התוועדות ג' תמוז תשס"ג כפר חב"ד

00:08 דובר 1 לחיים, לחיים. לחיים. התאספנו כאן חסידים להתוועד ביחד לרגל ג' תמוז. זה היום שבו כל אחד מאיתנו מחזק את ההתקשרות, מנסה לחזק ומשתדל לחזק את ההתקשרות לרבי, את ההתמסרות להוראות של הרבי, לכל ההוראות, במיוחד להוראה האחרונה ששמענו מהרבי בשנים, בשנים האחרונות ששמענו את הרבי, שהתפקיד שלנו זה להביא את משיח בפועל ממש על ידי לימוד ענייני גאולה ומשיח, על ידי החדרת ההכרה בכך שהנה הנה משיח בא. וכדי שנוכל באמת לקיים את ההוראות של הרבי, אז ראוי ביום זה לקיים את ההוראה של הרבי כלפי הרבי הקודם, להתבונן, כמו הלשון של הרבי במכתב, להתבונן בכך איך שהרבי הוא אוהב כל ישראל ואוהב כל יהודי. באמת האוצר נמצא מתחת לבית. שאלו שארגנו את ההתוועדות חשבו את מי להביא להתוועד ביום ג' תמוז, את מי זה מתאים, אז בעצם גילו, חשבו שהאוצר נמצא מתחת לבית. יש בכפר חב"ד עשרות של יהודים שיש באמתחתם סיפורים אישיים, אישיים שלהם עם הרבי, שמהסיפורים האלו ומהדברים שיש לנו לכל אחד מאיתנו, מכל אחד מהנוכחים כאן, שידבר ויספר לכל שאר החסידים על הרבי, זה יכול לגרום חיזוק בהתקשרות לרבי, חיזוק בהתמסרות לקיום ההוראות של הרבי וחיזוק הקשר שבין חסידים והרבי. אני רוצה להזמין, אה, לפתוח באחד התושבים החשובים בכפר חב"ד שמוכר לכולם, הרב יעקב, הרב יעקב עדרי, שישתף, ישתף אותנו ב... אני לא צריך להקדים. על כל פנים העיקר, המעשה העיקר, שבזכות כל מה שנתבטא כאן הלילה אז כל אחד יתעורר יותר, להתמסר יותר, לעשות את ההוראות של הרבי, להתקשר יותר לרבי, ויחד נצליח ל... להביא בפועל ממש את השאיפה המרכזית של הרבי, להביא את משיח בפועל ממש. הרב יעקב עדרי.

03:07 דובר 2 אפשר לעמוד כאילו?

03:17 דובר 1 אתה צריך משהו?

03:21 דובר 2 לא, לא, קשה לי.

03:23 דובר 1 לחיים.

03:23 דובר 2 לא, אני לא יכול, פשוט אני עושה ארבעים יום.

03:30 דובר 1 לחיים, לחיים!

03:36 דובר 2 אה, אני חושב שבצד הדברים, מי מאיתנו יכול לתאר את גדולתו של הרבי שלנו, שעדיין נמצא יתיר מבחיוהי כפי שנאמר בתניא. אבל העניין הזה שהפעם התמקדו בסיפורים האישיים, זה יכול לגלות לכולנו את הפן שכל אחד ומה שהרבי השקיע בו או במשפחתו, וכשמצרפים כל פרוטה לחשבון גדול אנחנו יכולים לגלות קומה שלמה שלא הייתה ידועה לנו. כמה שחשבנו שאנחנו ממילא אף אחד לא יכול לדעת ולא יכול להקיף. אבל זו אמירה, הרבה פעמים כשאתה עובר עוד שנה ועוד שנה ואתה מתבגר, אתה רואה עד כמה שלא ידעת, כי אתה לא ידעת איפה, איפה ההשקעות ואיפה הרבי זרע ואנחנו לא יודעים. אז כל אחד, לכן הצד האישי שלו כשהוא מצטרף לצד האישי של עוד ועוד. הנה בואו ונשמע. יכולתי להביא את הדברים הללו כנקודות יבשות ואז אני חושב שהטעם שלהם יהיה חסר. לכן חשבתי שאני צריך להביא משהו קצת עם תמונה שלמה, אבל כמובן אני אקצר מאוד בדברים שלא נוגעים לעניינים שהרבי עשה, אבל בשביל התמונה אני אומר את הדברים. המשפחה בחסדי השם הגיעה לארץ לפני ימים ספורים לפני שבועות בתשט"ו. המשפחה הגיעה, האמא עליה השלום עם הילדים. אבא, עליו השלום, מסתלק לבית עולמו שנתיים בערך לפני. הוא בעצם היה הגורם לעלייתה של המשפחה. הוא ממש מסר את נשמתו על כך ולא זכה. עכשיו במקור המשפחה הייתה צריכה לעלות באופן כזה, כפי שהיה נהוג אז. הסוכנות והציונים מה שנקרא, הם לקחו את הילדים הקטנים, את הנוער, אני ומשה אחי בני שלו... אני ארבע עשרה ומשהו, מוישה שלוש עשרה, וניקח את הילדים. שולחים אותם עם עליית הנוער למקומות הכי, שאוכלים מאכלים של טרפות ונבלות. ככה זה היה מהחברים שלנו בעיר,

06:16 דובר 2 ואת המבוגרים שלחו באופן אחר. כלפינו, כלפי המשפחה שלנו זה לא הסתייע בידם. פשוט אנחנו מאוד רצינו כי לא יודעים מה מצפה. הרי כולם תמימים, כולם חושבים ארץ הקודש, אברהם אבינו, הנביאים והכל, אז מה? לא חשבו מה טומנים וזה היה סכנת נפשות רוחנית איומה, כי כל אלה שהלכו עד היום נעלמו. כל החברים שהכרתי, כפי שאנחנו יודעים, פשוט היו שם דברים איומים שלא מעלים היום. היו מכניסים אותם דבר ראשון למקלחות מעורבות. אם כן, הדבר לא הסתייע. לא הצליחו לשלוח את ה... את האחים הקטנים, אותי ואת מוישה לבד, אלא עלינו עם המשפחה. זה נס אחד. הדבר השני, הגענו למעברת אשקלון. הרי משם מי יודע את מי אתה תפגוש? יצאנו לעיר, אבל השליח מהשמיים באמצעות נשיא הדור זה היה הרב לייבוב עליו השלום. אם כן, זו השגחה פרטית כפולה. קודם כל שהמשפחה עלתה כיחידה אחת. איך אומרים? נשינו וטפנו וזקנינו. זה דבר עצום. זה נס גדול שקשה לתאר אותו. אם היינו, היה לא תהיה, עולים לבד עם עליית הנוער והולכים לקיבוץ השומר הצעיר וכל המקומות הידועים אז, זה היה דבר שהוא ודאי. ילדים קטנים, מה כבר יכול להיות אחר כך? הנס השני, יוצאים לעיר. המפגש הראשון מהמעברה, רואים את הרב לייבוב. יפה, אני מקצר בזה כי זה לא הנושא. הגענו, הוא סידר אותנו בחסדי השם. המשפחה קיבלה בית בקרית עבד[?], הילדים סודרו בישיבה. אז אנחנו לומדים. אני ואחי לומדים. עכשיו אני מגיע. אה, אני זוכר כמה מורים שהיה לנו אז, המבוגרים שפה יכירו, הרב יעקב ימיני, הוא יהודי מבני ברק, משהו, ועוד אחד שממש שנים רבות, עשרות שנים לא שמעתי עליו, יוסף דורני. לוזיק שומע? מכיר את השם הזה?

08:32 דובר 2 יוסף דורני[?]? לא. תימני גם כן, יעקב ימיני. עכשיו אני אגיד לכם למה אני אומר את השמות. אז למדנו בכיתה בפרדס. אתם יודעים, תומכי תמימים דאז זה היה כמה נקודות, תחנת הרכבת בפרדס. בפרדס היה שם נקודות בפנים נקודות. לא, זה, זה משהו, זה דברים שלא עכשיו-- שוב, זה לא כעת, זה לא הנושא. איזה דברים, איפה למדו, איפה התוועדו, איזה התוועדויות, מה היה בלילות שישי, מצאת עשרות בחורים ליד העצים ולומדים חסידות עד הבוקר. היו כמה קבליסטים שגם תיקון חצות. אני עבדכם גם הייתי קצת בנושא הזה. ועם שמעון שהר[?], מי שיודע, היו לנו. בקיצור, אז היה כיתה והיה לנו חבר ששמו אני לא זוכר, נדמה לי אברהם, אולי מבית שאן, גם אני לא מתחייב. זוכר, נראה לי מבית שאן או חדרה, אבל נראה לי מבית שאן, אברהם או אבי. אבא שלו היה מאוד חולה והמורה כתב מכתב לרבי לבקש רפואה שלמה. אז שוב אני לא זוכר אם זה יעקב ימיני או יוסף דורני[?]. מה שאני לא זוכר. בקיצור, כתב מכתב אולי בשם הכיתה כמורה של הכיתה, ואבא שלו היה מאוד חולה. שלוש שבועות, ארבע שבועות נדמה לי משהו, לא הגיע שום תשובה. יכול להיות שהיה איזה טלפון למזכירות לבקש, שום דבר. בינתיים יום אחד הגיעה הידיעה שהאבא נפטר. נגיד בבוקר, לפני הצהריים שמענו. ילדי הכיתה והילד, הבן ה-- הילד עוד לא יודע, ובצהריים הגיע מכתב, מכתב מ-- מארצות הברית, מהרבי. המכתב מיועד למורה, ששם הרבי כותב לו ניחומים על הסתלקותו של האבא, ולהסביר לילד ואיך לנחם אותו ואיך להרגיע אותו. בימים ההם דואר זה לקח, אני לא זוכר, חמישה ימים, שישה ימים, זה לא-- גם היום זה לא

10:53 דובר 2 לוקח יום אחד, שבבוקר שומעים שהוא נפטר. זאת אומרת, התקשרו מהמשפחה מבית שאן להודיע שזה ולשלוח את הבן, ומכתב מגיע באותו יום. זאת אומרת שיצא כמה ימים קודם והרבי מבקש לנחם. הנה נושא אחד. עכשיו, אה, בימים ההם, דווקא בישיבה הקטנה, אני חושב ש-- היה אז את כל ה-- הרצון, כל כך הרבה ראינו בבחורים הגדולים שלמדו בישיבה הגדולה ושהיו זוכים לשבת אצל רבי שלמה חיים, כל כך קינאנו בהם. מי הדביק אותנו בנושא? המדריך. המדריך בימים ההם זה היה רבי משה אהרון טייכמן, שיאריך ימים. הוא היה המדריך שלנו ותמיד היה מסביר לנו קצת תמצית מההתוועדויות של רבי שלמה חיים. נו, איך אתה רוצה לשאול? אה, אני הייתי שוב בתקופה הזו מאוד ככה מחפש את ה-- ממש חסידות, עבודה, להאריך בתפילה, עניינים, והטרידו אותי הרבה דברים. בהתחלה, כשהגעתי לישיבה, בלי לשאול שאלות החלפתי את הנוסח. אחרי כמה זמן, שנה, שנתיים, אמרתי אולי לא עשיתי טוב? כתבתי לרבי, והנה זו תשובה ידועה, בימים ההם התפרסמה. אז בעצם השאלה שלי הייתה כפולה: האם טוב שעשיתי שהחלפתי את הנוסח? ב', אם זה נכון לעשות כך, האם עליי עכשיו באלול גם בסליחות, עליי לנהוג כמו חב"ד או לקום לסליחות מא' באלול? אולי ובכלל שולחן שבת. הנה תראו, ימי הסליחות תשי"ט, זה היה תשי"ט. האברך יעקב שיחיה, שלום וברכה. הפ"נ שלו נתקבל, ולקראת השנה החדשה הבאה על כל ישראל לטובה ולברכה, הנני בזה להביע לו ברכתי, ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה מתוקה בגשמיות ורוחניות, וברכה לתלמוד תורה, יראת שמיים, חתימת יד קודשו, ממש החתימה. נכתב בצד: מובן שנכון מאוד שמתפלל בנוסח חב"ד, שעל פי מסורת חסידים בירר רבנו הזקן את הנוסח שלו משישים

13:33 דובר 2 סידורים, ומבואר במגן אברהם במקום אחר אשר אין להחליפו, כי יש לשנות מנוסח אשכנז לספרד סתם ומנוסח ספרד לנוסח האר"י, שהוא נוסח חב"ד, אבל לא להפך. עכשיו לשאלה השנייה שלי: ואין המנהג שייך למנהגו עמידה לסליחות בכל חודש אלול, שימשיך בזה. הבנתם? זה הרבי. כן, הוא אומר מאז הנהגנו הספרדים וזה שקמו לסליחות, מאז המשפחה יודעת שאני נוסח חב"ד הכל, אבל שולחן שבת, מה שקשור לזמירות, פיוטים, אזמר בשבחין, בר יוחאי, זה המנהג בתפילת החודש. אני מקפיד מאוד על זה, כמו שאבא עליו השלום. כן. אני רשמתי לי נקודות מהרבי פה. הלאה. עכשיו, אה, משהו ממש גם כן אני חושב שהוא מאוד דבר עצום. יש לי פה לירה, אם אתם זוכרים את הלירה של הימים ההם. רואים לירה? זה חשוב מאוד. מתשי"ט, דמי חנוכה של הרבי בתשי"ט. אם אני לא טועה, ת-- הזקנים יותר פה נמצאים, נדמה לי שהרב אברהם פריז היה בא, נכון? לא זוכר. יפה. הוא מאשר. כי לא, לא הייתי בטוח. הרב אברהם פריז היה תמיד בא, ז"ל, והרב שלמה חיים עליו השלום יושב לצידו ומחלקים דמי חנוכה. ברשותכם אני אזכיר לכם את ה-- את ההקדמה של הרב שלמה חיים עליו השלום. בשבילי הרב שלמה חיים זה היה הצינור. פשוט. זהו. אני אגיד לכם איזה פתגם של הרב שלמה חיים פעם שאמר לברק'ה וולף עליו השלום, זכרונו לברכה. כי ברק'ה וולף היה קצת שובב בתור בחור, אז הוא אמר לו פעם, "אתה יכול להיות קשור אליי בלי להיות קשור לרבי, אבל להיות קשור לרבי לא דרכי אתה לא יכול". זהו, כך זה-- והפשט בחסידות זה הוא צריך להיות מובן, כי המשפיע הוא הצינור בין הרבי לבינינו. עכשיו

