התוועדות י"ט כסלו תשנ"ה כפר חב"ד

00:04 דובר 1 הראשון לציון שליט"א, כבוד הרב מרדכי אליהו שליט"א, כבוד כל היושבים בנשיאות, איש איש כפי כבודו וכפי מעלתו, וקהל קדוש ונכבד. כמה גדולה הייתה השמחה בשעה שהתחילה המקהלה לשיר "ברכה בשלום נשיא". את השמחה ראו אותה בעיניים, העיניים הנוצצות והמבריקות והריקודים הנפלאים והשירה הנפלאה. אבל עם כל השמחה הגדולה על היום החגיגי הזה, שהוא באמת יום חגיגי, הייתה איזו עצבות בלב. עצבות על היעדרותו של הרבי הנמצא בין גנזי מרומים. ואי אפשר להכחיש, כמו שאמר הרב מרדכי אליהו, יש חושך בשנה הזאת. מרגישים את החושך הזה. אבל רבותיי, בואו נתגבר על זה. הרבי חי וקיים איתנו. הלוא הגמרא מפורשת אומרת: "צדיקים במיתתם קרויים חיים". ואם על כל צדיק נאמר הדבר הזה, כל שכן על צדיק גדול כמוהו, שכלכל ופרנס את עם ישראל שנים רבות מאוד בתורתו, בחוכמתו, בתבונתו, במעשיו הגדולים והטובים כאחד מענקי הרוח של דורנו. ולכן, כיצד נמחיש את קיומו של הרבי איתנו כאילו הוא חי איתנו היום? כאילו שלח לנו דבר מלכות ממעונו כאילו הוא חי? איך נרגיש את זה? נאמר דבר תורה, אבל דבר תורה לא שלנו. לא אנחנו נאמר דבר תורה. נאמר דבר תורה שאמר הרבי, ומכל דבריו הרבים של הרבי, הוא אמר הרבה תורה, הרבה תורה אמר בחייו. בחרתי לומר קטע אחד שלעניות דעתי הוא משקף את גדולתו של הרבי, את אישיותו של הרבי, ואם תרצה לומר את כל גדולתה ותפארתה של חסידות חב"ד. הנה כך דרש הרבי לפני עשרים וחמש שנה. זה היה בשנת תשל"ד בפרשת וישב. הוא העמיד שאלה בפרשת השבוע. השאלה: הנה יוסף חלם שני חלומות. אני אקצר, כולכם יודעים את החומש היטב היטב. חלם את החלום של האלומות שמשתחווים לו ואחר

02:17 דובר 1 כך חלם את החלום של השמש והירח והכוכבים שמשתחווים לו. שני חלומות חלם. להבדיל אלפי הבדלות, גם פרעה נקרא בפרשה הבאה שחלם שני חלומות. חלם קודם את הפרות, שהרזות אכלו את הבריאות והמלאות ו... לא באתי לזה, וחלם אחר כך גם כן את השיבולים, הרזות שבלעו את השיבולים הבריאות והמלאות. והתורה אומרת שמה, אצל פרעה, "ועל השנות החלום אל פרעה פעמיים כי נכון הדבר מעם האלוהים וממהר האלוהים לעשותו." יש נימוק למה פעמיים, למה צריך שני חלומות? ולמה הוסיף החלום השני על הראשון? לאום מה, אלא בכדי לומר שהדבר יבוא מהר, יזדרז מהר. אז הרבי שואל בצדק, למה אצל יוסף לא נאמר על הכפילות שמה? בשביל מה הכפילות הזאת? אמנם אפשר לומר שהכפילות הייתה בשביל שהוסיף בחלום השני את יעקב ובלהה, זה השמש והירח, שלא היה בחלום הראשון. אבל כל זה יכול היה להיות בחלום אחד ונגמר. לא היה צריך שני חלומות בכלל. למה שני חלומות? יש הרבה תירוצים על השאלה הזאת, גם על דרך הפשט, גם על דרך הדרוש. אבל מעניין הוא מאוד פירושו של הרבי שמוכיח על גדולתו, על גדלותו. הוא אומר כך, אם נשים לב לחלומות, כל כך מעניינים. החלום של יוסף היה אחד בחומר, בארציות, אלומות בתוך השדה, והחלום השני היה כל השמיים, שמש וירח וכוכבים. התעלות גדולה מאוד, מאוד מהראשון לשני בבחינת מעלים בקודש. יוסף הולך ומתעלה. אצל פרעה היו שני החלומות ארציים, שני החלומות של העולם הזה, ובבחינת הולך ופוחת. והוא מרמז שמה זה קרוב לחנוכה, הולך ופוחת אצל הגויים, פוחת. מה היה? קודם חלם את הפרות, והפרות זה דרגה של חי, ואחר כך חלם את החלום של השיבולים, שזה צומח, פחות, נמוך יותר, וכן

04:24 דובר 1 הולך ופוחת, כי שמה באמת אין שום נפקא מינה. למה שני חלומות? אבל אצל יוסף לימדו, החלומות לימדו אותנו דבר גדול. רעיון נשגב ועדין לימדו אותנו החלומות. לכל אדם מישראל וגוי יש רק עולם אחד. מקדים קודם, לגוי יש רק עולם אחד, העולם הזה זה הכל. העולם הזה נגמר והוא נגמר יחד עם העולם. לכל יהודי יש שני עולמות, גם כשהוא חי בעולם הזה יש לו שני עולמות: העולם הזה הארצי והעולם השמימי, השמימי. וכאן בנקודה הזאת אני מפסיק לומר את דברי הרבי בעל פה ואומר את הקטע שהוא כתב אותו בכתב, והוא כותב ככה: "היהודי קשור בשני העולמות כדרך שכבוד..." כך, אלו דבריו של הרבי מצוטטים מילה במילה, "כדרך שכבוד קדושת מו"ח אדמו"ר אמר כשאחד החוקרים, בעת שהיה הרבי במאסר ברוסיה בשנת תרפ"ז, איים עליו באקדח. מה אמר? רק אלו שיש להם אלילים רבים ועולם אחד יראים מאקדח. ואילו מי שיש לו רק אל אחד ושני עולמות, אין לו ממה לחשוש." ואחר כך ממשיך הרבי להסביר את כל הרעיון הזה של יהודי שבחיי חיותו בעולם הזה יש לו שני עולמות. והרבי בעצמו מסיים ואומר מבחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. זה היה יוסף. הוא מוצב ארצה. הוא היה חולם חלום על האלומות שבשדה. גם הוא היה ארצי, אבל כיהודי היה לו מעלה גדולה מאוד מאוד שראשו מגיע השמיימה, ראה את השמש, את הירח, את הכוכבים. זה הפירוש של הרבי. רבותיי, תראו מהרעיון הזה כמה הוא נפלא שהרבי עצמו היה כזה. היה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. באותו הסולם הענק שהיה הרבי בעצמו, סולם גדול מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה, הוא העלה יחד איתו המוני המונים רבים מישראל.

06:33 דובר 1 הוא קידש את שם ישראל ואת שם שמיים בעולם. הוא הרבה תורה והרבה מצוות. מה אגיד לכם? את הכל אתם יודעים. אין טעם להוסיף ולדבר בגדולתו של הרבי. כמה שאני אדבר יותר זה בבחינת ממעט. כן, הכל ידוע, הכל מפורסם. כי מה יש להוסיף? ובכן, זו הייתה גדולתו של הרבי כסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. עכשיו, אני אגיד לכם דבר אחד. נוהגים לקרוא לי חסיד, אבל אני באמת לא נולדתי בעולם של חסידים. במאוחר נעשיתי אוהב את החסידות, לא, אוהב את החסידות חב"ד, מעריץ גדול של הרבי. כיצד הגעתי לזה? מתוך הסולם הזה. אספר לכם סיפור קטן, ממנו תבינו את זה. בני חשקה נפשו ללמוד רפואה והתקבל ללמוד רפואה בחוץ לארץ, לאיטליה. נרשם שמה לאוניברסיטה בסיינה ושם למד שנה אחת רפואה. כשבא לבקר אותנו ראינו אותו בצער גדול. מה יש לך? הוא אומר, "אין אוכל כשר. אני סובל מאוד מאוד באוכל. מאוד מאוד סובל. אני הולך בעצמי, קונה עוף, שוחט אותו, ואין אוכל כשר, אין כלום. שממה רוחנית. אין בית כנסת, אין תפילה. יש בית כנסת שנפתח פעם בשנה בימים נוראים. אין תפילה, אין תורה, אין כלום. אז הציעו לי לעבור לבולוניה. שם יש גם כן אוניברסיטה, אבל שמה יש חסידות חב"ד. שמה יש מסעדה כשרה, שמה יש בית כנסת ויש הכל, ואני עושה מאמצים לעבור לבולוניה וזה יעלה וכולי וכולי". סיפר לי את הבעיות שלו. כמובן הבן, נעזור לו בכל ליבנו ונפשנו וודאי, אין שום ספק. כאשר עבר לבולוניה היה בא עם הסיפור שלו מדי פעם לפעם, גם כותב, גם מדבר. על מי? את שם המשפחה אני לא יודע. רבי אליהו, ככה היה קורא לו. זה היה השליח

08:20 דובר 1 של הרבי שהיה פעיל בקמפוס של בולוניה והיה מספר: יש לנו אוכל כשר, אין מה לחשוש מאוכל. הכל כשר בוקר וערב, שבתות, וגם רוחניות. יש בית כנסת, יש תפילה בציבור, יש שיעורי תורה, שיעור בדף גמרא אפילו אם מישהו רוצה. מרגישים גם את החומר, גם את הרוח. באותו רגע תפסתי כמה גדול הרבי, שהוא דאג קודם כל לחומר, לאלומות שבשדה, דאג לפרנסה, לחומר, שתלמידים שלומדים וזקוקים קודם כל להזנה כשרה במסעדה כשרה, ואחר כך לא מסתפק בזה, גם ראשו מגיע השמימה. גם הלך והכין להם שליח שירביץ תורה ויארגן להם שיעורי תורה ותפילה בציבור וכולי וכולי, כל הצד הרוחני. זהו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. כזה היה הרבי. הוא העלה את כל עם ישראל, את כל חסידיו. הוא העלה אותם יחד איתו בסולם, דרכו מהארץ עד למעלה בשמיים. רבותיי, לא נותר לנו אלא לומר דברי תורה שאמרנו עכשיו, כאילו הוא נמצא פה איתנו, והדברים האלה נשמעו מפיו. צדיקים במיתתם קרויים חיים. כל כך הרבה תורה למד ולימד והשאיר כתובים הרבה מאוד, כאילו הוא חי. צריכים להתחזק, צריכים להתעודד, צריכים להמשיך גם לשמוח, גם לשמוח. אגב, אומר לכם, זו לא שעה להאריך בדיבורים ובעיונים. הרבה מהצער על המתים זה אגואיזם, כי אנו משוכנעים וצריכים להשתכנע שאדם אחרי צאת נשמתו מעולמו עולה לעולם עליון, לעולם רוחני, לעולם נפלא, לעולם נשגב. אנחנו מצטערים כמו אותה מרגלית שאבדה. מסופר במדרש על מישהו שאבדה לו מרגלית וראו אותו בוכה. אמרו לו, על מה אתה בוכה? מרגלית בכל מקום שנמצאת מרגלית היא מרגלית. אמר להם, כן, המרגלית היא מרגלית בכל מקום, אבל אני הפסדתי אותה. אני איבדתי אותה. זה אגואיזם. זה הרעיון של המדרש. הצער

10:18 דובר 1 והכאב על המתים גובל קצת באנוכיות, באהבה עצמית. לכן נדע שהרבי ממשיך להנהיג אותנו, והוא ימשיך להנהיג אותנו משום שהוא חי וקיים בקרבנו, בתורתו, במעשיו ובדיבורים. בזכות הרבי ובזכות היום הקדוש הזה, החג הקדוש הזה, נזכה. נברך אתכם בראש ובראשונה, הציבור הנוכחים פה, שיהיה בביתכם תמיד ששון ושמחות. זכותו של הרבי תגן עליכם ועל כל חסידיו בכל מקום בעולם ועל כל עם ישראל, ונזכה בקרוב בימינו במהרה לביאת משיח צדקנו, לגאולה השלימה במהרה בימינו, אמן ואמן.

11:03 דובר 2 חזק וברוך ויישר כוח לכבוד רבה הראשי של העיר תל אביב וראש אבות בתי הדין בה, הגאון הגדול ידידנו הרב חיים דוד הלוי שליט"א. מוריי ורבותיי, בבואנו עכשיו להזמין ולארח בכבוד הראוי את אורחינו הגדול והרם, מרן הראשון לציון, נזכרים אנחנו בידידות הגדולה, באחווה ובחיבה המיוחדת שהייתה בין הרבי ובין מרן הראשון לציון לאורך ימים ושנים טובות. היא פשוט ללא ספק מעוררת בכולנו את הגעגועים הגדולים, הגעגועים הגדולים לרבי. ברשותכם רבותיי, אתכבד להזמין את מרן הראשון לציון, הגאון והמקובל רבי מרדכי אליהו שליט"א. בבקשה. כבוד מעלת הרב הגדול מעוז ומגדול, מרא דאתרא, איש רב פעלים בתורה ובתעודה, הגאון הרב אשכנזי, ה' ישמרהו ויחיהו ויאריך ימיו טוב טובי ימים וימשיך הלאה להגדיל תורה ולהאדירה. כבוד מעלת הרבנים הגאונים, הרבנים הדגולים, כל אחד ואחד בגדולו ומעלתו. כבוד ידידי היקר, הרב הגדול מעוז ומגדול, איש רב פעלים בתורה ובתעודה, פה מפיק מרגליות וידיים ידי זהב יש לו בכתיבותיו, בספריו, הגאון הרב רבי חיים דוד הלוי, רבה הראשי של תל אביב, ראש אבות בתי הדין, הקדוש ברוך הוא יאריך ימיו טוב טובי ימים. כבוד חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל, אישי ציבור, חברי כנסת שעוסקים בשלמות העם ושלמות הארץ ושלמות תורת ישראל, אורך ימים ושנות חיים. היום במיוחד קשה עליי הדיבור. מיום ג' לחודש תמוז המצב בארץ היה קשה והלך ונהיה עוד יותר קשה. מצב הרוח של עם ישראל כולו בכללותו קשה, ושל חסידי חב"ד ומוקירי האדמו"ר השביעי קשה. אבל היום זה יום טוב ויום טוב דוחה אבלות. חשבתי בלבי במה נתנחם. אמרתי, אעבור עוד הפעם על איגרות של האדמו"ר הראשון, שהלילה זה יום השחרור שלו, הגאון הגדול, המקובל האלוקי, הפוסק הגדול שעד היום

14:41 דובר 2 הולכים לאורו, האדמו"ר הראשון לבית חב"ד, ונראה מה הוא כותב באגרותיו, כיצד הוא מנחם את עם ישראל. ובאגרת כ"ז, מה שכתוב בהתחלה, כתוב כך: "מה שכתב ליושבי ארץ הקודש תיבנה ותכונן לנחמם בכפליים לתושיה על פטירת הרב הגאון המפורסם איש אלוקים קדוש וכולי, הרב מנחם מנדל נפשו עדן". הוא לא דיבר על האדמו"ר השביעי. אבל אם חז"ל אומרים "עלהו לא יבול", אז קל וחומר בבניו, קל וחומר דברי תורה לא יבלו. כשכותב האדמו"ר הראשון לנחם על נשמתו עדן של מנחם, אז הוא מתחיל ואומר כך: "אהוביי, אחיי ורעיי אשר כנפשי, ה' עליהם יחיו חיים עד העולם וצאצאיהם אתם, זרע אמת ברוכי ה' המה מעתה ועד עולם". עליכם חסידי חב"ד נאמר הקטע הזה. ממשיך ואומר, אני באתי לדבר על לב נדכאים הנאנחים והנאנקים ולנחמם בכפליים לתושיה. במה הוא מנחם? כיצד הוא מנחם? ממשיך ואומר, מי האיש החפץ חיים לדבקה בה' חיים, בעבודתו תדבק נפשו והייתה צרורה בצרור החיים את ה' בחיי רוח אפינו אשר אמרנו בצלו נחיה בגויים, אשר שבק לנו בכל אחד ואחד כפי בחינת התקשרותו באמת ואהבתו אהבת אמת. כלומר, אלה שהיו קשורים בחיים חיותו עם האדמו"ר השביעי, ההתקשרות היא נשארת ותיכף נראה שמתעלה. כותב הלאה, בראותו ילדיו מעשה ידיו בקרבו יקדישו שמו יתברך אשר יתגדל ויתקדש. אתם חסידי חב"ד הממשיכים להגדיל ולקדש את שמו יתברך שמו ויתעלה בארץ ובעולם. אותם השליחים, כמו ששמענו עכשיו, המאירים את החושך של יוון, המאירים את החושך שבלב, אותם השליחים שמקיימים את המצוות במצבים קשים מאוד, אותם הממשיכים להניח תפילין בחוצות, כי ברבים היו עמדי, אותם הממשיכים להדליק את הנרות ברחובות עיר וקרייה בארץ ובגולה עם כל המאבקים, אותם הממשיכים לתת צדקה

18:27 דובר 2 ולהניח תפילין ולקרב רחוקים. הם הם הממשיכים והנקשרים. ועוד דבריו הלאה. איתא בזוהר הקדוש: "צדיקים מגנים, מגינים על העולם ובמיתתם יותר מבחייהם". ואומר האדמו"ר הראשון: "הם מגינים בגשמיות ומגינים ברוחניות". והוא מבאר דברי הזוהר הקדוש. צדיקים שנפטרים מן העולם, "אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחייהון". אומר האדמו"ר הראשון, וצריך להבין: "תינח בעולמות העליונים אשתכח יתיר", בעלותו שמה, אבל בעולם הזה "איך אשתכח יתיר?" שם עולה ומתעלה. כאן איך אנחנו מתעלים? ואומר: "קיבלתי", בוודאי ברוח הקודש קיבל את הפירוש, האדמו"ר הראשון קיבל ברוח הקודש את הפירוש שמתאים ליום הזה ולתקופה שלנו. הוא אומר כך: "החיים של הצדיק הם לא בשריים, הם לא גשמיים. החיים של הצדיק הם רוחניים. החיים של הצדיק הם, יש בהם שלוש מידות והם כלים ולבושים, וזה נשפך החוצה ומשפיע על התלמידים. זה בחיים חיותו, אומר הרב. אבל לאחר הפרידה, הנפש נשארת ושלוש מידות אלה יכול כל הקרוב אליו לקבל חלק מבחינת רוחו שבגן עדן שאינה בתוך הכלי. וכמו שכתוב בספר עשרה מאמרות, "נקל לתלמידיו", שימו לב מה שאני קורא, "את דבריו הקדושים שנאמרו ברוח הקודש. נקל מאוד לתלמידיו לקבל חלקם מבחינת רוח רבם, שהם אמונתו ויראתו ואהבתו אשר עבד בהם את השם, לא זיוו המאיר עליהם, לא רוח עצמית בלבד, אלא רוח עצמית של אדם שמתגלה ומתעלה ממדרגה למדרגה, שמתפשט בתלמידיו כל אחד כפי כוחו. כי המשכת הרוחניות אינה אלא על ידי אהבה. רוחא דרעותא דלבא. ובזה מתלבש גם על תלמידיו." אבל לסיום, הסיום, שימו לב מוריי ורבותיי, "לא רק שהיא מאירה עליהם, לא רק שהיא מתלבשת עליהם, אלא מאירה עליהם מלמעלה. נעשה שם ייחוד גדול על ידי מעשיו ותורתו שלמד כל ימיו ונזרעו בחקל תפוחין קדישין,

22:12 דובר 2 ומאירה על כל תלמידיו שנעשים עובדי השם, וההארה הזאת עליהם מלמעלה מכנסת בליבם הרהורי תשובה ומעשים טובים, וכל המעשים טובים נולדים מההארה הזאת שמאירה האורות הזרועים בשדה הנ"ל. השמעתם? הידעתם את גודל מעלתכם ביום הזה? השמעתם? הידעתם את החשיבות ואת הגדלות של צדיקים בעולם הזה, בעולם הגשמיות וגם בעולם הבא? הידענו אנחנו את כוחו של האדמו"ר בחיים חיותו עלי אדמות, ראינו את כוחו בכל השטחים כולם וכמו שהזכיר מרא דאתרא, לא נפל מדברו ארצה. בעידוד ובחיזוק כלל עם ישראל ובעיקר לקרב רחוקים ובעיקר לחזק את יושבי ארץ ישראל בכל המצבים עד התקופה האחרונה של האשכנזים. וכתוב שאתם נקראים גדולי גדולים, הערזנו בהעלם והסתר גדול, אבל כמו שמש המאיר לכוכבים צעד הארץ. אם אלה דברי הנחמה שכתב האדמו"ר הראשון והוא אומר קיבלתי, בזמן ודאי ברוח הקודש, מכוונים גם על התקופה שלנו, זאת נחמתי בעוני, אבל לא זה בלבד. הפסוק הידוע והמפורסם "פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי", שכל, כל שנה ושנה וכל התוועדות והתוועדות מסבירים את זה ומפרשים אותו, מפרשים רבים כי ברבים היו עמדי. פדה בשלום נפשי, בשלום? הרי אומרים חז"ל, אדם שחי בעולם הזה אומרים לו לך לשלום. אדם שבא לעולם האמת אומרים לו לך בשלום ולא להחליף. איך האדמו"ר הראשון מביא את הפסוק הזה? הרי הפסוק הזה קרא אותו בזמן שקיבל את ההוראה, את השמחה לשחרור. איך הוא שמח? פדה בשלום? מדברים על בשלום על עולם הבא? הרי עוד חי, המשיך לחיות והמשיך להגדיל תורה ולהאדירה ולהפיץ תורת הפשט והקבלה. ומה זה פדה בשלום נפשי? התעוררתי בזה היום. והתעוררתי בעוד מאמר חז"ל. כתוב על ראובן, "וישמע ראובן ויצילהו מידם". ראובן קורע את הבגדים שלו, אומר, "הילד

25:40 דובר 2 איננו, הנער איננו ואני אנה אני בא?" כואב את הכאב של הנוער. כואב את הכאב של אותם הגדולים הסומכים על שולחן קטנים. כואב את הכאב של התרחקות מדרך התורה והיראה מתוך ריקנות. "וישמע ראובן ויצילהו מידם". אומרים חז"ל, "אמר רבי יצחק, בא הכתוב לומר שאדם עושה מצווה, יעשה אותה בלב שלם. אילו היה יודע ראובן שהכתוב מכתיב עליו 'וישמע ראובן ויצילהו מידם', בכתפו היה טוענו ומוליכו אצל אביו". ולמה לא עשה את זה? הלאה. "אילו היה יודע אהרן, אהרן הכהן, שהכתוב מכתיבו 'וראך ושמח בלבו', בתופים ובמחולות היה יוצא". ולמה לא יצא? "אילו היה יודע בועז שהכתוב מכתיבו 'ויצבט לה קלי', עגלים פטומות היה מאכילה". ולמה לא האכילה? ממשיכים חז"ל. "רבי כהן ורבי יהושע דסכנין בשם רבי יהושע בן לוי. לשעבר אדם עושה מצווה, נביא כותבה. ועכשיו אדם עושה מצווה, מי כותבה? אליהו ומלך המשיח. והקדוש ברוך הוא חותם על ידם, שנאמר: 'אז נדברו יראי השם איש אל רעהו ויקשב השם וישמע וייכתב ספר זיכרון לפניו ליראי השם ולחושבי שמו'". מוריי ורבותיי, ראובן רוצה להציל. למה לא ממשיך? למה לא שם את הנער על כתפו ולוקח אותו לאבא? אהרן הכהן, אשר "רבים השיב מעון", אשר "בשלום ובמישור הלך איתי". אהרן הכהן, "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו". למה לא יצא בתופים ובמחולות? בועז, גדול של הסנהדרין. למה לא האכילה פטומות ועגלים? הם צריכים מה שכתוב בתורה. אילו ידעו מה כותבים עליהם. כולנו זוכרים. אותה תקופה שהרבי האחרון, הנר השביעי של כל שביעי קודש, אמר לנו: אני עשיתי את שלי בביאת המשיח. עכשיו נשאר עליכם לעשות. ואחד משיחותיי איתו אמרתי לו: אתה לא יכול. כבודו לא יכול לפטור את

29:05 דובר 2 עצמו ולזרוק את זה על אחרים. אומר: לא, אני אמשיך הלאה. ראובן אומר: אני רוצה להציל את הילד. "וישמע ראובן ויצילהו מידם". לא לקח אותו על כתפו, להשאיר את זה לציבור להמשיך. לא לקח את הילד לאביו, שהרבים ימשיכו. אהרן הכהן: אני מתחיל ללכת, לשמוח בשמחתו של הגואל הראשון, של המשיח הראשון, של משה רבנו. אבל אני משאיר את התופים והמחולות לדור הזה, שאתם תעשו הלאה, שאנחנו נעשה הלאה. להביא את המשיח-

30:02 דובר 3 ולצאת לקראתו עם תופים ומחולות.

30:05 דובר 2 בועז. אמה של מלכות. עמרם, אמה של מלכות. דוד המלך. בועז אומר: אני משאיר לכם, אתם הדור האחרון, אני התחלתי. תמשיכו אתם ותכינו עגלים פטומות. "פדה בשלום נפשי", כשהנפש והנשמה עולים לשמיים של האדמו"ר הראשון והאדמו"ר האחרון והגדולים שביניכם בשלום בשמיים. שואלים אותם: המשיח עוד לא בא. מה אתם עשיתם? הם אומרים: "פדה בשלום נפשי". אנחנו עשינו. אנחנו עוררנו, דיברנו, זעזענו, הזכרנו, הזהרנו על ביאת המשיח. אם לא בא, "כי ברבים היו עמדי". נשאיר את זה לציבור הרבני הלאה, לרבים מעמך הלאה, שימשיכו באותה דרך. אנחנו עשינו את שלנו כמו שהאדמו"ר. אנחנו ונפשי בשלום. כשמגיעים לעולם האמת עוררו והתעוררו על ביאת המשיח. אבל אנחנו אומרים להם ולכל צדיקי עליון: אנחנו כאן לא יכולים. אנחנו יכולים באתערותא דלתתא לעורר אתכם שמה באתערותא דלעילא. מצבנו קשה. מתביישים אנחנו. צבא, נשק, תותחים, מטוסים, ממשלה. בורחים ממבצר, ממעוז בצפון. חיילים בורחים מעמדה בדרום. זה כוח? זה צבא? מחלקים את ארצנו לחלקים חלקים. זה שלטון? ריבונו של עולם, קיבלנו מכות, קיבלנו עונשים. די ועודף! צדיקי עליון, האדמו"ר הראשון והאדמו"ר האחרון, המעשים שלכם נכתבים על לוח ליבנו. נמשיך אנחנו לעורר במצוות ומעשים טובים. נמשיך להדליק את הנרות בחצרות קודשך, להמשיך את השליחות ולהמשיך את כל המעשים טובים. הלאה. יש לנו, כמו שאומר האדמו"ר, מה שקראתי עכשיו באיגרת כ"ז, כשמסתכלים עליכם, עלינו, וממשיכים להאיר עליכם ועלינו אותה קדושה, אותה טהרה, אותה מסירות נפש. והיום יש לו קושיה לרבי יהושע בן לוי, זה שבא, נכנס לעולם הבא בחיים חיותו. מי כותב? מי כותב? אליהו ומשיח. אומר הרש"י הקדוש, מה הפסוק הזה, "אז נדברו יראי השם איש אל רעהו". אומר הרש"י: איש זה אליהו, איש בעל שער,

33:58 דובר 2 ורעהו זה המשיח. אהבה של כלל עם ישראל. "ויקשב השם וישמע", ריבונו של עולם, תקשיב לאליהו ולמשיח. אליהו רואה את הצרות ועולה למעלה. אליהו והמשיח רואים את הצרות ואת המעשים טובים של עם ישראל וכותבים אותם למעלה, והקדוש ברוך הוא חותם. במה חותם? בגאולה שלמה. מוריי ורבותיי. אנחנו, אני אומר אנחנו, אני מתכוון ליוצאי, יוצאי יהדות ספרד, יהדות המזרח. שואלים מה הקשרים שלנו עם החסידות? יכול להיות מכיוון שקשורים עם האר"י הקדוש והאר"י החי, אבל גאון עוזנו ותפארתנו, ראש כל בני הגולה, הגאון האדיר שאנחנו יונקים מתורתו, מחוכמתו בכל דבר, בפשט ובקבלה, ובהלכה. הגאון האדיר, הריח הטוב רבי יוסף חיים בעל הבן איש חי עליו השלום. כל הלכה והלכה שכתובה או מיוחדת כתובה בשולחן ערוך של רבנו זלמן, כתב את זה בבן איש חי שלו. קישר את הנשמה המיוחדת שהייתה כללית של עם ישראל של האדמו"ר הראשון בתוך הבן איש חי להלכות ודינים לבני עדות המזרח. האדמו"ר האחרון השביעי, הקשר שלו עם הרמב"ם, שהייתה לו נשמה כללית של כלל עם ישראל. אותו אדמו"ר שהציל את יהדות מרוקו. ושלא יתביישו, הציל את יהדות איטליה. וחייבים להודות שהציל את יהדות רוסיה במחתרת, מקוואות, תורה. אם יש היום זיק של יהדות ברוסיה זה האדמו"ר, זה כוחו. אם יש היום אור בכל מקום ומקום שמציתים את האור, שמכניסים ניצוצות בתוך השלהבת של הנשמות הקדושות זה השליחים שימשיכו הלאה. אנחנו תפילה לפני בורא עולם, ריבונו של עולם, עשה למען דם עבדיך השפוך. מחרפים אותנו, מבזים אותנו, את שמך מחרפים. עשה למען שמך הגדול. אתם הצדיקים שביום טוב שלכם מתעוררים ומתעלים, אתם הנשמות הקדושות לא תנוחו ולא תשקטו. תאירו עלינו באור וזיו. תעמדו בתפילה לפני בורא

37:21 דובר 2 עולם. תעמדו לתפילה לפני בורא עולם ותאמרו: עד מתי? תעמדו בתפילה לפני בורא עולם, שהקדוש ברוך הוא ישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיכם, אתם וכלל עם ישראל, וכל מי שהולך יחזור לביתו בריא אולם, בלי כאב סכין בגב. וכל חיילי ישראל יחזרו לביתם בריאים שלמים, ונזכה לשמוע את שופרו של משיח, את שופרו במהירות נפלאה, במהרה ממש, בעגלא ובזמן קריב, ואמרו אמן. ומעשי אבות סימן לבנים. אומר הרבי שמכוח האבות, מכוח הדברים והדיבורים, ה-- דברי ההתעוררות והחיזוק של האבות, יש כוח. סימן איננו עניין חיצוני, אלא ניתן הכוח לבנים מכוח העידוד, מכוח החיזוק, מכוח הדברים הנפלאים, הלבביים, הפנימיים ששמענו ממרן הראשון לציון. אנחנו הבנים שואבים את הכוח להמשיך להתחזק ולהפיץ ולהמשיך בפעולותיו הקדושות של הרבי. "אז נדברו יראי ה'", ובמחילה מכבוד הרב, הרב מרדכי אליהו בגימטריה "אז נדברו יראי ה'" עם הכולל. מוריי ורבותיי, אתכבד בזה עכשיו להזמין את אורחינו הדגול, ידיד, רע, חבר נאמן לבית חיינו, הגאון הגדול, רבה של העיר גבעתיים וחבר מועצת הרבנות, הרב יוסף גליקסברג, בבקשה.

39:43 דובר 4 קהל קדוש. כשנכנסתי כאן, הנה למקום הקדוש הזה, האזנתי לדבריו של המרא דאתרא, ידידי הגאון הרב מרדכי אשכנזי שליט"א, ומדבריו עלו לא קול אחד, לפחות חמישה קולות. קולות של צער, קולות של זעקה, קולות של אבל, של געגועים, של תחנונים, של תקווה. את כל הצלילים הללו שמעתי בקולו. ואני רוצה לומר כאן, המקום הזה נקרא בית מנחם. הנביא אומר, "כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנוכי אנחמכם ובירושלים תנוחמו". ושואלים שאלה, באיזו נחמה? על איזו נחמה מנחמת האמא? על מה הבן אבל כשאימא מנחמת אותו? אם נאמר שהבן אבל על אביו ובאה האמא ואומרת לו שלא ייאבל, שיתנחם, שזה לא כל כך נורא, שאפשר להתגבר. לא, לא סביר. שמעתי מאדם גדול שפירש: מדובר באדם שאבל על אימו. הבן אבל על אימו ואין מי שינחם על אבל כזה, על כל מה שהמושג אם אומר לאדם. מי מנחם אותו? אמו תנחמנו. האמא עצמה, האמא עצמה מהעולם העליון, מגן עדן, מעולם הנשמות, כשם שניחמה אותו כשהייתה בחיים ועודדה אותו, כך האמא ממשיכה לנחם גם כשאבלים עליה. אמו תנחמנו, רק אמו. כך אני אומר היום, עדה קדושה של חב"ד, של חסידי ליובאוויטש. האדמו"ר זכר צדיק לברכה, הרבי, היה גם אב וגם אם. עוד אבי אבי, אומ-אומרים חז"ל, אבי ואמי. אבל הנחמה שאתם בעזרת השם תנוחמו בקרוב, אשר אמו תנחמנו. בחינת האם הדואגת והאוהבת שהייתה ברבי זכר צדיק לברכה, היא תנחם אתכם. היא תנחם את כולנו, ובירושלים תנוחמו במהרה בימינו אמן. קהל קדוש, כבוד מורנו הראשון לציון, הגאון שליט"א, כל הרבנים, אנשי ציבור נאמנים וכל הקהל היושבים כאן. אין זו פעם ראשונה שיש לי הזכות לעמוד בליל י"ט כסלו, בי"ט בכסלו, ולדבר במקום הקדוש הזה. אבל הפעם

44:05 דובר 4 הזו אני מרגיש גם קושי מיוחד וגם אחריות מיוחדת לדבר בפניכם בשנה הזו, בשנה הקשה. ואני נזכר שבשיחתי עם הרבי זכר צדיק לברכה, חודשים מספר לפני שחלה, הוא דיבר איתי על האחריות של הרבנים, של רבני ישראל, של האחראים על הרבנות. כבר היה רמז בדברים בדברי הראשון לציון, והפליג בשבחים שבוודאי לא התכוונו אליי, אלא לעולם הרבנות, ואמר שהאחריות על הדור מוטלת-- ההנהגה מוטלת על הרבנים. אולי הייתה, הייתה זו מעין צוואה של הרבי, שנמשיך לשאת באחריות. וכידיד ותיק ונאמן של העדה הקדושה אני שואל את עצמי מה אפשר לומר? מה אפשר להוסיף? קראתי, אולי נמצא כאן העורך, בשבועון כפר חב"ד האחרון. קראתי אמרה נפלאה, ותסלחו לי, מהאדמו"ר מגור זכר צדיק לברכה, אבל קראתי את-- למדתי את זה בכפר חב"ד, והוא מביא שבית ישראל אמר לפני מלחמת העולם השנייה, משה רבנו אומר: "יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם אשר יוציאם ואשר יביאם, ולא תהיה עדת ה' כצאן בלי רועה אשר אין להם רועה". והוא שאל, אם מדובר כבר באיש כזה על העדה אשר יוציאם ויביאם, יצא לפניהם ויבוא לפניהם, ממש מנהיג שמדריך אותם על כל צעד ושעל, יוצא לא רק איתם, יוצא לפניהם, יוצא אחריהם. כן, מה התוספת הזו של "לא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה", שזו דרגה לכאורה הרבה יותר נמוכה מאשר ההנהגה.

00:04 דובר 1 הכול הולך אחריו. כשהמנהיג איננו, אתם יודעים איפה נמצא הקדוש ברוך הוא? איפה השראת השכינה? העדה. פתאום רואים: זו עדת השם. זו לא עדה סתם, זו עדת השם. זו עדה שיש בה רוח הקודש, שיש בה דבר השם, שיש בה קרבת אלוקים, והעדה הזו, עדה קדושה שהיא עדת השם, היא בעזרת השם תמשיך ותעלה מעלה מעלה לטובת, למען עמנו, למען תורתנו, למען ארצנו הקדושה, בעזרת השם, עד ביאת גואל צדק. שאל אותי פעם רב אחד: מה, מה אתה לומד מ...?

03:01 דובר 2 הכול הולך אחריו. כשהמנהיג איננו, אתם יודעים איפה נמצא הקדוש ברוך הוא? איפה השראת השכינה? העדה? פתאום רואים: זו עדת השם. זו לא עדה סתם, זו עדת השם. זו עדה שיש בה רוח הקודש, שיש בה דבר השם, שיש בה קרבת אלוקים. והעדה הזו, עדה קדושה שהיא עדת השם, היא בעזרת השם תמשיך ותעלה מעלה מעלה לטובת, למען עמנו, למען תורתנו, למען ארצנו הקדושה, בעזרת השם, עד ביאת גואל צדק. שאל אותי פעם רב אחד: מה, מה אתה לומד מהרבי? אמרתי: אני לא גדול ללמוד מהגדולות של הרבי. מה שמפליא אותי זה שאין אדם בדור שלנו, איש אמת, עומד על עמדותיו, נאבק למענן, נלחם, אינו מתפעל מאף אחד, אומר את שלו בנחישות ובתקיפות. ויחד עם זאת, עם התקיפות הזו, עם האמת, אין אדם בדור שלנו איש שלום, איש של ימין מקרבת, איש שיש לו קשר עם כל החוגים, עם כל הסוגים, שדלתו ולבו פתוחים בפני כל יהודי מימין ומשמאל. כל אחד מוצא אצלו את הבית שלו. זה למנהיגי ציבור. זהו לקח חשוב מאוד. הזכירו את הפסוק, מרבים להזכיר: "פדה בשלום נפשי, כי ברבים היו עמדי". מי הם הרבים? רבותיי, מי הם הרבים? ראיתי שלושה פירושים. רש"י הקדוש מפרש: רבים, תפילת רבים. המצודות אומר: "ורבים" פירושו נגד רבים. אף על פי שרבים נלחמו בי, פדה בשלום נפשי. ראשונים אחרי-- אחרים, אבן עזרא, אומרים מלאכים. נכון, הייתי בודד, אומר דוד המלך, אבל המלאכים היו עמדי. אני רוצה לומר, רבותיי, אנחנו לפני חנוכה: רבים ביד מעטים, גיבורים ביד חלשים. זהו נס שהקדוש ברוך הוא עושה. אבל לפני הנס הזה מתרחש נס בלבו של אדם, כי השאלה היא איך יוצאים המעטים נגד הרבים? מאיפה

06:14 דובר 2 הם לוקחים את הכוח, את האומץ לצאת לפני הרבים? מאיפה לוקח החלש אומץ לצאת נגד גיבורים? ובכן, יש פסוק ביואל: "החלש יאמר גיבור אני". החלש, כשהוא משוכנע, כשיש בו גבורת נפש, כשיש בו מסירות נפש בהקרבה, בדבקות במטרה, הוא בכלל לא מרגיש שהוא חלש. הוא אומר: גיבור אני. והמעטים, כשעליהם לצאת נגד הרבים, הם לא מרגישים מעטים. הם אומרים: "כי ברבים היו עמדי". אנחנו רבים, המלאכים איתנו. התפילה של עם ישראל איתנו. הכוח של כל הדורות הולך איתנו. הכוח של הצדיקים שהיו בעולם הזה, הצדיקים האלה הולכים איתנו. זה אני רוצה לומר כאן בערב זה. גבורת הנפש הזו שנמצאת בתנועת חב"ד, שהיא תמיד אומרת גיבור אני וברבים היו עמדי, ואינם נרתעים לצאת למאבקים, לשליחויות, להתמודדות, לפעולה בתחושה שאנחנו הרבים ואנחנו הגיבורים. "פדה בשלום נפשי כי ברבים היו עמדי". התחושה הזאת שהת-- שהתנועה הקדושה היא תנועה של גיבורים, תנועה של רבים. זה בעזרת השם יחולל לנו את הנס הגדול של רבים ביד מעטים, גיבורים ביד חלשים, צדי-- רשעים ביד צדיקים, טמאים ביד טהורים, זדים ביד עוסקי תורתך. נזכה בעזרת השם לראות שהקדוש ברוך הוא עושה איתנו ניסים כאשר עשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, אמן. חן חן ויישר כוח לגאון הגדול הרב יוסף גליקסברג, רבה של גבעתיים וחבר מועצת הרבנות, על הדברים, דברי החסידות, הדברים הנפלאים ששמענו בהתוועדותנו זו. אחיי ורעיי, מוריי ורבותיי, אני לא יודע אם כולם כאן, אבל אולי חלק מהקהל, אבל מאות אלפים שמעו אתמול ברדיו הממלכתי של מדינת ישראל דברים חוצבים, בלתי מתפשרים, של אחד מנבחרי האומה אומר: "ארץ ישראל, תורת ישראל ועם ישראל הן שלישייה שבלתי ניתנים לניתוק זה מזה. לא יכול להיות אחד בלי

09:44 דובר 2 השני". רבותיי, אני אומר זאת חלש מדי מכפי שאמר זאת האיש נאמן ארץ ישראל השלמה, הלוחם את המלחמה בצורה בלתי מתפשרת. האיש שמבצע וממלא את הצוואה בעקשנות, את הצוואה של הרבי על אף של אחד, במלוא העוז ובמלוא הכוח. נקבל ונקשיב לדברים של חבר הכנסת מר רחבעם זאבי, בבקשה. ואחרי דברי גנדי נשמע מאמר חסידות.

10:45 דובר 6 כבוד מרן הראשון לציון שליט"א, כבוד מרא דאתרא, כבוד הרבנים, מוריי ורבותיי. זה כמעט שלושה עשורי שנים מאז שבאתי בשערי חב"ד, נדבקתי בתורתה, נפלתי ברשתה, למדתי לאהוב את האנשים, את השליחים ואת מורנו ורבנו הרבי. פעמיים בשנה לפחות אני בא לכאן: פעם בי"ט בכסלו ופעם בשמחת תורה. אודה ולא אבוש שבתחילה לא ידעתי בדיוק מה זה י"ט בכסלו. מה פתאום אנחנו חוגגים חג שהוא לא חג של כל עם ישראל? ועד מהרה גיליתי את מהותו של י"ט בכסלו, שהוא חג הגאולה לכלל ולפרט. אבל מצאתי בדברי הרבי שזה לא רק סתם הכלל והפרט, אלא דווקא כפי שהוא אומר: לאמיתו של דבר זוהי גאולה של כל יהודי, ואפילו של איש פשוט ביותר, קשורה לגאולה הכללית של כלל ישראל. ולפי עניות דעתי אין דברים חזקים וגדולים מזה. הגאולה היא לא רק למלכים ולשרים ולנגידים ולשועי ארץ ושועי עולם. הגאולה היא לאיש היהודי הקטן האחרון, והיא משתלבת בגאולה הכללית. אני בא מבית חסידי, אבל מחסידות אחרת, ובחסידות חב"ד גיליתי את מה שלא היה לי בחסידות ההיא. גיליתי את השילוב הנפלא של אהבת ישראל, אהבת תורת ישראל ואהבת ארץ ישראל, ששלושתם עשויים מקשה אחת ואין טעם ואין ערך ואין קיום לאחד מהם או לשניים מהם באם השלישי נעדר. אין ערך לעם ישראל בלי ארץ ישראל ואין ערך לעם ישראל ולארץ ישראל בלי תורת ישראל, ואין ערך לתורת ישראל בלי עם ישראל ובלי ארץ ישראל. שלושתם קשורים הדדית, ומי שמנתק אותם מוצא עצמו מנותק ועקר ומסורס ואיננו מבין את תמצית היהדות, את תמצית החסידות, את תמצית חב"ד. בשיחה, באחת השיחות שזכיתי להיות אצל הרבי, הקשיתי עליו. הפריע לי מה שמפריע לבן תשחורת כמוני אז, מדוע הוא

14:41 דובר 6 יושב שם בנכר, בגולה, ואיננו מראה דוגמה ומופת ובא להיות איתנו כאן, כאן בציון שהוא כל כך מטיף לה, אוהב אותה וקשור אליה. הקשיתי והקשיתי, ובסופו של דבר הבינותי את מה שקשה להבין עד שלא מקשיבים לאותו איש מופלא, איש נפלא, איש אמת, איש ערכים. שמעתי ממנו ולמדתי ממנו שהוא מכיר את הגליל יותר טוב ממני, שאני צעדתי בגליל, והוא מכיר את יהודה טוב מכולנו, אף על פי שאנחנו הלכנו במשעוליה, והוא יודע את חברון עיר האבות, והוא מכיר את סמטאות ירושלים, והוא חי אותם והוא שם והם אצלו. נדהמתי. לא ידעתי כיצד האיש הזה, שאף פעם לא דרך עדיין על אדמת הקודש, הוא בעצם חי בארץ הקודש, ובשביל ארץ הקודש ולמען ארץ הקודש הוא יושב שם כדי שהעם הרב הנוהג אחריו, ההולך בדרכו, המאמין לו, יישאר, יישאר יהודי, יישאר מאמין. וכשפגשתי את השליחים של חב"ד במקומות הנידחים ביותר בעולם, באמת מקומות נידחים, לא תיארתי לי ששם אני אפגוש יהודי, סתם יהודי. מצאתי שם שליח חב"ד בתנאים קשים, מלמד אנשים שנולדו כיהודים קצת יהדות וקצת להניח תפילין ומהו ראש חודש ומהו מועד ומהי שבת, ואת התנועה המופלאה הגדולה הזאת חולל האיש הנפלא הזה שזכיתי להתבשם קצת, במקצת, ממנו, מתורתו, מאמונתו. אמרו כבר קודמיי שאנחנו בימים קשים לישראל. החל מג' בתמוז אשתקד, כשנפרדנו ממנו, וכל מה שעובר עלינו בימים האלה עם ממשלה שהיא מונהגת ונשלטת בידי ערלים או בידי נוכרים, גם אם חלק מהם מתקראים יהודים, והם מוותרים על אדמת מולדת, על מחוזות במולדת במחי יד, בהינף יד, כאילו שזה היה דבר שעובר לסוחר. קונים שלום מזויף עם רבי מחבלים שמתעתעים בנו ואנחנו ניצבים במלחמה ארוכה וממשיכים להקריב דם

18:40 דובר 6 ובנים, ומאז שרבין לחץ את ידו הטמאה של ה-- ההיטלר המודרני, ערפאת, יש לנו מאה חללים. ימים קשים לישראל. אבל כשאני בא בשערי כפר חב"ד, כשאני בא לנצרים, כשאני בא לקדומים, שבה היום הבאתי לי אותה כ-כמשכן, כנווה, כבית, ופוגש את היהודים המאמינים, אני יודע שהם לא יוכלו לנו. הם פשוט לא יוכלו לנו. האמונה שישנה בבית המדרש הזה, בקהל הקדוש שהתאסף כאן, היא יותר חזקה אלף מונים מכל החלטות הממשלה ונ-ונשיא ארצות הברית. האמונה שישנה אצל כל אחד ואחד מאלה שהתקבצו כאן להיות בצוותא בהתוועדות הזאת של י"ט בכסל-בכסלו היא עזה יותר, חזקה יותר, מוחצת יותר מכל ההחלטות שיכולים לקבל בימי ראשון שם בקריית בן גוריון בירושלים. בימים האחרונים הנושא הוא לוותר או לא לוותר, לסגת, לפרק או לא לפרק את נצרים. ובעצם כל הארץ היא נצרים. גם כפר חב"ד היא נצרים, גם גמלא בגולן היא נצרים, גם עין חרוד ומרחביה הם נצרים, ומי שיפרק את נצרים, חלילה, ותיבש ידו אם הוא יהין לעשות זאת, הוא ימשיך וירצה לפרק, או לא ירצה אבל ייאנס לפרק, גם דברים אחרים. כל הארץ היא נצרים ולא ניתן לפרק אותה. הייתה לי הזכות בתוקף היותי אלוף פיקוד המרכז להקים את אותה נצרים. מי הייתה הממשלה ששלחה אותי להקים את נצרים? ממשלת העבודה בראשותה של גולדה מאיר זכרה לברכה. הם, הנפילים ההם, דור הנפילים ההוא ידע מה היא, מה זה התיישבות, מה זה ארץ ישראל. הוא ידע שבאנו לכאן כדי לכבוש את הארץ לנחלה לנו. לכבוש לא הייתה מילה גסה. באנו להתנחל, להתנחל זו מצווה. זה לא מילה גסה. מצוות עשה. באנו לרשת את הארץ הזאת כי היא הארץ המובטחת לנו בהבטחה אלוקית. את

22:16 דובר 6 זה הבינו אפילו החילוניים ההם של ממשלת העבודה דאז. אבל עברו, נקפו שנים ויש לנו ממשלה אחרת. ממשלה מחודשת, מלשון חדש. מלשון-- ממשלה מומרצת, מלשון מרצ, שמנסה לעשות את ההפך ממה שהתחייבה עליו לבוחר כלאחר יד, זה לא חשוב. אמירה כמו מי שירד מרמת הגולן יפקיר, יפקיר את ביטחון ישראל וכולי וכולי. ואני חושב שאני רשאי להגיד בשם כולכם לממשלה הזאת: עוצו עצה ותופר. ואני אוסיף ואומר עוד דבר אחד לסיום. השם עוז לעמו ייתן, השם יברך את עמו בשלום. תודה.

23:42 דובר 7 עם ברכת יישר כוח, יישר כוח לחבר הכנסת רחבעם זאבי, אנחנו מלווים בברכת צאתכם לשלום את כבוד הראשון לציון, הגאון הרב מרדכי אליהו, את כבוד הגאון רבי יוסף גליקסברג, רבה של גבעתיים וחבר מועצת הרבנות, ובברכת צאתכם לשלום וחנוכה שמח.

30:28 דובר 8 אדוננו משיח, משיח צדקנו. משיח צדקנו. חיים טובים אנחנו. יחי אדוננו משיח, משיח צדקנו. משיח צדקנו. חיים טובים אנחנו. יחי אדוננו. יחי אדוננו. מורנו ורבינו, מלך המשיח לעולם ועד. יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח. היי, היי, לה איי לה לה. היי, היי, איי לה לה לה. יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד. יחי אדוננו, מלך המשיח לעולם ועד. לה איי לה לה איי לה לה איי לה לה לה לה. איי לה איי לה איי לה לה לה לה. יחי אד-- איי לה לה. היי, היי, איי לה איי לה איי לה לה לה. יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד. מלך המשיח לעולם ועד. לה איי לה איי לה לה איי לה לה לה לה. איי לה איי לה איי לה לה לה לה. היי, איי לה איי לה איי לה. יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד. יחי אדוננו, משיח לעולם ועד. היי, איי לה איי לה איי לה איי לה. איי לה לה איי לה לה. מלך, היי, יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד. יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד. איי לה לה. איי לה

36:15 דובר 9 לא היי לה היי לה.

36:16 דובר 10 יא מלינו על ידינו ואנחנו נלך למשיח ותיקן את עולמו. יא מלינו על ידנו ונשפך שוב עם גואל לעולם. היי לה היי לה לא היי לה להלה היי, היי לה היי לה לא היי לה להלה. יא מלינו על ידנו ועל ידינו נלך המשיח ויגאל עולמו. יא מלינו... נלך המשיח לגואל עולמו. היי לה היי לה לא היי לה להלה. היי, היי לה היי לה לא. היי לה היי לה לא. היי, היי לה היי לה לא היי לה להלה.

37:27 דובר 11 מחיאות כפיים. עוד!

37:32 דובר 9 ולמשיח ונקם בעולמי.

37:38 דובר 12 עוד, נאָך.

37:46 דובר 9 בגואל עולם היידה אייי.

37:55 דובר 13 יא אליהו. יש לך כוח? יישר כוח לתזמורת מונה רוזנבלום בניצוח מונה רוזנבלום. ורבותיי, נעבור עכשיו ללימוד ולשמיעת מאמר חסידות של הרבי מפי רבה של כרמי יוסף, הרב הגאון, הרב החסיד רבי אליעזר ברוד. התזמורת עם המקהלה, ניגון לפני המאמר.

43:08 דובר 3 הקהל הנמצא בחוץ מוזמן להיכנס פנימה, יש מקום להקשיב למאמר החסידות. "פדה בשלום נפשי מקרבי ורבים היו עמדי." כותב על כך בעל הגאולה, אדמו"ר הזקן, שכאשר הוא אמר בספר התהילים את הפסוק "פדה בשלום", יצאתי בשלום מה' שלום. אשר מובן מזה שהפסוק "פדה בשלום נפשי" מסמל את עניין הגאולה. וכבר קודם, קדם לכך דוד המלך, אשר הוא זה שכתב בספר התהילים את הפסוק "פדה בשלום נפשי", שדוד המלך התכוון בכך שכאשר הקדוש ברוך הוא הציל אותו מידי המלחמה, מידי המלחמה שבה היה קשור גם אבשלום בנו, ועל כך הוא כתב את הפסוק והתפלל ואמר, "פדה בשלום נפשי מקרבי." והנה התפילה הזו של פדה בשלום נוגעת לכל אחד ואחד מישראל, כפי שדוד המלך התפלל, "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי", שכאשר יהודי יבוא ויתפלל בספר התהילים, התפילות שלו יהיו לרצון, שמזה מובן שהדברים אמורים בקשר לכל אחד ואחד מישראל, שכאשר הוא אומר בספר התהילים את הפסוק "פדה בשלום", הבטיח לו דוד המלך שדבריו יתקבלו לרצון. אך מכל מקום מובן שישנו הבדל בין הפדה בשלום כפי שהיה אצל דוד המלך לבין הפדה בשלום כפי שהיה אצל אדמו"ר הזקן, ובאופן כללי בעניין של פדה בשלום ישנם שלושה אופנים. ישנו אופן של פדה בשלום כפי שהיה אצל דוד המלך. ישנו פדה בשלום כפי שהיה אצל אדמו"ר הזקן, וישנו פדה בשלום כפי שזה יהיה בשלימות לעתיד לבוא בביאת משיח צדקנו. שהנה בעניין הזה של שלום ישנו שלום שבא אך ורק מצד זה שמנצחים במלחמה. כלומר שישנו מנגד וישנה מלחמה, אלא שהצד האחר גובר ומנצח במלחמה. אחר כך ישנה דרגה גבוהה יותר בשלום שהמנגד בכלל פוחד לבוא ולהילחם. זאת אומרת

45:52 דובר 3 שישנו מנגד בכוח שמצד עצמו היה רוצה לבוא ולהילחם, אלא שהוא פוחד לצאת למלחמה. ואחר כך ישנה דרגה גבוהה יותר בשלום שהמנגד בכלל בטל כמנגד, ולא רק שהוא לא רוצה להילחם עם הצד האחר, אלא שהוא עוד משלים איתו עד שהם נעשים דבר אחד. והנה אצל דוד המלך היה מצב של מלחמה, אלא שדוד המלך ניצח במלחמה באופן של פדה בשלום. אבל לעתיד לבוא יהיה שלמות העניין של פדה בשלום, שעל, על הזמן של העתיד לבוא נאמר "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", ולא זו בלבד שכל ישראל יהיו חכמים גדולים וישיגו דעת בוראם, אלא כפי שמבואר בכמה מקומות שלעתיד לבוא תהיינה שתי תקופות. תהיה תקופה אחת, כפי שכותב הרמב"ם, שאין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד. אבל אחר כך תהיה התקופה השנייה, שזו תהיה התקופה שבה העולם יהיה במצב של שלמות, שלא רק שבני ישראל יעבדו את השם, אלא לא יהיה עסק כל העולם כולו אלא לדעת את השם בלבד. שמזה מובן שמאחר שעסק כל העולם כולו לא יהיה בדבר אחר חוץ מלדעת את השם בלבד, ממילא מובן שלא יהיה אז בכלל מצב, מעמד ומצב של מנגד, אלא כל העולם כולו יהיה במעמד ומצב של קדושה. והנה האופנים האלו ישנם גם בעבודת האדם, שבעבודת האדם בתחילת היום, שעל זה גם נאמר מעט מעט אגרשנו, בתחילה צריכה להיות עבודה של סור מרע ואחר כך ועשה טוב עד לדרגה הגבוהה יותר, בקש שלום ורדפהו, שבתחילה צריך להיות סור מרע שהנפש האלוקית תתגבר ותנצח את הנפש הבהמית. אחר כך מגיעים למעמד ומצב נעלה יותר שהנפש הבהמית בכלל לא מפריעה לנפש האלוקית, עד שמגיעים לידי השלימות שהיא באה מצד הדרגה הגבוהה

48:09 דובר 3 שבנשמה, מצד היחידה שבנפש, שהיחידה שבנפש זהו מעין המצב של השלימות שתהיה לעתיד לבוא, שכאשר ביהודי מאירה הדרגה שבנשמה, דרגת היחידה שבנפש, לא זו בלבד שהמנגד לא יכול להתנגד, ולא זו בלבד שהמנגד לא מפריע ליצר טוב לקדושה, אלא שהוא בטל לקדושה עד שהוא נהפך בעצמו להיות חלק מהקדושה. ויהי רצון שעל ידי שהאדם עובר את עבודתו באופן הזה שהוא מתחיל מסור מרע, אחר כך הוא מגיע לעשות טוב עד שהוא מגיע לגילוי היחידה שבנפש, לבקש שלום ורדפהו, שמזה מגיעים גם כן לגילוי היחידה, לגילוי משיח צדקנו שנשמתו היא בבחינת יחידה, וכתוצאה מכך מתגלה גם היחיד שבעולם, שזה הקדוש ברוך הוא, שהשלמות שבזה, השלמות בזה תהיה בגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו בקרוב ממש.

49:25 דובר 4 יישר כוח ותודה רבה לרב הגאון, הרב החסיד רבי אליעזר ברוד, רבה של כרמי יוסף, על חזרת מאמר החסידות. רבותיי, חבר הכנסת רחבעם זאבי הזכיר בדבריו את המחשבה, היה לא תהיה, להסיר, להוריד את היישוב נצרים. אני קיבלתי פה פתק חשוב מאוד שהוקם קרן מיוחד לפיתוח נצרים, לביסוס, לשיפוץ, להרחבה, ובחוץ ישנו ביתן או שולחן, דוכן, שכל מי שיכול לתת מתרומת המעשר שלו באופן כללי כדי לעזור לפתח את הספרייה שבכפר חב"ד קיבלו על עצמם קבוצת אנשים לעשות, וכולכם תעמדו על הברכה. רבותיי, נעים לנו לארח כאן הערב אורח נבחר שנבחר בימים האחרונים לראשות המועצה המקומית של עמנואל, אשר לחסידי חב"ד יש יד חזקה בבחירתו, ומהכינוס הקדוש הזה, מההתוועדות החסידית הזו ביום סגולה, דבר ראשון אנחנו מאחלים לו הצלחה רבה בתפקידו, שיזכה להאריך ימים על ממלכתו. לעמוד בפרץ על מלחמה של ארץ הקודש, שלמות הארץ, ארץ ישראל, כפי שאיפתו של הרבי וכמו שהבטיח ראש המועצה בבחירתו. חסידי חב"ד מאחלים לך ברכת יאריך ימים על ממלכתך, וברשות הקהל, ברשות חסידי חב"ד, אני מתכבד בזה להזמין את כבוד הרב שמואל לנדא, ראש מועצת עמנואל.

51:55 דובר 5 ברשות הרבנים שליט"א, ברשות קהל החסידים הנפלא הזה. זה לא ערב י"ט כסלו הראשון שלנו, זה כבר השני ומחר מחכה לנו השלישי באריאל. ואמרו לי החסידים שיש עניין להרבות בחגיגת היום הזה ובשמחת היום הזה. מה שיותר, יותר טוב, וכל המוסיף מוסיפים לו. כשרקדנו פה כולנו יחד וראיתי דגל צהוב יפה עם כתר תורה ולמטה כתובה המילה משיח, ומתוך ההתלהבות והדבקות חשבתי מסתור מה שכל חסיד חב"ד יודע עוד מקטנות שהמילה משיח למעשה זה אותיות מנחם שניאורסון.

00:04 דובר 1 כל אחד, כל תת ואחרה. ואני ישבתי וחשבתי, תוך כדי ששמעתי את דברי גדולי הדור שהיו פה, שכנראה שאחרי שהרבי נפטר מאיתנו, אנחנו, אני גם כן, אף על פי שאני לא חשבתי חזק לעצמי, אבל חשבתי בתור. חשבתי שאנחנו החיילים, הצבא האמיתי שמותקן על הביטחון של עם ישראל, ירד, ירד מטושה הפיק שלו. אנחנו אחראים על ביטחון עם ישראל. אנחנו אחראים על השלמות של עם ישראל. אם יש הפרה של הביטחון, אנחנו אשמים. אנחנו אשמים עכשיו שהרבי לא חזר לחיים. אנחנו צריכים היה, אנחנו צריכות לשבת, אנחנו צריכים היה לתת ביטחון של עם ישראל. צריכים היה להגיד את האמת. את כל מה שצריך להגיד. את כל המערכה הרוחנית, את כל המערכת פיזית של עם ישראל. ועכשיו, כשזה יביא לשלום, והרבנים הגדולים של עם ישראל יכולים להכריז עכשיו כמו שהיה לפני זה, אנחנו כבר לא צריכים להגיד, כי זה עובד על עם ישראל, על ביטחון של עם ישראל כבר. עכשיו אנחנו צריכים לקבל את המנדט של הציבור, של הנהגת המדינה שלנו, של עם ישראל, של כל ישראל, של הציבור הרחב, של כל השבט, של כל ה... של כל המדינות שרואות את כל הציבור, את כל התיקון, בשום פנים ואופן. אבל יש גם פרצה דרך שיהיה פתרון בינתיים, לפחות עד שבית הדין ישיב את הדברים למקומם. אז אנחנו מורחים את הקצפת של התורה על גבי עוגת הזרוק של חסדי אבות עתיקים. ושוב, זה לשמוע ולראות ולתת יד לעיר הבוערת ביושמת בכל הדירות למחירים מטורפים, סדיר וכמובן, אין לי. סליחה. אנחנו מצטרפים לקריאה של ראש המועצה היום ביום הזיכרון של הנד קיסר[?]: "חסידי חב"ד, בואו למען! בואו למען!" נושא מאוד קשה.

03:19 דובר 1 מאלתי מנדל גרוס. נקרא מפי שלוש פרצות שצריך להסביר. מתקיים וקיים מאז ועד עתה שיעור בבניין של הרצל, שיעור מיוחד בתורה ומשנה וזכור. זה שיעור בעל קשיות תורני שעוזר לשלו, עוזר לשלו, מקל עליו, אבל לא צריך מוסד ישיבה. מזה יכול להיות נגזר את החובה של כל... היא בית שהוקם על סלעים ודבק. ואת הכנסת הזו אני רוצה לבנות. אז אני מדבר, אני לא מדבר על כל הכנסת, אני מדבר על האנשים שיהיו אצלי בכנסת ועל העם שרואה בטלוויזיה, וזה העם שהולך איתי לניצחון. אני אבנה את הכנסת שאין רש"י בלי ש"ס. וזה מה ש-- הברינו שאין ש"ס ללא ש"ס. אמור לי, אם יש ש"ס, לא היה ש"ס. אני מקבל את כל התוכניות האפשריות שתוכלו להגיד וש"ס לא יהיה. אני רוצה לראות בכל ראש של כנסת איתי ואז ש"ס וכל הנהגים שיהיו נראה מאז בוחר הכנסת. וכפי שתהיה, ידידי הרב לוי צריכה לצאת אחרי תקן. לא אני היוזם. היוזם לתת את השיעור שלי שאני נותן כל יום בשתיים עשרה וחצי אחרי מנחה, ובית הכנסת זה היוזמה איש נתן. כי השמש מר אהרון צן[?] הגדול שקבע לה היוזמה הזו. והחזון איש זימן לי את השיעור להקדיש כל יום לזכרו של הרבי סופר שהיה קדוש עלינו. אני רוצה לומר לכם, בתקופה לא רחוקה, ששם בבית הישיב הראשון הקדשתי, שבאתי להתפלל והיה קצר זקני עם שער גדול בבית הכנסת. חששתי להמשיך להתפלל, אבל באתי, הקדשתי ליקום שלם, איזושהי סדרה שלא יכלה. זה החזון איש רצה משמעתי ללמד את השיעור שהקדשתי לישיבה לרבי סופר שהיה קדוש עלינו, וגם היושב פה היה קדוש. הגענו לבית הכנסת ימי שחור. היו ימים מרוסים, ימי שחור ובימי

07:39 דובר 1 שחור נתתי לנו דברים, נתתי לשים. זה לא הרבי סופר שהוביל לעשות וגם לעשות לימי שחור. אמרו לי יום אחד, היום אתה יכול לבוא אחרי מה שעשית לנו לפני שנה. אתם יודעים שבאתי לבית הכנסת וראיתי זקנים? איזה פאות שהביאו שער לכל ימי שחור? ביקשתי גם אל תבזה נו, אל תתקרב. הדתיים הסכימו שממש ישימו עליי רושם. אמרתי את זה ליושב ראש, יואב וייס. לא ייאמן. הדתיים הסכימו. הוא הסכימו ובעיקר אני. זה לא יהיה, הוא אומר. אני קורא לך לסדר. אמרתי, אתה קורא לסדר, עוד שתי דקות אני זורק את הכול ואומס את הכול ותעשה מה שאתה רוצה. לא יהיה. בשעה של תפילת נשיא המדינה יורדים את הארוחה. אני לקחתי מהארוחה שלט אחד, וכשהם הסבירו מה זה יום האישה, שהם ירדו וחשבתי עליהם, הרמתי את השלט. אז חברת הכנסת אחת התנפלה עליי בקול, זה שלי, יש שלט. אמרתי, ואז זה לא שלך. היא קופצת על זה שהיא, שהיא, שהיא לא יודעת מה קשור לאוזני, כן, אבל שמו זרקתי ארוחה כי היא התנפלה עליי. היא הגישה נגדי תביעה על עבירה אתית כי שברתי לה את השלט. ובסוף סוף הסיפור טוב. וזה אני רוצה לומר לכם. אני מול קטע ארוחה היא הייתה צריכה לכלותי. אם שנה ירגישו שמולי או משהו, זה לא ילך. הייתה את הארוחה שלה, אבל נפלתי כבולה והשתתקתי. מה זה מראה? מה זה מראה על הדבר הזה? בעיקר אני אגיד לכם שזו היא הבעיה של כולנו. למה אנחנו נראים כך בבוסרי? תספר לי מה רבו סעקדין להפכס סיפור כזה. לא ייאמן שכמה ישראל לא יודעים על זה. אבל יש לנו כאן נתיב אל הבכיס. הרי החזיק את

10:13 דובר 1 המנחה בלבה.

12:15 דובר 2 היא כי מה שאין החוקר כנסת ישראל מצליח לראות כזו, מכיוון שפה דובר שמאלה, שאני תקוע כבר ארבע מאות שנה, שתשע מאות קם וטעון לקבל שש סדרים בשנה. אבל יש שם צדק: הבן תשע מאות קם ודיבר מה שרצו הרי. מה, מה יש בחוקר שחוקר את התורה כולה? את תורה הנהנים. מה כל מה שקרה? אז יש פה סיפור. אחרי שקרה העניין הזה נבלעה אותה מה משוטטת שהייתה? אני הייתי בכנסת, עמדתי על הדשא הזו. עוד לא היה בית הבעל והיא כבר מרחפת על כס כונס. אבל אין לך בעיה. מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא, ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא? למה לראשונים? וזה לא היום הראשונים, אנשי כנסת הגדולה, ולהם מתרחשים ניסים. למה לנו האחרונים, לפני אלפיים שנה, לא מתרחשים ניסים? אי משום תנויי, בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה. ולאן כוונתי? תלשיט הסדר. אם תגיד שהראשונים למדו יותר טוב תורה מאיתנו, לא. בזמן הראשונים היה רק סדר אחד, סדר נזיקין. אנחנו האחרונים לומדים שישה סדרי משנה. מגיע לנו יותר מהם? אבל מה, הרי זו מילה קשורה. זה מוסר גדול לדורנו. כי אמוראים אמרו כמה עשה מעשה בקדושת השם. למה אני אומר עושים להפסיד את קדושת השם? הראשונים, אתה יודע למה התרחשו להם ניסים? כי הם עשו מעשה על קידוש השם. אז למה אנחנו האחרונים? אנחנו לפני מאתיים שנה לא עושים מעשה על קידוש השם, ולכן אין לנו ניסים. אני שאלתי את עצמי מה זה לגזול על קידוש השם? כי היה בערב ההוא איזה מסוים גזול קידוש השם. לא היה דבר רע בו. כשהיינו פה בבתי הכי פשוטות. מה עשה? אני הייתי בטוח שעכשיו

15:04 דובר 2 אני רוסי בו. לא נורא דבר רע, ומי יודע איזה צדקות, איזה דברים. תשמעו סיפור. היה זה אולי לפני כחצי משהו, ככה כבר יותר משנה. ראה אישה אחת, חיפש שהיא תתגייר, שהיא לבשה בגד אדום. אומר: מה זאת אומרת? עכשיו סוגדים לשמלה אדומה? שבגד אדום אין דרכן של בנות ישראל ללכת בבגד אדום, שזה פריצות. אז היה בגד מכוסה, הכל מכוסה. קם רב אדא בר אהבה וקרע ממנה את הבגד האדום. וגם אם אתה תקשיב את מה שקורה פה מדי לילה, יש זבובים שאין להם הרבה מה לעשות איתי. אמרו לו: כותית היא, אבל אין להם מה לשמוח. אמרו: אין להם את זה. שאל: מה שמך? אמרה: מתון. אמר לה: מתון מתון, ארבע מאה זוזי שויא. עד כה הסיפור. למה אתם מתלוננים שאין לנו ניסים? יש היום לא אחד בעולם שלא מתלונן חברי כנסת. למה? שמוכן להתפלל לפני השכינה ולקרוע עליה את הבגדים. יש דבר כזה? הגמרא אומרת שאין דבר כזה. לא מתלונן שאין ניסים, כך הגמרא אומרת. רבי אלעזר אמר לו כליל, אני לא אבוא ביד כיס של חב"ד. אם יש היום מסירות נפש בעולם, זה של חב"ד. אני לא אומר את זה כחלוקה, כי ביום שישי הייתי בכיכר דיזנגוף, אזכרה לעשרים ושתיים הקדושים אשר היו לנו. זה בושה וחרפה. לא הגיע אף אחד. אותם צדיקים שמדברים על שלום, שולחים אותנו להיות בסוף חתיכים, ואפילו לא באים להזיות ולאזכרות עשרים ושתיים הרוגינו. מתוך מאה עשרים חברי כנסת לא הגיעו אלא כעלה על

17:46 דובר 2 רז גם לא שלי. שילנד ולי. אף אחד לא בא. אם אני טועה, היה שם בכיכר דיזנגוף. היו שם אנשי חב"ד שהניחו תפילין לכל היהודים שבאו. מה עם גדולי ישראל הנכבדים? נכשלים ואטיים טוענים שהם חברי כנסת ממלכתי. קובע כמו מחובר לזווית. וגם פיה דרוקו הצטרפו לשיר כהן, כל עוז נדב. אז זהו קנה גזע קסקו. מרטינו, יש לך עשרים ימים שתשתדל לשמור אותך. ואז קלינטון. ואז קלינטון, שאתה יעשה לאישה FBI מלבי. ואז קלינטון, אני משתדל לשמור אותך בנחתובה, מפני שאתה ראית שהגוי הזה מדבר אהובה ותורה רק עם היהודים. הוא אומר לי, מרטי, וזה טוב הבא, הוא אמר שיש בכנסת מעשר חברי כנסת שלא בזמן. כל הכנסת בבית שלי. זה אתם ראיתם משהו באוויר, היו קונצרט, ולא מתבייש להראות את זה. אז אמרתי לו, אם אתה רוצה שאביא לו בנימין, אז אתה סתם. אבל את הוגר רבין את שריקי קדיש. הוא ענה לי: אז הוא עוד יחזיר לך. אז לקדיש תזמוק, יאקוץ, אבל עוד יהיה קדיש. הוא הודה שזה דובר מהקשר עם האנגלים בהולסטון. אבל אני אישית לא רוצה לראות את הסתם הזה. זה כמו ויסקי. עניתי לו: תנובעי גזע רשע, עוד לא הגיע גזע הריקן. הוא הזמין לראנצ'י עם שוק לביא, הסתת סתיו, אבל הוא מתבייש. אתה רואה אותי? אז אמרתי לו, אם תהיה סיביות, אתה רוצה לסתת. אתה רואה חברי כנסת שלי, אתה רואה אותי? אז אמרתי, אז שלי, אתה רוצה לראות סתיו? חפשו בישראל שאין אחר קידוש השם, לא תזדעזע עוד, לא מתביישים. טוב, סיכמתי פשוט, אני אגיש את מדע התפילין. הרי אני דורש שיעשו, שלא יעזבו, שלא יעזבו. אני מצליח או לא. אז

20:20 דובר 2 הכנסת לא, לא תעשה הסתה עד שהם יתביישו ויפסיקו. וזה לא יעבוד להם. אני אומר את האמת. אין לנו ישועה כי אין לנו ישועה. רק שאני מתבייש רק אתכם. מה שמענו פה קודם מהחמאס? אינתיפאדה, טרור. יאללה, חושך שלושה ימים. סגרו חנויות, סגרו מסעדות, ולהם יש עסק כמו גמרנו בראשם. הם הראו מסירות נפש. אני מתבייש לומר, אנחנו יחסי גשמיות על אף גנאי וקושיה שצריכה להיזכר מה קרה לעם ישראל. איפה אנחנו? ולכן מפה צריכה לצאת הקריאה: מספיק להיות שאננים. מספיק להיות סגורים בבתינו. צריך לצאת ולהשמיד את האויב הזה, עד שסוף סוף נשמע את הקול: לא ניתן חיים לרוצחים. ומפה, בערב הזה, י"ט כסלו, המשך גזירת הרבים שזכותו תגן עלינו, שאנחנו נתעורר ואנחנו נילחם ואנחנו נעשה במסירות נפש. ואם כי כוחנו קטן, אבל כי כוח אלוקים רב. ואז נזכה שיבוא משיח צדקנו במהרה בימינו. כולנו מוחאים כפיים לחבר הכנסת הרב סער נחט[?] על הדרן לישראלים על קידוש שם שמיים, ומאחלים לו שימשיך ויצליח במאבק שלו עד הניצחון, עד הניצחון. ודאי, הרב יוסף אלידן[?], קיבלתי, הוא יוצא בשעה אחת עשרה. אליהו בן אחיים[?] קורא לו. אבא מחכה לך. הלוואי שיצליח. אליהו בן אחיים[?] קורא לי. יאללה, הרב יוסף אלידן[?] עד עשר, אחת עשרה עשרים, אחת עשרה עשרים. זאת אומרת עוד עשרים דקות, עוד רבע שעה הוא ישמע ואז הוא מגיע אלינו. היום הוא פשוט לפני שבוע בו נקודה, כלומר זה כן לסיום איתנו אורח קבוע. אבל אני רוצה הרב החסיד, הרב יונתן מצגר, רבה של צפת תלמידיו, בבקשה.

23:15 דובר 3 מורי ורבותיי, וכל המתחייב כאן למקורות שליטה. חבר הכנסת הרב יוסף בא-גד, ראש ישיבת נחלים. לא אכפת, מכיוון שאני בין המסיימים או אולי מסיים. ואתם תשמעו את כל האורחים, השואלים. אני אסיים בסיפור. הסיפור הוא סיפור שיש בו גם מסר עצמו. יהודי אחד היה צריך להשיג מקום, ובא אל הרבי לבקש ברכה. הרבי אמר לו: אני אברך אותך בתנאי אחד, שהעסקה הראשונה שיציעו לך בתור ביזנס, אין שיהיה צער. אפילו שיהיה רווח גדול יותר, תבריז. אפילו שנראה לך שאתה משקיע את עצמך, לא נכון. תשקיע את הביזנס ותראה בעסקה הזו כמה היא טובה ותדע להשיג יותר. היהודי הזה הודה לרבי, לחץ את ידו ונסע לביתו. הדרך הייתה ארוכה, החליט לעצור בבית מלון. כשנכנס לבית המלון, הוא הרגיש לנוכחים דתיים חסידיים. יש שם כמה יהודים, חלקם ליצנים כאלה, בעלי מצב רוח. לא זיהה את היהדות הזו. אחד הראשיים שם פונה לחסיד היהודי ואומר לו: "בעל ביתי, תגיד לי, אתה מאמין שיש עולם הבא?" אומר לו: "תראה, איזו שאלה? כל יהודי צריך להאמין שיש עולם הבא." אז הוא אומר: "אני לא מאמין שיש עולם הבא." "אתה לא תגיע לעולם הבא אם לא תאמין שיש עולם הבא." "אני לא מאמין שיש עולם הבא. אתה מאמין שיש עולם הבא? אתה מוכן לקנות את כל העולם הבא שלי?" אומר לו: "בטח, אני קונה את כל העולם הבא שלך." "תן לי עשר דולר ויש לך את כל העולם הבא שלי." נזכר בעסקה שהרבי אמר לו: "העסקה הראשונה שיציעו לך בתור עסקה, אפילו אם אתה לא יודע אם זה כדאי תמיד, תשקיע. תמיד כן." הוא חושב לעצמו: "אני אברח עם זה שמוכר עולם הבא, ושמוכר

26:17 דובר 3 את כל העולם הבא. אולי נסתם לו שם את הקופיה כדי להסביר כמה טוב זה זה. אומר: "שטר, שטר זה..." הפתק משהו שרוצה שאתה מוכר את העולם הבא. אומר: "כן", הציגי לנו מלך את העולם על פי שמו, תודות הזיווג שלו ולפי הכתובת שלו: "אני מוכר את החלק שלי בעולם הבא תמורת עשרים דולר." נתן לו את הכדור החום והיהודי הזה הוציא מכספו את העשר דולרים. אתה יכול לנשום. והלך הביתה החסיד הזה. למחרת בבוקר החסיד חזר הביתה, והיהודי הזה חוזר לביתו, מספר לאשתו על העניין. "את יודעת, היהודי הזה מתחיל לדבר פלאים. מכרתי לו את החלק שלי בעולם הבא, והוא עושה עשרים דולר. את מבינה, זה עשרים דולר. זה לא פשוט, עשרים דולר. את מבינה? את מבינה איזה קטע זה?" אבל היא אומרת: "אתה הכי סמיך. אתה מוכר שם את העולם הבא שלך." אז הוא ביקש ממני להשמיע לו שוב פעם המראה שלו בעולם. אז הוא אומר לו: "אני מבקש את בנך בגלל שהיהודי הזה מחפש לו מיליון דולר לקנות לעסקה." "לא, אתה לא צריך לקנות לעסק הזה, יהודי." אז היא אומרת לו: "לא, אני לא מוכנה לחיות עם בעל שמכר את החלק שלו בעולם הבא." אז הוא אומר לה לקחת את העסקה. "אחרי זה אני אתן לך את הדין." מתפשר. הוא חוזר לבעל החיים הזה להשתפך. אז הוא עוזב לבית מלון ומחפש את היהודי שלו. הוא רואה מראה של מלאך. האמת. חיפש את הכתובת, הגיע לכתובת ששלח לו טלקס. היו תיבות דואר, לא היה לו טלפון, אז הוא שם על כיור מים, הייתה לו כתובת. הוא ביקש למלאך והתיישר. מכר את החלק לה את הלב שלי לעולם הבא.

28:16 דובר 3 אם יביא לי את הפתק. איך אני חוזר לכתובת של העשר דולר אם אני כבר לא יודע איזה חוסר? אומר לו הרב, "לא נורא. עסק זה עסק. ניסית וזהו. גם אם לא נצטרך אני לא חוזר בי. לא מבקש ולא מוכן לחזור בו." אומר לו החסיד, "אבל אשתי הבינה שיש פה פער גדול בין הבתים. מחר אני צריך ללכת לעולם הבא. יש לי ככה מהרבי על העסקה הראשונה, ועל העסקה השנייה לא זזתי מהכתובת." אומר לו הרבי, "אומר לי הרבי, הערבי, או שלח אותו לכתובת. יגיד הרבי, אני מבקש מהרבי תשובה. אני השתתתי, התפלל, צילמנו, פחדתי ללכת לעולם הבא לחסיד שלך. החסיד הזה בשום אופן לא מוכן לוותר על העסקה למרות שהוא יצא לשום מקום." אומר לו הרבי, "לפי הסיפור שאתה מספר החסיד שלי צודק. עסק זה עסק. חתמנו כך ושילמנו. מה עכשיו אתה צריך לעצור אותך? הרי מההצגה שלו הוא באמת. אני יכול לטפל בזה משהו, להשפיע על החסיד הזה שלא מוותר על העסקה, בתנאי אחד." "כל עוד מה שתביא לי, כבוד הרב, אני מוכן. תביא לי שתי כוסות, אני מוכן." אז אומר לו הרבי, "אם אתה מוכן, אז העסקה תתקבל בתנאי שבעל הבית ימלא את רצונו של החסיד ותסבסד, תשלם את כל הפירות לחנות מיתר." היהודי הזה, המקרה הזה שווה. אומר לו, "הנה, אני אקרא לחסיד ונשאל אותו." והחסיד היה בשוק כבר כמה שבועות וממתין רק שההצעה הזאת תתממש. אומר לו, "אז הרב חסיד מעריך שלושים ושתיים אלף דולר." אז אומר לו הערבי, "בבקשה, תכתוב שלושים ושתיים אלף דולר צ'ק." תודה. לקח את הנייר, נזכר. אני זוכר את ההצעה שהתבטלה. ישב מתחת שק, עשה את זה

30:17 דובר 3 ליהודי הזה. אחרי שהוא גמר הוא אומר, "אלייך צר של רבי, בגלל הרבי שלו, טוב רבי. אני עשיתי את כל מה שאמרת לי. לא קלקלתי. אבל תגיד לי, מה יהיה היום פה? אני משכתי לעולם הבא בעזרת ה', נותן ליומי לפחות שלושים ושתיים אלף דולר. איך זה ישיג את זה היום?" הוא אומר לרבי, "הכול הולך לפי היחס שלך לאותו זהב שנגזל בחיים שלך. אתה התרחקת מעולם הבא שלך בשביל זהב ופנינים, ואפילו צדקת על היהודי שהשקיע כל הון עצמי שלו בשביל זהב. רק מה רשום בשמיים? מה הוא משקיע את זה בעולם הבא? היום שיש לך חלק הזהב, שוב ושוב בא לי, אתה הולך חי את החיים, אותו חיים של שלושים ושבע מאות שנים של חיים." זה הראי אחי. אבל אני לא יכול לתת לך את זה. הוא אומר, "רבותיי, אנחנו צריכים לחדד כל היום. גם אותו שצריך לתת פיזות, גם את זה שצריך להדליק את שיח חשיב את הנר הראשון של חנוכה, שנותן חיים לפני השמש שבבית. והאם הנר השני שאתה מדליק על חנוכה שווה של הנר חנוכה? זה חיים. חיים." אני יכול לומר לכם שבמאתיים ושבע עשרה ורבע הייתי צריך להיות פה בארץ ביום שישי בשעה שלוש, כשלוח הלווין זין נכנס את השבת, ויצא לי אז ברניות לצפות את הטלוויזיה מהפלאפון שלי לכיוון צפון באזור של שינקין. זה היה אזור של חסידות, של ילדים חרדים, ילדים חרדים, זהו שם. והיום שינקין הפך להיות מושג של אנשים עשירים, שכל החול שלהם הוא כל הדירה שלהם. אני, לתומי, הייתי תמים וחשבתי, מה הבעיה באזור הזה? ביום שישי, שנה לפני ליל כל השנה, לא יצא לי לטייל שם, אבל אני

32:38 דובר 3 יודע שאין מסתובב שמה בחצי לילה. אני רואה בתי קפה מלאים עם אימהות וילדים בני עשרים שנה ושלושים שנה, שבאו לחגוג את ליל חודש שבת. אני מקווה שזה מה שאת רוצה, לילת חודש שבת עצמו. חלק גדול מהעבודה שלך, השם, היא בין כותבתו של ילד שואל אם בשישי חודש הבא הוא רצוי לעשות טלייה. ובעל האוצר טלייה, תן לילד קטן מפתח. נותן מפתח, זה עם השם על המפתח, שהוא גם האצבע הוא המרכז של הזאת, הוא השד בגלגלו, הוא יש מפתח לדלת ונכנס לי הבית. וכשיש לו פתק, שהיא מקבלת ואומרת, "אוקיי, אני מוצאת את הילדה שלי. אתה אז תן לך את השניצל, שים בתוכו מקל בשר של אבא שלך עד הצהריים." וגם תן לילד מפתח לאימא ולאבא. הם לא נשארים עם האבא, אז זה יהיה טוב. אז יש ילד, אז הבנתי, ואצל ליאור כל הלילה הוא עומד שמשהו לא בסדר בנהג המכונית שלו, כי הוא לא צריך את הזה שלו. אז נתן לילד של מפתח והייתה לו חביבות של אימא ואבא. לא הבנתי טוב מה זה מוזר שילד קטן הוא לא יודע מה השעה, הוא לא יודע שזה לא. אז זה ילד שסיפר לעשות דברים גדולים יותר שגדולים מהם, והיה לשם לאכול. יש לי בשביל זה צריך להיות ילד קטן ושתיקל. אבא השקיע בו ונתן לו את זה. זה הילד שנתן לך את כל זה שהוא כתינוק. החולקה שמזדמן לי בעולם עד ההתחלה צריך לשלם עליו הרבה מאוד וזה יכול לקחת לנו טיפה זמן. רואים את המציאות. אני באתי משמחה, משמחתי, וכפי הנראה בגלל שצריך לעזור לזה שמחה נחזור אליה עוד פעם בקרב תל אביב, אחד בשבילי ואחת בשבילך.

34:54 דובר 3 קודם כול, רצונך של כל אחד מכם או מהיושבים כאן, שהיה כאן זרע ראשון של הגאון מווילנא שנעשה פה, ומתוש משמתו ולחכמתו ואהבת מחת יהודים קדושים שממשיכים את הדרך הזו, רק להודות לה' על השמחה ולהודות לה' בכל לבב וברכות של כל יהודי ויהודי בארץ ובגט בכל עת ובכל זמן. אנחנו בשביל זה, הרבי, נצא לדרכתו ולהשמיע שמעם שלא יודעים מה השקילה דרכנו. נזכה אנחנו להוביל אותם ולחסר להם עד כמה שניתן את האורות האלה בשליחותו של הרבי שליט"א. רק נסיים שאנו יכולים אחד אחד עם ברכה, עם בריאות טובה והצלחה רבה במילוי תפקידם.

36:04 דובר 4 מי שרצה, מי שאתה לא נראה לו הסיפור עם מצבו הכלכלי הרבה יותר משושנה. הוא בטוח מצבם של תושב לנו היה להקריב את חייו, היה מראה את ניסיונותיו לנאצים, מנסה להבוס למען הברית. כי אחיו כבר כזאת הנחושה בירושלים, בכל השנה קורא צייר שונא את הסגול, תובן לשון מר נוי רבי, שהוא הנסיין ההוא, הרינו בקידוש השם. אבל די, בגלל סירוב להתיישב עמם במדבר הקר, שתיקה קורצת, סובלן אישי, היה מראה את נשמתו הצעירה, את צעירה ושיש קול, זה קולו השרו, את רעתו יהושע, הכהן המצלה. אין ככתמו, הבל הכי. אבל תודה רבה. אני חושב שזה כבר תניק אותו כבר, כבר הגענו. שש שנים רצח יהודי, זה מי? הוא מחבל מתאבד. הוא ניסה להרוג. יאללה, זה זה. זה מי? מה זה היה? אנשים, אנשים פולטים דם. כל המבוכים הזהים. זה, זה סיפור מהנה, איזה סרט אימה. זה פחד, זה פחד. זה, זה, זה פחד כך עדר נהדר. יש אנשים, זה צריך להיות מאה אנשים מתים. אתם חיות טרס, חבל. מפני שהיהודים הס בחיילים, אם לא היו גנובים, היו נשארים כאן בקרוכן, בקרוואנה, שהיה יכול היה להתחלק לחול ולחמשת. אם לא צריך להגיד לכם. לא, לא אמרתי, לא אמרתי. לא אמרתי. רק ככה. אני אגיד לכם, הס בחייך. באק שלי עכשיו בן חמש עשרה, הוא ימלא שש עשרה. הכל טוב, הכל בסדר. הוא הזמין אותי שאני לא אברח, אני צריך להביא את אשתי שלו. כשהגענו לבית הילדה צועקת ודווקא הקקי נשאר לה. הקקי, הסבירו לי, זה המטען הנפשי של כל כלב. על המחשבה הזו שאם נהגה כזאת, צריכים לתת חולים. את כל התינוק שלי סיכוי נשאר. אתה באתי כדי לחיות.

38:57 דובר 4 זה היה הפחד שלנו ושזה חזר אחד אחד. לא יודע. היה לנו שני ילדים. היה להם משאלות הולכת חולים. לא היה לנו את זה. אנחנו באמת אמרנו: מה עושים עם הקקי? מה עושים עם השארת הבית הילדים? ומשם הלכתי. אני מתמשך הקקי. זה לא משנה. אנחנו לא צריכים לעשות כלום. הקקי זה קקי. אנחנו לא צריכים. אנחנו לא צריכים לעשות. עשינו קקי. אבל יש לנו סבלנות. אנחנו לא צריכים. מה שאני אומר לך, אני לא יודע איך זה לא מובן לי. אני אומר לך משוחרר בשבילנו, בשביל הקצה, שאין לנו כאבי ראש עוד עם החולות. אנחנו לא יכולים לתת להם עוד. אנחנו צריכים לשמור על הקקי שלנו. אבל אנחנו צריכים לשמור על הכוח שלנו. את יודעת איזה מטורף זה היה לי אחרי כל הדבר הזה? אנחנו לא יכולים יותר כך. אנחנו צריכים לשמור על הכוח שלנו. יש את ה-- את הריצות ה-14 ימים ואת אלה שלהם יש ביטחון אמנם בזכר אבל לא במעשים. ביטחון זה לא, זה לא סוד, אין ביטחון שיעזור. למה? כי אנחנו נמצאים בתוך סערה של מלחמה, ועל מלחמה שאין לה תאריך. ובכן, אחרי המלחמה זה הרי לא יכול להיות, אומר את זה בדיוק, באמת ישנו. אז השאלה היא באמת יש לי מחויבות גדולה ל-14 ימים ול-11 ימים או ל-- סבבה. זה אחד התנאים שהיה פה. מתי שיהיה ביטחון ישראלי. חשבתי איך אומר את זה, ביטחון. אם מלחמה זאת מלחמה שבה היא הייתה טובה, אז לא יכול להיות שזה יהיה מלחמה אחת במקום אחד. זה חייב להיות סוג של מלחמה. זה יהיה מלחמה של, של אחד על אחד. סליחה. ביטחון הוא לא משהו שניתן לקבוע. לא, לא

41:28 דובר 4 יכול להיות. אז מה ביטחון? ישנו הרי מה שנקרא סוג. זה מה שנקרא סוג של אפוטרופוס אחר. הנה חבריי, ישנם הרבה מאוד מידע. מי כ-- כלל השקפת עולם של ישראל זה הדין. זה הדרך של עם ישראל צריך לנהוג. וזה מה שקורה שם. כי מה זה עוזר? יש לי את כל הרצון הטוב של ה. מה הקשר? כי מה הקשר? אתה רוצה לומר לי שאתה רוצה לומר לי שאין מוצא אחר? אתה אומר לנו, אתה אומר לנו. אם אני הייתי. אם היה אפשר было мне.