התוועדות ה' טבת תשס"ו כפר חב"ד

00:00 דובר 1 שבנוסף הרבי גורביץ'[?], נו. בנוסף שהרבי טוב לו, שיעקב טוב לו, אבל יעקב מתפלא: ממה בא שטוב לי? זה בא מיוסף, שנאמר "וירא את העגלות" של יוסף, ואז הייתי באמצע עגלה רפואה וכולי וכולי. ואז מסיים הפסוק: "ותחי רוח יעקב אביהם". אנחנו עדים שבנוסף שבמצב הספרים, שטוב לרבי, היה מצב שהרבי שיתף חסידים בכל הנושא. דהיינו, זה לא דבר אישי שלי בלבד, אלא זה קשור לחסידים. ידוע שבאותה שנה לרבי הייתה הוראה ש-- הפתעה, שלא ידעו למה. הרבי ביקש שיוציאו אלבום עם החנוכה. זה יצא באנגלית, Let There Be Light, שיהיה אור, ושם יש ספר שלם על מנורות החנוכה הגדולות שיש בכל העולם כולו. והיה מצב שדיברו אז שהרבי חיבר את זה למצב של הספרים. דהיינו, היות שיש איזה עניין של בעיות עם הספרים, הבעיה זה קשור לחסידים. דהיינו, דיברו אולי חב"ד לא פעילה מספיק וכולי וכולי. ואז הרבי, על מנת להוריד את הקטרוג הזה, אז יצא הספר על חנוכה, שרק ממבצע אחד בלבד להראות כמה חב"ד פועל רק על מבצע אחד בלבד. אז עכשיו תחשוב אם היינו צריכים, אם היינו צריכים להוציא ספרים על מבצעים של כל השנה כולה, שעל שמונה ימים הצלחנו להוציא ספר עב כרס. לחשוב לעצמנו מה היו צריכים לבטא הפעולות של כל השנה כולה. לכן, מה ראינו? שהרבי קישר את הנושא של הספרים עם חסידים, כפי שהרבי... כפי שרואים בפסוק שלנו. נכון, "ותחי רוח יעקב אביהם", יעקב טוב לו, אבל יש לפני זה כמה מילים. הטוב של יעקב קשור עם זה שיוסף עז וטוב לו. ולכן, אנו מתכבדים לברך את עורך הדין שהיה קשור הרבה עם הספרים, ועוד נשמע ממנו הערב.

03:03 דובר 2 זה רק הכנה בשבילך, תדע.

03:05 דובר 1 אה?

03:05 דובר 2 זה רק הכנה בשבילך. מה? אתה רוצה לדבר בהפסקות? אבל תגיד לחיים, תביא לו לחיים.

03:38 דובר 1 ולכן... ולכן כל העניין של ה' טבת, שזה מבטא את שני הקצוות, את החלק של יוסף ואת החלק של יעקב. וברוך השם שאף פעם הרבי לא אישר את ה-, את הידידות שלו, את ההערכה שלו בציבור, כפי שעשה את זה בה' טבת. "ותחי רוח יעקב אביהם". טוב לרבי, טוב עצמית וטוב שיש לי חסידים. וכן זה יום שעל זה נאמר "והימים האלו נזכרים ונעשים". שנגיד כולנו לחיים, שטוב לרבי וטוב לחסידים. לחיים, לחיים.

09:33 דובר 6 פעם היה לו רעיון עם...

09:44 דובר 7 לחיים, לחיים. שכולם יגידו לחיים, נו. היי, תביא, נו. זה לא, זה פארברענגען פה. זה לא, בסדר. לחיים, לחיים. פעם, כשהרב בוטמן עבר ליד הרבי בחלוקת דולרים והיה איזה אירוע והוא היה המנחה של האירוע, אז הרבי אמר לו: "אתה יודע שמנחה לא מדבר, אלא מנחה תפקידו להזמין אנשים אחרים לדבר". מי שמכיר את הרב בוטמן יודע בדיוק למה הרבי אמר לו את זה. אני רוצה עכשיו, היות שזה ה' טבת, זה קשור לספרים, והיו הרבה הוראות בקשר לעניין של ספרים של ה' טבת, בקשר לספרייה של הרבי, על קניית ספרים ועל מכירת ספרים וכולי וכולי. והרב זכה שהוא באמת הוציא כמה וכמה ספרים אחרי ה' טבת. אז נקבל את המרא דאתרא, הרב מרדכי שמואל אשכנזי שליט"א.

11:27 דובר 8 לחיים, לחיים. לחיים להתוועדות הזאת בכבוד ה', בכבוד ה' טבת, שזה כפי שזה נקרא בליובאוויטש, דידן נצח. כולם זוכרים את כל המאורע ואת כל האיבר לבני שהיו בהתחלה, והשמחה הגדולה על הניצחון שהיה אחר כך, שהשופט הגוי הסכים שהספרים וכל הקשור לזה שייכים לרבי. באותו זמן, כפי שהיו חסידים התוועדו ודיברו על כל הנושא הזה, שהיה איזה מין קטרוג על כל העניין הזה, שבאיזה דרגה שזה לא יהיה, לא, כרגע ניכנס לכל הפלפולים האלו, אבל השטר שיצא עליו ערעור ונתקיים בבית דין. תמיד הרבי הסביר, מסביר את זה, שהקיום שבא לאחר הערעור עושה את השטר הרבה יותר חזק מאשר לפני שערערו עליו. ועל ידי כל השקלא וטריא וכל הנושא התגלו מהרבי כל מיני דברים, עניינים פנימיים, עניינים שלא ידענו עליהם קודם. גם מהתבטאויות של הרבי וגם מהתבטאויות של הרבנית, ועל ידי זה הם גרמו והם הביאו שעל ידי זה נתגלו לנו כל מיני עניינים פנימיים שנוגעים לרבי, לחסידים, עניינים נפשיים ופנימיים שלא חשבנו ולא ידענו עליהם קודם. אחד מנושאי המלאכה העיקריים לנחת רוח הזה של הרבי, שיצאו, שיצא הניצחון והדידן נצח, הוא האורח שלנו הערב, העורך דין לוין, לוין כפי שזה נקרא באנגלית. יש לו קשר לליובאוויטש עוד מכמה דורות לפני זה. הסבא שלו היה הרב אהרן לוין, הרב של רישא. רישא רב היה ידוע בפולין כמגדולי התורה, מגדולי החסידות, אבל גם מגדולי העסקנים. וכפי שזכור לי, יש אפילו מכתבים מהרבי הריי"צ אליו בתקופה שהרבי עוד היה בפולין, בוורשה. הוא היה חבר של הסיים בפולין. אחר כך אבא שלו היה דוקטור יצחק לוין, הרב ד"ר יצחק לוין, שהיה ידוע באמריקה, אחד מגדולי הרבנים, מראשי ישיבה של יצחק

14:11 דובר 8 אלחנן, שכפי שידוע לי, ואין כאן המקום להאריך בדברים על הקשר המיוחד שהיה להם, שהיה לו עם הרבי הריי"צ ואחר כך עם הרבי, והוא זכה שהנכד שלו והבן שלו היה מהרב חובל והגנרל על הנחת רוח הגדול הזה שהוא גרם לרבי. ודאי שזו זכות מיוחדת ועניין מיוחד, ואנו שמחים לארח אותו פה הערב, שיספר לנו, יגלה לנו על כל הדין ודברים שהיה אז ומה שהוא זכה לשמוע מהרבי. וכמובן, כמובן אחר כך זה יביא שגדול לגיטימש קרב סופו למהלכים, ושיהיה דידן נצח. לא רק בעניין הזה, אלא דידן נצח כללי בכל העניינים עד להתגלות של מלך המשיח תכף ומיד ממש. נבקש את דוקטור לוין, את עורך דין לוין. אני לא יודע אם הוא ידבר באנגלית או בעברית, אבל בכל אופן הקהל מאוד מאוד שמח ורוצה לשמוע את מה שהוא יספר לנו. עורך דין לוין, בבקשה.

15:32 דובר 9 תודה רבה. אני שמח מאוד שיש לי ההזדמנות בשנה הזאת לבלות את חג ה' טבת פה עם כל הקהל הנכבד הזה בכפר חב"ד, עם הרב שהוא סיפר לכם על הייחוס שלי, על ה-- לא רק הסבא שהוא היה תלמיד חכם עצום ונבחר לסיים בפולניה, והוא היה קרוב ל-- ה-- אפילו אם הוא עצמו לא היה חסיד, אבל היה קרוב לחסידות בפולין. וגם האבא שלי, זכר צדיק לברכה, שהוא בא לארצות הברית כשברחנו מפולין. אני רק הייתי בן שלוש שנים כשברחנו ונסענו דרך ליטא ודרך רוסיה לוולדיווסטוק, מוולדיווסטוק ליפן, מיפן באנו לארצות הברית. והאבא שלי, הוא היה בין הראשונים בארצות הברית שקרא לקהל וכתב בעיתונים על מה שקורה ליהודים באירופה וכתב על חורבן אירופה ועסק בענייני ציבור והציל אלפי יהודים ב-במעשיו, במה שכתב. וגם אני למדתי, כשהיה לי הזכות לייצג את חב"ד בעניין הזה של ספרים של הספרייה של הפריערדיקער רבי ולבוא לבית המשפט על העניין הזה. בהזדמנות כש, אה, לקחו בשבילי מהארכיון בברוקלין את הדוקומנטים שמה על ההצלה של הפריערדיקער רבי מאירופה וכשהוא בא לארצות הברית, מצאו גם מכתב שנכתב מהיהודים באגודת חסידי חב"ד בשנת, אה, הארבעים, כשהשתדלו אחדים בארצות הברית להציל יהודים ורבנים באירופה, ושלחו לי עותק של מכתב זה שבו כתוב שאגודת חסידי חב"ד מבקשים ממשרד החוץ בארצות הברית לתת ויזה, נון אימיגרנט ויזה, לכמה רבנים ידועים ל-- כדי להציל אותם מהשואה. ובין הרבנים שנרשמו במכתב הזה מצאתי, ושלחו לי, היה כתוב השם של האבא שלי זכר צדיק לברכה, הרב יצחק לווין ורעייתו וגם בנו נתן. לכן אני מודה לכם, ל-לחסידי ליובאוויטש, על מה שבאמת מתוך ה-- דרך מכתב כזה ו, אה, דברים כאלו הצלתם יהודים מהשואה וגם

19:30 דובר 9 אני עכשיו בגיל, עכשיו כמה שנים אחרי כן יש לי הזדמנות להודות על ה-- כל ענייני ההצלה שקרו בימים ההם. אני עכשיו נמצא פה ו, אה, הזמינו אותי לדבר איתכם על העניין של המשפט על הספרים. ו, אה, בכל מקומות בעולם כשאני בא, לפני כמה חדשים הייתי בסין, בשנגחאי, גם בבית חב"ד שמה בשנגחאי היו מאתיים אנשים ל-ליום השבת, ליום שישי וליום השבת, וביקשו ממני בסין וגם ברוסיה וגם בכל מקום בעולם שאני נוסע שמה להגיד על ה-העניין של החג של ה' טבת ועל ה-המשפט הזה שנגמר בניצחון גדול, בדידן נצח. אה, וזאת הייתה באמת בשבילי אה זכות אה יחידה. אני עורך דין. בעזרת השם אה זכיתי ל-למוד בניו יורק בישיבת רבנו יצחק אלחנן ואחר כך קיבלו אותי להרווארד, לבית ספר למשפטים שמה, וכנראה כתבתי בחינות באופן יפה ואה הזמינו אותי להיות אה עוזר לאה שופט בבית משפט העליון. אה וגם הוא, השופט הזה, אה אני אמרתי לו שאני שומר שבת וקשה לי. אני לא יכול לעבוד ביום שישי אחר הצוהריים, ביום השבת ובחגים, ופחדתי מפני שאמרו לי שאה כל העוזרים שמה בבית המשפט העליון עובדים שישה ימים בשבוע, מיום שני עד יום שביעי, עד יום השבת. ואני אמרתי לשופט ג'ון הרלן, "אני לא יכול לעבוד", ופחדתי שבשנת השישים, כשאני אה גמרתי בהרווארד, המשרדים בניו יורק היו סגורים לשומרי שבת. אמרו לי עורכי דין שמה במשרדים כאלו שאם אתה שומר שבת אי אפשר לך להיות עורך דין. בקש מהרב שהוא ייתן לך דיספנסציה שתוכל לעבוד בשבת, מפני שאי אפשר להיות עורך דין ולא לעבוד בשבת. אבל השופט בבית המשפט העליון, הרלן, הוא מיד אמר לי שאם אני מוכן