15:48 דובר 2 אני זוכר את ההקדמה כשהרב אברהם פריד בא עם השטרות לפני שהוא מחלק אותם. אז הרב שלמה חיים אמר, אה, דברי תורה. מה הוא אמר? "בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ", כי ידוע שבשביל התורה, בשביל ישראל נברא העולם. עכשיו ואיך ישראל-- אז כל העולם כולו מתקיים על ידי ישראל, בזכות ישראל. ואיך ישראל מתקיימים? על ידי נשיא הדור, שהוא הרבי. ואיך נשיא הדור קושר את הקשר שלו איתנו? באמצעות דמי חנוכה שהוא שולח לנו. ברור, זה ה-זה אבות. ואז הוא חילק את דמי חנוכה. כן. הנקודה הבאה. זה צריך לדעת. ברוך השם, אני אומר, זכיתי, זו זכות עצומה, אני חושב, שכל הילדים שנולדו, כן, כל הברי מצווה שהיו אצלי, וכמובן לפני כן החתונה שלי, היו מכתבים ממש במלואם, לא מהמזכיר ולא כלום, ממש אה מכתבים מלאים. ולא אלאה אתכם. אני יכול, אחד ה-המכתבים, כשמני הבן הגדול נולד, שלמה חיים, הבנות, ואצל הבנות כידוע, הנה סתם ככה מכתב בקשר לבנות, שנולדה אחת הבנות. שנייה. הגדולה. ברוך השם קב"ט תרש"ד אבטיק וחסיד אלישע אלוקים נועם אחד ואחרית לציבור. כנראה שאז כבר הייתי מורה, מוהר זה. במענה על הודעתו אשר נולדה להם בת במזל טוב, יהי רצון מהשם יתברך שיגדלה לטוב-- ביחד עם זוגתו תחיה, לתורה ולמעשים טובים מתוך הרחבה. ידוע מכבוד קדושת אדמו"ר הש"ט אשר מנהגנו הוא לומר גם בלידת בת לתורה, לחופה ולמעשים טובים, על פי מאמר הזוהר, ברכות י"ז א', נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו וכולי, באתנויי וכולי, ונטרין, וחת מזל טוב. חתימה מלאה, לא של המזכיר, ממש של הרבי. בטח שומר הוא על שלושת השיעורים השווים לכל נפש, חומש, תהילים, תניא, הידועים. הפ"נ שבמכתבו יקרא בעת רצון על הציון. ולפעמים היה

18:14 דובר 2 גם כשכתבתי לרבי הייתי קצת דואג, אז גם בשלב ההריון. אז הרבי מאחל שתהיה לידה בשעה טובה, זרעא חייא וקיימא וכולי. כן. עכשיו, אה עוד דבר מאוד מעניין לא הצלחתי למצוא. פה ריכזתי כמעט את כל המכתבים שהצלחתי. יש כמה מכתבים שעוד לא בידי. למשל, אמרתי לכם קודם שבימים ההם היה עניין, השתדלנו מאוד בעבודה, ע-ע-עבד, וממש העניין הזה שרוצה להתפלל באריכות ויש מחשבות זרות, וזה כל כך הטריד אותי. לא, לא כספים שחסר, לא אשר-- זה מה שהטריד. מחשבות זרות. אתה רוצה להתפלל, אתה רוצה ליהנות. הרב שלמה חיים הרבה-- אנחנו היינו מתגנבים אחרי שגומרים את ההתוועדות אצלנו, אצל הקטנים, הולכים להתוועדות, כמו שיענקל טייכמן אומר, עכשיו אני הולך לרב שלי להתוועד. אנחנו הולכים איתו אז אה והוא אומר, קונה חיי נפשו. אבל אתה מתחיל להתפלל, מחשבות זרות. אתה שומע את הרב שלמה חיים: בוא אל התיבה. אתה מבין? בוא אל התיבה, ואז אתה ניצל ממי המבול. טוב, זה לא כל כך, אז זה לא קל. אז כתבתי לרבי והרבי כותב לי--

19:36 דובר 3 הרבי הקודם?

19:37 דובר 2 כן.

19:37 דובר 3 איזה שנה זה כבר היה?

19:39 דובר 2 שנים, תשי"ט, תש"כ. לפני המון המון שנים. כן. הרבי כותב לי קצת עצות ואומר, "בכגון דא עליו לגשת למשפיע שלו ולפנ-- ולהסביר ולהציג את כל הדברים המטרידים אותו והוא יעמיד אותו על שורה נכונה." זה ממש, יש לי שני מכתבים כאלה. לא מצאתי. אני פשוט יודע שיש. וזה מאוד מעניין. כן. עכשיו, גם אחר כך, כשהייתי צריך לצאת מהישיבה וללכת לעבודה כמורה בקריית גת, גם כן ברוך השם מכתב מהרבי. שום דבר אז, הכל היה על ידי שיהיה בהצלחה, בשעה טובה ועניינים והכל. כולל הבת האחרונה, בת עשר ומשהו, זכינו כי היה בדיוק ממש, אבל היה מכתב, כנראה זה כבר היה דרך המזכירות או משהו. עכשיו יש עוד מופת שממש קשור אלינו. אמרתי המופת הראשון בקשר לחבר, זה מופת בקשר למקום המגורים. זה לא סוד שאני מאוד, אה, איך אומרים? תמיד הייתה לי ביקורת. למה? תראה, הרבי מדבר כל כך הרבה על ארץ ישראל השלמה והכל. אז למה? מה זאת אומרת להישאר בכפר חב"ד ולזעוק ארץ ישראל השלמה? אז אני ממש כל הזמן רציתי לקחת, אה, להיות בהתיישבות. תראה, זה לא חוכמה גדולה. חשבתי על חשמונאים, יש חשמונאים גנוזים, נרשמתי שם, קניתי מגרש, היו צרות כל הזמן, מריבות בין המשתכנים, והשקעתי ממש עשרות שעות בין הבעלז ו-ו-ותימנים ואחרים של הרב בעדני, להשלים ביניהם, ממש עשרות שעות הלך, ובעצם לא הסתייע, לבנות לא התחילו לבנות. ראיתי קשיים. כתבתי לרבי. יכול להיות שזה לא היה בסדר מצידי שאני בכלל, כן? כתבתי לרבי. כתבתי לו לבקש ברכה ועצה, האם נכון לעזוב מכפר חב"ד לשם? לא כתבתי לו שום דבר אחר. רבותיי, בואו תראו, זה משהו מדהים, מה הרבי עונה לי? מי... רגע.

22:18 דובר 2 כ"ט שבט. זה לא ב..., זה לא-- אני רק כתבתי. התשובה הגיעה בטלפון, שהרב גרונר התקשר אליי הביתה. הוא אומר: "תיקח עיפרון ותכתוב את התשובה של הרבי". אה, כ"ט שבט, תשמ"ה, אחד עשר בלילה. תשובת כבוד קדושת האדמו"ר שניתנה מפי הרב לייבל גרונר בטלפון. אני כתבתי לעצמי מה, מה התוכן. בעניין מקום המגורים, וזה לשונו. זהו, הוא זה הרב גרונר. עכשיו זה רצונו של ה..., זה ה..., זו תשובתו של הרבי, המילים שלו. "כרצון זוגתו תחיה, עקרת הבית. אזכיר על הציון." אני לא סיפרתי-- הרבי הכניס לי כזה דבר מהצד? לא הזכרתי לו מה אשתי רוצה, מה היא לא רוצה. בכלל. זאת אומרת, אה, אה, כתבתי, האישה מסכימה, אין בעיה, היא לא עושה שום דבר. אבל אני יודע שהיא הייתה רוצה להישאר בכפר חב"ד. אבל מה, אם אתה רוצה ללכת, אני איתך. אין שום בעיה. הרבי אומר כרצון זוגתו תחיה. זה משהו. לא כתבתי, אני אומר לכם, לא כתבתי לרבי את זה. עכשיו בואו ותראו. ואני אדם עקשן והיה לו, היו-- לא יודע מה שקורה, אה, איך עשיתי דבר כזה, אבל המשיכו, היו בעיות איך לגור פה בכפר. הייתי בשיכונים פה, אל תשכחו שהייתי פה, היה לי יד ורגל ב-בבית הכנסת כאן. ב-בהקמתו, הכוונה, עם הרב בוטמן, זכרונו לברכה. ו... אז הייתה עוד תשובה, כאילו אני קצת מנדנד. או ליו-או ליום ג'-ג', ה' מנחם אב. ה' מנחם אב, תשמ"ה. זאת אומרת באותה שנה, כמה חודשים, אני כאילו לא יודע מה היה שהתשובה הגיעה ובוודאי מחייב אותי, אבל לא יודע למה זה לא הסתדר, כי ראיתי אי אפשר. המשפחה גדלה. אנחנו בלי עין הרע אחד עשר ילדים ופה הבית של

24:35 דובר 2 קופמן ואי אפשר. לא, לא יכולתי. מה, שמה היה יותר קל מבחינה כספית וכל זה, וגם זה מאוד תפס אותי מבחינת, אה, לגור מחוץ לקו הירוק. אז תשובת כבוד ראש הישיבה, דרך רבי ליפגון[?], הפעם לא אליי הביתה, אלא דרך רבי שלמה סגל מעפולה. כלומר, סגל מעפולה קיבל את התשובה בטלפון וביקש ממנו למסור לי, כי כנראה היו לו עוד שאלות, אז הוא נתן לו חבילה. אז תראו את לשון הרבי: "כהקודמת, כהקודמת, כרצון זוגתו תחיה עקרת הבית, ואזכיר על הציון, וכן בעתיד." כלומר, אל תפנה עוד פעם. וכן בעתיד. כלומר, זהו, קח לך את זה ככלל. אז אתם מבינים מה שקורה פה? הרבי, כאילו, איך אומרים, עם כל הסבלנות, איך אומרים? אם עיקש תתפתל. אז עם כל הסבלנות, אז הוא נותן לך את הדרך. וכן בעתיד. כלומר, אם עוד פעם יתעוררו לך שאלות, זה ה-- זה הדרך. אה, רשמתי לי פה שבע נקודות. אני רוצה לראות אם דיברתי על כולם. אה, כן, כן, כן.

26:10 דובר 4 בסדר.

26:12 דובר 2 לחיים, לחיים. רבותיי, אני אסיים את הנקודה הזו, אם מותר, בנימה אישית קטנה. אני חושב כלפי כל ה-- הרי אנחנו בגדר, אנחנו הכוונה כל אנ"ש, כל המקושרים לשני הסוגים או לכמה סוגים. אפשר לומר אלו ואלו בוכים. אלו ואלו בוכים. מה, הקרויים משיחיסטים הם ממש חוגגים? באמת זה מה שהם רוצים? זה מה שביקשנו? ובוודאי אנחנו, כן? זה לא המציאות. אני-- כתוב "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". נכון? כלומר, כשאתה רוצה לדעת משהו, איך תהיה הגאולה העתידה? תתבונן בגאולת מצרים. מצד שני כתוב בפירוש שגאולת מצרים היא שונה מאוד. הגאולה העתידה היא שונה מגאולת מצרים. מצד ש-- מצד אחד כתוב "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". אז זאת אומרת דמיון. מצד שני במפורש כתוב הגאולה הזו היא תהיה שונה. מספיק הפסוק הידוע "ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה'". בגאולת מצרים, "כי ברח העם", "בחיפזון ככה תאכלו אותו", "מקלכם בידכם". זה שינוי עצום. זו גאולה שאין אחריה גלות. זאת גאולה שיש אחריה, אבל הייתה גאולה עצומה. אני רק שמתי לב, רבותיי, זה פשוט נימה אישית, שבגאולת מצרים, מה כתוב שם? פסוק מפורש. אין יותר מזה. מה יכול להיות יותר? "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה." עכשיו רבותיי, מי, מי הגאון שהיה מסוגל, אם היינו באים לפני שיצאו ממצרים, אני רוצה לראות אחד מכל גדולי ישראל ומהפשוטים ומהגדולים, שיאמר לי איך לעשות את החשבון של ארבע מאות שנה. תגידו לי, באמת הם היו ארבע מאות שנה במצרים? הרי אתם יודעים שהיו רק מאתיים ועשר שנים. ורש"י אומר שמה גם מאתיים ועשר זה לא היה שעבוד. השעבוד התחיל אחר הסתלקותו של

28:31 דובר 2 לוי, שהאריך ימים אחרי כולם, היה משהו של שמונים שנה, ועוד יותר היו בארבעים שנה האחרונות או משהו, ועוד יותר כשמשה רבנו בא לגאול אותם, "וימש חושך". זאת אומרת, זה חכמה של אחר מעשה. מה זאת אומרת? הקדוש ברוך הוא מצד אחד נתן לך, הנה את הקץ. ארבע מאות שנה. נו, תתחיל לחשב מתי תהיה יציאת מצרים. ואף אחד, כל הגדולים שבגדולים והקטנים שבקטנים, לא היה מסוגל לעשות את החשבון. מי יעלה בדעתו שהחשבון הוא מלידתו של יצחק? זה באמת-- למה אנחנו אומרים את זה? כי איזה חכמה זה? עשינו חשבון ארבע מאות, זה התחיל מלידתו. זה לא התחיל מברית בין הבתרים, זה לא התחיל מלידתו של יעקב שירד ל-ל-לחרן, זה לא מיצחק. מלידתו של יצחק. אבל מי החכם שיאמר קודם את זה? זה יהיה אדם לא ישר, שהוא יאמר אני יודע את הכל. מה המילים פה? בעל הבית שומר את הכל לצידו. תמיד אתה יכול לומר, הרמב"ם אמר "תיפח רוחם". הוא גם כן נתן קיצים, אבל אף אחד לא יכול לקלוע ולהתחייב. יש בעל הבית שהוא הכל יכול והוא המצוי הממציא כל הנמצאים. סתם ככה במסגרת נימה אישית הייתי אומר, בגאולה העתידה שאנחנו מצפים לה, המצב הוא בדיוק, אה, גלגל מהופך. אה, השעבוד של מצרים היה צריך להיות ארבע מאות, היה מאתיים ועשר, היה כמעט חצי ופחות מחצי. הגאולה העתידה שאנחנו מצפים לה, כל הגדולים אמרו שכבר יותר מדי עבדו. השעבוד היה גדול מאוד, כמעט כפול, היה צריך להיות גאולה מזמן. מ-מ-ממתי? כבר אלפיים שנה משיח? התחילו מזמן. לא מהיום. והנה אנחנו לא מצליחים לשים את האצבע. זה היום. לכן אני מציע שאף אחד-- לכן אסור לומר מחר, אתמול,

30:42 דובר 2 שלשום או מחרתיים. אסור לומר את זה. אז צריך לקיים את הציווי, מה שהרבי אמר לנו. לעשות את ההכנות הנדרשות, מה שתלוי בנו, ולזעוק. רבותיי, לזעוק זה לא רק בצורה של חילול השם. אנחנו מתפללים כל יום בשמונה עשרה, מותר לבכות בשמונה עשרה, "כי לישועתך קיווינו כל היום", "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח". כל אחד שיבקש מכל הלב בבכיות, איך שהוא יכול, וגם בקול ב-ב-כל או-או-ודתו וכלים לתיקון. ויהי רצון שהקדוש ברוך הוא ישלח משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן ואמן.

31:35 דובר 5 קום, אדוני, אלוהינו, קום עונה לאביך. קום, קום, קום, קום, קום לענות. קום אדוני. קום, קום, קום, קום, קום לענות. קום אדוני.

32:04 דובר 2 עוד ישיב את פו.

32:06 דובר 5 את תהילת אלוהינו.

33:05 דובר 6 תודה רבה לרב יעקב דרעי, ששיתף אותנו בכך שהרבי מהתחלה, מיד כשהם הגיעו לארץ, זה הרבי שלח שליח ששש-- הם זכו להתקרב על ידו ולהישמר מפני ליפול בידיים של מי שרצה לקרוע אותם מיידישקייט ומ-- ואחר כך כל החיים, כל הבית, איפה לגור, כל עדה, כל, כל בר מצווה, כל דבר, ופשיטא שגם היום לא עזב הרועה את צאן מרעיתו. גם היום הרבי מלווה כל אחד איפה, לאיפה לגור ואיפה לחיות ו--

00:06 דובר 1 רב מיכאל שישתף אותנו גם, אה, יחזק-- גם ידבר איתנו יותר על ההתקשרות שלנו לרבי היום. רבי מיכאל, רק לחיים. לחיים, לחיים.

00:52 דובר 2 אה, קודם כל רציתי להגיד שזה שאמר שאני גם אחד מהמשפיעים פה, זה בכלל טעות. אני מתנגד לזה וזה לא נכון. אה, פעם הרבי דיבר בהתוועדות ואמר: כשיהודי הולך ברחוב ורואה שני שאומר שלום עליכם, אז הוא מיד אומר עליכם השלום. בכלל, תגיד, הוא היה צריך להגיד גם שלום עליכם. אבל הוא אמר, צריך מיד להיות היפך המסתבר. הנקודה, היום אני רואה שמספרים סיפורים. בכלל אצל חסידים היו אומרים שסיפורים שייכים למורים ומלמדים, ובחסידישע פארברענגען מביאים סיפור לדוגמה על מה מדברים. אבל זה לא הבסיס ועיקר של חסידישע פארברענגען. וחסידים היו אומרים שחסידישע פארברענגען זה כמו, זה כמו בית מרחץ. ובית מרחץ, הכוונה של בית מרחץ לצאת משם נקיים. אבל יש מקום שכל בן אדם שהוא לבד לא יכול להשיג לשמה, אז הוא מבקש מהשני, אפילו שלא מבקש, מדרוקט אים. איך אומרים את זה בעברית?

02:43 דובר 3 דוחק אותו.

02:46 דובר 2 לפעמים זה גם קצת כואב, אבל כולם יוצאים בשמחה ונקיים. וזו הנקודה בעצם של החסידישע פארברענגען. אה, בוודאי שצריכים לעשות את זה בצורה יפה ועדינה שלא יכאב. מספרים שבנעוועל היו חסידים גדולים, ושם היו הרבה מחלוקות, לא מחלוקות חס וחלילה שיהיה ברוגז אחרי זה. אבל כשלקחו משקה נתנו אחד לשני על הראש והיה גם כואב. עד שפעם הרבי כתב מכתב לנעוועל: זה כבר זמן שנעוועלער חסידים יקטעו הציפורניים שלהם. אז לאחר זה, שקיבלו מכתב כזה, אז בשקט דיברו עם דיפלומטיה, עם עדינות, ממש יפה. כשעבר זמן מה מקבלים עוד מכתב מהרבי: אני לא יכול לסבול איך נעוועלער בעלי בתים גולפן די בייכער אין אנדערע.

04:14 דובר 3 תגיד בעברית.

04:17 דובר 2 אז, אז אני לא יכול להגיד בעברית. אז תרגום. יה, יה. וממילא, במיוחד שאנחנו עומדים עכשיו בימים קדושים. קדוש כהיום, שזה יום ג' תמוז, התחיל עם יום הגאולה. מה זה שייך לרבי הקודם? וג' תמוז יום ששייך לרבי. שבעצם שאנחנו פה ביחד ביום כזה, זה אפשר להגיד שאנחנו כולם עכשיו ביחידות עם הרבי. הרי באנו לפה להתקשר לרבי עוד יותר ועוד יותר. אז זאת אומרת, זו היחידות שלנו עם הרבי. אה, ואני לא זוכר באיזה שנה זה היה. עמדתי בגן עדן התחתון בכדי להיכנס ליחידות. זה היה כבר בערך שתיים וחצי בלילה, וכמו כולם עם תהילים ביד. פתאום ניגש אליי ר' אשר ששונקין. ר' אשר ששונקין היה קצת כפוף למטה עם כיפה רוסית על הראש. קסקט כזה כמעט עד העיניים שלו. קסקט היה בעצם אפור ולבן, אבל מה שראינו כבר היה שחור. והוא בא אליי עם אצבע, קורא אותי מהגן עדן התחתון לצאת בחוץ אליו. ואומר לי: הער, הער, חיים, הער, תשמע, אתה עכשיו הולך להיכנס ליחידות לרבי. אז תדע לך, שהרבי זה פטרון. ברוסית פטרון, בעברית זה בית מנורה. בית מנורה. שבבית מנורה יש כוח אין סוף. ובאיזה מנורה שמכניסים לשמה, זה האור שאתה מקבל. בבית מנורה אפשר להכניס מנורה של מאה, אתה מקבל אור של מאה. אתה מכניס מנורה של אלף, אתה מקבל אלף. אז כל מה שאתה מקבל מהרבי ביחידות, חוץ מזה שהוא נותן מעצמו, אבל מה שתלוי בך, איך אתה מכין עצמך לרבי? שאלתי אותו מה זאת אומרת להכין-- להיכנס ליחידות לרבי? הם כבר התחילו לדבר. הוא אמר לי: דו ביסט אין גאנצן נישטאָ. אתה ביטוב עם צייץ. זה רק המילים האלה שהוא אמר לי. כשנכנסתי לרבי, והמילים

08:07 דובר 2 האלו שהוא אמר לי עמדו לפני העיניים שלי, ואני נכנסתי, אני מחזיק הפתק ביד ואפילו לא מסרתי את זה לרבי. אני מחזיק אותו ככה באוויר. אז הרבי ידע ככה פתק ממני והסתכל בפתק ואומר לי: "דו שרייבסט דאָ", אתה כותב פה שהקדוש ברוך הוא ייתן לך כל הברכות. מה זאת אומרת? מה זה אומר כל הברכות? הרי ביום הכיפור אנחנו אומרים על חטא ולא אומרים תסלח לי כל החטאים שלי. אנחנו מפרטים כל אחד ואחד בנפרד. ואבינו מלכנו, בכל הבקשות אנחנו עושים פירוט על כל דבר ודבר. מה זאת אומרת? אתה כותב על כל מה שצריך. ממילא מה אתה צריך? והתחילו להגיד לי מה אני צריך ומיד הרבי היה כותב על מכתב שלי: ואתה צריך זה? אה, בסדר. כתב. אתה רוצה זה? כתב. הוא עשה לי פירוט מה אני צריך. וממילא היום כרגע אנחנו ביחידות עם הרבי, וכל אחד צריך להתבונן ולראות את הרבי ולהתקשר עם הרבי, וב-- אבל אנחנו צריכים גם להיות בבית מרחץ ולא להסתפק רק עם סיפורים לבד. בוודאי שסיפורים זה דבר גדול וקדוש. הרבי פעם דיבר שהרבי הקודם אמר, בכלל אצל חסידים העניין של חסידים ללמוד חסידות ודרך חסידות מתקשרים לרבי, אבל היום הוא הזמן שצריכים גם להראות מופתים, והיום הוא הזמן שרק דרך מופתים קצת מתעוררים. אז ממילא כשכולם מספרים סיפורים אז גם אני אספר סיפור. ודרך הסיפור באמת אנחנו מתקשרים יותר. זה דבר שיותר קרוב אלינו. וכמו שכתוב על משה רבינו שהוא היה איש אלוקים, שבעצם מילה אלוקים כתוב על מלאכים. לפעמים אומרים אלוקים וזה בעצם היה מלאך. למה אומרים אלוקים? מפני שאין לו מציאות של עצמו לבד. זו בריאה קדושה כל כך שאין

11:55 דובר 2 מציאות. זה רק אלוקים. זה רק רצון ומציאות של אלוקים שמה. וממילא אומרים על מלאך אלוקים. על משה רבינו אומרים איש אלוקים. משה רבינו וזה בעצם

12:15 דובר 4 מהשיחות מהרבי, מה שהרבי אומר שזה שכתוב שמשה רבנו איש אלוקים, בגלל שבמשה רבנו היה אלוקות ממש. אלוקות ממש צריך להתלבש בגוף של משה רבנו. ממילא מלאך זה בכלל לא בריאה. ואף על פי שזה בריאה, קוראים אותו אלוקים. משה רבנו זה לא בריאה, זה אלוקות ממש. וממילא רבי אלוקות ממש. וכל פעם שמספרים סיפור מהרבי, אז רואים יותר במוחש שהרבי זה אלוקות ממש. אז אחד מהסיפורים שרציתי לספר, שזה ממש בעיניים שלי היה אלוקות ממש. בתשל"ג הרבי דיבר הרבה מאוד שכל אחד יקנה בית בקראון הייטס. אני באותו זמן לא הייתי שייך לקנות בית. היו לי חובות מעל הראש והייתי עשיר בחובות. לקנות בית צריכים כסף. אבל אשתי אמרה, אם הרבי אומר לקנות בית, השם יעזור. לא לפי השכל שלנו. צריך לקנות בית. וככה חיפשנו בית עד שמצאנו בית במונטגומרי סטריט. בית גדול, מאוד מאוד מוזנח. ישנה ארגנטינאית אחת שבסך הכול כבר לא גרה שמה והחליטה סוף כל סוף למכור את הבית הזה. הסתכלנו, בית מאוד גדול, החלטנו אפילו שזה מוזנח, אז אנחנו נתקן ויהיה בית גדול ויפה. הבית הזה היה במחיר שלו שלושים וחמש אלף דולר. אבל זה היה הרבה כסף אז. אז עשיתי חשבון ש־עשרים ושבע אלף דולר מקבל מהבנק, ועוד עשר דולר, עשר אלף דולר צריכים בשביל לתת מקדימה, ויהיה עורך דין עוד עשר דולר. מאיפה לקחת לא ידעתי, אבל איזשהו חשבון היה זה. לקחתי עורך דין כמו הסדר, עשו חוזה עם האישה הזו, והחוק באמריקה, כשעושים חוזה על הבית ואם בתוך חודש ימים לא מקבלים משכנתא מהבנק, מותר למוכר לבטל החוזה. עשינו חוזה, היה— אז כולם היו משתמשים איתו. עורך דין

15:36 דובר 4 ליסטמן, והוא— הוא נתן ניירת לבנק. בא שמאי לבית להסתכל בית. מסתכל פה ושם ואומר, "איזה בית זה? מוזנח, שבור. היא רצתה שלושים וחמש אלף דולר? הוא לא שווה גרוש. איזה משכנתא אתה יכול לקבל על הבית הזה?" אבל לפני זה, לפני זה עוד שאני לא סיפרתי. כתבתי לרבי שרוצה לקנות בית זה וזה ושמבקשים כך וכך כסף, ואני שואל הרבי לקנות את הבית או לא לקנות את הבית. קיבלתי מילה אחת מהרבי, לקנות. אסתר הרוצים. בדרך כלל התשובות היו לפי הצעת ידידים מבינים או שיהיה בשעה טובה ומוצלחת. אצלי היה מילה אחת: לקנות. אסתר הרוצים. טוב, אז אנחנו ממשיכים שעשינו חוזה ובא כבר שמאי לבית להסתכל והוא עשה לי בית שזה לא שווה כלום. עוד לא יודעים מה הוא כתב שמה, אבל על כל פנים קיבלנו מבנק מכתב שהוא מאשר לנו שבע עשרה אלף דולר. החשבון שלי היה שאני מקבל עשרים ושבעה אלף דולר ואני צריך עוד עשר. אבל בנק נתן רק שבע עשרה. אני צריך עוד עשר. אבל זה כבר לא היה שום מקום מחשבה אפילו לחשוב לקנות את הבית הזה. הסיפור הזה היה באמצע אלול. הגיע ר' מנדל פוטרפס, שאני הייתי מאוד, מאוד קרוב איתו, ואני מספר לו הסיפור הזה ואני לא יודע מה לעשות. אז מנדל אומר לי, 'תשמע, אתה קיבלת תשובה לקנות. אין לך שום דרך לצאת מפה. ואם היית מקבל שיהיה בשעה טובה ומוצלחת, אתה יכול לתת פירוש שיהיה בשעה טובה ומוצלחת שלא לקנות. אתה יכול לשחק, לשחק עם התשובה, אבל אצלך מילה אחת לקנות, אין לך שום ברירה. על כסף אני אעזור לך. אני בן דודה דודי דייטש, אני ידיד של

18:30 דובר 4 שמואל למד[?]. אני אקח הלוואות על אחריותי ואתה תקבל הכסף ותקנה וזהו. אין לך שום מחשבות אחרות. בסדר. הניירת הלכה לבנק, מחכים זמן, אבל באמצע, מיד כשנתנו ניירת לבנק ומחכים למשכנתא, מיד כתבתי לרבי. כל הסיפור. כתבתי שיהיה לי שבע עשרה אלף דולר וקיבלתי אישור מהבנק, רק אויסווייז, וגם כתבתי בגלל שקיבלתי תשובה לקנות, אני קונה, אבל מבקש ברכה מהרבי שישיג בקלות הכסף ושיהיה לי קל לשלם החובות. בתוך שעה וחצי אני מקבל תשובה: ״אזכיר על הציון.״ בסדר. זמן הולך, עבר החודש. אני אפילו לא הרגשתי שהחודש כבר עבר. אני מקבל טלפון מאישה מארגנטינה, אה, ״מיסטר וייסקי[?], אתה יודע שכבר עבר חודש ימים ואתה לא התקשרת לגמור כל העסק?״ אמרתי, ״סליחה, אני אדבר עם עורך דין.״ זה כבר, כבר, כבר החודש. היא יכולה לבטל החוזה. אני מצלצל, מיסטר ליסטמן, מה הולך פה? כבר החודש. סליחה, אני אשם בזה, אני לא הלכתי אחרי זה. הוא מיד מצלצל לבנק, איפה הכסף ומה, מה? לא, רגע, רגע, הוא מחפש פה שמה ואומרים לו, אה, סורי, סליחה, אבל תתקשר בעוד שעה, אנחנו לא מוצאים התיק שלו. כל התיק שהיה שמאי וכל הסיפור. אין תיק בבנק. הוא מתקשר בעוד שעה, מנהל בנק אומר לו, פעם הראשונה בהיסטוריה שבבנק נאבד תיק. לא היה דבר כזה. אנחנו אשמים, אנחנו מבינים העניין. אנחנו מתחילים מהתחלה ואנחנו בתוך יומיים גומרים. הוא יקבל כסף. אנחנו אשמים בזה. תיק נאבד. למחרת בא שמאי, אבל אחר. אני עומד על יד הבית, הידיים שלי רוקדים. מה יהיה פה? הוא בא, מסתכל על הבית. איזה בית! בקראון הייטס בכלל לא רואים בתים כאלו. איזה גודל. אוקיי, יש כמה דברים שצריך לזרוק,

21:56 דובר 4 לתקן, שטויות. עם קצת כסף יהיה לך פה ארמון. כמה מבקשים ממך הבית הזה? אמרתי שלושים וחמש. שלושים וחמש? כזו מציאה. עורך דין מקבל טלפון למחרת אחרי זה מהבנק: עשרים, עשרים ותשע אלף דולר. וקיבלתי מהבנק עשרים ותשע אלף דולר. אז תגידו לי אם זה לא גילוי אלוקות במוחש. הרבי נתן לי תשובה אחת: אזכיר על הציון. ובזה נגמר כל הסיפור. ברוך השם קיבלתי בית, הכל בסדר, והשם יעזור לנו אז בקרוב ממש יתגלה לנו מושיע ונראה הרבי במוחש בעיניים בשריות. לחיים, לחיים.

26:15 דובר 5 מאמא, מאמא, הוי יא, יא. לי לה, לה, לה, לה, לה, לה, לה, הוי יא, יא, יא, יא, יא, מאמא, יא, לילי, לה, לה, הוי, לילי, לה, לה, לה, לה. הוי, לילי, לה, לה, לה, לה, הוי יא, יא, יא. יא מאמא, מאמא, מאמא, הוי לה, לה. יא מאמא, מאמא, הוי, לילי, לילי, יא, מאמא, יא, יא, לילי, לה, לה. יא, לילי, לילי, יא, מאמא. יא מאמא, מאמא, יא, מאמא, יא, לילי, לה, לה.

27:09 דובר 6 לחיים, לחיים. אני אומר תודה לרב מיכאל שנמצאים כעת ביחידות אצל הרבי. צריך לפרט לרבי הכל. אחד היהודים המיוחדים בכפר חב"ד, שהיה מפורסם בכל העולם בהתמסרות שלו לרבי, בהתקשרות שלו לרבי. הוא היה מורה הדרך של חסידים באופן הביטוי שלו לרבי. זה הפרטיזן ר' זושא עליו השלום. הוא לא נמצא איתנו. היה צריך לדבר כאן גם היום, אז הבן שלו נמצא איתנו. נבקש מהרב לוי, לא הרבה זמן. לא, אתה לא מבוגר, אפשר להפסיק אותך. אתה תאריך, אנחנו נעצור אותך. בוא, בוא תגיד לחיים. הרב לוי, הרב לוי, בוא. בוא תספר לי סיפור אחד על הרבי. בוא תגיד לחיים לכאן. בוא, הרב לוי. לא צריך להציג אותו. כן, מנהל מוסדות חב"ד במגדל העמק וכולי וכולי. אה, כל הדברים האלו כבר יודעים. אתה תגיד משהו שיחזק אותנו בהתקשרות שלנו לרבי.

28:18 דובר 7 שב, תעמוד, מה שאתה רוצה.

28:26 דובר 6 הכל יהיה בסדר. אה? לחיים, שייגמר לחיים. אתה לא יכול לשים יותר? לחיים, לחיים. שוואכער רעדנער. בוא נראה. אני אספר סיפור. בסדר, שומעים אותי? כולם שומעים אותי? כן, שומעים אותי בסדר.

29:08 דובר 7 מה אני אגיד?

29:12 דובר 6 אספר סיפור שהיה לפני כעשרים וחמש שנה, שאם לא הייתי רואה את זה בעיניים שלי לא הייתי מאמין שיש כזה דבר.

29:25 דובר 7 או!

29:28 דובר 6 כשהייתי בבית חב"ד בחולון היה שמה סגן יושב ראש המועצה הדתית, שהוא היה מנגד לפעילות של חב"ד, ואם היושב ראש המועצה הדתית היה רוצה לעזור לפעילות, הוא היה עושה את כל הקשיים איך לא לעזור לחב"ד. יום אחד אני יושב בבית חב"ד—יום אחד אני יושב בבית חב"ד בשעות הצוהריים ונכנסת אליי אישה עם מכתב והיא אומרת לי, "אני רוצה להקריא לך מכתב שקיבלתי מבן דודי", והאישה הזאת זאת אשתו של סגן יושב ראש המועצה הדתית. והיא מספרת לי כך, היא מתרגמת לי את המכתב. כהקדמה היא אומרת לי כך, שיש לי בן דוד שהוא איש עסקים גדול מאוד. הוא גר בצרפת והרבה שנים לא היו לו ילדים. בזכות הרבי מליובאוויטש נולדה לו בת. כאות הוקרה לדבר הזה, תמיד כשהיה נוסע לעסקים לארצות הברית, כשהיה נוסע לארצות הברית, תפילת מנחה, תפילה אחרונה שהוא היה בניו יורק, היה נכנס להתפלל בבית הכנסת הקטן למעלה עם הרבי. באחד הימים, וזה היא מתחילה לקרוא לי את המכתב, מה שהיא קיבלה—בעצם הסיפור הזה גם כבר קצת פורסם והגיע עם כל מיני, אה, כן, והחלטתי פשוט לספר את הסיפור הזה, שידעו את הסיפור כמו שזה, כמו שלי ידוע, כמו שאני שמעתי ממנה. והיא מקריאה לי את המכתב ומתרגמת לי שהבת של הבן דוד חלתה והמחלה נהיה יותר קשה ויותר קשה והוא בגלל—בגלל המחלה היא, הוא לא עזב את ה... את הבית, הוא לא יצא לעסקים. ועד שהרופאים אמרו כבר אין סיכוי, הוא ישב בסלון. אצלו היה תלוי בסלון תמונה גדולה של הרבי. מרוב עצבים, כשהוא יושב ומהרהר מה שעובר על הבת שלו והכאב הגדול, לקח את הנעל, זרק את זה על

32:46 דובר 6 התמונה של הרבי. היא מתרגמת לי את זה מהמכתב. עוברת תקופה, הילדה הבריאה. הוא לא יודע בגלל מה, למה היא הבריאה? והגיע מצב שהוא יכול לצאת בחזרה לעסקים. נסע לניו יורק, ובתפילה האחרונה, כמנהגו כשהוא מגיע לניו יורק הוא נכנס לרבי להתפלל מנחה, אבל הפעם הוא לא הספיק להיכנס לחדר והוא—

00:06 דובר 1 וכתבו שמה דחוף ביותר. מיד כשנגמר, ביום חמישי בלילה נגמר חנוכה, מוצאי שבת הרמתי טלפון ואני מצלצל למשפחה. זה משפחת שאולוב. "כן, אדון בן ציון?" "כן." "אתה חב"ד, היו אצלך לנרות חנוכה וביקשת שיבואו לבדוק דחוף." "כן, כן, תבוא מה שיותר מהר. אשתי חולה. תבוא מיד." אמרתי לו, "אני כבר מגיע." נסענו לחולון. זה היה מוצאי ש-- מיד במוצאי שבת. נסעתי אליו למשפחה ברחוב חנקין עשרים ושתיים. דופק בדלת. "בוא תיכנס, בוא תיכנס." מה? מה? מה? מה? מה זה כל כך דחוף ביותר? אז הוא מספר לי, "תשמע, אני איש עסקים. יש לי מפעל בתל אביב, בדרום תל אביב, של מכניקה עדינה. מה שאני חסכתי במשך הזמן, כל הכסף הלך עבור רופאים. אשתי נכנסה לפני שנה וחצי לדיכאון נפשי וגמרנו. היא לא יוצאת מזה. כל יום היא סובלת ממשהו אחר. כל יום אני מביא את רופ-- טובי הרופאים ועל זה הולך הכסף." טוב, התחלתי לבדוק את המזוזות. המזוזה בחדר ש-- החדר שינה, נפשכם, היה סדוק. ביום שני אני מרים אליו טלפון, "נו, מה נשמע, בן ציון? יש חדש?" "אין. אין חדש." "טוב," אמרתי לו, "תשמע, מחר בערב אני אגיע אליך הביתה ואנחנו נתקשר לרבי ואני רוצה שאתה אישית תדבר עם המזכיר שימסור את הפרטים מה שצריך למסור." זה היה ביום שלישי בערב. באתי אליו הביתה. חייגנו עד שתפסנו אז את הקו. תפס את הרב גרונר, סיפר לו את כל הסיפור, ולמחרת בערב, ביום רביעי בלילה, אני מתקשר אליו לשאול מה נשמע, מה חדש, אם צריך עזרה. "אדון בן ציון, מה שלומך? מה שלום הגברת?" "אדון לוי, הרב לוי, תבוא ישר דחוף אליי הביתה, מיד תבוא אליי!" אמרתי, טוב, אני אבוא.

02:30 דובר 1 באתי, אומר לי, "תשב, אני חייב לספר לך. אתה חייב לשבת. אני כל בוקר יוצא לעבודה, מכין לי ארוחת בוקר. צהריים אני לוקח איתי בסנדוויצ'ים, אני מכין לבד או שהולך למסעדת פועלים שם. הבוקר אני עשיתי לך ויתור. זכרתי שעשיתי לך ויתור ואני קמתי, באתי הביתה בסביבות שבע וחצי ואני מתקרב לדלת. נהיה לי שחור בעיניים. אני מריח ריחות. אמרתי, ריבונו של עולם, אני מפחד להיכנס הביתה. אולי שכחתי לכבות את הגז? נכנסתי בכל זאת, אני רואה את אשתי מבשלת. שנה וחצי לא ראיתי אותה מבשלת." קיצר, אני מדבר איתה, עם גברת חנה שאולוב, אני אומר לה, ישבנו, דיברנו, אומרת, "תשמע, קמתי בשמונה בבוקר, לא רציתי לקום ואני רואה בן אדם זקן צועק עליי: קומי מהמיטה!" בתיק שלי היה לי, יש לי, תמיד החזקתי שם תמונות של הרבי, נתתי לה, אמרתי לה, "זה האיש שצעק עליי. זה האיש שאמר לי לקום. אני בעזרת השם שבוע הבא טסה במיוחד אליו." אישה בולגריה, משפחה בולגרית, נסעה במיוחד ל-770 לראות את הרבי.

04:15 דובר 1 היא אומרת, "אני התרגשתי. כשנפרדתי ביקשתי מהמזכיר בקשה אחת. אני רוצה לנשק את המזוזה של החדר של הרבי." והם התחילו לשמור כשרות, החליפו את כל המזוזות ותפילין. משפחה בולגרית. זה הסיפור שאני ראיתי והייתי נוכח בסיפור הזה. לחיים, לחיים. רב בן ציו-- "משיח, אימתי קאתי מר? לכשיפוצו מעיינותיך חוצה. משיח, אימתי קאתי מר? לכשיפוצו מעיינותיך חוצה. משיח, משיח, משיח, משיח, אימתי קאתי מר? לכשיפוצו... משיח, משיח, משיח, משיח, אימתי קאתי מר? לכשיפוצו. משיח, אימתי קאתי מר? לכשיפוצו מעיינותיך חוצה. אה, אה, אה, אה, אוי. הוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוויי משיח. אימתי קאתי מר? לכשיפוצו מעיינותיך חוצה. משיח, משיח, משיח, משיח, אימתי קאתי מר? לכשיפוצו. משיח, משיח, משיח, משיח, אימתי קאתי מר? לכשיפוצו."

06:43 דובר 2 לחיים, לחיים. תודה רבה לרב לוי. איש מעשה, איש מעשה, גם איש מעשה במעשה בפועל וגם וכולי וכולי. נמצא איתנו כאן הרב מאיר בסטובסקי שמפורסם, אה, בכל רחבי ישיבות תיכוניות בשיעורי תניא שלו. אה, מפיץ מעיינות. היום עוסק גם בניהול תלמודי התינוקות של בית רבן. יש באמתחתו סיפורים על הרבי. יחזק אותנו גם בעסקיו של הרבי וההתמסרות לקיום ההוראות של הרבי. הרב מאיר בסטובסקי בבקשה. בוא, בוא לכאן שיראו אותך. רוצה לעמוד? לשבת? לא, אתה יושב כאן עם הפנים למזרח. לחיים, לחיים.

07:49 דובר 3 לחיים ולברכה. לחיים ולברכה. אני אספר לכם שני סיפורים. אחד בתשכ"ז ואחד סיפור ארוך בתשס"ט. אחד לפני ואחד אחרי. כשאני הגעתי לרבי בתשכ"ז, מובן שזה היה אחרי הרבה הרבה שכנועים, כי אני סוף סוף הגעתי מחיפה, ואברמל'ה דונין המפורסם, והמאמץ היחידי זה היה איך, אה, להחדיר אל המוח להגיע לרבי. אצלי אז עוד לא היווה משמעות, כי אני סך הכול עוד רב, פחות רב, אבל מהדחיפות ועם ההתוועדויות איתו ביחד קיבלתי קצת, נקלט לי הנושא הזה. מובן שכאן הרב איצקו דיבר גם כן, ומובן שגם דרכו קצת עברתי את הנושא הזה. בכ' אלול, זכור לי כמו היום, תשכ"ו, הוא ואחיו ועוד כמה אנשים חשובים היום בחב"ד. והנושא העיקרי היה תמיד סע לרבי. טוב, אה, אה, לנסוע כשאני אף פעם לא טסתי בחיים שלי. אם כבר הגעתי כבר מאירופה אז הגעתי דרך אוניות, אבל לטוס וכל הנושא הזה, לאן? למי? ואף אחד לא חיכה לי שם. אין לי שם משפחה, אין לי שום דבר. לנסוע? יש כאלה שנוסעים בגלל שיש להם תוך כדי זה רקע כזה של ביקורים. לי לא היה מי לבקר בכלל שם. אבל הנושא הזה חדר, חדר ונסענו. ומובן שראיתי את הרבי אז הדבר מתחיל לדבר אליי. אחד הדברים שראיתי ולא העזתי להסתכל, להסתכל ברבי, זה כשהיינו ב-בתפילה של מנחה, כשמתפללים מנחה וגם שחרית אז זה היה בבוקר, ב-בעיקר המנחה הייתה ב-ב-באותו זאל קטן. מובן שהרבי בחן את כולם. הוא גם בחן, אה, אותי, ודקה ממש, אה, שלמה, והרגשתי קצת, איך אומרים, פס-- יותר מדי חודר אליי, ואמרו לי: "שמע, הוא עושה לך ניקיון." מ-מ-מאוחר יותר אמרו לי: "שמע, הוא עושה לך מכל הכיוונים, ניקה אותך לגמרי."

10:50 דובר 3 לא הבנתי מה זה עדיין כל הסיפור הזה, אבל כשבאתי אליו ליחידות זה היה איזה חודשיים אחרי זה. הייתה יחידות אחת, היה לי גם יחידות-- לפני הנסיעה שלי חזרה לארץ הייתה יחידות שנייה. שם העזתי לשאול את הרבי הרבה שאלות. ומובן שהשאלה העיקרית אצל אדם שהוא חי את החומר זה מה יהיה איתי? מה אנחנו עושים? שאלה שנייה הייתה שם לגבי הזקן. אני מאוד חששתי לחיי אבי, זה נקרא. הוא היה אז אדם עם בעיות לב, וכל הנושא שאני-- הוא לא ברח פעם מהנושא הזה כשהיה בזמן, אה, בזמן שהיה ברוסיה אז הוא רץ, ברח. היה אז בגיל שלוש עשרה עם פאות והכול, ופתאום הבן שלו פתאום מתחיל, אה, להיכנס לאיזה מעגל של דברים שקשור עם כובע, שלא כובע על הראש, אלא כובע על היד בשביל לאסוף כסף. כך אצלו היה הדמיון הזה שכל אחד שנכנס ליהדות זה לאחד שמתנתק מהעולם הזה, ואחרי זה בשביל לחיות הוא צריך לקחת איזה כובע ישן או חדש, לא משנה, לעבור מאיש לאיש, ואחרי זה יש זמן ככה לחיות. אז ככה איזה מושגים כאלה קיימים על היהדות, וחרדתי לגורלו. פשוט ידעתי אם אני חוזר בצורה שלי, האדם הזה יורד. אומרים יורד מהעולם, מאבד את החיים. חולה לב, וכמובן המלחמה לפני שנסעתי ולחזור אליו בצורה חדשה. ואני מספר את זה לרבי, את כל הסיפור הזה שאני חושש לחייו. זה כ"ז, זה כ"ז. אבי נפטר במ"ט. אני אתן לכם כאן תיאור של זמנים. זאת אומרת, יאריך ימים. הרבי אמר לי על פי שולחן ערוך של הצמח צדק, נתן לי שם סעיפים. אני אז הבנתי הרבה סעיפים, שמעתי, רשמתי. מה, מעלה של זקן והכול, ונתן לי

12:59 דובר 3 את התוקף שאתה יכול לבוא. להפך, אמר אם אתה תתחיל להיות חצוי אז אביך יחצה אותך עוד קצת. כי אם תבוא עם משהו לא בטוח, אז הוא אמר שחודרים לתוך הלא בטוח הזה ומתחילים להשיל ממך עוד ועוד כמה דברים. אתה תהיה סגור לגמרי. זאת אומרת, קח על עצמך הכול, וגם נושא של ר"ת זה גם אחת השאלות שלי. והרבי אמר לי בתנאי שאתה מתחיל בזה ולא מפסיק. אני קצת אמרתי לעצמי איך הוא שואל, פונה אליי בזה. אם אני פונה אז הכוונה שאני כבר חושב על זה כדבר בטוח. וגם זה נתן לי דרך אגב המבט הזה והחלטה, כי אחרי זה התברר לי בהמשך פעילותי בחב"ד בקרב הנוער הדתי לאומי, שהשאלה הזאת הייתה שאלה מכוונת, שאני שאלתי את השאלה הזו את אלה שרצו להניח תפילין, ממש את אותו נוסח. ולמה? כי אחר כך ראיתי שאם אתה לא שואל את השאלה הזו, לפעמים הם לוקחים את זה לחודש, חודשיים, שלוש ואחרי מורידים את זה. חושבים שזה כאילו מין משהו, בהתלהבות הראשונה לוקחים את זה, והתלהבות השנייה כבר מתחילים להתקרר ומורידים. אז כל פעם שמישהו היה פונה אליי, גבר בינתיים, הייתי שואל את השאלה של הרבי, בתנאי ש-, ש- או-- אז עם אחד נכשלתי, אבל כל השאר עד היום ברוך השם מניחים. השאלה שלי הייתה שם הכי חזקה זה לגבי נושא ההמשך שלי, מה אני עושה בחיי. אמנם לא הייתה לי בעיה גדולה מאוד כי הייתי כבר, בוא נקרא במושגים שלנו, אקדמאי עם רקע טוב, עם עתיד ממש בטוח, כי חיפשו אנשים כאלה שבאים לשטח ויודעים, מכירים את השטח ויודעים מה לעשות בשטח. הייתי אז בהנדסת מכונות ומובן שלא

14:59 דובר 3 קשה לקבל. אני שאלתי את הרבי מה אני עושה בכל אופן? זו שאלה ידועה ששואלים את הרבי מה אתה הולך לעשות, כי אם זה נראה לך בטוח, אבל בכל אופן הרבי צריך לתת את הדעה שלו. והוא אמר לי ככה, וזה מה שכאן נראה את ההמשך מאוד מעניין. חדירה הכי עמוקה לנפש אדם בשתי-- במשפט אחד. הוא אמר לי אם אתה זקוק לכסף, אז יש לך מקצוע. זאת אומרת, אם אתה רוצה להתעשר או משהו, אין לך בעיות. אבל אם הנושא הזה לא נוגע לך, זה לא נוגע לך, אז חינוך. אני חינוך הרבה לא חשבתי, אבל... יצאתי החוצה וזה היה, זה היה שתים עשרה דקות לפי השעון. אמרו לי זה המון זמן. איך אני יודע גם הרבה זמן? כי כל פעם נפתחה הדלת ומובן, כמו שאתם כבר יודעים את הסיפור הזה, עומד שם מישהו, השוטר של ה... כן? וכל הזמן הרבי דוחה אותו כל פעם. שתים עשרה דקות זה הרבה זמן. אני יוצא החוצה ומובן שאני מביע את-את כל מה שהיה שם בפנים מישהו, והוא אומר לי, "שמע, אתה קצת תתייעץ פה עם אנשים לדעת מה לעשות." והוא אמר לי בסוף, "אם הרבי אמר לך משהו שלא חשבת עליו, אז זה הקו שלך." אז יש לי, זאת אומרת, אני אפילו לא אצטט את השמות, כי העיקר זה העניין הזה. זאת אומרת, אם פתאום באה מחשבה חדשה, זאת אומרת במקום הדבר הבטוח והדבר שמאפשר לך להתקיים בצורה הכי, הכי מכובדת, פתאום אתה עוזב את זה עם איזו קצת מחשבה? חינוך. כשהגעתי הביתה, וזה כאן הקו-- הדבר המעניין היה. כשהגעתי הביתה, כמובן שכל הנושא שהרבי דיבר על השלמות של הלבוש והכול,

16:51 דובר 3 זה באמת חלק שלו, ומובן פה ושם הייתה שאלה, שתיים, והכל ירד, והתקבלתי בצורה הכי מכובדת בבית. אתם צריכים להבין שבית שלא חי בקו כזה, פתאום בא איזה חרדי עם זקן והכל, וכשאני נכנסתי הייתי עם זקן צרפתי וכיפה סרוגה. כשחזרתי פתאום באתי עם מגבעת ועם זקן כבר ארוך, כי מרוב שהייתי מתגלח, כמובן שזה כבר נתן את כל הביטוי שלו, שתוך זמן הכי קצר זה תפס גובה ואורך וככה. מובן שהדברים האלה, כי-כי מטפלים עם משהו, אז אחרי כן אומרים, שמע, כל מה שאתה זז קיצצת, הכל בסוף מתבטא בא-באורך שלו ב... ואני בא עם כל הזקן הגדול הזה, ואבא שלי מסתכל עליי ואני מפחד, והוא מקבל קצת כובד לב, ואחרי זה... אז כמו שאמרתי לכם, מכ"ז עד נ"ט זה-- עד מ"ט זה מספיק זמן בשביל להבין את אורח החיים שהרבי-- שהאבא שלי זכר. אבל כשהבאתי אליו ואמרתי, "שמע, הרבי אמר לגבי נושא העבודה", אז הוא אמר לי, אב-- הוא אמר לי, "בני, אני הסתרתי ממך דבר הכי חשוב שיכול להיות." כל אבא שואף שהבן שלו יהיה כמו שהוא רוצה. יש איזה מין מה... בכלל אנחנו חיים איזה מין חינוך כזה שאנחנו תמיד רוצים לבטא את המאוויים שלנו ואת העתיד שלנו בבן. מה שאני לא עשיתי, זה יהיה בבן שלי. והוא הכריח אותי פשוט אחרי שעשיתי בחינה פסיכוטכנית, עושים בכיתה ח' את זה. קצת איזה מים קצת, אני רואה שבא קצת ביבש. לחיים, על השיניים. כן. אז הוא אמר לי שקיבלו את התוצאות של הפסיכוטכנית, עושים לו-- אה, עושים בחינות בשביל לדעת לאן לשלוח כל ילד. היה שם ברור כשמש, אני לא שייך למקצוע. כתוב בפירוש

19:04 דובר 3 לא שייך לנושא המקצוע. זאת אומרת, מאחר ואדם בכל אופן מוכשר אז הוא עושה מה שהוא עושה, אבל הנטייה הנפשית לא הייתה לכיוון הזה בכלל. וזה דחק-- אצלי תמיד היה הנושא הזה, תמיד לומדים, לומדים, אבל זה לא דיבר אליי. זאת אומרת, לומדים, יודעים, יודעים, אבל משהו היה מחסום, כאילו זה לא בשבילי. כמו שהתבטאתי פעם לפני דונין, לקחת ולה-להכין כיסא בשיטה רובוט-- של רובוטית, אבל בכל אופן יש שיטות ב-ב-בלימוד שאתה יכול לקחת ולבנות כ-כיסא שנע לכל הכיוונים כדי שאיזה פושע ישב עליו בסוף. אז אני צריך להקדיש שלושים שנה מהחיים שלי לבנות איזה כיסא כזה שיישב איזה בר ויסתובב שם על הבר הזה, ואני צריך לתכנן ול-- בשביל להרוויח את הכסף, לתכנן משהו שאיזה מישהו מסוים שסתם איזה מין, אה, צדדי ביותר, משתמש במשהו מסוים שאין לזה שום ערך. זאת אומרת, אתה מבזבז את הזמן על עניינים שכל הסי-- ביטוי שלו זה-זה-זה להתקיים בגלל שזה מין, אה, משכורת שפעם בחודש מגיעה אליך. ואז הוא אמר לי שהם אמרו לי בפירוש: אתה שייך למקצועות עיוניים, נושא חינוך. זאת אומרת, אצלי באותו רגע כמו שעבר איזה מין הבזק חשמלי כזה. מה אתה אומר? הסתרת ממני את הדבר שאחרי סיבוב כזה ענק שעשיתי אותו. זאת אומרת, תעשו חשבון אם אפשר להגיד זה בערך כ"ז ולחזור אחורה. אני סיימתי שם ב-- וכששמעתי את זה היה ב-ב-בכיתה ת"ו. לשמוע את זה, זאת אומרת לשמוע שאחרי כל כך הרבה זמן הרבי במילה אחת הוסיף את העניין, נוסף חינוך, שבכלל לא חשבתי על הפרק הנושא הזה. קצת עיוני או למד, אבל חינוך בפירוש כמו שנאמר לאבא שלי. אז זה נתן לי כמין סגירת

21:04 דובר 3 מעגל. הרבי בשנייה אחת חש את מה-- למה פניך מועדות. אז זה סיפור אחד. סיפור שני זה היה בנ"ט. נ"ט, אחרי שנהייתי פנסיונר, פנסיונר נהייתי, זאת אומרת עבדתי בבית ספר למלאכה מתשכ"ח עד תשנ"ט, נ"ט, נ"ח זאת אומרת סוף נ"ח. וחשבתי בליבי, ברוך השם, זה מה שמעניין, אני פניתי לרבי בהתחלה כשהגעתי אליו בכלל, אולי ייתן לי ללמוד שנתיים בכולל. כשהייתי אצלו גם זה היה אחת מהשאלות. אני רוצה ללמוד. כבר הכרתי את הרבי וכבר התרשמתי וכבר הבנתי שחב"ד זה חב"ד וזה כבר חדר לי וכבר התעצמתי עם זה. פתאום הרבי ענה לכל השאלות חוץ מכולל. אף פעם לא זכיתי לקבל תשובה על כולל. עכשיו כשהגעתי לפנסיונר אמרתי, הו, ברוך השם, אני אשב באיזה ישיבה, אלמד? די, גמרנו. שלושים שנה עבדתי, שלושים ושתיים שנה. יותר מזה, כמה אפשר לעבוד עוד? ואז הגיעה אליי הצעה לעבודה. לא, זה לא סתם הצעה, זה ההצעה טו בי אור נוט טו בי. זאת אומרת, אם לא תהיה העסק אבוד. זאת אומרת, הייתי צריך לקחת את התלמוד תורה של פתח תקווה. לקחתי את זה בצורה מאוד מאוד קשה, כי הסתכלתי על זה שבועיים, בחנתי את הנושא הזה ולא התקבל אצלי הנושא. זה היה בית של שלוש קומות צפוף, רמה בלימוד, רמת חינוך, הכל היה אפס. אני לא רוצה פה להגזים, אבל ממש דברים מבהילים, ולקחת את זה עכשיו בגיל שלי, להתחיל את הכל מחדש, לא היה לי כוח לזה. וכאן הגיע איזה מין כפר חב"ד. הגיע כפר חב"ד לידיים שלי ושם הופיע סיפור, שני סיפורים על הרבי הקודם ועל הרבי. ואני הייתי המום, כי שם היה סיפור שממש נתן לי את הפוש שאני לא יכול

23:26 דובר 3 להחליט אחרת. פשוט הכל זה ככה יצא. זה, זה לא, זה לא ייאמן, כי כל אלה, כל הסיבות להגיד לא. כי מה אני צריך לקחת על עצמי אחרי שלושים ושתיים שנה עוד להתחיל לעבוד בחינוך? מספיק. אנחנו, יושב מולי כאן אליהו, הוא יודע מה זה לעבוד שלושים שנה בחינוך. זה נותן את כל ה... כל הסיבות להגיד לא, כי מה, מה, מה אני צריך את זה? זה הלא עבודה שלא מתחילה ולא נגמרת. כאן היה סיפור שהופיע על הרבי ש-- על הרבי הקודם, ואני קורא את זה וקורא את זה וקורא את זה עד למטה מטה, והתוצאה הייתה מהממת. היה כתוב שם שהרבי הקודם ענה תשובה כזו. אני אתן לכם גם את-- גם את הסיפור, אבל התשובה הייתה כזו: "בימיי לא תיסגר אף ישיבה". מדובר על ישיבה מתנגדית. "בימיי לא תיסגר אף ישיבה". זאת אומרת, לא הייתה שום סיבה שהרבי ישכנע, את מי? שהישיבה המתנגדית שהתנגדה לרבי, על זה הרבי נתן את נפשו. סיפור ארוך יש פה, ותרם שלושת אלפים דולר. תחזרו אחורה שישים שנה אחורה, שבעים שנה אחורה, מה זה הערך של זה? רק פה דיברנו על-- בזמנו של ע"ג[?] כשגרתי ברביצקי[?] זה היה שלושים וחמש אלף דולר בית. פה מדברים על שלושת אלפים דולר, שישים, שבעים שנה אחורה. זה היה הון תועפות. והרבי הקודם נתן את זה לראש ישיבה שכל עניינו היה נגד חב"ד. והרבי כל הזמן שלח שליחים למישהו שהמורה[?], הישיבה שלו הייתה להיסגר והבנק אמר לו, עמד לו על העורק ואמר לו, "עוד שבועיים אתה לא משלם לי, העסק נסגר". וזה היה העבודה של אחד שהגיע מ-מ-מאירופה, וזה היה כל נפשו וכל מהותו, זה הייתה

25:40 דובר 3 הישיבה הזו. והוא לא ישן בלילות, שבועיים ימים הוא אמר לעצמו, "איך אני, איך אני יוצא מזה?" ורק הרבי קלט את המחשבה שלו, שלח נציג והוא אמר, "מה החב"ד רוצים ממני? מה הם רוצים ממני?" פעם, יום אחד, יום שני, יום שלישי, "מה הם רוצים?" עד שיום אחד הוא קיבל אותם. בסוף הצטער שהוא קיבל אותם, כי הסיפור הזה ידוע לכם. הצטער שהוא קיבל אותם. אמר, "מה אני צריך לספר את כל הסיפור הזה לו? זה ששונא אותי, כאילו מה-- כאילו בא לרקוד על הדם?" ואחרי זה הרבי שלח אותו ביום האחרון עם מעטפה שהוא עוד לא הבין מה יש בתוך המעטפה הזו, והיה בה שלושת אלפים דולר. כשהוא הגיע לרבי לשאול אותו, מה, אתה נתת לי את כל הסיפור הזה, את כל העניין הזה? הרבי אמר לו, "בימיי לא תיסגר אף ישיבה". זה סיפור מהמם. עכשיו אני עומד בפני דילמה, כן ולא, ואני פתאום רואה תשובה כזו. אני אומר, מה? אני לא, אף פעם לא נתקלתי בשאלה כז-- בשאלה כזו ובתשובה כזו. זאת אומרת, אני לא נתקלתי בסיפורים כאלה, וזה בא בשעה שאני לא ידעתי מה לעשות. אז הצ-- החלטתי לקבל את העבודה הזו. למה קיבלתי את העבודה הזו? כי המשיח עומד לבוא יום יום. אמרתי, אני אקח על עצמי חודש, חודשיים עבודה, יהיה לי עוד איזה קרדיט. כמו שאנחנו אומרים, אוספים עוד איזו זכות מסוימת. הו, יופי. אבל זה נמשך כבר ארבע שנים. זאת אומרת, המחשבה הייתה אני אעשה משהו כמו שפעם ר' אהלן[?] סיפר שהוא עבר את המאה עשרים קילומטר וכל זה, נתנו לו, נגיד, עוד עשרים מטר לעשות אותם, תגמור-- לא, עוד קילומטר. ובסוף המפקד אמר לא.

27:20 דובר 3 תוך כדי שהוא התפאר. זה סיפור שלם. זה עמד לי בראש, עוד עשרים מטר אני צריך לעשות ואני גומר את הסיפור של המשיח, כי אנחנו, כל אחד צריך לעשות מאמץ אישי שלו. זה נמשך ארבע שנים. ופה יש סיפור בתוך הסיפור הזה, דבר שאני לא מבין אותו עד היום הזה. כשאני נכנסתי לעבודה הזו צבעו לי את הכל בוורוד, העמותה. בסדר, בסדר, בסדר. זאת אומרת, אני הלא מחפש את הנושא צ-- הנושא הכספי, הכל בסדר. תוך שלושה חודשים אני מקבל מכתב ממס הכנסה שאם לא תשלם את הסכום האגדי הזה שכתוב שם למטה, אתה-- אנחנו מקפיאים לך את העסק. יש לי עסק? אבל אני ידעתי שפה התחלתי כבר לעבוד, אני יודע מה לעשות. פניתי ל-לעמותה. למה לא סיפרתם את הסיפור הזה? למה אתם, אה, העלמתם ממני? בכל אופן, לא יודעים מכלום. היה סכום אגדי. אני בכל אופן אמרתי, אני חייב לעשות משהו, מה שבידי. הגעתי עד לסגן שר האוצר, דן ניסים[?]. הייתי אצלו, אמרתי לו, "כאן, שמע, אני לא אשם בכל הסיפור הזה. זה קודמי." לא משנה כאן את השמות והכל, "לא שילם שלוש שנים מס הכנסה. מה אני הולך לעשות? איך אני יוצא מזה? זה לא, זה לא בעיה שלי. אני לא התחלתי בזה. אני מהרגע שהתחלתי לעבוד שם, מיד התחלתי לת-לתת למס הכנסה, לשלם את ה... את החלקים, מה שמגיע להם וזהו." חודשיים הוא משך אותי בלשון, אני אומר לכם את זה, ושאלתי כל שבוע, "נו, יש תשובה? יש תשובה?" הוא עשה לי איזה מין, אה, ב-בגב של השאלה ששאלתי הוא נתן לי פריסה, אמר, "אתן לך פריסה כזו שתוכל להחזיק מעמד בה, ואני אפנה לש-ל-לשמאי הזה"

29:21 דובר 3 ל-- שבפתח תקווה ואני כבר אסדר אותו." ואני הייתי בטוח שאצלו מילה זה מילה. אני בא לשם באותו יום, זה היה יום חמישי אחרי חודשיים, זה יום ש-ש-שזימנו אותי לבוא לעמוד לפני אדם שמגיע מירושלים, אדם ש-- שהוא היום מרכז את כל-- מירושלים, כל מחוז המרכז בידיו. מילה שלו זה מילה לכאן ולכאן ואני ממש חושש פחד מוות. אף על פי שאין לי עסק איתם כי אני איש חינוך. אבל השמועות על מס הכנסה והאנשים האלה שאומרים לתפוס אותך, לטרוף אותך, אני פשוט חרדתי לגורלי. מה אני, אני יודע מה עוד יכול להגיע אליי גם כן. ואני נכ-- יושב. קבענו בשתים עשרה, באחת הוא מגיע. טוב, מזמנים אותו בפנים. יש שולחן ממול, זה האחראי ל-- האיש ה-- שאחראי למס הכנסה של פתח תקווה. הוא ישב לצידי, לאותו צד של השולחן, ואני מסתכל מה הולך להגיד לי. לפני זה אמרתי לרבי: "תעזור לי." אמרתי את העניין של היחי. "תעזור לי, כי אני יכול לקפוץ מלמעלה למטה, אבל מלמטה למעלה אני לא יכול לקפוץ. שתים עשרה קומות לקפוץ מלמטה למעלה לא יכול. תעזור. אני לא יודע מה לעשות. זה שלך המוסד, החינוך יעשה לי פנסיה וזה לא מפריע לי. אבל אם הנושא הזה הוא נושא שכל כך, אה, נוגע לנו, אז תעזור לי." אני מתיישב על ידו. מה הוא שואל אותי? "אתה חב"ד?" אומר לו: "כן." "אתה מכיר את היהודי זה וזה?" אני לא מבין מה פתאום אתה שואל את השאלה הזאת. זה יהודי שחי אצלי עשר שנים בבית ועשר שנים סביב הבית. אני אומר: "היהודי הזה חי אצלי, אני מכיר אותו." ומתחיל לספר עליו והוא רואה שאני יותר מכ-- זה--

31:27 דובר 3 הוא אומר: "זה הבן דוד שלי." "בן דוד שלך?" חצי שעה דיברנו על הבן דוד שלו והתברר שהבת שלו, של אותו אחד, היא לומדת במכון ויצמן. גם הג'וק, איך אומרים, גם נתפס אצלה, הג'וק ה-הדתי. היא-היא-היא נתפסה לחב"ד, למדה במכון אלטע, והוא אומר לי תוך כדי הסיפור על הבן דוד, על הבת שלו גם כן. אז אני מספר לו: "שמע, אה, בדקת עם הבת שלך?" והוא אומר שבגיל כזה שהיא כבר, היא כבר מתאימה לנישואים. אז אני אומר לו: "שמע, אני מחר, אני מכיר טוב את חב"ד. אני מוכן לעזור לך בנושא הזה גם כן." ועל מה אנחנו מדברים? מדברים על היהודי ההוא. מדברים על הבת שלו. אנחנו כבר מגלגלים דברים גם אח-- אני לא יודע, אפילו קצת סטייה כזו מכל, מכל הנושא. אני חרד לגורלי. כריש בא מולי שעל פיו נחתכים דברים ואני צריך לעמוד מולו, ו-ומה אני אגיד לו? אני, אני בכלל לא מבין את השפה של ה-, של הכסף. אני בקושי, פעם ראשונה שאני מתעסק בכסף, במושגים של תקציבים. זה, זה בבית ספר הזה. פה הייתי חי כמו מלך. רק חינוך בבית ספר למלאכה. זושא היה מטפל בכסף, זושא וטייכמן וזה. אני, טיפלתי בכסף פעם? אז, אה, בסוף הוא אומר לי: "תגיד, תגיד, בעצם מה אנחנו, מה אנחנו, מה, מה אתה צריך בדיוק?" אמרתי: "שמע, יש לי בעיה כזו וכזו." "אין בעיות, אין בעיות. חכה, אני ארים את הטלפון. שמע, מה אתה צריך? פריסה עשרים וארבע? שלושים? כמה אתה צריך?" אמרתי: "אני צריך"

00:06 דובר 1 מעמד עד היום הזה, כי זה פשוט דברים, אני לא מבין בכסף. וא-אין לי את ה-- אז הכול התחיל עכשיו בגיל הזה, והשם עזר שכל הזמן אתה רואה יד מושטת ועוזרת. לא יודע איך. זאת אומרת, המושג הזה של להכין מאפס, להכין מוסד שיתקיים ויהיה מאוזן. כל אחד שעובד בזה מבין מה זה. זה הכול היה בתהליך, הכול ניסים. והשם יעזור שכמו שהדברים האלה נראים לנו ניסים, מובן שהנס הגדול גם מחכה לנו. הנס שאנחנו יודעים שאחריו אנחנו כל כך מצפים לזה, נס הגאולה האמיתית והשלמה שאין אחריה גלות, שהכול-- ואומרים שאנחנו נזכה לזה כבר ממש. תודה, כל טוב.

00:58 דובר 2 אשריך, אשריך! תודה רבה, אדמו"ר. באמת התחושה שלך היא באמת ש... פעולה שלנו היא פעולה של ביאת המשיח. כל פעולה של כל אחד. עד בלי די.

01:10 דובר 1 מישהו שומע את זה ברדיו? יש כאן מישהו עם רדיו, מה?

01:17 דובר 2 עד שיבלו שפתותיכם מלומר די, די, די. עד שיבלו שפתותיכם מלומר די, די, די. והריקותי לכם ברכה עד בלי די. עד בלי די, עד בלי די, עד בלי די, די, די, די, די. והריקותי לכם ברכה עד בלי די, עד בלי די, עד בלי די, עד בלי די, די, די, די, די. עד שיבלו שפתותיכם מלומר די, די, די. עד שיבלו שפתותיכם מלומר די, די, די. תרננה שפתי כי אזמרה לך, כי אזמרה לך ונפשי אשר פדית. תרננה שפתי כי אזמרה לך, כי אזמרה לך ונפשי אשר פדית. גם לשוני כל היום, גם לשוני כל היום תהגה צדקתך. כי בשו, כי חפרו מבקשי, מבקשי רעתי. תרננה שפתי כי אזמרה לך, כי אזמרה לך ונפשי אשר פדית. תרננה שפתי כי אזמרה לך, כי אזמר-- אוי, ונפשי אשר פדית. גם לשוני כל היום, גם לשוני כל היום תהגה צדקתך. כי בשו, כי חפרו מבקשי, מבקשי רעתי. אוי, שירו לשמחה וברוך שמך זכור. הורם, הורם, הורם, הורם ונשא, הורם ונשא מעלוי לו.

03:47 דובר 3 חבר'ה, לא נגמר ולא התחיל. כן, מאיר, המוחיה שיש קייט מאיר בחוץ. נמצא, הגיע כעת משיעור, מהתוועדות בשכונת התקווה, מאיפה ר' צבי מגיע. אה, גם רוצים לשמוע משהו שיחזק אותנו בהתקשרות שלנו לרבי. ר' צבי, בבקשה. איזה סיפור, איזה מעשה על הרבי, איזה משהו. ר' צבי, בבקשה לכאן. לחיים, לחיים ולברכה.

04:56 דובר 4 את הסטנדרט זה ש-- סטנדרט זה בזה האורות. טוב, יופי.

05:35 דובר 3 לחיים ולברכה.

05:36 דובר 4 לחיים ולברכה. בך בטחו אבותינו בטחו ותפלטמו. בך בטחו אבותינו בטחו ותפלטמו.

05:59 דובר 3 אליך זעקו ונמלטו, בך...

06:05 דובר 4 בך בטחו אבותינו.

06:09 דובר 3 אליך זעקו ונמלטו, בך בטחו ולא בושו. איי איי.

06:21 דובר 4 איי איי איי איי איי איי.

06:22 דובר 3 איי איי איי.

06:26 דובר 4 איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי.

06:37 דובר 3 "בך בטחו אבותינו בטחו ותפלטמו."

06:47 דובר 4 "בך בטחו אבותינו."

06:52 דובר 3 "בטחו ותפלטמו." "אליך זעקו ונמלטו, בך בטחו, בטחו."

07:05 דובר 4 "בטחו."

07:05 דובר 3 "אליך זעקו ונמלטו."

07:12 דובר 4 "בך בטחו ולא בושו."

07:16 דובר 3 יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא. "אליך זעקו ונמלטו, בך בטחו, בטחו ולא בושו. אליך זעקו ונמלטו, בך בטחו ולא בושו." תן לי יאם באם באם באם איי איי איי יאם.

08:02 דובר 4 נה נה נה נה נה נה.

08:06 דובר 3 איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי.

08:12 דובר 4 אה, יא פה פה פה פה פה.

08:20 דובר 3 איי, ונמלטו, בך בטחו, בטחו, בטחו, בטחו ולא בושו. אליך זעקו ונמלטו. בים, בים, בים, בים, בום. טי לי לי, הי לי לי, דין. לחיים, לחיים ולברכה. פתח רבי שמעון, ברגע שכבר נפתח אז הדלת פתוחה, כל אחד יכול לעבור. אה, בשנים של תש"י, י"א הייתה שיחה שהרבי דיבר עם אליהו מוקוטובסקי. אחר כך הוא הפך לאליהו קיטוב, והוא היה בשיכון פ"ג חבר של שניהם, עליהם השלום, אוריאל צימר וייבדל לחיים טובים ארוכים טוביה בלוי שהתחיל אז להתקרב. הרבי אמר אז לאברום מוקוטובסקי שי-שיעסוק בפוליטיקה. אז הוא אומר לרבי, "הרי כתבתי ספר, איש וביתו". אמר לו הרבי, "זה יכול להיות יונגרמן של עץ חיים. הוא גם יכול לכתוב את זה. זה לא יהיה עם הברק שלך, אבל התוכן יהיה. מה שאתה מסוגל לעשות בפוליטיקה אחרים לא יכולים." כי בתש"ט הוא רץ לבחירות ואחר כך עוד פעם ונכשל, ואחר כך הוא היה מזכיר של הרבנות הראשית ושמו לו רגליים. אז הוא ברח מהעסק הזה של לפעול ב-- באחת השיחות ש-- אמר לו הרבי, "ווען איך וואלט געהאט צען יונגעלייט", לו היו לי עשרה אברכים מסורים והייתי יכול לחדור איתם מעבר למסך של השומר הצעיר ומראה להם ונותן להם את ה"טעמו וראו כי טוב ה'", היו באים אחר כך בהמוניהם. ומוקוטובסקי אמר, "איך וואלט, רבי, וואס דו האסט, אלע סאך פנטזיעס", ופה שורפים את הכול ושורפים והכול נשרף. וזה היה השנים שבאו ילדי עולים וחילקו אותם לפי, לפי מפתח של מפלגות, ומי שיודע, אפילו היו כאלה שכבר היו רשומים בחב"ד ממרוקו, והיו רושמים הכול, הכול, והיה כל השמות, הכול זה לא לפי האחוזים. ואחר כך התחיל הרבי עם הפעולות שלו, פרצה. והתחילו לחדור. אני זוכר

11:38 דובר 3 שעמדו בתור אצל ר' ישראל לייבוב עליו השלום, ועוד כמה שהיו משתתפים באותה תקופה, שעליהם השלום, והתחננו וביקשו שיבואו, ש-- לתת להם את ה"טעמו וראו" מה חסידות יכולה לתת. ושבוע שבוע, כמה לילות בשבוע, היו נוסעים אה, ולמרחקים ולקיבוצים, וקיבלו בסבר פנים יפות. הייתה היענות אה, כמו שכל החב"דסקערס מזה, אז היו תמיד מאחרים, והיה צריך להגיע לתשע, זה הגיע בעשר, והנהג אה, ונסע עוד כמה ו-- אבל חיכו וקיבלו וישבו. רוצים כך, רוצים כך, שרו. והרבי אז ביקש לדווח, לדווח על כל הפעולות. לא מספיק מדווחים. זה כבר זמן רב שלא קיבלתי ממנו הודעות ודיווחים, ולא להתרשל ולהמשיך ולדווח וכולי וכולי. אחר כך זכיתי, כבר יותר מאוחר יחסית, לפני מלחמת ששת הימים, ונסעתי אל הרבי. החברים אמרו לי, "מה אתה נוסע לקיבוצים ולמושבים ומלטף אותם ומדבר על אהבת ישראל? תן להם שידעו מה, הרי הם פוסטע זאכן ואין להם שום דבר וזה, תן להם כך כמו שצריך על הראש". אמרתי, "אני לא בא לתת על הראש, אלא משהו". אבל איך אומרים, חבריך אומרים לך על ילד אוכל? כתבתי איזה פתק אל הרבי. ונכנסתי לרבי, הגשתי. זה היה משהו מדהים, שאיפה-- משכונת התקווה נתנו לי דפים, וכל אחד, הרבי, שיכתבו הרבה, הרי אין לו, חסר לו חומר קריאה, הוא צריך שיתנו לו. אז הבאתי חבילה כזו של דפים. כל אחד כתב, כל אחד כתב. וכשאני נכנס ליחידות אז הרבי כך עושה ככה ועושה ככה ו-- אז אני חשבתי, הוא עכשיו מסתכל ואחר כך, אה, פשוט הוא רואה את הכותרות. והרבי עונה לי, עונה לי, עונה לי, וכבר לא יכולתי לקלוט. אמרתי, רגע, אני לא מסוגל. אה, אני לא ידעתי

14:03 דובר 3 בדיוק מה שכתוב שמה, הייתי צריך לקלוט. ואחר כך פתאום אני רואה הרבי ככה מזדקף ומסתכל ככה ואומר, "ומה שאתה כותב שצריך לדבר איתם?" הוא אומר לי, באיש חס ושלום אתה מעמיד קיר. אם אתה תדבר בנושא הזה אין לך כבר אל מי לדבר. הם באו לשאול אותך מה חסר להם, מה אין להם. הם באו לשאול אותך מה החסידות יכולה לתת, מה יש לך למכור, מה יש לך לתת לו, מה שחסר להם. חס ושלום לנושא הזה, ולחזק ולחזק ולעודד. וכש-- באותה התקופה אני זוכר כשחזרתי, אומרים חב"דסקערס בעלי תשובה, בעלי תשובה! לא אומרים, זה בעלי תשובה. בעלי תשובה חב"דסקערס. אבל פתח הרבי ואמר להסתכל על כל יהודי את הטוב שבו, להביע ולתת את החיוב שיש בחסידות. את המינוסים שיש לו-- אני זוכר בסוגריים איך צריכים לדבר רק בשבחי עם ישראל. היה קיבוץ אחד שכתב לר' ישראל לייבוב, לו הוא אמר להם, סך הכול אתם חמורים על שתיים. משהו, ביטוי כזה, ואחר כך זכיתי לשמוע את זה מהרב אורי זוהר זכותו תגן עליו. לא, לא באנו לשאול אותך מה אנחנו. באנו לשאול אתכם מה אתם. מה אתה מספר לי שאתם כאלה וכאלה? זה, זה, את זה לא בשבילנו. אנחנו יודעים מי אנחנו. ת-תגיד מי אתה, מה שיש לך. אז הכוח של פתח רבי שמעון שהרבי נתן לנו ונותן לנו, לראות את החיוב של כל יהודי. תמיד לדבר חיובי, לא שלילה, תמיד לדבר את הטוב, ונזכה שנראה את הטוב. אני אראה ואני אגלה בעיני בשר ממש מתוך שמחה וטוב לבב. לחיים.

16:09 דובר 5 לחיים ולברכות.

16:15 דובר 3 איי יאי אה.

16:19 דובר 5 הוא מלכנו, הוא מושיענו, פורשים בגולה נו, איי, איי, איי, איי, שניה זכרו על דיין שמעון.

16:34 דובר 3 טירייה טירייה איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי אמ. טה רא רה רי רא טילריי יה רייה היי יא דה לה אלה היי יאי תודה רי רא יאי יא רא יא תרייא יא הא רא יא ג'א ג'א הא רא יא טר יא יא יא יא הא רא יא יא יא יא היי יא רא יא אדירה ג'אי יא יא יא יא יא יא דיריאם. איך אומרים דברי חול? השבוע זכינו להישג גדול מאוד, שבצבא ההגנה לישראל זכה דרוזי לקבל כנפי טיס. נו, מימות אה אבות אבותינו עוד לא היה דבר כזה שיהודים יאמנו מי שאינו יהודי, והוא קיבל כנפי טיס וכולי וכולי. אבל זו שאלה של דרוזים, ומשום כך נזכרתי בדרוזי הזה. יש ביניהם סגני אלופים וכולי וכולי. אומר, תשמע, מה זה שהיה? הוא שואל. אה, קופת חולים, כל קופה דואגת לחברים שלה. אתה משלם לה את המיסים, אתה משלם. אז כמובן אם אתה לא חבר בקופה הזאת אז הם לא חייבים לדאוג לך, זה לא, אתה לא בתחום שלהם. תגיד לי, זה נכון מה שאתם אומרים? רפאנו ה' ונרפא, ומבקשים רפואה שלמה, ברוך אתה ה' רופא חולי עמו ישראל. ומה עם הדרוזים? מה עם הצ'רקסים? מה עם הבפטיסטים?

19:24 דובר 3 ותראה ותלה שמע, כבר היו פצועים מלבנון, שהם היו עוד מ-מזה... אז תגיד ברוך אתה ה' רופא חולים. עולה לך כסף? אלוקים גדול, הוא של כולם, ואתה מתפלל אז תתפלל ברוך אתה ה' רופא חולים. למה רופא חולי עמו ישראל? גזענות. הרב שיחיה ויסתר דמלך, נו.

19:50 דובר 6 גינזבורג.

19:50 דובר 3 גינזבורג. החליטו שמעמידים אותו למשפט. כן, כן, בבית משפט בי-בירושלים. הסתה. הוא אומר שהערבים זה לא דומים ליהודים. זה כבר-- אז תתפלל, זה גזענות. תגיד רופא, רופא חולים, הלוא אלוקים הוא אלוקים גדול. הלוא אני אשאל את הרב שלי. בקיצור, ההתגלגלות, אתה צריך לתת תשובה. מי שמבין פה יידיש, שתי מילים. סבתא שלי הייתה אומרת "זאָל זיין געזונט ווי אַ גוי". מה פתאום ברכה כזו? זאָל זיין געזונט ווי אַ גוי, תהיה בריא כמו גוי. איזה ברכה? שמעת? זו יידישע ברכה, זאָל זיין געזונט ווי אַ גוי. למה געזונט ווי אַ גוי? גוי מה?

20:45 דובר 7 הירושלמי.

20:47 דובר 3 הירושלמי. הגוי יכול להיוולד ולחיות מאה ועשרים שנה. היה גוי בן תשעים וכמה, אמרו לו שיש איזה רופא לכאב שיניים. הוא אומר: אני לא מבין את זה, איך זה יכול לכאוב? אז גוי יכול להיוולד ולחיות מאה ועשרים שנה ואף פעם בחיים שלו לא לבקר בקופת חולים ולא בקופת בריאים. הוא בריא, חזק. למה שתפתח לו, אל תפתח פה לשטן, ותגיד ברוך אתה ה' רופא חולים? גוי לא צריך להיות חולה. אבל יהודי, לא ייתכן שיהודי ייוולד ויעברו עליו שבעה ימים ויעשו לו ברית. אז בברית הוא חולה. אז צריך לעשות לו מי שברך. מי שמוהל יודע שישר אחרי הברית עושים מי שברך. אז בזה שמברכים רפאנו ה' ונרפא, זה רק על רופא חולי עמו ישראל. זה רק יהודי, עם ישראל. מכיוון שצריך לעשות לו ברית וביום השמיני עושים לו ברית, זו התפילה שהקדוש ברוך הוא ירפא אותו. אבל חוץ מזה אפשר להיות בריא. אבל על גוי אל תפתח פה לשטן. אומר: לא, אתה סתם מספר סיפורים. אה, אז אומר, תראה מה שהחכמים הגאונים שלנו קבעו. למה קבעו ברכה שמינית ברפאנו? יש סדר של ברכות. אז מכיוון שברכה שמינית הולכת על ישראל, ומכיוון שעם ישראל הם למעלה מן הטבע, זה השמונה. אז מברכים ברוך אתה ה' רופא חולי עמו ישראל. מכיוון שילד נולד יהודי וביום השמיני ימול בשר ערלתו, אז זו הברכה השמינית פשוט רק על-- אבל מי שאינו יהודי, אז למה שתפתח את הפה לשטן? שתתפלל שהקדוש ברוך הוא ירפא אותו? אף פעם בחיים שלו שלא יהיה חולה, לא צריך לרפא אותו. אבל ילד יהודי ביום השמיני, אז קבעו לו ברכה שמינית לרפא אותו. ומכיוון שפה אני רואה שביקשו לברך

22:40 דובר 3 רפואה שלמה, שהקדוש ברוך הוא ייתן את הברכה השמינית שלמעלה מן הטבע, שזה יהודי, שכולם יקבלו את הרפואה שלהם לרמ"ח איבריהם ושס"ה גידיהם, רפואת הנפש, רפואת הגוף, השתא בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן. לחיים! ושמך הגדול והקדוש עלינו, עלינו קראת. איי איי איי איי, לה לה לה לה לה לה, איי איי איי איי, בם בם בם בם בם בם. הגדול, הגדול והקדוש עלינו עלינו קראת, ושמך הגדול והקדוש עלינו עלינו קראת. ימה מה מה ימה מה מה מה מה מה מה מה מה? איי איי איי איי איי איי, אה נו, הגדול והקדוש עלינו קראת, הגדול והקדוש עלינו קראת. איי איי איי איי, לה לה לא לא לא לא, לו נחוי, אמבמבמ במבה, איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי, ניני ני ניני ניני ניני, איי איי איי, די דן נוסע, איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי, נינינה נינה נינה לילה נילה נינינה, איי איי איי איי איי די. דן נוסע, טילה לה ליי, לה דין דן נוסע, טיליין ננה. כי אלוקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה, כי אלוקים... מוליק[?]. ויבנה ערי-- בוא חמוד. וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה, וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה. ערי יהודה וישבו שם וירשוה, כי אלוקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה, וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה, וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו יש- יש לי הבחנה שיש פה איזה יהודי שרוצה לדבר, נדמה לי.

27:15 דובר 3 מנחם שמו. בוא חמוד.

27:20 דובר 8 תספר את האמו, תספר משהו.

27:23 דובר 3 לספר? טוב. אין משערבים לגודל, אבל מה עם לחיים? איזה לחיים?

27:38 דובר 8 מה אני אספר?

27:42 דובר 3 לחיים, לחיים ולברכה. עד לפני כמה עשרות שנים, בשליחותו של הרבי, גרתי במקום שנקרא כפר מימון. יהודים שומרים מצוות, כמו שהזכיר כאן קודם רבי מאיר, בעלי כיפות סרוגות, וגם שמה זה היה בהוראת הרבי לעשות את זה בשמחה וטוב לב. בשנת תשל"ג הבת הבכורה, הגברת מרק, הייתה בת מצווה, והיו התמו-- התמודדויות, התמודדויות רציניות, כגון בימי שישי הליכה לבריכה מעורבת. זה היה, רוב אנשי המקום היו הולכים והילדים כמובן שלא. הייתה בעיה של לימוד מעורב וכן הלאה. ובאותה שנה החלטתי לנסוע לרבי. הייתי מקושר אליו כבר מקודם בל"ג. בין היתר, שכתבנו לגבי הילדים, אז כתבנו ש"הילדים, נדמה שלמרות כל ההתמודדות אז הם עומדים בניסיונות, עומדים בניסיונות", וכביכול התכוונו שנקבל אוקיי להמשיך להישאר שם. זה היה אחרי שלוש עשרה שנה, בגימטריה אחד. אבל הרבי דווקא השיב ש"ככל שגדלים היצר גדל, וממילא אין להסתמך על כך. זה לא ראיה שעד היום הילדים החזיקו, החזיקו מעמד." באותן שנים עבדתי כמנהל בית ספר בברוש, וקודם, קודם רבי, רבי מאיר ברוסטובסקי דיבר שהוא היה שתים עשרה דקות ביחידות. לא רוצה להתגאות, אבל המציאות הייתה שזיכני ה' יתברך להיות ב-ביחידות, יחידות עשרים ושלוש דקות. כמובן שאותו אחד שפתח וסגר את הדלת אצלך פתח אצלי וסגר את הדלת גם כן, ורוב השיחות היו על ענייני חינוך. אחת השאלות שהייתה לי, היה לי כיתה ה'-ו' שמנתה תשעה ילדים כמדומני. ילד אחד שהוא קרובו של יורם אברג'ל, נפתלי אברג'ל קוראים לו. הוא היה ב-- מבחינת הרמה ב-- קוטביות עצומה מכל יתר התלמידים, שישה-- שבעה נוספים. ו... אז זה כך שהוא ידע איזה תשע מאות משניות בעל פה, כמדומני, והקטן שבחבורה שבכיתה הזאת בקושי ידע קרוא וכתוב בכיתה ה'-ו'.

30:40 דובר 3 והוא לטש עיניו ל-לעבור לחטיבת ביניים שבכפר מימון. אחת השאלות שלי הייתה שמבחינת בית הספר, מבחינת טובת הכלל, ודאי ודאי שקו-קודם העניין של-- שיישאר בברוש, שיהיה איזשהו מתח לימודי מינימלי של לפחות אחד מתוך תשעה. ומאידך, אם אני חושב על טובתו הפרטית, אז ודאי ודאי שלקידומו לפי ערך עדיף שהוא ילך לחטיבת הביניים. ואז הרבי השיב שטובת הכלל, שהוא חוזר על זה בהרבה אגרות, שטובת הכלל קודמת. אבל אני לא זוכר את הלשון המדויקת, אבל הנקודה היא שלא לשים רגל בדרכי נועם. הנסיעה הייתה ש-- הדרכי נועם לא עזרו והוא, הוא עבר. לחיים, לחיים. אולי משהו בהמשך ל-למה שקודם הרב דרעי, רבי יעקב, בהתחלה דיבר על העניין של-- לגבי מקומה של האישה, של עקרת הבית. היות והר-הרבי אמר לנו ש-שהילדים גדלים, כמו שפתחתי קודם, היצר גדל איתם ו-הם לא יכול-- לא, לא מן הראוי שישארו-- שנישאר שם. אז התחילה השאלה מאין אנחנו יודעים, אבל לאן, לאן להגיע? וכשהגענו ארצה בנו בדיוק את השיכון, את השיכונים היו בשלבי בנייה, ושאלנו אם לוד ואחר כך הצבענו לגבי כפר חב"ד. אז בדיוק באותו, לא באותו לשון, אבל באותה נקודה, הרבי אמר אם בהסכמת האישה אז שיעשה את הצעד הזה. וכמובן שעם הנייר הזה הגענו לרבי מאיר פיינשטיין זכרונו לברכה, אז און פשט לאחור ישר חתם את בואינו. לחיים ולחיים ולברכות. עד כה אני