחה.

2:57:42 דובר 15 מחילה, אבל אתם תשמחו על זה. אה, אני סיימתי לפני דבר חשוב, ואני בשנה האחרונה אה עבדתי על פרויקט מדהים עם איש מדהים, עם הרב יוסף יצחק קמינצקי, איש כפר חב"ד ידוע ומוכר. מחיאות כפיים. אני אשמח. כן, תודה. זכיתי, זכיתי בגדול לעבוד איתם במשך שנה שלמה על סרט שנקרא ״מסע אל תולדות חב"ד״. חלק השני, המוהר"ש, הרש"ב והריי"צ. ובהקשר ג' תמוז מובהק אנחנו נשמח מאוד לחלוק איתכם קטע קצר מ-- מהסרט עצמו שמספר ומתאר ומביא לראשונה צילומים שעד היום לא נחשפו לעולם מתוך בית הכלא שפאלרקה שהיה הרבי הריי"צ אסור בו, ואנחנו נראה קטע קצר מתוך הסרט ועל ידי כך גם נקשר את ג' תמוז לאתחלתא דגאולה של הרבי הריי"צ. בבקשה.

2:59:01 דובר 17 פסק הדין היה תפור מראש. בתום החקירה הודיע החוקר לרבי: בתוך עשרים וארבע שעות תוצא להורג מול כיתת ירי. עינויי תופת עבר הרבי בהיותו בכלא. את כל מה שעבר עליו תיאר הרבי באופן דרמטי ביומן שכתב. "התפילין נשארו בידי. החייל המלווה אותי מניח את נשקו ומביט עליי בגאון ובעוז נמר. הוא פותח לי את הדלת והולכים אנחנו במבוא אפל המואר בנרות קטנים. אני מתחיל להתחנן בפני החייל, לא רק לבקש, אלא להתחנן ממש, כי ירשה לי להניח תפילין. ואגב אני אומר לו כי קשה לי ללכת במהירות. 'לא', אומר החייל, 'לא אתן לך להניח תפילין, ואם תתעקש אוליך אותך לצינוק.' הולכים אנחנו, הוא לפניי ואני אחריו. מכיוון שראיתי שלא ירשני, החלטתי להניח את התפילין בהילוכי. הנחתי את התפילה של יד ולא הספקתי להניח את של ראש, ויכני וידחפני אל מדרגות הברזל ההולכות למטה, ואפול מכל המדרגות. ותודה לאל שלא שברתי את ידיי ורגליי. בעמל רב עליתי כמה מדרגות. כאבי גדול. מרגיש אני כי בעת נפילתי נשבר ברזל חגורתי, והברזל כנראה קרע את בשר בטני. ליבי מתכווץ מכאב. עוד מעט ואתעלף. 'עוד תראה,' צועק עליי החייל, 'שתשכב שלושה ארבעה ימים בין עכברים, בחושך ואפלה, ברפש ובטיט. אז תבין שבשפאלרקה אי אפשר לעשות בית תפילה של יהודים.' מבליג הנני על כאבי. אוחז אני בפסי הברזל של המדרגות, ועולה בכבדות ממדרגה למדרגה. 'פטיה,' אומר המפקד לאחד הסוהרים. 'קבל את הסחורה והחל בעבודה.' האיש או החיה הנקרא פטיה יוצא מאחד התאים ומתקרב אליי. כשראה אותי מקרוב, דיבר לעצמו. 'ראו איזה פלא, סמרטוטים כאלה התחילו להביא לכאן. אין מה לומר, פרזיט הגון, ז'יד בעל זקן. לך זקן לחיפוש. אין דבר, ננקה אותך כאן כמו שצריך.'

3:01:56 דובר 17 'יפרקו את עצמותיך אחת אחת.' 'מדוע פניך הלבנות?' שואל פטיה. 'האם גם אתה חולה? אחרי החיפוש תוכל למות. כאן מאוד שקט. איש לא לך. גם בביתך לא ידעו דבר. הרופא ישים חותם, ירשמו בפנקס הלשכה וימחקו את התיק. את הפגר ישליכו לאחד הבורות התחתיים.' אנוכי לא אוכל להגיד שדבריו לא עשו עליי רושם. זה לי יותר מארבעים שעות אשר גם מים לא באו אל פי. שעות של כאב ועינויי גוף והעולה עליו, עינויי נפש. תפילין. תפילין. לילה. הכרוז מכריז: 'שכבו לישון.' אני כבר התפללתי ערבית ושוכב על מקומי. רעדה אחזה בנו כאשר שמענו צעדי אנשים המתקרבים לחדרנו. אחרי רגע פותחים שוטרים את המנעולים ומאירים את החדר. אנו האסירים הבטנו איש ברעהו בתמהון וברעדת מוות. במבט של בוז הביטו עליי השוטרים. 'אתה תבוא איתנו,' אמר לי אחד מהם. ראיתי כי שכני בוכים ודמעות מתפרצות מעיניהם. יצאתי לפרוזדור. אחד מהשוטרים הלך לפניי וארבעה אוחזי חרבות הלכו אחריי. 'הסר את הכובע ותסדר את בגדך שלא יראו את הציצית שלך!' צעק לעברי אחד ממלוויי. 'לא, לא אסיר את כובעי.' 'אני מצווה עליך במפגיע להסיר את הכובע, אחרת מרה תהיה אחריתך.' אנוכי לא אסיר את הכובע. 'ברצוני לדעת האם יודעים אתם מי אנוכי?' 'ומי?' 'הרבי מליובאוויטש.' 'ומה בכך?' 'הרבי מליובאוויטש אינו נבעת ואינו נרעש מהפחדות.'

3:04:21 דובר 18 תודה רבה, רב עומרי רפאל פרי[?], שעושה פרי טוב ומצליח. תודה רבה וישר כוח להנהלת צעירי אגודת חב"ד על ארגון ההתוועדות שלנו הערב. תודה לרב החסיד רבי מנדי ברוד על ארגון התוכנית המגוונת והיפה. תודה למנגנים רבי מרדכי ברודסקי, רבי גיל עקביוב ורב אברהם ג'ייקובס. רבי יחיאל פליישמן, תודה וישר כוח. תודה לקהל הקדוש והנכבד שהיה איתנו. תודה לצלמים. לא לשכוח כמובן ברכת המזון. אוטובוס לנחלה יוצא מיד עכשיו, ומסיימים המנגנים בניגונים חסידיים. שבוע טוב, ברכה והצלחה, ונזכה זיך זען מיטן רבי'ן בקרוב מאוד בשלימות ומוסר כוח.

3:05:32 דובר 19 צמאה, צמאה, צמאה, צמאה לך נפשי. כמה, כמה, כמה, כמה, כמה לך בשרי. עכ"פ דו רד מלקא שטוט איי בי שנעור רבנו. ניקוד פליישע פולניש טוטע נו משב"ק.

3:05:54 דובר 18 ותודה רבה לאבי מלכה על ה-- זו דסמלה במלכי. יישר כוח.

3:06:00 דובר 19 ניקוד פליישע פולניש טוטע נו משב"ק אחד. הרב גרינבלט המכובד במיקרופון.

3:07:19 דובר 20 רבותיי, נברך. יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם. ברשות סבורנו ורבנו ורבותיי, נברך אלוהינו שאכלנו משלו. ברוך אלוהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו.