התוועדות י"ט כסלו באוניברסיטת בר-אילן

00:00 דובר 1 לדברי החוזים. להרגשה של שאני הגעתי למשהו. אלא משהו אחר. כלומר, זו דמות חדשה. זו בעצם דמות תורנית חדשה, לא בתורה, בתורת השבט החסידי, תורות, אפילו בשבט, השבט היהודי, החדשה. זו דמות חדשה, אולי בכל התפיסה העולמית של מהו האידיאל האנושי. נוצר אידיאל אנושי חדש. הבינוני, האיש הזה שכל ימיו נמצא בקונפליקט. האיש שההגדרה שלו היא הקונפליקט הבלתי פתור של האדם והקשר שלו לקדוש ברוך הוא. זה הבינוני, וזהו דבר חדש, מרעיש. זה, זה שאני... יש גם בינוני אחר. יש בינוני שהוא מי שאיננו קטן ואינו גדול. מי שאינו, אינו מה שהיו ב-ב-במשפחתי היו מגדירים את מה זה בן אדם בינוני. מי שאיננו לא צור מרה ולא עץ אפון. כן, יש. זו הגדרה אחת, או הייתה הגדרה אחרת, לא בענייני אמיתות אלא בענייני שכל. מי שאיננו לא חכם גדול ולא טיפש קטן. זה בן אדם בינוני. עכשיו יש עולם כזה, עולם שלם או עולם של עולם. מה שקוראים העולם של הדתיים, שלפעמים מרים על נס את הכיפה הסרוגה. והעולם הזה מנופף את החלום הזה. מי, מי להיות בינוני, אבל לא בינוני כמו בתניא. בינוני כזה שבאמת לא יותר מדי תורה, כי זה עלול לעלות אל הבטן. לא יותר מדי מצוות, מפני שזה מכביד על החיים. אי אפשר באותו להיות בכל מקום באותו זמן. וזה בסך הכול עולם של אנשים שחיים, שחיים באיזושהי שלווה בין, בין הדברים, בין הדברים השונים, מתוך מאמץ לעולם להיות באיזשהו מרחק שווה מכל, מכל הנקודות הרלוונטיות. עכשיו, מבחינה זו הבינוני של התניא הוא בדיוק להפך. הבינוני של התניא, התניא הוא אסימפטוטה. הוא מנסה במשך כל, כל החיים שלו להתקרב לאיזושהי נקודה. נקודה שהיא

02:33 דובר 1 בשבילו בוודאי נקודה בלתי אפשרית. כי הלימיט של פונקציה. אבל זו פונקציה שהולכת, הולכת ונמשכת, ואפשר להכניס בה כל מיני ערכים, ובכלל זה ערכים גבוהים מאוד, והיא עדיין הולכת, הולכת ונמשכת. הוא לעולם לא יגיע לפתרון. זו נוסחה שאין לה פתרון. הנוסחה של הבינוני. אבל זו נוסחה שכמה, עד איפה היא מגיעה, עד איזה גבהים היא מגיעה. הבינוני הזה הוא, הוא סוג של בן אדם שהוא מגיע עד לשיאים הגבוהים ביותר שאנשים פשוטים עומדים ומשתאים בראותם. יחד עם זה, זהו הבינוני אשר עושה דבר חסידות. לא דבר חסידות במובן הזה שעושים אותה כעת לחב"ד. שותים לחיים, שולחים מכתב לרבי. ואם הרבי איננו, שולחים מכתב לאוהל. ויש עוד בין החסידים של חב"ד, אולי לא כאן, שמהדרים ואומרים יחי אדוננו. ובכן, עושים את זה חובה כבן אדם. בן אדם... אני עכשיו, אני אומר, אני מגדיר בן אדם באופן מאוד רחב כעת. זה מה ש... הגדיר. זה פשוט מהלכי שתיים שאין להם את הנוצות. אז יש אנשים כאלה שמנסים לבנות חסידות שלמה על זה שהוא, שהוא שותה, שהוא שולח, שולח, שולח פקסים לאוהל של הרבי, או אם אפשר ל-770. הוא שותה לפעמים לסגולה מים שהוא חושב שהם מהמקווה של הרבי, ובעיקר אומר יחי אדוננו שבע פעמים ביום, תשע פעמים ביום. עכשיו אני לא רוצה ל-- אני רק רוצה לומר שאלה הם, אלה הם אנשים שהם לא שייכים בעצם לחסידות. שייכים לנוסח כזה חדש שצמח בעולם הזה, שהוא גם כן מנסה לעשות-- לפתור בעיות בצורה קלה. איך בן אדם נהיה חסיד? יש, יש דרכים ק-- יש דרכים קלות. לנשים לעלות לתר... גברים, גדל זקן, גדל זקן. קח, קח אבנית ותגיד יחי. יכול להיות

04:51 דובר 1 שאתה צריך גם לשתות לחיים מפעם לפעם, אבל זה לא. גם כן לא מהר. אולי אתה תביא תעודה שיש לך רשות, לך לשתות. טוב, עכשיו מה שאני רק רוצה לומר, זה לא, זה היה בשביל להסביר, להסביר את העניין. זה... כל העניין, הנקודה של חסידות, היא בעצם, מהותה היא נקודה של קיצוניות. אם אין בה קיצוניות אז חסר בה דבר מאוד, מאוד עיקרי. וזה, אני שמעתי את ההקדמה ואני מכיר את ההקדמה. זהו חלק לקוח מעיבוד של כתבי דובנוב על הבניין, המבנה הסוציאלי של החסידות. חלק בא מכתבים אחרים. אה, אני לא רוצה עכשיו ל-לבוא להתווכח על הבעיה הזו. האם החסידות ניסתה ל-ל-ל-לזה, לבנות, לתקן את הפער שבין, שבין תלמידי החכמים ועמי הארצות? אני רק רוצה להוסיף עניין היסטורי. בהרבה מקומות, כמעט בכל מקום בעולם, וזו לא רק תופעה של שלושה או ארבעה דורות אחרונים. למעשה, החסידות באופן סוציולוגי, וזה נושא לגמרי אחר, החסידות ה-הייתה בעצם הקבוצה של האינטליגנציה הלא לגמרי ממוסדת, אבל עמי הארצות היו לפעמים נספחים אל העולם החסידי, לא חלק מתוכו. אה, אני לא יודע אם מישהו מכם מכיר את הביטוי שהוא, שהוא ביטוי אה עם, עם יש עם כל מיני משמעויות אחרות. "יוצמח". מישהו מכיר את זה? שקוראים למישהו "יוצמח"? מכיר? בטח. ו-ו-ומה זה יוצמח? יוצמח זה ביטוי, ביטוי שהתחיל בתור ביטוי גנאי לחסידים. והוא מבטא, אפשר גם לדעת מאיפה הוא התחיל. זה דרום אוקראינה או בסרביה. במקומות שקוראים את הפתח כמו קמץ, וכשהם רצו ללעוג לחסידים היו קוראים לו זה, "האיש הזה זה יצמח אחד", או במבטא שלהם "יוצמח". זה היה התיאור. זאת אומרת, זה היה מה שהמון העם הרגישו כלפי החסידים. החסידים

07:19 דובר 1 הם יוצמחים, הם יוצמחים. עכשיו זה לא אומר שאנשים מהמון העם שהיה להם צרה לא הלכו לרבי. אבל אלה שיש להם צרות והולכים לרבי, הם כוללים את מיטב הפקולטות שלנו. הם כוללים את גוברי האינטליג-- האינטלקטואלים של ישראל ושל ארצות אחרות. זה כאן לא הוכחה לשום דבר. אבל מבחינת החיים האמיתיים, החסידים היא קבוצה ש... הבעיה הסוציאלית, הבעיה החברתית המעמדית גזעית הייתה בשוליים, רק מן הצדדים. בתוך ניסיון לבנות לא רק סינתזה, אבל לבנות שוב ה-העתק של נקודות המרכז של החיים היהודיים. וההעתק היה בערך זה. השאלה זה מי, מי הוא האיש האה שאפשר לקרוא לו האיש בש-בשכבה העליונה, בדרגה העליונה של המהות, של המהות היהודית האנושית, ובזה אפשר היה להעריך, לקבוע אנשים שונים, דמויות שונות שנמצאות ב-ב-בתוך פי. ואחד הדברים שהיו שייכים לנקודה הזו. הייתה פעם נקודה: תלמיד חכם זו נקודת הזינוק. זה נכון. עכשיו העולם החסידי בנה דבר ואפשר לראות אותו. אם מותר להגיד את זה, בכל זאת דבר לא לגמרי חידוש. העולם החסידי בנה מבנה אחר שבו האידיאל היה הדמות, הדמות הפנימית של האדם, השלמות של האדם כאדם. שהיא הרבה פחות מוגדרת. את הלמדן אפשר לבחון. את מישהו אדם בעד שהוא כמר כשמו יכול. אבל זה היה האידיאל החסידי. היכן מוצאים מישהו שמוכר בעצמו כאדם? איזו דמות, איזו דמות אחרת? והאיש הזה הוא יכול להיות תלמיד חכם. זה לא תמיד מפריע לו. הוא יכול להיות גם עם הארץ. הוא יכול להיות שהוא תיקן שו"ע. הוא יכול להיות איש עני, הוא יכול להיות איש עשיר, אבל הוא בעצמו, הוא בעצמו במהות עצמו יש לו מהות עליונה. אבל כאן, אם החסידות יצרה דבר, היא יצרה דבר

09:53 דובר 1 שהיה האידיאל של הדמות העצמית של אדם. הדמות העצמית של האדם, שאיננו נמדד רק בכך וכך דברים עשיתי, אלא מי אתה? ובעניין הזה קני המידה הם הרבה, הרבה יותר מורכבים. ולכן זה קצת בסוגריים. שוב, מי שמעוניין לדעת יותר על זה. בסוגריים, החסידות היא אחת התנועות הבסיסיות הראשונות ביהדות, שיש בה המון מקום של בדיקה עצמית וחקירה עצמית, חקירה עצמית ופקפוק עצמי. גם אצל גדולי המנהיגים שהם תוהים על עצמם, משום שההגדרה שלהם היא לא אובייקטיבית חיצונית. ההגדרה שלהם היא פנימית, פנימית ועניינית. ההגדרה שלהם היא איך באמת אפשר לדעת מיהו אדם גדול? דוד המלך אדם גדול, אשר זה גדול. יש לנו הגדרה איזהו חכם, איזהו גיבור, איזהו. מי שרוצה לצאת לשאל מנת שהוא תלמיד חכם. מהם הקריטריונים כדי להיות? כדי לעמוד במשימה הזאת? יש קריטריונים, אגב, לא גבוהים מאוד. איזהו עשיר, איזהו, איזהו גיבור. אבל עכשיו אני שואל איזהו אדם? איזהו יהודי? כאן הקריטריונים הרבה פחות חשובים להגדרה, ובשביל זה נוצר גם חלק מהמאבק שהוא אומר המאבק איננו: איך אני נראה לבריות? המאבק איננו איזה הישגים היו לי שאני יכול לרשום אותם בסביב שלי? הבעיה האמיתית היא מי אני בעצמי? ובשאלה הזו מי אני בעצמי? וכאן נכנסות, נכנסות הבעיות, השאלות והפקפוקים. אבל.

11:47 דובר 1 כדי להבין, להבהיר את העניין הזה, כל זה הוא מבוסס. יש קטע קטן בפרקי אבות שנאמר בו: שלושה כתרים הם. יש כתר, כתר מלכות, יש כתר כהונה והכתר הגבוה מכולם זה כתר תורה, וכתוב: וכתר שם טוב עולה על גביהם. מה זה כתר שם טוב? אני יודע מה זה טוב, מה זה, מהי כהונה. זה דבר הכי ניתן להגדרה. אני יודע מה זה מלכות בכל הדרכים שלה. אני יודע מה זה. אני יודע מה זו תורה, מה זה כתר שם טוב. יש כתר שם טוב. בדיוק הדבר הזה. ומי הוא האיש בעצמו או מי הוא האיש בעצמו? מעבר לזה, יש לו תורה, אין לו תורה. יש כתר כזה של מישהו שתיאר אותו ואז כתבו הרבה פירושים שכתר שם טוב עולה על גביהם. שבמובן מסוים כאילו כתר בתוך הגבולות, אבל הוא בסופו של דבר מטפס ועולה בתוך הכתר העליון. המאריך העליון זהו הכתר הגדול. עכשיו, אם להביא דוגמה, ולדעתי דוגמה משמעותית. המייסד של החסידות. זה דבר שהוא לא, לא קבעו לו. הוא קרא לעצמו בעל שם טוב. זאת אומרת, זה בעצמו היה הדגשה של בדיוק אותה נקודה שרציתי לומר. היו הרבה בעלי שמות שיכולים באבא עם כאלה וכאלה. יש, יש באבאים נוסח ספרד, נוסח אשכנז, נוסח פולניה. זה לא, לא חסר, אבל הבעיה כאן לא מישהו עושה ניסים או עושה נפלאות או עושה דברים כאלה. הבעיה הייתה מי הוא האיש הזה שהוא בעל שם טוב? הוא יצר עולם שנבנה על העניין הזה של האיש של השם הטוב. האיש הזה של השם הטוב שהוא כל כך קשה להערכה. הוא היה הדבר שהחסידות ניסתה להשיג אותו. איך להשיג דבר, אדם שיהיה מעבר להגבלות,

14:02 דובר 1 לגבולות, לתיחומים שאני מתחם את האנשים בדרך כלל. וכאן המאבק החסידי, ה-ה ה-הדרך. סליחה. הדרך של, של העולם החסידי הייתה, היא בעצם המאבק הזה. איך בן אדם מגיע לדבר הזה? וכאן הוא רוצה להגיע לדברים המאוד פשוטים. יש הגדרה. ההגדרות ההלכתיות של התלמוד. יש אדם, סתם אדם, יש צדיק, מעל הצדיק יש חסיד. זה בכל השיטות. חסיד הוא למעלה מצדיק. צדיק הוא בן אדם שעבר, הוא עבר את, הוא עבר בציון מאה איזשהם מבחנים שבחנו אותו על יראת שמיים, על מעשים טובים, על כל הדברים האלה. מה זה חסיד? חסיד זה זה שיקבל תמיד מאה ועשר. זה חסיד. חסיד זה בעצם זה שלא מספיק לו מהש-- לא שלא מספיק לו המינימום, לא מספיק לו המקסימום. זה חסיד. וזו ההגדרה של חסידים. תבדקו את העניין הזה של חסידים וחסידים הראשונים או חסידי אשכנז. החסיד הוא לא רק זה שעשה את הדברים כפי שצריך לעשות אותם לפי הספר, אלא האיש הזה שמגיע לשיאים שלפי הספר ואומר: וגם זה וגם זה לא די לי. מכאן והלאה החסיד מתחיל מאותו, מאותה נקודה שבה הוא פרץ את הגבול הזה שעד, עד היכן, עד היכן חובתי? הפירוש של היכן מה חובתי עוד? מה חובתי עוד ועוד סיינא. מישהו שבא למקום אחר, הוא אומר: אני הגעתי לאיזושהי נקודה וכאן אני מתחיל מחדש. זהו חסיד. ולכן בכל מקום שיהיה חסיד זה בעצם, וזה לא משנה איך הוא, איך הוא חי, חי את זה במציאות. הוא בעצם, זו התקפה על זאת הטפה שאומרת לבן אדם: היית בסדר? אם היית בסדר, זה לא מספיק. אתה מאוד מאוד בסדר. זה עדיין לא מספיק. בשביל המשטרה התנהגות מסוימת היא מספיקה בשביל, בשביל

16:30 דובר 1 משרד פלוני ההתנהגות הזו מספיקה. בשביל בית המשפט העליון ההתנהגות הזו היא מספיקה. אבל בשביל הקדוש ברוך הוא כל זה הוא כאין וכאפס. וכאן מתחילים. מתחילים מההתחלה. זה בעצם זה מה שנקרא חסיד. זה מה שנקרא חסיד. ולכן אמרתי, במובן מסוים אני לא יודע איך החסיד יכול לעבור בסמטאות של בר אילן, כי בר אילן תנסה לכלוא אותו. היא תנסה, אם הוא יתנהג, אם הוא יתנהג יפה, הרי בר אילן יתנו לו אפילו חדר וייתנו לו מקום להרצות. אם הוא, אם הוא, אם הוא יעשה עוד יותר יפה, יתנו לו אפילו מקום, אפילו חדר באחד האולמות הללו, שהוא יוכל להיות מרצה רשמי בתוכם. עד כאן הם מוכנים לעשות, אבל להיות חסיד זה, שפירושו במובן מסוים, זה כאילו מזכיר לי את ה... הייתה בזמנו המפלגה שהייתה במקסיקו בערך, בערך מאה שנה, שהייתה נקראת המפלגה המהפכנית הממוסדת. זה היה השם הרשמי שלה, של המפלגה הזו ששלטה. זה סוג, סוג מסוים. זה למעשה מקום כמו בר אילן. מעצם טבעו הנינוח, הסימפטי, הלא תובעני, הוא רואה חסיד, הוא רואה מהפכן. אז מה עושים במהפכן? אנחנו אומרים: קודם כל תירגע, תשתה כוס תה. עכשיו הוא לא נרגע בכוס תה. אומר שפה יש מקום שקט. אתה רוצה לדבר? בבקשה. אבל אל תעשה רעש. אל תצעק. אנחנו נקרא לך את כל האנשים שאתה רוצה לדבר עליהם. אתה רוצה לדבר עם הבנות פה? יתנו לך חדרים. אתה רוצה לדבר עם מחיצה? יתנו לך מחיצה. אבל אל תעשה מהומות, כי ברגע שאתה עושה מהומות אתה שובר את המהות של המקום. אתה שובר את המהות של המקום ואתה לא נותן למקום להתקיים. אשר על כן, אשר על כן צריך, צריך

18:31 דובר 1 להיות מה שקוראים את זה, להעמיד את שני הדברים על... רוצים שמישהו יהיה? שיהיה חסיד. כן, אז הם מביאים לו מה שקוראים חסידים מבויתים, כי זה בערך כמו להביא... איך לעשות את זה? לוקחים ברק ומנסים להכניס אותו בתוך כבלי החשמל. אולי אפשר, אבל מה שייצא משם זה לא יהיה ברק. הוא עבר אחרי חמש מאות טרנספורמטורים ויהיה טוב בשביל, בשביל לחמם, בשביל לחמם תנור חשמלי קטן, כן, אבל זה כבר לא ברק. אני לוקח, אני לוקח רעידת אדמה ואני עושה אותה משהו כדי לנמק את הדגים באקווריום שלי. זה לא זה הדבר. וכאן כשאני מדבר, מה זה עניינו של החסיד? עניינו של החסיד, כמו של נופית, זה האיש הזה שאומר: "הגעת עד הסף", וכאן אתה מתחיל מההתחלה. כאן אתה מתחיל מההתחלה. עכשיו, לכן גם הבינוני של התניא, שהוא בינוני של חסידים, הוא לא בינוני של הבריות ברחוב. הוא בינוני של חסידים, הוא בינוני של חסידים. שום דבר. אם היה, אם כל מה שהיה צריך זה היה לעבור מבחנים חיצוניים באיזושהי פקולטה או באיזה בית דין, הבינוני הזה היה יוצא בתור צדיק גמור. אבל הנקודה היא שהוא רוצה יותר מזה, והוא יודע שאת מה שהוא רוצה הוא לעולם לא יוכל להשיג, ולכן הוא נעשה, הוא נעשה היית שזה של, של, שיושב, שיושב שמה בתוך העניין והוא תמיד בחוסר רצון, חוסר, חוסר כוונה. עכשיו אני לא, לא שאני רוצה למנות מבר אילן את החסידים, את מה שקוראים לזה חסידי המחמד שלה. אדרבה, שיגדלו כמה חסידים וחסידות של מחמד. כן, זה מה שקוראים לזה, אה, מנסים עכשיו לעשות. יש כבר תוצאות. עכשיו די קל גם לעשות את זה עם כל מיני התערבויות

20:32 דובר 1 גנטיות. אפשר עכשיו לעשות סוסים בגודל הזה. יש חווה שמתמחה בזה במקסיקו שמגדלת סוסים בגודל הזה. עכשיו סוסים זה לא כל כך מרהיב. תארו לעצמכם שמישהו יכול לגדל אצלו טיגריס. טיגריס קטן כזה שיהיה טיגריס בית שיוכל לשחק איתו, ושיהיה כל כך נחמד, כל כך מתוק. כן, ושאני אוכל זה, זה, זה הסוג הזה של טיגריס שייתן שיעור חסידות. ואחרי שיעור החסידות שלו כולם יבואו הביתה. הם שמעו כמה סיפורים יפים, הם שמעו איזה ניגון מתוק וכולם ילכו הביתה לישון. בטח עם חיוך מתוק על השפתיים. זה בעצם החלום. החלום של, של, של מה שקוראים לזה של בר-אילן. עכשיו אני באתי, אני אורח פה, לכן, אה, מותר לי לדבר כמה דברי אמת. כן, ו... אה, ו... וכרגיל כמו במקומות אחרים, אחרי הרצאה אחת זה בדרך כלל מספיק לקהל. זה מספיק לקהל. לא קוראים לי, לא מבקשים אותי לבוא פעם שנייה וזה טוב. כן, טוב למקום וטוב לבריות. אבל, אה, אני חוזר לעניין הזה שרציתי להסביר. לא רק להסביר שחסיד זה דבר כזה, אלא שזה שייך למהות. אם היית רוצה להגיע מה יש שם, מהות של החסיד ומהי נקודת המהות? נקודת המהות היא לא שיושבים, יושבים אנשים. אם מישהו מזה כן יוצא, יכול לבוא לכפר חב"ד ויכול לראות שם אחד הדברים. יושבים שמה אנשים על במה גדולה, יושבים אנשים משועממים שמאיזשהן סיבות נדחפו. אחדים מהם רוצים להופיע, להצטלם באיזה מקום שיהיה כלול בעיתון כפר חב"ד. אחדים מהם באים, באים משם מפני שכפו עליהם. אחדים מהם באים מפני שפיתו אותם. יושבים שם על במה כמה אנשים משועממים ושומעים אינסוף דרישות שלא עושות רושם לא למעלה ולא למטה, שהקדוש ברוך

22:48 דובר 1 הוא בוודאי איננו מקשיב להם מפני שיש לו דברים יותר טובים מה לעשות ושבני אדם לא מקשיבים להם, שגם להם יש דברים יותר טובים מה לעשות. והם יושבים ושותים קצת וודקה שמה לשם כדי להראות שהם שייכים לתנועה. כן, שזה אחד הסמלים של התנועה. שותים קצת וודקה, מתוועדים, שותים עוד קצת ואומרים לחיים. ואחר כך אומרים, הם עושים את כל הביטויים היפים וזהו זה. אז תבינו מה שקוראים לזה מה לא? מה הוא לא חסיד? מה הוא לא חסיד? עכשיו, כדי לדעת מה זה חסיד זה... זה לא שיש. הנה אני אראה לכם דוגמה. מפני שאת הדבר הזה שצריך להצביע עליו, לשים עליו אצבע ולעשות אותו לדוגמה, הוא בוודאי כבר מוחלץ. הוא לא דבר אמיתי. אבל הדבר איפה, איפה הוא נמצא? החסיד? החסיד נמצא בתוך, בתוך הספרים מפעם לפעם. הוא נמצא לפעמים בתוך איזו אימרה. הוא נמצא בתוך מבט של שני אנשים שמסתכלים אחד על השני. שם הוא נמצא. שם הוא נמצא בשליחות. עכשיו איך מוצאים אותו? תקחו יותר קשה לבודד אותו מאשר מזרון קש. קשה לבודד אותו. הוא לא, הוא לא מסתובב ככה ברחוב. הוא לא מסתובב ככה ברחוב. חסיד הולך לו ואפשר, אפשר לשים אותו ולהסתכל בו בכל מקום. זה, זהו הדבר הזה של איפה נמצאת, איפה נמצאת מה שקוראים לזה הנשמה העליונה. איפה נמצא הקטע הזה שבו בן אדם נמצא אחרת, בצורה אחרת, באופן אחר? עכשיו זה את הדברים האלה. זה בשביל להסביר. להסביר. רק הסברה קטנה מה הוא חסיד. עכשיו, מכיוון שהייתי, אמרו לי לבחור נושא ואני כמובן לא, לא, לא צייתתי. זה חלק מהעניין של לפחות של משפחה של חסידים בעבר, שאחד הדברים זה שאם

24:51 דובר 1 נותנים לי נושא לדבר עליו זה ודאי נושא משעמם שאסור לדבר עליו. אם אומרים לי לבחור נושא זה יהיה לבחור נושא כזה שבוודאי לא אכפת לאף אחד. בכל זאת, כדי שלא, שלא יאמרו שכל החסידים גם משקרים. אז אני גם אדבר על הנושא הזה וקצת בשביל, בשביל ה... קצת בשביל העניין וגם אני חושב שזה קשור לעניין. ותראו, י"ט כסלו זה, זה מה שנקרא לזה חג הגאולה. הלשונות בתוך ספרי חב"ד, חג גאולתנו ופדות נפשנו. אלה ביטויים, ביטויים מאוד חריפים, מאוד חזקים של אנשים שכרגיל אינם נוטים להשתמש בסופרלטיבים ואינם משתמשים בהם לחינם. אני לא מדבר על העיתונים של חב"ד, שזו ברייה בפני עצמה, אבל הם נמצאים פה אבל. אני עושה פה דבר שמראה את כניעתי לבר-אילן. שותה תה. תה פושר. זה בדיוק, זה בדיוק מה שמתאים. חיים.

26:10 דובר 2 קוקה.

26:10 דובר 1 אתה רואה מה שיש פה? מים מצד אחד, מים מצד אחד וקוקה, קוקה קולה, אפילו לא קוקה קולה, אלא חיקוי של קוקה קולה. מהצד השני מנורת חנוכה מוקדמת וקצת ואף. זה בדיוק האירוע אשר אמרתי. זה היו יכולים לפחות באופן סמלי לשים פה כוסית קטנה של תשעים ושישה. מישהו יודע מה זה? זה, זה. זה הוודקה היחידה שבאמת ראוי לשתות. זה של תשעים ושישה אחוז אלכוהול. כן, יש פה הרי מישהו שעוסק בכימיה. זה למעשה המצב שה... הייצוב הנורמלי של אלכוהול, אלכוהול, אלכוהול נקי הוא בתשעים ושישה אחוזים. אפשר לעשות באופן זמני אחוז יותר גבוה ששותים את האלכוהול הזה. אז המרצה מדבר על דברים אחרים, לא דברים שמתאימים. זהו, המרצה מקבל מים לשתות. מה אתם מצפים שהוא יגיד טוב? כן, זה לא פלא כלל. טוב, עכשיו. אני מדבר על עניין. מה המהות? מה העניין ההיסטורי של י"ט כסלו? בי"ט כסלו זה הייתה... זה היה אחד השיאים של המאבק בין חסידים ומתנגדים, והשיא הזה הופיע בצורה מכוערת על ידי הלשנה. הלשנה הייתה הלשנה רב-צדדית שכללה בתוכה המון סעיפים של האשמה. בין האשמה ש... שה... המנהיג של, של, של התנועה של חב"ד, שעד אז החלוקה לא הייתה כל כך חריפה, שהמנהיג של התנועה הוא תומך בממשלת טורקיה. והראיה, הוא שולח כסף לארץ ישראל. עד לטענות אחרות שהיה, שהוא מנסה לבנות דת חדשה, שזה היה אגב אסור באיסור חמור ברוסיה. זה היה האיסור לבנות כתות חדשות. זה היה, זה היה איסור עקרוני, לאו דווקא לגבי יהודים. אז זה היה משפט שבעל התניא ראה אותו בתור משפט בשתי רמות. משפט ברמה של מטה, זאת אומרת של בית המשפט, ו... ומשפט ברמה של מעלה, שיש איזה דין

28:38 דובר 1 של מעלה לגבי מה, מה יקבע גורלה של החסידות, מה מעמדה של החסידות. בית דין של מטה, בית דין של מטה היה, היה זה ש-שהיה צריך לקבוע אם יש לה מעמד או שהיא תירדף באופן ממשי לא רק על ידי הארגונים הפנימיים של הקהילה, אלא על ידי השלטונות בעצמם, השלטונות הרוסיים שהיו יחסית. תזכרו שאנחנו מדברים על התקופה שאחרי החלוקה של-של פולין. זאת אומרת תקופה לא ש-ש-שפולין שהייתה בעצמה לא חלק ההיסטורי הזה, החלק הזה שהיסטורית היה שייך לפולין. כל זה היה שלטון רופף, כאילו תם ודמוקרטי בצורה מוזרה. כן, זאת הייתה רפובליקה שבראשה מלך עם זכות וטו לכל חבר פרלמנט. זאת אומרת מדינה לגמרי משוגעת ש-- ובמקומה בא משטר אוטוריטרי, טוטליטרי ש-שבראשו-- שהיה מאוד רציני, שאם הוא אמר, אם הוא אמר להגלות את מישהו, הגלו אותו עם שורש, בלי שורש. בקיצור, זה היה משפט מבחינה עקרונית. מבחינה מעשית זה היה משפט חשוב מאוד. מבחינה עקרונית, שהוא ראה את זה גם ברגע שהוא יכול כאילו לדבר עם השרים של מטה, הוא בעצם מדבר גם עם השרים של מעלה. הם עומדים זה לעומת זה בזמן שהוא ניצח, ניצח בתור יצא זכאי. כל ההאשמות, כל ההאשמות נגדו נמחקו והוא קיבל רשות לעשות, לעשות, להמשיך את פעולותיו כרצונו בלי שאפשר יהיה להתנכל אליו בתור אדם, כאדם שהוא בלתי רצוי מאיזושהי בחינה. עכשיו, מ-מבחינה עקרונית, מצד אחד זו הייתה אולי הפעם האחרונה והבסיסית שבה היה, שבה החסידות, קיומה של החסידות עמדה, עמד באיזה ספק. אנשים חשבו שהיו נקודות משבר קודמות. היו נקודות, אבל לא עד כדי כך חמורות. זאת הייתה נקודה חמורה מאוד. הפתרון שלה, הגאולה שלה הייתה גם בשביל אלה שלא ידעו.

30:53 דובר 1 היה פתח של תקופה חדשה, פתח של תקופה שבה החסידות מתמודדת עכשיו על מעמדה, על קיומה, איך, איך היא הולכת להיות, איך היא ממשיכה לחיות כדבר נורא בפני עצמה. ואז באה השאלה, השאלה עכשיו, ובזה רציתי לנגוע קצת. מה עושים כשמנצחים? מה עושים כשה, כאשר מנצחים? מה עושים בניצחון? כי לצער לב עם ישראל אנחנו מנוסים במפלות. חלק גדול מה, מ, מהמאורעות, מהמאורעות שאנחנו מזכירים וזוכרים אותם זה צרות פה, צרות שם, פוגרום שם, מפלה שם, חורבן שם וכך הלאה. עכשיו מה עושים במפלות אנחנו פחות או יותר יודעים. אנשים מתכפים, מתכ-- מתכופפים ומנסים להמשיך איכשהו להתקיים למרות המפלה. אבל מה עושים בניצחון? מתברר שיש, יש תמיד יש בעיות. יש את הבעיה של ניסיון ה, ניסיון העוני. יש בעיה של ניסיון העושר. יש את הבעיה מה עושה זה שהוא נרדף, נפגע מכל צד? ומה עושה זה שהוא עכשיו מנצח? מה עושה המנצח? עכשיו אני עכשיו לא רוצה חלילה להיכנס לפוליטיקה או למעין פוליטיקה, כי הנושא הזה הוא משום מה טעון יותר. אבל השאלה העקרונית הזאת, מה עושה המנצח, היא שאלה. היא שאלה שהיא בעצם שאלה הרבה יותר כללית ואחד הדברים שמופיעים כאן. רציתי לדבר פה לא על האספקט, על הגאולה כגאולה, אלא מה קורה. מה קורה אחרי, אחרי שמה עושה המנצח כאשר הוא ניצח? מה עושה המנצח כאשר הוא הגיע למקום שהגיע אליו? עכשיו יש כאן ובשביל זה הבאתי ספר, לא לבהמה. יש.

33:17 דובר 1 יש בקובץ המכתבים שמופיע כאן של בעל התניא שנקרא איגרת הקודש. יש, אה, המכתב השני וכל כולו הוא בעצם רק דבר אחד. הוא עוסק בהודעה פחות או יותר. אה, המכתב הזה הוא כותב עליו. יש עליו כיתובית לגבי, לגבי הזמן. אחר ביאתו מפטרבורג. זאת אומרת אחרי שהוא יצא לחופשי מפטרבורג, וזה כולל את כל ה, את כל העניינים ואת כל ה, את כל ה. יש עוד מכתבים כאן ובמקומות אחרים, מכתבים, מכתבים שהוא שולח לידידיו הקרובים על, באותו עניין שהוא כותב להם על הניצחון הזה. יצאתי מבית הסוהר וזה שוב, זאת לא הייתה יציאה פרטית, אלא יציאה. התנועה יצאה זכאית. עכשיו אפשר להמשיך וכך הלאה. וכאן יש מכתב. כאן יש מכתב שהוא מאוד, מאוד אופייני וחשוב וחשבתי ששווה לדבר עליו. שווה לדבר עליו, כי לא תמיד אנחנו במצבים שאנחנו עומדים בפני הניסיון הזה. המכתב מתחיל בדבר שממש שייך לפרשת השבוע. בדיוק שייך. "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת." האיש שכותב שהוא עכשיו ניצח. שרה במובן הזה ובשבילו זה היה ברור שהוא שרה עם אלוקים ועם אנשים. עם הצר של עצמו למטה, עם הצר מה של-- של עשיו או לא של עשיו למעלה. הוא עכשיו עושה את כל זה והנקודה שלו הוא חוזר לאותה נקודה של "קטונתי מכל החסדים." והוא נוגע וזה אני, אני לא רוצה לקרוא את המאמר למרות שזה היה הרבה יותר טוב מאשר אה, אה, לדבר על, אלא לדבר על מה הן הסכנות שאורבות למנצח. הסכנה האחת שאורבת למנצח ועליה הוא מדבר בהרחבה היא הסכנה של נפיחות הרוח, של נפיחות הרוח, של ההרגשה שבן אדם מתחיל אחרי הניצחון הוא מתחיל להתנפח. שאחרי הניצ-- הניצחון הוא מתחיל להרגיש כמה אני

36:00 דובר 1 גדול, כמה אני חכם, כמה אני מוכשר ועוד כמה וכמה וכמה. זאת, זאת הסכנה הראשונה דווקא של המנצח, שהוא באשר הוא מנצח, הוא מתחיל להרגיש את עצמו לא רק טוב, הוא מרגיש שיש לו איזה זכויות מיוחדות. הוא מתחיל להעריך את עצמו מעל ומעבר למה שבעצם העובדות מצדיקות. הוא, הוא משום שהוא ניצח. עכשיו, העובדה שהוא ניצח היא נתון שפה צריכים להכיר. להיות מנצח זה דבר חשוב, והעניין הזה של הנצח הוא ספירה קדושה של הנצח, והנצח הוא, הוא, הוא לא לחינם שהניצחון והנצח הם עניין אחד. יש בזה משהו גדול מאוד, אבל צריך לראות את הגבולות שלו. הניצחון אומר שניצחתי בדוגמה הזו, במקרה הזה, בהזדמנות הזאת. הוא איננו אומר איזה שהם דברים לגבי המנצח, לגבי מהותו, לגבי פניו, לגבי הערכתו של המנצח. ניצחתי, זו עובדה. עכשיו מה אני עושה עם העובדה הזו? כן, אני צריך להתחיל לעבוד. ואם אני מגיע לנקודה של הניצחון ובנקודה של הניצחון אני מרגיש שאני צריך עכשיו, אה, אה, להיות, להיות מלא מעצמי. הוא מדבר על זה פה בקטע ומסביר שזוהי בעצם הנקודה הזו. איך בן אדם מגיב לניצחון? זו הנקודה שיוצרת את קו החצייה, את הדיכוטומיה של מה ששייך לקדושה ומה ששייך לקליפה. כי בתוך העולם של הרע, בתוך העולם של הקליפה, ככל שיש הצלחה באיזשהו תחום, ההצלחה הזו יוצרת יותר אגו. וככל שבן אדם עולה יותר, האגו שלו גדל וזה, זה, זה המהלך הקונטיני. הקליפה גלויה היא בזה כי כל כולה מבוססת על אגו. והאגו הזה גדל והולך. ככל שהוא מנצח, ככל שהוא עובר, עובר איזשהו מכשול, הוא נעשה יותר ויותר ולכן הוא מגדיל. ברגע שהאדם מגיע לאיזו נקודה של

38:32 דובר 1 ניצחון, לאיזו נקודה של עליונות, החשש הוא או הסכנה היא שבאותה שעה הוא יאמר: זה מוכיח שאני בסדר. זה מוכיח שאני שלם. זה מוכיח שאני כזה וכזה יותר. למעשה, מה שהוא אומר על הנקודה הזו, על הנקודה הזו שאפשר לקרוא לה נקודת הניצחון, אומר מה צריך להיות. מה שצריך להיות הוא האיש הזה שמנצח, צריך להתחיל לראות את עצמו יותר ויותר קטן, וככל שהוא גדל, ככל שהוא מצליח יותר, הוא צריך לראות את עצמו קטן יותר. והוא מביא את הדוגמה, וזו הדוגמה. זה לא עניין מקרי של הרשימה של, של הנביאים הגדולים שבישראל, אלא הדוגמה של משהו אחר. אם הגעתי למשהו והגעתי על ידי זה, אני הגעתי קרוב יותר לקדוש ברוך הוא, רחוק יותר ממנו. אם אני רואה איך הוא מתרחק ממנו, אני, אני הולך ומתנפח כאשר אני מתקרב אליו. כל התקרבות אמיתית פירושו של דבר שאני מצטמק והולך. כשאני מעמיד את עצמי אל מול, אל מולו אני קטן, קטן בתכלית הקטנות. כשאני מעמיד את עצמי אל מול האחרים, אני תמיד גדול ועוד יותר גדול ועוד יותר מלא. ולכן השאלה איך נראה המנצח היא לא שאלה צדדית. היא שאלה בעצם באיזה מקום הוא נמצא. האם הוא נמצא באיזו אפלולית, באיזו נקודה אפלולית ששם הוא יכול להתנפח, או שהוא נמצא בדרך שהיא קרובה יותר לקדוש ברוך הוא, ששם התחושה העיקרית שלו כאשר הוא מנצח היא כמה ארוכה הדרך, כמה יש משימות, כמה יש עוד לעשות וכמה, במובן מסוים, האיש הזה, המנצח, מרגיש את עצמו לפעמים נבוך. אני באמת זה שמנצח? אני באמת זה שעושה את כל הדברים האלה? זאת, זו השאלה. השאלה שעומדת בפני, בפני ה... מה שקרוי המנצח.

40:59 דובר 1 זו נקודה אחת שהיא הבעיה. מהי התחושה הפנימית של המנצח? מהי התחושה הפנימית? אה, בזמנו ש-שלמדתי כימיה וזו הייתה הבעיה. אנשים הגיבו בצורות שונות. מה קורה כשהוא מקבל, כשאומרים לו שהתוצאה של הבדיקה של, של ה-, של המבחן שלו הייתה שהוא נכשל או שהוא הצליח? וזה מאוד היה מעניין לבדוק איך אנשים מגיבים. איך אנשים מגיבים, איך אנשים מגיבים על דבר אחד או דבר שני. אני רוקד, אני שמח, אני מחייך, או שאני, אני מרים משהו על הכתפיים שלי ואומר, "נו טוב, עברתי עוד משוכה אחת. עכשיו מתחילה הדרך האמיתית." עכשיו אלה, הדברים האלה הם לא דברים של מה בכך. הם דברים של... שהוא מגדיר אותם. באיזה סוג הוא האדם הזה? האם הוא אדם ש..., אדם של קליפה שבעצם כל, כל עניינו הוא עניינו אל האגו אחד גדול, או שעניינו הוא אדם של קדושה, ואדם של קדושה רואה את המטלות ולא את ההישגים. יש אחת האמירות היפות: מדוע? מדוע לא עולים על, "ולא תעלה במעלות על מזבחי"? מדוע אין מדרגות במזבח? מפני שמי שהולך לקראת הקדוש ברוך הוא לא עושים לו שם מדרגות שהוא יכול להגיד, אה, אני עכשיו כבר במדרגה ארבע. אני עכשיו במדרגה חמש. אני כל הזמן הולך בשיפוע והשיפוע הזה נמשך עד שאני לא אגיע לקב"ה. אני יודע רק שאני הולך. אני הולך בדרך הזו ואני שוב הולך והולך והולך. זו הדרך. אבל יש עכשיו שני דברים אחרים שעליהם דובר, וזה הם שתי נקודות חשובות לדבר עליהן. אחת היא איך הוא יתנהג לאחרים. איך אני מתנהג כלפי מנוצחים? יש ניצחון שהוא הולך והולך. יש ניצחון בלי מנוצחים, אבל יש ניצחון של מלחמה. מלחמה כזו או מלחמה

43:08 דובר 1 אחרת עסקית, ב-ב-בטנקים או אפילו במאבק שיכול להיות בדברים של מה בכך. מי מקבל את הכיסא הזה במקום הזה? עכשיו יש לו מאבק הזה עם מנצחים ומנוצחים, ואחד משום מה רואה אותו יותר מאשר נקודת מבט. חס ושלום שלא לנסות להשפיל, להעליב, לפגוע באלה שהפסידו, כולל במקום שאני בטוח שהם לא צודקים. במובן מסוים שהיה כאן. התנועה החסידית קיבלה לגיטימציה, קיבלה לגיטימציה, ולמעשה אלה שהם ניסו אז, והאלה היו ניסיונות ל-ל-למה קרה ל... ניסיונות המלחמה נגד התנועה היו ניסיונות של ממסד שעמד מאחוריה וניסה להגיע למשהו. עכשיו הם נכשלו בניסיון. עכשיו אני יכול להפריד את עליהם. אני יכול... כיוצא, ה-- על ההג-- ההגדרה פה היא האיש הזה שמנצח צריך להעמיד את עצמו בדרגותיו כלפי המנוצחים ולהתנהג בכל ה-- בכל דרכי הכבוד והכיבוד. כי כאשר יש, יש ריב, מלחמה אמיתית, כי בדרך כלל זה ששני אנשים יש להם צדדים שונים של ראייה. יכול להיות שהראייה של הצד השני היא בעיניי מופרכת לגמרי. היא בלתי, היא בלתי ממשית, בלתי אפשרית, אבל אני עדיין צריך לכבד את האחר עד כדי שאני לא ארדוף אותו. ומכאן אני רוצה להגיע לעוד נקודה שהוא מדבר עליה, והיא נקודה לא פחות חשובה. ומה קורה למנצח? אה, למנצחים יש משום מה תמיהה גדולה. כן, זה, זה כתוב, אה, בספר משלי, שכתוב בו בהרחבה גדולה על העניין הזה, שלעשירים יש המון ידידים ומכרים. לעניים משום מה הם מוצאים שמספר הקרובים שלהם מתמעט והולך. כן, זאת אומרת אדם עשיר מגלה שיש לו בני דודים שניים, שלישיים, רביעיים, שהוא מעולם לא ידע עליהם. וככל... והסימן לדעת כמה הוא עשיר זה רק לראות כמה א-- כמה רחוקים

47:49 דובר 1 הם הקרובים הללו ש-שמתייחסים. אתה זוכר שהיינו יחד בבית הספר היסודי? אתה זוכר ש-ש-שאנחנו פעם שיחקנו שש בש ביחד? אתה זוכר שפעם אחת אני ירקתי בכיוון שלך? עכשיו כל זה זה ניסיון לבנות, לבנות מה שקוראים לזה יחסי קרבה. זה ״רבים רעי עשיר״, ואצל עניים זה הולך להיפך. עכשיו זה נכון גם לגבי כל מה שקורה בכל מקום של ניצחון. לכן לניצחון יש לא רק הרבה אבות, אבל יש לו המון ידידים. לכל ניצחון יש המון ידידים, המון מריעים, המון קהל. וכישלון הוא ככה יושב ומבודד לגמרי. כי אין לו, אין לו, לו אה אה אבותיו מתו מזמן, וידידים שלו, כל אלה שתמכו בו, נעלמו. אבל כל זה הוא דבר ראשון. השאלה היא שאלה, שאלה בעצם אחרת. מה שקורה בתוכנו, שיחד עם הניצחון בא, בא הנטייה של אנשים, וזה ניצחון לא רק בניצחון. גם זה נכון גם בניצחונות, ניצחונות אידיאולוגיים וכיוצא בהם. ניצחונות של... גם במלחמות אחרות יש נטייה של לבנות כזב, לבנות מערכת כוזבת של ידידי כזב. זה בעצם אחת הבעיות של הניצחון. הבעיה של ניצחון היא שהוא יכול, ולא פעם עושה את זה, הוא יוצר מציאות כזב. הוא יוצר אנשים שלעולם לא היו חברים ונעשים חברים. הוא יוצר מה שקוראים תומכים, ידידים, אוהבים, אנשים שנספחים ואנשים שנדבקים, שכולם ידידים של שקר. עכשיו כאן יש אזהרה, שאחד החסידים אמר שלולא הוא היה מדגיש במכתב הזה שלו שהוא רק רוצה את אלה שרוצים את הדברים באמת, היו נוספים לו בבת אחת עוד שמונים אלף חסידים. בוודאי שמונים אלף או שמונה מאות אלף. למנצח יש המון המון חסידים, אבל הוא רצה שדווקא בהזדמנות הזו להתחיל

50:26 דובר 1 לברר מיהם, מה, איפה נמצאת האמת. האמת היא כאשר יש ה-- כאשר הקהל הגדול, הניצחון הגדול מגיע, שם מגיע גם המקום של השקר ושל הרמייה. מתי נמצאים הדברים שאינם שקר ורמייה? איפה הם נמצאים? הם נמצאים. הם נמצאים אולי בנקודת, נקודת ש-- בשפל. הוא הזכיר לנו שבשבילי, שאני זוכר אותי, שאני יורד, שאני מושפל, שאני מדוכא, אולי ידידי באמת, אבל השאלה היא לא של ידידים, אלא של ההתייחסות לדברים. איך אני יכול לזנוח ברגע של ניצחון? רגע של ניצחון בעצם מבקש, כמו שהוא דיבר פה, הניצחון בו מבקש בעצם בדיקה חדשה של ההישגים. הוא מבקש בדיקה חדשה גם של אלה שמצטרפים אליו. האם אתה רציני? האם אתה אמין? האם אתה מצטרף באמת? ומבחני האמת הם מבחנים קשים מאוד, והם בעצם הדברים שעליהם אנחנו רואים איך מגיעים אל נקודה של מבחן. עכשיו, לכן.

51:46 דובר 1 אני רוצה לעצור כאן בנקודה הזו, ושוב אני יכול לומר לכם עוד פעם: תקראו את המכתב בעצמו. זה נמצא בספר התניא. זה האיגרת השנייה בסדר של איגרות הקודש, שעוסקת בשאלה הזו של... זה המכתב היחידי שהוא שולח לכל החסידים. ובאופן מפתיע, באופן מפתיע, אתה מוצא את הלב של המכתב. איננה איך לעשות חגיגות. איננה איך, איך לעשות, איך לדכא את כל האויבים הקמים עלינו. התשובה היא: תנסו, תנסו. עצת ידידיי שתמכו בי, שעזרו לי יחד בניצחון, שאתם שותפים בניצחון: תנסו להתנהג בניצחון הזה כמו שאנשים צריכים להתנהג. הקטינו את עצמכם, לבחון עוד פעם את האמת שלכם, לבחון את האמת של האחרים. לא להתייהר, לא להתגאות. עכשיו זו, זו דרך אחרת של איפה שאני אומר, כי היא נקודה שהיא נכונה לגבי מה עושים אנשים בכלל ב-ב-בנסיבות כאלה. מה ב-ב-במובן מסוים, בכל, בכל דרכו של אדם הוא הולך בנקודות של היי ודאון. ובנקודה הזו, מה קורה לי כשאני עולה בנקודת עלייה? והתשובה היא בעצם: כשאני הולך לנקודת עלייה, שם, שם אני צריך להיזהר יותר. כשאני נמצא בנקודת עלייה אני צריך להיזהר יותר על עצמי, על מהותי, על האמת שלי. כשאני יורד ידאגו לי אחרים לבדוק, לנקוט ולדקדק, לבקר אותי. כשאני עולה, שאף אחד לא בודק אותי, שם אני צריך את הדברים הללו. ורק לחזור לחסידות לפני ש... ידידי עומד לדבר ולהסביר לכם כמה טוב להיות חסיד. ושעה רעיה הוא ידבר אתכם על חסידות וכלכלה. שתבינו מיד שמי שהוא חסיד גם עושה הרבה כסף. שזה אני חושב מטרת החיים הלאומית עכשיו של מדינת ישראל פחות או יותר. אני חושב שזו הגדרה די טובה של מה, מה שרואים זה החלום הרטוב של אנשים. זה

54:14 דובר 1 לא מה שקוראים. החלום הרטוב שלהם יורד בצורה של דולרים, לא בצורות אחרות שחושבים עליהם. כן, אבל לפני שהוא הולך לדבר כמה טוב, כמה טוב לאנשים שהם נהיים חסידים וכמה כמה זה מועיל להם. מועיל להצליח בעלמא, שזה ודאי כל אחד היה מאושר. אז אני רוצה שהוא יאמר עכשיו בין הש-- בשביל לגמור את זה, אה, את ה... את הנושא שהתחלתי בו. תראו, להיות חסיד זה דבר שהוא, שהוא ביסודו קודם כל הוא אתגר גדול, ואתגר גדול שהוא אומר לבן אדם: "תדע לך, אתה מתחיל בדרך. דרך שהיא איננה סלולה, כי אם היא דרך סלולה היא כבר לא הדרך של האתגר הגדול. אתה תמיד צריך לחפש לך את הדרך איך אתה יכול להגיע." עכשיו לאן אתה צריך להגיע? זה לומר במובן מסוים, הייתי מגדיר אותה: גם המקום הגבוה ביותר לא מספיק לך. גם הציפייה הגדולה ביותר היא לא שווה בעיניך. אתה צריך להסתכל על דברים דווקא מזה שאתה חסיד, והחסיד יש קצת שהוא צריך להיות במידת כנוע. בסך הכל גם דוד המלך אומר שהוא חסיד. כן, וגם הקדוש ברוך הוא אומר שהוא חסיד. אף אחד לא אומר על עצמו שהוא מפקד משמר, אבל, אבל כשהקדוש ברוך הוא אומר על עצמו שהוא חסיד. החסיד מנסה לבנות את היחס. זה סוג של התייחסות שמנסה למדוד את הדברים. מצד אחד הייתי אומר בנקודה לראות את הדברים לא בנקודה של האחר, אלא בנקודה של העצמי, ובנקודת העצמי. לא באיזשהו היבט איך אני מרגיש טוב, אבל נקודת העצמי: איך אני עומד מול הקדוש ברוך הוא? איך אני מודד את הדברים מתוך נקודת הראות שלו? עכשיו אתם יכולים להגיד לי זה בלתי אפשרי, שזה הורס את

56:27 דובר 1 החיים. נכון, זה בלתי אפשרי וזה הורס את החיים. וזה מה שנקרא להיות חסיד, נקרא להיות חסיד. כשמסתכלים על החסיד, כן מסתכלים עליו. ובסוף, אחרי אחרי כל זה, שהוא חכם, גיבור ועשיר, מסתכלים עליו ואומרים: "ואתה שרץ קטן, שרץ קטן ונדעך, זה כל מה שאתה הצלחת לעשות בעולם שלך. להיות חכם, גיבור ועשיר. זה, חוץ מזה, לא הצלחת לעשות שום דבר חשוב בעולם." כן. מהו הדבר החשוב בעולם? זה בעצם מה שאומרים להיות חסיד. לעשות את הבלתי אפשרי, לעשות את הבלתי אפשרי. עכשיו זה בעצם של חג הגאולה, חג הגאולה. זה איך יושבים אנשים, אפילו כאן, ומנסים לעשות החלטה: איך אני יכול לעשות את הבלתי אפשרי? איך אני יכול להפוך מהסטודנט באוניברסיטת בר־אילן? איך אפשר להפוך אותו לאדם יהודי? האם זה אפשרי? אני יודע שזה אתגר. כמעט כמעט מה שקוראים לזה שהוא עומד בגבולות של נגד חוקי הפיזיקה היסודיים. כן, אבל זה אחד האתגרים. זה לא רק לבנות, זה יותר משהו, יותר קשה מלבנות ברפאים או בינה, אבל זה לבנות מישהו. לקחת בחור וזה. אני עכשיו לא מדבר על הצבע של הכיפה או על העובדה שהיא סרוגה. לקחת כיפה סרוגה ולבנות עם זה בן אדם שהכיפה הסרוגה לא תפריע לבן אדם להצליח להיות, ולהצליח להיות בן אדם שהוא יצליח להיות יהודי עם כל ה... עם כל הפרץ והסער. והפרץ והסער הוא לא שהוא ידבר בלשון גסה ברחוב. זה לא זה הפרץ והסער. זה שבן אדם יוכל לעלות כמה גבוה שיהיה ולהשתטות קצת בקטנים, לנצח בכל הניסיונות ולדעת שעוד זה בעצם לא חשוב איך שבן אדם יכול להיות. לעשות את זה, להתפלל, להתפלל עד מיצוי הנפש ולהגיד: "אבל זה עדיין

58:34 דובר 1 לא הגעתי לנקודה." מי שעשה את זה אז הוא עשה משהו בקירוב, מי שחסיד אותו.

58:51 דובר 3 תודה רבה לרב עדין אבן ישראל. אני רוצה להזמין את מרדכי, מרדכי ורדיגר, לעוד ניגון חסידי. בינתיים אני רק אגיד: בספר היום יום לרבי יוסף יצחק, חמיו של הרבי האחרון, בתאריך כ"ו אלול מופיע: סדר הכשר הבשר לאכילה ולהוציא ממנו דם האסור: שרייה, מליחה, הדחה, ועניינם בעבודה. שרייה — להשרות עצמו בדברי הרב, היינו לימוד תורתו. מליחה — יחידות, מפגש עם הרב. הדחה — ניגון. מדובר פה על בחינת הניגון ובבחינת התאחדות עם הבורא והכשרת האדם. כך שלניגון בחסידות יש, כמו שאמרנו, משמעות מעבר למה שניתן היה לחשוב. תבוא אלינו הרב.

59:59 דובר 1 בגלל זה שאני צריך לומר כל כך לא, ואני לא רוצה להרבות מילים.