22:44 דובר 9 לעבוד ביום ראשון, בסאנדיי, אז יש עוד אה סטאז'ר, עוד עוזר, שהוא יעבוד ביום השבת. ומה שיצא זה היה שהאחר הוא היה נכד של כומר נוצרי, ארכיבישוף אוף פנסילבניה. והשופט הוא מתגאה. אמר כשהוא הכניס את האורחים שבאו למשרד שלו, הם באו כשאנחנו ישבנו שם, והוא אמר: יש לי שני אה סטאז'רים כאן. אחד הוא הנכד של הכומר הנוצרי לפנסילבניה, ארכיבישוף אוף פנסילבניה, והשני לרב הכי ידוע בפולין, הריישא רב. כך, כך היה. ואחר כך, אחר כך הצלחתי במשרד בוושינגטון והעניין הזה של הספרים התחיל איתי. עשיתי כמה דברים שהיו שייכים לחב"ד וכנראה הרבי שמע עליי, ובתוך הלילה יום אחד, אני לא זוכר איזה יום זה היה, צלצל הטלפון ואני הגבהתי את הטלפון ושם היה הרב קרינסקי, דיבר איתי, והוא אמר לי ש-- אה, נמצאו-- שמצאו שיש איש אחד שלוקח בתוך הלילה מהספרייה, מספרייה שיש ב-- ב-770 איסטערן פארקוויי, הוא לוקח ספרים והם צילמו אותו על וידאו סורוויילנס. מה לעשות איתו? אה, האם ימסרו אותו ל-- למשטרה ויעצרו אותו? ואני שאלתי אותו, זה היה אחת ב-- ב-- בלילה, שאלתי אותו: מה, מי הוא זה? מה? והוא סיפר לי ש-- הוא הבן של הרב גוראריה זכרונו לברכה, ש-- ושל האחות של הרבנית, אה, והוא מוכר את הספרים בשווייץ ובישראל, אה, לאנשים שהם אוספים ספרים כאלו עתיקים-- עתיקות. ו-- אמ, אני אמרתי לו, "נו, אולי תבוא לוושינגטון לדבר על מה לעשות? לא מיד ת-ת-תמסרו אותו למשטרה." והוא, יום או יומיים אחר כך, הוא בא. הוא היה הקליינט היחידי שבא אצלי עם, אה, דף מהשולחן ערוך, מחושן משפט, כדי להראות לי שבאופן כזה אם יש איש א-א-אחד שהוא לא ישמע

26:01 דובר 9 לפסק בית דין שמותר ללכת לערכאות, לבית משפט, כדי שיצא עיכוב נגדו, שלא יהיה אפשר לו למכור את הספרים האלו, שהם היו ספרים ודברים באמת נדירים מאוד ויקירים מאוד שהוא היה מוכר אותם. היה לו רשימה של ארבע מאות ספרים כאלו שהוא מוכר אותם לאלה שאוספים עתיקות. והחלטנו להביא את העניין הזה, רק העיכוב נגד מכירת הספרים האלו, רק העיכוב נגד מכירת הספרים, לבית משפט בארצות הברית. והיה אפשרות, מפני שהוא גר בניו ג'רזי ואגודת חסידי חב"ד זה בניו יורק, היה אפשרות להתחיל את המשפט בבית משפט פדרלי, לא בית משפט של ניו יורק, אלא בית משפט פדרלי, ושם התחלנו את המשפט ככה. וביום הראשון כשהגשנו את התביעה לבית המשפט היה לו הזדמנות לבחור עורך דין וללכת נגד. וכשמסרתי את התביעה לבית המשפט מיד נותנים שמה, לוקחים מגורל איזה שופט, ואמרו לנו שהשופט יהיה שופט לא יהודי בשם סיפטון, צ'רלס סיפטון. צ'רלס סיפטון הוא שופט שהוא באמת מדייק. הוא לא, הוא חושב ויש לו-- באמת הוא מתון זה והוא עובד עם עדינות, אבל ביום הזה הוא לא היה. הוא היה בחופש ביום הזה שהגענו את המשפט, ולכן באנו לפני שופט אחר, יהודי, שמיד כשנכנסתי למשרד שלו וראיתי על הקיר, ראיתי שהיה, אמ, דף מרמב"ם עתיק היה על הקיר של השופט הזה. אה, השופט שמו גלאסר. וישבנו שם והוא שאל: "למה לא מביאים את העניין הזה לבית דין של רבנים? מדוע זה לפניי בבית המשפט?" ואני אמרתי לו: "לפי דעתנו אנחנו, אה, אנחנו מסכימים שאם הוא ייתן צו עיכוב נגד מכירה של הספרים האלו, אז יתר העניין, למי שייך כל, שייך כל הספרים וכל הספרייה, אם למשפחה או לקהל, זה נביא

29:33 דובר 9 את זה לפני בית דין." אבל ה, אה, עורך דין שהציג אותו, הוא ענה ואמר: "לא. אנחנו עומדים פה בבית המשפט ואנחנו רוצים שבית המשפט ידון על כל העניין של הבעלות בספרייה הזו." ולו-- לנו לא היה ברירה באמת. אם הוא רוצה ככה, אז הוא יכול לטעון את זה ב-ב-בית המשפט. וככה התחיל כל הדיון הזה, כל המשפט הזה על הבעלות של הספרייה. ואמו של בארי גורארי, שהוא לקח את הספרים, היא גם כן נכנסה לדיון, למשפט, בצד של בנה. ו, אמ, אז אחר ה-התחלה הזאת היה לנו, היה לי ההזדמנות הראשונה בחיי לפגוש עם הרבי ולדבר איתו על המשפט. וזה היה לנו הזדמנות, לי וגם לעורך דין שוסטק מפילדלפיה, שהוא גם כן היה איתנו, אה, אה, פגישה לשעה, שעה וחצי, לדבר על עניין המשפט. אמ, והתחלנו אז, אה, הרבי שאל אותנו אם אנחנו רוצים לדבר או ביידיש או באנגלית, ואני אמרתי, מפני שהיה לי הזדמנות לדבר ביידיש גם בבית, שאני מוכן לדבר ביידיש. אבל שוסטק אמר שהוא לא מבין, ולכן כל הזמן דיברנו באנגלית עם, עם הרבי על ה, על המשפט. והיה, אה, מיד, אה, ראינו שהרבי הוא תפס את כל העניין שהיה בבית המשפט ואמר לנו בהתחלה: "למה יש לאיש הזה, אה, הזדמנות לטעון על בעלות הספרייה בבית המשפט אם הוא לקח את הספרים האלו כגנב? הלך בתוך הלילה ונכנס שמה ל-ל-למקום שנמצאים הספרים ולקח אותם בלי לומר, בלי ל-ל-ל-לתת איזו טענה או לבית דין או לבית משפט. צריכים לזרוק את הטענה שלו מפני שהוא, אה, אה, באמת מתנהג כגנב, ולגנב לא, אין לו באמת, אה, אה, אה, אפשרות לתת טענה כזו." וא-אה באמת אני חשבתי שאין שום

32:49 דובר 9 ספק שזה צודק, ואנחנו הגשנו את הטענה הזאת לשופט כשהוא שב מהחופש שלו, לשופט סיפטון. אה, זה, אה, אני חשבתי היום, זה שמו של סיפטון: סמך יו"ד פ"א טי"ת וי"ו נו"ן, אה, זה עולה בגימטריה, סיפטון, סמך זה שישים, יו"ד זה עשר, פ"א שמונים, טי"ת תשע, וי"ו שש, נו"ן חמישים, זה עולה למאתיים וחמש עשרה. אה, הזדמנות, מה עולה הגימטריה של דידן נצח? מאתיים ושש עשרה. נו, אחד זה ר-ראובן ושמעון כאפרים ומנשה. ה-ההבדל ה-האחד זה לא משנה לגימטריה, אז דידן נצח זה סיפטון. אה, השופט סיפטון זה עולה בגימטריה, השופט סיפטון עולה בגימטריה לשש מאות וחמש עשרה, והלל לאגודת חסידי חב"ד גם עולה לשש מאות וחמש עשרה. אה, ורינה ושמחה עולה לשש מאות וארבע עשרה. זהו גם כן רק, אה, חסר אחד. אה, וגם חשבתי שהשם סיפטון, מה היה ה-השם הפריערדיקער רבי? יוסף, כן? ויוסף זה בתוך השם של סיפטון, י-ו-ס-פ. כשמוציאים את האותיות האלו אז נשאר רק נ-ט, ואני שמי נתן, אבל בארצות הברית וגם פה, אה, ידידים קוראים אותי נט, וגם אלה שפה בישראל כותבים לי מכתב "שלום נט", נ-ט. אז, אה, נו, מה קרה עם, אה, עם השופט הזה? הוא באמת ראה, הוא, אה, כשהיה לו ה-המשפט הזה הוא כבר גירש את אשתו הראשונה, שהיא הייתה הבת של ריינהולד ניבור, שהוא ידוע, אה, כ-אה, תיאולוג, הוא מומחה בתיאולוגיה, אה, והוא היה באמת מעוניין מאוד על כל העניינים שאנחנו, אה, הבאנו אצלו, אה, על המשפט הזה. והוא אחר כך הוא אמר שלפי דעתו זה היה הקייס הכי מעניין שהיה לו כל הזמן שהוא היה שופט, וגם לי היה לי הזדמנות בעניין הזה להשתמש ביידיש מפני שהיה כמה

36:29 דובר 9 עדים שהם נתנו את העדות שלהם ביידיש. חיים ליברמן, שהוא באמת אסף, כשהתחילה הספרייה הזאת של הפריערדיקער רבי, אז חיים ליברמן הוא היה הממונה על הספרייה הזאת כשהוא היה צעיר. וכל זמן שהוא היה יחד עם הרבי הפריערדיקער בפולין, והצילו אותו בזמן, בשנת ארבעים, יחד עם הרבי הוא בא מפולניה לשוודיה ומשוודיה למרץ שנת ארבעים לארצות הברית. ואחר כך גם כן הוא אסף ספרים לספרייה הזאת. הרבי רצה שהספרייה תהיה ספרייה לא רק לתלמידי חכמים, לאלו שהם לומדים תלמוד והלכה והכול, אלא גם דברים שהם אפילו ספרים שהם אנטישמיים הוא גם כן רצה להכניס לספרייה, מפני שהוא רצה שהספרייה תהיה גדולה כמו שהספרייה של הג'ואיש תיאולוג'יקל סמינרי, שהיא הייתה הספרייה הכי חשובה בין היהודים בשנים האלו. כשהפריערדיקער רבי הגיע לארצות הברית, אז הוא השתדל כל מה שהיה אפשר להשיג ולהביא לארצות הברית את הספרייה הזאת, את כל הספרים, וכתב מכתבים שבהם הוא אמר שהספרייה, הבעלות של הספרייה זה באגודת חסידי חב"ד. ובמשפט שלנו אמרו אלו שהציגו את בארי, בראל[?], שזה היה שקר, שהוא כתב, שהרבי כתב שקר רק מפני שהוא רצה להציל את הספרים. והטענה שלנו הייתה שרבי, מדבר שקר תרחק. מה ש-- אין, אין אפשרות שהרבי משקר. וככה זאת הייתה הטענה שלנו. אם הוא אומר שזה שייך לאגודת חסידי חב"ד, אז זה שייך לאגודת חסידי חב"ד, זה הוא האמת. אבל חיים ליברמן, שהוא אסף את הספרים, ראינו אחר כמה זמן שהוא בעל הצד של בארי ואמו, והוא טוען שהספרייה היא בבעלות של המשפחה. בכל זאת הוא כתב מכתבים כדי להוסיף

40:12 דובר 9 לספרייה אחר פטירת הרבי, וזאת הייתה בשבילנו ההוכחה שזאת לא ספרייה של המשפחה, אלא של הקהל. מפני שהספרים האלו נמכרו לספריות של קהל ולא ליחידים שיכולים לקנות אותם, מפני שהם היו הספרים שבאו מהשואה, שהשאירו, שמצאו באירופה ולא היו להם בעלים עוד מפני שהבעלים נהרגו על ידי הנאצים. ולכן מכרו את הספרים האלה וליברמן קנה אותם בשביל הספרייה הזאת בשנת חמישים ואחת וחמישים ושתיים וחמישים ושלוש, אחר פטירת הרבי. ודבר אחד שקרה במשפט, הוא דיבר ביידיש ותרגמו את העדות שלו מיידיש לאנגלית, ובכל זמן אני הייתי צריך-- אני שאלתי אותו באנגלית, תרגמו את השאלה שלי מאנגלית לעברית, מאנגלית ליידיש, הוא ענה ביידיש ואז תרגמו מיידיש לאנגלית ואז אני יכול, יכולתי לשאול עוד שאלה. זה קשה מאוד באמת לעורך דין להמתין, ואם אני מבין יידיש אז אני רוצה לשאול מיד את השאלה השנייה. זה קשה להתאפק ולא לשאול, וכמה פעמים השופט אמר לי, "לוין, חכה רגע, אני עוד לא שמעתי את התשובה". פעם אחת, ליברמן אז הוא נתן את העדות שלו, ומצאנו כשהוא היה גר בדירה שלו לא רחוק מ-770, אז נתנו לו כמה עוזרים מבחורי הישיבה לעזור לו מפני שהוא היה בן תשעים ושתיים או תשעים ושלוש, אני לא זוכר כמה, ומצאו שמה, אמרו לי שמצאו בטואלט שלו, באמבטיה, איך ש-- יש מכתב שנקרא, והוא רצה להוריד את זה, וכנראה שלחו לי את ה-- מה שלקחו משם ואני אספתי את זה, וזה היה מכתב, עותק של מכתב

43:24 דובר 9 מליברמן לג'ואיש רסטיטושן סקססור אורגניזיישן לקנות כמה ספרים בחמש או עשר פרוטות לכל ספר בשנת חמישים ואחת או חמישים ושתיים. אחר יום או יומיים אמרו שהבחורים מצאו עוד עותק כזה ושלחו את זה לי ואני אספתי את זה. אחרי עוד שבוע שלחו לי מה שמצאו שנשרף אצלו שמה בדירה באשטריי, שגם כן מכתב כזה. אז כשהוא נתן את העדות שאלתי אותו, "ליברמן, הלא אתה משתדל להחרים את הדוקומנטים שהם נגדך? הלא רצית לזרוק את המכתב הזה?" והראיתי לו, לטואלט, לאשפה. אז הוא אמר, "לא, לא, זה לא חשוב. אני רק, זה היה מכתב שאני לא, לא היה לי צורך ולכן זרקתי אותו." "אך אחרי יומיים היה עוד מכתב כזה?" והראיתי לו. "זה לא חשוב, זה עוד מכתב." "אם כן, למה אחר שבוע יש עוד מכתב שאתה שרפת אותו שמצאו בדירה?" "נו, אני רק זרקתי אותו. אני לא צריך במכתב הזה." אמרתי לו, "אבל הלא זה היה מפני שאתה רצית לסלק, להחרים את כל העדות נגדך, והמכתב הזה זה מראה שאתה משקר." אז הוא אומר, "לא. אם הייתי רוצה לסלק את המכתב, הייתי זורק לטואלט. לא שורף, אלא הייתי זורק, זורק את זה ל..." ככה היו דברים כאלה בתוך המשפט לפני השופט. הפעם השנייה שהיה לי ההזדמנות לדבר עם הרבי, גם כן אני חושב שעה אחרי שהשופט לא לקח את הטענה הראשונה שנתתי לבית המשפט, והיה לנו פגישה שנייה עם הרבי, והוא אז אמר לנו שהעדות, הדבר הכי חשוב במשפט הזה... הוא אמר שמפני

46:17 דובר 9 השופט לא, לא אני. הרב שואל אותי למה השופט לא לוקח את הטענה הראשונה. אני חושב שהשופט ראה שזה דבר מעניין והוא רצה באמת לראות את כל העדות ולומר למי שייכת הספרייה הזאת. בטענה הראשונה, אפילו שהיא הייתה צודקת ולפי דעתי זה היה צודק, וגם הרבי אמר ככה, אבל לו היה השופט מקבל את הטענה הזאת, אז כל המשפט נגמר והוא לא ישמע את כל העדות על למי שייכים הספרים. ולכן, השופט, זה היה דבר מעניין בשבילו והיו שני צדדים, והשני צדדים אומרים, כל אחד אומר "כולו שלי", אז למה לא ישמע את העדות? זה לקח, אה, שלושה שבועות? ובאמת, אה, לא רק זה היה מעניין בשבילו. אני מעולם לא היה לי, אה, משפט שכל ספסל, כל כיסא בבית המשפט היה מלא מהתחלת המשפט עד הסוף. וכל יום באו, אה, האוטובוסים מקראון הייטס והיחידים שהיה להם הזכות לשבת בבית המשפט ולשמוע את זה היו שמה ושמעו. וגם אני אפילו לא ידעתי בהתחלה, אבל בכל יום תרגמו מה שקורה בבית המשפט לעברית ושלחו בפקס. אז לא היה אימייל, אבל בפקס שלחו מארצות הברית, מברוקלין, פה אני חושב לכפר חב"ד או למקומות אחרים בארץ בעברית, ואחרי כמה שנים, כשנפגשתי עם הרב בערל לאזאר, שהוא עכשיו הרב הראשי במוסקבה, הוא סיפר לי שהוא היה הצעיר שהתפקיד שלו היה לתרגם מה שקורה בבית המשפט לעברית ולשלוח מארצות הברית לארץ. בפעם השנייה כשהיה לי פגישה, הזכות להיפגש עם הרבי, אז הוא עוד יש טרנסקריפט, כל הפרוטוקול של כל מה שקרה בבית המשפט, והוא ידע את הכל שקרה ושהשופט סיפטון לא קיבל את הטענה הזאת, אבל

49:12 דובר 9 הוא מיד אמר שהדבר הכי חשוב זה המכתב שהפריערדיקער רבי כתב לפרופסור מרקס. פרופסור מרקס, הוא היה הפרופסור בג'ואיש תיאולוג'יקל סמינרי, שהוא היה הממונה על הספרייה שמה, והרבי כתב לפרופסור מרקס, אמ, במכתב באנגלית, אה, זה שעל אודות הכתבים והספרים שהם, אמ, אה, שהם, אה, רג'יסטרד אנדר דה ניימס אוף דה רביס, ממברס אוף אגודת חסידי חב"ד, שהם שייכים לאגודת חסידי חב"ד. דה אופישל אונרס אוף דיס פרופרטי, שהם הבעלים של הספרייה הזאת. כמה אלפים ספרים, ספרים עתיקים שהם נדירים מאוד, והם דיז בוקס אר דה פרופרטי אוף אגודת חסידי חב"ד אוף אמריקה אנד קנדה. והרבי אמר, הרבי אמר: איך אפשר שהשופט לא יקבל את מה שהיה בכתב של הפריערדיקער רבי על העניין הזה? והוא צדק. סוף סוף כל הדיון לקח שנה וחצי מהיום שהגשנו את הטענה לבית המשפט עד ה' טבת, והשופט החליט שלהרבי באמת היו הספרים האלו כ... אה, שהוא, אה, היה — שהם היו ברשותו כמה שקוראים ב... אה, ב... אה, ליגל טרמינולוג'י קוראים טראסט. ו... אה, ככה יצא פסק הדין. לפני שזה יצא גם כן היו לנו, אה, כמה פעמים שדיברנו עם הרבי ועם הרבנית. אה, הרבנית לקחו ממנה דפוזישן. זה היה באמת בדירה שלה. אה, זה יכול להיות לפי החוק בארצות הברית במשרד של עורך דין, אבל הסכימו שזה יהיה בדירה שלה. ואני עוד זוכר כאילו זה היום מפני שהיה, אה, דבר שזוכרים, איך שהם השתדלו לקבל ממנה עדות שהספרים הם ספרים ששייכים — היו שייכים לאבא שלה. וכששאלו אותה בסוף הדפוזישן, "הלא את מסכימה שהספרים הם בבעלות, שהבעל של הספרים היה האבא?" אז היא אמרה, וזה היה אולי הכי דרמטי בכל המשפט, היא

52:37 דובר 9 אמרה: "האבא היה שייך לחסידי חב"ד. לא היה לו רכוש יחידי שלו, אלא האבא היה, הבעלים של האבא היו חסידי חב"ד." אה, וזה היה סוף הדפוזישן. וזה גם כן, אה, הכניס, אה, אנחנו הגענו איתו לבית המשפט והשופט שמע מה שהיא אמרה. אמ, ויש, אה, הרבה זיכרונות שיש לי מהמשפט הזה, ואחר שניצחנו בה' טבת אז הם לקחו ערעור לבית משפט לערעורים. אחרי כמה חודשים יצא פסק מבית המשפט לערעורים שהשופט סיפטון צדק ושהספרייה היא בבעלות של כל הקהל של ליובאוויטש. זה היה העניין ואני ידעתי אז שזה העניין של הספרייה שהתחילה בשנת העשרים, התחיל, התחיל הרבי לעסוק בשנת העשרים, אבל לפני כן הייתה הספרייה שלקחו ממנו הבולשביקים כשהייתה, אה, אה, ממשלה חדשה ברוסיה ועד היום, אה, משתדלים להשיב את הספרייה הזאת לארצות הברית. ואחרי שבית המשפט העליון נתן פסק שאפשר אולי ללכת נגד ממשלה, אה, אה, בבתי המשפט פה — לא פה, בבית המשפט בארצות הברית, אז התחילו משפט נגד הממשלה הרוסית על הספרייה הזאת. התחילו במדינת קליפורניה מפני שהרב קונין הוא שם והוא עובד בעניין הזה, והשופט בקליפורניה לפי החוק בארצות הברית החליט שיש רק מקום אחד שיכולים להביא את המשפט הזה וזה בוושינגטון. והמשפט, אה, עבר לוושינגטון ועכשיו אני מייצג גם את אגודת חסידי חב"ד בעניין של הספרייה הזאת, הספרייה הראשונה, נגד הממשלה הרוסית שהבטיחה באמת, גורבצ'וב הבטיח שהוא נותן והוא יחזיר את הספרייה. אבל לפני שהייתה לו הזדמנות הוא, אה, עבר מהממשלה והאחרים אחר כך היו כמה שהסכימו ולא, אבל עכשיו הם אומרים נגד, שלא יתנו בחזרה, לא את הספרייה ולא את הכתובים שאה, אה, הרבי ברח ומצאו את

56:12 דובר 9 הכת-הכתבים האלו בפולין. הצבא הרוסי בהזדמנות היה הראשון שמצא את הכתבים האלו, ועכשיו הם, אה, ברוסיה מפני שהם הגיעו שמה בראשונה. אמ, הכל היה זכות בשבילי וב, ב, אה, בעניין הזה התחלתי גם לייצג את, אה, את חב"ד בעניינים אחרים. אחרי כמה שנים היה לי ה-- בבית המשפט העליון ה-- אה, דיון, המשפט על המנורה לפני ה-- אה, אה, אה, בפיטסבורג, בעיר פיטסבורג, אה, לפני העירייה בפיטסבורג, והצלחנו שמה, שהיה ב, ב, לפני בית המשפט העליון. והיו יהודים ואחרים ש, אה, השתדלו, אה, להסיר את המנורה שנדבה חב"ד לעיר פיטסבורג, וגם להסיר, אה, דבר נוצרי, אה, קרש אוף נייטיביטי סין, שהיה גם כן שמה באיזה בניין אחר. ובית המשפט העליון החליט שש נגד שלוש בעד המנורה, וחמש נגד ארבע נגד סימן הנצרות. אז ה, היהודים, אה, אה, ניצחו והנוצרים לא. אני אומר ל-לכם עוד דקה שבשנה, שבשנה הזאת, זה היה בשנת שמונים ותשע, אנחנו ניצחנו בבית המשפט העליון בוושינגטון בחודש יולי בשנת שמונים ותשע. בחודש דצמבר, מת-- לפני חודש דצמבר מת ראש העירייה בפיטסבורג, שהיה קתולי, ובמקומו נכנסה אישה יהודית, והיא אמרה מיד שהיא מסירה את החנוכייה, את המנורה. היא הסכימה שהעץ, דה כריסמס טרי, יעמוד, אבל לא תהיה חנוכייה. בש-- אותו השנה שניצחנו בבית המשפט העליון היה לנו משפט נגד פיטסבורג בחנוכה בדצמבר, כדי שתהיה לנו הזדמנות להעמיד מנורה לפני העירייה בפיטסבורג, מפני שהמייר בפיטסבורג, האישה היהודית, לא רצתה. ובשנה הזו הנר הראשון של חנוכה היה ביום שישי, ולכן זה היה מוקדם. ביום שני היינו בבית המשפט בפיטסבורג ומסרתי את כל העדויות, והיא הייתה נגד ומשהו שמה, והשופט, שהוא היה לא יהודי, הוא אמר: "אני צריך עוד לחשוב על

1:00:06 דובר 9 זה בערב. תבואו מחר בבוקר ואני אומר לכם, לכם מה שאני מחליט." באנו ביום שלישי אצלו והוא אמר: "אני החלטתי שהמנורה יש לה רשות לעמוד בפיטסבורג". אה, חשבתי בטח אנחנו ניצחנו. היה לי עוד משפט בקליפורניה. נסעתי לקליפורניה ושמעתי כשהגעתי לשם ש... היא הלכה לשופט אחר בפיטסבורג והוא נתן פסק, מה שאומרים ב-באנגלית לפי החוק בארצות הברית סטיי, שהפסק, שההחלטה של השופט הראשון לא י-י-יעבור לתוקף עד שיהיה עוד ערעור. נו, חשבתי אני יש לי, יש לנו רשות ללכת לשלושה שופטים בעניין הזה. אז מסרתי תביעה לפני שלושה שופטים ואמרתי: ביום שישי יהיה מתחיל חנוכה, חג החנוכה. אני צריך ל-החלטה עד יום השישי. הייתי בקליפורניה, לא שמעתי דבר. אין עונה ואין קשר ואין מישהו אומר שום דבר לי. יום רביעי, יום חמישי. טסתי מקליפורניה לוושינגטון בלילה. מה שאומרים, מה שקוראים רד איי ב-בארצות הברית, ב-בטיסה משך הלילה, וחשבתי לעצמי: טוב, אכתוב, אמסור לשופט בבית המשפט העליון את הטענה שלי, מפני שלא נשאר עוד זמן. מסע-- כשהגענו לוושינגטון היה חמש בבוקר. אני התקשרתי עם המזכירה שלי, היא באה למשרד, עשינו את הכל ומסרנו את הטענה בתשע בבוקר לבית המשפט העליון. לשופט שהוא ליברלי, שהוא היה השופט באזור הזה, אבל הוא היה נגדנו ב-ב-החלטה ביולי, מפני שהוא חשב שזה נגד החוקה להעמיד מש-מנורה. אבל בכל זאת, הוא היה ליברלי ובענייני חופש, אה, ה-- אמ, אה, חופש אקספרשן, ה-הבעה ל-לדבר, חופש הדיבור והכל, אז הוא ליברלי ואני אמרתי יש לנו חופש לדבר בעניין דת. בראשונה הוא אמר שהוא לא רוצה לקבל, מפני שלא החליטו השופטים, שלושה השופטים בפילדלפיה. לאחר זמן, היה אחר הצהריים כבר, החליטו שלושה השופטים נגדנו. אני הלכתי הביתה, אבל היה

1:03:33 דובר 9 לי עוזר קתולי שנשאר במשרד, והוא התקשר איתי שלוש אחר הצהריים ואמר לי שהחליטו נגדנו השלושה שופטים. אז אמרתי: תחזור לג'סטיס ברנן, לבית המשפט העליון. חצי שעה לפני הדלקת נרות חנוכה יצא צו, יצאה החלטה בבית המשפט העליון מהשופט הזה שהחנוכייה, שהמנורה, יש לה רשות לעמוד. חצי שעה לפני התחלת חנוכה והדלקת נרות שבת. והאישה הזאת, סופי מסלוף, ראש העירייה, היא לקחה את זה לכל בית המשפט, והם החליטו שש נגד שלוש שהשופט הזה צודק ושיש למנורה רשות לעמוד. הנס הזה שקרה בחנוכה בשנת שמונים ותשע קרה עוד פעם בסינסינטי לפני ארבע שנים באותו האופן. ביום שישי מסרנו לשופט בבית המשפט העליון, והוא החליט נגד ההחלטה של השופטים בדרגה התחתונה שהמנורה תעמוד בסינסינטי גם כן. ולכן אנחנו רואים, אני רואה ניסים כל שנה בחנוכה. יש לנו עכשיו בשנה הזאת גם כן, היו לנו כמה עניינים עם כמה עיריות ב-- בארצות הברית שלא רצו לתת רשות ל-להעמיד מנורה, אבל בכל זאת, סוף כל סוף אנחנו מנצחים ומעמידים את המנורה. וזהו-- ז-זאת הייתה ה-הצו של הרבי, שהוא אמר לכל, אה, השלוחים שהם צריכים להעמיד מנורות גדולות, ובכל ארצות הברית אני רואה עכשיו שמעמידים ומצליחים בעניין הזה. ולכן, אה, אני אומר, יש לי הרבה זיכרונות מהעניין הזה של ה' טבת ואחר כך, אבל היה לי זכות להציג את, אה, אה, לייצג את חב"ד בעניין הזה. וחשבתי גם, אה, לפי הפרשה הזאת בשבוע הזה, במה שכתוב בפרשה שבני יעקב כששבו אצלו: "ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים". עוד יוסף חי. הפריערדיקער רבי, שמו היה יוסף, יוסף יצחק. עוד יוסף חי. אבל שואלים על הפסוק הזה הרבה. שואלים

1:06:55 דובר 9 מה זה המילה "וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים?" למה המילה "וכי" נמצאת בפסוק הזה? היה יכול הפסוק לומר: "ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי והוא מושל בכל ארץ מצרים." מה זה "וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים?" אבל מה שאני רואה מכל ההיסטוריה מה' טבת וכמעט עשרים שנה אחר ה' טבת, איך שחב"ד וליובאוויטש, אה, גדול ו-- בכל העולם יש שלוחים והם, אה, כל המעשים הטובים וכל ה-הדברים שהם עושים לטובת העם, לטובת ישראל. עוד יוסף חי. מה שהפריערדיקער רבי הוא חי עכשיו! כמו שהרבי אמר כשהוא עוד דיבר בהתוועדות, כשידע או אמרו לו שלוקחים את הספרים שלו, שהנשמה של הפריערדיקער רבי, שהוא עוד חי. כי הוא מושל בכל ארץ מצרים. מה? איך הוא י-- חי? כי הוא מושל בכל ארץ ישראל. מפני שנגד מה שהגלות אומרת, בכל ארץ מצרים חב"ד מושל. הוא הנשמה של הרבי ושל עוד יוסף חי. הוא חי כי הוא מושל בארץ מצרים, מפני ה-דברים כאלו כמו ה' טבת וכל הניסים עם המנורות וכל הגדולות שעושים בכל העולם, שהשלוחים עושים בכל העולם, ומה שחב"ד הולך וגדול ועושה, מצליח בכל פינות העולם, ככה עוד יוסף חי. זה, זה באמת ה-הסמל של החיות של הפריערדיקער רבי, של יוסף. תודה רבה.

1:13:39 דובר 10 לחיים, לחיים! כפי שהבטיח לי עכשיו עורך דין, שזה רק החלק הראשון של הדרשה שלו. הוא רוצה לעשות את זה קצת בפסקות וממילא הוא ימשיך עוד מעט. בינתיים אנחנו נשמע מאחד שזכה להיות שמה בה' טבת תשמ"ז, הרב שניאור זלמן גורליק, מנהל בית חב"ד בבאר שבע. ואז אנחנו נזכה לשמוע עוד הפעם עורך דין, וגם אמר שאם יש למישהו כמה שאלות או שאלה, הוא יכול לענות על כל השאלות של הציבור. בבקשה, הרב גורליק. לא, בינתיים. לחיים. לחיים.

1:15:05 דובר 11 כפי שהרבי הזכיר בהתוועדות הראשונה בשנה הראשונה אחרי ה' טבת תשמ"ז, אז הרבי כינה את זה שהימים ההם נזכרים ונעשים. ואמר שכאשר הם נזכרים אז ממילא גם ונעשים, וממילא זה הרי כל עניין ההתוועדות בכלל, ובמיוחד ביום הזה, בבחינת והימים האלו נזכרים ונעשים. זכיתי להגיע ל-770 לקבוצה בשנת תשמ"ו, שאז היינו שנה גם קודם, לפני תשמ"ז, לפני שהיה דידן נצח. וממילא כל אלה שעברו את השנה הזאת של תשמ"ו ב-770, אז אחר כך בתשמ"ז הרגישו וחוו את הדידן נצח, כמובן באופן מיוחד. אמנם כל ה-, כל הפרשייה התחילה בקיץ תשמ"ה. אנחנו הגענו באלול תשמ"ה, אבל עיקר העניין של המשפט הרי התחיל בכסלו תשמ"ו. והיום כבר הדברים ידועים ומפורסמים ומפורטים לפרטי פרטים, דברים אולי שגם אנחנו אז לא ידענו אותם עד לפרטי פרטים כפי שהם התפרסמו היום ב-במשך השנים ובקבצים. אבל לפחות מה ש... מה שרציתי להעביר זה את התחושה ואת הח-- את החוויה של אותם ימים שם, גם בימים הקשים של המשפט וגם אחר כך כמובן בדידן נצח. כפי שכבר ראו מהקיץ של תשמ"ה, בפעם הראשונה שהרבי דיבר על העניין, ואחר כך בהתוועדות של י"ב תמוז, שגם שמעו את זה בשידור בכל העולם, אז ראו את הטון של הרבי ואת הביטויים של הרבי ואת הפנים של הרבי, שזה דבר שהוא לא דבר של מה בכך. זה דבר שנוגע ממש לעצם הנפש. הרבי דיבר במשך השנים בכאב על הרבה נושאים, על מיהו יהודי, על שלמות הארץ, על עוד כל מיני עניינים, אבל בעניין הזה גם הביטויים שנשמעו וגם ה-ה-הפנים של הרבי ו-ו-וזה היה באופן, באופן מפחיד ממש לראות את זה ולשמוע את זה. דברים שלא שמעו. גם בתשמ"ו, אז היה שבת

1:18:04 דובר 11 שלפני תחילת המשפט. נדמה לי זה היה ט' כסלו, שבין השיחות הרש"ג היה ניגש לרבי ו-ופתאום, ו-ופתאום הרבי התחיל לדבר איתו דקות ארוכות. ממש ראו בצורה שראו על הפנים של הרבי פנים מפחידות ממש, ו-והרבי דיבר מאוד-- לא שמעו את מה שהוא דיבר, אבל יכלו לראות שהרבי מדבר בדבר שנוגע ממש בעצם הנפש. באותם ימים כמובן שזה השפיע גם על האווירה הכללית, והאווירה הכללית הייתה התעוררות של אמירת תהילים, והיה איזה יום שגם עשו תענית שעות. ובמיוחד מאז שהמשפט התחיל בי"ט כסלו, שהרבי נסע יום יום לאוהל במשך כל הימים של המשפט, יום יום הרבי נסע לאוהל. אבל מאידך הרבי הקדים את הכל בשבת וישלח. הרבי אמר מאמר מרגלא בפומיה, ששם הרבי מדבר שהיום העבודה היא רק מתוך שמחה ואין מקום לתעניות וסיגופים. אז באותם ימים זה היה כמו מטוטלת בין האווירה הקשה שהייתה לבין השמחה, שכל לילה היו התוועדויות ארוכות, התוועדויות שנמשכו עד הבוקר. וזה היה ממש בבחינת חדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא, מצד הציווי שצריך להיות בשמחה, ורק השמחה מבטלת את כל הדינים, ומצד השני הרגישו את האווירה הרצינית ואה ואיך שהרבי לוקח את העניין הזה כל כך, שראו את זה ביום יום ב-ב-בנסיעה לאוהל ובעוד ביטויים שכל יום היו שומעים או שומעים מהמזכירים. בכל אופן, השתדלו מאוד להרבות גם בשמחה, והיו התוועדויות רבות שנמשכו ממש עד הבוקר. ולאט לאט השתרבב הניגון של דידן נצח על ידי כמה בחורים שהתחילו לשיר את זה, והיו שרים את זה שעות, שעות, שעות על גבי שעות עד הבוקר, עד שכבר היו מגיעים הראשונים לשחרית ועוד היו ממשיכים בריקודים. ואחר כך, אחרי שהמשפט כבר, עצם הדיונים הסתיימו, אז חיכו לפסק דין. אולי

1:20:46 דובר 11 העורכי דין היו יותר מעודכנים במהלכים ומתי תהיה התשובה, מתי לא תהיה תשובה. בכל אופן, לבחורים ב-770 זה הגיע די בהפתעה גמורה, על היום והשעה שזה הגיע. ואני זוכר שאז, אז התבטאו החבר'ה שם שכנראה גם ככה יגיע משיח: מרוב שמתכוננים ומדברים, ובסוף זה מגיע ככה בהפתעה גמורה ביום בהיר. השמחה שפרצה באותו רגע, לא היו צריכים לא שום הוראות וציוויים ו-- אלא זו הייתה שמחה ספונטנית שפרצה, הריקודים והשמחה שנמשכה ימים ולילות. זה הזכיר קצת את הסיפורים ששמענו מהדור הקודם על י"ב תמוז. איך החסידים התגלגלו ברחובות כששמעו על הגאולה של אדמו"ר הריי"צ. ככה הייתה התחושה שזה ממש חג של גאולה, גאולה אחרי תקופה של מאסר. אמנם אולי לא מאסר פיזי, אבל באמת תקופה קשה שעברה על הרבי ועל החסידים, וממילא זה פרץ באופן ספונטני, שמחה כל כך גדולה שקיבלה עידוד וחיזוק מהרבי. במשך כל יום הרבי אמר שיחה, ומיד למחרת הרבי ציין שזה ימים מיוחדים ושישלחו פ"נים, והתחילו לשלוח פ"נים, והרבי יצא לאוהל עם איזה שבע־שמונה שקים מלאים, וככה עוד יום ועוד יום. וזה התחיל כבר מהשיחה הראשונה בה' טבת עצמו, שהרבי התעכב אז על הפסוק בפרשת ויגש, "ותחי רוח יעקב אביהם", וזה היה נשמע שהרבי מתבטא "ותחי רוח יעקב אביהם". והסביר באריכות שכל העניין של יוסף היה ש"שלחני אלוקים לפניכם להיות לכם למחיה בארץ", שלמרות שזה שם אלוקים, שאלוקים זה גבורות, אבל דווקא על ידי הניסיונות והגבורות והצמצומים אז בסוף מגיעים למחיה, שלחני ל-- "ותחי רוח יעקב אביהם". שנה אחרי זה, בה' טבת הראשון בתשמ"ח. יש אמרה ששמעתי מזקני חסידים שהיו אומרים תמיד שבכל דבר של שאלה צריכים לשאול מה אומרים הבחורים והם

1:23:35 דובר 11 יודעים יותר לכוון, לכוון אל האמת. אז לא ידעו איך יתקבל היום הזה, איך צריכים לחגוג את זה, לעשות מזה טראסק? לא תהיה מזה חגיגה גדולה? בה' טבת עצמו הרבי הסתובב לחזן להגיד תחנון, לא להגיד תחנון. איך זה יהיה? אולי לא, לא הרבה יודעים או זוכרים איך נפתחה ההתוועדות הראשונה של ה' טבת תשמ"ח, שזה היה בשבת, כי היום השיחות שמודפסות זה כבר שיחות שמוגהות על ידי הרבי. אז אין שם בדיוק את ה-, את המילים איך שהרבי פתח את ההתוועדות. אבל בערב שבת, בערב שבת ההוא הייתה תכונה רבה איך להתארגן לקראת היום הזה. הבחורים הכינו שלט גדול מאוד שרצו לתלות אותו על הקיר המערבי, איפה שהייתה פירמידה, עם שלט ענק: היום הבהיר ה' טבת, דידן נצח, זה היום עשה ה', ועוד כל מיני פסוקים וסיסמאות. והיו מהגבאים ש... חששו אם אפשר לתלות את זה, לא לתלות את זה, ומה תהיה התגובה של הרבי על זה. אני זוכר שהיינו חבורה של בחורים שבאמת חיכו, לא קיבלו אישור רשמי לתלות את זה ולכן חיכו ממש עד הרגע האחרון אחרי הדלקת נרות, שכבר יהיה-- לא יהיה אפשר להוריד את זה, ותלו את השלט הזה שם על הקיר. והיו כאלה שאמרו שצריכים לעמוד, שיעמדו אנשים על הפירמידה להסתיר את השלט, ו-ו-ויכוחים שלמים כל השבת. הרבי נכנס להתוועדות ופתח את ההתוועדות: היום הזה הרי נקבע אז זה דידן נצח. הרבי התחיל את ההתוועדות בזה שהרי היום הזה נקבע ליום של דידן נצח, או כפי שתלו שלט על הקיר שמפרסם את זה שזה היום דידן נצח. ואז הרבי מד-- דיבר את כל השיחה על העניין שהימים האלה נזכרים ונעשים, וממילא היום הזה זה...

1:25:47 דובר 11 וסיפר באריכות והרחיב את כל העניין של המהות של היום הזה, שזה יום שקשור לכלל ישראל מכיוון שהספרייה נפסק שהיא ספרייה ששייכת ל-לכלל ישראל, וממילא היום הזה זה יום סגולה לכלל עם ישראל. אבל מה הייתה ההוראה בפועל? ההוראה בפועל, כפי שמציינים את זה היום, את העניין הזה שהרבי הזכיר גם כן לקנות ספרים. אבל אם אנחנו מסתכלים בשיחה הזאת, ובוודאי אלה שזכו לשמוע אותה אז, ובמיוחד אם נחבר את זה גם עם מה שקרה אחרי הדידן נצח הראשון בתשמ"ז, אחרי השבעה ימים הראשונים, אז נראה שלפעמים אולי תופסים את ה... את הפרט הפחות חשוב. התוכן של כל אותה שיחה שהרבי מדבר זה שכשרוצים לדעת איך לחגוג את הדידן נצח של הספרים צריכים להסתכל בספרים עצמם, לראות מה אומרים הספרים. ושם הרבי מסביר שעל פי מה שהרא"ש כותב אז היום אפשר לצאת ידי חובת כתיבת ספר תורה גם בקניית ספרים ולא צריכים ממש לכתוב ספר תורה, מכיוון שעיקר המצווה זה "כתבו לכם את השירה הזאת ולמדו את בני ישראל שימו בפיהם". העיקר זה הלימוד. מכיוון שפעם אז לא היו ספרים מודפסים אז היו רגילים ללמוד מתוך ספר תורה, אז היו צריכים לכתוב ספרי תורה שמתוך זה ילמדו. אבל היום שיש הרבה ספרים מודפסים, חמישה חומשי תורה וש"ס וראשונים, אז אפשר לקנות ספרים ואז ללמוד בזה, ובזה מקיימים את ה"ולמדו את בני ישראל". אפשר לקיים בזה את הלימוד. אז הרבי אומר שם שעל פי הנחות העולם אז מקובל שכאשר דבר יקר זוכה, זוכים באיזה פרס יקר או דבר מאוד חשוב, אז הולכים וסוגרים אותו באיזה כספת ושומרים עליו מכל משמר ושומרים את זה סגור. לעומת זאת, כשמדובר על עניין של ספר

1:27:53 דובר 11 של תורה, אז לא העיקר הוא לסגור את זה בספר, ל-לסגור את זה באיזה כספת או לשים את זה בארון, אלא העיקר זה ללמוד בספר. ולא צריך לחשוש שזה ייקרע, כי העיקר זה ללמוד מתוך הספר. זה עיקר המטרה של העניין שקונים את הספרים. בהמשך הרבי גם אמר שמכיוון שזאת שנת החמש מאות להולדת הבית יוסף, אז שיעשו הנחה על הבית יוסף ו-ועל עוד ספרים, ושיקנו ספרים ויקימו ספריות. אבל כל הלב של השיחה היה על העניין שהעיקר של דידן נצח של הספרים זה ללמוד בספרים. ובעצם זה מתחבר לאותם ימים שכולם זוכרים איך ש-770 מלא החל מיד בי"ב טבת. שאני זוכר את היום הראשון של י"ב טבת, שבע בבוקר, איך שהזאל של 770 מלא עד שמי שהגיע כמה דקות מאוחר לא מצא מקום לשבת. ועוד היו איזה קבוצות של בחורים שהגיעו מאיזה ישיבה, אני חושב בקליפורניה, הגיעו עוד בהתלהבות של השירה ונכנסים עם שירת דידן נצח לתוך 770, ורואים פתאום איזה זאל אחר ממה שהם שמעו ככה כל הזמן בדרך ולפני זה, ורואים כולם יושבים ולומדים. ו-ואז כבר ראו שהרבי הדגיש את העניין של הלימוד וההכנה לי' שבט, שהיא שלושים יום לפני החג. ההכנה היא על ידי הלימוד בפועל, והרבי התבטא אז במילים מאוד ברורות שלא נותנות מקום לשום פשט'לעך והתחמקויות. הרבי ביקש שכל אחד יכניס דו"ח מפורש מהישיבה שלו, מה הוא למד ועל מה הוא נבחן. והרבי הודיע שמי ששמו לא יופיע בדו"ח, אז הוא לא מקבל שום תירוצים ושום תשובות, אז זה רק דבר ברור שהוא לא למד. ועל העניין ש-שיש בחורים שלא היו מוכנים לבחינה, אז הרבי בכלל זלזל בזה.

1:29:52 דובר 11 הייתכן שבחור שכל עניינו זה לשבת וללמוד, אז כותבים עליו מצד הנהלת הישיבה שלא היה מוכן לבחינה? הייתכן הדבר הזה? זאת אומרת, הרבי הוריד את זה לפסים הכי מעשיים, לממש למעשה בפועל, שמי שלא הגיש את הדו"ח על זה שהוא למד, אז זאת אומרת שהוא לא למד. אז הנקודה הזאת חזרה גם ב-גם בשיחה הראשונה בט"ו טבת, שהרבי מדבר שם שהעיקר של דידן נצח זה לימוד בספרים. זה חזר גם בב' כסלו, כשהביאו את הספרים וחיכו הרבה אנשים בחוץ והרבה בחורים בחוץ, והרבי יצא וצעק: "הייתכן? במקום לשבת וללמוד בספרים עומדים וסופרים את הציפורים?" והרבי הצביע אז גם על המזכירים שעמדו שם ליד הרכב. "און דיר אויך, און דיר אויך, און דיר אויך?" זאת אומרת, הרבי הוריד את זה. מצד אחד דיבר על עניינים אולי של לימוד וזה, זה דברים שכבר דובר עליהם הרבה פעמים, אבל דווקא אחרי דידן נצח הרבי הוריד את העניין של הלימוד בפועל, שכל אחד יקבע זמנים ללימוד ויקבע זמנים ללימוד גם באופן שיוכל להיבחן על זה ויוכל להגיש דו"ח. ואם הוא למד ולא נבחן, אז לו יהיה ידוע שהוא לא למד. והצביע על האנשים שהם מתכוונים לכל אחד ואחד, כולל המזכירים עצמם שעמדו שמה, הצביע עליהם גם כן. אז ממילא זה כנראה המעשה בפועל, וזאת הייתה גם האווירה בשבועות האלה שבין י"ב טבת עד י' שבט. הלימוד שהיה באותם ימים והמבחנים שעברו. "והימים האלה נזכרים ונעשים", שנזכה באמת לדידן נצח הגדול, דידן נצח האחרון של הרבי לצאת, להוציא את כל עם ישראל מהגלות תכף ומיד ממש. לחיים!

1:35:00 דובר 12 אוקיי, לחיים, לחיים! כפי שהבטחנו, שעורך דין ימשיך לדבר ולספר. ביקש ממני אם יש חבר'ה שיש להם איזה שאלות שיביאו לי את זה בכתב והוא ינסה לענות עליהם. אבל לי יש שאלה: אם מכל היחידויות שהיה אצל הרבי תוכל לספר כמה פרטים שמה שלא סיפרת? אוקיי. איטס נוט סו איזי, וואט? אוקיי, בבקשה.

1:35:40 דובר 3 לא קל כל כך, אבל עכשיו נשאלתי על הספרייה הזאת. למה נמצאים שמה לא רק מה שנכון להיות בספרייה של כל אחד, ספרים ללימודי קודש, אלא גם ספרי אפיקורסות. ולפי מה ששמעתי, הרבי, הרבי, אה, הפרידיקער רבי, הוא רצה שהספרייה יהיה בו מה להשיב לאפיקורס. שיוכלו אפילו אנשים-- לא שכל אחד יגיע לכל הספרים. זה לא הייתה המטרה שלו שזאת תהיה ספרייה שכל אחד, אה, יקרא כל מה שיש בספרייה, אלא שחוקרים ואנשים שהם צריכים לדעת מה להשיב או לדעת על היסטוריה, דברים כאלו, יוכלו להגיע לספרייה הזאת וללמוד ממנה. אה, ולכן נאספו בו גם ספרי אפיקורסות וגם אנטישמיות ודברים כאלו. וגם כן, אה, נשאלתי, אה, מה המסר הרוחני של הרבי שהוא רצה שהספרים יהיו בבעלות של הקהל? בטח שלא היה רק עניין של ממון או זה. הספרייה היא נדירה, הספרים הם חשובים ויקרים, אבל לפי דעתי, ממה ששמעתי ממנו ולפי מה שקראתי, הוא חשב שכל התוכן הזה, כל ה-- מה שנשאר בירושה מהפרידיקער רבי זה היה עניין רוחני. ה-ה-התוכן של הספרייה היה חשוב לא רק מפני שהיא הייתה יקרה, אלא מפני שהיא נאספה כספרייה של ליובאוויטש במשך כל השנים. אנחנו הבאנו עדות במשפט שבמשך כל השנים היו, היו פרסום בכל העיתונים וגם בכל העולם יצאה פרסומת כזו שכל אחד שהוא כותב ספר על יהדות או מישהו שיש לו ספרים שהוא רוצה, אה, לתת לאיזה, אה, אה, אה, לאיזה מקום, ייתן לספרייה של הליובאוויטשער רבי. ולכן הספרייה היא הכילה את ה-ה-הירושה של ליובאוויטש, ה-ה-העניין הרוחני של תוכן ספרים. זאת אומרת, אין דבר יותר חשוב ב-ב-ברכוש של יהודי מספרים שלומדים ממנה. ולכן אני חושב שהרבי רצה שמה מה

1:39:42 דובר 3 שהספרייה מסמלת זה לא יצא רק לירושה פרטית למשפחה, אלא שכל חסיד ידע שזו הירושה, שזהו מה שאסף הרבי בעד החסידים. כמו שהרבנית אמרה שהרבי שייך לחסידים וגם הספרייה שייכת לחסידים. אמ, עוד דברים אחרים על ה... אני אמרתי, בכל מקום בעולם שאני בא שואלים אותי מה היה עם השיחות עם ה... עם הרבי? ואני זוכר שכשדיברנו אז כל מילה הייתה חשובה, והוא... דיברנו בזמן הזה באמת על אודות המשפט והוא שאל שאלות על מהלך המשפט ועל החוק בארצות הברית, שידענו מהשאלות שהוא מבין את ה... את הדרך של המשפט. אמ, טוב, יש עוד שאלה. אה, איפה הייתה היחידות עם הרבי? זה היה ב-770, במשרד שמה, במקום שהוא... אני באתי שמה ושמה דיברנו במשרד. אמ, אני עוד... שואלים אם זה אמת ששאלו את הרבי על מי הוא... מה ההבנה שלו כשהוא מדבר על נשיא דורנו? לא דיברנו על העניין הזה. דיברנו על העניין שביקשו ממנו deposition, והוא אמר לנו שלפי דעתו זה לא שייך לראש הרוחני המסורתי של חב"ד לשאול אותו על עניינים כאלו, שזה גשמיות. זה עניין של בעלות על ספרים שמישהו טוען. אבל זה לא כפי המצב, המצב, הדרגה הגבוהה שלו, לשאול אותו במשרד של עורכי דין על העניינים האלו. ולכן אנחנו מסרנו טענות נגד ה-deposition הזה. ובסוף עורך הדין הלרשטיין הסכים שזה לא שייך לשאול את הרבי על העניינים האלו, והוא הסיר את הבקשה שלו. לפי

1:43:33 דובר 3 החוק, אמרנו לו שאולי השופט היה נותן רשות לעורך דין לשאול, אבל סוף כל סוף עורך הדין של בארי ראה שזה לא יועיל לו וזה לא באמת דבר הגון לעשות כדבר הזה. אוקיי, אין לי... אם יש לכם עוד שאלות, אז אני מוכן לענות. אבל, כן. האם הרבי היה צריך לבוא לבית המשפט? לא. מפני... לא, זה לא, אפילו לא הייתה הווה אמינא שהרבי יבוא לבית המשפט עצמו. ההווה אמינא הייתה שישאלו אותו או בדירה שלו או באיזה משרד. ישאלו אותו שאלות לפני stenographer וזה יהיה deposition. אבל לשאול אותו לבוא לבית המשפט, אני חושב שלא ביקשו. אפילו לא ביקשו את זה, אז הוא לא בא.

1:45:09 דובר 4 אם נשים את העבודה, את העבודה שלך, האם עשית בצד את העבודה שלך בתור עבודה, עבודה נטו או עבודה עם הרגשה של חסיד?

1:45:21 דובר 3 אה, שואל אם אני עשיתי את העבודה בתור הרגשה של חסיד. באמת, כמו שאמרתי בהתחלה, אני בא ממשפחה לא חסידית, ואמרו לי שהרבי אמר כשהתחלתי לעשות את העבודה הזאת, הזמינו אותי לקראון הייטס בשעה של פארברענגען ושיהיה בכל השמחות וכל העניינים האלו, ואמרו לי שהרבי אמר: "לאז דעם לויער בלייבן א לויער, מאכט נישט א חסיד פון לויער", שאמרו שישאירו את העריקן להיות עריקן. לא, לא ישתדלו להחליף אותי לחסיד. אני, כמו שאתם רואים, אני באמת מתגאה על הקשר ביני ובין משפחתי לחב"ד ולחסידות, ואני נהנה להיות איתכם בפארברענגען הזה. אבל האמת זה שאני לא ממשפחה חסידית ולכן אני לא חסיד. מה אפשר לעשות? אני חסי... מה, לא חסיד? אני חסיד. אבל לא באופן פורמלי, כמו שאומרים. אוקיי, טוב, תודה. לחיים! לחיים. אתה מביא את זה גם? אוקיי, תודה רבה מאוד.

1:50:15 דובר 5 לערנען איך ווי אפּצייכן, דעם אפּצייכן, די פֿאַשטערס פון דעם סיפור, וואָס די גמרא, וואָס דער מדרש רבה דערווייזט, וועלן זען וואָס איינער קען דערפון אָפּלערנען און באַוואָרענען. אַ דע קלוגענקער זאָל אַט פֿיל נישט האָבן קיין הויזע. און איבערן רעדן אַ קרומע, אַ קרומע זאַך אין דער זאַך, וואָרעם קוואָם ווי לאָזט דער אמורא, ביים פּסק וואָס ער האָט געהאַט, אָבער ווען דער סיפור האָט געטראָפֿן, ווי עס וועט דערציילט דער מדרש רבה פֿאַרשידן דעשיש. און וואָס באַשטייט דאָס וואָס מ'דאַרף באַוואָרענען? אַז אייביג יעדער איד, אַחוץ די וואָס ליבט חול וּבְקִידשּׁוּי, אָדער די וואָס אייביג דער הופּיך ליצר טוב, איז אָבער חול יצרך, איז אַלע איבעריגע, האָבן זיך שטייענע פֿאַרשיד. ווי ער זאָגט אין טעל, וואָס איינער איז פֿאַרבונדן מיט יצר טוב, צווייטער נפש איז פֿאַרבונדן מיט יצר הרע. דאַרפֿן באַוואָרענען, אַבי שַׁעַר איז ווען זיך אַמפּעלן די צוויי רוחות וואָס זענען דאָ ביי איד. און דער יצר טוב וועט אים זאָגן אַז ער דאַרף פֿאָלגן מיט סידראַ רנּוּן, דאַרף פֿאָלגן מיט רמ"א, און דאַרף פֿאָלגן וואָס שטייט אים איר אין פֿעלעג הייליקע מיסיכות פון העדן, דאָס איז ביסל גדיניש. קומט אָבער גוט, דאָס איז... הייבט אָן זוכן וואָרעס, און אַז וואָרעס, אַ ניט איסרוק דאָס גמענט, און מיט דעם זענען מיין רעכענונג דאָס, און ניט מיט דעם לאָקען מענטשן דאָס, און דאָ זאָגט מען בפנים, און דאָ זאָגט מען וואָמע טאָזע וכולם מיט אַלע עניינים פון אַ מאַסלויס. עמעס'לע וואָס קען אייפֿאַלן דעם יצר, דעם רוח וואָס געפינט זיך אין חוללה שוואַלי, וואָס ער פֿאַר

00:05 דובר 1 אה, בוא הנה, לחיים לחיים. האמת שה' טבת זה לא זמן של דיבורים. אז קצת לצטט מה שהיה קצת, זאת אומרת, גדולות אתם כולם. אנחנו עומדים עכשיו בתשע עשרה שנה מאז דידן, אז משנת תשמ"ז, שאז חל ה' טבת שהיה ביום שלישי, וכולנו זוכרים שהרבי ירד אז למנחה ואמר שיחה אחרי מנחה. הייתה שיחה קצרה שהרבי דיבר אחרי מנחה, וציטט את לשון הפסוק שאומרים בחית"ת של יום שלישי, שבסיום כתוב שמה שסיפרו ליעקב את כל דברי יוסף וראה את העגלות שהוא שולח: "וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם". וזו הייתה הנקודה שהרבי אז דיבר על הנקודה של "ותחי רוח יעקב אביהם", שכששמענו את הדברים הבנו פה שיש פה שני דברים. דבר אחד, שזכינו שהרבי טוב לו. "ותחי רוח יעקב אביהם" — זאת אומרת, בפשוטו של מקרא, שיעקב טוב לו. היה מצב שלא היה טוב לו במשך אותן שנים שיוסף לא היה איתו יחד, ודאג ולא ידע חי או לא חי. כי כשנודע לו שהוא חי ובריא, אז "ותחי רוח יעקב אביהם". שנהיה טוב ליעקב. הנקודה שהיה בכל המצב של הספרים, שהגענו לה' טבת, נקודה חשובה מאוד לחסיד, שרבי טוב לו, "ותחי רוח יעקב אביהם". נשיא זה ראשי תיבות ניצוצו של יעקב אבינו. העיקר שהרבי טוב. בלי להיכנס לפרטים ובכל מה שהיה שמה במשך אותו זמן. הנקודה שחסיד רוצה שהרבי יהיה לו טוב. ולכן ה' טבת זה יום שהרבי מעיד על עצמו שזה טוב לי. "ותחי רוח יעקב אביהם". כפי שהרבי מסביר בהרבה שיחות על הפסוק "ויחי יעקב", שהשנים הטובות שהיה ליעקב, "ויחי יעקב", באו לידי ביטוי במילה "ויחי", "ותחי רוח יעקב אביהם". זו נקודה חשובה לחסיד, שמה שיש אצלו במחשבה

04:20 דובר 1 על דיבור ומעשה שלו זה שהרבי יהיה לו טוב. אבל יש עוד נקודה פה. למעשה הפסוק "ותחי רוח יעקב אביהם" זה סיום פסוק. הפסוק אומר לפני זה שיעקב ראה את דברי יוסף ואת העגלות ששלח יוסף, ואז מסיים הפסוק "ותחי רוח יעקב אביהם". דהיינו, שבנוסף... רק רגע. בנוסף שהרבי טוב לו, שיעקב טוב לו, אבל יעקב מבטא ממה בא שטוב לו? זה בא מיוסף. שראיתי את העגלות של יוסף ואז הייתי בצל וכו' וכו'. ואז מסיים הפסוק "ותחי רוח יעקב אביהם". אנחנו עדים שבנוסף שבמצב הספרים טוב לרבי, היה מצב שהרבי שיתף חסידים בכל הנושא. וזה לא דבר אישי שלי בלבד, אלא זה קשור לחסידים. ידוע שבאותה שנה לרבי הייתה הוראה שהפתיעה, שלא ידעו למה. הרבי ביקש שיוציאו אלבום על חנוכה. זה יצא בהתחלה "לט דר בי לייט, סי אור", ושם יש ספר שלם על נרות החנוכיות הגדולות שיש בכל העולם כולו. והיה מצב של בדיקות שהרבי חיבר את זה למצב של הספרים. דהיינו, היות שיש איזה עניין של בעיות עם הספרים, הבעיה הזאת קשורה לחסידים. דהיינו, דיברו, רצ'פ אמר פה פאיר רבי וכו' וכו'. ואז הרבי, על מנת להוריד את הקטרוג הזה, יצא אז הספר על חנוכה, שרק במבצע אחד בלבד, להראות כמה חב"ד פועל רק על מבצע אחד בלבד. תחשוב, תחשוב, אם היינו צריכים, היינו צריכים להוציא ספרים על מבצעים של כל השנה כולה. שעכשיו שמונה ימים הצלחנו להוציא ספר עב כרס. לחשוב לעצמנו מה היה צריכים לפצץ הפעולות בכל השנה כולה. לכן, מה הראיות שהרבי קישר את הנושא של הספרים עם חסידים? כפי שהרבי, כפי שרואים בפסוק שלנו. נכון, "ותחי רוח יעקב אבינו", יעקב

07:25 דובר 1 טוב לו, אבל יש לפני זה כמה מילים. הטוב של יעקב קשור עם זה של יוסף. אז הוא טוב לו. לכן, אנחנו מקדמים בברכה את עורך הדין שהיה קשור הרבה עם הספרים, הרב שפנגלר[?].

08:30 דובר 2 ולכן. ולכן כל עניין של ה' טבת, שזה מבטא את שתי הקצוות, את החלק של יוסף ואת החלק של יעקב. וברוך השם שאף פעם הרבי לא גישם את ה-- את הייחודות שלו, את ההערכה שלו בציבור. ומי שעושה את ה' טבת, "ותחי רוח יעקב אביהם". טוב לרבי, טוב עצמי וטוב שיש לי סיבה. ולכן זה יום שעל זה נאמר "ויהי באמת לשמולה בדעתי", שנגיד כולנו לחיים, שטוב לרבי וטוב לחסידים, ולחיים לחיים.

14:15 דובר 3 אחד אחד. הרב יגיד לחיים. לא, זה דברים לפה זה. לחיים, לחיים. עכשיו הרב קוקו[?] עבר ליד הרבי בחלוקת דולרים, היה מנחה של אירוע, אז הרבי אמר לו: "אתה יודע שמנחה לא מדבר, אלא מנחה תפקידו להזמין אנשים אחרים לדבר". מי שמכיר את הרב דייויד[?] בדיוק מה הרבי אמר לו את זה. אני רוצה עכשיו, היות שדידן זה קשור לספרים, היה הרבה הוראות בקשר לעניין של ספרים של דידן, בקשר לספרייה של הרבי, קניית ספרים ומכירת ספרים וכו' וכו'. והרב זכה שבאמת הוציא כמה וכמה ספרים אחרי דידן. אני מתכבד את הרב אמור את האסלה ואמור לאחר לשמוע השקעה הזאת. זה קודש נקרא בוויליאמס, שאין דברים דומים. אנחנו גם זוכרים את כל ה... המאוחר ואת כל הגימרים שהיו בהתחלה, והשמחה גדולה על הניצחון שהיה אחר כך, שהשופט הגוי הסכים שהספרים וכל הקשור בזה שייכים לרבי. באותו זמן, כפי שהיהודים התוועדו ודיברו על כל הנושא הזה, שהיה להם עצבים, קיטרו על כל העניין הזה של... ואיזה דרך שזה לא יהיה, לא-- כרגע נכנסנו כבר בפרטים האלו, אבל אחרי השטר הראשון להיות סוד בירור נסתיים בכיסון, תמיד הרבי מסביר את זה שהערעור שבא אחרי הבירור עושה את השטר הרבה יותר חזק מאשר לפני שביררו עליו. ועל ידי כל השקלא וטריא וכל הנושא התגלו מהרבי כל מיני דברים גדולים, בלי מזיגי עיוניים, שלא ידענו עליהם קודם. גם מהתבטאויות של הרבי וגם מהתבטאויות של הרבנית. ועל ידי זה גם ראו והבינו שעל ידי זה התגלו לנו כל מיני עניינים פנימיים שנוגעים לרבי, לחסידים, בין אם נפשי ופנימי שלא חשבנו ולא ידענו עליהם קודם. אחד ה... ערוצי הברכה העיקריים לתחום הזה

18:08 דובר 3 של הרבי ש... יצאו, שיצא בשביל הניצחון והדידן נצח, הוא האורח שלנו הערב. מר נתן לוין, כך זה נקרא באנגלית. יש לו קשר ליהדות ליובאוויטש עוד מכמה דורות לפני זה. סבא שלו היה אדון לוין, רב של רישא, ידוע מגדולי התורה וגדולי החסידות, אבל גם מגדולי העסקנים. וכ-- כפי שזכור לי, יש עליו מכתבים, והרבי היה אצלו בתקופה שהרבי היה בברלין, היה חבר של הסבא שלו. אחר כך אבא שלו היה דוקטור יצחק לוין, הרב דוקטור יצחק לוין, שידוע באמריקה כאחד מגדולי העובדים וראשי ישיבה של יצחק אלחנן, שכפי שידוע לי, ופה המקום להאריך בדברים על קשר מיוחד שהיה להם, שהיה לו עם הרבי, שהיה שחגג עם הרבי, והוא זכה שהנכד שלו, הנכד שלו היה הרב חובל והגנרל על התהליך הגדול הזה שהוא גרם לרבי. ודאי שזו זכות מיוחדת ועניין מיוחד, ואנו שמחים לארח אותו פה הערב, שיספר לנו, יגלה לנו על כל הדין ודברים שהיה אז ושהוא זכה לשמוע מהרבי. וכמובן, כמובן אחר כך זה יביא שעם האדמו"ר הריי"צ ושיהיה דידן נצח. לא רק בעניין הזה אלא לנצח כל עולמים בכל העניינים עד להתגלות שורש מלך המשיח, בית דוד מלך המשיח. אני אבקש את דוקטור לוין, את מר נתן לוין. אני לא יודע אם הוא ידבר באנגלית או בעברית. על כל אופן, הקהל מאוד מאוד שמח ורוצה לשמוע את מה שהוא יספר לנו. דוקטור לוין, בבקשה.

20:25 דובר 4 תודה רבה. אני שמח מאוד שיש לי ההזדמנות בשנה הזאת לבלות את חג ה' טבת פה עם כל הקהל הנכבד הזה ועם כפר חב"ד ועם הרב שהוא סיפר לכם על הייחוס שלי, על ה... לא רק הסבא שלי היה תלמיד חכם עצום שנבחר לסיים בפולניה, והוא היה קרוב ל... אפילו לגור עצמו. לא היה חסיד, אבל היה קרוב לחסידות בפולין. וגם האבא שלי, זכר צדיק לברכה, שהוא בא לארצות הברית כשברחנו מפולין, אני רק הייתי בן שלוש שנים כשברחנו ונסענו דרך ליטא ודרך רוסיה לוולדיווסטוק, מוולדיווסטוק ליפן, מיפן באנו לארצות הברית. והאבא שלי, הוא היה בין הראשונים בארצות הברית שקרא לקהל וכתב בעיתונים על מה שקורה ליהודים באירופה, וכתב על חורבן אירופה ועסק בענייני ציבור והציל אלפי יהודים ב-במעשה במה שכתב. וגם אני למדתי, כשהיה לי הזכות לייצג את חב"ד בעניין הזה של ספרים של הספרייה, של הרבי הריי"צ, ולבוא לבית המשפט על העניין הזה. בהזדמנות כשה... לקחו בשבילי מהארכיון בברוקלין את הדוקומנטים שמה על ההצלה של הרבי הריי"צ מאירופה, וכשבא לארצות הברית, מצאו כאן מכתב שנכתב מ-- היהודים באגודת חסידי חב"ד בשנת הארבעים, כשהשתדלו רבנים בארצות הברית להציל יהודים ורבנים באירופה, ושלחו לי עותק של מכתב זה שבו כתוב ש"אגודת חסידי חב"ד מבקשים ממשרד החוץ בארצות הברית לתת ויזה, נון אימיגרנט ויזה, לכמה רבנים ידועים וכדי להציל אותם מהשואה", ובין הרבנים שנרשמו במכתב הזה, מצאתי, ושלחו לי, היה כתוב השם של אבא שלי, זכר צדיק לברכה, הרב יצחק לוין ורעייתו וגם בנו נתן. לכן אני מודה לכם, לחסידי חב"ד, על מה שבאמת מתוך ה-- דרך מכתב כזה ו-- אה, דברים כאלו הצלתם יהודים מהשואה, וגם אני

24:24 דובר 4 עכשיו בגיל, עכשיו כמה שנים אחרי כן, יש לי הזדמנות להודות על כל ענייני ההצלה שקרו בימים ההם. אני עכשיו נמצא פה והזמינו אותי לדבר איתכם על העניין של המשפט על הספרים. ובכל מקומות בעולם כשאני בא-- לפני כמה חודשים הייתי בסין, בשנגחאי, גם בבית חב"ד שמה בשנגחאי היו מאתיים אנשים ל-ליום השבת, ליום שישי וליום השבת, וביקשו ממני בסין וגם ברוסיה וגם בכל מקום בעולם שאני נוסע שמה להגיד על העניין של החג של ה' טבת ועל המשפט הזה שנגמר בניצחון גדול, בדידן נצח. וזאת הייתה באמת בשבילי זכות אה, יחידה. אני עורך דין בעזרת השם. זכיתי ללמוד בניו יורק בישיבת רבי יצחק אלחנן, ואחר כך קיבלו אותי להרווארד, לבית ספר למשפטים שמה, וכנראה כתבתי בכנות באופן יפה והזמינו אותי להיות עוזר לשופט בית המשפט העליון. אה, וגם הוא, השופט הזה, אה, אני אמרתי לו שאני שומר שבת וכאשר אני לא יכול לעבוד ביום שישי אחה"צ, ביום השבת ובחגים. ופחדתי מפני שאמרו לי שכל העוזרים שמה בבית המשפט העליון עובדים שישה ימים בשבוע, ביום שני עד יום שביעי, עד יום השבת. ואני אמרתי לשופט ג'ון הרלן, אני לא יכול לעבוד, ופחדתי שבשנת השישים, כשאני גמרתי בהרווארד, המשרדים בניו יורק היו סגורים לשומרי שבת. אמרו לי עורכי דין שמה במשרדים כאלו שאם אתה שומר שבת אי אפשר לך להיות עורך דין. אה, בקש מהרב שהוא ייתן לך דיספנסציה, דיספנסציה, שתוכל לעבוד בשבת, מפני שאי אפשר להיות עורך דין ולא לעבוד בשבת. אבל השופט בבית המשפט העליון, הרלן, הוא מיד אמר לי שאם אני מוכן לעבוד ביום ראשון, סאנדיי, אז יש עוד אה אה סטאז'ר, עוד עוזר שהוא יעבוד ביום השבת. ומה

27:51 דובר 4 שיצא זה היה שהאחר הוא היה נכד של כומר נוצרי, ארכיבישוף אוף פנסילבניה. והשופט, הוא מתגאה, אמר כשהוא הכניס את האורחים שבאו למשרד שלו, הוא הביאנו, כשאנחנו ישבנו שם הוא אמר: "יש לי שני, אה, אה, אה, סטאז'רים כאן. אחד הוא הנכד של הכומר הנוצרי של פנסילבניה, ארכיבישוף אוף פנסילבניה, והשני הוא הרב הכי ידוע בפולין, הריישער רב." כך וכך היה. ואחר כך, אחר כך התחלתי במשרד בוושינגטון, והעניין הזה של הספרים התחיל איתי. אני עשיתי כמה דברים שיהיו שייכים לחב"ד, וכנראה הרבי שמע עליי, ובתוך הלילה, יום אחד, אני לא זוכר איזה יום זה היה, צלצל הטלפון. אני עניתי את הטלפון ושם היה הרב קרינסקי. אה, דיבר איתי והוא אמר לי ש-- אה, מצאו שיש איש אחד שלוקח בתוך הלילה מהספרייה, מספרייה שיש ב-770 איסטרן פארקוויי, הוא לוקח ספרים, והם צילמו אותו על וידאו סורוויילנס. מה לעשות איתו? האם ימסרו אותו למשטרה ויעצרו אותו? ואני שאלתי אותו, זה היה אחת בלילה, שאלתי אותו: מה, מי זה? מה? והוא סיפר לי ש-- הוא הבן של הרב גורארי זכרונו לברכה, ושהוא האח של הרבנית, והוא מוכר את הספרים בשווייץ ובישראל, אה, לאנשים שהם אוספים ספרים כאלו, עתיקות. ואני אמרתי לו: נו, אולי תבוא לוושינגטון לדבר על מה לעשות? לא מיד תמסרו אותו למשטרה. והוא, יום או יומיים אחר כך, הוא בא. הוא היה הקליינט היחידי שבא אצלי עם, אה, דף מהשולחן ערוך, מחושן משפט, כדי להראות לי שבאופן כזה, יש איש אחד שלא ישמע לפסק בית דין, שהותר ללכת לערכאות, לבית משפט, כדי שיצא עיכוב נגדו, שלא יהיה אפשר לו למכור את הספרים

31:15 דובר 4 האלו, שהם היו ספרים ודברים באמת נדירים מאוד ויקרים מאוד, שהוא היה מוכר אותם. היה לו רשימה של ארבע מאות ספרים כאלה שהוא מוכר אותם לאלה שאוספים עתיקות. והחלטנו להביא את העניין הזה, רק העיכוב נגד מכירת הספרים האלו, רק העיכוב נגד מכירת הספרים, לבית משפט בארצות הברית. והיה אפשרות, מפני שהוא גר בניו ג'רזי, אגודת חסידי חב"ד זה בניו יורק, היה אפשרות להתחיל את המשפט בבית משפט פדרלי, לא בית משפט של ניו יורק, אלא בית משפט פדרלי, ושם התחלנו את המשפט. ביום הראשון שהגשנו את התביעה לבית המשפט היה לו הזדמנות, אה, לבחור עורך דין ולהילחם נגד. וכשמסרתי את התביעה בבית המשפט, מיד נותנים שמה-- לוקחים גורל איזה שופט. ואמרו לנו שהשופט יהיה שופט לא יהודי בשם סיפטון, צ'רלס סיפטון. צ'רלס סיפטון הוא שופט, אה, שהוא באמת, אה, מדייק. הוא, אה, לא, אה, הוא חושב ו-- יש לו-- באמת הוא מתוח על זה והוא הרבה ברצינות, אבל ביום הזה הוא לא היה. הוא היה בחופש ביום הזה שהגענו לבית המשפט, ולכן באנו לפני שופט אחר, יהודי, שמיד כשנכנסתי למשרד שלו וראיתי על הקיר, ראיתי שהיה, אה, דף מרמ"א עתיק היה על הקיר של השופט הזה, אה, ששמו גלאסר. וישבנו שם והוא שאל: "למה לא מביאים את העניין הזה לבית דין של רבנים? מה זה לפניי בבית המשפט?" ואני אמרתי לו: "לפי דעתנו אנחנו, אה, אנחנו מסכימים שאם הוא ייתן צו עיכוב נגד מכירה של הספרים האלו, אז יתר העניין, למי שייך כל-- שייך כל הספרים וכל הספרייה, אם המשפחה או הקהל, זה נביא את זה לפני בית דין." אבל ה-- אה, עורך דין שייצג

34:34 דובר 4 אותו, הוא ענה ואמר: "לא. אנחנו עומדים פה בבית המשפט ואנחנו רוצים שבית המשפט ידון על כל העניין של הבעלות בספרייה הזאת." ולנו לא היה ברירה באמת. אם הוא רוצה ככה אז הוא יכול לטעון את זה בבית המשפט. וככה התחיל כל הדיון הזה, כל המשפט הזה על הבעלות של הספרייה. ואמו של בארי גורארי, שהוא לקח את הספרים, היא גם כן נכנסה לדיון, למשפט בצד של בנה. ו-- אה, אז אחר ההתחלה הזאת היה לנו, היה לי ההזדמנות הראשונה בחיי להיפגש עם הרבי ולדבר איתו על המשפט. וזה היה לנו הזדמנות, לי וגם לעורך דין שסטק מפילדלפיה, שגם כן היה איתנו, אה, אה, פגישה לשעה, שעה וחצי לדבר על עניין המשפט. אה, והתחלנו אז-- הרבי שאל אותנו אם אנחנו רוצים לדבר או ביידיש או באנגלית, ואני אמרתי שהייתה לי הזדמנות לדבר יידיש גם בבית, שאני מוכן לדבר יידיש. אבל שסטק אמר שהוא לא מבין, ולכן כל הזמן דיברנו באנגלית עם הרבי על ה-- על המשפט. והיה, אה, מיד, אה, ראינו שהרבי הוא תפס את כל העניין שהיה בבית המשפט ואמר לנו בהתחלה: "למה יש לאיש הזה, אה, הזדמנות לטעון על בעלות הספרייה בבית המשפט אם הוא לקח את הספרים האלו כגנב? הלך בחצות הלילה ונכנס שמה למקום שנמצאים הספרים ולקח אותם בלי לומר, בלי לתת איזו טענה או לבית דין או לבית משפט? צריך לזרוק את הטענה שלו מפני שהוא, אה, אה, באמת מתנהג כגנב. ולגנב אין לו באמת, אה, אה, אפשרות לתת טענה כזאת." ובאמת אני חשבתי שאין שום ספק שזה צודק, ואנחנו הגשנו את הטענה הזאת לשופט כשהוא שב מהחופש, לשופט סיפטון. אה, זה,

37:57 דובר 4 אה, אני חשבתי היום זה-- השם של סיפטון, סמ"ך יו"ד פ"א טי"ת ו"ו נו"ן, אה, זה עולה בגימטריה: סיפטון, סמ"ך זה שישים, יו"ד זה עשר, פ"א שמונים, טי"ת תשע, ו"ו שש, נו"ן חמישים, זה עולה למאתיים וחמש עשרה. ההזדמנות, מה עולה הגימטריה של דידן נצח? מאתיים ושש עשרה. אחד זה ראובן, שמעון, אפרים, מנשה. ההבדל האחד זה לא משנה בגימטריה, אז דידן נצח זה סיפטון. אה, השופט סיפטון זה עולה בגימטריה, השופט סיפטון עולה בגימטריה לשש מאות וחמש עשרה, והליל לאגודת חסידי חב"ד כמה עולה? לשש מאות וחמש עשרה. ורינה ושמחה עולה לשש מאות וארבע עשרה. גם כן, רק חסר אחד. אה, והממ, חשבתי שהשם סיפטון היה השם הפרטי, זה כרבא זה יוסף, כן? ויוסף זה בתוך השם של סיפטון: יו"ד, ו"ו, סמ"ך, פ"א. כשמוציאים את האותיות האלו אז נשאר רק נו"ן טי"ת, ואני שמי נתן, אבל בארצות אפריקה גם פה, אה, ידידים קוראים אותי נת, וגם אלה שפה בישראל כותבים לי מכתב: שלום נת, נו"ן טי"ת. אז זה נו, מה קרה עם השופט הזה? הוא באמת היה-- הוא, אה, כשהיה לו ה-המשפט הזה הוא כבר גירש את אשתו הראשונה, שהיא הייתה הבת של ריינהולד ניבור, שהוא ידוע, אה, כ, אהמ, תאולוג. הוא מומחה בתאולוגיה, אה, והוא היה באמת מעוניין מאוד על כל העניינים שאנחנו, אה, הראינו אצלו, אה, על המשפט הזה. והוא אחר כך אמר שלפי דעתו זה היה הקייס הכי מעניין שהיה לו כל הזמן שהוא היה שופט. וגם לי היה לי הזדמנות בעניין הזה להשתמש ביידיש, מפני שהיו כמה עדו-- עדים שהם, אה, נתנו את העדות שלהם ביידיש. חיים ליברמן, שהוא באמת אסף ב-- כשתחילה הספרייה הזאת של

41:36 דובר 4 הפרידיקער רבי, אז חיים ליברמן הוא היה הממונה על הספרייה הזאת כשהוא היה צעיר. וכל זמן, אה, ש-- הוא היה יחד עם הפרידיקער רבי בפולין, והצילו אותו בזמן-- בשנת ארבעים יחד עם הרבי הוא בא משוודיה, מפולניה לשוודיה, משוודיה ל-- במארס, אה, אה, שנת ארבעים לארצות הברית. ו, אה, אחר כך גם כן הוא אסף ספרים לספרייה הזאת. הרבי רצה שהספרייה תהיה ספרייה לא רק לתלמידי חכמים, לאלו שהם לומדים, אה, אה, תלמוד והלכה והכל, אלא גם דברים שהם אפילו ספרים שהם אנטישמיים הוא גם כן רצה להכניס לספרייה, מפני שהוא רצה שהספרייה תהיה, אה, גדולה כמו שהספרייה של ה-Jewish Theological Seminary, שהיא הייתה הכי-- הספרייה הכי חשובה, אה, ובין היהודים, אה, בשנים ההם. אה, כשהפרידיקער רבי הגיע לארצות הברית, אז הוא השתדל כל מה שהיה אפשר להשיג, הוא הביא לארצות הברית את הספרייה הזאת וכל הספרים, וכתב מכתבים שבהם הוא אמר ש, אה, הספרייה, הבעלות של הספרייה זה באגודת חסידי חב"ד. אה, ובמשפט שלנו אמרו אלו שהציגו את בארי גורארי שזה היה שקר, שהוא כתב שהרבי כתב שקר רק מפני שהוא רצה להציל את הספרים. והטענה שלנו הייתה שהרבי מדבר שקר? ממש אין, אין אפשרות שהרבי משקר. ו, אה, ככה זאת הייתה הטענה שלנו. אם הוא אומר שזה שייך לאגודת חסידי חב"ד וזה שייך לקודש חסידי חב"ד, זהו אמת. אבל חיים ליברמן, שהוא, אה, אסף את הספרים, אה, ראינו אחר כמה זמן שהוא, אה, בעל עצה של בארי ואמו, והוא טוען שהספרייה היא, אה, בבעלות של המשפחה. אמ, בכל זאת, הוא כתב מכתבים כדי להוסיף לספרייה אחר פטירת הרבי, וזאת הייתה בשבילנו הוכחה שזה לא ספרייה, אה,

45:19 דובר 4 של המשפחה אלא של הקהל. מפני שהספרים האלו נמכרו ל, אה, ספריות של קהל ולא ליחידים שיכולים לקנות אותם, מפני שהם היו הספרים שבאו מהשואה, שהשאירו-- שמצאו באירופה ולא היו להם בעלים עוד, מפני שהבעלים, אה, נהרגו על ידי הנאצים. ולכן מכרו את הספרים האלה וליברמן קנה אותם, אה, בשביל הספרייה הזאת בשנת חמישים ואחת וחמישים ושתיים, חמישים ושלוש, אחר פטירת הרבי. ודבר אחד שקרה במשפט, אה, הוא דיבר ביידיש ותרגמו את הראיון שלו מיידיש לאנגלית. ובכל זמן אני הייתי צריך, אני שאלתי אותו באנגלית. תרגמו את השאלה שלי מאנגלית ל-- מאנגלית ליידיש. הוא ענה ביידיש ואז תרגמו מיידיש לאנגלית, ואז אני יכולתי לשאול עוד שאלה. זה קשה מאוד באמת לעורך דין להמתין. אם אני מבין יידיש אז אני רוצה לשאול מיד את השאלה השנייה. זה קשה להתאפק ולא לשאול. כמה פעמים השופט אמר לי: "לוין, חכה רגע, אני עוד לא שמעתי את התשובה." פעם אחת ליברמן נתן את העדות שלו, ומצאנו כשהוא היה גר בדירה שלו לא רחוק מ-770, אז נתנו לו כמה עוזרים מבחורי הישיבה לעזור לו, מפני שהוא היה בן תשעים ושתיים או תשעים ושלוש. אני לא זוכר כמה. ומצאו שמה, אה, אמרו לי שמצאו בטוילט שלו, ב... אמבטיה, איך שיש מכתב שנקרע והוא רצה להוריד את זה, וכנראה שלחו לי את ה... מה שלקחו משם ואני עשיתי את זה. וזה היה מכתב מ-- עותק של מכתב מליברמן ל-Jewish Restitution Successor Organization לקנות כמה ספרים בחמש או עשר פונטות בכל ספר בשנת חמישים ואחת או חמישים ושתיים. אחר יום או יומיים אמרו שהבחורים מצאו עוד עותק כזה ושלחו את זה לי ואני אספתי את זה. אחרי

48:41 דובר 4 עוד שבוע שלחו לי מה שמצאו שנשרף אצלו שמה בדירה באשריי[?], שגם, גם, גם כן, אה, מכתב כזה. אז כשהוא היה-- נתן את העדות, שאלתי אותו, אה, "ליברמן, הלא אתה, אה, משתדל, אה, להחריב, אה, את, את ה-- את הדוקומנטים שהם נגדך. הלא רצית לזרוק את, את המכתב הזה?" והראיתי לו לטוילט, האשפה. אז הוא אמר, "לא, לא, זה לא חשוב. אני רק, זה היה מכתב שאני לא, לא היה לי צורך ולכן זרקתי אותו." "אה, אחרי יומיים היה עוד מכתב כזה?" והראיתי לו. "אה, זה לא חשוב, זה עוד מכתב." "אה, אם כן, למה אחר שבוע יש עוד מכתב שאתה שרפת אותו, שמצאו בדירה?" "נו, אני זרקתי אותו. אני לא צריך, אה, את המכתב הזה." "אה," אמרתי לו, "אבל לא, הלא זה היה מפני שאתה רצית ל- לסלק, להחריב את כל העדות נגדך. המכתב הזה, זה מראה שאתה משקר." אז הוא אומר, "לא. אם הייתי רוצה לסלק את מ-- את המכתב, הייתי זורק לטוילט. לא, לא זורק, אלא הייתי זורק. זורק את זה..." ככה היו דברים כאלה בתוך המשפט, לפני, לפני השופט. אה, הפעם השנייה שהיה לי ההזדמנות לדבר עם הרבי גם כן, כמו שאני אומר, שאחרי שהשופט, אה, אה, לא לקח את הטענה הראשונה שנתתי בבית המשפט והייתה לנו פגישה שנייה עם הרבי, והוא אז אמר לנו שהעדות הדבר הכי חשוב במשפט הזה. הוא אמר שמפני השופט לא אני... הרב שואל אותי למה השופט לא לוקח את הטענה הראשונה. אני חושב שהשופט, הוא ראה שזה דבר מעניין והוא רצה באמת לראות את כל העדות ולומר למי שייכת הספרייה הזאת. הטענה הראשונה, אפילו שהיא אותנטית, צודקת, ולפי דעתי זה היה צודק וגם

51:36 דובר 4 הרבי אמר ככה. אבל לו היה השופט מקבל את הטענה הזאת, אז כל המשפט נגמר והוא לא ישמע את כל העדות על למי שייכים הספרים. ואכן השופט, זה היה דבר מעניין בשבילו והיו שני צדדים, ושני הצדדים אומרים, כל אחד אומר כולם שלי, אז למה לא ישמע את העדות? זה לקח, אה, שלוש שבועות? באמת לא רק זה היה מעניין בשבילי. לא, אני מעולם לא היה לי, אה, משפט שכל ספסל, כל כיסא בבית המשפט היה מלא מהתחלת ה-- המשפט עד הסוף. וכל יום באו, אה, אוטובוסים מקראון הייטס והיחידים שהיה להם הזכות ל-לשבת ב-- ב-- בבית המשפט ולשמוע את זה היו שמה ושמעו. וגם, א-א-אני אפילו לא ידעתי בהתחלה, אבל בכל יום תרגמו מה שקורה בבית המשפט לעברית ושלחו מ-- בפקס. אז לא היה אימייל, אה, אבל בפקס שלחו מארצות הברית, מברוקלין, לפה, אני חושב, כפר חב"ד או למקומות אחרים ב-בארץ בעברית. ואחרי כמה שנים, כשנפגשתי עם הרב ברל לאזאר, שהוא עכשיו הרב הראשי במוסקבה, הוא סיפר לי שהוא היה הצעיר שהתפקיד שלו היה ל-לתרגם מה שקורה בבית המשפט לעברית ולשלוח מ-מארצות הברית לארץ. הפעם השנייה, כשהיה לי פגישה, בזכות פגשתי את הרבי, אז הוא עוד-- יש טרנסקריפט, כל הפרוטוקול של כל מה שקרה בבית המשפט, והוא היה יודע את הכל שקרה ב-- ש-ש-ה-השופט סיפטון לא קיבל את הטענה הזאת, אבל הוא מיד אמר שהדבר הכי חשוב זה המכתב שהפריערדיקער רבי כתב לפרופסור מרקס.

54:15 דובר 4 פרופסור מרקס היה פרופסור ב-Jewish Theological Seminary, שהוא היה הממונה על הספרייה שם. והרבי כתב לפרופסור מרקס במכתב באנגלית שעל אודות הכתבים והספרים שהם, שהם registered under the names of the rabbis, members of Agudas Chasidei Chabad, שהם שייכים לאגודת חסידי חב"ד, the official owners of this property, שהם הבעלים של הספרייה הזו, כמה אלפים ספרים, ספרים עתיקים שהם יקרים מאוד, והם these books are the property of Agudas Chasidei Chabad of America, כן, והרבי אמר, רבי אמר אין אפשר ש